לגלישה באתר בגירסה המותאמת לסלולאר
| הוספת הודעה
הגדרות תצוגה

הגדרות עץ הודעות

מאפייני צפייה

הצג טקסט בתצוגה
הצג תגובות באופן
הסתרת שרשור מעל 
עדכן
פורום הורים למתבגרים
 שלום וברוכים הבאים
פורום הורים למתבגרים מיועד לדיונים "בין הוריים", לשיתוף בבעיות המאפינות את הגיל המיוחד הזה, שבו נדמה שילדינו ואנחנו מדברים שפות שונות...

התקופה הזו מאתגרת את הסבלנות שלנו, את היצירתיות שבנו, והיא בסופו של דבר השער של ילדינו לחיים שלהם כבוגר עצמאי.

נשמח לשתף ולדבר, להתייעץ, לתהות ולהתבלבל ביחד.  לשמוע גם על הקשיים וגם על ההצלחות ועל הדברים המקסימים שקורים. 

אנא זיכרו שהמשתתפים כאן מגיעים מרקעים שונים ומהשקפות עולם שונות, ודיון פורה ומלמד הוא דיון שכולל את כל הזויות שיוצרות יחד מעגל שלם שימרו על תרבות דיון, ושימו לב שהדיון כדיון יתייחס לנושא ולא יגלוש לגופו של גולש...

 לפורום יש תקנון אנא קיראו אותו לפני הכתיבה בפורום.

בבר כה

מנהלת הפורום,

אימם

הנהלת הפורום:

אודות הפורום הורים למתבגרים

 שלום וברוכים הבאים
פורום הורים למתבגרים מיועד לדיונים "בין הוריים", לשיתוף בבעיות המאפינות את הגיל המיוחד הזה, שבו נדמה שילדינו ואנחנו מדברים שפות שונות...

התקופה הזו מאתגרת את הסבלנות שלנו, את היצירתיות שבנו, והיא בסופו של דבר השער של ילדינו לחיים שלהם כבוגר עצמאי.

נשמח לשתף ולדבר, להתייעץ, לתהות ולהתבלבל ביחד.  לשמוע גם על הקשיים וגם על ההצלחות ועל הדברים המקסימים שקורים. 

אנא זיכרו שהמשתתפים כאן מגיעים מרקעים שונים ומהשקפות עולם שונות, ודיון פורה ומלמד הוא דיון שכולל את כל הזויות שיוצרות יחד מעגל שלם שימרו על תרבות דיון, ושימו לב שהדיון כדיון יתייחס לנושא ולא יגלוש לגופו של גולש...

 לפורום יש תקנון אנא קיראו אותו לפני הכתיבה בפורום.

בבר כה

מנהלת הפורום,

אימם

ילדה שעושה טירור בבית
08/08/2012 | 15:14
31
450
ילדה מחוננת בשנות ההתבגרות המאוחרות, שולטת ביד רמה בבית: כשרואה תוכנית טלוויזיה מסויימת אסור להיות בסלון, מחשיכה את הבית, סוגרת תריסים , משנה את סדר החפצים בסלון באותו זמן צפיה. ללא כל  קשרים חברתיים. בת 19-רוצה להיות מה שיותר לבד בבית. גרה עם אחותה בחדר אחד עדיין כתוצאה מאילוצים , אך רוב הזמן מסלקת את אחותה מהחדר כשזה לא מתאים לה.
לצערינו -לעיתים נוהגת באלימות מילולית וגם פיזית כלפי המשפחה המצומצמת כשהיא מאוד כועסת.
מדווחת על חרדות ודיכאון לעיתים. כלפיי חוץ שקטה מאוד וביישנית, ומאוד חסרת ביטחון במגעים עם אנשים.
כשהיא כועסת מביעה זעם כלפיי אנשים בצורה בוטה , כלומר לא בפניהם אלא במשפחה.
יש לציין תלמידה מצטיינת כל השנים- עובדת מספר שעות ביום וגם לומדת במסגרת האקדמיה -מה עושים?! יש לציין שאנו ההורים מעניקים ללא גבול-כלכלית-הסעות -הקפצות - האזנה לקיטורים האין-סופיים שלה.
כרגע תשושים, עייפים , כועסים וחרדים. יש לציין שמביעה חרטה אחרי שהיא  נרגעת , מבקשת סליחה, מבטיחה הבטחות שכמובן, לא מקיימת.  יתכן שיש קשר ליחסים שהיו מאוד בעייתים בין ההורים בעבר בשל התמכרות של אחד מבני הזוג?! מה עושים?! היא כבר לא קטינה.
לפי התאור האם גם היא מכורה למשהו?
08/08/2012 | 15:21
1
273
הייתי מציעה אתמול לגשת לעזרה פסיכיאטרית והדרכת הורים.אם היא בת 19 יהיה מאוד קשה עד בלתי אפשרי לצאת מהמצב ללא עזרה.
מסכימה איתך
08/08/2012 | 15:48
65
נראה שאתם לא נוהגים איתה נכון וההמלצה כאן
08/08/2012 | 15:49
198
היא על הדרכת הורים, וגם טיפול לבת ה-19.
מצד אחד אתם במבוי סתום, ומצד שני נראה שלבת יש בעיות שהיא עצמה לא יודעת איך לצאת מהן.
טיפול אתמול (כמו שנושיתי כתבה)
אני הייתי לוקחת אותה קודם כל לפסיכולוגית
08/08/2012 | 18:01
134
ואולי פסיכיאטרית.

הצורך לראות טלויזיה בתנאים מאד מסויימים עשוי להראות על בעיה. זה לא בהכרח סתם פינוק.
שאלה לגבי תאור המקרה
08/08/2012 | 18:08
8
224
איך היא היתה בגיל צעיר יותר?
האם השתנו הדברים בשלב מסויים ומתי (ואולי אתם יודעים למה)?
שאלת השאלות!
08/08/2012 | 18:39
165
מתי זה התחיל???
לפני כשנתיים חלה הרעה אחרי סיום כיתה י"ב
08/08/2012 | 21:37
6
267
זה התחיל בקטנה מתוכניות מסויימות שהיא בקשה לראות בפרטיות .  הטלויזיה נמצאת רק  בסלון מתוך עיקרון עוד מבעבר.
אחר -כך המרחב הציבורי הבייתי הלך והצטמצם כשהיא רצתה להיות לבד ובפרטיות.
אני עובדת בשרות הציבורי , לקחת יום חופש כשהיא בבית גרר ויכוחים איומים מצידה: למה את לא עובדת, מגיע לי קצת פרטיות וכו.  כל זאת עד כדי הצקות בילתי ניסבלות.....
גם היום כשאני מתכננת לקחת יום חופש אני מכינה אותה מראש... אני יודעת שזה נשמע איום ונורא , ואכן זה כך.
אני מדגישה שהמצב הלך והדרדר בהדרגה....אולי זה שהיא נשארה בבית אחרי י"ב ללא עבודה מספר חודשים וללא חברה גרם להדרדרות.
הבעיה הכי גדולה שהיא מוציאה על אחותה הקטנה את האגרסיות שלה,  פיזית כשאנחנו לא בבית.
למרבה הפלא בשישבת היא הרבה יותר רגועה ונעימה: אין טלויזיה ביום שבת   מסיבות דתיות.
הבת הקטנה החלה לסבול מהפרעות -אכילה ואני עובדת עצות.....לא יודעת ממה להתחיל, שתי הבנות במצב לא-טוב.
שואלת את עצמי שוב ושוב איפה הטעות הגדולה בגידולן של הבנות.
מאידך נתתי את הכל עבורן: אהבה וחום פיזי, התעניינות אין -סופית בדיעותיהן על כל-דבר כמעט ובכלל.... ברור לי שזה המקרה ההפוך מהזנחה , אולי יותר מדיי מעורבות וחוסר -יכולת לשחררן.
איפה הפרטיות שלה באמת?!
08/08/2012 | 21:42
209
מתנצלת מרא אם ההודעה שלי תפגע בך אבללללל....ילדה בגילה צריכה לקבל פרטיות!!! מה הפלא שהיא "משתלטת" לך על הסלון?
גם הבת הקטנה שלך מציגה תמונה שסביר להניח שש[אם יש לך בעיה עם שתיהן!!! את צריכה לבדוק משהו בהתייחסות שלך או של בעלך או של שניכם יחד אליהן!!!!
שאלת מה עושים? יש לי תשובה!
08/08/2012 | 21:48
189
הפרעת אכילה זה לא משהו שאפשר להקל בו ראש!
את מרימה מחר טלפון לקופת חולים שלך ומבקשת מספר טלפון של העובדת הסוציאלית שמתמחה בהפרעות אכילה.
מתקשרת אליה ואומרת לה מה הבעיה (היא ודאי תקבע שזה די ש\דחוף) והיא קובעת איתך פגישה.
אחר כך היא תקבע עם הילדה עם ההפרעת אכילה. אם יהיה צורך היא תפנה אתכן למרפאה של הפרעות אכילה או לתזונאית שמומחית בתחום לפי שיקול דעתה ונסיונה.
אם באמת אכפת לך מהבנות שלך את תעשי את זה כבר מחר! כל יום שתתעכבי זה פחות סיכוי בשבילה לצאת מזה....
נראה לי ששווה לוותר על עיקרון הלא טלויזיה
08/08/2012 | 21:49
153
בחדר (בלי קשר לכך שכדאי שתלך לטיפול, כי היא נמצאת ב"מעגל" לא טוב).
היא גדלה וצריכה את המרחב שלה.
האם יש אפשרות לסגור עבורה איזו פינה בבית שתהפוך לחדר שלה? זה כבר ממש לא גיל שהיא תהיה עם אחותה.
לבנות יש מזל שאת אימן.
09/08/2012 | 01:26
2
180
אני מאמינה לך שנתת להן הכל ואני גם חושבת שאת מאוד מודעת למציאות ולבעיות שיש להן, רק שאת חסרת אונים מול מצבן כיון שאין לך את הכלים לעזור להן.
את יודעת שהן צריכות עזרה, אחרת לא היית מבקשת עזרה, לדעתי את היית צריכה לשמוע (לקרוא) את התגובות כאן כדי לקבל חוזק לקראת השלב הבא והוא עזרה מקצועית.
יש לבנות אותך, את חכמה ותומכת ואיתך, הדרך שלהן תהיה קלה יותר. המון בהצלחה!!!
תודה על העצות והפרגון- מקבלת באהבה כל עצה.
09/08/2012 | 07:10
1
145
אני יודעת שאם הייתי קוראת את המקרה שלי בעיתון , הייתי חושבת : איזו משפחה בעייתית.
כמובן שאין משפחות מושלמות , אבל אני מרגישה לאחרונה דיי חסרת אונים.....
לדעתי אין ברירה אלא לטפל בכמה חזיתות.
גם ייעוץ שלנו עם איש מקצוע לגביי התנהגותינו עם שתי הבנות, גם טיפול בבכורה  ,  וכמובן מה שאנחנו כבר עושים: המשך טיפול בהפרעת האכילה של הקטנה, כנראה במסגרת של אישפוז יום באחד המרכזים הרפואיים, מחכים לפגישה ראשונה בקרוב....אנחנו ממתינם לפגישה ראשונה , וכרגע אני דואגת קודם כל לבריאותה.
..בקיצור, לא פשוט אבל אני מקוה שנעבור תקופה זו בשלום בע"ה....
09/08/2012 | 10:56
53
אם כך את בדרך הנכונה. זה יכול לקרות לכל משפחה ולכל אחד. אף אחד לא מחוסן מזה.....
הכי חשוב שתטפלו בזה מהיסוד ושהבת הקטנה תצא מזה! מתנצלת שקטלתי אותך קודם אבל זה מאוד מאוד חשוב להגיע לטיפול מה שיותר מהר....
ההורה שאינו מכור - הולך לפגישות נר-אנון?
08/08/2012 | 21:44
12
203
נותנים שם כלים נפלאים.
הם יוכלו לעזור גם בהתמודדות עם הילדה. לא באופן רשמי, אבל הדברים הנאמרים שם עוזרים בתקשורת מול כל אדם כמעט.
מייחלת לשינוי בקרוב.....
08/08/2012 | 22:12
11
183
אנחנו אמורים לעבור לדירה גדולה יותר בע"ה בקרוב.
שם תהיה לכל בת פרטיות. אין ספק שטלויזיה לא תהיה בסלון!!! אני ממש לא חושבת שזה יפתור את הבעיות ההתנהגותיות שלה , ובכל  זאת זה ייקל ...ובקשר לעבר: שתי בנותיי היו ילדות שקטות, תלמידות טובות, ומוקפות באהבתינו , גם בזמנים לא קלים כשיחסיינו , שלי ושל בעלי היו קשים בשל ההתמכרויות שלו .
אני מדברת על שנים רבות בעבר...
כיום ברוך השם הוא מנהל אורח חיים בריא.
אולי היום אנחנו משלמים את הקנס על חטאי- העבר....משתדלת לא לקבל את רגשות האשמה הללו בעוצמות חזקות מדיי- זה לא מה שיקדם אותנו כנראה.....,ודרך אגב: המון תודה על ההצעות והעזרה-זו הפעם הראשונה שאני חברה בפורום ! מחמם את הלב....
נשמע שבדירה החדשה יהיה לה יותר טוב
08/08/2012 | 22:22
98
בכל אופן, בהצלחה לכם.
התמכרויות בדרך כלל לא בא מכלום
09/08/2012 | 00:23
119
בעלך עבר טיפול והוא עכשיו בסדר, אבל, נטייה להתמכרות זה דבר תורשתי. ייתכן מאד שיש לבת הפרעה נפשית, גדולה כקטנה שצריכה טיפול. זה לא משהו רע, זה לא משהו שצריך להצטער עליו, אבל זה כן משהו שצריך לטפל בו, ועדיף מוקדם על המאוחר.

כדאי לפנות לבעל מקצוע, פסיכולוג או פסיכיאטר שיוכל לעזור.
בלי קנסות
09/08/2012 | 08:01
8
120
וזה הכי כואב (לי) לקרוא

את התחושה הקשה של רגשי האשמה.

כי את תוהה אם התנהגות של הבת הגדולה אינה תוצאה של שנות ההתמכרות של האב?

את מציינת כי נתת להן כל כך הרבה ואיפה את אשמה?

אז --קחי אוויר, כי את לא אשמה, אין קנסות גם בלי כפל ריבית

אבל- בניגוד לחלק מחברותיי כאן, אני ממש לא חושבת שהטלוויזיה ,או המרחב האישי של הגדולה-זו הבעיה, ומעבר לדירה חדשה- לא יפתור את הבעיה.

היות והתסמינים מוכרים לי (ברובם) מבית של חברה שלי עם בן בכור דומה מאד, מציעה לך לפנות דרך רופא משפחה או ישירות לגורמי בריאות הנפש.-השינוי שיכול להתחולל אצל הגדולה יכול לחולל פלאים בכל המשפחה כולה!

תהיי חזקה.

אני מאוד מסכימה איתך לגבי רגשי האשמה
09/08/2012 | 08:57
71
לגבי המקום המרווח, זה לא מה שיפתור את הבעיה, אבל אני מאמינה שזה משהו שמאוד "ירווח" אותה.
כרגע לדעתי, הצפיפות והלחץ מעצימים את הסימפטומים.
ועם זאת שזה נראה לך מוכר...
09/08/2012 | 14:31
6
88
כל מקרה הוא בפני עצמו והדבר הכי דחוף לטיפול שהבנתי שלא טופל עד כה זה הפרעת האכילה של הקטנה. דרך הטיפול הזה כבר יטפלו בכל המשפחה
יש כאן שתי בעיות משפחתיות(לפחות)
09/08/2012 | 15:41
5
97
האחת הצועקת לעין-הפרעות האכילה של הילדה הצעירה

השנייה- הפחות בולטת ,היא ההפרעה של הבת הגדולה.

אני מאד מציעה לא להניח שדרך טיפול בהפרעת האכילה תטופל גם ההתנהגות של הגדולה, כי לפי התיאור של האמא (ורק לפי הסממנים שהיא מציגה) לא מדובר ב"טרור" של נערה מתבגרת

אלא סוג של התנהגות שמחייבת טיפול ואיזון,ויפה שעה אחת קודם.

זו אינה הטלוויזיה, החדר הפרטי ,או המרחב הציבורי-יש כאן תיאור לפחות על ידי האם,של תסמינים נוספים וחבל להתעלם מהם .

לא רק ה"דחוף" מחייב טיפול אלא גם ה"חשוב" מחייב התייחסות וטיפול.

(אגב- זה לא נראה לי "מוכר" -זה פשוט תעתיק של אחד לאחד-למעט המין שהוא שונה, כל יתר התיאור פשוט כאילו צולם במצלמה נסתרת בבית של חברתי הטובה, היות ואני אחרי עשור של סיוע לה והתמודדות עם הקושי, עם טיפולי משפחה,עם טיפול תרופתי וכל היתר,
אני ממש לא מומחית לנושא, אבל יכולה רק להדליק את הפנס ולכוון את האלומה לשני המוקדים בו זמנית).

מסכימה עם כל מילה
09/08/2012 | 16:12
47
נראה לי שהגדולה סוחבת משהו כבר הרבה זמן, ועכשיו זה רק התעצם.
אבל את כתבת בעיקר על הגדולה
09/08/2012 | 17:37
3
66
גם אם זה נראה לך בדיוק אותו דבר כמו שהיה אצל חברתך,  תסכימי איתי שמתיאור סובייקטיבי בן שני משפטים אי אפשר לאבחן משני משפטים את הגדולה וכולנו מבינות שעשויה להיות בעיה דווקא בגלל היותה בת לאבא מכור.
האבחון הוודאי היחידי כאן הוא הפרעת אכילה.



אני לא עוסקת באבחון פורומואלי ואינטרנטי
09/08/2012 | 19:17
2
58
אבל אני מציעה לא להתעלם גם מהגדולה

לא לחשוב עליה "כעושה טרור"

כי היא בבעיה

לא אותה בעיה כמו הקטנה

אבל יש פה שתי בעיות נפשיות שצריכות כל אחת בנפרד את ההתמודדות והטיפול הספציפי שלה.

כל מה שכתבתי שלא להזניח את הגדולה כי יש בעיה שיותר "צועקת " דחוף- אצל הקטנה

כי טיפול בבעיה של אחת לא בהכרח תטפל גם בבעיה של האחרת

ושתיהן (וכל המשפחה כנראה) צריכים התערבות טיפולית דחופה.
אז יש בינינו בסך הכל הסכמה
09/08/2012 | 20:33
24
מסכימה עם כל מה שכתבת בשירשור הזה
10/08/2012 | 09:28
15
פני לפסיכיאטר, ויפה שעה אחת קודם
09/08/2012 | 12:58
1
121
היא עצמה מדווחת על חרדות ודיכאון - מה צריך יותר מזה כדי לפנות לעזרה מקצועית?
ההתנהגות שאת מתארת עם הטלוויזיה נשמעת כמו סוג של טקס - היא כנראה מחפשת דרכים להרגיע את החרדה.
הייתי מתייעצת עם פסיכיאטר שגם יידע להמליץ על הטיפול הפסיכולוגי המתאים.
מכיוון שכל הבית סובל (הקטנה מפתחת הפרעת אכילה), אולי יש מקום לטיפול משפחתי, אבל קודם כל, פסיכיאטר.
יש מרפאה לבריאות הנפש בנס-ציונה:
http://www.beer-ness.co.il/
אני מניחה שזה כיוון מאוד מבהיל עבורך אבל אין מנוס .
בהצלחה
מסכימה
10/08/2012 | 09:56
15
אנו ההורים לא מושלמים ולא נולדנו עם אותם
10/08/2012 | 08:54
58
כישורים חינוכיים.
כולנו רוצים רק טוב לילדינו.
טעינו?
כי עשינו.

זה כדי לא לקחת רגשי אשמה לא מוצדקים.

ראשית לו אני במקומך הייתי הולך להדרכה הורית.
לי נראה שיש עניין של חוסר גבולות.

בהצלחה לכם.
אני מצטרפת להמלצות על פנייה לפסיכיאטר
10/08/2012 | 09:39
1
79
להתייעצות בעניין 2 הבנות, ויפה שעה אחת קודם.
מעבר לכך, שולחת לך חיזוקים, מקווה שתמצאו אנשי מקצוע טובים שייתנו לכם ולבנותיכן מענים.
ומוזמנת לשחרר את רגשות האשם, יש דברים שהם לא בשליטתנו, ולפי איך שאני קוראת אותך, אני בטוחה שאת מאד מודעת למצב בבית ומניחה שתטפלי בדברים בדרך הטובה ביותר.
שיהיה בהצלחה בתהליך.
תודה על ההתייחסות הרצינית -מעריכה מאוד !
10/08/2012 | 12:46
82
אני ממש מקווה שהמצב יישתפר .
כמובן שלאורך כל השנים אני מטפלת ועושה את המיטב שאני יכולה להפיק מעצמי , ולעיתים גם על חשבון טיפול בי עצמי...
האנרגיות שבזבזתי על ויכוחים אין סופיים עם בן-זוגי לא תרמו לי עצמי, כמובן.....
בשל היותי אם מגוננת מאוד, נדמה לי שאולי זה גם תרם למצב?!
נדמה לי שאם הייתי פחות חרדה ומשחררת אותן יותר , היו לבנות קישורי-חיים טובים יותר.....
אני עובדת עם אמהות אחרות שיילדיהן היו פחות
מושקעים מבחינה נפשית כביכול , והם עצמאים יותר.... כמובן שברור לי שחיבור הייתר שלי נבע מהחרדה בשל מצבו של בעלי וההתמכרות שלו....ברגע שלאורך תקופה ארוכה מתפקדים במצב-לא נורמלי בעליל , קשה לי  עצמי לשפוט את החרדות שלי....  גם ההדחקה היא כלי שימושי מאוד אצלי ובעזרתה תפקדתי באותן שנים ... ביינתים , שתהיה לכולנו שבת שלום והרבה שלוה .
רעיון
08/08/2012 | 14:28
2
149
יש לי רעיון להקים קבוצה
באינטרנט? בפייסבוק?
אולי פורום חדש

של הורים לילדים  רווקים לא צעירים.
ההורים יספרו יפרסמו ידברו על... ואולי.....

איך מתחילים? מה עדיף לעשות?
האם קיים דבר כזה.
עדיף מקום שלא צריך להזדהות. כלומר: פייסבוק
08/08/2012 | 15:09
70
יורד מהפרק. לא לשכוח שיש גם את הילד/ה שלא ברור אם הם מוכנים שידברו על מצבם באינטרנט. לא ידוע לי שקיים פורום כזה. לאיזה גילאים הכוונה?  היום מחשיבים את גיל ההתבגרות מ8 עד 28 אז אפשר לדון בהרבה נושאים בפורום כאן.
תפני להנהלת תפוז ותבקשי להקים קומונה
08/08/2012 | 17:59
51
בשלב ראשון.
אם יהיה לזה ביקוש אולי תהפכו לפורום.
ראיתם התוכנית אתמול על בני זקונים?
08/08/2012 | 09:21
41
362
הרעיון היה משפחות בהן התקבעו תפקידים, ולבן/בת הזקונים יש מקום מיוחד.

צבט לי את הלב לראות.

חלק ממערכות היחסים היו כלכך לא בריאות.

אחות שמרגישה שתפקידה לחנך את אחותה הקטנה (בת ה25), וזה כולל לפגוע בה עד בכי. (והיא גאה בזה).
ואת שואלת את עצמך איך זה אישה בת 40 לא משתחררת, לא מבינה...
המשך>>
הרעיון היה משפחות בהן התקבעו תפקידים, ולבן/בת הזקונים יש מקום מיוחד.

צבט לי את הלב לראות.

חלק ממערכות היחסים היו כלכך לא בריאות.

אחות שמרגישה שתפקידה לחנך את אחותה הקטנה (בת ה25), וזה כולל לפגוע בה עד בכי. (והיא גאה בזה).
ואת שואלת את עצמך איך זה אישה בת 40 לא משתחררת, לא מבינה שדי - אלה לא החיים שלה. ואיך זה בת 25 לא מסוגלת לאמר לאחותה "טוב, תסתמי כבר".

או בן זקונים עם 4 אחיות גדולות, שקוראות לו "הנסיך". וכל המשפחה אומרת בצורה ברורה שהוא הכי חשוב - כי הוא בן. והוא הדבר הכי שמח שקרה לאבא שלו. וכמו הילדה הכי יפה בגן - כשהוא עצוב - כולם עצובים. וחס ושלום שיתאכזב ממשהו. או יעבוד (יש שם משק משפחתי).

והיו "סתם כאבים" שעצוב לראות שאנשים סוחבים איתם. או ציפיות שאולי מתאימות לגיל 15, אבל אנשים פשוט לא הצליחו להתבגר מהן, ועכשו הם כואבים (ובעיני - לחינם).
תמימה בת 11
07/08/2012 | 13:49
7
285
בתי בת 11 עולה לכיתה ו' ילדה נבונה מאוד אך מאוד נאיבית.
אני מדברת איתה המון על שמירה על הגוף שלה, לאף אחד אסור לגעת בה.
היא מבינה אבל עדיין לא הפנימה.
אתמול היינו בבריכה והיא הייתה עם ילד קטן ממנה אך כנראה בוגר במובנים מסוימים.
היא פתאום מגיעה אליי ושואלת אותי אם זה בסדר שהוא יעשה לה מסאג' כי הוא רוצה.
אני אמרתי כמובן שלא.
אחרי הבריכה שוחחתי איתה ושאלתי אותה אם זה היה נראה לה בסדר, היא טענה שזה לא.
הדאגה שלי בסיפור שהיא הייתה צריכה אותי על מנת לומר לילד לא היא אינה מסוגלת לעמוד על שלה ומפחדת מהאי נעימות מול הילד.
לאחר מכן אמרה לי שנראה לה שהילד מאוהב בה כי הוא כל הזמן נצמד אליה.
כרגע היא רואה יחס של בן אליה כמאוהב בה....אני ניפצתי לה את האשליות ואמרתי לה בצורה ישירה שהיום בגיל הזה הבנים רוצים לגעת בבנות וזה לא מתוך אהבה.
והבהרתי לה שככל שהיא תשמור על עצמה ותעריך את עצמה כך גם הבנים יעריכו אותה ואסור לה לתת שיגעו בה.

האם ישנה עוד דרך שהיא תבין שהעולם הוא לא ורוד ויפה.
איך אפשר לחזק אותה שתדע לומר לא ולא תרגיש אי נעימות.

אשמח לקבל תובנות נוספות.

תודה.
זה לא נשמע כמו תמימות
07/08/2012 | 14:09
199
התופעה נשמעת לי משונה ביותר. רק בזה את נתקלת בילדותיות יתר?  רק בתחום זה היא לא מסוגלת לשמור על עצמה?
את אומרת דברים שונים כשמבחינתי המסר
07/08/2012 | 14:14
164
הוא לא מה שאני הייתי מעבירה.
לחזק אותה שתדע לומר לא ולא תרגיש אי נעימות.- זה בסדר גמור. פשוט להגיד לה את זה. להסביר לה איך להגיד, באיזה מילים להשתמש שלא ישמעו לשתי פנים.
גם בסדר גמור שהיא תבוא ותשאל אותך אם היא לא יודעת.
לעומת זאת המשפט הזה לא נכון בעיני ומעביר מסרים בעייתיים- "הבהרתי לה שככל שהיא תשמור על עצמה ותעריך את עצמה כך גם הבנים יעריכו אותה ואסור לה לתת שיגעו בה."
למה ניפצת לה את האשליות?
07/08/2012 | 14:25
159
"כל הגברים מגעילים ורוצים רק דבר אחד" זה לא בסיס מוצלח ליצירת קשרים בהווה או בעתיד.

את צריכה למצוא את שביל הביניים. היא צריכה להבין שהעולם לא כולו ורוד ומתקתק, אבל גם לא לחשוב שכל הגברים הם סוטי מין חסרי רגשות.

בלי קשר לשאלה אם הבן ההוא מאוהב בה או לא - היא צריכה לדעת להגיד "כן" רק למה שנעים לה וטוב ולה. גם אם הוא מאוהב באמת ובתמים - לא משנה. אם לא בא לה מסאג' - שתגיד לא.

לדעתי, את צריכה לחשוף אותה למקרים מסויימים. לא בצורה מפחידה מדי, אבל שהיא תדע מה הולך בעולם.
נניח אם נחשף מקרה של אונס קבוצתי - לדבר איתה על זה. לדבר על זה שנערה היתה קורבן לנער שהיא חשבה שזו אהבת אמת.

גם אני אמא לבת 11 שעולה לכיתה ו'
07/08/2012 | 15:41
167
ומהיכרות עם ילדים בגילאים האלה יכולה לומר לך שיש סקרנות הדדית. השאלה שאת צריכה לשאול את עצמך היא האם הילדה שלך מהססת לסרב רק בגלל שלא נעים לה. את כותבת "ניפצתי לה את האשליות". למה את עושה את זה לבתך? לא מגיע לה להרגיש בעננים? את לא מאמינה שילדים בגילאים האלה יכולים להתאהב?
מאמילה אל תדאגי
07/08/2012 | 16:23
128
כשהיא תגדל היא כבר לא תשאל אותך אם זה בסדר שבן יעשה לה מסאג'....
מסר משונה
07/08/2012 | 19:17
111
"לאף אחד אסור לגעת בה"? למה המסר איננו "לאף אחד אסור לגעת בה אם היא לא רוצה"? זה היה עוזר לה לחפש בתוכה האם היא מעונינת במסז' הזה או לא. את כיוונת אותה למקום מאוד לא ברור ולדעתי לא נכון. מה זאת אומרת "תשמור על עצמה"? המסר צריך להחזיק גם בעוד שנה ושנתיים ושלוש. לא רק לעוד רגע.
נשמע לי קצת מסוכן.
07/08/2012 | 21:28
106
אני לא אמא, אבל כילדה אני יכולה לומר שמה שאת אומרת נשמע מהצד השני בצורה שלפעמים לא היית מעלה בדעתך שאפשר. "לאף אחד אסור לגעת בה" - ועוד כמה שנים, גם זה יהיה אסור?.. ואז כשהיא תרצה שמישהו ייגע בה, אז זה אומר שהיא לא מכבדת את עצמה?.. תזהרי לא להאכיל את הילדה שלך באשליות לצד השני, במקום העולם הוורדרד לכאורה שניפצת לה. את עושה משהו מאד מסוכן, לדעתי.
בן 12.5,התרגל ללילות לבנים .חנון או ...???
07/08/2012 | 07:31
12
246
מסתבר שהתופעה היא של המון ילדים מהשכבה שלו...

זה הפך למנהג קבוע ,מזמין חבר  שניים לפעמים שלושה מהכיתה ונשארים ערים עד 06:00 -08:00 בבוקר.
ואז הולכים לישון. ומתעוררים במקרה הטוב ב14:00-15:00
בזמן הזה ( מבדיקה  שלנו ) הם משחקים במחשב במשחקים שונים כמו טטריס,אנגרי בירד,סוקו בנד וכו'
קצת פייסבוק ( יש לנו את הקוד , והבדיקה העלתה  גלישה  לשם משחקים מהפייס)
מבדיקה נוספת של הורים של החברים המוזמנים.  שגם להם יש הקוד ,תוצאות הבדיקה זהות.

הדילמה היא -האם בגלל החופש כן לאפשר להם את הלילות הלבנים
ולהנות לפני הכניסה לחטיבה ?
ובעצם לחשוב למה לא...  הם בבית וזה "בסדר "


או שבעצם להגביל אותם כי הם עדיין לא בגיל המתאים שבעצם אין לי מושג מהו  הגיל  המתאים....
הסברתי להם שהם פוגעים בחופש שלהם בכך שאין אפשרות ללכת לאטרקציות
ולמקומות אחרים אם מתעוררים בשעות כאלה.
בקיצור לא מוצא חן בעיני ואני לא יודעת למה ....
אודה להערות ובמיוחד הארות .
גם אצלנו זה ככה. למה לא?
07/08/2012 | 07:58
115
אם יש אטרקציות בבוקר - יודעים מראש, ומכוונים את השעות השינה בהתאם.


אני מאד שמחה שהילדה נהנית מהחופש. ואם זה מה שמשמח אותה, וזה לא פוגע באף אחד - למה לא?
בחופש אין שעת שינה בהנחה
07/08/2012 | 08:36
102
שאם יש מטלות לבוקר - קמים בזמן ועושים אותם.
אין לי בעיה שתשב מול המחשב/טלויזיה ולא תלך לסרט בקולנוע או ללונה פארק.
זה החופש שלה, היא מחליטה מה לעשות בזמנה הפנוי .
עזבי אותם
07/08/2012 | 09:34
82
אצלי זה היה כך כל חופש (יש לי כבר ילדים שסיימו בית ספר)

הם בבית , את יודעת שהוא לא שותה או מעשן יש לו חברים בני גילו , עזבי

מה שאני הקפדתי , שלא יהיה רעש שיפריע לבני הבית ושהמטבח יראה סביר לא יעשה כלים אבל יכניס המקרר
אם זה לא מפריע לכם- זו מגבלה אחת
07/08/2012 | 09:40
1
114
אני הייתי יוצאת מדעתי...
לגבי היפוך מוחלט של היום והלילה, אני הייתי מגבילה לפעם-פעמיים בשבוע ולא קשור לנושא האטרקציות שהם מפסידים.
גם אותי זה היה מטריף
07/08/2012 | 10:40
32
אני לא אוהבת לילות לבנים בגיל הזה
07/08/2012 | 10:20
98
גם הבן שלי באותו גיל. הוא התחיל לילות לבנים ואז דיברתי איתו ואמרתי לו שאני לא מסכימה והגבלתי אותו באינטרנט עד שעה 3. נכון, זה חופש, אבל מה זה בדיוק ייתן לו אם יהפוך את כל הלילות ללבנים?! זה סתם כי אחר כך יהיה קשה להיגמל מזה...פעם בכמה זמן בסדר אבל כל לילה?!
לא מפריע לי
07/08/2012 | 15:38
59
כל עוד לא מפריעים לאלו שכן ישנים.
רצוי שבוע לפני תחילת הלימודים להתחיל להחזיר את שעות השינה למצב נורמלי
אני אחרי 11 בלילה מאבד הכרה. לילות לבנים
07/08/2012 | 18:41
92
זה האקסטרים החדש. מה חנוני בזה? קצת פרופורציות.
הלילה הלבן שלו או שלך?
07/08/2012 | 19:02
64
אצלי (15 ) מתחילת החופש הפך את היום והלילה -קבענו כללים וחוקים ביחד
מחד הוא נשאר ער בלילות כי זה חלק מההווי החברתי (הבלתי מובן לי לחלוטין) שלו ושל חבריו
מצד שני-אין ארוחות לילה, אין טיולים ברחבי הבית, אין אירוח חברים, אין רעשים.

הוא שומר על החוקים והכללים, ולכן מבחינתי זה אוקי
כמובן שהוא יודע שלקראת שנת הלימודים (אוטוטו) הוא אמור להחזיר את הגוף שלו למצב נורמאלי של יום ולילה.

אני מפרידה בין אי ההבנה המוחלטת שלי לצורך לשחק בלילה עם חברים דרך המחשב ולראות סרטים בלילה דווקא
לבין הצורך שלו.

אז היות והצורך שלו,לא מתנגש עם שום צורך אחר--- כמו שסבתא שלי הייתה אומרת "שאלו יהיו הצרות שלך".
אצלנו זה גם קרה
07/08/2012 | 19:17
61
בערך. אם כי שעת השינה היא סבירה לקיץ. אבל, בשבוע האחרון של החופש אני מתכננת להחזיר את הבית לשעות שינה סבירות, כדי שהיום הראשון ללמודים לא יהיה סיוט.

אני פתרתי את הסוגיה איך, די בקלות. חופשה משפחתית, נוסעים קל"ב יחסית, לקוויבק. והיום האחרון לחופשה תהיה להם סיבה טובה לקום מוקדם: six flags. הם גם יהיו עייפים מספיק ללכת לשון מקודם.

נכון שאני אמא נבזית?
אצלנו יש הסכם
07/08/2012 | 21:31
64
אבא דיבר עם אחי הקטן, והם החליטו ביחד שלכבוד חלקו השני של החופש [המסתיים במהירות..] ובית הספר המתקרב, הגיע הזמן לחזור למשמעת. להורים שלי מפריע שהילד בטטה, אבל כמו שכבר נאמר כאן, זה הזמן שלו. אם הוא בווחר לבזבז אותו [מבחינתו זה לא בזבוז..] זכותו. אבל יש להם זכות להחזיר את המשמעת בבית לקראת החזרה למסגרת - ולו יש זכות להבין למה הם עושים את זה.
אני ממש מבינה את הצורך
08/08/2012 | 05:26
64
לילות לבנים מקטינים את האינטראקציה עם המבוגרים גם דרך זה שהם ישנים בבוקר (כאשר אנחנו ערים) וגם דרך זה שהם ערים בלילה (כאשר אנחנו ישנים). זה מאפשר להם הרבה יותר הרגשת שליטה על מעשיהם וזמנם בכך שמקטין את הזמן שבו אמא / אבא אומרת: אולי תעזורי לי עם..." "למה אתה לא עושה XYZ?" ועוד כאלה.
אני מאפשרת מידה מסויימת של לילות לבנים. אם אין פעילויות אחרות מצדי זה בסדר אם זו סיבה לדחות פעילות אחרת זה לא בסדר. לקראת שנת הלימודים הוא במילא יצטרך לעבור יבשת ועייפת ככה שזה יסדר אותו. ביום הראשון ללימודים הוא יקום כמו פנתר. עייף או לא. אין הנחות.
על הסכנה של מרכזי חינוך של כתות שונות
07/08/2012 | 07:27
82
רשומה חדשה בבלוג שליhttp://www.tapuz.co.il/blog/net/viewentry.aspx?Ent...
יום שלישי פעמיים כי טוב
07/08/2012 | 06:48
35
86
ושוב הגיע יום שלישי ואנו בפינה שמיועדת לנושאים הנחמדים, הכייפים והנעימים, ליום טוב.
זה המקום לכתוב כל דבר טוב שקרה, קורה או מתוכנן לכם ומשמח אתכם.
אפשר גם לשלב המלצות על דברים שיעשו לנו כייף וטוב (ספרים, הצגות, ועוד כיד הדימיון הטובה )
אז קדימה, שימחו איתנו
סלולרי, פיצויים וריקודי עם
07/08/2012 | 10:56
6
99
העברתי את הבת לגולן טלקום ב-99 לחודש ללא הגבלה ואת הבן להוט מובייל ל-10 אגורות לדקה (לא דיברת לא שילמת)
וגם קיבלתי אתמול את הצ'ק מאורנג' והיום אני מפקידה אותו בבנק!
אמש רקדתי 3 שעות כמעט ברצף ריקודי עם שזו התקדמות בשבילי...חבל שאני לא יכולה ליסוע לפסטיבל המחולות בכרמיאל! שמתחיל היום!!



אז יש בכל זאת משהו משותף בינינו. גם אני רוקדת
07/08/2012 | 12:46
1
62
ריקודי עם. ביום חמישי אני בכרמיאל
וואו איזה כיף לך!!!
07/08/2012 | 14:43
34
תרקדי ותהני!!!
הרבה אנרגיות קיבלת מאורנג'
07/08/2012 | 13:57
1
41
הרבה אנרגיה סלולרית! ואני זורחת
07/08/2012 | 14:53
14
כייפת.תמשיכי כך.
07/08/2012 | 20:33
1
15
07/08/2012 | 21:14
8
היום אני הולכת להצגה
07/08/2012 | 14:00
7
63
הכל בזכות הכרטיסים דרך RunArt‏
http://www.run-art.co.il/
אני ברשימת דואר שלהם וכל הזמן מקבלת למייל יופי של הצעות.
שווה ביותר.
לאיזו הצגה?
07/08/2012 | 14:55
5
39
ההנחות שלהם שוות?
נכנסת לאתר בקישור?
07/08/2012 | 16:30
4
49
תוכלי לראות כמה ההנחות שוות.
אנחנו הולכים להצגה "שרי מלחמה"
http://cafe.themarker.com/review/2657653/
נכנסתי
07/08/2012 | 17:59
3
34
אבל הפעם האחרונה שהלכתי לראות הצגה הייתה לפני הרבה זמן לכן אני לא יודעת אם ההנחה שאקבל היא אטרקטיבית לעומת את יודעת...מבצעי 1+1 וכו'...
תהני ותספרי איך היה.
65 שח' לכרטיס נראה לי שווה
07/08/2012 | 18:06
17
היה מאוד נחמד
07/08/2012 | 22:57
1
33
סאטירה טובה.
יופי שנהנית
08/08/2012 | 10:12
10
שחקנים מוכרים?
תהנו.
07/08/2012 | 20:34
43
אני גאה בעצמי שאני לומדת לשחרר (קצת )
07/08/2012 | 17:17
3
88
המלש"ב היה עם  קבוצה לא קטנה של חברים ברודוס , הפתיע אותי שישנתי רגיל בלילה.
אחרי שנסע  איתנו לחול (קצת לפני)  וביחד עם הנסיעה הזאת , הוא עשה לעצמו ניקוי ראש כמו שצריך אחרי הבגרויות,
נראה לי שהיה לו די נחמד להסתובב  בשדות תעופה
בכלל זו תקופה מוזרה קצת בשבילי , שנה ראשונה שלא צריך לחשוב על דברים שצריך ללימודים,
אני מרגישה שהוא לא בדיוק מתבגר מצד שני הוא עדיין לא חייל.
בקיצור מבלבל לי קצת.
.
העיקר שחזר בשלום
07/08/2012 | 18:08
2
36
בהחלט תקופה של הסתגלות עבורכם, שני חיילים בבית ובלי מערכת החינוך.
נכון, אני לא אכחיש שדאגתי
07/08/2012 | 19:41
1
30
אבל יחסית  לעצמי הייתי בסדר.
08/08/2012 | 07:35
6
איזה אלוף הילד שלי
07/08/2012 | 17:53
7
122
הנה משתלמים כל האימונים הקשים...
במשחק
הלינק לא תקין
07/08/2012 | 19:39
3
14
http://www.google.com/doodles/hurdles-2012
07/08/2012 | 20:11
1
33
זה זה ?
כן, זה זה
07/08/2012 | 22:56
29
תנסי מכאן
07/08/2012 | 22:45
25
אז מה ? אני עשיתי 11.3
07/08/2012 | 19:50
1
25
כל הכבוד
07/08/2012 | 22:46
11
אלוף אולימפי!
08/08/2012 | 07:37
13
יצאנו לטיול גדול....
08/08/2012 | 00:21
7
133
לא כל כך גדול רק שלושה ימים, ואני חזרתי על ארבע. העליות העליות.
הנה כמה תמונות
ועוד אחת
08/08/2012 | 00:22
3
101
ואחת אחרונה מההר היפה
08/08/2012 | 00:24
1
94
אוי למה כל המקומות האלה הם בגובה כזה
ממש כמו בארץ ... בשביל זה לנסוע לחו"ל
08/08/2012 | 13:00
31
ואם לא היה ברור: מקסים ומעורר קנאה!
מקסים!
08/08/2012 | 07:38
8
הבאת לנו ירוק וקריר כדי שנקנא? הצלחת.
08/08/2012 | 05:49
1
39
(לפחות אצלי). תמונות מקסימות.
דוקא היה די חם
08/08/2012 | 06:07
38
תודה
כל הכבוד על ה"רוח הטיולית"
08/08/2012 | 07:28
28
אצלנו לצאת עכשיו למשהו כלשהו זה מבצע.
הספורטאים הישראלים באולימפיאדה
06/08/2012 | 15:17
24
554
מרימה את הכפפה ופותחת שרשור בנושא הספורטאים הישראלים והסיקור העיתונאי באולימפיאדה.
לי אישית מאוד חורה הסיקור העיתונאי. לפני שהספורטאי מתחיל את התחרות הוא "מועמד למדליה", "תקווה גדולה" ועוד. אחרי התחרות הוא כשלון, פשלונר ו"מי בכלל שלח אותו לשם"...
לא ברור לי איך עיתונאי יכול לכתוב יום אחד הילולים ותשבוחות ולמחרת להקניט ולקטול את אותו אדם.

בכלל, כל ספורטאי שהגיע לאולימפיאדה, הגיע לשם כי הוא עבר מבחנים, עבר איזשהו קריטריון, עשה משהו, כנראה טוב. הגיע למעמד המכובד הזה ביחד עם עוד די הרבה ספורטאים. הוא מתחרה. מעצם הענין, לא כולם יכולים לזכות במדליות. נהפוך הוא, רק המעולים ביותר, שלושת הטובים ביותר יכולים לזכות. מאיפה היומרה הזאת שלנו לחשוב שדווקא הספורטאים שלנו, מהמדינה הקטנה שלנו הם אלה שזכאים למדליה? (וזה עוד בלי לדבר בכלל על התמיכה הרבה לה זוכה הספורט בארץ) ואם חס וחלילה הם לא זוכים במדליה הנכספת או אז הם הופכים לבטלנים ולוזרים.

למשל, אלכס שטילוב. (שאגב, ביורוספורט אמרו שהוא מישראל אבל שהוא עלה לארץ ממדינה אחרת... ). הוא עשה תרגיל לדעתי לא רע בכלל. רק מה? הסיני עשה תרגיל מ ע ו ל ה ! פשוט מעולה. גם ליפני לא חסר. והיו עוד כמה מתעמלים חסרי חשיבות שם שגם להם כנראה היה מה להראות. אז אלכס היקר לא זכה במדליה. אבל הוא הגיע לגמר. הציג תרגיל יפה, אבל היו שהציגו תרגילים יפים ממנו ועל כן הגיע למקום השישי (לא ברור לי איך קבעו זאת, היה לו אותו מספר נקודות כמו למקום החמישי). מקום שישי בעולם. לא באשדוד, לא בישראל, לא באירופה, בעולם. התרגיל שאלכס שטילוב עשה אמש הגיע למקום השישי בעולם. ומה כתוב היום בעיתון? שהוא נכשל בלהביא מדליה. באמת? מקום שישי וההגדרה הכי טובה שלנו זה נכשל?

או הסיקור בבריכת השחיה. בלי להתבלבל אומר השדרן "תנו לילד היהודי לנצח". סליחה? מה אנחנו בתחרות בשכונה? ה"ילד היהודי" הגיע לתחרות בזכות עצמו, עבודתו הקשה ונחישותו. כמו כל שאר הספורטאים שם. הוא נתן הופעה יפה. הגיע להישג מרשים. למה השדרנים מדברים בצורה כל כך מבזה?

הייתי שמחה לשמוע מה דעתכם על הסיקור ועל ההשגים של ספורטאינו.
יעל
כתבת יפה
06/08/2012 | 15:42
139
מאד יפה .
קשה לי להקשיב לפטפטת האינסופית של הפרשנים של ערוץ 1. היחידה שיכולתי לשמוע היא מירי נבו. לכן רוב הפעמים ראיתי (כשראיתי) את ערוץ יורו ספורט.
הסיקור בלתי נסבל.גם אני לא מבינה מה האובססיה
06/08/2012 | 18:13
1
160
הזו עם המדליות. אפשר לחשוב שהמדינה השקיעה כל-כך הרבה בספורטאים והם חייבים לה. כל ספורטאי ישראלי שנמצא באולימפיאדה, הגיע להישגים מרשימים בתחומו. המדליה היא קודם כל של הספורטאי ונראה לי שאת זה שכחו בסיקור של האולימפיאדה.
מסכימה ומוסיפה
07/08/2012 | 00:41
91
אף אחד לא מיצג אותי אני שמחה שהם זוכים כי אני אדם טוב אבל לא נרגשת
את יודעת מה אומרים על מי שלא יודע לבשל/לשחק
06/08/2012 | 20:28
133
שהוא הופך למבקר...
מסכימה עם כל מילה
06/08/2012 | 23:00
95
ועוד לא הזכרנו את הביזיון של משה גרטל עם המסמסים (או מסמס בודד?) שעבדו עליו והוא הקריא את השאלות כמו טמבל.
מסכימה לגמרי
06/08/2012 | 23:19
85
למרות שאני לא שומעת את הסיקור העיתונאי. אלכס שטילוב הגיע למקום מכובד מאוד ומגיע לו ח"ח. הציפיות של שעיתונאים לא סבירות. אבל אולי מוטב היה לדבר על הציפיות האלה לפני המשחקים? (רק כדי שהעיתונאים ישמרו את העט שלהם מלהתלהם)
זה לא הספורט
07/08/2012 | 08:26
8
123
רוב ענפי הספורט זוכים כאן להתעלמות גורפת.

פתאום, פעם בארבע שנים, כולם מכירים את שטילוב או את גל נבו. פתאום מרותקים למסך לשעות של תרגילי קורה או הרמת משקולות.

ונראה לי שאין כאן אהבה לספורט, אלא רק לתחרותיות.

גם אם זו היתה תחרות של מי אוכל הכי הרבה ספגטי או מי ממצמץ הכי לאט - אנשים היו יושבים באותה תשוקה, והפרשנים היו מפרשנים באותה התלהבות, וכאב הלב על אי זכיה היה אותו כאב.

נראה אם ערוץ 1 יתן בעוד חודש שעה של שחיה צורנית או שיט מפרשיות - יהיה להם רייטינג 0.00001. אבל אם יש כאן תחרות לאומית וכבוד לאומי על הפרק -
אחרי גמר האולימפיאדה הזו יש את אולימפיאדת
07/08/2012 | 09:27
7
117
הנכים- המשחקים הפאראלימפיים
http://www.xnet.co.il/mahut/articles/0,14722,L-309...
וההמשך- מעניין כמה ישראלים ייצפו באולימפיאדה
07/08/2012 | 09:57
6
104
הזו בעיקר כאשר-
"מספר המדליות הגבוה ביותר לישראל
ומה עם המשלחת הישראלית אתם שואלים? ובכן, כשזה מגיע לגאווה לאומית ישראלית, המשחקים הפאראלימפיים לא רק שאינם נופלים ממשחקי האולימפיאדה ה"רגילים", אלא מהווים דוגמה ומופת למצוינות ונחישות של הרוח האנושית, ומספקים לישראלי המצוי משהו להתגאות בו.
לאורך כל שנות השתתפותה של ישראל במשחקים הפאראלימפיים, הגיעו הישראלים להישגים מרשימים בכל קנה מידה והביאו עימם ארצה מספר מדליות גבוה בהרבה משל חברי המשלחת האולימפית ה"רגילה". לדוגמה: בשנת 1968, כשישראל הגיעה למקום השלישי בין כל המשלחות, עם 18 מדליות זהב, 21 כסף ו-23 ארד. "
יש לי בעיה עם אולימפידת הנכים
07/08/2012 | 11:11
3
109
פעם כשהייתי ילדה הייתי מאד גאה בהצלחה הישראלית שם.

ואבא שלי אמר בעצב שלא מפתיע שיש לנו כלכך הרבה נכים ספורטאים -
צה"ל מנפיק הרבה נכים צעירים ובכושר...

מאז - גם לי המחשבה על ההצלחה הישראלית באלימפידת הנכים גורמת לצביטה.


באמת כל הכבוד להם, עמדו באתגר מרשים.

אבל מצער שיש כלכך הרבה נכים במדינה.
לא כל הנכים שמשתתפים הם נכי צהל
07/08/2012 | 11:33
1
89
יש לי בן דוד שישתתף השנה באולימפיידת הנכים והוא לא נכה צה"ל ולא "הנפיקו" אותו .
נכון. כתבתי "הרבה", לא "כל"
07/08/2012 | 14:30
26
לא מדוייק
07/08/2012 | 11:35
86
לא רק "בית הלוחם" שולח נציגים לאולימפיאדות, מרכזי הספורט של אילן מלאים באלופים אולימפיים או אלופי עולם במהלך כל השנה בשחיה, פינג פונג, כדורסל ועוד.

מדובר בנכים מסיבות שונות ומשונות ולאו דוקא "בוגרי צבא".
זה נכון לגבי כל ספורט הנכים
07/08/2012 | 11:32
1
87
אם לא היתה מתקיימת בארץ אליפות אירופה לכדורסל נכים לא היינו שומעים גם על זה.
לישראל חסר נצחון אחד כדי להופיע באוליפיאדה הקרובה.

בעיתונות הכתובה יש כתב אחד, בקושי, שמעביר ידיעות אבל בד"כ לא מפרסמים אותן.
מכל עונת הכדורסל המפוארת שיש שידרו בטלויזיה רק את שני משחקי הגמר (ליגה וגביע).
אף אחד לא שומע על אליפויות ברחבי העולם ששחיינים מביאים מדליות מכל הצבעים לרוב או בפינגפונג שיש לנו נבחרת מצויינת עם אלופים בעולם.

ברחוב מסתכלים עליהם כעל "נכים" מסכנים ואומללים וחלקם מביא כבוד גגדול מאד למדינה שלא גומלת להם כמעט בכלום.



הנקודה שהנכים שעושים ספורט ממש לא מסכנים
07/08/2012 | 12:41
66
אני גאה בהם לא רק על ההשגים בספורט אלה גם על איך שהם בחרו לחיות את חייהם בלי מסכנות ובלי רחמים עצמיים.

עמותת אתגרים עושה דברים נפלאים בתחום
ומה אתם אומרים -הכתבה אחרי ההפסד של קורזיץ
08/08/2012 | 07:43
7
182
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4265744,00...

"אי אפשר לעבור לסדר היום על הכישלון הקולוסאלי בלונדון. נכון שמדובר בספורטאים שכל אחד מהם יחידה נפרדת, אבל החיבור כמו במשחק קבוצתי נתן תוצאה אפסית. לא מתאים למדינת ישראל, לא מתאים לאכזב מיליונים שנדבקו למסך הטלוויזיה כאילו ידעו להבדיל בין וזארי לאיפון, רק משום הרצון לשמוע את התקווה מתנגנת בגאון על אחד, רק אחד, הדוכנים.
הספורט הישראלי קיבל איפון בלונדון. אז מה עושים? שרת הספורט, לימור לבנת, תצטרך להקים ועדת חקירה ממלכתית שתנסה לחפש את הסיבות לכישלון. כבר עשו את זה בעבר, כשוועדה בראשות השופט דב לוין ז"ל הביאה למקצה שיפורים, אבל בסופו של דבר הלהבה דעכה."
מי שכתב את זה הוא טיפש.
08/08/2012 | 07:52
3
134
לא נכנסתי לכתבה. לדעתי, מי שלא מעריך את השגי הספורטאים ומתבטא באופן מכוער שכזה, לא ראוי שאקרא את בירבורי השכל שלו.

אני חושבת שהספורטאים שלנו הם אחלה שהגיעו לאחלה הישגים למרות שלא הביאו מדליה, לא צריך לתלות אותם בכיכר העיר בגלל זה. בשביל זה יש את צפון קוריאה...
08/08/2012 | 08:39
9
אז אני קראתי, והוא לא טיפש.
08/08/2012 | 11:37
88
הוא לא דיבר נגד הספורטאים (כמעט. ).

הוא דיבר נגד הוועד האולימפי.
הדרך בה מתקבלות החלטות, בפרט - לגבי חלוקת משאבים.

מסתבר שגם שם - לא מזיק להיות אח של.

הוא העלה גם נקודה שעד עכשו לא חשבתי עליה - ספורטאי שמקבל מדליה - יקבל בונוס של מליון. לא רע.

אבל בעצם - למה? אם יש תקציב של מיליון או שניים - לא עדיף להשקיע אותם בספורטאים לפני התחרויות?

בעצם המדינה אומרת -  הפרטנו את הספורט. מי שרוצה להצטיין - שיעשה את זה בכוחות עצמו. ובהפרטה כמו בהפרטה - מי שמצליח בכוחות עצמו - ירוויח (וככה בעתיד יצליח עוד יותר). מי שלא מצליח בכוחות עצמו? שינשור.
גם אני לא נכנסתי לכתבה.וגם אני לא אוהבת
08/08/2012 | 15:18
62
את ההתבטאות המכוערת נגד הספורטאים.עצם ההגעה לאולימפיאדה כבר מראה על הישגים טובים של הספורטאים.
כשלון של המדינה, לא הספורטאים
08/08/2012 | 08:08
88
הבעיה היא לא הספורטאים. ונכון שחשוב להבין למה.

אבל לא נכון לתקוף את הספורטאים. בטח לא עכשו.

אבל נכון שחשוב להבין למה. מה זה אומר עלינו כמדינה, כחברה.

יש כמה ספורטאים מעולים, שגם מוכנים לעבוד קשה.

איך זה לא נמצא הצוות המצטיין שייקח אותם קדימה? ספורטאי מצטיין לא עובד בחלל ריק.
ענין של מינוח
08/08/2012 | 09:48
1
92
אני למשל לא הייתי כותבת "ההפסד של לי קורזיץ" אלא אחרי התחרות שלה או אחרי שהגיעה למקום השישי. כי תכל'ס, היא הגיעה למקום השישי בעולם. ואת זה נדמה ששוכחים. ברגע שאין פודיום, ההישג לא נחשב.
מספרית, אנחנו עם לא גדול. אוביקטיבית, אנחנו עם של בטלנים. הספורט היחיד שקיים כאן לאורך השנים הוא כדורגל. אין סיקור של שום ענף ספורט בצורה רצינית. המשפחה שלי עוסקת בטריאתלון. אחרי תחרויות אנחנו מנסים למצוא בעיתון דיווח על התחרות. כלום. לא היתה תחרות. אם זאת אליפות הארץ אז התחרות מוזכרת בפסקה קטנה בעמוד 6 או 8 במוסף הספורט תחת הכותרת "ענפים אחרים" או משהו כזה ואז יש שורה עם שם הזוכה במקום הראשון. זהו. זה הסיקור. לא כמה מקצים היו, כמה משתתפים, מזג אוויר, סיקור הקהל ועוד. אז איך יהיו לנו ספורטאים בתחרויות שיביאו מדליות? ואותו ענף ספורט, כדורגל, נדמה לי לא הגיע בכלל לאולימפיאדה.
עכשיו יקימו וועדה, יחליטו החלטות, בעוד שבוע נחזור לקרוא על כדורגל לעוד ארבע שנים פחות חודש ואז יתחילו כאן מחדש את המירוץ למדליה, כאילו הכבוד של כל עמישראל תלוי אם נזכה במדליה או לא. אני עדין מתרגשת מטומרקין ומגל נבו, מלי קורזיץ ומשטילוב ואפילו מאריק זאבי. לא לשכוח שהם הגיעו לאולימפיאדה בזכות ולא בחסד.
וגם אלכס שטילוב
08/08/2012 | 15:56
86
והטניסאים שלנו (אנדיוני)מתעמלות השחיה צורנית היו מקסימות. וגם מתעמלת הקרקע ולריה מקסיוטה.
והאצן שלנו מעין שמר שלא הצליח אבל עדיין היה ברמה מספיק גבוהה להגיע לאולימפיאדה.
http://www.kibbutz.org.il/itonut/2012/dafyarok/120...
גם לי מאד הפריע ההתעסקות באכזבות
09/08/2012 | 16:01
39
ולא באמת לאן הגיע כל ספורטאי ,המדליה זה לא חזות הכל.
אפשר משהו ממערכת החינוך?
06/08/2012 | 10:13
58
376
כי אני יודעת שיש כאן לא מעט מורים, וכי להורים כאן יש דעה בענייני חינוך, ובעיקר - כי אני מרגישה נוח יותר לשאול כאן מאשר בפורום מורים.

קבלתי הודעת מייל, שבניגוד לשנים קודמות, העיריה לא תצבע את הכיתות, קבלנו צבע ורולרים "לעבודה עצמית"

הקולות...
המשך>>
כי אני יודעת שיש כאן לא מעט מורים, וכי להורים כאן יש דעה בענייני חינוך, ובעיקר - כי אני מרגישה נוח יותר לשאול כאן מאשר בפורום מורים.

קבלתי הודעת מייל, שבניגוד לשנים קודמות, העיריה לא תצבע את הכיתות, קבלנו צבע ורולרים "לעבודה עצמית"

הקולות בצוות קוראים לעשות זאת במסגרת "אחה"צ של גיבוש" עם ההורים והילדים.

לפני שאכתוב מה דעתי, אני אשמח לשמוע תגובות: נראה לכם?
אשמח לשמוע תגובתכם
05/08/2012 | 23:10
23
337
עוד כ-שבוע לבני ימלאו 18 שנים.
עוד כ-3 חודשים בני מתגייס לצבא.
לפני חודשיים סיים תיכון.

כנער, תמיד ידענו לנווט דרכו,גם אם לא תמיד היטבנו דעת.
עתה סיים 12 שנות לימודים- ציוניו מעולים (היה לו את הביקורת והשאפתנות להצלחה)
כל השנים היינו מאחוריו, השתדלנו להחזיק אותו כשמעד.
ב3 החודשים האחרונים, הוא הפך מנער רגיש,עם לב נפלא ומנומס, לנער חוצפן, שיוצא כל לילה,מבלה ולא "שם עלינו".
בשישי האחרון הוא נהג כשכל המשפחה ברכב, באופן שסיכן את חייו וחיינו.
כמה שדיברנו,התחננו שיפסיק לנהוג במהירות- לא הקשיב לנו.
בעלי ואני החלטנו, שהאוטו מושבת קרי לו אין אנו נותנים רכב, עד שלא ישפר נהיגתו והתנהגותו.
הערב, ניסה לקחת את הרכב מבלי לבקש רשות.כששמנו לב כבר נסע.
בעלי ביקש ממנו בטלפון להשיב את הרכב והוא אמר" מי שם עליך".
התקשרתי אני וצעקתי שאני רוצה את הרכב עכשו.
לאחר 5 דקות החזיר וצעק שאנחנו ההורים הכי רעים בעולם.
נפגענו. מאוד נפגענו בעלי ואני מדרך ההתנהלות והתרבות שהוא רכש לעצמו בחודשים האחרונים.

האם מישהו יודע איך מחזירים אותו לתלם?????
לכי לאקסטרים ותנסי לברר האם קרה
06/08/2012 | 00:44
1
235
לו משהו לפני שלושה חודשים שהיו טריגר להתנהגות הזו.
אולי מוות של מישהו קרוב?
אולי הוא נפגע מאוד מחבר/ה קרוב/ה?
אולי פגיעה מינית?
אולי הוא מפחד פחד מוות מהצבא וחושש להודות בזה עקב לחץ חברתי (הוא מתגייס ליחידה קרבית?).

תנסו לברר איתו עם עבר עליו משהו ואם הוא לא משתף פעולה, נסו דרך החברים שלו. בכל מקרה, דברו איתו לא באמצע ריב ועשו זאת במקום ניטרלי.

לא הייתי נעלבת ממנו, אני חושבת שהוא פועל ממצוקה. אל תקחו את זה באופן אישי.
פעלתם נכון כשלקחתם ממנו את מפתחות הרכב. לדעתי, ממה שאת מספרת, כרגע הוא מסוכן לעצמו ולסביבה כשהוא נוהג.
מסכימה עם כל מילה שלך ומוסיפה : לבדוק אם לא
06/08/2012 | 05:24
163
הייתה התנסות עם סמים כלשהם.(בלי לחץ. אני יודעת שקשה.)
כמו שרונית כתבה, אני מאמינה
06/08/2012 | 06:21
137
שמשהו רע עבר עליו. ילד לא יכול להשתנות מהקצה לקצה.
ספיציפית לגבי הרכב, לא לתת לו לנהוג! להחביא את המפתחות אם הוא לקח את הרכב ללא רשות.
אני מוסיפה למה שכבר נאמר
06/08/2012 | 07:14
119
אם אתם עושים בדיקה ונראה לכם שהוא פועל ממצוקה, שיש בעיה, חשוב לערב מישהו מקצועי כי עוד 3 חודשים הוא יקבל נשק חם.
כמו שגם כתבו לכם, שימו את הרגשות שלכם בצד כרגע.
בכל מקרה, אם הוא פועל מתוך חשש מהצבא, יכול להיות שהחשש ירגע כשיתגייס והוא "יחזור" אליכם, ויכול להיות שהמצוקה תגבר.
תהיו עם יד על הדופק.
עוד משהו
( לעמוד שלי בתפוז )
06/08/2012 | 11:06
97
בנוסף לתשובות הטובות שקבלת.
ציינת הבנך סיים את הלימודים עם ציונים מעולים ושהיתה לו "הביקורת והשאפתנות להצלחה". עד עכשו הוא היה במסגרת מוכרת שבה הוא ידע כיצד להצליח ולהיות במקום ראשון ונראה שחשוב לו מאד מקום זה. כעת הוא יוצא למסגרת אחרת, מסגרת שבה הוא לא יודע איך להצליח, איך להיות במקום ראשון. טבעי שזה מאד מלחיץ אותו.
לכן, מאד חשוב להוריד ממנו את הלחץ להיות הכי טוב. יתכן שבכך שתשדרו לו שאין לכם ציפיות גבוהות, שאתם יודעים שצבא זו מערכת שונה מאד מבית הספר. יתכן שכדאי שילך לשיחות טיפוליות שיפחיתו את השאיפה למצויינות שמלחיצה אותו.

לגבי גניבת הרכב - תודיעו לו שאם יקח עוד פעם את הרכב ללא רשות - אתם תודיעו למשטרה על גנבת הרכב ואז עלול להפתח לו תיק פלילי שיפגע בו בעתיד. היות ונראה שהוא ילד טוב ושקול במהותו - סביר שזה יעצור אותו.
בהצלחה.
אני הייתי קודם כל תופסת אותו לשיחה לבד
06/08/2012 | 11:46
1
93
אני בכוונה אומרת לא ביחד כדי שלא ירגיש שאתם שניים והוא אחד,
הייתי בצורה רגועה מנסה להבין מאיפה זה בא , אומרת לו מה אני חושבת
ומקווה לעשות איתו תיאום ציפיות בלי להגיע למצב של לשבור את הכלים.
אם זה לא היה עוזר , הייתי ממשיכה משם לעצות שכתבו לך פה.

* "לתפוס אותו לשיחה" -  שימי לב לעיתוי, חשוב שזה יהיה עיתוי שאת יודעת הוא יקשיב ולא ינסה לנפנף אותך.
חשוב לי רק להוסיף לגבי הנהיגה
06/08/2012 | 11:49
79
זה נושא שלא הייתי מוותרת  עליו , לא הייתי נותנת את הרכב אם הוא נוהג פרוע.
לדעתי יש שתי סיבות להתנהגות הזו- או, כפי נכתב
06/08/2012 | 12:05
92
כבר, עבר עליו משהו או שמדובר בסוג של מרד. ככה הילד הטוב והתלמיד המצטיין מכריז על היותו בוגר ועצמאי. זה קורה הרבה, משהו דומה, אם כי בעצמה פחותה. היא הפסיקה לשתף אותי במה שעובר עליה, התחילה לצאת לעתים קרובות יותר, עשתה עגיל בתבור וכו'.

אני במקומך הייתי הולכת לפגישת יעוץ עם פסיכולוג המתמחה בבני נוער כדי לקבל כלים איך לדובב את הילד וכיצד לנהל איתו שיחה כדי לעשות מינימום טעיות ו, חלילה, לחסום ערוצי תקשורת.

המון בהצלחה
ובנוסף -
06/08/2012 | 20:21
53
לבדוק גם אצלו בחדר. ובמחשב - לשאול איש מקצוע.

נכון זו חדירה בוטה לפרטיות אבל נשמע שמשהו קשה עובר עליו.
הוא צריך ללמוד להעריך אתכם
07/08/2012 | 00:31
56
תהיו עקביים ואל תתנו לו את האוטו . דברי איתו ותשקפי לו את הסכנה והזלזול שאת מרגישה.
שימי לב אולי ההתנהגות הזו זה לא חדש אצלו בתוספתצ לעובדה שהיציאה מהמסגרת מוציאה אותו מאיזון והוא קצת מתמרד . עד לפני חודשיים היה במסגרת ובעוד שלושה חודשים שוב ייכנס למסגרת.....הוא כנראה קיבל מכם תמיד את כל מבוקשו (הייתם הורים הליקופטר ) ומעכשיו תתחילו להיות "רעים" ולא לתת לו כלל את הרכב. אולי צריך שמישהו מהמשפחה הקרובה ישוחח איתו ויגרום לו להבין שהוא צריך ללמוד להעריך את כל מה שקיבל עד עכשיו מכם ושזה לא מובן מאליו והגיע הזמן ללמוד לומר תודה.
חלק מזה זה הלחץ של בחינות הבגרות
07/08/2012 | 07:32
11
163
שמשתחרר, והלחץ לקראת השירות הצבאי המגיע.....
לגבי צורת הנהיגה לא הייתי מייחס לזה חשיבות רבה,  אלא אם הוא ממש עבר את המהירות המותרת ועל חוקי התנועה. הרבה פעמים נוסעים בצד לא רואים את הדרך כמו הנהג, ובטח שיש הבדלים כשמדובר בהורים מול נערים.
מעבר לזה אתם צודקים בהחלט שזכותכם לא לתת לא את הרכב, ואם הוא לקח ללא רשות, מותר לנקוט בצעדים כגון הקפאת דמי כיס.
אבל אם אתם לא נותנים את הרכב, צריך לאפשר לו לבלות ולהוציא מרץ באמצעות נסיעה במונית.....
סליחה?!
07/08/2012 | 10:35
8
139
אם יהרוג מישהו בכביש זה לגיטימי בעיניך?! הדבר הכי הכי חשוב כאן זה שצורת הנהיגה שלו העמידה בסכנה את עצמו ואת משפחתו שנסעו איתו ואת מי שהיה בכביש אותה עת!
ביחס לעובדה המדאיגה הזו, כל השאר שטויות....
סליחה אבל את מדברת שטויות
07/08/2012 | 17:21
7
82
צריך להבדיל בין נהיגה מסוכנת של הנהג לבין האופן שבו זה נראה בידי מי שיושב בצד.
כבר קרא לי שמה שנחשב בעיני כשנהגתי כבסדר נראה בצד כלא, ולהיפך...
ומעולם לא טענתי שלגיטימי להרוג מישהו על הכביש או מחוצה לו.
שטויות?! אתה זה שלא היית בסיטואציה!
07/08/2012 | 17:55
2
55
אז איך אתה יכול לכתוב שלא היית מייחס חשיבות למה שהאמא כתבה שהנהיגה שלו מסוכנת....אני לא יודעת איך אתה מתייחס לנשים אבל אני מאמינה לאמאואני אגלה לך עוד סוד:אין כמו אינטואיציה ותחשה של אמא בעולם!
את מסלפת את דבריי ולא ברור לי למה
07/08/2012 | 18:21
1
36
מה שאמרתי לא קשור לנשים ולא להורים, אלא לפער בין הדרך שבה הנהג רואה את הכביש לבין התחושה של הנוסעים לידו...
ואימהות טועת לא פעם, עם כל הכבוד להן
האם כתבה שהנער נהג באופן שסיכן את חייהם!
07/08/2012 | 18:41
36
ואתה מחליט לתת לזה פרשנות משלך וכותב לאם שלא היית מייחס לזה חשיבות רבה....
הוא סיכן את חייהם ואתה לא היית מייחס לזה חשיבות רבה....פחחח
בוא לא נהיה מגוחכים
07/08/2012 | 17:58
3
60
מניחה שלאמא שלו כבר יצא לשבת במושב ליד הנהג מספר פעמים בחייה, היא מכירה את התחושה (קרבה למדרכה ומכוניות חונות), ועדיין חשה משהו חריג בנסיעה שלו.

לא קשור לאמא. קשור להבדל בין הנהג לנוסע
07/08/2012 | 18:22
2
18
כמי שנהגת כבר כשלושים שנים
07/08/2012 | 19:06
1
55
אני בהחלט מרגישה הבדל בין נהיגה בטוחה ומסוכנת. אני גם מרגישה הבדל בבין נהיגה שאני לא אוהבת, ולא מרגישה לי בטוחה, ונהיגה באמת מסוכנת.

נכון שיש הבדל בין נהג לנוסע, אבל נוסע מנוסה יכול להרגיש את ההבדל. הנהיגה של הבת שלי למשל הרבה יותר נוחה לבריות מאז שיש לה קצת נסיון.

יש זמנים שבעלי נוהג הרבה יותר אגרסיבי מאשר נוח לי כיושבת לידו. אבל קרה גם פעם או פעמיים שאמרתי לו שהגיע הזמן שאני אנהג כי הוא נוהג מסוכן. אתה יודע מה? כל פעם שזה קרה הוא הסכים איתי. כי הוא באמת היה עייף מכדי לנהוג.

אתה הוא זה שמדבר שטויות.
יותר ממסכימה איתך
07/08/2012 | 19:43
32
גם אני  כשאני יושבת ליד מרגישה.
כמי שנוסעת תמיד כנוסעת ומעולם לא נהגתי
07/08/2012 | 15:47
64
אולי אני לא מבינה ולא יודעת מתי הנהג/ת מגזים בנסיעה מהירה או עובר על חוקי התנועה אבל אני יודעת מתי אני מרגישה לא בנוח או בסכנה כשאני בתוך כלי רכב שיש הרגשה שנוסע בצורה לא זהירה.
לא פעם נסעתי במוניות שירות בתוך העיר וגם בדרך בין עירונית שהתפללתי כל הדרך שנגיע ליעד כדי שאוכל כבר לרדת או שירדתי לפני התחנה שרציתי כי חששתי לחיי.
אז אם האמא אומרת שהמשפחה חשה בסכנה בגלל נהיגה מופרזת של הבן, אני מאמינה שהיא יודעת על מה היא מדברת.
פלאי הטכנולוגיה
07/08/2012 | 19:00
51
היום אפשר להתקין מכשיר קטן באוטו (בארצות הים זה אפילו מקטין עלויות הביטוח) שבודק נהיגה מסוכנת. פשוט וקל.
אבל שאלה קטנה: גם לשוטר "שרואה מהצד" אתה אומר שממקום הנהג הנהיגה לא היתה מסוכנת?
מסכימה עם רונית
07/08/2012 | 19:08
53
קרה משהו.

נסו לברר מה קרה. אולי זה פחד מהעתיד, אולי זה הרגשה שהוא אבוד ולא משהו ספציפי. אבל היה איזשהו טריגר. תוכלו לברר רק בשיחה פתוחה, בזמן רגוע.
|*|פורומים חדשים ב|תפוז||*|
( לעמוד שלי בתפוז )
05/08/2012 | 18:33
13
13
|טי-וי|ארבעה מתמודדים צעירים, יפים ושאפתנים מגיעים לת"א בנסיון לזכות בתהילה. בואו ללוות אותם בצעדים הראשונים שלהם בעולם הבידור בפורום TLV. התמכרות מובטחת.
http://www.tapuz.co.il/Forums2008/forumpage.aspx?f...

|מחשב|עושים עבודת מחקר? שוקדים על התזה? צריכים טיפים בעיבודים סטטיסטיים? רוצים לדעת איך לחשב מה הסיכויים שהפורום הזה ירתק אתכם אליו?  
פורום מחקר, סטטיסטיקה ו SPSS הוא ללא ספק המקום בשבילכם!
http://www.tapuz.co.il/Forums2008/forumpage.aspx?f...

|שמש|כבר התחברתם למחוברים? העונה השנייה בשיאה ולנו כבר קשה להתנתק.
פורום מחוברים 2 נפתח במיוחד עבורכם ומחכה לחובבי הסדרה שרוצים לשוחח על הפרקים, הדמויות וגם לשמוע קצת רכילות.
http://www.tapuz.co.il/forums2008/forumPage.aspx?f...

|תיק|לומדים עיצוב תעשייתי? צריכים רעיונות בשביל הפרוייקט שלכם? חדשנות רעיונית בוערת בכם?
בואו לשתף ולהעשיר את הידע פורום עיצוב תעשייתי
http://www.tapuz.co.il/Forums2008/forumpage.aspx?f...
עצירה
05/08/2012 | 10:02
2
176
הנה סיפור שמזמין את כולנו לשאול:

מתי אנו עוצרים לרגע
מקשיבים לשקט?
מקשיבים לעצמנו?
מקשיבים מסביב?


ומה אנו עושים עם העצירה או אי העצירה הזו?
להיכן אנו מנתבים אותה אם בכמנהל צעיר ומצליח טייל במכוניתו במורד רחוב שכונתי, נוסע קצת מהר מדי ביגואר החדשה שלו.
הוא הביט סביב כדי לוודא שאין ילדים המזנקים להם מבין מכוניות חונות והאט כשחשב שהוא רואה משהו.
במהלך הנסיעה לא נראה אף ילד החוצה את הכביש.  

לפתע, בהפתעה גמורה, התעופפה לבנה אל כיוון מכוניתו והתנפצה אל תוך הדלת הצדדית של היגואר.
המנהל המבוהל לחץ על הבלמים וסובב את היגואר אחורה.
הוא קפץ החוצה מן המכונית, תפס בכוח בילד שעשה זאת,
דחף אותו כנגד מכונית חונה וצעק עליו: "מי אתה ומה זה צריך היה להיות? מה לעזאזל אתה חושב שאתה עושה?"

בכעס הולך וגובר הוא המשיך, "זו מכונית חדשה והלבנה הזו שזרקת עומדת לעלות לי הרבה כסף, מדוע עשית זאת?"

"בבקשה,  אדוני, בבקשה. אני מצטער, לא ידעתי מה לעשות", התחנן הילד.
"זרקתי את הלבנה כיוון שאף אחד אחר לא עצר..." דמעות זלגו על סנטרו של הילד
כשהצביע סביב על המכוניות החונות. "זה אחי," הוא אמר. "הוא התגלגל מהמדרכה ונפל מכיסא הגלגלים שלו,
ואני לא יכול להרים אותו". ביבבה, ביקש הילד מהאיש, "האם תוכל בבקשה לעזור לי להחזיר אותו לתוך כיסא הגלגלים?
הוא נפגע והוא כבד מדי עבורי".

המנהל זע ללא מילים, מנסה לבלוע את הגוש הגדל במהירות בגרונו. הוא הרים את הבחור הצעיר בחזרה לתוך כיסא הגלגלים,
הוציא את הממחטה שלו וניגב את השריטה והחתך, מוודא שהכול יהיה בסדר.
"תודה ושהאל יברך אותך" אמר לו הילד אסיר התודה.
אחר כך הביט המנהל על הילד הקטן דוחף את אחיו במורד המדרכה לעבר ביתם.
הייתה זו הליכה ארוכה בחזרה ליגואר שלו... הליכה ארוכה, איטית.

הוא מעולם לא תיקן את הדלת הצדדית של הרכב, הוא השאיר את הפגיעה כדי להזכיר לעצמו
לא לעבור יותר דרך החיים כה מהר, עד שמישהו יאלץ לזרוק עליו משהו כדי ללכוד את תשומת לבו...

אלוהים לוחש בנשמתנו ומדבר איתנו. פעמים רבות,
כאשר אין לנו זמן להקשיב,
הוא חייב לזרוק עלינו לבנה,
רק כדי להעיר אותנו...
זו הבחירה של כולנו:  להקשיב ללחישה או להמתין ללבנה ...


מתנצלת מראש
05/08/2012 | 11:02
1
99
וסליחה שאני אומרת לך את זה, זה סיפור נורא קיטשי.
הוא לא גורם לי לחשוב על החיים, אלא על מי ממציא את הסיפורים המופרכים האלה...
לא זוכרת מהו המקור...
05/08/2012 | 11:10
29
זהירות, סוחרי סמים באינטרנט
04/08/2012 | 10:29
2
149
מזה זמן מה נתקלתי בתופעה של גולש שפונה לכל מני אנשים בטענה כי הוא יכול לעזור להם לפתור בעיות בריאותיות באמצעות קנביס רפואי.
מדובר לדעתי בשיטה חדשה של הפצת מריחואנה. קנביס רפואי משווק אך ורק על ידי משווק מורשה שפועל ברישיון משרד הבריאות, לאחר שהמטופל קיבל אישור משרד הבריאות לשימוש בחומר עקב בעיות שונות שלא נמצאו להם טיפול אחר.
מי שמציג קנביס כטיפול תרופתי עובר על החוק  למניעת הפצת סמים. קנביס זה מריחואנה לכל דבר והפצתה למטרות מסחריות אסורה בהחלט. הנזקים משימוש לא מבוקר במריחואנה יכולים להיות רבים ומסוכנים.
כדאי לדווח גם למשטרה.
04/08/2012 | 16:53
1
19
החמור מכל זה שהוא פונה להורים לילדים
04/08/2012 | 19:11
53
שנמצאים במצוקה ומשכנע אותם שמריחואנה עדיפה על טיפול תרופתי.
ינוש קורצ"ק ז"ל והחינוך הדמוקרטי .
02/08/2012 | 23:10
1
87
מותו של יאנוש קורצ"ק ז"ל בתקופת השואה ע"י הנאצים היה חלק ממאבק רעיוני על תחום החינוך. אז איך יתכן שהמדינה-היהודית  שלנו איננו נותנת רוח-גבית לחינוך הדמוקרטי?
בטח הכוונה לקורצ'ק.
03/08/2012 | 19:24
14
סמי פיצוציות
01/08/2012 | 12:27
3
189
קראתי מאמר באתר של אל-סם על סמי פיצוציות.
מישהו מכיר את התופעה?
כי אנחנו גרים בכפר-סבא, ואני לא חושב שנתקלתי בזה.

הנה המאמר
אין עיתונים בכפר סבא?
01/08/2012 | 14:27
99
כי המאמר באתר של אלסם ממש לא מחדש כלום.
אין במאמר שום דבר חדש. ידוע שיש סמים בפיצוציו
01/08/2012 | 14:46
75
ת .
ידוע שזה לא חוקי
וידוע שזה מסוכן ,
ועדיין..נמכר לנוער , שלא ממש יודע מה הוא לוקח , או יודע..ולא מבין את ההשלכות .

אנחנו מגבעתיים
בגבעתיים יש.
לא יודעת מה קורה בכפר סבא, אבל אני מניחה שגם שם יש.
זה חלק ממדינת ישראל.
הבעיה עם אל סם היא חצאי האמיתות
02/08/2012 | 22:56
58
הרמיזות הלא מגובות, האמירות הריקות מתוכן ושיטת ההפחדה. מבחינה זאת הם כמעט תאומים סיאמיים של הרשות הלאומית למלחמה בסמים.
חבל, כי אמירת האמת באופן גלוי, ישר והגון הייתה עושה עבודה טובה הרבה יותר במניעת שימוש בסמים.
הקרנת גולשים- והפעם בצפון|4U|
( לעמוד שלי בתפוז )
06/08/2012 | 13:40
5
הפעם אנחנו עולים צפונה ושמחים לארגן עבורכם הקרנת טרום-בכורה בקריות
|חיבוק|
אחרי ההתכנסות המסורתית, נצפה בקומדיה החדשה "טד" בכיכובם של מארק וולברג ומילה קוניס, אשר דנה באופן משעשע ומקורי בבחירה בין הילדות לבגרות, אותה כולנו עושים בשלב מסוים בחיינו.
הסרט יוצא לאקרנים ב-16.8 ואתם תוכלו לצפות בו לפני כולם יחד איתנו ;-)

רוצים להגיע|?| לפרטים נוספים ולהרשמה -
http://www.tapuz.co.il/blog/net/Maavaron.aspx?entr...
"הורה הליקופטר"- שמעתם על המונח?
05/08/2012 | 10:55
32
444
גם אני לא, אבל הכוונה להורה המרחף מעל ומסביב לילד כל הזמן, אנחנו מכירים את התופעה בעוצמות שונות אצל כל אחד מאיתנו-
"הנה כמה נתונים: המרכז למחקר תעסוקה של אוניברסיטת מישיגן מצא ש־31% מההורים של סטודנטים כותבים לילדים שלהם קורות חיים. 17% משתתפים איתם או במקומם בירידי תעסוקה. 12% מתאמים להם ראיונות עבודה. 9% מנהלים בשבילם את המשא ומתן על השכר במקום העבודה המיועד. 4% אפילו באים עם הילדים שלהם, בני 20 ומשהו, לראיון העבודה ומשתתפים בו איתם. הילדים, מצדם, משתפים עם זה פעולה בשמחה. מחקר של אוניברסיטת ווסט וירג'יניה מ־2010 מצא ש־86% מהסטודנטים חשבו שראוי שהוריהם ייעצו להם מה ללבוש לראיון, 30% חשבו שראוי שהוריהם יגיעו לעיר שבה מתקיים הראיון, ו־12% חשבו שראוי שהוריהם יקבעו להם ראיון עבודה, ימלאו עבורם שאלונים או ישתתפו בראיון עצמו. לפי מחקר אחר, 57% מרוצים מרמת המעורבות של הוריהם ו־28% היו שמחים שהם יהיו מעורבים אף יותר.

פסיכולוגים קוראים לזה "הורות הליקופטר" - קשר סימביוטי בין ההורים לילדים, שבו האבות והאמהות מרחפים מעל ילדיהם, מגוננים עליהם, מתערבים בכל דבר שהם עושים, מקבלים החלטות עבורם ומסירים מדרכם כל מכשול. כל ההורים רוצים להגן על ילדיהם ולעזור להם, אבל אצל הורי ההליקופטר, סגנון הורות שמתחזק בשני העשורים האחרונים, אין שום מידתיות. הם לא יכולים לסבול את המחשבה שלילד שלהם יהיה קשה. הרעיון שהוא ייכשל במשהו שובר את לבם, והשאיפה שיצליח הופכת אותם לאגרסיביים. הכוונות שלהם טובות, אבל הם עושים הכל בהגזמה: יותר מדי עוזרים, מגוננים, מכוונים, מתערבים, מנטרים, שולטים, שומרים, מחליטים, מנווטים. "

מה דעתכם? האם אתם מסכימים עם הנאמר?
האם המעורבות הזו מזיקה? האם התמיכה עוזרת להם אחר כך להתחיל יותר חזקים?
דרך אגב, מאחר והמחקר מגיע מחו"ל, כנראה שאצלנו
05/08/2012 | 10:59
128
לתופעה יש מופע אחר (אולי מוקדם יותר בשלב התיכון).
מאחר והילדים שלנו הולכים לצבא בגיל 18, אז שלב ההפרדות נעשה בגיל הזה.
אני לא מאמינה שיש הורה ישראלי שילך עם הילד לראיון עבודה...(מקסימום יכתוב לו קורות חיים)
לפי מה שכתוב, הורות הליקופטר זו
05/08/2012 | 17:26
100
הורות מזיקה גם לילד וגם להורים. חו"ח אם יקרה משהו להורה, הילדים לא ידעו איך להתמודד עם קשיים. אני מופתעת שילדים הסכימו שהורים יבואו איתם לראיון עבודה.
זה כמו האימרה
( לעמוד שלי בתפוז )
05/08/2012 | 18:25
12
105
"אם תתן לאדם דג, יהיה לו אוכל עכשו, אם תלמד אותו לדוג - יהיה לו אוכל תמיד".
"הורי הליקופטר" (המושג חדש לי, התופעה - לא) עושים הכל עבור ילדיהם החל מגיל צעיר מאד, אז איך הילדים ילמדו לעשות דברים לבד? כיצד יתמודדו עם מכשולים וקשיים בחיים? ומה יהיה כאשר ההורים לא יוכלו להיות נוכחים ופותרי בעיות?
הורים שרוצים לגדל ילדים בעלי יכולת להתמודד ולהצליח, חייבים לאפשר להם להתמודד כבר מגיל צעיר. לא לשרוך עבורם נעלים כאשר הם יכולים לבד, לא להאכיל אותם כאשר הם מסוגלים לבד, לא לפתור להם את המריבות עם החברים, עם המורים, עם המפקדים בצבא (כן, יש גם הורים שמתקשרים למפקדים). מה שכן - לתמוך בשעת הקושי, ללמד כיצד לפתור את הבעיה (ללמד ע"י שאלת שאלות והובלה להגעה לבד לפתרון), לעודד כאשר זקוקים לכך ולעודד כאשר מצליחים להתמודד לבד.
העשייה במקום היא לא תמיכה!
אני לא מאמינה שבארץ הורה ילך עם ילד לראיון עבודה. אני מאמינה שתופעה כזו תפסול מיידית את הילד. בעצם, פעם חשבנו שהורים לא מתערבים עם מפקדים בצבא והיום - כן, אז אולי בעתיד גם ללכת לראיון עבודה יהיה מקובל.
אוי ואבוי לנו!
השאלה היא גם איך עושים את זה
05/08/2012 | 18:34
7
73
ואיפה אתה כהורה מציב את הגבול ואם בכלל יש לך גבולות או אג'נדה כל שהיא.
זה ההבדל בעיני בין "הורה הליקופטר" לבין הורה מגונן.
אני חוויתי עם הבן שלי כל כך הרבה פעמים סיטואציה שבה (על פי מה שכתבת כאן) כביכול הייתי אמורה לתת לו להתמודד והרגשתי שזה לא המקום עדיין (ואני מדברת על חייל...). עדיין, בגלל שהוא היה עם רצון לצאת לעצמאות,  וזה לא היה ילד מפונק, הדברים הסתדרו עם הזמן.
הבעיה היא "מדי"
( לעמוד שלי בתפוז )
05/08/2012 | 18:52
6
55
הורה מגונן / הורה מפנק - זה בסדר, אך כאשר זה מגונן מדי / מפנק מדי  - עושה דברים שהילד יכול לעשות בעצמו, או צריך ללמוד לעשות בעצמו - פה הבעיה.
הבעיה היא כאשר ההורים לא רוצים לשחרר את הילד, לאפשר לו עצמאות. איזה כייף שהוא תינוק ותלוי בנו ואנחנו עושים הכל עבורו ופתאום, הוא צריך אותנו פחות ופחות - קשה לשחרר, קשה לאבד שליטה.
אני מכירה את התחושה הזו, הרצון העז לעזור, לעשות עבור הילד, להקל עליו. לעיתים, אני מחזיקה את עצמי חזק לא להתערב, לא להציע את עזרתי.
האם חנכנו את הילד נכון ואנחנו יכולים לסמוך עליו?
עם הבן שלך, נראה שהתשובה היא - כן. הוא רוצה עצמאות והדברים הסתדרו עם הזמן.
גם אני חושבת ככה אבל יש הורים שיסתכלו מהצד
05/08/2012 | 19:49
5
59
ויגידו שזה פינוק שהייתי צריכה לתת לו להסתדר.
התחושה שלי היא שזה דווקא עזר לביטחון שלו שיש לו רשת תמיכה כזו.
אין שחור לבן
05/08/2012 | 20:20
42
מה שמתאים לילד מסויים במצב מסויים לידל אחר לא מתאים וכו'.
יתכן שאת הרגשת שלילד שלך במצב נתון התאים שתתמכי ותתני גב ומהצד להורים אחרים זה נראה פינוק. בשביל זה את האמא של הילד ויודעת מה טוב לו. לא חושבת שיש כאן תשובות נחרצות מה טוב ומתי ומה לא.
נכון שיש מצבים שרוב האנשים יסכימו שהם מזיקים לילד, מה שקוראים כאן הורות הליקופטר, ללכת לראיון עבודה למשל, בארץ לפחות הרוב יסכימו שזאת בעיה. אבל מה לגבי למשל הקבצה בתיכון? הורה צריך להתערב או לתת לילד להתמודד לבד? כאן כבר יותר ברור שזה תלוי בילד, באופי שלו, במורה מולו הוא עומד ובעוד גורמים וההורה צריך להפעיל שיקול דעת אם ההתערבות שלו נותנת לילד מסר של "אני כאן בשביל, נותנת לך גב" או אולי "אני עושה בשבילך כי אתה חלש ולא מסוגל".
וכן, גם הורים טועים לפעמים. יש מצבים בהם בדיעבד אני חושבת שהייתי צריכה להתערב מוקדם יותר ו/או חזק יותר ויש מצבים בהם אני חושבת שיכולתי לחכות עוד קצת. אני מקווה שיש גם מצבים בהם נהגתי נכון. ועם כל ילד השיקולים יכולים להיות שונים...
סימן שזה לא היה "מדי"
( לעמוד שלי בתפוז )
05/08/2012 | 21:21
3
43
הורה שיודע מתי זה נכון לעזור ולתמוך ומתי זה לעשות במקום, הוא לא מגונן מדי / מפנק מדי. תמיד יש מצבים שהם באמת צריכים אותנו , ואז נהיה שם עבורם, העיקר שנדע להבחין.
"הורה שיודע מתי"?
06/08/2012 | 08:28
2
52
יש הורה כזה? שיודע? תמיד? ממש יודע? לא תמיד יודעים להבחין מתי זה מדי ומתי לא, אין כאן שחור ולבן. כתבת "סימן שזה לא היה מדי". איך יודעים? לפעמים נדמה לנו שזה מדי וזה לא ולהפך. והחכמה להבחין היא הרבה פעמים חכמת בדיעבד. כי לפעמים נדמה להורה שהוא צריך עכשיו להתערב, להיות, להשפיע והילד מרגיש שזה "מדי" ולפעמים ההורה שומר מרחק והילד לא יודע איך לקרוא להורה לעזרה. כאמור, אין שחור לבן. אנחנו לא יכולים לומר מה נכון ומה לא כי ימים יגידו. ההתלבטות היא תמידית ובדיעבד אפשר לומר אם זה היה מדי או הליקופטרי או לא היה מספיק.
העיקר שנדע להבחין? נכון, אבל זה כל כך לא ענין של "ידיעה". זה תחושה, ניחוש שבמקרה הטוב מצליח. וגם אם לא, אפשר לתקן ולדבר על זה אבל בהחלט אנחנו כהורים לא תמיד יודעים ומצליחים. (ומזל שכתבי הספורט לא מדווחים עלינו כל הזמן כי אז היינו כל הזמן "מפשלים, מפדחים ונכשלים" כמו הספורטאים שלנו, אבל זה כבר לשרשור נפרד...)
ואת מוזמנת לפתוח
06/08/2012 | 08:41
13
אין "תמיד"
( לעמוד שלי בתפוז )
06/08/2012 | 10:53
25
זה ברור, שאין "שחור / לבן", אין שום דבר מוחלט. יש רק אפשרות לשפר את היכולת לדעת מתי.
ברור שבדיעבד יותר קל - אך חשוב ללמוד מכך לפעם הבאה - ללמוד מהצלחות וללמוד מכשלונות.

הסיבות להתנהגות מפנקת יתר של הורים יכולה להיות כפיצוי לילדים על נוכחות הורית מעטה, על בעיות בזוגיות. יכולה להיות בשל ,אני אתן לילד כל מה שלי לא היה". מודעות של הורים לסיבות לפינוק ולנזק שעלול להגרם לילד, יכולה לעשות את השינוי והשיפור לטובת הילד.
כדאי ללמוד הורות ולהשתפר - יותר קל להורה ויותר טוב לילד.

לגבי יציאת הילדים מהבית - שמעתי סיפור על הורים שכאשר "הילד" היה בן 31, הם אמרו לו "יש לך חודש למצוא דירה ולעזוב". ולמה? כי כאשר הוא היה סטודנט למשפטים ולמד קשה ולא עבד - בסדר, כאשר היה בסטג' והרוויח גרושים - בסדר, כאשר היה עו"ד והרוויח היטב, אך היה לו נוח להמשיך להתגורר בבית ההורים, לאכול את האוכל שאמא בשלה, ללבוש בגדים שאמא כבסה וגהצה - זה כבר היה לא בסדר.

יש ילדים שמגיל צעיר התרגלו להיות מפונקים ולקבל הכל והם ממשיכים בדפוס זה גם כבוגרים.
יש ילדים שחונכו לעצמאות וליכולת להתמודד עם קשיים והם ממשיכים עם דפוס זה גם כבוגרים.

נכון מאד, המשפט האחרון שכתבת
05/08/2012 | 18:36
3
79
אם אמא יכול הלטלפן למג"ד, למה בעצם שהיא לא תטלפן למנכ"ל?
כי יפטרו אותו מהעבודה...
05/08/2012 | 18:39
2
73
אף אחד לא יפטר אותו מהצבא...
נראה לי שישאירו אותו בשביל הצחוקים
05/08/2012 | 20:19
1
56
מאד ירענן אם פתאום באמצע היום תגיע פתאום האמא של מישהו ותדרוש לדבר עם המנהל
05/08/2012 | 22:45
6
היום ורדה רזיאל ז'קונט פתחה את התוכנית שלה
05/08/2012 | 20:23
6
184
עם הנושא הזה.
שעון הזמן הולך שם אחורה , בדקה  ה 55 בערך.
כתובות אינטרנט מצורפות:
היה מעניין לשמוע.
05/08/2012 | 21:27
2
39
אני מאוד אוהבת את ורדה , כבר משנות העשרה שלי.
06/08/2012 | 08:00
1
71
היא מצליחה לרתק אותי כשאני מקשיבה לה , זה לא שאני תמיד מסכימה עם הכל אבל אני מאוד נהנת להקשיב לה.
מאוד אהבתי לקרוא את הטור היומי שלה
07/08/2012 | 00:15
39
בעיתון ידיעות....עוד לפני שנים רבות כשהייתי גם בסביבות ה-20
מעניין שזה הנושא החם השבוע אצל הפסיכולוגים
06/08/2012 | 07:24
1
30
06/08/2012 | 08:01
6
לינק מעודכן בפנים (הלינק היה לתוכנית האחרונה)
23/08/2012 | 11:11
3
כתובות אינטרנט מצורפות:
ההורים אשמים- גיל ונטורה השבוע על הנושא
06/08/2012 | 07:23
9
127
איזה טיימינג
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4263250,00...
"אתם מתלוננים ש"הילד" כבר בן 30, אבל עדיין מתפנק אצלכם בבית במקום לצאת לעולם האמיתי? זה לא הוא - זה אתם. הפסיכולוג גיל ונטורה מסביר כיצד רגשות אשם, חוסר רצון להתמודד עם הזוגיות המתפוררת ואפילו בעיות קריירה מונעים מאיתנו לבעוט אותו החוצה"
בנקודה הזו חלק מאתנו נדרשים לתקוע מבט כן וחודרני פנימה. ילדים בני 35, 29, 42 מוחזקים פה ושם בארץ ישראל בעמדה תלותית. לא מאונס מוצהר, חלילה. לעתים נדמה שגם הגדול וגם הקטן שלמים ושלווים עם הסידור הזה.

אל תאמינו. ילדים שחצו את התעלה אל גיל הזיפים המתקדם צריכים לגור לבד, להתפרנס לבד, ליפול לבד ולקום לבד. לא "לבד" במשמעות של בדידות קיומית מדברית, אלא במובן של 'אתה האחראי הבלעדי למה שקורה לך, בסוף היום'. ההורה יעניק תמיכה וחיבה כנדבת ליבו ואפשרותו, אבל עידן הגן/בית ספר תם – וההורה לא ייטול יותר את הבעלות לידיו. בניסוח כלכלי: לבעוט את הילד בגילאי ה-25 פלוס פלוס לכיוון עצמאות סבירה אמור להיות אינטרס אסטרטגי של ההורה."
גילוי נאות: הדפוס הזה מתקדם לכיוון התקין ברוב המקרים. רוב ההורים משלחים היטב את ילדיהם מהקן בלי שום עזרה של אנשי מקצוע. עבור המיעוט שנתקע מוקדשות המילים הבאות: כן, עם כל הסלידה שלי מהטחת רפש בפני קהילת ההורים, לעתים זה באשמתכם.
קראתי את המאמר הזה והסכמתי עם
06/08/2012 | 08:14
72
הכתוב. תוהה מה יהיה עם ילדיי כשיהיו בגיל הרלוונטי.
בגדול מסכימה
06/08/2012 | 08:50
4
93
עם מה שהוא כותב אבל...
אני חושבת על בני בכורי, נכון להיום נער בן כמעט 23. סיים שנה ראשונה באוניברסיטת ירושלים. יש לו עוד כמה שנים. הוא מתגורר במעונות ומגיע בסופ"שים הביתה. גם עכשיו בחופשה הוא בבית. אוכל בבית, מתקלח, מכבס, משתמש ברכב, חי. עכשיו הוא עובד כחודשיים כדי לעשות קצת כסף כדי שיהיה לו במהלך השנה. הדרישות שלו לא רבות. יש לו קצת כסף שהוא חסך מעבודתו במהלך התיכון כמדריך שחיה וכן משנת הקבע שלו והוא משתמש בכסף הזה. לאורך השנה נהגנו לקנות עבורו מדי פעם מצרכים מסויימים. אנחנו גם מסייעים ברכישת בגדים. כמו כן אני נותנת לו מדי פעם כסף. למה? כי החיים מאוד יקרים. כי הוא לומד קשה ואין לו כל כך אפשרות לעבוד בלי לפגוע בלימודים, כי יש לו חברה שאיתה הוא יכול להתראות רק בסופ"ש (היא לומדת בב"ש), וגם כי אני יכולה. אז נכון שהוא צריך כבר לעמוד ברשות עצמו לפי גילו אבל אני באמת לא רואה סיבה הגיונית שאני אעיף אותו מהבית ושיסתדר בעצמו. לא יודעת מתי הוא יחליט לצאת לגמרי מהבית, מעונות זה לא בדיוק כיף גדול (2 שותפים בחדר, 4 בדירה), ואם הוא רוצה בסופ"ש לבוא הביתה ואם אני יכולה לתת לו קצת מצרכים או אפילו לבשל עבורו שיהיה לו אוכל טעים במהלך השבוע בלי לטרוח יותר מדי, אז למה לא? כדי להוכיח שהוא עצמאי ולהוכיח שלי אין בעיות בזוגיות או שאין לי יסורי מצפון על דרך הגידול שלו? לא משכנע אותי. ברור לי שהוא יצא מהבית, אני לא מחזיקה אותו אבל בנתיים הסידור הזה מתאים לשנינו. גם העובדה שהוא הבכור מאפשרת יותר מרחב כי יש עוד ילדים שמסתובבים כאן בנתיים (אולי את תינוקת הבית נעיף יותר מוקדם...) אבל נכון לעכשיו הוא מוזמן להשאר.
like
06/08/2012 | 09:10
17
בדיוק דברנו על זה
06/08/2012 | 09:54
79
לנו נכון שהיא תחתוך את חבל הטבור בקצב שלה.
מבחינה כלכלית - היא עצמאית לגמרי, ודי קוסמת אפילו , מחזיקה דירה (לא לבד אומנם), רכב ומשלמת לימודים ממשכורת לא גבוהה של קבע .
כשעברה לגור לבד שאלתי, איך??? כי כאן אנחנו עושים בשבילה, והייתה תחושה שלא ממש תדע לתחזק בית. והתשובה שלה הייתה ש"הגיע הזמן"
לעומת זאת, כל תקלה קטנה ברכב "אבא לוקח למוסך" ואם עכשיו היא עוברת דירה אז אבא דואג להובלה וכד'
זה הרגיש לי טיפה מוזר, במיוחד כי היא בזוגיות מאוד צמודה, אבל אז החלטנו ש"בקצב שלה" זה כנראה מה שצריך להיות.
חצי OFF - אולי זה יעניין אותו
06/08/2012 | 15:53
1
125
יש מצב
06/08/2012 | 16:11
54
מעבירה לו. תודה רבה
לא תמיד כשהילד בן 30 יש לו חום גבוה
06/08/2012 | 19:15
1
108
גילוי נאות ,אני באופן כללי די סולדת מהקביעות והכתבות של גיל וונטורה.

ברור שלהורים  באופן כללי, יש אינטרס לקדם את הילד לעצמאות, זה מתחיל בגינת השעשועים ובית ספר ומסתיים ברצון של ההורה לתמוך בצאצא לקידום ועצמאות.
רק מה?
לא כל כך פשוט בארצנו הקשה למחיה לצעיר בן 25 להתפרנס, ללמוד,לשלם שכר דירה
זה טוב בתיאוריה העיתונאית המנותקת של מר וונטורה.
זה פחות קל בחיים .

הוא קושר שני נושאים שלא בהכרח קשורים זה לזה.
הורה יכול לא לדעת ל"שחרר " את הילד- גם כשהוא לומד,עובד,מתפרנס וחי בהונוללו (ראה ערך "אני החברה הכי טובה של הבת שלי" או "אין יום שעובר בלי 3 שיחות טלפון" או "היא לא תעשה את זה בלי לדבר איתי קודם")
והורה יכול לדעת ל"שחרר" את הילד ,גם אם הוא בן 27 וגר בבית ההורים.
היכולת לשחרר, היכולת לאפשר עצמאות אינה קשורה (רק) במרחב הגיאוגרפי של החיים.

לא תמיד אי העזיבה של בית ההורים היא רק פונקציה של תלות נפשית, או חוסר יכולת של ההורה להתנתק  (ועוד היגדים על זוגיות רופפת וכו)
לפעמים, רק לפעמים---  החיים נראים אחרת.

אוהבת מה שכתבת
06/08/2012 | 22:24
18
יש לי רק הסתייגות אחת
07/08/2012 | 00:06
68
זה לא צריך להיות בגיל 25 פלוס פלוס. זה צריך לקרות הרבה לפני. ואני אומרת את זה בתור אחת שמתוקף תפקידה (שישאר אלום) קיבלה יותר מידי שיחות טלפון מאמהות שלא יודעות להעביר ל"ילד" את האחריות על מעשיו.
מחפשת רעיונות למתנה יום הולדת 14
05/08/2012 | 01:35
13
236
רקע:גר אצל אביו ש"הורה הליקופטר" שלא זקוק אצלו לכלום(היום גיליתי את המושג החדש) וכמעט לא נזכר בי.שאלתי מה הוא היה רוצה,אחרי 3 שבועות תשובה אחת "לא יודע,תפתיעי אותי".איך?
חברה אחת אמרה שאתן לו "תלוש מתנה"(או משהו כזה) ממשביר/דלתא.כנראה שאלך על זה או פשוט רב תו.שיקנה לו...
מה זה הורה הליקופטר?
05/08/2012 | 05:34
134
סליחה שאני לא יודעת...
משהו משולב
05/08/2012 | 07:31
3
147
ברכה יפה, חולצת טריקו נחמדה עם כיתוב/ציור מדליק+ כסף מזומן (לא תלושים).
מה זה הורה הליקופטר?
הורה הליקופטר
05/08/2012 | 09:20
2
208
כתובות אינטרנט מצורפות:
מושג שלא שמעתי עליו אבל מצדיק דיון נפרד...
05/08/2012 | 10:48
1
103
בכל מקרה, נשמע שאת כועסת על הבן.
לדעתי, הוא בגיל שבו ההורים פחות חשובים לו. והורים שגרים עם הילד באותו הבית, מרגישים את זה אבל בעוצמה קצת אחרת כי הם בכל זאת רואים אותו, אבל הנושא הזה עלה כאן יותר מפעם אחת.
לדעתי, את כמבוגר האחראי בחייו צריכה להקפיד לשמור על קשר ככל שאתת יכולה.
להתקשר, אפילו אם השיחות נשמעות כמו שיחות "מברק", לשלוח לו מתנות קטנות שיזכירו שאת שם, אולי לחשוב על לקנות כרטיסים לבילוי משותף.
מה שאת יכולה לעשות, ובלי התרעומת הזו שאת מרגישה כי זה לא יעזור.
גם אני אתמול גיליתי את המושג
05/08/2012 | 11:45
72
פשוט זה בול.מה יש לו לחפש אצלי?שם יש לו הכל.ולכעוס ניתן פה רק על הורה שהרס.
בילוי משותף?הצחקת.עשיתי מאמץ אדיר(דרך הגשת בקשה לבית משפט) כדי להגיע איתו לפסיכולוגית.הוא לא מוכן "להתחשב".אי-אפשר לתכנן בילוי בלי לקבוע מראש.הוא לא היה מוכן להתחייב על רבע שעה-אבל קבוע למען קשר עם אחיו שמאריץ אותו וסופג דחיה.
אנחנו לא הצלחנו לגלות אם כל זה בא ממנו או שהוא נשלט לחלוטין ע"י אביו.הפסיכולוגית רצתה לזמן אותו,אבל לא שמעתי שניסתה.איזה אינטרס יש לו לשלם?אצלו הכל טוב.חוץ מזה שיש תיק פתוח בבית משפט.אבל לא ממש מפריע לו.
לפני שנה כל הענין המשפטי התפוצץ מחדש כי יזמתי "בילוי משותף" למען חגיגת בר מצווה ודרשתי דרכון שהאב לא מחזיר כמה שנים.אני הפכתי עולמות,מקום עבודה היה סגור לשבוע,מצאתי סידור לקטן בתשלום כבד-ולא קיבלתי דרכון.עשיתי לו עיקולים כדי לגרום להחזיר-ללא כל הצלחה.סלע.עדיף לשלם הון לעו"ד הבא בתור,לא?
בקיצור,הודעתי לבני שנסיעה לחו"ל אם וכאשר תתקיים רק אחרי גיל 18.אבא כבר ידאג לו.אז נסענו לבית מלון בארץ כי תכננתי בלי כל קשר אליו כי הבנתי שגם לזה אין סיכוי.פשוט יומיים לפני הסכים והשותפה בחדר עשתה ברז ואז יצאה באמת נסיעה.ככה לא חיים...
אז לפני שנה "יצאתי בזול" מענין יום הולדת ועוד ביקרנו בדרך אצל קרובים,קיבל מתנות(שלא משתמש בהן).השנה אני רוצה גם לצאת מענין יום הולדת,כבר הרמתי ידיים כי נגד בולדוזר ללא ברקסים אין מה לעשות.
ביום הולדת שלי אפילו לא דיברנו.כי הזוג סירב להחליף סבב סביב החגים וכך לא יצא ביקור.היה לי הרבה על מה לכעוס ואז...לא קרה כלום.
בתכנון ארוך טווח לפטר את עו"ד סיוע משפטי כי לא מגיבה למיילים ולהעביר מכתב לשופטת שירדו ממני כולם.אי-אפשר לנצח פה.בשום מובן.
בטווח קצר לנסות את העצה לגבי חולצה...
מה זה "כמעט לא נזכר בך"?
05/08/2012 | 08:16
3
101
הוא גר אצל אביו ואתם לא בקשר?

גם אני בעד איזה טי שירט נחמדה.

אם תלוש - אז לא למשביר או לדלתא. בני נער קונים שם?
אני מניחה שאביו קונה לו שם
05/08/2012 | 09:18
2
100
הוא עושה אך ורק-אבל אך ורק מה שיגידו לו.לא אני,כן...
הוא נזכר כשהורה ה"אמיתי" עסוק או משהו.ומאפשר לבקר...
מאחלת לך שאחרי גיל 18
05/08/2012 | 14:51
1
81
יהיה פחות מושפע מהאב וזה יאפשר לכם לנהל קשר של אם ובן יותר קרוב מעכשיו.
,יותר טוב מזה אי-אפשר לאחל
05/08/2012 | 21:15
54
ודרכון חופשי,אה.חלום.
תני לו כסף
05/08/2012 | 18:45
3
68
זה מה שהוא הכי ירצה, כדי שיוכל לקנות משהו לבד.

עצוב מה שאת מתארת. מקווה שדברים ישתפרו. שלחי לו אימיילים, טקטים וכדומה כל כמה ימים. תגידי לו שאת אוהבת אותו. בלי להאשים אותו, ספרי לו מה קורה אצלכם. נסי לשמור על קשר בלי להכביד.
הם תמיד אוהבים לקבל כסף!
05/08/2012 | 19:03
2
27
זה ברור.פשוט קצת לא מקורי
05/08/2012 | 21:13
1
67
ואז כמה נותנים?
הייתה אצלי חונכת של הקטן ונתנה רעיון יפה.להציע לו להסתובב בקניון רק אני והוא ולקנות מה שירצה.או לאכול...מייד הצעתי לו כדי שיבחר יום.כי ביום הולדת עצמו הולך עם חברים וגם לי יש מחוייבות לגבי הקטן.אז...עכשיו הכדור אצלו.שירצה צריך גם בייביסיטר.לא ברגע אחרון.
זה רעיון מצויין
05/08/2012 | 22:28
14
אהבה ראשונה.
05/08/2012 | 01:33
7
285
שלום לכל ההורים בפורום.
שנתי נדדה עלי ולכן אני מעלה את אשר על לבי בשעה שכזו ומקווה לקבל כמה שיותר עצות תגובות ותובנות.
אז ככה, אני אמא למתבגר בן 17. לבן יש חברה ראשונה, בקשר שחוצה ערים. אנחנו גרים בצפון הארץ
והנערה גרה בדרום הארץ. הם היכרו דרך האינטרנט נפגשו עם החברים (בליווי ההורים של הנערה) שני הצדדים
הבינו שהכל בסדר ומשם אהבה פרחה וגדלה. הבן נוסע לדרום לסופי שבוע וכך גם הנערה מגיעה אלינו ובמיוחד
בחופשים הם נמצאים אחד אצל השני לתקופה ממושכת סיפור שמתמשך כבר יותר מחצי שנה. החברה מקובלת אצל החברים
פה מאוד וכולם אוהבים אותה (מכאן הסיפור מתחיל) יש אחד (לא הבן שלי) שמחבב אותה מאוד ...יתר על המידה. איכשהו הרגשתי זאת והחלטתי
להיכנס ולחטט בצ'אט של הבן. מסתבר שהחברה סיפרה לבן שהחבר שלו כל הזמן מצ'וטט איתה ואומר לה כמה הוא אוהב
אותה: היא מצטטת את מה שההוא כותב לה:
הוא: אני פשוט מאוהב בך וכבר 9 חודשים אני לא מסוגל להפסיק.
היא: אתה מבין שאני אפילו לא יודעת למה?
הוא: את מושלמת בשבילי את פשוט מה שהלב שלי רוצה והוא בחר בך.

כן, כך היא מראה לבן שלי מה ה"חבר" שלו כתב לה.
השיא הוא שהשבוע היא נמצאת אצלנו אחרי שהם היו אצלה שבוע ולבן שלי היו אי אליו עיסוקים בבית הספר
והיא לא רצתה להישאר בביתנו לבד אז למי היא הלכה? כמובן ל"חבר" של הבן שלי שמחזר אחריה. היא היתה אצלו כל היום
ההורים לא בבית ולא יכול להיות שזה היה ביקור תמים.
בהסתכלות מהירה בצאטים שלהם כל השיחות הם על אותו בחור.
שאלתי את הבן שלי שאיך זה שהוא נתן לה להיות כל היום אצל אותו "חבר" והוא ענה במין חוסר עונים שהוא סומך עליה.
אני לא יכולה להגיד לו שאני יודעת מה קורה ואני רואה שהילד בדיכאון ומסתגר כל היום בחדרו.
הוא אוהב אותה מאוד ומאוד מפחד לאבד אותה, אבל הילדה משחקת לו ברגשות.
סיפרתי פה מאוד בקצרה על הדאגה שלי לילד
בבקשה תענו לי מה הייתם עושים במצב כזה??

את מספרת את מה שקרה לאחי
05/08/2012 | 05:41
170

בקורס טייס!!! ממש כך.
וזה נפלט לה ברגע שהיא הובהלה לטיפול (שלא יודעת מה היתה סיבתו כשהתעלפה)
שניהם שרתו באותו הבסיס) והיא פלטה מתוך העילפון את שם חברו הטוב.


אין לך מה לגונן עליו כי זה לא יעזור את זו ש"תצאי הרעה"
למרות שלבך לא מרשה לך שהרי את אמא,
ואמהות מי כמוני יודעת, שולפות ציפורנים להגן ולמזער את מכות החיים.

את זוכרת: מכות החיים גם מחשלות וכשהוא ידע זה כבר יהיה עבורו "שיעור..."

נסי לעורר בו שאלות בעדינות. רמזי לו שאת היית "סומכת עליה" אבל לא עליו...
לאט פקחי לו עיניים.זה לא קל , אבל אין מנוס

בהצלחה.
המצב אכן קשה, אבל את באמת לא יכולה
05/08/2012 | 06:50
128
לעשות הרבה. כמו שתפו כתבה לך: פקחי לו את העיניים לאט ועודדי אותו לשמור על קשריו עם החבר'ה הותיקים שלו.
גם אני הייתי מדברת אתו על ה"חבר"
05/08/2012 | 07:37
121
שזה לא בסדר, ולא עושים כזה דבר.
מאחר וקשה לו לגעת בנושא החברה באופן ישיר, אני חושבת שאם הוא ינסה לטפל בנושא ה"חבר", זה יכול לעזור בהרגשה שלו.
בכל מקרה, זה גם מה שהייתי מנחה אותו להגיד לחברה שלו- שלא יגיד לה שהוא לא סומך עליה, אלא שהוא לא סומך עליו וככה בעקיפין לפתוח את הסיפור.
לא חושבת שיש מה לעשות.
05/08/2012 | 08:14
102
את מתארת מקרה באנאלי ונפוץ.
מתאהבים, מתלבטים, מכירים אנשים אחרים. הלב נשבר. כולנו היינו שם.

אם הבן לא סיפר לך על החבר - את לא ממש יכולה לדבר איתו. אני אישית לא אוהבת את הרעיון לחטט לו בצ'טים. זה לא שאת חושדת שהוא עבריין או מסומם. את צוטטת לשיחות פרטיות. אם אני הייתי במקומו הייתי כועסת עלייך.

את יכולה עכשו לעודד אותו לנסוע יותר לחברה מאשר שהיא תגיע אליכם. בפרט כשהוא יודע שהוא לא בבית והיא צריכה להעסיק את עצמה כל היום.
זה לא מאד יעזור, כי עדיין החבר והיא ממשיכים לדבר דרך המחשב. אבל לפחות יפחית את הקשר הפיסי.
משולש רומנטי מצוי
( לעמוד שלי בתפוז )
05/08/2012 | 18:39
93
אני מבינה שהבחורה מספרת לבן שלך הכל על הקשר עם "החבר" . אולי היות והיא מספרת הכל בגלוי, סימן שאין לה מה להסתיר?
האם בטוח שהיא עושה זאת כדי "לשחק עם הרגשות" של הבן שלך? אולי הוא מוחמא מזה ש"החבר" מתלהבת מהחברה שלו.
האם את בטוחה שבנך בדכאון בשל הקשר הזה?
ברור שאת לא יכולה לספר שרגלת אחריהם (וחבל שעשית זאת), אך את כן יכולה להגיד לבנך שאת מרגישה שהוא עצוב ובדכאון ואם יש משהו שהוא רוצה לדבר איתך. אל "תחפרי", אלא תשאלי בזהירות ותהיי תוכנה בעיקר להקשיב ולא להציף בשאלות, לא לבקר, לא להביע דעתך ולא לתת פתרונות. בהקשבה טובה, תוכלי להביא אותו להגיע בעצמו למסקנות.
אל תהיי "הורה הליקופטר" כפי שמתואר פה בשרשור אחר.
אין לו בעיית אמון
05/08/2012 | 19:02
81
הבעייה באמון היא שלך בנערה שהולכת לביתו של הנער שמאוהב בה ושאת פוחדת שהוא ייפגע....
הלוואי והייתה לי תשבה בשבילך כי אני חושבת שזו החלטה שלך אם לערער את האמון שלו בה (היא בכ"ז מספרת לו הכל) ואם להכניס לו חשדות נגדה...
ואת כבר ניסית ואמרת לו....

"לא יכול להיות שזה היה ביקור תמים"
06/08/2012 | 14:30
90
למה?
את בטוחה שהיא לא תמימה? אולי דושא זה הפוך?

אני זוכרת את עצמי כחיילת חובה יושבת 5 שעות עם מישהו שכתב לי ספר שירים שלם (נו, היום שולחים SMS ...מי כותב היום שירים?! ), ומסבירה שאני אוהבת אותו אבל לא אהבה רומנטית, ומסבירה לו למה כדאי לו לחפש מישהי אחרת.
זה היה הכרחי כדי לא לפצוע לו את הלב.
לשמחתי הרבה, כמה חודשים אחרי כן הוא היה מאורס , למישהי אחרת, כמובן.


השאלת הרכב לבן
04/08/2012 | 14:39
4
194
בני בן 21 ועומד להשתחרר ואח"כ טיול ולימודים.
כמובן שהרכב שלי עומד לרשותו ,בעיקר משום שרוב חבריו גרים באזורים בהם אין ממש תחבורה ציבורית מסודרת (מושבים) וגם בעיית הנסיעות בשבת.
הלב קופץ לי כל פעם שלוקח את הרכב ובמיוחד לתל-אביב כי בעבר עשה תאונה שהוא בנס יצא שלם והאוטו טוטל-לוס.
מה אתם עושים? איך מגבילים?
מה? כולנו בני מליונרים עם רכבים לכל בן משפחה?
מהאם המתלבטת
אנחנו בודאי לא מיליונרים עם רכב לכל אחד
04/08/2012 | 17:49
2
106
והבעיה אצלך שאת לא סומכת עליו עם הרכב.
אני לא חושבת שלקבל רכב זו זכות שאי אפשר בלעדיה. הייתי מנסה לחשוב על דרך שבה יוכל להתאמן בנהיגה, כדי שתוכלי לסמוך עליו.
יש ארגונים שנותנים שיעורים של ליווי (כמו דרייב מי), אולי זה הפתרון עבורכם.
מצד שני, מסתבר שלמד נהיגה כבר מזמן
04/08/2012 | 19:50
1
75
ואני גם תוהה מתי התאונה הזו הייתה, לפני חודש, חודשיים או לפני שנה.

הבחור בן 21, לא בן 17.5, עומד לפני שחרור מצה"ל, לא נראה לי סביר להגביל אותו עם הרכב, אלא אם הם באמת חושבים שהוא נוהג כמו מופרע, וזה לא מה שנאמר.

אולי זה מקרה של אמא שצריכה לשחרר.

היא לא חייבת לתת לו את האוטו אם היא חושבת
04/08/2012 | 20:27
62
שיהרוס אותו.
אני מבינה מדבריה שהוא נוהג כמו מופרע.
את מעלה כמה נושאים
04/08/2012 | 20:24
74
1. מדוע כמובן שהרכב עומש לרשותו? אם יש רק רכב אחד, הרכב אם הוא פנוי יכול לעמוד לרשות. לא הייתי מגבילה נסיעות שלי.

2. הלב קופץ לך כל פעם שהוא לוקח את הרכב. כלומר את לא סומכת עליו. מתי היתה התאונה?

אני לא מגבילה, אנחנו גרים בחור, וכן, לכל בן משפחה שנוהג יש רכב. כשהאוטו שלי היה בתיקון אחרי תאונה (מכונית פגעה באוטו בזמן שהוא היה חנוי בניו יורק), לי היתה זכות ראשונים על האוטו של הבת. אבל איפה שאנחנו גרים אין תחבורה צבורית כלל, והכל רחוק, מרחק 10 דקות רבע שעה נסיעה, אז אין מה לדבר על הליכה, או אופניים, במיוחד שאנחנו גרים על ראש גבעה תלולה.
בקשת עצה
04/08/2012 | 12:40
6
246
אני אם חד הורית לשלושה ילדים. הבת הבכורה שלי נפרדה מהחבר שיצאה איתו בשנתיים וחצי האחרונות. יותר נכון הוא נפרד ממנה לפני חודשיים. היא התקשרה אליו בניסיונות להשיב אותו אליה וללא הצלחה הוא התחיל לסנן אותה כי היא מתקשרת אליו בלי סוף. הוא שלח לי קודם SMS שאני לא אתן לה לצאת מהבית כי היא רוצה ללכת אליו לעבודה. אין לי דרך לעצור אותה היא כבר בת 18.5 עכשיו היא בדרך אליו ואני כאן חסרת אונים. אין אבא בסיפור הזה. מה אני יכולה לעשות כדי לעזור לה להבין מה שהלב מסרב?
יש לה חברות?
04/08/2012 | 12:46
1
132
חברה טובה שאת מכירה ויכולה לדבר איתה ולסמוך עליה, ולבקש ממנה שתעזור לך להוריד אותה מהעץ שהיא טיפסה עליו?

יש לה חברה טובה
04/08/2012 | 16:43
116
אבל היא משקרת לה ואומרת שהיא בכלל לא בקשר איתו וכועסת עליי אם אני מספרת משהו.
מה את חוששת עשוי לקרות לה?
04/08/2012 | 17:00
92
ברור שהיא עכשו לומדת משהו בדרך הקשה.

את ושבת שחוץ מזה יש סכנה כל שהיא?

הבחור הוא הגון? או שעלול לנצל את חולשתה?
אני לא מבינה למה החבר התקשר אלייך
04/08/2012 | 17:31
100
מה הוא תינוק? הוא לא מסוגל להיות אמפתי ולהתמודד איתה?
בכל מקרה, את לא יכולה "לא לתת לה לצאת מהבית", את רק יכולה להגיד לה שתתן לזמן לעשות את שלו, ושאם הם לא מתאימים אין מה לעשות.
היא אמורה להתגייס בקרוב?
כי זה בהחלט יכול לעזור לה.
קחי אותה לשיחה
04/08/2012 | 17:35
82
היא עכישו באקסטזה, ולא מתנהגת בשפיות.
כשזה יעבור, היא בטוח תצטער על מה שהיא עושה עכשיו, ועל השפלת כבודה. מאד תצטער.
לפני המון ראיתי את זה קורה לחברה טובה שלי - היום היא נשואה, גרה בחו"ל ועם 4 ילדים... אז היא היתה לפני גיוס, באותו גיל בערך כמו הבת שלך.
אחרי שחזרה לשפיות היא הבינה כמה השפילה את עצמה... כמה היה טוב למחוק את החודשים המיותרים והרדיפות אחרי מי שלא יחזור.

מה שהבת שלך יותר מהר תחזור לשפיות, כך יותר טוב.

קחי אותה לשיחה,
חבקי אותה, ואמרי לה להסתכל על הכל מהצד, כאילו היא מישהו זר שרואה איך היא מתנהגת, כמו צופה בסרט. בקשי מהבת לאמר מה הזר הזה היה חושב .

לשוחח איתה והמון סבלנות...
05/08/2012 | 00:04
51
היא בטח לא מרגישה עכשיו בוגרת ומבינה ובטח לא נאהבת או מקובלת אבל כן אני ממליצה לדבר איתה,להעצים אותו ,לתת לה לדעת שיש לה אצלך אוזן קשבת ולא שופטת והכי הרבה סבלנות,גם 18.5 זה עדיין גיל ההתבגרות.
ט"ו באב היום, סיבה לחגיגת אהבה?
03/08/2012 | 09:59
33
137
אם אנחנו מקטרים על העובדה שהצעירים (בעיקר) אוהבים את וולנטיין, איזה קדוש לא לנו, איך אפשר להסביר את העובדה שחגיגת אונס קיבלה לגיטימציה והפכה אצלינו לחגיגת אהבה?
כשזה מגיע לט"ו באב, הנה מה שמוכרים לנו: צימרים בחצי מחיר, שייט בספינת האהבה, מסיבות לאור ירח, מתנות לבן או בת הזוג. מוכרים לנו את "חג האהבה", אבל איך זה הגיע לשם? מה בעצם עומד מאחורי ט"ו באב?

"כל העניין התחיל עם פרשיית "פילגש בגבעה" - אותה אשה מסכנה שכמה "בני בליעל" משבט בנימין אנסו אותה והתעללו בה כל הלילה, עד שמתה. האיש שלה, שכנראה אהב אותה (למרות שיכול היה לצאת אל בני בנימין במקומה, ולא עשה זאת), הזדעזע עד עמקי נשמתו מן המעשה וביתר את גופתה של פילגשו ל-12 חלקים, ושלח חלק אחד לכל שבט בישראל. בני ישראל הזדעזעו אף הם, ובקשו מבנימין שיסגירו את הגברים הצעירים האחראיים למעשה, כדי להענישם במוות. משסרבו בנימין להסגיר את הפושעים, בני ישראל נלחמו בהם מלחמת חורמה ואף נשבעו כי לא יחתנו את בנותיהם עמם.

כך הפך שבט בנימין ל"שבט בסכנת הכחדה" - דבר שציער עד מאוד את בני ישראל וגרם להם להצטער על שבועתם. מכיוון שלא יכלו לחזור בהם, מצאו פתרון יצירתי: "וַיֹּאמְרוּ הִנֵּה חַג ה' בְּשִׁלוֹ מִיָּמִים יָמִימָה... וַיְצַוֻּ אֶת בְּנֵי בִנְיָמִן לֵאמֹר לְכוּ וַאֲרַבְתֶּם בַּכְּרָמִים. וּרְאִיתֶם וְהִנֵּה אִם יֵצְאוּ בְנוֹת שִׁילוֹ לָחוּל בַּמְּחֹלוֹת וִיצָאתֶם מִן הַכְּרָמִים וַחֲטַפְתֶּם לָכֶם אִישׁ אִשְׁתּוֹ מִבְּנוֹת שִׁילוֹ וַהֲלַכְתֶּם אֶרֶץ בִּנְיָמִן" (שופטים פרק כ"א פסוקים כ-כ"א).

הפתעה!
תארו את הסצינה. חג. הנערות יוצאות לרקוד בלבן, רוצות להכיר בחורים באופן תמים (כמו מסיבת ריקודים של היום), ניחוח אהבה באוויר. ופתאום, מסה של גברים (כנראה לא ממש ג'נטלמנים, אם ניתן ללמוד משהו על אופיים של בני בנימין מסיפור הפלגש) - יוצאים ממחבואם בכרמים, מתנפלים עליהן, חוטפים אותן ו... איך בדיוק לדעתכם הם הפכו אותן לנשותיהם?"

השאלה האם האמת הערומה שמאחורי הסיפור, יכולה לעמוד בפני הרצון לצאת ולחגוג בכל מחיר...?
החבר'ה שלכם חוגגים? יודעים מה הסיפור?
דיוק..
03/08/2012 | 11:32
5
121

טו באב הוא לא חג - בשום מקום לא כתוב שיש קשר בין המחולות בכרמים לתאריך הזה.
חטיפת נשים למטרות נישואין היא מנהג נפוץ במזרח הקדום. לא מדובר בתיאור הסטרילי של בנות חמודות שיוצאות לחפש אהבה - כולם יודעים במה מדובר.. נזכר רגע בסיפור דינה בת יעקב, שנחטפת על ידי שכם. זה בדיוק אותו הסיפור ואותה הנורמה.

זה אחד הסיפורים המזעזעים בתנ"ך, זה בטוח, והמקרא לא חוסך בביקורת ובתיאורים מגעילים - וזה כדי לזעזע בדיוק. אולי באמת כדאי שאנשים ייגשו אל הטקסט ויקראו אותו, כי הוא שם גם כדי להעביר מסר מסויים, ולא כדי שאנשים "יחגגו" חג אהבה כלשהו. זה לא העניין.
אגב, אחד השימושים הנפוצים בט"ו באב הוא הדגשת עקרון השוויון - "לא היו ימים יפים לישראל כט"ו באב.." הבנות לובשות לבן, כולן מתלבשות אותו הדבר ומשאילות בגדים אחת לשניה - כדי לא לבייש את מי שאין לה.

ושוב השאלה היא איזה תוכן אנשים מכניסים לתוך הימים המיוחדים שלהם - לבבות שוקולד או התחשבות?..
אני מניחה שה"דיוק" שהדגשת
03/08/2012 | 12:34
4
73
הוא נושא של פרשנות...
זה קצת יומרני בעיני לכתוב כפי שכתבת, והיה עדיף לדעתי אם היית מוסיפה את זה כפרשנות נוספת/זוית ראיה אחרת.
נתונים הסטוריים, לא פרשנות.
03/08/2012 | 12:57
3
57
את יכולה לבדוק בחוק החתי ובקורפוס החוקים של אשנונה. מדובר במושג קיים שחוקי המזרח הקדום מתייחסים אליו.
ואת הטקסט יקראו הקוראים וישפטו. אני יודעת להבחין בין מה שישנו לבין השערות, תודה על ההערכה. אם כבר, הפרשנות היא הצמדת התאריך למאורע, מה שציינתי שלא משתמע מהפשט.
זה ידוע שסיפורי התנ"ך לא הומצאו אלא הם סוג של
03/08/2012 | 13:15
2
61
סיפור על בסיס מאורעות קיימים מאותה תקופה ועל מנהגים וחוקים.
אני אומרת שמה שכתבת היה סוג של פרשנות לסיפור, כפי שהיא נראית מזוית הראיה שלך ושל אורח החיים שלך.
לא הבנתי.
03/08/2012 | 13:30
1
48
כתבתי משהו על התאריך, משהו על הסביבה ההסטורית, ושזה סיפור מזעזע. עד כאן נתונים.
אח"כ כתבתי על הפרשנות החז"לית המאוחרת שניתנה לסיפור, בשימוש בו להדגשת חשיבות השוויון. שוב מדובר במקור הסטורי.
הדבר היחידי שאני יכולה לחשוב עלי שהוא לא ציטוט אלא מחשבה שלי, היא שמסיפור צריך ללמוד. אם זו פרשנות בעינייך, צר לי שלא כתבתי שזו דעתי.
דעתי היא שמסיפור צריך ללמוד, ויהא זה תנ"ך או כיפה אדומה. אני לא רואה איך זה קשור לאורח חיי או באיזו צורה אחרת הם רלוונטיים לפה.
נראה לי מיותר להמשיך בהתפלפלות
03/08/2012 | 14:12
15
סיבה לחגיגה
03/08/2012 | 12:42
8
121
למרות הסיבה המזעזעת לחג הזה או למאורע הזה, אהבה היא סיבה לא רעה למסיבה.
מאחר וזה גם יום הנישואין שלנו (26 שנים היום) אז אנחנו משתדלים לחוג את יום האהבה (כמו גם את יום החברות שלנו, יום הנישואין בתאריך הלועזי ובכלל כל דבר שאפשר לחגוג ולציין).
הבוקר היינו במופע של דויד ברוזה במצדה. מסתבר שזה הפעם ה20 שהוא מופיע במצדה בט"ו באב. לפני כמה שבועות האיש אמר לי שהחלום שלו זה לראות את דויד ברוזה בזריחה במצדה. ואני? הגשמת חלומות זאת מטרה נעלה, ישר קפצתי על המציאה ורכשתי זוג כרטיסים.
היה כייף. יש לבן אדם הזה אנרגיות בלתי נגמרות. הייתה הופעה מדהימה והטבע השתתף וחגג. ירח שוקע מצד אחד, שמש זורחת מצד שני ואנשים שרים ושמחים ליד המצדה.
שרק תהיה הרבה אהבה לחגוג.
יעל
שיהיה לכם המון מזל טוב ב
03/08/2012 | 13:12
1
70
נשמעת יופי של חגיגה.
גם אנחנו חגגנו השנה 26
תודה רבה
04/08/2012 | 08:54
9
מזל טוב!
03/08/2012 | 15:10
1
27
אנחנו חוגגים ביום שבת 21 שנות נשואים.

מסכימה שזו סיבה לחגוג, ושלא משנה מה הפרשנות, זה תאריך טוב לחגוג אהבה.
תודה ומזל טוב לכם
04/08/2012 | 08:55
6
מזל טוב!
03/08/2012 | 16:18
1
7
תודה
04/08/2012 | 08:55
6
מזל-טוב גם לכם
03/08/2012 | 16:43
1
14
אנו קצת אחריכם, בסוף החודש 23 שנים. הרבה מאד זמן.

אני מאד אוהבת את ברוזה.
תודה רבה
04/08/2012 | 08:56
5
כל הסיבות שבעולם לחגוג היום!
03/08/2012 | 16:17
8
74
הסיבה הראשית יום הולדת של החיילת שלי! שנפל על טו באב...
כשחזרה אתמול בשעות הקטנות אחרי שחגגה עם כמה חברים בפאב ובחצות הכניסו עודה עם זיקוקים.... חיכו לה בבית זר בלונים עם הליום, קישוטי מזל טוב בלונים ושוקולד....
המשכנו היום היא ואני למסע שופינג בקניון הזהב...חזרנו עכשיו.
אז סוף שבוע מלא באהבה לכולם!
מזל טוב לחיילת והמשך שרות מוצלח
03/08/2012 | 16:46
1
12
תודה
03/08/2012 | 22:52
10
היא עברה למצפה רמון ואני באמת מקווה שיהיה לה המשך יותר מעניין ומהנה...
03/08/2012 | 17:15
1
19
כמה נחמד איך שהפתעתם אותה.
תודה
03/08/2012 | 22:54
9
הילדים שלי רגילים שאני מפתיעה אותם...בכל יומולדת מצפים להם בלונים וקישוטים ומבוך מתנות....
אמנם באיחור, אבל מזל טוב לחיילת.
04/08/2012 | 08:26
1
13
תודה!
04/08/2012 | 15:03
5
איזה יופי מזל טוב לחיילת
05/08/2012 | 13:21
1
15
תודה
05/08/2012 | 19:04
4
כן כי היתה לי יומולדת...
04/08/2012 | 05:13
4
36

לא חוגגת ט"ו באב.
לא חגגתי מעולם.

אבל השבוע חגגו לי פסטיבל יומולדת מתמשך
וזה דיי נחמד שזה נופל תמיד על ט"ו באב...

בקר טוב.
מזל טוב לך, עד 120
04/08/2012 | 23:37
1
10
05/08/2012 | 05:33
3
מזל טוב
05/08/2012 | 19:05
1
7
05/08/2012 | 20:02
4
אבל זה לא נכון שהעניין התחיל כך.
04/08/2012 | 08:52
84
כבר באותה פרשה כתוב "הִנֵּה חַג ה' בְּשִׁלוֹ מִיָּמִים יָמִימָה". המועד נחוג לפני הפרשה.
איך שהוא יצא, בלי לתכנן בכלל, ארוחה זוגית
04/08/2012 | 21:30
1
50
תסלחו לי שאני לא מתייחסת לסיפור אודות מקור החג/יום הזה שמציינים בתאריך העברי ט"ו באב ולו רק מהעובדה שאני לא מכירה את הסיפורים עד כדי כך אבל עשיתן לי חשק להתעמק מעט במקורות החג/יום הזה.

בכל אופן, בן זוגי ואני ביחד מהיום הראשון בו הכרנו בצ'ט של אתר היכרויות וזה היה ב-8 בינואר 2008.
מאז ועד היום כמעט ולא יצא לנו לבלות, בעיקר בשנתיים האחרונות, לאחר שאמא שלו נפטרה.

ביום חמישי כשסיימתי את העבודה נסעתי אליו ובינתיים הוא גם התקשר אליי לשאול מה התוכניות שלי. אמרתי לו שאני בדרך אליו.
כשהגעתי הוא שאל אותי מה בא לי לעשות ואמרתי שאני רעבה ואז החלטנו במקום לקחת לאפה הבייתה פשוט להתיישב, לקבל תפריטים ולאכול כמו זוג נורמלי ביציאה זוגית לכל דבר.

זה אירוע נדיר ולא משנה כמה נתכנן, אף פעם לא יצא לנו לשבת ככה בצורה רגועה שכזאת ולהנות אחד מהשנייה ומארוחה טובה.
כיף.מקווה שתבלו עוד הרבה בצורה כזו.
05/08/2012 | 06:43
10
דיוק 2
05/08/2012 | 00:19
28
האיש שלה שכנראה "אהב" אותה???
התנ"ך מספר לנו על איש שלקח לו פילגש ובשלב כלשהוא "ותזנה עליו פילגשו ותלך מאיתו אל בית אביה" כנראה שטוב לא היה לה שם אם העזה לברוח ממנו לבית אביה.. האיש הלך לאבא שלה אחרי ארבעה חודשים "ויראהו אבי הנערה ושמח לקראתו".. הוא ישב שם כמה ימים והאבא שיכנע אותו להשאר עוד וביניהם הם כנראה גרו איזו עסקה כי כשהוא עוזב - הפילגש איתו..בדרך הביתה האיש מסרב ללון אצל גויים ומתעקש להגיע לעיר יהודית כנראה לגבעה.. אבל שם איש לא מוכן לאסוף אותם לביתו מלבד אישזקן שמרחם עליהם. אחר כך מגיעים לשם אנשי העיר "בני בליעל" שדורשים את האיש עצמו - הם רוצים לדעת אותו -ככל הנראה היה להם מנהג הכנסת אורחים מעוות קמעה. במקום שהאיש יתנגד, ילחם בהם או כל דבר אחר - מה הם עושים ? הזקן מציע להם תחילה את בתו הבתולה או את הפילגש של האיש "אוציאנה נא אום וענו אותם  ועשו להם הטוב בעיניכם  ולאיש הזה לא תעשו דבר הנבלה הזאת " כי לנשים אפשר לעשות הכל..הן בסך הכל רכוש..לא? חייהן לא שווים כמו חיי הגבר.. ואז כשהם לא מסכימים -מה עושה האיש האוהב? " ויחזק האיש בפילגשו ויוצא אליהם החוץ וידעו אותה ויתעללו בה כל הלילה עד הבוקר וישלחוהה בעלות השחר ותבוא האישה לפנות הבוקר ותפל פתח בית האיש אשר אדוניה שם עד האור, ויקם אדוניה בבוקר ויפתח דלתות הבית ויצא ללכת לדרכו והנה האישהפילגשו נופלת פתח הבית וידיה על הסף ויאמר אליה קומי ונלכה ואין עונה"
לא רק שהוא הוציא אותה (מן הסתם בכח החוצה כמו שאפשר להבין מהמלה ויחזק) החוצה אל האנשים שחיכו לה שם כשהוא יודע מה עומד לקרות לה. הרי שהוא אפילו לא עמד על המשמר כדי לעזור לה במידה שיוכל או שהוא אפילו לא ציפה בכלל שתוחזר אליו.. כשכבר שחררו את האישה האומללה והיא הגיעה אל הבית בכוחותיה האחרונים, לא היה שפ מישהו שיפתח לה את הדלת או מישהו שחיכה לה. לא -האיש פתח את הדלת כשהוא בדרכו לצאת - ללכת לדרכו. כלומר הוא קם, אכל מן הסתם, עשה מה שעושים בבוקר ויצא לדרכו - ושם - הפתעה -הנה היא על הדלת..והוא עוד אומר לה בואי ונלך.. כאילו דא??? אוהב? לא הייתי אומרת. אולי התעצבן שפגעו ברכושו. שאחרי כל המאמץ להחזיר אותה למשק ביתו אז פגעו לו ברכוש, ועוד פגעו גם בכבודו...

אני בהחלט מסכימה לגבי המנהג הנפוץ של חטיפת נשים מנהג שהיה נפוץ בכל העולם הקדום כמעט.
פינת סופ"ש על כוס בטעם
03/08/2012 | 09:29
18
44
זאת הפינה! מה השאלה
זה המקום לכתוב על כל מה שבא- כל מיני   וגם
איך עבר השבוע, חוויות, מה מתבשל במטבח, מקומות בילוי מועדפים , תוכניות לשבת ובכלל.
אפשר לשתף בכל מיני דברים נחמדים (או לא נחמדים ) שלא קשורים למתבגרים.


אז שיהיה סופ"ש נעים
כתבה על המתעמלת שלנו באולימפיאדה
03/08/2012 | 11:07
1
122
קצת חיוביות באוירה לא מפרגנת-
מקסיוטה היא המתעמלת הראשונה שמייצגת את ישראל באולימפיאדה, לאחר 32 שנות היעדרות מתחרות ההתעמלות לנשים, אחת התחרויות הנצפות והיוקרתיות בכל המשחקים. רק לפני חודשיים כיכבה מקסיוטה באליפות אירופה בהתעמלות כשסיימה רביעית בקפיצה מסוס הסמוכות, שמינית בקורה, ותשיעית בקרב רב. באליפות הזו שנערכה בבלגיה השיגה את הקריטריון האולימפי המיוחל.
כשהיא עשתה זאת, התקשורת כמעט התעלמה. ברוב מדינות העולם התעמלות היא מקצוע יוקרתי יותר משיט או ג'ודו, אבל בישראל מקסיוטה רק יכולה לחלום על תשומת הלב שמורעפת (בצדק) על אריק זאבי או על לי קורזיץ.
"זו הייתה התגשמות חלום", היא משחזרת, "כל מה שעבדתי לקראתו כל החיים פתאום קרה. אני מתעמלת מגיל ארבע וחצי באוקראינה. אני באמת לא עושה את זה בשביל פרסום. התעמלות מבחינתי היא אורח חיים, היא אהבה, היא החיים שלי.
"בגלל שלא הצלחתי להתקבל לנבחרת האולימפית של אוקראינה בחרתי לעלות לישראל לבד בגיל 19. הייתי חייבת להחליט האם אני מוותרת על חלום ההתעמלות או ממשיכה בו, גם אם זה אומר לעבור למדינה אחרת. לא הייתה לי פה משפחה. לא חברים. רק חלום. לייצג את המדינה ואת עצמי במשחקים האולימפיים".
מקסיוטה לא צריכה להתבייש. אין בישראל מתעמלת שבכלל מתקרבת לרמתה. אבל הכישלון מעל הבמה הגדולה מכולן, הבמה היחידה מבחינת דעת הקהל, הוא גלולה מרה במיוחד. "מבחינתי לונדון הייתה חוויה מאוד חיובית", מגייסת מקסיוטה טיפה של אופטימיות. "באתי לכאן עם מצב רוח טוב. היו לי מטרות להעפיל לגמר ואולי אפילו ללכת על מדליה. אני לא אישה שסובלת מחוסר ביטחון. ממש לא. גם לא הייתי מפוחדת בתרגילים עצמם. אבל לא הלך לי. ואז זה נהיה גרוע הרבה יותר".
חשוב לה לציין את התמיכה הרבה שהיא מקבלת. "קודם כל בעלי התקשר אליי ואמר לי: 'ולריה, לפחות בבית יקבלו אותך באהבה'. אחרי זה יש כאן את החברה הכי טובה שלי, שהיא מתחרה בטרמפולינה מטעם אוקראינה. גם היא מאוד תמכה בי בימים האחרונים הקשים. ויש גם את העיתונאים הישראלים בלונדון שהתייחסו אלי מאוד יפה. ויש את כל ההודעות בפייסבוק ובטוויטר. שמעתי שאפילו פתחו פורום תמיכה בי בתפוז. הדברים האלה מאוד מרגשים אותי. בעיקר עכשיו"."

אני מקווה שיתנו לה בארץ את התמיכה שמגיעה לה, ויעזרו לה לעבור הלאה...לאולימפיאדה הבאה.

השדרנים היו פשוט מגעילים אליה..
03/08/2012 | 11:20
34
הגדולה שלי בת 24 היום.(תאריך לועזי).
03/08/2012 | 14:52
12
74
מזל טוב למקסימה שלי. שתגשימי את כל תוכניותייך ושתרווי הרבה הרבה נחת.
מזל טוב
03/08/2012 | 15:12
3
28
למה את מדגישה שזה התאריך הלועזי? כי התאריך העברי שלה מיוחד, או בגלל ט"ו באב?
תודה. בגלל ט"ו באב.
03/08/2012 | 16:15
2
12
איזו ילדה גדולה יש לך! מדהים, לא?
03/08/2012 | 16:23
1
14
אכן מדהים.
04/08/2012 | 08:17
8
מזל טוב!
03/08/2012 | 16:19
1
8
תודה
04/08/2012 | 08:20
5
מזל-טוב
03/08/2012 | 16:42
1
12
ואהו, גדולה גדולה יש לך.
הרבה שמחה ואושר.
תודה רבה.
04/08/2012 | 08:20
5
מזל טוב והרבה אושר ואושר
03/08/2012 | 16:47
1
9
תודה על האיחולים.
04/08/2012 | 08:21
5
מזל טוב לילדה הגדולה
04/08/2012 | 20:57
1
8
תודה.
05/08/2012 | 06:41
5
מתבגרים בזוגיות פרק ב' (הודעה משוחזרת)
04/08/2012 | 17:53
58
‫התמודדות עם מתבגרים בזוגיות פרק ב'‬    mother cat   ‫

התמודדות עם מתבגרים יכולה להיות קשה (מי כמוכם יודע), ובזוגיות מורכבת, פרק ב', או כל סוג של משפחה מורכבת, זה יכול להיות סבוך עוד יותר...

ביום שלישי, 7 באוגוסט, בשעה 20:00 יתארח בפורום משפחות מורכבות  עמי ברונסקי, פסיכולוג קליני בכיר, ויענה על שאלות בנושאים הקשורים בבעיות בזוגיות, קשיים ביצירת קשר זוגי, והתמודדות עם בני נוער בתוך משפחות מורכבות וזוגיות פרק ב'. אתם מוזמנים להגיע ולשאול איש מקצוע את השאלות שמציקות לכם
--------------------------------------------------------------------------------------

כחולה בפורום משפחות מורכבות (693):
http://www.tapuz.co.il/forums2008/forumpage.aspx?f...

מה זאת משפחה מורכבת? משפחה מורכבת יכולה לכלול גרושים וגרושות, אלמנות ואלמנים, שחברו יחד לבני זוג חדשים, ילדים שלו, ילדים שלה, ילדים משותפים – יש אינסוף נוסחאות שיוצרים אינסוף משמעויות
חזרנו מסוף שבוע בעין זיוון
04/08/2012 | 21:05
1
25
רק האיש ואני מאד מאד נהננו

בקרנו את הבן החייל שנשאר שבת אי שם בצפון

הבת עשתה בייביסיטר על הכלב
יפה לכם
05/08/2012 | 19:08
4
ואני אומרת שאמרתי את זה כבר קודם
01/08/2012 | 19:07
12
424
אנחנו דורשים מהם לא לבלות שעות מול המסכים, להגיד רק את האמת, לא לדחות למחר ולהתמיד בבחירות שהם עשו. אבל בו בזמן אנחנו לא יכולים להעביר רגע בלי הסמארטפון, עושים פרסה גם במקום שאסור ודוחים את הדיאטה לראשון הבא. אלי זוהר ניב מזכירה שילדים הם בני אדם - בדיוק כמונו
כן, אני רואה אתכם** מצקצקים בלשונכם, ועוברים, תוך שנייה, לעמדת התקפה: אז מה את רוצה להגיד לנו כאן? שלא נבקש מהם? שלא נכעס עליהם כשהם דוחים משימות? שנאפשר להם להיות צמודים למסך? שהם יכולים לא לעשות מה שלא בא להם כי זה קשה?

אז זהו, שלא. זה לא שהטיעונים האלה נותנים להם "פטור", שחרור גורף מעשייה או לגיטימציה לפריקת כל עול. אך יחד עם זאת, בבואנו לדבר איתם, להתייחס למה שהם עושים ולא עושים, בואו נזכור גם את זה: הילדים שלנו הם לא פוסטר!

בדיוק כמונו גם הם בני אדם, רק צעירים יותר ומנוסים פחות. בדיוק כמונו, גם הם חולקים את אותן חולשות אנושיות, המוכרות לנו כל כך. גם להם קשה להתחייב ולבצע תמיד, גם להם קשה לעמוד בכל הכללים והחוקים, לעשות את הדבר הנכון, הראוי, המושלם. גם הם מונעים על ידי הנאות רגעיות, "חשקים", גחמות, שקשה לכולנו לוותר עליהן. גם הם נסחפים, גם להם בא לפעמים "לחפף", לעגל פינות, לדחות ולעקוף קושי. בדיוק כמונו. חסל סדר צדקנות.

האם זווית הראייה הזאת משנה משהו בהסתכלות שלכם על התנהלותם של ילדיכם?

**ובאתם כמובן שמדובר על התלונות שעולות כאן לא מעט על הבעיות האלה
ברורררר
01/08/2012 | 19:34
85
אני תמיד משתדלת לבדוק אם הדרישות שלי עומדות בקנה אחד עם הדוגמא האישית....
אבל למרות זאת אני לא צדקנית כזו כי אני חוטאת ודורשת דברים שאני לא עומדת בהם בעצמי. כמה זה עוזר לי ללא דוגמא אישית? כמעט כמו כוסות רוח למת...

כל פעם שאני מנדנדת
01/08/2012 | 19:36
91
לו להכין שיעורי בית אני זוכרת שאני לא הכנתי ולו פעם אחת שיעורי בית עד השנה השנייה של האוניברסיטה. מצד שני התנאים שהיו לי זה לא התנאים שיש לו וגם את זה אני זוכרת. ומצד שלישי למדתי כבר מזמן ואת זה אני עושה וגם דורשת בלי להניד עפעף. לעולם לא להגיד "מה לא" אלא "מה כן".

ובענין הדיאטה.... טוב לכל אחד יש חסרונות. גם לי.
לא משנה. אני אף פעם לא מטיפה
01/08/2012 | 20:18
73
להם לעשות מה שאני לא עושה בעצמי. מסכימה עם הכתוב.
אין כמו דוגמא אישית. זה ידוע
02/08/2012 | 06:30
45
תעשו מה שהרופא אומר, לא מה שהרופא עושה.
02/08/2012 | 09:35
86
כלל ידוע.

ועוד יותר מכך
( לעמוד שלי בתפוז )
02/08/2012 | 23:04
2
71
מה שהכי מעצבן אותנו וגורם עיקרי לחיכוכים איתם אלו התכונות שאנחנו לא אוהבים בעצמנו ורואים אותם במראה אצל ילדינו. בסגנון "אני עשיתי את הטעויות האלו ואני לא רוצה שאתם תעשו אותם גם כן, תלמדו מניסיוני" וכמה שזה לא עובד!
מה שאפשר לעשות זה לספר (לא בשעת כעס וויכוח) על דברים שאנו מצטערים שעשינו, על דברים שהיום היינו עושים אחרת. ואז - או שילמדו מכך או שלא.
תמהתני
03/08/2012 | 00:02
1
46
האם באמת היית נוהגת אחרת אילו היית ילדה שוב, או שבעיני המבוגרת שאת היום הדברים נראים לא נכונים?
כי אם לדבר על עצמי, לא הייתי מתחילה לעשות שיעורי בית אילו שבתי להיות ילדה. בשביל מה?
יש ויש וקשה לדעת
( לעמוד שלי בתפוז )
03/08/2012 | 09:43
31
אם הייתי חוזרת לילדות עם החוכמה והניסיון שיש לי עכשו - יש דברים שיתכן שהייתי עושה אחרת ויש דברים שסביר להניח שלא. אך את התובנות שיש לי כעת, אני יכולה להציע לילדיי. וכמו שאמרתי - הם יבחרו מה לעשות אם כך.
לנושא שעורי בית - הייתי מורחת את הזמן ומגיעה לעשות את השיעורים בשעות הקטנות של הלילה ולכן, לעיתים, לא מסיימת אותם. כיום, כאשר הבת שלי מתנהגת כמוני, אני מבינה את הסיבות לכך, לא רבתי איתה על כך. אני יודעת שזה לא בגלל עצלנות והיא יודעת מה הסיבות. לעיתים זה עוזר ולעיתים - לא. אם הייתי חוזרת להיות ילדה עם הידע העכשוי - לא הייתי סובלת מכך והייתי מוצאת דרכים לפעול אחרת.
דברים
03/08/2012 | 07:02
36
שרואים מכאן
לא רואים משם...
לא טוענת שאני מושלמת
04/08/2012 | 01:57
30
לפעמים גם אני הייתי רוצה שמישהו יזכיר לי מה אני צריכה לעשות או יעזור לי לשפר את המשמעת . יש דברים אחרים בהם אני באמת נותנת דוגמא אישית וזה לא עוזר. בכל זאת יש הבדל בין לעבוד במחשב לבין לראות סרטים, או לדחות משימות כאשר באמת עסוקים בדברים יותר חשובים .
הטעות הנפוצה היא להסתכל על עצמך...
04/08/2012 | 09:22
1
48
אבל כשהיית בגיל של ילדך, ולהיזכר שאתה לא עשית כך וכך, היית יותר ממושמע, חרוץ, רזה וכו'.
או שזה נכון או שאנחנו עושים איזושהי אידאליזציה לתקופת ההתבגרות שלנו ושוכחים כמה פרטים "שוליים". כך או כך, ילדינו לא יכולים לקחת דוגמה ממה שהיינו אלא רק ממה שלנגד עיניהם.
יכול להיות גם להפך
04/08/2012 | 12:18
28
שאתה זוכר איך היית בגיל הזה ואומר לעצמך- אני לא יכול לדרוש מהם, וכו'.
כאשר בעצם זה ההבדל, כי התפקיד ההורי שלנו (בעיני) הוא לכוון ולדרוש, ולהציב גבולות.
אז מה שבעצם אפשר לקחת מהחוויה שלנו כילדים והניסיון והפרספקטיבה שלנו כמבוגרים- זה את הפרופורציה.
למשל בנושא לימודים- אם רואים שילד לא משקיע בלימודים, ואתה זוכר כהורה שגם אתה היית כזה אבל התאפסת בגיל 15 וזה היה בסדר. או שילד לומד בצורה מסויימת ולא הולך לו וזה מזכיר לך כהורה את הקושי שהיה לך ואתה חושב שאולי צריך אבחון.
או אפילו אם אתה מכיר את האפשרות שבמקרה הכי גרוע יעשה בגרות אחרי הצבא וכו'.
מודעות בני נוער- הפעם הזמנה לשיתוף
02/08/2012 | 08:52
14
206
תודה לכולם על התגובות להזמנה הקודמת. תבורכו.
רוצה לשתף אתכם היום בחוויה המתמשכת.

כשמתבגרים סיפרו סוף סוף על אירוע עוצמתי, בדרך כלל על חגיגת בר / בת מצווה, טיול או הצלחה במקצוע שהתקשו בו
שאלתי שאלה אחת בלבד: מה איפשר לך להיות כל כך טוב/ה באירוע ?
(הפרוז'קטור מופנה מהתוצאה לסיבות)
זהו רגע עוצמתי, בו הילדים מגלים עושר משאבים/חוזקים/יכולות, הם ממש נרגשים.
אני רושמת כל מילה, ואחר כך מראה להם.
זה כמו ראי, הם מתעוררים, העיניים בורקות, הגב מזדקף.....
מרגש מאוד.
בתום ההתרגשות הם בוחרים במספר משאבים (עד שלושה)
ומתבקשים "לפרק" אותם, זה אומר לתאר בשפתם
מה זה אומר עבורם, (לדוגמא "אני יודע לתכנן זמן" אינו זהה אצל כולם).
איך זה נראה במציאות היוםיום ועוד.

יש לכם סיפורים דומים?
אשמח לקרוא.
מה דעתכם לקיים שיח מעין זה עם ילדים מתבגרים?

אשמח לשתף אתכם במה שהילדים עשו עם מה שעלה
לא רוצה להלאות אתכם.

סוף שבוע נהדר
אור 53


במילה אחת...
02/08/2012 | 10:32
3
97
אם אני אנסה לדבר איתם על זה, ילדיי יאמרו לי...חופרת! אבל אני מאוד מתחברת למה שכתבת. זה מביא את הילדים למודעות רגשית ומפתח אינטליגנציה רגשית.
ילד שמגיע למסגרת טיפולית יודע שה"חפירה" קיימת
02/08/2012 | 14:57
1
66
נראה לי שעם ההורים ככה אחד על אחד, זה קצת פחות מסתדר לעשות תהליך מהסוג הזה. אבל, כבר שמעתי על משפחות שמסביב לשולחן יש להם מנהג שכל אחד  מספר ומשתף במשהו טוב שעבר עליו, ומשהו פחות טוב.
אכן לא כתהליך טיפולי בבית
02/08/2012 | 15:45
29
אלא כשגרה שבתקשורת למשל סביב השולחן
זו פשוט שפה ש"מאירה" את היכולות וכך "מעירה" את הילדים.
כל טוב
אור 53
כן אימם, גם לי אמרו......
02/08/2012 | 15:41
26
ובינתיים הם גדלו מאוד מאוד
ולשמחתי מחוברים לעוצמות שלהם
שיהיו בריאים.
מסכימה איתך שזה תורם למודעות ריגשית ולאינטליגנציה רגשית
וזה מסר שחשוב להעביר להורים
יום נהדר לך
אור 53
ארוע כמו בר מצוה
02/08/2012 | 14:54
9
72
הוא ארוע שאין לו תלות מיוחדת בכישורים האישיים.
הילד מרכז הערב מעצם העובדה שחוגגים לו יומולדת מיוחד. כך שאם הילד הרגיש משהו עוצמתי, זה בגלל שהוא היה לגמרי במרכז תשומת הלב.
וגם להיות "לגמרי במרכז תשומת הלב"..זה לא
02/08/2012 | 15:11
2
49
רע בכלל.

בגילאים הצעירים ,
אני חושבת שקשה להם להגדיר אירוע שתלוי תלות גבוהה בכישוריהם האישיים,
הם עוד צעירים מדי וחסרי בטחון .

כשבני היה בן מצוה, הוא לא רצה לעשות את הטקס ( עליה לתורה) , לא מדבר אליו
לא רצה לעשות אירוע ( "שונא" את הילדים בכתה )
לא רצה ..כלום.
בסוף , עשינו ארוחה משפחתית רחבה , והיינו צריכים לעבור איתו על כל שם עד שיסכים, וגם זה, בעיקר בגלל המתנות הצפויות, והעברנו ערב לציון המאורע.
ולא מדובר בילד שלא אוהב לקבל תשומת לב,
הוא אוהב..אבל לא בדרכים "המקובלות"
יותר עם תספורת חריגה ,
עם התבטאויות שמקפיצות את הילדים בכתה ורצוי גם את המורה/מחנכת / מנהלת..

דווקא אהבתי את הפוסט של אור,
מעלה רעיונות חיוביים ,
למרות שאנחנו בטיפול ( כרגע משותף) שרק משפר את מערכת היחסים בבית , לשמחתי.

חוץ מזה שאין קשר ליכולת וכישורים אישיים
02/08/2012 | 15:21
26
תשומת לב זה דבר יפה, אבל לא רלוונטי בעיני לנושא, ולכן לא ברור לי איך הם באים יחד.
יש הבדל אם ילד מבין שהצליח בספורט כי השקיע, או שצייר ציור מקסים כי עבד עליו קשה (או לא קשה) וקבל מחמאות רבות בזכות זה, לבין
איזה יופי יש לי בר מצוה ונורא נהנתי..
לללי תות 16
02/08/2012 | 15:53
29
ראשית שיהיה בהצלחה רבה בטיפול
לילד שלך יש הורים "מודעים"
הוא יטמיע את ההתנהנגויות שלכם
ושיזכה רק לברכות.
כל טוב יקירה
אור 53
יש ילדים שבמסגרת אירוע משפחתי
02/08/2012 | 15:49
39
כמו בת מצווה שרים סולו
או קוראים ברכה מיוחדת לבני המשפחה
דרך פעילות זו ניתן לבנות מפת כישורים רחבת היקף
כל טוב
אור 53
רק לפני כמה ימים
02/08/2012 | 16:02
42
הבן שלי אמר לי כמה מחמאות הוא קבל על התפקוד שלו בבר המצווה שלו. אצלנו הם ממש מנהלים את התפילה באותו יום, קוראים בתורה, והכל לפני הקהילה, שבמקרה שלנו היא גם המשפחה. הם גם נותנים דבר תורה, הסבר שלהם על הפרשה, שהם כתבו לבד.

המחמאות הגיעו לו, ואמרתי לו כמה יפה הוא עשה את העבודה. עברה יותר משנה מאז בר המצווה, והוא עדיין זוכר. שמתי לב באותה תקופה עד כמה ההכנה לבר מצווה, שעות ההתנדבות, הלמידה, כתיבת הדבר, בגרו אותו.

נהוג אצלנו גם שההורים אומרים כמה מילים לילד לפני הקהילה. אני זוכרת כמה זה העצים אותו לשמוע רק דברים טובים על עצמו, על הלב האוהב שלו...

זו היתה קפיצה הדרך שלנו איתו, עוד קפיצה קרתה באמצע ח'.
תלוי באיזה מסגרת עורכים אותו..
02/08/2012 | 17:01
3
40
אני לגמרי עם איריס. הילד השקיע המון המון עבודה ועמד בכבוד במטלה לא פשוטה. החוויה העוצמתית היא לחלוטין משהו שהוא הרוויח.
כנראה שתלוי במשפחה ובמשמעות שהם נותנים לכך
02/08/2012 | 17:14
2
11
זה לא חייב להיות בר מצווה
02/08/2012 | 18:54
1
25
או בת מצווה, סכ"ה הבת והבן עשו בדיוק אותו דבר לבר או בת המצווה שלהם, ובאותו גיל. זה יכול להיות יום משמעותי אחר. למשל, להיות מדריך בתנועת נוער, לקבל חגורה שחורה בקרטה, או כל משהו אחר שהוא משמעותי לילד או למשפחה.

לנו נושא היהדות חשוב, כי אנחנו חיים בארה"ב, וזה הקשר היחיד לשורשים שלנו. חשוב לי שהילדים שלי ידעו מאיפה הם באו ולאן הם הולכים. מה הם יעשו עם זה, זו תהיה בחירה שלהם. לבת היהדות מאד חשובה, לבן פחות, זה בסדר.
לא אמרתי שמשהו משמעותי לא גורם תחושה טובה
03/08/2012 | 09:35
16
ומעלה את ההערכה העצמית.
מאחר ומבחינת המשפחה שלי, בר מצוה זה לא משהו שהילד עושה, ההתייחסות שלי היתה לזה...
חם בפורומים של תפוז
מזונות לילדי
מזונות לילדי
מה שיעור המזונות שעלי לדרוש מבעלי אחרי 27 שנות...
מזונות לילדי
מזונות לילדי
מה שיעור המזונות שעלי לדרוש מבעלי אחרי 27 שנות...
מרגיש הורה רע
מרגיש הורה רע
עכשיו בפורום, ``אני נתקל במצבים שגורמים לייאוש...
מרגיש הורה רע
מרגיש הורה רע
עכשיו בפורום, ``אני נתקל במצבים שגורמים לייאוש...
בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?
בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?
Flix וידאו
ארגון גני הילדים הפרטיים בישראל
ארגון גני הילדים הפרטיים
אביעד מחשבים
אביעד מחשבים
פורום אטרקציות לאירועים
פורום אטרקציות לאירועים
מקרא סימנים
בעלת תוכן
ללא תוכן
הודעה חדשה
הודעה נעוצה
אורח בפורום
הודעה ערוכה
מכיל תמונה
מכיל וידאו
מכיל קובץ