לגלישה באתר בגירסה המותאמת לסלולאר
| הוספת הודעה
הגדרות תצוגה

הגדרות עץ הודעות

מאפייני צפייה

הצג טקסט בתצוגה
הצג תגובות באופן
עדכן
86178,617 עוקבים אודות עסקים

פורום תרבות מרוקו

אהלן וסאהלן וברוך הבא ביקום, לפורום תרבות מרוקו. כאן המקום המאפשר לנו להתחבר לשורשים הנפלאים ולדבר עלההוואי המרוקאי המופלא והקסום.נדבר כאן על התרבות והמסורת העשירה והנפלאה של יהדות מרוקו, על בית אבא ואמא, על פולקלור מרוקאי, על מנהגים ואמונות, על "תרופות סבתא", נספר סיפורים ומעשיות ששמענו, נחליף מתכונים, על המוסיקה האותנטית והמיוחדת, על טקס החינההמסורתי, המחמם והמשמח כל לב אנוש מכל עדה. נדבר גם על מרוקו, נופיה ואנשיה. כל מי שנולד או טייל בה, מוזמן לספר במילים ותמונות. כל מי שמתעתד לטייל, מוזמן לשאול. כאן המקום לפגוש אנשים, לשוחח על שורשי האהבה, כילידי דור שני ונכדים, להורים, לסבים וסבתות ילידי מרוקו.על ההורים שלנו שדרכם הציונית הביאה אותם לארץ ישראל-ארץ הקודש.בני כל העדות מוזמנים לרב שיח איתנו, לשמוע ולהישמע.וכמובן באהבה ובניחוחות ובחמימות האופיינית לתרבות מרוקו. בלמחבא ובסלאמא ובל-פרחא או בל-סחא....עלמה ושרונהה

אודות הפורום תרבות מרוקו

אהלן וסאהלן וברוך הבא ביקום, לפורום תרבות מרוקו. כאן המקום המאפשר לנו להתחבר לשורשים הנפלאים ולדבר עלההוואי המרוקאי המופלא והקסום.נדבר כאן על התרבות והמסורת העשירה והנפלאה של יהדות מרוקו, על בית אבא ואמא, על פולקלור מרוקאי, על מנהגים ואמונות, על "תרופות סבתא", נספר סיפורים ומעשיות ששמענו, נחליף מתכונים, על המוסיקה האותנטית והמיוחדת, על טקס החינההמסורתי, המחמם והמשמח כל לב אנוש מכל עדה. נדבר גם על מרוקו, נופיה ואנשיה. כל מי שנולד או טייל בה, מוזמן לספר במילים ותמונות. כל מי שמתעתד לטייל, מוזמן לשאול. כאן המקום לפגוש אנשים, לשוחח על שורשי האהבה, כילידי דור שני ונכדים, להורים, לסבים וסבתות ילידי מרוקו.על ההורים שלנו שדרכם הציונית הביאה אותם לארץ ישראל-ארץ הקודש.בני כל העדות מוזמנים לרב שיח איתנו, לשמוע ולהישמע.וכמובן באהבה ובניחוחות ובחמימות האופיינית לתרבות מרוקו. בלמחבא ובסלאמא ובל-פרחא או בל-סחא....עלמה ושרונהה

לצפיה ב-'ואתחנן - חנינה ונחמה.'
ואתחנן - חנינה ונחמה.
31/07/2009 | 07:42
14

   שבת של נחמה...

"ואתחנן אל ה' בעת ההיא לאמר. ה' אלהים אתה החילות להראות את עבדתך את גודלך ואת ידך החזקה אשר מי אל בשמים ובארץ אשר יעשה כמעשיך. אעברה נא ואראה את הארץ הטובה אשר בעבר הירדן ההר הטוב הזה והלבנון. ויתעבר ה' בי למענכם ולא שמע אלי ויאמר ה' רב לך אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה". (דברים,  23-26).
מנגד, יש לנו השבת, את הפטרת "הנחמה" האולטימטיבית, הלקוחה מספר ישעיה, פרק מ': "נחמו נחמו עמי יאמר אלהיכם. דברו על לב ירושלים וקראו אליה כי מלאה צבאה (זמנה) כי נרצה עוונה כי לקתה מיד ה' כפלים בכל חטאתיה".

לפנינו "החטא ועונשו" בלי כחל וסרק. הן לפרט (משה רבנו), והן לכלל (ירושלים, המסמלת את כל עם ישראל).  משה, לא זכה להיכנס לארץ ישראל, על אף שהגיש "חנינה" לבג"ץ (אלהים), ועל אף שאם חטא, חטא חטא "זניח" ביותר. (גם חז"ל מודים לפעמים, כי משה כלל וכלל לא חטא) לעומת זאת, ישראל, לקו כפליים בחטאיהם, והם כן חטאו. האם יש צדק בדבר??

רבי אברהם אבן עזרא, כותב בפירושו, למילה "ואתחנן" – "כבר התחננתי כי כאשר הזכיר יהושע ואמר צויתיו בעבור אינני עובר, עמכם... כי לגדולת ה' אין חקר וחדשים, לבקרים רבה אמונתך".  אנסה להסביר.

בספר במדבר, נגזר כי משה לא יכנס לארץ, ואפילו העמיד מנהיג "מחליף", לעם ישראל, בכניסתם לארץ ישראל. מה שאומר לנו רבי אברהם אבן עזרא, במילים פשוטות הוא: כי לא ניתן להבין ולחקור בדרכיו של "אלהים", ובכל זאת, "רבה אמנותך" בעולם, אמונתינו בו, באלהים, אמנותינו בו "חדשות לבקרים", לא מתייאשים, על אף חוסר ההבנה שלנו. (מקווה כי הצלחתי להבהיר מעט..).

הרבה מדרשים נכתבו, אודות הויכוח הענק, בין משה רבינו, לבין אלהים "אדונינו", מדוע נגזר על משה, לא להכנס לארץ, ועוד יותר, מדוע, ירושלים "לקתה מיד ה' כפליים בכל חטאותיה"... מצאתי מדרש אחד יחיד ומיוחד, אשר נראה לי, כי הוא רלוונטי לימינו אנו. (יחיד ומיוחד, בעיני בלבד... אך, יש בו גם לאחרים...). אני אביא אותו, בשפה חופשית ביותר...

  משה: מדוע גוויתו של יוסף, זכצה להכנס לארץ ישראל, ואילו אני חי וקיים לא??
  הקב"ה: משה משה, שכחת מה אמרו עליך במדיין, כאשר עזרת לבנותיו של יתרו, ואתה לא הגבת?
משה: שכחתי.
הקב"ה: אני אזכיר לך... אמרו עליך, שאתה איש "מצרי", ואתה שתקת ולא הגבת...
משה: נו, אז??
הקב"ה: כאשר יוסף היה במצרים, לעולם לא התכחש שהוא "איש עברי"... שנאמר: "גנוב גונבתי מארץ העברים" (בראשית, מ' 15). כיצד בנות יתרו אומרות שאתה "איש מצרי", ואתה שותק?? (המקור למדרש המופלא הזה, הוא דברים רבה, ח' ב'...).

משה, נאלם דום, ראה אין כל טעם להמשיך להתווכח עם האלהים...בתוככי לבו, שאל:  איך הקב"ה שכח כי בגלל שמשה הרג "איש מצרי", שהתעלל "באיש עברי", גלה למדיין??..
אך, עיקרו של המדרש, הוא ללמד אותנו דבר ספיציפי, והוא: אין להתכחש למה שאנו, בכל מצב ובכל ענין.... תמיד יש לזכור, כי כל כותבי המדרשים, כתבו מתוך מציאות אשר הייתה בימיהם...  כנ"ל גם בנבואת הנחמה, אשר יש בה "ציניות" מסוימת.. "לקתה מיד ה' כפליים"...

לסיכום – חנינה ונחמה, לא תמיד יש בהן את הבנתינו המוגבלת. רב לי עד כאן, לא אוסיף כדי שלא אגרע... אידך, יש לעיין וללמוד...

בברכה!

לצפיה ב-'אחזור מסמכים של עולי מרוקו '
אחזור מסמכים של עולי מרוקו
30/07/2009 | 09:41
98
אז ככה , סבא שלי וסבתא שלי עלו ממרוקו , ממחוז שנקרא טנחר , שהוא היא תחת כיבוש ספרדי ,
אני יודע שבהגעה לארץ הם היו צריכים להפקיד את המסמכים , הדרכונים וכן הלאה
ברצוני לדעת איך אני יכול לאחזר את  המסמכים האלו , ?  
תודה מראש
לצפיה ב-'שקיעה ורודה בין הגגות, במלאח די-ספרו.'
שקיעה ורודה בין הגגות, במלאח די-ספרו.
28/07/2009 | 07:04
5
419

בוקר טוב!.

**הספור מוקדש "לפנינה-יאקוט קדם", להצלחתה.... אך, כדי לספר ולהבהיר, ואף לתת מעט "חיים" לדברים, אתחיל באחד השירים המרגשים, הן במילותיו של "נתן אלתרמן" ז"ל, והן בלחנו של "יוני רכטר" (יבדל לחיים ארוכים) , בודאי מרגש עוד יותר, בקולו המחוספס של יוסי בנאי ז"ל. "שקיעה ורודה בין הגגות, אספלט כחול (שחור) מלמטה. עיני נשים נוגות נוגות, אומרות לערב", למה באת?..."**.  

  רוב "הגיטאות והמלאחים" בכל העולם, בנויים בצפיפות מרובה, הבתים נכנסים אלה בתוך אלה. עד כדי כך, כי צעקה או נזיפה, בבית זה או אחר, היתה נשמעת כאילו צעקה היא בתוך ביתך ונזיפה היא לאשתך, וההיפך. מרוב הצפיפות הרבה, לעתים קרובות, היו שרותים משותפים למספר משפחות, במקרה הגרוע לא היו שרותים כלל וכלל, אלא השתמשו בשירותים הציבוריים. כך, רוב הגטאות והמלאחים, היו בכל אתרא ואתרא בעולם, דהיו בו יהודים, או מיעוטים אחרים.

היות ובעיר "ספרו", עבר "נהר איתן" אשר חצה את העיר לשניים, לא היה חסר מים. ידוע ומסופר באותו אסון, בו הנהר עלה על גדותיו, בזוטו (בכעסו), לקח כ-11 יהודים "באלחמלה" (שטפון. מי שביקר בבית הקברות היהודי, של העיר ספרו, לבטח ראה את הקברים שלהם, כי הרי הם קבורים זה ליד זה... רחמנא ליצלן, לא עליכם ולא אליכם, גם יחד). על פעולות השיקום שלאחר "החמלה", לסיפור אחר ומפעים, איך כל יהודי העיר, בטפם ובתרמילם "הריק", נרתמו לשקם.

*רבות ונצורות נכתב וסופר, אודות מקור המילה "מלאח". אשר גוררת אחריה, אכזריות האיסלאם ביהודים, כדי להכריח אותם להתאסלם, כפי שעשו בכל עיר ועיר אותה הם כבשו. בימינו, המילה "גטו", ניצחה את המילה "מלאח", לצער הרב. אך, אוי לו לאותו "נצחון". בגטאות, לא נתנו לנו ליהודים, כל אפשרות "להתנצר"... על "הגטאות והמלאחים" יש לבכות בתשעה באב..*

למלאח של העיר "ספרו" (אני מתעקש, לא לכתוב "צפרו"), היה יחוד מיוחד במינו. כי בתוך המללאח, יובליו של אותו "נהר" אכזר, עברו בתוכו ונותבו "לבתי הכבוד" הציבוריים, של הנשים ושל הגברים, שהיו מצויים בשני הקצוות של המלאח, ולא צמודים חלילה. כמובן, בתי הכבוד "הציבוריים" של הנשים, היו תמיד נקיים, להבדיל מבתי הכבוד של הגברים, אף בימינו אנו, כך הוא הדבר. אם כי, כדי לא לעשות עוול, לאיש היהודי, אשר היה אחראי לנקיון "אלבוויתאת" (בית הכבוד) של הגברים, היה מנקה ושוטף לקראת שבתות וחגים. בדרך המקרה, "אותו האיש", היה גם אחראי לנעילת השערים של "המללאח" בלילות. היו זמנים, בהם חשנו בסכנות, במיוחד בלילות. מספרים: כי האיש, היה ישן בלילות, מאחורי השער הראשי, כדי לקום ולפתוח לאלה אשר היו מאחרים "בנשף" מחוץ לגטו.

שתי סיבות עיקריות היו להקמת "הגיטאות", יתכן ויש יותר סיבות, אך, דיינו בשתי הסיבות, דלהלן. הסיבה הראשונה: כדי לבודד אוכלוסיה "זרה", מכלל אזרחי אותה מדינה, לתועלת השלטונית, במשטרים ריכוזיים "וחשוכים", אשר שלטו באותם הימים. הסיבה השניה, גם אנו היהודים, רצינו לחיות בתוך "הקהילה" הקרובה, לצורך "בתי הכנסת, מקוואות וכדומה". (כפי שעושים "החרדים" בימינו, אשר מסתגרים בשכונותיהם, מרצונם החופשי...) על אף "הבידוד", מרצון או שלא מרצון, היו השפעות רבות, בין אלו לאלו. הן לטובה, והן לרעה, כפי שיש אף בימינו. כמובן, עם הזמן, רבים היהודים אשר יצאו "מהמלאח" ועברו להתגורר ברחבי העיר. כדי להשוות ולתת לכם הרגשה מוכרת וידועה, אף בעיר ירושלים, אט אט היהודים "העזו" ויצאו מתוך החומות... לצער הרב, חלקם  שבו ונכנסו "מרצונם" לחומות ולגיטאות אחרים. לומר לנו, כי הסיבה השניה "לגיטאות ולמלאחים", היא היא "העיקרית". (מה חבל, שאין אנו לומדים "מאסונות" הגטאות, אשר היו בעוכריו של העם היהודי, בכל הדורות ובכל העולם. כמה עצוב.??.)

כילדים, היינו מחפשים מקומות "משחק", בתוך המללאח הצפוף ולא היינו מוצאים. אם כן, היינו מוצאים, היינו מפריעים. האמהות, היו פונות "למורים" בבית הספר, לרסן אותנו. לכן, מטבע הדברים, יצאנו מעבר לחומות המללאח, אל המרחבים של העיר "ספרו" לשחק. לרוב, חזרנו פגועי "שן ועיין", מהילדים הערבים. אך, אף אותם ילדים ערבים, חזרו לבתיהם, פגועי "שן ועיין ורגל", לא ותרנו להם. משחקי ומלחמות ילדים בכל העולם, קלים לפתרון. אם מנטרלים מהם, את התיסכולים של "הבוגרים", שירגיעו.  

בכל זאת, היינו מוצאים לנו כל מיני משחקים, שונים ומשונים, בתוך המלאח, הגטו הצר המציר. אחד מאותם "משחקים", היה לעלות לגגות הבתים, ולקפוץ מגג אל גג. לפעמים, היינו נתקעים בין גג לגג, בלי דרך יציאה. ניתן לקפוץ מלמעלה למטה, אך לא ניתן "לנתר" מלמטה למעלה. לפעמים, נקענו את רגלינו בקפיצה בין גג לגג. תמיד היו בינינו ילדים אמיצים, בעלי דמיון ותעוזה, כיצד לחלץ אותנו מהמצוקה. זה היתרון החינוכי והלימודי, כאשר לא היינו "כיתות" בבתי הספר, בני גיל אחד. כך היה בבית הספר "אלייאנס" כך גם היה בבית הספר "אם הבנים" די-ספרו. הגדולים בכיתות, אשר נשארו כיתה ועוד כיתה, הם הם היו המחלצים אותנו הקטנים, "בשקיעה בין הגגות", עד כדי סכנת נפשות.
כאשר נמאס לנו לשחק, היינו משחקים "מחבואים" במלאח, אף אחד לא היה מוצא את השני. כך, היינו נפרדים זה מזה, היינו מתחבאים בתוך בתינו "הצרים". למחורת, היינו מתווכחים בינינו, היכן התחבאנו....

מרוב הצפיפות הרבה שהיתה במלאח, כדי לברך "ברכת הלבנה", מדי חודש בחודשו, רבים היו עולים "לגגות" הבתים, כאשר "הלבנה חולצת שד" במלואו, להניק אותנו היהודים. ולברך:  "כשם שאנו מרקדים כנגדך, ואין אנו יכולים לנוגע בך, כך אם ירקדו אחרים (אויבים) כנגדנו להזיקנו, לא יכולו לנגוע בנו"... זו באמת "שקיעה ורודה בין הגגות". תקווה, כי אכן יהיה לנו "ורוד" בחיינו הקשים, במלאח ובגטאות...

בברכה.



לצפיה ב-'קראתי והדפסתי המון'
קראתי והדפסתי המון
28/07/2009 | 08:43
1
27
לצפיה ב-'פנינה במרוקנית - יאקוט.'
פנינה במרוקנית - יאקוט.
28/07/2009 | 14:16
44

שמך כשם אמי שתחיה. לאמי יש ארבע "נכדות" על שמה המקורי "יאקוט" (יאקות). מארבע הנכדות "הפנינות" הנכדות, הורכב החומש "רב פנינים"...  גם שם משפחה "קדם", יש לו תרגום, והוא: "שריקי"...
פנינה קדם - הנה לך, את במקור: "יאקוט שריקי"... (רק בהומור... כי אני בעד "לעברת" שמות, כמה שרק ניתן)...
העיקר, בהצלחה.  
לצפיה ב-'בן תרבות יקר - אל בוויתאת די ספרו /צפרו'
בן תרבות יקר - אל בוויתאת די ספרו /צפרו
28/07/2009 | 17:47
76

בע"ה

ראשית וולד בלאדי חזק וברוך על הכתיבה המיוחדת !!!!!

ואיך שקראתי על -אל בוויתאת- חפסתי את התמונה של זה המקום ,

לכבודך  !!!!! איך שזה נראה היום ,

בברכה והצלחה !!!!!

בנט ספרו- yaffa banouz
לצפיה ב-'השיטפונות די ספרו העיר'
השיטפונות די ספרו העיר
28/07/2009 | 19:50
1
37

פרופסור חיים הירשברג ז"ל במסעו בצפון אפריקה, הגיע מה לעשות לעיר ספרו. ענדאכ תסממם אהייא רבי נסים.

בספרו " מארץ מבוא השמש הוא מתאר את השיטפונות בשפתו הוא. להלך הקטע מתוך הספר. לגבי היסבות של המללאח, ארחיב בנושא בו התחלת.

                                              ספרו, עיר השיטפונות.

הוואדי הנושא מי הבריכה  הופך כאן לקללה, כי בגאות מימיו לאחר גשם עז, עובר הוא על גדותיו, שוטף את המללאח האומלל, הורס את בקתותיו וגוזל את פרי עמלם שלתושביו האביונים. בזיכרונם של אנשי צפרו נחרתו השנים שבהן לקח הנחל המשתולל קרבנות באדם והשיטפון הגיע למימדים מחרידים.

בתוך רשימה אוטוביוגראפית של אחד מרבני ספרו, שנפטר לפני שנים מועטות, מצאתי שני קטעים על השיטפונות, שראוי להביאם כאן כלשונם, ללא כל שינויים. המחבר מזכיר אותם מאחר שהראשון אירע בימי חתונתו.

" היה זה בשנת 1890, ובליל שבת, וואד אגאיי העובר בתוך העיר  עלה על גדותיו דרך מבואו ממעל לחומת העיר, שנפלה תחתיה והייתה לרביבים והמים גברו וישאו את שברי החומה, ומדי עוברם הרימו בתים וחצרות, שהיו על שפת הנהר. ואותם שעמדו נגד תגבורת הנהר נכנסו להם המים דרך החלונות הגבוהים בשטף נורא ומתו בעוונותינו הרבים מרובע היהודים 48 נפשות וי – מח.ומערבים אין מספר, השיטפון השני, שהעלה את תיאורו על הנייר, היה לעת זקנתו, בראשית שנת תש" י – סוף שנת 1950 -  " ויהי בחודש תשרי בערב חג הסוכות שכנה עננה הרת זעם על עירנו זאת צפרו יע"א.

והשמים התקדרו בעבים ותחשך הארץ. השמש אספה נגהה ועלטת אופל וצלמות ריחפה על העיר ואור וצר חשך בעריפיה. ותחת אשר כל העם מקצה היום שוטפים ועוברים ברחובות קריה להכין להם מלבושים ומעדני החג לשמחת יום טוב היו נגדם עבי שחקים שחורי פנים כשקים מכינים חצים ומות להמטיר על העיר ולהורידה שחת.  

ובעת שכל העם היו מחכים לשמחת יום טוב, פחד ופחת היה לנו, שאחר חצות היום האירו ברקים בשחקים וקול רעם וחזיז נשמע ברצנו, קול גדול חזק ונורא מאוד, ואז נפתחו ארובות השמים וימטירו מבועי מים בשטף אף מרגיז הלבבות. וכל הרחובות נהפכו לנחל איתן ולא דרכה בם רגל אנוש. ואנחנו מחשים יראים וחרידים , מה יהיה באחרית דבר ומה יעשה הנהר העובר בין בתרי העיר, אשר תמיד מועד לפרוע פרעות לבלע ולהשחית בלי כל חמלה, ומה יהיה מהמצווה הנשגבה של ישיבת הסוכה אשר פיזרנו עבורה הון עתק.

ויהי בלילה, עת תפילת ערבית, והנה העיר נהפכה כמרקחה וכל הקריה הומה ומכל עבר נשמעקול שבר, קול ענות, קול יללה, קול בכייה. תחת אשר לעת כזאת היינו רגילים להטות אוזנינו לשמוע אל הרנה, עתה בעוונותינו הרבים נהפוך הוא ותחת קול שמחה נשמע קול אנחה.  כי הנהר המוזר ההוא, העובר בין רוכסי הרים אחז בדרכו דרך עקלתון במשעול הכרמים, גדר מזה וגדר מזה, ומדי עוברו בשטף אף הרס בעברתו הגדרים ועצי השדה העומדים על שפתו.



ובחיקו ישא רגבי עפר וזבל הכרמים, אשר כולם עזרו לרעה ויסכרו מוצאי ממימי הנהר, אשר בחומת העיר ואז גאו המים ויעלו על החומה. ומלחצם הכביר נדחפה ותיפול תחתיה וברגע שטפו מים אדירים ויבואו על העיר ויגברו המים ויכסו את כל החנויות ובתי המסחר. מהם סוחרים מהם אושפכים העומדים צפופים משני עברי הנהר, העובר בתוך, וגם אל הבתים והחצרים נכנסו המים הזדונים ודרך הרחובות ודרך החלונות והחרכים הגבוהים ונמלאו על כל גדותיהם וממונם ורכושם ירדו לטמיון.

והקול קול נחל שוטף ברחובות נשמע באוזנינו , ואנחנו עומדים בתוך ההפיכה כספינה המטרפת בים, ורבים אשר התמלטו  בעור שיניהם ועזבו את אהליהם וימלטו את נפשם דרך גגות אל מקומות רחוקים מן הנהר.

כל עט סופר ילאה לתאר המצב הנורא ההוא על מתכונתו. ועדיין לא ידענו לנכון את הנהיה בעיר וביושביה, ואת אשר נגזר עליה, ואנחנו מחשים, וחיכינו עד אור הבוקר וגם אור החשמל כוסה במשאות העלטה והירח לא יהל אורו, ואחר חצות הלילה שקטה המהומה. והסערה נהפכה לדממה ונשכב על מטותינו שנת עראי כשוכב בלב ים.

ויהי בבוקר, והנה אימה חשיכה גדולה נופלת על העיר ועל יושביה, ושמועות מרגיזות לבבות הולכות הלוך וגדל. וזה אומר בכה וזה בכה, הצד השווה שבהן כל מחסני המסחר שעלה מספרם לשבע ועשרים ומאה, ארבעים מהם נהרסו עד היסוד, ולא נשאר בהם אבן על אבן, והשאר נשברו דלתותיהן וכל הרכוש שבתוכם אבד, וכמה מבעלי בתים נעשו עניים מרודים באותה שעה רחמנא לצילן.

עוד זה מדבר וזה בא ויאמר, שכמה בתים נהרסו כליל ותחת ההרס מתו אחת ועשרים נפש. ונשמע וימס לבבנו, ומכל זה ידענו מדת רחמים יתברך אשר ברוגז רחם יזכור. ולולי ה' שהיה לנו וגזר בשיטפון בתחילת הלילה שבני העיר כולם ערים וחשו מפלט למו, ברוך פודה ומציל.

אחרית דבר – נשארו אלף ומאה עניים נודדים ללחם באין מקום ומנוח לכף רגלם, ונאספו אל מוסד " אם הבנים " הם ונשיהם וטפם, ושם היו מספיקים להם אנשי הועד לחם ומזון מכסף אשר הקדישו נדיבי עמים בארצות המערב. אשריך אברהם אבינו שיצאו אלה מחלציך. וגם בני עירנו ישמרם צורם אשר נמלטו מתוך ההפיכה התנדבו נדבות גדולות למטרה זו, ישלם ה' פעלם.

המחבר ח.ז הירשברג מציין שהביא את הכתוב ככתבו וכלשונו, למעט תיקון מעט שגיאות והוספת פיסוק וניקוד, ולכן זהו מסמך מקורי שהובא כאן.

אלי פילו
לצפיה ב-'לייהו - למה שאני אכעס???'
לייהו - למה שאני אכעס???
29/07/2009 | 04:48
19

בוקר טוב!
אני לא היסטוריון, אני מספר סיפורים..."לא חלה עלי, חובת ההוכחה"... מאידך, אני זוכר את "הקברות", של אלה "שנשטפו" פאל-חמלה הארורה... של תנת תש"י... אני הייתי "תינוק, שעדיין לא נגמל", בימים ההם...
בכל מקרה, העמיקו את הנהר, עמוק עמוק... בכל מקרה, "לא תקום פעמים צרה"...

להלן סוף השיר של אלתרמן ז"ל, אולי מתאר במקצת...

" שקיעה ורודה על סף הרחוב
   ורחוב כמנהרה של תכלת
   מי שיגיע עד הסוף
  ירצה לבכות מרוב תוחלת"....

בברכה!
לצפיה ב-'רוצהאתם יודעים שאני מתחילה'
רוצהאתם יודעים שאני מתחילה
26/07/2009 | 23:57
2
3
ללוות קבוצות למרוקו, מחפשת חומר מעניין שאין בספרים, סיפורים ששמעתם מההורים  סבים וכו' וקשורים למרוקו
או כל חומר שיכול להפוך את מה שאני מספרת למטיילים שלי למעניין וממשי יותר
לצפיה ב-'לפנינה (יאקוט) קדם.'
לפנינה (יאקוט) קדם.
28/07/2009 | 06:50
1
9

ראשית, בהצלחה.
שנית, היי זהירה. אין לדעת מתי הם הם יתהפכו עלינו היהודים...
שלישית, אני מקדיש לך סיפור, להצלחתך. תקראי ותלמדי ממנו...

אני מקדיש לך, אך ורק, כי היות ושמך כשם "אמי" היקרה. כמובן, הסיפור יופיע "בהודעה  חדשה"...

בהצלחה!
לצפיה ב-'יקירי אבל למה קראת לי יאקוט?'
יקירי אבל למה קראת לי יאקוט?
28/07/2009 | 08:37
9
את יודע שזה שם של מסעדה יוקרתית במרקש
לצפיה ב-' פורומים חדשים בתפוז אנשים '
פורומים חדשים בתפוז אנשים
26/07/2009 | 17:13
1
3

פתחו לכם תיק במשטרה? רוצים להתייעץ בנוגע לחוק הפלילי? סתם מתעניינים בנושא? היכנסו לפורום משפט פלילי כדי לדעת עוד:
http://www.tapuz.co.il/forums2008/forumPage.aspx?f...

נערה מתוסבכת בת 15 מגלה לפתע שהיא חצי ערפד וחצי אדם. נשמע לכם הזוי? בפורום החצויה זה ייראה הרבה יותר הגיוני
http://www.tapuz.co.il/forums2008/forumPage.aspx?f...

  בפורום הריון בסיכון גבוה–ייעוץ רפואי תקבלי תשובות בכל הקשור בנושא זה מד"ר אלי רימון, רופא בכיר ביחידה לאשפוז טרום לידתי ומנהל המרפאה למניעת לידה מוקדמת בביה"ח "ליס" ליולדות:
http://www.tapuz.co.il/forums2008/forumPage.aspx?f...

אם את רוצה להתחיל אבל לא יודעת איך, אם התמכרת קשות ואת מחפשת חברות לשריטה - פורום נשים בספורט הוא המקום לשאול, לשתף ולחלוק:
http://www.tapuz.co.il/forums2008/forumPage.aspx?f...

פורום סיוע לעובדים זרים ולפליטים הוא המקום לדון בסוגיות הנוגעות לנושא, לתת קול, פנים וזהות למי שאנחנו נוטים לא לראותם ולסייע להם:
http://www.tapuz.co.il/forums2008/forumPage.aspx?f...
לצפיה ב-'חוגגים ט"ו באב ברפאל ב- אנשים'
חוגגים ט"ו באב ברפאל ב- אנשים
( לעמוד שלי בתפוז )
29/07/2009 | 16:02
4

הערב בשעה 20:00 תתארח איילת גולד, מטפלת ברפואה יפנית, בפורום לחיות בהרמוניה. רוצים לדעת מהי רפואה יפנית, לאילו בעיות בריאותיות היא מועילה ומהו ההבדל בינה לבין רפואה סינית?
היכנסו לפורום ושרשרו את שאלותיכם:
http://www.tapuz.co.il/Forums2008/ViewMsg.aspx?For...

רוצים לחגוג ב"רפאל" את ט"ו באב?
שולחים מייל ל-raphaeltubeav@gmail.com עם סיפור אהבה מרגש עד דמעות (משמחה) שלכם או של משהו קרוב אליכם שאתם רוצים לשמח.
שלושה גולשים יעלו לגמר ואחד מהם, זה שיזכה למירב הקולות, יוזמן ל"רפאל" לארוחה רומנטית, מפנקת ומלאת אהבה מול השקיעה.
מהרו - התחרות מסתיימת ביום ראשון בבוקר!
http://www.tapuz.co.il/blog/ViewEntry.asp?EntryId=...

תפוז אנשים וחנות Kitchenworks משדרגות לכם את המטבח!
אתם מוזמנים לספר לנו בפורום קינוחים ומנות אחרונות על המתכון המושלם, הקריר הקליל והמקורי שלכם לימי הקיץ החמים ואולי תזכו בפרסים בשווי מאות שקלים בחנות Kitchenworks:
http://www.tapuz.co.il/Forums2008/ViewMsg.aspx?For...

חשבתם לצאת לטיול מסביב לעולם עם חתולכם? קיבלתם הצעת רילוקיישן והייתם על סף לוותר כי לא ידעתם איך מעבירים חתול למדינה אחרת?
מחר, יום חמישי, יתארחו בפורום חתולים וטרינרים מחברת טרמינל 4 פטס, הסוכנות הישראלית להטסת חיות מחמד, ויענו על שאלותיכם בנושא הטסת בעלי חיים לחו"ל.
בואו לשרשר את שאלותיכם:
http://www.tapuz.co.il/Forums2008/ViewMsg.aspx?For...

הצביעו בפורום הריון ולידה-תמיכה לתמונה של הבטן ההריונית הכי שווה ותזכו אותה בפרס מתנת "בצלםאשה"
http://www.tapuz.co.il/Forums2008/ViewMsg.aspx?For...
לצפיה ב-'שוב ענייני אזרחות ודרכונים...מרוקאי VS צרפתי'
שוב ענייני אזרחות ודרכונים...מרוקאי VS צרפתי
26/07/2009 | 17:03
3
38
הי, עברתי על כל הרשימות והרשומות בנושא שמופיעות בפורום ובכלל באינטרנט, והאמת- אין שום דבר שהיה ממש קוהורנטי, אולי כך הם החיים האנלוגיים שמחוץ למסך,
בכל מקרה, אני מנסה את מזלי שלי בשאלה בצירוף הדגמות חיות:

אז אני יליד ישראל, הוריי ילידי מרוקו. אמי נפטרה לפני מספר שנים ולאחרונה מצאתי את תעודת הלידה שלה (מקורית).
אימי היקרה נולדה בשנת 49 (ומוזר שהמסמך הוא מ 52) במרקש.  על פי הבנתי מרוקו הייתה תחת פרוטקדורדו צרפתי בתקופה זו. התעודה כתובה בצרפתית (כמובן)
המסמך חתום על ידי נשיא הטריבונל הרבני של קזבלנקה ושני עדים או (Notraires) ... יש צילום של אימי כילדה (שהיא ממש מתוקה שם)

בכל מקרה,
רציתי לדעת אם יש אפשרות וסיכוי סביר לקבל דרכון צרפתי ? אני יכול לצרף צילום של התעודה אם זה יעזור לכוון לתשובה קוהורנטית יותר.
העמימות הזו מתישה :P  ...

תודה רבה ואשמח לתגובות,
ננקיו.
לצפיה ב-'שלום nankyo'
שלום nankyo
26/07/2009 | 21:04
2
27
לדעתי תוכל לקבל את התשובה אם תפנה אל משרד עורכי דין אורטל שמתמחים בנושא זה.

היה פה פעם שירשור בו ארחנו את עו"ד אורטל ויש שם שאלות ותשובות שאולי גם בהן תמצא תשובה לשאלותיך.

הנה הקישור לשירשור האירוח
והקישור למשרד עורכי דין אורטל
לצפיה ב-'הקישור למשרד עורכי דין אורטל'
הקישור למשרד עורכי דין אורטל
26/07/2009 | 21:06
23
שהתפספס:

www.ortal-law.com
לצפיה ב-'תודה שרונההה'
תודה שרונההה
28/07/2009 | 17:28
18
אני אשקול ליצור עימם קשר,
לצפיה ב-'חזרתי ממרוקו (כבר לפני שבוע אבל הייתי עסוקה'
חזרתי ממרוקו (כבר לפני שבוע אבל הייתי עסוקה
25/07/2009 | 10:24
14
25
בטירוף)
אין  על הארץ המדהימה הזו התושבים מקבלי הפנים הצבעים הריחות הכל מדהים
ואני כבר חולמת על הפעם הבאה.....
יש לי תכנית לקחת חודשיים חופשה ללא תשלום ולשבת שם בארץ המגרב הנפלאה חודשיים ללמוד את הסמטאות האנשים  אורח החיים ......
כאן תוכלו לקרוא את החוויות    שלנו כפי שכתבה אותן אחת המטיילות בטיול
ומצרפת כמה תמונות
הראשונה מהסהרה המדהימה
לצפיה ב-'איזה כיף לשחק בחול'
איזה כיף לשחק בחול
25/07/2009 | 10:25
10
לצפיה ב-'ולהצטננן אחר כך במים בעמק הטודרה'
ולהצטננן אחר כך במים בעמק הטודרה
25/07/2009 | 10:26
14
כיף
לצפיה ב-'קוסקוס - זה מה שהביא אותי לראשונה למרוקו'
קוסקוס - זה מה שהביא אותי לראשונה למרוקו
25/07/2009 | 10:29
4
18
אהבתי הרבה לקוסקוס וזו מנה שהוגשה לנו בריאד די חדש בעמק האוריקה מקום מקסים שבו הכל מתבשל אחרי ההזמנה
הסלט נחתך מירקות שמגדלים במקום ירקות אורגניים והכל הוכן עבורנו רק אחרי שהגענו    והזמנו, לקח כ-3 שעות עד שישבנו לאכול אבל ממש ממש לא סבלנו שכן הנעימו לנו את הזמן במוסיקה שהקפיצה את כולנו ורקדנו, בנוסף הוגשו לנו תה ושתייה ואחר כך התחילו להגיע המנות, לחם שנאפה במקום עם שמן חריף לטבילה    סלט ירקות טרי טרי  וכך לאט לאט התחיל להגיע האוכל
לצפיה ב-'בקשר לקוסקוס'
בקשר לקוסקוס
26/07/2009 | 22:30
3
14
פנינה,
איזה כיף לך שהיית במדינה היפה הזו !
דרך אגב- מה זה שם על הקוסקוס?? בצדדים? זה נראה כבשר לא מבושל/נא!!
האם כצעקתה???
ערב טוב
לצפיה ב-'כפרה המדינה הזו אכן מדהימה ואני כבר'
כפרה המדינה הזו אכן מדהימה ואני כבר
26/07/2009 | 22:32
2
9
בקרוב נוסעת שוב את מוזמנת
לגבי הקוסקוס אין בשר במנה הזו למיטב זכרוני מה שאת רואה מקיף את הקוסקוס זה הטאג'ין שבו המנה הוגשה
ערב נפלא
לצפיה ב-'יתכן שאלו ירקות כגון דלעת בכל מקרה נראה טעים!'
יתכן שאלו ירקות כגון דלעת בכל מקרה נראה טעים!
28/07/2009 | 08:42
1
8
היי פנינה,

זה לא הטג'ין.
כי זה מעל הקוסקוס!
יתכן ואלו ירקות כגון:דלעת כתומה, קישואים ואפילו נראה כמו תאנה! היתכן ?

בכל מקרה נראה טעים !
אין על העדה הזו ועל המאכלים שלה !
וכן המדינה היפיפיה הזו !

חייבת לנסוע למרוקו !
אמן בקרוב !

יום טוב לכל חברי הפורום
לצפיה ב-'כעת הבנתי מה את שואלת זו אכן'
כעת הבנתי מה את שואלת זו אכן
28/07/2009 | 09:53
7
דלעת
ואגב את מוזמנת להצטרף אלי ל-30/9
נוסעת שוב למרוקו
יששששששששששששששששש
לצפיה ב-'וגם הטאג'ין טעים בטרוף'
וגם הטאג'ין טעים בטרוף
25/07/2009 | 10:30
11
לצפיה ב-'ברוך שובך. ממש מדהים - זה פשוט מקנאה !!!!!!!'
ברוך שובך. ממש מדהים - זה פשוט מקנאה !!!!!!!
25/07/2009 | 16:42
1
62
לצפיה ב-'אלי אפילו אני מקנאה בעצמי שהייתי שם'
אלי אפילו אני מקנאה בעצמי שהייתי שם
26/07/2009 | 00:19
7
וכבר חולמת לחזור לארץ הנפלאה הזו
לצפיה ב-'פנינה ברוכה השווה'
פנינה ברוכה השווה
25/07/2009 | 23:38
3
8
יופי של חוויות ותמונות הבאת לנו מארץ מרוק.
קראתי את החוויות בבלוג שלך ואני מבינה
שמוריס וקנין נתן לכם הדרכה מעולה.

כל הכבוד ותודה ששיתפת אותנו
לצפיה ב-'שרונה את מכירה את מוריסכל מי'
שרונה את מכירה את מוריסכל מי
26/07/2009 | 00:20
2
6
שנסע איתו מאשר את דברי, אכן מוריס הדריך אבל אני הייתי הסטאג'רית שלו ובטיול הבא אני מדריכה בעצמי, מקווה שאצליח להדמות למוריס ולו במעט
לצפיה ב-'לא מכירה פנינה. פשוט קראתי עליו בבלוג שלך'
לא מכירה פנינה. פשוט קראתי עליו בבלוג שלך
26/07/2009 | 10:54
1
6
אבל זה המקום לשלוח לך זר ברכות והצלחה רבה
בטיול הבא שתדריכי בעצמך.
אני בטוחה שתתעלי על מורך מוריס
לצפיה ב-'חמודה'
חמודה
26/07/2009 | 11:41
12
לצפיה ב-'פרשת " דברים " לפי רפאל כהן.'
פרשת " דברים " לפי רפאל כהן.
24/07/2009 | 07:07
2
15



פרשת דברים

ספר דברים הוא האחרון בחמשת חומשי התורה. הספר עוסק ברובו בדברי משה אל בני ישראל לפני כניסתם לארץ ישראל. את פרשת דברים בהיא הראשונה בספר, קוראים תמיד לפני ט' באב, והשבת שבה קוראים את הפרשה נקראת " שבת חזון ", על שם ההפטרה " " חזון ישעיהו בן אמוץ אשר חוזה על יהודה וירושלים ( ישעיה א', א )

הפטרה זו עוסקת במצב הקשה של עם ישראל בזמן חורבן בית המקדש הראשון. בפרשת דברים מתחיל משה רבנו בסדרת הנאומים שלפני מותו וטרם כניסת העם לארץ ישראל.

מה אפשר ללמוד מזה היום ?

בפרשת דברים ניתנת הבמה למשה. הוא מתייצב לפני העם לבדו ומדבר מהלב. מדבריו אנו למדים על האכפתיות, על אחריותו האישית ועל דאגתו האמיתית לעם ישראל. משה מזכיר לעם כי הבורא הוציאו ממצרים ודאג לכל מחסורו במדבר במשל 40 שנה.

הוא מזכיר את קריעת ים סוף ואת מעמד מתן תורה, את ירידת המזון מהשמים, את עמוד הענן ועמוד האש שהנחו את בני ישראל, והוכיח את דאגתו הצמודה של הבורא.

משה אומר לעם : " ובמדבר נשאך ה', כאשר ישא איש בנו בכל הדרך אשר הלכתם. " למרות כל זאת, עדיין היו אנשים שהרבו להתלונן, לדבר באפן שלילי, לעורר מחלוקות ומריבות ולהיות כפויי טובה.

לקראת סוף ימיו נראה כי משה התעייף במקצת : " לא אוכל שאת אתכם...איכה אשא לבדי טרחכם ומשאכם וריבכם ". מילותיו שלמשה " איכה אשא " מזכירות את מגילת איכה ואת נבואות התוכחה של ירמיהו וישעיהו, שהזהירו את העם כי חטאיהם יביאו לחורבן בית המקדש.

מה הקשר בין פרשת דברים לחורבן ?

תשובה : משה, בדאגתו הרבה, מזהיר את העם ( ואותנו ) מפני דברים שליליים, ובעיקר מפני שנאת הזולת. ידוע כי הסיבה העיקריות לחורבן בית המקדש השני היו השנאה, המריבות וחוסר הכבוד בין איש לרעהו.

אם דיבורים שליליים ושנאת חינם גרמו לאסון ולחורבן, מדוע לא נשתמש בנשק ההפוך ? דיבורים חיוביים ואהבת חינם בין איש לרעהו בסופו של דבר יגרמו לשלום, לבנייה ולצמיחה חיובית לנו וכל סביבתנו.

רפאל הכהן. מתוך ספרו " האיש שהצליח לשנות את הסרט "

שבת שלום.

אלי פילו
לצפיה ב-'רוח הדברים, מעוררת..'
רוח הדברים, מעוררת..
24/07/2009 | 09:55
5

בוקר טוב, לייהו!

שבת שלום!  

לצפיה ב-'חזק וברוך אלי פילו'
חזק וברוך אלי פילו
24/07/2009 | 11:50
4
לצפיה ב-'קייציה - סיפייה. (מסיפורי, שנאה אהבה).'
קייציה - סיפייה. (מסיפורי, שנאה אהבה).
23/07/2009 | 07:44
8
10

   בוקר טוב!

  תודתי מעומק הלב, נתונה "לאליהו פילו", אשר כשאני נזקק, למידע וידע, כל שהוא, האיש היקר הזה, תמיד נענה לי ולאחרים, בשמחה ובאהבה***

מסופר כי, ר' לוי יצחק מברדיטצ'ב, אמר פעם לחסידיו: לו, היה הדבר ביידי, הייתי מבטל את כל הצומות. חוץ מתשעה באב ויום הכיפורים. שאלו אותו, וזאת למה?. ענה: בתשעה באב, מי "בכלל רוצה לאכול".? מתחושת האבל.. ביום הכיפורים, מי בכלל יכול לאכול?? מאימת "גזר ופסק הדין". אפשר גם היפך הדברים בין שני הימים, לגבי מי "רוצה" ומי "יכול", השונים זה מזה בתכליתם, אך שווים "בצום". שני הימים האלה נכנסו עמוק לתודעה היהודית, בכל מצב ובכל ענין. מן הסתם, נכנסו אט אט "לתודעה", כפי שאני מקווה כי כך יקרה גם ליום "השואה", ויום "הזיכרון" לחללי צ.ה.ל. ויתקעו יתד חזקה בלבנו, דתיים כחילונים. בעיקר, ביום "העצמאות", לפחות כמו יום "הפורים". כי בימים של "אבל", אנו תמיד מתחברים.

דבריו "התמימים" לכאורה, של רבי לוי יצחק מברדיטצ'ב, הובילו אותי למרחבים ומרחקים, אל ארץ מרוק, ואל העיירה "ספרו", ביום תשעה באב. מנהג "הקייצייה" אשר הוא למעשה "אל-סיפייא", שהיה נהוג בתשעה באב, בקהילת ילדי העיר ספרו. אף בילדי קהילות אחרות, כפי שקראתי כאן בפורום, אם כי בשמות אחרים. בערים אחרות קראו למנהג המיוחד הזה, שמות אחרים, כגון: "קראדה", או "אל-דוואה".  


מאי סיפייא? אך ורק, לצורך "הסיפור" בלבד, בתרגום אישי, "קייצייה". מלשון, "קץ כל הימים" וימות המשיח. אף במילה "סיפייא" ניתן לראות בה, שורש המילה... סיפא. בארמית, שהיא "סוף". מילה נגדית למילה – רישא. סיפא לגלות? מי יתן ואכן כך. פלא הדבר, כי אף המילה "קייץ" בעברית, בערבית היא: סייף". כך, קיבלנו פירוש כפול ומכופל, מעט "מתחכם" ומפולפל, משום "שהסיפייה", היתה בשיאו של קייץ.

הצרות הצרורות הרודפות את עם ישראל "ברוב הזמנים", הביאו אותנו לאמונה הבלתי מעורערת "במלך המשיח". לכן, מטבע הדברים, אחד הנושאים המרכזיים ביהדות, העיסוק "בימות המשיח" הרומנטיים, אשר יבוא "במהרה" ויגאל אותנו מצרותינו. רבות מסופר במקורות כי המלך המשיח, יהפוך את כל "ימי האבל", לימות של שמחה. כך, גם ניתן להבין את דבריו של "ר' לוי יצחק מברדיטצ'ב", לבטל את "המועדים", ככתוב בתלמוד, משום שאין בהם כל צורך, בימות המשיח. רק חג "הפורים" לא יתבטל, אלא תגבר בו השמחה עוד ועוד. אך, לר' לוי יצחק מברדיטשב, חשש לנגוע ביום הכיפורים ובתשעה באב. זה משום "האבלות" וזה משום "התשובה. אין כמו דמותו של רבי לוי יצחק מברדיטשב ז"ל, אשר רגע ורגע, המתין לביאתו של המשיח.  

כפי שיש לנו את "יום הפורים", יש לנו את יום "התשעה באב". זה לעומת זה, ברא אלהים. בפורים ובתשעה באב, (להבדיל), נהגו ילדי העיר "ספרו" לסחור בדמים המעטים, אשר קבלו מההורים. בפורים, כדי להוסיף בשמחה. ואילו בתשעה באב, כדי שאנו הילדים לא נכנס למרה שחורה ולייאוש, מסיפורי החורבן הקשים. אך, האמת למנהג "מוזר" זה היא, כנראה אחרת.

בדמים אלה, קנו דברי מתיקה למיניהם, ע"מ לסחור בהם. היו להם "טבלות" בעלות מרובעים מרובעים, כדי להפריד בין דברי המתיקה למיניהם. אותן "טבלות", היו תלויים להם על הצוואר, בחוט קשוח וחזק, והיו הילדים מסתובבים ומכריזים בטיב "סחורתם". באין קונים, היו מחליפים "סחורות" בינם לבין עצמם. סוחרים גדולים, לא צמחו מבין הילדים, אשר "סחרו" בפורים ובתעשה באב, בעיקר בינם לבין עצמם. ידוע, כי "אין הבור מתמלא מחוליתו". (תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף ג' עמוד ב'..כדאי לעיין...מפאת קוצר התווים, איני מרחיב בנושא).

אותה התופעה, מוכרת לנו, מהספרות העולמית, של ילדים המוכרים את מרכולתם "הדלה". הן אם זה "במוכרת הגפרורים", הן אם זה "במוכרת הפרחים", או בילדים המוכרים "בגיטאות", כדי לשרוד ועוד ועוד ועוד. לכל ילד או ילדה מוכרים, יש את הסיבות והנסיבות המיוחדות להם.

*חשוב מאוד לזכור, כי "בתשעה באב" לאחר שעת חצות היום, "רבנן" הקלו בדיני "האבלות". מניחים תפילים בתפילת המנחה, הותר לנשים לטבול את ידיהן במים. יש אומרים: כי אף לגברים הותר להתגלח ולהתרחץ. יש עוד אומרים: הנשים, היו שוטפות את הבתים, ועסוקות היו בהכנת מרק "החרירה" האגדי, לפתיחת ימי הצום. כדי לקבל את בעליהן, בסבר פנים יפות, לאחר "תשעה באב", ולהמשיך בחיים הרגילים, במיוחד "בתשמיש המיטה" שנאסר עליהן בתשעה באב.
בשלושה ימים בשנה, חז"ל אסרו "תשמיש המיטה", ואלו הם: בתשעה באב, בכיפורים ובפורים. (לגבי פורים, למחמירים, כדי שהאדם לא ישמש מיטתו והוא שיכור כלוט, חיישינן שמא יבוא לידי "קלות ראש", בעודו צריך לשמש את מיטתו, כמי "שכפאו שד", ככתוב "בשלחן ערוך"..... כאן, אני מרשה לעצמי, לחייך..... ).
*להלן מדרש של ליצנים: " ....קשה על הקב"ה איסור "תשמיש המיטה" בשלושת הימים הנ"ל, כאותם שלושת ימים, לפני מתן תורה, כקריעת ים סוף. וזאת מנין? ומה, אם קשה לקב"ה לזווג זיווגים, כקריעת ים סוף, קל וחומר כי כאשר כבר זיווג את הזיווג, להגביל את זיווגו "בתשמיש המיטה", קשה עליו שבעתיים. אבל, זה מה שאמרו: רבנן גוזרים, והקב"ה מקבל. *

לכל הפחות, הילדים לא היו רעבים בתשעה באב, כי אכלו את "הממתקים", אשר החליפו בינם לבין עצמם. כולם חזרו לביתם, בלי "סחורה" ובלי כסף, אך מרוצים. כי מלך המשיח, נולד בשעת הצהריים של תשעה באב, ויש להפחית בדיני אבלות. מה גם, לפי תעודת לידה, שאין בידי, בתשעה באב, נולד משיח השקר "שבתאי צבי". מכאן, אני חוזר "לקייציה או לסיפייה".  

כל אמונה ותקווה, מתבססת על האמונות והתקוות הקיימות, בצורה זו או אחרת. כל שקר "טוב", מבוסס על מעט אמת. אחת הפעולות הראשונות של "שבתאי צבי", גדול משיחי השקר, שצמחו מהיהדות,  הייתה הפיכת ימי אבל לימי שמחה, ככתוב בתלמוד, כי המשיח הגיע. (יש לדיעה הזו בסיס איתן, לפי חוקרי היסטוריית משיחי השקר..) ומה קל יותר, להשוות בין פורים, לתשעה באב??...
  כנראה, מנהג "אלסיפייא - קייציה", שריד נחמד וילדותי, מגזרותיו של שבתאי צבי, ימח שמו וזכרו, להפוך כביכול, ימי אבל לימי שמחה. לומר לך, תובנה מאוד עמוקה, במיוחד לימינו אלה, והיא: "אין מערבים ילדים "באבלם ובתיסכולם" של המבוגרים, כפי שעושים בימינו "אחרים"... (המבין יבין).  שנאה למשיחי שקר, החיים בתוכינו, ואהבה לתום ולתמימות של הילדות.

אעפ"י, היה בעיר ספרו הקטנה, ילד מיוחד במינו, אשר היה מחכה בכליון עיניים, כציפייה למלך המשיח, לפורים ולתשעה באב, כדי שיציג את "סחורתו" המופלאה, לעינינו, לראותה בלבד.  האמא של אותו "הילד", היתה ידועה בעוגיותיה המופלאות, שלא היה להן אח וריע בכל העיר ספרו. לא היה ניתן להחליף אתו סחורות ועוגיות. אפילו אם היו משלמים לו מבלי להחליף. הוא לא הסכים. מוזר הדבר? לא ולא. כי את "סחורתו", לא הציג בפנינו, אלא הציג בפניה של "ילדה" קטנה דרך הילדים, אותה הוא אהב. בסוף יום הפורים ויום תשעה באב, היה מניח את כל "מרכולתו", בפתח ביתה של אותה ילדה. זו היתה דרכו לחזר אחריה. רק אמו והוא, היו שותפים לסוד הגלוי בעיר. אף הילדה, לא "טמנה" את "צמותיה" בצלחת. אלא נענתה לו, בבוא שעת חופתם, כאשר הם בגרו.
אם, קשרנו בין "פורים" לבין הכיפורים" "ותשעה באב", מה נעים לסיים את הסיפור, המפליג בדמיוני, באגדה הידועה, מתוך מסכת "תענית": ....שהיו בנות ירושלים (ישראל), יוצאות בט"ו באב וביום הכיפורים, וחולות (רוקדות) בכרמים.... וגו'. אף היא "הנערה, רקדה לעיניו של "הנער", קם עוד "זיוג" בישראל. ללמד אותנו, אפילו בימים של אבל, צרה ומצוקה, החיים זורמים כזרם נהר איתן, בכל ימות השנים. זו מהותו של מנהג "סיפייה". (לדעתי הדמיונית).

בברכה!


לצפיה ב-'אהבתי את הסיפור על הסיפיה'
אהבתי את הסיפור על הסיפיה
23/07/2009 | 11:13
7
ומשום מה, ככל שקראתי על הילדים שמכרו את מרכולתם, ועל הילד שבחר לחזר אחרי הילדה שאהב בדרכו המיוחדת, התנגן בראשי השיר "עץ הכוכבים" ששרה חווה אלברשטיין, המילים של לייב מורגנטוי ותרגם אותם יורם טהר לב. הנה השיר:

לסבי ישנה חצר ועץ אחד מופלא בה
אין כמוהו בעולם כך אומר לי סבא
לא פירות עליו צומחים כי הרי ממילא
הפירות סופם לרקוב מי צריך את אלה?

זהו עץ של כוכבים מאירי עיניים
שם צומחים הם וגדלים כמו על השמיים
כשמראים לו תפוחים, כל תפוח דוב הוא,
הוא מראה את כוכביו ואומר: מה טובו.

הוא אוסף את כוכביו ויורד העירה
ביריד למכור אותם עשרה בלירה
בואו, בואו אנשים זוהי שעת הכושר
כוכבים תקנו בזול ותזכו באושר.

וקהל גדול סביבו צוחק ומתבדח
סבא, למה לא תמכור גם חצי ירח?
וכולם קונים חוטפים גזר צנון ואורז
אבל חופן כוכבים? לא, תודה, אין צורך.

מסתכל בהם הסב ונפשו נרגשת
עיניהם ודאי עיוורות ואוזנם חרשת
הביתה שב הוא עם סלו בלא טיפה של עצב
האוצר נשאר אצלו ואצלם הכסף.

לסבי ישנה חצר ועץ אחד מופלא בה
אין כמוהו בעולם כך אומר לי סבא.

לצפיה ב-'שלא יהיה קייציה או סיפייה לסיפורים שלך'
שלא יהיה קייציה או סיפייה לסיפורים שלך
23/07/2009 | 15:15
6
11
לצפיה ב-'לחן השיר - נורית הירש.'
לחן השיר - נורית הירש.
24/07/2009 | 05:41
5
7

בוקר טוב!

תמיד אין לדעת, מה שאנו כותבים, לאן יובילו "הדברים". אם הייתי מספר על "הסיפייה", בצורה יבשה, מבלי "להפליג" בדמיון, היה משעמם. מעט מתרבות חז"ל, מעט מתרבויות אחרות, ומעט מה שאנו חשנו והרגשנו באותם המנהגים, מוסיפים טעם וריח. אם כי, אני באמת משתדל לדייק "בנושא המרכזי".
התמונה או התופעה, של ילדים "המוכרים" את מרכולתם, שאין לה קונה, או מעטים הם הקונים, יש לה מקבילות בספרות הכללית. בסופו של יום, היינו אוכלים ומחליפים זה עם זה.
מה גם, וזה העיקר, אפילו אם בסיסו של המנהג "הסיפייא", נבע מסיבות "שליליות", (לפי הרב דויד עובדיה) לא פחדו ולא חששו, לבטל אותו כליל. כל עוד, רק הילדים הקטנים, עסקו בו, להעיד, כי "שבתאי צבי" ודומיו, הם "כעורבא פרח". .




לצפיה ב-'סבאח לכיר רבי נסים'
סבאח לכיר רבי נסים
24/07/2009 | 06:44
8

בהמשך לדבריך, רבי דוד עובדיה בקונטרס הידוע שלו " נהגו העם " כמעט בכל מנהג כותב על רגשות הילדים הרבה עד מאד. גם במנהגי אלול הקרב ובא עלינו ועליכם לטובה, כותב הוא על רגשות הילדים המתלווים להוריהם בבוקרו של יום לתפילות שחרית והבקשות.

באשר ל " תוספת " של ציטוטים מהמקורות, מה עושה אדם שאינו בקי בזה. צורה זו לא פעם מביאה את האדם הסקרן לחפש וגם להחכים, ועל זה, לדידי בכל אופן, מגיעה לך תודה.

יום נעים רבי נסים.

לייהו.
לצפיה ב-'בן-תרבות כתב....'
בן-תרבות כתב....
24/07/2009 | 15:10
3
7
..."התמונה או התופעה, של ילדים "המוכרים" את מרכולתם, שאין לה קונה, או מעטים הם הקונים, יש לה מקבילות בספרות הכללית. בסופו של יום, היינו אוכלים ומחליפים זה עם זה".
אכן כך!! בסופו של יום מתחלפים ב"שווינגומים" (מסטיק), בסוכריות, שותים מ"למונאדא" של "רוכל" למתחרהו. טועמים מ"זממיתתא" של זה ושל זה או יושבים ומהמרים דרך משחק קלפים על הסחורה שלא נמכרה. מזה בדרך כלל יצא רק דבר "טוב": ריב!
חזק וברוך בן-תרבות.
שבת שלום לכל החברים כאן.
לצפיה ב-'הודפי כתב.... "שווינגומים".... חחח'
הודפי כתב.... "שווינגומים".... חחח
26/07/2009 | 06:02
2
4

בוקר ושבוע טובים!

  הודפי כתב כך: "אכן כך!! בסופו של יום מתחלפים ב"שווינגומים" (מסטיק)"...  ארבעים שנה, לא שמעתי את המילה "שוויניגום" = מסטיק. הנה בא רבינו "הודפי" ועיברת את חצי המילה ברבים  - למסטיקים.  שווינגומים = מסטיקים. אני צוחק בקול גדול...
יפה ביותר.

לצפיה ב-'נראה לי המילה הזו הגיעה מהשפה האנגלית'
נראה לי המילה הזו הגיעה מהשפה האנגלית
26/07/2009 | 11:00
5
chewing gum
לצפיה ב-'רבי נסים....'
רבי נסים....
26/07/2009 | 18:31
7

איחסאל עוואני, מא בק ( א ) ווש סננאן לשווינגום.

לייהו
לצפיה ב-'עזרה בפירוש שם במרוקאית'
עזרה בפירוש שם במרוקאית
22/07/2009 | 13:34
1
145
השלום והברכה לכל חברי הפורום הנכבד,

האם משהו יודע מה פירוש שם המשפחה: בלגזל או בלרזל ?????????
יתכן שפעם כתבו את זה ב 2 מילים "בל" "גזל" או "רזל".

ידוע לי שזהו שם של יהודי מרוקו יוצאי מקנס.
אשמח אם למישהו יש קשר או תצלומים או מידע על בני המשפחה או מידע על עברם במרוקו וכל דבר יתקבל בברכה..
ידוע לי שמעטים נקראים בשם זה. יתכן שהוא לא שם נפוץ.
מודה על עזרתכם הנדיבה.

בת העדה הגאה
נ"ב
האם קיימת עמותה/ארגון יוצאי מרוקו בישראל או כנס יוצאי מקנס (כי ידוע לי שבני מרקש מתכנסים פעם בשנה על נכדיהם וניניהם בפארק גדול ומראים להם בתערוכה גדולה חפצי אמנות ותמונות מהעיר).
האם קיים דבר כזה גם ליוצאי מקנס או סטת (עיר הולדתו של ג'ו עמר ז"ל)?

מצטערת על מס' השאלות הרב אך זה באמת מעניין אותי

בת העדה הגאה
לצפיה ב-'שלום לך sharonben11 '
שלום לך sharonben11
22/07/2009 | 23:12
26
לגבי פירוש השם קיבלת תשובה בשירשור קודם שפתחת. הנה כאן

לגבי השאלה השניה, קיים ארגון ברית יוצאי מרוקו אם תכנסי לקישור הזה, תמצאי את פרטיו.

לצפיה ב-'מנהגי תשעה באב בעיר מרקש -זכרונות'
מנהגי תשעה באב בעיר מרקש -זכרונות
21/07/2009 | 14:42
5
324
עוד לפני חודש אב במרקש הירבו בקריאה בספרי איוב ואיכה את זה לימדו בבתי המדרש שהיו פזורים במלאח במרקש.
וכמו פילו ,גם לי זכרונות רבים ולא קלים מליל תשעה באב ומיום המחרת.
כמובן שמתחילת חודש אב מנהג היה לא לאכול מאכלי בשר עוף וכד' המון בישולי דגים ומיני שקשוקות וכמובן חל איסור
מוחלט לשתית יין.
ליל תשעה באב, השאיר חוויות דכאוניות על הילדים שליוו את האבות לבתי הכנסת.רוב האנשים צעדו יחפים וחפויי ראש
לבתי הכנסת . אמירת הקינות המרובות, היו בדרך כלל נקראות בחושך לפעמים לאור נר בלבד.חשוב לציין שרוב הקהל השתתף באמירת קינות ללא ספרים,ומתוך זכרון בלבד.
מנגינת הקינות ערבה מאד לאוזני השומעים ומזכירה כמה מאוולים מהמוסיקה האנדלוזית שכל כך יהדות מרוקו אוהבת.
לא נהוג היה להדליק אור בליל תשעה באב ובדרך עלל ישבנו מסביב לאחד השכנים שידע לספר על החורבן ועל הסבל הרב
שהיה מנת חלקי עמינו.את האש מותר היה להדליק רק למחרת אחרי הצהרים.שכן עפ"י הסיפורים ששמענו בית המקדש
וחלקים גדולים מאד בעיר הקודש עדיין עלו באש הצורר.
כמובן שלמחרת אחרי בית הכנסת ,המוסלמים המקומיים דאגו להקים דוכנים צבעוניים בשוק שבמלאח,ומכרו מיני ממתקים
כגון שבקייה ועוד וכמובן דוכנים לצעצועים לילדים.שהרי ביום זה היה נהוג לקבל מההורים ומהדודים מעין דמי כיס שקראנו
לו אז "אלקראדה" ובהיותינו ילדים לא פסחנו על אף דירת דוד או קרוב משפחה ע"מ לקבל את ה"קראדה" .
בסביבות השעה 16:00 בד"כ האבות הלכו להסתפר/להתגלח ולאחר מכן לחמאם ובדיוק כפי שנוהגים לקום מהשבעה
בימי אבל כך הסתיים לו יום תשעה באב. ידוע גם שהמשפחות שלו מתנות איש לרעהו כפי שנהוג להבדיל בפורים.
לצפיה ב-'שלום לך אל מראקשי'
שלום לך אל מראקשי
21/07/2009 | 16:24
3
22

להוסיף על מה שכתבת, יהיה זה מיותר הדבר לעשותו.

אתה כותב ולא רק אתה שעבור הילדים הייתה זו טראומה גדולה בלית תשעה באב, אף אני זוכר את המחזה הזה, ואז הרבה לא הבנתי ממה שקורה אתי.

זוכר אני את אבי ז"ל, שהשאירני צעיר ונכזב חצערי, הולך בליל תשעה באב במללאח של קאזה, יחף, צמוד הוא לקיר, להזהר על כפות רגליו, ואני לצידו כמובן, מנסה לתמוך בו, שלא יאונה לו רע.

אני סבור מהמנהג הזה, הינו השריד מהתקופה של העריצים, ימח שמם וזכרם, אשר כפו על יהודי מרוקו, מנהגים משפילים בחליצת נעליים, אפילו ברדיוס של מטרים רבים, מהמסגד שלהם, וגם בסביבת ביתו של אחד החשובים שלהם.

בקוראי כיום את ההיסטוריה ומתעמק בה יותר ויותר, אין לי אלא רק להוסיף עוד שאת נפש ושנאה לדת הזו אשר עשתה שמות ביהודי מרוקו במעשי ביזה, אונס, הרג, השפלות, מסים, חטיפת נשים, בעילת נשים לעיני בעליהן, כפיית הדת שלהם על המסרבים ללכת בדרכם וגם סתם ככה כאשר מזיד כלשהו בא לו להשתעשע במקצת, על מנת להעביר את זמנו.

אלה היו ימים שכל יום היה יום אבל, ולא היו חסרים כאלו בתולדות יהודי מרוקו.

אני מתנצל על שסטיתי מן הנושא המדובר בהודעתך, אך התמונה הזו שאבי מהלך לו יחף, אינה מרפה ממני.

תודה על הבאת הדברים.

אלי פילו
לצפיה ב-'מוצאו של אבי ממרקש'
מוצאו של אבי ממרקש
21/07/2009 | 21:28
2
25
סיפורים על תשעה באב לא שמעתי ממנו, זה לא עניין אותי בזמנו ולכן לא שאלתי.
התגובה שלך מזכירה לי דיון שערכנו בשעתו על האם היהודים במרוקו חיו טוב ובכבוד עם שכניהם המוסלמים ..
עדיין לא קיבלתי תשובה ברורה.

לצפיה ב-'חיי יהודים במרוקו תשובה ל-FALCOR '
חיי יהודים במרוקו תשובה ל-FALCOR
22/07/2009 | 14:36
1
23
ידידי "פלקור"
הרבה נכתב על חיי היהודים במרוקו וכל כותב עשה זאת מהשקפתו הוא . מעטים התיאורים האובייקטיביים בנושא זה.
אך מה שאני יכול לאמר הוא שאכן היו עליות ומורדות בחיי היהודים במרוקו.
לכל שושלת ששלטה במרוקו (ולאושרנו לא החזיקו מעמד) היה יחס שונה ליהודים. תחילה היהודים שהגיעו למגרב חיו
בין הברברים וכמעט ולא היו בעיות מיוחדות עד לכיבוש מרוקו ע"י  הערבים בשנת 670 לספירה דהיינו לפני כ-1440 שנה.
או אז התחילו השולטנים והגזירות אם זה מטעמי דת או מטעמי בצע .וזאת החל מ"המורביטון" עם גזירות ההשמד שלהם
המשך ב"מייחדים" שהביאו כמעט שואה על יהדות מרוקו ועד לשושלת ה"סעדיין "
.
עם עליית שושלת ה"עלאוים" (השולטת עד היום במרוקו) יהדות ארץ זו ידעה שגשוג ונוחות יחסית לתקופות קודמות..
החל מהמאה השביעית המאוחרת חל שיפור ניכר ביחס מלכי שושלת העלואים ליהודים ,וידוע שבמספר מקומות מלכים אלו נעזרו ביהודים בכיבושיהם ובממונם.

עם תחילת השלטון הצרפתי ב-1912 רווח מאד ליהודים.(היהודים סייעו רבות לצרפתים לפני הגעתם) כגמול לכך נפתחו
בתי ספר אליאנס בערי הממלכה,ומקורות פרנסה מגוונים לא היו חסומים עוד בפני היהודים.

לסיכום מכל היהודים שחיים היום בארץ ובניכר כמעט ולא יהיה אף אחד שזוכק  "השפלות "או פוגרומים מתוכננים כפי שהיו
בתקופות רחוקות יותר.
היום לאחר כ-60 שנה של עליית יהדות מרוקו לישראל ולארצות אחרות ניכר כי המוסלמים שגרו וסחרו עם שכניהם היהודים
מאד מתגעגעים "לאחיהם היהודים" זאת אכן הרגשתי אישית בביקורי במרוקו לפני כמה שבועות.
לצפיה ב-'שאלה נוספת..'
שאלה נוספת..
22/07/2009 | 16:19
16
תודה על תשובתך, זה מעניין אותי מאוד הנושא הזה.
אני מניח שיחסים בין בני אדם תמיד ידעו עליות ומורדות.
יש לי צד במשפחה שהם ממוצא אלג'ירי. הבנתי מהם שבשנות ה-40 במזרח מרוקו היו פרעות נגד היהודים , אז הם עברו לאלג'יר.
מבחינת מרחק זה היה מרחק מאוד קצר , כמה קילומטרים, אבל כשהם עברו הם כבר היו תחת סמכות שלטונית אחרת.
שמעת על זה משהו ?
לצפיה ב-'אל מראקשי תודה על הזיכרונות שהבאת'
אל מראקשי תודה על הזיכרונות שהבאת
22/07/2009 | 22:58
13
חשוב שזיכרונות אלה יתועדו ותודה על שבחרת לרשום אותם כאן בפורום.

אני מקזבלנקה והזיכרונות שלי הם רק מכאן, כילדה בארץ ישראל. אני זוכרת שלא הדליקו את האור בבית בליל תשעה באב והכל היה חשוך. הגברים הלכו לבית הכנסת  והנשים התאספו ושרו קינות שונות.

ביום תשעה באב, הגדולים צמו, ולנו, הילדים, אמא הכינה ברקוקש.

עד היום אני צמה שני צומות בשנה: ביום הכיפורים ובתשעה באב.
לצפיה ב-'בין המיצרים - רבי שלום וידאל ז"ל.'
בין המיצרים - רבי שלום וידאל ז"ל.
21/07/2009 | 08:33
6
20

  בוקר טוב.

מנהג מיוחד היה בין יהודי העיר "ספרו", אשר מצאתי לו סימוכין אף בבני קהילות אשכנז למיניהם. ללמד אותנו, כי רק בארץ הקודש, "האשכנזים החרדים" חצופים בני חצופים וחושדים בנו הספרדים, שאנו "בני ממזרים". בימים אלה, לבי מתרחב ומתענג, כי "הפרעות" אשר החרדים האשכנזים פורעים בירושלים, אין אף ספרדי חרדי אחד, שותף להם. אין מילה אחרת לתאר אותם, אלא הם הם "הממזרים" בשם התורה. הם הם "הפורעים" מתוך גאווה ומתוך הכספים הרבים המוזרמים להם. פרעות "קישינייב" מתגמדות לעומת הפרעות אשר הם פורעים בירושלים. אכן, ימי בין "המיצרים", מתוכינו.

המנהג הוא, לומר "תיקון חצות", ולהוסיף כמה קינות בימי בין "המיצרים" (הרעים) בשעת "המנחה הגדולה". (מנחה גדולה, זו מנחה אשר אנו "מפללים", מעט אחרי "שעת חצות היום". להבדיל ממנחה "קטנה", הסמוכה למעריב.... אני מקווה כי דייקתי, אם לאו, אשמח לקבל הערות...)  

בימי בין המיצרים, היו יהודי העיר, מתרכזים "במנחה גדולה", בבית הכנסת של "החכם", אשר היה מנוהל ביד רמה ורכה כאחת, בידיו של, "רבי שלום זיקרי". ( לשמחתי דהיום ולא של אז, המורים "באם הבנים" היו מקפידים עלי, יותר מאשר הקפידו על אחרים, כך אני הרגשתי אז. אך, בזכותם, מה שלמדתי בגירסא דיינקותא, עדיין בזכרוני שאינו נמחה. מן הסתם, כל תלמיד הרגיש כמוני. כי בהקפדה "ובמכות", המורים לא עשו "איפה ואיפה").

כפי שהיה לנו בעיר ספרו, חזן אחד, "יחיד" וקבוע לסליחות, והוא: רבי מאיר אזולאי (הגדול) ז"ל, בבית הכנסת "אל-תאזי", כך היה לנו "חזן" קבוע, בשעת "מנחה גדולה" בימי בין המיצרים, והוא לא אחר מאשר "רבי שלום וידאל" ז"ל. כך היה, מדי שנה בשנה.

מדוע אני זוכר? זאת משום, כי בתקופת "בין המיצרים" אנחנו הילדים היינו בחופש הגדול, שהיה שלושה חודשים, ולא חודשיים. (VACANCE... כאן עלי להודות, כי איני מכיר מילה במרוקנית, למילה "חופשה", אולי "עטלה", אך איני בטוח. אשמח לדעת מכם....) המורים היו מקפידים עלינו להתפלל שלוש תפילות. היתה לנו מחברת, מיוחדת ובה היה עלינו להחתים שני עדים, כי התפללנו. לקיים בנו, מה שנאמר: "על פי שני עדים.... יקום דבר". (דברים י"ט 15).

המורים, כל כך, הקפידו עלינו, להדהים. כולנו, החתמנו כמובן "את רבי שלום וידאל" ב-סטילו (עט נובע, ולא באל-אלאם. עיפרון. או אל-קלאם, שניתן למחוק.), אפילו אלה שלא התפללו, החתימו אותו, והוא חתם. אך לגבי העד השני, כל אב היה חותם לבנו. מי שאביו עבד מחוץ לעיר, ולא היה בעיר, היה משלם "רייאל" אחד, והיה מחתים את אביו, למען חבירו. (אני לא מגזים, כך באמת היה...) ללמדך, על אף ההקפדה, היינו "מתחכמים". אין מה לעשות נגד ילדים, בכל העולם, הילדים יודעים לשרוד תמיד. ככתוב: "עם חכם, תתחכם".

רבי שלום וידאל ז"ל, מעבר לזה שהיתה לו חנות למכירת ממתקים, עוגיות וקליות, שהיתה מנוהלת ע"י בנו "אבנר וידאל ז"ל, היה גם חכם  "מקובל" (מקובל השוחה ברזי הקבליה, אמיתי ולא מזוייף, כמו שיש בימינו) עניו וצנוע על אף "גדולתו". אנו הילדים, שלא תמיד הפרוטה היתה מצויה בכיסינו, הייני מתגנבים, אל הבית, (שהיה "מיני" בית חרושת) בו היה רבי שלום וידאל, מכין את "מיני התרגימא", והיה נותן לנו מהשאריות, שלא "צלחו", חינם אין כסף, והיה מוסיף לנו ברכה.
אני זוכר את רבי שלום וידאל ז"ל "הזקן". שרווליו מופשלים, מזיע ועובד "בתנורים", שהיו לו, כדי להכין לנו בני ישראל את מיני "התרגימה", למיניהם. להנעים לנו במעט, את הגלות הארורה. אני גם זוכר, את "הטלית הקטן" אשר לא מש מגופו, בשעות הקשות של החום. היה תמיד ממלמל פסוקים מהתורה, כדי שמלאכתו תצלח. (במקרה, אני נשוי לספריוויה נצר למשפחת "וידאל". ... זה לסיפור אחר.). הדימוי היחיד אשר עולה בלבי, כאשר "רבי שלום וידאל" מזיע ועובד לפרנסתו, הוא דימוי של אחד מהתנאים הגדולים, אשר על אף גדולתם, עבדו לפרנסתם. כגון: רבי יוחנן הסנדלר, רבי יהושע הנפח ועוד ועוד.

אבל, בתפילתו, של "רבי שלום וידאל ז"ל, אשר באה מתוך ליבו ומעשיו "הטהורים" היה מרעיד ומכין את לבבות יהודי העיר ספרו, לקראת יום "תשעה באב" (תשעבאב אלכביר, להבדיל מתשעבאב אלסע'יר). רבי שלום וידאל ז"ל, אהב אותנו הילדים, בכל לבו ונפשו. תמיד היו לו בכיסיו, את "הסוכריות" המיוחדות שלו, שלא היו ראויים למסחר, מפאת צורתם העקומה. אך, בטעמם היו זהים לחלוטין, והוא היה מחלק לנו בחינם. בתמימותו כי רבה היא, הוא לא ידע, כי הוא בעצם מזיק לבנו "אבנר" בפרנסתו. אני בטוח כי הוא אכן, כן ידע, אך כך הוא נהג. היתה מסירות ואחווה בינינו היהודים, בארץ מרוק.

אחי הגדול, סיפר לי, כי הוא זוכר, שרבי שלום וידאל ז"ל, פגש אותו ברחוב, אמר לו: תגיד לי פסוק מהתורה, ותרגומו באלערביה. הוא מיד אמר לו: "מן המיצר קראתי יה, ענני במרחב היה" – (מן אלדיאה (אלדיקה) נאדיית אללה, וואג'בני פתוואסע אללה). רבי שלום וידאל ז"ל, בירך אותו והבטיח לו, כי כל ימיו, יהיו עסקיו בתורה, לשם שמים. אכן, כך הוא אחי "רבי רפאל הלוי", איש תורה לשמה ואינה קרדום לחפור בו, על אף שהציעו לו, כל מיני הצעות קוסמות, הוא דבק בתורה לשמה.
.  
אותו היום, אחי הביא לנו ע'רייבאת, פאנידאת, וזריעה דאל-שמס (עוגיית שקדים ובוטנים, סוכריות וגרעיני חמניות).  ואני שאלתי את אחי, מאיפה היה לך כסף, לשלם לו?. והוא ענה: לא שלמתי לו, נתן לי בחינם.

מעבר למה שסיפרתי, קולו השקט של רבי שלום וידאל, בוכה ודומע את "הגלות", עשה בנו רושם בל ימחה, בשעת המנחה, שהיא התפילה "הקשה" משלושת התפילות, בימים של "בין המיצרים", זה עיקר העיקרים, של הסיפור.

בברכה!.




בברכה!

לצפיה ב-'אין מילים - תודה לך איש יקר'
אין מילים - תודה לך איש יקר
22/07/2009 | 08:54
9
לצפיה ב-'בן תרבות, מפליאה אותי תמיד היכולת שלך'
בן תרבות, מפליאה אותי תמיד היכולת שלך
22/07/2009 | 23:20
2
6
לחבר בין ההווה לעבר. בין אירועים שהיו לבין האקטואליה העכשווית.
יש לך ראיה רחבה שקושרת הכל למקשה אחת. אתה מצליח להכניס אותנו לסיפורים שלך, כאילו אנחנו במקום בו אין זמן והכל קורה כאן ועכשיו. מדהים.

תודה לך
לצפיה ב-'יכולת של רב '
יכולת של רב
23/07/2009 | 03:52
1
5
החיבור בין אירועים בעבר הרחוק לבין האקטואליה העכשווית הוא "מנהג" מאוד יהודי. הרי מדי שבת בשבתו, יחבר הרב בדרשתו בין פרשת השבוע לבין מה שקורה היום, כאן ועכשיו.

וכשהרב איננו, ואין מי שידרוש, יש את ההפטרה. נכון שמבחינתנו גם אירועי הפרשה וגם אירועי ההפטרה קרו "מזמן מזמן", אך בהחלט ניתן לראות גם שם את המוטיב של חיבור בין עבר לעתיד.

תודה לבן-תרבות ולכל השומרים על הגחלת.
לצפיה ב-'אמרוקני היקר - הגזמת, אין לי יכולות של "רב"..'
אמרוקני היקר - הגזמת, אין לי יכולות של "רב"..
23/07/2009 | 06:59
7

אני לא רב, ואף לא בן של רב. מקסימום, אני אח של "רב" וגיס של עוד כמה רבנים "ידועים" (סליברטאים, בלשוננו)  בארץ. מעבר לזה, אני סתם אדם. יהודי פשוט ביותר.
המוטיב המוביל והמרכזי ברוב מה שאני כותב, הוא "ההווה", על סמך העבר. אני לא עוסק בעתיד. זה בעצם ההבדל "הגדול" ביני לבין אחי והגיסים שלי שיחיו.

אמרוקני, יקירי!! אין יותר קל מאשר לכתוב "אקטואליה" בהקשר של חז"ל, בארץ ישראל. כי בארץ ישראל, הכל מאוד אקטואלי, בכל נושא ונושא. כמובן, צריך מעט ידע, לחבר בין הדברים.

על אף שאני חילוני, אני מאוהב מאד, "ברבנים הספרדים", אשר עדיין רובם הגדול לא התקלקלו באשכנזיות החרדית, הקיצונית והמחרידה. אף אלה אשר "חטאו" בעבר, בימינו, הם חוזרים לשורשים היהודיים האמיתיים, אשר נכנסים לרוב הישראלים, בנועם הליכות. את העתיד, אני מותיר "לנביאים שוטים".
אין טפשות יותר גדולה, בכל דת ודת, מאשר לדבר על "העתיד". נסיון העבר למען ההווה, הם כל הענין...

בברכה!



לצפיה ב-'רבי שלום וידאל מ- ספרו צפרו - sefrou '
רבי שלום וידאל מ- ספרו צפרו - sefrou
24/07/2009 | 01:11
1
18
בע"ה

ראשית בן תרבות היקר !!!!! חזק וברוך !!!!!

הינה כי ערב ליום האתמול , הלכתי לבקר אצל הזוג המופלא רדואה ויוחנן טטואני (סטאווני)-מבני קהילת ספרו , כהרגלי לעיתים וכדי להחכים הואיל ו -דוד יוחנן הי"ו כמו שאמרתי במקומות אחרים , הוא היסטוריה מהלכת של העיר ספרו , מכל התקופות !!!!!
והינה עוד סיפור סיפר לי דוד יוחנן והוא:
כי מנהג היה נוהג -הצדיק רבי שלום וידאל - שבכל יום שישי נהג לסחוב שק גדול על גבו , לעבור מבית לבית , שם היה אוסף מכל בית כיכר לחם ולאחר מיכן לחלק את הכיכרות לאנשים נצרכים !!!!! הכל עשה בצנעה ועוד יסופר עליו רבות !!!!!

אני מברכת על כך ששמו של האיש הצדיק הזה הוזכר ומונצח ברוב הדר, כל קהילת צפרו זוכרת אותו לטובה !!!!! וראו מה הסיבה  ?! עוגיית הר'רייבה אשר נושאת את שמו -" אל ר'רייבה די שלום וידאל " - העוגייה הכי מתוקה , אהובה על כולם ומרכיביה צנועים ביותר , כש- ריח הקינמון המעטר את פניה הוא מסממני הקטורת שהקטירו בבית המקדש !!!!!

יהי זכרו ברוך !!!!!


בנט בלאד ספרו - yaffa banouz
לצפיה ב-'הועתק ביום חול - לחם משנה "לעניים".'
הועתק ביום חול - לחם משנה "לעניים".
25/07/2009 | 05:30
7

  שבת שלום יפה!

  כן, זכור לי היטב "מעשה הצדקה הזה". אם כי, אני זוכר מישהו אחר, אשר היה עושה את מעשה החסד, יתכן ואף הוא אחד הבנים של רבי שלום וידאל. משום כי רבי שלום וידל ז"ל, היה די מבוגר. (יפה, אם את יודעת, יש גם לאיש הזה לתת קרדיט). מעשה אבות, סימן לבנים....

אני זוכר, משום שמדי פעם בפעם, היו המורים שולחים אותנו לעזור בחלוקת "לחם המשנה" לעניים, בערב שבת. המרגש במקרה הזה, כי רוב בני ק"ק דיספרו, לא היו מעשירי יהודי ארץ מרוק, אנשי עמל שהתפרנסו בחריצות ובדוחק. אך, בכל זאת נתנו וחילקו ממה שלא היה. (כדי לא לקפח, אני מניח, כי כך היה בכל הקהילות האחרות).



לצפיה ב-'פלוס סיפייא - מנהג ילדים בעיר צפרו.'
פלוס סיפייא - מנהג ילדים בעיר צפרו.
20/07/2009 | 23:04
9
11

מתוך הספר " קהלת צפרו " לרבי דוד עובדיה.

גם יום האבל – תשעה באב, השאיר חוויות בלב הילדים. בתי הכנסת לבשו קדרות. אמירת הקינות המרובות, כמנהג ספרד, כשכל הקהל יושב על הארץ, וגועה בבכיה, זעזעה את הילדים, שהשתתפו תחילה כמשקיפים, וכשלמדו, לקחו חלק באמריתם כשאר הקהל. הם קלטו את סיפורי החורבן והצרות שעברו על עם ישראל בכל הדורות והזדהו עם עמם, כאילו הם באותו דור.

לאחר שיוצאים הילדים מבית הכנסת, הולכים ל " דוכניהם ". וכך היו עושים : יום לפני ט' באב, היו הילדים מכינים סמוך לבתיהם " דוכן " בנוי ממש, מאבנים וטיט, הדוכן אמור לשמש להם כמעין " חנות ". בבקר הם לוקחים " פלוס סיפייא ( כסף לפירות הקיץ ) מהוריהם.

הם קונים בו " סחורות " דהיינו סוכריות, אבקת סוכר, תותים, ופירות העונה. כל ילד היה שוטח את מרכולתו ליד ה " דוכן " שלו ומכריז על מרכולתו, הילדים מחליפים סחורות זה עם זה ומוכרים זה לזה, וההמולה ברחובות רבה. לדבר הזה קראו " סיפייא "

הערת המחבר על המושג " סיפייא " – שמא מנהג זה שריד מימי " השבתאות ", שעשו הכל כדי להשכיח את העצב ולהפוך אותו ליום שמחה אף לילדים. עד כאן הערת המחבר.

אלי פילו
לצפיה ב-'תודה, רבי לייהו פילו.'
תודה, רבי לייהו פילו.
21/07/2009 | 12:45
3
4

  תודה, איש יקר!

אני מקווה, כי עד יום תשעה באב, אצליח לכתוב את "סיפור-אלסיפייה"... שהיה נדיר ביותר, במיוחד בקהילת ספרו. בינתיים, אני אוסף ואורג את "החומר".... לא תמיד, אני מצליח...

בברכה!.

לצפיה ב-'רבי נסים, היום נודע לי....'
רבי נסים, היום נודע לי....
21/07/2009 | 16:11
6

שגם ליפה בנת בלאד ספרו, יש סיפור אישי בנושא אלסיפייא, ולכן אני משאיר לה את הכבוד להביאו בפנינו יען כי, מלטשת וממרקת היא את הסיפור, שכבר הובא ברבים.

המעניין הוא שאתמול לא עלה בדעתי, לאחר שאלתך אלי, לפנות לבנת ספרו, והיום כדרך אגב צחצקה היא, וסיפרה את כל הסיפור.

לפני שתארוג את סיפורך, אנא המתן לסיפור שלה, לבטח תביא חוויות אישיות מן היום הזה.

שמחתי לתרום ולו במקצת.

בברכה

אלי פילו.
לצפיה ב-'בוקר טוב לך בן-תרבות יקר,'
בוקר טוב לך בן-תרבות יקר,
22/07/2009 | 09:13
1
9
אמתין באורך רוח לסיפור שלך על "אלסיפייה" שהיתה נהוגה בספרו, עירך המהוללה.
הנה מסתבר שגם בעיר מראכש היה אותו מנהג תחת השם "אל-קראדה".
יהיה מאוד מעניין להבין את פירוש המילים הללו.
עד כמה שזכור לי, לא היה שם מיוחד אצלנו (פאס) למתן דמי פורים ותשעה באב מלבד אולי "דוואאה"? גם בזה אני לא בטוח. אברר.
ראש חודש לברכה לחיים טובים ולששון.
לצפיה ב-'וגם... לשלום!'
וגם... לשלום!
22/07/2009 | 11:33
7
לצפיה ב-'ברשותה של בנת ספרו...'
ברשותה של בנת ספרו...
22/07/2009 | 17:06
2
13

הקישור ליום סיפייא......

כתובות אינטרנט מצורפות:
לצפיה ב-'ממש יפה! כל הכבוד לבנט ספרו לעזיזא וגם לך אלי'
ממש יפה! כל הכבוד לבנט ספרו לעזיזא וגם לך אלי
22/07/2009 | 21:54
1
9
לצפיה ב-'גם אני נהניתי לקרוא את הזיכרונות של בנט ספרו'
גם אני נהניתי לקרוא את הזיכרונות של בנט ספרו
22/07/2009 | 22:51
7
תודה לכם בנט ואלי
לצפיה ב-'"לעדה די תסעבאב" - מנהגי הכפר/העיר לתשעה באב'
"לעדה די תסעבאב" - מנהגי הכפר/העיר לתשעה באב
23/07/2009 | 04:00
1
12
לא גדלתי במרוקו ועל כן אין לי זכרונות משם. אבל ידוע לי שלכל עיר וכפר היו מאכלים שונים ערב צום תשעה באב. אצלנו, למשל, היו אוכלים מרק עדשים, ביצה קשה, ו-"קרֵיסאת" ("אריסאת" בניב פאסי). לזה קראנו "אל עָאדַה".

מה היו נוהגים לאכול בקזבלנקה, מרקש, ספרו וקהילות אחרות?
לצפיה ב-'אכלנו מכל הבא ליד, המובילה לפה.'
אכלנו מכל הבא ליד, המובילה לפה.
23/07/2009 | 06:34
7

בוקר טוב!.

מרק עדשים כמובן. אחריו הוספנו "חביתה בחמאה", יתכן אף לפני המרק, עד כדי כך, איני זוכר. לגבי "העדשים", אכלנו אותם גם למחרת, אחרי הצום. העדשים והחומוס, הקטניות "הפעילות" במרק "החרירה" הידוע. מחז"ל - העדשים עגולים, מסמלים את מהלך החיים, הם טובים לימות אבל, וגם לימות שמחה...
אחותי למשל, שלא אכלה דברי חלב מימיה, לא אכלה חביתה בחמאה, במקומה אכלה "ביצה טרופה".
"אלעאדה די תסעבאב". מושג יפה, אשר מעורר בי כל מיני, קונוטציות, בעיקר המילה - אלעאדה...(מנהג)...
  

לצפיה ב-'אמיל זריהן מבצע את ישמח משה לזכרו של ג'ו עמר'
אמיל זריהן מבצע את ישמח משה לזכרו של ג'ו עמר
19/07/2009 | 09:22
2
32
אני לא שמעתי דבר כזה בחיים שלי. הזמר הכי וירטואוז ששמעתי.
כתובות אינטרנט מצורפות:
לצפיה ב-'נפלא'
נפלא
19/07/2009 | 15:53
3
לצפיה ב-'זיהוי להקה/זמר'
זיהוי להקה/זמר
18/07/2009 | 16:27
1
3
שלום
לפני שבוע שמעתי שיר מסויים והוא מאוד מצא חן בעיניי - אבל אין שם לקובץ הזה.הפכתי אותו לפורמט פאואר פוינט,למקרה שמישהו מזהה.
אשמח אם מישהו מכיר
ו-רק בשמחות
לצפיה ב-'שכחתי להוסיף את הקובץ...בבקשה'
שכחתי להוסיף את הקובץ...בבקשה
18/07/2009 | 16:29
7
לצפיה ב-'הילולת ר' רפאל משה אלבז 2009 מצפרו - sefrou'
הילולת ר' רפאל משה אלבז 2009 מצפרו - sefrou
17/07/2009 | 17:58
55
127
בע"ה

שלום חברים יקרים !!!!!
זמן רב שלא ביקרתי פה , והפעם באתי כבכל שנה להביא בפניכם רשמים מההילולה שנערכת מידי שנה בבית הכנסת קהילת צפרו מרוקו , אשר באשדוד !!!!!

מידי שנה בערב הקודם לכב' בתמוז מקיימים הילולה לכבוד הצדיק -רבי רפאל משה אלבז זצ"ל ברוב הוד והדר בבית הכנסת...
המשך>>
בע"ה

שלום חברים יקרים !!!!!
זמן רב שלא ביקרתי פה , והפעם באתי כבכל שנה להביא בפניכם רשמים מההילולה שנערכת מידי שנה בבית הכנסת קהילת צפרו מרוקו , אשר באשדוד !!!!!

מידי שנה בערב הקודם לכב' בתמוז מקיימים הילולה לכבוד הצדיק -רבי רפאל משה אלבז זצ"ל ברוב הוד והדר בבית הכנסת - קהילת צפרו מרוקו באשדוד !!!!!בבואכה בשערי בית הכנסת הנ"ל תהייה תמיד מופתע ונדהם לראות עד כמה יהודי ספרו נשארו נאמנים לשורשיהם , אם בקבלת אורחים, אם בהפגנת רוחב לב , ואם בכל כללי הנימוסים והכבוד ההדדי כמנהג ארץ מרוק ! והכי הכי אם מותר לי להשתמש במילים של מי שנקרא הדור הקודם לי במעט, אז מה שיותר מתאים בתיאור האווירה הנשלטת על יהודים אלה !!!!! " איימא אועלא ת'ורת יעקוב נזלא עליהום " וסבתא אסתר, זוהרה , ימנה סלטנה או ג'אמילה היו מוסיפות " או מולאנא יחדיהום "!!!!!
כן אלה הם בני עיר הולדתי לדורות , אומנם אין הנחתום מעיד על עיסתו ?! אך אם המציאות מעידה על כך ותלמידי חכמים לרוב יצאו מקרבה של קהילה זו אז חובה גדולה עלינו לספר כמו שצווינו ביציאת מצריים ולספר לדורות הבאים שמה חלילה יקום דור שלא ידע את יוסף !!!!!

זאת הזדמנות להודות לאישים ולמשפחות הנרתמים ללא לאות למצוות ולמעשים הטובים האלה על הארגון המופתי בסיוע ועד בית-הכנסת, משפחת לוטטי הי"ו לדורותיה, משפחת בן יעיש הי"ו לדורותיה, משפחת סיסו הי"ו לדורותיה, משפחת טובאלי הי"ו לדורותיה, משפחת לוי הי"ו לדורותיה ועוד,,,,,,

המשך יבוא,,,,

בברכה והצלחה !!!!!
בנט בלאד ספרו - yaffa banouz
לצפיה ב-'קינות לתשעה באב מפי יהודי מרוקו.'
קינות לתשעה באב מפי יהודי מרוקו.
17/07/2009 | 17:50
7
159


קינה לדון יהודה יחייא ז"ל.

יהודה וישראל דעו מר לי מאוד.
לכן בחטֹאתי אנא אֶרעד רעוד / יהיה לבבי בי / בכת אשמע בכֹת .
ועת שׂחוק ארה / אזי אסלוד סלוד / בן אח ואחות אם / ואף כל שְאֵר / תבכּו למשפחות / וגָדרו בם גדוד.
דור טוב לכל אישים וגם נשים בְּכו / ואני בבכיתי / אז אחַריד חַרוד /

חָסרָה נגינתי. ושמחתי בעוד. אזכּור למקדש כי.אבדנוהו אבֹוד.
חסרה קהילת אל. ולומדי דת ודין. על זאת יהודה קום וישראל ספֹוד.
חסרה וגם קצרה. יחידתי לרבו. אבְדָן קהילותי. יחידתי לרוב.

חסרה ידיעתי. בקורות הזמן.אמאס לקול שירים. ומחול גם רקֹוד
חסרה עַצַת לומדים. לתושיה וצַר. הרג בחיריהם כמו צאן וַעְרוד.
חסרה חנינת אל. ורחמיו נשכְּחו. הוא לי כמו אכזָר, והֵמַר לי מאוד.

חסרה זכות אבות. ולא תָליץ בעד. זרעָם וסַף גִּזעם. ונֶחֶרדו חרוד.
חסרה צניעות כל. נְשֵי יַהרות ביום. נפלו ביד זרים. וקָפדו בם קפוד.
חסרה נחמת כל. יהודה כי יאוש. צמח בלִבותם. ונעקד בם עקוד.

חסרה פקודת אל. עלי הורגים בְנֵי. עמים וגם גוזלים וחושדים בם חשוד.
חסרה אמת תורה. והמצוה. אשר עם רוב גאון זרים. שכוחה מלימוד.
חסרה מתיקות . מבְּני עַזי ולא.

חסרה מרירותם ותשקוד בם שקוד.
חסרה ערבותם. וטובתם וכל חכמת חכמיהם. ונֶחֶלדָה חלוד.
חסרה תשובת אל. לצעקתם ואים. עונה ואין חומל. ונִלאָה מִפקוד.

חסרה שכינה משכוון מטה בתוך. מקדש וישראל. וחדלה מן רבוד.
חסרה ענות קדיש . וענות ברכו. בתי כנסיות. חרבים מיסוד.
חסרה זכירת צור. יהוה צבאות. יה ואלהים אל. ושין דלת ויוד.

חסרה נבואה בי. ונסתָּם כל חזון. אורים וגם תומים. וצירוף שם בסד
חסרה הגות תורה. ילדים עת גמור. שׂק אֶחגור על זאת. ואפדּנו אַפוד
חסרה כבוד שבת . כבוד מועד בכן. חושך וקדרות קח. יצועיך בו רְפוד

חסרה ערֵבות קול. חזנים מזמור. מפטיר מוצָניף. וגם פיטן לחוד.
חסרה כבוד מלכות. יהודה עד מלוך. האיש בנו דודו. יחיֶה עם בסוד.

אל יפלו
לצפיה ב-'קינה על חרבן ירושלים בערבית יהודית'
קינה על חרבן ירושלים בערבית יהודית
18/07/2009 | 18:18
1
25


קצצא עלא כלייאן ירושלים
קינה על חורבן ירושלים


אווילי נמסי האיים, וונזדר פי חזאני
אויה לי כי אלכה המום, ואחדש ימים אבלים

עלא כלייאן ירושלים מא יידכוסי סנאני
על חורבן ירושלים, לא יחייכו שיני השפיים

נבכי בדמוע אדדם, וואלא נקבל לעזא
אבכה בדמעות דם, ולא אקבל תנחומות

עלא להיכאל דדי נהדם מן כתרת למעזזא
על ההיכל, אשר נהרס, מרוב הוקרות

וודכלו כיול מסרווזא, ווכלאוו למכאני
פרצו לשעריו פרשים על סוס מאוכף, ורמסו המקומות

ווכלאוו חיוט לבהזא בדדכאן וונניראני
וניתצו קירות ההדר בעשן ומדורות


ייא נאס אללאה אסכט ווחנא מא בינא נשפעו
אנשים, האל זעף עלינו ולקח לא למדנו

בדדם נכתב אלכטט, לא סמאחא וולאל אעפו
כי בדם נחקק הסימן, בלא סליחה ולא רוחמנו

סצאוואת בתתלאלס לחפו, אווילי עלא מא זאני
הרקיעים עטו בשחור אמתחות, אויה על אסונם

ווננצארא בחדידהום חררפו, דבחו לוי מעא לכוהני
הנוצרים בברזל מוטטו, טבחו לויים עם כוהנים


שממרו כמאמהום וזאוו, פארחין לדאכ אננהאר
זקפו קומתם ובאו ששים ליום ההוא נכספו

סתפאוו פינא אוגאזאוו דבחו וחרקו בננאר
לאידנו שמחו וגייסו חילות, שחטו ובאש שרפו

אלי פילו
לצפיה ב-'תודה אלי פילו וברשותך העתקתי את תרגום הקינה'
תודה אלי פילו וברשותך העתקתי את תרגום הקינה
19/07/2009 | 15:52
8
ואני מביאה לכאן את הקינה בשלמותה, אבל בעברית:

קינה על חורבן ירושלים

אויה לי כי אלכה המום, ואחדש ימים אבלים
על חורבן ירושלים, לא יחייכו שיני השפיים
אבכה בדמעות דם, ולא אקבל תנחומות
על ההיכל, אשר נהרס, מרוב הוקרות
פרצו לשעריו פרשים על סוס מאוכף, ורמסו המקומות
וניתצו קירות ההדר בעשן ומדורות

אנשים, האל זעף עלינו ולקח לא למדנו
כי בדם נחקק הסימן, בלא סליחה ולא רוחמנו
הרקיעים עטו בשחור אמתחות, אויה על אסונם
הנוצרים בברזל מוטטו, טבחו לויים עם כוהנים
זקפו קומתם ובאו ששים ליום ההוא נכספו
לאידנו שמחו וגייסו חילות, שחטו ובאש שרפו
לצפיה ב-'לשרונה תודה לך, אך יש המשך, חלק שני מתוך שלוש'
לשרונה תודה לך, אך יש המשך, חלק שני מתוך שלוש
19/07/2009 | 17:59
4
11

קצידה על חורבן ירושלים - חלק שני מתוך שלושה חלקים.

ייא חוסרא חכמוהום כיף לחות לקנגאר, סגיר וושיבאני
אויה, כמו דגים לכדום בחכה, צעיר וזקנים

חתתא לכהן הודלק בננאר למקריב לקורבני
גם הכהן על מוקד הועלה, זה שהקריב קרבנות ושלמים


תקאלת לחאלת בינא, עלא דדנוב וולכדע
הוחמר מצבנו מרוב עוון ומרמה

סבתתלנא מו טנבינא, זכריה בן יהוידע
על המתת הנביא זכריה בן יהוידע במזימה

עלא סבבתו מאתו סגיר וולמראדדע רזאל או נסוואני
מתינוק ועד טף, מאשה ועד גבר

בלא אוצאייא ובלא אודע, מדבוחין פיכול רכאני
בלי לשאול בלי התרְות, שחוטים בפינות ובכל עבר


מן סממא נאדא נאדי, אוצאח עלא נבוכדנצר
מזבולה זעקה בת קול, קראה לנבוכדנצר

קאללו, קום תפנני אולאדי, ירושלים תכצצר
אמרה לו, קום השמד בני, וירושלים לתל נחרב

זאב לזיוס וובקא חאצר
הביא צבאות, במצור הקיף וסבב

עלא פממ למדינא בער ממא זא למבששר
ולשער העיר בא, זעזוע המתרה להיזהר

מא בא ייאמן ייא כוואני
כי איש לא האמין לנביא המזהיר


הוודו זוז דלמלאייכא סאגוהא למדינא
ירדו שני מלאכים, הובילו אותו לירושלים

דככלוה לבלאד טאייקא, נכסר כול מא חדינא
הכניסוהו לעיר המובטחת, ונוּתץ כל אשר נבנה

אמר אללאה וודדינא מא אילו בארכ תאני
גזר מאמר האל קיבלנו, הוא אחד ואין שני לו

מקביל מא ייעטינא ארראחים אררחמאני
סבלנו כל אשר גזר עלינו האל, ברחמיו שלו
לצפיה ב-'קצידה על חרבן ירושלים, חלק שלישי ואחרון.'
קצידה על חרבן ירושלים, חלק שלישי ואחרון.
20/07/2009 | 18:06
3
9


בית למקדש סארת מחרוקא, וולחללוף מדבוח פיהא
בית המקדש נותר נכלם, כי נזבח בתוכו החזיר

רדדאם ארון התורה, אלצנאם מעא ססביהא
ומול ארון קודש התורה, פסלים וצלמים למכביר

ייא חצרא וואיין נביהא, ללי ייסכר אררחמאני
עתה אין עומד על המשמרת, ואין משרתי האל הרחמן

ויררד סיבא פיהא, מותת זכריה ייא כוואני
וכל זה נגזר על שהרגנו זכריה נביא נאמן


ייאסר מא זרא בינא, סאיין לא נקדר נוצצף
המון אסונות היו לנו, איכה נוסיף לקונן נהי ואבל

גבינתנא מא סבחת גבינא, לחורר מא ינבאעס אוציף
אין דומה לקדרותנו, בני חורין לעבודה ולסבל

האדא הווא לקציף, מא ילו מן יעיד תאני
זהו סיפור השואה, מה יתרון לספרו פעם נוספת

אמא מאתו בססיף, וונחרקו בנניראני
כמה מתו בחרב, וכמה נשרפו באש רושפת


ייא נאס תובו ללאה, ותרבו פעאייל ארדייא
בני אדם, שובו אל האל, ועיזבו מעשי בושה

יירפד עלינא בלאה, וואלא נראוו סי מאזרייא
יסיר מאתנו הנגע הזה, ולא נראה מחלה אנושה

בית למקדש תרזע מחדייא, וונראוו אררחמאני
יבנה בית המקדש שיהיה נשמר, ונחזה בפני הרחמן

ווסעידא למורדייא, פי כול יום לקורבאני
ועות התמיד לרצון, ובכל יום הקורבן

מלך המשיח נראוו בעינינא, ווררבאב ידדל גיר יצייח
במלך המשיח תחזינה עינינו, הנל בקולו תמיד יופיע

עלא בית למקדש לחסינא, פיסאע תרחם עלינא
למען המקדש המפואר, מהר יקשיב יושיע

ויכונו קטורת רוואיח בלהאני
ויפוצו ענני ניחוחות, ובנחת זבחי אשמים

מעא עשוב ולפוואייח ארחים אררחמאני
עם עצי בשמים וקטורת הסמים

אלי פילו
לצפיה ב-'אף הנשים היו "מקוננות" בתשעה באב.'
אף הנשים היו "מקוננות" בתשעה באב.
21/07/2009 | 13:05
2
80

אשתי, אלהים ישלח לה רפואה שלמה, סיפרה לי, כי אף הנשים, היו נאספות, בינן לבין עצמן, והיו מקוננות בערב "תשעה באב". הן בעיקר, היו מקוננות את הקינה הידועה במרוקנית, "חנה ושבעת בניה"... מה שאשתי זכרה, הוא הפזמון החוזר: "חנה שבעה מסווייה". (חנה, איבדה את שבעת בניה... בתרגום חופשי, במרוקנית, נשמע הרבה יותר קשה). האמהות המקוננות הקפידו עלינו, שלא נדליק את האור, כאילו היה יום הכיפורים.
לצפיה ב-'הקישור בפורום זה, לקצידת חנה ושבעת בניה בערבי'
הקישור בפורום זה, לקצידת חנה ושבעת בניה בערבי
21/07/2009 | 18:34
1
41
כתובות אינטרנט מצורפות:
לצפיה ב-'לבטח שרונה תצליח טוב יותר ממני'
לבטח שרונה תצליח טוב יותר ממני
21/07/2009 | 18:39
10
לצפיה ב-'מטות מסעי – הנקמה. (פרטית וכללית).'
מטות מסעי – הנקמה. (פרטית וכללית).
17/07/2009 | 06:38
3
9

   שבת שלום!

**בשתי הפרשות "מטות מסעי", ניתן לומר כי, למעשה הסתיימה "התורה". ספר דברים "החמישי", רובו אינו אלא שחזור ("משנה תורה"), עם תוספות, שינויים "וסתירות". מאז ועד היום, עדיין מנסים ליישב את "הסתירות", אשר בעצם הם הם "המחלוקות" הרבות בתורה שבע"פ, הנסמכות על התורה שבכתב, בשם "הפלוראליזם" שאבד, מן העולם?? איני יודע!...(הרי, התנ"ך "היהודי" תורגם להרבה שפות, יותר "מהברית החדשה והקוראן" להבדיל, של שתי הדתות הגדולות בעולם. זה כשלעצמו פלא, שאינו מובן. "תורתו" של עם קטן, מסקרנת ומרתקת יותר "מתורתם" של שתי דתות "ענק", בכמות המאמינים. התנ"ך, נחשק "לדעת" אותו, והוא הולך ונסתר במסתרים מאתנו. חכם זה או אחר, נסמך על דברים אלו או אחרים, לפי הבנתו. ועוד יותר, לפי "דיעותיו". כל אדם ואדם בעולם, יכול למצוא את "עצמו" בתנ"ך המופלא. (דתות הנצרות והאיסלאם, מצאו את עצמן בתוכו וממנו ינקו את הבסיס, לדתותיהן הן). אם פעם אמרו, "שבעים פנים לתורה", הוסיפו ואמרו: "אלו ואלו דברי אלהים חיים". הרי בימינו ניתן לומר בבטחה  כי 777  פנים לתורה, כל אחד ואחד "מהאדם"  יכול לבחור מדברי "אלהים" חיים, כהבנתו. מהקיצונים המסוכנים ביותר, עד המתונים ביותר, אשר מגישים את הלחי השנייה, שאף הם "מסוכנים", שניהם נמצאים בעולמינו הכללי, "והכפר הגלובאלי". אין בנו "הדעת" לבחור בדרך "הביניים", שהיא הדרך הנכונה. **  

  "וידבר ה' אל משה לאמר. נקום את נקמת בני ישראל מאת המדיינים אחר תאסף אל עמך. וידבר משה אל העם לאמר, החלצו מאתכם אנשים לצבא ויהיו על מדיין לתת נקמת ה' במדיין". (במדבר ל"א, 1-3)

  שבוע שחלף דיברנו אודות "הקנאה וסכנותיה", והנה השבוע נדבר אודות "הנקמה". כאשר, מדברים "ברגשות" הנסמכים על "התורה", אין הדברים פשוטים. כך, באהבה, בשנאה, בשמחות ובאבל, כך גם "בקנאה ובנקמה", ועוד ברגשות אחרים. אלה "הרגשות" אשר מלווים אותנו מדי יום ביומו. הן כפרט והן ככלל. כך, שאין הדברים חדים וברורים....בלתי אפשרי, לצוות על האדם, לנהוג "ברגשותיו" לפי מתכון או ציווי, זה או אחר. אינו משנה, אם הוא "יהודי", "נוצרי" או "מוסלימי". לו, יכולנו ליטול ולנטרל את "הרגשות" משלושת הדתות, מצבינו בעולם "האנושי", היה טוב יותר. אך, כאשר, לוקחים אלמנט אחד "מהרגשות", וזורים עליו "אש הנקמה האלהית", מפיהם של "חכמי הדתות", התוצאות ידועות. יפה אמר השבוע, השופט בדימוס, "מיכאל חשין" כי את הרגש, צריכים "לתעל" דרך השכל.

נשאלת השאלה, איזו מין "נקמה" היא זו? - נקמת בני ישראל, או נקמת ה'?. כי הרי משה, משנה את מה שנאמר לו. אלהים אומר למשה: "נקום נקמת בני ישראל". ומשה אומר לבני ישראל: "לתת נקמת ה' במדיין". נראה לי, כי משה רבנו "הענק שבענקים", שוב עומד בין "הפטיש לסדן", בין בני ישראל לבין הקב"ה. עוד יותר, אלהים אומר לו: "אחר תאסף אל עמך". כלומר; אחרי קיום מצוותי האחרונה, "מצוות הנקמה" אתה תמות, כדרך כל האדם. אין מילים לתאר את "האיש משה" בסיטואציה "הקשה" הזאת. נדגיש עוד פעם את המשפט הקשה ביותר – "אחר תאסף אל עמך". למשה, כבר אין "כוחות", להתווכח לא עם האלהים, ולא עם בני ישראל, והוא ממלא את "ציווי" הנקמה כמי "שכפאו שד". לדעתי, מתוך "ידיעה" והכרה, שאין כל תועלת "בנקמה", בודאי לא הנקמה הזו. לכן, בא השינוי בדברים, בהעברת המסר מהאלהים לבני ישראל, מפיו של משה, "הענק שבענקים". (קיימות תשובות אחרות לשאלה, אך אין טעם להלאות אתכם...).

הן בני ישראל "חטאו" בעבודה זרה ובזנות, נענשו במגפה "אלוהית", אשר כלתה מהעם 24000 איש ואישה, זקנים וזקנות, ילדים וטף. המגפה כולה הייתה "בידי שמים" ולא מהמדיינים או מהמואבים. בנ"י מצווים לנקום, נקמת ה' או נקמת בני ישראל. אף בעמלק, אנו מצווים, "זכור את אשר עשה לך עמלק.....תמחה את זכר עמלק מתחת השמים, לא תשכח" (דברים כ"ה, 17-19). מצד שני, אנו מצווים בספר ויקרא פרק י"ט, 18: "לא תקום ולא תיטור". אמנם, הכוונה כאן, "בבני עמך" (שם, שם, שם), ובמקרים פרטיים בלבד, בין איש לרעהו. אך, כאשר מזכירים את רגש "הנקמה", לא תמיד מבחינים בין בני עמינו, לבני עמים אחרים. ולא תמיד, זוכרים כי מדובר "בנקמה פרטית".  

לדעתי, אין כמו עם ישראל הקטן, אשר רשאי "לנקום" בשם כל חוק "בינלאומי", אשר "הם" חקקו. במה שעוללו לו, העמים האחרים, בכל הדורות ועדיין מעוללים. בכל זאת, עם ישראל "מתאפק", לרוב, נוהג לפי הפתגם: "מה ששנוא עליך, אל תעשה לחברך". הרבה פעמים, אנו מותירים את "הנקמה" לאלהים, באומרינו, על הנופלים, "ה' יקום דמם". בהקשר "הנקמה", אני מביא  "מחיים נחמן ביאליק":
שָׁמַיִם, בַּקְּשׁוּ רַחֲמִים עָלָי! אִם-יֵשׁ בָּכֶם אֵל וְלָאֵל בָּכֶם נָתִיב – וַ אֲ נִ י לֹא מְצָאתִיו – הִתְפַּלְּלוּ אַתֶּם עָלָי!
אֲ נִ י – לִבִּי מֵת וְאֵין עוֹד תְּפִלָּה בִּשְׂפָתָי, וּכְבָר אָזְלַת יָד אַף-אֵין תִּקְוָה עוֹד – עַד-מָתַי, עַד-אָנָה, עַד-מָתָי?
הַתַּלְיָן! הֵא צַוָּאר – קוּם שְׁחָט! עָרְפֵנִי כַּכֶּלֶב, לְךָ זְרֹעַ עִם-קַרְדֹּם, וְכָל-הָאָרֶץ לִי גַרְדֹּם – ַאֲנַחְנוּ – אֲנַחְנוּ הַמְעָט!
דָּמִי מֻתָּר – הַךְ קָדְקֹד, וִיזַנֵּק דַּם רֶצַח, ַּם יוֹנֵק וָשָׂב עַל-כֻּתָּנְתְּךָ – וְלֹא יִמַּח לָנֶצַח, לָנֶצַח.
וְאִם יֶשׁ-צֶדֶק – יוֹפַע מִיָּד! אַךְ אִם-אַחֲרֵי הִשָּׁמְדִי מִתַּחַת רָקִיעַ, הַצֶּדֶק יוֹפִיעַ – ְימֻגַּר-נָא כִסְאוֹ לָעַד!
וּבְרֶשַׁע עוֹלָמִים שָׁמַיִם יִמָּקּוּ; אַף-אַתֶּם לְכוּ, זֵדִים, בַּחֲמַסְכֶם זֶה ובְדִמְכֶם חֲיוּ וְהִנָּקוּ.
וְ אָרוּר הָאוֹמֵר: נְקֹם! נְקָמָה כָזֹאת, נִקְמַת דַּם יֶלֶד קָטָן עוֹד לֹא-בָרָא הַשָּׂטָן –
וְ יִקֹּב הַדָּם אֶת-הַתְּהוֹם! יִקֹּב הַדָּם עַד תְּהֹמוֹת מַחֲשַׁכִּים,
וְאָכַל בַּחֹשֶׁךְ וְחָתַר שָׁם כָּל-מוֹסְדוֹת הָאָרֶץ הַנְּמַקִּים.

הדברים, קשים וחריפים. שמיים, אנא! בקשו רחמים עלינו, "לתעל" את רגש "הנקמה", אל דרך השכל וההגיון. אסיים בהלצה, מ"דרויאנוב", באבסורד הנקמה: אישה "מוכה" ברחה מבית בעלה, אל בית אביה. אף שם, אביה "היכה" אותה. אמרה לו: אבא, לא מספיק בעלי מכה אותי, גם אתה?... אמר לה: "שטיא"! היא הנותנת; אני מתנקם בבעלך, שהוא מכה את "בתי", אני נוקם בו "ומכה" את אשתו...
  "חזק חזק ונתחזק".
בברכה!
לצפיה ב-'בוקר טוב רבי נסים.'
בוקר טוב רבי נסים.
17/07/2009 | 07:23
1
4

רבי מנחם מנדל מקוצץ כותב : " אל תאמין למי שאומר שיגע ולא מצא, מפני שהיגיעה בעצמה היא מציאה גדולה מאין כמותה "

בסוף כתיבתך אתה מבקש לתעל את את רגש הנקמה אל דרך השכל וההיגיון, אך אם לא ננהג כפי שכותב רבי מנחם מנדל לעולם לא נגיע לזה.

באשר לקנאת הדתות בתנ"ך כפי שאתה כותב, לא סוד הוא הדבר, שהקנאה בכתובים של התנ"ך ו" השאלתם על ידי דתות אחרות ובעיקר דת האסלאם, אשר מייחסת לעצמה הרבה מן הארועים הכתובים בתורתנו הקדושה, כגון פרשת העקידה, והבעיה כאן לפי עניות דעתי, שבראותם שהדברים הופיעו קצת לפני שנכתבו או הוכתבו על ידי " מספרים למיניהם " וקיבלו תוקף שאלו דברי נביאם, וכמובן הדעת אינה סובלת כלל לסתור או אפילו להתווכח על זה רוצה לומר דברי נביאם, רואים המה בזה שה " זיוף " בא מאלינו, ולכן חובה עליהם להלחם מן ה " זיופים הללו ובעיקר הזייפנים, דהיינו היהודים, חובה עליהם להכחידם מעל פני האדם.

שבת שלום רבי נסים.

אלי פילו
לצפיה ב-'אליהו, הרחקת לכת, אם כי יש לך על מה לסמוך.'
אליהו, הרחקת לכת, אם כי יש לך על מה לסמוך.
17/07/2009 | 10:30
4

נקמת דם, אצל "המוסלימים" היא אבן יסוד בתרבותם, אשר באה, מפרשני "הקוראן" שלהם. אוי לנו ואוי לו לכל "בן תרבות" אשר ימתח "ביקורת" על "האיסלאם". אפילו אם האיסלאם הוא הקיצוני ביותר, המוביל לעוני ולאבדון. אך, האיסלאם באירופה, "נוקם את נקמת היהודים" המעטים והחלשים.
כל עמי אירופה וכל עמי מדינות ערב מתגעגעים ,"ליהודים", אשר חיו בקרבם. בשכלולה של "ההיסטוריה", עשינו רק טוב לכל העמים, אשר ארחו אותנו. ואין אני מתכוון כי היינו "מיוחדים", או שחצנים חלילה. אלא, פשוט בגולה אנחנו היהודים, התרכזנו בבעיות היומיומיות הקיומיות. לא הזקנו "למארחים", ההיפך... תמיד הכרנו להם טובה גדולה, על כי ארחו אותנו.
לצפיה ב-'תפילתי שנמצא את הנתיב'
תפילתי שנמצא את הנתיב
17/07/2009 | 10:25
4
הנכון והמדוייק לאיזון בין הרגש לשכל.

תודה לך בן תרבות על הדברים המאלפים.

שבת שלום
לצפיה ב-'הרופא בעל כורחו'
הרופא בעל כורחו
14/07/2009 | 16:22
1
4
הרופא בעל כורחו

חברים יקרים מוצ"ש הקרוב ההצגה  בטבריא

ניתן לרכוש כטיסים מוזלים אצל אבנר 052/2662264

מצפים לראותכם
לצפיה ב-''
17/07/2009 | 09:53
3
לצפיה ב-'משפטים במרוקאית'
משפטים במרוקאית
16/07/2009 | 10:46
18
3220
מי יודע מה זה אומר: אל וואלף סעיב lwellf saaib
וזה: אנא וואלפתהא ונמות עליהא ana waleft-ha ou nmout aliha
תודה רבה למי שיכול לענות
לצפיה ב-'ל'וואלף או וולפף...'
ל'וואלף או וולפף...
16/07/2009 | 13:08
8
186
אני מניח שלקחת את זה מ"מוואל" או שיר אהבה כלשהו (אולי של סלים הללי?).
ל"וואלף" יכול להיות הרגל או אורח חיים וגם שגרה. במובן אחר: דבקות. (דבק לבי בתורתך, דבק לבי באהבתך). לוואלף סעיב = ההרגל קשה (בלתי נסבל).
את המשפט שהבאת, אפשר לתרגם בפשטות כך: "התרגלתי אליה ואמות עליה". או, בלשון פיוטית, "דבקה נפשי בה עד קרוב (מהקרבה) חיי למענה".

אני בטוח שיש לשלמה בן לולו ולבן תרבות היקרים מה להוסיף.

לצפיה ב-'הרגלתי אותה, ואמות עליה...יתכן אף אחרת.'
הרגלתי אותה, ואמות עליה...יתכן אף אחרת.
17/07/2009 | 06:32
7
103

בוקר טוב!
"אנא וולפתהא, וואנא נמות עליהא". רבי "הודפי" מילולית, תרגמת כהוגן. אך, בלשון חופשית ביותר, ניתן אף אחרת. "אני בשלתי את הדייסה, אני אוכל אותה".  כלומר, מה איכפת לכם ממני?, אני הוא אשר אסבול, עד המוות. אומרים על אדם, שאינו מודה בטעותו, הולך עם ראש בקיר.
אם כבר, בשפה הארמית קיימת מילה יפה ביותר, ההולמת את שאלתה של השואלת. והיא: ילף, יליף, אוליפא. אשר משמעה הוא: למד, לימד, הרגיל.... מכאן, הדרך פתוחה לעוד ועוד, פירושים. אסתפק בזה.
לצפיה ב-'"וולפתהא" זה גם "אילפתי אותה"'
"וולפתהא" זה גם "אילפתי אותה"
17/07/2009 | 09:55
6
60
לצפיה ב-'שרונה - על זה לא חשבתי.'
שרונה - על זה לא חשבתי.
17/07/2009 | 10:14
5
43

  בוקר טוב!

  ילף, יליף, אוליפא...מכאן גם המילה "אולפן". האם יתכן באולפנות ובאולפנים, "מאלפים"?? איני יודע. אני יודע, כי שם "מלמדים".

לסיכום - "וולף" = הרגיל. י.ל.פ. = ל.מ.ד. יש מילה אחרת במרוקנית, מקבילה. והיא: ש.נ.ס. = הרגיל, וולף... כגון: מא תעטיש אלמקלה ללק(א)טה, בלאמה "תשנסהא"... אל תאכיל את החתול, כי אתה עלול להרגיל אותו.

לצפיה ב-'אולי בגלל שבאולפן "מאלפים"'
אולי בגלל שבאולפן "מאלפים"
17/07/2009 | 10:29
17
במטרה לחנך להרגלים הנכונים.

והרי לך אילוף שהוא הקניית הרגל, שהוא חינוך.
לצפיה ב-'איווא נאכובסכום (בלשון בידאווא), הרחקתם לכת!'
איווא נאכובסכום (בלשון בידאווא), הרחקתם לכת!
17/07/2009 | 12:55
3
51
שרונה ובן תרבות יקרים,
"תשנסהא" זה מ-"מוואנסא". יש בזה נימה מההרגל אך לרוב משתמשים בביטוי הזה כשמדובר בשהות נעימה בחברה. במיוחד להפגת שעמום.
גם אני לא יודע אם אילוף מקורו באולפן. אם כי אין לפסול את מה שכתבתם מאחר שבאילוף יש לימוד הרגלים.
אני יודע שאילוף בערבית זה "תרבייא". במרוקו שמעתי גם "מ'דריסי" (מאולף) שנלקח מצרפתית DRESSE. במשפט קצר: "דריסי דאכ אל-כלב" (אלף את הכלב ההוא!!). או בשפתנו "רבבי דאכ לכלב".

שבת שלום.
לצפיה ב-'אני אסביר לכם, סכון אירבי האדאכ פנחס'
אני אסביר לכם, סכון אירבי האדאכ פנחס
17/07/2009 | 15:44
2
52

בין המשיבים נכונה יוגרל פרס רב ערך

סוף שבוע בפתח תקוה.

לייהו
לצפיה ב-'אלי פילו יקר חשבתי....'
אלי פילו יקר חשבתי....
18/07/2009 | 22:40
27
...שאתה עומד להעיר לי ש "תרבייא" (חינוך, אילוף וגם תינוק) מקורה במילה בעברית "תרבות".
בעצם, מדוע לא?
לצפיה ב-'א-כאיי אלי! מא-תכונס מ'סוווה (M'SSOUAH ) אוו'
א-כאיי אלי! מא-תכונס מ'סוווה (M'SSOUAH ) אוו
20/07/2009 | 12:37
34
ברראח!!
כבד את כללי הפרטיות.
לצפיה ב-' אל וואלף סעיב lwellf saaib'
אל וואלף סעיב lwellf saaib
17/07/2009 | 18:12
95
המשפט הנכון הוא: תוליפה סעיבה דהיינו :  " ההרגל קשה "
ועל פי המשפט שציינת  : אנא וואלפתהא ונמות עליהא ana waleft-ha ou nmout aliha
תקן את המשפט : אנא תוואלפתה ונמות עליה ז"א התרגלית אליה ואמות עליה (במקומה).
לצפיה ב-' אל וואלף סעיב lwellf saaib'
אל וואלף סעיב lwellf saaib
17/07/2009 | 18:13
23
המשפט הנכון הוא: תוליפה סעיבה דהיינו :  " ההרגל קשה "
ועל פי המשפט שציינת  : אנא וואלפתהא ונמות עליהא ana waleft-ha ou nmout aliha
תקן את המשפט : אנא תוואלפתה ונמות עליה ז"א התרגלית אליה ואמות עליה (במקומה).
לצפיה ב-' אל וואלף סעיב lwellf saaib'
אל וואלף סעיב lwellf saaib
17/07/2009 | 18:14
2
25
המשפט הנכון הוא: תוליפה סעיבה דהיינו :  " ההרגל קשה "
ועל פי המשפט שציינת  : אנא וואלפתהא ונמות עליהא ana waleft-ha ou nmout aliha
תקן את המשפט : אנא תוואלפתה ונמות עליה ז"א התרגלית אליה ואמות עליה (במקומה).
לצפיה ב-'הבננו, הבננו! למה להסביר שלושה פעמים?חחח'
הבננו, הבננו! למה להסביר שלושה פעמים?חחח
18/07/2009 | 22:31
1
25
אני מכיר רק "ל'וואלף" או "ל'מוואלפא".
בנטית פועל: אנא וואלפתהא (עבר)
                 אנא מ'וואלפהא (הווה)
                 אנא נ'וואלפהא (עתיד)
ככה זה ב"לשון הקודש" די פאס חחחחחח
לצפיה ב-'תיקון: שלוש פעמים. סליחה!'
תיקון: שלוש פעמים. סליחה!
18/07/2009 | 22:51
40
לצפיה ב-'אל וואלף זה התמכרות '
אל וואלף זה התמכרות
17/07/2009 | 18:33
3
44

חברים ברשותכם אני חושבת כי ,,,

אל וואלף = התמכרות - להיות מכור ל,,,,,,,
אל וולף סעיב = התמכרות מפרכת

אל מסאנסא = הרגל  - להתרגל ל,,,,,

בברכת שבת שלום ומבורך !!!!!

בנט בלאד ספרו - yaffa banouz
לצפיה ב-'יפה יקרה שלנו....'
יפה יקרה שלנו....
18/07/2009 | 22:46
2
51
את לא חושבת ש"התמכרות" זה "בלייא"?
"אנא מ'בלי" בדוכ לחליוואת אלדאד דיאלכ חחחחח
לצפיה ב-'מורי ורבי פנחס היקר !!!!!'
מורי ורבי פנחס היקר !!!!!
18/07/2009 | 23:10
1
38

מה לדעתך קודם למה ?
אל בלייא כ- תוולאף ------- או תוליפא כ- תבליא ?

שבוע טוב ומבורך !!!!!

נ. ב . כנראה כמה חודשים טובים בלונדון עשו נזקים חחחחחחח

בנט ספרו
לצפיה ב-'בדרך כלל....'
בדרך כלל....
19/07/2009 | 16:23
31
יש ב"וואלף" הרגל לא מגונה (משהו כמו הסתגלות, התרגלות לדבר נעים בדרך כלל) שלא כמו ב"בלייא" שממנה משתמע הרגל רע כמו התמכרות לדבר שלילי.
אני מקווה שאינני טועה.
זאת נדע.

תודה לך א-לעזיזא עלייא, יפה.

חם בפורומים של תפוז

חפשו אותנו גם באינסטרגם
חפשו אותנו גם...
פודי תפוז - האינסטגרם החדש כל התמונות של...
חפשו אותנו גם באינסטרגם
חפשו אותנו גם...
פודי תפוז - האינסטגרם החדש כל התמונות של...
בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?
בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?

הודעות נבחרות

מקרא סימנים

בעלת תוכן
ללא תוכן
הודעה חדשה
הודעה נעוצה
אורח בפורום
הודעה ערוכה
מכיל תמונה
מכיל וידאו
מכיל קובץ