לגלישה באתר בגירסה המותאמת לסלולאר
| הוספת הודעה
הגדרות תצוגה

הגדרות עץ הודעות

מאפייני צפייה

הצג טקסט בתצוגה
הצג תגובות באופן
הסתרת שרשור מעל 
עדכן
פורום פיברומיאלגיה ו- CFS
ברוכים הבאים לקהילת פיברומיאלגיה ותשישות כרונית. זה המקום לתמוך ולהיתמך, לעזור ולהעזר, כאן תמצאו אוזן קשבת והמון ידע על מחלה ש"נולדה" לא מזמן... אני מקווה שיחד נוכל ללמוד על המחלה, ונוכל ללמוד לחיות איתה ולא נגדה אצלנו תמיד יש מידע מעניין ןמועיל וגם הרבה דעות ורעיונות להתמודדות, אז כולם מוזמנים להיות חלק מקהילה שצומחת מתוך כאב.
 
 
 
קצת על עצמי:
שמי כלנית  ועל כן הכינוי "כלנית חיננית". אני  חולה מגיל 10 בפיברומיאלגיה ומאובחנת מאמצע שנות העשרים לחיי, עם תוספת של תת"כ בשנים האחרונות. מ- 2010 ועד ל- 2013 ניהלתי את הפורום ביחד עם חיה קרן, ומאז פרישתה אני ממשיכה לבד בניהולו.
 
האני מאמין שלי: הפורום הזה הוא הבית הבטוח של החולים, ומטרתנו - לתת מידע ולתמוך בכולם, ותיקים כחדשים.
 
ברוכים הבאים!
 

הנהלת הפורום:

אודות הפורום פיברומיאלגיה ו- CFS

ברוכים הבאים לקהילת פיברומיאלגיה ותשישות כרונית. זה המקום לתמוך ולהיתמך, לעזור ולהעזר, כאן תמצאו אוזן קשבת והמון ידע על מחלה ש"נולדה" לא מזמן... אני מקווה שיחד נוכל ללמוד על המחלה, ונוכל ללמוד לחיות איתה ולא נגדה אצלנו תמיד יש מידע מעניין ןמועיל וגם הרבה דעות ורעיונות להתמודדות, אז כולם מוזמנים להיות חלק מקהילה שצומחת מתוך כאב.
 
 
 
קצת על עצמי:
שמי כלנית  ועל כן הכינוי "כלנית חיננית". אני  חולה מגיל 10 בפיברומיאלגיה ומאובחנת מאמצע שנות העשרים לחיי, עם תוספת של תת"כ בשנים האחרונות. מ- 2010 ועד ל- 2013 ניהלתי את הפורום ביחד עם חיה קרן, ומאז פרישתה אני ממשיכה לבד בניהולו.
 
האני מאמין שלי: הפורום הזה הוא הבית הבטוח של החולים, ומטרתנו - לתת מידע ולתמוך בכולם, ותיקים כחדשים.
 
ברוכים הבאים!
 

בעקבות הקשקשת על מריחואנה ברצוני לציין
30/04/2014 | 22:52
10
110
התחלתי לקחת בנוסף לליריקה, אתופן 400.
הרופא שלי אמר שזהו כדור אחרון על הגבול ואחריו כבר נרקוטיים ממכרים למיניהם.
ולזה אני מנסה למנוע ולא להגיע
בינתיים השילוב בסדר גמור.
מאפשר תיפקודים כמו
לרדת במדרגות בשתי הרגליים
להתכופף ולהרים משהו שנפל לרצפה
לסבול את מכות הרגליים של הנכדה התינוקת
לעשות מקלחת בחצי הזמן
אפילו שטפתי כלים.
אכן הכדור מאפשר פעילות נרחבת.
ובאופן כללי הפעילות היא מהירה יותר אולי בגלל שלא כואב כל כך.
אבל אל תשכחו- כל אחד ותופעות לוואי שלו הוא.
ובוודאי שלא מוריד את הכאב לגמרי.
שמחה בשבילך
01/05/2014 | 10:25
1
40

שימי לב, אחת מתופעות הלוואי של משפחת האתופן,
זה כאבים בקיבה, לכן חשוב שתקפידי לקחת את הכדור עם אוכל,
וזה לא אומר ארוחה שלמה

תודה. באמת שלא שמו על זה משקל בהוראות
01/05/2014 | 14:00
16
ומה בדיוק הקשר?
01/05/2014 | 19:29
7
55
צורם לי הניסוח שלך  באשר ל"קשקשת על מריחואנה"- לתומי חשבתי שהדיונים כאן הם דיונים לשמם, בכל נושא לגיטימי הקשור למחלה, ולא "קשקשת"- ואת זה כותבת לך מי שבתחילת דרכה כגולשת וכמנהלת התרעמה מאוד על דיונים בנושא, בעיקר בתקופה בה הם נסבו סביב הרבה עניינים שנויים במחלוקת באשר ללגיטימיות ולחוקיות שלהם ועדיין כיבדתי את הגולשים כאן בהתיחסי ל***דעותיי*** בנושא.

שנית- כל נושא הטיפול התרופתי באשר הוא הוא נושא רגיש, בעצם- כל נושא שהוא- כל אחד ונקודת התורפה שלו.

נכון להיום, עם מתנגדים או בלי, עם כל הדיונים באשר ללגליזציה, להחמרת או הקלת קבלת אישור רפואי, ליתרונות, לחסרונות- מה שלא יהיה- גם רוב עולם המדע מתייחס לקנאביס כתרופה.
כמו שאני לא כותבת על אתופן שהוא קישקוש [למרות שבמקרה הזה הוכח שתרופות ממשפחתו לא נמצאו כיעילות אצל חולי פיברו בכמה וכמה מחקרים שונים שהובאו לכאן בעבר]
אלא מכבדת את אלו שמרגישים שהוא עוזר להם, כך אני מניחה שאלו שרוצים לשקול שימוש בקנביס או כבר משתמשים בו, ישמחו לאותה גישה מכבדת בסיסית.

אני שמחה שמצאת משהו שעוזר לך ומשפר את תפקודך, ומקווה בשבילך שלא תגיעי לשום טיפול יותר חריף, אבל חייבת לציין שהכותרת שלך ממש ממש צרמה לי, מה גם שזו האוירה הכללית בכל הקשור לנושא בזמן האחרון, הקטילה הזו ממש לא לעניין, בטח שלא בפורום של ציבור שמנסה לקבל לגיטימציה והבנה מעמיקה יותר בנושא.
חיה יקרה. הקשקשת היה בהקשר להודעה קודמת לכל א
01/05/2014 | 21:48
39
אלו שנכנסים לפורום לקבלת מידע חינמי והם לא חולים.

שנית - כל הפורום הזה הוא נושא רגיש
אך תוהה אני איפה הסוף של רגישות והתחלה של טיטוע מתחת לשטיח.
כפי שציית הפורום הוא ציבורי
ולכל אחד מגיע להביע את דעתו
ואלו הרגישים מידי לפורום דובר אמת שישמרו ולא יקראו דיברי "תועבה"

ושלישית ואחרון- קנביס - רפואי או לא- לא קשור איך יקראו לו- זה עדיין סם.
ואם יש לי דעה ודעתי מאוד חזקה שסמים הם רע וצריך לנסות כל דבר לפני שמגיעים לסמים
אז לדעתי אנשים צריכים לשמוע על שיקול כבד זה ולא להתעצבן עלי שאני נגד סמים.
למרות שאני יודעת שאגיע אליהם מתישהו, מנסה לדחות את המועד וכן גם פסיכולוגי.
ואין לך מה לצרום כי בעצמך אמרת שהיו לך דעות מנוגדות בעבר.
אז שאיש איש יגיע לדעותיו בדרכיו שלו.

מצטערת אם פגעתי במשהו אישי.
אך אני הבאתי את דעתי וגם חושבת שהנושא פתוח לדיון לגיטימי.
וחבל שלא כתבת את מה שיש לך להגיד על אתופן
01/05/2014 | 22:37
5
35
אולי היה חוסך ממני להיות שפן נסיונות ומדלגת על עוד תרופה.
חשבתי שזה מהות הפורום
ולא משנה מה המחקרים
נתנו לי אותו ל10 ימים
אולי זה הליריקה שהתחילה להשפיעה סוף סוף
אוכל להתוכח אן להסכים עם מחקרים אלו בעוד קצת יותר מ10 ימים
לגבי אתופן
01/05/2014 | 23:09
48
לי אישית עושה רע מאוד (גורם לי אלרגיות זוועה) אבל לא משנה מה זה עושה לאחרים. אם *לך* זה עושה טוב אז מה זה משנה מה יש לאחרים לכתוב על התרופה. השתמשי בה כל עוד היא מיטיבה עמך.

ובהצלחה!


ובקשר לקשקשת - מבינה מאיפה הגעת. מבינה גם מאיפה חיה הגיעה. אולי באמת שווה לאמץ כמה מילים "מעודנות" יותר כשכותבים בפורום. אנשים לא תמיד יודעים (או קוראים אחורה) מה הדעה שלך בנושאים מסויימים, ואז ההתייחסות שלהם היא נטו להודעה שאליה הם מגיבים.
כך שגם אם היית נגד, עצם זה שאמרת "קשקשת" כאילו מיצב אותך במקום פחות טוב/ לא מסכים ולכן, נראה לי, שהתגובה של חיה היתה כל כך נרגזת.
כתבתי.
02/05/2014 | 17:50
3
41
הובאו לנו במהלך השנים כמה עבודות מחקר וגם דעות של רופאים רבים, שבדקו את השפעתן של תרופות ממשפחת נוגדי דלקת לא סטרואידיות [שאני אף פעם לא מצליחה לזכור את הקיצור הלועזי שלה]
על חולי פיברו.
לא הוכחה השפעה, ולא נרשם שיפור באף תסמין-קשור פיברו.

עם זאת, חולים רבים נעזרים בהן כתיגבור להפחתת עוצמות כאב בגלים חזקים או במקרים ממוקדים [כאבי מחזור, כאבי ראש]

אני חושבת שבמהלך עשר-שתיים עשר השנים בהן קיים הפורום נכתב בו כמעט על כל השיטות והטיפולים, וחיפוש מתקדם בשורה הכחולה בראש עמוד הפורום יכולה להניב לא מעט תוצאות שיתנו מושג.
זה לא מחליף את הצורך והרצון לחלוק לשתף ולשאול אבל כן נותן מענה רחב יותר מצד אחד וממקד מצד שני.

ולא מעניין אותי באיזה הקשר נוסחה הכותרת שלך,
[וזה לא ממוען רק אלייך כרגע:]
אנשים נוטים בקלות לשכוח שפורום הוא לא שיחה פנים אל פנים וגם לא שיחה אחת ארוכה.
לכן כמו שנכתב - אני חושבת שיש מקום להתנסחות מעט יותר מוקפדת, שכן טון אי אפשר לקרוא וגם לא לנחש הקשרים,וזה גם מתחבר לנושא החיפוש- כשאתם כותבים הודעה, היא תעלה בחיפוש לפי מילות מפתח שהוזנו, אדם שיחפש תשובה לשאלה על אתופן או קנאביס יקבל את ההודעה הנ"ל כתוצאה.
נסו לחשוב איך הייתם ניגשים אלייה ככל אחד מאותם שואלים-מחפשים.

ודבר אחרון- מצד אחד את שואלת כדי להחליט אם להימנע מלהיות שפן נסיונות ומצד שני אומרת שתנסי ואז תחליטי אם להסכים או להתווכח עם המחקרים בנושא.....
יש משהו במה שאת אומרת בנושא החיפוש.
02/05/2014 | 18:10
26
כמעט מסכימה איתך.
אך גם אני גם את וגם אנשים אחרים יודעים שרשת היא חברתית
והדברים הם לא תמיד בהקשרם
יש להכביד ראש ולשקול כל אימרה ועצה.
אני באמת לא חושבת שפורום פיברומיאלגיה הוא גנון.
ויתר על כך לפי הנכתב האנשים כאן שקולים ורציניים.
כשהגעתי לפורום והשתמשתי בחיפוש הרבה ואז אמרתי בוא נראה מה באמת תוכן העניין
ואז נרשמתי כחברה.

לגבי האתופן אבהיר
כתבתי בהודעה קודמת שאני נוטלת אותו עם ליריקה (וזה אכן דגיש את הנקודה שלך הנ"ל שלא הכל בהקשר)
מצבי די השתפר.
או שזה בגלל שליריקה התחילה להשפיעה או שזה בגלל האותופן.
אקח 10 ימים ואז הפסקה
אם הכאבים יחזרו - אוכל להתוכח עם המחקרים
אבל למה לנסות כדור כל כך חזק אם היית יכולה לחסוך לי?
אני מקווי שהסברתי את עצמי.
הקיצור הלועזי הוא NSAID
02/05/2014 | 22:00
28
non steroid anti inflammatory drugs
אני חושבת שמותר להיות יותר משוחררים
04/05/2014 | 12:10
24
ולהרגיש שהפורום הוא המקום שלנו, ושלא צריך לחשוב על כל ניסוח בהקשר "הדורות הבאים".
פיברומיאלגיה
30/04/2014 | 11:11
5
155
מחפשת רופא ראומטולוג בחיפה שמתייחס לפיברומיאלגיה ומאשר כטיפול בכאבים במריחואנה רפואית
אני מקווה בהמשך לשלוח לך את רשימת הרופאים
30/04/2014 | 16:34
54
לצערי כרגע אין לי כוח / ריכוז.
בינתיים אתה יכול להסתכל בלשונית "כלים ומידע" יש שם שתי רשימות רופאים מומחים של הפורום.

יש גם את הרשימות של עמותת אס"ף. אחת מהן באתר שלהם, באינטרנט אצה יכול למצוא, ןיש עוד אחת בפרינט שסרקתי ואני אשלח לך בפרטי, מקווה שבקרוב.

לפי מה שאנחנו שמענו כל רופא ראומטולוג רשאי להגיש בקשה למריפואנה לחולי פיברו / תת"כ, אם עברה שנה של ניסיונות בכדורים האחרים, שהם "הקו הראשון".

זה מה שדווח על העניין. כי בטח שמעת שהמחלה נכנסה לרשימת המחלות שיש לגביהן התווייה ממש לאחרונה (חודש או חודשיים נראה לי), אבל עוד לא ראיתי כתוב ממתי זה נכנס לתוקף.

בהצלחה רבה
קבל לינקים לרשימות הרופאים של הפורום
30/04/2014 | 16:54
45
זה לפי המלצות של חולים בפורום:

http://www.tapuz.co.il/forums2008/articles/article...

http://www.tapuz.co.il/forums2008/articles/article...

זה לא מעודכן בהכרח עד הרגע האחרון. אז שווה לעשות טלפונים.

שלחתי הודעה בפרטי, מקווה שזה הגיע.
אני רק רוצה לציין
30/04/2014 | 19:05
2
54
שאנחנו פורום תמיכה לחולים ולא נמצאים פה, לא על מנת לעזור לאנשים לפברק תסמינים על מנת לקבל אישור למריחואנה, וגם לא על מנת לתת להם רשימה של רופאים שנוטים לאשר שימוש בה.

כשמישהו נכנס לפורום הזה כמשתמש שלא מן המניין (הכוכבית הזו לצד שמך מעידה שלא נרשמת לתפוז) וכל עניינו הוא רק לקבל שמות של רופאים שמאשרים שימוש במריחואנה, זה אוטומטית מעלה אצלי את כל האנטנות והחיישנים.

אישית לגמרי אני לחלוטין נגד הניסיון הזה להתיר מריחואנה לכל מי שרק רוצה בכך (פעמים רבות אני גם נגד חולים שממהרים לבקש אותה, למרות שאני לגמרי מבינה מאיפה הם באים), ועוד יותר נגד העניין כשבאים לפה לבקש מאיתנו, אנשים שסובלים באמת ולא סתם רוצים איזה "היי" פה ושם, עזרה בקבלת סמים באופן חוקי.

אני משאירה כרגע את הודעתך כאן כי חשוב לי להגיד את הדברים בצורה גלויה ותקיפה, על אף שהודעות דומות לשלך נמחקות פה כחלק מהמדיניות הזו שלי. אל תראי בזה לגיטימציה משום סוג.
הארת את עיני. ותודה על העירנות והניהול המוקפד
30/04/2014 | 22:11
1
44
אני באותה גישה כמו שלך לגבי המריחואנה, ולא הייתי מספיק עירנית בשביל להתייחס לזה ככה.

ההתייחסות שלך נכונה מאד. אולי הייתי פזיזה עם מתן התשובה. אלמד מזה להבא.

עכשיו אני גם יודעת מה מציינת הכוכבית.

אז רק כדי להחרות להחזיק אחרייך: אין דבר כזה רופא ש"נותן או לא נותן" מריפואנה. יש הנחיות מאד ברורות ומאד נוקשות של משרד הבריאות.
לפיכך רק מי שמאובחן במחלה ולפחות שנה הרופא המטפל בו ניסה איתו טיפולים בכדורים המוצעים לנו, מגיעים בכלל לאופציה של לשקול קנביס רפואי.
וזו פרוצדורה ארוכה ומייגעת מאד.

וגם הז לא ברור ממתי זה נכנס לתוקף. ורק לאחרונה ניתנה התווייה למחלה שלנו, ועדיין לא הוכח מחקרית שזה עוזר לנו.
יש אלה שזה כן עוזר להם. ולכן מי שעושה שימוש ציני במחלה הזו, פוגע באופן הכי אישי וישיר בחולים שכן צריכים את אמון המערכת.

בכל מקרה, צריך להיות לא מאד נבון בוא נגיד את זה ככה להשתמש באיבחון של פיברומיאלגיה כדרך להשיג מריפואנה או כל דבר אחר. יש הרבה מחלות אחרות שההתוויה אליהם יותר ברורה, ואיבחון של פיברו לא נותן הרבה, לצערנו הרב, באף אחד מהמוסדות או בכלל.

מההתרשמות שלי, זו לא מחלה ששווה "לפברק" אותה. אין "רווח משני" כמו שרופאים שהם נגדנו מנסים לטעון. - לא "משתלם" להיות חולה במחלה הזו

וכמו שאומרים הרבה חולים: אף אחד לא היה בוחר בזה אם הוא יכל שלא.

- אם מאיזו שהיא סיבה כלנית את מתרשמת שההודעה הזו שלי גורמת נזק לנושא יותר מאשמח אם תמחקי אותה.
הרופא שלי מציע לי כל הזמן. אבל כלנית צודקת מר
30/04/2014 | 22:28
48
מרחרח מרשם קל למריחואנה אתה ואני לא אגלה לך את שם הרופא שלי.
פורום פונדקאות בחו"ל נפתח ב|תפוז|
( לעמוד שלי בתפוז )
29/04/2014 | 12:15
4
|מוצץ|הורות באמצעות פונדקאות הופכת לדרך נפוצה ומקובלת להביא ילד לעולם, בשנים האחרונות אנו רואים עליה משמעותית במספר האנשים אשר עוברים תהליך פונדקאות בחו"ל.
הפורום הוקם על מנת להעניק לגולשים מידע בנוגע להליכי פונדקאות אשר מתבצעות בחוץ לארץ. החל מאלו מדינות אפשר לבצע את ההליך, החוקים השונים ועד למחירים.
כל אלו שעברו כבר בדרך הזאת, לאלה שעוברות ועוברים בה עכשיו, למתחילים לגשש, או שכבר נמצאים עמוק בפנים, כולם - הורים מיועדים ופונדקאיות, מוזמנים להשתתף ולשתף בו.

http://www.tapuz.co.il/forums2008/forumpage.aspx?f...



יום הזיכרון לשואה ולגבורה
27/04/2014 | 20:57
13
51
כמו בכל שנה אני מדליקה נר גם פה,
לזכרם.

וכמו בכל שנה [אני מרשה לעצמי] לפתוח את הבמה לדיון בכל מה שמרגיש נכון, בהתמודדות עם הסטרס, עם ההשלכות הרבות של היום הזה עליינו כ-
ישראלים,
דור שני-שלישי-רביעי,
חולים שמושפעים בצורה כזו או אחרת [פיזית, פיברואית] עם כל משקלו של היום.


תודה. כבד כבד. רגשות אשמה רגשות אשמה
27/04/2014 | 21:09
10
45
כאילו באיזו זכות אני בכלל נושמת לעומת מה שקרה לאנשים אז..

אני יכולה ללכת למליון קלישאות
27/04/2014 | 21:26
5
55
והשחוקה והקולעת מכולן היא "במותם ציוו לנו את החיים".
מי שמכיר אותי יום ורבע יודע שאצלי קלישאות הן משפטים בדוקים, נכונים ואמיתיים ואני נעזרת בהן לא מעט.

כמו רבים רבים אחרים, גם אני דור שלישי משני הצדדים.
הכרתי לא מעט ניצולים, חברים של סבי, אחת מהם עד שנתה האחרונה הגיעה לדבר מול תלמידי תיכון ולספר על המספר שלה.

סבא שלי, זכרונו לברכה, עבר חלק ניכר מהמלחמה במחנה עבודה ברומניה, ומיעט לדיבר ולספר, גם כשסחטתי היטב
אבל אם יש דבר אחד שהוא בהחלט לימד אותי כל חיי זה שהניצחון שלו הוא ארבעת נכדיו.

הוא היה אדם קשה מאין כמותו, וככל שאני מתבגרת אני למדה כמה מעט הכרתי אותו וכמה הוא סירב לחלוק איתנו בנסיון להגן עליינו אבל שוב,
בכל הפעמים שניסיתי המסר תמיד היה :"תחיי. תחיי טוב, בריא, בטוחה וגאה במי שאת, עם כל הקושי, וכל האתגרים. החיים שלך הם הניצחון של כולנו" הוא תמיד ניסה למקד אותי בעתיד ולא בעבר.

הוא גם עשה הכל כדי שאני לא אחיה עם רגשות האשם שלו, על איך ומה שעשה כדי לשרוד.

אז אני מרימה ראש זקוף וגאה,
וחיה.
הכי טוב והכי שמח שרק אפשר.
כי זה בזכותו.
בזכות כולם.
וגם קוראים לך חיה . אז זה מושלם
27/04/2014 | 21:28
31
תודה. זה הכניס בי קצת אישרור לזה שמותר לי לחיות..
ריגש עד מאוד...
28/04/2014 | 10:59
1
24


ריגש אותי עד מאוד מה שכתבת, חיה. כבר כמה ימים מסתובבת עם מועקה סביב היום הזה,
שמציף מחשבות, תהיות .
משתדלת להחזיק את עצמי ולא ליפול. חושבת הרבה בזמן האחרון על איך האנשים שעברו את הזוועות הללו המשיכו בחיים, יצרו , הקימו משפחות.
ולעיתים מרגישה כ"כ אפסית וקטנה.
אכן תחושת האפסות
28/04/2014 | 14:53
17
מתארת לפחות חלק מהרגשות אשמה האלה שציינתי.
כאילו איך אני בכלל יכולה להגיד שקשה לי, או שלא טוב לי או שחסר לי, או משהו. אל מול הדבר הזה.

מי אני בכלל. לכן מרגישה אשמה על זה שיש לי עוד רחמים עצמיים.

ביום כזה כל המושג "סבל" מקבל משמעות אחרת לגמרי, וכל קושי או סבל שאנחנו מכירים מימי חיינו הופך לחוד של סיכה מול הזוועה הגדולה ביותר בהיסטוריה.

גם אני עם מועקה, עוד מלפני פסח. והיא רק הולכת ומתגברת, ויש לנו עוד את שבוע הבא...

כן, את צודקת צריך לשמור על עצמנו שלא יציף ולא ליפול.

תודה על השיתוף
כל כך כל כך.
29/04/2014 | 11:57
1
18
פעם פעם, עדיין בגיל חד-ספרתי, גיליתי ש"יום השואה" זה לא השם האמיתי. זהו "יום הזיכרון לשואה ולגבורה". שואה, איך ילדה תמימה כמוני יכולה להתחיל להכיל? מאז נשאר לי זיכרון הגבורה.

ביום הזה, יותר מבכל יום שהוא, אני גאה להיות יהודיה. אני גאה במשפחה שלי ובמורשת. גאה במקימי הקיבוץ שלי, ניצולי שואה מהונגריה, ומקימי המדינה באשר הם, ובכבוד שלמרות הכל אנחנו יודעים לחלוק להם. בענווה.

ועוד אני גאה באנשים (בעיקר בשניים שסיפוריהם מוכרים לי מקרוב) שנשארו בני אדם גם כשלבשו מדי אס.אס והצילו עשרות ובהם משפחת סבי. אגב, כלנית, זו הסיבה שבגללה אני חולקת על דעתך בנוגע ליחס לגרמניה כיום. כי בספרי האנושות, כמו תיבת פנדורה, גם בשואה הייתה תקווה, והיא התגלמה באנשים שעזרו להציל נפשות.

עלינו להיות ראויים להיות הניצחון שלהם.

עמדתי את כל הדקה.
וואו, עמדת בצפירה? מדהים
29/04/2014 | 14:30
18
זה היה שתי דקות אגב, לא אחת.

כן, גם אני מתשדלת למצוא את הגבורה, והיה הרבה ממנה. יש ספר מדהים "יומנה של אתי הילסום" לצערי לא זוכרת את שם הספר, זה משהו עם שמיים.
היא מדהימה. חיה באמסטרדם ממש מרחק קצר מהמחבוא של משפחת פרנק, היתה במחנה שילוח של ההולנדים כמוהם, לצערי שכחתי את שמו כרגע, ונדמה לי שגם הגיעה ומתה במחנה שאנה פרנק נרצחה בו. יש שם גבורה שמספיקה לכל האנושות לאלף שנה בערך.
חבל שלא מספיק מכירים את היומן שלה.
היא גם שלחה מכתבים מתוך מחנה ההשמדה עצמו.
יש גם תוכנית רדיו שמוקדשת לספר, שבו מקריאים קטעים ממנו, למי שקשה לקרוא - אשמח לשלוח לינק.

משהו שאני עושה כבר איזה זמן, גם בשאר השנה, וגם עשיתי שלשום ביום השואה, זה לקרוא סיפורים על חסידי אומות העולם באתר של יד ושם. זה ממש מחזיר את האמון בגדלות הנפש האנושית.

אם מתישהו יתיאים לך, אפשר בפרטי, אשמח לשמוע את סיפור ההצלה של סבא שלך.

באופן כללי רציתי לכתוב לחיה וכלנית וקקטוס וכל מי שכתב כנצר של ניצולים.
שאני מבינה שזה אחרת לגדול במשפחה של מי שעברו את התופת ושרדו. ומאד מעריכה את הגאווה והגבורה שיש לכם בעצם קיומכם, למענם.

אצלי משני צדדים שני ענפים במשפחה הצליחו לחלץ את עצמם בדיוק בזמן. צד אחד אחרי ליל הבדולח הבינו את המסר והתחילו בהכנות, עזבו ב-1939, לא זוכרת את החודש אבל ממש על הקשקש לפני שאי אפשר היה יותר.
צד שני, שהזיע הרבה בניסונות לצאת משם, הצליח לצאת במאי 33, שזה חודשיים אחרי הקמת הממשלה הנאצית.

חוץ מהם (לאחד עוד אח שניצל כי היגר לארה"ב ומצד שני בן דוד שעלה בעליית הנוער ובת דודה שנשלחה בקינדרטרנספורט לאנגליה) כל השאר הלכו. נמחקו. אין ניצולים.

אז לא גדלתי ממש בתוך ההשלכות של דור שני-שלישי וכו' במובן של מי שעבר את התופת, אבל בהחלט עם האובדן על מחיקת המשפחה והקהילה והכל, עם הידיעה שהם יצאו בזמן וניצלו. והצער על קרובי משפחה שאמרו שהם עוד דקה מגיעים, רק צריכים למכור את הבית וכמה סידורים, ולא הספיקו.

מהצד השני, בשני ענפים, אני דור שביעי וחמישי ילידת הארץ (לא ס"ט אלא מה שהיה לפני העלייה הראשונה). אז אני יותר מחוברת לסיפור הציוני מאשר לסיפור היהודי.

אבל מכבדת בהחלט את העמדות שרובכן הצגתן של גאווה על הזהות היהודית ועל שימור הזהות והמורשת.
הנושא של אמונה ושואה הוא מאד מורכב. וכל מה שמישהו מרגיש לגבי זה הוא לגיטימי מאד ומכובד בעיני.

אז כן הגבורה, שצריך לזכור אותה כמובן בכל יום בשנה. אני חושבת שזה היה בזמן המחלה שהייתי על הפנים וגיליתי שלקרוא יום סיפור אחד של חסידי אומות העולם מנקה את כל הרע ומחזיר לך אמון. במין האנושי ובעולם בכלל.

ברכות,

ואני מראש מודיעה שעדיף שאני לא אכנס לדיון ביום הזיכרון. כי יש לי מטענים גדולים עם זה.

שוב תודה על הדיון.

מקווה שזה לא מדכא אף אחד, כי אני כתבתי דברים פסימיים, אבל מה לעשות יום השואה מביא איתו גם מחשבות כאלה.
רגשות אשמה? כלפי מי??
27/04/2014 | 22:55
3
32
ההיפך הוא הנכון!
מודה לאלוהים בכל יום ויום על שאנחנו חיים, כולנו. שבנינו משפחות לתפארת. שאמא שלי זכתה לעלות לארץ ישראל. שקראו לבנות הדודה שלי ולילדים שלהן על שמות הנספים, שהקימו להם יד ושם בתוך המשפחות. שזוכרים את כולם.
על מה אשמה? אנחנו עוד בכלל לא היינו פה. ולו היינו - מי יודע מה היה יכול לקרות? לו מדינת ישראל קמה, לו היה לה כוח בעולם, מי יודע כמה היינו יכולים לעזור להם שם.
אז על מה להרגיש אשמים? שהסבים והסבתות שלנו שרדו למרות שניסו להרוג אותם? שהם הצליחו בכל זאת לבנות את עצמם מחדש, ממש מההריסות?
נהפוך הוא, אני נושאת בגאווה את זכרון הנספים, ומשתדלת מאוד לזכור אותם ביום-יום. לא לסלוח לגרמנים (גם לא אלה של היום), לא לקנות תוצרת גרמנית (זה ממש מלווה אותי כל יום מחדש, וגם מעורר שיחות חשובות עם אנשים שנוח להם יותר לשכוח ולסלוח), לקרוא שואה, לדבר שואה. לזכור וללמוד באופן פעיל - כי למידה של הנושא הזה היא הדרך היחידה להמשיך הלאה את הזיכרון ואת ההנצחה.
וזאת, אולי, המורשת הכי חשובה של היום הזה ושל הפרק הזה בהיסטוריה, מבחינתי.
תראי את הסרט "קרוע" בערוץ 8
28/04/2014 | 00:42
38
ראיתי אותו עכשיו באינטרנט (דרך ווינט).

זו השואה, בעיניי. זה ההמשך שלה היום. סיפורים על גבי סיפורים של יהודים אבודים בפולין, בליטא, בגרמניה, במרחבי אירופה. אנשים שלא גדלו כיהודים, שמגלים בבגרותם, ולעיתים לעת זקנה מי הם, לאיזה עם הם שייכים, מה הם באמת.
על זה אין לנו מה להתבייש. אין לנו מה להרגיש אשמים. ההפך הוא הנכון. אל מולם צריך להתחזק, להיות אנחנו, עם ישראל, גאים בעצמנו, במורשתנו, בעמנו, במולדתנו, אפילו בתורתנו (בין אם אנחנו מאמינים בה או לא). כדי שיהיה להם לאן לחזור, במי לרצות לדבוק, שיהיה להם ברור שלהיות יהודים זו גאווה שאין כמוה.
אולי לא הסברתי את עצמי מספיק טוב
28/04/2014 | 15:03
18
רגשות אשמה שפרטתי עכשיו בתגובה לריינבו. של איזו זכות יש לי בכלל להתלונן. זה בהשטחה.

ההמלצה לראות שואה ולקרוא שואה ולדבר שואה לא מתאימה לכל אחד.

אני קראתי כמעט את כל הק.טצניקים ועוד ספרות שואה עד גיל 9. בערב יום השואה, כשהייתי ילדה הייתי מפתחת חום גבוה, קודחת מחום, כפי הנראה הגוף שלי עזר לי לא להגיע לבית ספר ביום הזה. יום השואה בבית הספר היה היום הכי גרוע בשנה מבחינתי, בגלל הזילות שבה הם לימדו את זה.
כל השנה הייתי פוחדת מיום השואה בבית ספר.
וכפי הנראה בגלל איך שהם לימדו והתייחסו, שזה היה מעליב ופוגע בזכר השואה בעיני, "השלמתי השכלה" בתור ילדה בספרות שואה שגם למבוגרים לא פשוט לקרוא אותה.

אז נכון שאסור לשכוח ולא להגיע למצב של בורות, שכפי הנראה כבר די שורר בארץ.אבל זה נושא מאד מאד טעון ויש כל מיני צורות התמודדות.

נעניתי לקול הקורא של חיה, כי אכן בתור מי שנמצאת במצב לא הכי טוב בחיים (המחלה) וגם בכלל בתור בנאדם זה מפעיל דברים ומעלה דברים.
כי גם ככה יש לנו מטענים, לכל אחד את שלו.

תודה בכל מקרה על הגישה ה"בריאה" שגם את וגם חיה הצגתן, של לשמוח על היותנו בחיים. לצערי אני מרגישה הרבה רגשות אחרים, שאולי קצת מעיבים על התחושה הזו שאתן מתארות.

בכל מקרה תודה על הדיון
דוגמא לרגש אשמה:
28/04/2014 | 15:21
14
אחרי שכבר נלחמו ויש מודעות ואורלי וגיא והכל. אתמול אמרו בחדשות שיש בארץ 50 אלף ניצולי שואה מתחת לקו העוני.
לא להאמין שעדיין חיים בינינו כל כך הרבה... ובכל רגע הם מתמעטים.

אז יש לי רגשות אשמה כאזרחית במדינה הזו, ש"גנבה" להם את הפיצויים, ושמאפשרת לניצולי שואה להגיע למצב כזה, שהם צריכים לבחור בין חימום לתרופות.

אתמול הודיע הבן של טומי (ששרד את השואה כילד) שהוא יעביר מיליארד שקל למען ניצולי שואה.
זו יכולה להיות נחמה פורטא, ביום שאני אראה את זה קורה בפועל. זה אמור להתחיל רק עם מושב הכנסת הבא, בקיץ. ועלול גם לא לקרות. יו"ר הקרן לניצולי שואה דורש שזה יהיה מעוגן בחקיקה לחמש שנים קדימה.

אז כן, על צד החיוב אני יכולה למצוא נחמה שגם אם מעט מדי ומאוחר מדי מישהו עושה משהו.
אם הכסף הזה אכן יעבור אליהם, זה אומר שניצולי שואה יקבלו את כל התרופות שהם צריכים חינם אין כסף, במימון מלא של המדינה. ויקבלו גם טיפולי שיניים ומשקפיים בלי צורך להציג קבלות ובירוקרטיה מרושעת.

מה שעצוב בכל זאת שלא רק לניצולי מגיע המינימום שבמינימום הזה. אף קשיש אסור שיגיע לחרפת רעב. ואנחנו לא יכולים לישון בלילה כל עוד יש אדם אחד כזה.

במקום לראות סרטים נראה לי שיותר חשוב למצוא ניצול שואה שנמצא במצוקה ולבוא אליו, אפילו אם רק לארח לו לחברה.
ועכשיו כשהעלית לי את זה אז באמת גיליתי ניצולת שואה שגרה לידי. שאמנם הילדים שלה מנסים לעזור לה, אבל הביורוקרטיה לא ממש מאפשרת לה זקנה עם כבוד, בת 93.
אני אנסה, עם המעט מאד כוחות שיש לי, לעשות משהו קטן בשבילה. אפילו ללכת לבקר אותה פעת אחת, כשאני חזקה ולא כשאני במצב סמרטוט.

תודה שוב על הדיון.
תרשי לי לצרף לנר שלך נר משל עצמי.
28/04/2014 | 12:41
1
32
גם אנחנו היינו צריכים להיות משפחה הרבה יותר מורחבת אם רק
הדודות והדודים , האחינים או האחיניות וכל אלה למיניהם היו מצליחים לצאת מהבור
הענק ההוא שנזרקו אליו חיים עם הציציות, עם ספרי תורה, עם החלומות התקוות וה-שמע ישראל

אני חושבת שאין יהודי באשר הוא שכאב זה לא כואב לו
לא קשור אם נוגע לו אישית או לא

ואני רק לאחרונה, לאחר נסיונות חוזרים וכושלים
הצלחתי לסיים את "יד ושם"
ושם בסוף המוזאון ישנה תמונה של אסיר יהודי במדים פסים
עומד ומחייך לו  חיוך מלא מאוזן לאוזן בפה חסר שיניים
כולו בשחור לבן  ואפילו אפשר להרגיש את האי יציבות של שלד אנושי זה
בטח עזבו אותו לשניה בשביל שיעמוד איכשהו מול המצלמה

והוא עומד לו שם מסתכל עלינו וכולו מחייך
ואני חושבת לי
ריבו נו של עולם
אם הוא מחייך- אז אני מה?
והוא נהיה לי לנושא הערצה.
יש כאלה מעריצים מפורסמים למיניהם ואני נפל לי בלב שלד עם כותונת פסים
ואז כשקשה לי, אני נזכרת בו וחושבת לעצמי
אם הוא מייך- אז אני מה?

ואיפשהו שם הבנתי את המשפט
במותם ציוו לנו חיים
אנחנו לא בבור ההוא ואף פעם לא נרשה שנהיה
אנחנו יוצרים, בונים, אוהבים ומבטינו קדימה
ואני אוהבת כל יום שאני חיה
ואני אעביר מסר זה לילדי.
כל הכבוד לך על הגישה הזו
28/04/2014 | 15:05
24
ועל המסר להעביר לילדיך.

את רואה, את יותר אופטימית מאיך שתארת את עצמך (יותר ממני בהקשר הזה נניח), שהצלחת למצוא בתוך הדבר הזה את המשהו המעודד ששולח אותך קדימה, לחיות ואפילו להלחם על לחיות.

פריט מידע. להלן פינת הידעת
27/04/2014 | 16:41
52
היום גיליתי שבאתר של אחת החברות הגדולות של תוספי מזון יש אפשרות לבדוק אינטראקציות בין תרופות לתוספי מזון ומרכיביהם.
וזה באמת עובד. יש שם מידע מסודר מאד לגבי כל תרופה.

אז נכון שההמלצה הגורפת היא לא לקחת תוספי מזון ללא ייעוץ של רופא ו/או נטורופט, אבל לא כולם יודעים הכל, ומסתבר שיש עוד כלי לבדיקה. כגיבוי, לא כתחליף, לדעתי.

לא בדקתי באתרים של חברות אחרות, יכול להיות שגם להן יש. אבל באתר הזה בדיקות האינטראקציה היא מול הויטמין או צמח המרפא שהתוספים מכילים, כך שזה תופס לגבי התוספים של כל החברות.

----

היום יצאתי בעור שיני מחנות ענקית של תוספי מזון, שכמובן ניסו להלביש עלי מיליון דברים. רשמתי לי שמות של דברים ואני אבדוק.

בריאות ואושר, ולא להוציא יותר מדי כסף על תוספי מזון לא מתאימים
סכמש?
25/04/2014 | 18:05
7
55
אף אחת/ד לא התנדב/ה (בינתיים), אז אני מנסה:

מה תזכרו מהשבוע הזה?
מה אתם מעדיפים לשכוח?
מי אמר לכם השבוע משהו שתרצו לחלוק?
את מי פגשתם השבוע ששימח את לבכם?
מי/ מה הצחיק אתכם השבוע?
השרב בחוץ - כיף גדול או לא נעים בכלל?
ולסיום - אם גם הפיד שלכם מלא בחלות בצורת מפתח ולא הבנתם למה: נהוג בשבת שלאחרי פסח לאפות חלות בצורת מפתח כדי שיפתחו שערי פרנסה. אז אילו עוד שערים הייתם רוצים לפתוח עכשיו, משנגמר ועבר החג המעיק הזה, פסח?

שתהיה שבת של פרחים ואור,
כלנית
מסכמשת להנאתי
26/04/2014 | 22:12
5
68
אזכור מהשבוע - את הנהירה לחמץ.. כל שנה היא קורית וכל שנה יש בה משהו משעשע מחדש.. כאילו שרעבנו שבוע. כאילו שבאמת אי אפשר להסתדר בלי לחם שבוע שלם. מי שישמע.. ובכל זאת, יש משהו מרענן בלחם של אחרי פסח, בזה שהלחם היחיד שניתן להשיג בכמה ימים אחרי החג הוא רק לחם אחיד פרוס, ושגם הוא - עד חמש אחה"צ כבר אוזל מהסופרים כליל, ולך תחפש פרוסת לחם. ויש משהו כל כך מענג ומנחם בפרוסת לחם אחיד מרוחה בממרח שוקולד.
מעדיפה לשכוח - את החג האחרון של פסח. יותר מדי אגרסיות מתנקזות אל היום הזה, והוא דורש (ממני לפחות) כוחות על כדי שלא להיגרר אל תוך המדמנה חורשת הרע הזו. מצד שני, אחר כך אני מרגישה כל כך טוב עם עצמי שהצלחתי להחזיק מעמד ולא ליפול לפח שטמנו לי.
מה אמרו לי שארצה לחלוק - לא אומר מי, אבל אמרו לי שאני מאוד מכילה. כיף לדעת שהמאמצים שאני עושה בכיוון אכן נושאים פרי.
מי פגשתי ששימח את ליבי - דדה (DADA). אחיין שלי. ילד יפה עיניים ומתוק כמו דבש. משמח אותי בכל פעם מחדש.
הצחיקו אותי השבוע - גם אולי (ULI) אחיינית שלי (היא קוראת לעצמה כך. היא בקושי בת שנתיים, קוראים לה שירה ובחיבה שירולי, וכששואלים אותה איך קוראים לה היא עונה "אולי" ומצביעה על עצמה).
וגם https://www.youtube.com/watch?v=RovkYCLtGKw - קטע שהיה בפיד שלי השבוע וממש גרם לי לצחוק בקולי קולות.
השרב בחוץ - מיותר לגמרי.
והמפתחות שלי - כי גם אני אפיתי חלות מפתח - אחד לפרנסה ושני לזיווג
והמפתח השני
26/04/2014 | 22:13
1
40
ששני המפתחות יפתחו את השערים, בקרוב
27/04/2014 | 16:42
9
מאוד הזדהיתי עם מה שכתבת על החגים
26/04/2014 | 23:36
1
35
אם אני מסתכל בשבועיים האחרונים:
לפני פסח - מעולה
החגים של פסח (ראשון, שבת, חול המועד) - איך כתבת - "מדמנה חורשת רע". מזדהה.
חול המועד - מעולה
אחרי פסח - תענוג שהסתיימו החגים האלו.

אני אף פעם לא מצליח להסביר למה חגים זה כ"כ רע עבורי.
תודה
מזדהה
27/04/2014 | 16:45
17
גם אני לא יודעת להסביר.

לאחרונה חשבתי שאולי זה שלא הצלחתי להגיע לבקר את המשפחה לא בחגי תשרי (אז נרשמה התמוטטות כל חג) ולא פסח (התמוטטות מתמשכת), אולי זה קשור לזה שאלו עונות מעבר.

ואולי לא.

אבל לא אהבתי את תקופות החגים גם כשהייתי בריאה.
ותודה על משה רבינו
27/04/2014 | 18:08
22
בהחלט צחקתי במקומות הנכונים.

(שתדעי
01/05/2014 | 09:27
15
אני מאוד אוהבת את השאלות האלה שלך ובא לי לסכמ"ש אותן. ובכלל.
יאללה, לשמור את המרץ למחר :))
שאלה לדיון: "ללכת עם מה שאתה מרגיש או ..
23/04/2014 | 14:00
12
121

"להיכנס בקירות..."?
חושבת על זה הרבה בזמן האחרון , גם כי אני מנסה לאתגר את עצמי  קצת כל פעם מחדש וגם כי נמאס לי שאנשים אומרים לי שצריך לפעול למרות הכאבים,

העניין הוא כזה:  מאז הפיברו ,קשה לי לטפס מדרגות/עליות . ודווקא השבוע בפגישה עם חברה שגם מתמודדת עם פיברומיאלגיה הגענו למקום עם די הרבה מדרגות,(הייתה לה שם פגישה ואני ליוויתי אותה) הרגשתי שאני לא מסוגלת לזה. במיוחד שהיו לי עוד משימות באותו היום והיה חשוב לי לשמור אנרגיה ולא להגיע מרוסקת ותשושה. והיא ניסתה לדחוק בי לעלות . משהו בי התעקש הפעם לא לעשות את זה-  אוףף אני מרגישה מסורבלת עם המילים . בשורה התחתונה יש קשיים לא פשוטים, ונכון כלפעמים אין ברירה ואני מבקשת עזרה ועושה את זה איכשהו. אבל נמאס לי להתנצל או להרגיש לא בנוח בגלל שקשה לי. פעם הייתי מדלגת את המדרגות שתיים שתיים. אני פשוט לא רוצה לסבול, מעבר לקיים גם ככה. (אני עובדת על לחזק את עצמי , זה משתפר לאט ועדיין) לא פשוט.
בקיצור הסתובבתי עם השאלה הזו ואני מעלה אותה גם כאן, אשמח לשמוע מה אתם חושבים/ות..
לגמרי האופציה ה-1
23/04/2014 | 16:07
53
גם אצלי זה עוד לא פתור לגמרי ואני נאבקת במוטיבציה של עצמי.

כי לפעמים גם עדיף שאני לא אעשה מה שאני מרגישה, כי עלולה לעשות יותר מדי, וטוב יהיה אם האנשים שלידי דווקא יעזרו לי לשים ברקסים.

כל הקונספט של לעודד מישהו לעשות יותר הוא בעיני טעות בסיסית וחמורה עם המחלה הזו.

כן יש מקום לעודד מישהו שנמצא בייאוש, ואולי גם בדיכאון, לעשות קצת-קצת ובהדרגה. להתסכל קדימה בתקווה ובריאליות זהירה על הצעד הבא.
אבל הדגש הוא לעודד אותו לעשות פחות ממה שמביא אותו לקו התשישות.

ככל ש"נחסוך" יותר אנרגיה: לעגל פינות כמה שאפשר, לקבל עזרה מאנשים אחרים, לפרק מטלות לחלקים קטנים שלהם ולפרוש אותם כך שנעשה אותם "בתשלומים" ולא בבת אחת, זה לפי מה שאני מבינה יעזור לנו להצליח לעשות יותר ושתהיה לנו יותר אנרגיה.

זה שהקול הפנימי שלך עצר אותך ואמר לך שזה לא נכון "להכנע לדירבון" אומר שאת צריכה לעודד את הקול הפנימי הזה ככה שידבר יותר ברור ולהיות איתו בתקשורת.
גם לנו עצמנו קשה להבין איפה עובר גבול המאמץ. אז צריך לעבור איזשהו תהליך של לגיטימציה פנימית, שאם אנחנו מוותרים על לעשות משהו זה לא כי אנחנו חלילה עצלניות, אלא כי זה מה שהמחלה דורשת כדי שמצבנו ישתפר.

לגבי ההתנצלויות, אני בתחילת הדרך של "לצאת מהארון", עד עכשיו הקפדתי על "לשחק" ולהעמיד פנים שאני יותר בסדר ממה שאני מול אנשים, ואז להתרסק ולייבב לבד בבית.

לאט לאט אני מוצאת בי את המקום שלומד "לא להתנצל" כמו שאת אומרת. ולהתנהג יותר קרוב לאיך שאני מרגישה, גם אם לא יבינו אותי או יחשבו עלי דברים.

זה מאד מעייף לתחזק "פאסון" כל הזמן.
אז אני לאט לאט לומדת לא להוציא אנרגיות גם שם.

זו שאלה מאד במקומה, וגם אני עוסקת בה לא מעט. אז תודה שהעלית אותה. וכמובן שאשמח לשמוע עוד תובנות שיש לך על העניין הזה.

בברכת צעד אחרי צעד נגיע רחוק
לא לטפס. מעצבן שדווקא היא לא הבינה אותך!
23/04/2014 | 16:21
2
31
תודה ו...
24/04/2014 | 10:48
1
36

אני מרגישה שהדבר המרכזי הוא אכן לעודד את הקול הפנימי שהנחה אותי לעשות מה שאני מרגישה, מה שטוב לי. וזה לא תמיד פשוט...
וממרחק הזמן מסתבר שזה אכן היה הדבר הנכון לעשות
אכן קול פנימי הוא דבר שברירי וחמקמק
24/04/2014 | 16:09
35
זה לא פשוט בכלל.

אבל כדאי לנסות לטפח אותו כך שישמיע את קולו בצורה יותר ברורה.

בהצלחה,
עונה ממקום אחר
24/04/2014 | 16:52
48
אמנם הפיברו' לא מגבילה אותי בעליות, אבל מחלת לב שיש לי דווקא כן...
פיתחתי יכולות מאוד משוכללות להימנע מעליות ומדרגות.
אני לומדת בחיפה, עיר משופעת ביותר, ובאוניברסיטה למדתי לעלות מהפקולטה הנמוכה ביותר לגבוהה ביותר דרך מעליות של בניינים שבדרך.

לא רואה טעם בלסבול, להתעייף ולכאוב. זה לא שאם תעלי את המדרגות האלו "תיכנסי לכושר" ובמדרגות הבאות יהיה לך קל יותר...
את לא צריכה להוכיח שומדבר לאף אחד, זו הגישה שלי בכל אופן.
מעיזה להצטרף
25/04/2014 | 04:53
6
61
אני מתוסבכת לגמרי מול הסביבה בגלל הפיברו.

כשאני מקשיבה לגוף שלי ומחליטה להימנע מדברים, אני מרגישה אגואיסטית כלפי הסובבים אותי.
כשאני מתעלמת מהאיתותים של הגוף, ונסחפת להיות כמו כולם, אני לחוצה וחסרת סבלנות כלפי הסביבה, עד שמתאפשר לנוח.

זהו, עשיתי זאת, שיתפתי אתכם.
כן, גם אני חולה, יותר מידי זמן...
ניסחת את זה מאד יפה - כאילו בכל מקרה
25/04/2014 | 18:15
2
36
לא נצא טוב, בין אם נתאמץ ובין אם לא.

קודם כל ברוכה הבאה וסחתיין על השיתוף ואם לנחש מהניק שלך אז גם כל הכבוד על היותך אמא לחצי מניין או מה שזה לא אומר

הכי בעייתי זה ש"לא רואים עלינו". אתמול למשל הייתי מתה ברמות, גסוסה, רמוצה (זה מושג חדש שלי מלשון רמץ) ואז באה אלי חברה והיא אומרת לי: את נראית טוב.

כאילו מה אני עם רגל אחת בקבר. על מה את מדברת?
וזה כל פעם מתסכל מחדש, שאין שום הקבלה בין איך שאנחנו נראים לאנשים לעומת איך שמרגישים.

מסתכל, ובאמת מול אנשים אחרים זה עושה את זה יותר קשה.

מוסיפה עוד...
25/04/2014 | 19:17
1
34

לקח לי הרבה זמן להתבשל עם עצמי עד שהעלתי את ההודעה. גם בפני עצמי קשה לי להודות שזה המצב ולהרגיש עם זה "בסדר".
שלא לדבר על לקבל את עצמי כפי שאני (ואולי זה שורש העניין)
רוב הזמן הלקתי כאבתי התביישתי בכך. אבל אני לא יכולה לברוח מזה- קשה לי . לא כי אני לא רוצה ,לא כי אני עצלנית. פשוט קשה וכואב לי.
תודה לכל המגיבים ותודה על הבית הזה והאנשים הנפלאים שנמצאים בו.

שבת קסומה ונטולת כאבים
25/04/2014 | 21:47
17
כן, לקבל את זה זה כפי הנראה החלק הכי קשה. ולעמוד מול הסביבה שלא מבינה מה לא בסדר איתנו, שניהם נראה לי מתחרים על תואר הדבר הכי קשה...

תודה גם לך, זה דיון שממש נוגע בעומק הדברים, מעבר לאיזה תרופה ואיזה רופא. זו ההתמודדות הכי קשה. אז תודה על ההזדמנות לחלוק
תודה ששיתפת אותנו, וברוכה הבאה!
26/04/2014 | 21:18
2
28
נשמח אם תספרי לנו עוד על עצמך ובכלל, נשמח להכיר אותך טוב יותר.

שבוע טוב,
כלנית
תודה לכן.
27/04/2014 | 00:04
1
34
אני כ 10 שנים חולה. מוכרת להפתעתי, כנכה 75% בביטוח לאומי. לא עובדת. נשואה לאיש טוב. אמא ל 4 נשואים ובני זוגם, ולמתבגרת בבית- תשעת הנפלאים. וסבתא למלאך קטנטן.

בגלל הפיברו אני כמעט ולא "רעיה" ולא "אמא".
"סבתא", זה אחד הדברים היחידים שאני מצליחה להיות כל עוד הוא קטן.
האגו בריצפה.











עצוב שאת חולה כל כך הרבה שנים
02/05/2014 | 22:25
11
ועדיין מרגישה "אשמה" או "חוסר ערך" בגלל שאת חולה.

משמח לשמוע שאת מקבלת קצבה, זה נותן תקווה לכל אלו שעדיין נאבקים על זה - שלפעמים זה אפשרי.

מנסיוני כל דבר קשה לי פי עשרה וגם לוקח פי עשר יותר זמן. אז כל "הישג" שלנו, אם נעלה אותו בחזקת עשר כפול שתיים (המתמתיקאיות שבינינו יכולות לתקן אותי אם אני טועה בנוסחה) אנחנו צריכים לטפוח לעצמנו על השכם, כמה פעמים ביום.

מי שחולה מבין את זה, כמה מאמץ נדרש מאיתנו על כל דבר שפעם היה קטן וקליל.

המזל הוא שהנכד שלך מכיר אותך כמו שאת ולא "בוחן" אותך לעומת איזה "סטנדרט סבתאי גלובלי", ילדים קטנים מקבלים אותנו הכי כמו שאנחנו. ודרל העינים שלו אולי תצליחי לראות מה את כן נותנת לו: חום ואהבה והבנה והקשבה לא דורשים לצאת מהספה ולא כל סבא/סבתא צריכים להפוך את זה לספורט אתגרי.

אני מאמינה שה"איש הטוב" שזכית בו, ותשעת הנפלאים שלך, שהם כבר גדולים מעריכים אותך על מה שאת, גם אם היכולות שלך פחותות ממה שהיו קודם.

אני חושבת שהתחושה שלנו ש"אנחנו לא שווים כלום, או מהווים נטל, או חסרי יכולת" היא קודם כל אצלנו בראש. וככל שתפרגני לעצמך על מה שאת כן מצליחה לעשות, שהרי כל דבר קטן משול לכיבוש האוורסט לבנאדם בריא, האגו שלך יתחיל להתרומם למקום הנכון שלו.

אנחנו צריכים להיות מאד חזקים בשביל לעבור יום ביומו, ולזכור שזה הכי טוב שאנחנו מצליחים לעשות ברגע נתון, ולשמוח בזה ולהשאיר את רגשות האשם והנחיתות לאנשים "בריאים"
פורום עד סוף העולם מגיע ל|תפוז|
( לעמוד שלי בתפוז )
22/04/2014 | 18:35
13
|גלובוס| עד סוף העולם מחברת מחדש עשרה זוגות גרושים ולוקחת אותם להרפתקה באי אקזוטי בפיליפינים. כדי לסיים את ההרפתקה בהצלחה הם יצטרכו לשים את משקעי העבר מאחור, לשלב ידיים פעם נוספת, להתמודד עם השדים מעברם ולגעת מחדש במה שפעם חיבר אותם. הזוג שינצח יזכה במיליון שקלים שייסגרו בתכנית חיסכון עבור ילדיהם המשותפים.

אתם מוזמנים לדבר על התוכנית בפורום עד סוף העולם
http://www.tapuz.co.il/forums2008/forumpage.aspx?f...
סוף השבוע מתקרב והולך
22/04/2014 | 15:19
18
74
(ולשם שינוי אפילו מתאימה לי שבת עכשיו.. לנוח מהחזרה לשגרה) - אבל הסכמש שלנו נותר יתום. ואיך נקבל את פני השבת בלי סכמש ראוי לציון כזה או אחר?!
עקב כך אני פותחת במבצע איתור מסכמש/ת חדש.
הדרישות:
כלום. רק לבוא כל יום חמישי לפתוח הודעת סכמש, עם או בלי פינות קבועות וזהו.
אפילו לא חייבים לסכמש. למרות שזה יהיה נחמד.
יש מישהי/ו שרוצה בתפקיד הנחשק? כדאי לכם... הוא ממש כיף!

שיהיה אחרי החגים שמח לכולם (אתמול איחלתי את זה לחיילים במחסום והם הסתכלו עליי קצת בשוק),
כלנית
מה, זה האיחול הכי משמח!
23/04/2014 | 13:48
17
47
אם לא יקפוץ מישהו אחר על המציאה, אני מוכנה לאמץ את הפינה.
אבל יהיה כיף אם זה יהיה מישהו חדש ואני אעניק לו את הזכות בשמחה.
מתקפת חיפושיות!! זה לא אני, נשבעת!
23/04/2014 | 18:01
4
57
הן השתלטו לי על המחשב!
אולי זה טוב במקום אנטיוירוס
30/04/2014 | 12:54
3
7
נלם = נלחמת ברעים
30/04/2014 | 12:55
7
כן! ראיתי!
04/05/2014 | 12:12
1
5
הצחיק אותי נורא איך פתאום הפכו בכתבות את החיפושונת הקטנה משירי הילדים ל"חיפושית הטורפת!" עוד ילחיצו את האמהות!
טורפת טובה
04/05/2014 | 14:52
2
נראה לי שאם היו מוצאים חיפושית שטורפת את כיני הראש (ולא רק כיני צמחים) האמהות דווקא היו מאד שמחות :)
עוד! זה יוצא משליטה!
23/04/2014 | 18:02
41
היי, מה את בכלל? חיפושונת ורודה עם מלא נקודות
23/04/2014 | 18:04
4
47
כמובן שחיפשתי מידע. זה מה שיצא:

חיפושונת ורדרדה ממשפחת המשה-רבינואיות (השם המדעי למי שמעניינ'ותו: Oenopia conglobata).
4 מ"מ חמדמדים עם 8 נקודות על כל כיסוי כנף (שחלקן נמרחות אחת לתוך השניה ויוצרות מן זיגזג) ועוד 11 נקודות על ה"עורף" שעוד לא סיימו להשחיר. מסתבר שיש ממש מלא סוגים של משה-רבינואיות! מעל 2000!
וואו. זן נדיר!
23/04/2014 | 20:50
2
21
באמת?
24/04/2014 | 00:09
1
21
כלומר, לא ראיתי אף פעם כזאתי, אבל אני מניחה שיש עוד מלא חרקונים בארץ שלא ראיתי אף פעם... וכבר גיליתי כמה ציפורים יש בארץ שלא הכרתי!
אם היא נדירה - מגניב כפול ומכופל!
אני אומרת את זה בתור מישהי שגרה בעיר
24/04/2014 | 16:14
19
ופרת רגילה היא קסם. אז הורודה שלך נראית לי נס כפול ומכופל אבל מה אני מבינה.

יש את אלה שהיו פעם מאד שכיחות, לא יודעת איך היום, שהן בצבעים של פרת משה, אבל הן פחוסות כאלה.

----

לא בהכרח בטוחה שרוצה להכיר את כל החיות, במיוחד חרקים, שאני לא מכירה.
לפני שני קייצים היו לנו פה, בשיכון, קומה ג' להזכירך - מרבי רגליים צהובים ארסיים.

בטוחתני שמעבר לקרקע יביא איתו היכרות עם עוד רמשים שלא בטוח שבא לי לחזור אליהם. אבל לכל דבר יש לפחות שני צדדים. נתמודד.
ברצינות, מלאאא זנים של הקטנות האלה!
24/04/2014 | 00:17
34
ואחרון - חיפושית משה שהתחפשה לפרפר
23/04/2014 | 18:20
5
41
מסתבר שקוראים לו ססמבריק אדמוני, ושהוא לא ממש פרפר, אלא קרוב משפחה ממשפחת הססים. כן.
כנראה שצריך לגור באיזור חקלאי
23/04/2014 | 20:23
1
29
כדי להיתקל בחיפושים האלה. כבר שנים לא ראיתי חיפוש או חיפושית.
לפחות לא מהסוג שלא נוסע..
אל תאבדי תקווה
23/04/2014 | 20:51
18
איזה שם מדהים, יכול להיות דמות במחזה
23/04/2014 | 20:55
2
31
שייקספריאני.

ססים זה כאילו המשפחה של העשים וככה?

---

רק שתביני מאיזה משפחה אני באה. סבתא שלי סיפרה לי בתגובה לסיפור המושית, שהיא קיבלה עציץ ועליו היתה תולעת.
היא שמה את התולעת בתוך צנצנת עם חורים והאכילה אותה בהמון עלים מהצמח הזה.
והיא כבר התגלמה, ועכשיו היא מחכה שייצא פרפר.

רק סבתא שלי יכולה לעשות דברים כאלה.

איזה סבתא מגניבה!
24/04/2014 | 00:07
1
25
מסתבר שיש פרפרים, ויש עשים ויש ססים ורפרפים ועוד כלמני, וכל אחד זה משפחה שונה, קרובה לאחרים.
תודה
24/04/2014 | 16:16
16
רפרפים זה משהו שאולי ידעתי פעם.

נתחיל מזה שאני בכלל אהיה באיזור שיש בו פרפרים, לפני שאני אלמד לדעת לאיזה משפחות הם שייכים.

בעיר אין פרפרים, כמעט בכלל.
כנס בבאר שבע על הספר "לכסות בשקוף"
21/04/2014 | 23:10
2
80
אני מתכוונת להגיע. את הספר עדיין לא קראתי אך
24/04/2014 | 23:06
1
48
אני באר שבעית ואין לי טור לאף רופא לאותו יום
24/04/2014 | 23:56
33
עד אלייך הגיעו
שלום יקירי. בהמשך לניסיון שלי עם ליריקה
20/04/2014 | 21:45
2
88
התחלתי לקחת לפני שבועיים
בהתחלה לא הרגשתי ממש כלום
לאט לאט הבנתי שהתיפקוד שלי השתפר.
אין שום קשר לכאבים
פשוט יותר קל לסבול אותם בתפקוד סביר ולא באפיסת כוחות.
גם השינה קצת הסתדרה. אני קמה כאובה אבל לא סמרטות

אז ככה עד עכשיו
מינון 300
משפיעה על תפקוד לשיפור (אני מדברת על להכין שולחן חג ל 10 אנשים)
לא משפיעה על כאבים (הרופא הבטיח בהמשך)
תופאות לואי: דפיקות לב והרגשה של שכרות כמו אחרי כוס יין עם קצת טולטולים(לפעמים הרגשה של סיפון אוניה כשהכדור בדיוק נפתח)
קצב השמנה שלי קצת נעצר למרות שכל יום מתווספים כמה עשרות גרמים (אני לא אוכלת מצות)
עידכונין בהמשך

חג שני שמח לכולם
וואו. משמח מאד לשמוע
21/04/2014 | 00:51
1
38
שימשיך ככה וכך תוכלי יותר לעשות הליכות ובכלל, ולהשתפר עוד יותר.

גם התופעות לוואי שאת מרגישה עכשיו מאד סביר שיעברו, כי זה בערך 3 שבועות לתופעות לוואי ראשוניות.

משמח עד מאד, איזה כיף שחלקת
21/04/2014 | 09:40
12
שחרור קיטור שכזה
18/04/2014 | 20:05
12
122
אוף, הקטע הזה עם תאריכים ומרשמים. אני כל הזמן אצה רצה סביב העניין הזה. לנסות לסנכרן תאריכים וככה, בסופו של דבר זה בלתי נמנע: אי אלו ביקורים בבתי מרקחת בחודש בשביל התרופות הקבועות. התרוצצויות אין קץ

והחוקים הדי נוקשים שיש סביב זה (במאוחדת: רק בקופה אתה יכול להשתמש במרשם חמישה ימים ולפני ואחרי, וכל תרופה צריך שיעבור 25 מהרכישה האחרונה). איכשהו נראה שהרופאים לא מצוים בחוקים של הרוקחים וכל פעם מחדש יש עם זה עניינים.
זה אם אין חוסר בבית מרקחת, שזה כבר סחרור בפני עצמו

ובעיקר כל הסמטוכה הזו קורת סביב שינוי של מינונים. כאילו כל הקטע של התופעות לוואי לא מספיק, אז גם הריצות האלה בין הרופאים לבתי מרקחת וחוזר חלילה!!!

אז עכשיו אני מוצאת את עצמי שוב נאלצת לעבור לכדור אחר, כי אין לי את הכדור הרגיל ואצטרך לחכות משהו כמו 8 ימים עד שאוכל לקנות אותו שוב. ורק בערב הבנתי שכל מיני דברים מוזרים עד מפחידים שאני מרגישה כפי הנראה קשורים לזה.

הרופא אמר לי שלא מומלץ "לזוז" בין התרופות האלה. ואני מאד לא רוצה. אבל בגלל הפנקסנות של התאריכים אין לי ברירה.
אז עכשיו כמה ימים אני אהיה בסיוט של תופעות לוואי, רק בגלל הקטע הזה.

נמאס, נמאס


תודה לפורום שאני בכלל יכולה לכתוב את זה פה כי אם לא אז הייתי מתפוצצת. כי כמובן של"אדם הסביר" אין מושג כמה בלגן זה רק לקחת כדורים.
איזה עצבים!! למה מסבכים אותך כל כך??
18/04/2014 | 22:02
5
56
במכבי מחכים שבועיים בין רכישות של אותו כדור והמרשם עצמו תקף ל-3 שבועות נדמה לי, וגם אם איחרת בכמה ימים זה בסדר, או הקדמת ביום.

ואפשר להזמין מראש לבית מרקחת כדי לא לחכות בתור, ומודיעים לך כשמוכן.

ואפשר להזמין גם מרשמים מהרופא ל-3 חודשים, דרך האינטרנט. והם מסונכרנים כמובן ומותאמים לקופסאות, כלומר זה לא לחודש אלא ל-28 יום.
ובפעם היחידה שהיה חסר במלאי, התקשרו אלי,
18/04/2014 | 22:06
1
45
ואמרו לי לאן אני יכולה ללכת במקום, או שאם אני אוכל לחכות עוד יומיים אז כבר יהיה להם שוב.

זה שירות טוב. מאוד.
זה כבר ממש נשמע דמיוני
18/04/2014 | 22:33
15
כן, מאז שסיפרת לי את זה, אני מתה לעבור קופה
18/04/2014 | 23:16
2
36
רק שבינתיים גם שמעתי על דברים מצוינים שיש בכללית בשבילנו.

אז מנסה לברר כדי להבין לאן הכי כדאי לעבור.

מה שאת מתארת במכבי זה ביי פאר יותר מוצלח בקטע של תרופות. למרות שגיליתי שכן אפשר לקחת כדורים לשלושה חודשים קדימה, לכאורה. איכשהו תמיד יש איזה עניינים קטנים שמטרפדים את זה. אבל במאוחדת כן מחכים בתור ועוד איך... ביליתי שם היום כשעה.

אבל גם במכבי, אם נותנים ל-28 יום ואתה צריך להעלות מינון, או להוריד בתקופה הזו. אז מה עושים?

כי אצלנו כאילו הרוקחים כובלים את ידי הרופאים ולהיפך, שזה בסדר גמור רק נראה שהם לא יודעים מה החוקים אחד של השני. ומטרטרים אותך תלך-תבוא מיליון פעם. כאילו אתה הפקסימיליה שאמורה לעבור ביניהם.

אשכרה בא לי ללכת (ורק ביום ראשון אפשר יהיה בכלל) לרב הרוקחים הראשי ולהתחנן בפניו, לתאר לו את התופעות לוואי ושיחוס עלי וייתן לי את המרשם כמה ימים קודם.. אבל זה כמובן צריך להיות מלווה ברופא צמוד, אזוק אלי, עם חותמת...
בקיצור, אין מצב שזה יקרה. ואיך תמיד הכל נופל על חגים גם.

זה מלמד אותך ליצור חשבון מתימתי מסובך מאד כדי שתמיד יהיה לך כדורים ברזרבה. אבל תמיד כשאני מגיע למנוחה והנחלה עם זה, אז מחליפים כדורים.

תודה על הניחומים וההבנה בכל מקרה
אם יש שינוי באמצע אני אקבל מרשם חדש
19/04/2014 | 18:17
1
15
הם נותנים לי מרשם חדש ואז בבית מרקחת
19/04/2014 | 19:38
16
אומרים שהם לא יכולים לנפק עד תאריך כך וכך...

תעברי למכבי. פה אין דברים כאלה
19/04/2014 | 10:32
33
ולא אין לי שום דבר אישי לפרסם את הקופה
יש לה את הפאקים שלה
אבל מבחינת המרשמים והתרופות הם ממש באים לקראתך.
מה שאת עוברת זה ממש סיוט
אני עם הפיזור שלי לא מצליחה לסדר שתיים ועוד שתיים
למה מה קרה?
ככה לעשות לאדם חולה?
בקופ"ח כללית המצב הרבה יותר טוב
19/04/2014 | 12:41
3
42
לפחות מבחינת מרשמים.
לתרופות כרוניות קיבלתי מרשמים מראש ל 3 חודשים, ויכולתי לקנות בבת אחת לחודשיים (אולי שלושה לא בטוחה?)
טוב, תעזרו לי להחליט לאיזו קופה לעבור
19/04/2014 | 19:37
2
31
אני יודעת שכל אחד טובה או חלשה בדברים אחרים. רק לך תקבל החלטה.

גם פה בעיקרון (וגיליתי את זה רק לפני כמה חודשים, אף אחד לא טרח להגיד לי) אפשר לקחת מראש שלושה חודשים.
אבל זהו שיש חוקים: יש כדור אחד שלא נותנים, אלא כל חודש בחושדו, נאצלתי ללמוד את זה ברגליים ולא להבין למה כל פעם אני מבקשת שלושה חודשים ומבלת רק חודש או חודשיים ואז בבית מרקחת לא נותנים לי, ואצה רצה בין בית מרקחת של הקופה לבית מרקחת פרטי, לסופפראם וכל אחד אומר משהו אחר.

ויש כל מיני תרופות שיש לגביהן חוקים, שאסור לקחת את זה לפני שעבר כך וכך זמן מאז שלקחת אחרת (זה רק מבחינת הזמנים של הבית מרקחת כן?) וכל הסיפור הזה של הגדלת מינוים (וגם הורדת מינונים, כי הם הרי לא יכולים לקבל בחזרה תרופות. ואם לקחת כבר כמות מסוימת, אז לא יתנו לך תרופות אחרות בטווח זמן מסוים).

מה, רק אני נתקלת בזה?

שאם למשל אתה מגדיל מינון ועוד לא עבר חודש או 25 יום או אנא עארף. אז לא ייתנו לך, אתה צריך לחזור לרופא כדי שיכתוב משהו אחר, ואז יש בעיות עם זה שהמחשב לא נותן. וגם אם הרופא אומר משהו, אז המחשב של הבית מרקחת לא נותן.

סיוט!
מילא אם היו חוקים ברורים שאתה יודע אותם והם יודעים אותם, סבבה. אבל כל פעם אתה מגלה שאף אחד לא יודע, ומריצים אותך מאחד לשני. כי אין מצב (היה לי פעם אחת מזמן רופא אחד כזה) שהרופא בא איתך לבית מרקחת של הקופה ועושה איתם סדר על המקום.
בפעם ההיא זה היה רופא עם פתיל קצר וכשסיפרתי לו מה אמרו לי בבית מרקחת הוא כל כך התעצבן שהוא ירד איתי למטה אליהם, ונבח עליהם עד שהם נתנו לי.

אבל זה מקרה חריג..
הייתי מבקשת המלצה גם לפי הסניף הקרוב אליך
20/04/2014 | 00:25
1
19
כי הבנתי שהפריסה מאוד משתנה מעיר ועיר וגם היחס בכל אחד מהסניפים. מסובך!
זהו, בגלל שזה מסובך אז זה עוד לא קורה
20/04/2014 | 00:38
27
מה עוד שאני לא יודעת איפה אגור בהמשך.

אחרי שאתמקם, אעשה סקר מקיף כדי לעבור לקופה שתיתן לי את המקסימום, במיקום הגאוגרפי הספציפי.

מתישהו, כשאני אהיה ממש חזקה וגיבורה ומלאה כוחות, אני זוממת לדאוג שיהיה סקר קופות חולים בשבילנו. (גם אם זה יהיה דרך התקשורת)

כי מה שמאוחדת נותנת או לא, למדתי דרך הרגליים, אף אחד לא נתן מידע מסודר, ואף אחד גם לא יודע, מתוך המערכת.

ובניסיון לעבור לכללית, שאז הכנסתי את פרטיי לעמוד אינטרנטי שהכותרת שלו היתה: זכויות חולי פיברומיאלגיה בקופ"ח כללית.
אז מיטב המוחות של הקופה ניסו לברר לי מידע מסודר מה נותנים בכללית וחזרו עם ידיים ריקות.

ריקות כ"כ שזה אומר דרשני. כי יש דברים שאנחנו יודעות שיש מחולות אחרות.

אז גם היום של זה יבוא. שיהיה מידע שקוף ושקיף ושקפופי לכל חולי הפיברו / תת"כ מה כל קופ"ח נותנת.

את הצעד הבא בעניין הזה אני רוצה לקחת דרך הח"כ שאמר שהוא מטפל "בנו".
במקום להזיע את מה שהזעתי כבר עם כללית, אין לי שום רצון להזיע גם עם מכבי. רוצה שמישהו שמקבל משכורת של איש ציבור ישלח בשמי מכתב להנהלה של קופות החולים עם השאלה הזו.

לא בטוח שזה יביא תשובות, אבל לפחות יחסוך לי אנרגיות.
ומהי החוכמה שהמחלה הזו מביאה אם לא: לחסוך באנרגיות

בינתיים אני מתייגעת בתלך-תבוא עם התרופות ועם עוד דברים.
אבל אני לומדת ונהיית חכמה מרגע לרגע. ואני מחכה להם בסיבוב.

יום יבוא, ונקבל מידע מסודר. ואם זו לא תהיה אני שאביא אותו, אז זה יהיה מישהו אחר. כי זה חיוני.

תודה על הניחומים ועל עצם זה שיכולתי לקטר בפורום.  

כרגע היכולת שלי ללכת לבית מרקחת או לכנסת היא די אותו דבר: אפס. אז אני אשקיע כמובן את המשאבים בראשון.
אם לא נצחק אז נבכה
22/04/2014 | 19:54
26
היום מצאתי את עצמי אומרת לרופא: תשמע חבוב.

וכאילו זה לא מספיק, אז בגלל הפיברופוג מיד מלמלתי משהו כמו: וסליחה על הביטוי המקטין.

יענו, במקום להעלים את היציאה הזו, המוח הלא מחובר שלי שפך עוד נפט על המדורה, למקרה שמישהו פספס אותה

-----

לא סביר שאראה את פני שוב בקליניקה של הרופא הזה. לא רק בגלל ה"חבוב" שיצא לי. אלא כי הוא אידיוט, כמו רובם.
כשאמרתי לו שיש לי בעיה קוגניטיבית ושאני צריכה שהוא ידבר לאט, הוא אמר שיש לי חוש הומור בריא.

פיזיוטרפיה - כמה שאלות
18/04/2014 | 12:24
15
83
שלום לכולם
הייתי לפני שבוע בפגישה ראשונה אצל פיזיוטרפיסטית לפני שיבוץ לפיזיוטרפיה בקבוצה של חולי פיברומיאלגיה ומעבר לכל השאלות והבדיקות הגופניות המקצועיות שנראו " נורמליות " , היא שאלה אותי גם הרבה שאלות האם אני מסוגל לעשות פעולות שונות לבד כמו - סידור מיטה , לבקר חברים , ללכת 200 מטר בערך,לסדר מיטה, לעשות קניות , באיזה תדירות אני עושה קניות , ללכת לחברים , לעבוד בגינה , לנהוג באוטו ועוד ועוד  וכל דבר לדרג מ- 1 עד 10. עוד עניין מוזר - היא שאלה אותי על דיכאון , מצב רוח וכאלה ולדרג את זה . עם כל הכבוד מה זה קשור לפיזיותרפיטית ? יש לה הסמכה בבריאות הנפש ? למה היא צריכה את הנתון הזה ואיך זה אמור להשליך עם אופן הטיפול שלה ?  ועוד מטלה שהתבקשתי לעשות - היא נתנה לי דף שבועי עם כל שעות היום לכל יום ויום וצריך לכתוב כל מה שאני עושה במהלך היום - הכל הכל . אני לא מצליח להבין את העניין הזה - ממש הרגשתי כאילו היא מייצגת את חברת הביטוח . ממש אין לי מה להסתיר אבל נראה לי קצת מוזר כל הסיפור .
מה אתם אומרים ? גם אתם עברתם את זה ? זה נורמלי ? אם כן - למה באמת מעניין אותה כל השאלות האלה ?
באמת נשמע לי מוזר
18/04/2014 | 12:43
9
53
אבל לא לגמרי "לא לעניין".
הרבה פעמים היכולת שלנו לבצע פעולות פשוטות (שעליהן עובדים גם בפיזיו') קשורה גם למצב הרוח שלנו - ואצל חולי פיברומיאלגיה זה קשר שהוכח לא פעם ולא פעמיים!
אני מניחה שהיא פשוט שייכת לזן הזה של רופאים שמאמינים (ובצדק, לדעתי) בקשר הישיר הזה שבין גוף לנפש.
אבל בכל מקרה, לפני שהייתי באה לשאול את הפורום הייתי יושבת לדבר איתה על זה ולשאול ולהבין ממנה מה בדיוק האג'נדה שלה ואיך היכולת שלי ללכת לבקר חברים או לעבוד בגינה קשורה למה שאנחנו אמורים לעשות כאן.
מכל מקום, זה ממש לא "חברת הביטוח", לפחות לא לפי ההבנה שלי.

בהצלחה בטיפול ומועדים לשמחה,
כלנית
זה דרך קופת חולים כללית
18/04/2014 | 13:29
8
47
היא חילקה לי טפסים מוכנים עם לוגו של קופ"ח עליהם וכל תשובה ותשובה היא רשמה במחשב .
בנוסף , נניח שהייתי מדרג את מצב הרוח שלי 1 או 4 או 9 לצורך העניין , איך זה אמור לשנות את אופן הטיפול - לא ברור . גם התשובה שלה לא סיפקה אותי ( אולי כי אני לא מבין בתחום ... ) היא מילמלה משהו שהם עושים בדיקה מקיפה ואיפיון של החולים לפני תחילת הטיפול המעשי - משהו כזה ערטילאי ....
לי נתנו כזה בבריכה, בשביל לבדוק את השינוי
18/04/2014 | 13:38
6
48
אנחנו ממלאות מן טופס דומה פעם בשנה, אבל זה רק מטעם המדריכה, שלא שייכת לקופה. זה עוזר לה לראות את שינוי המצב לאורך זמן.
(וזה לא חובה)
18/04/2014 | 13:38
19
אמרו לי שדרך הקופה בכלל לא נותנים הידרותרפיה
18/04/2014 | 15:11
4
42
המנהלת אמרה שלא הוכח שהידרותרפיה עושה עבודה טובה יותר מבחינה פיזיולוגית מוטורית - אולי רק באספקט של ההרגעה ולכן זה לא מאושר דרך הקופה .
אולי צריך לריב איתם . אני עוד לא יודע .
לא לריב. ללכת פרטי
18/04/2014 | 20:36
40
זה כפי הנראה סדרי עדיפויות של הקופות עצמן איפה הן שמות כסף ואיפה לא. נשמע ממה שאתה מתאר שהם מקדמים את הטיפול הרב מערכתי, דרך ניהול מחלה, ולכן אולי לא נשאר להם כסף (מסכנים ) להידרו.

הידרו מומלץ לנו והוכח.
לא לכולם זה מתאים. אבל שווה לנסות.

המאמץ שאני הוצאתי על הטיפולי הידרו שהקופ"ח כן נתנה היו סיוט. מתמשך, עד שויתרתי על טיפולים שמגיעים לי, פשוט ויתרתי עליהם. כל הוצאת הנשמה מסביב היתה כל כל מיותרת. אם הייתי עושה את זה פרטי, הייתי מגיעה לתוצאות יותר טובות ופחות נשחקת ומבזבזת זמן ואנרגיה.

פרטי זה לא כ"כ יקר. אם זה בקבוצה זה יוצא 50 ש"ח לטיפול. 200 לחודש. ויש מקומות טובים שעושים את זה. לא שווה להלחם עם המערכת בשביל זה.

עדיף פרטי. זה מה שאני למדתי על בשרי.

כל סניף והשטויות שלו.. באיזה קופה אתה?
18/04/2014 | 21:56
2
29
במכבי וכללית אני יודעת שמאשרים. ואני יודעת שהסניף הספציפי נוטה לנקוט במדיניות שהוא בוחר, אני לא יודעת אם זה חוקי, או שפניה יותר גבוה תעשה הבדל.
בכל מקרה, אצלי צריך להביא המלצה מראומטולוג, ואת זה שולחים לפיזיותרפיה והם שמאשרים (או לא).
אני בכללית ומה שקרה זה
19/04/2014 | 23:15
1
34
שקיבלתי המלצה מראומטולוג ואז מנהלת הסניף אמרה שצריך קודם לעבור דרך הפיזיוטרפיה הכללית ושם אמרו לי שזה מה שנותנים ...
מה - הראומטולוג לא יודע מה מגיע ומה לא ? לא ברור
זה נקרא בירוקרטיה.
20/04/2014 | 00:25
19
מדהים. אני כבר הבנתי שבכללית יש איזה מערך
18/04/2014 | 20:30
41
שמותאם אלינו רק שאף אחד לא יודע לתת פרטים.

אני ממש רוצה לעבור קופה רק בשביל הדבר הזה. בינתיים יודעת שיש כאלה מרכזים בב"ש ובכפר סבא או פ"ת, מתבלבלת ביניהם.

זה מתקדם מאד מאד לעומת מה שיש במקומות אחרים. אפילו באיכילוב לא טרחו לעשות שום מעקב. לא לפני, לא אחרי ולא תוך כדי. גם אם מטופלות יוצאות בהמוניהן באמצע הטיפול כי המדריכה הרגה אותן.
זה לא מעניין אף אחד.

וכשאתה בא לדבר עם מישהו על זה, צועקים עלייך שהם הבית חולים הכי טוב בארץ ושאסור להעביר עליהם שום ביקורת.
איך מוסד רציני לא עושה בקרה על עצמו קודם כל.

רק עכשיו ראיתי שאתה בלשון זכר.
אתה כמובן לא חייב לענות על שאלות או לא לעשות שום דבר אם הוא לא ברור לך, וזה ממש חקוק בחוק שהם מחויבים לתת לך הסבר מלא לשביעות רצונך, לפני שאתה נותן את הסכמתך לטיפול.

אז כן להתעקש על הסבר. משהו ערטילאי שם אותנו במקו של חוסר ודאות, שהוא מאד מאד לא בריא למחלה שלנו.

בהצלחה
אני רוצה את הפיזיורפיסטית הזו
18/04/2014 | 20:23
4
49
באמת, אם את יכולה להגיד דרך איזו קופה ובאיזה איזור בארץ.

זה שהיא לא הסבירה לך, זה הטמטום היחיד.

מה שהיא עושה זה מה שאני מחפשת אחריו כבר המון המון זמן, ועכשיו הזמנתי כזו "חוברת עבודה" מחו"ל כדי לנסות לעבוד איתה. כי בארץ אני לא מוצאת מישהו שעושה טיפול כזה.

מה שאת מתארת זה אחד לאחד מה שנקרא: ניהול מחלה.

זה שהיא לא הסבירה זה לא בסדר. וזה אכן לא מוגדר בתפקיד של פיזיותראפיה, אבל אם זה מישהו שכן מוסמך לטיפול במחלה שלנו, אז ראיתי שבחו"ל גם פיזיותרפיסטים עושים את הטיפול הכולל וההו כה מומלץ לנו.

אז זה לא שהיא חורגת מתפקידה, נשמע שהיא דווקא מציעה לך את הטיפול הכי מדויק ורב תחומי. רק שאם היא לא הסבירה לך אז ברור שאת תרגישי שהיא שואלת שאלות לא לעניין.

הקונספט הוא לבנות "יומן מחלה", שסוקר את כל הסעיפים שהזכרת פה. מבחינת מאמץ פיזי, מאמץ רגשי, מצבי רוח (שכמובן הולכים יד ביד עם המחזור החודשי), כל הפרמרטים של התפקוד שלנו.
ולפי זה עושים תוכנית עבודה מדורגת, של פעילות פיזית שמותאמת לנו, כך שנוכל לאט לאט לעשות יותר ויותר אבל בלי להגיע לקצה התשישות.

ברצינות, אם את יכולה אפילו לתת לי את השם שלה בהודעה פרטית, אני אלך אליה פרטי. זה בדיוק מה שאני מחפשת כבר המון זמן.

אם יש לך עוד שאלות את מוזמנת לשאול. עוד לא קראתי מה האחרות הגיבו לך.

-----

רק לצורך הדוגמא: אם אתה מגיע לשיעור פיזיותראפיה ובאותו בוקר נגיד יצא שהחלפת מצעים, ואולי אפילו עשית כלים, זה מצוין שההפיזיו תדע מה לדרוש ממך פיזית, ובעיר מה לא לדרוש.

לי היה קטע מבאס עם מטפלת אלטרנטיבית, שבגלל הפיברופוג התבלבלתי ברחוב. הלכתי רחוב שלם עד שהבנתי שזה לא הרחוב הנכון. ואז מסע כומתה אליה.
אז אמרתי לה שאני צריכה זמן לנוח, אפילו אם זה על חשבון הזמן של הטיפול.
ולאכזבתי הרבה היא לא הבינה כלום, ורק זרזה אותי, והלחיצה אותי עם "אין לנו זמן". עוד לא חזרתי אליה, ואצטרך להסביר לה מהתחלה את המתמטיקה של המחלה הזו. כמובן שיצאתי ממנה מתה, והצטערתי שלא עצרתי את זה בזמן וביטלתי בזמן אמת.

תכף אני אקרא מה עוד כתבו לך.

בעיני את מקבלת את הטיפול המושלם, אבל יש פה בעיה שהיא לא מסבירה לך מה היא עושה, וזה אומר דרשני גדול מאד.
אז אם את מחליטה להמשיך איתה, תבקשי ותדרשי לקבל הסבר על כל התהליך.

לא רק אנחנו צריכים לענות על שאלות, להיפך אנחנו ה"לקוח / פציינט" ולנו מגיעות תשובות קודם כל, לפני הכל.

בהצלחה

זה בדיוק
30/04/2014 | 22:28
3
6
ניהול מחלה.

וזו הגישה שהכי מומלצת בספרות הרפואית להתמודדות עם פיברו.
תודה עופרה
02/05/2014 | 23:39
2
143
אכן בזכותך התקדמתי מאד עם ההבנה של הדבר הזה.

ולשמחתי מצאתי תוכנית כזו שאני יכולה לעשות עם "חוברת עבודה" וסי.די של פסיכיאטרית שגם היא חולה במחלה שלנו ויש לה לקיניקה לטיפול מקיף שכזה, בקנדה.

כאשר זה יגיע אלי (עדיין בדרך מניו יורק) ואני אתחיל לעבוד עם זה, אני כמובן אשתף את יושבי הפורום הקדוש הזה.

זה נתן לי הרבה תקווה, אחרי שהתאכזבתי ממה שיש בארץ, שזה בעיקר אין.

תודות,

בבקשה
03/05/2014 | 23:58
1
1
מעניין לשמוע על החוברת והסי.די.
אני עושה את זה פשוט עם נייר ועט...

חשוב לנהל את המחלה הזאת. אחרת היא מנהלת אותך.
והנה -- את רואה, גם בארץ יש אנשים שעוסקים בזה.
בהצלחה בפרויקט!

אשמח לשמוע עוד על הנייר ועט
21/05/2014 | 22:36
1
אפשר גם בפרטי.

עד שתגיע החוברת אני כבר בערך שנה עושה את זה עם פורמט מודפס ומילוי הנתונים בעט.

אשמח להשוות טכניקות.

אם את רוצה אוכל לתת ל את הלינק לחוברת העבודה הזו. היא להורדה חופשית לכל דורש. אני העדפתי להזמין את החוברת המקורית + הסי.די. אבל זה לוקח זמן עד שיגיע.
סכמ"ש חול המועד (בהופעת אורח של סיגל)
17/04/2014 | 23:31
4
51
לו רציתן דבר אחד מהאביב, מה הוא היה?

כשהאביב מתעורר מתוך החורף, מה מתעורר בכן? מה תרצו לעורר?

נניח שהייתן צריכות להזדרז ולצאת מהבית, על מה הייתן מוותרות - להתאפר / להחליף פיג'מה / לסחוב מזוודה / לתת לבצק לתפוח?

מאיזו "עבדות" השתחררתן השנה?

מאיזו אתן שואפות להשתחרר?

אם היינו ממחיזים את חד גדיא, איזה תפקיד היית לוקחת?

הגדירו (בעולם מושלם או בעולמנו אנו), מתוך נקודת הנחה שדבר כזה אכן אפשרי - "פיברואית/תת"כניקית בת-חורין":

הדבר השימושי ביותר למעירגיזניקית נגד מצות:

מה עושה פיברואית/תת"כית כשהמשפחה מעייפת", וכו':  

ציטוטים של תגובות שקיבלתן מהסביבה לפי - חכם, תם, רשע, ושאינו יודע לשאול:

מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות?
 
לחיי מה נרים כוסית?
מסכמ"שת
18/04/2014 | 13:34
33
לו רציתן דבר אחד מהאביב, מה הוא היה? - שיהיה כמו באירופה (ארוך, לא תזזיתי ועם גשמים קלים)

כשהאביב מתעורר מתוך החורף, מה מתעורר בכן? מה תרצו לעורר? - חשק ללבוש חצאיות..?

נניח שהייתן צריכות להזדרז ולצאת מהבית, על מה הייתן מוותרות - להתאפר / להחליף פיג'מה / לסחוב מזוודה / לתת לבצק לתפוח? - מה שלא הייתי מוותרת עליו זה התרופות.

מאיזו "עבדות" השתחררתן השנה? - אממ.. הפסקתי לעבוד.

מאיזו אתן שואפות להשתחרר? - זאת שהנפש שלי יוצרת עבורי

אם היינו ממחיזים את חד גדיא, איזה תפקיד היית לוקחת? - בטח הגדי

הגדירו (בעולם מושלם או בעולמנו אנו), מתוך נקודת הנחה שדבר כזה אכן אפשרי - "פיברואית/תת"כניקית בת-חורין": - שאלה קשה. אני אחשוב על זה.

הדבר השימושי ביותר למעירגיזניקית נגד מצות - לא לאכול מצות! פועל כמו קסם.

מה עושה פיברואית/תת"כית כשהמשפחה מעייפת", וכו' - מוצאת חדר שקט לישון בו... וחתול שיתכרבל איתך.

ציטוטים של תגובות שקיבלתן מהסביבה לפי - חכם, תם, רשע, ושאינו יודע לשאול - אוי, זה היה מזעזע, הדודה ההיא מהסעיף הבא הסבירה לנכדתה בת ה-4 שאבא שלה (הבן של הדודה), הוא הרשע מההגדה.

מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות? - שאני והאחים מרדנו ועשינו מרתון סטארקטרק (עונה ראשונה!) במקום ללכת לסדר המזעזע שאחת מדודותי נוהגת לעשות, ושאליו ההורים שלי הסכימו ללכת השנה (והתחרטו. מאוחר מדי).

לחיי מה נרים כוסית? - שנפסיק לרצות להרוג גויים כל הזמן
וואוו סכמ"ש חול המועד...
19/04/2014 | 21:31
23
לו רציתן דבר אחד מהאביב, מה הוא היה? ריח של פריחת ההדרים. זה  הריח של הילדות שלי, ויש בו בשבילי המון תקווה.

כשהאביב מתעורר מתוך החורף, מה מתעורר בכן? מה תרצו לעורר? בעיקר מתעורר בי הרצון שהחורף יחזור.

נניח שהייתן צריכות להזדרז ולצאת מהבית, על מה הייתן מוותרות - להתאפר / להחליף פיג'מה / לסחוב מזוודה / לתת לבצק לתפוח? על כולם. אני לא מתאפרת, הפיג'מה שלי היא שרוואל וחולצה - אני יכולה ללכת איתה מחוץ לבית (ככה הלכתי לבחירות לכנסת לפני שנה), מזוודה? אולי המנשא של מישה כשהיא בתוכו, לתת לבצק לתפוח אומר שצריך להכין בצק - למי יש כוח לזה בחום הזה.

מאיזו "עבדות" השתחררתן השנה? לא יודעת. הדיכאון השנה פחות משמעותי מהשנים הקודמות. סוג של השתחררות מעבדות.

מאיזו אתן שואפות להשתחרר? מהעבודה בחנות. בשביל זה אני צריכה עוד שעות עבודה באוניברסיטה. בשביל זה אני צריכה לסיים את התואר. בשביל זה אני צריכה לכתוב תזה. בשביל זה אני צריכה שהמנחה שלי תאשר לי את הצעת התזה. זה עוד לא קרה. סבלנות.

אם היינו ממחיזים את חד גדיא, איזה תפקיד היית לוקחת? מלאך המוות. הוא לא רע, הוא רק עושה את העבודה שלו.

הגדירו (בעולם מושלם או בעולמנו אנו), מתוך נקודת הנחה שדבר כזה אכן אפשרי - "פיברואית/תת"כניקית בת-חורין": לדעתי, עולם בו לכל אחת/אחד יש את כל האמצעים והעזרים כדי לעשות הכל.

הדבר השימושי ביותר למעירגיזניקית נגד מצות: כמו מעליי, לא לאכול מצות!

מה עושה פיברואית/תת"כית כשהמשפחה מעייפת", וכו': מוצאת פינה נעימה ושמה ראש.

ציטוטים של תגובות שקיבלתן מהסביבה לפי - חכם, תם, רשע, ושאינו יודע לשאול: מכיוון שהחג הזה מאוד מכביד עליי, אני אוטומטית שוכחת כל דבר שנאמר בו. סוג של מנגנון הגנה השרדותי שכזה.

מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות? שבכל הלילות אנחנו לא משבחים ומעודדים השמדה של עמים אחרים.

לחיי מה נרים כוסית? אהבה ובריאות.

נועה.
מסכמשת
19/04/2014 | 23:52
1
32
לו רציתן דבר אחד מהאביב, מה הוא היה? - אני עם ריפנזל. שיהיה ארוך, שלא יהיו בו שרבים וחמסינים, שילווה בגשמים קלילים ובעיקר בפריחה מהממת. בשביל זה אמנם צריך חורף גשום, אבל זה מהסיפור הכחול, לא כאן.

כשהאביב מתעורר מתוך החורף, מה מתעורר בכן? מה תרצו לעורר? - בשנה הנוכחית בעיקר מתעוררות אלרגיות משונות שלא ידעתי על קיומן. אבל הכי הייתי שמחה אם סתם הייתי מתעוררת.

נניח שהייתן צריכות להזדרז ולצאת מהבית, על מה הייתן מוותרות - להתאפר / להחליף פיג'מה / לסחוב מזוודה / לתת לבצק לתפוח?
את האיפור יש לי בתיק (שהייתי סוחבת איתי בכל מקרה, כי יש בו נייד וארנק ועוד שאר דברים חשובים) והוא ממילא בסך הכל רק ליפסטיק, אז זה לא כזה קריטי. להחליף פיג'מה זה טיפשי, כי מה רע בזו שעלי? לסחוב מזוודה - אולי הייתי עושה את זה. מניחה שזה תלוי כמה זמן היה לי להתארגן על עצמי קודם. אבל בצק? מי מניח בצק לתפוח אם אומרים לו שאוטוטו הוא צריך לצאת מהבית?! מקסימום עושים בלילה, לוקחים אמגזית ועושים בדרך פנקייק.. ההגיון הזה של בני ישראל לא הגיוני בעיניי בכלל.

מאיזו "עבדות" השתחררתן השנה? מהמרצה שעבדתי אצלה בסמסטר הקודם.

מאיזו אתן שואפות להשתחרר? יש כמה. אם נצליח, נחזור לדווח.

אם היינו ממחיזים את חד גדיא, איזה תפקיד היית לוקחת? האמת שנעה צודקת לגמרי בקטע עם מלאך המוות, אבל לא חושבת שהייתי רוצה לשחק אותו. נראה לי שאני הולכת על אחד משני הזוזים.

הגדירו (בעולם מושלם או בעולמנו אנו), מתוך נקודת הנחה שדבר כזה אכן אפשרי - "פיברואית/תת"כניקית בת-חורין": קודם כל תגדירי פיברואית/ תת"כית לא בת חורין. כי להיות בן חורין זה לא קשור למחלה כזו או אחרת, אלא לתפיסה של עצמך בעיני עצמך. למה אתה מוכן לעשות ומה לא, למי או למה אתה מוכן להשתעבד או לא. ולהיות חולה זה לא קשור לשיעבוד דווקא. אולי אפילו דווקא מתוכה אפשר למצוא את הדרך אל החירות ואל האושר בצורה טובה ומהירה יותר.

הדבר השימושי ביותר למעירגיזניקית נגד מצות: הרבה הרבה ירקות. עובד נגד מצות ובעצם נגד ובעד כל דבר אחר. ובכלל, אחלה של מנהג לאמץ.

מה עושה פיברואית/תת"כית כשהמשפחה מעייפת", וכו':  פיברואית חכמה לא היתה נוסעת למשפחה שלה בכלל. לא לשבת חוהמ"פ ולא לחג השני. אבל כנראה שזו שעונה כרגע היא לא כזו פיברואית חכמה, אז עדיף שתשתוק..

ציטוטים של תגובות שקיבלתן מהסביבה לפי - חכם, תם, רשע, ושאינו יודע לשאול: אר יו קידינג מי? גם לזכור מי אמר מה וגם לסווג לפי ארבעת הבנים. עזבי, מכיוון שאני לא חושבת שאנשים אומרים את מה שהם אומרים מרוע או רשעות, ומכיוון שאת רובם ממילא אי אפשר לסווג כחכמים, עדיף שנסווג אותם תחת "תמימים", ואלה שממילא לא יודעים במה מדובר ואנחנו צריכים להסביר להם הכל הם "שאינם יודעים לשאול" וזהו. למה לדבר דברים רעים על בני אדם?

מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות? אני עד היום לא מבינה למה אנשים טורחים לשלוח ברכות המוניות בחג הזה דווקא. בראש השנה מילא, זו תחילת השנה והכל. אבל מה לכל הרוחות מיוחד דווקא בפסח שכולם מרגישים צורך לשלוח סמסים המוניים ומיילים בתפוצת נאט"ו עם "חג אביב/ חירות שמח"? למה בשבועות לא מפציצים במיילים? למה בפורים אנשים לא כותבים "השתכרות נעימה"? מה השוס הגדול של החג הזה?!

לחיי מה נרים כוסית? לימים טובים יותר, רגועים יותר, בחיק המשפחות שאנחנו נבנה לעצמנו, בעזרת השם!
ניחמת אותי.
20/04/2014 | 00:25
19
וכידוע: מי שניחם אדם אחד כאילו ניחם עולם שלם וכו'

כתבתן מלא דברים חמודים לאללא. ואני מקווה להגיב מתישהו.
אני די על הפנים, עד אתמול עוד הצלחתי "להעמיד פנים" איכשהו.

אבל יוצא איפה שזה שלא הצלחתי להגיע למשפחה לא לליל, לא לשבת חול המועד וכבר ברור שגם לא לחג שני  - מוציא אותי חכמה
לפי מה שאת כותבת.

תודה. שינית לי את נקודת המבט ברגע אחד.




חגביב שמח!!
14/04/2014 | 13:00
7
60
בין שלל הברכות המוזרות שאנשים רואים לנכון לשלוח ערב חג הפסח (למה בערב שבועות, למשל, לא מקבלים שלל ברכות כמו בערב פסח? מה השוס הגדול של החג הזה?) קיבלתי גם שיר שמאוד אהבתי ומצאתי לנכון לחלוק עם הפורום כברכת חג.



כָּל אָדָם צָרִיך מִצְרַיִם/ אמנון ריבק

כָּל אָדָם צָרִיך שֶׁתִהְיֶה לוֹ

אֵיזוֹ מִצְרַיִם,

לִהְיוֹת מֹשֶׁה עַצְּמוֹ מִתּוֹכָה

בְּיָד חֲזָקָה,

אוֹ בַּחֲרִיקַת שִׁנַּיִם.

כָּל אָדָם צָרִיך אֵימָה וַחֲשֵׁכָה גְּדוֹלָה,

וּנְחָמָה, והַבְטָחָה, וְהַצָּלָה,

שֶׁיֵּדַע לָשֵׂאת עֵינָיו אֶל הַשָּׁמַיִם.

כָּל אָדָם צָרִיך תְּפִלָּה

אַחַת,

שְׁתֵהֵא שְׁגוּרָה אֶצְלוֹ עַל הַשְּׂפָתַיִם.

אָדָם צָרִיך פַּעַם אַחַת לְהִתְכּוֹפֵף -

כָּל אָדָם צָרִיך כָּתֵף.

כָּל אָדָם צָרִיך שֶׁתִהְיֶה לוֹ

אֵיזוֹ מִצְרַיִם,

לִגְאוֹל עַצְּמוֹ מִמֶּנָּה מִבֵּית עֲבָדִים,

לָצֵאת בַּחֲצִי הַלַּיִל אֶל מִדְבַּר הַפְּחָדִים,

לִצְעוֹד הַיְשֵׁר אֶל תוֹך הַמָּיִם,

לִרְאוֹתָם נִפְתָחִים מִפָּנָיו לַצְּדָדִים.

כָּל אָדָם צָרִיך כָּתֵף,

לָשֵׂאת עָלֶיהָ אֶת עַצְמוֹת יוֹסֵף,

כָּל אָדָם צָרִיך לְהִזְדָקֵףְ.

כָּל אָדָם צָרִיך שֶׁתִהְיֶה לוֹ

אֵיזוֹ מִצְרַיִם.

וִירוּשָׁלָיִם,

וּמַסָּע אָרוֹך אֶחָד,

לִזְכּוֹר אוֹתוֹ לָעַד

בְּכַפּוֹת הָרַגְלַיִם.

מאחלת לכולנו שנזכה להשתחרר מהמצרים (ומהמיצרים) שלנו, לא רק אלה שהמחלה מציבה בפנינו, אלא גם אלה של החיים הפרטיים - איש איש ומיצריו הוא.
שנזכה ללכת בזקיפות קומה, לדעת שהתגברנו על המכשולים שלנו, שהגענו לאן שהגענו בזכות ולא בחסד, ושנדע לזכור תמיד, שגם לדרך היתה איזו משמעות וחשיבות וחלק בעיצוב שלנו.

חג חירות שמח לכולכם/ן,
ותודה שאתם פה - בלעדיכם כל זה לא היה שווה את זה.

אוהבת,
כלנית
14/04/2014 | 15:02
22
קראתי את השיר הזה אי שם מזמן בלא יודעת איפה.

והוא כל כך נכון לאמונות שלי ולדרך החיים שלי, והיום עוד קצת יותר-תודה רבה יקירתי על כזה תזמון מושלם ומציאת המילים בשבילי.

חג-שמח-וכל-שלל-הברכות!
חג שמח! שיר מקסים
14/04/2014 | 17:24
22
ותודה שאת פה :)
חג שמח לכולם. הפסקה מכאבים, נשיקות וחיבוקים
14/04/2014 | 22:32
36
עם משפחה וחברים
טיולים ואירועים.
הרבה ירוק ועננים

פשוט שיהיה לכם יותר בריא ונעים.
חג אביב שמח ופורח
15/04/2014 | 11:20
21
ננקי ממכאובים ומצוקות

שקט ורגוע בגוף ובנפש

חג של מזור ורוגע
שיר מקסים ! ושיהיה חג שמח
15/04/2014 | 12:21
13
תודה. על כל המילים
15/04/2014 | 16:27
1
25
גם השיר וגם מה שאת כתבת. מרגש, מקסים ובעיקר משמעותי.

חג שמח ומלא נשמה
תודה כלנית...
17/04/2014 | 18:50
19

מילים שנכנסות ישר ללב, כמה חוכמה ואור בתקופה לא פשוטה..

ותודה שהזכרת לי/לנו שהדרך עצמה לא פחות חשובה.
פינת המשפט המחייך!
13/04/2014 | 21:47
1
56
אם מישהו אומר לכם שאתם שמים יותר מדי פרמז'ן על הפסטה שלכם, תפסיקו לדבר איתו, אתם לא צריכים כזאת שליליות בחיים שלכם.

פסח קל,
נועה.
מעולה. משובח. והכי מתאים לפסח כמובן
14/04/2014 | 00:52
22
וזה אמיתי לגמרי. מהחיים. יש אנשים שאומרים את זה.

ודווקא ג'יאנלוקה שהוריש לי חתיכת פרמז'ן שמשקלה בזהב, אי אז בחורף סגרירי ונעים באנגליה, לא העיר לי על כמות הפרמז'ן
סכמ"ש פסח (שבת הגדול)
11/04/2014 | 15:03
10
58
קודם כל:

מה נשתנה?

----

רציתי מאד לעשות סכמ"ש ברוח החג. אבל גם אין לי יצירתיות במיוחד, וגם כמעט כל דבר שאני חושבת עליו הוא די על צד השלילה.
אז ברוח החירות, אני נותנת לכן לסמכ"ש באופן חופשי, פתוח ויצירתי אם אפשר, את השבוע שחלף ולמעשה סכמ"ש זה תקף עד לערב החג.  

----

כמה רעיונות משלי:

קושיות שאתן שואלות:


עשר מכות פיברו/תת"כ:
רק אם בא לכן לעשות. (אתמול שמעתי רופא שקורא למה שאנחנו עוברות פיברו דלא רוזה )
אפשר לעשות עם הזרת בתוך היין ו"לזרוק" החוצה את המכות.

דיינו, אפשר גם לעשות שרשור נפרד.
לדוגמא: אילו רק היתה לי בעיה קוגנטיבית ולא היתה תשישות – דיינו; אילו היו לי רק בחילות וסחרחורות ולא היה כאב ראש אימתני – דיינו; וכיוצ'
זה מה שעולה לי, אם יש לכן דיינו חיובי - עוד יותר טוב


תזכורת לעייפים שבינינו, שלא לומר מותשים: בערב פסח עצמו אסור באיסור חמור לעשות כל מלאכה, רק אם היא הכנה לחג. אז תזכרו את זה

מסכמשת כרגיל
13/04/2014 | 00:35
1
42
פסח עוד לפנינו אז לא רוצה להכניס מהקודש (היומיום) למעצבן (החג), בעיקר כי שונאת את החג הזה ועוד יותר שונאת אותו לבד, והכי שונאת אותו במצב שלי השנה (למרות שלפני עשור הגעתי לפסח ששנאתי עוד הרבה יותר מהפעם, ומאז, תודה לאל, לא הגיע למצב כזה גרוע!).

אז בגלל שאין קריטריונים, מסכמשת ברוח החופש והחירות, בלי.

אז בגדול היה לי שבוע עייף ולא קל. החדר שלי היה נראה כמו הצרות הכי גרועות שלי (אמרתי למישהו השבוע שאם כמדריכת שיקום הייתי מגיעה לבית שהיה נראה כמו החדר שלי, הייתי מסרבת לקחת על עצמי את הטיפול באותו בנאדם.. עד כדי כך זה היה זוועה!). הנורא בכל הסיפור היה, שהתשישות שלי היתה כל כך גדולה, שכל פעם שהתחלתי קצת הייתי ממש מתעייפת ולא מסוגלת להמשיך. ורק הידיעה שאני חייבת לעשות את זה, היא לבדה גרמה לי "לברוח" אל התשישות שוב ושוב.
המזל היה שהחלטתי שעד יום שישי (כולל) זה ייגמר, ביי הוק אור ביי קוק. ועך הגיע לו יום שישי האחרון שבו פשוט, שלב אחרי שלב, כל מה שסודר  ונוקה יצא מהחדר וחיכה במסדרון/ מטבח/ סלון.
אחרי 5 שעות של עבודה מסיבית החדר גמר להסתדר ולהתנקות ואפילו הספקתי לנקות את התריס (המצאה נהדרת לענייני אור/ חושך, אבל ברור שמי שהמציא אותו היה גבר שלא חשב על אופציות הניקוי שלו) ואת החלון.
עכשיו החדר נראה כמו.. ובכן, כמו בערב פסח: מסודר כל כך שברור שכל חפץ, ולו הקטן ביותר, שיונח שלא במקום, ישר יפתח את הפתח לבלגון חוזר.לכן בינתיים משתדלת לשמור עליו ככה. שלפחות שבוע יחזיק מעמד, עד אחרי פסח. אחר כך נראה כבר...

לגבי שאר החיים שלי, הממ.. תשישות אמרתי, לא קניתי בגדים חדשים לחג וקצת מתבעסת מזה, צריכה שינוי מאסיבי בחיים שלי וחוץ מזוגיות לא באמת מצליחה לחשוב על איך עוד אפשר לשנות ולאהוב את השינוי. וזהו בערך.
מחר לוקחת יום חופש לעבוד על הסמינריון שלי. הסתבר לי שאוכל עוד להגיש אותו, ככל הנראה, כדי לקבל את התואר עם שאר חבריי לתואר, וחושבת לנסות להדביק את הפער.
ומחכה מאוד לפגוש את האחיינים שלי בחג. הקטנים פשוט בונבונים שכאלה.. מחכה לאכול אותם כבר!!
בפסח עצמו צפוי טיולון צפונה (פסטיבל עינגב לשירי א"י) אבל לא הרבה מעבר לזה. וזהו בערך.

מקווה שלכולכם/ן יש תכניות טובות ושוות לחג, שיש לכם אנשים שאתם אוהבים ורוצים להיות איתם בליל הסדר, ושמצפה לכם חג נעים בחיק המשפחה ו/או החברים,
כלנית
קודם כל שאפו על הניקיון והסדר
13/04/2014 | 02:13
27
הגעת לפסגת ההימלאיה

שנית: איזה כיף לשמוע שיש עוד מישהו ששונא את החג הזה.

זה החג השנוא עלי ביותר. שבועות הוא החג האהוב ביותר.

טראומות ילדות, מלילות סדר שמדקדקין ב"הגדת לבניך", עד שהבניך כבר מאבדים דופק. עד שמגיעים ל"שולחן עורך" כבר הייתי על סף עילפון, כי חוץ מהכזית שאוכלים שעות לפני שמגיעים לשולחן עורך, אתה מורעב ברמות קשות. וכמעט אוכל את המפה...

חג קשה.



מקובל עלי שזה היה צריך להיות סכמ"ש רגיל, אבל רציתי משהו מרוח החג שממש ממשמש ובא.

אני חושבת שמתוך דבקות בעניין החירות בשבוע הבא ביום חמישי לא יעלה סכמ"ש. אלא אם יהיו דרישות מצד הציבור הקדוש שפה.

ואחרי החג, משמע במימונה, נעשה סכמ"ש של כל החג. מקובל?
למען הרב תרבותיות - היום הפסחא
13/04/2014 | 13:32
25
של הנוצרים הקתולים.

אז ברכות. ושתהיו לארנב ולא לביצה  
אם הוא תקף עד החג
14/04/2014 | 09:55
3
40
אני לא באיחור. בכלל. לשם שינוי

כיוון שמסתבר שלא רק אנשים חולים סובלים מאבק הבנייה, הקיבוץ החליט לסלול את הכביש המשופץ כבר עכשיו ולא לחכות עוד כמה חודשים. שני החלונות בחדר השינה, גדולים ומלאי אור וירוק, היו מוגפים כל החורף ואני מאחוריהם. אבל עכשיו שלא עולים משם ענני אבק, פתחתי לרווחה את שניהם וריחרחתי באושר. מכירים את הרירוח המסוקרן של הכלבים כשיש משהו מעניין - ככה בדיוק. והאביב שלי, האביב האהוב שלי, נכנס לחדר בכל שובביותו. גם אני יוצאת אליו יותר, ההליכות שלי כבר מגיעות מהמרפסת אל הכביש, שזה ארבעים צעדים לפחות, ואני מקפידה להיות כמה שיותר זקופה כדי לא ליפול גם כשהשביל לא ישר. הצעדים הולכים ומתרבים לאיטם, האביב הולך ומתפתח.

ועוד חיוך חסר תחליף שאספתי אתמול: בים, על המזח, בסוף השפל. תחילה ישבתי על שרול, אחר כך קמתי על רגליי ונאחזתי במעקה המאוד נוח ששם. הגאות החלה לבוא, יכולתי לראות איך הגלים מגיעים כל פעם קצת יותר רחוק, נשארים כל פעם קצת יותר זמן. עמדתי בשקט ונתתי לים למלא גם אותי מלח וכוחות.
חבל שבמצלמה החדשה שלי חסר כרטיס זיכרון, הייתי מראה לכן שחף צד דג וכמה גדול היה החיוך שלי.

ויויאן, הנה לך לא-סכמ"ש לתפארת. מספיק חופשי?
הכי חופשי
15/04/2014 | 17:46
2
18
שיהיו מעתה רק דרכים סלולות... וחיוכים.

לא סלולות במובן של שלמת בטון, אלא נהירות, קלות וברורות ויציבות  

התיאור של הגאות והשפל מקסים. מים זה טוב

יש ברכה ביהודית כשמישהו קונה נעליים חדשות, אז אומרים: שתלך בדרכים ישרות.

אז כל הכבוד על ה-40 צעדים! ועל זקיפות הקומה ועל החיוך
והיום הגעתי עד החנייה!
15/04/2014 | 20:23
1
25
תוספת מכובדת של צעדים. אני את שלי עשיתי
15/04/2014 | 21:00
5
אני די , לא נראה לי שאצליח לסכמש
15/04/2014 | 13:32
2
55
אבל נותנת את הקטע שהכי בידר אותי. ההגדה מסופרת בחתולית:

http://www.mako.co.il/nexter-internet/viral-gifste...

נקרעתי מצחוק! תודה
16/04/2014 | 01:28
12
תודה על הלינק! איך צחקתי!!
18/04/2014 | 13:43
3
שלום בנות יקרות. מתחילה לקחת ליריקה. אבל
07/04/2014 | 21:10
15
143
כתוב בתופעות לוואי בין הראשונים שיש סיכוי טוב להשמנה
ואני גם ככה תופחת מאיזושהי סיבה כמו סופגניה
אני מדברת קרוב ל12 קילו בשלושה -ארבעה חודשים
הבנתי שיש סיכוי טוב למזור מכאבים אבל ממש מפחדת מעוד השמנה כי באמת כבר אין לאן
ופעילות גופנית בינתיים לא אפשרית בגלל הכאבים החזקים.
זה כמו מקל וגזר
מי לוקחת?
מי יודעת?
מי יכולה בעד או נגד?
לא לוקחת ליריקה, א-ב-ל
07/04/2014 | 22:51
101
וזה אבל חשוב מאוד שצריך לזכור ולשים לב אליו עם הרבה מהתרופות שאנחנו לוקחות:
כשכתוב שאחת מתופעות הלוואי זה השמנה - הכוונה היא לא שהתרופה תשמין אותך, מילולית, אלא תגרום לתיאבון מוגבר יותר, או במילים אחרות, ה"סמן" הזה, במוח, שאמור להודיע לנו שאנחנו כבר שבעים ולא צריכים עוד אוכל, יפגר קלות, או כבדות, ויודיע לנו רק אחרי יותר זמן שאנחנו אכן מיצינו וכבר שבענו ואין צורך בעוד אוכל.

כאן נכנסים כל ה"טריקים" של הדיאטניות לפעולה, כי באמת שאין צורך לאכול יותר מכרגיל. במיוחד לא אם אנחנו מודעות לבעיה:
קודם כל, לא לשתות משקאות מוגזים או מתוקים במהלך הארוחה. אם את חייבת לשתות במהלך הארוחה - רק מים!
שנית, אכלי הרבה הרבה ירקות. גם תוך כדי הארוחה וגם בין לבין. הכמות המומלצת ביחסים של חלבון/ פחמימה/ ירקות היא רבע צלחת חלבון, רבע צלחת פחמימה וחצי צלחת ירקות.
שלישית, אחרי שאת גומרת צלחת של אוכל, תני לעצמך מנוחה של 20 דקות לפני שאת מחליטה אם להעמיס עוד על הצלחת או לא. בעשרים הדקות האלה מותר לך לשתות רק מים. אם את באמת עוד רעבה, תישארי רעבה גם אחרי עשרים הדקות האלה. אם לא, אז מזל שלא מילאת שוב את הצלחת...

מכל מקום, אם יש לך בעיה רצינית של עליה במשקל- הכי טוב שתפני לדיאטנית טובה (אפשר דרך הקופה ואפשר פרטי) ואם את יכולה, אז תנסי גם איזה ספורט פעמיים-שלוש בשבוע.

תרגישי טוב!
קודם כל שיהיה בהצלחה עם הליריקה
07/04/2014 | 23:08
3
86
לא לקחתי אותה אבל לקחתי הרבה כדורים שעשו לי כל מיני תופעות לוואי, חלקן ממש לא נעימות.

נראה לי שקודם כל תראי אם היא עושה לך שינוי לטובה. תני לה צ'אנס.

מנסיוני אני יכולה להגיד שהיו כדורים שפחדתי מתופעות לוואי מסוימות שלהם, ובסוף היו לי תופעות אחרות לגמרי, מכיוון אחר שלא צפיתי.
אז אין לדעת.

אם תמצאי את התרופה שעוזרת לך, אז תוכלי גם לעשות הליכות, וב"ה גם יותר מזה

אני מאד מבינה אותך, וחושבת שדימוי עצמי זה משהו שלא צריך לזלזל בו.

אם זה מטריד אותך, עם ובלי קשר להתחלת הליריקה, אולי תנסי למצוא דיאטנית טובה. דרך קופ"ח נפלתי גם על טובות וגם על לא. אז זה תלוי, צריך למצוא מי מתאימה לך, ו"מדברת" בשפה שלך.

ויחד איתה, יד ביד, עם הסבר של היכולות שלך עם המחלה, אולי היא תלווה אותך למשקל האופטימלי שלך, כרגע. או לפחות תעזור לצמצם השמנה נוספת, גם זה משהו

אני יודעת שזה לא פשוט בכלל, בכלל.

תנסי לחשוב על מצב שעם הליריקה (או כדור אחר שתמצאי כנכון) תגיעי גם ליכולות פיזיות יותר טובות, וגם לירידה במשקל.

לא תמיד החיים הם מקל וגזר, לפעמים יש גזר עם גזר
וזה בהחלט שני יעדים שיכולים ללכת יפה ביחד, ולשרת זה את זה.

וגם אם כרגע אין לך כוחות להתמודד עם הנושא של המשקל, אז זה יגיע מתישהו. החיים נזילים, למדנו את זה על בשרנו הרי. והם לא תמיד נזילים כלפי מטה. יש עליות וירידות.

עם סבלנות, אני מקווה שמצבך ישתפר בכל החזיתות. אני מאמינה שזה כמו כדור שלג, רק בקטע טוב, שככל שיש השתפרות אז זה רק מאפשר עוד ועוד השתפרות.

רק אנחנו צריכות לזכור, לא למשוך את עצמנו רחוק מדי.

-- טיפ פרקטי. בשבועות האחרונים אני לא מסוגלת לדאוג לעצמי לתזונה. ושבוע שעבר הייתי בירושלים, ויש שם מקום ותיק מאד של אוכל צמחוני וטבעוני, והעיקר טעים. וקניתי כמה מגשיות לשבוע קדימה.

אכלתי מצוין. וזה בשורה התחתונה עולה אותו דבר. לבן אדם אחד אני לפחות יכולה להגיד. למשפחה זה בטוח יוצא יותר יקר מאשר לבשל. אבל גם אם תקני רק לעצמך אוכל שמתאים למה שאת צריכה עכשיו מוכן, זה שווה את זה.
ואני יודעת שאת לא עובדת והלחץ הכלכלי מעיק בוודאי. אבל קודם כעל הבריאות שלנו

יווו.. געגועיי לויליג' גרין
09/04/2014 | 00:54
2
55
נכון שלשם התכוונת?
ברור! כשאני גרתי בירושלים הם עוד היו במדרחוב
09/04/2014 | 12:47
1
38
ומאז הם עברו לקינג' ג'ורג'.

הם כאלה מיוחדים ומקסימים. געגועי גם כן.
לכן קפצתי על ההזדמנות ברגע שנקרתה לי. וקניתי אוכל לא רק לאותו רגע, אלא גם קדימה
כמובן שרחוב יפו
09/04/2014 | 15:52
25
מלא טעויות יש לי מלא. פיברופוג

רוצה להגיד מילה אחת יוצאת לי אחרת.

טוב, חוץ להשתעשע מזה אין עוד מה לעשות Life according to Sigal
בשבילך קקטוס
08/04/2014 | 11:54
79
שיבואו לך ימי פריחה, ומהר
בהצלחה עם הליריקה, ללא תוספות מיותרות

צולם בגן הקקטוסים בגני יהושע
תודה לכולם ותודה לדליה על קקטוס המוקדש לקקטוס
08/04/2014 | 14:25
1
44
לא כתבתי הרבה כי אני במאבק קשה עם דיכאון רציני

אחד החברים שלנו חולה במניה דיפרסיה
בפעם האחרונה  שראיתי אותו הוא היה בשיא המניה
ז"א שמח ופעיל מדורבן כהוגן
לפני יומיים שמעתי והוא ירד לדיפרסיה קשה ומאושפז
אמרתי-הינה לך יש מצבים יותר קשים, תשימי את זה לדוגמא לפני הדיכאון

אבל מה
צרת אחר הפכה לנחמה שלי?
מה זה אומר עלי...
לא צרת רבים, לכל אחד יש את הצרות שלו
08/04/2014 | 16:16
39
והן לא בהיררכיה, בתחרות מי סובל יותר.

אבל מבחינת לקיחת פרופורציות זה בהחלט חשוב להסתכל סביבנו גם.

גם לי יש חבר כזה, אצלו זה אפילו יותר קשה, מאניה סכיזופרנית.
בפעם האחרונה כשהוא הגיע למצב קשה, פסיכוטי, הוא ניסה לפנות אלי לעזרה ותמיכה. ולצערי, וגם לשמחתי-העגומה. הבנתי שאני לא יכולה להיות שם בשבילו עכשיו.
מה שנקרא, שמרתי על עצמי קודם כל.

מה לעשות? עם כל הרצון הטוב ורגשות האשמה שזה גורם לי. כשאני במצב טוב אני יכולה לתמוך וכשאני במצב שאני לא מצליחה לעזור לעצמי, אז לצערי לא נשאר לי ספייר ללעזור לאחרים.

אני אומרת אתזה כדי לנחם אותך, אם את מרגישה רגשות אשמה דומים.

בהצלחה עם הדיכאון שלך, תנסי למצוא נקודות אור קטנטנות, לאט לאט השמיים מתבהרים.

נוטלת ליריקה
08/04/2014 | 19:20
82
כבר די הרבה זמן, היא מועילה לי באופן משמעותי, ולא נגרמה לי עלייה במשקל.
תרופות אחרות דווקא כן גרמו לי להשמנה.
מה שכן, ההסתגלות לתרופה הייתה קשה מאוד, הרבה תופעות לוואי, חשוב לא להתייאש לרוב, תופעות הלוואי חולפות.
בהצלחה.
ניסיתי ליריקה בעבר
09/04/2014 | 16:23
70
תופעות הלוואי שלי אצלי ממש לא התבטאו בהשמנה\עלייה בתיאבון או כל דבר אחר.
עם זאת, היו לה תופעות לוואי אחרות שהיו בלתי נסבלות והשפעה לא משמעותית על הכאבים, אז הפסקתי.

מקווה שהיא תתאים לך ותעזור!
שאלה:
12/04/2014 | 23:50
4
49
עלייה של 12 קילו ב3-4 חודשים זו לא עלייה רגילה במשקל. מדובר על תוספת של מספר קילוגרמים בכל חודש.
האם לפני שרשמו לך את הליריקה ניסו לברר מה גורם לעלייה הזאת?

לפעמים זה לא רק אוכל, אלא איזו בעיה רפואית.


ת'אמת הרופא שלי כל כך מרוכז בלהוריד לי את הכא
13/04/2014 | 19:45
50
הכאבים ששכח להתיחס להוריד לי את הקילוגרמים.
ואני באמת לא מתיפיפת, המשקל פשוט לא עוצר
קראתי שגם אלטרול יש סיכוי להשמנה
בכל מקרה הפסקתי לקחת אותו כי עשה לי פריחה
נראה מה יהיו התוצאות עם ליריקה
גם הפרופסור שהייתי אצלו לאחרונה לא הכי התיחס
אז חשבתי שאם אף אחד אחר לא מתיחס כל כך ברצינות
אולי אני פשוט רוצה מלתחה חדשה
וחוץ מזה הבנות רשמו שהתרופה עצמה
13/04/2014 | 19:51
2
49
לא משמינה, אלא התאבון שהיא מביאה
וזה נשמע הגיוני
רק שאני לא כל כך רואה הבדל גדול בהרגלי האכילה שלי
אם כבר אז בינתיים הפחתתי את המיצים המתוקים
והנשנש שהיה פעם בחודש, ירד גם זה.
אני מסכימה עם עופרה
13/04/2014 | 20:45
33
והיה נדמה לי שכתבת שגם יש לך איזה עניין עם בלוטת התריס, והיה לי נדמה אפילו שאמרת שעשו לך בדיקות או מעקב עם זה.

חשבתי שזה נבדק מעוד כיוונים.

אין מצב שרופאים יתעלמו מזה, לא קשור לאם את נראית טוב (לעצמך) או לא. זו עלייה מאד תלולה בזמן קצר וברור שרופאים צריכים להתייחס אליה. בריאותית. לא בקטע של אם אכפת להם איזו מלתחה את קונה.

בכל מקרה את בסוף תנצחי, מותק
בהחלט נשמע מוזר
13/04/2014 | 22:44
33
ממש לא סביר שאישה תעלה 12 ק"ג ב-3-4 חודשים ולא ייערך בירור לסיבות העלייה במשקל.
אם היית אצל שני רופאים שונים, זה בוודאי לא סביר שלא התייחסו לזה.

האם סיפרת להם על העלייה הזאת?
יכול להיות שלא שלחו אותך לבדיקות כי, נניח, הגעת כבר עם תוצאות של בדיקות דם מקופת חולים?
או שידועה איזו מחלת רקע? (סוכרת? בלוטת תריס?)

אם לא בדקו כלום, אז אפילו עם כל הכאבים, לא הייתי מוותרת לפחות על בדיקת דם בסיסית. אפילו כזאת שעושה רופא המשפחה בקופץ חולים.

הרי יכול להיות שהגורם לכאבים הוא אותו דבר שגורם לעלייה במשקל.
ובכל מקרה העלייה המהירה במשקל מעלה את העומס על כל חלקי הגוף (מהמפרקים ועד הלב), כך שהיא כשלעצמה יכולה לגרום לכאבים.

תרגישי טוב.
לאספני הספרים שיכולים אולי לעזור לנו במודעות
06/04/2014 | 22:25
55
לפחות.

אני לא יודעת אם זה נחשב פרסום. אם כן אז תמחקי את ההודעה, היו"ר היקרה שלנו.

יצא ספר מעניין על בין היתר משה פלדנקרייז, ופאולה משיטת פאולה.

https://www.facebook.com/moshecohengil

אין לי כמובן שום אינטרס או קרבה למוציא הספר או משהו. זה פשוט ספר שמעניין אותי, ואולי יעניין עוד כמוני שמנסים למצוא את המחט בערימת השחת של טיפולים אלטרנטיביים.

http://www.keter-books.co.il/page_14357?bsp=14200

והוא במחיר שווה לכל נפש. כמובן נפש שרוצה להגביה את ערימת הספרים בנושא.

אז זה לא ספר שהוא אחד על אחד על המחלה שלנו, ולכן אולי זו הודעה לא אתית בפורום.
אלא כללי לגבי טיפולים אלטרנטיביים. אבל זה לפחות נשמע כמו ספר רציני, ולא מספרי ה"איך תהיה בריא ומאושר תוך שלושים דקות" אם לא הזיזו לך את הגבינה או לא מכרו את הפרארי שלך
שרשור שמש
07/04/2014 | 14:35
14
97
חיוך מהיום בבוקר:
דיברתי עם מישהו על "לקום בכל בוקר ולרצות להרגיש טוב", אתן כבר מכירות את השיחה, ואני עצרתי אותו ואמרתי שאני לא רוצה לקום כל בוקר ולהרגיש טוב - אני רוצה לקום כל בוקר ולהרגיש בנאדם. הוא נעץ בי מבט מופתע. מה ההבדל, הוא שאל. חשבתי כמה רגעים. האמת, זו לא המילה שהתכוונתי לומר אבל אם כבר אז כבר. להיות בנאדם, עניתי, זה הרבה מעבר לטוב. זה אומר שאני חיה, זה אומר שיש לי אחריות על חיי - וזה בלי קשר למחלה, ליום בשבוע או למה שאומרים הכוכבים. יש בעולם עוד הרבה מעבר לסתם טוב, למה להגביל את עצמי על הבוקר?

ואז הקשבתי לעצמי.












לא יודעת מה איתכן, הקטע שהכי שימח אותי בשיחה הזו הוא שהצלחתי לאלתר תשובה בשלוף

חופן חיוכים ועוד אחד,
סיגל
שלוף זה הישג רציני. שאפו
07/04/2014 | 16:31
1
63
כן, השאיפה ל"אושר" היא אחד הדברים הלא חכמים של התקופה שלנו.

פעם אנשים לא שאפו להיות מאושרים ולכן הם גם לא היו מדוכאים (באופן גס, כן? אפשר להכנס לדיון מאד מעמיק על זה, אבל רק לצורך הביטוי).

ולגמרי מסכימה איתך, ונכתבו על זה לא שיר אחד, שבלי שחור אין לבן, בלי חושך אין אור (ש.חנוך)

כל הוגי הדיעות והפסיכולוגים החכמים אומרים שהמצב לשאוף אליו הוא well being. שכחתי כרגע איך קוריאם לזה בעברית. שיהיה "סביר, בסדר", אושר זה לא דבר שמחזיק לאורך זמן, רגעים של אושר זה הכי הרבה, וזה המון המון.

השבוע קראתי משפט, שנורא הקסים אותי, זה מתוך "קיצור שולחן ערוך": איפה כלנית? אני לא זוכרת לפני כמה זמן זה נכתב, אבל הרבה.
והוא מגדיר את זה שם שמחה ממוצעת, וזה כל כך הקסים אותי, הביטוי הזה.

אז עוד מימים ימימה ידעו לשאוף לשמחה גדולה, כמו שבתרבות הגרידית שלנו כולם רוצים, זה אידיוטי. רק יעשה אותך עצוב ומדוכא.

אם הכל יחסית בסדר, אז זה מצוין
לא לשאוף כמובן. פיברופוג
07/04/2014 | 23:19
45
אולי הגהות זה כן חשוב...
טוב, גם לי יצא אילתור
07/04/2014 | 17:56
7
57
בתגובה לידיד חדש שלי, בן שמונים, שכתב לי שהוא קם בארבע בבוקר, לקח את העיתון מליד הדלת ועושה קפה, החיים יפים.

אז יצא שזה מה שעניתי לו: החיים באמת יפים, רק לפעמים מסתירים לנו אותם :)
סוג של משפט השבוע..
07/04/2014 | 23:01
5
53
ואיפה בקיצוש"ע מדובר על "שמחה ממוצעת"? לא מכירה.. אבל הקיצוש"ע עצמו אינו ספר ותיק כל כך, ודאי לא כמו השולחן ערוך המקורי - אותו כתב רבי יוסף קארו בצפת לפני משהו כמו 500 שנה. הקיצוש"ע {יש שניים - אחד אשכנזי של הרב שלמה גאנצפריד שנכתב לפני בערך 100 שנה ואחד ספרדי, חדש יותר, שנכתב על ידי הרב חיים דוד הלוי, שהיה גם הרב הראשי של תל אביב, בשנת 1975} כתוב לרוב בשפה בהירה יותר, יומיומית יותר (כמובן שהחדש יותר, הספרדי, כתוב בצורה בהירה הרבה יותר), ובכל מקרה, שני הקיצוש"עים הם יותר כמו "התקציר לעצלנים" של ארבעה כרכים עבים וכבדים של השולחן ערוך המקורי. כך שמה שכתוב שם רחוק מלהיות איזו אבן בסיסית ברזי ההלכה.

ועד כאן פינת הדוס היומית.
תודה . האשכנזי
07/04/2014 | 23:14
4
43
ולנוכח ההודעה של קקטוס אני אתן את המובאה במלואה. זה רק משפט אחד מתוך הרבה דברים שהוא כתב, לפני 100 שנה, הרב גאצנפריד, לגבי הרגלי אכילה.

זה היה המשפט שהכי אהבתי ושלחתי אותו לחברה, חולה כמונו, שגם היא מתמודדת (באומץ רב אני חייבת להגיד) עם נושא המשקל.

אז קקטוס, זה גם בשבילך:

צריך להזהר שלא יאכל כשהוא בכעס או בפחד או בדאגה, אלא כשהוא בשמחה ממוצעת.

אהבתי
08/04/2014 | 16:55
11
נו, בדיוק מה שפסיכולוגים ופסיכיאטרים רבים
09/04/2014 | 00:58
2
44
אומרים לשמנים רבים: אל תאכל משעמום או מלחץ או מדאגה או כל רגש אחר. תאכל כשאתה רעב, ותדאג לרגשות האחרים שלך בדרכים אחרות.
זה כמובן הרבה יותר קל להגיד מאשר לבצע
09/04/2014 | 12:54
1
23
הפרשנות שלי את זה כי כמובן לא לצום אם אתה במצב רוח רע

אלא לנסות, כשאתה יושב לאכול, לשים את כל המחשבות והרגשות בצד, לאכול תוך שמחה ממוצעת, אפשר גם לברך את הבורא או את היוניברס, או את החקלאי ובעיקר את הפוטוסינטזה (שהיא בעיני האלוהים, סליחה על השם המפורש), ולמצוא שמחה בזה שיש לך אוכל על השולחן - או על המיטה

ואז אחרי שגמרת לאכול, לחזור לבעסה שלך

משהו כזה.

וכמובן שבמקביל לטפל ברגשות שלך בדרך אחרת, שהיא לא הדלת של המקרר.

יש גם את המקבילה של לקנות בגדים נגד דיכאון. אתה מוציא מצב חשבון, מזדעזע מעומק האוברדראפט ומיד רץ לקנות בגדים כדי לנחם את עצמך (זה צריך להיות בלשון נקבה, אבל בשביל האפליה המתקנת אשאיר את זה ככה)
היה מישהו שקרא לזה: פסיכולוג של בגדים
טוב, אם במשפטי שמש עסקינן, או חידודים
09/04/2014 | 12:56
22
אז בנושא האוכל, או יותר מדויק מאנץ'.

יש גם את: הפיצוצייה לבריאות הנפש (יותר מתאים לתושבי ת"א)

ואת: ריבת חלב נגד דיכאון.

אהבתי :)
09/04/2014 | 10:04
20
ולמקרה שזה לא ברור, שרשור שמש הוא שרשור שכולן מוזמנות לכתוב בו חיוכים, דברים טובים או משמחים שקרו.
זה לקח לי זמן.. המוח עובד לאט
07/04/2014 | 23:29
43
אבל רק עכשיו נפל לי האסימון לגבי הפאוזה

שאפו. גם על זה.

לקח זמן אבל זה חילחל
הוריי! עירוי
13/04/2014 | 21:18
2
26
השבועיים האחרונים היו על הפנים למרות העירוי, הפעם מגיע לי שבועיים טובים, לא?

התאוששתי מהטיול -
המחזור נגמר -
המתח הנפשי קצת ירד -

עכשיו רק שהמזגאוויר ישתף פעולה ולא ישתגע כמו בשבועיים הקודמים.
אמן.
13/04/2014 | 22:01
8
ואמן!מגיע גם מגיע
14/04/2014 | 00:47
6
חם בפורומים של תפוז
מסגרת החינוך שמתאימה לילדיך
מסגרת החינוך שמתאימה...
אז איך עושים את זה בצורה נכונה? ועל מה חשוב לשים...
מסגרת החינוך שמתאימה לילדיך
מסגרת החינוך שמתאימה...
אז איך עושים את זה בצורה נכונה? ועל מה חשוב לשים...
אירוח בנושא חיסכון פנסיוני
אירוח בנושא חיסכון...
מה אנחנו יכולים לעשות כבר עכשיו כדי לשפר את מצבנו...
אירוח בנושא חיסכון פנסיוני
אירוח בנושא חיסכון...
מה אנחנו יכולים לעשות כבר עכשיו כדי לשפר את מצבנו...
הקשר בין טראומה והתמכרות למין
הקשר בין טראומה...
איך טראומה יכולה ליצור התמכרות? אתם מוזמנים כבר...
הקשר בין טראומה והתמכרות למין
הקשר בין טראומה...
איך טראומה יכולה ליצור התמכרות? אתם מוזמנים כבר...
בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?
בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?
הודעות נבחרות
מקרא סימנים
בעלת תוכן
ללא תוכן
הודעה חדשה
הודעה נעוצה
אורח בפורום
הודעה ערוכה
מכיל תמונה
מכיל וידאו
מכיל קובץ