לגלישה באתר בגירסה המותאמת לסלולאר
| הוספת הודעה
הגדרות תצוגה

הגדרות עץ הודעות

מאפייני צפייה

הצג טקסט בתצוגה
הצג תגובות באופן
עדכן

פורום מוותרים על ברית מילה

שלום לכם וברוכים הבאים לפורום מוותרים על ברית מילה! בשנים האחרונות אנו שומעים יותר ויותר על הורים והורים-לעתיד המתלבטים אם לערוך לבנם ברית מילה, ומה שהיה להליך כמעט אוטומטי כשנולד בן, הופך לנושא שבהחלט לגיטימי לשאול את עצמנו לגביו - האם זה הכרחי? לנושא רגיש זה יש פנים רבות : מיניות, דת, מסורת, זהות יהודית, הבדלות מעמים אחרים, בריאות, אסתטיקה, לחץ חברתי, הורות, השתייכות, מוסר ועוד. "מוותרים על ברית מילה" הם אנחנו, הגולשים והמנהלות של הפורום. אנחנו החלטנו שלא לערוך ברית מילה לבנינו - אנחנו כאן כדי לספק את הצד שמתנגד לברית מילה. בלי התנצלויות, בלי התנצחויות, בלי צורך להצטדק מול אף אחד. אנחנו נמצאים כאן כדי לתת למי שרוצה לשמוע, לקרוא, לשאול, לבקש עזרה או מידע על ברית מילה, אי מילה, המלצות או אי המלצות על מוהל ועוד... אנחנו כאן כדי לתמוך אחד בשני וכדי לתמוך במי שמתלבט ורוצה לשמוע את הצד שלנו ולהעזר בנו. מעבר לכך הפורום הוא פורום ציבורי ופתוח עבור כלל הגולשים. כולם מוזמנים לקרוא בו וגם לכתוב. אנחנו מקבלים בברכה גולשים שמתלבטים באשר לדעתם בעניין ברית מילה. פה תהיה לכם הזדמנות לפגוש וירטואלית קבוצה של אנשים שלא ערכו ברית מילה לבניהם, הורים לילדים בגילאים שונים שיוכלו לשתף אתכם בנסיונם, בהשקפת עולמם ובמסלול שעשו בדרך אל ההחלטה הסופית נגד ברית מילה לבנם. לא כולם מתלבטים, לא כולם מעוניינים להתלבט ובוודאי שרוב האנשים בוחרים אחרת מאיתנו, אך יש לנו עניין לאפשר שיח תרבותי ופורה בנושא. חשוב לנו לשמור על רוח דיון נאותה בפורום. דווקא בגלל שמדובר בנושא טעון ורגיש, ולא נאפשר לכתוב ע"ג הפורום התבטאויות פוגעות בגולשים אחרים. תומכי מילה מוזמנים לקחת חלק בכל הדיונים תוך הקפדה על רוח הדיון, כראוי לפורום שהוא פורום תמיכה בהגדרתו. גם כשיש חילוקי דיעות יש להביען ללא זילזול, בהתייחסות לגופו של עניין ולא לגופו של גולש, תוך נימוס וכבוד הדדי.על שינוי השם של הפורום מ"ברית מילה בעד ונגד" ל"מוותרים על ברית מילה" ניתן לקרוא בשאלות נפוצות. קהילת ``מוותרים על ברית-מילה`` נועדה בין השאר לאפשר למי שהנושא קרוב אליו - מוהלים, רופאים, אנשים דתיים או מסורתיים, עולים חדשים, זוגות או יחידניות בהריון, סבים וסבתות, אנשים שאמצו ילד בחו``ל, אזרחים לא-יהודים החיים כאן בישראל וכל מי שמעוניין לשוחח בנושא זה ולשמוע דעות לכאן ולכאן. כמו כן בקהילה מרוכזים מידע, מאמרים, דעות, סיפורים והצבעות למקומות רלוונטיים. פה גם המקום להתייעץ עם אנשים שחקרו את הנושא של ברית מילה מכיוונים שונים. פילוסופיה, דת, חברה, היסטוריה, פיזיולוגיה ורפואה. ולסיום - שתי בקשות: מכיוון שהפורום הינו פורום תמיכה ובמקביל גם פורום דיונים, עזרה ויעוץ להורים בשלל מצבים רפואיים, חברתיים ואחרים הקשורים בברית מילה ואי מילה, הגולשים מתבקשים לא לערב התנצחויות אישיות או דיונים כללים בשירשורי בקשת עזרה או עידכון של הורים או מתלבטים במצב רגיש או בהתיעצות אישית אחרת. לשם כך יש לפתוח שירשור נפרד אליו ניתן לקשר את העמדה או הציטוט ולהמשיך את הדיון שם. אין לדון מעל דפי הפורום בניהול הפורום הזה או פורומים אחרים בתפוז. בין היתר אין לדון במחיקת הודעות וחסימת גולשים (עתידיות, עכשויות או בעבר), השערות או מידע לגבי טרולים וכל מה שקשור לניהול תחום זה.  את כל אלה יש להעביר למסרים אישיים או פורום משוב, על פי הצורך. גלישה נעימה ופוריה לכולנו

הנהלת הפורום:

אודות הפורום מוותרים על ברית מילה

שלום לכם וברוכים הבאים לפורום מוותרים על ברית מילה! בשנים האחרונות אנו שומעים יותר ויותר על הורים והורים-לעתיד המתלבטים אם לערוך לבנם ברית מילה, ומה שהיה להליך כמעט אוטומטי כשנולד בן, הופך לנושא שבהחלט לגיטימי לשאול את עצמנו לגביו - האם זה הכרחי? לנושא רגיש זה יש פנים רבות : מיניות, דת, מסורת, זהות יהודית, הבדלות מעמים אחרים, בריאות, אסתטיקה, לחץ חברתי, הורות, השתייכות, מוסר ועוד. "מוותרים על ברית מילה" הם אנחנו, הגולשים והמנהלות של הפורום. אנחנו החלטנו שלא לערוך ברית מילה לבנינו - אנחנו כאן כדי לספק את הצד שמתנגד לברית מילה. בלי התנצלויות, בלי התנצחויות, בלי צורך להצטדק מול אף אחד. אנחנו נמצאים כאן כדי לתת למי שרוצה לשמוע, לקרוא, לשאול, לבקש עזרה או מידע על ברית מילה, אי מילה, המלצות או אי המלצות על מוהל ועוד... אנחנו כאן כדי לתמוך אחד בשני וכדי לתמוך במי שמתלבט ורוצה לשמוע את הצד שלנו ולהעזר בנו. מעבר לכך הפורום הוא פורום ציבורי ופתוח עבור כלל הגולשים. כולם מוזמנים לקרוא בו וגם לכתוב. אנחנו מקבלים בברכה גולשים שמתלבטים באשר לדעתם בעניין ברית מילה. פה תהיה לכם הזדמנות לפגוש וירטואלית קבוצה של אנשים שלא ערכו ברית מילה לבניהם, הורים לילדים בגילאים שונים שיוכלו לשתף אתכם בנסיונם, בהשקפת עולמם ובמסלול שעשו בדרך אל ההחלטה הסופית נגד ברית מילה לבנם. לא כולם מתלבטים, לא כולם מעוניינים להתלבט ובוודאי שרוב האנשים בוחרים אחרת מאיתנו, אך יש לנו עניין לאפשר שיח תרבותי ופורה בנושא. חשוב לנו לשמור על רוח דיון נאותה בפורום. דווקא בגלל שמדובר בנושא טעון ורגיש, ולא נאפשר לכתוב ע"ג הפורום התבטאויות פוגעות בגולשים אחרים. תומכי מילה מוזמנים לקחת חלק בכל הדיונים תוך הקפדה על רוח הדיון, כראוי לפורום שהוא פורום תמיכה בהגדרתו. גם כשיש חילוקי דיעות יש להביען ללא זילזול, בהתייחסות לגופו של עניין ולא לגופו של גולש, תוך נימוס וכבוד הדדי.על שינוי השם של הפורום מ"ברית מילה בעד ונגד" ל"מוותרים על ברית מילה" ניתן לקרוא בשאלות נפוצות. קהילת ``מוותרים על ברית-מילה`` נועדה בין השאר לאפשר למי שהנושא קרוב אליו - מוהלים, רופאים, אנשים דתיים או מסורתיים, עולים חדשים, זוגות או יחידניות בהריון, סבים וסבתות, אנשים שאמצו ילד בחו``ל, אזרחים לא-יהודים החיים כאן בישראל וכל מי שמעוניין לשוחח בנושא זה ולשמוע דעות לכאן ולכאן. כמו כן בקהילה מרוכזים מידע, מאמרים, דעות, סיפורים והצבעות למקומות רלוונטיים. פה גם המקום להתייעץ עם אנשים שחקרו את הנושא של ברית מילה מכיוונים שונים. פילוסופיה, דת, חברה, היסטוריה, פיזיולוגיה ורפואה. ולסיום - שתי בקשות: מכיוון שהפורום הינו פורום תמיכה ובמקביל גם פורום דיונים, עזרה ויעוץ להורים בשלל מצבים רפואיים, חברתיים ואחרים הקשורים בברית מילה ואי מילה, הגולשים מתבקשים לא לערב התנצחויות אישיות או דיונים כללים בשירשורי בקשת עזרה או עידכון של הורים או מתלבטים במצב רגיש או בהתיעצות אישית אחרת. לשם כך יש לפתוח שירשור נפרד אליו ניתן לקשר את העמדה או הציטוט ולהמשיך את הדיון שם. אין לדון מעל דפי הפורום בניהול הפורום הזה או פורומים אחרים בתפוז. בין היתר אין לדון במחיקת הודעות וחסימת גולשים (עתידיות, עכשויות או בעבר), השערות או מידע לגבי טרולים וכל מה שקשור לניהול תחום זה.  את כל אלה יש להעביר למסרים אישיים או פורום משוב, על פי הצורך. גלישה נעימה ופוריה לכולנו

לחצים משפחתיים על הורים טריים

מאת: חברי הפורום  פורסם: 13/11/2005  עדכון אחרון: 11/12/2006  
 
     אמא לשלם:כל אחד יטפל בהורים של ה"צד השני"

המשפחה שלי לא מסכימה איתי, אבל הם לא אנשים שיעשו חרמות ונידויים והם מקבלים את ההחלטה שלי בלי כעס. מדי פעם הנושא עולה והם מביעים את דעתם, וזה בסדר גמור. מה שמפריע להם זה הנושא החברתי, הם מאד מאד חוששים שהוא יסבול מהצקות.
בעלי דאז, (אנחנו נפרדנו במהלך ההריון ככה שהוא היה אז בעלי-בנפרד), הוא מאד אנטי-דתי (אני ממש לא), והוא תפס את זה בתור "דוקא" וזה החמיא לדימוי העצמי שלו. אבל כשזה הגיע לויכוחים עם המשפחה שלו, זה הפך להיות קשה, ואם לא הייתי מתעקשת הוא היה נשבר. בגלל "המצב העדין"... יצא שאני לא ניהלתי את הויכוחים האלה באופן ישיר. אני יודעת שהם אמרו לו ש"זה יפריע לו בקידום בעתיד" (הוא קצין בקבע) וכמובן הטיעון החברתי, ואני חושבת שהיה גם איזה טיעון מסורתי. הוא היה בא אלי עם הטיעונים שלהם ומתוכח, ואז בא אליהם עם הטיעונים שלי ומתוכח, ובסופו של דבר הודיע לי שהוא לא בטוח בכלל ושהוא משאיר לי את ההחלטה והאחריות עלי (מתאים לי). במשפחה שלו אוהבים את הילד ומטפלים בו כשצריך בלי בעיות.
היה דוד אחד של אמא שלי שהיה יותר בעייתי. הוא מבוגר מאד, מסורתי, ואין לו ילדים משל עצמו, והבריתות של האחיינים שלי היו מאד חשובות לו. במקרה הזה, ורק במקרה הזה, הצעתי לאמא שלי פשוט לשקר לו, כי באמת למה לשבור לו את הלב. בהתחלה היא אמרה לו שהילד צהוב, ירד במשקל, דברים כאלה (מה שהיה נכון אבל לא קשור), וחשבנו שהוא יפסיק לשאול באיזשהו שלב. אבל הוא לא. אז הצעתי לאמא שלי להסביר לו שבגלל המצב בינינו אנחנו כבר עשינו את זה בבית חולים בלי שום ארוע, וגם הצעתי לה לשקר בשבילה אם זה קשה לה (ואני לא בעד לשקר באופן כללי). אני לא זוכרת איך זה נגמר בסוף...

הוליסטי: טונים גבוהים

לא דיברתי על זה מיד. נתתי לסבתא שלי לקרוא מאמר בצרפתית וחשבתי שהיא תבין. בדיעבד היא לא. להורים *הודעתי* והם לא ממש הגיבו/התווכחו עדין. בשלב מאוחר יותר, בארוחת יום שישי, כחודש חודשיים לפני הלידה, הסיפור עלה. לא ריבים אבל בהחלט טונים גבוהים. לא היו איומים בנושא הירושה. הם כל פעם ניסו "לתקוף את הבעיה מכיוון אחר". שיא האבסורד היה כשאימי שאלה אותנו על המסורת. רק אציין ש10 דקות לפני כן היא טיגנה בייקון ...
אני לא דיברתי עם הורי כחודש אח"כ. מאוד כעסתי עליהם. התאכזבתי.
כל הצדדים התעשתו והיום הכל בסדר. הנושא בכלל לא עולה.
* אמיתי הוא הנין האהוב ביותר של סבתי.
* ההורים שלי פשוט אוהבים אותו מאוד.

משפחה שלה:
סיפור הרבה יותר קצר (הם גרמנים ושם לא מדברים על כלום).
היא סיפרה להם.
אבא שלה ציין בבית החולים אחרי הלידה שעכשיו צריך לדאוג לחיתוך.
הזכרנו לו שאנחנו לא חותכים.
"אהה..."
וזהו...
* מיותר לציין שהם ממש אוהבים אותו.

גם בעבודה שלי שיתפתי את העניין.
התגובות העיקריות היו שאני עושה לו צרה גדולה. תנאי הפתיחה שלו יהיו פחות טובים. כעובד בהיי-טק, אני נמצא בסביבה די שמרנית...

אני מאוד שמח על ההחלטה. שמח שלימור הראתה לי שאפשר גם את האופציה הזו (ואולי הייתי עולה עליה גם לבד). שמח שנילחמתי והבהרתי את עמדתי.
שמח שדיברתי עם אחי שנולד לו הבן ואמרתי את עמדתי. שמח שכשלחבר נולד הראתי שאפשר אחרת.

חברת קה"ל הראשונה: החברה הפסיכולוגית:
לחץ מהסביבה - בחודש התשיעי ובשבועיים הראשונים. מהחברים לחצה רק אחת, פסיכולוגית במקצועה. מאוד לחצה, מאוד הפחידה ונלחצנו. היום היא מודה  שדיברה אז שטויות. אבל אז היא היתה מאוד רגשנית וממש נלחמה בנו ולא היתה מוכנה לקבל שום מידע. האמת היא שהיא נפתחה כשבנה שראה את בננו ושאל שאלות העלה בגיל 12 בפניה האשמה למה היא מלה אותו. זה עורר משברון קטן ולאחריו היא הודתה שהיא טעתה ואמרה שהיום בדיעבד גם היא לא היתה מלה. חמותי לא היתה מרוצה אבל זה נגמר בדיון אחד, כשבעלי האשים אותה בכך שמלה אותו. היום היא לצידינו ומשמשת לנו שגרירה במשפחה המאוד מסורתית של בעלי.  
 

ליאתו: על חרמות וסופן:

יש לנו ילד שלם כמעט בן שלוש. הרבה שנים לפני שהוא נולד, כשעברנו לגור יחד, המשפחה שלי עשתה לנו סקנדל. המשכתי לבקר אצלם, אבל הם סירבו לבקר אצלנו, בביקורינו אצלם לא הורשנו להשאר לישון שם, היו איומי "איך את יכולה לעשות לנו את זה" ו"אני צריך לשקר לחברים מהעבודה ולהגיד שאת חיה עם שותפה". כל זה, בגלל שחיינו יחד ארבע שנים לפני שהתחתנו. כן, אני באה ממשפחה מסורתית-למחצה.
ושרדנו את זה. התחתנו כשהתאים לנו, ולא רגע קודם. אבל ברבנות, כי עייפתי ממלחמות.
ואז כשנודע לי שיש לי בן, ידעתי שאני לא הולכת לחתוך אותו, לא משנה מה המחיר. התכוננתי לסיבוב שני, ולא היה - גם ההורים שלי עייפו ממלחמות. ניסו לשכנע, כן, אבל סיבוב שני של חרמות ולחצים לא היה.
עצתי: להבהיר שאתם לא עושים "להם" את זה, אלא זו החלטה שלכם, כהורים, החלטה אחת מתוך רבות שאולי ההורים שלכם יחלקו עליהן. החלטה שבה טובת הילד עומדת לנגד עיניכם, והוא זה שצריך אתכם ואת הגנתכם יותר מכל. תבהירו שהמחיר של ניתוק קשר הוא מחיר שכבד לכם, אבל טובת ילדכם, כפי שאתם רואים אותה, קודמת.
יש כאן לפחות שניים בפורום שעברו חרם ממושך ומאוד לא סימפטי מצד ההורים, אבל גם אצלם זה עבר (אם אני זוכרת נכון).

   aFish  השקט שאחרי הרעש:

אנחנו רק דחינו את ה"הודעה" לאחר הלידה. הורי רציונליים, משכילים וחילוניים (אם כי אבי מחשיב את היהדות כערך תרבותי מסורתי ואת ההיסטוריה של העם - כעם יהודי)...האמנתי שיבינו את הצעד...וכמה טעיתי. העסק התפוצץ, קיבלתי תגובות באימייל (!!) וSMS (עד אז לא ידעתי שאבי יודע לתפעל...). אחת הדרישות היתה שהבן לא ישא את שם משפחתו של אבי, דיבורים על קו אדום וכד`. רעש אדיר שקשה לי לתאר לכמה לחץ זה הכניס אותי. אמי היתה גורם מאזן ועצם האפשרות לנתק במשפחה העמיד אותה על רגליה האחוריות, למרות שגם היא התנגדה נחרצות.

העסק פשוט דעך..בבחינת "מכזה רעש שיא יכולה להיות רק ירידה". החיים חזרו למסלולם. הילד נהיה המרכז כמו שצריך להיות. לא מדברים על זה יותר. אני חש לפעמים שאבי נשאר מרוחק...אבל עיקר הלחץ היה כלא היה.
  
 shapir:סיכסוכים ומריבות!
אני אם לתינוק בן 5 חודשים שמלכתחילה היה ברור לנו שלא נמול אותו. כמובן שהיו סכסוכים ומריבות משפחתיות (מהצד שלי - אני באה ממשפחה עם רקע דתי), אך כאשר הוא נולד כל זה נגמר, וכיום כמעט אף אחד במשפחה לא מדבר איתנו על כך. כולם אוהבים אותו ורוצים להיות איתו, והעובדה שהוא אינו נימול לא ממש מפריעה, וגם אם כן, אז לפחות לא מראים את זה, ובטח שלא מתווכחים איתנו יותר.
דנה השניה: מעולם לא הופעל עלי לחץ מהסביבה
. אחיותיו של בעלי אמרו שהן בעדינו ואחת אף הגדילה לעשות ואמרה שהיא תאהב את הילד יותר בגלל התוספת (לשתיהן יש בנים נימולים). אחותי הגיעה אתי אפילו פעם למפגש קה"ל. היא קשובה לנושא ומכירה את ההתלבטות מקרוב. אח אחד שלי מל את בנו ("זה משהו שצריך לעשות ולא לחשוב עליו יותר מדי" ) אבל מעולם לא שמעתי ממנו מילת ביקורת על ההחלטה שלנו. אחי הצעיר אמר שבתור ההורים אנחנו יודעים מה טוב עבור הילד שלנו.
ההורים שלי קראו הרבה חומר בנושא (חומר ששלחנו להם) והיו שותפים להתלבטות שלנו (למען האמת ההתלבטות היתה בעיקר שלי, בעלי היה שלם עם ההחלטה מלכתחילה), אני חושבת שאבי חושב שצריך למול, אבל אצל רופא עם אילחוש (יש לו טראומה מהברית של בן אחי) ואמי די השתכנעה שזה מיותר. בכל מקרה, לאורך כל שלבי ההתלבטות, מעולם לא שמעתי מהורי איזשהו איום או רמז להפעלת לחץ, והם תמיד הדגישו שמבחינתם לא יהיה הבדל בין הנכד השלם לבין שאר הנכדים (ואני שמחה לאשר שזה מתממש במציאות ). חמי הוא היחיד שאינו יודע. הוא גם מעולם לא שאל, ולהערכתי הוא היחיד שעלול להפגע מההחלטה הזו (אולי בגלל שהוא בא מרקע מסורתי מסוים. כל השאר חילונים). כנראה הוא יודע (או מנחש) ולא רוצה לדבר על כך.


 
 sindra כן, כן, גם עלינו איימו.
 וצעקו וקיללו ועוד אמרו שלא יגעו בו ולא יחזיקו אותו. וכאלה דברים שאפשר היה להתפוצץ. אבל....
היום כשאנחנו נפגשים כולם רצים אליו. כולם רבים עליו. הוא מקסים וחמוד. והוא לא נימול. ואין לי מה להוסיף חוץ מזה שזה עובר! וזה בדוק! ובגלל כל המהומה הזאת, לא שווה לחתוך ואח"כ להתחרט. לחתוך תמיד אפשר!
בהצלחה!

אורית ג.: על חרמות והחמות
לנו עשו 1000 "בעיות" ואיומים שונים וה"בעיות" זה במרכאות כי אני לא רואה בזה בעיה (מקסימום בעיה שלהם, קשה להם לקבל, אני מבינה אבל זו באמת, למרות שאני מצטערת שיש להם קושי, בכנות, לא בעיה שלי ולא של הילד שלי)
ואיימו כל מיני איומים החל ב"לא נדבר אתכם " המוכר והידוע (במשפחה, על כל דבר עושים חרם-דיבור פה ושם ) וכלה ב"אז זהו" המסתורי-מעורפל(שבא כהמשך למשפט "אם לא תעשו ברית מילה.... (אז זהו)".
כמובן דרך : בגללך לאבא יהיה התקף לב, לאמא יהיה לחץ דם גבוה וכאלה (לא ציטוט מדוייק , דברים בסגנון) וכמובן כל מיני דודים ש"ראינו את אבא שלך והוא נראה חצי בנאדם"

ו-?
לאט לאט זה נגמר. מה שלא יהיה גם הם וגם אנחנו יודעים משהו חשוב (לקח להם כמה שנים) : הילדים לא אשמים. לילדים יש סבא וסבתא שכועסים על אבא ובמיוחד על אמא שהסיתה אותו לדבר עברה (טוב... גם הוא הסיט אותי לכמה עבירות אז תיקו )

היום הוא בן 5. סבתא אוהבת אותו כמו את כל הנכדים האחרים
סבא מדבר איתו ונותן לו את אותן נשיקות כמו לכולם
הם סבאים טובים והוא נכד חמוד ומקסים וממש לא משנה לאהבה הזו החצי ס"מ נוסף שיש לו בקצה.
 
 
החתולה השחורה: מכבש הלחצים אצלנו כלל (קחו נשימה עמוקה):

1. סולקנו מהבית (שהיה שייך לסבא) עם תאומים בני חודש.
2. הפסקת התמיכה כלכלית.
3. חרם של שנה וחצי.
4. ניסיון (לא מוצלח) לגייס את הסבא השני (הדתי) למלחמת חורמה.

סוף דבר: לאחר שנה וחצי הייתה סולחה, והיום הסבא מאוהב בנכד השלם, והנכד בו.

מסקנה:
שווה להתעקש

ועוד "תקרית צדדית": אחד הדודים בקש להיות מוזמן לברית. אמרנו שלא תהיה ברית, והוא קם מהשולחן בזעם וטען שהוא נעלב בשם כל בני משפחתו שנספו בשואה. במפגשים שלאחר מכן הוא התנהג אלינו בחביבות, כאילו כלום לא קרה.



דיאנה 1: לא תמיד לוחצים...שווה לבדוק!

המשפחה של בעלי - הממ.. אני לא יודעת איך להגדיר אותם, אם מסורתיים או לא. לא שומרים שבת או כשרות, אבל מגדירים עצמם מאמינים. עשו לנו את המוות שנתחתן דרך הרבנות. הולכים לרבנים כדי להתייעץ ותורמים להם סכומים נכבדים. ובנוסף מייחסים חשיבות מאד גדולה ל"מה יגידו".
הופעל עלינו לחץ בהריון לחזור בנו מהחלטתנו, ונשלחו אלינו נציגים שונים של המשפחה כדי לנסות "לדבר אלינו בהגיון", וכשראו משום מה שה"הגיון" לא מדבר אלינו עברו לאמירות בנוסח "אז רק שתדעו שלי זה מאד חשוב". אבל כשעמדנו על דעתנו ושידרנו תמימות דעים ביננו ללא שום היסוס או רמז לכך שהלחץ שלהם נושא תוצאות, ירדו מאיתנו בסופו של דבר. לא היה שום עניין של חרם או משהו כזה, והם סבים ודודים אוהבים מאד לילד.

חבר קה"ל: עיצות ותובנות מניסיון אישי:

אל תטיחו בסבים לעתיד אמירות כלליות כגון "זה ברברי" או "אי אפשר לראות את זה" - נסו להתמקד בעובדות: מאמרים רפואיים והמלצות של ארגונים רפואיים, מידע חדש הידוע כיום שלא היה ידוע בעבר, תשובות לדעות קדומות (כגון בנושאי הגיינה, בריאות, ואסטתיקה) וכמובן דעתכם והעובדה שהיא מתבססת על רצונכם בטובת ילדיכם.

הדגישו בפניהם כי אין אתם לוקחים את ההחלטה כנגדם אלא שאתם מאד מעוניינים לשמור על קשר עמם למרות שאין אתם רואים עין בעין נושא מיוחד זה, ועדיין יש להם הרבה לתרום לילדיכם. אמרו להם כי אתם אוהבים אותם ומעריכים את דעתם, אולם בנושא הנדון צברתם מידע רב ועל כן דעתכם גמורה. הקשיבו בנחת לטיעוניהם, ואם אין לכם תשובה מן המוכן אמרו כי עליכם לבדוק את הטיעונים האלו והפורום יספק תשובות מתאימות.

טיעון נוסף: אתם אלו שלוקחים את ההחלטה, אין הוריכם יכולים להעניש את הילדים החפים והתמימים.

חשוב להדגיש בפניהם כי גמרתם בדעתכם שלא למול. סופיות ההחלטה תעזור להוריכם להתמודד איתה. העובדה כי יהיה להם זמן רב להתרגל לרעיון (כמו גם לקוות שתשנו את דעתכם) תעזור גם היא.

מנסיון של חברי קהל רבים היום הקשה מכל הוא היום השמיני בו מתבררת סופיות העניין. עד אז מכבש הלחצים הולך ועולה, ולאחר מכן הכל נעשה קל יותר. לאחר מספר חודשים מסתכלים לאחור ומופתעים מהרעש הרב שהיה ושנושא המילה נשקל אי פעם ברצינות (אם כי זה דומה כנראה לכל אלו שטוענים לאחר מספר שנים שהתינוק שנימול לא בכה ולא כאב לו שום דבר).

דרך אגב, במקרים מסוימים ההורים (של התינוק) אומרים כי יש "בעייה רפואית" אשר דוחה את הברית וכך עוברים את היום השמיני בקלות יחסית, ולאחר מכן מתחמקים מן הנושא במשך זמן מסוים ואז נותנים להחלטה לעבור. באופן אישי איני ממליץ על דרך זו, שכן הוריכם ירגישו מרומים כאשר "יפול להם האסימון" ומשבר באמון קשה יותר לתקן מאשר חילוקי דיעות. בנוסף, כפי שציינתי לעיל, אני בעד הודעה מוקדמת ככל האפשר על מנת לאפשר זמן הסתגלות.

מנסיוני האישי, העובדה שהתרענו בפני הורינו שנים מראש על כוונתנו בנושא ("במקרה שייוולד לנו בן") גרמה לנחיתה רכה בסופו של עניין. למעט דוד אחד (אחיה של אימי) אשר מחרים אותנו ואינו מדבר איתנו מאז, כל יתר המשפחות המורחבות מודעות להיותו של בננו שלם ומערכת היחסים היא מצוינת - למרות היותה של משפחת אימי משפחה מסורתית (סבי היה אדם דתי וחזן).

ו POOH* אחרי חודש זה כבר לא בדיון: ו

בצד אחד [של האיש] עבר בסדר גמור..
שאלו שאלות בעיקר היו מוטרדים מהנושא החברתי אבל לא מאד הפריע להם.

בצד שלי היה קשה.
לא עד כדי איום בניתוק יחסים אבל היה להם מאד קשה.
גם לפני הלידה וגם אחרי..
אבל אחרי שעשינו אירוע חודש אחרי הלידה והילד קצת גדל אז הנושא כבר לא בדיון בכלל יש המון נושאים אחרים..
אולי כשהוא קצת יגדל ויעשה אמבטיות עם אחותו או ילך לבריכה ויסתובב ערום זה יעלה שוב..
כרגע זה בריגיעה. ואוהבים אותו לא פחות מאת אחותו..

הולכת אלי: לא הופעל שום לחץ

כשבני נולד, לאביו היה ברור שאינו רוצה למול אותו, כיוון שבעצמו לא נימול (הוא לא יהודי) והמנהג נראה לו ברברי. אני חשבתי כמוהו, אבל הייתי מאד מוטרדת מההשלכות החברתיות, שנראו לי אז קשות ומאיימות. הגעתי למספר משפחות שילדיהם לא נימולו (אז עוד לא היתה קה"ל..) ושוחחתי איתם. השיחה הכי משמעותית היתה עם ילד מקסים מחיפה, שהיה אז בן 13 בערך, שסיפר לי בגילוי לב על תחושותיו וגם על הקשיים בהם נתקל (שלא היו ממש רבים). הבנתי אז את שאמרתי בהודעה הקודמת, שהכל תלוי באיך שאנחנו נרגיש עם ההחלטה, ומה שנשדר לבננו.
תגובות הסביבה היו בעיקר דאגה, בעיקר מהעניין הסביבתי/חברתי. הורי כיבדו את החלטתנו, שאלו שאלות, אך לא התערבו. הוריו לא היו רלוונטים, הם לא מכאן ולא היו בכלל מודעים לדילמה.

  תגובה אחת
ילד לא נימול וסבים דתיים  
ליאת63ו | 19/12/2006 11:50:34

חם בפורומים של תפוז

אירוח בנושא תרומת זרע
אירוח בנושא תרומת זרע
נארח בפורום את ד``ר יגאל מדג`ר, אורולוג מומחה...
אירוח בנושא תרומת זרע
אירוח בנושא תרומת זרע
נארח בפורום את ד``ר יגאל מדג`ר, אורולוג מומחה...
אירוח בנושא שימור דם טבורי
אירוח בנושא שימור דם...
ביום ג` נארח בפורום את נעמי קדוש, אימא של עמית...
אירוח בנושא שימור דם טבורי
אירוח בנושא שימור דם...
ביום ג` נארח בפורום את נעמי קדוש, אימא של עמית...
בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?
בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?

מקרא סימנים

בעלת תוכן
ללא תוכן
הודעה חדשה
הודעה נעוצה
אורח בפורום
הודעה ערוכה
מכיל תמונה
מכיל וידאו
מכיל קובץ