לגלישה באתר בגירסה המותאמת לסלולאר
| הוספת הודעה
הגדרות תצוגה

הגדרות עץ הודעות

מאפייני צפייה

הצג טקסט בתצוגה
הצג תגובות באופן
עדכן
96209,620 עוקבים אודות עסקים

פורום ספרות לילדים ולנוער

אני מזמינה אתכם לחוות ולהתרגש בפורום ספרות לילדים ונוער . הפורום מעניק במה לכול אוהבי הספר .מרחב לחשיפת ספרים שניחוחם משכר .מקום לשאלת שאלות ,להפעלת רעיונות ויוזמות . ``לקרוא ספרים ולהנות `` ``אדם הקונה ספר, אינו קונה אך ורק נייר ודיו ודבק במשקל ידוע -חיים חדשים הוא קונה לו" {כ. מורלי }מחכה לכם.

הנהלת הפורום:

אודות הפורום ספרות לילדים ולנוער

אני מזמינה אתכם לחוות ולהתרגש בפורום ספרות לילדים ונוער . הפורום מעניק במה לכול אוהבי הספר .מרחב לחשיפת ספרים שניחוחם משכר .מקום לשאלת שאלות ,להפעלת רעיונות ויוזמות . ``לקרוא ספרים ולהנות `` ``אדם הקונה ספר, אינו קונה אך ורק נייר ודיו ודבק במשקל ידוע -חיים חדשים הוא קונה לו" {כ. מורלי }מחכה לכם.

לצפיה ב-'בוקר נעים '
בוקר נעים
10/01/2016 | 08:55
1
25
של יום ראשון .
בוקר טוב .
מדי פעם יש ומבקשים הדרכה בענין הספר האישי "הנולד".
שולחת קישור למעוניינים להכיר את  כריכה - חלום שנולד,
של מאירה ברנע גולדברג וליאורה פרידן .
 פירוט  בקישור הבא :
מאירה וליאורה לכן בהצלחה ! 
לצפיה ב-'תודה על הפירגון! ליאורה מכריכה סוכנות לסופרים'
תודה על הפירגון! ליאורה מכריכה סוכנות לסופרים
10/01/2016 | 17:14
8
לצפיה ב-'מציאת ספר'
מציאת ספר
09/01/2016 | 19:55
3
24
שלום לכולם
 
אני מחפשת את הסדרה המלאה של ספריית ניסוי ודעת.
 
אשמח אם מישהו יוכל להגיד לי איפה אוכל למצוא אותם ואם יש לו מושג בעלות אשמח לשמוע גם על זה.
 
תודה
מרים
לצפיה ב-'איזה סדרה נהדרת'
איזה סדרה נהדרת
10/01/2016 | 08:06
13
לצפיה ב-'תפני את השאלה בבקשה לחנות של איתמר'
תפני את השאלה בבקשה לחנות של איתמר
10/01/2016 | 15:57
1
13
לצפיה ב-'הפנתי. תודה על הרעיון'
הפנתי. תודה על הרעיון
10/01/2016 | 21:44
2
לצפיה ב-'שבת שלום ומבורך, היום לפני'
שבת שלום ומבורך, היום לפני
09/01/2016 | 11:34
12

143 שנה נולד המשורר חיים נחמן ביאליק.9.1.1893

היה איש- אנדה עמיר

היה איש יקר וקרוב.
היה איש גדול וענו
אהב לשוחח ברחוב
עם כל עובר, עם כל שב.
כל ילד כאן הכירו,
קומתו ופניו.
 ואם בנים לא היו לו,
כולם היו כבניו.

אחרי מותי
מילים: חיים נחמן ביאליק

אחרי מותי סיפדו ככה לי:
"היה איש - וראו: איננו עוד:
קודם זמנו מת האיש הזה,
ושירת חייו באמצע נפסקה
וצר! עוד מזמור אחד היה לו -
והנה אבד המזמור לעד,
אבד לעד!

וצר מאוד! הן כינור היה לו -
נפש חיה וממללה,
והמשורר מדי דברו בו
את כל רזי ליבו הגיד לו,
וכל הנימין ידו דובבה,
אך רז אחד בקירבו הכחיד,
סחור סחור לו אצבעותיו פיזזו,
נימה אחת אילמה נשארה,
אילמה נשארה עד היום!

וצר מאוד, מאוד!
כל ימיה זעה נימה זו,
דומם זעה, דומם רעדה,
אל מזמורה, דודה גואלה,
כמהה, צמאה, עגמה, נכספה,
כאשר יעגם לב למזומן לו:
ואם התמהמה - בכל יום חיכתה לו
ובנהימה טמירה שיוועה לו -
והוא התמהמה אף לא בא.
אף לא בא!

וגדול מאוד, מאוד הכאב!
היה איש - וראו: איננו עוד,
ושירת חייו באמצע נפסקה
עוד שיר מזמור אחד היה לו,
והנה אבד המזמור לעד,
אבד לעד!"


לצפיה ב-' קראתם ספר טוב? צאו לטייל! דמיינו שהייתם יכולים '
קראתם ספר טוב? צאו לטייל! דמיינו שהייתם יכולים
08/01/2016 | 23:53
7
31
לראות היכן התרחשו עלילות הספרים האהובות עליכם, לבדוק היכן עמדה 'אחוזת דג'אני' ולטייל בעקבות פול אוסטר בניו יורק. מעכשיו זה אפשרי. אפליקציה ישראלית חדשה מחברת בין שני עולמות – טיולים וקריאה

http://www.themarker.com/techblogs/liorweizman/1.2...
לצפיה ב-'ראיון חביב'
ראיון חביב
10/01/2016 | 10:53
4
11
בנמצא ספרים בעקבות סופרים וספרים. אני מכיר כמה. לונדון פריז פיאנצה פראג ורומא.ונהניתי לחפש את המקומות של הספרות במציאות.
 
וסתם ככה. שרלוק הולמס - בכתובת האגדתית שוכן בנק. יש בחוץ שלט זכרון.
 תחנת הרכבת מכוסה אריחי חרסינה עם דיוקנו עם כובע ופייפ.
ויש 'מוזיאון' בפאב לא הרחק.
לצפיה ב-'צילומים '
צילומים
10/01/2016 | 11:43
3
12
לצפיה ב-'ניפלא. ועכשיו אתגר'
ניפלא. ועכשיו אתגר
10/01/2016 | 16:28
2
14
מונטה כריסטו ברומא. ביתו בויא דל קורסו  ליד הרחבה של מירוץ הסוסים.
באותו הרחוב. ביתה של אמו של נפוליאון בונאפרטה...
בקצה הרחוב מצבת ויטוריו עמנאלה דואו
 
לצפיה ב-'מהסוף,מצבת ויטוריו עמנאלה דואו'
מהסוף,מצבת ויטוריו עמנאלה דואו
11/01/2016 | 15:59
1
9
"האנדרטה הלאומית לויטוריו אמנואלה השני,היא אנדרטה הממוקמת במרכז העיר רומא לכבודו של מלכה הראשון של איטליה המאוחדת - ויטוריו אמנואלה השני.
האנדרטה, הממוקמת בין כיכר ונציה לגבעת הקפיטולין, תוכננה על ידי ג'וזפה סאקוני, ופסליה נבנו על ידי פסלים מכל רחבי איטליה. אבן הפינה הונחה בשנת 1885 והאנדרטה הושלמה בשנת 1925.
הקמת האנדרטה עוררה מחלוקת ציבורית באיטליה, מאחר שלצורך הקמת האנדרטה נערכה חפירה נרחבת בגבעת הקפיטולין שהקטינה את שטח הגבעה, וכמו כן נהרס רובע שלם של העיר שנבנה בימי הביניים על מנת לפנות מקום לאנדרטה. מבנה האנדרטה הבולט עורר בעצמו ביקורת, בטענה שהוא פוגם באופייה של העיר רומא ובנופה (ניתן לראות את האנדרטה מכל רחבי העיר, הן בשל גודלו, והן בשל צבעו הלבן הבולט. תושבי רומא נוהגים לקרוא לאנדרטה, בשל צורתה בשם "זופה אינגלז" (מרק אנגלי), "עוגת החתונה" או "השן התותבת". חיילים אמריקאים אשר שחררו את העיר בשנת 1944 כינו את האנדרטה "מכונת הכתיבה".
על אף הביקורת הרבה סביב צורתה, הפכה האנדרטה לאתר תיירות פופולרי."(ויקיפדיה)
 
 
לצפיה ב-'ביתה של אמו של נפוליאון בונאפרטה '
ביתה של אמו של נפוליאון בונאפרטה
11/01/2016 | 16:30
8
אמו של נפוליאון בונאפרטה ליטיציה רמולינו,הייתה לדמות מפתח בעיצוב אישיותו כילד. היא תוארה על ידיו כאם קפדנית אך דואגת לה הוא חב הרבה. ליטיציה הייתה נצר למשפחת אצולה טוסקנית ולומברדית.
 
" פאלאצו בונפרטה (Palazzo Bonaparte), שלו מרפסת סגורה בצבע ירוק. המבנה היה ביתה של לטיציה רמולינו, אמו של נפוליאון בונפרטה, עד מותה ב–1836. היא הגיעה לשם כשהמצביא הדגול נשלח לגלות. הבניין נבנה במאה ה–17, בידי אחת מהמשפחות החשובות בעיר. למרבה הצער, כיום המבנה משמש כבנק ולרוב סגור בפני מבקרים."
 
לצפיה ב-'גם בארץ יש הרבה מאוד טיולים . ראה להלן למשל'
גם בארץ יש הרבה מאוד טיולים . ראה להלן למשל
10/01/2016 | 18:15
10
 
 
 
 
 
ויש עוד הרבה . צריך רק לבחור. הקישור האחרון הוא סיור בבריטניה/לונדון.
כאמור רק לבחור
 
 
לצפיה ב-'איזה רעיון נהדר!'
איזה רעיון נהדר!
10/01/2016 | 22:19
לצפיה ב-'לחברי הפורום '
לחברי הפורום
08/01/2016 | 14:46
24
שחרזדה,אשלינג,ריני,זוהרה ,דינה,הזרה,ג. רפאל ,ליאני המקורי,טובה,יעל קר וחרצית 10 .
על השתתפות היפה,כמרבד רקפות הצצות ומופיעות אחר הגשם .תודה מעומק לב .
נתראה ביום ראשון ....
שבת שלום
שבת טובה וחמה .
לצפיה ב-'הזקנה בספרות ילדים'
הזקנה בספרות ילדים
07/01/2016 | 19:39
18
35
לצפיה ב-'בני אמדורסקי ורבקה מיכאלי - כשאהיה זקן.'
בני אמדורסקי ורבקה מיכאלי - כשאהיה זקן.
07/01/2016 | 20:03
6
9
לצפיה ב-'נתיב הזמר - באולפן: ערבי זקן'
נתיב הזמר - באולפן: ערבי זקן
07/01/2016 | 20:06
5
6
לצפיה ב-'סרטון אנימציה 'המשחק של ג'רי' / Pixar'
סרטון אנימציה 'המשחק של ג'רי' / Pixar
07/01/2016 | 21:40
4
7
לצפיה ב-'זקנה על נדנדה - תמר אדר (סרטון):'
זקנה על נדנדה - תמר אדר (סרטון):
07/01/2016 | 22:04
3
18
 
תמר אדר - "נולדה בתל אביב. כתבה תסריטים לסדרות טלוויזיה פופולריות לילדים ("אות אות אות", "טלפלא", "מה פתאום?" (קישקשתא), "רגע עם דודלי", "קרוסלה", "רחוב סומסום", "פרפר נחמד" ועוד). הייתה תסריטאית הבית של "אולפני הרצליה" וכתבה תסריטים לסרטים תיעודיים, סרטי תדמית וסרטי פרסום רבים.
כתבה שירים וסיפורים רבים שהופיעו בתוכניות טלוויזיה, בתקליטים ובאנתולוגיות שונות, וכן שני מחזות, "חרוז הקסם הסודי" ו"אקו ולוגי", שהועלו על הבמה. יצירותיה עוסקות בעיקר בעולם הרגשות ורוויות הומור ואיגיון (נון-סֶנס).
הופיעה במפגשים עם ילדים ומבוגרים ברחבי הארץ (מטעם "אמנות לעם", "סל תרבות ארצי", "סל תרבות שטראוס" "סל-תרבות ירושלים" ובמסגרות פרטיות), ומנחה סדנאות למבוגרים.
זכתה ב"פרס זאב" לספרות ילדים ונוער מטעם משרד החינוך והתרבות, ובפרס הצילינדר הנודד של אמנות לעם.
אדר נפטרה ב-6 בדצמבר 2008 ממחלה בגיל 69." (ויקיפדיה)
לצפיה ב-'האגדה על הזמן שאבד'
האגדה על הזמן שאבד
08/01/2016 | 03:00
2
16
הספור  הזה נמצא בספר  אבא מספר וכמו רוב הספורים בספר גם הוא מצמרר אבל כיפי
על ילד שפגש מכשפה והיא הפכה אותו לזקן ואמא שלו לא מזהה אותו  ולא מכניסה
אותו בערב הביתה
לצפיה ב-'סיפור הזמן האבוד (מ'סבא יוחנן'):'
סיפור הזמן האבוד (מ'סבא יוחנן'):
08/01/2016 | 10:37
1
11
כתב א. שוורץ
צייר י. קזקבוי : http://www.sefer-li.net/czas.pdf
לצפיה ב-'כמה שמחתי לקרוא אותו שוב'
כמה שמחתי לקרוא אותו שוב
09/01/2016 | 07:17
5
תודה הזרה הספר אבא מספר התישן  ונאלצתי לזרוק
לצפיה ב-'ניתן להימנע מהזיקנה אם מתים צעירים'
ניתן להימנע מהזיקנה אם מתים צעירים
08/01/2016 | 13:42
2
9
פתגם סיני שהמצאתי
לצפיה ב-'גן החצות של טום פיליפה פירס'
גן החצות של טום פיליפה פירס
09/01/2016 | 07:19
1
9
אטנם הגברת הקשישה מופיעה רק בסוף הספר
אבל  יש לה תפקיד חשוב  בספור  ספר חלומי
לצפיה ב-'הילד הגנוב/אגדת עם מסקוטלנד.'
הילד הגנוב/אגדת עם מסקוטלנד.
10/01/2016 | 17:40
6
הסידים חטפו את בנה של אשה צעירה. האם מחפשת אותו וסבתא זקנה מאד עוזרת לה.
לצפיה ב-'פורום ספרות ילדים ,נושא זיקנה ...לא יכולתי להתאפק...ממליצה'
פורום ספרות ילדים ,נושא זיקנה ...לא יכולתי להתאפק...ממליצה
10/01/2016 | 18:04
7
14
 
בוודאי מכירים אבל נפלא לראות שנית. אומנם לא ספר, אלר סרט נפלא
 
אחה"צ בכפר עם מרגריט
My Afternoons with Margueritte
 
82 דקות צרפתית 2010
בימוי:
ז'אן בקר
שחקנים:
ז'ראר דפרדייה
ג'יזל קסאדסוס
דרמה קומית מקסימה בכיכובו של ז'ראר דפרדייה.
ז'רמיין מתגורר לצד אמו בכפר קטן. הוא בחור פשוט, חבריו בכפר יאמרו אף קצת איטי, חסר השכלה אך בעל לב רחב. אחר צהריים אחד הוא פוגש על ספסל בכיכר הכפר את מרגריט, זקנה חביבה המדביקה אותו בתשוקה לקריאת ספרות יפה.
 
מאה קילו וארבעים שנה מפרידים בין השניים, אך הם מפתחים ידידות מיוחדת במינה. מרגריט מקריאה באוזניו את ספריה האהובים, ספריהם של אלבר קאמי, רומן גארי ואחרים. ז'רמיין נפתח לעולם חדש ומרהיב שלא זכה להכיר מאז היה ילד לא רצוי.
מרגריט משנה את חייו: מאדם סגור ומרוכז בעצמו הוא מתגלה באור אחר לחלוטין, רגיש ומתחשב ובעל יכולות שהוא לא חשב שיש בו, יכולות שינצל כאשר פגעי הגיל ישפיעו על מרגריט.
 
נפלא.
לצפיה ב-'עננים ,עננים דובים זקנים '
עננים ,עננים דובים זקנים
11/01/2016 | 07:54
21
נורית זרחי כתבה
"עננים עננים דובים זקנים "
"עננים ,עננים ,
דובים זקנים!
מתגלגלים,מסתרבלים,
לא מסתכלים ונתקלים ,
בום-טרח! אחד על שני עולים
ומצחיהם החבולים תמיד כחולים
וכואבים,
וגם ביום רואים הם כוכבים."
 
לא מחמיא !
מתוך הספר "דודה מרגלית נפלה לשלולית ".בהוצאת כנרת זמורה ביתן דביר /2011
 
 
 
לצפיה ב-'הסרט '
הסרט
11/01/2016 | 08:17
5
5
ראיתי אתהסרט ,אני זוכרת שהתרשמתי מהמשחק .
תמונה מסוימת,חקוקה אצלי,הזקנה יושבת על ספסל והעלים מסביבה נעים .
היתה רק בעיה אחת שהקשתה והיא שיחקת הכתוביות .
ומצטרפת להמלצה .
כוחם של הספרים ,תודה יעל .
לצפיה ב-'שלושה זקנים '
שלושה זקנים
11/01/2016 | 08:33
4
6
"רציתי לשמוע את השפה של סבא -רבא
לקשקש אתו ולפטפט,
אבל סבא של אימא
לפני חודשים מת .
 
אתמול שמעתי שני זקנים ברחוב
מפטפטים בשפה של סבא רבא,
הלכתי אחריהם קרוב קרוב
והקשבתי עד סוף הרחוב "
 
שלומית כהן אסיף ."מאחורי וילון האפרסקים" . בהוצאת הקיבוץ המאוחד 2004
 ומי לא היה רוצה לשמוע פעם נוספת, את שפת הבית על קילוחי המבטא ,הטעמים והאמרות .
 
לצפיה ב-'בין ענפי העץ '
בין ענפי העץ
11/01/2016 | 08:45
3
7
שלומית כהן אסיף
בין ענפי העץ
"הרוח מנדנדת את ענפי העץ הזקן.
הרוח מנדנדת גם את הקן
בין ענפי העץ הזקן.
הרוח מנדנדנת גם את הגוזל בקן
בין ענפי העץ הזקן .
 
הרוח מנדנדת גם את הלב של הגוזל
בין ענפי העץ הזקן .
והלב של הגוזל בקן
מתנדנד ורועד גם כן "
 
אולי מהתרגשות והערכה לאהבת העץ כלפיו ,דאגתו של הגוזל גדלה ,אולי מפחד מפני תוצאות הרוח המנדנדת .
ואולי משניהם .
"והלב של הגוזל בקן
מתנדנד ורועד גם כן "
 
נפלא !
לצפיה ב-'בין ענפי העץ '
בין ענפי העץ
11/01/2016 | 08:47
2
4
השיר נמצא בספר "מאחורי וילון אפרסקים "
לצפיה ב-'שלושה נזירים '
שלושה נזירים
11/01/2016 | 08:51
1
4
וכך זה מתחיל
"שלושה נזירים,הוק ,לוק וסאו, הלכו להם בדרך הררית.
הם דיברו על שפמי חתולים,על צבע השמש ועל נתינה.
"מה גורם אושר לאדם,סאו? שאל הוק,הנזיר הצעיר ביותר.
סאו הזקן,שהיה החכם ביתר,אמר,"בואו ננסה לגלות "
 
קטע ראשון מתוך הספר" "מרק אבנים "של גון ג' מות
שהזכרנו לא מכבר .
לצפיה ב-'שוק של דעות '
שוק של דעות
11/01/2016 | 09:07
4
"בנו של חכם זקן אחד לא רצה לצאת מהבית.הוא חשב שהוא מכוער ופחד שכולם יצחקו עליו.אמר החכם הזקן לבנו:" לעולם אל תהייה מושפע ממה שאנשים אומרים!
בוא איתי מחר לשוק, ואני אוכיח לך שאני צודק."
את המשך 
אתם לבטח מכירים זהו אותו סיפור על :חמור בן ואב .וכול מה שעשו או התנהגו,
אנשים דברו.
 כשהבן רכב על החמור והאב הלך בעקבותיו,וגם להפך ,ולבסוף כשנשאו
 השנים את החמור על הגב .
"אז פנה החכם לבנו ואמר לו ,אתה רואה בני ,הנה ההוכחה שכול מה שתעשה בחיים תמיד ימצאו אנשים שידברו.....לכן לעולם אל תחשוש מפני דעותיהם של אנשים אחרים,אלא עשה הטוב והישר בעיניך ".
מתוך :משלים פילוספיים לילדים .אחוזת בית ספרים /2006
ועל זה נאמר כוחה של חוכמת הזיקנה ונסיון החיים.
לצפיה ב-'פורומים חדשים בתפוז'
פורומים חדשים בתפוז
07/01/2016 | 16:07
2
 נמצאים בשנות העשרים לחייכם ומחפשים מקום לדבר בו על הכול?
פורום עשרים פלוס הוא המקום בשבילכם! היכנסו עכשיו!
 
 מתעניינים בשייט יאכטות? חולמים על חוויה רומנטית או הרפתקה כיפית לכל המשפחה?
היכנסו עכשיו לפורום יאכטות ותקבלו את המידע הדרוש
 
 מתכננים אירוע משפחתי ומעוניינים באטרקציות מגניבות וייחודיות?
בפורום אטרקציות לאירועים תקבלו רעיונות שיהפכו את האירוע שלכם למושלם!
 
 יש לכם שאלות לגבי מערכת אבטחה טובה ואיכותית לעסק שלכם או לבית המגורים?
היכנסו לפורום מערכות אבטחה ותקבלו מידע מקצועי ואמין!
 
 מתלבטים אילו צמחים כדאי לשתול בעונה הנוכחית? יש לכם שאלות לגבי השקייה או דישון?
בפורום צמחים לגינה ולבית תוכלו לשאול ולשתף!
לצפיה ב-'"זרת זרת לשלום": קריצה מקסימה לילדות'
"זרת זרת לשלום": קריצה מקסימה לילדות
06/01/2016 | 22:43
13

"זרת, זרת לשלום" הוא ספר מחמם לב המבין את עולמם הנפשי של הפעוטות - בטקסט ובאיור, ולא חוסך מהם שובבות וצחוק. לכן הוא עתיד להתקבל בהנאה על ידי הנמענים הקטנים, שיחשפו לאיוריו של נחום גוטמן

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4748759,00...
לצפיה ב-'משחקי ילדות'
משחקי ילדות
06/01/2016 | 20:45
10
24
משחקי ילדים
הוי ילדות רחוקה לאן נעלמת?
היית כה מעניינת, היה בך הכל מכל,
שמחה ולפעמים קשיים
כייף ולעתים תסכולים ,
אבל, המשחקים, משחקי הילדות
נשארו אי שם מאחור, אצלך, ילדות,

הינו משחקים בתופסת ומחבואים,
חמור ארוך מחניים ועוד מיני משחקים בכדורים
ובל נשכח את הקלס שהיינו מציירים על השבילים  בגידים
והוי,  כמעט שחכתי איך בחבל היינו קופצים ובקולי קולות סופרים

בחורך בדמקה ובדוקים מעץ עשויים ובחמש אבנים.
חי צומח דומם ולהוציא מילה ממילים..
אני מנסה לפעמים לפתות את הנכדים לשחק איתי בחלק מהמשחקים.
אבל זה דור אחר, דור הטלפונים והמחשבים.
הוי ילדות רחוקה אולי תחזרי רק לכמה ימים?

ואז שוב נהיה ילדים ונשחק משחקי ילדות כ ילדים,
היינו גמישים ומהירים והיום מעט מסורבלים
כך שקשה לשחק באותם משחקים
לצפיה ב-'שחרזדה איזה יופי מאמינה שאת עדיין יכולה '
שחרזדה איזה יופי מאמינה שאת עדיין יכולה
07/01/2016 | 17:56
8
13
לצפיה ב-'והשיר המתבקשמייק בורשטיין "הולו ילדים" :'
והשיר המתבקשמייק בורשטיין "הולו ילדים" :
07/01/2016 | 18:10
5
14
לצפיה ב-'משחקים של פעם:'
משחקים של פעם:
07/01/2016 | 18:22
4
11
לצפיה ב-'5 אבנים +סרטון'
5 אבנים +סרטון
07/01/2016 | 18:26
3
13
לצפיה ב-'איורים מתוך הספר אמת או חובה - משחקי ילדות שאהבנו'
איורים מתוך הספר אמת או חובה - משחקי ילדות שאהבנו
07/01/2016 | 18:33
2
13
לצפיה ב-'איור נוסף מתוך הספר אמת או חובה - משחקי ילדות שאהבנו.'
איור נוסף מתוך הספר אמת או חובה - משחקי ילדות שאהבנו.
07/01/2016 | 18:46
1
10
הספר אמת או חובה - משחקי ילדות שאהבנו. דייויד סלע / הוצאת כתר
מאייר: איתן קדמי.
ורכוז של כל האיורים: http://www.baba-mail.co.il/content.aspx?emailid=37...
 
 
לצפיה ב-'שחרזדה נהדר. כיף להיזכר במשחקי הילדות שלנו.'
שחרזדה נהדר. כיף להיזכר במשחקי הילדות שלנו.
07/01/2016 | 18:54
2
לצפיה ב-'תודה הזרה ,חלק מהם..תמונה חמודה'
תודה הזרה ,חלק מהם..תמונה חמודה
07/01/2016 | 19:30
1
5
לצפיה ב-''
07/01/2016 | 22:17
לצפיה ב-'שחרזדה, תודה. נעים להיזכר!'
שחרזדה, תודה. נעים להיזכר!
08/01/2016 | 17:00
3
לצפיה ב-'ספרים חדשים'
ספרים חדשים
06/01/2016 | 17:12
21
'עד שאבא יחזור', ספרה הראשון לנוער של הסופרת יהודית רותם: http://www.inn.co.il/News/News.aspx/313499
 
'קוראים לי אדרת ואני ילדה קצת אחרת'/ מירב רומנו – http://saloona.co.il/corny/?p=820?ref=blog_tags
 
 "חדר הצעצועים של אריאל" /גילה לפידות: http://pninaweb.blogspot.co.il/
 
 "תה מתוק עם נענע וסיפורים אחרים": http://www.haokets.org/2016/01/06/%D7%A1%D7%A4%D7%...
לצפיה ב-'הסופרת מירה מאיר הלכה לעולמה '
הסופרת מירה מאיר הלכה לעולמה
05/01/2016 | 21:03
3
18

מירה מאיר, סופרת ומשוררת שכתבה ספרי ילדים ידועים כמו "שלולי" ו"הצב של אורן", הלכה לעולמה בגיל 83

יהי זיכרה ברוך.


http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4748959,00...
לצפיה ב-'בוקר טוב '
בוקר טוב
06/01/2016 | 09:35
10
על מירה מאיר שהלכה לעולמה
סופרת ילדים אהובה אני מצטערת,
על בעלי החיים שכתבה ותיארה בשיר ל"אימא חתול גורים 5 "
"לאימא חתול גורים חמישה
פיצי,מיצי, וקיצי
רשרושה וקשקושה.
בבוקר היא אותם מלקקת
אחרכך מסרקת
בודקת להם ציפורנים
ואוזנים,
ומשקה אותם בחלב ובמים"
 
על ריחות וצבעים וטיולים
מתוך השיר "לטייל בשדות "
"אני אוהב מאד
לטייל בשדות לבד
זה נורא נחמד לתעות שדה "
כי כך
אפשר לראות
למשל
אופק אדום .
או ים בשמים
או ענן עם קרנים
או ציפור שאלי מדברת "
 
השיר שכתבה מירה מאיר
אהוב עלי במיוחד  "לבקר את סבא "
"והעיקר -והעיקר
עיקר העיקרים
הוא הארון
ארון הספרים "
יהיה זכרה ברוך !.
ספריך הרבים כנכס יקר ,ילוו את היותך ....
לצפיה ב-'יהי זכרה ברוך '
יהי זכרה ברוך
06/01/2016 | 17:18
1
1
לצפיה ב-''
07/01/2016 | 05:06
לצפיה ב-'בחורף נאלצים רבים לבקר במרפאות ולפגוש רופאים ואחיות.'
בחורף נאלצים רבים לבקר במרפאות ולפגוש רופאים ואחיות.
05/01/2016 | 17:43
31
26
שירים וספורים על רופאים ואחיות.
לצפיה ב-'מתוך מר דיגידוג/רוג'ר הרגריבס.'
מתוך מר דיגידוג/רוג'ר הרגריבס.
05/01/2016 | 17:45
2
6
באותו יום יפה,
הוא דגדג כל עובר ושב,
הוא דגדג את הרופא
ודגדג את השרברב.
לצפיה ב-'דוקטור אברבנאל/שלומית כהן אסיף. מתוך מחשבות שאינן רוצות '
דוקטור אברבנאל/שלומית כהן אסיף. מתוך מחשבות שאינן רוצות
05/01/2016 | 17:52
1
4
לישון.
הייתי חולה מאד
והיה לי חום.
דוקטור אברבנאל בא לבדוק.
 
דוקטור אברבנאל בדק ובדק:
''ידידי, יש לך בבטו חידק,
אורח ליום יומיים,
מה אתה רוצה בינתיים:
זריקה או כדור?''
עניתי:''כדור,
ודאי שכדור!''
לצפיה ב-'לימפופו/צ'וקובסקי.'
לימפופו/צ'וקובסקי.
05/01/2016 | 18:09
2
על רופא החיות אוי-זה-מר.
לצפיה ב-'רופא בדרך דורית אורגד הוצאה: מסדה'
רופא בדרך דורית אורגד הוצאה: מסדה
05/01/2016 | 20:42
4
 
 
הורים יקרים, כל הילדים מגלים עירנות וסקרנות כלפי גופם. הם מתעניינים בתהליכי החיים המתרחשים בגוף, בשינויים החלים בו בשעת מחלה. הילדים רוצים להבין ושואלים שאלות. בשעת מחלה מתעוררת בליבם חרדות ודאגות. הדבר קורה במיוחד כשאנו, ההורים, מודאגים ממחלתם. הבנת התופעות הכרוכות במחלות מפחיתה במידה רבה את המתח ואת החרדה של הילד. בספר זה ניסינו לענות על חלק מהשאלות המתעוררות אצל ילדים. ניסינו להסביר תופעות רפואיות השכיחות ומוכרות ללא ספק לכל ילד. השתדלנו להתאים את רמת ההסברים לכושר התפיסה של הילדים, ולהגישם במסגרת קליטה ומעניינת. אני מקווה-בטוחה שהילדים ימצאו בספר זה עניין, הנאה ותועלת גם יחד. ד``ר אורה שפייזר
 
לצפיה ב-'רוני הולכת לרופא מוטי שפיצר הוצאת רימונים'
רוני הולכת לרופא מוטי שפיצר הוצאת רימונים
05/01/2016 | 20:48
13
4
 
בוקר אחד, רוני התעוררה, כואבת לה הבטן, כואבת נורא. היא מצוננת, לא מפסיקה להשתעל, הגרון שלה כואב, האף נוזל. מי לא מכיר את הרגע הזה, שבו הילד או הילדה חולים וצריך ללכת לרופא? יש ילדים שפוחדים מרופאים ומחלוקים לבנים שמהם מציצים כל מיני מכשירים, אבל רוני נוכחת לדעת שהביקור אצל הרופא, לא נורא כלל, ולמרבה הפלא, יכול אפילו להיות מדגדג ונעים ובסופו מקבלים מדבקת אומץ ובריאות. לילדים שפוחדים מרופאים, וגם לאלה שלא, לכולם נכתב הספר המקסים הזה, בחרוזיו השובבים של מוטי שפיצר ובאיוריו המרהיבים והמצחיקים של דודי שמאי. מוטי שפיצר, נשוי לנאוה ואב לאיתי, להילה, ליאיר ולרוני. מתגורר בשוהם. פרש משירות בצה"ל ועובד כמנהל פרוייקטים ב"אלתא". זהו ספרו הראשון לילדים.
 
 
בקר אחד, רוני התעוררה,
כואבת לה הבטן, כואבת נורא.
היא מצוננת, לא מפסיקה להשתעל,  
הגרון שלה כואב, האף נוזל..........
 
לצפיה ב-'שאולי הג´ירף ומרפאת השיניים / איריס צדיק'
שאולי הג´ירף ומרפאת השיניים / איריס צדיק
06/01/2016 | 16:13
12
4
"ציח וצח נקראו לממלכת החיות, לעזור ולפתור בעיות. שאולי הג´ירף סובל מכאב בשן, ביום אינו אוכל - בלילה לא ישן! "עליך לגשת מיד ועכשיו למרפאת השיניים של ד"ר נדב הצב" קבעו ציח וצח. אך שוב התעוררה בעיה שאולי לא מצליח להיכנס למרפאה... כיצד נפתרה הסוגיה המסובכת, והפכה לחוויה מיוחדת? מדוע חשוב לבקר במרפאת השינים לביקורת ובדיקה עוד לפני שיכאב? קראו ולמדו עם שאולי וד"ר נדב הצב. איריס צדיק, אם לארבעה, שיננית המשלבת עבודה בקהילה ובקליניקה. נמנית עם צוות המחלקה לרפואת שיניים קהילתית בפקולטה לרפואת שיניים של האוניברסיטה העברית והדסה בירושלים. זהו ספרה החמישי אחרי: "החברים של ציח וצח" "יוני סוכריוני" "פיית שן החלב" ו"חיוך לבריאות". חלק מספריה תורגמו לאנגלית ולערבית."
 
כריכה:
לצפיה ב-'דוקטור סקוויש רופא בובות '
דוקטור סקוויש רופא בובות
06/01/2016 | 16:22
11
3
לצפיה ב-'דוקטור הבובה חולה - מילים: יוסף טרוצקי'
דוקטור הבובה חולה - מילים: יוסף טרוצקי
06/01/2016 | 16:27
10
3
 
לחן: יעקב אליעזרוב
 
דוקטור, הבובה חולה
תראה היא בוכה עצובה
היד נתלשה ממקומה
והרגל קצת עקומה
דוקטור, הצילו עזרה
תראה הבובה חולה
 
איזה דוקטור בומבה דוקטור
קצת שמן וקצת כמו איש
איזה דוקטור בומבה דוקטור
יש לו סוכריות בכיס
מותק דוקטור בומבה דוקטור
הוא אוהב את הילדים
הלו דוקטור כיף של דוקטור
רק רואים אותו בריאים
דוקטור זה בכלל לא כואב מה שאתה עושה לי
 
דוקטור הבובה חולה
תעשה לה טוק טוק בגבה
שתבדוק ת'גרון בכפית
ושתוציא ת'לשון כמו תמיד
דוקטור תתן לה תרופה
תראה הבובה חולה
 
לפתוח פה גדול אה
אה
יותר גדול אה
אה
כן ככה בובה של בובה
עכשיו בובה של דוקטור נותן לבובה של בובה
סוכריה על מקל
מה בובה מוצצת לאט כמו בובה קוז'אק
 
איזה דוקטור בומבה דוקטור
קצת שמן וקצת כמו איש
איזה דוקטור בומבה דוקטור
יש לו סוכריות בכיס
מותק דוקטור בומבה דוקטור
הוא אוהב את הילדים
הלו דוקטור כיף של דוקטור
רק רואים אותו בריאים
דוקטור זה נורא מדגדג
 
דוקטור הבובה חולה
תראה היא בוכה עצובה
הבטן כואבת מאוד
והחום עלה לקודקוד
דוקטור הבובה חולה
תעשה לה טוק טוק בגבה
אולי תתן לה זריקה
אפשר עם מחט דקה
 
דוקטור הבובה בריאה
תראה היא קצת לא עצובה
זרקתי ת'סירופ לפח
ואת היד הכנסתי לי טרח
בובה תראי מה קורה
תראי הדוקטור חולה
לצפיה ב-'דוקטור דוליטל/יו לופטינג.'
דוקטור דוליטל/יו לופטינג.
06/01/2016 | 16:47
9
7
מ'הארץ'-הווטרינר האהוב בעולם
התרגום החדש של עלילות דוקטור דוליטל מצליח לשמור על החיוך בקצות המלים, ועל החדווה הפרועה והחיוניות של הספר שנכתב לפני כמעט 100 שנה

מאשה צור-גלוזמן:
סיפורו של דוקטור דוליטל

תרגמה מאנגלית: 
עטרה אופק. סדרת הרפתקה, הוצאת אוקיינוס/ מודן,
 
"הו, הדוקטור, איזה איש פיקח! הילדים והכלבים כולם מזדרזים לרוץ בעקבותיו, ואפילו העורבים ממגדל הכנסייה מקרקרים ומנידים בראשם. הדוקטור הוא כמובן דוקטור דוליטל, והילדים והכלבים, כמו גם העורבים, הם תושבי העיירה הקטנה שלוּליִה־לחוף־ביצה.
 
כמעט 100 שנה חלפו מאז התפרסם "סיפורו של דוקטור דוליטל (שהוא תולדות חייו המוזרים בביתו והרפתקאותיו המדהימות באזורים מרוחקים שלא נודעו עד כה)", ועדיין לא נס ליחו. ראשיתו במכתבים מאוירים ששלח חייל מלחמת העולם הראשונה, יו לופטינג, לילדיו מהחפירות: לטענתו, החדשות האמיתיות היו מזוויעות או משעממות מדי, ועל כן המציא את הדוקטור הטוב, כדי שיהיה לו במה לבדר את ילדיו ואמצעי לתקשר עמם.
 
הקוראים מתוודעים לדוקטור ג'ון דוליטל - רופא מכובד בעיירתו, "המפורסם ביותר במחוז המערבי". אך אבוי, אהבתו הגדולה לחיות מחמד מרחיקה עוד ועוד חולים (כמו הגברת המבוגרת שבאה לטפל בשיגרון שלה, התיישבה על קיפוד תועה, ומאז מקפידה לנסוע לרופא במרחק של 15 ק"מ מביתה). אחותו של דוקטור דוליטל, שרה, שמנהלת את משק הבית שלו, מתלוננת על אורח החיים שלהם, על כך שהם נעשים עניים יותר ויותר בשל החולים המתמעטים, אך הדוקטור לא נכנע. "אני אוהב את החיות יותר מאשר את 'האנשים המכובדים'", הוא פוטר את תלונותיה.
 
כשהם כבר מגיעים לפת לחם, קורה דבר מופלא - התוכית של דוקטור דוליטל, פולינזיה, שזוכרת את צ'רלס השני מתחבא בעץ אלון מתישהו במאה ה-17 - מלמדת את הדוקטור לדבר בשפת החיות. דבר זה, בשילוב מלה טובה של הסוחר במזון לבעלי חיים, הופך את דוקטור דוליטל לרופא בעלי החיים המבוקש ביותר בסביבתו, לחיות משק ולחיות מחמד.
 
אלא שגם האידיליה הזאת לא מחזיקה זמן רב: תנין שברח מהקרקס אל חסותו של הדוקטור הטוב מפיל חתתו הן על הגבירות המבקרות עם כלבי הפודל שלהן והן על שרה דוליטל, האחות למודת הסבל, שמחליטה לעזוב את הבית ולהתחתן. גם האיכרים נמנעים מלבוא, והדוקטור מוצא עצמו מטופל בעשרות חיות וללא פרנסה.
 
 
"הכסף הוא מטרד", נוהג לומר דוקטור דוליטל (והקוראת בת השבע חוזרת אחריו בקריאת אמן מלאת להט), אך חיות הבית שלו מתחילות לדאוג: מהיכן ישיגו מזון לבעלי החיים הרבים שממלאים את ביתו של הדוקטור וממה יתפרנס הדוקטור עצמו?
 
תוך כדי כך שהחיות שוברות את הראש ("אל תעשו עניין מכל דבר", נוזף בהן הדוקטור), מגיעה אל הבית סנונית מאפריקה, שמדווחת על מגיפה נוראה שפקדה את הקופים שם. הדוקטור מחליט להפליג לאפריקה עם כמה מחיות המחמד הקרובות אליו ביותר, וכך מתחילות הרפתקאותיהם "באזורים מרוחקים שלא נודעו עד כה".
 
החבורה המשונה נתקלת במשפחת מלוכה אפריקאית עוינת, בחיות בר מופלאות (חלקן בדיוניות), בשודדי ים מטילי אימה ובעוד דמויות שונות ומשונות, שאף אחת מהן כנראה לא היתה עוברת את צנזורת התקינות הפליטות של ימינו (ואכן, דמותו של הנסיך האפריקאי בומפו, ששואף להפוך ללבן כדי לזכות בלבה של אשה לבנה, התקבלה בחוסר אהדה גובר משנות ה–60 בארצות הברית, ובמהדורות שיצאו שם באותן שנים הושמטו הקטעים המציגים אותו כנלעג).
 
יש משהו אנרכי בסיפורו של דוקטור דוליטל, וייתכן מאוד שיש קשר הדוק לדרך שבה נכתב, כפרקים־פרקים שנועדו לשעשע את ילדיו של לופטינג בכל פעם שקיבלו מכתב: העלילה פרועה במקצת, נעה ונדה בין התרחשויות ספורדיות, ולמעשה משקפת את אישיותו של דוקטור דוליטל עצמו - מפוזרת מעט, מלאת חוש הומור, סקרנות וטוב לב, אך עוקצנית במידה ראויה וכלל לא מתקתקה.
 
על מלאכת התרגום אמונה עטרה אופק, אשת מלים רבת פעלים בפני עצמה, ועם זאת אי אפשר שלא לציין את מורשת תרגום ספרי הילדים הנהדרת של אביה, אוריאל אופק, שאותה היא ממשיכה בתרגומיה. ב"דוקטור דוליטל" היא מעניקה ניחוח מיושן לשפה, ולא במובן השלילי - הארכאי, הבלתי מובן והלא רלבנטי - אלא במובן החיובי ביותר. אף על פי שהשפה נהירה ופשוטה, יש בה הדהוד לזמן הארוך שעבר מאז שנכתב המקור, קצב נינוח אך לא נרפה, וחיוך מובנה ממש בקצות המלים, בדיוק כמו שאפשר לדמיין את דוקטור דוליטל עצמו מדבר."
 
צילום:
לצפיה ב-'הזרה, איזה יופי.'
הזרה, איזה יופי.
06/01/2016 | 16:58
8
3
לצפיה ב-'שיר שכתבתי על אחות קטנה.'
שיר שכתבתי על אחות קטנה.
06/01/2016 | 17:10
4
6
אמא קנתה לי סינר לבן
ואחות אני, אחות לכולם.
מורחת אני יוד, חובשת פצעים
ואף נותנת אני כדורים,
מטפלת אני בדובי שלי,
בחמדה בובתי ובכלב חמודי,
השובב מכולם הוא הדובון
אותו חובשת אני כל היום.
הוא משתולל יותר מכולם
ותמיד הוא נפצע ונוזל לו דם,
אז לוקחת אני תחבושת ויוד
והדובי שלי רועד כקפוד.
מפחד הוא נורא מרופא ואחות,
אך אני מרגיעה אותו שלא יפחד,
הן זה בכלל לא יכאב,
חובשת אני את הדובי דובון
וכדי להרגיעו נותנת לו בונבון,
אינני אוהבת שהדובי בוכה
הן זה בכלל לא יפה.
גם חמדה בובתי חולה היא היום,
קודחת היא מחום.
לוקחת אני כדור וספל מים
ומקרבת לה אותו אל בין השפתיים.
שתי חמדה שלי הכל יעבור
תבריאי ושוב נרקוד ונצהל.
מכסה אני אותה בשמיכה
ומרגיעה את כולם שישבו במנוחה,
הך, מה זה,ראשי עלי סובב וכואב,
ואמא אותי משכיבה במטה,
רועדת אני מקור וגם מזיעה.
עוד מעט יבוא הרופא,
הרגעי נא בתי
אומרת היא לי.
נתמלאתי פחד ואימה,
הן מרופאים פוחדת אני נורא.
לצפיה ב-'יעלקר, כל הכבוד על ידע נרחב.'
יעלקר, כל הכבוד על ידע נרחב.
06/01/2016 | 17:11
1
4
לצפיה ב-''
06/01/2016 | 17:20
לצפיה ב-'חרצית,מקסים'
חרצית,מקסים
06/01/2016 | 17:15
2
לצפיה ב-'יפה מאוד'
יפה מאוד
10/01/2016 | 14:17
1
נהנתי
לצפיה ב-'תודה'
תודה
06/01/2016 | 17:12
2
1
לצפיה ב-'אפרים הרופא דינה טורנר'
אפרים הרופא דינה טורנר
07/01/2016 | 05:09
1
7
אפרים מוצא יונה פצועה מטפל בה וקורא לה יונינה
לצפיה ב-'איך נולד דוקטור דוליטל/ נירה הראל.'
איך נולד דוקטור דוליטל/ נירה הראל.
07/01/2016 | 09:48
5
במלחמת העולם הראשונה נלחמו חיילים וגם סוסים. גם הסוסים נפגעו. איש לא עזר לסוסים הפגועים.יו לופטינג החייל חשב שגם להם מגיע טפוך רפואי. בני האדם מסוגלים להתלונן על כאבים והסוסים לא יכולים. אילו יכלו הרופאים להבין את שפת הרופאים, היו מטפלים בהם כראוי. אז נולדה בדמיונו דמות רופא חיות שלא רק מטפל, אלא גם משוחח איתן בלשונן. הוא החל לספר ספורים על הרופא שהמציא וגם צייר אותו. הוא עשה זאת לילדיו במכתבים. מכתבים אלה היו מאוחר יותר לספרים.
לצפיה ב-'ואיך אפשר בלי החופש בבית הבראה..............'
ואיך אפשר בלי החופש בבית הבראה..............
07/01/2016 | 15:00
5
6
 
 
''.......שמי דוקטור אביבי
שמי שולה
נו, כמה הוספת במשקל?......
 
החופש בבית הבראה
אריק איינשטיין ויהודית רביץ
מילים: חיים חפר
לחן: מל קלר
 
 
 
אשתי נשארה בעפולה
הבעל שלי במפעל
שמי דוקטור אביבי
שמי שולה
נו, כמה הוספת במשקל?
 
החופש, החופש, החופש
החופש בבית הבראה.
 
האוכל בכלל כאן בסדר
רודנסקי מציג כאן לא רע
ניגש קצת אליך לחדר?
אוי נחה שם עוד חברה...
 
החופש, החופש...
 
סבלתי תמיד מצרבת
הדוקטור אמר לי לשכב
אז בואי נשכב על הדשא
שרפתי היום את הגב
 
החופש, החופש...
 
אולי נשחק קצת בלוטו
עזוב, עוד מעט הרצאה
אז בואי נשב קצת באוטו
תנוח, זה בית הבראה.
 
החופש, החופש...
 
 
לצפיה ב-'המסע אל האי אולי/מרים ילן שטקליס.'
המסע אל האי אולי/מרים ילן שטקליס.
08/01/2016 | 10:25
4
2
מסופר על הרופא הגדול שמרפא את הצעצועים.
לצפיה ב-'התעלול/יהואש ביבר.'
התעלול/יהואש ביבר.
08/01/2016 | 10:30
3
3
מסופר על רופא המשפחה ד''ר גוגנהיים. הוא היה מבקר בבית מונצ'יק בגלל בתו שנשאה חן בעיניו. בגלל תעלול מכוער של הילדים הוא נאלץ לעזוב את המושבה.
לצפיה ב-'בספר אלרגיה/יהונתן גפן.'
בספר אלרגיה/יהונתן גפן.
10/01/2016 | 17:42
2
2
''אבא של קרן, אריאל, היה רופא ילדים מפורסם ברמת גן.''
לצפיה ב-'מתוך אוליבר טוויסט/דיקנס.'
מתוך אוליבר טוויסט/דיקנס.
10/01/2016 | 17:46
1
3
שתיהן עשו לילות כימים על יד מיטתו ורופא טוב היה בעזרתן.''
לצפיה ב-'מעשה בשתי ערים/דיקנס.'
מעשה בשתי ערים/דיקנס.
10/01/2016 | 17:54
2
''כמה שנים לפני שפרצו האימים ישב בפריז רופא צעיר ושמו אלכסנדר מנט, שחי חיי אושר עם אשתו האנגליה.''
לצפיה ב-'קפיטן בלאד =הפירט בספרו של רפאלו '
קפיטן בלאד =הפירט בספרו של רפאלו
10/01/2016 | 21:08
6
3
סאבאטיני הוא רופא.
לצפיה ב-'דוקטור מר שמלו מלו '
דוקטור מר שמלו מלו
11/01/2016 | 09:17
5
6
סיפור בחרוזים
כתבה שלומית כהן אסיף
צייר יוסי אבולעפיה . 
המחזה :
כריכת הספר
 
"אל רופא הילדים
אצו רצו עם הילד
דוקטור מרשמלו מלו
מומחה
היה כתוב על השלט "
בהוצאת עם עובד /2002
 
לצפיה ב-'דגנית החולה '
דגנית החולה
11/01/2016 | 09:25
4
1
ג'ו ליצ'פילד ופליסטי ברוקס .
בהוצאת כתר /2013יצא לראשונה ב2005
"הנה דוקטור דגנית,הרופאה .....
דגנית עובדת במרפאה. התפקיד שלה הוא לעזור לילדים להשאר בריאים ולטפל בהם כשהם חולים ."
"שניה בתור נכנמסת אימא עם תינוקת קטנטנה ששמה הודיה וילד קטן ששמו מושה.
"באנו לבדיקת ההתפתחות של הודיה ",אומרת האם
דגנית בודקת את הודיה בתשומת לב ....."
...
 
לצפיה ב-'טעות שם הספר :דגנית '
טעות שם הספר :דגנית
11/01/2016 | 09:27
3
2
הרופאה .
בהחלט לא חולה .
לצפיה ב-'ע. הלל '
ע. הלל
11/01/2016 | 09:40
2
3
ההורים היו מודאגים
יואש
"לא אכל,
לא שתה "
זוכרים "הילד חלש !"
והחליטו לרופא לגשת
"מדד הרופא את החום
במדחום.
בדק אם הגרון
אדום"
ומסקנה גם היתה "הילד רזה
וזהו זה "
אמר הרופא להורים המודאגים "הילד צריך לאכול
והרבה !זה הכול !"
וכך זה היה ...
ואם תפגשו היום ביואש עם אבא תסכימו
"שמשון הגיבור ממש"!
מתוך : בוקר טוב של ע. הלל בהוצאת הקיבוץ המאוחד
לצפיה ב-'רגע '
רגע
11/01/2016 | 09:47
1
1
אתם יודעים לא!
 לא צריך כול כך מהר
לרוץ להתיעצות עם הרופאים .
הנה קחו דוגמה מהנמלה
"הנמלה
הצטננה
השתעלה
ולא יכלה
האומללה
לשיר עם כול המקהלה !
מה היא עשתה  תשאלו
ובכן
אכלה ביצה,  חלב שתתה,כוס חלב חם  
רווח לה 
ובצהלה
יכלה
"לשיר עם כול המקהלה "  
הנמלה ........
לצפיה ב-'ושני רופאים '
ושני רופאים
11/01/2016 | 10:03
2
נוספים מוזכרים בספר
-"הנרקיס מלך הביצה" של לוין קיפניס
הרופא שהגיע לביצה הציע למלך הצפרדעים , להריח את ריחו של פרח מסוים .
או אז יבריא .
ו"שוכנות הביצה יצאו לחפש פרח שיבוא לרפא את מלכם".
 
 בספר "פרח לב הזהב " ע"פ אנדרסן
"קראו הבנים לרופאים לרפא אותה,אך איש מהם לא ידע לרפא את החולה.כי היתה המחלה קשה מאוד.היה שם בעיר עוד רופא אחד זקן.קראו הבנים גם לרופא הזקן .
בא הרופא בדק את החולה ואמר. :
- אם יש פרח אדום ולב זהב לו .
אם תריח ממנו החולה -תרפא. "
מתוך הספר שערך רפאל ספורטה "פרח לב הזהב ".
 
 
לצפיה ב-'לגעת בקרפד או: ללמוד מהנאות – חלק שני/ לי עברון-ועקנין '
לגעת בקרפד או: ללמוד מהנאות – חלק שני/ לי עברון-ועקנין
05/01/2016 | 12:27
11

על התרגום העברי ל"מעיין הנצח" מאת נטלי באביט

ויני פוסטר בת האחת-עשרה מגלה באקראי, בחורש הסמוך לביתה, מעיין המעניק לשותים ממנו חיי נצח; עלם יפהפה שותה ממנו – זהו ג'סי טאק, הכובש את לבה מיד. בעקבות המפגש עם ג'סי נעשית ויני מעורבת מאוד בגורל משפחתו – משפחת טאק, אנשים פשוטים ותמימים ששתו מן המעיין בבלי דעת לפני שנים רבות. ויני נקשרת אל המשפחה בידידות עמוקה ובאחריות משותפת לשמירת סוד המעיין, שהיא מבינה עד מהרה כי הברכה הטמונה בו אינה אלא קללה, ואם ייוודע דבר קיומו לציבור הרחב ייגרם אסון. עוד על "מעיין הנצח", עלילתו והמחשבות שעורר בי, אפשר לקרוא כאן; הרשימה הזאת מוקדשת לא לספר עצמו אלא לתרגומו המצוין של אסף שור.

http://ha-pinkas.co.il/%D7%9C%D7%92%D7%A2%D7%AA-%D...
לצפיה ב-'מזל של יום שלישי '
מזל של יום שלישי
05/01/2016 | 09:26
20
21
בוקר טוב חברים
וכך כתבה שלומית כהן אסיף
"מזל של יום שלישי"
ביום שלישי פגשתי
מכשפה בשביל:
"בוא ילד,יש לי עץ
עליו כול ממתק מבשיל."
 
המכשפה המרשעת
רצתה למשוך אותי באף,
רצתה להאכיל אותי
בממתק מכושף .
 
איזה מזל פה מתמזל!
כול יום שלישי אני זולל
רק מה שסבא מבשל:
עשרים קציצות ומרק .
ביום כזה טעים
מי צריך ממתק?!
 
בוקר של יום שלישי
יום של מזל
בוקר טוב חברי
 
לצפיה ב-'מרק '
מרק
05/01/2016 | 09:36
19
18
החורף מביא עימו שלל מרקים ונינוחם
מזמינה להעלות "מתכוני"מרקים כבשנה שעברה
לחימום הפורום
ומתחילה "מרק האקליפטוס " יהונתן גפן
השם נחמד ,הספר מעט קשה ,בזמנו כתבתי על הספר .
לצפיה ב-'מרק דלעת/הלן קופר הוצ. יבנה'
מרק דלעת/הלן קופר הוצ. יבנה
05/01/2016 | 11:02
17
 
 
מרק דלעת, המרק הטעים ביותר שאפשר להעלות על הדעת, מתבשל כאן, בבקתה, על-ידי החתול שקלף את הפרי וגם פרס, ועל-ידי הסנאי, שבחש בסיר ובחש ובחש ובחש, ועל-ידי הברוז, שהביא מלחיה ובזק למרק לא הרבה מדי ולא מעט. מתכון להכנת מרק דלעת קר ל4- מנות קחו: 1 ק"ג דלעת/3 כוסות חלב מלח/פלפל שחר 1 שקית שמנת מתוקה חתכו את הדלעת לקביות גדולות. בשלו אותן בסיר כמעט מים עד שתתרככנה, רסקו אותן בבלנדר עם מי הבשול, החזירו לסיר, הוסיפו את החלב, הוסיפו מעט מלח ופלפל לפי הטעם, כסו והביאו לרתיחה. בשלו 7-8 דקות על אש נמוכה, הורידו מן האש והוסיפו את השמנת. הניחו למרק להתקרר והכניסו אותו למקרר לכמה שעות. צקו לקעריות מקררות. אפשר לפזר עליהן גבינה מלוחה מפררת, או קרוטונים. פתחו את הספר ותמצאו גם מתכון להכנת מרק דלעת חם המרק הטעים ביותר שאפשר להעלות על הדעת!
 
לצפיה ב-'מרק משהו משהו/ הלן קופר הוצ. יבנה'
מרק משהו משהו/ הלן קופר הוצ. יבנה
05/01/2016 | 11:05
7
 
בסיפור מרק משהו משהו יש את הברווז, סנאי, וחתול.
 
הברווז: לא מוכן לאכול את המרקים הטעימים ביותר וגם הוא מוכן לאכול רק מרק דלעת.
 
חתול: מכין מרק דלעת כדי שהברווז לא יתלונן על מרקים אחרים.
 
סנאי: אוזר לחתול לבשל מרק דלעת טעים ומזין.
 
לצפיה ב-'קמצוץ פלפל/ הלן קופר הו. יבנה המשך לספר מרק דלעת'
קמצוץ פלפל/ הלן קופר הו. יבנה המשך לספר מרק דלעת
05/01/2016 | 11:07
16
 
"מה יהיה אם נוסיף קמצוץ של פלפל למרק דלעת – או למרק גזר – שבסיר מתבשל?" כך חשב הברווז והחליט לחפש חנות של פלפל – והלך לאיבוד! איזה מזל שבסוף הוא הצליח למצא את חבריו ולחזור ממרחק ולפלפל את המרק! ספר זה הוא מנה שניה לרב המכר "מרק דלעת".
 
לצפיה ב-'סבא בישל מרק מאת: נירה הראל איירה:עפרה עמית הוצאת הקיבוץ '
סבא בישל מרק מאת: נירה הראל איירה:עפרה עמית הוצאת הקיבוץ
05/01/2016 | 11:10
27
 
הוצאת הקיבוץ המאוחד 2
 
לצפיה ב-'מרק עכברים/ארנולד לובל הוצ. צלטנר'
מרק עכברים/ארנולד לובל הוצ. צלטנר
05/01/2016 | 11:15
1
4
 
 
סמור החליט שלארוחת הערב יאכל מרק עכברים. עכבר, בעצם. ואולם, לעכבר היו תכניות אחרות. הוא הציע לסמור להכניס למרק ארבעה סיפורים, כדי שיהיה יותר טעים. למרבה המזל סמור היה מוכן לשמוע! זהו ספר שנכתב, אוייר ועוצב מיוחד לילדים העושים את צעדיהם הראשונים בקריאה. ארנולד לובל הוא אחד הסופרים-מאיירים האהובים והמפורסמים בארצות-הברית, שזכה בפרס קאלדקוט היוקרתי. לובל הוא מחברם של ספרי ´צפרדי וקרפד´ שיצאו בהוצאת מודן, והם אהובים על ילדים ועל הוריהם זה עשרות שנים. את הספר תרגם סופר הילדים יהודה אטלס.
 
לצפיה ב-'מרק עכברים של מהעכבר מרק עכברים, אבל העכבר, '
מרק עכברים של מהעכבר מרק עכברים, אבל העכבר,
05/01/2016 | 11:17
3
שהבין את גודל האסון הצפוי לו, הצליח לעכב אותו:
"חכה רגע!" אמר העכבר,
"המרק הזה לא יהיה טעים.
אין בו סיפורים.
מרק עכברים
יוצא טעים
רק כשיש בתוכו סיפורים."
הסמור הודה שאין לו סיפורים, והעכבר גילה נדיבות:
לצפיה ב-'מרק טעים מילים: סמדר שיר לחן: משה דץ '
מרק טעים מילים: סמדר שיר לחן: משה דץ
05/01/2016 | 11:22
9
 
 
 
איך מבשלים מרק טעים
מרק טעים איך מבשלים
 
לוקחים סיר גדול
ממש סיר ענק
ושופכים לתוכו
את כל גן הירק
עגבניות מלפפונים
חסה כרוב ורבע צנון
קישואים וחצילים
גזר דלעת ומיץ לימון
 
ואז בוחשים
ומרתיחים
ושוב בוחשים
ומבקשים
 
אברה קדברה אברה דברה דים
הלוואי שהמרק יהיה טעים
 
איך מבשלים מרק טעים...
 
לוקחים סיר גדול
ממש סיר עמוק
ושופכים לתוכו
קצת חמוץ קצת מתוק
צימוק אדום חרוב שחור
ארטיק מסטיק סוכריות
כף סוכר ועוגיות
חיבוקים ונשיקות
 
לצפיה ב-' מרק האבנים'
מרק האבנים
05/01/2016 | 12:11
2
5
 
 
נווד צמא ורעב פסע בדרך.
לשמחתו הוא זיהה עיירה קטנה והתקדם לקראתה.
האיש שפתח את הדלת עליה הקיש - השקה אותו בשמחה, אך לצערו השיב כי אין לו מזון עבורו וכי בשל הבצורת כמעט ואין אוכל בכל האזור.
הנווד ביקש ממנו גפרורים וסיר והחל להרתיח מים על האש.
 
מדי פעם הוא הכניס אבן, בחש והריח את המים המבעבעים בעצימת עיניים מלאת עונג.
המארח שצפה בהתרחשות מהצד הפך לסקרן ושאל את הנווד למעשיו.
הנווד הביט בו בפנים מאירות והשיב בחיוך גדול כי הוא מכין את מרק האבנים המפורסם שלו.
"ואיזה טעם יש לו"? - שאל המארח בהשתאות.
"טעמו כטעם גן עדן ונפשי כבר יוצאת אל המרק שבקרוב יהיה מוכן" השיב הנווד וכולו שמחה.
חשב רגע המארח ושאל "האם אתה מעוניין כי נוסיף תפוחי אדמה למרק"?
הנווד חייך ואמר כי זהו רעיון מצוין.
עוד הוא מערבב את תפוחי האדמה המתבשלים להם בסיר - והנה שכן בדלת.
השכן שהגיע לריח המרק המתמר שמע בהתרגשות את סיפור המרק המופלא וביקש להוסיף גם את מעט הבצל שבידיו למרק המתהווה ונוצר.
 
וכך עומד לו הנווד, בוחש ומריח - בהתמוגגות ובפנים קורנות שמחה ומדי פעם המרק מתעשר לו בתוספת איכותית ומזינה.
 
ניחוחות המרק כבר ממלאים חודשים את מרחבי העיירה, האבנים המיותרות כבר מזמן הוצאו מתוכו, שלטים אודות סגולותיו הנדירות נתלו בחזית הבית ועולים רבים לרגל נקבצים ומצטרפים לסוף תור הממתינים לחזות בפלא, ולשלם עבור זכות הלגימה מהמרק הקסום.
 
כבר מספר שבועות העיירה הפכה מוקד עליה לרגל ושמע מרקה המפורסם יצא בכל רחבי המחוז.
 
שליחים בהולים יוצאים מדי בוקר לכל רחבי הממלכה ומביאים מעט ממרק הכשפים לחפצים במזור ולמשתוקקים - המצפים לנפלאותיו.
 
עד כאן סיפור מרק האבנים.
ואנחנו - מה איתנו, מה עם מרק האבנים שלנו ? כיצד אנחנו מאפשרים לעצמנו להפוך חסרון ליתרון ? ומה מסייע לנו ליצור לעצמנו חזון ממגנט - מלא השראה ודמיון ?
 
לצפיה ב-'http://www.gollem.org/page.asp?id=75&show=photo&pn=363'
http://www.gollem.org/page.asp?id=75&show=photo&pn=363
05/01/2016 | 12:12
1
1
לצפיה ב-'מרק מכפתור'
מרק מכפתור
05/01/2016 | 12:15
6
37
לצפיה ב-'הכבשה שבאה לארוחת ערב/סטיב סמולמן.'
הכבשה שבאה לארוחת ערב/סטיב סמולמן.
05/01/2016 | 18:07
5
8
לזאביק הזאב נמאס לאכול מרק ירקות והנה נוקשת בדלתו כבשה קטנה.
לצפיה ב-'מרק פלאים/יאנאקי סוריאראצ'צ'י -סרילנקה (ציילון) :'
מרק פלאים/יאנאקי סוריאראצ'צ'י -סרילנקה (ציילון) :
05/01/2016 | 18:33
4
5
לצפיה ב-'את מרק הפלאים '
את מרק הפלאים
06/01/2016 | 09:58
3
8
את מרק הפלאים על כול מגוון הירקות ,אני מזמינה אלי .
תודה ובאהבה רבה ליעל,חרצית והזרה על שפע מטעמי המרקים: על
אוצרותיהם-תוכנם,טעמיהם,סודותיהם,והשפעתם.
כך לדוגמה
כול כך שמחנו שהברוז, החתול והסנאי  שבו להיות חברים -איכפתיים,סבלניים ועל ערך הוויתור מקפידים .מתוך הספר "מרק דלעת".
ועד כמה נהינו משיתוף הפעולה של אנשי הכפר המסוגרים והקדרוניים .
"לבסוף היה המרק מוכן .כול אנשי הכפר נאספו. הם הביאו אורז וכיסונים מאודים.הם הביאו ליצ'י ועוגות מתוקות .הם הביאו תה והדליקו פנסים
כולם התישבו לאכול.
הם לא ישבו יחד וחגגו כך הרבה מאוד זמן" מתוך "מרק אבנים" של ג'ון ג' מות'
אין כמוכן .
ומה נשאר כעת ?רק להפגש במרקיה....
לצפיה ב-'מרק גזר '
מרק גזר
06/01/2016 | 10:07
2
8
 
כתב ואייר ג'ון סיגל .
בהוצאת הקיבוץ המאוחד.
מאנגלית נעמי בן גור/2013 
יצא לראשונה ב2006
וכך זה מחיל 
"זה היה בעונה שהארנב הכי אהב
הגיע הזמן לתכנן את הגן ,להזמין זרעים של גזר 
ולחלום על המאכל האהוב עליו ביותר -מרק גזר .
באיור בעמוד הנגדי מופיעים איורים, על כול העמוד,סוגי גזרים שונים 
ומתחתם הכיתוב כדוגמה:גזר סגלגל עבה,גזר אגודלי,גזר כתום כהה וכו 
 
 
 
 
 
לצפיה ב-'ומי זוכר את הסדרה הנהדרת הזאתסיפורי עמים: '
ומי זוכר את הסדרה הנהדרת הזאתסיפורי עמים:
06/01/2016 | 17:32
1
9
 
סיפורי עמים: הקבצן ומרק האבן (חלק 1)  : https://www.youtube.com/watch?v=Rkh23yKB190
 
 סיפורי עמים הקבצן ומרק האבן (חלק 2): https://www.youtube.com/watch?v=54RO92H7Iko
לצפיה ב-'סדרה נפלאה.'
סדרה נפלאה.
07/01/2016 | 15:02
לצפיה ב-'היום השעת סיפור נזכרתי בספר '' יונתו והדלעת הענקית'מיכאל אבס'
היום השעת סיפור נזכרתי בספר '' יונתו והדלעת הענקית'מיכאל אבס
06/01/2016 | 17:34
1
12
 
אייורים מקסימים של קני קרמן. על המרק הנפלא שסבתא בשלה אבל הנכד יונתו לא רצה לאכול כי לא אהב מרק דלעת. ראה תקציר. הילדים מאוד אוהבים את הסיפור וכל אחד מאוד אוהב לשתף את חבריו במרק האהוב עליו. ממליצה מאוד במיוחד לסבתות......
 
תקציר :
בסיפור מסופר : יונתן הוא נכד המגיע לביקור אצל סבתו לעיתים קרובות .
יונתן אוהב לאכול עוף   ומרק ירקות :תפוח אדמה ,אטריות ,גזר וקישואים .
ערב אחד הפתיעה אותו סבתא והכינה מרק דלעת  אבל דני לא אהב את הדלעת שהיתה במרק .
יונתן שב לבקר את סבתא וסבא שרצו מאוד  שיאכל את הדלעת ולכן סבא סיפר לו סיפור מיוחד על  זרע של דלעת שזרה  בשדה שלו  ועברו כמה ימים ופתאום צמחה  דלעת  כתומה שכל  יום  גדלה  וגדלה ולא הפסיקה לגדול עד שנהייתה  ענקית .
הסבא המשיך וסיפר :לא רציתי שחיות יבואו ויאכלו את הדלעת  ולכן בניתי מסביב לדלעת הענקית גדר מעץ .
אחרי זמן מה הדלעת הבשילה והיה כבר אפשר לבשל אותה , אבל לא היה סיר ענק בשביל הדלעת ולכן הלכתי לנפח  שעושה סירים ובקשתי שיכין את הסיר הכי גדול בעולם .
כשסיים הנפח את הכנת הסיר הבאתי מנוף ומשאית שהביאו את הסיר עם הדלעת קרוב לביתי .
אחרי שהסיר היה בקרבת הבית וסבתא ואני במשך שעות רבות   מילאנו דליים במים ושפכנו אותם   לסיר עם הדלעת .
אחרי  שסיימנו לשים את המים בסיר אספנו הרבה עצים והדלקנו מדורה גדולה .המדורה הייתה :4 ימים ו-4 לילות כשהמים רותחים ואז ניתן היה  לבשל את הדלעת  .
ובדיוק כעבור שנה הדלעת הייתה מוכנה והיה אפשר לאכול אותה .
נתנו לשכנים לחברים של אימא ואבא שלך  לכולם וכמעט שום דבר לא  נשאר ואז יונתן פנה לסבא וביקש ממנו לטעום ממרק הדלעת .
סבא השיב לו שיש לו מזל שנשארה חתיכה אחרונה ואמר לו תטעם אותה היא במרק של סבתא .
באותו יום בצהריים יונתן אכל מרק עם חתיכה גדולה של דלעת כתומה ו אמר :לא אמרתי שאני  לא רוצה או  לא טעים לי  כי כשסיים את המרק אמר תודה רבה , הוא היה לי מאוד טעים.
 
לצפיה ב-'בסעודה אצל המלכה מגישים מרק.'
בסעודה אצל המלכה מגישים מרק.
10/01/2016 | 17:47
1
לצפיה ב-' -החיסונים '
-החיסונים
05/01/2016 | 07:54
10
יש שהתחסנו ויש שלא
יש ששכחו ויש שאת עצמם מלקים
מאבקי המשרדים והקופות
עולים וצצים .
מקרן פינה מבטחים
עוד יגיעו חיסונים .
 
של סילברסטין מספר
הזריקה
"כמעט שכחתי-
הגיע הזמן לחיסון נגד שפעת ודלקת ראות.
זה יקח דקה בקושי,
ולא יכאב מאוד.
קדימה -להפשיל שרוולים או להוריד מעילים
ונמצא בדיוק את הזווית
לזריקה השנתית."
עמוד 39 "הכול בפנוכו "
עם זריקה ובלי זריקה העיקר שתהיו בריאים . 
ו
 
 
לצפיה ב-'כי חורף '
כי חורף
04/01/2016 | 11:27
12
והיום השמש דוקא הציצה .
יום שלו לכם חברי ,יום שקט.
חורף
גידי גוב שר
מילים: יואל לרנר
לחן: אבנר קנר
"כי חורף
השמש נעלמת בחורף  ..."
"הגשם מטפטף על העורף
חורף - וקר
חורף - צריך ללבוש
מעיל כל החורף"
 
לצפיה ב-'תמונת היום'
תמונת היום
03/01/2016 | 19:50
10
19
לצפיה ב-' מכונות אוטומטיות בגרמניה, שמכניסים אליהן מתנות לא רצויות'
מכונות אוטומטיות בגרמניה, שמכניסים אליהן מתנות לא רצויות
03/01/2016 | 20:18
9
15
ומקבלים ספר בתמורה, לקוראים גרמנים נמצא פינוק אמיתי בעונת החגים: הם יכולים לסחור במתנות לא רצויות שקבלו לחג בספרים.
המתנות הלא רצויות יתרמו לצדקה.
 
 
 
לצפיה ב-'10 ספרים ששרדו את הצנזורה של משרד החינוך'
10 ספרים ששרדו את הצנזורה של משרד החינוך
03/01/2016 | 20:24
8
17
לצפיה ב-'ועוד 10 ספרים שלא מלמדים בבתי הספר, וחבל....'
ועוד 10 ספרים שלא מלמדים בבתי הספר, וחבל....
03/01/2016 | 20:36
11
לצפיה ב-'לכתבות שהובאו בלינקים יש ריח חריף של דיעה פוליטית'
לכתבות שהובאו בלינקים יש ריח חריף של דיעה פוליטית
04/01/2016 | 17:08
6
12
אז לצורך האיזון אמליץ לכל אדם רציני לקרא מה שכתוב בגיליון אתמול של העיתון האינטרנטי של אהוד בן עזר וניתוח יצירה אחת - זו של רביניאן.
 
 ואמת בפרסום - היא לא 'נאסרה' ולא 'הוחרמה' - היא לאמתקבלת כחומר קריאה ועבודה ל5 יחידות בספרות.
 
אני לא קראתי את הספר - אבל העליהום על משרד החינוך שטעה בשיקול דעת  חרג מגבולות הסביר
 לסופרת שהתעשרה מהסיטואציה אאחל למצוא בעל ערבי בדיוק כזה כצמו גיבור ספרה.
לצפיה ב-'מהעיתון האינטרנטי של אהוד בן עזר'
מהעיתון האינטרנטי של אהוד בן עזר
05/01/2016 | 00:20
5
13
מאת: יוסף אורן
הנרטיב הפלסטיני ברומאן עברי
חלק א' של המאמר
על הרומאן החדש של דורית רביניאן
"גדר חיה"*
"קורא שמיקד את קריאתו ברומאן "גדר חיה" רק בסיפור האהבה הקלישאי המסופר בו, זה שנרקם במשך חצי שנה בניו-יורק בין ליאת בנימיני הישראלית מת"א לבין חלימי נאסר הפלסטיני מרמאללה, שילם ללא-ספק מחיר מופקע עבורו, כי החמיץ את הרובד הנועז יותר בו והוא הרובד האקטואלי-פוליטי, שבו הציפה המחברת, דורית רביניאן, דיון בנרטיב הפלסטיני על הסכסוך הערבי-יהודי, שאליו הוסיפה את תמיכתה בפתרון שהפלסטינים מציעים לו: ייסוד מדינה דו-לאומית בין הירדן לים התיכון במקום מדינת ישראל, שהיא מדינת הלאום של העם היהודי בהיקפו העולמי.
פרקי החלק הראשון של הספר (החלק המכונה "סתיו") הם שהטעו את הקורא להניח שעליו להתרכז רק בעלילת האהבה, כי בהם הצניעה רביניאן את הניגודים הלאומיים שעלולים היו לשבש את הימשכותם הארוטית של ליאת וחילמי זה לזה. לעומת זאת הבליטה את קווי-הדמיון שתרמו להתאהבותם המיידית אחד בשני: שניהם מתוארים כיפי-תואר וכמעט בני אותו גיל. חילמי בן עשרים ושבע וליאת מבוגרת ממנו רק בשנתיים. לשניהם גוון עור זיתי ועיניים חומות של בעלי "יישות מזרח-תיכונית" (עמ' 23). היא נמשכה לכפות ידיו, "ידיים גדולות ויפות" (עמ' 22-21), והוא הוקסם משפתיה היפות והחושניות (עמ' 38).
מרגע ההיכרות בבית-הקפה "אקווריום" כבר היו חילמי וליאת משוחררים זה בחברת זה, ובצאתם משם צחקו לא רק מהאופן המשובש שכל אחד מהם הגה מילים ספורות שידע משפת האם של הזולת, אלא גם מכל מה שראו וחוו בדרכם אל הסטודיו שלו בברוקלין. עד מהרה כבר פנה חילמי אל ליאת בכינוי "באזי", קיצור "באזילַה חִלְוַה" – "אפונה מתוקה" בערבית (45), והיא הוסיפה לשמו את סיומת החיבה הישראלית וכך הפך בפיה מחילמי ("החולם" בערבית) ל"חילמיק". וכבר באותו לילה חגגו את אהבתם בחדרו. הוא "משתלהב ומתמסר ונפתח כמו מניפה גדולה" והיא "רועדת ונאנקת מרוב עונג" (65).
גילויי הקריאה הנוספת
בנקודה זו, שבה כמו הרבה גברים ונשים אחרים שנפגשו באקראי בבתי הקפה ובבארים, בילו יחד את סוף השבוע, "התנחמו זה בזה והפיגו במשהו את בדידותם בעיר הענקית הזו," היתה יכולה גם רביניאן לסיים גם את הרומאנס הקצר הזה בן היומיים בין ליאת וחילמי "בחיבוק גדול ובנשיקת פרידה חברית ליד הדלת" (96). אם לא בחרה באפשרות הזו, בשלב שבו מיצתה למעשה את עלילת האהבה הצרופה, בסוף החלק "סתיו", סיפקה רביניאן בעצמה את ההוכחה, שלא כדי לספר עוד עלילת אהבה המתאמצת לשכנע שהאהבה גוברת על כל הניגודים ועל כל המכשולים ו"בסוף האהבה מנצחת" (245) כתבה את "גדר חיה" – אלא כדי להתקדם אל העלילה שהיה חשוב לה יותר לכתוב והיא העלילה הרעיונית, האקטואלית-פוליטית.
לפיכך, מוצע לכל קורא, אשר ריכז את קריאתו בעמודי החלק הראשון של הרומאן (ב"סתיו" יש פחות ממאה עמודים), רק ברומאנס שהתפתח בין ליאת וחילמי, לחזור ולקרוא אותם שנית והפעם כדי להשתכנע שעלילת האהבה נוצלה ברומאן הזה כבמה להעלאת העלילה הרעיונית, שהרי לא ייתכן שפלסטיני וישראלית יגיעו לפרישת המניפה שלו ולאנקות העונג שלה בלי שמכשול הסכסוך הערבי-יהודי, האמור להפריד ביניהם, יעלה בשיחותיהם קודם לכן.
ואכן, תחילה עלה "הסכסוך" בשיחתם כזיכרון ישן של כל אחד משניהם מתקופת נעוריהם. ליאת סיפרה לחילמי ברוח מבודחת כיצד הצטיידה בסיכה במשך שנתיים, בהיותה תלמידה ב-1982, כדי להתגונן מפועלי בנין מהשטחים שעבדו ולנו באתרי בנייה שהיו סמוכים לדרך שלה אל ביה"ס היסודי (47), וחילמי גמל לה באותה בדיחות-דעת בתיאור הפגישה הראשונה שלו ושל חבריו עם ילדי מתנחלים בוואדי ליד רמאללה. אף שהיו מצויידים עם כל הדרוש, "עם כיפות ופאות וציציות", ברחו ילדי המתנחלים בעודם צורחים כמבועתים "ערבים!" (48).
בדיחות הדעת נעלמה מסיפוריו הבאים של חילמי. המכריע מביניהם היה הסיפור על מאסרו בכלא הישראלי למשך ארבעה חודשים, בהיותו נער בן חמש-עשרה, בגין ציור הדגל הפלסטיני על קיר בחברון (86). למאסר הזה היתה השפעה מכרעת על המשך חייו. אחרי שהשתחרר מהכלא, החליטו הוריו להרחיקו מזירת העימותים בחברון והם העתיקו את מגוריהם לרמאללה הרגועה ממנה. וגם משם דאגו להרחיקו, בסיום לימודיו בתיכון, אל מחוץ לאזור הסכסוך. ב-1996 נשלח להשלים תואר ראשון באוניברסיטת בגדד, בירת עיראק. וב-1999 נפגש עם אימו, אך לא ברמאללה, כי אם במכה שבסעודיה, כי בעוד שאביו נשאר אתאיסט, הפכה אמו בינתיים למוסלמית אדוקה. סביר להניח שבפגישה זו עם אימו במכה הוסיף גם חילמי את התואר חאג' לתואר האקדמי שקיבל בבגדד, כי לא חזר עם אימו לבית הוריו ברמאללה, אלא עבר לחיות כצייר בניו-יורק, כדי לבצע שם את השליחות שאימו יעדה למשכילים מבין ילדיה הבוגרים, לו ולאחיו ואסים (187). רק פתי יאמין שבמרכזי השנאה האלה למדינת ישראל (בגדד ומכה) לא ספג חילמי מטעני טינה כבדים נגד המשך קיומה של מדינת ה"יאהוד" במזרח התיכון. בכל אופן, ציוריו – כך יובהר בהמשך – יעידו שגם מעבר לאוקינוס האטלנטי לא ניתק חילמי את עצמו מהמאבק הפלסטיני.
דיוקנו של תועמלן פלסטיני
בינתיים נמשיך בקריאה החוזרת של פרקי "סתיו" כדי להוכיח שחילמי לא התרחק מהמאבק הפלסטיני כלל וכלל, ורק היקסמותה של ליאת מתלתליו, מגוון הזית הבהיר של עורו, משתיקותיו ומפיזור רוחו, הטעתה אותנו לחשוב שהוא אמן מיוסר, "מרחף" ומסתורי, בעוד שבפועל היה צייר מגויס, ותועמלן מתוחכם, מרוכז וחד כתער, של המאבק הפלסטיני נגד קיומה של מדינת ישראל, שביטא בקול מתון ובכל הזדמנות באוזני ליאת את הנרטיב הפלסטיני שלו.
חילמי נחשף לראשונה שאין תוכו כברו כאשר מנה באוזני ליאת על "חולשותיו": הוא אינו יודע לנהוג ברכב, אינו יודע לירות ברובה ואינו יודע לשחות בים. לא במקרה התעכב על סיבות אי-שליטתו בשחייה: שהרי בחברון אין ים, וצה"ל מערים קשיים ומונע מחברוני להגיע לים של עזה. ואז אחז בידה של ליאת ואמר לה ב"חצי חיוך": "לא נזרוק אותך לים בגלל זה, בואי –" (34).
מי שבתמימותו הניח שליאת לא קלטה את משמעות האִיוּם באמירה מבודחת זו של חילמי, השגורה בפי הפלסטינים, באה מיד ההתרחשות הבאה והוכיחה שטעה. כאשר התברר לשניהם שחילמי איבד את המפתחות לדירתו, הציעה ליאת פתרון מעשי: להזמין מנעולן שתוך דקות יפרוץ את הדלת ויתקין מנעול חדש. ואז קלטה את מבטו ושוב היכה בה "אותו הד עמום של אשמה" (שהתעוררה בה למשמע עוול הרחקתו מהים ע"י צה"ל), כי היתה בטוחה "שמטרידות אותו כרגע שאלות דחופות יותר מהמפתח שהם (הערבים) שומרים אצלם עם החלום לשוב אל הבתים והשדות ובארות המים." (43).
ואם גם הניצוץ שנדלק במבטו של חילמי, כאשר הציעה לו להתקין מנעול חדש, לא הוליד אצל ליאת יותר מהמחשבה על המפתח שהפלסטינים מזכירים לעצמם באמצעותו את חלום השיבה שלהם אל "רמלה-לוד-יפו-חיפה וגו'", היתה צריכה להבין אל מי נתלוותה כאשר ניגלה לעיניה המחזה הבא בחדרו. על חוטים שנמתחו מקיר לקיר נתלו עשרות גיליונות נייר ועליהם רישומי עיפרון של דמות אחת – "דמות של ילד, שראשו גדול ומלא תלתלים כראשו של חלמי, גופו צנום וגפיו ארוכות. - - - ובכל הרישומים עיניו עצומות, אולי ישן אולי מת. הוא לבש מין כתונת לילה או גַלַבִּיָה רחבה, וריחף לו באוויר." הריחוף של הילד ברישומים אלה הזכיר לליאת את הציורים של שאגאל והיא ביטאה זאת בהתפעלותה, אך בעוד הוא צוחק משבחיה "בתרועה רמה," הסתיר מיד בכף ידו "את החיוך שקפא לו על השפתיים, והעביר מציור לציור את עיניו שהרצינו פתאום." (עמ' 62-60).
חילמי אינו "ערבי צמחוני"
ואם נוכח ההפכים האלה בתגובותיו של חילמי במעמד הזה לא נמלטה ליאת מיד מחדרו, עניין לנו כאן עם ישראלית, שכמו רבים מהישראלים המזדהים כתומכים ב"מחנה השלום", גם היא מתהלכת עם רגש אשמה למשמע הנרטיב הפלסטיני – שיפורט בהמשך כפי שהוא מוצג ב"חורף", החלק השני של הרומאן – ולכן התאימה ביותר לתפקיד הכפול שהועידה לה רביניאן ב"גדר חיה": לייצג את הישראלים בוויכוחים עם התועמלנים הפלסטינים ממשפחת נאסר מרמאללה וגם לבצע בה-בעת את תפקיד "המספר" של עלילת הרומאן.
אל חלומו של חילמי בסדרת הרישומים, שהעניק לה את הכותרת "הילד החולם", נחזור מיד, אך לא לפני שנתעכב על עוד הערה אגבית שלו, המדברת בעד עצמה. בהיותם בדירתה של ליאת, מצא חילמי עותק צה"לי של התנ"ך ודפדף בו. וליאת, החושבת עדיין בפרקי "סתיו" שחילמי הוא "ערבי צמחוני" (81), תיארה לו בהרחבה את טקס הסיום של הטירונות שבו נשבעה נאמנות לצה"ל ולמדינה עם העותק הזה בידה האחת ועם תמ"ק עוזי בידה השנייה, ואז
לצפיה ב-'המשך'
המשך
05/01/2016 | 00:22
2
8
" ואז העיר לה: "כמו בחמאס, עם הקלצ'ניקוב והקוראן."
ליאת התקוממה על ההקבלה, אך חילמי לא נסוג ממנה: "זה לא בדיוק אותו מעמד פשיסטי, עם רובים וחיילים וספרי-קודש?" (82).
אף שליאת טענה שאין דמיון בין צה"ל לחמאס ושאין בדעתה להתנצל על היות ישראל מדינה המחזיקה צבא חזק להגנתה, השלים חילמי את הקרב המילולי ואמר: "זה צבא חזק שכובש אוכלוסיה אזרחית."
ובעודה עונה על טענת הכיבוש שלו מענה שלא לעניין (ו"אם בארבעים ושמונה אתם הייתם מנצחים במלחמה"), התמלאה מיאוס מעצמה על כך שנסחפה להתייצב לעומתו בוויכוח "טפל ומיותר." (83).
כאשר קוראים כך את פרקי החלק הראשון, ברור טיבו של התבשיל שהכינה רביניאן לקוראיה הישראלים בספר הזה. בעוד שאת חילמי גילפה כתועמלן פלסטיני שעמדתו הפוליטית בנושא "הסכסוך" מגובשת, הציבה מולו את ליאת כישראלית שמבחינה פוליטית היא כמעט "לוח חלק", ואם לא די בכך שאינה מצוידת מספיק כדי להתמודד עם טיעוניו (ובהמשך גם לא עם הטיעונים של אחיו, ואסים), היא גם מרגישה רגשות אשם כלפי סיפור הפליטוּת של הפלסטינים וגם חשה מיאוּס מעצמה כאשר היא נקלעת לוויכוח על "הסכסוך", שבעיניה הינו "טפל ומיותר."
"המפתח" של חילמי
אף שרביניאן שזרה גם בין פרקי "חורף", החלק השני של הרומאן, קטעים נוספים "מאותו דבר", מעלילת אהבה שבעצם מוצתה כבר בחלק "סתיו", ובאותה הקפדה על חלוקה מאוזנת בין גיבוריה, הסיטה בחלק זה את תשומת הלב, והפעם באופן מפורש, לעלילה הרעיונית-פוליטית. כך, למשל, מיד אחרי נתח קצר "מאותו דבר", המתאר ערב חורפי מושלג וקר שבו סיפרה ליאת לחילמי, והפעם "בלי הד של רגש אשם" (176), על השדות הירוקים של ילדותה בהוד השרון, והוא סיפר לה על שיטוטיו בוואדיות הזיתים של חברון, נדפס פרק רחב מהעלילה האחרת, פרק המוכיח שכמו כל תועמלן פלסטיני שומר גם חילמי ברשותו את "המפתח" שעליו הוא מבסס את השקפתו הלאומית.
למחרת כאשר התעכבו בסוהו ליד גלריה שבה הוצגו למכירה שני ציורי שמן של חילמי, שאלה אותו ליאת בתום-לב על משמעות הכיתוב שהתנוסס מתחת לשני הציורים: "מסמייה אל-זר'ירה" 2 ו-3. חילמי לא החמיץ את ההזדמנות לספר לה בהרחבה את הסיפור של משפחתו. רמאללה היא לפי השעה התחנה האחרונה בנדודי המשפחה. מוצא המשפחה הוא באותה "מסמייה אל-זר'ירה", כפר ששכן "קצת דרומה מלִיד", שהיא העיר לוּד כיום. במלחמת 1948 ברחו הוריו מ"אל-זר'ירה" למחנה פליטים ביריחו, במלחמת 1967 עברו מיריחו לחברון, ואחרי מאסרו כשהיה בתיכון נדדו שוב ועברו מחברון לרמאללה (183-181).
אחרי ההסבר הזה על תלאות משפחתו כמשפחת פליטים, אחרי שנאלצה לעזוב את ביתה ואת אדמתה ב"אל-זר'ירה", נזכרה ליאת בציור שמן שראתה בחדרו של חילמי, שבו צייר את ניו-יורק "כעיר רפאים של גשרים ומגדלים נטושים, אגמים מרצדים ומי-נהר שמנוניים, שכל מיני חפצים צפים בהם." (118). כעת הבינה שלא צייר את ניו-יורק הממשית, אלא ביקש לעורר באלה שיסתכלו בציור את השאלות הנוגעות במכאוב הפליטוּת של הפלסטינים: "למי שייכים החפצים בנהר, מיהם הבעלים של הפריטים האבודים שנגרפו בזרם." (181). ההבנה הזו חיזקה את הרגשת המועקה שחילמי נטע כבר קודם בליאת.
לשאלת ליאת אם היה רוצה לחזור לכפר ליד לוד, אילו זה היה אפשרי, השיב חילמי שאולי בני משפחתו ירצו לחזור לשם, אך אשר לו, הוא חולם לגור "ליד הים" (182). אל משמעות תשובתו זו נחזור בהמשך ואפילו בהרחבה, אך בינתיים נצרף לסיפור הנטישה המאולצת של הכפר על-ידי משפחתו של חילמי ב-1948 את ההשלמה שניתנה לו ב"קיץ", החלק השלישי של הרומאן. חילמי הגשים את חלום השיבה לכפר של אבות המשפחה, כאשר שכר בית בכפר ג'יפנה, בדרך לביר-זית צפונית לרמאללה, "בית אבן ישן עם עץ תות ענקי בחצר" (297) הצופה אל הוואדי ואל מטעי הזיתים והאפרסקים של הכפר – נוף המעיד על השורשיות של הפלסטינים בו (נוף ש-ס. יזהר הגדיר אותו בסיפור "חרבת חזעה" – למען אותה מטרה עצמה – הרבה שנים לפני דורית רביניאן בחמש מילים: "שטיח בינת-איכרים, אֶרֶג דורות"). אף שהיה מדובר בשכירות קצרת מועד, כי התכוון לחזור לניו-יורק ואל החדר ששכר אצל ג'ני בברוקלין, החליט חילמי לשקם את המטע הקטן וגם לזרוע ערוגות של צמחי תבלין וירקות בחצר, כי בכך מימש את החלום שביטא בארבעים רישומי הסדרה "הילד החולם".
מטרת הרומאן "גדר חיה"
ואשר לנרטיב הפלסטיני, שכה ריתק ושיכנע את ליאת, חשוב להעיר: בעיית הפלסטינים היא שבהיעדר מיתוס לבסס עליו את לאומיותם (אלא אם כן יצליחו לשכנע בּוּרים בעולם שהפלישתים מהמקרא הם אבותיהם הקדמוניים), הם המציאו נרטיב של מִסְכֵּנוּת כתוצאה מ"נַכְּבָּה" שגרמה לפיזורם כפליטים בעולם. וכזו היא בערך כל "החבילה" של הנרטיב הכוזב הזה: הציונות היא תנועה קולוניאליסטית והיא זו שאשמה באסונם של הפלסטינים. תחילה יזמה הציונות את ה"נכבה" הראשונה ב-1948, שגרמה לעקירת הפלסטינים מבתיהם בערים ומאדמותיהם בכפרים והנציחה אותם במעמד של פליטוּת ללא-מוצא במשך שלושה דורות. אחר כך יזמה הציונות גם את ה"נכבה" השנייה משנת 1967, שבה החמירה את מצבם של הפלסטינים על-ידי הכיבוש (אִיחְתִילַל) של שאר אדמותיהם ועל-ידי פעילות התנחלות מואצת בהם. העוול הזה יתוקן בבוא היום, אך רק על-ידי הנעת גלגלי ההיסטוריה אחורה.
בשלב הזה נפרמת האחְדוּת בין התנועות הפלסטיניות המרכזיות: מהחמאס על שני פלגיו, השיעי והסוני, המטיף למחיקת מדינת היהודים בכוח הנשק כמצוות האיסלם, ועד הפתח שלפי שעה הוא מחזר אחרי חמאס וגם בוחן, בלחץ ארה"ב ובלי התלהבות, את פתרון שתי המדינות זו לצד זו (אך ללא הכרה בישראל כמדינת העם היהודי, בלי הסכמה לסופיות הסכסוך ובלי הסכמה לוותר על זכות השיבה של הפזורה הפלסטינית כולה לתוך הטריטוריה שהיתה לישראל עד מלחמת 1967).
התועמלנים ממשפחת נאסר, ואסים וחילמי, המציגים את עצמם כנאורים וכשוחרי שלום אתאיסטיים, משכנעים – כך יתברר בהמשך – האחד בבירה אירופית חשובה (ברלין) והאחר בחשובה מבין ערי ארה"ב (ניו-יורק), שההשקעה בפתרון שתי המדינות היא חסרת תכלית ולא תפתור את "הסכסוך", ולכן מוטב לעבור כבר כעת לפתרון "הסכסוך" על-ידי הקמת מדינה דו-לאומית מהירדן ועד הים התיכון במקום מדינת ישראל.
דורית רביניאן כתבה את "גדר חיה" כדי להשמיע את תמיכתה בפתרון הדו-לאומי, שהאחים ממשפחת נאסר ברמאללה מפיצים בעולם.
* הוצאת עם עובד / ספריה לעם 2014, 344 עמ'.
מחבר המאמר הוא חוקר ומבקר ספרות, שזכה פעמיים בפרס היצירה ע"ש ראש הממשלה לוי אשכול ופעמיים בפרס הביקורת על שם המו"ל מרדכי ברנשטיין.
אהוד: אני צופה עתיד שיווקי וביקורתי מזהיר לרומאן ה"פלסטיני" של רביניאן, ובייחוד לנוכח העיתוי של רצח שלושת הנערים בין חלחול לחברון! – אכן, זו כנראה היום הספרות העברית הנחשבת, ובייחוד שאישה כותבת אותה, וכמובן לה גם מותר לכלול סקס ככל אשר תֹאבה מקלדתה."
לצפיה ב-'חלק שני ואחרון '
חלק שני ואחרון
05/01/2016 | 00:27
1
6
יוסף אורן
הפלסטיני חולם והישראלית הוזה
– הנרטיב הפלסטיני ברומאן עברי
>>>חלק שני ואחרון
של המאמר על הרומאן החדש של דורית רביניאן
"גדר חיה"
(הוצאת עם עובד / ספריה לעם 2014, 344 עמ').
"מטרת הרומאן "גדר חיה"
ואשר לנרטיב הפלסטיני, שכה ריתק ושכנע את ליאת, חשוב להעיר: בעיית הפלסטינים היא שבהעדר מיתוס לבסס עליו את לאומיותם (אלא אם כן יצליחו לשכנע בּוּרים בעולם שהפלישתים מהמקרא הם אבותיהם הקדמוניים), הם המציאו נרטיב של מִסְכֵּנוּת כתוצאה מ"נַכְּבָּה" שגרמה לפיזורם כפליטים בעולם. וכזו היא בערך כל "החבילה" של הנרטיב הכוזב הזה: הציונות היא תנועה קולוניאליסטית והיא זו שאשמה באסונם של הפלסטינים. תחילה יזמה הציונות את ה"נכבה" הראשונה ב-1948, שגרמה לעקירת הפלסטינים מבתיהם בערים ומאדמותיהם בכפרים והנציחה אותם במעמד של פליטוּת ללא-מוצא במשך שלושה דורות. אחר כך יזמה הציונות גם את ה"נכבה" השנייה משנת 1967, שבה החמירה את מצבם של הפלסטינים על-ידי הכיבוש (אִיחְתִילַל) של שאר אדמותיהם ועל-ידי פעילות התנחלות מואצת בהם. העוול הזה יתוקן בבוא היום, אך רק על-ידי הנעת גלגלי ההיסטוריה אחורה.
בשלב הזה נפרמת האחְדוּת בין התנועות הפלסטיניות המרכזיות: מהחמאס על שני פלגיו, השיעי והסוני, המטיף למחיקת מדינת היהודים בכוח הנשק כמצוות האיסלם, ועד הפתח שלפי שעה הוא מחזר אחרי חמאס וגם בוחן, בלחץ ארה"ב ובלי התלהבות, את פתרון שתי המדינות זו לצד זו (אך ללא הכרה בישראל כמדינת העם היהודי, בלי הסכמה לסופיות הסכסוך ובלי הסכמה לוותר על זכות השיבה של הפזורה הפלסטינית כולה לתוך הטריטוריה שהיתה לישראל עד מלחמת 1967).
התועמלנים ממשפחת נאסר, ואסים וחילמי, המציגים את עצמם כנאורים וכשוחרי שלום אתיאיסטיים, משכנעים – כך יתברר בהמשך – האחד בבירה אירופית חשובה (ברלין) והאחר בחשובה מבין ערי ארה"ב (ניו-יורק) – שההשקעה בפתרון שתי המדינות היא חסרת תכלית ולא תפתור את "הסכסוך", ולכן מוטב לעבור כבר כעת לפתרון "הסכסוך" על-ידי הקמת מדינה דו-לאומית מהירדן ועד הים התיכון במקום מדינת ישראל. דורית רביניאן כתבה את "גדר חיה" כדי להשמיע את תמיכתה בפתרון הדו-לאומי, שהאחים ממשפחת נאסר ברמאללה מפיצים בעולם.
           
מוטיב הים בעלילה
בכל חודשי היותם יחד, הדגיש חילמי באוזני ליאת את חלומו להגיע לים. אף שלא ציין תחילה חוף ים מסויים, כיוון את שיחותיו עם ליאת שוב ושוב אל החוף שאליו נכסף להגיע – החוף של יפו. רק קורא תמים לא הבין כבר קודם לכן, בפרקי החלק "סתיו", שחילמי צייר בדבריו וברישומי "הילד החולם" מפה גיאוגרפית שבה שמור מקום נכבד ליפו במימוש הגשמי של "זכות השיבה". ליאת לא הבינה זאת תחילה, אך ככל שחילמי חזר להזכיר את הים בשיחותיהם, הבינה גם היא, שהים הוא מוטיב מרכזי בהגותו הפלסטינית (וכמובן גם בעלילת הרומאן).
לקורא המופתע מפירוש זה, מוצע לזכור שעלילת הרומאן אמנם מתפרסמת במחצית שנת 2014, אך היא מתרחשת בשנת 2003, אחרי שתי אינתיפאדות רצחניות שבעזרתן ניסו הפלסטינים להאיץ את מימוש "זכות השיבה" אל "רמלה-לוד-יפו-חיפה וגו'" באמצעות טרור של מתאבדים שהופעל במכוון נגד אזרחים בערי מדינת ישראל.
לביסוס הפירוש אני נאלץ לחזור שוב לשיחות צמד הגיבורים שלנו על נושא הים בפרקי החלק הראשון של הרומאן. ביום שהכירו אמר חילמי לליאת כי עליו לקנות הרבה גוונים של כחול, כי הוא מצייר "הרבה מים ושמיים" בציוריו (עמ' 29). בהמשך אותו יום עצמו גילה חילמי לליאת כי אינו יודע לשחות כיוון שברמאללה אין ים, ולים של עזה נמנע ממנו להגיע עקב הקשיים שמערים צה"ל על המעבר לשם. כל חייו היה רק שלוש פעמים בים.
ואז, מאחר שנעצרה פתאום, משתתפת בצערו של חילמי על מיעוט הפעמים שהזדמן לו לראות את הים, אמר לה: "לא נזרוק אותך לים בגלל זה, - - - אבל יום אחד, את יודעת, יום אחד זה יהיה הים של כולם, נלמד לשחות בו ביחד." (35). מאחר שהניחה כי חילמי אמר את דבריו אלה "ברוח טובה", לא קלטה אז ליאת, שבעצם גילה לה אז לראשונה את חזונו כפלסטיני, שיום אחד תקום מדינה דו-לאומית, מחוף הים של יפו ועד הירדן, במקום מדינת ישראל הקיימת כבר עשרות שנים כמדינה ריבונית.
מכל הפעמים הרבות שבהם כיוון חילמי את השיחה שלו עם ליאת לדבר על הים, כדאי להתעכב על הפעם שבה צפתה ליאת יחד עם חילמי בצילומי הווידאו שקיבל ממשפחתו ברמאללה. בצילומים, שנעשו מהקומה התשיעית של הבניין ברמאללה, שבו מתגורר אחיו מרוואן, נקלטו כל בנייניה הגבוהים של ת"א וגם פיסה כחולה מהים שלה.
ליאת לא התאפקה וצפתה למחרת בסרט פעם נוספת, וכך סיכמה את החוויה: "כמה משונה ההיפוך הזה – לראות אותנו מבחוץ - - - לעמוד במקומם על המרפסת, כמו על איזה הר נבו, ולראות יום-יום את ישראל. - - - את החיים הישראליים שלנו, היקרים, השוקקים, שמתנהלים להם שם בצד האחר, את חזיון השגשוג ואת ציי המגדלים הפורחים באוויר. אני רואה אותנו ומצטמררת שוב, כמו אתמול. כמה מעוררי קנאה, כמה מעוררי זעם, שנאה, אנחנו נראים להם משם." (192). כמו משה, רבנו הקדום, שצפה מהר נבו אל הארץ הנכספת – מהרהרת ליאת – כך כל פלסטיני צופה יום-יום ממרפסת ביתו אל פיסת התכלת שאליה הוא נכסף לשוב ביום מהימים.
ליאת מזייפת פטריוטיות
אף שבשלב הזה כבר הכירה ליאת היטב את הנרטיב הפלסטיני של חילמי – מנישול הוריו מביתם ומנחלתם בכפר אל-זר'ירה ב"נכבה" הראשונה, ועד חלום השיבה המתחדש בו מדי יום בצפות משפחתו מ"הר נבו" שברמאללה אל פיסת הים של יפו – המשיך חילמי להשמיע לה את "ההזיות הדו-לאומיות" שלו. חילמי היה יכול לחסוך את מאמצי השכנוע שהשקיע בליאת אילו ידע שזה מכבר השתייכה ל"מחנה השלום" בישראל ושיחד עם איריס אחותה גם התווכחה עם הוריה, ליד שולחן המשפחה בשבתות ("מאשימות את הכיבוש בכל הצרות, מגדפות את ממשלת הימין ואת המתנחלים"), בשם הפתרון הדו-לאומי הזה.
ואכן, אלמלא נכנעה לגחמה הפטריוטיות, שהציבה אותה מולו כמתנגדת לפתרון המדינה הדו-לאומית כל-אימת שהחל להטיף לה את השקפתו, היתה ליאת מונעת ויכוח מהסוג שהתלהט ביניהם אחרי שצפו ביחד בסרט הווידאו ששלח מרוואן מרמאללה.
למשמע שאלתו אחרי הצפייה: "הארץ הזאת קטנה - - - איפה ייכנסו כאן שתי מדינות?" – השתלט עליה שוב "הפאתוס הפטריוטי", שאותו כה שנאה, כי אילץ אותה "לחתוך ימינה" ולהשמיע, "מול הקיצוניות הרדיקלית" שבה נימק חילמי באוזניה את תמיכתו בפתרון הדו-לאומי, את השקפתם השמרנית של הוריה, שתמכו בפתרון שתי המדינות.
וכך מסכמת ליאת את הרגשתה באותו מעמד: "איך שנאתי את נאיביות הסיקסטיז שלו, הפרחונית, העל-לאומית, את הביטחון שלו שכל ערכי ההומניזם מונחים בכיסו. הוא היה המואר, מתקן העולם, בעל חזון אחרית הימים – ולעומתו נשארתי אני עם הכובע טמבל הפטריוטי הזה, הלא סקסי, ציונית בורגנית שמרנית. - - - גברת פרגמטיסטית מפוכחת שמתעסקת בהסדרי שלום פרקליטיים, בזוטות כמו גבולות מדיניים וריבונות." (193).
קריסת ליאת מול ואסים
מאחר שאסור היה לרביניאן להקצין את חילמי יותר מדי כתועמלן פלסטיני, מחשש שעל-ידי כך תפגע באופן חמור מדי בתפקיד המאהב שהועידה לו בעלילת האהבה, הוסיפה מיד לאחר סצינת הוויכוח בין ליאת וחילמי את סצינת העימות שלה עם ואסים, אחיו של חלמי – סצינה שהתרחשה במסעדה המרוקאית בניו-יורק.
ואכן, את מלאכת השכנוע שהפעיל חילמי על ליאת בדרכי נועם במשך ימים, השלים ואסים, שהוא תועמלן פלסטיני מנוסה ומושחז יותר מחילמי, בנימוקים מפורטים יותר ובסגנון הרבה יותר אלים בשעות ספורות של ערב אחד: "אתם חיים בהכחשה - - - אתם מסרבים להשלים עם העובדה שבעתיד הלא רחוק תהיו מיעוט בארץ הזאת - - - מתכחשים למה שצפוי לקרות בעוד שלושים, ארבעים שנה בסך הכול - - - ריבונות דמוקרטית משותפת היא בפירוש העתיד הבלתי-נמנע של כל השטח כולו מהים ועד הנהר. - - - הכיבוש הוא כבר בלתי-הפיך. - - - אופי הפיזור של האוכלוסייה הערבית, הריבוי הטבעי שלנו - - - זאת גם מציאות בלתי-הפיכה, - - - והמציאות מוכיחה משנה לשנה שהרעיון הטכני המיושן הזה של שתי מדינות ותוכנית החלוקה מארבעים ושמונה – הפתרון הזה, שפעם עוד היה אפשר להתווכח אם הוא צודק או לא צודק, כבר לא תקף בימינו." (210-202).
גם בוויכוח עם ואסים נדחקה ליאת, ושוב בניגוד להשקפתה, לגונן על פתרון הסכסוך בעזרת רעיון שתי המדינות. בעצמה תמהה, כיצד השתלט עליה הפאתוס פעם נוספת להתווכח עם ואסים, הפלסטיני העקשן, כאילו על כתפיה "מוטל לא פחות מעתידה של מדינת ישראל, גורל העם היהודי לדורותיו." יותר מכפי שהרגיז אותה ואסים בעקשנותו, כעסה ליאת על חילמ
לצפיה ב-'המשך חלק 2 '
המשך חלק 2
05/01/2016 | 00:29
6
" יותר מכפי שהרגיז אותה ואסים בעקשנותו, כעסה ליאת על חילמי שהתכנס בשתיקתו, הפקיר אותה לטבח המילולי שביצע בה אחיו ולא טרח כלל להפסיקו. לכן הדפה את הכיסא שלה בעיצומו של הוויכוח, קמה וכשהיא ממררת בבכי רצה לשירותים. היא לא חזרה משם לשולחן, אלא הסתלקה מהמסעדה. ואחר-כך לא נפגשה עם חילמי במשך שבוע.
בשלב הזה כבר אפשר לקבוע שדורית רביניאן העניקה ברומאן הזה לדמות של ליאת את הביוגרפיה של עצמה, הן את זו המשפחתית (בת להורים שעלו לישראל מאירן) והן את זו האישית (ילדות ונעורים באחד מיישובי השרון, שירות בצבא, לימודים באוניברסיטה, עיסוק בכתיבה ותקופת שהות בארה"ב). אך חשוב יותר, שבשיטת "הפוך על הפוך" (שהרי רק מתוך פטריוטיות שחוזרת ומשתלטת עליה מתווכחת ליאת עם ואסים וחילמי ומשמיעה להם את ההשקפה הציונית-שמרנית של הוריה – השקפה שהיא כפעילת שמאל מסתייגת ממנה לחלוטין) – העניקה רביניאן לליאת בעיקר את הביוגרפיה הפוליטית שלה: את פעילותה הממושכת והמסורה בחוג קיצוני יותר של השמאל בישראל, זה שאיננו מסתפק בנסיגת ישראל לגבולות 1967, אלא מקיים קשר עם פלסטינים בארץ ובעולם לקידום הפתרון של מדינה דו-לאומית בין הירדן לים התיכון במקום מדינת ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי.
אין ספק, שבעשותה כך ביקשה רביניאן, באמצעות הרומאן הזה, לא רק לחזור לשורת הכותבים הפעילים בסיפורת הישראלית, אלא בה-בעת גם להתייצב לצד "הגדולים" מבין סופרי השאננות לגורל ציון, שהתפרסמו בעולם כחשובי הכותבים במדינת ישראל בזכות תמיכתם – כל אחד לפי מידת קיצוניותו – בנסיגה לגבולות 1967, בהצהרה שהמדינה היא מדינת כל-אזרחיה, ובהסכמה לייסוד מדינה דו-לאומית במקום מדינת ישראל הקיימת.
הערות סיכום
בעלילת הרומאן הזה ביצעה דורית רביניאן פליק-פלאק, ששום מבקר ספרות הגון אינו רשאי להתעלם ממנו. מדובר ב"שְׁטִיק" ספרותי-אקרובטי ישן ונפוץ: לפתוח את הסיפור כעלילה אהבה המתובלת עם סיבוך אקטואלי שיוסיף לה מתח ויגביה את ערכה – כדי לפתות את הקורא לבלוע בהמשך פלקאט פוליטי ערמומי של הכותב. ולכן במקום להתיר לעלילת האהבה לזרום באפיק הטבעי שלה – כְּדִילֶמָה ששני אנשים בוגרים אשר התאהבו זה בזה היו צריכים להחליט בהמשך על פתרונה – קבעה רביניאן מראש לאהבתם של ליאת וחילמי תאריך תפוגה קרוב, אחרי חודשים אחדים, ופנתה לפתח את ההמשך כעלילה פוליטית, כדי להשמיע בה את תמיכתה בפתרון "הסכסוך" על-ידי ייסוד מדינה דו-לאומית במקום מדינת ישראל הקיימת.
משום כך גם התקשתה מאוד להחליט, כיצד לסיים את הקשר שרקמה בחלק הראשון של הרומאן בין ליאת וחילמי. המוות ההֶרוֹאִי שהעניקה דורית רביניאן לחילמי בסיום (בחוף הים של יפו, כמובן, ולא בחוף ישראלי אחר כלשהו...) – הזכיר לי מסה שקראתי לפני שנים באחד מכרכי כתב-העת האיכותי "גליונות" (היו פעם כתבי-עת כאלה במקומותינו). באותה מסה התריע מתי מגד (חבל שמסאי מרמתו נשכח כה מהר) על הקלות שבה ממיתים מְסַפְּרִים את גיבוריהם. בהיותם במצוקה – כאשר אין להם הצדקה אמיתית מתוך העלילה עצמה לעשות כך – הם ממציאים אירוע כלשהו, שאיננו נובע לא מאופיו של הגיבור ולא מקורות חייו, וממיתים אותו במהלכו – כמו שאומרים בשפת הרחוב – באופן "חד-וחלק".
עם זאת, מגיע לשבח את דורית רביניאן על השיפור הניכר בכתיבתה שגילתה ברומאן הזה בהשוואה לשני הרומאנים הקודמים שלה. מתברר שאחרי חמש-עשרה שנים ורומאן גנוז אחד (שההוצאה הכריזה על הופעתו כמעט לפני עשור) הפיקה היטב למדי ברומאן הנוכחי את היתרונות של הכתיבה הריאליסטית, שלא היתה מיומנת מספיק להפיק אותם כאשר כתבה את ספריה המוקדמים*.
  ועוד הערה המתייחסת לעלילת האהבה, שרביניאן לא השלימה אותה כראוי ב"גדר  חיה": מאחר שנכתבה בסצינות ריאליסטיות מפורטות ודְשֵׁנוֹת המתרחשות בניו-יורק, עם מספיק עליות ומורדות ביחסי האוהבים ועם מספיק דיאלוגים שנונים לשחקנים – הכול כמקובל בתסריט ריאליסטי סביר – ודאי יימצא לה בקרוב גואל בדמות מפיק קולנוע בעל יוזמה מארה"ב, שיפרש את הקיים וירחיב את החסר ויהפוך אותה לסרט חביב בז'אנר הסרט הרומנטי.
דברים כהוויתם
ולבסוף, אני עומד על זכותי להסביר, מדוע בניגוד לסדר המילים שרוב הכותבים משתמשים בו: "הסכסוך היהודי-ערבי" – הקפדתי במסת ביקורת זו להגדיר את "הסכסוך" בסדר המילים הבא: "הסכסוך הערבי-יהודי". בהסבר זה אני מגיב, כמובן, על השקפתה הפוליטית של דורית רביניאן, כפי שהציגה אותה ברומאן הנוכחי, בשם אותה זכות שבחסותה ביטאה את השקפתה בו הן כסופרת והן כפעילת שמאל ישראלית.
לדעתי צריך לכנות את ”הסכסוך" כסכסוך ערבי-יהודי, כי הערבים המאוגדים בליגה הערבית, בהתנגדותם לזכויות העם היהודי בארץ-ישראל (המפורטות בכל מסמכיו הרוחניים של העם היהודי מהתנ"ך ועד מגילת העצמאות) ובהתנגדותם למטרתה המרכזית של הציונות (לכנס מחדש את העם היהודי כולו בהדרגה בארץ-ישראל), הם אלה שהגו את הסכסוך הזה, הם אלה שמימשו אותו במלחמות שיזמו נגד קיומה הלגיטימי של מדינת ישראל כמדינה ריבונית, הם אלה שהעמיקו את נזקיו במשך שנים, והם גם אלה ששוקדים לקיים את הסכסוך במצבו זה הן על-ידי הסתת ערביי ארץ-ישראל נגד קיומה של מדינת ישראל הריבונית (תחת המותג קצר-הימים: "העם הפלסטיני"), והן על-ידי החזקתם לנצח במעמד של פליטים במדינות ערב הסמוכות, שבהן יכלו הפליטים זה מכבר להתערות כאזרחים וליהנות מכל היתרונות שמדינה יכולה להציע לאזרחיה במאה העשרים ואחת.
ולכן: לא רק שצריך להקפיד לכנות את "הסכסוך" כסכסוך ערבי-יהודי, ולא כסכסוך יהודי-ערבי, אלא גם מוצדק לצפות מרומאן עברי שידייק במסירת העובדות על סיבותיו ועל נזקיו של "הסכסוך", לפני שמחברו מְאַמֵּץ את הנרטיב הפלסטיני ולפני שהוא תומך בהתלהבות (כמו זו של דורית רביניאן ברומאן "גדר חיה") בייסוד מדינה דו-לאומית עם הפלסטינים (שבמהרה תהפוך למדינה ערבית נוספת בליגה הערבית) במקום מדינת ישראל הקיימת, שהיא מדינת הלאום של העם היהודי בהיקפו העולמי.
* מאמרים של המחבר על ספריה הקודמים של דורית רביניאן נכללו בספריו הבאים: המאמר על הרומאן "סמטת השקדיות בעומריג'אן" (1995) נכלל ב"קולות חדשים בסיפורת הישראלית" (1997) והמאמר על הרומאן "החתונות שלנו" (1999) נכלל ב"הקול הנשי בסיפורת הישראלית" (2001) – שניהם הופיעו בהוצאת "יחד" במסגרת הסדרה המחקרית-ביקורתית "תולדות הסיפורת הישראלית".
מחבר המאמר הוא חוקר ומבקר ספרות, שזכה פעמיים בפרס היצירה ע"ש ראש הממשלה לוי אשכול ופעמיים בפרס הביקורת ע" המו"ל מרדכי ברנשטיין.
אהוד: מה שבטוח הוא שאני את הרב-מכר האחרון של רביניאן לא אקרא כי אין לי זמן לשטויות, למרות שברור לי שבקליקה הסמי-ספרותית הוא יהיה "חשוב" ומקובל יותר מכל ספריי האחרונים, שלא זכו כמעט כלל להתייחסות הביקורת, גם לא מצידך – ושאותם היה עליי להוציא לאור על חשבוני, בתור סופר נידח, כי ב"עם עובד", למשל – לא היה להם שום סיכוי, כמו גם לא לרומאן "המושבה שלי" בשעתו.
מה לעשות, זו המציאות הספרותית הישראלית, השמאלנית-ברובה, המשעממת-בחלקה, היומרנית עד אין קץ – יחד עם  הצנזורה של הטעם הטוב (שחלקה הגדול נשלט בידי עורכות ספרותיות שמסוגלות לעכל ארוטיקה ברומאן רק אם אישה כתבה אותו, אפילו היא גראפומנית חסרת כישרון) – זו המציאות שיוצרת הקליקה הסמי-ספרותית אשר לצידה אני חי ופועל מאז יצא לאור ספרי הראשון "המחצבה" לפני 51 שנים, ומאז הוצאתי לאור יותר מ-40 ספרים, כמעט כולם כיום נידחים ונשכחים, חוץ מאלבום נחום גוטמן, שהוא ספר מתנה הממשיך להימכר מאז יצא לאור לפני 30 שנה – ומממן לי את הטבק למקטרת שלי."
לצפיה ב-'תודה לך'
תודה לך
05/01/2016 | 01:15
1
7
חשוב שידעו גם כאלה שאינם חשופים לכל המידע וניזונים רק ממידע עוין חד צדדי שכולו פוליטי.
לצפיה ב-''
05/01/2016 | 18:27
1
לצפיה ב-'" מאחורי הדלת" - דינה (מהפייסבוק-'סיפורים ושירים לילדים'):'
" מאחורי הדלת" - דינה (מהפייסבוק-'סיפורים ושירים לילדים'):
03/01/2016 | 19:31
10
30
מאחורי הדלת / דינה וולוך
 
"אני אוהב שאבא ואימא רואים חדשות בטלוויזיה, כי אז הכעס, הצעקות והויכוחים הם של כולם, ולא רק של המשפחה שלנו.
לפעמים אני מדמיין שיש לי הורים אחרים, כמו ההורים של אורי, למשל, שהם רק לפעמים צועקים, ולרוב הם אומרים זה לזה: "חמודי" ו"יקירתי" וכאלה, כמו בסרטים. בבית שלהם יש כמעט תמיד שקט, למרות שיש שם יותר ילדים מאשר אצלנו. שקט זה דבר דווקא נחמד, כשמתרגלים אליו...
אתמול הקשבתי להורים מאחורי הדלת של חדר השינה. היו שם קולות רמים וכועסים: "את מתעלמת" ו" אולי כבר תחליט". לא הבנתי ממה מתעלמים ומה צריך להחליט, אבל זה לא נשמע טוב. אחר כך אימא יצאה בשיער פרוע אפילו שהיא תמיד מסתרקת ומסתרקת. עיניה, שבד"כ הן חומות וטובות כמו שוקו חם, נראו עייפות: "היי, פספוס, מה אמרנו על הקשבה מאחורי דלתות?" 
"בכלל לא הקשבתי. עברתי כאן לגמרי לא בכוונה," עניתי בקול הכי משכנע שהיה לי. "למה אתם שוב רבים? אתם לא מתגרשים, נכון?" אימא נבהלה, פתחה את הדלת וקראה: "נועם, בוא מהר. תראה מה עשינו לילד שלנו." אבא הציץ מהחדר עם עיתון בידו : "עשינו? עשינו לך משהו, ילדון?" "הוא חושב שאנחנו הולכים להתגרש," אימא ענתה. 
"בסך הכול התווכחנו לאיזה סרט ללכת, ילד מצחיק שכמוך," אבא אמר ופרץ מייד בצחוק מתגלגל. קצת יותר מידי מתגלגל, לדעתי. רק כשראה שאף אחד אחר לא צוחק, הפסיק וחזר לעיתון שלו כאילו יש שם משהו מ-אוד מעניין. בינתיים אימא החליקה את שערותיה, ישבה על המיטה ומשכה אותי אליה, אבל לא חזק. והיא אמרה: "חמוד שלנו, אתה דאגן כמו אימא שלך, וממש לא בצדק. אבא ואני לא מתגרשים בכלל. אנחנו רק מתווכחים יותר מידי. לפעמים אנחנו שוכחים שיש בבית אוזניים קטנות ששומעות כל דבר, ולאוזניים מחובר ילד קטן שאנחנו אוהבים מאוד. הכול בסדר אצלנו, וכנראה אתה ואני צריכים לחפש משהו חדש לדאוג..." ואז היא חיבקה חזק ולא צחקה כמו אבא, אבל דווקא עכשיו הרגשתי שהלב שלי דופק קצת יותר לאט."
 
 
לצפיה ב-'דלתות '
דלתות
04/01/2016 | 11:09
8
תודה הזרה
דלת נפתח דלת נסגרת 
מה מתרחש לפני ואחרי הדלת .
מוזמנים לספר 
שיר יפה שמעתי "והיה אם תלכי" כתב והלחין שמואל ציזיק 
 
"היה אם תלכי, אל תקחי ממני חלק 
קחי את כולי או הישארי קימעה 
והיה אם תלכי, אל סיגרי את הדלת 
אם תירצי לחזור הדלת פתוחה ".
 
 
לצפיה ב-'תודה רבה, הזרה, על העלאת הסיפור ועל הצילום הנהדר המאיר אותו.'
תודה רבה, הזרה, על העלאת הסיפור ועל הצילום הנהדר המאיר אותו.
04/01/2016 | 12:54
1
3
לצפיה ב-'בשמחה דינה '
בשמחה דינה
05/01/2016 | 00:08
לצפיה ב-'מקסים. אני מאוד אוהבת את הדברים שאת כותבת'
מקסים. אני מאוד אוהבת את הדברים שאת כותבת
04/01/2016 | 16:37
6
2
לצפיה ב-'ספור יפה. נהניתי.'
ספור יפה. נהניתי.
04/01/2016 | 17:08
5
4
לצפיה ב-'דלת הקסמים '
דלת הקסמים
05/01/2016 | 00:38
1
5
 
דלת הקסמים
חוה אלברשטיין
מילים: יורם טהרלב
לחן: נורית הירש
 
 
 
אם מתחשק לך לפעמים
לפתוח לרגע את דלת הקסמים
בוא ואתן לך מפתח,
תיכנס ותהיה אורח.
כי פה הקוסם הוא הכל יכול
אצלו תוכל ללמוד את הכל
אם תכנס ותשתלם
תוכל גם אתה להיות קוסם.
 
 
 
לצפיה ב-'20 דלתות סתרים מגניבות שמובילות לחדרים סודיים בבית:'
20 דלתות סתרים מגניבות שמובילות לחדרים סודיים בבית:
05/01/2016 | 00:47
5
לצפיה ב-'לדינה '
לדינה
05/01/2016 | 07:36
2
5
"אבל דווקא עכשיו הרגשתי שהלב שלי דופק קצת יותר לאט."משתף הילד.
וכך גם אני שמחתי על סיום נחמד .
תודה לדינה על היצירה.
תודה לזרה על ששיתפה .
 
לצפיה ב-'לדינה '
לדינה
05/01/2016 | 08:24
1
4
לך ולכול חברי הפורום השותפים היקרים
מקדישה את השיר "חיבוק אם" של שלומית כהן אסיף
החיבוק,הביטחון,השלוה,כול כך חשובים להתפתחות ילדינו  
"המחבוא של אימא "
"אני מבקש מאמא בקול עליז :
החביאי אותי מיד מיד בכיס .
 
"מה פתאום ,
מה קרה?
אתה לא קנגורו
אני לא קנגורה."
 
החביאי אותי,אימא ,
מאחורי הגב.
"מה פתאום,
יגידו שצמח לי זנב ".
 
אז איפה אסתתר?
לא פה,לא שם,
אין בבית
מחבוא אחד מושלם .
 
לוחשת אמא בדגדוג :
"טיק -טק -טוק,
נתחבא יחד
בתוך  חיבוק."
השיר נמצא בתוך הספר "הצבע השמיני "
 
לצפיה ב-'יפה מאוד, כמו כל השירים של כהן-אסיף'
יפה מאוד, כמו כל השירים של כהן-אסיף
05/01/2016 | 13:05
1
לצפיה ב-'לגעת בקרפד – חלק ראשון / לי עברון-ועקנין רשימת ביקורת על'
לגעת בקרפד – חלק ראשון / לי עברון-ועקנין רשימת ביקורת על
03/01/2016 | 16:11
8
ספרה של נטלי באביט, "מעיין הנצח"

"השבוע הראשון של אוגוסט מִשתהה בשׂיא הקיץ, בפסגת השָנה כולה, כמו מוֹשב בגלגל ענק המתנודד בשיא גובהו כשהגלגל עוצר. השבועות שקודמים לו הם הטיפוס מעלה-מעלה מן האביב הניחוחי, השבועות שאחריו הם הַצניחה מטה-מטה אל צינת הסתיו, אך השבוע הראשון של אוגוסט הוא דומֵם וחם, וגם שָקט במידה משוּנה, בִּבקרים לבָנים ושטוחים, בשעות צהריים מסַמאות ובשקיעות מגואָלות בצבע רב מדי. את הלילות פולֵחַ לפעמים ברק, אלא שהוא עושה זאת לבדו. בלי רעם, בלי הגשם המֵקל. ימים מוזרים אלה, ימים בלי נשימה, ימים מלוֹהטים, הדוחקים באנשים לעשות דברים שבלי ספק יצטערו עליהם אחר כך."
http://ha-pinkas.co.il/%D7%9C%D7%92%D7%A2%D7%AA-%D...

לצפיה ב-'נברשת מהאגדות '
נברשת מהאגדות
03/01/2016 | 18:56
12

חם בפורומים של תפוז

אירוח בנושא קניות באינטרנט
אירוח בנושא קניות...
מומחית לקניות ברשת עונה לכם על כל השאלות הנוגעות...
אירוח בנושא קניות באינטרנט
אירוח בנושא קניות...
מומחית לקניות ברשת עונה לכם על כל השאלות הנוגעות...
בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?
בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?

מקרא סימנים

בעלת תוכן
ללא תוכן
הודעה חדשה
הודעה נעוצה
אורח בפורום
הודעה ערוכה
מכיל תמונה
מכיל וידאו
מכיל קובץ