לגלישה באתר בגירסה המותאמת לסלולאר
| הוספת הודעה
הגדרות תצוגה

הגדרות עץ הודעות

מאפייני צפייה

הצג טקסט בתצוגה
הצג תגובות באופן
עדכן
92139,213 עוקבים אודות עסקים

פורום משפחות מורכבות

פורום זה עוסק בזוגיות בפרק ב' ומשפחות בהן לאחד מבני הזוג או לשניהם ילדים ממערכת יחסים קודמת. אני מאמינה שכל אדם עם הדרכה והנחייה נכונות יכול להוביל את עצמו להתנהלות מיטבית ומתגמלת בכל תחומי חייו. אתם מוזמנים להעלות כל נושא רלוונטי מתוך קבלה ופתיחות לדעות שונות. תשובותיי מתבססות על ניסיוני המקצועי כיועצת מומחית למשפחה MA, ומהוות מענה ראשוני בלבד בהתאם למידע הנמסר. האחריות על בחינת ההמלצות לעומקן ועל יישומן בפועל, חלה על הגולשים בלבד. אני כאן בשבילכם!

הנהלת הפורום:

אודות הפורום משפחות מורכבות

פורום זה עוסק בזוגיות בפרק ב' ומשפחות בהן לאחד מבני הזוג או לשניהם ילדים ממערכת יחסים קודמת. אני מאמינה שכל אדם עם הדרכה והנחייה נכונות יכול להוביל את עצמו להתנהלות מיטבית ומתגמלת בכל תחומי חייו. אתם מוזמנים להעלות כל נושא רלוונטי מתוך קבלה ופתיחות לדעות שונות. תשובותיי מתבססות על ניסיוני המקצועי כיועצת מומחית למשפחה MA, ומהוות מענה ראשוני בלבד בהתאם למידע הנמסר. האחריות על בחינת ההמלצות לעומקן ועל יישומן בפועל, חלה על הגולשים בלבד. אני כאן בשבילכם!

לצפיה ב-'איך להחזיר את האמון של המתבגרת שלו?'
איך להחזיר את האמון של המתבגרת שלו?
13/03/2016 | 13:57
3
299
אני בת 43 ונשואה לאלמן. לבעלי יש ילדה בת 14.
אני והבת שלו רבנו בצורה מאוד קשה ואמרנו אחת לשניה מילים איומות.
אני נרגעתי והתנצלתי בפניה. הבת שלו לעומת זאת לא רוצה לא להשלים ולא הפסקת אש.
ההפך הוא הנכון והוא רק רוה להחמיר את המצב. היא מנסה לעקוץ אותי על בסיס קבוע בכל הזדמנות שיש לה. היא כל הזמן מתחכמת ומתחצפת.
אני עייפתי מלחיות במצב של לחץ קבוע. בנוסף לזה אני מפחדת שהיא תעשה משהו איום ונורא רק כדי לעשות לי רע ויש בסיס ממשי לחששות שלי.
אני א יודעת מה לעשות. מה אפשר לעשות?
 
 
לצפיה ב-''
13/03/2016 | 16:41
153
את מתארת מצב מאוד טעון וקשה ואפילו מפחיד.
אני מודה שאני לא יכולה לייעץ מניסיון אישי, אבל הנה כמה דברים שעלו לי בעקבות קריאת ההודעה שלך:
- האם יש סיוע מקצועי למישהו מכם? לילדה? לכם ההורים?
בוודאי שאת לא צריכה לחיות בלחץ יום יומי, ממש כדאי לראות האם אפשרי להקטין לחצים.
- כתבת "אני מפחדת שהיא תעשה משהו איום ונורא רק כדי לעשות לי רע ויש בסיס ממשי לחששות שלי" - רק על המשפט הזה כדאי להתייעץ עם מישהו, תקני אותי אם אני טועה אבל נשמע שאת חוששת שהילדה תפגע בעצמה או במישהו אחר, בעיניי זוהי סיבה לקבל עזרה כמה שיותר מהר! אפשר להיעזר בקופת חולים או בשירותי הייעוץ בבית הספר של הילדה - אפילו התערבות קטנה עדיפה על כלום בעיניי.
- הילדה נמצאת במצב שגם אישה מבוגרת תתקשה להתמודד איתו: אמא שלה נפטרה. (לי יש אמא ואפילו סבתא בחיים, ואני יודעת כמה מעורערת ארגיש כשהן -שיבדלו לחיים ארוכים- יעברו מן העולם, ואני לא בת-עשרה...)
אני בטוחה שאת יודעת כמה קשה לה, ואני מתארת לעצמי שאת עושה ועשית למענה מה שיכולת בלי קשר לריב ולהתנצלות, בכל זאת אני ממליצה שבזמן רגוע יותר תקראי את הספר "בנות ללא אם" מאת הופ אדלמן, אם טרם קראת, עבורי הוא היה ספר מכונן שעזר לי להגדיר עד כמה אמא זה מושג חשוב ומורכב ומהותי בזהות של כל אישה (ואיש).
- יש הרבה דברים שלא סיפרת ואולי יכולים לעזור במתן עצות ע"י חברות הפורום: האם לך ולבעלך יש ילדים משותפים? האם יש ילדים שלך בתמונה? האם יש לילדה אחים נוספים מהאם שנפטרה? והכי חשוב - איפה בעלך בסיפור הזה? איך הוא מתייחס לריב שלכן? האם הוא יודע על החששות שלך שהילדה תעשה משהו איום ונורא?
-באופן כללי, אני חושבת שזה לא רעיון טוב (בשבילך) לצפות להתנצלות מצידה. רוב המתבגרים שאני מכירה ושהכרתי לא נמצאים במצב שמאפשר להם להתנצל בפני מבוגר. זו תקופה סוערת בחיים שיש מאחוריה פגיעות גדולה והרבה חוסר ביטחון. התנצלות אמיתית אפשר לקבל מאדם מגובש שמסוגל להיות בטוח בעצמו, התנצלות אמיתית (להבין שטעיתי, שפגעתי באחר, ולבקש על כך סליחה) מחייבת בגרות בעיניי. אם תצפי להתנצלות ממנה לדעתי זה רק יחמיר את המשבר ביניכן, כי את תחכי להתנצלות ותכעסי שזה לא קורה. אני לא יודעת על מה היה הריב הגדול אבל ייתכן שהיא לא יכולה "לרדת מהעץ" שטיפסה עליו, גם אם היא יודעת שהייתה לא בסדר היא צריכה לבדוק ולראות את התגובה שלך ושל אביה להתנהגות שלה. נסי לברר בינך לבין עצמך איך והאם אפשר לשחרר את הפלונטר. לא פירטת על הריב אבל אני בטוחה שנפגעת ושהיא הביאה אותך אל הקצה אם ענית לה במילים קשות. לפעמים לסלוח זו עבודה במשרה מלאה.
 
לדעתי (האישית בלבד) חשוב שיהיה לכל אחת מכן מרחב בטוח להתמודד עם הסוגיות שעולות. אני יודעת שלא כל אחד רוצה או מתחבר לטיפול אבל זה מה שאני מכירה כקבלת עזרה, ולכן זו ההמלצה שלי. מקווה שעוד נשים פה יגיבו ושיוכלו לעזור יותר.
לצפיה ב-'בעקרון מה שעובר לי בראש זה לתת לה זמן...'
בעקרון מה שעובר לי בראש זה לתת לה זמן...
14/03/2016 | 10:22
173
בגיל הטיפשעשרה קשה להם לחשוב בהגיון, ואם היא נ]גע יתכן שהיא צריכה זמן כדי להרגע.
יחד עם זאת, אם את חוששת ממשהו מסוכן, בהחלט לפנות לקבל עזרה מקצועית.
 
מה בעלך חושב על כל העניין?
לצפיה ב-'אני מאמינה'
אני מאמינה
15/03/2016 | 12:34
158
שאת צריכה לעשות 2 דברים במקביל:
מצד אחד, לעשות את המקסימום כדי להתקרב, לקחת אחריות על ההשלמה ביניכן, ולהבין שזה לוקח זמן במיוחד לילדים שהאמון שלהם במבוגר נפגע. אין דין מילים איומות שלה כמו מילים איומות שלך (ממך מצופה להיות מסוגלת להבליג יותר ממנה)
 
מצד שני, בזמן שזה לוקח, הגבולות חייבים להיות ברורים, והם צריכים להיות מובהרים לה גם על ידך אבל בעיקר על ידי אבא שלה. מותר לכעוס, אבל לעשות את זה בשפה נאותה, לא בהתחצפות ולא בעקיצות.
 
ואם יש לכם בסיס לחשש שהיא תעשה משהו איום ונורא, תפנו בהקדם לעזרה מקצועית.
לצפיה ב-'כמעט ואין קשר עם אבא שלי'
כמעט ואין קשר עם אבא שלי
12/03/2016 | 20:45
3
185
אני בת 40. חיה בזוגיות 11 שנה. מאז שנולד לנו ילד אני לא עובדת ויושבת בבית. הילד בן חצי שנה.
ההורים שלי התגרשו כשאני הייתי בת 16. אחי היה אז בן 7. הגירושים קרו ביוזמתה של אמא שלי. אני ואחי נשארנו עם אבא שלי. הקשר עם אמא שלנו נשמר והיא הייתה ועדיין מעורבת בחיים שלנו.
בילדות היחסים שלי עם אבא שלי היו מאוד טובים. אני אפילו אהבתי אותו יותר מאשר את אמא שלי. לצערי מאז שאני התחלתי להתבגר הוא כאילו בנה חומה בנינו. אני לגמרי לא ידעתי איך לגשת אליו ואיך למצוא דרך להמיס את החומה הזאת. התקשורת שלנו הפכה לגמרי לפורמאלית. את כל המחויבויות הרשמיות שלו בתור אב הוא מילא ואף יותר מזה. הוא העניק לי השכלה ושילם על הלימודים שלי לתואר. אחר כך הוא קנה לי דירה.
עכשיו אני והוא חיים במדינות שונות (אני חיה באירופה). הוא מגיע על בסיס קבוע לעיר שבה אני חיה. אחותו גם גרה פה ויש להם עסק משותף פה שהיא מנהלת והוא מגיע בשבילה. כשהוא מגיע לכאן הוא תמיד מתאכסן אך ורק אצלה. בעשר השנים שאני פה הוא אפילו פעם אחת לא בא אלי לבקר אותי. לפעמים הוא מתקשר לשיחה פורמאלית. ההרגשה שהוא עושה את זה לא כל כך מרצון כמו מהרגשת חובה.
עכשיו מאז שילדתי הוא מגלה עניין בנכד שלו. מאז שילדתי הוא התחיל להתקשר לעיתים יותר קרובות אבל זה בעיקר כדי לשאול על התינוק והתחיל גם להגיע אלי הביתה אבל זה למעשה לא אלי אלא לנכד שלו. אני לא יודעת למה זה מפריע לי. אני הרי כבר מזמן בן אדם מבוגר. אבל כל המצב הזה פוצע אותי ומטריד אותי. אני לא יודעת איך להתנהג איתו....
לצפיה ב-'ואם תסתכלי על זה הפוך?'
ואם תסתכלי על זה הפוך?
13/03/2016 | 01:07
103
אבא שלך, שבמשך שנים לא מצליח להפתח אליך, מתרגש באופן אמיתי וכנה מהנכד שלו. הנכד שלו מעניין אותו כי זה הבן שלך, ברור לך שהוא לא היה הולך לבקר ילד זר, נכון? ברור גם שאין לו קשר ישיר עם התינוק והוא מגיע אליך.
אני לא יודעת אם הוא לא היה מעונין קודם, או שמשהו ביניכם לא הסתדר, אולי הוא לא אוהב את בן הזוג שלך? אולי הוא מסתדר יותר טוב עם ילדים אבל ממש מתקשה עם מבוגרים? אולי זה בגלל שאת אשה והוא גבר? אבל אם את רוצה לראות אותו יותר, ורוצה שהוא יהיה מעורב, זו ההזדמנות שלך. הרבה אנשים היו הורים לא משהו, ודוקא סבים וסבתות הם בסדר גמור. כל עוד אנחנו יודעים שהתלות הרגשית של הילדים שלנו היא בעיקר בנו, אנחנו גם לא כל כך מוטרדים שאולי הם יתאכזבו מהסבים. אם ילך טוב, הבן שלך וגם את תרויחו.
 
עושה רושם שהרבה דברים נשארו לא מדוברים וקשה לדעת מכאן האם הראיה שלך את המצב מכילה את כל הידע. אני לא יודעת אם לא היינו מדברים איתו, אם הוא לא היה אומר שאת זו שהתרחקת ממנו. זה בעצם לא משנה, אם תחשבי על זה. את רק צריכה לחשוב האם את רוצה להיות איתו בקשר חם או לא. אנחנו הרבה פעמים מתרככים כלפי אנשים שאוהבים את הילדים שלנו, גם אם הם אנשים שמאד הכעיסו אותנו, כי בכל זאת כולנו רואים בילדים קצת שלוחות שלנו. אני רוצה להגיד שאם אבא שלך יאהב ויהיה קשור לילד הזה, גם את תרגישי שהוא אוהב וקשור אליך.
 
לדעתי האישית יש לך הזדמנות של זהב, ואת צריכה לתת לזה צ'אנס, להסתכל על הצד החיובי ולא להכנס לפינה שלך ולעשות את החשבונות שאולי הם נכונים ואולי הם תוצאה של סדרת אי הבנות. תשמחי בבן שלך ובקשר שלו עם אבא שלך, ותראי את זה כאפשרות לתיקון. עם זאת, תהיי מוכנה לזה שזה לא יחזיק ימים, ושאבא שלך לא יתמיד בקשר, ואל תדאגי - הבן שלך לא יפגע אם לא תקחי את זה קשה בעצמך. הקושי כרגע הוא במתח הזה, שבין הרצון לבין הפחד מאכזבה ופגיעה, ולדעתי כדאי לקחת את הסיכון.
לצפיה ב-'מאד מבינה את תחושת הפגיעה, אבל...'
מאד מבינה את תחושת הפגיעה, אבל...
13/03/2016 | 10:57
80
כמו שאורית כתבה - יש לך כאן הזדמנות לתיקון.
קשה לדעת מה קרה שם בינך לבין אבא שלך, אולי הוא נפגע ממשהו, אולי פתאם היה לו קשה "להגיע" אליך (לא פיסית...). אין לדעת. אבל כרגע, דרך בנך, הוא מנסה ובעיני מושיט איזה עלה זית. הייתי מנצלת את ההזדמנות ומנסה ליצור מערכת יחסים חדשה וטובה איתו.
לצפיה ב-'יש משהו שאני לא מבינה'
יש משהו שאני לא מבינה
13/03/2016 | 11:14
97
את כותבת "בעשר השנים שאני פה הוא אפילו פעם אחת לא בא אלי לבקר אותי "
הזמנת אותו ואת אחותו אליך והוא סירב להגיע? את בקשר עם אחותו (דודה שלך)?
לי נשמע שהוא מחכה שאת תזמי קירבה, אולי הוא מרגיש שמגיעה לו הכרת תודה ממך (ואת אומרת בעצמך שיש על מה), אולי הוא מאוכזב שאת לא משדרת איכפתיות. ואני נוטה לחשוב שהכדור במגרש שלך.
כשאנשים לא באים לבקר אותי, אני מרגישה שזה בגלל שלא הזמנתי אותם. אם אנשים מגיעים בלי הזמנה אני אפילו קצת מתבעסת. הכי אני שונאת אנשים שאת מתקשרת אליהם והם אומרים משהו כמו "נו באמת הגיע הזמן שתתקשרי, מלא זמן לא דיברנו" או "אנחנו חייבים להפגש, תקפצו בהזדמנות" כן, ממש...
 
תהפכי דף בספר, תתקשרי ותזמיני אותו ואת אחותו אליך הביתה, תשקיעי מאמץ להיות מסבירת פנים, ותגידי לו שאת מאד רוצה שהוא יבוא אליך לפחות פעם אחת בכל פעם שהוא מגיע לעיר. זה בסדר להגיד:  מאד חשוב לי שהבן שלי ילמד ויכיר איזה סבא נהדר יש לו, תפרגני לו, הוא היה אבא טוב מאד ומגיע לו.
 
בהצלחה, ללי
 
 
לצפיה ב-'שתי בעיות, לא בטוחה אם יש קשר ביניהן או למורכבות'
שתי בעיות, לא בטוחה אם יש קשר ביניהן או למורכבות
12/03/2016 | 14:36
3
266
אני אמא לילדה בת 6.
אני ואבא שלה התגרשנו כשהיא הייתה בת 3.5 ומבחינתה זה עבר די חלק.
בהמשך הכרתי גבר וכשהבנתי שזה רציני הכרתי לה אותו והיא קיבלה אותו ממש יפה.
לבן זוגי יש שני בנים בני 5 ו 7. 
כשעשינו הכרות בין הילדים זה עבר בסדר וזה לא שציפינו להתאהבות ממבט ראשון.
 
לפני קצת יותר מחצי שנה אני ובן זוגי עברנו לגור יחד והילדה הסתגלה יפה לשינוי.
היא תמיד הייתה שמחה וחברותית ובטוחה בעצמה ויודעת מה היא רוצה.
מאז המעבר נוצרו שתי בעיות ואני לא יודעת אם יש קשר בין הבעיה הראשונה לשניה ולא יודעת אם הבעיה השניה זהעניין של גיל או כן קשורה למורכבות.
לא בטוחה איך לטפל בבעיות.
 
בעיה ראשונה:
נוצרו בעיות בקשר שלה עם הבנים של בן זוגי. היא מנסה אבל זה כאילו שהם דוחים אותה. הם פה פעם אחת באמצע שבוע וכל סופש שני ולא משנה מה הם אף פעם לא רוצים לשחק איתה למרות שהיא רוצה. בחודש חודשיים הראשונים היא עוד ניסתה והתאמצה אבל עכשיו כשהם פה היא פשוט נאטמת בעצמה והולכת לחדר שלה. מידי פעם היא עוד מבקשת לשחק איתם אבל תמיד נתקלת בסרוב. דיברתי עם בן זוגי שידבר איתם אבל הוא מסרב. הוא אומר שהם חייבים להתייחס אליה יפה ולא להעליב אותה אבל לא חייבים לשחק איתה. ושאם חלילה הם ירביצו לה או יקללו אותה כמובן שהוא יתערב אבל היות וכל מה שהם עושים זה לא רוצים להתחבר איתה ולשחק איתה הוא לא הולך להכריח אותם.אומר שגם במשפחות רגילות האחים לא תמיד מסתדרים אחד עם השני.
אני לא יודעת אם זה בעקבות זה או לא אבל עכשיו גם ביום יום כשהם לא פה היא נהייתה קצת יותר סגורה וקצת יותר מופנמת.
 
הבעיה השנייה אני בכלל לא יודעת אם היא קשורה במורכבות או לא ולא יודעת איך לטפל בה.
הילדה שלי תמיד הייתה מאוד דעתנית. היו לי איתה אין ספור ריבים על כך שהיא רוצה ללבוש שמלה קצרה בחורף או לאכול שניצל תירס שבוע שני רצוף.
לאחרונה בערך בשלושההחודשים האחרונים שמתי לב שמאוד קשה לה לקבל החלטות. שמתי לב שכשהיא צריכה להחליט מה בא לה או מה היא רוצה או מה מוצא חן בעיניה היא מעדיפה שאני או בן זוגי נחליט עבורה.
היא מאוד אוהבת מתוקים ופתאום הייתי איתה בפיצוציה והיא לא הצליחה להחליט מה בא לה וביקשה שאני אבחר עבורה. גם בחנות ספרים היא ביקשה מבן זוגי שיבחר לה ספרים כי לבד היא לא הציחה להחליט מה היא אוהבת. זה מאוד לא אופייני לה.
אתמול חברה טובה שלה הייתה אצלנו. ובמקרה שמעתי את הדו שיח הבא:
החברה(מול ארון המשחקים): במה בא לך לשחק?
הבת שלי:תחליטי את
החברה: אבל אני תמיד מחליטה תחליטי פעם אחת את
הבת שלי: אני לא יודעת...
בסוף החברה בחרה
מסתבר שכנראה עם חברות שלה היא מתקשה לקבל החלטות ורוצה שיבחרו עבורה
 
אני לא יודעת אם יש קשר בין כך שהבנים של בן זוגי לא ממש קיבלו אותה לבעיות שנוצרו לה בקבלת החלטות
לא יודעת אם בן זוגי צודק וכל עוד הבנים לא עושים לה משהו רע אין מה להתערב
אני רואה שהיא נהיית מופנימת ומסתגרת בעצמה בגלל שהם לא מקבלים אותה
לא יודעת מה לעשות
 
 
לצפיה ב-'לדעתי זה לא קשור למורכבות במשפחה'
לדעתי זה לא קשור למורכבות במשפחה
12/03/2016 | 15:15
141
הבת שלך, בת יחידה, נאלצה בפעם הראשונה בחייה להתמודד עם סיטואציה שבה היא לא במרכז, ויכול להיות שהיא מתקשה וצריכה עזרה אבל זו סיטואציה חשובה וכדאי ללמוד את השיעור הזה.
בעלך צודק, הילדים לא חייבים לשחק איתה. זה הבית של כולם, ואי אפשר להכריח ילדים לשחק זה עם זה ועדיין להרגיש בנוח. הם בנים והיא בת, ובגיל הזה זה מאד משמעותי. בנוסף, יש הבדלי אופי שגם הם מקשים על ההתחברות. לא ניתן לדבר איתם כדי שישחקו איתה, אבל כן כדאי ליצור סיטואציות שבהם כולם משתתפים, וזה דורש יותר אקטיביות גם מצד בעלך - למצוא פעילות בגן השעשועים, באולינג, ללכת לסרט משותף, כל מיני דברים כאלה שקצת ימסמסו את הזוגיות של הבנים שלו ויאפשרו לכולכם להתגבש יחד. במצב כזה יהיה לה יותר קל להתמודד עם הדחיה (בחלק מהזמן), הצורך להתגמש ולהתאים את הפעילויות לכולם וגם מקום להתחבב עליהם יותר.
אני לא בטוחה שלילדה יש בעיות בקבלת החלטות, דרך אגב. עושה רושם שהיא הבינה שהיא תצטרך להתגמש והיא לא תוכל להמשיך בדעתנות ועדיין לשמור על יחסים טובים עם כל מי שמסביבה. היא "מתאמנת" על להתאים את עצמה לאחרים, וזה לא סותר שהיא צריכה הדרכה איך לשמור על עצמה ולא להפוך לכזו שנגררת אחריהם. בסך הכל את מתארת ילדה שלומדת להסתגל, שעוברת תהליכים, והדבר היחידי שאת צריכה לשמור עליו זה שהיא לא תעשה מעבר להתנהגות לגמרי הפוכה ושתוכלו למצוא את שביל הזהב שבו היא גם משפיעה וגם מתגמשת.
לגבי הבנים של בן הזוג - כשהילדה תהיה מרוצה עם עצמה, כשהיא תהיה במקום חברתי שטוב לה, אני לא חושבת שזה יהיה קריטי מבחינתה. גם אחים לא תמיד חברים טובים, זה תלוי באופי, וגם לא אם הם בני אותו המין.
לצפיה ב-'אני לא מתכוונת לזלזל'
אני לא מתכוונת לזלזל
13/03/2016 | 10:50
151
אבל נדמה לי שאת רגישה מדי וגם קצת מחפשת מתחת לאדמה דברים להתעסק בהם.
לעניין הבנים שלו: הם באים כיחידה סגורה ובסיטואציה הקיימת הגיוני שלא ירצו לשתף אותה איפה שהם רק יכולים. תעשו הפרדה חיובית: תציעי לזוגך לבלות זמן איכות עם ילד אחד בכל פעם, השניים האחרים ישארו איתך (הבת שלך והבן שלו) באותה סיטואציה תעשי איתם משהו ממש מהנה שדורש שיתוף (לאפות עוגיות למשל). זה יאפשר לביתך ליצור קשר ישיר אחד על אחד עם הבנים. תזהרי לא להתערב או להיות רגישה ליחס שהיא מקבלת, אם נתת לה כלים היא תתמודד היטב.
בקשר לעניין השני, עזבי אותה, שחררי.
לי יש שניים, הוא היה משת"פ היא הייתה דעתנית. לשמחתי הוא הבכור, את עודף המעורבות וההחלטות עשיתי איתו... איתה בחרתי לא להתעמת, הנחתי לה לנפשה (ערדליים באוגוסט, פיג'מות לבית ספר, בלי מעיל בחורף, לאכול רק פיתה עם קטצ'ופ כמעט שנה שלמה)  נתתי לה לבחור ה כ ל וראה זה פלא, היא בריאה, משכילה, אחראית, עצמאית טפו טפו טפו (בת 27 כמעט).
 
נשמע שהחיים שלך דבש, תהני מהם
 
ללי
לצפיה ב-'לא קשור בעיני....'
לא קשור בעיני....
13/03/2016 | 11:49
115
אני מסכימה עם בעלך שהבנים לא חייבים לשחק איתה, רק להתיחס אליה יפה. בגילאים האלה כבר יש הפרדה די בולטת בין בנים לבנות וטבעי בעיני שהם לא מעוניינים. לדעתי ללחוץ עליהם לא ישיג את המטרה ורק יגרום לתסכולים.
 
אני לא בטוחה מה דעתי על "שינוי ההתנהגות" של ביתך. אני חושבת שזה משהו שהייתי מתיעצת לגביו - עם הגננת/מורה או יועצת בבית הספר.
 
בהצלחה!
לצפיה ב-'חוסר קשר עם אחותי'
חוסר קשר עם אחותי
11/03/2016 | 22:23
12
331

עד גיל 17 אני הייתי בת יחידה.
כשהייתי בת 17 אמא שלי נכנסה להריון מבן הזוג שלה (לא חיו ביחד).
היא התחתנה איתו והוא עבר לגור איתנו.
בהמשך אמא שלי ילדה את אחותי בגיל 43.
 
פער הגילאים ביני לבין אחותי הוא מאוד גדול.
הייתי בת 17.5 כשהיא נולדה.
 
הזוגיות של אמא שלי ובעלה החדש לא עלתה יפה.
 
אני נאלצתי לקחת על עצמי חלק מהתפקידים שאמורים להיות של המבוגרים ושל הורים.
נאלצתי לקחת על עצמי דברים שגדולים על ילדה בת 17.
 
בלית ברירה לקחתי על עצמי לא מעט מחויבויות.
הטיפול באחותי התינוקת נפל רובו עלי.
לדאוג לקנות מזון תינוקות ולהכין אותו ולהאכיל אותה היה גם באחריות שלי.
ללכת לעשות קניות בסופר הפך להיות גם התפקיד שלי.
ומילא לקנות דברים קלים כמו לחם או שמנת אבל אני נאלצתי לסחוב גם דברים כבדים.
אני עד היום זוכרת איך סחבתי מהסופר בין כל הקניות גם שלוש ליטר של מיץ עגבניות לבעלה של אמא שלי.
הוא אהב מיץ עגבניות ואהב שאחרים יעשו עבורו הכל ולא אהב להזיז את עצמו.
 
אנחנו גרנו בדירת שתי חדרים.
אני ישנתי בפינת אוכל והם ישנו בחדר השינה עם התינוקת.
בהמשך אני ואחותי קיבלנו את החדר שלהם והם ישנו בסלון.
 
מצב הלימודים שלי בבית הספר התחיל להתדרדר והתחלתי ללמוד פחות טוב ולהצליח פחות.
 
עברו שנתיים.
הייתי בצבא ושרתתי קרוב לבית.
יום אחד ישבתי לדבר עם אמא שלי על הלימודים שלי אחרי הצבא.
אמרתי לה שכל מי שאני משרתת איתו כבר יודע מה ואיפה הוא רוצה ללמוד.
רציתי לדבר איתה על מה ואיפה אני אלמד.
 
בתגובה אמא שלי אמרה לי לשכוח מהלימודים.
היא אמרה שהמצב הכספי שלנו קשה.
באותה תקופה היא לא עבדה והבעל שלה פירנס אותנו.
היא אמרה שהיא מתכוונת להתגרש ממנו ולצאת לעבוד ולכן אני לא יכולה ללכת ללמוד אחרי השחרור.
היא אמרה שהיא לא תסתדר לבד גם עם אחותי הפעוטה וגם עם לעבוד ועם רק משכורת אחת ושהיא צריכה שאני אעזור לה בטיפול באחותי ואחרי השחרור שלי מהצבא היא מצאה לי עבודה.
 
אני עזרתי לגדל את אחותי.
עבדתי משרה מלאה. 
את המשכורת הבאתי הביתה לאמא שלי.
 
כשמלאו לי 23 אני גיליתי שאני בהריון וסיפרתי על כך לאמא שלי.
 
היא מאוד כעסה עלי והייתה לגמרי נגד ההריון הזה.
היא שאלה לאיפה אני מתכוונת להביא את התינוק.
 
אנחנו גרנו שלושתינו בדירת שתי חדרים וגם ככה היה צפוף.
חוץ מזה היא גם אמרה שפער הגילאים בין הילד שאני הייתי יולדת לבין אחותי (דודה שלו) היה מאוד קטן.
היא אמרה שזה בושה ושזה לא לעניין שאני אלד ילד כשיש לי אחות בת חמש שצריכה אותי.
אני הייתי בהלם מהתגובה שלה.
אמרתי לה שהיא הרי כן ילדה כשגילתה שהיא בהריון ועוד בגיל 43 שזה יחסית מאוחר.
 
למרות זאת לא היה עם מי לדבר והיא לא רצתה להקשיב לי.
הנימוק שלה היה שהיא הביאה ילדה לדירה משלה וזה לא המצב אצלי ומעבר לזה היא לא רצתה לשמוע כלום.
 
אחרי זמן מה שוב נכנסתי להריון ושוב באתי לאמא שלי בחיפוש אחר תמיכה והבנה.
הפעם היא הייתה פחות נחרצת.
היא עדיין הייתה נגד ההריון אבל בניגוד לפעם שעברה בה היא ממש כפתה עלי להפיל הפעם היא אמרה לי להחליט לבד.
היא התנגדה להריון אבל אמרה שהיא לא רוצה שבהמשך אני אאשים אותה במשהו ולכן החלטה צריכה להיות שלי.
 
ככה מצאתי את עצמי עושה הפלה בפעם השנייה בחיים.
 
הלכתי לבית חולים לעשות הפלה לבד בלי להגיד לה כלום.
כשחזרתי הביתה אפילו לא אמרתי לה איפה הייתי והיא הבינה לבד.
היא רק אמרה לי שהיא רואה בעיניים שלי שעשיתי הפלה.
אמרה לי שעשיתי את הדבר הנכון עבור המשפחה שלנו ועבורי.
היא אמרה לי ללכת לשכב לנוח ובזה נגמר העניין.
 
מאז אני מעולם לא דיברתי יותר עם אמא שלי על שתי ההפלות שעברתי וגם על הסיבוכים שהיו לי אחרי ההפלה השנייה לא סיפרתי לה כלום.
 
אני יודעת שזה נשמע כמו חוסר אחריות נוראי להיכנס להריון פעמיים בהפרששל כמה חודשים.
אבל אז לא הייתה מודעות גבוהה לכל עניין הגלולות ואמצעי המניעה המוכר היה קונדום.
 
אמא שלי מעולם לא דיברה איתי על החשיבות שבאמצעי מניעה או על גלולות ואז לא היה את כל הרעש של איידס וכו ובטיפשותי נכנעתי למשפט של "זה יותר טוב בלי קונדום".
 
אני מאוד אהבתי את אחותי.
טיפלתי בה המון אפילו יותר מאימא שלי.
דאגתי לה ותפקדתי כאמא קטנה עבורה.
הלבשתי אותה בכל מיני שמלות קטות ויפות ונעלי בובה מתקות.
עשיתי לה כל מיני תסרוקות והיא באמת הייתה הילדה הכי יפה והכימופחת והכי מושקעת בגן.
בכל דרך שהייתה לי ניסיתי ללמד אותה דברים ולשחק איתה במשחקים שמפתחים יכולות אצל ילדים וכו' וממש גידלתי אותה.
 
היא מצידה הייתה מאוד קשורה אלי ותמיד רצתה אותי והעדיפה אותי על פני אימא שלנו.
 
אמא שלי ידעה שהיא הביאה את אחותי לעולם בגיל מבוגר ולכן היה לה מאוד חשוב שיהיה בנינו קשר קרוב כדי שאם וכאשר היא לא תהיה פה אני אהיה פה עבור אחותי. 
לאמא שלי הייתה מנטרה אחת שהיא הייתה חוזרת עליה בלי סוף והיא ממש הכניסה לי אותה לראש וממש תכנתה אותי לזה.
היא הייתה אומרת לי שאני ואחותי אנחנו האנשים הכי קרובים שיש אחת לשנייה.
שבסופו של דבר היא תלך ואנחנו נשאר אחת עבור השנייה.
היא פמפמה לי בלי סוף שאנחנו צריכות לעזור אחת לשניה וכו'.
 
היום אני תוהה האם זה לא היה חד סטרי.
מעניין האם אי פעם היא אמרה את המילים האלה גם לאחותי.
או שאולי היא אמרה את זה רק לי במטרה שאני אדאג לאחותי.
 
הכל היה טוב ביני ובין אחותי עד ליום שבו היא התחילה בית ספר ואני הייתי זאת שהייתי יושבת איתה על שיעורי הבית שלה.
היום אני מודה שאני הייתי קשוחה איתה.
יכלתי בקלות לצעוק עליה.
מספיק שהיא הייתה כותבת ברישול ולא מתאמצת לכתוב יפה ואני כבר צעקתי.
כל פעם שראיתי שהיא לא משקיעה הייתי מתפרצת עליה.
רציתי לחנך אותה להצטיינות מההתחלה.
רציתי שמכיתה א' היא תתרגל להשקיע בלימודים ותדע את החשיבות שבכך.
רציתי שהיא תהיה תלמידה מצטיינת.
 
בסופו של דבר היא סיימה את התיכון בהצטיינות עם תעודת בגרות הכי טובה בשכבה שלה. 
היא מאוד חכמה.
 
יום אחד קרה מקרה נורא ואם אני לא טועה היא הייתה אז בכיתה ב' או ג'.
היא לא הקשיבה לי ולא רצתה ללמוד למבחן שהיה אמור להיות לה.
היא התחילה למרוד ואני לא ידעתי מה לעשות ועשיתי דבר מפגר ואמרתי לה שאם היא לא תלמד למבחן אני אגרש אותה מהבית.
היא לא הקשיבה לי ואני פתחתי את דלת הכניסה ודחפתי אותה החוצה.
 
היא נבהלה נורא והתחילה לבכות בהיסטריה כזאת שפחדתי שהיא תיחנק מהבכי של עצמה ושעות אחר כך היא לא יכלה להירגע ואני מאמינה שהסיפור הזה נחרט אצלה כסוג של טראומה.
 
אני בעצמי הרגשתי אז נורא ונבהלתי מאוד.
 
אני חושבת שכנראה שתינו זוכרות את הסיפור הזה כל החיים שלנו ואף פעם לא נשכח אותו.
 
עד היום אני אוכלת את עצמי על ההתנהגות הטפשית שלי אז.
 
העניין הוא שצריך לזכור שהייתי אז רק בת 24.
ובגיל 24 קשה מאוד מאוד לדעת איך לחנך נכון ילדה בת 7.
לא היה לי מושג מה זה חינוך נכון ואיך מיישמים אותו.
 
אני פשוט לא ידעתי איך מתמודדים אם ילדה שלא מקשיבה לך ואיך צריך לחנך במצב כזה.
 
יש בי חרטה עמוקה מאוד על כך שאמרתי שאני אגרש אותה מהבית והפחדתי אותה נורא.
אני מאוד מצטערת שעשתי את זה והלוואי והייתי יכולה לקחת את זה בחזרה.
 
בדיעבד אמא שלי תטען שזאת אחת הסיבות לכך שאחותי לא בקשר איתי. 
נכון הייתי קשוחה איתה מאוד בכל מה שקשור ללימודים אבל זה נעשה מאהבה.
אמא שלי טענה בדיעבד שאני פגעתי באחותי המון ושלא היה אפילו יום אחד שבו שיעורי הבית שלה לא נגמרו בדמעות.
 
זה מאוד כואב לי.
כואב לי שאימא שלי כנראה לא יכולה להיזכר בשום דבר טוב שאני עשיתי למען אחותי.

הזמן עבר ואני המשכתי לחיות באותה המתכונת.
עבדתי משרה מלאה.
עזרתי לאמא שלי בגידולה של אחותי.

אמא שלי התחילה להרוויח קצת יותר.
אני בעצמי הרווחתי די טוב.
רוצה לציין שהרווחתי יותר ממה שאמא שלי הרוויחה.
חלק ניכר מהמשכורת שלי עדיין מסרתי לאמא שלי.
והנה הגיע הרגע לשפר את תנאי המגורים שלנו.
 
 
לצפיה ב-'המשך - חלק ב''
המשך - חלק ב'
11/03/2016 | 23:23
7
211
ישבתי עם אמא שלי שיחה.
סיפרתי לה שחסכתי בצד סכום נחמד של כסף.
ביקשתי ממנה שניקח ביחד משכנתא ונקנה לי דירת שתי חדרים משלי.
הסברתי לה שככה יהיה לי מקום משלי והיא ואחות ישארו בדירת שתי החדרים הנוכחית וגם להן יהיה יותר מרווח. 
 
אמא שלי סרבה בתוקף.
התירוץ העיקרי שלה היה שאם אני אאבד את העבודה שלי או משהו כזה היא לא מתכוונת לשלם במקומי את המשכנא שלי והיא לא מוכנה לקחת איתי שום משכנתא ולבד הבנק לא נתן לי.
 
לא משנה כמה ביקשתי אמא שלי סרבה.
 
בסופו של דבר אנחנו מכרנו את דירת שני החדרים שבה גרנו.
אמא שלי ואני לקחנו משכנתא וקנינו דירה אחת גדולה (4 חדרים) עבור כולנו.
 
אני רציתי שחלק מהדירה (שליש) ירשם על שמי בגלל שאני נתתי כסף שחסכתי ושאפשר את המהלך הזה ובגלל שאני הולכת לשלם חצי מהמשכנתא אבל אמא שלי סרבה ואמרה שזה מעשה שלא יעשה ושאחרי שהיא תלך היא רוצה שהכל יתחלק חצי חצי ביני לבין אחותי בלי ריבים ששליש דירה שייך לי וכו'.
 
כשאחותי הגיעה לגיל ההתבגרות הן כבר לא נזקקו לי כמו בעבר.
 
אני זוכרת שאמא שלי ואחותי היו מסתגרות בחדר השינה של אמא שלי או בחדר של אחותי ומדברות על משהו ומותירות אותי מחוץ לעניינים בסגנון של הכושי עשה את שלו הכושי יכול ללכת.
 
כשדיברתי עם אימא שלי שזה מאוד לא נעים היא תמיד הצטדקה.
אמרה שאחותי עכשיו בגיל ההתבגרות והיא צרכה זמן אחד על אחד עם אמא שלה.
מעניין שאמא שלי לא חשבה ככה כשאחותי הייתה תינוקת.
 
לאט לאט אחותי התחילה להתרחק ממני.
 
אחר כך הגיע הזמן של אחותי ללכת ללמוד באוניברסיטה.
אז היא ואמא שלי שוב קירבו אותי אליהן.
היום אני מבינה שזה כנראה נעשה כי היה צורך בכסף עבור שכר לימוד כסף שאותו אני נתתי.
 
באוניברסיטה אחותי הכירה בחור מקסים.
הם למדו יחד והוא היה ממשפחה טובה ומבוססת.
כשהוא הציע לה נישואים היא היססה כי פחדה להתחייב ופחדה שאולי יש משהו יותר טוב עבורה ורק אחרי שיחות ארוכות איתי ושכנועים לתוך הלילה היא הסכימה ובשנת הלימודים האחרונה שלה היא התחתנה.
 
החתונה זאת הייתה הפעם האחרונה שהיא ואמא שלי היו צריכים ממני כסף.
הן ביקשו ממני עזרה במימון החתונה ואני עשיתי את זה בכיף.
אחר כך הן מעולם לא ביקשו כסף כי כאמור הבחור שאיתו היא התחתנה הי ממשפחה מבוססת.
שלוש שנים אחרי החתונה ובלי שביקשתי אמא שלי החזירה לי את הכסף שהשקעתי בחתונה.
 
שבוע אחרי החתונה אני התקשרתי לאחותי לשאול מה שלומה ולדבר איתה קצת.
בתגובה היא אמרה לי שהיא לא יכולה לדבר ושהיא עכשיו לא לבד שעכשיו היא נשואה.
 
עברו כבר 10 שנים מאז שהיא התחתנה.
הכל טוב אצלה והיא מאושרת עם בעלה.
 
כבר עשר שנים שאני והיא לא בקשר.
רק דרך אמא שלי אני מתעדכנת מה קורה בחיי אחותי והיא מתעדכנת במה קורה בחיי.
אבל זה לא קשר נורמאלי וזה לא מה שאני רוצה.
אמא שלי אומרת רק מה שהיא חושבת לנכון להיד ושותקת לגבי מה שהיא חושבת שצריך לשתוק.
המידע שיש לי על אחותי ושלה יש עלי תלוי במה ואיך אמא שלי החליטה לספר.
קשר ישיר של ממש אין בנינו עקב חוסר רצון בכך מצידה של אחותי.
 
אני היום בת 49 (אחותי לא מזמן חגגה 32).
אני נשואה פעם שנייה.
ילדים משלי אין לי כי אחרי הסיבוכים של ההפלה השנייה לא היה לי סיכוי.
 
לבעלי יש ילדים בוגרים מנישואין הראשונים.
הוא כמעט ולא בקר איתם ואני בכלל בקושי מכירה אותם.
 
אני ובעלי עברנו לחול.
עבדנו מאוד קשה.
התאמצנו לבנות את עצמנו ולבנות לנו חיים טובים.
יש לנו שתי דירות בנו שני חדרים שאחת רשומה על בעלי ואחת על שמי ככה שאם נפרד לכל אחד יהיה לאן ללכת.
 
נכון לעכשיו בדירה אחת ששייכת לבעלי מתגוררים אני והוא.
הזמנו את אמא שלי לעבור אלינו לחול ולגור בדירה השנייה שרשומה על שמי.
רציתי שהיא תהיה יותר קרובה אלי.
היא כבר לא צעירה (בת 75) וחשבתי שככה יהיה יותר טוב.
הבת הצעירה שלה (כלומר אחותי) ירדה מהארץ יחד עם בעלה ואמא שלי נשארה לבד.
 
ומפה מההצעה שלי שאמא שלי תעבור אלינו לחול לדירה שלי התחיל כל הבלגן.
אמא שלי הסכימה לעבור לפה אך ורק בתנאי אחד.
רק אם אני אעביר את הדירה שיש לי פה בחול על שמה.
היא אמרה שהיא שמעה המון סיפורים על קשישים שנשארים בלי בית וזה מפחיד אותה.
לדבריה רק אם הדירה פה תהיה רשומה על שמה רק אז היא תוכל להיות רגועה.
 
אני והיא סיכמנו שאני ארשום את הדירה שפה על שמה והיא תוריש אותה אך ורק לאחותי.
בתמורה היא תוריש את הדירה בארץ בשלמותה (ולא חצי) לי.
מבחינה כספית יוצא שאחותי תקבל את אותו הסכום בין אם זה דירה פה בחול או חצי מהדירה בארץ הערך הכספי הוא אותו ערך ככה שאחותי ממש לא נפגעת.
הסיכום כמובן נעשה בעל פה כי היא אמא שלי ואני סומכת עליה.
ליתר בטחון סוכם שכבר עכשיו אחרי שאני אעביר על שמה את הדירה פה בחול היא תעביר על שמי את הדירה בארץ.
 
לפני שאמא שלי הגיעה לפה אני הלכתי והעברתי את הדירה שלי על שמה כי זה היה התנאי שלה להגיע לפה.
היא הגיעה לפה וריהטה את כל הדירה (שהייתה ריקה) מכספה שלה והנה כבר שנתיים היא חיה פה בחול.
 
כשאני מעלה מולה את ההבטחה שלה לרשום את הדירה בארץ על שמי היא מתחמקת. 
פתאום היא כבר לא רוצה העביר אותה אלי.
היא מתרצת את זה בכך שזה אמונה תפלה לעסוק בנושאים האלה כשהאדם עוד בחיים.
אומרת שיש לה צוואה ושהיא לא רוצה לחשוב על הדברים האלה עכשיו.
פתאום היא גם אומרת שהדבר הנכון והפייר זה לחלק את הירושה שווה בשווה בין אחותי לביני.
 
אני רק בת 49 ואני עובדת אבל בניתי על כך שתהיה לי דירה אחת פנוייה (פה בחול או בארץ) כדי שאני אוכל להשכיר אותה ולהתקיים מזה כשאני אצא לפנסיה.
אין לי ילדים שיוכלו לעזור לי כשאני אהיה זקנה.
בעצם אם לשפוט לפי עשר השנים האחרונות אפשר אפילו לומר שגם אחות אין לי שתעזור לי בבוא היום.
אין לי אף אחד שיוכל לעזור לי.
 
לא מזמן אני ואמא שלי רבנו.
בשעת כעס היא אמרה שהיא תוריש את הדירה בארץ אך ורק לאחותי.
נימקה את זה בכך שהיא לא רוצה שאם וכאשר משהו יקרה לי בעלי וא ילדיו יקבלו חלק מהדירה בארץ.
 
בכלל היא שונאת את בעלי.
מבחינתה הוא האדם הכי נורא בעולם.
היא כל הזמן מוצאת לכך הצדקות וממיאה דברים רק כדי להוכיח שהיא צודקת.
היא אומרת שהוא תת אדם בגלל שהוא התגרש ונטש את ילדיו.
כל פעם שאני מזכירה לה הדירה שהיא גרה בה טכנית היא שלי היא אומרת שהלוואי שהדירה תשרף וככה לא יהיה על מה לריב.
לבעלי יש יחסים מאוד מורכבים עם ההורים שלו שלא קיבלו את הגירושים שלו. 
אני כל חיי עזרתי לאמא שלי ועדיין עוזרת לה בהכל והוא לא ממש מכבד את ההורים שלו.
בזה אנחנו שונים.
אבל כל פעם שאני והיא רבות היא ישר אומרת הנה מצא מין את מינו שני אנשים שלא אכפת להם מההורים שלהם ואני לא מבינה איך היא בכלל יכולה להשוות.
היו כמה פעמים שהיה לי רע ועצוב על הלב עקב בעיות בעבודה וכו'.
באתי אליה ואמרתי לה שלפחות תרחם עלי קצת כי קשה לי.
באות הפעמים ביקשתי ממנה שתחבק ותנשק אותי.
שתפגין כלפי חום אימהי.
בכיתי לה שאני הבת שלה ויש לי אמא חיה ואמא בריאה ואני לא מרגישה חום אימהי.
האמת שאף פעם לא ממש הרגשתי אבל אז תרצתי את זה בכך שהיא עסוקה בעבודה ועם אחותי ובפרנסה וכו'.
בתגובה היא תמיד אמרה שהיא לא מפגרת להגיד לי שהיא אוהבת אותי.
שאני צרכה לדעת את זה גם ככה.
שאני כבר לא ילדה קטנה.
ואני אחרי כל השנים ששמתי את עצמי במקום השני אחרי אחותי כל מה שרציתי זה רק לשמוע שהיא אוהבת אותי.
אחרי כמה נסיונות כושלים וויתרתי.
 
אמא שלי גדלה עם אמא גרועה (סבתא שלי) והיא תמיד אומרת לי שהיא לא מבינה על מה אני מתלוננת כי באמת בהשוואה לאמא שלה היא מלאך.
 
עכשיו לאחרונה קרה עוד סיפור לא נעים.
אמא שלי הודיעה לי שיש לה חדשות שהן לא יהיו נעימות עבורי.
למה לא נעימות אין לי מושג.
כנראה היא בעצמה החליטה ככה ולכו תדעו מה היא אמרה לאחותי.
אבל החדשות היו שאחותי ובעלה מגיעים לפה לבקר את אמא.
היא אמרה שהם מגעים אליה לדירה.
תאורטית זה דירה שלי שאני רשמתי על שמה וזה לא נעים לשמוע אותה אומרת שזה הדירה שלה.
 
לצפיה ב-'המשך חלק ג''
המשך חלק ג'
11/03/2016 | 23:54
6
192
יום אחרי שהם נחתו פה אני ובעלי באנו לראות אותם.
נפגשנו.
לא היה לנו על מה לדבר.
ניסיתי לדבר איתה קצת על עניין הדירה שרשמתי על שם אימי אבל לשווא כי מה אכפת לה.
ניסיתי לדבר איתה קצת על עול הטיפול באימא שהוא כולו עלי אבל גם זה לא מזיז לה.
כמו שבעבר טיפלתי בה היום אני מטפלת באמא שלנו.
אני קובעת לה תורים לרופאים ומסיעה אותה לשם ומחזירה.
אני מסיעה אותה לסידורים אחרים שיש לה.
אני דואגת לה לקניות בסופר ממש כמו שהייתי עושה כשהייתי בת 17 ואחותי רק נולדה.
בסופי שבוע אני גם דואגת למצוא זמן עבורה ולצאת איתה לאנשהו וכו' כדי שיהיה לה קצת נעים וכיף.
כל זה לא עניין את אחותי.
 
כשהיא ובעלה הגיעו לפה הם אפילו לא התקשרו והם עזבו בדיוק באותה דרך.
הם לא נפרדו ולא כלום ונודע לי מאמא שלי שהם נסעו.
 
לפעמים אני תוהה האם אחותי בכלל נורמאלית והאם אמא שלי בכלל נורמאלית.
 
אני לקחתי על עצמי את אמא שלי.
זה חתיכת מעמסה וחתיכת אחריות.
אני תמיד נתתי לאחותי את החופש לחיים טובים וגם עכשיו כשפטרתי אותה מטיפול באמא שלנו.
אני נתתי לה את האפשרות להקים משפחה כי כאמור אני זאת ששכנעתי אותה להתחתן.
נתתי לה הזדמנות לחיים טובים גם אם וויתרתי בדרך על עצמי.
אני נתתי לה את ההזדמנות לבנות את הקריירה שהיא בנתה כששילמתי את שכר הלימוד האוניברסיטאי שלה.
נתתי לה כל כך הרבה דברים.
את כל השנים הכי יפות שלי הענקתי לה וקברתי את הפוטנציאל שלי כדי שהיא תממש את שלה.
כל השנים שעבדתי והבאתי את המשכורת לאמא שלי דאגתי בעצם לרווחתה הכלכלית של אחותי שכלום לא יחסר לה.
 
למענה אני לא התחתנתי בזמן.
למענה אני לא הבאתי ילדים בזמן.
למענה וויתרתי על בניית קריירה.
למענה וויתרתי על החוויה של החיים הסטודנטיאליים ורק בגיל מאוחר יחסית הוצאתי תואר בלימודים מהבית באוניברסיטה הפתוחה.
ועכשיו אני מטפלת באמא שהיא גם האמא שלה.
 
ולמרות זאת גם היא וגם אמא שלי לא חושבות שעשיתי משהו מי יודע מה מיוחד ושאין להן סיבה להרגיש שהן חייבות לי או לפחות להעריך את מה שעשיתי.
 
אני לא מבינה מה מבחינת אחותי ואמא שלי אני הייתי בסך הכל מטפלת, קודם של אחותי ועכשיו של אמא שלי.
 
אחרי שאחותי נסעה בחזרה יצרתי איתה קשר לדבר על הסיפור של הדירה שרשמתי על שמה של אמא שלי אבל בתמורה להבטחה שלא קויימה.
אחרי השיחה הזאת אחותי חסמה אותי בפייסבוק ובווטס אפ.
 
אמא שלי ואחותי הקימו נגדי קואליציה.
הן פשוט נתקו אותי מהמשפחה זהו אני לא חלק מהם יותר.
 
כמובן שזה מאוד כאב לי.
כמובן שאני בכיתי ורציתי לחזור להיות חלק מהמשפחה.
זה הרגשה איומה כשאמא שלך ואחותך מוחקות אותך.
הן הציבו לי תנאי שאם אני רוצה לחזור להיות חלק מהמשפחה אני צריכה להשאיר לאמא שלי את הדירה שרשמתי פה בחול על שמה ולא לדרוש בתמורה את הדירה בארץ ואחרי לכתה הכל יתחלק חצי חצי בנינו (גם הדירה פה שהייתה שלי ולא קשורה לאחותי).
 
בעצם העמידו אותי עם הגב לקיר.
או שאני עושה את זה או שהם ממשיכים עם הקור שלהם כלפיי.
וקור זה עוד טוב כי יש גם איום בנתק מוחלט.
 
לא פעם אמא שלי השתמשה בשיטה הזאת איתי.
ככה תמיד היה לה קל לשלוט עלי ולהשיג ממני את מה שהיא רצתה שאני אעשה.
היא הרי יודעת כמה אני צריכה אותן ושחוץ מהן אין לי אף אחד בעולם.
היא יודעת את זה ולאורך שנים סחטה אותי עם זה.
 
עכשיו משום מה נדמה לי שכלום כבר לא יעזור.
שגם אם אני אתן להן כל מה שיש לי זה לא באמת ישנה משהו.
המקסימום שאני יכולה לצפות לו זה קשר פושר.
לא באמת קשר חם ואמיתי.
 
לאחרונה התחלתי לנסות להבין למה החיים שלי לא ממש הצליחו.
התחלתי נסות להבין למה כל זה קרה איתי ושאולי זה יותר מידי עבור אדם אחד.
 
לאחרונה התחלתי עבור איזשהו משבר בחיים שלי וכנראה שהביקור הנוראי של אחותי פה היה הקש ששבר את את גב הגמל.
פניתי לאימא שלי בחיפוש אחר תשובות ולהבין למה הכל קרה כמו שקרה למה אני הייתי צריכה לקחת אחריות על אחותי הרי זה לא נורמאלי.
המקסימום שהיה לה להגיד לי זה שפעם כולם חיו ככה.
שפעם הגדולים תמיד דאגו וטיפלו בקטנים.
 
נראה לי שכתבתי פה הכל בבלגן אחד גדול.
 
כותבת פה כי אשמח מאוד לעצות ולעזרה.
 
איך אני יכולה לבנות מערכת יחסים נורמאלית עם אימא שלי כל עוד היא בריאה וחיה.
איך אני יכולה לבנות מערכת יחסים נורמאלית עם אחותי אחרי נתק של כעשר שנים.
 
אני לא יודעת איך להמשיך לחיות הלאה עם אמא שלי ואחותי לא רוצות אותי.
 
אני לא יודעת מה לעשות ואשמח למבט מהצד.
 
תודה מראש לכל מי שיקרא ויגלה קצת הבנה כי כנראהזה מה שהכי חסר לי עכשיו.
 
 
 
לצפיה ב-'חתיכת סיפור'
חתיכת סיפור
14/03/2016 | 11:58
5
183
קראתי הכל ונכמר לי הלב. מצד אחד נשמע שהקשר ביניכן מאוד חזק, משפחה של שלוש נשים מאוד  קרובות. מצד שני ברור שיש למשפחה המיוחדת הזאת דפוס קבוע לפיו את תומכת ונותנת ואחותך עסוקה בלבנות לעצמה חיים. 
תראי, אני מאוד מעריכה אותך על החריצות ועל קבלת ההחלטות (לגבי הדירות) ועל התמיכה באחותך ועל הכנות והמודעות לכך שהיית קשה אליה בתקופה ההיא. 
כאב לי הלב לשמוע על ההפלות שלך, והמחשבה על אמא שלך שדוחה את התינוק מפחד שהוא יגזול ידיים עובדות, היא איומה. מצד שני זה שהיא "ראתה לך בעיניים את ההפלה" זה מראה שהיא מאוד קשובה לך ומחוברת אליך.
לדעתי, הדבר היחיד שאת יכולה לעשות הוא לטפל בעצמך. כמו ההחלטות לגבי רכוש ותכניות כלכליות לעתיד, אותן את עושה כל כך טוב, ככה קבלי החלטה לגבי הבריאות הנפשית שלך. את צריכה ללמוד לקבל, ללמוד שמגיע לך, בזכות עצמך, כפי שאת, את לא חייבת להחזיר על כל טובה! תביני שכמו שאת נהנית להעניק לאמא שלך ולבעלך, גם הם יהיו שמחים להעניק לך, וזה לא תלוי בדבר.
השקיעי פחות בהתחשבנות, תני באהבה וקבלי באהבה. קל להגיד קשה לבצע:)
בהצלחה!
לצפיה ב-'וואלה?'
וואלה?
14/03/2016 | 12:11
4
174
אמא שלה קשובה לה ומחוברת אליה??
את מציעה לה - לזו שעשקו אותה גזלו לה גנבו לה רימו אותה מצצו את דמה וכספה - לה את מציעה להשקיע פחות בהתחשבנות??
 
סירייסלי??????????
לצפיה ב-'כן.'
כן.
14/03/2016 | 21:25
3
134
כי התחשבנות היא דפוס מחשבה. לפעמים כדאי להעניק רק מתוך אהבה, ככה לומדים גם לקבל רק מתוך אהבה.
ואני לא חושבת שעשו לה את הפעלים שתיארת, אני שמעתי פה סיפור על קשר מאוד חזק, שלא נותק גם בעקבות מעבר לחו"ל. הרי אם היה כל כך קשה למה היא לא עזבה את הבית בגיל צעיר?  
לצפיה ב-'לא לא לא!'
לא לא לא!
14/03/2016 | 22:25
2
157
נשים מוכות נשארות עם הבעלים במשך שנים
ילדים שעברו התעללות נשארים בקשר עם הוריהם ואף מטפלים בהם לעת זיקנה
ואת טוענת שהעובדה שנשארה לגור עם אימה מוכיח שלא היה כ"כ קשה??!
לצפיה ב-''
15/03/2016 | 09:54
21
לצפיה ב-'בטוח שהיו שם חיזוקים'
בטוח שהיו שם חיזוקים
15/03/2016 | 20:46
31
לצפיה ב-'מתנצלת'
מתנצלת
12/03/2016 | 13:35
199
אני מניחה שאת במצוקה, אבל זה כל כך ארוך שלא הצלחתי לקרוא הכל.
אם תצליחי לתמצת אשמח להתייחס.
לצפיה ב-'הבעיה היא לא הקשר עם אחותך'
הבעיה היא לא הקשר עם אחותך
12/03/2016 | 15:07
191
את עברת התעללות מצד אמא שהתייחסה אליך נורא רע כל השנים. פשוט נצלה אותך. אני חושבת שהיא אשה מרעילה ומרושעת ושום דבר שאת כותבת לא סביר, לא הכספים, וגם לא המעורבות שלה בכל הדברים שבחיים שלך.
אני חושבת שהקשר עם אחותך במצב כזה שספק אם תצליחי לשפר אותו. גם הקשר עם אמא שלך יותר מזיק מאשר מועיל. את חייבת להפסיק לתת ולתת בלי לקבל, וגם חייבת למצוא לעצמך אנשים שאוהבים אותך (נשמע שבעלך מאד מעריך אותך ורוצה בטובתך, אחרת למה לו להסכים לכל הבלגן של אמא שלך?).
לדעתי את צריכה ללכת לטיפול שיגרום לך לאהוב את עצמך ולהשלים עם העבודה שאת בעצם שרדת התעללות רגשית במשפחה, ושיתן לך כלים להיות מאושרת עם מה שיש בחיים ולא עם מה שאין. את צריכה להתנתק רגשית מהמשפחה הזו, גם אמא שלך וגם אחותך לא נורמליות.
לצפיה ב-'וואו, איזה סיפור...'
וואו, איזה סיפור...
13/03/2016 | 11:44
168
אני חושבת שהשאיפות שלך צריכות להיות אחרות.
בכנות, אני לא רואה אפשרות להציל מערכות יחסים אחרי כל-כך הרבה זמן, או לשנות אנשים מבוגרים. ולכן אני מטרפת להמלצה ללכת לטיפול וללמוד להיות מאושרת ושלמה עם עצמך בלי קשר למערכות היחסים האלה.
לצפיה ב-'WOW..'
WOW..
14/03/2016 | 12:08
162
בא לי לבכות רק מלקרוא את מה שעבר עלייך....
תשמעי - זה ממש לא פשוט...
לדעתי את צריכה ייעוטת. גם משפטי וגם אישי.
משפטי כדי לבדוק איך את מעבירה את הדירה בחזרה על שמך. אולי יש איזשהו דין בארץ מגורייך שאת יכולה להשתמש בו כדי להראות שהדירה ניתנה בתנאים. תנאים שאם לא עומדים בהם - אז הדירה חוזרת לרשותך. לא יודעת אם קיים כזה - אבל הייתי בודקת.
והייתי הולכת לייעוץ אישי כדי ללמוד שאת לא יכולה להמשיך לשלם להם כדי שיהיו חלק מחייך. את משלמת לאנשים שלא מקבלים אותך, כדי שיהיו בשבילך משפחה בכאילו.
ולא משלמת קצת. אלא הון.
זה נורא וזה שגוי וזה חייב להיפסק.
את חייבת עזרה אישית כדי להבין איך את נחלצת מהמערבולת הזו שסוחפת אותך פנימה כל פעם מחדש. איך את מבינה שמערכת יחסים כמו שאת רוצה עם אמא שלך - לא תהיה לך.
לא כי את לא בסדר. אלא זו היא.
וזה לא משנה מה תעשי או לא תעשי - היא לא תהיה האמא שאת רוצה.
צר לי.
אבל את לא יכולה להמשיך לשלם לאשה שילדה אותך, כדי שתהיה לך אמא כמו שאת רוצה שהיא תהיה.... היא לא כזו... זה לא עובד.
את צריכה לעבד עם עצמך את התהליך הזה של האבל על מה שלא יהיה כבר. על מה שאת כל כך צריכה אבל כנראה לא יגיע...
את צריכה להכיר במציאות שלך. מציאות בה האמא שאת כל כך רוצה - היא לא בדיוק האמא בחיים האמיתיים....
וכשתצליחי להשתחרר מהחלום הזה שאת נאחזת בו בממון רב.... החופש הזה יאפשר לך גם להפסיק לשלם.
מה שקרה עם אחותך כשהיתה בת 7 - הוא לא הדבר היחיד שאמור להגדיר את הקשר ביניכן.
זה גרגר חול שנעלם בתוך הים של כל מה שעשית עבורה כל חייה. כלום שבכלום.
את צריכה להיפטר מרגשות האשה הללו כי גם לו היו מעמידים אותך למשפט על מה שעשית לה - אז העונש שהיית מקבלת לא היה מתקרב בכלל למה שאת מנסה לעשות כדי לפצות אותה. (ולא היית מקבלת שום עונש אגב. רק שתדעי).
 
את צריכה ייעוץ כדי שתוכלי להשתחרר מהעבר שלך, ומהפנטזיה שאת חושבת שאת יכולה לייצר עם אמא שלך.
לא יקרה.
את צריכה להכיר במציאות.
ולהפסיק לנסות ולקנות עתיד או הווה שונה ממה שיש לך.
אי אפשר.
 
קחי חזרה את השליטה על חייך וכספך ולכי לייעוץ משפטי כדי לבדוק את זכויותייך. אולי אי אפשר להחזיר את הגלגל אחורה. אולי אי אפשר לשנות את הרישום חזרה על שמך.
אבל אולי יש סיכוי שאפשר לעשות משהו. לא יודעת ולא מכירה את החוקים בכל מדינה.
 
אבל לפחות זה ייתן לך התחלה של לקיחת שליטה על חייך. המהלך הזה של לבקש ייעוץ ולשמוע מאיש מקצוע מה נכון לעשות.
 
מקווה בשבילך שאת החצי השני של חייך תחיי בשביל עצמך.
לצפיה ב-'אני אמורה להיות בייבי סיטר?'
אני אמורה להיות בייבי סיטר?
11/03/2016 | 07:43
9
336
אני נשואה טרייה ולאחרונה לוח הזמנים בעבודה של בעלי השתנה.
הילדים שלו נשארים אצלנו בכל סוף שבוע מיום חמישי עד שבת.
כעקרון זה הזמן שלו עם ילדיו.
אם כך האם אני אמורה כעת לשמור על הילדים שלו בזמן שהוא עובד עכשיו כל שישי?
זה לא שהוא ביקש את זה ממני או שאל אותי לגבי זה.
מבחינתו זה מצופה ממני כי אנחנו משפחה.
כל מי שדיברתי איתו לגבי זה אומרים את אותו הדבר שכן אנחנו משפחה וכן זה מצופה ממני.
אני ממש מבולבלת לגבי התפקיד שלי כי מצד אחד כן אני נשואה לו ואנחנו משפחה
וזה הילדים שלו ומצד שני זה לא הילדים שלי.
אני מרגישה כמו בייבי סיטר חינמית וזמינה שצריכה למלא את תפקידה בכל פעם שהאבא צריך לעבוד.
מרגישה בייבי סיטר ולא הורה כי כשהוא חוזר הביתה התפקיד שלי נגמר ואני שוב רק הבת זוג שלו ואלה הילדים שלו ואין לי שום SAY בחינוך שלהם וכו' וטוב לי ככה שהוא מחנך וכו'
אין לי ילדים משלי.
אני ידעתי למה אני נכנסת כשהקשר שלנו התחיל והבהרתי לו מההתחלה שאני אף פעם לא אתפקד כסוג של הורה עבורם והוא אמר שזה בסדר גמור כי יש להם שני הורים מתפקדים ופתאום כל הקטע שהוא כן מצפה ממני לקחת חלק פעיל בטיפול בהם  זה די שוק עבורי.
 
אנחנו מתגוררים יחד כבר שנה וחצי וטוב לי כמו שזה כלומר שזה הילדים שלו והוא מטפל בהם וכו' ולי אין שום חובות או מחויבויות ואני סתם חברה שלהם.
ואני לא רוצה להתחיל פה איזשהו דפוס חדש שאני גם חלק מהטיפול בהם וכו'.
אני מפחדת שזה יתחיל מלשמור על הילדים שלו כשהוא עובד בשישי ואלוהים יודע איפה זה יגמר.
לפני החתונה דיברנו שאני לא אהיה שום דמות הורית עבורם אבל לא ממש נכנסנו לפרטים של מה כן אני אעשה ומה לא.
עכשיו אמרתי לו שאני ארגיש יותר נוח אם הוא ישלח אותם חזרה לאמא שלהם לשעות בהם הוא עובד בשישי או שיקח בייבי סיטר אמיתית בתשלום והוא נפגע.
הוא ובכלל כל מי שדיברתי איתו על זה גורמים לי להרגיש אשמה על כך שאני לא רוצה לתפקד כבייבי סיטר לילדים שלו כל יום שישי.
 
לצפיה ב-'את אמורה להיות חלק מצוות'
את אמורה להיות חלק מצוות
11/03/2016 | 18:52
202
ולחלוק במטלות. מצד שני, חלוקת המטלות היא לא כזו שבחרת בה, אלא שנכפתה עליך. אני חושבת שאת לא אמורה להיות הפתרון שלו לטפל בילדים שלו, אבל שאת כן מצופה לעזור כשיש משהו יוצא מגדר הרגיל.
 
לא אמרת גם בני כמה הילדים ומה בדיוק את מצופה לעשות, וכמה שעות את אמורה להיות איתם והפרטים האלה חשובים: אם זו שעה או שעתיים, לא הייתי עושה סיפור. בסך הכל, זה סוג של לבקש ממך טובה, וכשהילדים האלה יהיו יותר גדולים לפעמים תקפיצי אותם או תכיני להם משהו לאכול שהם מבקשים, אבל האחריות הגדולה לא צריכה להיות עליך. אם זה כמה שעות טובות, ואלה ילדים קטנים שדורשים הרבה התעסקות, כולל ארוחת צהריים או מקלחות או שעשועים, אז זה בהחלט משהו שלא הסכמתם עליו וצריך להבהיר שאת עדיין לא מסכימה עליו. אם מדובר בילדים גדולים יחסית, שאת בסך הכל נמצאת בבית בזמן שהם רואים טלביזיה או עוסקים בשלהם, המצב אחר. 
אני דוקא אומרת לך מהצד של מי שהיא האמא בסיפור, ולא האשה החדשה של האב. בהחלט אני לא מצפה מהחברה של הגרוש שלי לעזור או לעשות, וגם הוא לא מצפה ממנה וההורים שלו אחראים לילדים כשהוא לא נמצא. עם הזמן, הם כבר כמה שנים ביחד והילדים שלנו בתיכון, ברור שכשהיא נמצאת ברקע בבית אין בעיה שהילדים יהיו איתה ולפעמים היא גם עוזרת יותר, אבל זה תמיד המוצא האחרון אצלנו. גם בן הזוג שלי לא משמש כבייביסיטר אבל בהחלט מקפיץ אותם או מחזיר אותם בלילה, מכין בשבילם אוכל או עוזר בעניינים אחרים. לחברה של הגרוש שלי יש ילדים משלה, כך שכשכולם ביחד בבית היא לפעמים עושה פעילויות עם כל הילדים, אבל בזמן הפרטי שלה בדרך כלל רק אם יש בעיה נקודתית. שוב, הם באמת גדולים אז לא באמת מדובר בעבודה - היא עוסקת בשלה בבית בזמן שהם שם. 
עכשיו, אחרי שאמרתי את כל זה, אני חושבת שכדאי לך לחשוב שוב. אם את מתכננת ילדים משותפים עם בעלך, אלה יהיו האחים שלהם. אפילו אם בעיניך זה לא חשוב, בעיני הילדים שלך היחסים האלה יהיו חשובים והם יכולים להיות נפלאים. כדי שהילדים שלו ירגישו שאתם משפחה, את תצטרכי להיות יותר מסתם מישהו בבית, בלי אחריות. בעלך נפגע כי יש הבדל בין להגיד שאת לא רוצה להיות ברירת המחדל שעליה נופלת העבודה, לבין לומר שבכל פעם שהוא לא נמצא שהילדים ילכו לאמא שלהם. הייתי אומרת לו שאת לוקחת על עצמך חלק מהזמן, מחצית או פחות, לפי מה שמסתדר לך, כדי לבוא לקראתו מעבר לסיכום שלכם, מתוך זה שאתם כולכם משפחה. עם זאת, את לא רשת הבטחון שלו לכל מה שיקרה, ובהסכם ביניכם זה לא מה שדובר, ושאת רוצה עדיין את ימי שישי לעצמך, באופן חלקי לפחות. 
לצפיה ב-'אין לי תשובה חד משמעית'
אין לי תשובה חד משמעית
12/03/2016 | 13:32
2
210
אני מניחה שמבחינתו ישנם 2 יתרונות בכך שאת שומרת על הילדים. הראשון הוא חסכון כספי בבייביסיטר, אבל השני והלא פחות חשוב זה שהוא מניח שהם בידיים אוהבות, עם מבוגר שקרוב אליהם יותר מבייביסיטר.
אני שומעת אותך, ואני יודעת משי שנכנסת לפרק ב' כשהיא ללא ילדים מגיעה לזה בעמדה אחרת מאשר מי שיש לה ילדים. אני באופן אישי מאמינה שאם יהיו לכם ילדים משותפים, הדבר הנכון הוא שההפרדה ביניך לבין הילדים שלו תהיה פחות חזקה. ברור שלעולם לא תהיי אמא שלהם, אבל את תהיי מבוגר שהוא חלק משמעותי בחיים שלהם. למעשה את כבר כזו.
הוא אבא שלהם ואני מניחה שבמידה מסויימת הוא נפגע בשמם. כי כהורים אנחנו יודעים שתפקידנו בחיים אינו להיות חברים של ילדינו, אלא להיות מובילים, אחריאים, דואגים לצרכיהם ועוד. אני מבינה שמהמקום שלו, שבו הוא רואה אותך ואותו עין בעין, יש לו ציפייה שתהיי מבוגר אחראי בשביל ילדיו.
מצד שני, אני גם מבינה את הצד שלך, את אומרת לא מתאים לי, סוכם מראש שזה לא התפקיד שלי ואני לא חייבת.
 
וכל זה ביחד מסתכם למשהו חשוב ומרכזי בתקשורת ביניכם ובחוזה הזוגי ביניכם. אני חושבת שלא משנה מה יגידו אחרים, בסופו של דבר הפתרון צריך להיות של שניכם. אני חושבת שזה נושא שצריך לחשוב ולחפור עליו. אבל לפני שאתם מתחילים להתווכח על מה את תעשי ומה לא, אני חושבת שאתם צריכים לנסות לדבר קודם על מה כל אחד מכם חושב ומרגיש, מה הצרכים של כל אחד מכם, איזה פרשנויות הוא נותן לפער הזה ביניכם.
ואז לנסות לחשוב על פתרונות יצירתיים שלא יהיו או מה שהוא אומר או מה שאת אומרת, אלא משהו שייתן את המענה המיטבי לצרכים של שניכם.
לצפיה ב-'אהבתי את התשובה!'
אהבתי את התשובה!
13/03/2016 | 10:38
1
141
אני חושבת שהבעיה העיקרית פה היא נושא התקשרות.
הסכמתם על משהו אחד. המצב השתנה, ובעלך הניח שההסכמה משתנה גם כן.
צריך לפתוח את זה ולחשוב מחדש מה מתאים לשניכם.
 
אגב יהיה באמת קל יותר להתיחס אם תפרטי על גילאי הילדים ועל כמה שעות מדובר.
לצפיה ב-'גמני'
גמני
13/03/2016 | 11:01
98
אני בהחלט לא חושבת שאת ב-100% לא צודקת, אנוכית וכו'.
אין כאן תשובה חד משמעית. גם לי נשמע כאילו צריך לעשות שיחה עם תיאום ציפיות.
הדוגמא הקיצונית היא שאני לא התחתנתי להיות אחות/מטפלת והנה הזוגי פיתח בעיית גב שהובילה לשנה של אישפוזים ניתוחים אובדן מוחלט של מקור הפרנסה ועוד ועוד - אז מה?
הייתי שם חודש והחלטתי שזה לא היה הסיכום? ממש לא!
מה אומר? דברים קורים ולשמחתי זה מאחורינו.
מצד שני למדתי עם השנים שאני לא העזר כנגדו בכל הקשור לילדים שלו, הרבה אנשים חכמים וחסרי נסיון מעשי, טרחו להגיד אחרת, לצערי גם כאן בפורום, לו עדיין קשה לקבל את זה, לי נהיה יותר פשוט לעמוד על שלי. זה לקח הרבה שנים, והרבה שיחות, האמת שחלק ניכר מהאנרגיה הושקעה בצד שלי.
 
בהצלחה, ללי
לצפיה ב-'בתור אמא אני ממש מתעצבנת מההודעה שלך '
בתור אמא אני ממש מתעצבנת מההודעה שלך
13/03/2016 | 14:08
1
195
את לא אמורה לתפקד כבייבי סיטר , הילדים עוברים מבית לבית , ואת אמורה לתפקד כסוג של הורה .. לתת להם חום , אהבה , תחושה של בית . תחושה שהם רצויים,. אם את לא מסוגלת לעשות את זה - עדיף שישארו בבית אצל אמא
 
לצפיה ב-'למה הצדקנות הזאת ?'
למה הצדקנות הזאת ?
13/03/2016 | 14:27
162
הילדים אמורים לבקר את אבא שלהם, ולזוגתו מותר להישאר
בצד, כל עוד היא לא עויינת...
אין שום חובה שהיא תבלה בחברתם כאשר האבא לא נמצא,
אלא אם היא מעוניינת  בכך...
לצפיה ב-'מבהירה קצת'
מבהירה קצת
13/03/2016 | 15:53
164
כשעלה נושא המגורים המשותפים אני הבטחתי לו לאהוב את הילדים שלו ולקבל אותם אבל וזה אבל גדול הדגשתי שאני לא רוצה שום אחריות ושום מחוייבות.
 
הכוונה היא שאם בא לי לשחק איתם/ לנסוע לאנשהו/ להכין אוכל וכו' אני אעשה את זה בכיף אני רק לא רוצה אחריות ומחוייבות.
 
ברור לי שאם יהו לי ילדים משלי לא יהיו הפליות. ואם אני אכין אוכל אני אכין לכולם אבל כרגע כשאין לי ילדים אני לא רוצה שהכנת אוכל תהיה חובה. הוא הסכים לזה.
 
עד עכשיו שנינו לא עבדנו בימי שישי. הילדים שלו היו פה. חלק מהזמן אני הלכתי והוא נשאר איתם כי זה הזמן שלו חלק מהזמן הייתי איתם אבל לא עשיתי משהו מיוחד וחלק מהזמן כשהיה לי מצב רוח לקחתי אותם לגן חיות וכו'.
 
כרגע המצב הוא שהוא אמור לעבוד בימי שישי. אם הוא היה שואל אותי אם זה בסדר מצידי הייתי חושבת על זה. מה שהוציא אותי מאיזון היה שהוא מראש החליט וציפה שזה התפקיד שלי.
 
אני לא רוצה עכשיו להיות קבולה לילדים שלו כל יום שישי. אני אוהבת אותם כמו שאני אוהבת את האחיינים שלי. אני בחיים לא אפגע בהם ולא אתן מישהו לפגוע בהם ואני עושה את המקסימום שיהיה לנו כיף.
 
כרגע אני לא מוכנה לילדים שלי בעיקר כי ילדים זה לא רק כיף אלא המון עבוה קשה והמון אחריות. הבהרתי בפני בן זוגי כמה פעמים שהמחוייבות והאחריות לילדים שלו היא רק שלו. אני מתחייבת לא לעשות כלום שיפגע בהם אבל לא מתחייבת לקחת על עצמי תפקידים ומחויבויות ועוד.
 
ועיקר הבעיה הייתה שזה לא היה בורת בקשה או שאלה אלא משהו מובן מאליו מצידו של בן זוגי
לצפיה ב-'אני תוהה אם מבחינת בן זוגך וילדיו המטרה פה לא מתפספסת'
אני תוהה אם מבחינת בן זוגך וילדיו המטרה פה לא מתפספסת
13/03/2016 | 15:54
154
מטרת המשמורת המשותפת או החלוקה בזמנים או איך שלא תרצו לקרוא לזה, היא שהילד יבלה זמן עם שני הוריו.
לא משנה איזה מין קשר יש לך עם ילדיו של הבנזוג את לא יכולה להיות עבורם תחליף לאבא, ואולי זה קצת אפילו לא פייר בשבילם שהזמן שהיה אמור להיות עם אבא עובר פתאום ל"מיופה כוח" - בת הזוג של אבא.
הזמן הזה לדעתי אמור להיות שלהם ובשבילם (אבא-ילדים), אם טוב לכולם ונעים לכולם שגם את מצטרפת - מצוין. אבל זה שאת נמצאת איתם "במקומו" זה חבל בשביל כולם ומשמע שאף אחד לא יוצא מרוצה מהסידור הזה, וזו בעיה. כולם מפסידים בעצם.
אני מצטרפת לשאלות שנשאלו לגבי גיל הילדים, משך השהות שלך איתם (שעה או חמש שעות?), ומוסיפה שאלה משלי:
את אומרת שאין לך SAY. זה בכל זאת הבית שלך כבר שנה וחצי - את לא מעוניינת להיות בעלת SAY ? בכל זאת אני מאמינה שיש החלטות שאת מקבלת שמשפיעות על הילדים (האם אפשר או אי אפשר להזמין חבר לישון, או אפילו מה אוכלים בשבת בצהריים), האם לא מן הראוי שיהיה לך סיי? בעיקר אם נוצרות סיטואציות כאלה שאת לבד איתם?
לצפיה ב-'מסכימה עם ההולכת'
מסכימה עם ההולכת
13/03/2016 | 18:38
144
מטרת המשמורת המשותפת היא לאפשר להורה להיות עם הילדים שלו, לבלות איתם ולחנך אותם לפחות חלק מהזמן. אם אין באפשרותו של האב באופן קבוע להיות עם הילדים שלו ביום שנקבע, ראוי שישב בבבקשה עם אם הילדים ויחד הם יקבעו שעות משמורת אחרות, שיאפשרו לשניהם להיות באופן מקסימלי עם ילדיהם.
כמובן שאם אם הילדים אינה מסכימה לשינוי כלשהו, או שאינה יכולה לשנות את שעות המשמורת, או אז תצטרכו לדון מחדש את ובעלך על נושא ה"בייבי סיטר", ואולי להגיע להסדר שיאפשר לך את זמנך הפנוי לפחות חלק מהזמן.
לצפיה ב-'הי לכם... מזמן לא כתבתי...'
הי לכם... מזמן לא כתבתי...
09/03/2016 | 11:37
15
366
קצת קשה בזמן האחרון... אחרי ארבע שנים פה, לבד לגמרי לגמרי לגמרי.. עם עבודה מאוד דורשנית שלו. עם ילדים ממש לא קלים.. עם מתבגרת אחת שמלחתחילה לא היתה ילדה קלה וזה רק הולך ומחמיר ומסתבך... והיא הרי לא שלו...
ממש קשה לי.
והוא לא יכול לעשות יותר ממה שהוא יכול.
ומה שהוא עושה.. לא נכון לי.
אוף.
סתם פורקת פה כי גם באגדות הכי וורודות ורומנטיות.. כשהילד לא שלך... זה בכל זאת לא אותו דבר.
 
לצפיה ב-'זוכרת אותך'
זוכרת אותך
09/03/2016 | 12:19
1
199
אני זוכרת אותך ואת ההתכתבויות ... את המעבר והכעס עליך מפני באי הפורום על נסיעה עם ילדה שלא שלו- האב הקיבוצניק והדילמה של הקוראים פה אם עשית את המעשה הנכון...
 
מה אני אגיד לך- קארמה אולי? 
 
אין לי דיעה בנושא כי לא הייתי בנעלייך אף פעם אבל את מהווה דוגמא לנישואי תערובת עם אדם זר שלא התאקלם בארץ והבחירה הקשה של לעבור לצד שלו בארץ זרה. 
 
אני מקווה שקוראות כאן עוד בנות שנמצאות בדילמה שלך... במצב שלך. 
 
אפשר ללמוד הרבה מהמצב.
 
לא פשוט.
 
מאחלת לך בהצלחה רבה.
 
 
לצפיה ב-'מה קארמה בזה?'
מה קארמה בזה?
09/03/2016 | 13:02
171
עשיתי בחירה נכונה טובה ובריאה אז.
ארבע שנים אחרי - קשה לי.
מה קרמה בזה בדיוק?
 
לצפיה ב-'חששתי לכתוב.'
חששתי לכתוב.
09/03/2016 | 13:05
1
197
בדיוק בגלל שאנשים ישפטו שוב את המעשה שלי של להגר לארץ זרה.
וכן - ברור שחשבתי שאנשים יחשבו שעכשיו אני מבינה שזו היתה טעוץ
אבל זו לא היתה טעות.
ולגעת מראש את העתיד - רק טפשים חושבים שהם יכולים.
ואם הדיון הזה יהפוך  את המהלך שלי אז - לפני ארבע שנים - לשק חבטות בי שוב - אני אבקש למחוק אותו מיד.
 
לא עשיתי טעות אז.
זה שקשה לי עכשיו לא מעיד שתהליך המעבר היה שגוי.
 
אז מנהלות חביבות - אם הדיון הזה הופך שוב לקטילת ההחלטות שלי מהעבר - אז בבקשה תמחקו הכל.
ואז אדע גם שמקומי לא פה יותר.
לצפיה ב-' עוקבת לבקשתך '
עוקבת לבקשתך
09/03/2016 | 18:22
53
לצפיה ב-'אני לא מכירה אותך ...'
אני לא מכירה אותך ...
09/03/2016 | 15:07
1
170
לא כזאת ותיקה פה באזור ובד"כ סמויה מן העין אבל התגובה שמעלי הרגישה לי לא נעימה אז מגיבה ואין לי מה לשפוט.
אבל מבינה לליבך. בנקודות שונות בחיים עושים החלטות שבהמשך הדרך נראות לפעמים ומרגישות קצת אחרת.
גם אני נמצאת במצב ריגשי דומה.
אין לי ממש עצה טובה עבורך. רק לשלוח לך חיבוק לעידוד ואולי להציע להסתכל על העתיד הרחוק. כמו שלפני 4 שנים זה היה נראה דבר נכון ולא יכולת לדעת מה ילד יום אז גם ההמשך אולי יהיה חיובי ואופטימי יותר.
אשמח לשמוע יותר
בהצלחה
 
לצפיה ב-'ממש לא'
ממש לא
09/03/2016 | 18:21
136
ממש לא היתה הכוונה- אני זוכרת את ההתנקלות לכותבת.
 
קארמה היתה כוונתי לכך מצד המתנקלים ל- שהחלטת משהו שלא היה אהוד אז כביכול זה חוזר בהפוכה...אני אישית ממש לא חשה ככה. זה ממה שהיה אז- ממש נכנסו בך... ונעלמת לנו- חבל...
 
אני מאוד מקווה שהתכתובת הזו לא באמת תהי התנגשות....
 
חכי ותראי מה יביא יום... 
לצפיה ב-'אולי הילדה רוצה לחיות עם אבא שלה בארץ?'
אולי הילדה רוצה לחיות עם אבא שלה בארץ?
09/03/2016 | 18:08
1
46
לצפיה ב-'לא היא לא. '
לא היא לא.
09/03/2016 | 20:37
169
היו פעמים ששאלתי אותה. דווקא חשבתי שאולי זה יעזור לה להיות יותר בפוקוס. בלי אחים. להיות במרכז העניינים.
היא ממש לא רוצה.
אני חושבת שהבעיה הכי גדולה שלה התחילה כשנולדה אחותה.
היא מעולם לא התגברה על זה שהיא כבר לא לבד איתי. ואני לא לבד איתה.
כל הבלאגן שלה לא קשור למעבר וכלום... מאז ומתמיד היינו רק שתינו (כי את אבא שלה עזבנו כשהיתה תינוקת)..
זו לדעתי היתה ההתחלה של הצרות..
זה נרגע קצת והשתפר כשבן הזוג הגיע לגור איתנו.
לכן גם המעבר היה חשוב בשבילה. שהיא תישאר איתנו במקום יציב ומשפחה יציבה...
אבל היא ילדה לא קלה....
אולי יש לה איזו הפרעת קשב או משהו. לא יודעת. היינו בכמה שיחות ואבחונים. ולא גילו כלום.
אבל כשהיא קשה - היא קשה.
וכשהילדה לא שלו - אז התגובות שלו אינן לטעמי.
הוא טוען שאני רגישה לזה והוא מגיב זהה לשתי הבנות...
אולי..
לא יודעת.
אבל קשה לי.
לצפיה ב-'זוכרת אותך'
זוכרת אותך
09/03/2016 | 23:34
139
גיל ההתבגרות קשה ולהיות אמא למתבגרת זה לא סקסי.
גם אם היית כותבת מגן עדן היה לך קשה. לא חושבת שהקושי נולד מהבדידות או מהאב החורג, אלא מהתקופה הספציפית הזאת. 
מזכירה לך שזה חולף.
במקרה הפרטי שלי, גיל 12 היה הכי מזעזע, 13-15 נוספו לי קמטי דאגה פלוס ורידים שבקעו מהמצח מרוב עצבים, בגיל 16 ראיתי ניצנים של הבת שלי האהובה, 17-18 אני בשוק שהיצור החכם, הרגיש והמדהים הזה הוא הבת הפרטית שלי:)
לצפיה ב-'אם אני מבינה נכון'
אם אני מבינה נכון
10/03/2016 | 10:01
131
בעיה היא לא גיל ההתבגרות אלא השאלה של גבולות החינוך ע"י בן-זוג שהוא לא אב ביולוגי, נכון?
ככל הנראה זה נושא שתצטרכו לעבוד עליו, את ואישך, שכן נכונו לכם עוד ימים קשים (עברנו מיקבץ צפוף של גיל ההתבגרות בשנים האחרונות).
אני מודה שלפעמים אני נטרפת מהדרך שבה בן-זוגי מחנך את ילדיו, כולל העובדה שההחלטות שלו משפיעות עלי (כמו חוסר הנכונות שלו לבקש מילדיו שיסיעו בעבודות הבית, לדוגמא) ועל ילדיי. אך הגבול הוא ברור, ומעבר לקטר לו מאחורי הדלת הסגורה (וגם לכל חבריי ומכריי), אנחנו לא מעירים לילדים של בן/בת הזוג.
 
לצפיה ב-'לא בדיוק זוכרת את כל הסיפור'
לא בדיוק זוכרת את כל הסיפור
10/03/2016 | 12:34
112
אבל איכשהו נשמע לי שכל האלטרנטיבות שעמדו בפנייך היו לא פשוטות.
ואני יודעת שילדים במשפחות מורכבות הרבה פעמים עוברים גיל התבגרות אפילו יותר קשה מהרגיל
לא יודעת אם לך יש טיפול בשבילך, אבל אם לא נשמע לי שכדאי. כדי שתצליחי ליצור את ההפרדה בין מה ששלך, מה ששלה ומה ששלו. כדי שיהיה לך ברקע קול אובייקטיבי כשאת לא בטוחה מה הדבר הנכון לעשות. כדי שיהיה לך מקום שהוא רק שלך ורק בשבילך, ששם את טוענת מצברים בשביל להתמודד עם הקשיים.
משפחות מורכבות ואגדות רומנטיות אלה שני יקומים מקבילים. באופן אישי מעדיפה את הראשון מביניהם על מעלותיו ומגרעותיו.
לצפיה ב-'חיבוק גדול!'
חיבוק גדול!
10/03/2016 | 13:17
108
כפי שכתבו לך, גיל ההתבגרות רחוק מלהיות כיף... ובמשפחה מורכבת זה לפעמים עוד יותר קשה.
את אומרת שאת מרגישה לבד. יש לך סביבה תומכת שם? יש חברות? את עובדת או 100% עם הילדים?
אני תוהה מה יכול לעזור קצת ולהקל קצת. רוצה לפרט לנו יותר מה קשה וננסה ליעץ? או סתם תפרקי?
ואני מסכימה לחלוטין שזה שקשה עכשיו לא אומר שעשית החלטות לא נכונות. לא בטוח שגם בארץ היה קל יותר...
 
חיבוק גדול!
לצפיה ב-'ממה שזכור לי מהעבר זה איזה אבא נפלא הוא היה בשביל הגדולה'
ממה שזכור לי מהעבר זה איזה אבא נפלא הוא היה בשביל הגדולה
10/03/2016 | 20:36
116
כמו לאחותה
השאלה היא אם הוא השתנה או רק היא עם גיל ההתבגרות הנורא?
 
לצפיה ב-'אני לא חושבת שמשהו אצלך בהכרח יוצא דופן'
אני לא חושבת שמשהו אצלך בהכרח יוצא דופן
10/03/2016 | 21:03
111
גיל ההתבגרות הוא בדיוק הגיל שבו הם מעמתים אותנו עם עצמנו, עם המקומות הכואבים ביותר אצלנו, בדיוק כמו בשנת החיים הראשונה שלהם. היו לך כנראה הרבה ציפיות, שבמשפחה החדשה שלך יהיה משהו שירכך את החיים לבת הגדולה. מהנסיון הקשה שלי עם ילדה בגיל ההתבגרות, קשה לה עם עצמה, קשה לה עם החיים, קשה לה לקום בבוקר, והכי כדאי להגיד שאני אשמה. עברנו תקופה מאד קשה, שממש נלחמתי עליה, ובסופו של דבר המלחמה הזו היא מי שהולידה את היחסים הטובים שלנו כרגע, והם הרבה יותר טובים מלפני הסערה הגדולה. עכשיו אחיה בדרך ואחותם הקטנה גם כן. 
ההבדל הוא, כמו שכתבו לפני, זה שקשה להאמין שהם יוצאים מזה. וכדאי להלחם עליה. וכדאי לא להחזיק ציפיות שבן הזוג שלה יראה בה ילדתו זה בסדר, וזה לא צריך לכאוב לך. גם כלפי הילדות המשותפות שלכם הוא לא יהיה מושלם, וזה בסדר, כי בסך הכל משפחות הן לא מושלמות ובכל זאת אנחנו חיים ואוהבים. 
את מצטיירת כאן אשה מאד חזקה, דעתנית, אפילו קוצנית ונוקשה לפעמים. גם אני כזו. אני מציעה לך לחשוב טוב טוב איך הבת שלך היא כנראה גם כמוך, ואיך את צריכה לעבור פאזה ביחסים איתה כדי שתוכלי להתנהל מולה כששתיכן תהיו מבוגרות. לא לחשוב שהיא ילדה לא קלה, אלא לחשוב שלשתיכן אישיות חזקה וסוג של אסרטיביות ושלא יתכן שאישיות כזו, כשהיא הולכת ומתבגרת, תתבגר מולך בשקט. 
אני חושבת שכדאי לך לחפש לעצמך דברים, כדי להיות קצת פחות לבד. זה יוריד את הפוקוס מהילדים קצת, ונראה לי שיעשה לך טוב. גם חופשה קצרה לבד או כזוג יכולה מאד לעזור. לא תמיד להכנס ולהגיב ולפעול זה הפתרון הכי טוב (ותאמיני לי שאני מדברת מדם ליבי... לא מהתנשאות). 
אני לא יודעת אם הקשיים שלך בהכרח קשורים לזה שאת שם לבד, או לזה שאת חלק ממשפחה מורכבת, או לזה שלילדה שלך קשה עם עצמה ואתכם, אבל כשהכל מגיע ביחד זה קשה. זה אולי עוזר לדעת שזה רק צירוף של הרבה גורמים נורמליים?
לצפיה ב-''
13/03/2016 | 00:28
76
לא בטוחה שינחם אבל גם שלי היה 'קשה מאד' בשנים מסויימות, זה עבר, אח"כ זה קצת חזר, אח"כ זה נרגע והנה, הוא בן 31 ולצערי אני עדיין לא יכולה לכתוב שהכל מאחורי...
מוזר אבל אחותי בכלל לא עברה את זה, אולי זה עניין של אישיות ומקום במשפחה.
הלבד של להיות 'שם' קשה, מי כמוני יודעת, בחמש השנים הראשונות הבת שלי הייתה פה ולפני כמעט שנה היא חזרה, אני מבינה את השיקולים שלך, לא בטוחה שהייתי מוגלת לעמוד בבחירה שעשית.
בלי שום קשר, מציעה לוותר על ההגדרה (גם אם זה רק בלב) של ילדה לא קלה, זה רק יהפוך אותה לכזו. עדיף להגדיר כתקופות מאתגרות או משהו בסגנון 
 
אני מעולם לא הרגשתי שהזוגי צריך/יכול/מתאים להיות שותף לחינוך וגידול הילדים. אולי בגללי ואולי בגללו, זה לא עשה את זה פחות מתסכל. וזה שלא נתתי לו להתערב הפך לאישו בפני עצמו, מסתבר שבמצבים האלה אין מנצחים.
 
העיצה הכי טובה שאני יכולה לתת היא שתכתבי, פה או במקום דומה, זה ישאיר לך יותר אויר להתמודד הכי טוב שאת יכולה.
 
בהצלחה וחיבוקים
לצפיה ב-'האם ההיסטריה של האמא מוצדקת?'
האם ההיסטריה של האמא מוצדקת?
02/03/2016 | 12:35
18
374
אנחנו משפחה מורכבת : הבת שלי (בת 20) חיילת משוחררת שחיה איתנו, הבת שלו (בת 17) מסיימת השנה תיכון ונמצאת אצלנו כל סופש שני עם שינה ומתי שבא לה בלי שינה, שני בנים משותפים (בן 3 ובן חצי שנה).
 
הבת שלו היא פשוט מותק של ילדה. הלוואי על כל הורה (ביולוגי או לא) ילדה כזאת.
 
אנחנו חיים בדירת חמישה חדרים מאוד צפופה ללא מרפסת או גינה.
יש סלון פצפון (במקור זה היה 4 חדרים ועשו עוד חדר על חשבון הסלון), חדר שינה שלנו, חדר לבת שלי,חדר לבת שלו וחדר לבנים שלנו (הלוואי שהייתה אפשרות שיהיו לבנים חדרים נפרדים אבל אין).
 
במהלך השבוע גם אני וגם בעלי עובדים מאוד קשה כדי לפרנס את המשפחה הגדולה שלנו. כשאני מגיעה הביתה בחמש וחצי אני סחוטה מעייפות ואת הזמן והכח שיש לי אני מעדיפה להקדיש לבנים שלנו מאשר לעבודות הבית.
 
בימי שישי ההורים שלי או ההורים של בעלי לוקחים את הבנים אליהם לכמה שעות טובות ואז אני מתפנה לכל הנקיונות והקניות והסידורים והכביסות והבישולים וכו'.
 
נוצר מצב שאת רוב כביסות אני עושה בשישי בבוקר.
אין לנו מייבש כביסה גם כי אין מקום עבורו וגם כי הוא אוכל המון חשמל.
 
החדר של הבת שלו אצלנו הוא כי מרווח כי אין לה הרבה דברים כי היא פה רק בסופי שבוע.
שאלתי אותה אם יפריע לה אם אני אשים סטנד לייבוש כביסה אצלה בחדר ואייבש את הכביסה שם והיא אמרה שזה ממש לא יפריע לה.
 
סופש אחד היא במילא לא שם וסופש אחר היא רק ישנה שם כי היא בעיקר נמצאת עם הבת שלי ומבלה איתה או משחקת עם האחים הקטנים שלה או נמצאת בסלו עם אבא שלה. לרוב כולנו רואים איזה סרט נחמד אחרי שהקטנים נרדמים אז היא בחדר שלה רק כדי לישון.
 
שאלתי אותה כמה פעמים אם זהמפריע לה והיא צחקה ואמרה שלא.
 
עכשיו קרה מצב שהיא פלטה לאמא שלה שהיא אוהבת את איךשהתיק שלה והדברים שלה מריחים ממרכך כביסהכי הם בחדר כשהכביסה מתייבשת.
מפה לשם אמא שלה הבינה שהבת שלה ישנה בחדר בו מתייבשת הכביסה.
 
היא התקשרה לבעלי וצרחה שאנחנו מסרטנים את הבת שלה והורגים לה את הבריאות. היא צרחה שאי אפשר לישון בחדר שיש בו ריחות של מרכך ואבקת כביסה.
למען ההגינות אני אציין שבאת כשנכנסים לחדר יש ריח חזק של מרכך אבל אני לא חושבת שזה מזיק לבריאות או משהו.
 
הדבר האחרון שאני רוצה לעשות זה נזק לילדה
השאלה שלי היא האם הייתם נותנים לילדים שלכם לישון בחדר בו מתייבשת כביסה או שלדעתכם זה באמת רע לנום את זה?
 
אגב לילדה יש חרדת ציפורים. היא מפחדת שציפור תיכנס לה לחדר ולכן החלון אומנם פתוח אבל התריס מורד ויש רק חריצים קטנים לאוורור
 
מה דעתכם האמא היסטרית ומחפשת אותנו כרגיל או לשלם שינוי היא צודקת
 
 
 
לצפיה ב-'מבחינה בריאותית- אני באמת לא יודעת...'
מבחינה בריאותית- אני באמת לא יודעת...
02/03/2016 | 13:56
2
232
אישית, אני לא חושבת שזה מפריעה אבל לדעתי תגובת האם מוגזמת.
 
מה שכן, מציעה להעביר את האבקות והחומרים למחסן או לחדר בו שומרים  את כל חומרי הניקוי ואז הריח לא יהיה חזק כל כך.
לצפיה ב-'מכונת הכיסה עומדת באמבטיה'
מכונת הכיסה עומדת באמבטיה
02/03/2016 | 18:45
1
252
ולכן שם גם נמצאים כל האבקות כביסה והמרכחים.
בחדר של הידה יש רק סטנד לתליית הכביסה עצמה.
לצפיה ב-'מה??? את רצינית? '
מה??? את רצינית?
02/03/2016 | 19:03
243
אז אני ממש לא מבינה מה האמא רוצה...
במקומך לא הייתי מתערבת ונותנת לבן זוגך לדבר איתה...
אני אומנם לא מתיימרת להיות רופאה אבל מעולם לא שמעתי שזה מסרטן...
הרי אנחנו לובשים את זה וחשופים לזה כל הזמן...
 
ממש התרגשתי לקוא את התיאור שלך לבת שלו...שמחתי לקרוא שאתן מסתדרות כל כך טוב :)
אולי האמא מקנאת או משהו ולכן הגיבה בצורה כזאת, בכל מקרה, לא חושבת שזה קשור לריח המרכך בחדר...
לצפיה ב-'אני לא הייתי שמה מייבש בחדר שינה'
אני לא הייתי שמה מייבש בחדר שינה
02/03/2016 | 14:16
2
235
מכל הסיבות ההגיוניות (איוורור החדר+ חומרי הניקוי+ הריחות+ הרעש וכו'...)
לא הייתי מתנפלת עליך כמו גרושתו אבל את חייבת למצוא מקום אחר למייבש.
לא לעניין בכלל לשים מייבש בחדר שינה
לצפיה ב-'תקראי שוב את ההודעה שלי'
תקראי שוב את ההודעה שלי
02/03/2016 | 18:48
1
197
כתבתי במפורש שאין לנו מייבש כביסה!
בחדר של הידה אין מייבש כביסה ומעולם לא הייתי שוקלת לשים אותו בחדר שישנים בו.
ככה שאני לא מבינה על איזה רעש את מדברת.
מדובר בסטנד לתליית כביסה כמו ששמית במרפסת (שאין לנו)
אז בחדר יש את סטנד ואת הכביסה הרטובה תלוייה עליו
וכן יש ריח של מרכך כביסה בגלל שהכביסה מריחה ככה
 
לצפיה ב-'סורי, אמת לא הבנתי'
סורי, אמת לא הבנתי
03/03/2016 | 11:01
179
אם ככה אז אין שום בעיה.
לבן הקטן שלנו יש חדר ענק ובחורף כשאנחנו תולים כביסה בתוך הבית אני מכניסה לחדר שלו כי הוא מחומם אז זה מייבש יותר מהר את הכביסה
אין שום בעיה עם זה.
 
לצפיה ב-'אם זה מתקן ייבוש כביסה נייד'
אם זה מתקן ייבוש כביסה נייד
03/03/2016 | 09:15
1
228
הייתי מוציאה אותו לסלון בשעות הלילה
לחילופין, מבקשת מהילדה לישון עם דלת פתוחה, ובבוקר כשהקטנים מתעוררים סוגרת לה את הדלת שלא תתעורר
האמא מגיבה בהסטריה וזה לא לעניין
בכל זאת אולי שווה ללכת לרופא, לשמוע את דעתו ואם הוא מצדיק אתכם להסביר את זה לאמא.
לצפיה ב-'אבל למה להוציא ? הילדה אמרה בפירוש...'
אבל למה להוציא ? הילדה אמרה בפירוש...
03/03/2016 | 09:59
168
שהיא נהנית מאוד מהריח !
(הרי כך התחיל הסיפור)....
לצפיה ב-'אני מתה על הריח שזה עושה'
אני מתה על הריח שזה עושה
03/03/2016 | 09:16
168
וכשגרתי לבד הייתי משאירה את הכביסה בבית כמה שאפשר ולא מוציאה לחצר בשביל הריח.
אם זה הדבר היחיד שהגרושה צועקת עליו, כנראה שהיא ממש מיואשת
 
תתעלמו!
(ואני מקנאה על הקשר בין הבנות. אצלנו אין דבר כזה, ולמרות שסידורי הביקור של הבת שלו זהים לשל ביתו של בעלך, לא הייתי מעיזה לשים את מתקן הכביסה בחדר שלה )
לצפיה ב-'תראי מה מצאתי לך'
תראי מה מצאתי לך
03/03/2016 | 09:22
1
219
לצפיה ב-''
03/03/2016 | 11:02
18
לצפיה ב-'היסטריה - מעצם הגדרתה היא חסרת היגיון'
היסטריה - מעצם הגדרתה היא חסרת היגיון
03/03/2016 | 18:27
4
189
לא הלכתי למילון כדי לבדוק תצטרכי לסלוח לי...
גם לי יש סטנד של כביסה בבית והריח מדהיםםם..  
 
נסי לרגע לשים את עצמך ב'נעליה' של הגרושה:
יש לו אישה חדשה (לה יש בעל?) מקסימה שהביא איתה ילדים נוספים (כלומר, הוא התאושש יפה בלעדיה), הבת שלה אוהבת להיות אצלם בבית ומסתדרת מעולה עם ביתה (ומספרת סיפורים מההתלהבות - קצת חסרת טאקט הילדה.. היא דורכת על כל היבלות של האמא את יודעת?)
הרגע בו היא תבין שהיא צריכה להיזהר בלשונה כדי לא לפגוע באמא בתאור השמחה שלה בבית שלכם יהיה קצת עצוב כיוון שהוא יפגע לנצח בקשר בין האמא לבת.כדאי לך לקחת בחשבון שהילדה תחפש להעזר בך נפשית (אם היא תוכל) בשלב הזה.
 
עצתי
חשבו מה אפשר לעשות:
1. כדי לשמח את הגרושה באופן כללי 2. להסביר לה במה מדובר - להתייחס בכבוד לטענות שלה.
הכוונה - להתנהג כלפיה ברכות.. אולי קצת כמו שהיית מתנהגת לבת שלה. אולי תזמינו אותה אליכם הביתה ותראו לה איך זה נראה, לפעמים עצם כיבוד הרגשות והתייחסות כלפיהם ברצינות עוזרת.
אולי לחשוב להחזיר את הילדה עם איזה משהו שגם לאמא יהיה נחמד
כי אולי אובייקטיבית היא הסתדרה 
ממה שאת מספרת לי נשמע שעדיין כואב לה מאוד
אם הבת שלה מותק אולי היא גם עושה משהו בסדר? 
הבעיה היא לא המרכך והיא גם לא הדאגה של האמא לילדה אלא קצת קנאה ואולי חרדה של האמא. היא נשמעת לי די במצוקה נפשית. 
מה חשבת שתוכלי לטפל בילדה בלי לטפל במידה כזו או אחרת באמא.. קיבלת עסקת חבילה שכוללת את הגרוש עם ילדה והגרושה שלו. וגם כשאת לא נפגשת איתה או גרה איתה (גרושתו) את רואה שהקשר ביניכן משפיע על החיים הזוגיים והמשפחתיים שלכם - יש לך אינטרס לשפר אותו.. 
מה לדעתך יחשוב בעלך אם תציעי לאמא שיחה על כוס קפה במקום ניטרלי ותסבירי לה במה מדובר? מה דעתך על שיחה כזו? 
כשאדם צועק... גם אם הוא מתייחס לעניינים טכניים בבסיס נמצא רגש
במידה ולא תטפלו ברגש - תהיה בעיה אחרת
(תארי לך שהבת מספרת לה שאכלה אצלך עוגה שאפית ופשטידת פטריות וכו'.. והיא היתה לבד בבית בשבת ואכלה מנה חמה וסיימה שלוש חבילות של טישו)..
 
כשהיחסים שלכם ישתפרו.. תוכלי לשלוח עם הילדה איזו פרוסת עוגה בשבילה או משהו
זה בעיקר סימלי.
אם את רוצה שיהיה לכם טוב, ושלבת של בעלך יהיה טוב, תצטרכי לדאוג גם לרווחתה של האמא.
 
מה שהאמא רוצה
זה להרגיש שאתם רואים אותה..
ולדעתי בגלל זה היא באה שוב ושוב בטענות מוזרות הזויות וקטנוניות.
היא שומעת שאתם מפנקים את הילדה שלה... 
תשמעי, היא בן אדם. נראה שהיא היתה רוצה גם יחס ממך, הייתי מהמרת על חום אבל נשמע שהיא מוכנה לקבל ממך גם יחס שלילי העיקר היחס
איזו הרגשה שאיכפת לך גם ממנה ולא רק מהבת שלה.
אבל כנראה שלא נעים לבקש אז היא.. גורמת לכם לראות אותה בדרך השלילית
מציעה שלא תמתיני יותר. אל תתני לה לחפש סיבה כדי להתלונן תיזמי איתה קשר. נסי לפייס אותה רגשית גם. ואולי להשיג קשר מסוים איתה שלא מבוסס על בעיות. (אולי טלפון פעם בשבוע, אולי במייל, מה שיתאים לשתיכן).
מדובר בטרחה לא קטנה ולהכניס את עצמך לכאורה ליותר כאב ראש אך לדעתי זה ישתלם לך לעתיד בהרבה שלווה במקום להשיג שקט זמני על פני השטח. בהשקעה קטנה יחסית מצידך יכול להיות לכולכם הרבה יותר טוב.
לצפיה ב-'זו גישה אחת'
זו גישה אחת
03/03/2016 | 22:39
1
162
ואולי היא נכונה.
אך באותה המידה יתכן שאם היא תפנה אל האמא, תנסה לפייס אותה, כוס קפה, עוגה... ההיא תעיף אותה קיבינימט.
אני יכולה לספר על עצמי שאין לי ולא היה לי שום ענין ביחס מהאקס שלי וזוגתו.
 
כן, סביר להניח שהאמא סתם מתלוננת כדי לעשות רעש ולחבל, ואולי גם מתוך קנאה, אבל זה שלה, והיא תצטרך ללמוד להתמודד עם זה בדרכה. כל שרז יכולה לעשות זה להתמודד עם המצב באופן שיפגע בה ובבית שלהם באופן מינימלי.
לצפיה ב-'האחת והיחידה!'
האחת והיחידה!
08/03/2016 | 23:50
83
כל ההסבר מסביב היה כדי לנסות להעביר נקודת מבט אחרת שתאפשר אמפטיה.
הנקודה היא לא הכוס קפה שהייתה דוגמא אלא הגישה.
ברגע שמכבדים מישהי, מקשיבים לדאגות שלה, (גם אם לא מסכימים לדבריה), אפשר להתייחס אליהן עניינית (לדוגמא - לפנות לרופא, לחפש מחקרים) וגם רגשית, אם מקשיבים בתשומת לב ושומעים גם את המסר הסמוי (למשל: "אני רוצה להיות שותפה בגידול של הבת גם כשהיא אצלכם, אני רוצה שתכבדו אותי, שתעריכו אותי את הדעות שלי" וכולי...)
הערכה רגשית יכולה להתבטא בהזמנה לראות את המתקן עם הכביסה או לצלם לה איך זה נראה בחדר - היום יש אופציות להעביר תמונות גם בפלאפון או מייל.
מה שאני מציעה הוא יחס חיובי בלתי מותנה.
נניח, שבוצעה הזמנה והגרושה לא נענתה לה לכוס קפה.. לא תרצה לקבל מנת עוגה - זכותה.
נניח שאני מזמינה אותך לכוס קפה - ואת לא מקבלת את ההצעה, זה אומר שהעפת אותי קיבינימט ? אם אני מצפה ממך שתסכימי ואת מסרבת, אני יכולה להתאכזב.. אבל, אם כאשר אני מזמינה אני לא מצפה ממך לדבר, אין לך יכולת לפגוע בי.
התגובה היא שלך.. עלי היא לא אומרת שום דבר. (חוץ מזה שאני אדיבה ומדהימה)
 
ואם האמא לא תצליח להתמודד עם הקנאה, היא תהיה ממורמרת, הבת שלה תסבול מזה ורז בעצמה תסבול וכן בעלה והילדים המשותפים והלא משותפים.
האם היא חייבת להשתמש בעצה שלי? לא.
האם זו האפשרות היחידה לפעולה? כמובן שלא
מה שאני מציעה הוא לפעול בצורה חכמה שלא בהכרח צודקת
כדי להשיג משהו חשוב יותר מצדק - שלום בית, שלוות נפש, זוגיות טובה, ועל הדרך לעזור למישהי שנראית לי במצוקה נפשית מאוד גדולה, שמתנהגת במגוון דרכים שונות ומגוונות כדי לקבל תשומת לב ממישהי שהיא מעריכה ואולי גם מקנאת בה. (חצי שנה אחרי לידה 3 ילדים ואחת עם משמורת עובדת חמישה ימים בשבוע מחוץ לבית וב"יום החופש". איך יש לה כוח לתחזוקת הבית בסופ"ש!). 
רז - רק מלרשום את כל מה שאת עושה התעייפתי. אני מקווה שלא תשכחי לדאוג לעצמך בין כל המטלות גם אם זה אומר שתוציאו כסף על עוזרת או מייבש כביסה. 
 
חשוב לי להבהיר, הפעולה שהצעתי היא חיצונית במקביל לרגש, לאמפטיה
אם היא תגיע ממקום אינטרסנטי היא תועבר בצורה כזו לצד השני ולא תתקבל
ואני לא ממליצה ליישם אותה למי שלא מרגישה עם זה בנוח.
יש כאן בעיה עם פתרון אפשרי מבין רבים. בשורה התחתונה נניח שרז תנסה - והגרושה לא תתרצה, לא תשתה איתה קפה.. מה בדיוק היא הפסידה? שיחת טלפון של רבע שעה? "השפלה" בסירוב?
 
אבל, אולי... הגרושה תרגיש שיש מי שמקשיב לה, ורואה אותה
היא תהיה פחות בחרדה, פחות תצטרך "לצעוק", כשהיא תוכל באופן שוטף לקבל התייחסות מהם, אולי תהייה רגועה יותר באופן כללי - החרדה של הילדה מושפעת מהחרדה של האמא, אם לאמא יהיה טוב נפשית גם לבת שלה יהיה טוב יותר, דבר שוודאי ישמח את האבא שלה - הבעל של רז, כך ההשקעה נשארת "במשפחה" במידה מסוימת.
ואם הילדה תמשיך לסבול מחרדות אולי יצטרכו לקחת אותה לאבחונים
הדברים הללו עולים המון כסף, ודורשים התעסקות רבה, מעבר להשפעתם הישירה על רמת הרווחה הנפשית ולעיתים על היכולת ללמוד או להתפרנס
בשביל מה זה טוב?
לדעתי אין סיבה לפסול מראש התחשבות אנושית ופשוטה שיכולה להועיל לכולם
לא נראה לי הגיוני לצפות שסתם ללא מעשה יוצא דופן טענותיה של הגרושה יעלמו. מצד שני הן עשויות להתרבות ולהתעצם במידה ולא יקבלו מענה.
בהתחשב בנסיבות, זו נראית לי השקעה משתלמת. גם אם היא תתברר כשגויה לדעתי שווה לקחת את הסיכון. 
לצפיה ב-'נשמע ניתוח מעניין ואופטימי...'
נשמע ניתוח מעניין ואופטימי...
06/03/2016 | 07:56
1
130
יכול להיות שאמנם יעבוד...
ויכול להיות, כמו שאומרת זהב, שהאמא תשלח אותה
קיבינימט, לאחר שצברה כעסים ומחסומים שמונעים קירבה.
במחשבה שנייה - האמא לא באמת ילדה קטנה, וגישה כמו
שאת מציעה עלולה להתפרש לא ככבוד אלא כהתנשאות...
 
אבל בהחלט הייתי לוקחת מדברייך את החלק של לכבד את
המקום שממנו מגיעה האמא (גם אם הוא מקום של קנאה
וכעסים) ולא לחשוב במושגים של הסטריה וכו'...
 
ובנוסף - כמו שגם עולה מהדברים שאת כותבת - לנסות ולצמצם את
תחושת  ה"איזה כיף במשפחה האידאלית שלנו בה הבת שלך 
ׁ(האמא) מרגישה כל כך טוב - לפעמים יותר טוב מבבית שלך"...
 
ומסכימה גם עם העובדה שהבת נמצאת בקונפליקט בין להגיע
לאמא שלה ולספר לה "כמה נפלא וריחני אצל אבא אחרי שהתחתן עם
אשה אחרת ופירק את הבית המקורי שלנו" לבין לתת לה להבין את העובדה
שזה פוגע באמא שלה.
 
זה נושא שאני מאוד עבדתי עליו בזמנו - לתת לאמא את המקום שלה,
בפועל ובהתקשרות עם הילדים... לכבד את העובדה שהיא האמא,
ואת לא... 
 
כאמור - העלית נושאים מעניינים למחשבה... :)
 
לצפיה ב-'אופטימיות יכולה להגיע ביחד עם עבודה קשה. '
אופטימיות יכולה להגיע ביחד עם עבודה קשה.
10/03/2016 | 00:09
57
לגבי משלוח (דואר ישראל?) קיבינימט וכו' - התייחסתי בפירוט בתגובה להודעה של זהב טהור, את מוזמנת לקרוא.
לגבי שאר הדברים.
- את צודקת שהאמא לא ילדה קטנה. יחד עם זאת, מתוך ההודעה של רז אני מבינה שזו לא הפעם הראשונה שהם מקבלים הערות ממנה, חלקן לפחות מרגישות קטנוניות וש"מחפשים אותם".. לכן, להערכתי מדובר בהתבטאות של הערות שמבטאת צורך אחר סמוי. במידה ולא נבין זאת נפנה את רז למחקרים ולקבוע תור לרופא ולדבר ל"היגיון" של הגרושה. לדעתי, הבעיה היא לא ההיגיון הבעיה היא בעיקר בתחום הרגש, ולכן הפתרון גם הוא יבוא ממקום של רגש, יחד עם כבוד אבל בו זמנית עם ההבנה שאנשים לפעמים ילדותיים גם אם הם בוגרים או מבוגרים - ולכן אגב גם אין צורך להתרגש יותר מדי מכל מיני "יצירות" ואמירות שלהם בדומה לכך שלא היית מתרגשת מחוסר טאקט של ילדים. 
ואני מציעה לכבד את האמא למרות שיתכן והיא נוהגת בילדותיות או בקטנוניות. ההרגשה בבסיס של ההתנהגות - עוברת. לכן אם רז תרגיש שהיא טובה יותר ותתנשא היא תעביר את ההרגשה לאורך הזמן לאמא ואם היא לא מתנשאת - והיא תפעל ללא תנאי ביחס של הגרושה באופן עקבי, בסופו של דבר גם ההרגשה הזו תעבור לצד השני.
 
חשוב לי להוסיף שלא הצעתי לנסות לצמצם את תחושת הכייף בהשוואה או שלא בהשוואה ביחס לבית אחר.
מי שעושה השוואה היא אולי האמא - לא חייבים להשתתף בזה.
הפתרון פחות בכיוון שרז תנסה לגרום לילדה "לסבול" כדי שהיא לא תספר שהיא נהנית..
התייחסתי לקושי של האמא לשמוע את חוויות ההנאה של ביתה מהבית של הגרוש ואשתו, ובעתיד הילדה תבין שהיא צריכה להתבטא בצורה מצומצמת ובפחות התלהבות מול האמא כדי לא לפגוע בה - לפי ההודעה של רז הילדה לא הייתה פוגעת בכוונה באמא ולכן המסקנה שלי שהיא אינה מודעת לרגישות שלה.
מהרגע שהיא תהיה מודעת הקשר בינה ובין האם לא יהיה ספונטני לכל הפחות בחוויות החיוביות שלה מהבית של משפחתו של אביה.
 
ועל כן לדעתי הבת לא בקונפליקט מכיוון שהיא לא מודעת לכל הרגישויות של האם.
אני לא בטוחה שאשתו החדשה צריכה להיות זו שתשתף אותה - למרות שאם הן בקשר טוב אולי אפשר וכדאי לשתף אותה.. וביחד לחשוב איך לא לפגוע באמא.
אבל -
הפגיעה בסופו של דבר לא תלויה בהן
ומי שרגיש כנראה יפגע כך או אחרת
אפילו והתוצאה היחידה מהתובנה הזו תוביל לכך שהבת לא תשתף את האמא בכל ההנאות שלה, גם אז הקשר ביניהן יפגע.
 
מה שאני מציעה הוא - לעשות כל מה שאפשר כדי לצמצם את הפגיעה
ויחד עם זאת להבין ולהשלים עם העובדה שהפגיעה היא ככל הנראה בלתי נמנעת. ויש כאן בוודאי אופטימיות, הבנה והשלמה ביחד עם פעולה מחושבת יכולים להערכתי לעזור מאוד.
לצפיה ב-'הייתי מבקשת מבן הזוג להגיב עניינית'
הייתי מבקשת מבן הזוג להגיב עניינית
05/03/2016 | 19:49
129
כלומר שיגיד לה:
חומרי כביסה אינם רעילים אלא אם שותים אותם, גם כביסה מתייבשת זה לא מסוכן, החדר מאוורר עד כמה שניתן, לילדה אין בעיות בריאותיות (אין אסתמה, גירוי בעור, קוצר נשימה, כאבי ראש או כל דבר אחר). כמו כן אפשר להוסיף: אנחנו משתמשים ב/מעכשיו נשתמש ב מרכך ואבקת כביסה היפואלרגניים המיועדים לתינוקות / אנשים רגישים.
זה אם תרצו לתת לה אקסטרה הרגשה שמקשיבים לה ושלמישהו איכפת.
מקווה שהיחסים בין בן הזוג לאקסית מאפשרים שיחה עניינית מסוג זה.
לא הייתי שולחת הודעות עם הבת אם אפשר להימנע מכך, אבל בגיל כזה כבר לגיטימי שגם היא תביע דעה בפני אמא שלה... ואם היא בסדר עם זה -  - -  אז לאמא אין הרבה מה לעשות חוץ מלהתעצבן (וחבל).
 
 
 
לצפיה ב-'במקרה נתקלתי בזה:'
במקרה נתקלתי בזה:
22/03/2016 | 19:50
50
 
אולי החשש שלה מוצדק והיא באמת לא ניסתה "לחפש" אותך כמו שכתבתי...אני עדיין חושבת שהתגובה שלה הייתה בסדר.
לצפיה ב-'מבקשת להתייעץ איתכם'
מבקשת להתייעץ איתכם
23/02/2016 | 05:12
5
478
בוקר טוב
אני בת 48 עומדת לקראת פרדה מבן זוגי ב 25 שנה האחרונות, יש לי 2 בנות. אחת בת 23 והשניה בת 18.
מבקשת לקבל עצות איך לספר להן שאבא ואני נפרדים. לא היו מריבות, לא כעסים. פשוט נגמר. היוזמה הגיעה ממנו. אנו מתכוונים ללכת לגישור ולסיים בטוב עד כמה שאפשר.
הדבר היחיד שאני חושבת עליו כרגע הוא לספר להן כל אחת בנפרד.
 
תודה על כל תשובה
 
לצפיה ב-'בדיוק ככה'
בדיוק ככה
23/02/2016 | 10:37
4
221
בגיל הזה שתיהן כבר חוו אהבות, ומין הסתם אהבות שנגמרו.
מה שכן, לדעתי (ואני יודעת ששיש שלא יסכימו) תהיי מאד פתוחה איתן, תעני לכל שאלה ואל תנסי להגן עליהן.
מעבר לכל הצד הריגשי של הנושא, זוהי חוויה לימודית מאד רלוונטית עבורן בגיל שבו הן מתחילות לבנות קשרים זגיים לטווח הרחוק - להבין שגם אהבות גדולות נגמרות, להבין שאשה לא צריכה לפחד להיות לבדה, וכמובן שניתן להיפרד בצורה יפה.
 
אני תוהה - למה לספר להן בניפרד?
 
 
לצפיה ב-'מסכימה ומוסיפה...'
מסכימה ומוסיפה...
23/02/2016 | 11:13
181
לא רואה סיבה לספר מיוזמתך מי יזם את הפרידה....
פשוט לקחת את שתיהן לשיחה - לדעתי שיחה משותפת גם
עם בעלך... ושניכם יכולים לענות על שאלות שיעלו.
לצפיה ב-'תודה לשתיכן על התגובה'
תודה לשתיכן על התגובה
24/02/2016 | 13:42
2
176
חשבנו לספר להם בנפרד כי הן מאד שונות אחת מהשניה. אחת רגשנית מאד, אחת פרקטית. חוששת מהחיבור של שתיהן יחד ברגע ההודעה.
 
שאלה נוספת: אם החלטנו לסיים בטוב, האם הולכים לגישור לסגור על הפרטים הטכניים או לעו"ד למפגש אחד וזהו כדי שיכין מסמכים?
לצפיה ב-'בכל מקרה תצטרכו ללכת לעו"ד'
בכל מקרה תצטרכו ללכת לעו"ד
24/02/2016 | 17:26
1
147
כי הוא צריך לנסח עבורכם את ההסכם בשפה משפטית.
אנחנו ישבנו עם מגשר על כל הפרטים ואז העברנו לעו"ד שינסח.
 
ולמרות ההחלטה לסיים בטוב, ואולי דוקא בגללה, מאד הייתי מציעה לך ללכת לעו"ד לפחות לפגישה אחת כדי לשמוע מה הזכויות שלך, כך שגם אם תחליטי לוותר על דבר זה או אחר תעשי זאת מתוך הבנה ולא תתרגזי או תרגישי שנדפקת בדיעבד
לצפיה ב-'תודה'
תודה
25/02/2016 | 04:43
28
לצפיה ב-'הנחות בתשלום צהרון לאמהות חד הוריות'
הנחות בתשלום צהרון לאמהות חד הוריות
22/02/2016 | 12:04
119
האם מישהי/ו יודעים אם יש בעיריות הנחות בצהרונים? (כמובן בהתאם למצב כלכלי- נגיד במשכורות של עד 7000 ש"ח) ולגבי הנחות בקייטנות?
בעיקר באזור נס ציונה וראשל"צ?
בעירייה לא מוכנים לענות לי אלא אם כן שולחים ת.ז.
 
תודה!
לצפיה ב-'פורומים חדשים בתפוז'
פורומים חדשים בתפוז
17/02/2016 | 14:02
14
 מתעניינת בניתוח להגדלת חזה? רוצה לדעת מהן האופציות שעומדות בפנייך?
בפורום ניתוחי חזה תוכלי לקבל מענה לכל שאלה!
http://www.tapuz.co.il/forums/forumpage/2558
 
 יש לכם שאלות לגבי רכישת נעליים ברשת? מתלבטים לגבי מידה ולא יודעים איך לבחור?
פורום נעליים הוא המקום בשבילכם!
http://www.tapuz.co.il/forums/forumpage/2559
 
 מעצבים את הבית מחדש ויש לכם התלבטויות בנוגע לבחירת הריצוף? מעוניינים לקבל טיפים או רעיונות?
היכנסו עכשיו לפורום שיש ואבן בתפוז!
http://www.tapuz.co.il/forums/forumpage/2554
 
 עומדים להתחתן ויש לכם שאלות לגבי ההתנהלות בחופה? עליכם לבחור רב ואתם מעוניינים לדעת על מה לשים את הדגש?
בפורום רב לחתונה בתפוז תוכלו לקבל את כל התשובות!
http://www.tapuz.co.il/forums/forumpage/2556
 
לצפיה ב-'בעיה עם הבית'
בעיה עם הבית
12/02/2016 | 07:55
6
504
הייתי נשואה 22 שנה.
הבאתי לעולם שלושה ילדים: הגדול חייל שמשתחרר בעוד כ4.5 חודשים, האמצעית תלמידת י"ב והקטנה תלמידת ט'.
לי ולאקס היה בית משותף בן חמישה חדרים.
לפני חצי שנה אחרי שהוא עזב את הבית בהפתעה מוחלטת התגרשנו. במסגרת הסכם הגירושים שלנו סוכם שהבית יימכר ונתחלק בכסף חצי חצי. 
אחרי הגירושים האקס אמר שלא בוער לו שנמכור את הבית, שחבל לערער את הילדים עוד יותר ובכלל הוא לא מתכוון לקנות כרגע שום דיור.
הוא הציע שאני והילדים נשאר בבית ואם וכאשר הוא ירצה להקים פרק ב' ולקנות דירה והוא יזדקק לכסף אז נמכור את הבית ונתחלק בכסף.
 
מצד אחד אני שמחה להישאר בבית שלי, לא לטרטר את הילדים וזה עוזר לי מבחינה כספית.
מצד שני מאוד קשה לי לחיות במקום שבו פעם חיינו כמשפחה והיום זה שונה.
אני מאוד רוצה לשפץ את המטבח, הסלון, חדר השינה שלי,והאמבטיה שצמודה לחדר השינה שלי. רוצה לשנות את כל הרהיטים העיצוב הכל. ככה יהיה לי יותר קל. 
דוגמה קצת מפגרת: בחדר השינה יש ארון קיר שכל הדלתות שלו הן מראות. מולו עומדת המיטה. מליון פעם כששכבנו ראינו את עצמו במראות של הארון. עד היום המראות האלה מכאיבות לי והייתי רוצה לשנות את דלתות הארון. 
יש עוד מליון דברים שהייתי רוצה לשנות כדי שהזכרונות לא יטריפו אותי.
 
העניין שזה דורש כסף והרבה. יש לי את הכסף הזה ואני מוכנה להשקיע אותו. הבעיה שאני מפחדת. כי אם מחר הוא יחליט למכור את הדירה בשביל מה התאמצתי? בשביל מה קניתי סלון חדש וחדר שינה חדש אם הדירה הולכת להימכר?
 
ניסיתי להסביר לו את הבעיה שלי ולברר מתי הוא מתכנן למכור את הדירה. אין לו תשובה. הוא אומר שיכול להיות שהוא יכיר מישהי והוא ירצה להקים איתה משפחה ולקנות דירה ואז עוד חצי שנה שנה הוא כבר ירצה למכור את הדירה אבל אולי גם עוד חמש שנים ויותר הוא לא ירצה למכור.
 
אני תקועה. להסתכן ולהחליף רהיטים ועיצוב וכו' בשביל השקט הנפשי שלי גם אם מחר הוא יחליט למכור? או להמשיך לתת לזכרונות להכאיב ולא להסתכן? כל עוד הוא לא רוצה למכור את הדירה אני לא רוצה לעזוב אותה כדי לא לשגע את הילדים עוד יותר וגם מסיבות כלכליות
 

 
לצפיה ב-'אל תשתגעי'
אל תשתגעי
12/02/2016 | 10:14
242
אני לא חושבת שאת בכלל יכולה להבין כמה קשה יהיה לך להסתדר כלכלית ברגע שהדירה תמכר. את בכלל מבינה כמה כסף תצטרכי כדי לשמור על אותה רמת החיים? זה פשוט שגעון. בקרוב כל תשלומי המזונות שלך יפסקו, אם יש כאלה. תצטרכי לתמוך בעצמך כל הדרך לפנסיה, וברוב המשפחות האשה מרויחה פחות מהבעל, וביום שתפרשי תמצאי עצמך במצב קשה מאד (לנשים הפנסיה תמיד יותר נמוכה בגלל שתוחלת החיים יותר ארוכה וחברות הפנסיה מחלקות את אותו סכום חסכון ליותר שנים). את בטח תרצי לחיות בדירה שיש בה מקום לילדים עוד כמה שנים - בצבא, באוני'. יחסר לך המון כסף לחיות בדירה גדולה לבדך ולתחזק אותה.
 
רק עכשיו נפרדתם. הפרידה היא תהליך ארוך, כמו אבל על מותו של מישהו. יהיה לך קשה, בחגים, באירועים משפחתיים, ותצטרכי לעבור את התהליך הזה גם אם תנסי להמנע ממנו על ידי שינוי הסביבה - את תמיד לוקחת את עצמך איתך.
 
אחרי שאמרתי את זה, אני מאד מבינה אותך. כל כך שמחתי אחרי שבתהליך טבעי יום אחד שמתי לב שכל הרהיטים שהיו בבית, הם מאחרי הגירושין. זה קרה לא מזמן, וזה כמעט 10 שנים מהפרידה. הדבר היחידי שעשיתי, ביום בו בעלי סוף סוף עזב את הבית, היה להחליף את המיטה. אני מציעה גם לך להחליט מה נורא חשוב לך, למשל דלתות הארון, ולהשקיע בו. מבחינתי זה סימל את הפרידה, וזה הספיק, לא הייתי צריכה לשנות את כל הבית.
 
באמת שליבי יוצא אליך. גירושין זה נורא קשה, אפילו כשזו את שיוזמת (ואני אומרת לך מנסיון). קשה לראות את התקופות שהיו מאושרות ואופטימיות בתמונות, להשוות את החיים קודם ואחר כך... קשה. נכנסות הנה לפעמים נשים, שמתוך הקושי והכאב פתאום גם שוכחות את החסרונות של חיי הנישואין שלהן, ואפילו מצטערות על הגירושין. אני בטוחה שזה קשה שבעתיים לך- כל החיים שלך התהפכו. חברה אמרה לי פעם: כשהוא עזב, הוא לא רק הרס לי את העתיד, הוא גם החמיץ (מלשון חמוץ) והשמיד את העבר, כי גם הזכרונות הטובים עכשיו נהרסו. בעקבות השיחה הזו הגעתי להחלטה מודעת שהעבר שלי שייך לי, ואני לא מוכנה להרוס אותו בגלל שאדם אחר, שאז אהבתי, חלק אותו. בייחוד כאב לי לראות תמונות של הילדים, שהיו קטנים, משחקים איתו. במרחק הזמן, החיים המשיכו. מצאתי בן זוג אהוב. הילדים כבר לא כואבים את הגירושים ואנחנו אפילו מתבדחים על זה. אני גם במקום אחר לגמרי מבחינה רגשית, ואפילו לא ידעתי כמה בתהום הייתי בשנתיים הראשונות. אני שוב אופטימית לגבי העתיד, מאושרת עם משפחתי - וזה עושה גם את ההסתכלות על העבר יותר קלה. זה יגיע, אני מבטיחה, אבל זה דורש את הזמן שלו ואין קיצורי דרך.
 
אני רוצה כן להסב את תשומת לך למשהו אחר - במישור המשפטי, יכול להיות שהגרוש שלך יוכל לתבוע ממך שכר דירה בדיעבד על התקופה שלא פינית את הדירה. כל עוד ההסכמות ביניכם הן בע"פ ולא בכתב (אפילו במייל), את לא מגובה. התיעצת עם מישהו?
לצפיה ב-'אני חושבת שאת צריכה לחסוך היטב את הכסף שיש'
אני חושבת שאת צריכה לחסוך היטב את הכסף שיש
12/02/2016 | 18:43
196
לך.
 
להשקיע אולי בטיפול פסיכולוגי, שיעזור לך לעבד את הפרידה הפתאומית. 
בשום אופן לא הייתי משקיעה בדירה שאת עתידה למכור "בהפתעה". 
 
יכול להיות, שאם יש לך סכום כסף משמעותי מאד, את צריכה למכור ולעבור. אבל אני לא הייתי עושה זאת, הייתי מנצלת כל עזרה כספית שאת מקבלת מהגרוש. החיים בנפרד יקרים מאד לשני בני הזוג. 
לצפיה ב-'קודם כל'
קודם כל
13/02/2016 | 17:17
178
תנסי לסגור איתו שאת נשארת בבית עד שהקטנה מסיימת י"ב.
זה הגיוני לגמרי, גם עבור הילדה - כדי לא להעביר אותה בי"ס באמצע התיכון, גם עבורך - כי אז יהיו לך 2 ילדים אחרי צבא בשנות ה- 20 לחייהם, וחיילת אחת, ותוכלי לעשות שינויים בסידורי המגורים שלך בקלות יחסית, וגם עבורו - כי כרגע אין לו אף אחת פוטנציאלית, אז עד שימצא ועוד ירצה להקים איתה משפחה ולקנות בית, פרק הזמן המדובר הוא הגיוני ופייר.
 
עכשיו תחליטי מה באמת חשוב לך לשנות. אני העפתי את הסט של חדר השינה, כולל כיסוי המיטה והכריות התואמות והוילונות, זרקתי את השידות שהוא בנה כשהתחתנו ושיניתי לגמרי את הצבעים של החדר. לי זה הספיק.
במהלך השנים לאחר מכן, שבהן לא הייתי בקשר מחייב, אני מודה שנהניתי כל פעם שהייתי צריכה לקנות משהו לבית ולא הייתי צריכה להתייעץ עם אף אחד. רק אני. וחשבון הבנק שלי, כמובן
 
השקט הנפשי לא קשור לרהיטים, אלא לזמן. זמן מרפא הכל, ולאט לאט את תשימי את הזכרונות בצד ותיבני את עצמך מחדש כאשה עצמאית, גם בבית ההוא. כך שכשתעברי דירה, הרבה מהדברים שילכו מאיתך יהיו רק שלך.
 
 
 
לצפיה ב-'את צריכה לקחת אחריות על החיים שלך'
את צריכה לקחת אחריות על החיים שלך
13/02/2016 | 19:32
2
219
וזה אומר לא לתת לו להכתיב לך את החיים.
את יכולה להחליט אם חשוב לך למכור את הבית עכשיו, ולעבור לבית אחר, בתנאים ומיקום ומחיר וכו.. שאת יכולה לעמוד בהם. בשיקולים של השפעת המעבר על מצבך הכלכלי, הנפשי, התעסוקתי, ההשפעה של המעבר על הילדים וכו....
או אם חשוב לך להישאר שם עד שלב מסויים שתבחרי אותו. נניח עד סיום יב של הקטנה. (סתם דוגמא שהיא גם הגיונית וגם עם טווח סביר).
ואת ההסכמה הזו שלך - על מתי מתאים ״לך״ למכור את הבית - תבקשי ממנו לעגן בכתב.
זה אומר תיקון הסכם בבית המשפט.
 
אם הוא לא מסכים - מציעה לך לבחור באפשרות של מכירת הבית עכשיו, גם אם הוא לא מסכים לכך. גם זו אפשרות מוכרת בדין. (פירוק שיתוף).
 
כך לא תהיי שבוייה שלו ותלויה בחסדיו ותלויה עם חייך שלך במעין לימבו - עד שהוא יחליט (מסיבות שלא בשליטתף בכלל) שהוא רוצה למכור.
 
הלימבו הזה הוא משהו שרק את חיה בו.
הוא לא קולט את זה כי עליו זה לא משפיע. זה חיצוני לו כי הוא לא גר שם יותר אז מה אכפת לו שיש מישהו ששומר לו על הנכס בינתיים...
 
זה לא תפקידך.
תחליטי את מה מתאים לך ואיך מתי.
ואת זה תסכמי איתו בכתב (עם אישור בית משפט לתת להסכמה שלכם תוקף. אחרת זה נייר שאין לו שום משמעות).
 
והטיפ שקיבלת למעלה הוא נכון והכרחי. את אמורה לשלם לו דמי שכירות על כך שאת עושה שימוש בחלק שלו של הבית.
אלא אם כן יש לזה התייחסות ספציפית בהסכם הגירושים שלכם.
אם לא - תתייעצי עם עו״ד על שני הדברים האלו - ותקבלי החלטות כדי שהשליטה על החיים שלך תחזור אלייך.
 
בהצלחה.
לצפיה ב-'תיקון קטן'
תיקון קטן
13/02/2016 | 19:37
186
אם הוא לא מסכים לעגן את ההכסמות בכתב או שהוא לא מסכים להגיע להסכמות בכלל, את יכולה לפנות עם העניין לבית משפט כדי שבית המשפט יכריע בשאלה שלא הובררה דיה בהסכם.
כלומר - לא להחליט למכור אם הוא לא מסכים לשנות את ההסכם, אלא להחליט כן לפנות לבית משפט ללא ההסכמה שלו, ולבית המשפט הוא יהיה חייב להגיב כך או אחרת, ולקבל את עזרת בית המשפט בקביעת החלטה שלא תהיה תלויה בגחמותיו או חיי האהבה שלו.
לצפיה ב-'מסכימה מאוד...'
מסכימה מאוד...
14/02/2016 | 09:14
192
תקבלי החלטה ותעגנו אותה בהסכם משפטי...
בהסכם הזה גם יהיה רשום אם את אמורה לשלם לגרושך
שכר דירה, או אם הוא מעניק למשפחתך את הדירה כמתנה,
ולאיזו תקופה...
ככה גם תוכלי לדעת כמה זמן את נשארת בדירה,
ותוכלי לנהל את חייך "בזכות" ולא ב"חסד"...
לצפיה ב-'פורומים חדשים בתפוז'
פורומים חדשים בתפוז
09/02/2016 | 14:48
8
 יש לכם שאלות בנוגע לבריאות הפה? מתעניינים בהלבנת שיניים?
בפורום שיקום הפה תוכלו לשאול ולהתייעץ עם מומחה מהתחום!
http://www.tapuz.co.il/forums/forumpage/2555
 
 סובלים מעור פנים בעייתי? רוצים לדעת כיצד להיפטר מפצעי הבגרות?
בואו לדבר על זה בפורום אקנה - טיפול ושיקום העור
http://www.tapuz.co.il/forums/forumpage/2103

 רוצה לצמצם את היקף הבטן ולעצב את פלג הגוף המרכזי?
פורום מתיחת בטן הוא המקום בשבילך!
http://www.tapuz.co.il/forums/forumpage/2548
 
 סובלת מעור עודף? רוצה לדעת כיצד להתמודד עם התופעה?
בפורום הסרת עודפי עור תוכלו להתייעץ עם מומחה מהתחום!
http://www.tapuz.co.il/forums/forumpage/2547
 
 יש לכם שאלות בנוגע לתטא הילינג? מתעניינים בשיטת הריפוי האנרגטית העוצמתית ביותר?
בואו לדבר על זה עכשיו בפורום תטא הילינג!
http://www.tapuz.co.il/forums/forumpage/2423
 
לצפיה ב-'ילדים להורים גרושים'
ילדים להורים גרושים
08/02/2016 | 00:46
216
שלום אני יואה שורק, נעים מאוד!

חוקרת בג'וינט ודוקטורנטית באוניברסיטה העברית
בימים אלה אני אוספת מידע על חייהם של ילדים להורים גרושים

כחוקרת בג'וינט (מחקר חברתי יישומי) אני מבטיחה שלמחקר תהיה השפעה על קובעי מדיניות ונותני שירותים

זה חשוב!!!

כי הנושא של תמיכה במשפחות גרושות ובילדים לא מספיק מפותח כאן בארץ

למי שזה רלבנטי לו, אשמח שתצרו איתי קשר yoasorek@gmail.com

ההשתתפות כוללת מילוי שאלונים אינטרנטיים אנונימיים, 20 דק' מילוי לכל אחד (הורה, ילד)

תודה!
לצפיה ב-'טבעות ותכשיטים'
טבעות ותכשיטים
06/02/2016 | 12:41
9
332
מרגע שנפרדנו אני לא עונדת יותר שום תכשיט שהאקס קנה לי.
בהתחלה זה היה ברור כשמש, התכשיטים הם עדות לרגשות שהיו ואינם.
עכשיו, כמה חודשים אחרי, אני מסתכלת על התכשיטים היפים ורוצה לענוד אותם שוב. הם בסה"כ חפצים ששייכים לי אחרי הכל.
במיוחד קשה לי עם הטבעת, זאת לא טבעת נישואים, אלא טבעת יפה מאוד שהיתה קבועה על האצבע שלי במשך שנים. אני לא מצליחה לענוד אותה. הבנתי שהיא תשאר בקופסת התכשיטים שנים רבות, עד שאעניק אותה לבת שלי.
מה אתן עושות?
לצפיה ב-'בהתחלה אחרי הפרידה'
בהתחלה אחרי הפרידה
06/02/2016 | 21:08
3
231
לא יכלתי לענוד שום דבר מהתכשיטים... כאב לי מידי... הם כאילו היו שייכים לחיים אחרים שאינם עוד...
 
בשלב מסויים כשהתאוששתי קצת הבנתי שאני בבעיה כי רוב התכשיטים שאני אוהבת הם מתנה ממנו ולא היה לי כסף או כוח להתחיל לקנות תכשיטים חדשים...
 
אז מיינתי את התכשיטים לשלוש קבוצות:
1. תכשיטים שהוא קנה לי סתם ליום הולדת או חג או מה שזה לא יהיה ובקבוצה הזאת היו בערך 50 אחוז מהתכשיטים. אותם החלטתי שאני עונדת. הם שלי. קיבלתי אותם במתנה. נכון שהם עדות לרגש שהיה ואיננו עוד אבל בזמנו הרגש היה אז זה אמיתי. (דווקא האקס שלי ולא הגרוש שבגד בי תקפה ארוכה את התכשיטים המזוייפים רגשית שלו זרקתי).
2. תכשיטים שהוא קנה לי והייתה להם משמעות שקשורה בקשר שלנו. תכשיט לרגל חופשה ראשונה משותפת או תכשיט לרגל החלטה להפוך להורים. זה בערך 40 אחוז מהתכשיטים. אותם אני לא עונדת כי הם מזכירים לי רגעים שהיו מתוקים ואינם עוד הם פשוט מכאיבים מידי.
3. ה10 אחוז הנותרים ה תכשיטים שהוא קנה שיש להם משמעות רגשית ואני רוצה שהם יעברו לבת שלי ואני לא עונת אותם כי אני מפחדת לאבד וכו' וכבר הרי הוא לא יחליף באחד אחר אז מעדיפה לשמור בבטחה.
 
אז לפחות נשארתי עם 50 תכשיטים שאני יכולה ללבוש...
 
לדעתי אם התכשיט נקנה בתקופה שהרגש היה אמיתי זה לא משנה שהרגש חלף. אלא אם כן זה מזכיר דברים ומכאיב כמו במקרה שלי....
 
לצפיה ב-'אוקי, אני שמחה לדעת שעוד מישהי הקדישה מחשבה בעניין'
אוקי, אני שמחה לדעת שעוד מישהי הקדישה מחשבה בעניין
06/02/2016 | 22:38
2
175
אגב, שאלתי את בן הזוג הנוכחי שלי מה הוא חושב, והוא ענה לי שמבחינתו אין שום בעיה, אני יכולה לענוד גם את הטבעת, הוא רואה בתכשיטים חפצים רגילים.
אני חושבת שאחכה עד שכל הרגשות הטבועים בטבעת יחלפו לגמרי ואז אענוד אותה בכיף.
לצפיה ב-'זה כמו השיר של ריטה'
זה כמו השיר של ריטה
07/02/2016 | 01:32
1
185
יום אחד זה יקרה בלי שנרגיש...
בהתחלה המחשבה על לשים איזשהו תכשיט שהוא העניק לי הייתה כמו דקירת סכין
ויום אחד בלי ששמתי לב התחשק לי פתאום לשים את הטבעת שהוא קנה לי אחר שהוא בטעות שרף לנו את הבית...
לאט לאט זה הרגיש לי נכון.. לא הכרחתי את עצמי... לא חשבתי על זה.. יום אחד תקומי בבוקר וזה פשוט ירגיש לך נכון
לצפיה ב-'נכון:) מעניין שהרגש הכי חזק שאני מרגישה'
נכון:) מעניין שהרגש הכי חזק שאני מרגישה
07/02/2016 | 22:59
131
כלפיו, הוא רחמים.
לצפיה ב-''
07/02/2016 | 07:39
1
185
היו לי ממש תכשיטים מעטים מהאקס, ואיכשהו במקביל לפרידה היה שינוי במי שאני והם לא התאימו לי יותר.
את טבעת הנישואים הבאתי לצורף שעשה לי את טבעת הנישואים הנוכחית וקיבלתי זיכוי חלקי על התשלום
לצפיה ב-'זכית פעמיים:)'
זכית פעמיים:)
07/02/2016 | 22:57
34
לצפיה ב-'מזלי'
מזלי
07/02/2016 | 09:37
2
223
שהאקס מעולם לא קנה לי תכשיטים. הוא "לא מאמין במתנות, אם אתה רוצה משהו, תקנה אותו לעצמך".
בעצם... בחצי שנה האחרונה הוא קנה לי כמה תכשיטים, כולם בסגנון דומה וכולם מאד לא הטעם שלי. מסתבר שבתקופה ההיא כבר בגד בי, אז כשנפרדנו נתתי לו את התכשיטים ואמרתי שיתן לה, כי זה ככל הנראה הטעם שלה.
 
גם את טבעת הנישואים שלי אני קניתי...
לצפיה ב-'אוי '
אוי
07/02/2016 | 22:56
1
172
זה נורא לקבל מתנה ממי שבוגד בך...
 
לצפיה ב-'זה נורא כשבן הזוג בוגד בכלל'
זה נורא כשבן הזוג בוגד בכלל
07/02/2016 | 23:37
200
ובעיקר אחרי כמעט עשרים שנה יחד.

מצד שני, אם לא היא אולי עוד הייתי נשואה, ולא הייתי חווה את החוויות הנהדרות שחוויתי מאז, ולא הייתי פוגשת ככ הרבה אנשים נפלאים, והכי גרוע, לא הייתי עם אהוב ליבי.
לצפיה ב-'התמודדות עם קושי במשפחה מורכבת *לא לעמוד הראשי*'
התמודדות עם קושי במשפחה מורכבת *לא לעמוד הראשי*
04/02/2016 | 15:34
2
490
שלום לכולם,
אני חדשה כאן ורציתי להתייעץ ואולי לקבל תובנות וחיזוק מנסיונכם. סליחה על האורך.
אני אמא לילד בן 5, גרושה כארבע שנים.
הקשר שלי עם הגרוש טוב, היו לנו עליות וירידות במהלך הדרך אבל הוא אדם טוב ואבא נפלא ואני מעריכה אותו מאד ואף בוטחת בו.
לפני כשנה וחצי הכרתי גבר, רווק. כעבור חצי שנה של קשר אינטנסיבי עברנו לגור יחד, אנחנו גרים יחד כבר שנה. בן זוגי אוהב את בני מאד מאד. לוקח אותו מהגן, משחק איתו ומלמד אותו. ובני אוהב אותו מאד, מקבל אותו באהבה ושניהם שמחים ונהנים אחד עם השני. בן זוגי אדם טוב. הכי טוב שהכרתי. הוא אדם נעים ומכבד, מרעיף חיבה וחום גם עליי וגם על בני, מהרגע הראשון היה כך. הוא משקיע בבני וקונה לו הפתעות קטנות- משתף אותו בבישול (הוא אוהב לבשל),יש לו יותר סבלנות ממני ואני מרגישה שאני השתניתי לטובה גם כאמא מאז שנכנס לחיינו, היה לי מאד קשה לאחר הגירושין ואני מרגישה שינוי גדול לטובה בכל האוירה בבית. אנחנו אוהבים אחד את השניה מאד ומסתדרים מצויין ומשתדלים לתקשר בנוגע לכל דבר, פעוט ככל שיהיה. נשמע ורוד אה... אז איפה הבעיה? בן זוגי אדם מאד רגיש, הוא רגיש לרגשותיי ולצרכיי וגם לשל בני וגם כמובן, לשלו עצמו. אנחנו בנקודות מאד שונות בחיים, אני, גרושה לאחר מערכת יחסים של תשע שנים ואמא לילד. קרייריסטית ומפרנסת עצמאית. בן זוגי רווק. ללא מערכות יחסים ממושכות בעברו, בטח לא כוללות מגורים משותפים והוא עוד מחפש את עצמו ומה מתאים לו, הוא למד אבל אינו מעוניין לעסוק בזה ויש לו ככל הנראה בעיה עם לקיחת אחריות והתבגרות. הוא מאד אוהב אותי ולכן לדעתי נכנס לסיטואציה כזו שלא רק מחוייבות של מערכת יחסים נפלה עליו, אלא משפחה שלמה. לפני זמן מה הוא נכנס ללחץ שהסיטואציה כולה לא בשבילו והוא חייב לעזוב, הרגשתי פגועה כי במשך כל הזמן הזה אפילו פעם אחת לא שיתף אותי בתחושה שהוא לא שלם עם הקשר שלנו והסיטואציה- ולהיפך, קיבלתי ממנו תחושה שהוא מאד שלם עם זה ושטוב לו והוא מאושר ולכן לא הבנתי מה קרה. 
לאחר יום שבו ניסיתי לעכל את מה שקרה הוא חזר ואמר שעשה טעות ושכרגע לא טוב לו בחיים שלו והוא השליך את זה עלינו. אני הבנתי וקיבלתי אותו כמובן בחזרה כי אני אוהבת אותו והייתי מאושרת איתו. מאז אני לא מצליחה להניח לזה. אני מחפשת סימנים לכך ששוב ייבהל כל הזמן ואינני מצליחה לסמוך עליו במאה אחוז שוב. האם הוא יברח שוב? האם זה באמת גדול עליו? אולי עדיף לי לא להמשיך בקשר כי הוא נידון מראש לכשלון? 
קבענו פגישת ייעוץ עם מטפלת זוגית ביוזמתו המוחלטת מתוך רצון להבין מה שורש הפחד שלו ולנסות להתגבר על יחד.האם לדעתכם זה יעזור?
ועוד שאלה ברשותכם, 
בן זוגי עד כה השתתף במסיבות בגן ובני שמח מאד שהוא מגיע, גם הגרוש שלי שם וסה"כ הם מסתדרים מצויין. האם להמשיך בזה או שעדיף שבן הזוג לא יגיע לאירועים מהסוג הזה?
 
תודה לכל העונים והמתייחסים
 
**לא לעמוד הראשי**
לצפיה ב-'לדעתי'
לדעתי
07/02/2016 | 07:36
224
ראשית, בקשר לשאלה הראשונה והגדולה שלך - אני בהחלט חושבת שטיפול יכול לעזור. חייבת להגיד שבמצב כמו שאת מתארת נשמע לי שהיה עדיף לו ללכת לטיפול אישי שלו ולא שאתם תלכו לטיפול זוגי, כי נשמע שהוא צריך לברר דברים עם עצמו ולא שיש בעיה בזוגיות שלכם. אגב, זה שמה שהוא יזם זה טיפול זוגי ולא אישי גם קשור למקום של אי לקיחת אחריות מצידו במידה מסויימת.
אז אני חושבת שאפשר להציע לו את הרעיון של טיפול שלו, אבל לא הייתי מתנגדת לטיפול זוגי.
בקשר לשאלה השניה - באופן כללי אני חושבת שבן הזוג שלך לא אמור להגיע לכל מסיבה בגן, אלא רק למשמעותיות, אבל זה לא נראה לי עניין מהותי ואם מתאים לכולכם שהוא בא אז סבבה.
לצפיה ב-'כמה דברים.'
כמה דברים.
07/02/2016 | 12:49
195
שלום גם לך
טבעי הרצון שלך לדעת מה יקרה. אבל, האמת, שללא קשר לניסיון ולכוונות הטובות אני חושבת שאף אחד לא יכול לתת לך תשובה חד משמעית.
האם הוא יברח? האם זה גדול עליו? אולי כן, אולי לא. 
את שואלת "אולי עדיף לי לא להמשיך בקשר כי הוא נידון מראש לכשלון?"
יש אנשים שמהסיבות הללו ודומות להן, לא מתחתנים, גם לא מביאים ילדים לעולם.
ויש אנשים שמאותן סיבות מחליטים החלטות אחרות.
כל החלטה היא לגיטימית אבל היא גם מאוד אישית, מה שמתאים לי יכול להראות איום ונורא בעינייך. ולהיפך.
 
בגלל שמדובר בהימור, לא הייתי משתפת כרגע את בן הזוג בארועים של הילד.
הקשר עם הילדים אמור להגיע, לדעתי, אחרי שיש זוגיות יציבה.
 
לדעתי גם לך כדאי ללמוד מהקשר כמה דברים.
בתחילת ההודעה שלך את כותבת על הגרוש, ועל בן זוגך החדש, ועל הקשר שלו עם הילד ורק אחר כך על הקשר שלכם. נראה לי שאת נוטה לשים את עצמך בצד במידה מסוימת.
ציינת שאתם מסתדרים מצוין אבל אחרי תקופה ארוכה של מגורים משותפים הופתעת מאוד שבן זוגך סיפר שהוא בלחץ. לא רק שאין כאן תקשורת אלא גם עיוורון מסוים מצידך לקשיים של זוגך בקשר. יכול להיות שאין ויכוחים גלוים, זה לא מוכיח שהקשר מצוין כפי שגילית.
 
בנוסף יש לך נטיה מסוימת לקחת חסות ואחריות גם על הצד השני בקשר - את יכולה לפרש את זה כדאגה אבל הצד השני יכול להרגיש שמקטינים אותו ומתייחסים אליו כילד ולא כשותף.
כתבת 
"מערכת יחסים נפלה עליו" - האם בן זוגך לא אדם בוגר שכבר עבר את גיל 18? האם אין לו יכולת לבחור את הקשרים שלו? הוא בחר בך, בקשר איתך כשהוא כולל גם את בנך ואת הגרוש. וגם את בחרת בו. כתבת שאת בוטחת בגרוש שלך ואני מבינה שזה לא מובן מאליו אצלך, יכול להיות שקשה לך לסמוך על הצד השני (בזוגיות) באופן כללי?
 
דבר נוסף, בן זוגך אומר לך שהקשר כרגע לא טוב לו. זו החלטה לא פשוטה להיפרד והוא קיבל אותה באופן חד צדדי וסיפר לך עליה.
למחרת הוא הבין שהוא "עשה טעות". זוגיות היא לא קוטג' החלטה על פרידה יכולה להיות חד צדדית אבל זוגיות דורשת החלטה מודעת ומשותפת.
איך את יכולה בכלל לשקול להמשיך בקשר כאילו כלום לא קרה כשאת כל כך פגועה? יקירה לא רק בן הזוג פוגע ברגשות שלך גם את מזלזלת בהן.
 
לדעתי בלי כל קשר לבן הזוג כדאי לך להיפגש עם איש מקצוע כלשהו כדי לברר את הנושאים הללו.
לגבי בן הזוג, לדעתי כדאי לכם כרגע לקחת איזו הפסקה אחד מהשני.
יחד עם זאת, ברור שלשניכם יש בעיות בתקשורת זוגית.
גם אם את לא הקשבת מספר חודשים בן זוגך בחר להיות איתך בהרגשה כזו.. לכן שניכם יכולים להעזר ביעוץ זוגי.
אם הייתם יכולים להיפרד אבל ללכת לטיפול כדי להבין את הטעויות שלכם להבא, נראה לי הכי טוב. במקום לשחזר את הבעיות בקשר אחר, להבין מדוע פגעתם ונפגעתם אחד מהשני ובכל זאת נשארתם במקום הזה כל כך הרבה זמן.
 
וגם אם אתם לא מעוניינים ביעוץ זוגי, כדאי לך לקבל יעוץ בנפרד.
אם יש לך נטיה לביטול עצמי בקשר וללקיחת חסות, היא עשויה להתבטא גם בקשרים אחרים. 
ולא פשוט לבטוח בקשר אחרי שנפגעים, אולי את צריכה מישהו שיזכיר לך ויאפשר לך לדאוג לעצמך ועליו להיות אדם שתוכלי לבטוח בו, ולהסתכן מבלי להיפגע, ולאחר מכן תוכלי בקלות רבה יותר לסמוך גם על בן זוג עתידי.
ברגע שתהיי בטוחה יותר ותוכלי לתת אמון יותר וגם להראות את חולשותייך ולהעזר בקשר, בני הזוג שתכירי יוכלו להיות שותפים פעילים יותר בחייך 
כדי שגבר כלשהו יוכל להיכנס לחייך בכל המובנים את צריכה לרצות ולאפשר לו. זה אומר מבחירה להרשות לעצמך להיות במקום שיתופי שמטבעו יותר פגיע.
אם יש לך פחדים אל תתעלמי מהם ואל תזלזלי בהם - טפלי בהם.
עם או מבלעדי בן זוגך. 
לצפיה ב-'פורומים חדשים בתפוז'
פורומים חדשים בתפוז
03/02/2016 | 15:18
3
 מתעניינים בצורפות? מחפשים טבעות נישואין וזקוקים להכוונה?
בפורום צורפות טבעות נישואין תוכלו לשאול ולהתייעץ!
http://www.tapuz.co.il/forums/forumpage/2550
 
 מעצבים את הסלון מחדש וזקוקים לייעוץ לגבי הוילונות? מתלבטים בין וילון ארוך לקצר?
בפורום וילונות תוכלו להתייעץ עם מומחה מתחום הוילונות!
http://www.tapuz.co.il/forums/forumpage/2549 

 מעוניינים לדעת מהם הכלים הטובים ביותר להשקעה נבונה וחסכונית? רוצים לנסות להשיג את המקסימום משוק ההון?
בפורום ייעוץ השקעות תוכלו לקבל מענה לכל השאלות!
http://www.tapuz.co.il/forums/forumpage/1591 

 מתעניינים בעולם הגאדג'טים ורוצים לדעת מהם החידושים הכי חמים בתחום? היכנסו עכשיו לפורום גאדג'טים בתפוז!
http://www.tapuz.co.il/forums/forumpage/673
 
 יש לכם שאלות בנושא בריאות הגוף והנפש? מתעניינים בשיטת הרפואה הפונקציונלית?
בפורום ריפוי ותזונה טבעית תוכלו להתייעץ עם מומחה מהתחום!
http://www.tapuz.co.il/forums/forumpage/2552 
 
 רוצה לתקן את נזקי הזמן ולהעניק לפנים מראה צעיר יותר? מתעניינת בניתוח למתיחת פנים?
בואי לדבר על זה עכשיו בפורום מתיחת פנים!
http://www.tapuz.co.il/forums/forumpage/2046
 
לצפיה ב-'אני לא הבת שלו'
אני לא הבת שלו
02/02/2016 | 01:05
2
319
אני רווקה שיוצאת עם גבר שמבוגר ממני ב 15 שנה, הוא גרוש ואבא לשתי בנות בנות 10 ו 7, לו ולגרושתו יש משמורת משותפת על הבנות. מההתחלה אני ראיתי שהוא אב מאוד מגונן אבל ממה ששמעתי מאנשים הבנתי שהרבה פעמים הורים גרושים ובעיקר אבות גרושים מרגישים רגשי אשמה וכו' ולכן הם אובר מגוננים. הבעיה היא שככל שהקשר שלנו מתפתח וככל שהוא נהיה חלק יותר מהותי מהחיים שלי אני מרגישה יותר ויותר הבת שלו ופחות בת הזוג שלו. ככל שהזמן עובר הוא נהיה יותר ויותר מגונן איתי בדיוק כמ עם הבנות שלו.
 
ברור שחלק מהדאגות שלו הן לגיטימיות במיוחד בעידן שבו אנו חיים (טרור, תאונות דרכים, מחלות קשות) אבל אני מרגישה יותר ויותר שהוא רואה בי ילדה קטנה במקרה הטוב או עוד בת שלו במקרה הרע ואני לא מרגישה שהוא רואה בי בת זוג ששווה לו. אולי זה נובע מהפער גילאים,אין לי מושג.
 
יש לי חברה טובה שגרה במרחק של עשר דקות הליכה ממני.  היא עובדת עד מאוחר ולכן הרבה פעמים אנחנו נפגשות אצלה בבית בסביבות עשר או אחת עשרה בערב. כשהחבר שלי שומע על כך הוא תמיד אומר שהוא מרגיש לא קט שאני הולכת עשר דקות לבד בשעות כאלה ומתעקש שאני אקח מונית או שהוא בא לקחת אותי (נהגי מוניות צוחקים עלי).
 
לאחרונה אני הוצאתי רישיון נהגה על אופנוע והוא מבקש ממני לא לרכב עליו כשמחשיך. בהתחשב בעובדה שעכשיו חורף ומחשיך מוקדם זה מאוד מגביל. 
 
עד עכשיו שתקתי אמרתי לעצמי שזה בטח מאהבה ודאגה וכוונות טובות אבל לאחרונה קורה משהו מאוד מוזר שמאוד מפריע לי. כשהוא נמצא אצלי הוא חונה בחצר של הבניין שזה בצד השני מהכניסה. כשהוא הולך מה שלרוב קורה באחת עשרה או בשתיים עשרה בלילה אני רוצה ללוות אותו לרכב. הוא מבקש ממני לא לעשות את זה. הוא אומר שהוא יותר רגוע כשהוא יודע שאני בטוחה בבית. אני חושבת שאני מבוגרת מספיק כדי לחצות כביש בלילה ולהיכנס לבית שלי בלי שמשהו יקרה לי וחוץ מזה דברים קורים גם באמצע היום. 
 
בהתחלה הדאגה שו נראתה לי לגיטימית ואפילו חמודה ומחמיאה. עכשיו זה כבר מרגיש לי שהוא מגונן עלי יותר מידיממש כמו על הבנות שלו (ואני לא הבת שלו) וכל ההתנהגות שלו מתחילה להזכיר לי קצת פראנויה.
 
אם לא היו לו בנות כנראה שהייתי חושבת שהוא לגמרי לא מאופס וחותכת ממנו. אבל לאור העובדה שהוא אבא אני רוצה לתת לו עוד צ'אנס כי אולי הוא פשוט התרגל להתנהג ככה.
 
איך זה נשמע לכם? זה משהו סביר שאפשר לסדר או שזה נורה אדומה וצריך לברוח?
לצפיה ב-'מה שלא הבנתי'
מה שלא הבנתי
02/02/2016 | 14:06
1
208
זה אם דיברת איתו ואם הבהרת לו שזה מפריע לך.
אני חושבת שאת צודקת במאה אחוז בזה שזו התייחסות בלתי סבירה אלייך
ונשמע כמו נורה אדומה מהבהבת עם סירנה
לא חושבת שזה קשור לזה שהוא אבא, ואם את חושבת שהיית חותכת אם הוא היה רווק אז תחתכי.
לצפיה ב-'מסכימה לגמרי!'
מסכימה לגמרי!
02/02/2016 | 16:35
46
לצפיה ב-'זוגתי לא מכבדת אותי כי אין לי ילדים'
זוגתי לא מכבדת אותי כי אין לי ילדים
01/02/2016 | 02:10
28
447
אני גבר אלמן בתחילת שנות החמישים לחיי. אשתי נפטרה אחרי שהיינו נשואים בסך הכל שנה ולא הספקנו להביא ילדים לעולם. אחרי שהיא נפטרה לקח לי המון זמן והייתי שנים בטיפול. היו לי נשים אחרות אבל אף אחת מהן לא הייתה לקשר רציני כי השוויתי את כולם לאשתי המנוחה וככה יצא מצב שאין לי ילדים. 
 
למרות זאת יש לי נסיון רב עם ילדים כי כבר המון שנים שאני עובד איתם. בשש השנים האחרונות אני עובד בבית ספר תיכון ומכין תלמידים לבגרויות. לפני זה ארבע שנים עבדתי כמורה בבית ספר לחינוך מיוחד. כל חיי עבדתי עם ילדים.
 
התחלתי במעון כעוזר גננת אחר כך המשכתי לגן חובה שמורה שמכין לכיתה א' בהמשך לימדתי לבגרויות בבית ספר אקסטרני אחר כך עבדתי במועדונית לנוער בעייתי שנפלט ממסגרות רגילות והיה גם שלב שבו לימדתי בבית ספר מקצועי תלמידים שלא נגשו לבגרות אלא יצאו עם מקצוע. כאמור עכשיו כבר ש שנים שאני מלמד בתיכון ומכין תלמידים לבגרות.
 
בכל השנים האלה שאני עובד עם ילדים צברתי לא מעט נסיון בכל מיני סיטואציות ובעיקר בסיטואציות עם ילדים לא קלים. נכשלתי לא מעט אבל למדתי המון והיו לי גם הרבה הצלחות.
 
בעבר כשיצאתי עם נשים איכשהו זה תמיד היה עם נשים שהיו להן ילדים ולא פעם כשהן דיברו על הילדים שלהן ועל כל נושא ההורות אני הייתי משתף אותן בדברים ובהתמודדויות שעברתי עם ילדים במסגרת העבודה שלי.
 
כל הנשים יצאתי איתן תמיד קיבלו את מה שאמרתי ואף פעם לא הייתה להן בעיה עם זה והיו אפילו נשים שעודדו אותי לדבר על הנסיון שלי וביקשו ממנו עצות ותובנות בכל מה קור לילדים שלהן.
 
כמו שכבר כתבתי עם אף אחת מאותן הנשים לא היה שום דבר רציני אבל לפני קצת יותר מחצי שנה פגשתי מישהי והתאהבתי בה ויש לנו קשר מקסים שהולך לכיוון רציני חוץ מבעיה אחת. כל פעם שעולה נושא הילדים שלה ואני אומר משהו מהנסיון לי בעבודה עם ילדים היא תמיד קוטעת אותי ואומרת "לעבוד עם ילדים זרים זה ממש לא כמו לגדל ילדים שהם שלך". 
 
לעיתים הדברים מגיעים למצב שאמנם בצורה יפה אבל היא אומרת לי לשתוק כי אני לא הורה ואין לי מה להגיד או לתרום כשזה נוגע לילדים שלה. חשוב לי לציין שזה לא שאני מדבר עם הילדים שלה אלא שזה קורה בשיחות שלי שלה כשהיא מדברת עליהם.
 
אני יודע שאני לא הורה ואני כנראה אף פעם לא אדע מה זה באמת אבל לדעתי הרבה יותר חשוב שהיא תיתן לי הגשה נעימה והרגשה שהיא משתפת אותי ונותנת לי מקום גם באספקט הזה של חייה גם אם אני בעצמי לא אבא במיוחד כשמדובר על סיטאציות דומות של מה שאני התמודדתי עם הילדים בעבודה ומה שהיא עוברת עם ילדיה. 
 
אני תוהה מה היא הדרך הכי טובה להתמודד עם זה?
אין לי ילדים משלי והילדים שאני עובד איתם ונותן להם את הנשמה שלי זה כל מה שיש לי.
אם היא הייתה אומר שהיא לא רוצה שאף אחד יביע את דעתו לגבי ילדיה מילא אבל אין לה בעיה כשאנשים אחרים שהם הורים מביעים את דעתם והיא מדגישה את זה שרק כי אין לי ילדים דעתי לא רלוונטית.
 
בינתיים אני שותק ומבליג אבל זה מצב מאוד לא נעים וגם לא ברור לי מה יהיה בהמשך אם נעבור לגור ביחד.  האם על כל מילה שאני אגיד לילדיה אני אשמע אתה לא הורה אז אתה לא מבין כלום? לא יודע איך להתמודד עם זה. אני באמת אוהב אותה
לצפיה ב-'תקשורת תקשורת תקשורת'
תקשורת תקשורת תקשורת
01/02/2016 | 09:08
2
203
לעצם העניין, עבודה עם ילדים זרים זה באמת לא כמו הילדים שלך. עם זאת, אפשר ללמוד הרבה מההתנסות עם ילדים זרים.
אבל זו ממש לא הבעיה. הבעיה היא שהיא מבטלת אותך ומשתיקה אותך. היא משתיקה אותך בנושא שכנראה כואב לך וחשוב לך ולכן זה בעייתי כפליים.
אתה צריך לשתף אותה בעדינות ברגשות שלך. אי אפשר לחיות בזוגיות כאשר צד אחד מושתק, כאשר יש נושאים שאסור לך לדבר עליהם. 
כשתחיו יחד, תוכלו להגיע להסכמות לגבי הגבולות שלך מול הילדים שלה. האם אתה יכול להעיר להם ישירות או רק דרכה, האם אתה נחשב הורה שלהם או לא, אלו נושאים חשובים שיעלו בעתיד. 
אבל! לא יכול להיות שאסור לך לדבר.
תשתף אותה. לא בהאשמות, לא בכעס, בכאב כמו שכתבת לנו. תשתף מתוך ניסיון להעצים את הזוגיות ולהעמיק אותה. תקשיב לתגובה שלה ותנסו להגיע לעמק השווה.
היא תצטרך ללמוד להקשיב לך, אתה תצטרך ללמוד מה מעניין אותה לשמוע ומה לא...
בהצלחה
לצפיה ב-''
01/02/2016 | 13:16
18
לצפיה ב-''
01/02/2016 | 15:17
10
לצפיה ב-'מה אתה רוצה יותר'
מה אתה רוצה יותר
01/02/2016 | 13:02
10
203
כבוד או זוגיות?
הבעיה בקשר שלכם היא גם תקשורת אבל בעיקר הפרשנות שלך ורגשי הנחיתות שלך.
כגבר אגב תחילת גיל 50 היא אפשרית עד כמה שידוע לי להבאת ילדים לעולם. אולי תעדיף לחפש בת זוג שמעוניינת?
זו לא אשמתה של אף אישה שאין לך ילדים. אתה חושב שאתה שווה פחות בגלל זה? 

המשפט
"לעבוד עם ילדים זרים זה ממש לא כמו לגדל ילדים שהם שלך". - הוא נכון.
יכול להיות שמפריעה לבת הזוג שלך הדרך שבה אתה מביע את דעתך
אולי אתה מבקר אותה "למה לא עשית X? ולמה עשית אחרת"
אתה יכול לנסות להציע בצורת שאלה שתתן לה אפשרות להתיחס עניינית להצעה שלך. ולשאול "מה דעתך לנסות לעשות X?"
יכול להיות שיתחיל דיאלוג. 
בגלל שאתה מורה כמה שנים יכול להיות שהניסוח שלך נשמע חינוכי, בשביל פגישת הכרות בפגישה ראשונה או שניה יכול להיות שזה נחמד, לאורך זמן אנשים פחות אוהבים שאומרים להם מה לעשות.
אם אתה אוהב אותה ורוצה את הקשר לדעתי תוותר קצת על הרצון לכבוד מצידה.
תשאל שאלות במקום לתת עצות, אולי תנסה להבין את נקודת המבט של זוגתך וגם לדרך שבה אנשים אחרים מביעים ביקורת ולא רק לתוכן.
אחרי שזוגתך תדע שאתה לא מעביר עליה ביקורת ואתה קשוב תקופה (לדעתי כשלושה שבועות), ומבלי שהבעת כל דיעה יזומה על חינוכם של הילדים, אם אתה עדיין לא מוצא דרך להביע את עצמך בקשר אתה יכול להעלות את הנושא.
מוטב לדעתי לבסס את הקשר לפני שמתחילים לנסות להשפיע. ויכול להיות שבתקופה הזו יתפתח ביניכם דיאלוג מסוג אחר ולא יהיה בו צורך.
 
ובכללי מציעה לך להיזהר יש אנשים שיכולים לנצל את הצורך שלך בכבוד כדי להשיג ממך מה שהם רוצים.
 
לצפיה ב-'מה זאת אומרת מה אני רוצה יותר?'
מה זאת אומרת מה אני רוצה יותר?
01/02/2016 | 15:31
9
164
איזו מין שאלה זאת מה חשוב לך יותר כבוד או קשר? זה כמו לשאול מה חשוב יותר אמון או קשר? אין קשר בלי כבוד, לא לאורך זמן.
אני מעולם לא חשבתי שאני שווה פחות בגלל שאין לי ילדים בדיוק כו שאני לא חושב שמי שיש לו ילדים שווה יותר. במיוחד אחרי שעבדתי עם נוער מבתים שההורים שם בהחלט לא ראויים להיות הורים. עד לזוגתי הנוכחית מעולם לא קיבלתי לא מהסביבה ולא מעצמי שאני פחות משהו בגלל שאין לי ילדים. רק איתה קיימ ההרגשה שהדעות שלי שוות פחות כי אני לא הורה בעצמי. אגב אני מכיר כל כך הרבה ילדים והורים שלפעמים גם אם אתה הורה אין לך מה להגיד להורה השני כי אתם במצבים שונים לגמרי וכו'. אז הקטע הזה של הורה רשאי להביע את דעתו ולא הורה לא הוא דפוק לגמרי בעיניי.
אני לא הולך לחפש עכשיו מישהי להביא איתה ילדים אני מחפש מישהי לאהוב אותה. מצאתי. אבל יש את הדבר הזה שמפריע... היא בת 42 ולא שוללת עוד ילד אבל אני כבר חוטף רגליים קרות רק מהמחשבה שאם אותו ילד אכן יוולד כל הזמן יגידו לי לשתוק ולעמוד בצד כי הרי אין לי מושג בהורות.
אגב אני בכלל לא מבקר אותה. הסיפור פה הוא אחר. היא מספרת משהו על הילדים שלה וזה מזכיר לי איזושהי סיטואציה שאני נתקלתי בה בעבודה ואני מספר לה. לא ממקום של עצה או שהו ממקום שמישה אומר הייתי במסעדה X והמנות היו קטנות ואז אתה אומר וואלה גם אניהייתי שם ובאמת היה לא משהו. ואז באותם רגעים היא חוטפת קריזה של איך אני בכלל משווה בין סיטואציה של אם וילדיה לבין סיטואציה של מורה ותלמידיו.
אני אף פעם לא נותן עצות בענייני הורות כי שנות עבודתי לימדו אותי שאין עצה אחת שטובה לכולם. אני בסך הכל משתף אותה בחוויות שלי והיא מתעצבנת. התלמידים שלי שאני עובד איתם הם  מרכז חיי היות ואין לי משפחה ולכן אני חושב שזה די לגיטימי שאני אדבר על הנושאים האלה. 
 
לצפיה ב-'לא תמיד ניתן להשיג איזון בתחילת הקשר.'
לא תמיד ניתן להשיג איזון בתחילת הקשר.
01/02/2016 | 17:31
8
139
היי יניב אם תשים לב כתבת: "אין קשר בלי כבוד, לא לאורך זמן."
אני מבינה שחשוב לך להרגיש שותף ומשמעותי גם כלפי הילדים בקשר. ויש לך ניסיון שאתה רוצה לשתף בו כדי לעזור, וחשוב לך העתיד ואתה מנסה אולי להסיק ממה שיש עכשיו על טיב הקשר בעתיד. 
יחד עם זאת, החיים דינמיים ובלתי צפויים כפי שאתה יודע היטב.
אולי שאלה מדויקת יותר הייתה, למרות שאתה רוצה בכבוד והוא מגיע לך כמובן, אתה אוהב את בת זוגך ורוצה להמשיך בקשר איתה וכרגע יש לכם חילוקי דעות רבים שמבוססים (לדעתך) על כבוד.
אילו היית צריך לדרג ולבחור בין שני צרכים הזוגיות והכבוד מבת הזוג, במידה והם אינם יכולים כרגע להתקבל במלואם ביחד, על איזה היית מוכן לוותר או לצמצם זמנית עכשיו כדי להציל את השני?
 
אפשר להסתכל על זוגיות כמו עסק. בתחילה משקיעים מאמצים רבים לפני שרואים תוצאות.
כמו שאין טעם לשפץ בית שעוד לא רכשת כך (לדעתי) לא כדאי לנסות לשנות מישהו בקשר - כשהקשר לא מבוסס מספיק.
בגלל שהוספת שמאנשים אחרים היא מוכנה לקבל ביקורת הצעתי לך לבדוק האם אתה עושה משהו ספציפי שמפריע לה. 
 
מהדוגמא שנתת, אין כל קשר לילדים. נשמע שזוגתך משתפת אותך והיא מצפה שתקשיב לה ותבין אותה וכשאתה מספר באותה הזדמנות על חוויה אחרת - זה מעצבן אותה.
בכך היא לא שונה מהרבה נשים אחרות באופן כללי שמחפשות הקשבה ואמפטיה ללא עצות גם אם מתוך הזדהות וכוונה טובה.
יכול להיות שהיא הייתה מצפה ממך לא להשוות בין הקשיים שלה לשלה. היא רוצה נטו הקשבה ואולי אחר כך היא גם תשמח להקשיב לך.
 
הדוגמא מראה שיש קצר בתקשורת ולא שהוא בגלל הילדים. למרות שנתת דוגמא אחת אליה יכולנו להתייחס.
כאמא לילדים היא חושבת על הילדים שלה ודואגת להם וגם אתה כמורה ואדם שעובד עם נערים ואוהב ילדים, חייכם קשורים בילדים בדרכים רבות וסביר להניח שיוצא לכם לדבר על ילדים יותר מזוגות אחרים.
 
כשיהיה לכם ילד משותף אתה תהיה הורה בעצמך ותוכל ואף תצטרך לא רק להביע דיעה אלא גם לחנך.  
המצב שונה כשאתם מחויבים אחד לשני או בוחרים לחיות יחד לאחר תקופה מאשר קשר של מספר חודשים. כרגע אתם יחד חצי שנה והקשר לדבריך עדיין לא מספיק יציב. לפני שתוכל לשנות אתה צריך להשתלב בקיים בהנחה ואתה רוצה בקשר.
כדי לשמור על הקשר ולשפר אותו הצעתי השקעה זמנית מצדך שלא תלווה בהכרח בקבלה באותה המידה. 
 
מה שהרגיז אותה בדוגמא שנתת זו שערכת השוואה בין הסיפור שלה לשלך. 
היא רצתה לרגע מסוים להיות במוקד ולקחת אותו ואולי הצטערה שלא קיבלה ממך את ההזדהות הרגשית את ההבנה ללא השיתוף. 
אני מציעה לך לנסות להתייחס באופן רגשי יותר לסיפורים שלה ופחות לדילמות שהיא מעלה. לנסות להימנע ממתן עצות ושיתוף מצידך בזמן שהיא משתפת בחויות.
 
ובמקביל אחרי שהיא מסיימת לשתף בנושא שלה ואתה מתייחס לדבריה בלבד, אין סיבה שלא תשתף גם אתה. לא במשפט או שניים אלא בסיפור חוויתי שלם כשהמיקוד של שניכם יחד כולו בך.
מה דעתך?
לצפיה ב-'תודה רבה על התגובה המושקעת'
תודה רבה על התגובה המושקעת
01/02/2016 | 20:36
6
123
הארת לי הרווה זוויות שלא ראיתי קודם ובאמת אקח כמה דברים לתשומת ליבי. העניין הוא שהזלזול ניכר לא רק כשהיא מדברת על הילדים שלה. למשל היא הייתה במספרה וסיכמנו שאני אאסוף אותה משם בשעה מסויימת אבל היא התעכבה וחיכיי לה במספרה. במקביל היתה שם אמא עם ילד קטן בן שנה וחצי אולי. הילד בכה שהוא רעב והאימא שלפה לחמניה ובקבוק פיוז טי. בהמשך הערב כשכבר יצאנו מהמספרה הבת שלה התקשרה אליה לנייד וביקשה שהיא תקנה לה משהו בדרך הביתה והיא סרבה בטענה שזה לא בריא. התחלנו לדבר על כל הקטע של האוכל הלא בריא והמשמין והמלא סוכר. והערתי משהו על האישה במספרה שיכלה לדאוג למשהו יותר נורמאלי ומזין מלחמניה ושתיה מתוקה ואמרתי שאני בעבודה שלי בתיכון רואה נוער שחונך מגיל צעיר לאכילה נכונה ולאורך חיים בריא וגם כאלה שלא וזה הבדל של שמים וארץ. לכאורה תמכתי בה כי היא זאת שסרבה לקנות לבת שלה משהו לא בריא. אבל ברגע  שהעברתי ביקורת על אותה אישה במספרה שוב הגיעה ההערה הפוגענית של אתה לא הורה ואין לך מושג איך זה כשממהרים ועמוסים ואולי היא לא יכלה לארגן משהו יותר נורמאלי.... אז כן לפעמים יכול להיות שהיא רוצה הקשבה והזדהות אבל לפעמים יש לנ דיונים כלליים וגם שם אסור לי להגיד כלום כי אני לא הורה. יש לציין שבנושאים אחרים כגון פוליטיקה זה לא קורה ושם היא דווקא מאוד מכבדת את דעתי למרות שהיא מאוד ימנית ואני נוטה לשמאל.
אם החוסר כבוד שלה היה צץ רק כשמדובר בילדים שלה אולי הייתי מבליג ונותן לזה עוד זמן. אבל זה קורה גם בסיטואציות שקשורות בילדים אחרים ולאו דווקא שלה. אני לא ממש מבין מה יש פה לחכות. זה לא שהכרתי את הילדים שלה למשל ויש בעיות וצריך לתת זמן להתרגל. פה היא חושבת שמי שאין לו ילדים אין לו זכות לדעה במה שקשור לילדים. בכל מקרה זה לא נכון והיה לי קשה עם המצב הזה אבל אם ילדים לא היו חיי הייתי מבליג אבל בגלל שאני מורה וילדים הם כן מרכז חיי קשה לי שאני לא יכול להגיד כלום בנושא
לצפיה ב-'אני לא רואה זלזול.'
אני לא רואה זלזול.
02/02/2016 | 03:38
5
122
מהדוגמאות שכתבת עד עכשיו לא הרגשתי זלזול.  
אם זוגתך לא מוכנה לשמוע ביקורת שלך על אחרות זה אומר שהיא מזלזלת בך? ואולי יש עוד אפשרויות?
אתה וזוגתך עברתם טראומות שהשפיעו על שניכם.
נשמע שאתה מרגיש אשם על מותה של אשתך.
יש לך ביקורת באופן כללי לא רק על זוגתך או הורים אחרים, אני מרגישה כעס על חוסר הצדק בכך שנלקחה ממך. דווקא היא, דווקא אתה, אפילו לא שנה אחת נשואים. אתה ממורמר וכואב מאוד ונראה לי שאתה לא מרשה לעצמך להביע את הכאב במילים ישירות. אולי אתה לא מרגיש אותו בעצמך.
מכיוון שאתה מרגיש שנעשה לך חוסר צדק אתה שם עצמך לנציגם הלא רשמי של כל חסרי הישע ומעביר ביקורת על הברואים האחרים. זו לא האמא והפיוז טי, וזה לא רלוונטי שאתה לא הורה הביקורת שלך לא אישית לזוגתך היא כלפי גורם חזק יותר. משהו בסגנון "למה צדיק ורע לו..?"
יש משהו שנקרא 'תפילת אשמנו'. אני לא אומרת שאתה צריך לקרוא משהו כזה אבל יכול להיות שהצדקת הדין תעזור לך להמשיך הלאה. רק לאחר שתרגיש את האשמה תוכל לסלוח לעצמך. הביקורתיות היא מנגנון הגנה כנראה מלהציג רגשות, מלחוות רגשות. והביקורת מרחיקה. מבודדת אותך. ואתה כבר לא רוצה להיות לבד. 
לא אתה מנהל את העולם ולא אתה קובע מי יחיה ומי ימות. אתה חושב שאתה תחליט מי ראוי להיות הורה? לקחת על עצמך תפקיד קצת גדול ממידתך. קצת ענווה לא תזיק לך. תתחיל להתמקד בחיים שלך ובאופן ישיר באנשים החשובים עבורך ופחות בחינוך וביקורת שמרחיקה ממך אנשים שאוהבים אותך.
 
לגבי זוגתך
מתגובותיה נראה שהיא מרגישה שהיא לא אמא מספיק טובה כפי שהיתה רוצה.
יכול להיות שהיא לא מבשלת מספיק לדעתה או לא נמצאת איתם כפי שהיתה רוצה וכשאתה מבקר אמהות אחרות היא נחלצת להגנה עליהן כי היא מזדהה איתן. 
תבין ההתנהגות שאתה מפרש כזלזול זו רגישות שלה למילים שלך.
את הביקורת שאתה אומר בקול כלפי הורים אחרים היא כנראה אומרת לעצמה כל יום.
לא קל לאדם להתגונן מביקורת עצמית כשהוא שומע אותה מאדם אחר קרוב, גם כשהיא לא מופנית כלפיו לפעמים.
אם אתה רוצה לתמוך עליך למצוא את הדרך להביע במילים את הרגשתך
יש משפחות בהן לא מכניסים מתוקים הביתה בגלל שאחד מבני הבית בדיאטה..
זוגתך רגישה לביקורת שלך על ניהול משק בית של נשים אחרות. אם זו המגרעה הגדולה ביותר שלה אחרי חצי שנה של הכרות, מצבכם לא רע.
הנושא פחות הזכויות אלא התחשבות ברגישויות שלכם. אתה כמובן רשאי להחזיק בכל דעה שתרצה אבל אם אכפת לך מזוגתך אולי כדאי לוותר לפעמים על חלק מהביטוי העצמי מולה כדי לא לפגוע. לחופש הביטוי המלא יש מחיר. 
שניכם רגישים ואולי תוכלו להעצים אחד את השני
זה ידרוש משניכם השקעה ולא תמיד תצליחו להימנע מלפגוע, אבל תוכלו לנסות.
בהנחה, כמובן, שאתם מעוניינים 
לצפיה ב-'כל כך לא נכון ורחוק מהמציאות'
כל כך לא נכון ורחוק מהמציאות
02/02/2016 | 11:23
4
158
אם הייתי איש הייטק מילא אבל אניעובד עם ילדים. ילדים זה מרכז חיי איך אני יכול לא לדבר על זה? וכל פעם שאני מדבר על זה ולא משנה אם זה משהו טוב או משהו רע היא ישר משתיקה אותי.
אגב לזוגתי אין בעיה לשמוע ביקורת על הורים אחרים ואף לבקר שעות אחרים רק עם אנשים שהם הורים.
אני חושב שכן זה לא ממקומי לתת לה עצות וכו' ואני מקפיד לא לעשות זאת אבל לא ל לדבר על נושא הילדים בכלל זה כבר מוגזם.
אין פה שום קשר לטראומה שעברתי. הכי קל לחפור בכל מיני טראומות ולמצוא סיבות. יש פה מצב שמעולם לא נתקלתי בו עם שום אישה שיצאתי איתה. 
הנה דוגמה טרייה מאתמול בלילה. יש לי בבית ספר ילדה מקסימה ומוכשרת עם בעיית נוכחות רצינית כי היא לא קמה בבקרים כי היא כל הלילה מול המחשב. דיברתי ביחד עם היועצת עם ההורים שלה. שניהם אנשים נבונים שרוצים בטובתה. הייתי בטוח שגענו להבנה והנה היא שוב לא הגיעה אתמול. הרגשתי תסכול כי הרגשתי שהגענו להבנות עם ההורים שלה. בערב זוגתי סיפרה על משהו ביאס אותה היום בעבודה ובי קשר לילדים. אני סיפרתי שזה ביאס אותי. כי ילדים זה החיים שלי. והיא ישר נכנסה לקטע של אתה לא הורה אתה לא יודע מה זה להכריח מתבגר ללכת לישון בזמן או להקים אותו בזמן אז אל תדבר. אבל אני בכלל לא שפטתי את הילדה או את הוריה סתם הבעתי תסכול. ועכשיו תגידי איך זה קשור לטראומה שלי? כל כך שונא שמפילים הכל על טראומות. כי מה עם אדם עבר טראומה אז אפשר להתנהג איתו איך שרוצים ואז להגיד נו אתה לא מקבל את זה בגלל הטראומה שעברת??
לצפיה ב-'אני חושבת שאתה מפספס משהו...'
אני חושבת שאתה מפספס משהו...
02/02/2016 | 13:26
104
והדוגמאות שהבאת עוזרות להבין את זה...
מה שאני "שומעת" בשתי הדוגמאות זה שאתה מעלה בקורת גלוייה / סמוייה
כנגד הורים... בנוסף, כשאתה מעלה את הבקורת בהקשר של קונפליקט של
בת זוגך עם הילדה, למשל, אתה לגמרי לא נמצא עם בת הזוג בסיטואציה.
הדבר האחרון שהיא צריכה לשמוע זה כמה הורים נותנים דברים לא בריאים
לילדים ! יעזור הרבה יותר זה, למשל, לחשוב יחד איתה מה ניתן לתת לילדה -
שהוא גם בריא וגם ייתכן והיא תאהב. חשיבה כזאת, שנובעת מבת הזוג ולא
ממך כמשקיף...
 
הנקודה הזאת לא קשורה בהיותך הורה או לא, אלא בבקורת שאתה מעלה.
כמובן שזה נכון שבת זוגך מגיבה בתוקפנות לא לגיטימית, אבל תנסה להתייחס
לסיבות.
 
כשאתה משתף את בת זוגך בחוויה וברגשות שלך בעת הצלחה / חוסר הצלחה שלך להגיע למשהו שרצית שתלויה בך ולא בהורים, למשל, נראה לי שהיא תגיב אחרת.
 
בנוסף, אתה מעלה כאב עמוק ולגיטימי על כך שאתה לא הורה. מציעה לשתף
את בת הזוג בכאב הזה, כמו שהציעו לך פה, ולבדוק איך אתם מתמודדים איתו.
הפעילות המבורכת שלך עם ילדים, לא מכחידה את הכאב הזה.
 
אבל, שוב - מהדוגמאות שהעלית - לא חושבת שבת הזוג מנסה להשתיק אותך,
כמו שקשה לה אולי לשמוע את המרחק שלך מהדברים.
אתה די מדבר כמשקיף מהצד, ומכאן אולי מגיעה הגישה של "זר לא יבין זאת"... אם תביא דברים פחות מנסיונך ויותר מתחושותיך , מאמינה שיעזור.
 
 
 
לצפיה ב-'אנסה להסביר'
אנסה להסביר
03/02/2016 | 16:04
2
96
בכל תגובותי לא הצעתי לך להימנע לתמיד מלדבר על ילדים. בהודעה הראשונה הצעתי שתימנע לתקופה מוגדרת מלהביע ביקורת בחינוך הילדים. בשניה הצעתי שתדברו בתורות, כשזוגתך תספר לך על תסכול שלה שתקשיב מבלי להעלות תסכולים כלשהם מצדך.
אתה כותב "ילדים זה מרכז חיי איך אני יכול לא לדבר על זה?"
כשאני מפרשת את המשפט התרגום בעיני הוא "אני לא יכול להימנע מלדבר על ילדים."
גם אם היו לך ילדים משלך, המשפט הזה נראה לי בעייתי.
כמו שלאדם יש עסק, והוא יכול להיות עם חברים בלי לדבר על העסק, צריכה להיות (לדעתי) לאדם יכולת להחליט על מה הוא מדבר ועל מה לא. אם אתה לא יכול לבחור כל הצעה בנושא לא רלוונטית.
יש משהו שקצת מטריד אותי בהתייחסות שלך לילדים 
במשפטים: 
"הילדים שאני עובד איתם ונותן להם את הנשמה שלי זה כל מה שיש לי"
"יש לי בבית ספר ילדה מקסימה.."
אתה עובד עם הילדים, אתה לא ההורה שלהם
יש איזו הזדהות שלך עם ילדים ברמה שהיא לא בריאה בעיני 
אתה מלמד את הילדים ואולי אוהב אותם ודואג להם וגם אז הם לא חלק ממך. הם חלק מהחיים שלך, גם אם חלק משמעותי. האם תמצא מקום בחייך גם לבת זוג?
בבית הספר יש ילדים והם לא שלך.
וחוסר היכולת להפריד בין הבעיות שלך לבין הבעיות של הילדים, מקשה עליך להיות קשוב לבת הזוג שלך, ולגלות אמפטיה כלפיה.
"לעבוד עם ילדים זרים זה ממש לא כמו לגדל ילדים שהם שלך" - הוא משפט נכון, 
אבל קשה לך להתמודד עם המשפט הזה. 
 
לדעתי הגישה שלך שגויה וגם תפיסת המציאות שלך לא מדויקת.
אני מבינה שעברת דברים לא קלים אבל כל התגובות שלי מנסות לענות על השאלה שלך מה לעשות כדי להסתדר עם בת הזוג הזו.
ולפחות חלק מהבעיות שאתה מעלה יכולות להתבטא לדעתי בכל קשר שתהיה בו, והן לא קשורות לילדים של בת הזוג. יכול להיות שיקל עליך להיפגש עם איש מקצוע שאתה סומך עליו שיוכל להקשיב לך בלעדית ולאפשר לך מרחב גדול יותר בתוך הקשר.
אני לא אפגע אם תמשיך בדרך הזו, קיבלת גם עצות אחרות שאולי יתאימו לך יותר.
תיקח בחשבון שאם לא אתה ולא בת זוגך תתאימו את עצמכם לקשר יש סיכוי שהקשר לא יחזיק.
לצפיה ב-'לא מסכימה בכלל.'
לא מסכימה בכלל.
03/02/2016 | 19:01
94
הוא בן אדם נורמלי עם דעות ונסיון חיים שיכול להשליך מנסיונו ומבינתו וממחשבותיו על כל סיטואציה.
הוא אשכרה נורמלי לגמרי.
זו היא שקצת פסיכית פה ויש לה איזו שריטה.
כל מה שתיארת פה וכל מה שהצעת זה בעצם לא להיות הוא, זה בעצם לעצור אותו ולהגביל את עצמו למה שהיא מסוגלת לקבל.
בשום מערכת יחסים זה לא נומלי להתנהג ככה.
 
היא צריכה להין שיש לה שריטה מוזרה שלא מאפשרת לה לקל ביקורת או שיחות או רעיונות של אחרים. ואני בטוחה שאם הוא יסתכל טוב טוב הוא יבחין בנסיונות השליטה הללו גם בתחומי חיים אחרים או בנושאי שיחה אחרים.
פשוט פה - יש לה איזה קלף טיעון מפגר - שאם אין לי ילדים - אז אין לו סיי בכלום שקשור בילדים.
וזה שטויות בכל מצב.
גם בייביסיטר יכולה לספר לי על חוויות שלה עם ילדים אחרים. וזה לא יגרום לי להתיחחס באופן כל כך לא ענייני לטיעון שהיא מעלה.
שזוגתו תתבגר קצת ותענה לענין. לגופו של עניין.
לא לזכותו לדבר על נושא שהיא החליטה שאין לו זכות לשוחח עליו.
איזו פקאצה פסיכית. באמת.
לצפיה ב-'כמה שזה לא נכון'
כמה שזה לא נכון
04/02/2016 | 14:27
87
ממה שכתבת נשמע שאני כל הזמן מדבר על ילדים וזה הכי רחוק מהמציאאות שיש. פשוט הבאתי דוגאות רלוונטיות לנושא. אני בטח לא מדבר על ילדים בכל דייט ובטח לא כשהי מדברת על שלה. אבל מידי פעם אני כן אומר משהו כי כולנו מידי פעם מדברים על העבודה שלנו וזה שכל פעם אבל כל פעם בזמן שאני מדבר על עבודתי היא משתיקה אותי
לצפיה ב-'לא מסכימה בכלל'
לא מסכימה בכלל
01/02/2016 | 20:45
115
אי אפשר ללכת על ביצים בקשר נורמלי.
כשאחד מדבר והשני נזכר במשהו - מותר לו לדבר.
אני לא חושבת שהקשר הזה בכלל יכול להתקיים כשצד אחד משתיק את הצד השני ומשתמש בתירוץ של ילדים כדי להיות זה שמותר לו להביע דעה על נושא מסויים.
יש ילדים או אין ילדים - לא רלוונטי לכך שמותר לו שתהיה לו דיעה.
היא משתיקה אותו לגמרי וזה נשמע כמו נסיון שליטה ודומיננטיות בקשר, שמחלחל לי יותר לתוך השאלה מי היא בכלל ומה האופי שלה.
היא טועה פה ב 17 דברים ביחד עם הדינמיקה המוזרה וההזוייה הזו.
לצפיה ב-'ובמילים אחרות: זוגתך לא מכבדת את דעותייך. נקודה.'
ובמילים אחרות: זוגתך לא מכבדת את דעותייך. נקודה.
03/02/2016 | 10:14
13
139
לא ברור לי אם העלת את הנושא בפניה, ואם כן - איך היא הגיבה.
אם היא סגורה על כך שאין לך זכות לדבר על ילדים מכיוון שאין לך ילדים,
ולך זה מפריע
היא ככל הנראה אינה מוכנה לפתוח את מחשבותיה לאפשרות אחרת.
מה אתה רוצה לעשות עם זה?
האם תהיה מוכן שלא לשתף אותה בפן כ"כ חשוב של חייך, עבודתך, לעד?
 
לצפיה ב-'זה בדיוק הבעיה שאני לא יודע מה לעשות'
זה בדיוק הבעיה שאני לא יודע מה לעשות
04/02/2016 | 14:31
12
102
אם לא הייתי עובד עם ילדים אז מילא הייתי מקבל את זה אבל זה העבודה שלי ומאוד קשה לי לא לדבר על עבודה.
מה אני רוצה לעשות? אין לי מושג. מצד אחד אנחנו ביחד לא הרבה זמן ובשלב כזה מי הולך לטיפול זוגי במיוחד שהיא לא רואה בעיה מצד שני אחרי מליון שנה שהייתי בקשרים ולא הצלחתי להתאהב בה התאהבתי ממבט ראשון
לצפיה ב-'הבעיה היא שהיא לא רואה את הבעיה...'
הבעיה היא שהיא לא רואה את הבעיה...
04/02/2016 | 19:26
11
100
וכפי שאנחנו חוזרים ואומרים פה, אתה לא יכול לשנות אותה.
אתה יכול לשלוט רק עצמך ועל מעשייך שלך.
השאלה היא אם אתה חושב שאם אתה תתנהל אחרת, היא תגיב אחרת?
או שלדעתך אין סיכוי שהיא תוותר על מנטרת ה"אתה לא מבין", ולא משנה מה תגיד או תעשה?
לצפיה ב-'בשביל התשובות האלה בדיוק'
בשביל התשובות האלה בדיוק
05/02/2016 | 03:37
10
85
כתבתי בפורום. אין לי מושג איך אני יכול להתנהל אחרת. הצעות?
לצפיה ב-'בוודאי שיש הצעות. '
בוודאי שיש הצעות.
05/02/2016 | 10:11
8
84
להתנהג בדיוק כמו שהיא רוצה שתתנהג.
אבל זה ברור לך שזו לא ההתנהלות הנכונה. לא בכללי, לא ספציפית לך.
אז האם אתה רוצה או מוכן או חושב שבשביל הקשר הזה אתה צריך להתנהג באופן מלאכותי?
האם זה נכון להדחיק את עצמך?
כי השאלה עצמה נשמעת לי קצת מוזרה.... אם אתה צריך להדחיק את מי שאתה כדי להיות בקשר עם מישהי - אז למה היא בקשר ״איתך״? אם ״אתה״ זה לא מי שהיא באמת רוצה?
לצפיה ב-'התכוונתי האם יש משהו שאני יכול לעשות'
התכוונתי האם יש משהו שאני יכול לעשות
05/02/2016 | 13:46
7
97
כדי שהיא לא תשתיק אותי. כי או קיי אני לא מעיר לה על הילדים שלה ואו קיי כשהיא מדברת אני ר מקשיב אבל מה אני צריך לעשות כדי שאני גם אוכל לספר על היום שלי שמה לעשות קשור בילדים. ניסיתי את מה שכתבו לי פה. הפסקתי עם דיבורי ביקורת וכו'. נטו סיפרתי על מה עובר עליולא ברגעים שהיא סיפרה על עצמה עדיין השתיקה אותי. כנראה שזה רק ילך ויחמיר אם אני אכיר את הילדים שלה ואם נעבור לגור יחד וכו'. כנראה שמה שהיא והעבודה שלי לא יכולים להשתלב ביחד. אז כנראה שצריך לסיים עם כל הכאב. אבל גם כשמשתיקים אותך זה כואב
 
לצפיה ב-'אם אתה אומר שאמנם אתה מנסה..'
אם אתה אומר שאמנם אתה מנסה..
05/02/2016 | 17:13
85
את הדברים, אז נראה לי שאתה יכול לנסות להציע לה לגשת
לטיפול פסיכולוגי משותף (או אפילו, אם היא לא מסכימה, להתחיל
בטיפול בעצמך, ובהמשך היא אולי תצטרף), כדי שאיש מקצוע
אובייקטיבי יראה האם משהו בהתנהגות שלך לא תקין...
אפשרות שנייה, אם אתה בטוח שהבעיה בתגובות שלה , היא
באמת לעזוב - כי כמו שאתה מביא את הדברים פה - ההתנהלות
שלה לא תקינה (אבל, שוב - אם היא חשובה לך תוודא שאמנם
היא המקור)...
 
 
דרך אגב - האם אמרת לה שההתנהגות שלה פוגעת בך, ואם כן
איך היא הגיבה על כך ?
נעימה לך ?
לצפיה ב-'לא'
לא
05/02/2016 | 18:39
5
73
אין שום דבר שאתה יכול לעשות, לטעמי, שלא ניסית, כדי להסביר לה שדרך התקשורת שלה היא בעצם - לא תקשורת.
היא לא מקשיבה לך.
וכמובן שאם היא לא מקשיבה לך בעניין הילדים - א היא לא תקשיב לך כשאתה מסנה להסביר לה שהיא לא מקשיבה.
 
לצפיה ב-'למה הנחרצות הזאת ?'
למה הנחרצות הזאת ?
06/02/2016 | 10:16
4
73
הרבה פעמים קורה שמסבים את המודעות להתנהגות
בעייתית שלנו, ואנחנו בודקים את עצמנו ולפעמים גם
מתקנים...
אחרת - לא היה מקום לשום שינוי אף פעם...
לצפיה ב-'אבל הוא כבר אמר'
אבל הוא כבר אמר
06/02/2016 | 22:32
3
61
שהיא לא מבינה מה הבעיה בכלל..
לצפיה ב-'זה עניין של דינמיקה...'
זה עניין של דינמיקה...
07/02/2016 | 08:46
2
54
למשל, הכותב לא הבין בהתחלה שלפעמים הוא
לוחץ לזוגתו על יבלות, כשהיא מעלה עניין תזונתי
לגבי הבת והוא מקטר על כמה ההורים נותנים תזונה
לא בריאה...
זאת רק דוגמה שבדינמיקה של דברים עמדות וגישות
יכולות להשתנות...
אנחנו לא יודעים (וכנראה גם הכותב) מאיפה הדברים
באמת מגיעים - האם, כדברייך, מזלזול וחוסר כבוד,
או אולי ממקום של חוסר הבנה, רגישות , קצר בתקשורת
וכו'.
לכן, אם בת הזוג חשובה לו, נראה לי שחשוב לערב גורם
אובייקטיבי נוכח בסיטואציות עצמן, ולכן גם הצעתי לערב
פסיכולוג או איש מקצוע אחר.
לצפיה ב-'בעיקרון את צודקת'
בעיקרון את צודקת
07/02/2016 | 09:45
1
47
ואני תמיד בעד גורם אובייקטיבי חיצוני שלפעמים יכול להגיע ולגעת במקומות שבהם בני הזוג מגיבים בצורה רגשנית מדי.
השאלה היא אם הגברת תהיה מוכנה לזה.
אל תשכחי שהם יחסית מעט זמן יחד, ולפי הבנתי הוא טרם פגש את ילדיה.
 
וכן - אני מודה שאני מגיעה מהמקום הריגשי שלי. בתקופה לפני שהכרתי את בנזוגי, היייתי בכמה קשרים בהם היה ברור שאין מצב שיצא מזה משהו טוב לאורך זמן, אבל ניסיתי, והתאמצתי, וויתרתי המון. כיום אני לא מאמינה שקשר צריך להתחיל בויתורים!!
לצפיה ב-'גם אני נתקלתי הרבה במקום של...'
גם אני נתקלתי הרבה במקום של...
07/02/2016 | 10:44
59
להתחיל (ולהמשיך ) קשר תוך מאמץ, ויתור ו"עבודה" אינסופית
כדי להחיות קשר שאיננו... ובאמת הרבה פעמים צריך להסיק
מסקנות ולהמשיך הלאה... לא תמיד - צריך למצוא את
הנקודה הזאת של להיאבק או לוותר...
כאמור - איש מקצוע אובייקטיבי (וטוב) יכול הרבה פעמים להצביע
על ההבחנה בין שני המצבים...
לצפיה ב-'קיבלת עצות ממני ומאחרים...'
קיבלת עצות ממני ומאחרים...
05/02/2016 | 13:21
98
שמתייחסים לתגובות שלך שאינן שוללות ומרוחקות, 
אלא מקשיבות ומקרבות...
(כמובן שאתה לא חייב להתייחס אליהן)...
לצפיה ב-'סיפור קצת מורכב'
סיפור קצת מורכב
28/01/2016 | 14:06
16
416
התחתנתי לפני שלושים שנה כששרתתי בקבע. לפני החתונה אנחנו היינו ביחד שנתיים ומתוכם גרנו יחד שנה והייתי בטוח שהיא מבינה מה זה להיות עם איש קבע שלא נמצא הרבה בבית וכו'. טעיתי. אחרי החתונה היא ירדה מהפסים לגמרי ופתאום כל שני וחמישי התחילו ריבים על כך שאני לא בבית ולא שם בשבילה. הזוגיות שלנו הייתה גהינום כי גם כשכבר הייתי בבית אז היינו רבים (ביוזמתה) על למה אני בבית כל כך מעט וכמה קשה לה.
 
שנתיים אחרי החתונה נולד הבכור שלנו והמצב רק החמיר. כל הזמן היו ריבים על כמה קשה לה לבד וכמה שהיא רוצה שאני אעזוב את הצבא וכו'.
 
בסופו של דבר כשהמצב בנינו כבר היה בלתי נסבל בחרתי בחיי אזרחות ועזבתי את הצבא. המצב הזוגי בנינו היה גרוע והחלטנו שמשנה מקום משנה מזל והחלטנו לנסות את מזלנו בחול. כשכבר היינו בתהליכי מעבר אשתי נכנסה שוב להריון והאמצעי שלנו כבר נולד בחול.
 
לאט לאט שיקמנו את החיים שלנו במדינה החדשה ולאט לאט הזוגיות שלנו עלתה על הפסים הנכונים והאהבה והתקשורת חזרו והיינו במקום טוב מבחינת הזוגיות.
 
עם הזמן כשהשתקענו שם ועמדנו יפה על הרגליים הבאנו לעולם את בן הזקונים הקטן שלנו.
 
החיים שלנו היו די מושלמים עד שלגמרי במקרה התגלה אצל הבכור שלנו סרטן. הוא דימם בפנים ואיבד דם וההמוגלובין שלו והברזל שלו קרסו והוא היה צריך תרומות דם. ואז קרס העולם שלי. לא אני ולא אשתי לא יכלנו לתרום לו. לא התאמנו. היה לזה רק הסבר אחד הוא לא הבן שלי. אשתי בכתה והודתה שבזמן שהייתי בקבע היה לה קשר קצר עם מישהו ושהיא נכנסה ממנו להריון אבל שהקשר הזה נגמר אחרי שהיא גלתה על ההריון. כמובן שהייתי בהלם מטורף ורציתי להרוג אותה אבל אז העיקר היה להציל את הבכור שלנו ולא יכלתי להילחם בשתי חזיתות במקביל לכן בחרתי להילחם על חיי הבן הבכור שלי גם אם ביולוגית הוא לא שלי.
 
תודה לאל הילד החלים ואני סלחתי לה. מה שהיה היה והתחלנו דף חדש וכבר הרבה שנים שטוב לנו ביחד אז זה יהיה טפשי לפרק קשר על משהו שהיה אז. המשכנו כרגיל אבל משהו בי לא היה רגוע ואני הלכתי ועשיתי בדיקת אבהות לכל הילדים שלי. התגלה שרק הקטן שלי. התעמתתי עם אשתי והיא הודתה שהיא שיקרה. שזה לא היה סטוץ חולף אלא רומן ארוך בזמן שהייתי בקבע ושהוא נגמר רק כשהשתחררתי. ושכשהיינו לקראת עזיבה משום מה היא חידשה את הקשר איתו ונכנסה ממנו להריון בפעם השנייה. פה כבר לא יכלתי לסלוח לה. אין לי בעיה לסלוח לה על מה שקרה לפני 29 שנים אבל כשהסיפור עם הבכור התפוצץ היא שיקרה ולא אמרה כלום על האמצעי ושיקרה על משך הרומן שלהם ובזה מבחינתי היא הרסה את כל מה שבנינו במשך שנים ארוכות.
 
עזבתי את הבית. אני אוהב את שלושת ילדיי באופן שווה וזה לא משנה לי שרק הקטן הוא שלי מבחינה ביולוגית. אשתי ואני היינו בטיפול זוגי שלא עזר ואני החלטתי להתגרש. סיכמנו שאני לא אעשה כלום שיפגע במי מהבנים שלנו.
 
עכשיו כבר עבר לא מעט זמן ואני חושב לא מעט על הגדולים שלי. אני אבא שלהם כי אני גידלתי אותם וכי אני האבא היחיד שהם מכירים. אבל אם אני הייתי במקום האם לא הייתי רוצה לדעת את האמת? להכיר את האבא האמיתי שלי ואת המשפחה שלי? הם ילדים בוגרים ומקסימים ואני חושב שאם וכאשר זה יוודע להם הם לא יסלחו לי שידעתי ושתקתי. כל הקשר שלנו מבוסס על אמון מוחלט. אני יודע שעבורם הדבר הנכון יהיה לדעת את האמת אבל יש פה שתי בעיות גדולות. האחת אמא שלהם. איך הם יקבלו את זה ששנים אמא שלהם בגדה בי? אני לא רוצה שהם ישנאו אותה או יחשבו עליה דברים רעים למרות הכל היא הייתה והיא עדיין אמא מדהימה. הבעיה השניה זה הקטן. לו אני הכי דואג כי אם זה יוודע לגדולים זה יוודע גם לו והם כבר ילדים גדולים ובוגרים והם יוכלו להתמודד עם זה אבל מה זה יעשה לצעיר שלי אני לא יודע. הוא נמצא בגיל שאצלו הכל שחור או לבן ואין באמצע. אני מפחד איך זה ישפיע על היחס שלו לאמא שלו ובכלל מה זה יעשה לו בגיל הגם ככה לא פשוט שהוא נמצא בו (אמצע גיל ההתבגרות).
ולמרות הכל אני חושב על טובת הגדולים שלי ואני יודע שזה ילדים שאצלם כנות זה מעל הכל והם בחיים לא יסלחו לי על כך ששיקרתי להם. אני לא יודע מה לעשות. מגיע להם לדעת ואני לא דואג לקשר שלי איתם הם תמיד יהיו בניי ואני תמיד יהיה אבא שלהם אני רק דואג ממה יקרה אם הם יגלו את זה בדרך אחרת ומצד שני מה יקרה לקשר שלהם עם אמא שלהם אם הם ידעו את האמת. כשהגדול חלה בסרטן בילינו המון בבית חולים וראיתי כמה החיים הם שבריריים. ומה אם משהו יקרה לי לפני שאני אספיק לספר להם והם לעולם לא ידעו. לא יודע מה ואיך לעשות. כמו שכתבתי בזמנו הייתי עם אשתי בטיפול זוגי שלא עזר. מעבר לזה שהוא לא עזר אני בכלל לא התחברתי לקטע הטיפולי פסיכולוגי ככה שללכת לדבר על זה עם איש מקצוע בכל לא מדבר אלי
לצפיה ב-'כמה שאלות'
כמה שאלות
28/01/2016 | 14:57
12
204
כבר התגרשתם?
ואם כן, מה אמרתם לילדים בקשר לסיבה?
כמה זמן מאז שגילית?
בני כמה הילדים?
 
באמת סיפור לא קל....
לצפיה ב-'עונה'
עונה
28/01/2016 | 15:48
11
204
עוד לא התגרשנו באופן רשמי. אבל זה רק שאלה של זמן. מסיבות כאלה ואחרות זה לוקח זמן אבל עזבתי את הבית כבר מזמן ואיך שעזבתי את הבית פתחתי בהליך גירושים.
אחרי שעשיתי את הבדיקות הגנטיות והכל התפוצץ אני ואשתי רבנו המון. הילדים כולם ובעיקר הקטן היו עדים לזה. הגדול גם ידע על הטיפול הזוגי שנכשל. בגדול הילדים ראו שרבנו תקופה ארוכה ולא דיברנו וכו' ולכן כשנפרדנו הסברנו לילדים שאנחנ לא מסתדרים יותר ושבגלל כל המריבות האהבה חלפה.
מאז שעשיתי את הבדיקות הגנטיות וגיליתי את האמת כבר הרבה מאוד זמן. כי בהתחלה כאמור רבנו ואז היינו ביפול ורק אז נפרדנו.
מבחינת גילאי הילדים - הבכור שלנו בן 28 האמצעי בתחילת שנות העשרים שלו והקטן באמצע גיל ההתבגרות בתיכון.
 
לצפיה ב-'הבט נוסף'
הבט נוסף
28/01/2016 | 16:03
10
200
מבחינה הלכתית הם ממזרים כלומר ילדים שנהרו לאשה נשואה מגבר שאינו בעלה  .כלומר הגילוי יגרום למצב בו הם לעולם לא יוכלו לנשא כדת משה וישראל ויהיו מודים בכל קהילה יהודית בעולם....חטאי האם ירדו את בניית לנצח. האם אתה מעוניין  בזה. ?  כאן עדיף לנקוט בגישה  המשכיל בעת ההיא ידום.......
איין כאן הבעת דעה אישית שלי רק הצגת העובדות  כפי שהן
לצפיה ב-'הנושא הזה הכי פחות מעניין אותי'
הנושא הזה הכי פחות מעניין אותי
28/01/2016 | 16:40
9
196
זה העובדות וזה מה שיש... והכנות שלי עם הבנים שלי חשובה לי הרבה מעבר לקטע דתי כזה או אחר. מה שמעניין אותי זה איך לא לפגע בהם מבחינת מה הם יחשבו על אמא שלהם ואיך לא לערער את הקטן שגם ככה עובר א גיל ההתבגרות בצורה לא קלה
לצפיה ב-'צר לי מאוד '
צר לי מאוד
28/01/2016 | 18:48
8
204
אבל הדבר האחרון שאכפת לך זו טובת הבנים... ..
האגו הכואב שלך רוצה לצועק קבל עם ועדה ולהוקיע את ה....ה.
אתה לא מבין שגילוי פומבי או אישי כזה יהרוס את חיי הבנים שלך?  אתה בעצם מנסה לגייס אותם לצד שלך במאבק הגרושים  על ידי האמירה אמא שלכם ב......  ...ה. ואני המסכן אז תרחמו אלי.
קח  אחריות , לטף  את האגו הכאב ותפסיק להסתתר אחרי  המסכה של המסכן.
כן בגידה היא דבר כואב. דרך אגב רוב הסיכויים שאחרי גילוי כזה הבנים ינתקו איתך  קשר לחלוטין.
ההיבט הדתי הוא כרגע נראה לך שולי אך בהחלט יכול להרוס את חייהם.

לצפיה ב-'מה שכתבתלא יכול להיות יותר רחוק מהמציאות'
מה שכתבתלא יכול להיות יותר רחוק מהמציאות
28/01/2016 | 21:32
2
187
אבל אני לא מתכוון להתווכח או להוכיח שאני צודק. אני במקומם הייתי רוצה לדעת מאין באתי. זכות בסיסית של כל בן אדם. ולא, לא הייתי רוצה שאבא שלי ישקר לי בנושא. אם הייתי רוצה לנקום כבר היה לי שפע זמן לעשות זאת. אני בא לסיפור הזה אחרי שנרגעתי ובצורה מאוד שקולה. אני מכיר את הילדים שלי ואני יודעת שהרבה דברים יכולים לקרות אבל זה שעניין הדת יהרוס להם זה בטוח לא. הם לא היו רוצים לחיות בשקר. אם לא הקטן והפחד מאיך הוא יקבל את זה כנראה שכבר הייתי מדבר איתם
לצפיה ב-'מסכימה איתך לגמרי,'
מסכימה איתך לגמרי,
28/01/2016 | 22:05
169
שיקול הממזרות הוא הכי לא רלוונטי לכלום.
אתה צודק בכל מה שאמרת ועשית.
הדבר היחיד שאני חושבת הוא - שזה לחלוטין וללא ספק הדבר הכי בסיסי בעולם לדעת מי אתה ומאיפה באת, רק שבשלב הזה, זה חייב להיעשות בשילוב איש מקצוע בעל נסיון.
לא יודעת איך תמצא כזה - אבל זה חייב להיות מישהו עם נסיון בתחום הזה ועם נסיון עם ילדים ונוער ומשברים וזהות וכו וכו.....
רק שם תוכל לקבל את התשובות לשאלות הנכונות שלך, ואת הדרך הנכונה להתמודד עם זה.
בהצלחה.
לצפיה ב-'לא הייתי אומרת להם. '
לא הייתי אומרת להם.
28/01/2016 | 23:48
146
בעיני, זו אמנם זכות בסיסית שלהם לדעת, אבל אמא שלהם צריכה לעשות את זה. אני לא בטוחה שהם באמת רוצים לדעת, למרות שכמובן הם לא היו רוצים שמישהו יסתיר את זה מהם. ברגע שתגיד להם, לא תוכל לקחת את זה בחזרה.
כנראה שהייתי מחכה ליום שבו הם יהפכו לאבות בעצמם. אני מאמינה שאם הם יהיו אבות בעצמם, הם יוכלו להבין מה שאתה מרגיש כלפיהם וגם יוכלו להבין איך ניסית להגן עליהם בכך שדחית את הסיפור. ההורות תתן להם פרספקטיבה אחרת על כל הענין.
בכל מקרה, כל עוד הקטן לא בוגר, לא הייתי עושה שום דבר. זו תקופה לא פשוטה בשבילו ולא הייתי רוצה לבלבל אותו.
לצפיה ב-'מעניין אותי לדעת למה את חושבת'
מעניין אותי לדעת למה את חושבת
28/01/2016 | 23:43
2
174
שרוב הסיכויים שהילדים ינתקו את הקשר איתו?
ולשואל; זו אכן בעייה הלכתית איומה. הילדים לא יוכלו להתחתן בנישואים כדת וכדין גם אם אותך זה לא מעניין כרגע, אולי להם ולבנות זוגם העיתידיות זה יפריע?
אני הייתי שותקת, עם כל הרצון לשמור על האמון והכנות בינך לבינם, אך רק בתנאי ששניכם בלבד יודעים על כך. אם יש עוד אנשים שיודעים  (כמו  הביולוגי או אח/הורה שהיא שיתפה) עדיף שישמעו ממך, כי דברים כאלו - סופם להתגלות.
במשפחה שלי היה סוד (דומה להפליא..)שהתגלה לילדים של בן זוגי באקראי מפי דודה שהחליטה שהיא לא יכולה לשתוק, ושזכות  הילדים לדעת ובלב בלה...
אז אם רק שניכם שותפים - עם כל הקושי עצתי לך לשמור על הילדים ולקחת את זה לקבר.
לצפיה ב-'בחיים יש סדרי עדיפויות'
בחיים יש סדרי עדיפויות
29/01/2016 | 10:08
1
170
אין לי מושג בן כמה האיש שאיתו היא בגדה בי. היא בת 55 אז אני מניח שהוא יותר מבוגר. ואם הוא ימות? נראה לך שהבנים שלי יגידו "וואלה אבא תודה.אז מה שלא זכינו להכיר את האבא הביולוגי שלנו העיקר התחתנו כדת וכדין?". אני מכיר את הבנים שלי הכי טוב. אני יודע מה חשוב להם בחיים ועל איזה ערכם הם גדלו. כנות? כן. דת ממש לא. בחיים תמיד מרוויחים משהו ומפסידים משהו. אני מאמין שהבנים שלי יעדיפו להרוויח את השורשים שלהם ולהפסיד את הקטע הדתי שהוא גם ככה מטורף. אני גידלתי אותם כל החיים אני יודע מה חשוב להם. השאלות הדתיות הן לא רלוונטיות. מה שרלווני פה זה אך ורק איך לעשות את זה בלי להסיט אותם נגד אמא שלהם ואיך לא לערער את הקטן שגם ככה לא הכי יציב כרגע.
ואגב אין משהו שהבנים שלי שונאים יותר מזיוף. אני מכיר אותם והם בחיים לא היו רוצים להתחתן כדת משה וישראל אם הם לא "זכאים" לזה ובדרך שקר
לצפיה ב-'אני לא יודעת. כל מה שתגיד יסית אותם נגד אמא שלהם.'
אני לא יודעת. כל מה שתגיד יסית אותם נגד אמא שלהם.
29/01/2016 | 15:31
138
ואתה צריך להבין שבסערה שתפרוץ, לא בטוח בכלל שאתה תהיה צח כשלג. אני חושבת שזה בטוח יערער את הקטן שלך, ושאתה צריך לקחת את כל הדברים האלה בחשבון.
אם אתה נורא משוכנע, פשוט תספר להם. כאמור, אני לא חושבת שאתה עושה בחוכמה.
לצפיה ב-'רק כי הוא לא מסכים איתך אז הוא לא חושב על הבנים?'
רק כי הוא לא מסכים איתך אז הוא לא חושב על הבנים?
30/01/2016 | 18:58
1
119
שיקול הממזרות הוא שולי, לגמרי שולי
היום הרבה מהחילונים בכלל לא עוברים דרך הרבנות וזה לא מעניין אותם אם הדת תוקיע אותם או לא, ועוד לא הכרתי את הזוג שנפרד בגלל שהדת לא הסכימה לחתן אחד מהם
אז די להפחיד אנשים בבולשיט
לצפיה ב-'זאת בדיוק דעתי'
זאת בדיוק דעתי
30/01/2016 | 19:37
126
מעולם לא שמעתי על זוג שנפרד כי אופס אי אפשר להתחתן כדת מה וישראל. אני אבא שלהם ואני יודע היטב מה חשב להם בחיים ומה משני עבורם. ולכן אני בא ממקום שאם אני אומר שהדת לא חשובה להם אני יוד על מה אני מדבר. מה גם שהבנים שזה רלווני עבורם כבר ילדים גדולים ומגובשים. נחמד שעוד מישהו פה מבין אותי
לצפיה ב-'חשבתי על זה הרבה'
חשבתי על זה הרבה
30/01/2016 | 00:07
1
179
אני ממש מבינה את שתי האפשרויות.  אני לא חושבת שהייתי מסוגלת להסתיר דבר כזה מהילדים.  יחד עם זאת, יכול להיות שאפשר לחכות עם זה עוד קצת. חושבת שאחרי שאתה תתאזן במצב החדש יהיה לך יותר קל להבין איך אתה מעביר את המסר.
וממש מסכימה שכדאי לערב איש מקצוע, בעיקר בשביל הילדים.
לצפיה ב-'אני חוששת שהייתי מחכה עוד קצת'
אני חוששת שהייתי מחכה עוד קצת
02/02/2016 | 22:17
83
שהילד הקטן יעבור את משבר גיל ההתבגרות המשולב במשבר פירוק הבית. 
 
וכשהגדולים "יבואו בטענות", אם זה יקרה, אפשר  להסביר להם את הסיבה לדחיה. הסיבה הגיונית. 
לצפיה ב-'לא התחברת בקטע הטיפול הפסיכולוגי ?'
לא התחברת בקטע הטיפול הפסיכולוגי ?
30/01/2016 | 07:48
155
אז תלך לקטע טיפול פסיכולוגי שאתה כן מתחבר אליו !
 
אתה חייב זאת לילדים שלך , יותר מאשר את האמת לגביהם...
זה כאילו אמרת על ילד חולה מאוד  שלא התחברת לגביו לקטע הטיפול הפיזי....
 
אתה, ואני מניחה גם גרושתך, עברתם בחייכם דברים קשים מלהכיל,
על אחת כמה וכמה הילדים...
העיתוי והדרך בה ישמעו את הדברים לגבי משפחתם היא קריטית לגבי התפתחותם, לגבי עיצוב זהותם, לגבי איך יעצבו את חייהם בעתיד ועוד
ועוד...
אתה לא יכול לעשות לעצמך הנחות על חשבונם.
הם עברו דברים נוראיים, דרככם - ההורים... המינימום ההכרחי הוא
לעבור תהליך של טיפול מקצועי מכוון ותומך, שיעזור לכם, ההורים,
לתת כיוון דרך ועיתוי שיהווה בסיס ותמיכה לילדים להכיל את
הדברים !
אז, כאמור, אין לך את הלוקסוס "לא להתחבר" לטיפול... יפה שעה
אחת קודם...
 
 
לצפיה ב-'כסף מפשרה בתביעה בזוגיות פרק ב''
כסף מפשרה בתביעה בזוגיות פרק ב'
31/01/2016 | 03:23
12
330
בקרוב במסגרת פשרה במשפט שמתנהל כרגע אני הולכת לקבל סכום כסף בתור פיצויים. אני נמצאת בפרק ב' עם חשבון בנק משותף.  לבן זוגי יש 4 ילדים ולי יש ילד אחד. עברתי כמה שנים מאוד קשות וכולם כולל המשפחה שלי נטשו אותי והיחיד שהיה שם עבורי היה בעלי ומה שמאוד לא מובן מאליו גם ארבעת ילדיו. בשנתיים האחרונות מצבי הכלכלי היה נוראי ולא יכלתי לעבוד ובן זוגי היה היחיד שפירנס את כולנו ובעצם הוא פירנס אותי ואת הבן שלי והילדים שלו ידעו את זה וידעו שבגלל זה הם מקבלים פחות וקיבלו את זה בבגרות ובהבנה. רק לאחרונה אחרי שנתיים של ישיבה בבית חזרתי לעבודה. גם בן זוגי וגם הילדים שלו יודעים שאני מעורבת בתביעה ושאני הולכת לקבל פיצויים משמעותיים. 
 
הבעיה שלי היא שאני לא רוצה שהסכום הגבוה של הפיצויים יכנס לחשבון המשותף. אני רוצה לסגור את הכסף הזה עבור הבן שלי. כעקרון אני כן מאמינה בשותפות מלאה בזוגיות אבל פה מדובר בסכום מאוד גדול וחשוב לי שזה ישמר למה שנקר יום גשום או ילך לבן שלי ביום מן הימים. אני ובן זוגי אף פעם לא דברנו על מה יהיה עם הכסף הזה ולא הבטחתי כלום לא לו ולא לילדיו. אני יותר מאשמח לפצות את הילדים שלו על השנתיים הקשות שהם עברו ואני יותר מאשמח לפנק אותם ולקנות להם דברים ולקחת אותם לחול אבל חשוב לי שעיקר הסכום ישמר בצד עבור הבן שלי. כנל לגבי בן זוגי. אני יותר מאשמח שנעשה משהו בכסף הזה ונתפנק ושהוא יפנק את עצמו כי הכי מגיע לו אבל אני לא רוצה שהכסף הזה יהיה בחשבון משותף. 
 
השאלה היא איך ומתי אני מדברת על זה עם בן זוגי?אני לא רוצה שהוא יחשוב אני קמצנית או כפויית טובה וכו'. מה הדרך הכי נכונה לטפל בזה מולו? 
 
אני לא חושבת שזה יעשה אותי אדם רע אםאת עיקר הסכום (נגיד 75 אחוז ממנו אני ארצה לשים עבור הבן שלי) והשאר ילך לו לילדיו ולנו כזוג וכמשפחה. אני יודעת לא הייתי שורדת את השנתייםהאלה בלעדיו אבל בכל זאת מדובר בסכום מאוד גבוה ואני מרגישה שכאם אני צריכה לדאוג קודם כל לבני
לצפיה ב-'אני מצטערת, אבל אני לא מסכימה איתך'
אני מצטערת, אבל אני לא מסכימה איתך
31/01/2016 | 11:11
229
קיבלת מבן הזוג (ובאופן עקיף, מהילדים שלו) סכומים גדולים של כסף, במשך תקופה מאד ארוכה של שנתיים (אם חיית מזה, אז מדובר כנראה בסדר גדול של 100 אלף ש"ח, במצטבר). עכשיו את בעצם לא רוצה להחזיר את הכסף ומסתתרת מאחורי האמירה שלא הבטחת שום דבר. גם בן הזוג לא הבטיח לך שום דבר, כנראה - רוב הסיכויים שהוא עשה את זה מתוך רצון לעזור לך ולא כתוצאה מהסכם משפטי חתום.
הנסיון שלך להגיד מה *את* רוצה בסכום הזה הוא ממש לא רלבנטי - 75 אחוז או כל סכום אחר, כל עוד לא החזרת לו את הכספים שהוא נתן לך. אני במקומו בהחלט הייתי חושבת שאת כפוית טובה אם פתאום היית עושה קו ומחליטה מה הכספים שלך ומה הכספים שלו, אחרי שהשתמשת בכספים שלו למטרותיך. בסך הכל, יכולת גם לקחת הלוואה מהבנק לכסף שנדרש לך ולא לקחת ממנו, אבל הוא עזר לך ונתן את הכסף, בטח ובטח אם את אומרת שלא היית שורדת בלעדיו.
 
מה שאני הייתי עושה: הייתי יושבת עם בן הזוג לשיחה. הייתי אומרת שאני מרגישה אסירת תודה על כל הדברים שעשה למעני בשנתיים האחרונות, ושאני רוצה לדעת האם הוא נתן את הכספים כהלוואה או כמתנה, ומה הוא מצפה שאני אעשה עכשיו. הייתי מציינת שאת מאד דואגת לעתיד של בנך. אם מערכת היחסים שלכם כזו שהיא לטווח ארוך והעתיד יהיה משותף, אזי הוא כנראה יסכים איתך שכדאי לסגור סכום לבן שלך, כמו שהוא רוצה לדאוג לילדיו, כי הוא מבין שבעתיד שניכם תדאגו לבן שלך בכל מקרה. אם מערכת היחסים איננה לטווח ארוך כזה, בטח ובטח שעליך להחזיר את הכסף.
 
גילוי נאות: גם אני לויתי מבן הזוג שלי סכום גדול של כסף בתנאים דומים. התעקשתי שהוא יכתוב לי על פיסת נייר שזו הלוואה ודאגתי להחזיר לו את הכסף בסוף התקופה עד השקל האחרון. לקחתי גם הלוואות מהבנק וגם אותן החזרתי. בן הזוג שלי בהחלט היה מסתדר גם אם לא הייתי מחזירה לו את הסכום הזה, ואני חושבת שהוא הלווה אותו במחשבה שאני כנראה לא אוכל להחזיר. עם זאת, לאחר החזרת הכסף משהו ביחסים שלנו השתנה, ואפילו לטובה, מכיוון שלא הרגשתי יותר כמי שעשו צדקה בשבילה, והוא לא הרגיש שאני נזקקת. לאחר מכן היו הרבה פעמים שבהן הוא נתן לי מתנות או שיתף בכספים, אפילו בסכומים גדולים, אבל זה היה ברור שזה מרצון חופשי שלו ונאמר מראש שזו מתנה.
 
נשמע שבן הזוג שלך נדיב ואכפתי, ושזכית להיות חלק ממשפחה חמה ותומכת. אני משערת שהוא יאמר איזה סכום נראה לו סביר שתשמרי בצד לבנך ואיזה סכום יכנס לתחשיב המשותף. אני מציעה לך לשתף פעולה עם ההצעה שלו, כי נראה לי שגם רגשית וגם כלכלית תקבלי הרבה יותר מהנדיבות והרצון הטוב שלו. יכול להיות שהוא יגיד שתעזבי, והכל שלך, ואז בהחלט הייתי עושה ג'סטה של רצון טוב ומזמינה את כולם לחופשה או למסעדה או לכל דבר שנראה לך. אם את מקבל סכום גדול מאד, הרבה יותר גדול ממה שאת חייבת לו, אפשר לעשות תחשיב כללי ולתת לו.
לצפיה ב-'וואוו... אני ממש לא מסכימה עם ההתנהלות שלך...'
וואוו... אני ממש לא מסכימה עם ההתנהלות שלך...
31/01/2016 | 12:09
6
197
ממה שאני מבינה, את נמצאת שנתיים בזוגיות שיתופית עם בן זוג נדיב ונותן, שרואה במשפחה החדשה שלכם יחידה משותפת לכל דבר... בתור יחידה שכזאת, הוא נותן כמיטב יכולתו למשפחתו החדשה (כולל אותך ואת בנך), ואף בניו שותפים לתפיסה זו (למרות שתמוהה בעיני שמשתפים את הילדים בסוגיית חלוקת הכספים במשפחה)...
 
עכשיו, כשאת מקבלת כספים נוספים, את בעצם טורפת את הקלפים, מפרקת את החבילה (וכשאני אומרת חבילה אני מתייחסת לאמון, מסירות ונתינה) ומכריזה עלייך ועל בנך כיחידה נפרדת !
 
לתפיסתי (ואם לא לתפיסת בן זוגך הרי שמדובר ב"מלאך") את לא בהכרח בנאדם רע, אבל בהחלט  נוהגת בכפיות טובה, הפרת אימון והפניית עורף לזוגיות ולמשפחתיות שבן זוגך היה שותף כה נאמן לה !
 
את דואגת לבנך ? טבעי ומובן... גם בן זוגך דאג לילדיו, ובכל זאת שיתף גם את בנך ואותך , שכן ראה בכם יחידה אחת...
 
מה כן ? אם מדובר בחסכונות - תבדקו אילו חסכונות אתם מועידים לילדיכם כחלק מהתקציב המשפחתי, הכולל (לתפיסתי - כמובן מאליו) את הכספים שקיבלת מהגרוש שלך... תקצו לכל ילד סכום הנראה לכם מתאים על פי שיקוליכם (ושוב - לא רואה סיבה שבעולם לדווח להם על הסכום שאתם מועידים להם), ותמשיכו לנהל את חייכם תוך שיתוף מלא... 
 
 
מדיניות ה"הפרדה" דוקא עכשיו, כשאת במצב בו את יכולה לאזן את פני הדברים, יוצרת לדעתי חוסר אימון ותחושה שחוסר האיזון גדל ומתעצם.
 
מבינה את הדאגה לבנך, אבל לא כבסיס להפרדה.
לצפיה ב-'רוצה קצת להסביר ולהרחיב'
רוצה קצת להסביר ולהרחיב
31/01/2016 | 13:23
5
197
עברתי כמה שנים מאוד קשות שבהן כולם הפנו לי עורף. בן זוגי והילדים שלו היו שם בשבילי ואני לא מדברת על הקטע הכספי כי אז עבדתי והכל היה בסדר. באותה תקופה שנינו הכנסנו את המשכורות שלנו לחשבון משותף למרות שלו היו ארבע ילדים ולי רק אחד עדיין לא עשינו חישובים כאלה ואני נתתי את כל המשכורת שלי והוא את כל המשכורת שלו. ברור למשל שהילדים שלו צרכו יותר חשמל וגז ומים מאשר הילד האחד שלי אבל בזוגיות לא עושים התחשבנויות כאלה ולכן ננתי את כל המשכורת ולא רק איזה חלק פרופורציונאלי. אני מכירה זוג שלה יש ילד ולו שניים והיא נותנת 40 אחוז למשק הבית והוא 60 ואצלנו זה לא היה ככה. אחר כך שנתיים לא עבדתי ובתקופה הזאת לא הכנסתי כלום והוא פרנס את כולנו בלי לומר מילה. בהתחלה חשבתי שזה בסדר היות והיו כמה שנים שהתחלקנו חצי חצי למרות שמספר הילדים לא זהה. אחר כך עם הזמן זה כבבר באמת גלש לנדבות מדהימה מצידו וכו'. רמת החיים של הילדים שלו בהחלט השתנתה כי יש הבדל כשזה שני אנשים שמפרנסים שווה בשווה חמישה ילדים או איש אחד שצריך לעשות את זה. ברור לי שברגע שאני אקבל את הכסף אני אכניס לחשבון המשותף שלנו את הסכום אותו הייתי מרוויחה אם הייתי עובדת במשך שנתיים. זה בכלל לא שאלה. ברור לי גם שאני אדאג לפצות את כל אחד מארבעת הילדיו המקסימים שיו שם עבורי ותמכו בי ולא אמרו מילה אחת. ברור לי סכום מסויים ילך גם לבן זוגי על כל מה שהוא עבר וגם לנו כזוג כי זה מגיע לנו. בנוסף חשבתי על חופשה משפחתית נחמדה. העניין הוא עם הכסף שישאר אחרי שאני אכניס לחשבון שלנו את הסכום אותו הייתי מרוויחה אם הייתי עובדת שנתיים ואחרי כל הפינוקים והפיצויים. זה סכום די גדול שהייתי רוצה לסגור לבן שלי. אני חוששת שבן זוגי לא יבין אותי כי כשלא היה לי כלום הוא נתן ואני חוששת שמבחינתו זה יהיה חסר משמעות שאני אחזיר על השנתיים האלה. חוששת שהוא יפגע שעשכיו שיש לי סכום די רציני אני מעדיפה להפריד אותו מהחשבון המשותף שלנו. אז השאלה היא בעצם אם אחרי שאני אחזיר כל מה שהייתי מרוויחה בשנתיים האלה האם זה בסדר שאת שאר הכסף אני אסגור לבן שלי ואם כן איך לדבר על זה עם בן זוגי. כמו שכתבת אני רוצה מדניות הפרדה לגבי הכסף אבל אך ורק אחרי שאני אאזן את הדברים בנינו. בתחילת הקש שלנו סוכם שמשכורות שלנו הולכות לחשבון משותף וכאמור אני אשים שם את הסכום אותו הייתי מרוויחה לו הייתי עובדת שנתיים. אבל שאר הכסף זהכבר לא משכורת. ואם בן זוגי למשל ירש עכשיו בית או משהו לא תהיה לי בעיה שהוא ירשום את זה על ילדיו אבל פה אני חוששת שהוא יפגע. איך לדבר איתו נכון?
לצפיה ב-'אז את בעצם אומרת...'
אז את בעצם אומרת...
31/01/2016 | 13:43
4
175
אם אני מבינה נכון, שאת רוצה קודם כל לאזן את ה"חשבון" ביניכם -
להכניס לחשבון המשותף את ה"חוב" שלך לבעלך ולילדיו, ואחר כך
להתחיל להפריד - כסף "שלך" עובר אלייך, כסף "שלו" עובר אליו...
מבחינת הגינות בסיסית זה נשמע לי יותר הגון....
מבחינת קשר ביניכם ? זה תלוי במה שאתם מחליטים וקובעים ביניכם...
 
בתחילת הקשר עם בעלי אנחנו באמת "ניהלנו חשבונאות" במשך מס'
שנים... כשהתחתנו עזבנו את ניהול החשבונות (כולל ירושות, דירות
עם / בלי משכנתא של כל אחד מאיתנו וכו') - "איש לפי יכולתו ולפי צרכיו"...
 
אני יכולה להעיד שאני אישית חייה הרבה יותר טוב במצב השני, ללא
קשר לעניין הפיננסי... אני יכולה גם להגיד שלדעתי האישית יש מחיר
להתנהלות בהפרדה, שוב - ללא קשר לעניין הפיננסי...
 
כשאת מדברת על "איך להגיד לבעלך" את צריכה לקחת בחשבון את
תפיסתו בנושא, את העמדות שלכם בעניין זה (שלפי התנהגותו אני
יכולה לנחש שהן שונות לחלוטין) ואת הנכונות / חוסר הנכונות של כל
אחד מאיתכם לגשר במידה והתפיסות שלכם אמנם שונות.
כלומר -
לתפיסתי לא מדובר פה על "איך להגיד נכון", אלא על שיחה ותאום
ציפיות....
 
לצפיה ב-'מה שאני רוצה'
מה שאני רוצה
31/01/2016 | 16:06
152
זה שלא תהיה התחשבנות בדברים הקטנים. שהמשכורות של שנינו ילכו לחשבון משותף וזה לא משנה עם רוב חשבון החשמל או הקניות בסופר זה על הילדים שלו. לא מעוניינת בהתחשבנות כזאת על בסיס יומיומי.מצד שני כשמדובר בסכומים גדולים ובעיד הילדים אני כן הייתי רוצה שתהיה הפרדה. לכן חשוב לי מאוד להכניס לחשבון המשותף סכום שהייתי מכניסה אם הייתי עובדת שנתיים וכן חשוב לי שהילדים שלו יקבלו את כל הפינוקים שנחסכו מהם בגלל שלא עבדתי. מצד שני חשוב לי שהסכום שישאר יסגר בשביל הילד שלי. בכספי היום יום המשכורות הבונוסים וכו' אני בעד שוויון מלא בלי קשר למי מכניס כמה או למי יש כמה ילדים. אבל בדברים הגדולים של דירות ירושות וכו' חשוב לי שתהיה הפרדה. מכיוון שעד עכשיו לא עלו שום דברים כאלה ביני לבין בן זוגי אני לא יודעת איך הוא יקבל את זה וחוששת לדבר איתו על כך. לא יודעת איך
לצפיה ב-'אנחנו דוקא כן חיים בהפרדה, וזה עושה לנו יותר קל'
אנחנו דוקא כן חיים בהפרדה, וזה עושה לנו יותר קל
31/01/2016 | 17:14
2
144
יש לנו הבדל משמעותי במספר הילדים, וזה לא ריאלי שנשלם חצי חצי את הוצאות הבית. בן הזוג שלי חסך סכומי כסף גדולים ואף קיבל ירושה גדולה טרם שנפגשנו, והוא אדם שמסתפק במועט. לעומתו, אני חסכתי סכומי כסף יחסית גדולים בשנים האחרונות. בכל מקרה, אני לא רוצה שהוא יתערב בצורה שבה אני מגדלת את ילדי ובהוצאות שאני בוחרת להוציא עליהם. יותר קל לנו להסכים על הוצאות הבית ועל חופשות או בילויים משותפים, ושם יש איזה חלוקה של אחוזים שכ"א מאתנו משלם, אבל בתוך ההוצאות האלה אין בכלל התחשבנות או הפרדה.
מצד שני, בן הזוג שלי תומך בכמה בני משפחה שלו ומשקיע בזה כספים. לי ולילדים, לעומת זאת, יש תחביבים ספציפיים שעולים כסף ושאנחנו נהנים מהם. גם מבחינת בגדים, בן הזוג שלי מאלה שילבשו בגדים עד שיתפוררו.
ברור לנו לחלוטין, ויש לנו הסכם מפורש, שכל הכספים שלנו מופרדים למעט מה שבחשבון המשותף. היתה לנו החלטה שקצבאות שונות (שארים) כל אחד מאיתנו יקבל, אבל שאת הסכומים הגדולים אנחנו מורישים לילדים, כל אחד לפי חסכונותיו ולפי הבנתו. יש גם הבדל בין מה שאנחנו רוצים לתת לילדים הבוגרים שלנו ועד כמה אנחנו רוצים לתמוך בהם. כאמור, לילדים שלי יש אבא שנושא במחצית העלויות הנוספות שלהם, ולכן אני חושבת שזה הוגן לחלוטין שבן הזוג שלי לא יקח חלק במחצית שלי. מכאן, ששיעורי נהיגה וכד', ברור מאליו שבן הזוג שלי לא אמור לממן לילדים שלנו. זה רק כדי להגיד, שלפעמים הפרדה היא מאד נוחה, כאשר יש החלטה משותפת מה מוסכם עלינו ואיפה נקודות אי ההסכמה, או העצמאות האישית של כל אחד מאיתנו. מכיוון שהייתי גרושה כמה שנים לפני שהתחלנו לחיות יחד, אני כבר רגילה לנהל את עניני לבד.
 
עכשיו, לגבי פותחת השרשור - זה באמת נשמע אחרת. קודם כל, צריך לשבת ולדבר. כמה כסף בן הזוג מתכוון לשמור לילדים שלו? האם יש שיוויון בין כמה שאת רוצה לשמור לילד לבין מה שבן הזוג חסך לילדיו? האם את מציעה משהו שמעודד שיוויון או מעודד אי שיוויון?
 
ובכלל, בלי קשר לענין הבן שלך, מה קורה כשאתם חוסכים כסף? מי מחליט מה קורה איתו? מה קורה עם החסכונות של בן הזוג שלך? האם הם חלק מהמאגר שעומד לרשותכם או שגם הוא שומר לעצמו? האם יש לך פנסיה? אם לא עבדת, אולי תצטרכי את הסכום הזה לעצמך.
לצפיה ב-'מבחינתי מה ששאלת הוא לא הכי רלוונטי'
מבחינתי מה ששאלת הוא לא הכי רלוונטי
31/01/2016 | 20:33
1
124
כשהסיפור בנינו התחיל אני והילד עברנו לגור בדירה שלו בה הוא חי עם ארבעת ילדיו. זה נראה הגיוני כי אני שכרתי ולא הייתה דירה שהוא ירש וגם שלי הייתה קטנה ושלו גדולה. מכיוון שלא הייתה משכנתא על הדירהולא כלום לא שימתי לו כלום על המגורים. מצד שני השתתפתי בכל עלויות הבית שווה בשווה למרות שאצלי זה רק ילד אחד ולו יש 4. בשביל לפשט את זה פשוט הכנסו את המשכורות שלנו לחשבון משותף. לו יש חסכון לא מי יודע מה גדול שנמצא על שמו ולמעולם לא דברנו עליו. אבל זה חסכון מלפני שנפגשנו. ברור שגם את הדירה הוא יוריש בבוא היום לילדיו שום כי כל זה קרה לפניי. לי אין לא חסכונות ולא נדלן. אף פעם לא דיברנו מה יהיה כשנזדקן וכו' אלא פשוט היה ברור שהמשכורות של שנינו נכנסות לחשבון אחד ומזה אנחנו חיים. לגבי עניין השוויון בעזרה לילדים וכו' זה בעיה. כרגע יש שוויון מלא. בעתיד זה כנראה יהיה שונה. כי לי יש בן אחד שלא צרי להתחלק עם איש במה שאני אשאיר לו ולו לעומת זאת יש ארבע ילדים לכן אף פעם לא יהיה שוויון במה שנשאיר לילדים. אם הפיצויים האלה היו מתקבלים לפני שהתחלנו בזוגיות שלנו אז לא הייתה פה שאלה בכלל בדיוק כמו החסכון שלו שנמצא בחשבון נפרד ככה גם הם היו בנפרד. הבעיה שהם באים עכשיו כשאנחנו כבר לא מעט זמן ביחד וכל הידים יודעים על זה ואני לא יודעת מה הציפיות שלהם ושלו. לרוב אנחנו לא ממש מצליחים לחסוך משהו מהמשכורות שלנו ומה שכן נחסך הולך לחופשות של כולנו. לגבי הפנסיה וכו' עד לא חשבנו ע זה. עד עכשיו זה היה פשוט מכניסי ביחד ומוציאים ביחד אבל עכשיו אני רוצה לשנות את זה. כלומר להשאיר את זה שהמשכורות נכנסות לחשבון אחד והווצאות כולן יוצאות מאותו חשבון אבל שהכסףמהפיצויים ילך למקום נפרד ושלא ניגע בו. 
לצפיה ב-'זו בדיוק הנקודה שלי - מה שאת לא רואה'
זו בדיוק הנקודה שלי - מה שאת לא רואה
31/01/2016 | 20:53
118
מה שאת מתארת, זה מצב שבו את לא יכולה לחסוך כרגע עוד כסף. לילדים שלו יש כסף חסוך, ויש להם גם דירה שתחולק לארבע, בבוא היום.
כרגע, אתם חיים מהיד לפה. כלומר - כל מה שאתם מרויחים, אתם מוציאים. אם אתם מעלים את רמת החיים, זה על חשבון החסכון של הבן שלך לטווח הארוך, כי לילדים שלו כבר חסוך אבל לילד שלך לא. מהבחינה הזו אין שיוויון בין הילדים, שלך ושלו. ככל שהזמן ימשך, ואתם תמשיכו להוציא את הכספים שיכנסו לחשבון הבנק שלכם באופן שוטף, אזי את גם תשלמי קצת יותר, כי אתם שניים ואילו ילדיו והוא חמישה, וגם לא תוכלי לחסוך שום דבר.
אם את רוצה את עצתי, זה בדיוק מה שהייתי פונה ואומרת לו. על מנת שיהיה שיוויון בין הילדים שלך לשלי, אנחנו צריכים להשוות את המצב שלו למצב שלהם. מכיוון שהמצב מלכתחילה לא שווה, לילדים שלו יש את חלקם בדירה שלו (דרך אגב, אתם צריכים לכתוב צוואה בשביל זה אחרת זה לא יתחלק כך. את תקבלי חצי בדירה והם יחלקו בחצי השני), ולילד שלך אין כרגע כלום, הייתי שמה בשביל הילד בצד סכום דומה לחלקם של האחרים. זה נראה לי משהו שידבר לבן הזוג שלך, כיוון שנשמע לי שהוא רוצה לעשות שיוויון כולל בלי התחשבנויות. אם כך, צריך להשוות את התנאים של כולם.
 
נשמע לי שאתם כל כך רוצים שהכל יעבוד כמו שצריך, שלא באמת דיברתם על הכוונות והתוכניות שלכם. יש הרבה דברים אחרים שצריך לדבר עליהם. למשל, איך אתם מתכוונים לעזור לילדים בעתיד. מה הציפיות שלך ושלו לגבי העזרה הזו. האם בצוואה שלכם יש אפשרות לכל אחד מכם לגור בדירה עד יום מותו, אחרת במותו את תצטרכי למצוא מקום מגורים חדש, כשאין לך כלל חסכונות לממן את זה. בהנחה שהמשכורות שלכם קרובות, אז את "מפסידה" כסף כל חודש לטובת הוצאות הבית, ואת לא חוסכת, ואז ביום סגריר באמת לא יהיה לך כסף.
 
אני לא חושבת שיש בהכרח צדק חד משמעי - צדק זה מה ששניכם תחליטו עליו. אני אישית חושבת שאת הסכום הגדול שאת צריכה "להחזיר" גם כדאי לכם לחסוך, בדיוק בשביל רכב קטן, שיעורי נהיגה, עזרה בלימודים - עבור כל הילדים. כשיגיע היום יהיה מאד קשה לממן את כל זה, ואז עלולים להתחיל גם ויכוחים על כסף.
 
הצעה אחרת: להציע לו שהדירה תחולק בין חמשת הילדים וגם הסכום החדש. אם את רוצה שיוויון מוחלט, זו הדרך.
 
 
לצפיה ב-'לא יודעת מה הייתי עושה במקומך'
לא יודעת מה הייתי עושה במקומך
31/01/2016 | 15:15
1
130
ולא יודעת איך הייתי מרגישה במקומו
נותנת לך עוד כיוון מחשבה - נניח ועכשיו קורה משהו שבעקבותיו בן זוגך נאלץ לא לעבוד, או לרדת משמעותית בשכר. האם תהיי מוכנה להקדיש את הכסף הזה (כמה שיידרש ממנו) לפרנסת הבית כולל ילדיו?
 
אולי את צריכה לבוא אליו ממקום שזה מה שאת רוצה לעשות, אבל שאת פתוחה לשמוע את דעתו בנושא. ובאמת לנהל על זה דיון פתוח ואוהב. ולקחת בחשבון שבגלל שזה נושא רגיש יכול להיות שתצטרכו לדבר על זה יותר מפעם אחת עד שיבשיל לכם הפתרון שמקובל על שניכם.
לצפיה ב-'אם חלילה בן זוגי לא יוכל לעבוד'
אם חלילה בן זוגי לא יוכל לעבוד
31/01/2016 | 16:11
147
בלי לחשוב פעמיים אני אעשה את מה שהוא עשה. שזה אומר לצמצם בהוצאות, לוותר על מותרות, ולקחת עבודה נוספת. אין פה שאלה בכלל שזה מה שאני אעשה. אבל הכסף המדובר או מה שישאר ממנו בסופו של דבר אני לא רוצה שהוא ילך לפינוקים שלנו או של הילדים גם לא של הילד שלי אני רוצה שזה כסף שיהיה סגור בצד עבור הבן שלי. סתם דוגמה קטנה לפני שלוש שנים הבת שלו הוציאה רישיון וביקשה אוטו. קנינו לה אוטו יד שניה בתשלומים ששילמנו מהמשכורות שלנו. אז כן וויתרנו על דברים אבל הרגשנו שזה מגיע לה. ואני רוצה שזה ימשיך ככה. אני לא רוצה שפתאום בגלל שיהיה את הכסף הזה אם מי מהילדים כולל שלי ירצה אוטו אז ישר נגיד אין בעיה ונקנה וכו'... אני רוצה להמשיך לחיות כמו שחיינו ברמה שחיינו ולשמור את הכסףהזה ליום סגריר שאני מקווה שלא יגיע ואז בעצם לבן שלי
לצפיה ב-'לי יש בעיה עם המילה "פינוק"'
לי יש בעיה עם המילה "פינוק"
31/01/2016 | 17:17
145
אני לא בעד לפנק אף אחד וגם לא מאלו שמתפנקות.
גם לא חושבת שיש דבר כזה ש"מגיע למישהו להתפנק", אלא אולי אם עבר מחלה קשה חו"ח.
 
אני יודעת שבמקומך הייתי מאזנת קודם כל את מה שנלקח מהחשבון המשפחתי, ומפצה על ההפסדים של כולם בתקופה הזו.
את שאר הסכום הייתי סוגרת כרגע בתכנית מתאימה שתניב פירות ותהיה שם בעת הצורך, כאשר "עת הצורך" ניתן להגדרה במשך הזמן בתקופה מאוחרת יותר, אולי אחרי שכל יושבי הבית ירגישו שאכן פוצו על הויתורים שנגזרו עליהם.
אני ממש לא בעד לקבל החלטות חשובות שכאלו בלחץ זמן או בתקופה שהיא עדיין רגישה.
 
והלוואי שבאמת תוכלו להשתמש בכסף הזה לפינוקים בעתיד!
לצפיה ב-'אני חושבת שאת טועה בהתייחסות שלך לכסף הזה. '
אני חושבת שאת טועה בהתייחסות שלך לכסף הזה.
02/02/2016 | 22:12
129
יש לי כאן הנחת יסוד: אם אני טועה בה, אז תשובתי פחות רלבנטית:
אני מניחה שמדובר בפיצויים על נזיקין - כלומר שקרתה לך איזו נכות . 
במקרה כזה, הפיצויים שנפסקו הם באמת כסף שאת עלולה להזדקק לו. 
 
אם אכן כך - הסכום ששולם לך על אובדן ההכנסה עד כה - את אמורה להכניס לחשבון המשותף. את הסכום הנוסף, האחר, את אמורה לשמור לתקופה שבה תזדקקי לו. (לעיתים נכויות שבות ו"מרימות ראש". 
 
במקרה אחר - שהפיצויים לא נועדו לצורך טיפולים עתידיים אמיתיים שעלולים לקרות, החלוקה בין בנך לילדים של בן הזוג אמורה לדעתי להתייחס גם לשאלת המקורות הנוספים לכספים לילדים - האם יש הורה נוסף לכל אחד - האם צפויה ממנו הכנסה נוספת, האם הסבא והסבתא עשויים לממן את הילד וכיוב'. 

מנהל/ת הפורום

אודות:
שמי אורנה זכאי, בוגרת תואר ראשון במנהל עסקים בהצטיינות מ"המרכז האקדמי רופין" עם התמחות בייעוץ ארגוני מטעם "אוניברסיטת בר-אילן", ותואר שני בלימודי משפח
עוד...

חם בפורומים של תפוז

בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?
בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?

בעלי מקצוע

אורנה זכאי - מנהלת פורום משפחות מורכבות
מנהלת הפורום אורנה זכאי

מקרא סימנים

בעלת תוכן
ללא תוכן
הודעה חדשה
הודעה נעוצה
אורח בפורום
הודעה ערוכה
מכיל תמונה
מכיל וידאו
מכיל קובץ