לגלישה באתר בגירסה המותאמת לסלולאר
| הוספת הודעה
הגדרות תצוגה

הגדרות עץ הודעות

מאפייני צפייה

הצג טקסט בתצוגה
הצג תגובות באופן
עדכן
98859,885 עוקבים אודות עסקים

פורום אם לאם - קישורי אימהות

קשורי אימהות הנה התארגנות אימהות ארצית.קשורי אימהות עם הקמתה שמה לה מטרות שונות אותן ניתן לתמצת לשתי מטרות עיקריותא. לחבר,להכיר,לשלב אימהות ביחד ליצירת קשר משמעותי לאורך זמן. ליצור קבוצת שייכות שבה כל אמא תחוש כי מצאה את מקומה הנכון. קבוצה או חיבור בין אימהות שמצד אחד יהיה הומוגני מספיק כדי שתהיה שפה משותפת ותחומי עניין משותפים ומצד שני החיבור הטרוגני מספיק על מנת שיהיה קצת גיוון וענייןב. ליצור הזדמנות לחשיפה של האימהות בפני רעיונות חדשים,דרכי חשיבה חדשות, שיטות תנועה,טיפול חדשות ושונות, לתת לאימהות הזדמנות להתנסות בסוגי חוויה והעשרה מגוונים, לחוות התנסויות מונחות ע"י מנחים שונים שכל אחד מהם/ן מביא/ה משהו משל עצמו/האנו מאמינות כי ככל שאמא "טועמת" ממגוון רחב יותר של ברירות והעשרה כך קל לה יותר לבחור את הדברים המתאימים לה ולמשפחתההחלטנו לפתוח פורום כללי שמחובר לפורומים של תפוז כדי באמת להיות נגישות לכל אמא באשר היא!!!...אז למי זה מיועד....לכל אישה לאחר לידה או הרבה שנים אחריה, לכל אמא באשר היא, שרוצה להכיר אמהות ;לילדים בגילאים דומים, מהאזור;לכל מי שמעוניינת לחלוק ולשתף.לכל מי שמעוניינת להעביר זמן איכות עם ילדה יחד עם אמהות אחרותומה זה חלופי אימהות...ממש כמו חליפין,חליפין - לכל אם הלומדת או עובדת במשרה חלקיתלכל אם העובדת במשרה מלאה וצריכה זמן פנוי, לכל אישה לאחר לידה הצריכה מעט זמן .בשביל עצמה, ולכל אמא, בכלל לפרטים נוספים והצטרפות ל"קשורי אימהות" באתרhttp://www.m4m.co.il

אודות הפורום אם לאם - קישורי אימהות

קשורי אימהות הנה התארגנות אימהות ארצית.קשורי אימהות עם הקמתה שמה לה מטרות שונות אותן ניתן לתמצת לשתי מטרות עיקריותא. לחבר,להכיר,לשלב אימהות ביחד ליצירת קשר משמעותי לאורך זמן. ליצור קבוצת שייכות שבה כל אמא תחוש כי מצאה את מקומה הנכון. קבוצה או חיבור בין אימהות שמצד אחד יהיה הומוגני מספיק כדי שתהיה שפה משותפת ותחומי עניין משותפים ומצד שני החיבור הטרוגני מספיק על מנת שיהיה קצת גיוון וענייןב. ליצור הזדמנות לחשיפה של האימהות בפני רעיונות חדשים,דרכי חשיבה חדשות, שיטות תנועה,טיפול חדשות ושונות, לתת לאימהות הזדמנות להתנסות בסוגי חוויה והעשרה מגוונים, לחוות התנסויות מונחות ע"י מנחים שונים שכל אחד מהם/ן מביא/ה משהו משל עצמו/האנו מאמינות כי ככל שאמא "טועמת" ממגוון רחב יותר של ברירות והעשרה כך קל לה יותר לבחור את הדברים המתאימים לה ולמשפחתההחלטנו לפתוח פורום כללי שמחובר לפורומים של תפוז כדי באמת להיות נגישות לכל אמא באשר היא!!!...אז למי זה מיועד....לכל אישה לאחר לידה או הרבה שנים אחריה, לכל אמא באשר היא, שרוצה להכיר אמהות ;לילדים בגילאים דומים, מהאזור;לכל מי שמעוניינת לחלוק ולשתף.לכל מי שמעוניינת להעביר זמן איכות עם ילדה יחד עם אמהות אחרותומה זה חלופי אימהות...ממש כמו חליפין,חליפין - לכל אם הלומדת או עובדת במשרה חלקיתלכל אם העובדת במשרה מלאה וצריכה זמן פנוי, לכל אישה לאחר לידה הצריכה מעט זמן .בשביל עצמה, ולכל אמא, בכלל לפרטים נוספים והצטרפות ל"קשורי אימהות" באתרhttp://www.m4m.co.il

הצבת גבולות תוך אמפטייה

מאת: יעל עזרא  פורסם: 04/02/2007  עדכון אחרון: 04/02/2007  
 

ש.

 

בני הקטן בן השלוש נמצא בתקופת ה- "לא ולא רוצה" כמעט על כל דבר שאני מבקשת או אומרת.
עוד מילה אשר שגורה בפיו היא - "תחת/ קקי" והוא לא ממעט להשתמש בהן. (לרוב כאשר הוא כועס, עייף או לא רוצה לעשות דבר).
אני לא ממש מקילה ראש בעניין- אני חוזרת ומסבירה לו שלא כדאי להשתמש במילים אלו ומיד מסיטה השיחה למעין משחק
שהמצאתי - ברגע שהוא אומר "את קקי", "אני לא אוהב אותך" - אני אומרת: "אבל אני כן אוהבת אותך", אתה שולחן, אתה ארנבת וכו'
ומצליחה להעלות חיוך על פניו והוא שוכח מהנושא המדובר.
האם אני פועלת נכון? ומה ניתן לעשות עוד עם הגיל "המטורף" הזה? אשמח לתשובות והמשך יום נעים.

קללות לגיל הרך   

 

בנך החמוד נמצא בגיל שהוא מגלה מילים שעושות הרבה "רעש וצלצולים" – והכוונה היא לתגובה של הסביבה למילים ה"לא יפות" שהוא אומר. לרוב ילדים ממשיכים להגיד את המילים האלה אם הם קולטים תגובה יוצאת דופן. את עושה נכון שאת לא מתרגשת מידי, וכשהוא אומר שהוא לא אוהב אותך את נותנת לו את החיזוק שאת בכל זאת אוהבת אותו.
אני הייתי אומרת לו "לא נעים לי כשאתה מדבר אלי ככה" אך לא מנסה להסיט את נושא השיחה. אם המטרה היא ללמד אותו שככה לא מדברים – אז צריך לא לדבר איתו עד שהוא בוחר לדבר בצורה שיהיה לך נעים לנהל איתו דו-שיח. כלומר, לומר לו שאם הוא בוחר לדבר ככה אז את לא מעוניינת להשתתף בשיחה, וכשהוא יחליט לדבר בנימוס אז תשמחי לחזור ולדבר עמו על כל נושא שבעולם.
הדגש כאן הוא בלי כעס ושהבחירה בידיו.
לגבי ה"דובי לא-לא" – אני צריכה קצת יותר פרטים כדי להתייחס באופן ענייני.
בגדול זה יכול להיות ביטוי לרצון לשלוט יותר על חייו – וזה לגיטימי. אנחנו רגילים להחליט עבור הילדים שלנו הרבה דברים בלי לשאול אותם, כך שאיפה שאפשר לתת להם לבחור אני ממליצה לעשות זאת. ועם כל זאת, יש מצבים שגם אם לא רוצים אז חייבים – כמו לחגור חגורת בטיחות. ואז אני ממליצה לתת לגיטימציה לרגש – "אני מבינה שאת לא רוצה..." אבל בכל זאת לשמור על גבולות ברורים – "...אבל חייבים", ולא לשכוח להסביר למה חייבים.
בהצלחה!

 

תגובה:

 

זה בהחלט מה שאני אומרת לו ומדגישה בפניו שזה לא נעים לי כשהוא מדבר אליי או למישהו אחר בצורה כזאת, אך בהחלט אאמץ את הגישה שלך - לא לנהל עימו דו-שיח. לגבי הלא-לא - זה בהחלט סימן מובהק לרצון לשליטה ואני מודעת לכך - אני נותנת לו
את מירב הלגיטימציה לעשות דברים בעצמו (לעשות צרכים לבד, לנסות להתלבש לבד, לבחור נעליים שהוא רוצה וכו') וכן משתפת
אותו בפעילויות נוספות בכדי שירגיש שהוא תורם, שהוא כבר גדול. לא תמיד הוא משתף פעולה אך בפעמים שזה קורה, הוא ממש
מתמוגג. תודה על תשובתך, הארת את עיניי והמשך יום נעים!


ש.

 

נ. שלי בן שנתיים ורבע , ילד יקר שחיכינו לו הרבה זמן .
קשה לי עם הצבת גבולות (דוגמא : הוא אמור לינוק רק בבוקר ובערב ואני מוצאת את עצמי נכנעת לו כשזה רק אנחנו בבית, עוד דוגמא : אבא שלו מרדים אותו כמעט תמיד , אם ההרדמה היא עלי זה לוקח פי שלוש יותר זמן) , אצל אבא שלו אין בעיה , הוא מציב גבולות נפלא וחכם והילד יודע ומרגיש את זה .
אנחנו לפני מעבר (כפי שכולכן יודעות) דיי משמעותי בחיים שלנו ובעקבותיו אני אבלה יותר עם הילד .
איך אני מציבה לו גבולות נוחים לי ולו , ואיך אפשר לעשות את זה מבלי להשתגע ?......



 

ת.   

 

נ. נשמע ילד חכם ונבון שמבין טוב מאוד איפה הוא יכול להגמיש גבולות ואיפה לא. לפי מה שאת מספרת, כשמציבים לו גבול ברור הוא עומד בו.
אני מציעה לך לבדוק למה כל כך קשה לך להציב לו גבולות?
האם את מרחמת עליו- אולי בגלל המעבר???
האם אין לך כוח למאבק – ואז את מוותרת מראש?
האם את לא משוכנעת לחלוטין בצדקת הגבול??? – לדוגמא לי לא ברור למה ההחלטה לגבי ההנקה היא רק בוקר וערב? ומה אם הוא רוצה טיפה בצהרים? האם את פוחדת שהציצי יהיה תחליף למוצץ? האם הוא כל היום על ציצי אם את לא מגבילה אותו???
האם את פוחדת להיות הרעה או נוקשה מידי ואז הוא לא יאהב אותך?  
בגדול – גבולות לא נועדו להקל על חיי ההורים (זאת עבודה לא קלה בכלל להציב גבולות). גבולות חשובים מאוד עבור הילדים. הם מכינים אותם לעולם שמחוץ לבית – שם החיים מציבים להם גבולות ללא הרף. בבית ילד צריך ללמוד להתמודד עם תסכולים ועם זה שהוא לא תמיד מקבל את מה שהוא רוצה. מעבר לכך, גבולות מעניקים לילד המון ביטחון ושיש על מי לסמוך (כי ההורים שלי עקביים).
כדי שתצליחי להציב גבול אמפתי עקבי וברור חשוב שקודם כל את תאמיני בכך שצריך להיות גבול ושלך יהיה ברור למה הגבול קיים.
בהצלחה!


 

 

ש.
אני אמא לילד בן שנה ושבעה חודשים, מתוק, מקסים, חכם ונפלא. אני איתו בבית מזה חודשיים כמעט אחרי שהיה שלושה חודשים במשפחתון.

הילד הנהדר הזה גם יודע שאם הוא יחייך אלי אחרי שהוא עושה משהו שאסור לו, בזמן שאני נוזפת בו(למשל-מכניס אצבעות או חפצים לתקעי חשמל בבתים אחרים-בבית שלנו יש הגנה) אני פשוט אצחק.
אני יודעת שזה לא חינוכי ולא לעניין לצחוק איתו בזמן שאני נוזפת בו-אבל אני לא יכולה שלא להגיב בצחוק למראה הפרצופים שהוא עושה לי.
האם יש דרך אחרת להעמיד גבולות וליצור הבנה לגבי אסור ומותר בגילאים האלה מלבד הכאת מכות קלות על היד(משהו שאני סולדת ממנו אבל נראה שזו הדרך היחידה שהוא בכלל מבין שמה שהוא עושה זה בעייתי) והסבר למה זה אסור(מסוכן, חם, אסור)?

שנית-אני דוברת אנגלית ולכן מדברת עם בני באנגלית, בעוד שאר האנשים שסביבו מדברים איתו עברית.
בגלל שמדברים איתו בשתי שפות(אני רוב היום איתו) הוא מדבר מספר מועט של מילים ולא תמיד מבינים אותו-מה שבודאי גורם לתיסכול רב מצידו כמו גם מצידנו.
האם זה יכול להיות תרוץ להתנהגויות אלימות או סתם מרגיזות מצידו? לדוגמא: גרירת כיסא שמרעיש למרות שאני מבקשת ממנו להפסיק ולוקחת לו את הכיסא, הכאת אנשים וילדים אחרים, צביטה ומשיכה של לחיים{ואיברים אחרים}, פתיחת ארונות מטבח שהוא יודע שאסור לו לפתוח, זריקת אוכל ועוד כל מיני...

תודה רבה ויום נעים!


 

בקריאה חוזרת משתמע שהוא ילד נוראי! 

 

הוא באמת ילד מקסים ולרוב מאד ממושמע, אוהב לעזור, משחק יפה ויודע להעסיק את עצמו לכמה דקות כשצריך...
שלא תהיה הטעיית הציבור או משהו...שוב תודה...

 

תגובה: אני לא מומחית, אבל 

 

קודם כל - תחיבת חפצים לשקע ודברים מסוכנים אחרים אסורים!!!! זה לא מצחיק גם אם הוא מחייך. את רובם אפשר וצריך למנוע לא ע"י גבולות מילוליים אלא פיזיים: יש פלסטיקים קטנים שנתקעים לתוך השקע ומונעים גישה אליו. אם זה לא יעיל, והוא למד להוציא אותם - תחסמי את הגישה בדרך אחרת. כנ"ל לגבי כל דבר מסוכן - מעקות או מחסומים אחרים לחלונות - שלא יפול החוצה חס וחלילה וכו'.
לגבי גבולות בכלל - יעל תוכל לענות לך טוב ממני, אבל - אם תהפכי כל איסור שלך לבדיחה, אז מה הפואנטה?


 תגובה לתגובה:

ברור שזה אסור!בבית יש לנו את הפלסטיו

 

הפלסטיקים שסוגרים את החשמל-דובר על מחוץ לבית-אצל חברים, הסבים, קופ"ח וכאלה...
שוב-כשזו סכנה ממשית אני מצליחה להחזיק פאסון-אני מדברת בעיקר על מקרים שבהם הוא משתולל ואולי מכאיב למישהו-אבל לא כשהוא מסכן את עצמו!

תודה על התגובה בכל אופן-כנראה שלא הבהרתי את עצמי טוב...


ת. 

פני פוקר    

 

ראשית אני חייבת לציין שגם בקריאה הראשונה הבן שלך נשמע מקסים ולא נוראי בכלל

כפי שאת מציינת, במצבים המסוכנים באמת את מצליחה לשמור על "פסון" ואת לא מתפרצת בצחוק למראה עיניו הגדולות והמתחנחנות....ולכן אני משערת שבמצבים בהם את לא מצליחה לשמור על פני פוקר זה בגלל שאת אולי קצת יותר מידי תיאטרלית. יכול להיות??? ואז את צוחקת כי את קולטת שהוא עלה עלייך ועל כך שעכשיו שמת מסיכה של כועסת. ולכן, אם אכן כך המצב – עצתי אליך היא לשמור על אותנטיות. אפשר לחייך ועדיין להגיד "אני לא מרשה"
אני בכלל לא מאמינה בלתת מכה קטנה על היד – מכה היא מכה היא מכה – ואז אם הוא יכה את לא יכולה להגיד לו "אסור להכות – אצלנו בבית לא מכים" אם לך מותר, אז למה לו אסור?

לגבי היותו דו לשוני – זה ידעו שילדים דו לשוניים מתחילים לדבר בגיל מאוחר יותר מילדים אחרים, אך זה לא אומר שהם לא מבינים מאוחר יותר. כשאת מבקשת ממנו להפסיק עם הכיסא – אני בטוחה שהוא מבין את בקשתך. התסכול יכול להיות יותר בכיוון שהוא מבקש ממך משהו ואת לא מבינה מה – אז אולי היא יעיף דברים ויתעצבן. עדיין – ללמד ילד להתמודד עם תסכולים זה חלק מהכישורים החברתיים הבסיסיים שהוא צריך ללמוד- צריך סבלות! אם הוא קולט את התסכול שלכם, אז הוא יגיב בתסכול. עם זאת, באופן כללי, כל ההתנהגויות שציינת אופייניים לילדים בגיל של בנך, ללא כל קשר לשפה.

 

תודה רבה! 

 

 

אמרו שתעני בשעות הבוקר-רק לא חשבתי שדובר על השעות האלה של הבוקר...

מודה לך מאד על התגובה ועל ההתייחסות המחכימה!


.

כזו אני - ציפור לילה

 

 

אלה השעות הכי יפות בעיני - הכל שקט, אין טלפונים, אין גירויים אחרים, וכך אפשר להתרכז באופן אישי בכל שאלה ושאלה.
לילה טוב...

 

איך לתת לכל ילד את המקום שלו בנפרד 

 


אצלי מבחינת הצבת גבולות תודה לאל הכל מתוקתק...
השאלה התנהגותית שמציקה לי הרבה בהתנהלות היום יומית שלי היא כזו,
יש לי קושי מאד גדול לתת לכל אחת מבנותיי את המקום שלה בנפרד מאחותה ואנמק-
ג. בת 4 עוד שלשה חודשים ונ. קטנה ממנה בשנה וחצי
ואני גם בהריון חודש רביעי והרבה מהחשש גם כנראה נובע מכאן.

הן מאד מאד צמודות בכל מה שהן עושות/חושבות/רוצות ומבקשות.
אחה"צ אחרי הגן אני עם שתיהן לבד, עושה איתן עבודות, משחקת איתן וכו
אבל אין לי שום יכולת להפריד בנתינה והרבה פעמים אני מרגישה שזה לא פייר מבחינתן.

נ. שנולדה כשג. היתה די קטנה נכנסה למקום אוטומטי של הרבה פחות תשומת לב וטיפול אישי וזה ממשיך גם היום
הכל הן מקבלות ביחד, גם אם קונים מתנה אפילו אם היא שונה, זה חייב להיות שווה בשווה.

והשבוע כשנ. היתה חולה והייתי איתה לבד יום אחד פתאום הבנתי שאני ממש מפספסת את הייחודיות של הילדה!
יש בילדה הזו כל כך הרבה רבדים וצבעים שנתמעים ונעלמים מעיני בגלל שאני תמיד רואה אותה במקביל עם אחותה..
(וכמובן שהיא מחכה אותה בטירוף על כל דבר שהיא עושה ואומרת-הגדולה)

גם בשבתות, כשאני כבר עם בעלי ואנחנו מאד איתן, אז יש לי צורך להיות עם כולם ביחד כמשפחה ולא מתאים לי להתחלק (שהוא ילך עם הגדולה ואני עם הקטנה וכו..)
באיזו דרך את יכולה להמליץ לי לנקוט כדי באמת לתת ביטוי לכל אחת מהן כיחידה וכעצמאית???

אני קראתי הרבה על כמה זה חשוב לתת לכל ילד את המקום שלו ואת הביטוי שלו כשונה וכיחיד אך אני ממש לא יודעת איך לבצע את זה בפועל (בייחוד כשיש כאלו רווחים קטנים בין הילדים, מה יהיה עכשיו כשיהיה עוד תינוק אני בכלל מפחדת לחשוב...)
מקוה שהייתי ברורה..

זמן איכות אישי   

 

שלום ,מזל טוב על ההריון הטרי.
את מתארת קשר מאוד יפה ומיוחד עם בנותייך וזה מאוד מרגש לקרוא את זה.
אני מסכימה עם הרגשתך שצריך למצוא זמן בכל הטירוף הזה גם להעניק תשומת לב אישית לכל ילדה בנפרד.
הרבה פעמים הצורך הזה עולה דרך התנהגויות מפריעות של הילדים שדרכן הם מאותתים לנו שהם צריכים תשומת לב יותר ממה שהם מקבלים. במקרה שלך את לא מתארת התנהגות כזאת, אבל יכול להיות שעם הזמן היו מופיעות התנהגויות כאלה. פעמים רבות הורים מגיעים אלי לטיפול אחרי שמצבים מהסוג הזה מסלימים – ואז אני טוענת כך: זמן לטיפול שעה בשבוע כשהמצב כבר בלתי נסבל מוצאים, אז לא חבל שלא מצאו את השעה הזאת קודם? כשאנחנו חייבים לעשות משהו, אנחנו מוצאים לזה את הזמן! והנה כמה אופציות פרקטיות:
1.שמים ילד אחת אצל חברה ומבלים את הזמן הזה עם השניה כזמן איכות. ככה שתיהן מרוויחות. אפשר לעשות את זה בתורות.
2.אפשר לגייס עזרה מסבא/סבתא – אחת מקבלת פינוק מיוחד עם הסבים והשניה איתך.
3.אפשר גם לעשות את זה במסגרת הבית. מסבירים להן שיש יום קבוע בשבוע לכל אחת שבו את שעה עם אחת באופן אישי והשניה מעסיקה את עצמה (מחשב/סרט בוידיאו).
החוכמה היא באיך שמציגים את זה כך שמגייסים אותן לשתף פעולה דרך זה שהן מבינות ששתיהן יוצאות מורווחות. את ציינת שאת אלופה בהצבת גבולות – אז אני סומכת עלייך שתדעי איך. ומקסימום...אני פה להתייעצות נוספת.

תודה רבה   

 


הצעת הצעות חכמות וחדשות לי ואני בהחלט אנסה ליישם אותן
כשנמצאים במציאות היומיומית לפעמים המוח נסתם מרעיונות ורעיונותייך בהחלט מרעננים לי.
הפחדים נובעים בהחלט מהמחשבה שלהקדים תרופה למכה כי אני מאמינה שהמכה תגיע...
ושוב המון תודה,

 

שמחתי לרענן

 

לילה טוב.

 

שאלת הנקה וגבולות  

 

א. בן שנה וחמישה חודשים.
נמצא במסגרת מ-7 בבוקר ועד 15:00.
בשארית היום הוא נמצא על הציצי

טוב, לא ממש.

כשאינני בסביבה הוא לא מגלה שום צורך ביניקה, לא מבקש מאף אחד תחליף (מעולם לא הסכים לקבל מוצץ או בקבוק), אוכל נהדר, מוצא את עצמו יופי. הוא ילד פעיל שמאד כיף לעשות אתו דברים. משתף פעולה כדבעי

אבל מה לעשות שאני כן בסביבה? תמיד? כמעט?

סביב כל מחלות החֹרף וצמיחת השיניים הפכתי לעירוי שלו.
מאד קשה לי לנתק אותו מהציץ, למצוא בכל פעם הסחת דעת אחרת ובעיקר בלילה
הלילות שלנו הם סיוט (הלילות שלי, בעצם. הוא ישן).
הוא בוכה ונעלב כשאני מסרבת לו, דוחה בכעס אופציות אחרות.
אנחנו קצת במלחמה סביב זה.

אין לי כוונות לגמול אותו אבל אני ממש לא מצליחה להכניס אותו לגבולות הנקה ברורים, ואני מותשת.

אני מרגישה שחוסר הגבולות בנושא ההנקה משפיע על כל שאר התחומים בחיינו.
בתור "אמא מגבילה"
זה מאד מפריע לי.
אשמח לעיצות,
תודה
.

צמוד לציצי...  

 

ראשית עלי לציין שפרט להיותי אם מניקה בעצמי אין לי שום הכשרה פורמאלית בנושא הנקה....

מה שאת מנסה לעשות עכשיו זה לשנות לא. הרגלים שמקובעים אצלו כל חייו – ולכן זה לא קל ואת צריכה לקחת בחשבון זמן הסתגלות לא מבוטל שבו את צריכה להיות עקבית. עקביות היא הכי חשובה כאן וזה נושא שהרבה אנשים נופלים בו – מציבים גבולות כשיש כוח, אבל כשעייפים וזה לא קל מעדיפים לוותר. הרבה יותר קל להניק ל- 5 דקות ושיהיה שקט מאשר חצי שעה או יותר של בכי. אם את מרגישה שאת לא תצליחי להיות עקבית אז אל תנסי בכלל – את סתם תתסכלי את עצמך ואת בנך.

את לא תיארת את סדר היום מהרגע שהוא חוזר מהמעון....אבל מעניין אותי לדעת, האם כשהוא חוזר את מציעה לו ציצי או שהוא מייד מבקש? מה יקרה אם את תציעי לו לפני שהוא מבקש, ואז הוא מקבל "מעדן חלב" של אחר הצהרים ממך. ואז שוב הנקה רק לקראת שינה? האם זה מצב שיהיה מקובל עלייך? אני מציעה לך להציע לו מראש כדי לתת לו את ההרגשה הבטוחה של ההנקה – ולא תחושה שהוא מקבל את ההנקה אחרי מאבק כוח. הנקה כשאת מציעה אותה מעצמך בתנאים שלך תהיה גם עבורך וגם עבורו יותר מספקת.

חוץ מזה חשוב להבדיל בין הנקה לבין ציצי כתחליף למוצץ... הנקה היא הזנה. בגיל הזה הוא צריך להתחיל ללמוד להרגיע את עצמו רגשית גם בלי ציצי.

לגבי שעות הלילה:
כדי שילד ישן טוב לאורך הלילה הוא צריך לאכול טוב לאורך כל היום ולא רק בארוחה האחרונה שלפני השינה. את מציינת שהוא לא מסכים לקחת בקבוק – הוא גם לא שותה מים?
אם הבן שלך מתעורר לינוק בלילות תביני שהוא ישן שינה בפחות טובה ועמוקה. בגילו הוא כבר לא צריך לאכול בלילה, ולכן כדי למנוע קימה בלילה צריך להפסיק להאכיל אותו. זה גם לא בריא ויכול לגרום לעששת אם הוא אוכל בלילה. הפתרון המצב הזה הוא שבעלך יקום לאורי ולא את – אורי כבר קישר את הריח שלך ושל החלב שלך לאוכל – אם בעלך קם אליו אז זה קצת מקל. כתחליף אפשר להציע לו מים. קחו בחשבון (ובעיקר בעלך) תקופה של לילות קשים יותר – כי כפי שאמרתי, קל יותר להניק מתוך שינה ושהוא יחזור מייד לישון, מאשר לא להניק ואז הוא מתעורר והוא עצבני....והלילה שלכם הופך להיות לבן. בקטע הזה צריך להיות חזקים ועקביים כשמטרת העל לנגד עיניכם. וכמו שאמרתי – זה לא הולך להיות קל בשלב הזה.
בכל מקרה אני מציעה לעשות את השינויים האלה בהדרגה ולא לגמול אותו במכה מהנקת צהרים ולילה ביחד – זה יהיה קשה מאוד ליישום גם בשביל א. וגם בשלך.
בהצלחה!!!

תודה! וכמה תשובות -  

 

שכחתי לציין שאני חד-הורית כך שאופצית הבעל לא ממש פועלת אצלנו (ומאד יתכן שמכאן מתחילות הבעיות שלי בנושא, כי ממש אין לי כח לגמילות לילה. לא מסוגלת כרגע להתמודד עם זה).

א. שותה מים מכוס (מאד אוהב לשתות מים) מגיל 7 חדשים ולאחרונה גם חלב (פרה... בעוונותיי אני לא נמצאת יממה כמעט שלמה באמצע השבוע וזה מה שההורים שלי נותנים לו).
הוא אוכל יפה מאד אוכל "של גדולים" ואני בטוחה שהוא מגיע לשנת הלילה שלו שבע.

כשהוא חוזר מהמעון הוא מבקש ציצי כבר באוטו ומקבל ברגע שנכנסים הביתה.
אני מרגישה שהציצי הוא תלוי-עיסוק מכיוון שכשהוא עסוק כמו שצריך, אני בקושי קיימת עבורו.

הלילות שלנו לא לבנית – א. ישן. הוא ישן עם אמא בתוך הפה.


המשך

 

OK...אין ספק שלהיות חד הורית זה לא פשוט, ואם אין לך כוח לגמילת לילה אז אל תתחילי עם זה בכלל - כפי שציינתי - בדברים הנ"ל צריך עקביות.
לגבי הציצי בהמשך היום - אני מבינה ממך שזה תלוי אלטרנטיבה, ואז התפקיד שלך זה לכוון את אורי לאלטרנטיבות אחרות - אם זה להציע לו לשתות נגיד מיץ קלמנטינות טרי במקום ציצי או להעסיק אותו במשהו אחר. כמוכן שהאלטרנטיבה צריכה להיות בליווי הסבר מילולי כגון "עכשיו לא לוקחים ציצי, קיבלת כבר קודם, וכרגע יש לי משהו מיוחד אחר בשבלך".

חשבו לי לציין כאן משהו לקוראות השקטות שבינינו: אין כאן נכון או לא נכון. יש אמהות שלא מפריע להן שהילדים שלהם צמודי ציצי והן שמחות "לשלוף" בכל רגע נתון - ואם כך, אז -
if it works, don't fix it. הפתרונות שאני מציעה כאן רלוונטיות לאמהות שזה כן מפריע להן והיו רוצות לשנות זאת.

המשך יום עבודה מהנה,

תודה

 

ומחזקת את ההערה שלך.
עקרונית גם לי לא אכפת לשלוף אבל יש מצבים קיצוניים שבגללם אני מרגישה שאני צריכה להכניס את ההנקה למסגרת.

בחנתי את עצמי היום והגעתי למסקנה שהלילות שלי אולי לא טובים אבל אין לי אנרגיות ללילות איומים של גמילה (מי ילך במקומי לעבודה בבוקר...?) ובינתיים השינה הגרועה תהיה המחיר שאבחר לשלם.

את צודקת לגבי הימים.
אני צריכה לארגן את זה בעקביות.

תודה,
הולכת לחפש את האנרגיות

שאלת אחאות   

 

שלום יעל ותודה על השרשור
מעתיקה משהו שכתבתי במקום אחר...חברותי החכמות כבר עצו לי עצות, בכ"ז אשמח לשמוע דעה מקצועית.
ת., בן 5.5, אח בכור לע., בת 3.5.
אני לא יודעת אם זה בגלל שהוא בכור, בגלל שהוא חכם, בגלל שהוא מפונק או משהו בהתנהלות שלנו כהורים שגויה.
הילד באמת רוב הזמן די מלאך, ילד טוב וחכם שלא עושה שטויות ולא משתולל, אחד שאפשר לסמוך עליו שיבדיל בין טוב לרע וידע היכן מותר להשתולל, היכן אסור ועד כמה מותר למתוח את החבל, ובכ"ז בזמן האחרון האו קצת מגזים.
יש לו התנהלות של ראש המאפיה - הוא מחליט על הכל, הוא בוכה על שטויות. אם ענבר מדברת הוא מתפרץ לדבריה, הוא חייב לגעת בצעצוע חדש שנקנה עבורה (במקביל נקנה עבורו גם משהו נאה, הוא לא מקופח), אם הוא בוכה אסור לה לדבר כדי שהוא יוכל להרגע.
דוגמא קטנה - אתמול כשהיה בחוג התעמלות, ע. ואני חיכינו לו בחוץ. הכנתי לה דפים וטושים לצייר, וכל הילדים שחיכו בחוץ השתתפו ביצירה. כשת. יצא החוצה, הוא גילה שע. ציירה והדביקה בחוברת צביעה שלקחנו ממשרד הרופא לפני יותר משבוע, והוא שכח בכלל מקיומה, ועשה לי סצינה של בכי וכעס.
בתחילת השבוע לאחר שקניתי לשניהם מתנה לחנוכה, הוא החליט שהוא רוצה מתנה כמו של ע., ולא מה שהוא בחר לעצמו, וכבר פתח כך שאי אפשר להחליף. הוא בכה (הוא יכול להתבכיין בצורה קרציתית נורא) וניג'ס, וניסיתי להפיס את דעתו במסטיק. אז גם ע. רצתה מסטיק. והוא לא הסכים, "רק אני מקבל מסטיק, את לא מקבלת מסטיק!" ושוב התחיל עם כל הפזמון הידוע של "אני צריך להרגע, אל תדברי, למה גם את בוכה, אני בוכה עכשיו"....וכו' וכו' וכו'.
ניסיתי להתיחס בחומרה, בכעס ואיומים - לא עוזר.
ניסיתי להתיחס ברכות ובהבנה - הוא רק מנצל את זה כדי להעצים את הטרגדיה.
בגלל שע. כזו ילדה טובה וחמה, היא מוותרת וכך יוצא שתמיד הוא "מנצח" ומצליח להשיג את מה שהוא רוצה.
הוא דרשן ולכן מקבל יותר ממנה.
נמאס לי מההתנהגות השתלטנית הזו ונמאס לי שענבר כל הזמן מקופחת בגלל זה.

שלום

 

את מספרת שת. מתנהל כמו "ראש מאפייה" – וזו התנהגות מאוד בעייתית עבורו יותר מאשר כל אחד אחר. את מתארת את זה שהוא תמיד ה"מנצח" – אבל אני בספק....הוא תמיד "הבעייתי" וע. היא תמיד "הילדה הטובה" – אז מי פה המנצח??? ת. הוא המפסיד הראשי מההתנהגות שלו ולכן מאוד חשוב להציב לו גבולות ברורים ואמפתיים.
יש לי הרגשה שקשה לכם לראות אותו בוכה, והוא למד את זה ומשתמש בזה. הרעיון הוא שמותר לו להיות מתוסכל ומותר לו לבכות ולא לאהוב את הגבולות – אבל עדיין הם צריכים להישמר!
כנראה שכיום הוא מפרש מצבים כך: אני לא מקבל את מה שאני רוצה = לא אוהבים אותי. וזו פרשנות מאוד בעייתית, כיוון שבחיים תמיד יהיו מצבים בהם הוא לא יקבל את מה שהוא רוצה והוא צריך להיות מסוגל לשמור על תחושת הערך העצמי שלו למרות זאת. את זה אתם צריכים ללמד אותו בבית.
איך עושים את זה?
כשהוא רוצה משהו אומרים לו "אני מבינה שאתה רוצה
X
, אבל זה של אחותך ואתה צריך לכבד את זה".
כשהוא בוכה אומרים לו "אני מבינה שאתה עצוב שלא קיבלת את מה שאתה רוצה, וזה בסדר אם אתה רוצה לבכות, אבל עדיין את לא יכול לקבל את זה...כשתירגע אנחנו נשמח אם תצטרף אלינו"  
המשפטים האלה נותנים לגיטימציה לרגש שלו – נותנים לו פידבק ששומעים אותו ושמבינים מה שהוא רוצה, אבל עדיין הוא לא תמיד יכול לקבל את כל מה שהוא רוצה. חשוב גם להסביר לו באופן ענייני וקצר למה הוא לא יכול לקבל את מה שהוא רוצה – אבל להקפיד שזה אכן יהיה ענייני וקצר ולא לחזור על זה 20 פעם. קרוב לוודאי שהוא יבכה – אבל צריכים לתת לו את הזמן לבד כדי שהוא ילמד להרגיע את עצמו. וכמובן להזמין אותו לחזור להיות אתכם כשהוא נרגע.

במקביל נראה לי שהוא מנסה (דרך הסיפור עם המסטיק) להגיד לכם שהוא רוצה מקום מיוחד לעצמו – אולי זמן איכות אישי שהוא מקבל איתך לבד, בלי שאחותו בסביבה.

 

שאלה בקשר לנטילת תרופות 

 

שלום ותודה מראש על התשובות.

הילדה שלי, שכבר "שמעת" עליה - בדרך כלל ילדה בריאה
טפו טפו טפו. מלח מים שום בצל.
כשהיא חולה וצריך לקחת תרופות - זו ממש ילדה שונה.
לא מוכנה לשתף פעולה., מכל סוג ואופן.
סירופ אקמולי - מיללת שמגעיל אותה.
במידה וצריך סירופ אנטיביוטיקה (על פי מרשם רופא) מלחמה אדירה ולא נעימה

אני מנסה לדבר אל ההגיון, אל ההבנה, להעביר מסר ש"התרופה מסייעת לנו להבריא".
אם התלונה על כאב ראש (במחלה) אני אומרת ש"לי לא כואב הראש"
לא פשוט בכלל.

בדרך כלל - מסתיים הארוע בנטילת תרופה ומתן מדבקה (על פי בחירתה)
ואז היא מרגישה נהדר, גם על כך שלקחה תרופה וגם על כך ש"זכתה" במדבקה - ואחרכך נטילת התרןפה - עד תום התקופה עובדת חלקה כחמאה.

איך אפשר "לקצר" את כל התהליך של המשא ומתן והשיכנועים והיללות והיבבות וכו וכו וכו?

תודה

 

גם לי יש ילדה בת 6

 

שלא מוכנה בשום פנים ואופן לבלוע תרופות דרך הפה. היא מבינה שתרופה תועיל לה אך בשום פנים ואופן- אף תרופה
לא נכנסת לפיה בערך מגיל שנה. אז תרופות זה לא "בבית ספרה" וכשאין ברירה וחייבים ליטול אנטיביוטיקה (אני די ממעטת לתת
לילדיי אותה- ומקפידה לשמור על תזונה נכונה/ תרופות סבתא וכו') אני מבקשת הפנייה מיוחדת מרופא הילדים המטפל לזריקת
אנטיביוטיקה. זה לא נעים אך אין צורך לשתות תרופה במשך מספר ימים.

 

דבר ראשון - אני שמחה לא להיות לבדו    

 



זריקת אנטיביוטיקה? חד-פעמית?
ברררררר

רק בריאות

 

תרופות וגבולות   

 

את מתארת מצב טבעי – זה לא כייף לקחת תרופות....אבל בכל זאת חייבים. נשמע לי שאת מתמודדת עם המצב נפלא. את אומרת שלרוב הסיפור מסתיים עם מדבקה וחיוך ואחר כך הכל הולך חלק – זה נשמע נהדר.
בכל זאת את רוצה לקצר את התהליך...אני לא בטוחה שאפשר. כמו שכבר ציינתי – הצבת גבולות זאת עבודה לא שפוטה בכלל. מה שכן, את יכולה לנסות להזכיר לה את הפעם הקודמת שהיא קיבלה תרופה ושבהתחלה היא התנגדה, אבל אחר כך ראתה שהשד לא נורא כל כך ואף קיבלה מדבקה. ואז את מציעה לה לבחור: את אומרת לה "מתוקה שלי, את התרופה את חייבת לקחת בכל מקרה, רק תבחרי איך את רוצה לקחת אותה – עם בכי ותחנונים לפני כן או ישר את המדבקה". זה אולי נשמע מצחיק, אבל זה נותן לה המון כבוד ואפשרות בחירה לגבי הדרך. היא עדיין עשויה לבחור את הדרך הארוכה יותר – אבל זאת הבחירה שלה, ואז כבר אפשר לעשות מזה הצגה וצחוק.
העיקר שתהיו בריאים!!!

 

סדר יום לתינוק

 

שלום יעל, מקווה שהשאלה מתאימה לתחום פעילותך, אם לא אז תתעלמי בבקשה.
הבן שלי בן שבעה חודשים ומאוד מאוד פעלתן (עוד מהבטן). זוחל, מנסה להיעמד ומתרוצץ בבית תוך חיפוש אחרי כפתורי מכשירים ושרוכי נעליים.
הוא יונק מלא וכנראה שזה מאוד קשור לשאלה שלי. אני לא מצליחה ליצור לו סדר יום. הוא קם בבוקר והכל תלוי ביציאות שלו. אם עושה קקי - מוכן לאכול- אם לא, לא יאכל עד שיעשה. כך שאי אפשר לדעת איך יתנהל היום. הוא ישן פעם אחת בבוקר אבל לא תמיד באותה השעה וכך גם לקראת צהריים. אחרי שנת הצהריים לא ישן יותר עד שבשעה שבע בערב אנחנו עושים לו אמבטיה, הוא יונק ונרדם והולך לישון. הוא מתעורר עוד מספר פעמים בלילה ויונק רק פעם אחת (גם מספר ההתעוררויות שלו תלויות באם צריך קקי כי הוא לא עושה תוך כדי שינה אף פעם).
לאחרונה התחלתי להציג לו מוצקים ולמרות שהוא לא דוחה אותם, הוא לא מוכן לאכול עד שיש לו קקי ואז מוכן רק לינוק כי זה הדבר שמסייע לו ביציאות.
מצטערת שסיבכתי אבל לדעתי העובדה שאין לו סדר יום קשורה לכך שקשה לי להציב לו גבולות, בעיקר בעניין השינה. כי אם אני בעצמי לא בטוחה שהוא שבע וצריך לישון, אז קשה לי לשדר ביטחון ולהתעקש איתו אם יש צורך.
מקווה שתוכלי להאיר את עיניי בנושא זה.
תודה

 

סדר יום 

 

שלום

סדר יום זה משהו שמתגבש לאט לאט ותוך כדי שהילד גדל. יש כל מיני המלצות לסדר יום לאמהות ותינוקות, אבל בעיני מה שהכי חשוב זה שסדר היום יתאים לך ולו לפי סגנון החיים שלכם ולא לנסות להיות "לפי הספר".
אין לנו כהורים שליטה על היציאות של הילד ואני לא חושבת שצריך לנסות לשלוט בזה אם בסה"כ אין בעיות מיוחדות של עצירויות וכד'. במקרה של בנך את אומרת שזה משפיע על סדר ההאכלה שלו - אבל כמו שאמרתי: אפשר להציע לו אוכל, אבל אם הוא לא רוצה אז לא "דוחפים" בכוח. צריך גם להקשיב לילד למה שטוב לו בסדר היום - בגבולות הסביר כמובן, ולי נשע שהמצב שלכם הוא בגבולות הסביר.
באופן כללי נשמע לי שיש לך ילד בריא ומאושר - וזה הכי חשוב. כמו כן, נשמע לי שיש לו סה"כ סדר יום די טוב. ברור שהשעה שהוא ישן בה צהרים תלויה בשעה שהוא קם משנת הבוקר וכד'...אפשר לנסות לכוון את זה בכך שמחשיכים את החדר ומניקים בשכיבה במיטה כשרוצים להרדים אותו, וגם אם הוא לא נרדם מייד אז לא מספקים לו גירויים. כלומר, מספקים אווירה לרגועה ושקטה שמאפשרת הרדמות.
לגבי הלילות: בסה"כ הוא הולך לישון בשעה מאוד סבירה ואף יחסית מוקדמת - ולכן כנראה שהוא תעורר פעם נוספת אחת לאכול. מה שאפשר לנסות כדי שישן לילה מלא זה לנסות "למשוך" אותו קצת בלילה שילך לישון בשעה קצת יותר מאוחרת (לאחר את האמבטיה וכו') ואז לתת לו בקבוק עם דייסה במקום הנקה- ככה את בטוחה שהוא אכל טוב, הדייסה יושבת לו טוב יותר בבטן ואז הוא לא רעב למשך יותר זמן, ואם הוא מתעורר אז לתת לו מים או להרגיע אותו בדרכים אחרות במקום הנקה. דבר חשוב נוסף זה לתת לבעלך לקום אליו - כדי שלא יריח ממך את החלב ואז יהיה נעול על לקבל ציצי. כל פעם שאני נותנת את העצה הזאת אני בטוחה שבעלים ברחבי העולם שונאים אותי....אבל אין מה לעשות - זה פשוט מאוד חשוב.  
בעקרון ילד בריא שאוכל טוב במהלך כל היום לא צריך בגיל הזה תזונה נוספת בלילה וזה גיל מצויין להתחיל עם השינוי. זהו שלב קריטי שלפעמים אם מפספסים אותו אז קשה מאוד להרגיל את הילד לישון לילה מלא עד גיל יחסית מבוגר (שנה וחצי-שנתיים). אז קחי בחשבון תקופת הסתגלות של שבוע עד חודש שבה צריך להיות חזקים (בעיקר בעלך), כי לפעמים המנעות מהנקה בהתחלה עושה לילות יותר קשים מקודם, כיוון שבמקום להניק מתוך שינה כמה דקות ולחזור לישון, מתעוררים לגמרה והילד בכלל לא מרוצה מהשינוי ונותן לכם להרגיש זאת. אבל אני אגיד לך מה שרופאת טיפת חלב אמרה לי כשהבן שלי היה בן 5 חודשים: או שעכשיו יהיה לכם חודש קשה ואז תישנו טוב, או שתהיה לך שנה וחצי קשה של לא לישון לילה מלא - מה את מעדיפה??? ההסבר הזה גייס את בעלי למטרת העל - מקווה שזה יגייס גם את בעלך.  
לגבי התעוררות שלא למטרת הנקה - כאן חשוב להבין - באיזה שלב את ניגשת למיטה שלו ומה את עושה כשהוא תעורר? לפעמים תינוקות עושים קולות של התעוררות ואף בוכים מתוך שינה, אבל לא באמת מתעוררים אלא אם אנחנו ניגשים ומעירים אותם. האם את מחכה לראות אם הוא נרדם חזרה לבד? או האם את מייד קמה ומחפילה לו טיטול - טאז בפועל מעירה אותו יותר ממה שהוא מתעורר לבד? אמהות רבות מגלות שהילד שלהם יודע לישון לילה ומרדים את עצמו לבד בלילות שהן עייפות עד כדי כך שהן אומרות לעצמן " תכף אני אגש, עוד דקה אני קום..." ואז להפתעתן מגלות שהן נרדמו חזרה וגם הילד!!! מה שאני מציעה לך זה לנסות את זה מבלי שאת קורסת.
דרך אגב - לא התייחסתי לאם הילד ישן איתכם בחדר או בחדר משלו כיוון שאת הגבולות הנ"ל אפשר ליישם כך או אך. יש כאלה שממליצים להוציא את הילד מהחדר שינה של ההורים על מנת לחזק את גבולות הלילה - והגיוני שזה אכן יעזור בתהליך, אבל עבור הורים שעדיין לא מרגישים שהם רוצים להוציא את הילד מחדר השינה שלהם ובכל זאת רוצים לישון לילה - זה אפשרי! אני ובני הוכחה קיימת לכך

בהצלחה!!!
חזרי ותדווחי איך הולך...

 

עוד בנושא גבולות 

 

מצטערת על ההצפה, אני בעצמי מוצפת בשאלות שחשבתי שיחכו לפחות עוד מספר חודשים.
איך ומתי להגיד "לא"? האם יש הבדל בין "לא" שקשור לסכנה מוחשית לתינוק (כגון זחילה לעבר חוטי חשמל שאנחנו מאוד משתדלים להחביא) ובין "לא" שקשור ל"נימוסים והליכות" כמו הפיכת צלחת האוכל על פיה?
אני מניחה שצריך להעיר בעיקביות על מנת שהמסר יקלט, האם גיל 7 חודשים הוא צעיר מידי? מתי להתחיל (בהתחשב בעובדה שלא מעניינים אותו משחקים וצעצועים משילב, אלא רק מקומות בהם הוא נמצא בסכנה)?
אם כבר ענית בהזדמנות אחרת על שאלות אלו, אשמח לקישור.
תודה

מתי להתחיל עם גבולות!?   

|  

נושא הגבולות רלוונטי מגיל אפס, אך הופך להיות מאוד רלוונטי ברגע שילד מתחיל להיות עצמאי מוטורית - לזחול ולהגיע לכל מיני מקומות....להפוך צלחות.....להעיף משחקים וכד'. ואז מתחיל הלשב שההורים מרגישים שהם כל היום אומרים "אסור" "אני לא מרשה" "לא!".....והם לא כל כך אוהבים את מה שהם שומעים. זה טבעי ומוכר!!!
זהו שלב שקישון קרא לו "רמת חיים עולה" - כל הדברים המסוכנים והשבירים עולים למעלה....זה מצמצם חלק מאמירות האיסור. ואכן צריך להתאים בית לילד זוחל ברמת הסביר - לדאוג למיגון וכו'.
יחד עם זאת צריך להבין שבעוד שבעבר יכול לשים את בנך באוניברסיטה, לעשות כלים, ושהוא לא יזוז מילימטר - זה כבר לא אפשרי יותר, וגם שיגרת היום שלך צריכה להשתנות בהתאם. צריך להיות יותר ערניים....ואם חייבים לעשות משהו אחר במקביל אז להגביל למרחב בטוח כמו לול עם משחקים והנאות - ועדיין לשמור על קשר עין, לשיר ולהצחיק כדי שלא ירגיש שזנחו אותו שם....
את מציינת שהילד שלך מתעניין בעיקר בדברים מסוכנים - כנראה שהוא לומד מהר, וכבר הוא למד שהוא מקבל המון תשומת לב ממך כשהוא ניגש לדברים אלה, בעוד כשהוא משחק "בטוח" הוא מקבל הרבה פחות. עצתי אליך היא לשים לב לכך ולהיות איתו ולהעניק לו תשומת לב רבה בעיקר כשהוא משחק "בטוח" ואולי זה יגרה אותו לשחק יותר במשחקים שלו, ופחות בחוטי חשמל. אפשר גם לתת לו משחקים של "גדולים" - סירים ישנים מהמטבח, בקבוקי מים ריקים....ילדים אוהבים לשחק עם דברים שהם רואים אותנו מתעסקים בהם.
לגבי אופן אמירת האיסורים את צודקת לחלוטין שחשוב להיות עקביים. גבול טוב הוא גבול קצר, ברור, החלטי ועקבי. מה שהופך אותו להיות אמפתי זה הלגיטימציה לרגשות הילד כשהוא לא מרוצה מהגבול - כבר פרטתי על זה בשאלות קודמות. ודבר חשוב נוסף זה מתן אלטרנטיבה. כשאני אומרת לא, זה לא מספיק - אני צריכה לגרות את הילד למה כן מותר לו ולעודד אותו ולכוון אותו לדברים שאני כן מרשה.כשאוסרים על משהו חשוב לא להיות יותר מידי תיאטרליים - פשוט אסור ומייד להפנות למה שמותר. עודף פרצופים ותיטרליות הם עודף תשומת לב איפה שאנחנו לא היינו רוצים לשים דגש. ילים בעיקר רוצים את תשומת הלב שלנו ועדיף שלא ניתן אותה על דברים אסורים - כי אז הילד יחזור לשם כדי לקבל את תשומת הלב המרוכזת והאינטנסיבית הזאת.
ההבדל בין איסור על סכנה לבין איסור על נימוסים והליכות זה בכך שבנימוסים והליכות אנחנו נותנים עוד צ'אנס לילד שאולי הפעם לא יהפוך את הצלחת במטרה לחנך אותו - בסכנת חיים זה לא כך - המניעה היא מוחלטת ואין מקום למו"מ.
בהצלחה!

 

ועוד בעינייני אוכל

 

הי יעל!!!!
איזה כייף של אירוח-
אז אם את כבר פה....
הפיצקולה שלי התחילה גם עם עינייני אוכל- היא מאד בררנית- אוהבת רק שניצל ועוף...
פחמימות לפעמים קצת תפ"א וספגטי ובדרך כלל-לא.
עשינו צלחות מקושטות, והיינו יצירתיים- אולי יש לך רעיונות
נוספים?
תודה מראש...
יפעת

היי

 

תודה, גם אני שמחה להיות פה...
תזכירי לי בת כמה הפיצקולה שלך? האם היא כבר בגיל שאת יכולה לשאול אותה מה היא בוחרת לאכול מתוך 2-3 אופציות? האם היא בגיל שאת יכולה להציע לה להכין איתך ביחד אוכל? הרבה פעמים כשילדים מרגישים שיש להם תפקיד בהכנה הם גם מאוד נהנים לאכול את היצירה שלהם. האם את אוכלת יחד איתה? ילדים אוהבים לאכול בחברה ולפעמים גם לאכול מהצלחת של אמא - את יכולה לאכול משהו מעניין, להשמיע קולות התענגות ואז להציע לה אם היא רוצה ביס...
באופן כללי הרבה פעמים ילדים מתקבעים על מאכל אהוב - כמו שניצל/נקניקיות וציפס...המדד לעד כמה זה בעייתי הוא מה קורה אם אין את המאכל האהוב בנמצא? איך היא מגיבה לזה?

הי יעל...מקווה שעוד תיכנסי ותיראי .   

 

אז ככה- היא בת 4 בול
ומובן שאני שואלת מה היא מעדיפה ונותנת לה אופציות- אבל גם אם זה לא בתפריט- היא לנצח תירצה שניצל
ותהיה מוכנה להתפשר על עוף...
דברים שאני מעדיפה לא לתת לה היא בשימחה אוכלת-(פיצה, ממתקים,נישנושים) אבל זה לא חלק מהתפריט המשפחתי בד"כ ואני לא רואה בזה "אוכל".
היא מכינה איתי אוכל לפעמים אבל רק לזמן מאד קצר ומוגבל- לא ממש אוהבת ואני לא יושבת לה על הראש בעיניין
לערוך שולחן היא מוכנה- אבל זה לא מקדם את עיניין הגיוון התפריטי...
אנחנו תמיד אוכלים יחד ומקפידים שהארוחות יהיו משפחתיות .
אני אנסה לעשות לה הצגות של נהנית- ואשמח לשמוע עוד רעיונות...יפעת

 

לא אקפח אותך   

 

עכשיו אני נזכרת... פני כמה ימים כתבתי לך לגבי הבת שלך שחזרה להרטיב בעקבות מעבר הדירה, ושאלתי אותך באמת לגבי האוכל...
זה מחזק את ההשערה שלי לגבי הצורך שלה להשיג יותר שליטה בחייה. כתבתי לך מגילה על זה, והיית אמיצה וקראת את כולה אז אין צורך להעמיד אותך במבחן הזה שוב...

אבל בגדול נראה לי שיש קשר בין הדברים. ואז השאלה הנשאלת היא האם צריך "להתעקש" איתה על נושא האוכל דווקא עכשיו. אם את גם ככה מציאה לה אלטרנטיבות, והיא בסה"כ מוכנה להתפשר על עוף, אז המצב סביר בהחלט. נסי לגוון לה בגבולות העוף - כגון: קציצות עוף מעוף טחון. אין צורך להכנע לנישנושים - ילד רעב אוכל. אם היא לא נהנית לבשל איתך - לא צריך בכוח...עדיין כדאי להציע לה מידי פעם. מי יודע, אולי יום אחד היא תפתיע אותך???
לגבי ירקות - אפשר לעשות נישנושי ירקות עבורך שעושים הרבה רעש של קרנצ' כשאוכלים אותם....אולי זה יפתה אותה, למרות שאני קצת סקפטית בנושא.
פירות אפשר לשים לה בכל מיני שייקים...צריך להיות יצירתיים...
אבל בסופו של דבר אין לנו שליטה אמיתית על מה שהילדים שלנו מסכימים או לא מסכימים לאכול. אפשר לנסות לעודד אותם ע"י מודלינג שלנו, וחיזוקים חיוביים כשהם אוכלים אוכל בריא.  
המון הצלחה ולילה טוב,
יעל.

צהריים טובים יעל 

 

מה עושים כשילדה בת 2.5 רוצה שאמא תכין, אמא תעשה, אמא תלביש ואמא תנעל לי ותיקח אותי וכו'.
יולי רוצה בזמן האחרון רק את אמא, ולא היה שום דבר מיוחד או שונה, אבא שלה מקסים והיא מאוד נתונה למצבי רוח- עכשיו היא לא רוצה אותו בשום פנים ואופן ולאחר שניה- רק אבא.
איך נוהגים? גם אם מסבירים שאמא עסוקה עכשיו ואבא יקלח אותה- מלחמת עולם.

שלום

 

אני אחלק את השאלה שלך ל- 2
1. שירותים מיוחד - זהו מצב שבו את נותנת לבת שלך שירותים שהיא יכולה לעשות בעצמה. הרבה הורים עושים את זה כיוון שהם חושבים שזה טוב להקל על הילדים שלהם, ואם זה לא מפריע להם אז לא נורא. גם ככה הדברים נעשים מהר יותר... החסרון בכך הוא שהורים מונעים מהילד תחושת ערך עצמי של מסוגלות והילד רגיל שהסביבה משרתת אותו. בעיני, התפקיד שלנו כהורים זה לתת לילד כלים להתמודד בעולם ולהרגיש שהם בעלי יכולת עצמית. בנוסף, זה מתחיל להיות בעייתי כשההורים מתחילים להרגיש משרתים ושכל היום הם רק משרתים את הילד שלהם שהתרגל לכך. זה מתאצם כשילד שני ושלילי נכנסים לתמונה ואז אי אפשר לספק את השירותים האלה כמו קודם, ואז הילד שרגיל לכך מרגיש דחוי. אני לא יודעת אם זה המקרה אצלך, אבל לפי מה שכתבת לי אני מציעה שתבדקי זאת...האם את נותנת לילדה שלך שירותים מיוחד?
2. העדפת הורה - לילדים לפעמים יש העדפת הורה אחד על פני השני. לא צריך להתרגש מזה יותר מידי, כי כפי שאמרת, זה משתנה מעת לעת ולפי הצורך של הילד. ובכל זאת לא תמיד ההורה המועדף פנוי בהתאם לצרכי הילד, ואלה הם עובדות החיים. אם אפשר להתגמש לפי רצונות הילד - מה טוב, אבל אם אי אפשר אז מסבירים: "אמא מאוד היתה שמחה לקלח אותך, אבל היא לא יכולה כרגע כי....." ומציינים לילדה מתי אמא תהיה פנוי אליה - תקריא לה סיפור לפני שינה...תקלח אותה מחר....וכד'. אם היא בוכה, נותנים לגיטימציה לחווית התסכול שלה ואומרים לה "אני מבינה שאת עצובה, אבל בכל זאת את צריכה להתקלח". אפשר גם להגיד לה את יכולה ללכת להתקלח עם דמעות, או להחליט שאת בכל זאת עושה כייף עם אבא במקלחת - הבחירה בידייך" המסר הוא שאולי אין לה שליטה על מי יקלח אותה באותו מקרה ספציפי, אבל כן יש לה שליטה על איך היא מגיבה לזה, ואם היא תהנה למרות האילוץ או לא.  
בהצלחה!
 

 

 

אין תגובות

הודעות אחרונות

19:03 | 22.08.18 אורחים בפורום
16:05 | 05.09.17 שירית נוי
23:25 | 16.06.13 עדיה26
12:22 | 05.10.12 אורחים בפורום
12:15 | 24.09.12 No clue
08:55 | 10.05.12 אורחים בפורום
09:48 | 27.11.11 gigit2
19:45 | 24.11.11 yoolapin
12:02 | 22.11.11 אפרתשפירא
11:55 | 20.11.11 מיכל קנדל

חם בפורומים של תפוז

חפשו אותנו גם באינסטרגם
חפשו אותנו גם...
פודי תפוז - האינסטגרם החדש כל התמונות של...
חפשו אותנו גם באינסטרגם
חפשו אותנו גם...
פודי תפוז - האינסטגרם החדש כל התמונות של...
בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?
בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?

מקרא סימנים

בעלת תוכן
ללא תוכן
הודעה חדשה
הודעה נעוצה
אורח בפורום
הודעה ערוכה
מכיל תמונה
מכיל וידאו
מכיל קובץ