לגלישה באתר בגירסה המותאמת לסלולאר
| הוספת הודעה
הגדרות תצוגה

הגדרות עץ הודעות

מאפייני צפייה

הצג טקסט בתצוגה
הצג תגובות באופן
עדכן
71357,135 עוקבים אודות עסקים

אודות הפורום תמיכה נפשית ביצירה

לצפיה ב-'היום בו העבר מת'
היום בו העבר מת
11/11/2015 | 18:32
4
39

השמיים מעל קוסמופוליטיאה שחורים תמיד, לא מעננים אלא כי אין לכוכב הזה שמש. מתחתם, לעומת זאת, יש אוקיאנוס של אורות בכל הצבעים. בשממה אלה צמחים כימו-סינטטיים שזוהרים בחושך, ובמתחם ההתיישבות אלו אורותיהם של פנסי הרחובות, הכבישים בהם זורמות מכוניות קרקע כמו אור נוזלי והקווים הישרים של נתיבי כלי הטיס למעגניהם במגדלים האדירים. באחד הרחובות להולכי רגל, על ספסל, יש גבר צעיר, עם שיער וזקן ג'ינג'יים, לבוש בפיג'מת חורף ונעול נעלי בית, רעד מרעב ומקריז לאלכוהול ועישן. אחרי זמן מה הגיעו למקום אישה בעלת עיניים מלוכסנות ושיער שחור חלק, לבושה בשמלה צהובה, וגבר שחור שרירי במיוחד. הם התיישבו גם הם על הספסל, האישה מימין לאיש הרועד והגבר לשמאלו. הוא הביט בהם בחשש.
"אל תפחד", אמרה האישה, "אני קרימהילד קר-דם, אשתו של קריסטוף קר-דם, רואה השחורות, וזה שומר ראשי, ג'ימי. אתה רפי פויר"?
"זה אני", אמר האיש, "אז אני מופיע בחזיונות של בעלך"?
"לא אתה", אמרה קרימהילד, "העבר עצמו".
"אוי ואבוי", רפי השליך מפיו את הסיגריה, "אנחנו חייבים לנסות להציל אותו".
"נכון מאוד", אמרה קרימהילד, "בוא אתי".
שלושתם קמו וקרימהילד הובילה אותם לבית קפה קטן, שם רפי הזמין ארוחת בוקר. כשהיא הגיעה הוא שמע רעש מאחוריו, הסתובב וראה מישהו זורק כיסא על גבו של אדם שנראה עור ועצמות. קרימהילד קמה וקראה: "עצרו"!
כולם קפאו באמצע פעולותיהם וכל העיניים הופנו אליה.
"תנו לו לאכול אתנו", אמרה.
האיש שנראה עור ועצמות התיישב גם הוא בשולחנם והזמין ארוחת בוקר. בזמן האוכל הוא סיפר להם על עצמו. קראו לו ולנטין והייתה לו מונית מעוותת מרחב, כזו שמבחוץ הייתה בגודל מכונית ומבפנים הייתה כמו דירת ארבעה חדרים. אבל עכשיו היא הייתה מקולקלת ולא הייתה לו פרנסה.
"שמעת פעם על העבר?", שאלה אותו קרימהילד.
"אני מכיר אותו", אמר ולנטין, "מה הוא עשה עכשיו"?
"בעלי רואה שחורות", היא אמרה, "הוא חוזה שהעבר ימות היום".
"מה אני יכול לעשות נגד זה?", שאל ולנטין.
"אני אשלם על התיקון של המונית שלך ונשתמש בה כמין בסיס".
אחרי שסיימו לאכול הובילה אותם קרימהילד דרך כמה רחובות לסדנא שעליה היה כתוב "אנטון תיקונים". איש עם שפם חום שישב בפתח קם והשליך מפיו סיגריה.
"גברת קר-דם", הוא אמר, "טוב שבאת. יש לי משהו בדיוק בשבילך".
קרימהילד חייכה אליו חיוך אדיב ונתנה לו להוביל אותה להיכן ששכב רובוט מושבת.
"קוראים לו 11340", סיפר אנטון, "שדדו אותו והרסו אותו לגמרי. הוא בקושי זחל עד הנה לפני שהתמוטט".
פניה של קרימהילד התקדרו.
"נצרף אותו אלינו", אמרה, "אני אשלם גם על התיקון שלו".
"ומה עוד את צריכה?", שאל אנטון.
"ולנטין", היא קראה, "איפה המונית שלך"?
ולנטין נקב בשמו של רחוב.
"שלח לשם גרר מעופף", היא אמרה לאנטון, "זו מכונת עיוות מרחב. גם בתיקון שלה הכול עליי".

בינתיים, קריסטוף קר-דם עלה למפלס 205 של המגדל בו הייתה הדירה שלו ושל קרימהילד וצלצל בפעמון אחת הדירות. מבפנים הוא שמה סדרה של חריקות ופגיעות של חפצים כבדים ברצפה. לרגע הוא חשש שטעה בכתובת, אבל מי שפתח את הדלת היה רובוט שהורכב מאוסף של חלקי רובוטים מסוגים שונים.
"שלום הפייסטוס", אמר קריסטוף, "אלקיליו נמצא"?
"ברור שכן", אמר הרובוט, "איפה עוד הוא יכול להיות"?
הרובוט זז ואפשר לקריסטוף להיכנס. קריסטוף תמיד נכנס לדירתו של אלקיליו בחשש, פוחד שמה ישבור משהו. כל חדר בדירה הזו היה מקושט ביצירות עדינות במיוחד, עשויות זכוכית או חומרים שבירים אחרים, שהזקן טען שהביא אותן מחלקים אחרים של הגלקסיה, ושכול אחת מהם היה עבודת יד יחידה במינה. קריסטוף העדיף להאמין לו בקטע הזה.
כשקריסטוף נכנס לחדר העבודה, גוליילמו אלקיליו קם והושיט לו את ידו ללחיצה. הוא לא חייך. "גם אני הרגשתי את זה", הוא אמר, "בקשר לעבר. אני מניח שזה מה שהביא אותך לפה".
קריסטוף הנהן.
"אם שנינו מרגישים את זה כנראה שזה באמת חשוב", הוא אמר, "אתה במצב לבוא אתי לנסות למנוע את זה"?
"ברור שאני במצב", אמר אלקיליו, "רק תן לי להתארגן".
בזמן שאלקיליו התארגן קריסטוף התקשר לקרימהילד באמצעות מתקני התקשורת שהיו שתולים בו. היא ענתה לו מהמונית המשופצת של ולנטין, שם ישבו היא, ג'ימי, רפי, הרובוט והנהג יחד עם עוד שלושה אנשים שגם הם היו חייבים לעבר הרבה מאוד. כעבור זמן מה ירדו שני רואי השחורות ליציאה מהמגדל, שם חיכה להם חצי כדור בצבע ורוד מתכתי. דלת נפתחה בצדו לחדר הכניסה של הדירה, וקריסטוף הציג את אלקיליו בפני כל מי שלא הכיר אותו. קרימהילד הציגה בפניו את נמזיס שולטהייס, שהייתה ציידת מידע וחברתו של רפי; ויויאן אלקטרון, ששימשה מאהבת של העבר בימים פשוטים יותר; ואלזם ונגנזה, שהמציא סוג של מכונת זמן ולא הצליח להרוויח ממנה כלום.
"מה זאת אומרת מכונת זמן?", שאל קריסטוף, "חשבתי שזה בלתי אפשרי".
"זאת לא בדיוק מכונת זמן", הסביר אלזם, "אני קורא לזה כרונוסקופ. מסתכלים דרכו על משהו ורואים את מה שקרה שם לפני כך וכך זמן. אף אחד לא מאמין לי שזה באמת עובד. צריך לקחת את זה לכדור הארץ, המקום היחיד שבו לא כל שנייה מתועדת מתחילת ההיסטוריה של הכוכב, ולראות באמצעותו משהו שהיסטוריונים עדיין לא יודעים".
"אבל למה שמישהו חוץ מהיסטוריונים ירצה לדעת מה קרה בעבר?", שאל קריסטוף.
"הנחתי שמישהו יכול להביא את המכה ממתכונים שהלכו לאיבוד ליין, בירה ועוד דברים. אחר כך גם חשבתי שהמשטרה תיעזר בזה לכל מקרה שבו מישהו משבש את ההקלטה המתמדת, או שהצבא ירצה שפה שנכחדה כשפת צופן. אני לא יודע, בכל מקרה זה כבר לא יקרה".
"יש לך את הכרונוסקופ אתך?", שאלה קרימהילד.
אלזם הנהן בראשו. קרימהילד הפנתה את מבטה לאלקיליו: "איך חשבת שנציל את העבר"?
"קריסטוף ואני נאחד את הכוחות שלנו ונברר מה הולכת להיות סיבת המוות" אמר אלקיליו, "זה יעזור לצמצם את החיפושים".
שני רואי השחורות התיישבו זה מול זה, הסתכלו אחד לשני בעיניים והתרכזו. אחרי כמה דקות יצאו מהריכוז וקריסטוף אמר: "זה יהיה קשור לאלכוהול".
קרימהילד הפנתה את מבטה לויויאן.
"יש לך מושג אילו ברים הוא אוהב?", שאלה אותה.
"רק אחד", ענתה ויויאן, "הפיל הוורוד".
בלי לחכות להוראה, ולנטין התיישב בתא הנהג ושיגר את המונית למקום עצירה סמוך לפיל הוורוד. כולם חוץ ממנו יצאו מהמכונה ונכנסו לחלק הראשון של המתחם, שנראה כמו בר נורמאלי. הברמן זיהה את קרימהילד, חייך ונופף בידו לשלום. היא התקרבה לבר.
"העבר פה?", שאלה בלי להתיישב.
"הוא היה פה אתמול", ענה הברמן.
"איפה הוא ישב"?
 
תפוז לא נותן לי להעתיק הנה את השאר, תמצאו אותם בהודעות הבאות.
לצפיה ב-'המשך 1'
המשך 1
11/11/2015 | 18:41
13
הברמן הצביע על אחד הכיסאות. אלזם הוציא מתיקו את הכרונוסקופ, כיוון אותו להסתכל כמה שעות אחורנית והפנה אותו לעבר הכיסא. על המסך של המכשיר הם ראו בחרדה את העבר נכנס לשם ושותה צ'ייסר אחר צ'ייסר של וודקה. הם ספרו 10 כאלה, וזה לא נגמר שם. דרך הכרונוסקופ אפשר היה לשמוע את העבר מזמין עוד חצי ליטר של בירה מסוג גורדון פיינסט גולד, עם 10% אלכוהול. אחר כך ראו אותו שותה עוד 3 כאלה ועדיין מצליח לקום וללכת.
ולנטין ראה אותם רצים מפתח הבר לעבר המונית כאילו משהו רודף אחריהם. לפני שהספיק לשאול אותם מה קרה קרימהילד צרחה עליו לנסוע מהר לבית של העבר.
"איפה זה?", שאל במבוכה.
נמזיס הפעילה את המכשירים שלה ומצאה את מקום מגוריו: במזבלה הטכנולוגית שממערב לעיר, בתחתית הצוק. ולנטין שיגר את המכונה לפתח הבקתה. הפעם גם הוא יצא אתם. 11340 שבר את דלק העץ של הבקתה בבעיטה, ובצדו השני של החדרון שכב העבר על מיטה לא זוגית, רועד וגונח.
קריסטוף, שלא סתם קראו לו קר-דם, נכנס ראשון והביט בגוסס בשלווה מוחלטת.
"קריסטוף", גנח העבר, "איפה חוויאר שיציל אותי שוב"?
"אני חושש שחוויאר לא יבוא הפעם", אמר קריסטוף.
"אז זה הסוף שלי?", שאל העבר.
קריסטוף לא יכול היה לענות לו, אז הוא זז ונתן לאלקיליו להיכנס.
"אלקיליו", אמר העבר, "אפילו אתה תמות אחריי בסוף"!
אחרי אלקיליו נכנסה קרימהילד ושאלה את העבר אם באמת היקום יגיע לקיצו כשהוא ימות. הוא לא ידע מה לענות לה. כך הוא דיבר דברים אחרונים עם כל שאר החברים, עד שצפצופי סירנות המשטרה שהתקרבו לבקתה מכול הכיוונים העידו שההגנה שלו עליהם נגמרה.
השוטרים נתנו להם את 24 השעות הבאות לחפש במזבלה הטכנולוגית את מה שהם צריכים לפני שיבואו לפנות אותה. הם ניגשו מיד למלאכה. לרובוט, 11340, היו כוננים לכל סוג מדיה שהומצא אי פעם, אפילו לדיסקטים הגדולים של שנות השמונים. אבל כאלה הם לא מצאו. הם מצאו דיסקטים קטנים, דיסקים, דיסקים נשלפים (disk on key) וכוננים קשיחים חיצוניים, שהכילו את כל הסיפורים שהעבר התחיל לכתוב ולא סיים. היו שם שתי פנטזיות פוליטיות, שבדין לא ראוי שיפורסמו. הראשונה דיברה על מין יצור שמופיע בחורבות מגדלי התאומים, ניזון מהזעם והשנאה של בני האדם ומתרבה. אחרי הפיגוע במלון פארק ישראל מחמשת את היצורים האלה ושולחת אותם להשתולל בערים הפלסטיניות, ומאוחר יותר הם כובשים בעבור בוש את אפגניסטן ואת עיראק. הטקסט נקטע כאשר היצורים מחליפים צד, בונים את תותח העל של ג'רלד בול ויורים בו על תל אביב. היה עוד פרגמנט שתיאר בפירוט את שחרור ירושלים מהיצורים ע"י כוחות ישראליים ופלסטיניים משותפים, אבל שאר הסיפור לא היה ידוע.
הפנטזיה הפוליטית השנייה מתרחשת בשנת 2006. אולמרט מגיב על החטיפה של גולדווסר ורגב בפתיחת שער במזרח הנגב לחמש מאות עולמות מקבילים, ומזמין מהם את הנאצים מעולם שבו הם ניצחו ודברים גרועים עוד יותר כדי שילחמו בחיזבאללה במקומנו. כדור הארץ מתגייס כולו, למעט ישראל, לסלק את הפולשים, וגם הטקסט הזה קטוע בשלב מסוים.
הדבר הכי פרקטי שהם מצאו היה מפה של מבוך עם נקודות עניין, והוראות הגעה למקום בו העבר בנה אותו מתחת לאדמה. ולנטין לקח אותם לנקודת הכניסה במונית והם נכנסו. כל נקודות העניין היו במקומות שהיה בהם מבוי סתום, שהיה קל מאוד להגיע אליו עם טעות בדרך הראשית.
בנקודה הראשונה, במרחק שווה מהקיר הקדמי, הימני והשמאלי, היה תלוי שק אגרוף ירוק, עליו נכתב "עשה אהבה, לא מלחמה". "מה זה אמור להיות?", שאל ג'ימי.
"שק אגרוף נועד למלחמה", אמר רפי, "אולי אתה צריך לעשות אתו אהבה במקום".
"איך עושים אהבה עם שק אגרוף?", שאל ג'ימי.
"תתחיל מחיבוקים", הציעה ויויאן.
ג'ימי חיבק את השק במבוכה, מצמיד אותו לליבו הפועם, ואז השק נדלק באור ירוק זרחני. ג'ימי נבהל לרגע אבל שמר על קור רוח. לנגד עיניהם השק כאילו נמס והאור הירוק עטף את ג'ימי עד שהתגבש עליו כמין שריון.
"שריון בולם כדורים מסוג טי אלף", הלוחם כמעט צהל. אך הם לא שמו לב שהחוט אליו היה קשור השק נמשך למעלה ונעלם לתוך התקרה. הם רק שמעו צליל רחוק ואז שאגות וקול רגליים רצות. כולם זיהו את זה מיד מסרט שהעבר דיבר עליו כל הזמן. אלה היו הזומבים משחר המתים 2004, שנשיכה שלכם מעבירה מחלה קטלנית במאה אחוז ורק פגיעת ראש תהרוג אותם. לקיר היה צמוד ארון מתכת. אגרוף אחד מהיד העטופה בשריון עם הכוח של ג'ימי שבר את המנעול החלוד. בפנים היו מין רובה ענק וקסדה. ג'ימי חבש במהירות את הקסדה ולקח את הרובה.
לפי הקולות נדמה היה שהזומבים ממלאים את הפרוזדור כולו, מקיר לקיר.
"אל תדאגו", אמר ג'ימי, "בקסדה יש מחשב כיוונון, הוא מראה לי את המישור בו נמצאים בערך הראשים שלהם. ואז אני יורה..." מהנשק יצא כדור של אור ירוק שלרגע האיר אותם, רצים אליהם חשופי שיניים, ואז התרחב ברגע אחד, ממשיך להתפשט קדימה בלבד. ג'ימי לא בזבז זמן והחל לרוץ אחריו, מתעלם מהתחושה שבוודאי נגרמה מרגליו הדורכות על חלקי הגופות. לכל השאר זה לקח קצת יותר זמן כי הם ניווטו ביניהם, כשהרובוט מאיר את דרכם בפנסים שבכפות ידיו. מרחוק הם המשיכו לשמוע זמזומים של הירי ושאגות שהלכו והתרחקו. מטען האנרגיה האחרון של הרובה השמיד את השער שדרכו הזומבים נכנסו. אף אחד מהם לא פנה לכיוון שממנו החבורה הגיעה.
כיוון שכולם היו תושבי קוסמופוליטיאה, הם בעצם היו במעקב מתמיד ע"י הרשת בזכות הנאניטים שבגופם. מכול מקום החלו לזרום ברכות ואיחולים, בעיקר לג'ימי, והובטחה לו פרנסה טובה לאחר שיחזור משם. הוא עוד היה צריך להפעיל את הנשק, עם סוג אנרגיה אחר, נגד כל מיני יצורים שהופיעו בדרך לנקודת עניין 2, אבל אף אחד מחבריו לא נפגע. ואז הם הגיעו לעוד מבוי סתום. היה בו קיר מלאכותי מאחד החומרים הנצחיים שהמדע המודרני מסוגל ליצור, עם מין מחשב שידע לשיר רק שני שירים עם הפסקה ביניהם.
"איך פותרים את זה?", שאלה קרימהילד.
"אני חושב שזה אתגר בשבילי", אמר 11340 תוך שהוא מרים את זרועו הימנית, "יש שני שירים עבריים שהעבר לימד אותי בעל פה".
השיר הראשון שהמחשב ניגן היה "מחלק המוסר השכל" של מאיר אריאל, הידוע גם בתור "שני מקסיקנים על רכס". בסוף השיר מקסיקני אחד כנראה מת והשני נשאר לבד. אחרי שהשיר נגמר המחשב החל להשמיע את המנגינה של "להיות לבד" של מירי אלוני, והרובוט שר את המילים. השיר הבא שהמחשב שר היה גס יותר, קראו לו "תני לי" של סבלימינל. בסופו מגיע המשפט "כל בעל או חבר אחריי הופך לאקס" ואחרי שהשיר נגמר החל לחן שנשמע יווני. הרובוט שר אתו את המילים של "בוקר יום ראשון" של יהודה פוליקר. כשסיים לשיר המחסום נעלם ואיננו, ומאחוריו התגלו מדפים שעליהם לוחות דקים מחומר בלתי מתכלה. הלוחות הכילו את המילים, הלחנים והוראות העיבוד לכל השירים הכי טובים של מדינת ישראל.
 
שוב תפ ותן לי להעתיק את השאר. יהיה המשך 2.
לצפיה ב-'המשך 2'
המשך 2
11/11/2015 | 18:45
2
8
"ייקח לי יותר מ – 24 שעות ללמוד את כולם", אמר 11, "אבל אחר כך אני אוכל לשיר בכל הקולות ולהשמיע גם את המנגינות. אני אהיה זמר שלאף אחד אחר אין את החומרים שלו".
"בהצלחה", אמרה קרימהילד, וכך אמרו גם כל השאר.
הרובוט נשאר שם, לומד את השירים. קריסטוף, אלקיליו, קרימהילד, ויויאן, נמזיס, רפי, ג'ימי, ולנטין ואלזם המשיכו הלאה. נקודות העניין הבאות הכילו ספרים שאבדו, משחקי מחשב משנות התשעים והאלפיים ומשקאות אלכוהוליים שיושנו במשך אלף שנה. רפי, נמזיס ו-ולנטין פתחו בעזרת הדברים האלה מתחם בילויים חדש בו יכלו הלקוחות, אחרי כוסית של האלכוהול המיוחד, לשחק במכונת ארקייד בחולית 2 ויתר המשחקים העתיקים. אלה שלא שתו יכלו לקרוא את הספרים שאבדו אצל נמזיס, בחלק השני של המתחם, ואפילו לשאול אותם.
קריסטוף, אלקיליו, קרימהילד, ויויאן ואלזם חזרו למזבלה והסתכלו על שמי הלילה הנצחי.
"זה לא טבעי", אמר קריסטוף, "אדם לא יכול לחיות בלי שמש. יום אחד ההתיישבות בקוסמו' תתמוטט, ואחרי שהקיסרות הגלקטית השקיעה פה כל כך הרבה, אני לא יודע מה זה יעשה לה".
"כבר היום", אמר אלקיליו, "אם מישהו ינסה לטוס מפה לקצה השני של הגלקסיה הוא ימות מזקנה לפני שהוא יגיע לשם". הוא קם מערימת הזבל הטכנולוגי. "אבל זה מה שאני מתכוון לעשות", הוא אמר, "אני לא רוצה להיות פה כשהקטסטרופה תתרחש".
"אבל מה יהיה עם הפייסטוס והאוסף שלך?", שאל קריסטוף.
"הפייסטוס יבוא אתי", אמר אלקיליו, "את האוסף אני אתרום לאיזה מוזיאון".
אחר כך הם מצאו עוד דיונים מייאשים של העבר עם עצמו בקשר לישויות הנחיל של בריאן אלדיס. הסיפור היה פשוט: איזה אנגלי שכול צאצאיו אחריו מהווים ישות אחת במספר גופים. העבר מאוד רצה להמציא ישות יהודית ולהרחיב את הסיפור לישויות של עמים אחרים, אבל הוא פחד מעניין זכויות היוצרים. אלזם קרא במבוכה איך הוא אמור היה להינשא לאחת המשפחות הללו, שתממן את הצבת הכרונוסקופ שלו בכדור הארץ. הוא הסתכל במבוכה על ויויאן, אתה היה בקשר כלשהו מאז משהו שהעבר עשה בשביל שניהם.

"אם המשפחות לא קיימות", הוא אמר לה, "כל מה שיש לי זה אותך".
"שני הדברים לא בהכרח סותרים" אמרה ויויאן. כולם הסתכלו עליה.
"את חלק מישות כזאת?" שאל אלזם.
"אפשר לומר שאני האחרונה", אמרה ויויאן, "אבל אני זוכרת הרבה דברים שקיווית לגלות עם הכרונוסקופ, מתכונים וכאלה. נוכל לייצר אותם ולהרוויח כסף", היא חייכה במבוכה, "ואולי גם להרחיב את הישות מחדש".
כמה ימים אחר כך שתו קריסטוף וקרימהילד את התמד הראשון שהוכן ע"י אלזם, כשהם מסתכלים על הנוף של העיר שלא נגמרת. קריסטוף אמר:
"איזה סופר גדול העולם איבד"!
 
לצפיה ב-'שמשהו תמיד ישאר'
שמשהו תמיד ישאר
( לעמוד שלי בתפוז )
16/11/2015 | 13:44
1
22
סופר יקר, תודה ששיתפת אותנו בקטע היפה שכתבת,
קטע שואב שמעביר בצורה כל כך נוגעת עולם אחר, אבל אולי מאד רלוונטי.
 
עולם שבו שמים ששחורים תמיד, כי אין לכוכב מקור אור, מקור חום שיאיר אותו..
עולם שבו העבר נמצא בסכנת הכחדה, ויחד איתו גם ההווה והעתיד, יחד איתו כל הסיפורים שהוא החל לכתוב ועדיין לא סיים.. ואולי גם ההבנה, על האוצר הגלום בעבר, למרות הימים הקשים שעוברים עליו..
 
סופר שלנו, אולי גם בין השורות, אפשר לזהות גם מעין משאלה פיטר-פנית, שלא 'להתיישן', להיות תמיד רלוונטי, שמשהו מאיתנו תמיד ישאר ויזכר.. שהסיפור שלך, וכל יתר הסיפורים שעוד יש לך לכתוב ולספר בחייך – לא יבואו אל קיצם..
לצפיה ב-'בדיקת שימוש בתפוז באמצעות גוגל כרום'
בדיקת שימוש בתפוז באמצעות גוגל כרום
16/11/2015 | 15:35
16
כשאני משתמש באקספלורר זה מוחק לי אותיות בשלב הפרסום. אני מקווה שהפעם זה לא יעשה את זה. חוץ מזה, רק רציתי להגיד תודה רבה!
לצפיה ב-'עצובה וכואבת'
עצובה וכואבת
05/11/2015 | 18:38
2
61
לא מצליחה להתאזן
נשימה שטוחה
כמעט ונעלמת
וכאן

ימים משונים
ימים אחרים
ימים דומים
כמו אז

רוצה להעלם
וככ צריכה להראות
שחור חבן
או או
מבולבלת וכואבת
וכאן
לצפיה ב-'...'
...
( לעמוד שלי בתפוז )
07/11/2015 | 16:25
36

צומחת אהובה,
אני שומעת שאת כאובה, עצובה ומבולבלת... ושרגשות אלו שממלאים וגורמים לך למין התכנסות פנימה, רצון להיעלם ולא להיות נוכחת אל מול מה שנדמה גוזל את האויר מהריאות... אני מבינה שיש בך תחושה שהיית במקום הזה בעבר, מקום שהיה בו המון כאב ואולי תחושת המוכרות הזו גם משונה אבל גם מבהילה, ולוקחת חלק בקוצר הנשימה שאת מרגישה, ובקושי למצוא מקום מאוזן ושקט...
נראה שהתמודדות זו מביאה אותך לבחון ולשקול בחירה בין קצוות וניגודים – שחור או לבן, שם או כאן... ואולי יש משהו בצורך לבחור בין קיצון אחד לשני שמרגיש בטוח יותר מאשר להיות במקום הלא יודע והמבולבל... אולי הבחירה הזו היא בעצמה שאיפה של בריחה... ויחד עם זאת יקירה, את פה, כותבת, קוראת לדברים בשמם, אולי אפילו מאפשרת לעצמך מקום... ואולי זה מה שאחר בין הימים עכשיו לימים של אז... ואולי מה שאת מבקשת זה לנסות למצוא איזון בין הרצון להיעלם ובין להיות נוכחת, בין הצמיחה לבין הכאב.. מקום טוב באמצע מבלי הצורך להכריע בין אחד לשני, מקום שיש בו נשימה להכיל את 'הגם וגם'...
 
יקירה, שולחת לך חיבוק גדול וחם, חיבוק שמבקש להזכיר לך שאת לא לבד,
מזמינה אותך להמשיך ולשתף, בתקווה שיחד נוכל לשאת את העצב והבלבול ובמקביל גם למצוא את הדרכים ולהקל ולמצוא את התשובות והאיזונים הנכונים לך ... 
 
לצפיה ב-'לצומחת'
לצומחת
16/11/2015 | 01:19
25
מאחלת לך לילות מאוזנים
עם נשימות עמוקות ושמחת חיים
 
ימים טובים
אולי טובים יותר מהימים מהעבר
ימים בהם תרגישי שאת קיימת ונראית
בשלל צבעי הקשת
 
ואם יגיעו ימים של שחור לבן
תקבלי אותם בברכה גם את הכאב והבלבול
ולאחר מכן
תשחררי אותם לעולם  
לצפיה ב-'חלפו להן הימים.'
חלפו להן הימים.
01/11/2015 | 19:34
2
38

 
 חלפו להן הימים:

הימים עברו, עברי
יפה הוא רק לי.
היה לי אדם קרוב לליבי.
עיני מביטות על העבר
אוהבי. ילד הייתי ימים
עברו. אוהבי אין מביט בעני
חלף לו הרוח הגיע בעט
חשכה הריעה. ועט הליל
הגיע היטיב.
 
חיכתי לו- אמנם הוא
הגיע אבל אין מביט בעני.
אבי הוא היה. כל עולמי
ילד ואבא לא נפגשו מעולם.
נלחם בעבר שהעיף
עלי-  בוץ. נלחם בחלום
 
על היום בו אנשק בידו.
יגש לו זר ופרח. אך אבי
מי הוא אבי? אוהבי
שאהיה. ריאני אותי ילד שלו.
ולא אמר מילה.  לא טוב
ולא רע. התעלם וחלפו השנים.
 
 
נלחם אני ברוח בשד הנורא.
מלחמה איומה היא מלחמתי
בעבר. ועבר יכנסני ועבר יקהני
ועבר ישלימני בעת ההיא
 
או בזמן הזה. כי אבי שכחני.
לעולם לא חלם להבין את ילדו.
וילד הייתי חלום על אבי. שינשק
על לחי.אבל אבי - טוב הוא עיניים.
ואין נשק - לי. כי ילד הייתי זקנתי
ולו די-ואהבת אב ובן לא הרגשתי
 
 
מעולם. חיכיתי בליל. התפללתי
בשחר לראות את אהבי מחזקני
בזרועותיו. ואביו שככני באוטו סגור.
אבי אטמני מכל עבר מכל גבול.
 
לדעת להרגיש ולגעת. כי - אבי אוהבי
בלב. ואני אוהבו לעד כי אבי הוא שלא
פגשתי מעולם אבי הוא  וכך נגזר
בעת הסוס על ברכיו נפל.
לצפיה ב-'אב שנעלם'
אב שנעלם
( לעמוד שלי בתפוז )
05/11/2015 | 14:25
1
22
אני רואה את הצורך החזק, שהוא צורך כל-כך בסיסי, אנושי ותמים, לפגוש את אביך. תחושת האכזבה שאתה מתאר בצורה פיוטית כל-כך מלווה אותך מעברך הרחוק והיא מהווה עבורך מלחמה קשה שמתרחשת בהווה אל מול הכאב הרגשי מהעבר. וכל מה שאתה בעצם רוצה הוא לתת לאביך את האהבה העצומה שיש בתוכה כלפי אותה דמות נסתרת שלא באמת הספקת להכיר. 
יקירי, אני מאחלת לך שתשחרר, תשחרר את התחושות הקשות האלה כמה שזה קשה ותעבור הלאה, אל עבר עתיד טוב יותר שלי רגשות המלחמה והכאב שאתה חש היום 
לצפיה ב-' תודה על התגובה.'
תודה על התגובה.
05/11/2015 | 14:29
11
הבנת בדיוק את מה שאני מרגיש.
לצפיה ב-'ואז'
ואז
28/10/2015 | 11:50
2
36
ואז הוא בא
בלי הכנה מראש, בהפתעה גמורה
בגל גדול שמכסה והורס הכל
הורס חברויות וקשרים
הורס תקוות וחלומות
הורס עבר והווה ועתיד.
ואז הוא הולך כמו שהוא בא
בשקט בלי הכנה
ואתה נשאר לבד לשקם את ההריסות
ועם כל גל שמגיע יש פחות הריסות לשקם
עד שכבר לא נשאר כלום
לצפיה ב-'מלחמה'
מלחמה
( לעמוד שלי בתפוז )
01/11/2015 | 14:28
1
16
חוסר אונים, אובדן שליטה, התשה..
כך נשמעת לה המלחמה בו,
מלחמה שנשמע שאתה מרגיש שמראש תפסיד בה,
כאילו המשאבים שלך כבר הולכים ואוזלים, אתה הולך ואוזל, אל מולו..
וכמה שזה מתסכל, לא הוגן, להרגיש איך הוא שואב אותך,
כמו לתוך סופת הוריקן שמפוררת הכל,
ואז יורק, החוצה, מרגיש חסר כל, מבולבל, לא יודע איך להתחיל לאסוף את השברים..
 
דאיזון יקר, זו נשמעת מלחמה כל כך עצובה, מלחמה שכל כך קשה לשאתה לבד..
שתף אותנו יקר, בהתמודדות שלך, בתחושות שמלוות אותך, באיך שאתה מחזיק מעמד..
 
לצפיה ב-'אין מה לאסוף, הכל שבור לגמרי, כתוש לאבקה'
אין מה לאסוף, הכל שבור לגמרי, כתוש לאבקה
01/11/2015 | 20:30
3
לצפיה ב-'שם בדוי'
שם בדוי
18/10/2015 | 00:21
1
58
היי,
אני נעמה
אני בת 19,
דתיה למחצה,
מגניבה כזאת,
עושה שירות שנה שנייה בפתח תקווה,
ורוצה להיות עם חברים שיאהבו אותי ואני אותם
ושנהיה כמו משפחה שיוצאת ועושה טיולים וערבים כיפים כאלה חח
לא!!! לא טוב!!!
()*&^%$#@*&^%$#*&^%$#@
()*&^%$#@()*&^%$#@()*&^%$
היי,
קוראים לי נעמה,19,מודיעין
דתייה לייט
עושה ש"ש בפ"ת
מגניבה ממש!
קצת ישירה מדי
אבל יש אנשים שזה מצחיק אותם
לא ננננוווווו!!!
|+_()*&^%$#@|+_()*&^%$#@!|+_()*&^%$#
+_()*&^%$#@+_()&$#@+_(
היי,
אני נעמה לוי בת 19,
ונמאס לי להיות לבד,
אין לי מספיק חברים
ובא לי שיכילו אותי
עם כל זה שאני משוגעת ושמנה.
בא לכם להיות חברים שלי?
אני מניחה שלא.
ברור.
לא שציפיתי לתשובות אחרות.
ממש ממש לא.
פשוט... סתם, אני טיפוס הזוי כזה שלא משנה מה הוא ימשיך לקוות...
עזבו סתם טיפשה.
חחחחחחחחח.
לצפיה ב-'לחזק את הביחד'
לחזק את הביחד
( לעמוד שלי בתפוז )
01/11/2015 | 14:22
16
היי נעמה,
אנו קוראים אותך כותבת ומוחקת, מתחילה מחדש, לא בטוחה איך להציג את עצמך, איך להסביר במילים מי את, מה מתרחש בליבך..
אנו קוראים את הכמיהה שלך לחברים, לביחד, לחיבוק עוטף ומכיל, מקבל, תומך..
 
מבינים שאולי המשאלה הזו עולה ממקום של בדידות שאת מרגישה כעת, מקום שרוצה להיות ביותר קשרים חמים ומגובשים, ממש כמו משפחה,
שאולי המשאלה הזו עולה בך למרות החשש להתאכזב, ולמרות אכזבות שאולי ידעת בעתיד..
 
יקירה, אנחנו חושבים שאת ממש לא טיפשה, אלא מאד אמיצה, מאד אמיתית וכנה, ואת מבטאת משאלה מאד אנושית, משאלה שכולנו יכולים להיות שותפים לה.. ומאחלים לך שעם הזמן גם יגיעו החברים הנכונים, כאלו שיהיו חברי אמת..
 
תרצי לשתף אותנו יקירה, באילו דרכים את מנסה להכיר חברים חדשים כעת? באילו מסגרות, ומה ניסית כבר? אולי נוכל לחשוב ביחד על דרכים נוספות, כמו בחוגים, בפעילויות של הגרעין, בטיולים מאורגנים, בפורומים וקבוצות באינטרנט סביב תחומי עניין משותפים וכו'..
 
לצפיה ב-'האם יש כאן אנשים שעוסקים בשיקום באומנות?'
האם יש כאן אנשים שעוסקים בשיקום באומנות?
15/10/2015 | 11:42
2
47
אשמח לשמוע עוד פרטים (אפשר גם במסר אם זה לא קשור לכאן)
תודה!
לצפיה ב-'בהחלט יש'
בהחלט יש
23/10/2015 | 20:30
31
אומנות זה כלי חזק לשיקום
לצפיה ב-'כמה קישורים'
כמה קישורים
( לעמוד שלי בתפוז )
01/11/2015 | 13:52
31
היי לך,
מצרפת כמה קישורים עם מידע על טיפול באומנות:
 
 
 
באם את מעוניינת בתהליך שיקומי-פיזיולוגי, תוכלי לחפש גם מידע על ריפוי בעיסוק שאולי יהיה רלוונטי.
 
בהצלחה!
לצפיה ב-'מעגליך.'
מעגליך.
08/10/2015 | 12:08
2
71


בתוך מעגל קסמיך אני נמצא במעגליך אבא.
והיה הרעש גדול עליך וסגרת אותי בחדרך.
קשור אני לקירך שני ידיך לפניך והפרפרים
מעלי מרחפים ובחוץ כולם עולמות מחוץ תוכך.
 
ואטמת אותי בתוך הכד זכוכית הזה שהחזקת בידך.
ונקשת " טם טם" כמו התוף ההוא של חייך, והייתי
תחת השמיכה ואתה מעל ונגעתי באוהבי וינשקך
על שפתיך ילדך. ואמרת " טוב ילד על ילדה שתאמללני.
 
ואתה משמחני ילדי " והיה כשעשוע וישחקו הנער ואביו.
במשחקי אהבים. וכל שדותיהם עגבים וילדי לא הבין שאביו
עליו סגר מעבר כל גבול מעבר לחומות התקווה מעבר לשפלה
הרבה. ולא אכעס הילד ולא יחצף ויקבל מרות אביו ויקבל אהבת
אביו . כי זו פרי אהבתם וזו היא אהבתי.

 
לצפיה ב-'שבירת המעגלים...'
שבירת המעגלים...
( לעמוד שלי בתפוז )
17/10/2015 | 17:10
1
24
נטי יקר,
אני שומעת את הילד שבגר והתפכח, שהבין שמה שדימה לאהבת אב הייתה למעשה פגיעה חמורה וניצול בין אב לילדו.. אני שומעת את חוסר האונים של הילד במעגל שאביו סגר עליו, מעגל שבודד אותו מהעולם שבחוץ והותיר אותו כנוע לחוקים שהגדיר האב, שהרגישו אולי לא נכונים או לא תקינים אך מבלי היכולת לצאת מהמעגל ולגייס עזרה...
ויחד עם ההתפכחות של הילד כאדם שבגר ומבין לאשורו את המעשה שנעשה נגדו,  נדמה שהמעגל ממשיך להתקיים, שיש קושי לשבור את המעגל כיוון שהחוקים שהגדיר האב כמו הוטמעו מבפנים, וכעת הפכו למעגל שהולך עם הילד הבוגר. מעגל שהוא רוצה לשבור, למצוא דפוסים אחרים של קשר ואהבה, לגייס את העזרה הדרושה כדי להתמודד עם השדים וליצור מעגלים חדשים...
נטי, אתה מוזמן להמשיך ולשתף, להרחיב עוד בנושא, בצ'אט אישי ואנונימי שפעיל כל ערב בין תשע לחצות (http://www.sahar.org.il/) בתקווה שיחד נוכל למצוא את הדרכים לשבור את המעגלים הישנים ולבנות חדשים...
לצפיה ב-'ניתוח ממש נכון.'
ניתוח ממש נכון.
19/10/2015 | 12:39
17
תודה על התגובה.
לצפיה ב-'משהו קצר'
משהו קצר
05/10/2015 | 21:47
3
59
אמרתי להם ביי,
כי לא יכלתי להיות לידם יותר.
לא יכלתי לסבול יותר את הצביעות הזאת.
אמנם רבנו מלא פעמים ודרכינו נפרדו גם הרבה פעמים, בסוף תמיד חזרנו לדבר.
לא הפעם.
מכירים את זה שהכל טוב ויפה, עד שקורה משהו, ואתם מתחילים לריב עם החברים שלכם?
מכירים את הבדידות הזאת שמרגישים , גם כשנמצאים עם אנשים?
אז כן, ככה אני מרגישה.
ולכן.. לכן, אמרתי להם ביי
לצפיה ב-'פרידה.. '
פרידה..
( לעמוד שלי בתפוז )
06/10/2015 | 00:28
1
30
כשאת נפרדת מחברים והבדידות מסביב אנחנו מזמינים אותך לכתוב במילים את הבדידות . לצייר , לכייר, לשיר , לשחק לשחרר ולנצח פה בפורום את הקושי  הפורום ואנחנו לצידך. 
לצפיה ב-'תודה'
תודה
06/10/2015 | 01:02
23
תודה רבה :)
לצפיה ב-'עדיף להיות לבד'
עדיף להיות לבד
14/10/2015 | 00:27
16
מלהיות עם אנשים שפשוט שואבים ממך כל דבר טוב... עשית צעד אמיץ שינקה אנרגיה שלילית מהחיים שלך.
לצפיה ב-'קולה'
קולה
30/09/2015 | 21:18
4
62
סיפרתי לו בדיחה לא מוצלחת על "קולה"
ופתאום הוא נעלם.
הרבה אנשים הם כאלה -
בדיחה אחת לא מוצלחת והם נעלמים.
ויש הרבה מאוד אנשים שלא יודעים להעריך -
הם מתעצבנים כשנוגעים בהם
ומתעצבנים גם כשלא.
ואתה מכתת רגליים
בשביל שאוציא חיוך אחד קטן
ואני נאנחת בעצבים ומגלגלת עיניים.
אז סיפרתי לו בדיחה לא מוצלחת על "קולה"
אבל בדיחה לא מוצלחת - זה כל מה שצריך!
הכאב ראש הזה גורם לי
לדפוק את הראש בסלעים.
איזה מן עולם אכזר -
כל-כך קל לגלגל עיניים וללכת
ולהשאיר אותך עם התחושה הקשה.
אבל איזה אושר ומרגוע נתת לי
יום אחד כשקנית לי פחית "קולה" -
אחזת בידי,
כאילו לפקס אותי.
ויום אחר,
סיפרת לי בדיחה לא מוצלחת
על התאבדות עם כבל רשת.
דמעתי מרוב שצחקתי
השמעתי נחירות ממש כמו חזירה.
אז איך אומר ובאילו מילים
שלפעמים, זה ההבדל בין המוות לחיים
ולפעמים צריך להוציא חיוך
בכל האמצעים.

סיפרתי לו בדיחה לא מוצלחת על "קולה"
אבל הוא לא הבין.
לצפיה ב-'על הדברים שמצחיקים'
על הדברים שמצחיקים
( לעמוד שלי בתפוז )
03/10/2015 | 12:33
1
23
הגבול בין צחוק לעלבון, בין ניסיון לשעשע לבין תגובת בוז ולעג..
המקום הזה בו אמירה שנועדה להעלות חיוך, גורמת לגלגול עיניים כואב,
לפרץ של ציניות במקום בו קודם היתה תקווה לפרץ של צחוק..
 
ולפעמים, זה כל כך מתסכל שיותר קל לגלגל עיניים, מאשר לעשות צעד לעבר, לנסות להבין..
ולפעמים, אנחנו מנסים לומר דווקא דברים שקשים לנו, דווקא בצחוק ובהומור,
כי לפעמים, זו הדרך היחידה שאנחנו מוצאים להתמודד, באמצעות הצחוק, עם הדברים שמכאיבים לנו..
לצפיה ב-'כרגיל, קלעתם בול :)'
כרגיל, קלעתם בול :)
14/10/2015 | 00:24
8
לצפיה ב-' יפה אהבתי.'
יפה אהבתי.
08/10/2015 | 12:09
1
10
לצפיה ב-'תודה רבה :)'
תודה רבה :)
14/10/2015 | 00:24
12
לצפיה ב-'אבדה.'
אבדה.
26/09/2015 | 02:53
4
60
אלוהים בוכה לקול זמיר
בעת הגיע חורף קר,
גם אלוהים מחה דמעה
בעת השמש מציפה
את קרני האור בתוך 
חלל העץ, 

והילדים
נצרבים באש. מתחת
לרגלים טיפות שלג
ועורם אשר הפשיל 
עצמו קפאו מקור.


ואלוהים מביט עין 
בעין בילדיו. ומכתחילה הוא
ראה אותי קופא. מדליק
את הסיגר מחמם את
הלב. ואלוהי ישב לו 
כאתמול שלשלום. ואותך

אהבתי. ואותי אתה בטח -אוהב.
אך- כל משפחתי טבע לה בים.
סליחה אבי שבשמים על הקטרוג.

סליחה-אבי אך אחותי לי הייתה
יסמן שמה.כפרח סגלית.לא הייתה 
צריכה למוות. סליחה אבי שבשמים.
אבל אינך צודק
לצפיה ב-'התמודדות עם אובדן'
התמודדות עם אובדן
( לעמוד שלי בתפוז )
26/09/2015 | 18:32
1
26
נתי יקר,
תחושת אובדן יכולה להיות כל כך מפוררת לפעמים, כל כך מציפה בצער וכאב,
על שהיו ואינם, על שהיה ואינו, על החלל שנותר אחרי לכתם, חלל שלא תמיד קל למלא, ואולי תמיד חלק ממנו ישאר פעור בתוכנו..
ונראה שלתחושת האובדן שאתה מתאר, מתווספת גם תחושה קשה של חוסר אונים, של עוול לא הוגן, על דברים שהיו צריכים להיות אחרת, דברים שהיו צריכים לקרות אחרת..
אני מצרפת לך כאן מאמר מצויין מהאתר של עמותת ער"ן, על התמודדות עם אובדן ועל תהליך האבל הנלווה אליו:
 
לצפיה ב-' תודה על החיבוק.'
תודה על החיבוק.
26/09/2015 | 19:26
7
לצפיה ב-'יצירה מרגשת מאד ,הצטמררתי '
יצירה מרגשת מאד ,הצטמררתי
26/09/2015 | 20:19
1
11
לצפיה ב-'תודה.'
תודה.
08/10/2015 | 12:07
6
לצפיה ב-'שומר הראש '
שומר הראש
20/09/2015 | 20:11
6
46
יש לי  שומר ראש צמוד ,שלא מניח לדקה ,

מתל אביב דרך לונדון וחזרה ,

רובם לא שמים לב אלייו  ,אבל אני יודעת שהוא  שם ואני לא טועה ,



הוא  חלק מנורמליות אבל לחיות אתו במציאות ,לא נעים וכן נורא ,

בלילות ארוכים אני מדברת אתו ,

מבקשת שיניח לי לנפשי ,הוא  עונה  "מתרגלים לחיות אתך ,לי את מאד נעימה " ,

אומר שאין צורך במילים ,שמבטים מדברים ,

"מספיק יהיה לראות  את המבט שלך ,כדי שיקראו אותך "


אני אדם שמזמין אורחים ,אבל לא אותך ....

רוצה שתלך ,ואתה בא ...

אי אפשר ששוב תעלם ?

כמו לפני ? שלא הכרתי אותך ...

דכאון ...
לצפיה ב-'שיר ממש יפה'
שיר ממש יפה
21/09/2015 | 00:11
1
19
את כותבת מדהים כישרון
לצפיה ב-'תודה רבה לך מודה לך מאד '
תודה רבה לך מודה לך מאד
21/09/2015 | 00:15
8
לצפיה ב-' יפה אני אהבתי.'
יפה אני אהבתי.
26/09/2015 | 02:51
1
10
לצפיה ב-'תודה רבה לך '
תודה רבה לך
26/09/2015 | 20:17
3
לצפיה ב-'מלווה לא קרוי'
מלווה לא קרוי
( לעמוד שלי בתפוז )
26/09/2015 | 18:20
1
14
אלזה יקרה,
תיארת כל כך יפה את המלווה הצמוד, זה שאינו רצוי, אבל תמיד ישנו..
תיארת איך איננו בוחרים בדיכאון, איננו 'ממנים' אותו למלווה שלנו, אך הוא שם, ישנו, ולא תמיד פשוט לשכנע אותו ללכת..
וגם כשאת מנסה (ומצליחה) להסתיר את נוכחותו מאחרים, להפוך אותו לבלתי נראה לעיניים זרות
הוא עדיין שם איתך, מלווה, מכביד על כתפייך, מקשה על כל צעד..
ובניגוד לשומר ראש אמיתי, שמטרתו היא לשמור עלייך ולגרום לך להרגיש בטוחה, להוות גורם מסייע -
נראה שהמלווה הזה הוא קצת להפך, יותר כמו שלשלת הקשורה לרגלו של אסיר, נגררת אחריו ומכבידה..
יקירה, אני מקווה שתוכלי למצוא את המקומות בהם תוכלי לשוחח על המלווה הזה, עם דמות טיפולית, עם חברים קרובים - בלי להסתיר אותו, בלי לנסות ולהחניק את עצם קיומו.. ואולי השיתוף יוכל להוביל גם להיעזרות, שתזרז את עזיבתו, תאפשר את שחרורך ממנו..
 
לצפיה ב-'תודה רבה '
תודה רבה
26/09/2015 | 20:16
12
לכם סה"ר ,על התגובה .
ואכן אתם צודקים ,הוא בהחלט כמו שלשלת מכבידה ,אני יכולה לשוחח עליו עם אמי מבלי להסתיר ,הוא עדיין נשאר אבל מקווה מאד גם כן שמתי שהוא אוכל להשתחרר ממנו ....
לצפיה ב-' הסוף השמח.'
הסוף השמח.
15/09/2015 | 16:27
1
43
למוות מה אחכה לך מותי שלי.
לך  אכופף ראשי סופי שלי זה
המאחר לבוא בזמנו שלו הוא
יורד מתפתל  לי מסביב האוזן.
אמר לי המוות " טוב למוות לבד
כי מותך טוב הוא עבורי" ובתוך
חדרי מנח אני, ליד  מיטתי שם
מנח גופתי. ואלו שחיכו למותי
כיף למוות אחים שלי, בתוך
הכרית הכניס הראש, וסיימתי
את מה שהתחלתי מאז שנולדתי.
למוות טוב לי. ולבכות לא בכלל לא.
כי מותי יקהה החושך, ירם גופתי
על שעריך, ואני מת כי בחרתי
לחיות. ועת למות ועת ליפול.
ואין בכלל מה לשואל, אלה
ליפול,ליפול,ליפול
לצפיה ב-'על החיים והמוות'
על החיים והמוות
( לעמוד שלי בתפוז )
16/09/2015 | 12:10
18
נתי יקר,
נשמע שמחשבות על המוות עולות בך כעת,
עולות ומעלות תהיות גם לגבי החיים..
ונראה, שבין לבין המוות אולי גם קצת קורץ, מפתה, משלה
כסוף ראוי גם אם מוקדם מידי, כקתרזיס, כמנוחה, כדרך להמלט מהכאב הנפשי..
אך מצד שני, אולי המוות הוא אף אחד מאלה, כי הוא פשוט העדר, אין..
המוות הוא ריק, ולא נחת,
המוות הוא אין, ולא הפגת הכאב.
נתי יקר, מאמינים בכל ליבנו שחייך טובים ממותך, גם כשיש בחיים כאב.. שהרי במותך, אין לא את זה ולא את זה..
לצפיה ב-'שנה טובה!! - אתגר חודש ספטמבר בנושא הבחירה לראות את הטוב ...'
שנה טובה!! - אתגר חודש ספטמבר בנושא הבחירה לראות את הטוב ...
( לעמוד שלי בתפוז )
13/09/2015 | 17:12
4
35
שלום לכולם,
כזכור מידי חודש אנחנו מציעים אתגר בנושא משתנה ומזמינים אתכם ליצור יצירות בנושא זה ולהעלות אותן, או לשתף ביצירות קשורות שכבר יצרתם. היצירה יכולה להיות מכל תחום - ציור, שיר, סיפור, פסל, שיר, קולאז', וכל העולה על רוחכם.
 
החודש לכבוד השנה החדשה שבפתח חשבנו להזמין אתכם להתבונן על השנה שהייתה ולמצוא נקודות לשימור, מקומות בהם הצלחתם במשהו שאתגר אתכם או לא חשבתם שתצליחו, מקומות שבהם ראיתם את הכוחות שבכם... מקומות בהם ראיתם את הטוב שבכם או במישהו סביבכם... מקומות שהייתם רוצים לשמר ולקחת אתכם לשנה החדשה.
 
בברכת שנה טובה ומתוקה,
בתקווה שנדע תמיד לבחור להסתכל על מה שהיה טוב
ולראות את הטוב בעצמנו ובסובבים אותנו
אוהבים צוות מתנדבי סה"ר
 
לצפיה ב-'לראות. את טוב'
לראות. את טוב
15/09/2015 | 21:30
24
לראות את הטוב בחושך לראות את הטוב בעצב. לו יכולנו לראות בכול דבר טוב איך היה ניראה חיינו? אני לא ראיתי את הטוב לא כשפגעת כשהכית בי והרסת את חיי שברת אותי לרסיסים לא כשחשבתי שאין מחר בלילות צרחות רעשים חושך אך למרות כול זה קמתי התחזקתי כשבחרתי לראות את הטוב לראות שהינה בגלל שפגעת בי התבגרתי בזכות הנפילה התחזקתי והנה אני מודה לה' על כול הרע שנתן לי כי בסופו של דבר הכול לטובה אז תודה
לצפיה ב-'אופטימי'
אופטימי
16/09/2015 | 14:44
22
איזה אתגר מלבב....
משתדלת תמיד
בכל תחתית
לראות את האור
שלמעלה
משתדלת תמיד בכל שבר
ומשבר
למצוא את השיר
המנחם המחבר
שמרגיע את הלב
אם לרגע אחד
אאבד
אחיזה
תקווה ואמונה
יחכו לי בפינה
לזכור שבגינה
יש ששונה עם קוצים
ולי זכות הבחירה
לראות את הקוצים
או את הפרחים
עדיף את שנהם
לצפיה ב-'קשה אולי טריגר'
קשה אולי טריגר
16/09/2015 | 14:50
34
קשה יש רק בלחם ככה אמא תמיד אמרה
אסור לבכות כי אין על מה
תפסיקי ליילל מה את חתול
אז שתקתי וליפני שהתפוצצתי צרחתי בלי קול
נשכתי הכאתי את עצמי
ואיש לא ראה ואיש לא ידע
כי היה לי קשה וכאב
והיה לי על מה
אבל איש לא ידע ואיש לא ראה
והתוקפנות הזו על כאב שלו יוצא
נשארה גם היום
ויש מי שרואה
אבל לאף אחד לא אכפת
כל זמן שאת לא מכה אותם
ולהם לא כואב ולהם לא קשה
מרגישה ..
שהיא מתעללת בי עכשיו
הציפייה הזו
לפרור
לתאריך לפגישה
די זה מוגזם באמת
ולא מצליחה להרפות והרעש בפנים מטורף ברמות
ואין ויסות ואין רגיעה
סבלנות זאת המילה
להרפות זה מה שצריך
שקט זה מה שאבקש....
לצפיה ב-'סוף טוב'
סוף טוב
23/09/2015 | 18:10
14
חשבתי לכתוב משהו באותו הרגע אבל נזכרתי במשהו שכתבתי שמתאים לזה ויהיה לי קשה להתעלות עליו...
 
אני מאמינה בסוף טוב
בשביל זה אני סובלת.
כדי שיום אחד אגיע אליך
גם אם רק כדי לתת "כיף",
תוך עקיפה בוטה
ולראות את המבט המופתע.
אני מאמינה בסוף טוב
בשביל זה אני בוכה.
מאמינה שהכאב לא לחינם
אני מאמינה שאני במשימה
בשליחות של מעלה,
שאני הקורבן ההכרחי
למטרה נעלה
ואם הוא לא יבוא
אז אביא אותו אני,
אני מאמינה בסוף טוב.
לצפיה ב-'נושאת תפילה '
נושאת תפילה
08/09/2015 | 10:10
1
47
אלי ,
כבר סבלתי מספיק בעולמך,
עייפתי באמת עייפתי .
תן בי כוחות
להמשיך ,להביט קדימה
ולצעוד.
אנא אלי
אראה לי את הדרך
לתקן ,
לכפר ,
לשנות,
במקומות שטעיתי ופגעתי
אנא ,תן בי את הכוחות
לעקור את הרוע
שנולד שם בילדותי .
תן לאנשים שאיתי
כוחות ורצון
להמשיך ולהיות שם עבורי
גם שאני בועטת ומאיימת להטביע
אותנו יחד .
אלי ,
עייפתי
ניגמרו לי הכוחות
להלחם בעצמי
להחזיק בקונטרול
להיות בשליטה
פוחדת לאבד אחיזה וליפול שם לאופל
שם טיטנים ומפלצות רובצים
מחכים לקצת חולשה
כדי לצאת לפעולה .
אלי ,
למד אותי כפרי בשל
איך להרפות בלי לאבד שליטה
אלי ,
תן למלאכים המלווים אותי
כוחות להיות שם איתי
ואראה להם את הדרך
אל האור ...
 
ולכם סה"ר יקרים תודה על הכל . על המקום על האפשרות על זה שאתם כאן בלב אוהב . שנה טובה לכם ...אתם כל כך חלק במסע הארוך הזה ...
 
 
לצפיה ב-'תפילה של שנה חדשה'
תפילה של שנה חדשה
( לעמוד שלי בתפוז )
08/09/2015 | 22:27
21
צומחת אהובה,
בסימן השנה החדשה, נראה שעולות גם מחשבות, מחשבות של סיכום וחשבון נפש, מחשבות שהן תפילה
תפילה שהיא גם תודה והוקרה, וגם תקווה לשינוי
תפילה לכוחות, להתחדשות, לצמיחה
תפילה לעליה מאפר, בריאה
תפילה להמשך הדרך, הארוכה והפתלתלה
שגם ברגעים בהם נמהלות להן תשישות ותקווה, כאב ואכזבה,
שגם ברגעים שעולה החשש מאובדן שליטה ובמקביל אולי גם כמיהה להפך, לקצת לשחרר
שגם ברגעים האלו בדרך, במסע שלך – תמצאי את הכוחות להמשיך ולצמוח.
 
יקירה, אני מאחלת לך מעומק הלב, המשך הצלחה וסלילה של הדרך שלך, האמיצה והמרגשת,
מאחלת שתמיד תרגישי שיש לך את המקום שלך, גם מבפנים וגם מבחוץ, שתמצאי את הכוחות שבך להמשיך גם כשהכוחות אוזלים, להישען על האוהבים אותך, ושהמלאכים שלך תמיד יהיו איתך יקירה, כי כל כך מגיע לך ליווי של מלאכים בעולם הזה!
לצפיה ב-'פעם היתה לי .. '
פעם היתה לי ..
04/09/2015 | 13:35
1
56
פעם היתה. לי חברה עכשיו היא נעלמה הלכה. וסליחה לא ביקשה תקעה לי סכין בגב השאירה אותי מדממת על הרצפה בכי דמעות של כאב ואת אינך מה כבר עשיתי לך? האם אני שונאת אותך לא ולא עוד לא הצלחתי לסלוח את הלכת והכאב נישאר אותך עוד אשוב לראות אך בעינך לא אביט עוד לא אדבר. שתיקה זועקת בנינו פעם היתה לי חברה ועכשיו החלפת אותי בחברה אחרת ואני נישארתי לבד אני לא מקנאה רק בדידות צורפת בגופי...
לצפיה ב-'שיר אבל לחברות... '
שיר אבל לחברות...
( לעמוד שלי בתפוז )
05/09/2015 | 23:12
24

NB יקרה,
אני שומעת את האכזבה מחברתך שלא רק שפגעה בך ולא הביעה חרטה, אלא גם נדמה שלא נתנה לה שהות, זמן לעכל את מה שהיה ולבחון את החברות ביניכן והלכה עם חברה אחרת ואת נותרת לבד בודדה להתמודד עם מה שהיה ביניכן...אני שומעת את האבל על החברות שהייתה והכאב הצורם ובדידות שנראית כממלאה את כל כולך...  
נדמה שהנימה בה את כותבת את הדברים על החברה שונה מהאופן שבו את פונה אליה. נראה כי כשאת מדברת על החברה את מרשה לעצמך אולי לכעוס ולהתפרץ ולהוציא את הכאב ואילו כשאת פונה לחברה יש פתאום כעס שהוא כמו מאופק יותר ומתבטא בשתיקה שבו.. ואולי בגלל הפער הזה שקיים בין הדיבור על החברה לבין השיח עימה השתיקה זועקת... יכול להיות שגם אם בסוף החברות תגיע לסיומה, אם תתני מקום לכעס שלך מולה יהיה לך קל יותר להשלים עם הסיום הזה...השתיקה תהיה שתיקה של עצב או של זכרונות אך לא תזעק דברים שלא נאמרו...
יקירה, מוזמנת לשתף אותנו במחשבות, בתחושות ובהשתלשלות האירועים
אנחנו פה לשמוע הכל וגם את השתיקות...
שולחת חיבוק ומקווה שיש לך לפחות הקלה בעקבות הכתיבה... 
 
לצפיה ב-'אבא'
אבא
31/08/2015 | 13:43
2
69
זה קטע שאני מקדיש בשביל אבא  הכי טוב בעולם מי שהלך איתי
לאורך כל הדרך. שהיה איתי בוץ והיה איתי בסערה שהיה הכל בשבילי.
מי שנולדתי ועד שאני ימוות, שחיבק אותי ונישק אותי בלב, זה הוא אבא
שלי זה בשבילך אבא יקר:
 
אבי -זיין אותי עוד לפני שנולדתי.
החדר מטה - הנחש לגופה של אמי .הזין התקפל.
בתוך רחם אמי. ושיצאתי החוצה ללא בעיות.
הוא זיין גם אותי. מלפנים מאחור הוא כלא
אותי בתוך נעל מעץ אדומה.


כדם או כאש הוא הציב מסביב גדר ותיל
מתכבש כלהט רשף וסביב קוצים מתפזרים
כחומה מתבצרים. ושפם לו שחור מסתמר.


דקר- מתערבב בעיני העורב אבי -הכניסני
חיש מהר בתוך ששעון מזכוכית עטוי יהלומים
ורכב על הזמן תעתע בגופי אבי הוא זונה


שכר בגופי.הוא אמר ורטן " השתחרר
לך אל מפתן הדלת לך השתחרר צא מביתי
הסתלק". ועפתי על הכרוב וטיילתי בשמי מרהבים.
וגאון לא רכשתי לאיש חוץ מאבי כי זיינת אותי


מיום שנולדתי אתה איש The SS. מכניס הגופות
לתוך הקרנות " ולטוס רכבת עת הנופלים חסרי
הפנים קחי נא אל משרפות האש שימת כליל" ושרפתי
אותי והייתי בגזים שואף החמצן, ולא נשקת לי ולא זיינת


אותי כבר למה אבי? ואבי שחר השער עטוי שערות
למגר דמעותי המתמוססות נקרש עלי דמי בתוך מעי.
שבר כלי הייתי אבי וזה לא די? וזיינתי אותי השכם וערב.
מבוקר עד הערב אתה מזיין, אתה כהלל בן שחר את
חווה אנסת ללא זמן ואני אודפיזיאוס בנך שנשחקתי


באורטיקה השדה מסוס חיי אהובתי עייני עמודי האש שנגלדו
כקרח .ועת העשן נכמר מאחורי גבי הרי הבזק גועשים תוקעים
בי מבט, ואבי זיין את אהובתי,אבי " איכה כך עשיתה
לבנך? כי למי אתה נמשלת?" לרועה בצאן הולך במשועלי

זהב מעוטרי כסף ושוחט את הפרות ללא רסן כי לך
היא הייתה אין לי אף אחת ואבי אהבתיך נשקתי
שפתיך בלהטט, יצאתי מתוך חרכי הקבר תכרכי
לבשתי רווי בדם ליום חתונתי ואבי? רק זיין אותי.
וטוב שכך זה הוא אבי.
לצפיה ב-'שבר (טריגר)'
שבר (טריגר)
( לעמוד שלי בתפוז )
02/09/2015 | 14:44
1
47

נתי יקר
אתה כותב כאן שיר קשה מאד, שבטח היה לך עוד יותר קשה לכתוב ולפרסם..
הניגוד הזה כל כך צורם וכואב, בין האבא שהיית רוצה שיהיה לך, בין האבא שאתה מדמיין,
לבין האבא שהעולם הגריל לך, אבא שהוא ההפך הגמור מאבא, שלא ראוי להקרא אבא.. אבא שפוגע, מכאיב, בוגד, שאי אפשר לסמוך עליו.. במקום להיות דווקא מי שדואג ושומר, אוהב ועוטף..
נתי יקר, מזמינים אותך להגיע ולשוחח איתנו עוד על הקשר המורכב והכואב הזה, בצ'ט האישי דרך האתר שלנו, שפעיל כל יום בין 9 בערב לחצות

 
לצפיה ב-' תודה על הקריאה'
תודה על הקריאה
02/09/2015 | 16:36
28
אני רוצה לציין שלא הייתה תקיפה מינית ממנו
( הייתה התעללות-מינית אבל לא ממנו) אלה זה רק דימוי.
חוץ מזה אני כרגע לא מתאים לי לדבר על זה, אבל כן לא קל
לכתוב דבר כזה על אבא שלך. שבסך הכל אתה מאוד אוהב אותו.
וגם עשה לך טוב, דאג לך, שמר עליך גם אבל גם פגע היחסיים מאוד
אוולנטים.
לצפיה ב-'אבא שלי'
אבא שלי
27/08/2015 | 19:55
1
49
אבא לי היה ולשתות
הוא ידע ואני מתחת
לשולחן שוכבת,והוא
עם החברה משחק
קלפים. והם צעוקים
"ואני בת חמש ולי
אבא יש והוא שתה
והשתכר 

ואהבתי את אבי והוא
אהב אותי הוא היה
מלביש לי שמלות.
וקונה לי מתנות.
והוא היה הכי טוב
אבא מושלם.

ושגדלתי לא היה
מכה אבל כל שבוע
הוא שתה שוב ושוב
ללא הפסקה והוא
לקח אותי לחדר.
והוריד את החולצה.

ואמר"אנה הגיע
הזמן ילדתי את
כבר גדולה" ואני
לא בכיתי לא הוצאתי
מילה הייתי בת 14
והוא היה מעלי
וגם אהב מאחור.

הוא אמר לאחר
שעשה " ילדה
טובה של אבא".
והלך ושתה עוד
ועוד. ואמא שלי
כבר הלכה.

ואני לבדי במיטה.
ואני סך הכל נערה.
ואהבתי אותו והוא אותי.
אבל הוא אבא שלי.
ופעם הוא אמר " את יפיפה
תראי איך את לבושה ".

ואז כבר הייתי אחרי צבא.
וחזרתי הביתה ומצאתי
אותו שוכב שרוע על אדמה.
עם הבקוק שאהב וחפיסת
קלפים ביד ונשקתי לו בראשו
ואמרתי " אוהבת אותך אבא".

ולא כעסתי כי לעולם לא ידעתי
מזה לאוהב מי שהוא מלבד
האבא שלי והוא היה טוב.
אני יודעת שהיה רוצה
להטיב לי זה הכל.
לצפיה ב-'סדקים ... '
סדקים ...
( לעמוד שלי בתפוז )
28/08/2015 | 22:12
31

ארטוקיה יקרה,
אני שומעת את אי השקט שנראה כי המבעבע בך וגועש, את סערת הרגשות שאני מבינה קשורים  לדילמה שיש סביב אבא שלך... אב שמצד אחד מאוד אהב וקנה מתנות  ומצד שני ניצל את הפגיעות שלך כילדה צעירה ואת אהבתך והערצתך אליו וביצע בך פגיעה מינית במשך שנים...
כתבת שיר שיש בו קריצה לשירי ילדים מוכרים שמפארים את דמות האב, ולאורך כל השיר, כמו גם לאורך חייך את מגנה על אביך, רוצה שידעו שהיה אבא טוב למרות הכל...
ויחד עם זאת, אני שומעת בין השורות כעס שרוצה לצאת.. כעס על האב שלא שמר, על האב שפגע וניצל ולא הגן... כעס שנדמה שיותר קשה לך ואת לא יודעת לתת לו מקום... כמו שאת כותבת, לא ידעת איך זה לאהוב מישהו אחר...
יקירה, נשמע שאת מנסה להבין ולחבר בין האב האוהב לאב הפוגע... מנסה להבין ולהכיל אתמגבלותיו ורוצה להאמין שהיה רוצה להטיב איתך... ואולי זה קונפליקט שאין לו פיתרון... אולי הואיישאר תמיד דמות סדוקה שיש בה את שני הצדדים... ואולי את חוששת שאם תתני יותר מקום לאב הפוגע, משהו בך  ייסדק, יישבר שנית מבלי יכולת לתקן?
ואולי אם תתני דרור לכעס, תרשי לעצמך היום, כאדם מבוגר, לכעוס ולבכות ולדבר על העוול שנעשה לך אז והיית חסרת אונים מולו, תוכלי למצוא דרך להיבנות בעצמך, לחיות בשלום עם הסדקים שוודאי נוצרו גם בך...
 
שולחת לך חיבוק גדול וחם,
בתקווה להתחיל לחבר את החלקים השבורים...
 
מזמינה אותך להמשיך לכתוב, לשתף במחשבות וברגשות
לנסות ביחד ללמוד למצוא דרך לחיות עם כל החלקים בשלום
אנחנו גם כאן וגם בצ'אט אישי ואנונימי (http://www.sahar.org.il/) ;
 
לצפיה ב-'מנסה להרפות '
מנסה להרפות
23/08/2015 | 19:27
1
53
המון כאוס ויחד עם זאת כמה כוח כמה אמונה וידיעה ברורה בדרך באמת שלי במי שאני ..

עכשיו מרפה
מתערסלת עם השקט
מנסה להשקיט את הכאב
אולי מנותקת
אחרי ימים של התפלשות
בדם בדמעות בכאב
עכשיו מרפה
מנסה להבין לעשות
עד הגל הבא
של זכרונות של כאב
עכשיו שקט
מילים רוצות לצאת
לגעת להיות
מפחדת לתת למילים לצאת
מפחדת לתת מקום לדברים
לזכרונות
עכשיו שתיקה ...
לצפיה ב-'אפשר גם לנוח..'
אפשר גם לנוח..
( לעמוד שלי בתפוז )
23/08/2015 | 23:58
27
בשתיקה
יש יותר מצעקה
בשקט לפעמים יכול להיות הכי רועש
בכאב יש המון כוח
כוח לבנות אותך
כוח להרוס אותך
 
מגיע לך לנוח יקרה,
מותר לך לא להתפלש כל הזמן בכאב
מותר לך לצבור כוחות ולהתמודד עם הצעקה והכאב שבפנים
 
ואנחנו כאן איתך גם בשקט וגם בכאב ומאפשרים לו לצאת דרך המילים
לצפיה ב-'מוזר'
מוזר
15/08/2015 | 12:15
3
55
המון זמן לא הייתי כאן
הלכתי נדדתי
חיפשתי מקומות .
כמו הנפש המפוצלת שלי
בכל פעם במקום אחר .
האמת שלא מוצאת מנוחה
בשום מקום .
כתבתי באיזה מקום
בשיא התחתית .
ומי עונה לי אם לא סהר
מלאכים אמיתיים ,
בכל הרשת נמצאים .
אז באתי לכאן
להגיד תודה !!!!!!!!!!!!!!!
להניח את הראש
לכמה רגעים,
לנסות לנוח לנשום
להתפלל ,
שהסיוט הזה יום אחד יגמר .
לצפיה ב-'מקומות של נחמה '
מקומות של נחמה
( לעמוד שלי בתפוז )
15/08/2015 | 21:23
29
צומחת אהובה,
 
יש פעמים בהן גם אחרי כברת דרך ארוכה אנחנו מוצאים את עצמנו עדיין מתמודדים עם סיוטים מהעבר שמלווים אותנו ונותנים בנו את האותות שלהם... וזה עשויה להיות התמודדות מייאשת, שמרגישה כמו ריצת מרתון תוך כדי סחיבת שקי חול עצומים על הגב... ולא פלא שלפעמים נגמר האוויר ...יקירה דווקא ברגעים האלה חשוב לזכור ולהזכיר לעצמנו שוב ושוב כמה אנחנו לא מי שהיינו אז, כמה היום יש לנו כלים ויכולות, גם ברגעים שמרגישים חסרי שליטה, כמה הצלחנו לצמוח מהכאבים... וכמה טוב שברגעים הללו יש מקום קבוע, מוכר ומנחם שאפשר להרגיש בו בבית, אפשר להביא את מי שאת, על כל מה שאת מרגישה, ולהרוויח כמה רגעים של מנוחה, לקוות שיהיה בכך התמלאות בכוחות מחודשים לקראת ההתמודדות הבאה...
 
אהובה אנחנו תמיד כאן לרשותך, מקווים תמיד להיות לך בית, מקום שתמצאי בו מנוחה, ומתפללים יחד איתך שתבוא תקופה אחרת, שהסיוט לא ילווה בעוצמה כזו, אלא יהווה חלום רע רחוק רחוק... שתרגישי מחוזקת יותר, שלמה עם כל המקומות המפוצלים, שלמה עם ולמרות השברים, ואולי גם תמצאי מקומות של שלווה...
 
שולחים לך חיבוק גדול וחם !!
 
לצפיה ב-''
18/08/2015 | 04:34
1
10
לצפיה ב-'תאום אתה פשוט מתוק אמיתי התגעגעתי '
תאום אתה פשוט מתוק אמיתי התגעגעתי
23/08/2015 | 19:30
9
לצפיה ב-'תקועה בתוך העבר'
תקועה בתוך העבר
23/08/2015 | 00:46
1
46
נמצאת בתוך בועה שמאימת להתפוצץ נשארתי בתוך העבר ואין עתיד במחשבות בפחדים הכול נעלם לי חיי מתפרקים והנה הזכוכית נישברת ואני נופלת עמוק בתוך התהום מי ישמע את זעקותי אין איש לו רק יכולתי לקום בחזרה...
לצפיה ב-'אל העתיד '
אל העתיד
( לעמוד שלי בתפוז )
23/08/2015 | 23:49
14
לו רק יכולת לקום בחזרה
להתגבר על הפחדים
לשנות את העבר
להשפיע על העתיד
 
לו רק יכולת להגן על עצמי תוך כדי תנועה,
בתוך ההתקדמות, בתוך ההתפרקות
 
לו רק יכולתי שיהיה שם מישהו בתוך התהום האפלה הזאת
שיאיר
שינחה
שיראה את הדרך
שיתן לך להבין שהנפילה הזאת בונה אותך
שאפשר לצמוח
שלא צריך לפחד ולהתלות בעבר
 
אלא אפשר לצמוח למקום טוב יותר אל העתיד

חם בפורומים של תפוז

אירוח בנושא: מיסוי ועבודה באופן עצמאי
אירוח בנושא: מיסוי...
בתאריך 24/10 יתארח בפורום רו``ח אלירן הררי, אשר...
אירוח בנושא: מיסוי ועבודה באופן עצמאי
אירוח בנושא: מיסוי...
בתאריך 24/10 יתארח בפורום רו``ח אלירן הררי, אשר...
אירוח בנושא היבטים משפטיים בהקמת עסק או חברה
אירוח בנושא היבטים...
באירוח תוכלו לשאול על היבטים ושיקולים משפטיים...
אירוח בנושא היבטים משפטיים בהקמת עסק או חברה
אירוח בנושא היבטים...
באירוח תוכלו לשאול על היבטים ושיקולים משפטיים...
בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?
בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?

בעלי מקצוע

טלי אנגור - טיפול בתסמיני אוטיזם
טלי אנגור -
B'way- הורות ומשפחה בפרק ב'
גלית הלר זמינה עבורכם
פורום מכשירי שמיעה
פורום מכשירי שמיעה

מקרא סימנים

בעלת תוכן
ללא תוכן
הודעה חדשה
הודעה נעוצה
אורח בפורום
הודעה ערוכה
מכיל תמונה
מכיל וידאו
מכיל קובץ