לגלישה באתר בגירסה המותאמת לסלולאר
| הוספת הודעה
הגדרות תצוגה

הגדרות עץ הודעות

מאפייני צפייה

הצג טקסט בתצוגה
הצג תגובות באופן
עדכן
98819,881 עוקבים אודות עסקים

פורום אם לאם - קישורי אימהות

קשורי אימהות הנה התארגנות אימהות ארצית.קשורי אימהות עם הקמתה שמה לה מטרות שונות אותן ניתן לתמצת לשתי מטרות עיקריותא. לחבר,להכיר,לשלב אימהות ביחד ליצירת קשר משמעותי לאורך זמן. ליצור קבוצת שייכות שבה כל אמא תחוש כי מצאה את מקומה הנכון. קבוצה או חיבור בין אימהות שמצד אחד יהיה הומוגני מספיק כדי שתהיה שפה משותפת ותחומי עניין משותפים ומצד שני החיבור הטרוגני מספיק על מנת שיהיה קצת גיוון וענייןב. ליצור הזדמנות לחשיפה של האימהות בפני רעיונות חדשים,דרכי חשיבה חדשות, שיטות תנועה,טיפול חדשות ושונות, לתת לאימהות הזדמנות להתנסות בסוגי חוויה והעשרה מגוונים, לחוות התנסויות מונחות ע"י מנחים שונים שכל אחד מהם/ן מביא/ה משהו משל עצמו/האנו מאמינות כי ככל שאמא "טועמת" ממגוון רחב יותר של ברירות והעשרה כך קל לה יותר לבחור את הדברים המתאימים לה ולמשפחתההחלטנו לפתוח פורום כללי שמחובר לפורומים של תפוז כדי באמת להיות נגישות לכל אמא באשר היא!!!...אז למי זה מיועד....לכל אישה לאחר לידה או הרבה שנים אחריה, לכל אמא באשר היא, שרוצה להכיר אמהות ;לילדים בגילאים דומים, מהאזור;לכל מי שמעוניינת לחלוק ולשתף.לכל מי שמעוניינת להעביר זמן איכות עם ילדה יחד עם אמהות אחרותומה זה חלופי אימהות...ממש כמו חליפין,חליפין - לכל אם הלומדת או עובדת במשרה חלקיתלכל אם העובדת במשרה מלאה וצריכה זמן פנוי, לכל אישה לאחר לידה הצריכה מעט זמן .בשביל עצמה, ולכל אמא, בכלל לפרטים נוספים והצטרפות ל"קשורי אימהות" באתרhttp://www.m4m.co.il

אודות הפורום אם לאם - קישורי אימהות

קשורי אימהות הנה התארגנות אימהות ארצית.קשורי אימהות עם הקמתה שמה לה מטרות שונות אותן ניתן לתמצת לשתי מטרות עיקריותא. לחבר,להכיר,לשלב אימהות ביחד ליצירת קשר משמעותי לאורך זמן. ליצור קבוצת שייכות שבה כל אמא תחוש כי מצאה את מקומה הנכון. קבוצה או חיבור בין אימהות שמצד אחד יהיה הומוגני מספיק כדי שתהיה שפה משותפת ותחומי עניין משותפים ומצד שני החיבור הטרוגני מספיק על מנת שיהיה קצת גיוון וענייןב. ליצור הזדמנות לחשיפה של האימהות בפני רעיונות חדשים,דרכי חשיבה חדשות, שיטות תנועה,טיפול חדשות ושונות, לתת לאימהות הזדמנות להתנסות בסוגי חוויה והעשרה מגוונים, לחוות התנסויות מונחות ע"י מנחים שונים שכל אחד מהם/ן מביא/ה משהו משל עצמו/האנו מאמינות כי ככל שאמא "טועמת" ממגוון רחב יותר של ברירות והעשרה כך קל לה יותר לבחור את הדברים המתאימים לה ולמשפחתההחלטנו לפתוח פורום כללי שמחובר לפורומים של תפוז כדי באמת להיות נגישות לכל אמא באשר היא!!!...אז למי זה מיועד....לכל אישה לאחר לידה או הרבה שנים אחריה, לכל אמא באשר היא, שרוצה להכיר אמהות ;לילדים בגילאים דומים, מהאזור;לכל מי שמעוניינת לחלוק ולשתף.לכל מי שמעוניינת להעביר זמן איכות עם ילדה יחד עם אמהות אחרותומה זה חלופי אימהות...ממש כמו חליפין,חליפין - לכל אם הלומדת או עובדת במשרה חלקיתלכל אם העובדת במשרה מלאה וצריכה זמן פנוי, לכל אישה לאחר לידה הצריכה מעט זמן .בשביל עצמה, ולכל אמא, בכלל לפרטים נוספים והצטרפות ל"קשורי אימהות" באתרhttp://www.m4m.co.il

זוגיות, הורות ומה שביניהם

מאת: יעל עזרא  פורסם: 21/03/2007  עדכון אחרון: 21/03/2007  
 
ש.     בעל יוצא למילואים מחר . דיברנו עם נתאי על הענין והוא יודע שאבא הולך לצבא . יש דברים שעושים רק עם אבא (לישון , להתרחץ) ועכשיו יאולצו לעשות איתי .
בעלי בהסטריה שאשמור על קווי מתאר דומים להתנהלות שלו בעוד אני בעד לעשות את אותם דברים בשיטת אמא לשבועיים הקרובים
מה את אומרת?

ת. (של גולשת)     שיטת אמא ובגדול יש הבדל בין אבא לאמא וגם נתאי יודע אותו
.
למה הוא(הבעל)  רוצה שתהיה אבא?

ת.  ש
לום חמודה
מאחלת לך שתקופת המילואים תעבור כהרף עין ושבעלך ישוב בשלום ובבטחה הביתה.
כמה שאלות:
1.
למה בעלך בהיסטריה??? כלומר - למה נושא זה מלחיץ אותו כל כך?
2.
האם שיטת אמא שונה באופן משמעותי משיטת אבא, או שזה אותו דבר עם טיפה ניואנסים?
3.
למה יש דברים שעושים רק עם אבא?

ועכשיו קצת קוים למחשבה...
גמישות זה דבר טוב בחיים. מודל של הורים גמישים מסייע לילד להפנים גמישות. כמובן שיש גם טמפרמנט אישי של כל ילד- יש ילדים יותר גמישים ויש ילדים פחות גמישים - אבל גם ילד שהוא יחסית לא גמיש אפשר ללמד להיות קצת יותר גמיש. הגמישות עוזרת לנו להתאים את עצמינו למצבי חיים משתנים ולהתמודד עם השינויים לאורך מעגל החיים. ככל שאדם פחות גמיש, כך קשה לו יותר להתמודד עם שינויים שהם חלק בלתי נפרד מהחיים.
כך שבאופן כללי לא מומלץ שיהיו דברים שנעשים רק עם אחד ההורים. כמו כן, ברור שכל אחד יוצק תוכן אישי משלו לאיך דברים נעשים - זה טבעי, ברור ואף מומלץ מבחינת הרחבת אופציות לפעולה (מראה לילד שיש יותר מדרך אחת טובה לעשות דברים). וכאן יש סייג - כי אם שיטת אמא הפוכה או נוגדת באופן מהותי את שיטת אבא זה יכול להיות מאוד מבלבל עבור הילד, ולכן לא מומלץ.
לסיכום:
אם לאבא ולאמא יש סט ערכים ברור ומשותף שמתוכו נובעות השיטות השונות - מה טוב. אבל אם לאבא יש סט ערכים אחד ולאמא יש סט ערכים אחר ואף מנוגד, אז כדאי שאבא ואמא ישבו ויעשו חושבים מה הערכים שהם היו רוצים להשריש בילד באופן משותף.
בהצלחה!!!

    .ש
הסכמה זוגית בנושא חינוך

מה לעשות שאני קצת יותר קשוחה בנושא גבולות לשני הילדים, למשל-עונש של סגירה בחדר כשארז מרביץ/מכאיב לתמר ובכלל. לעומת רן שפחות מקפיד בעניין. זה יוצר העדפה ברורה. רן טוען שאני צודקת, גם בטענה מולו וגם בהתנהלויות מול הילדים אבל בין להסכים ולבצע....

 ת.     לא כל כך הבנתי איזה העדפה זה יוצר? את מרגישה שהם "אוהבים" יותר את אבא, כי אבא לא שם גבולות?

אם רן מסכים איתך, אז אני מבינה שמבחינת ערכי החינוך הכלליים יש בסיס משותף, וזה כבר טוב. זה גם אומר שהוא כנראה מבין באופן רציונלי את חשיבות הגבולות לילדם - אז יתכן שהקושי שלו יותר רגשי.
איפה רן מתקשה להציב גבולות? האם יש מקומות שהוא מציב גבולות יותר בקלות מאשר במקומות אחרים? האם הוא ממעט להציב גבולות כי זה לא נעים לו לעשות את זה? האם הוא חושש שאם הוא יציב גבול אז הוא יהיה פחות אמפתי לילדים? האם הוא חווה כילד מודל לא מוצלח של הצבת גבולות ולכן הוא נמנע מכך?

אם זאת בעיה שמאוד מפריעה לכם אתם יכולים ללכת להדרכת הורים קצרה וממוקדת בנושא.
אני מעבירה הנחיות בנושא גבולות אמפתיים שבהן אני מלמדת איך להציב גבולות מתוך אמפתיה לילד - אולי יש הרצאות מהסוג הזה באיזור במגוריכם?
בכל מקרה אם אני לא טועה איילה העלתה ל"מאמרים" סיכום שאני כתבתי על גבולות אמפתיים - את מוזמנת להדפיס לו ולתת לו לקרוא.
בהצלחה!!!

ש. איך בוחרים מטפל זוגי?
כבר הרבה זמן שבעלי ואני מדברים על ללכת לטיפול זוגי...אבל מאוד מתקשים בביצוע ההחלטה.
איך בוחרים במטפל/ת טוב/ה?
אנחנו לא רוצים לשתף אנשים אחרים בהחלטה שלנו, ולכן לא יכולים לבקש המלצה ממשהו...
איך יודעים מי המטפל/ת שמתאימה לנו?
איך בודקים אם באמת מי שפנינו אליו אכן יכול לעזור לנו?
כמה זמן אורך טיפול זוגי?
האם עדיף מטפל גבר או אישה?

 ת.           בחירת מטפל זוגי

            זו שאלה מאוד חשובה.
יש המון חששות סביב ההליכה לטיפול. הנפוצות שאני שומעת הן: האם המטפל יבין אותי? האם יצאו דברים שאני לא רוצה ולא תהיה לי שליטה על זה? האם אני אהיה עכשיו 5 שנים "על הספה" או שאני אצליח להיעזר ולהמשיך הלאה? האם באמת יצליחו לעזור לי? האם הטיפול יוביל לגירושין? ועוד ועוד...

קשה לדעת מראש איך יהיה המטפל הספציפי אליו פונים - האם יהיה חיבור טוב ביניכם לבינו. גם אם הייתם מקבלים המלצה על מטפל/ת שעזר לחברים וכד' לא בטוח שהוא יהיה המתאים ביותר עבורכם. כדי לדעת אם יש חיבור טוב צריך לקפוץ למים ולהפגש עם מטפל ובפגישות הראשונות להתרשם - האם נעים לכם איתו? האם אתם מרגישים שהוא יכול לעשוז לכם? וכו'. אם אין את החיבור הטוב - אפשר ורצוי להחליף מטפל, עם כל הקושי הכרוך בנושא (להחשף מחדש וכד'). עדיף להחליף מטפל מאשר להרגיש שאתם "נכשלתם" בטיפול ושניסיתם טיפול וכלום לא עזר.

מבחינה אישית - כשאני פוגשת מטופלים חדשים חשוב לי מאוד לבדוק אם אכן נוצר ה"קליק". כלומר: האם ברמה האישית יהיה לי כייף לעבוד איתם שבוע אחר שבוע? האם אני המטפלת הטובה ביותר עבורם (יתכן ומטפל/ת אחר עם התמחות אחרת יענה טוב יותר על הצרכים שלהם)? האם אני מרגישה שאני יכולה לעזור להם?
הפגישה הראושנה בעיני היא פגישה של בדיקה הדדית ולכן אני לא גובה בסוף הפגישה תשלום. רק אם הזוג/המשפחה/הפרט מעוניינים בפגישה נוספת הם משלמים בסוף הפגישה השניה על 2 הפגישות. אני יודעת שגישה זו אינה נהוגה בקרב מטפלים רבים אחרים. המטרה שלי היא שיחזרו אלי כיוון שבחרו בי לעבודה משותפת לאחר הכרות ראשונית עמי, ולא מתוך תחושת לחץ שכבר שילמו כסף אז חבל...
לגבי מינו של מטפל/ת - זה מאוד אינדיווידואלי וצריך לקחת בחשבון את ההעדפות של שני בני הזוג ולמי זה יותר קריטי. בטיפול זוגי, אני אישית תמיד מתייחסת כבר בהתחלה להיותי אישה ואיך הגבר מרגיש כשהוא יושב עם 2 נשים בחדר. האם הוא מרגיש בעמדת מיעוט? האם הוא חושש מקואליציה סמויה ולא מדוברת בינינו? ברוב המקרים האישה היא זו שיוזמת את הפניה לטיפול, ואז זה חשוב ליצור קשר ראשוני טוב עם הבעל - כדי שבכלל יהיה סיכוי לכך שהטיפול הזוגי יצליח. אם הבעל ירגיש מאויים ע"י 2 נשים, הסיכוי להצלחה קטן.
לגבי אורך הטיפול - זה מאוד משתנה מזוג לזוג ועד כמה הגדרת הבעיה ממוקדת. לפעמים במהלך טיפול עולים נושאים נוספים שלא חשבנו עליהם בהתחלה. החוזה הטיפולי הראשוני עשוי להשתנות במהלך הטיפול. מבחינתי, ברמה האישית, הצלחה בטיפול נמדדת ביכולת של הזוג לחיות את חייהם בלעדי, ואולי לבוא אלי רק מידי פעם ל"חיזוקים". אני שואפת לתת לזוג כלים להתמודד גם עם קשיים עתידיים, כך שלא יצטרכו אותי תמיד כ"גלגלי עזר". לסיכום - אפשר לעשות טיפול קצר מועד אם הזוג מאוד מכוון מטרה וסיבת הפניה לטיפול מוגדרת וממוקדת.
בהצלחה!!!

 

ש.    הורות על חשבון זוגיות
מאז שהילדים נולדו אני מרגישה שהכל סובב סביב הילדים והזוגיות כמעט ונמחקה. עבודה, ניהול משק בית, גידול ילדים.....ובסוף הערב למי בכלל יש כוח להתייחס לבן הזוג.
השיחות שלנו הופכות להיות יותר ויותר דיווחיות והקשר שלנו הולך ונעלם.
אני פוחדת שבעוד כמה שנים נגלה שאנחנו שני זרים שגרים באותו בית.
מה את מציעה לעשות?
איך אפשר להתמודד עם זה?

 ת.          את מתארת מצב אופייני של להטוטנות ובפועל את מרשה לכדור של הזוגיות ליפול, כדי ששאר הכדורים לא יפלו.  אתגר הלהטוטנות הוא גדול, במיוחד בשלב של הורות לילדים קטנים. אין ספק שכשאת עובדת 2 משמרות ומתקתקת הכל את מותשת בערב - זה רק הגיוני.
תבדקי, האם יש אפשרות שמידי פעם תחזרי הביתה ולא תהיה לך משמרת שניה (תמצאי לילדים סידור, לא תיגעי בכלום בבית) ותלכי לנוח כדי שבערב יהיה לך יותר כוח לזוגיות ואולי אפילו לסקס!?!?
צריך להיות יצירתיים ולבדוק איפה אפשר לשנות את החוקים שכתבנו לעצמנו כדי למצוא זמן. אם באמת הופכים את הנושא הזה ליעד משותף וזוגי, אפשר למצוא המון פיתרונות שלא חשבנו עליהם קודם.
החשש שלך לגבי העתיד מאוד סביר. אם לא תשמרו על החברות והאינטימיות שהיא הבסיס לזוגיות מספקת, יווצר ריחוק שאחר כך יהיה קשה לגשר עליו. תקשורת טובה ומספקת היא כלי מאוד חשוב לשימור החברות. חשוב למצוא זמן לשוחח ולא רק לדווח.
בהצלחה!

ת. (של גולשת)     הורות וזוגיות

            גם אני מרגישה כמוך. כל היום מדלגת בין עבודה בחוץ לזו שבבית. עד שבעלי שב מהעבודה כבר אין לי כוח לכלום. הבנתי שצריך שיתוף פעולה בין בני הזוג אבל גם עם כל הרצון הטוב כשאנו מתרחקים מזה אנו שוב שוכחים והתוצאה היא התרחקות

 

ש.    אני אמא לילדה מקסימה בת 3. מאז שהיא נולדה אנחנו כמעט ולא יוצאים לבלות, ובטח לא לסופי שבוע. יש לי איפה להשאיר את הילדה, אבל אני לא מוכנה לעזוב אותה כי אני מתמלאת ברגשות אשם וזה הורס לי את כל הבילוי גם ככה. אני עובדת מאוד קשה ויש יומיים בשבוע שאני חוזרת מאוד מאוחר הביתה וכמעט ולא נמצאת איתה – ומכאן נובע הקושי להיפרד ממנה מעבר להכרחי.  
הבעיה היא שלבעלי מאוד קשה לקבל את זה והוא מאוד ביקורתי כלפי.
הוא מרגיש שאני מבטלת את הרצונות והצרכים שלו לצאת ולבלות איתי.
הנושא מאוד מקשה על מערכת היחסים הזוגית שלנו.
מה היית מציעה לי לעשות?

 
ת.        ר
גשות אשם היא המחלה של העולם הפוסטמודרני. אנחנו כל הזמן מרגישים
אשמם שאנחנו לא מספיק...ולא משנה מה
...
האם היית רוצה להפתר או לפחות לצמצם את רגשות האשם?
אני אציע לך סיבה טובה אחת לעשות זאת:
הבעיה עם רגשות אשם היא שהם מחלחלים לידלים שלנו. כלומר, הילדים חווים את רגשות האשם שלנו ואז מקבלים את המסר שאולי הם לא מקבלים מספיק. בעוד שאם היינו שלמים עם עצמנו המסר שהיה עובר זה שככה צריך להיות ושזה בסדר - ואז הילדים שלנו, שלא מכירים מציאות אחרת, היו מתייחסים למציאות הקיימת כאמת מוחלטת ושלמה ולא חווים תחושת קיפוח.
אני מבינה לחלוטין מאיפה נובעים רגשות האשם שלך, אבל חשוב לי שתביני למה הם עשויים להוביל ושניתן לשנות זאת. אם לא למענך אז למען ביתך שחשה וחווה אותך בדרך הכי בלתי אמצעית.
ברמה הזוגית: בעלך מנסה להגיד לך שגם הוא מרגיש מקופח...זה מקסים בעיני שהוא מחזר אחרייך ורוצה אותך. יכול להיות שאם הוא ירגשי שאת אמפתית לצרכים שלו, הוא יהיה אמפתי לרגשות האשם שלך ויבין שאת צריכה להיות יותר עם הילדה. אתם צריכים לנסות למצוא את האיזון, כך שהצרכים של שניכם יהיו מסופקים.  יכול מאוד להיות שכשתרגישי שהוא מבין אותך ואת רגשותייך, כבר יהיה לך יותר קל, כיוון שלא תרגישי כל כך לבד איתם.

 

ש.    העדפת הורה אחד

איך מתמודדים עם ילד שמעדיף רק הורה אחד?
זה כמובן גם קשה ומגביל את ההורה "המועדף" וגם מאוד מתסכל את ההורה השני

הבן שלי רוצה רק אותי ואני מניחה שבמקרה שלנו הרבה גם נובע מהעובדה שבעלי חוזר מאוחר במשך השבוע ובקושי נמצא איתו - משתדל לבלות איתו בסופ"ש אבל בדר"כ יחד איתי...
כרגע החלטנו שיום אחד בשבוע הוא יחזור מודם יותר כדי לבלות איתו וגם לשחרר אותי להתעמלות ושאר העיסוקים ואני מקוה שגם זה יעזור
יתכן שבגלל שבעלי לוקח אותו כל בוקר למטפלת אז הוא תופס אותו בתור "האיש הרע" (למרות שהוא מאוד אוהב את המטפלת שלו)
הרבה אומרים לי שזאת תקופה אבל בעלי מאוד מתוסכל מכל העסק ומאוד קשה לו עם זה...


ת.           העדפת הורה זה דבר מאוד אופייני לילדים ולפעמים זה גם תקופתי...ככל שעושים מזה יותר עניין ככה זה מתקבע יותר כי זה הופך להיות הרבה יותר ממה שזה בפועל.
זה מאוד לא נעים להיות בצד של ההורה הפחות מועדף, אבל צריך להתייחס לכך בבגרות. הילד פועל למען עצמו וטובתו ולא כנגד האבא. כלומר, הוא לא דוחה את אבא אלא בוחר באמא, וכך גם כדאי להציג את זה.
חשוב שתגלי אמפתיה לתסכול של בעלך ושהוא יקבל ממך תמיכה רגשית בנושא. תדריכי את בעלך להמשיך ולהרעיף על הילד חום ואהבה - גם אם זה מרחוק בהתחלה. כלומר - שלא "יתייאש" או יעלב מהילד.
קשה לי להאמין שהילד מתנהג כך כי הוא תופס את אביו כ"איש הרע" שלוקח אותו כל יום למטפלת. זה נראה לי יותר קשור להתקשרות הבסיסית והטבעית של בנך אליך ולא אנטי לאבא.
לגבי ההגבלות על ההורה המועדף - ראי ערך הגמישות שכתבתי בתחילת האירוח: לדוגמא: אם את צריכה לנוח אחרי יום עבודה אין סיבה שבעלך לא יקלח את הילד. גם אם הילד בהתחלה מתנגד - מסבירים לו באופן ברור וחד משמעי שאמא עכשיו צריכה לנוח והוא הולך לעשות כייף עם אבא באמבטיה. קצת גמישות מצד אחד, קצת גבולות מצד שני....ומוצאים את האיזון המתאים.
בהצלחה!

 

ש.    הורים לשני ילדים עם הפרעות קשב אבא עזב את הבית לפני שבוע במפתיע אמא בדכאון איך מתמודדים?

ת.           פונים לעזרה.

            אין ספק שמדובר באירוע משברי שההתמודדות עמו לא קלה - אבל אפשרית.
ממליצה לפנות לייעוץ/טיפול שיתמוך באמא כדי שהיא תוכל לתמוך בילדים.
בהצלחה.

ש.    מאבקי בוקר

בני בן השלוש מתעקש לבחור את בגדיו לגן. הוא רוצה ללבוש רק בגדים יפים ולעיתים מחליף מספר חולצות עוד במהלך הבוקר. מן הסתם אין לי זמן להתחיל להסביר לו בנחת שכן זמן ההתארגנות בבוקר מאוד קצר. אנו קמים בשעה 06:00 ובשעה 07:00 יוצאים מהבית כשיש לי גם תנוקת לארגן.
במידה והוא לא לבוש כרצונו מתחילים התקפי זעם, בכי, צרחות ולמעשה הוא מנהל את הבית. עובדה זו מאוד מקשה עליי ועל מערכת היחסים בבית שכן זה מעייף אותי וכתוצאה מכך אני עצבנית.
שאלתי היא: איך להפחית את התקפי הזעם? נכון שיש להתעלם מהם כשהם קורים אבל מה לעשות כזה קורה בבוקר!
מעבר לכך, איך לחנך את בני שאני ואביו הם ה"בוסים" בבית ולא הוא על מנת שזה לא ילך ויחמיר?

ת.  (של גולשת) אולי תנסו לבחור יחד את הבגדים בערב שלפני? חוסך הרבה זמן וכאב ראש בבוקר


ת.    שלום לך אמא אוהבת 3

את מעלה כאן סוגייה שקשורה לגבולות אמפתיים. אני לא ארחיב כאן איך מציבים גבולות אמפתיים, אבל את מוזמנת לעיין במאמר שלי בנושא שהועלה כאן בפורום בעקבות אחד הארוחים שלי.
נתנו לך כאן עצה טובה - בחרו בגדים בלילה. וכשאני אומרת לבחור אני לא מתכוונת לבחור מכל הארון אלא מתוך 2-3 אופציות שאת מאפשרת. מה שהכי חשוב כאן זאת השיחה המקדימה למעבר לבחירה בלילה. שבי עם בנך ודברי איתו על הבוקר. תשאלי אותו שאלות מכוונות כגון: מה אתה חושב על איך שאנחנו מתארגנים בבוקר? האם נעים לך לעשות את הדברים כפי שהם נעשים היום? אם למרות הכל הוא אומר שנעים לו, אז תשתפי אותו בהרגשה שלך ושלא נעים לך להפרד ממנו בעצבים בבוקר....אם גם הוא מסכים שלא נעים בבקרים, אז תתיעצי איתו - איך הוא היה מציע לשנות את המצב? האם הוא יכול להעלות על דעתו פתרונות אפשריים? יכול להיות שהוא לבד יענה שאולי כדאי לבחור בגדים בלילה. אם הוא לא מעלה את זה מעצמו, תעלי את זה את כאופציה.
המטרה של השיחה המקדימה היא לגייס אותו לשתף איתך פעולה, מתוך מקום שהוא מרגיש שרואים אותו ודעתו חשובה.
מה שעוד יותר חשוב זה לציין בפניו ש"היה לי נעים איתך הבוקר" כאשר דברים מתנהלים כרצוי, וזאת על מנת לעודד אותו להתמיד בהתנהגות הרצויה.
במידה ואתם מרגישים צורך, אתם יכולים גם לפנות להדרכת הורים בנושא הצבת גבולות והתמודדות עם התקפי זעם - כפי שציינת - על מנת שהמצב לא יחמיר. יתכן וחלק מההתנהגויות שציינת הם גם בתגובה להולדת אחותו. הדרכת הורים ממוקדת יכולה בהחלט לסייע ולתת לכם כלים וכיוון.
בהצלחה!
     

 

 ש.    הורים לתינוק בן חמישה חודשים.
מאז שנולד התינוק יש בינינו ויכוחים  בנוגע לאופן הגידול, החינוך(בעתיד) ועוד...
נראה שבעיות התקשורת בינינו התעצמו וגדלו וכל אחד מתבצר בעמדתו.
חלק מסוים מהוויכוחים קשורים להוריו, שאין להם מושג בטיפול בתינוק ובעלי עדיין מתעקש שאני צריכה ללמד אותם, אני מעדיפה לא ללמד ולא להשאיר את התינוק איתם.
מה עושים?

ת.         זוגיות בשנה הראשונה לאחר לידה ובמיוחד לידת ילד ראשון עוברת פעמים רבות שינויים ומשברים נורמטיביים. הדברים שאת מתארת נופלים בקטגוריה זו. אני מצרפת לך סיכום קצר מהנחיות שאני מעבירה בנושא - יש בו גם כמה המלצות כלכליות.
תקשורת טובה ומספקת היא הדרך הטובה ביותר להתגבר על האתגרים העומדים בפניכם בתקופה זו. יתכן וכדאי לכם לשקול לפנות לייעוץ, אשר יתן לכם הכוונה כיצד לשפר את התקשורת ביניכם. מנסיוני, כשפונים לייעוץ בשלב התחלתי של קושי (לפני שיש משקעים רבים וכבדים) השיפור במערכת היחסים מהיר מאוד ויעיל מאוד. בטיפול קצר מועד ניתן להגיע להשגים מאוד טובים.
לגבי הסבים - נשמע שלבעלך חשוב שלהוריו יהיה קשר משמעותי עם בנכם. זה טבעי והגיוני. אם את לא סומכת עליהם, אל תשאירי את הילד עמם לבד, אבל תבדקי אופציות נוספות שמאפשרות להם ליצור עם נכדם קשר משמעותי. לדוגמא: תזמיני אותם לבלות מעט איתך ועם בנך או עם בעלך ובנך.
בהצלחה!

  

ש.    זוגיות במשבר

שלום לך, יעל. אנו זוג כבני 35+. נשואים + 2.נקלענו למשבר זוגיות עמוק ביותר, עד כדי מחשבות על פרידה.
אם אודה על האמת, אז מערכת היחסים בינינו ידעה ירידות (רבות) ועליות מעטות. אך מאז הולדת הילדים היא נמצאת במדרון תלול חסר כל עליה.
הזוגיות שלנו התמסמסה כליל.

בד"כ, לכל אורך מערכת היחסים
בינינו היה בעלי המגשר, המחבק, המסיים מריבות. לאחרונה, זה כבר לא כך. ואני מוצאת שהנתק בינינו רב, והוא נובע מטעמים רבים, שהעיקריים שבהם - עיסוק עמוס עם ילדים קטנים וחוסר זמן וכסף להשקעה זוגית. מצב כלכלי עגום, שמלחיץ מאוד (בעיקר את בעלי). איכשהו יצרנו לנו מן שגרה עמוסה, שעבורי דווקא נוחה (אני יוצאת בבוקר ללימודים, חוזרת בצהריים ועד הערב אני עם הילדים. בעלי חוזר בשעות הערב). בערב - אני מתמוטטת. די חסרת ענין בו. וכנ"ל לגביו. על סקס אין בכלל מה לדבר. הפערים בינינו אדירים ברצון
.

לפני מספר ימים הוא בא הביתה בהצעה מפתיעה על פרידה. הוא ביקש לעזוב את הבית. והציע פתרונות מציאותיים. אני הוכיתי תדהמה. לא חשבתי שיש בינינו פרפרים והתרגשויות אחרי כ-12 שנות נישואין, אבל גם לא חשבתי שזה הכיוון שלו. (זה היה לאחר עוד מריבה ונתק מוחלט של מספר ימים). בסה"כ שקעתי לי במן שגרה משמימה ונינוחה.
באותה שיחה מפתיעה הבהרתי לו שאני לא מעוניינת שיעזוב. שננסה לעבוד על מה שלקוי (הוא טען שהוא כבר איבד אמון שמשהו ישתנה. ובכלל - הוא כבר לא אוהב, והוא רוצה ריגושים, ולכבוש את העולם, ונמאס לו מהשגרה.... ועוד. ועוד. ועוד). אבל נוצר מן מצב שכזה שהוא פה אבל הוא בעצם "לא פה". הוא מנותק ממני לחלוטין. במשך היום איננו מדברים בכלל. אולי רק עניינים פרוצדורליים, טכניים. בערב הוא בקושי מביט בי או מחליף עמי מילים. אם אני מתקשרת אליו לעבודה הוא חסר סבלנות לשוחח עימי  ודי מהר "מנפנף" אותי מהקו (אז איני מתקשרת עוד). בקיצור, הוא מנותק ומרוחק ממני מאוד. המרחק הרגשי רב. (למרות שהוא יכול לנסות להתקרב לצרכי סקס   ולי עצמי קשה לשתף עמו פעולה במצב של ריחוק רגשי שכזה. )

ולגבי עצמי.
אני ממש לא יודעת מה אני רוצה.
בהתחלה, עם התדהמה וההלם - הייתי מוכנה לעשות הכל כדי שישאר. לא רוצה להתגרש כעת. לא יכולה להרוס לילדיי את המסגרת המשפחתית שלהם. ובכלל, להכניס את כולנו לקטסטרופה כלכלית (הוא המפרנס העיקרי באופן מובהק). אין לי רשת תמיכה אחרת, ואני חוששת. חוששת להגיע לפת לחם. חוששת שלא אוכל לכלכל את ילדיי ואת עצמי. חוששת מהלבד. חוששת שימצא אחרת. חוששת. פשוט כך. נוח לי במסלול חיי כעת, ובלא עבודה - אני ממש לא רוצה לערערו.
אבל במשך הזמן, כשהוא נותר מרוחק ועויין - אני כבר לא בטוחה שאני רוצה להמשיך. אני כבר בכלל לא בטוחה באהבתי אליו. וחושבת שאולי באמת כדאי להיפרד. והרגשות הללו מתחלפים מדי יום, ואני ממש לא בטוחה במה שאני רוצה. מאוד קשה לי לחיות במצב שנוצר. ואני לא יודעת מה לעשות. להשקיע בכדי לנסות להחזיר את הגלגל למסלולו ? האם בכלל יש סיכוי  או שזה רק ירחיק אותו עוד ? האם לתת לו ללכת ? האם ליזום אני פרידה ?

מה עושים בבליל הרגשות הזה ובמבוי הסתום הזה ? כאמור, אין לי/לנו כסף לייעוץ. אבל אשמח לשמוע לדעתך.

אם אני חושבת על כך בהגיון - כמעט מעולם לא הרגשתי בטחון במערכת היחסים הזאת. גם בגלל שאני טיפוס די סגור שלא יודע להעניק מגע, חום ואהבה, וגם בגלל שהוא טיפוס ילדי ויש בו צורך בלתי נדלה לאהבה. הוא ממש זקוק לאינספור פרגונים, ליטופים, אהבה, סקס, מגע. כשעליי הצורך הזה די מעיק. אני מאוד אוהבת לשקוע בעינייניי (לימודים, עבודה, מחשב...). - שילוב קטלני

ובנוסף, בעלי הוא מסוג הטיפוסים שהם פאסיב-אגרסיב. מאוד קשה לתקשר אתו. הוא נוטה להתמרמר, לאגור, להטיל אשמה, ובעיקר - לחשוב שהוא מפספספ את החיים הטובים במקום אחר... (תמיד היתה לו תכונה כזאת).
מאוד קשה לי לנהל אתו דו-שיח פורה. אני יכולה לדבר. הוא בעיקר יקשיב. הוא כמעט לא יזום שיחה עניינית. מעולם כמעט לא יגיד את אשר על ליבו.

סליחה על האורך. אשמח לתגובה.

ת.            את מתארת מצב משברי קלאסי של זוגיות שהלכה ודעכה וכעת נשאלת השאלה אם יש לה עתיד. אני הייתי ממליצה לפנות לייעוץ זוגי ולברר אם אכן יש סיכוי לבנות פרק ב' בתוך המערכת הקיימת במקום לחפש פרק ב' בחוץ. במידה ושניכם תחליטו לתת צ'אנס נוסף לזוגיות שלכם - יהיה הרבה על מה לעבוד. במידה ותגיעו למסקנה שאין עתיד לזוגיות שלכם תוכלו לקבל הדרכה כיצד להפרד באופן אופטימלי ולצמצם ככל האפשר את הפגיעה בילדים.
אני מבינה שיש מצב כלכלי שמקשה על פניה לטיפול פרטי. עם זאת, אתם יכולים לנסות לפנות למקומות מסובסדים כגון דרך קופת חולים או דרך תחנה לייעוץ נישואין של העירייה (עד כמה שידוע לי בכל עיר יש כזו). כמו כן, במכונים שמלמדים טיפול משפחתי יש מתמחים שנותנים טיפול באופן מוזל משמעותית.
את מוזמנת לפנות אלי באופן אישי דרך מערכת המסרים ולתת לי קצת יותר פרטים ואולי אני אוכל לכוון אותך יותר טוב לגבי מקום לקבלת ייעוץ מסובסד או מוזל.
לצערי אינני יכולה לתת לך "פתרונות קסם". קבלי בזאת חיבוק חם ותמיכה מעומק הלב.


 

אין תגובות

הודעות אחרונות

19:03 | 22.08.18 אורחים בפורום
16:05 | 05.09.17 שירית נוי
23:25 | 16.06.13 עדיה26
12:22 | 05.10.12 אורחים בפורום
12:15 | 24.09.12 No clue
08:55 | 10.05.12 אורחים בפורום
09:48 | 27.11.11 gigit2
19:45 | 24.11.11 yoolapin
12:02 | 22.11.11 אפרתשפירא
11:55 | 20.11.11 מיכל קנדל

חם בפורומים של תפוז

חפשו אותנו גם באינסטרגם
חפשו אותנו גם...
פודי תפוז - האינסטגרם החדש כל התמונות של...
חפשו אותנו גם באינסטרגם
חפשו אותנו גם...
פודי תפוז - האינסטגרם החדש כל התמונות של...
בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?
בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?

מקרא סימנים

בעלת תוכן
ללא תוכן
הודעה חדשה
הודעה נעוצה
אורח בפורום
הודעה ערוכה
מכיל תמונה
מכיל וידאו
מכיל קובץ