לגלישה באתר בגירסה המותאמת לסלולאר
| הוספת הודעה
הגדרות תצוגה

הגדרות עץ הודעות

מאפייני צפייה

הצג טקסט בתצוגה
הצג תגובות באופן
עדכן

פורום תמיכה נפשית למבוגרים

עמותת סהר הוקמה במטרה להציע אוזן קשבת וכתף תומכת דרך האינטרנט - בסביבה אנונימית, אמפטית ומכילה, לאנשים השרויים במצוקה - החל מרגעי משבר זמניים, וכלה במצוקה קשה ומתמשכת עד לכדי מחשבות אובדניות. הפורומים שלנו מהווים קבוצות תמיכה מקוונות בהן ניתן לשתף ולתמוך בצורה הדדית.
פורום תמיכה נפשית למבוגרים יהיה מקום לדון בבעיות שמאפיינות אוכלוסייה מבוגרת יותר - אפשר להגיד בהכללה שמדובר בהתמודדות עם בעיות שכרוכות בלהיות אדם עצמאי, לבד, בודד אולי, בעולם שלנו. אדם שכבר לא נמצא תחת הגדרה של מי שהוא בחסות הוריו, שקובעים בשבילו איך יראה עולמו ומה יעשה בחייו, אלא הבחירות האלה הן כבר שלו בעיקר (גם אם הוא עדיין חי עם הוריו). כאן המקום להעלות סוגיות של החיים בצל ההתמודדות עם העבר, ההורים, מה שצילק את הנפש ועדיין כואב ורודף. כאן אפשר להעלות סוגיות של שחיקה ואובדן משמעות ממה ששנים ארוכות היה חלק מהחיים ונתפס כמובן מאליו. איך זה להיות הורה כשאתה עצמך נמצא במצוקה עמוקה וספקות קשים לגבי מי שאתה וערכך בעיני עצמך ובעיני אחרים. נעלה קשיים ששייכים לבדידות של הקיום בעולם הזה, הניכור שבו - ממקום של מי שהציפיות של העולם והחברה ממנו הן קשות ולא עוזרות בהכרח. נדבר על קשיים ביצירה וקיום של מערכות יחסים, על הצורך בקרבה והפחד להיפגע שפועלים בכפיפה אחת. אנו מקווים שכאן תרגישו חופשיים להעלות תכנים קשים בלי הצורך לחוס על הקוראים האחרים, בשל גילם והשלב בו הם עומדים בחייהם ושתקבלו משוב ענייני, תומך ומקבל. מותר לדבר בחופשיות על דברים שעולים במהלך ההתמודדות הקשה עם החיים, אך בכל אופן כמה סייגים -
* כאן לא מקום לשפוט ולדבר בשפה אלימה ופוגעת. כותבים והודעות בנוסח הזה ימחקו. המקום הזה יצליח רק אם תהיה כאן אוירה של תמיכה וקבלה עד כמה שניתן.
* לא יותרו כאן פרסומים.
* הפורום הזה הוא לא ספר עצות. נזהר במתן עצות ופתרונות מן המוכן, כי לכל אדם הדרך שלו בעולם הזה ואיש אינו יודע באמת מה טוב לאחר.
ומעבר לזה, דברו בחופשיות ובפתיחות. כאן נוצרת קבוצת תמיכה. בהצלחה לכולנו!

הנהלת הפורום:

אודות הפורום תמיכה נפשית למבוגרים

עמותת סהר הוקמה במטרה להציע אוזן קשבת וכתף תומכת דרך האינטרנט - בסביבה אנונימית, אמפטית ומכילה, לאנשים השרויים במצוקה - החל מרגעי משבר זמניים, וכלה במצוקה קשה ומתמשכת עד לכדי מחשבות אובדניות. הפורומים שלנו מהווים קבוצות תמיכה מקוונות בהן ניתן לשתף ולתמוך בצורה הדדית.
פורום תמיכה נפשית למבוגרים יהיה מקום לדון בבעיות שמאפיינות אוכלוסייה מבוגרת יותר - אפשר להגיד בהכללה שמדובר בהתמודדות עם בעיות שכרוכות בלהיות אדם עצמאי, לבד, בודד אולי, בעולם שלנו. אדם שכבר לא נמצא תחת הגדרה של מי שהוא בחסות הוריו, שקובעים בשבילו איך יראה עולמו ומה יעשה בחייו, אלא הבחירות האלה הן כבר שלו בעיקר (גם אם הוא עדיין חי עם הוריו). כאן המקום להעלות סוגיות של החיים בצל ההתמודדות עם העבר, ההורים, מה שצילק את הנפש ועדיין כואב ורודף. כאן אפשר להעלות סוגיות של שחיקה ואובדן משמעות ממה ששנים ארוכות היה חלק מהחיים ונתפס כמובן מאליו. איך זה להיות הורה כשאתה עצמך נמצא במצוקה עמוקה וספקות קשים לגבי מי שאתה וערכך בעיני עצמך ובעיני אחרים. נעלה קשיים ששייכים לבדידות של הקיום בעולם הזה, הניכור שבו - ממקום של מי שהציפיות של העולם והחברה ממנו הן קשות ולא עוזרות בהכרח. נדבר על קשיים ביצירה וקיום של מערכות יחסים, על הצורך בקרבה והפחד להיפגע שפועלים בכפיפה אחת. אנו מקווים שכאן תרגישו חופשיים להעלות תכנים קשים בלי הצורך לחוס על הקוראים האחרים, בשל גילם והשלב בו הם עומדים בחייהם ושתקבלו משוב ענייני, תומך ומקבל. מותר לדבר בחופשיות על דברים שעולים במהלך ההתמודדות הקשה עם החיים, אך בכל אופן כמה סייגים -
* כאן לא מקום לשפוט ולדבר בשפה אלימה ופוגעת. כותבים והודעות בנוסח הזה ימחקו. המקום הזה יצליח רק אם תהיה כאן אוירה של תמיכה וקבלה עד כמה שניתן.
* לא יותרו כאן פרסומים.
* הפורום הזה הוא לא ספר עצות. נזהר במתן עצות ופתרונות מן המוכן, כי לכל אדם הדרך שלו בעולם הזה ואיש אינו יודע באמת מה טוב לאחר.
ומעבר לזה, דברו בחופשיות ובפתיחות. כאן נוצרת קבוצת תמיכה. בהצלחה לכולנו!

לצפיה ב-'יום לא קל עבר עליי..'
יום לא קל עבר עליי..
04/01/2017 | 16:51
2
55
לא מעוניין לפרט אבל כן מעוניין לקבל חיזוקים וסמיילים של חיבוקים..
לצפיה ב-''
04/01/2017 | 17:15
27
נייק יקר,
שולחת אליך חיזוקים וחיבוקים מלוא ידיים
מכבדת את רצונך שלא לפרט מה היה לא קל עבורך היום,
ומשאירה לך מרחב אם בכל זאת תרצה לשתף,
כדי שנוכל לנסות ולפזר ביחד את העננה שמסתירה לך את השמש
לצפיה ב-'מקווה שתרגיש טוב'
מקווה שתרגיש טוב
05/01/2017 | 14:15
5
לצפיה ב-'האם יש מקום לדעתכם לפתיחת פורום לנפגעי נפש שלא מיועד לתמיכה?'
האם יש מקום לדעתכם לפתיחת פורום לנפגעי נפש שלא מיועד לתמיכה?
03/01/2017 | 22:39
2
70
אלא לדבר על מה זה להיות נפגע נפש, סטיגמות ולא רק לשתף במצוקה שזה אמנם חשוב אבל הוא העיקרי של הפורום פה. לא יודעת אם אתם יודעים אבל בערוץ 10 מיום ראשון התחילו להקרין כתבה במהדורת חדשות "בנפשנו" שזה מדבר על סטיגמות ומערכת בריאות הנפש. יש אצלי בהוסטל מדריך שגם מתמודד נפש ובכלל לא כולם פה בהכרח נפגעי נפש אלא רק אולי במצוקה וזה לא רלוונטי לגביהם. אני הרבה זמן רוצה לפתוח פה פורום שקשור להתמודדות ומגבלות נפשית ומשום מה הנהלת תפוז לא חוזרת אליי עם תשובה.
לצפיה ב-'יש מקום לדעתי'
יש מקום לדעתי
04/01/2017 | 15:53
13
לצפיה ב-'זה יכול להיות מעניין'
זה יכול להיות מעניין
07/01/2017 | 05:00
18
כי אני מאמין שיש סטיגמה על חולים. דברתי על זה עם אחותי האמצעית והיא אמרה שכולם היום כבר חולי נפש. הכוונה שלה הייתה שזה כבר פחות מעניין כי המון מתמודדים.
קראתי בתגובות לאותו אם שהתאבדה ובנותיה נשרפו על כך ש80% מהציבור בישראל בטיפול פסיכאטרי ונוטל כדורים. לאותה תגובות היו תגובות של 'מה פתאום זה המון' ותגובה לתגובה שזה נכון ותבדקו. תגובה נוספת הייתה שיוקר המחיה בישראל גורם לכך.
 
בכל מקרה, יש עניין של סטיגמה ויש עניין לנפץ את הסטיגמה.
 
בתור אחד שגם שייך לקהילה אחרת אני חושב שכל המאבק שהקהילה עושה למיגור ההומופוביה הצליח לעשות שינוי מסוים ומאמין שבעתיד זה ישתפר יותר. למה אני מתכוון כשאני אומר שינוי? למשל שבמקומות מסוימים פחות יציקו להומואים ויהיו יפי נפש שיגידו 'הומו? סבבה' אבל בתוכם יהיה להם גזענות. כשאני מדבר על עתיד ורוד יותר זה על אנשים שבתוכם לא יהיה גזענות ותהיה קבלה מלאה. זה כמובן דוגמה שולית כי להומופוביה יש צורות רבות והקיצוניות שבהם הם אלימות מילולית ופיזית.
 
לגבי אנשים שנוטלים כדורים אני מאמין שיש סטיגמה, שיכולים לומר 'החולת נפש הזאת' ולדבר מילים לא טובות ואני חושב שגם במקומות עבודה פחות יאהבו את זה. מה שכן יש אנשים שדואגים להסתיר וזה מה שלדעתי יכול לסייע. עם זאת אני חושב שלעשות מאבק כדי לנפץ את הסטיגמה זה יהיה מעולה. כי חולי נפש ברובם לא אנשים אלימים ויכולים להיות אנשים טובים שמתמודדים עם קשיים כי עברו חיים לא קלים וזה מה שהביא אותם למה שקרה להם. אפשר להעביר מסר מסוים במאבק כדי לנפץ את הסטיגמה.
יש המון אנשים שאפילו עובדים בתפקידים בכירים (כך שמעתי) שמתפקדים טוב עם כדורים ואת בכלל לא יודעת שהם על כדורים.
 
אגב, אני מכיר מישהי שהייתה מפרסמת את הכדור שהיא לוקחת: מצלמת ומעלה לפייסבוק. זה לא משהו שהייתי עושה דווקא בגלל שאני יודע שיש סטיגמה לא טובה.
 
אני גם חושב שאנשים שבטוחים בעצמם ויש להם מעגל חברים רחב ותומך ויש להם כשרונות שהם מביאים לידי ביטוי וגם מצליחים תעסוקתית וכו' אז גם אם לוקחים כדורים אז לוקחים כ'אוקיי, אבל הוא מצליח בכך וכך וכך' אבל לא כולם הם הסוג הזה וכן יש דיעה לא תמיד טובה לגבי מתמודדי נפש וזה יכול להיות רעיון. אני לא יודע למה בתפוז לא חזרו אלייך אבל תפוז זה לא קהילת הפורומים היחידה בארץ (אבל לדעתי כן הכי טובה). יש עוד פלטפורמות . אני באופן אישי כן הייתי שמח אם זה היה בתפוז לדעתי כי אני אוהב את הממשק של תפוז ויש כאן קהל רחב ובשונה מהפייסבוק פה אפשר להכנס בכינוי שלרוב אנונימי (כי מאמין שלא הכל אנונימי גם פה) בשונה מהפייסבוק שכולם יכולים לדעת בדיוק לאיזה נושאים נכנסים.
 
לצפיה ב-'מישהו יודע מה קורה עם עליסה שבורה?'
מישהו יודע מה קורה עם עליסה שבורה?
02/01/2017 | 10:15
4
86
היא פרסמה כאן הודעה נואשת לפני ימים אחדים. רציתי לדעת מה שלומה. מדאיג מאד.
לצפיה ב-'כרגע אני מבינה שעליסה עדיין כאן,אבל העתיד אכן מדאיג מאד'
כרגע אני מבינה שעליסה עדיין כאן,אבל העתיד אכן מדאיג מאד
02/01/2017 | 11:03
36
לצפיה ב-'לא חושב שיש משהו שאנחנו יכולים לעשות בעניין '
לא חושב שיש משהו שאנחנו יכולים לעשות בעניין
02/01/2017 | 11:53
69
מה אפשר לעשות?
לצפיה ב-'אולי סהר יודע '
אולי סהר יודע
03/01/2017 | 01:00
54
אין לי מושג מה קרה לה 
אנו חיים עם מעט תקווה ושזה הולך אנו הכי הרסניים . 
בעיקרון מקווה שכל בסדר איתה ולא עשתה כלום לעצמה . 
דואגת
מקווה שהיא תעדכן או מישהו שהקשר איתה 
או סהר עם הוא פעל להציל את חייה .
 
לצפיה ב-'תודה'
תודה
08/01/2017 | 15:36
16
תודה על הדאגה.
כמו שכתבתי, לעת עתה, אני מנסה להפסיק לכתוב פה, או בכל מקום.
קרו לי דברים מטורפים בשבוע האחרון, משטרה בלאגנים.
לא בגלל סהר.
ניסיתי להתאבד, והבנתי שמה שכותבים שרעיל לא בהרכח רעיל לכל אחד. 
התערבו משטרות, המשפחה שלי בערך.
עכשיו אני בין לבין.
צריכה למצוא את הכיוון שאני רוצה ללכת בו.
צריכה וצריכה.. ועייפה מאוד. וחולה עדיין (קצת יותר).
אני מוקפת אנשים, בגלל המשטרה, ואני נעלמתי, כל מי שמכיר אותי בערך קיבל ביקור או טלפון מהם.
הבנתי שהיכאון שלי לא חיצוני. שזה סתם תירוצים להרגשה הפנימית. 
האגואיסטית כמו שמישהי כאן כתבה לי.
אולי הבכיינית, אולי העצלנית, אולי האנוכית. בחרתי להישאר למטה עוד קצת. או לנצח, או לא יודעת.
אני מאוד מבולבלת, לא מצליחה להגיע לשום החלטה, לשום כיוון...
כרגע עדיין נחה, חזרתי הבייתה אחרי כמה ימים שהלכתי, ברחתי קצת, ואז הייתי חייבת לנסוע למשפחה. 
זה מטופש הניסיונות שלי.
 
בגלל זה בעיקר רציתי להפסיק לכתוב. אני כותבת יותר מדי, וכנראה שיותר ממה שהאינטרנט יכול להכיל/מותר לו.
 
תודה על הדאגה, זה שימח אותי לראות את ההודעות האלה כאן.
לצפיה ב-'האם מדובר במקרה של OCD?'
האם מדובר במקרה של OCD?
01/01/2017 | 11:32
2
70

שלום רב
יש לי שותף לדירה לא דובר עברית שעלה לארץ לפני 3 שנים. בהתחלה הוא התגלה כאדם מנומס וחביב, אבל עד מהרה גיליתי התנהגויות מעצבנות ולא ברורות אצלו. הוא הפך ליותר אפאתי / סוג של פרצוף "איכה" עם הזמן, מפריעים לו אצלי דברים קטנים בצורה די אובססיבית (כמו למשל: שהזזתי ברבע שעה אחורה את הכיוון של הדוד) , כנ"ל הסביבה של השכנים, אם עושים לו רעש הוא מתנהג כאילו הוא מאבד את עצמו. לעתים הוא מוציא איזו צעקה לאוויר, או מסביר במילים שהוא מתחרפן מזה. 
הדרך שבה הוא מעיר לי די מעצבנת, הוא מתעלם לחלוטין מכל הסבר שלי שיכול לשפוך אור, ונראה שהוא מקובע בתפיסה שלו שהיא - איך הפרתי לו את הסדר.
הוא מבלה המון זמן במקלחת ורבתי איתו על זה כמה פעמים, שזה פוגע בי - נראה כאילו הוא מבין, אבל ממשיך בשלו. הוא עסוק בטיפוח השיער, הגוף מבלה הרבה מאד זמן עם בשמים. כשהוא נועל את הדלת כשהוא יוצא, הוא אוחז בידית איזה שלוש פעמים והודף אותה (למרות שזו דלת ישנה וכמעט מתפרקת). ואז חשבתי לעצמי שאולי כל היחס הקר / מוזר שלו והדברים הקטנים שמשגעים אותו קשורים ל OCD. אני באופן אישי כבר שמתי עליו איקס, כי נמאס לי מהיחס שלו. למעשה הווייב שהוא מקרין, גם אם הוא לא עושה כלום והוא סתם בדירה - לא נעים לי ואני מוצא את עצמי מתבאס קשות בכל פעם שאני חוזר הביתה ורואה שהוא שם. לצערי החוזה שלנו מסתיים בעוד 8 חודשים ולא הייתי רוצה לוותר על הדירה בגללו, אבל אני ממש מרגיש, שאיבדתי את תחושת הבית כאן ומוצא את עצמי מתוסכל, מחפש דרכים עקלקלות להיפטר ממנו. אני לא רוצה בעצמי להיכנס למחשבות של רוע, אבל באמת שרק להיתקל בו במסדרון, זה כמו זרם אנרגיה לא טוב.
אשמח לשמוע את עצתכם.
נ.ב: לא שאלתי אותו במפורש אם יש לו הפרעת OCD (זה סתם ניחוש שלי), אבל נראה שגם אם יש הוא מתכחש לה טוטאלית.
 
לצפיה ב-'שלום'
שלום
01/01/2017 | 14:59
37
צריך להסתדר עם שותף לדירה ככל שאפשר. אם מפריעים לו דברים, אתה לא חייב לקבל את עמדתו אבל חשוב שתשתדלו למצוא דרך פשרה. אולי הוא זקוק להרבה זמן במקלחת, ואם הוא מאפשר גם לך זמן להתקלח אפשר לסלוח לו על זה. אני מקווה שהוא לא גומר לך את החמים. אם הדלת תתפרק בגללו, בעל הבית ידרוש ממנו לשלם עליה.
 
לצפיה ב-'להרגיש בבית'
להרגיש בבית
04/01/2017 | 18:19
11
שלום לך יקר,
נשמע שהחיים המשותפים עם השותף שלך נחווים עבורך כמתסכלים מאד, שאולי אתם לא מצליחים עד הסוף להבין האחד את השני כמו שצריך, לתקשר כמו שצריך, וזה יוצר לא מעט מתחים, חילוקי דעות וחסמים ביניכם..
אני מתארת לעצמי שכל אחד מכם וודאי מרגיש שהצד האחר אחראי לתחושות האלו, שהצד השני לא מבין, ואני יכולה רק לדמיין כמה שזה מכביד לחיות בצורה הזו, עם אדם שלא רק מרגיש כמו זר – אלא מרגיש מוזר, מיותר, מפריע..
יקר, איננו פורום מקצועי ולא נוכל לעזור 'לאבחן' את השותף שלך דרך האינטרנט, ההתנהגויות שאתה מתאר יכולות וודאי להיות מוגדרות בדרכים שונות כתלות בזווית הראייה – כאובססיביות, כהתקטננות, כחוסר חיבור, כעומס רגשי שלא משאיר פניות לדברים אחרים, כקושי בהסתגלות למקום חדש, כתקופה רגישה – וגם יכולים כמובן לנוע על הרצף הנורמטיבי לחלוטין של אינטראקציות שיכולות להתגלע בין 2 שותפים, שלא בהכרח מעידות כי יש משהו 'לא בסדר' עם אחד הצדדים.
לכן אולי לא נוכל לעזור לך להכריע במי מכם צודק, או למי מכם 'יש בעיה' – אבל אני כן רוצה להזמין אותך להמשיך לחשיבה משותפת, ולנסות ולהבין ביחד את המקומות בהם אתם לא מצליחים לתקשר, את הדברים שלהרגשתך מפריעים לכם ברגעים האלו.. ואולי נוכל גם לחשוב ביחד על דרכים שיקדמו את ההבנה שלכם זה כלפי זה, או אולי את ההחלטה המשותפת שלכם להפריד כוחות גם בטרם סיום החוזה בצורה ידידותית ונעימה ככל הניתן..
למשל, אולי תוכלו לפתוח את נושא היחסים שלכם לשיחה, לדבר על כך שאתם לא תמיד מסתדרים, ואולי משם לנסות לחשוב גם על פשרות או על החלטות אחרות שיעזרו לכל אחד מכם במצב הנוכחי?
לצפיה ב-'גלי צדקה '
גלי צדקה
01/01/2017 | 02:40
10
154
הבן האדם באמת בן זונה 
ולא חזרתי להיות בקשר איתו 
הבנאדם נזכר בי 
הבן זונה הזה וביקש סליחה וחג שמח
אחרי ימים שאלתי אתה יודע על מה אתה מבקש סליחה 
הבנאדם אומר התקשרתי בחג ובבנתי שנפגעת כי לא ענית פשוט לא מוכן להודות על התנהגות שלו 
את נפגעת ממני כאילו את עכשיו הוא לא הבין שאני נפגעתי מוזר כי מאז לא דיברנו 
מוזר כי פעם כל יום ודיברנט אחרי הריב לא דיברנו .ואז רשמתי לו שלא מקובל עלי התנהגות כזאת 
ניסיתי להבין עם הוא מבין את התנהגות המגעילה שלא
הוא לא מוכן להודות על כלום 
את הבעיה אצלך את לא סומכת על אנשים
כאילו סובב את הדיבור עלי 
ואני בכלל לא אשמה 
תבינו הבנאם חשב יבקש סליחה בלי להודות שהתנהג מגעיל ואני אסלח .
6שנין בזבז לי הבנאדם אשלייהה 
מנייאק כזה 
אפילו את המנחה שלו בקבוצה של הדיכאון שברמת גן הוא עזב 
אז מה אני הוא אוהב לפגוע באנשים.
נתן לי תקוות ואשליות שיפתור לי את הבעיות 
ואני לא אחת שמאמינה בקלות 
אם באמת היה אכפת לו היה שואל מה שלומי כל הזמן הזה .
נהרס אמון שלי בבני אדם 
הבנאדם לא מוכן להגיד שהתנהג 
רע .
אמרתי לו גם על המקרה שאמר שיש לי רגשות אליו ולא נכון 
ושאני אוהבת אותו 
אמרתי לו שזה מגעיל אותי שהוא יכול להיות אבא שלי בגיל.
הוא טוען שהוא אמר את זה לעצבן אותי כי אוהב לעצבן אנשים שאוהב .
חולה נפש הבנאדם 
 
 
לצפיה ב-'מצטערת שנאלצת לעבור את זה'
מצטערת שנאלצת לעבור את זה
01/01/2017 | 18:55
2
60

צריך ללמוד ( וזה כמובן גם אני אומרת לאחר  

מעשה ) בשום אופן לא להתפטות  לקבל "עזרה"

מאנשים כאן .

אין לי כמובן ביקורת עלייך ,כי גם אני נפלתי

בדיוק באותן  בורות שאת נפלת בהן .

אני יודעת בדיוק איך זה עובד , איך אותם אנשים

מציעים "לעזור" ( כאשר בינינו  הם בעצמם צריכים

הרבה מאד "עזרה "). .

פשוט שגם אחרות ואחרים ילמדו מזה ,כי

משום מה אותם אנשים יודעים להציע "עזרה"

לאנשים הכי חלשים . (אני גם חושבת שאני יודעת

על מי את מדברת .אל דאגה לא אחשוף בחיים ).

אבל מתוך מה שאת מספרת כאן ומתוך החוויות

שלי , שגם אחרים שנמצאים יחסית במצבינו  

ואת יודעת למה אני מתכוונת .

אז אל תענו כאן כאשר מציעים "לעזור" לכם (ולכן )

מחוץ לפורום .וגם אל תענו  לשום הצעה כלשהיא

שמציעים לכם כאן (הכוונה בפרטי  חוץ ממפגשים

של פורומים שאני באופן אישי לא הייתי וגם לא

אהיה ,אבל זה אולי קצת יותר בטוח ).

** מצטערת כאבוש  שנאלצת לחוות את זה ,

מקווה שיהיה לך כוח לא להיות עם הבן אדם הזה

בקשר .  גם אם הוא ינתצל  שיהיה לך כוח לא

להיות איתו בקשר . .(אני מדברת מניסיון אישי

ולא במי שאתם חושבים . בואו  נקרא לו דני

דין הרואה ואינו נראה ).

מקווה שלא תתקפו  אותי כי אני באמת רוצה

לעזור לאחרות פה שלא יפלו באותן בורות שאני

נפלתי בהן , וזה לא שאתה מבקש עזרה ממישהו .

אנשים קוראים ופונים אליך בפרטי ומציעים "לעזור "

.כיום כמובן שאני כבר לא נופלת שם  כי למדתי

אבל בעבר במצבי ייאוש , כאשר מרגישים לבד ,

עוד לפני שהכרתי את החברים, לפני המרכז  ליוגה.

(שכן כפי שהזאב  אוהב ציפורים כך גם הם אוהבים

את החלשות ביותר ). אולי הם באמת מנסים "לעזור "  ו"לא

מודעים לכך שהם בעצמם במצב קשה ואין להם אפשרות .

גם כאשר אומרים להם בפנים שהם לא יכולים לעזור הם כפי שאנחנו

רואים מאשימים אחרים ..

כפי שפעם כתבה פה אישה מאד חכמה : אם אתם רואים אדם שעבר תאונת

דרכים ואתם לא יודעים איך לעזור,אל תנסו גם ,

כי אתם רק עושים נזק.

לצפיה ב-'תודה '
תודה
01/01/2017 | 19:34
1
46
אבל אני לא הטיפוס שמתפתה 
וגם היו לי הרבה עצות שלא הסכמתי
במיוחד צעירים אני הכי קולט אנשים 
ואני הכי זהירה ויש לי האינטואיציה טובה .
המקרה הזה לא היה של ניצול מיני ממש לא .
המקרה הזה היה שונה וגם הבנאדם התאמץ יותר מדי . 
רוב גברים שלא הסכמתי שמראש הבנתי מה הכוונה שלהם אחד מהם אפילו את פגשת אותו. בנאדם שלח לי הודעה גם בפייסבוק בלי לדעת שאני כאב 8
אבל לא עניתי .
הבעיה שאנו נאחזים בחבל הצלה .
זה היה חבל הצלה ואולי את מכירה אותו 
ויודעת שהבנאדם בעייתי . טיפוס מעצבן כזה . 
כן הייתי מציעה לבנות כאן להיזהר מכל מיני טיפוסים .
רק גורם מוסמך יכול לעזור לנו .
אני רק לא מבינה איך יוכל לסמוך על אנשים בהמשך .
אוהבת מילקי תודה על הבנה והתמיכה כמו תמיד מילים בסלע .
לצפיה ב-'במקרה הזה לא מדובר '
במקרה הזה לא מדובר
01/01/2017 | 19:56
55

בניצול מיני . וממש כפי שציינת חבל הצלה .


לצפיה ב-'לא יודעת איך '
לא יודעת איך
01/01/2017 | 19:42
2
51
אצליח לאהוב אנשים בחוץ 
שיש לי אמונה שכולם חראות 
ואף אחד לא יעזור לי 
נכון אוהבים אנשים בלי תנאי 
אבל איך אפשר לאהוב אנשים שאנו יודעים את האמת של אנשים איך אוכל לאהוב את המשפחה שלא עוזרת לי מספיק אם בכלל 
איך יהיה חיובית בלי לאהוב אנשים זה נראה בלתי אפשרי .
אני לא יודעת איך להחזיר את האמונה באונושות האנשים 
ולאהוב אותם .
לצפיה ב-'כאב8 יקרה,'
כאב8 יקרה,
02/01/2017 | 10:08
1
57
יתכן שלרוע מזלך נולדת למשפחה קשה? אולי הם לא עוזרים לך לא מתוך כוונה רעה, אלא כי הם לא יכולים? מסובכים בצרות של עצמם?
קשה להיות בעולם עם סביבה לא תומכת, ואני יודעת זאת היטב בעצמי.
אולי המשפחה שלך אוהבת אותך, בדרכה שלה? אולי הם רוצים לעזור ולא יודעים איך?
לצפיה ב-'תודה מישהי '
תודה מישהי
02/01/2017 | 15:53
37
את צודקת אולי הם אוהבים אותי בדרך שלהם 
באמת קשה להיות בסביבה לא תומכת כי אז מחפשים תמיכה בחוץ 
כל אדם צריך תמיכה במיוחד אנשים שחולים בדיכאון או מחלות אחרות אבל במיוחד דיכאון 
כנראה שיש אנשים ומשפחות שלא מבינות את זה . 
אני פשוט לא יודעת איך לחזור לאהוב אנשים זה כמו לראות את הפרצוף האמיתי של אונושות ואז לצפות ממני להמשיך לאהוב אנשים 
אמת רצתי להגיב לך על פוסט אתמול אבל הוא נמחק של עלסיה מקווה שהכל טוב איתה . 
לצפיה ב-'הפוסט הזה עשה לי רע , ולא באשמתך כמובן'
הפוסט הזה עשה לי רע , ולא באשמתך כמובן
02/01/2017 | 07:53
1
68

פשוט עושה בחילה הפוסט הזה .

עד כמה חולה יכול להיות המוח  של הבן אדם .

ומזלך  שלא קיבלת טלפון מאשתו שבו היא מקללת אותך

וצועקת  עלייך .

אנשים שהם חולים בעצמם (בדרגה קשה ) לא יכולים לעזור

לאחרים . באמת מגעיל הכל .

היה לי קשה לישון שתדעי לך . מזל שגם לי יש אינטואיציות

טובות .

זה גם פשוט חולני אדם בגילו שמציע "עזרה" לבחורה

בגילך.  ניצול המצב שלך והכל ,פשוט מחליא  .

באמת חולה נפש .בדרגה קשה .

ואין לי בעייה עם חולי נפש , רק עם כאלה שפוגעים באנשים

ומנצלים  את המצב שלהם .

ואני מאמינה לך שאין לך רגשות כלפיו רק מהמחשבה בא

להקיא . מקווה שלא תהיי איתו בקשר יותר . פשוט תסנני  אותו.

תחסמי  אותו.  

איכס.


לצפיה ב-'באמת מגעיל '
באמת מגעיל
02/01/2017 | 16:12
47
מצטערת שלא ישנת וזה גרם לך לרע אפילו שזה לא אשמתי 
הכוונה שעצוב לי לשמוע שעברת את זה 
באמת מגעיל מאז המקרה לא דיברתי איתו כי ירד לי אסימון עד המקרה שהוא ביקש סליחה הבעיה שלא מוכן להודות על התנהגות המגעילה שלו ולא רק על המקרה הזה . חושב שאבקש סליחה ואני אסלח ככה בלי שהבנאדם יודה על הטעיות שלו והתנהגות הלא הולמת 
במקום זה הוא אומר שבעיה שלי שאני נפגעת מאנשים ולא סוכמת עלהם ואני צריכה עוד דרך רבה להחלמה הבעיה אצלי .
כנראה שגם להיכנס לבית האבות מסוכן חחח
אני כבר לא בקשר איתו ואל תחשבי שויתרתי לו אמרתי לו הכל .
כן אשתו גם קיללה אותי מילים לא נעימות שלא אגיד אותם פה .
אבל אני מרחמת על אשתו .(זה ברור למה  )
כן גם לך יש אינטואציות טובות עם הזמן אנו לומדות 
והקטע שש שנים אני עם אותם בעיות שהבנאדם אמר שיעזור לי לפתור .
הבעיה שהזמן לא מחכה לאף אחד לאף אחדד 
וגם הגיל גודל 
התעייפתי מכל הקטע כאילו אני צריכה לבנות את עצמי מחדש 
אבל מה שלא הורג מחשל 
השם ייתן לנו כוח להבדיל בין הטוב ולרע ויראה לנו את הדרך לצאת  מצרות שלנו . 
 
 
לצפיה ב-'נפתרנו לפחות מדוח היומי '
נפתרנו לפחות מדוח היומי
03/01/2017 | 15:51
1
54
היה נמאס כבר לתת למבוגר הזה דוחיומ
אם מי את מדברת בטלפון 
שמות של ידידים ואם את מעוניינת בהם האם היה בניכם משהו 
למה תמורה עזרה אני חייבת לספר הכל 
החיים הפכו להיות חקירה צולבת 
כל הזמן לשלוח תמונות נמאס גם אם את לא רוצה לשלוח .
איך להתנהג איך לדבר 
מה לא ללבוש מה יפה לך מה לא 
נמאס נראה כמו יצאתי לחופש 
אפילו שאלות על המשפחה על החברות זה היה בלתי נסבל .
 
לצפיה ב-'ללא מילים '
ללא מילים
03/01/2017 | 15:59
48


לצפיה ב-'קהילת ההומואים.'
קהילת ההומואים.
31/12/2016 | 08:53
11
72
קהילת ההומואים זו קהילה רייקה, זו קהילה ששמה דגש על מראה חיצוני ואין שם דגש ולו האחד על הפנימיות, לא אני לא מדבר על להיות שרירי או רזה ואו נשי, אני מדבר על ככלל דגש אך ורק על המראה ללא שום דגש על הפנימיות.
אחד יכול לחפש אך ורק גבר גברי שמן שעיר שחום וגבוהה אבל הוא לא מדבר כלל וכלל על הפנימיות.
השני יכול לחפש אך ורק נער צעיר עד גיל 24 יפיוף רזה בהיר וחלק ללא שום דגש על הפנימיות..
והשלישי יכול לחפש אך ורק גברי שרירי שחום גבוהה וערס ללא שום דגש על הפנימיות.

קהילת ההומואית היא קהילה חולה, עולם ההומואים הוא עולם מעוות, תפיסת המחשבה של ההומואים כלפי מה שהם מחשפשים הוא שהפנטזיה שלהם צריכה להיות במציאות.

לכן בקושי יש זוגות נשואים..
לכן הרבה חולים באיידס כי מי רוצה לחיות בעולם שאין בו תוכן פנימי.

הקהילה הזו גהנום! אין בא שום דבר אנושי! האנושיות בתוך קהילת ההומואים לא קיימת, כי האנשים מתנהגים בצורה לא אנושית.

לצפיה ב-'שלום'
שלום
31/12/2016 | 14:53
5
41
ההומוסקסואלים אנושיים באותה מידה כמו הסטרייטים, ולכן גם להם יש רגשות ואהבה. אנשים באופן טבעי מתעניינים הרבה גם בחיצוניות, אבל הפנימיות יותר חשובה ובשלב מסוים בחיים כולם מרגישים בזה. הסיבה שאין הרבה הומוסקסואלים נשואים היא לדעתי שאינם יכולים להביא ילדים אז בשביל מה להתחתן? אולי כדאי שתשתתף במסגרות עם הומואים כמו מועדונים וחוגים ושם תכיר אנשים עם רגש ועניין משותף.
 
 
לצפיה ב-'מצטער לנפץ לך את האשליה..'
מצטער לנפץ לך את האשליה..
31/12/2016 | 18:20
4
45
אבל מה שכתהתי זו האמת אם אתה לא מאמין אתה מוזמן לפתוח כרטיס באתר אטרף דייטינג ולחוות בעצמך.
ההומואים לא  מתבגרים גם לא בגיל 60 והם ממשיכים לחיות את  הפנטזיה ולחפש את הפנטזיה ולא את הבן אדם, שוב רק כמקור ראשון אתה בעצמך יכול לראות תפתח כרטיס הכרות פה ותראה בעצמך.
בהצלחה
לצפיה ב-'אני לא סותר אותך'
אני לא סותר אותך
31/12/2016 | 21:00
3
42
אלא גם כשאנחנו מחפשים חיצוניות ומימוש פנטזיה, הדבר העיקרי החשוב לנו בטווח הכולל בחיים הוא הרגש. לכן בשלב מסוים אנשים ירצו אהבה. בנוסף כמו שכתבתי לך, עדיף שתמצא קשרים במסגרות חברתיות ולא עם זרים ואז יותר יתמקדו באהבה.
 
 
לצפיה ב-'איזה מסגרת חברתית בדיוק?'
איזה מסגרת חברתית בדיוק?
01/01/2017 | 09:19
2
35
אני סובל מחרדות דכאונות ואין לי בשביל מה לחיות כל החיים הייתי מטופל יותר מ 20 שנה כלום לא עזר
לצפיה ב-'תשובה'
תשובה
01/01/2017 | 13:08
1
33
לכל אחד יש בשביל מה לחיות. החיים מתנה יקרה ומקודשת שנינתה לעולם. צריך לאהוב ולנצל את החיים ככל שנוכל. עשה עם עצמך משהו שישחרר אותך, השתתף בחוגים, במועדונים של הומואים, אולי באוניברסיטה. עשה דברים שמעניינים אותך, למד דברים שמעניינים אותך. מצא לעצמך מגמה בחיים.
 
לצפיה ב-'לא מתקרב להומואים הם מפחידים שיטחיים ואגואיסטים במיוחד אלו'
לא מתקרב להומואים הם מפחידים שיטחיים ואגואיסטים במיוחד אלו
04/01/2017 | 20:17
20
שבתא
לצפיה ב-'הרבה האשמה ורוע'
הרבה האשמה ורוע
01/01/2017 | 11:37
1
47
אני לא הייתי ממהר להעניש הומואים בנגיפים, כפי שאתה יודע זו מזמן לא מחלה של...
אתה מתאר תסמינים ידועים שמקורם בין השאר בפלטפורמות שמאפשרות לעבור מאדם לאחר. ההיצע גדל ולכן אנשים מחפשים למשוך את הרף למקסימום.
תתפלא, שאני אישית בזוגיות נהדרת עם בחור מקסים, חמוד, סקסי ומאד משעשע. לא הכרנו דרך אטרף, אלא דרך חברים משותפים - אולי זו הדרך.
לא כולם נבלעים בתוך הקלחת הזאת - ולכן חבל לצאת במסע הכפשה גורף. גם אם זה מתסכל, יש מספיק הוכחות לקיום של זוגיות ואהבה טובה עם מינימום פשרות.
לא אני ולא בן זוגי נעולים על שרירים וקוביות בבטן ובכל זאת שנינו נראים טוב ומרוצים מאד אחד מהשני. והפנימיות יש לה משקל רב! אנחנו משוחחים המון על הרגשות בינינו, הולכים יחד לקבוצות קריאה, מראים זה לזה כתבים מהמגרה ומנתחים חלומות יחד. תתפלא, אבל לכל כלל יש...
בהצלחה!
לצפיה ב-'הרבה האשמה שבאה ממקום כן ואמיתי ונכון,רוב קהילת ההומואים כזו'
הרבה האשמה שבאה ממקום כן ואמיתי ונכון,רוב קהילת ההומואים כזו
04/01/2017 | 20:57
21
לפחות 90 אחוז
לצפיה ב-'זאת קהילה פסיכית'
זאת קהילה פסיכית
06/01/2017 | 05:48
2
19
אני מבין בערך על מה אתה מדבר.
לא קל...
 
ככה הגענו לעולם עם משיכה כזאת לבנים
זאת הקהילה זה מה יש כרגע
אני מאמין שיהיה לי טוב יותר. לפחות מקווה. אך עדיין זאת קהילה לא קלה מבין על מה אתה מדבר.
 
יש עוד היבטים שלהוולד גיי לא קל: למשל הומופוביה שחוויתי בצעירותי, בעניין הבאת ילדים זה לא ילד של כל אחד אלא זרע של גבר אחד באם אחרת. מה עם הבן זוג השני? יביא ילד אחר. לא יודע. זה מורכב.
 
אני קצת עייף...
 
וכן נכון מסכים איתך שהקהילה מאוד מייחסת חשיבות למראה חיצוני. אני בטוח שיש הרבה נשים שמקבלות גברים מסוימים שהם לא שיא היופי. לא כולן שיטחיות שמחפשות חתיך וחשבון בנק מנופח. יש נשים רבות שחושבות אחרת ומקבלות כל מיני סוגי גברים לזוגיות או לסטוץ. יש מבחר רחב יותר.
לצפיה ב-'וואלה.. נמאס לי לשמוע אתכם משתמשים במילה "קהילה"'
וואלה.. נמאס לי לשמוע אתכם משתמשים במילה "קהילה"
09/01/2017 | 00:48
1
7
כאילו תקענו יתד באיזו התישבות, הקמנו מאהל וישבנו באישון לילה לקבוע מהי האג'נדה של מדורת השבט שלנו.
תפסיקו עם זה. נטייה מינית איננה מאפיינת קהילה. מי שבוחר להיות "קהילתי" ולנכס לעצמו התנהגויות כאלה או אחרות, הוא לרוב חלש אופי.
מי שדוגל בשיטת הניפוי המהיר, ימצא את עצמו לבד - כלל אצבע פשוט.
מי שישכיל יגלה עד מהרה, שהדרך היא לא לדפוק כי נדקפנו.. ולא להרים את האף גבוה, כי קודם הרימו לי את האף. מי שיחכים, ימצא את הדרך להוציא את שתי רגליו מהביצה ולכתת אותן במשעולים הקשים יותר - אבל רווחים יותר.
יש הרבה הומואים שלא רואים אותם. הם שקופים, כי הם לא לוקחים חלק במשחק האכזרי הזה ולדעתי הם לרוב גם יוצאים נשכרים יותר, אבל בגלל שהם כל כך שקטים, אתם מרשים לעצמכם לזרוק מספרים שרירותיים של 90% אחוז וכו'.....
הייתי אומר שאתם יומרניים ואולי לקיתם בקדחת הומואית, כשאר האנשים שנושרים בנגיף האשמה.
המציאות תמיד מורכבת יותר. כמו שיש רודפי שרירים, יש גם מאופקים וכותבי שירים. וכמו שיש כאלה שמסניפים אדים במרחצאות הזימה, יש שמעוררי הדים בתחומים אחרים. יש חילוניים ויש דתיים, שקטים ורועשים, נשיים וגבריים או סתם לא לפה ולשם לשם, יש שמערצים את ליידי גאגא ויש שסוגדים לגיטרה החשמלית.
תברכו את הויראטי במקום להצטופף במקום הקטן, הטחוב והדחוס שמריח תמיד את אותו הריח. יש חיים מחוץ לאטרף, הם אפילו יותר מלאי ג'ננה ושגעון
 
לצפיה ב-'המשוררים שאתה מדבר עליהם לדוגמא בני 50+ מחפש צעירונים'
המשוררים שאתה מדבר עליהם לדוגמא בני 50+ מחפש צעירונים
15/01/2017 | 03:27
8
ואני מכיר הרבה כאלה!
חלקם לא תמצא בקהילה אלא בצאטים של וואלה ונענע הם לא חיים בקהילה אבל נכנסים בלילה מאוחר ומחפשים נערים.
אין מה לעשות גברים הם יצור מיני בעליי ייצר מיני ולכן הם מונעים על ידי יצרים ופנטזיות מיניות והם מחפשים לממש אותם.
לצפיה ב-'לדייק כוונה לכתוב בלי סינון מה קורה לי'
לדייק כוונה לכתוב בלי סינון מה קורה לי
30/12/2016 | 22:18
4
117
אני מנסה להתאמן. להתאמן בלהכיר את עצמי. לכתוב בלי לחשוב ולסנן אני מרגישה מוזר לא יודעת להסביר. יש בדידות שקשה לתת לה מילים כשאתה בפנים אתה היחיד שלא מבין שאתה בצרה אתה משכנע את עצמך שהכל בסדר ושאפשר לחיות גם ככה למען האמת אני בצרה אבל שיהיה אין לי את את הכוחות להתחיל להסביר נטושה ומותשת
לצפיה ב-'משהו ודי כבר פרסומות ואני לא רובוט עצבנית'
משהו ודי כבר פרסומות ואני לא רובוט עצבנית
30/12/2016 | 22:55
1
78
כל שניה יש פה פרסומות למען השם אי אפשר לתפקד ככה זה ברמת העל שנייה די נמאס לי. אני לא יכולה יותר. צריכה חיבוק מישהו שיראה אותי אתם יכולים להתפלסף עד מחר שאפשר להיות מוקף אנשים ועדיין לבד ובלה בלה בלה גם אני הייתי פעם בפילסופים האלה ונחשו מה אני לבד באמת לבד לבד לפי ההגדרה המילונית סבבה בלי משפחה בלי חברים בלי ליווי ובלי מישהו פאקינג לדבר איתו אפילו בטלפון ואני מתחילה לאבד את זה תעשו עם זה מה שאתם רוצים  אני פה כדי להשאר. אני לא הולכת אפילו לנסות פתרונות מגוחכים. אני רק רוצה חיבוק. אני באמת לא חושבת שהרצון הזה שיהיה מישהו אחד בעולם שרואה אותי ויודע מה עובר עליי הוא מוגזם ולא משנה בת כמה אני זה לא האישיו ולא אני לא מסוגלת אאוו אוף זה בלו בלי שעבדתי אי פעם להתחיל תהליך חעפוש עבודה או משהו בסגנון דיייי אני רוצה שיראו אותי שידעו מה קורה איתי שיושיטו יד למען השם די כבר די
לצפיה ב-''
30/12/2016 | 23:11
14
לצפיה ב-'שלום'
שלום
31/12/2016 | 14:56
19
אני מקווה שתרגישי טוב יותר. אפשר וכדאי להתבטא, כי רוב האנשים בעולם רוצים לעזור. כדי להתבטא אולי כדאי לנסח לעצמנו יותר בבירור במחשבה את מה שרוצים לומר. הפרסומות באינטרנט מעצבנות, אבל יש באינטרנט גם הרבה מעלות שיכולות לעזור ולהועיל.
לצפיה ב-'לבדוק איך מרגיש בפנים'
לבדוק איך מרגיש בפנים
01/01/2017 | 22:31
21

יקרה,
 
אני מבינה שאת מנסה להשתפר בלהצליח לחדד את עצמך, את הרצונות שלך, שלא ייבלעו, שמישהו ישמע יהיה ער לצרכים שלך, אלייך. נשמע שבוער בך צורך ורצון עז, לגיטימי וטבעי, שפשוט יהיה שם מישהו בשבילך. נראה שהצלחת להעלות בכתב את כל מה שעובר לך בראש, ואולי תחושת חוסר השייכות והבדידות שאת מרגישה, כבר כל כך התישו אותך שלא נותרו בך כוחות להסביר את כל מה שעובר עלייך עד הסוף. ועדיין, אני רואה שכתבת שאת בצרה, מבלי לפרט יותר מדי, ואני רוצה שתדעי שנשמח מאוד להיות כאן לעזר, להוות אוזן קשבת עבורך, לחשוב איתך איך אפשר לחדד את הדברים, שלא תישארי לבד עם הקושי, המועקה והמחשבות. את מוזמנת לשתף אותנו עוד. אנחנו רוצים לראות אותך, להושיט לך יד....
 
"היא טיפה בנחל 
שקופה בבדידותה 
אל ים גדול שואפת"
 
*שולחים לך חיבוק וירטואלי גדול*
 
לצפיה ב-'עצבניתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתת'
עצבניתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתת
29/12/2016 | 18:09
2
72
התפטרתי מהעבודה, משהו אחר כבר יבוא כשמשחררים את הדברים שלא טובים לך יותר בחיים כך אני רוצה להאמין
אני לא מסוגלת יותר לגור בבית, לסבול את היחסים הדפוקים האובססיבייים עם אמא שלי (זה לא טוב או רע- פשוט קשר דפוק- אל תנסו אפילו להבין)
אני רוצה לגור עם שותפות או שותף -בן זוג
ולהחליט משם איך אני בונה את חיי
לא מסוגלת להישאר יותר כאן..פשוט לא
שלשום היה לי התקף אולקוס
יום אחרי היו לי דפיקות לב חזקות בעבודה
היום אני מרגישה על סף התקפת לב
די באמת שנמאס לסבול
 
לצפיה ב-'בראש שקט'
בראש שקט
29/12/2016 | 19:11
29

מילי יקרה,
נשמע שעברו עלייך כמה ימים לא פשוטים, כשהשיא היה היום כשהתפטרת. אני מבינה שהרגשת שאת לא יכולה לשאת יותר את השעמום ואולי אף הרגשת לחץ או פחד ותחושה של כלא או מחנק. ועכשיו את בצומת דרכים וצריכה למצוא עבודה אחרת, אולי מגורים אחרים.. עכשיו, כשאת צריכה להיות יותר בבית, אולי את מרגישה יותר שהיחסים שלך עם אמך חונקים אותך ואת צריכה להתרחק ולמצוא מרחב מחיה מאוורר יותר.
את עשויה לקחת את ההזדמנות הזאת שאת נמצאת על פרשת דרכים כדי לנסות ולעשות שינויים. אולי, כפי שחשבת, את יכולה לעבור להתגורר עם שותפות (או עם שותף, אם יש לך כרגע בן-זוג), מה שיכול לתת לך אוויר לנשימה ביחסים עם אמא. אולי תחשבי באיזה סוג עבודה היית רוצה, איפה היכולות שלך יכולות לבוא לידי ביטוי. את יכולה לנסות ולמצוא לעצמך שקט כדי להחליט, בלי לתת לאף אחד להלחיץ אותך, מה טוב ביותר בשבילך.  
 
לצפיה ב-'שלום'
שלום
29/12/2016 | 19:14
16
כשלב ראשון אולי תלכי לנוח קצת, לעשות משהו נעים ולשכוח מכל הצרות. אולי תלמדי בחוגים עבודה שמעניינת אותך ואחר כך תעבדי בה. חשוב להיות בקשר טוב עם אימא, גם אם קשה. אמנם להכות אסור בשום אופן, ואם אימא מכה פונים לעירייה שיביאו עזרה סוציאלית. אולי תשתתפי במסגרות שמעניינות אותך כמו חוגים, מועדונים חברתיים ולימודים, ושם תכירי חברים וחברות. הצטערתי לדעת על מצבך הרפואי הרע. בבעיות הגופניות יש לפנות למטפלים המומחים ויחד עם זה להשתדל לחיות בריא ונכון, ובבעיות הנפשיות אולי להשתדל לטפל בעצמנו בעזרת כוחותינו הנפשיים ובעזרת שיחות עם אנשים. אני מקווה שלא תקבלי התקף לב, זה מסוכן. אם תלמדי עבודה ותעבדי, אחר כך תוכלי לגור בחוץ עם שותפים. מקווה שתרגישי טוב.
לצפיה ב-'סכיזופרניה'
סכיזופרניה
29/12/2016 | 13:04
2
86
הי ,יש פה מישהו החלים או היה שיפור ניכר במצבו והיה חולה בסכיזופרניה? מישהו שלא עבד ובעקבות התרופות יצא לעבוד?
נורא מעניין אותי לשמוע...
תודה
לצפיה ב-'אני מכירה'
אני מכירה
30/12/2016 | 00:29
1
63
אפילו שניים כאלה. בעזרת תרופות הם ממשיכים בחיים כמעט רגילים לגמרי. 
כשהייתי סטודנטית והייתי פעילה חברתית, עבדנו עם תוכנית של חברה עם מוגבלות נפשית. מטרת התוכנית הייתה שילוב בחיים רגילים והכנה לחיים עצמאיים. כמעט כולם שם שירתו בצבא/שירות לאומי, למדו לאיזה תואר, ומצאו עבודה "של גדולים". ואז התוכנית נגמרת עבורם והם מתחילים בחיים "רגילים". יש לי שני חברים מהתוכנית שאנחנו עדיין בקשר מלא. 
לצפיה ב-'אבל הרבה לא..'
אבל הרבה לא..
02/01/2017 | 13:41
17
לצפיה ב-' טופיק'
טופיק
29/12/2016 | 12:09
12
24
אנא שרשרו לשרשור זה את כל ההודעות שלא נוגעות ישירות לנושא הפורום
תודה
לצפיה ב-'בואו קצת נחליף אווירת דיכאון - צפיתם באח הגדול'
בואו קצת נחליף אווירת דיכאון - צפיתם באח הגדול
23/12/2016 | 02:53
4
65
צפיתם באח הגדול? מה אתם חושבים על ה-2 פרקים האחרונים?
לצפיה ב-'צפיתי בקטנה בקטעים(סביבות40דקות)אוהבת את אביחי'
צפיתי בקטנה בקטעים(סביבות40דקות)אוהבת את אביחי
23/12/2016 | 20:04
1
17
לצפיה ב-'מתחרטת,לא אוהבת את אביחי,באסה'
מתחרטת,לא אוהבת את אביחי,באסה
25/12/2016 | 04:45
18
לצפיה ב-'ראיתי והבחור שם אמר על מעיין שכשהיא היתה בת 18 היא היתה ממש '
ראיתי והבחור שם אמר על מעיין שכשהיא היתה בת 18 היא היתה ממש
25/12/2016 | 03:53
61
ממש כוסית ושהעכשיו שהיא התבגרה היא פחות יפה הייתי בהלם, להגיד על בת 25 כשהיא היתה צעירה היא היתה כוסית ועכשיו היא התבגרה היא פחות, והאביחי הבהמה הזה אמר מה לעשות מתבגרים...היא התבגרה.
אפשר לחשוב שהם יותר טובים הם בני 20+ והם נראים קרובים ל 40 אני גדול מהם ב 10 שנים ואני נראה ילד ליידם!
הם ממש פדופילים.
ואני חושב שאורנה דנינו הכי יפה שם והיא נראת גם ילדה והיא בת 37.
זו הימנית
 
 
 
 
לצפיה ב-'טמבלויזיה '
טמבלויזיה
29/12/2016 | 18:19
13
מה עוד חדש....חוץ מאסקפיזם שכה נדרש במציאות המדינה העגומה שלנו?
לצפיה ב-'המלצה על פסיכולוג באיזור השרון'
המלצה על פסיכולוג באיזור השרון
25/12/2016 | 15:28
2
35
שלום. מחפשת פסיכולוג באיזור השרון שעובד בשיטת CBT התנהגותי קוגניתיבי ועובד עם קופת חולים כללית.
תודה.
לצפיה ב-'אין המלצות מקופ׳ח כללית?'
אין המלצות מקופ׳ח כללית?
28/12/2016 | 18:03
9
לצפיה ב-'לבקש מהקופה'
לבקש מהקופה
29/12/2016 | 12:13
18
היי גוגו יקרה, באפשרותך לבקש רשימה של מטפלים שעובדים בשיתוף עם הקופה בהתאם לאזור המגורים ותחום ההתמחות, בהצלחה
(בפורום זה לא נוכל להמליץ זה מטפל ספציפי)
לצפיה ב-'חג שמח '
חג שמח
24/12/2016 | 18:24
3
52
לצפיה ב-'חג שמחשמחה אמיתית שתקרין על החיים'
חג שמחשמחה אמיתית שתקרין על החיים
25/12/2016 | 01:18
13
לצפיה ב-'מקווה שיהיה חג מהנה ושמח'
מקווה שיהיה חג מהנה ושמח
25/12/2016 | 22:34
19
שיקשר אותנו היטב למסורת היפה שלנו, וגם שהייתה לכולנו שבת מנוחה נעימה שנתנה לנו כוחות לעבוד במשך השבוע.
לצפיה ב-'חג שמח ושנה של אור ותקווה חברים יקרים '
חג שמח ושנה של אור ותקווה חברים יקרים
29/12/2016 | 12:14
13
לצפיה ב-'מה לומר'
מה לומר
28/12/2016 | 15:51
7
158
כשהשתחררתי מהצבא אחרי 3 שנים בתפקיד זוטר, בלי טיפת מימוש עצמי, מלא בעצב ורגשי נחיתות, אמרתי לעצמי שאני יכול לקום ולבנות עתיד חדש, מעבר לים. זה היה "רק" עניין של לעשות תואר ולצבור קצת ניסיון, ואז אני אלך על זה. הייתי אז בן 21. רציתי לחלום. ניסיתי לקום.

כשהלימודים שלי קרסו ועשרות אלפי שקלים שחסכתי בעבודה קשה הלכו לפח, וחזרתי לעבוד בגיל כמעט 30 בעבודות של אחרי צבא, אמרתי לעצמי שאני עדיין יכול לקום. תעבוד בעבודות זוטרות, תשתקם, ותחזור ללמוד במסגרת אחרת, ממוקדת ופשוטה יותר. אתה תצליח.

כשעברתי עשרות מקומות עבודה בתקופה של פחות משנתיים, בחלקם טופס 101 + יום עבודה אחד, בחלקם קצת יותר, אמרתי לעצמי שזה בסדר. קשה לך, מותר לך, תמשיך לנסות. אל תוותר. תמשיך להגיע לראיונות, תנסה להשתלב, גם אם קשה לך. גם אם כמעט ואין סיכוי. אל תתייאש.

כשמצאתי מקום עבודה "יציב" ועברתי שם התנכלות מצד עובדים ומנהלים, השפלות והתעללויות של ממש, הבנתי שהמקום שלי בבית. תעבוד, אבל מהבית. פגוע, פצוע, הלכתי ופתחתי תיק עצמאי, ובסוף מצאתי עבודה במשרה חלקית מהבית. בין מחשבות בלתי פוסקות על מה שעברתי, הקלדתי וקיוויתי. אבל הבנתי שהפעם נפלתי חזק מדי. פסיכולוגית הפנתה אותי לביטוח לאומי, לזעוק את הזעקה, לקבל את העזרה, אבל התיק עדיין בטיפול והסוף לא נראה באופק.

ועכשיו, עומד מול הוצאה לפועל, פשיטת רגל, תהליכים של שנים, למי שהוא כבר שק איגרוף של אחרים כל החיים, מה עכשיו אני אומר לעצמי? לקום איך? לקום . . . בשביל מה?
לצפיה ב-'הלוואי שעוד כמה שנים תגיד שעמדת בנסיון של חייך'
הלוואי שעוד כמה שנים תגיד שעמדת בנסיון של חייך
28/12/2016 | 17:53
1
34
לצפיה ב-'תודה רבה איילת, הלוואי '
תודה רבה איילת, הלוואי
29/12/2016 | 02:54
21
לצפיה ב-'היי ThereIsTruth'
היי ThereIsTruth
28/12/2016 | 23:32
1
55
נשמע שאתה עצוב מזה. וזה באמת מהלך עניינים עצוב אפילו טראגי אפשר לומר.
של אדם שמדמיין וחולם חלומות ומנסה ומנסה וכל פעם נכשל. וזה לא באשמתך...
 
למה הלימודים שלך קרסו? מה זה אומר. מאיזו בחינה?
 
אתה מתאר בעיקר שאיפות או רצונות בתחום מקצועי...אבל האם היו מחשבות
שהדברים נגרמו ממצב כלשהו? מה גרם לך לא לתפקד בעבודות או לא לרצות את
העבודות האלה של יום וחצי, של אולי יותר?
 
אני חושב לעצמי גם...האם אתה מדוכדך ומרגיש אפור בגלל שאתה לא מצליח לממש את עצמך ואתה הולך ומתבגר... ? או ההיפך- מצב גופני או נפשי כל שהם הביאו אותך לחוסר תפקוד או לחוסר יציבות , או לחיפוש אחר מקומות ואנשים פחות מתאימים ופחות טובים לך , כך שבעצם אתה במקום שאתה נמצא בו כיום?
 
בכל מקרה ברור שכואב לך...וכואב לי בעצמי. אני , הילד בן ה25 שחלם ללמוד מקצוע בריאות , אבל בעצמו חצי חולה. לא מסוגל לקום ללימודים ,פורש, מוותר , לא מטפל בעצמו , לא קם , וחושב שאולי יום אחד זה יקרה ואצליח לדבוק במשהו... אולי בתעודה , אולי במשהו פחות "כבד"...מבין. אולי מזדהה.
לצפיה ב-'תודה על התגובה - ותשובות'
תודה על התגובה - ותשובות
29/12/2016 | 02:54
59
היי,
 
הלימודים קרסו משלל סיבות, כולל חוסר ריכוז בהרצאות, רגשי נחיתות מול אחרים שלא איפשרו לי לשתף איתם פעולה וגרמו לי להתבודד בקמפוס וללמוד תמיד לבד - דבר שהיה לי קשה מקצועית ומנטלית, משברים שעברתי במקביל כולל סכסוך עם המשפחה וניתוק קשר איתם, ואחר כך ניתוק קשר עם מעט החברים והידידות שעוד היו. עברתי המון ואז ללא תקציב, מוטרד ומודאג כשאני לגמרי לבד - נאלצתי לעצור גם את הלימודים.
 
לגבי מקומות עבודה - אני אדם מאוד מופנם, ביישן. הקול חנוק, הדיבור בקושי נשמע. מוסר העבודה שלי גבוה מאוד, ואני לא יכול לקבל עיגולי פינות. והתסכול שלי ממה שעברתי עד היום אדיר, ורק הולך ומתעצם. השילוב של כל אלה יוצר חיכוך תמידי עם אנשים, שלא אוהבים את זה. הוא גרם לי להתפטר עשרות פעמים ממקומות עבודה, וכשכבר הגעתי למקום שחשבתי שאוכל להישאר בו, חוויתי סדרת התנכלויות מצד מנהלים ועובדים, שאני משחזר בלי הרף עד היום, כמה שנים אחרי. איתרע מזלי ו"נפלתי" למקום שאומנם קיבל אותי לעבודה, אבל קיבל גם פחות או יותר כל אחד אחר, כולל יצורים ברמה האישית הכי ירודה שיכולה להיות. כאלה שבאים כל בוקר כדי לעשות רע לאחרים.
 
לגבי הדכדוך, כן חוסר מימוש עצמי, תסכול, כשהעולם בחוץ פורח ואנשים מתקדמים בחיים - ואני אפילו לא באותו מקום של בן 18, אלא עם חובות עתק, ומטענים רגשיים משמעותיים. אני לא מטופל בשיחות - שמים אותי בכל מיני רשימות המתנה אינסופיות. אני לא מקבל עזרה מביטוח לאומי - יש להם את כל הזמן שבעולם לטפל בתיק שלי. אני רוצה כבר להגיע לאיזשהו סטטוס קוו, מצב שבו תהיה הכנסה מסוימת, הוצאה מסוימת, תשלום מסוים לנושים, וכן הלאה. שהכל יהיה . . . יציב. להגדיר מטרות, גם אם צנועות. שיהיה טעם לחיים האלה, תכלית.
לצפיה ב-'לאזור כוחות מחדש'
לאזור כוחות מחדש
30/12/2016 | 14:58
43

כמה תעצומות נפש נדרשים בטח מאדם כדי לקום כל פעם מחדש אחרי עוד נפילה, לאסוף את השברים מהאכזבה ותחושת הכישלון ולנסות להתחיל שוב מחדש בדרך חדשה שסופה אינו ידוע. כמה שזה בטח מתסכל להיכשל בכל פעם מחדש, להיפגע שוב ושוב בכל ניסיון להתקדם ולצמוח. ועכשיו, כשנראה שגם העתיד לבוא מבשר על מכשולים נוספים, אולי אתה פתאום מרגיש שאין בידיך את היכולת להתמודד איתם, ואולי אפילו גרוע יותר, אתה כבר לא מוצא סיבה טובה מספיק להמשיך עם ולהתמודד עם הייאוש והכאב הנפשי שמציף אותך.
יקר, אמנם אין ביכולתי להסיר מעלייך את הייאוש והעצב, אך אולי כדי שתוכל לאט לאט למצוא מטרה חדשה בחיים, כדי לנסות להתרומם שוב, תוכל לנסות להתחיל בכתיבה של רשימה של דברים קטנים שאתה רוצה לשנות, או לחשוב על מטרות לטווח הקרוב שתוכל לבצע, ואז בצעדים קטנים אולי תצליח להתרומם פעם נוספת. בנוסף, אני רוצה הזמין אותך להמשיך ולשתף איתנו פה, או בצאט שלנו, שפתוח בכל יום בשעות 21:00-00:00 למעט ימי שישי ולדבר שם עם מתנדב בצורה אנונימית.
שולח חיבוק חם ומועדד.
 
לצפיה ב-'כמוני כמוך'
כמוני כמוך
31/12/2016 | 12:55
42
אותו חרא (סליחה על הביטוי).
 
לצפיה ב-'שלום'
שלום
31/12/2016 | 14:49
29
אולי כדאי שתנסה לעבוד בדברים שמעניינים אותך, וגם ללמוד אותם כדי שתדע יותר לעבוד בהם, ולחפש עניין במה שאתה עושה. אולי אז יהיה לך יותר קל ונוח לבצע את העבודות ביעילות ותתקדם יותר מהר.
 
לצפיה ב-'רימו אותי שוב ושוב ...'
רימו אותי שוב ושוב ...
27/12/2016 | 11:20
6
105
גם רבנים וגם שופטים.    מאוד נפגעתי. אני בטראומה
לצפיה ב-'היי'
היי
27/12/2016 | 12:32
3
45
רוצ הלנסות לפרט למה?
לצפיה ב-'העניין הוא עם המילה "שוב"....'
העניין הוא עם המילה "שוב"....
27/12/2016 | 12:41
2
51
אני נופלת שוב ושוב על המקום שכבר פצוע אצלי, מערכת המשפט, מערכת הצדק המפוארת, הממסד היהודי. אני פשוט בהלם. פוסט טראומה.    הם נראים רגילים במרכאות אבל הכל הצגה.
לצפיה ב-'מערכת'
מערכת
27/12/2016 | 12:51
1
43
אני לא יודעת מה עברת, לא יכולה להביע דעה. כן יכולה להביע דעה על המושג "מערכת". זה משהו מסוים אחד. מן הסתם, הוא לא יכול להתאים לכל בני האדם, יש מליארדי סוגים של אנשים. ברגע שיש לנו צורך ב"מערכת" כלשהי, ייתכנו המון חילוקי דעות, פגיעות, פציעות... 
הלוואי ויהיו לך הכוחות להיות מעל זה, להבין איפה הם לא בסדר ולדעת להשתמש בזה לטובתך בסוף. ולא להיפגע. זו מערכת, מעצם היותה מערכת היא מקולקלת. 
לצפיה ב-'תודה'
תודה
27/12/2016 | 13:28
11
לצפיה ב-'חוסר אונים אל מול העוול'
חוסר אונים אל מול העוול
29/12/2016 | 12:27
19
היי פלא יקרה,  
תחושת התסכול והכעס שבלחוות את אותה האכזבה שוב ושוב, מכאיבה כל כך..
אם תרצי, תוכלי לספר קצת יותר בפרוט על מה שעברת, על תחושת המעגל האינסופי הזה של עוול שאת מרגישה תקועה בתוכו, על תחושת חוסר האונים שזה וודאי מעורר
אולי נוכל לחשוב ביחד, איך אפשר לצאת מהמעגל הזה, לפחות מהצד שלך..
לצפיה ב-'שלום'
שלום
01/01/2017 | 15:08
1
חברתנו מוסרית וזה מה ששומר עליה, אבל תמיד יש מחדלים ושחיתויות וצריך להיאבק ולגלות את הרמאות. אפשר להשתדל להתלונן על המרמים ולדרוש שיענישו אותם ויפצו אותך. לא צריך להיות בטראומה, צריך להשתדל למנוע את הקושי המפחיד בעתיד.
 
 
 
לצפיה ב-'היתרונות בלהיות חולה'
היתרונות בלהיות חולה
27/12/2016 | 04:37
25
156
מצאתי יתרון בלהיות חולה. נרדמתי (עם הנעליים, מכוסה בצעיף ובמעיל), בשעה 20:30-21:00. בסלון, עקומה.
קמתי לפני שעה. זה בערך 7 שעות שישנתי רצוף. זה יותר מכל שעות השינה שהיו לי שבוע שעבר ביחד...
רק האוזניים, והגרון, או שזה רק האוזניים שעובר לגרון? כואבות..

ועכשיו שוקלת מה לעשות. יש לי סידורים מחר בבוקר. הבטחתי שלא אלך לפני שאסיים הכל. חייבת לסיים הכל.
אחרי הסידורים צצריכה לעבוד כמה שעות. "לעבוד", לעשות כלום. קצת תוהה למה להמשיך ללכת לשם. במילא זה כבר לא ישנה לי הכסף הזה. אולי עדיף לפנות את הזמן לדברים חשובים יותר. אולי ככה אני באמת אספיק לעשות את כל הסידורים לפני.
כנראה שמחר אני אחליט. וכנראה שאמשיך ללכת לשם. לא רוצה שידעו ויבינו משהו.
היום לא בכיתי, זה מעט מבלבל. כל התנודות האלה, הלא ברורות. זה לא שהיה לי טוב. זה יותר שלא הוזכר לי, לא הרגשתי, משהו רע.
לא הרגשתי כמעט כלום למען האמת.
הכל לידי.
מעניין אם עכשיו אחרי שישנתי יקרה לי משהו בראש, אולי הוא יסתדר ואני אחזור לעצמי. אל תפתחו ציפיות, זה לא קשור לתוכניות או משהו כזה. פשוט לחשיבה. כל השבוע החשיבה שלי היה מקוטעת, קצרים-קצרים במוח. בזכרון. אולי גם בראייה.

דיברתי עם ההסתדרות, מקום העבודה הקודם מביא לי את הכסף שהיה צריך. אם יהיה אפשרי שהכסף יגיע אליי ולא יעבור בבנק קודם (כי אז הוא ילך לבנק), בא לי לטוס ליומיים. לבזבז את כולו. להנות ממה שנשאר.
אני מניחה שמחר אני אדע. מתרגשת, אבל די מאמינה שזה לא יקרה, כי בטח שזה יצטרך לעבור בבנק, והבנק הפך עבורי לשואב אבק. מה שנכנס אליו, לא יוצא, והוא רוצה עוד.
עכשיו חשבתי, אולי אני אנסה בכל זאת ללכת לבנק? אי אוציא אישור מהוטרינר שהכלב צריך לעבור טיפול, אולי הם יאשרו לי לקחת חלק מהכסף שיכנס (זה ממש מעט, אבל זה כסף).

עוד אפשרות לא ללכת לעבודה ולהוציא מחלה, יש מצב שיש לי גם חום, הרופא יתן לי.
אבל אני  מתביישת ללכת לרופא שוב. לא מסוגלת כבר. הם במילא לא עוזרים.
כל פעם שמתעוררות לי ספקות, אני מבינה מה יקרה עוד כמה ימים. ולמה החלטתי דווקא עכשיו, עוד מעט. כמה יסבך אותי אם אתחרט או אדחה או לא אצליח.
זה דפוק שזה מהנ שמעסיק אותי. יש מצב שעכשיו מישהו ישאל אותי למה אני עצובה, אני אענה שאני לא עצובה, או שאני לא יודעת.
דחקתי הכל ואת עצמי. הדחקתי הכל.
נשאר כלום, שום רגש, שום מחשבה. אוזניים מצפצפות וגרון כבד.
לא יודעת לאן ללכת, מה לעשות, מה לחשוב או איפה להיות.
נשארת בריק...
לצפיה ב-'אני כן מפתחת ציפיות שתחליטי לחיות../טוב שישנת קצת..'
אני כן מפתחת ציפיות שתחליטי לחיות../טוב שישנת קצת..
27/12/2016 | 05:19
22
לצפיה ב-'והודעה אחרת (טריגר אונס)'
והודעה אחרת (טריגר אונס)
27/12/2016 | 05:24
6
97
 
מממ... לא יודעת מאיפה להתחיל. קודם כל בהערצה רבה לילדה האמיצה, שמדברת, מספרת. 
לי לקח כמה שנים.
באותו יום שזה קרה, התקשרתי לחבר שיקח אותי, השארתי את התיק שלי עם הארנק והכל לידם. התקשרתי אליו באמצע הלילה, ביקשתי שיבוא לקחת אותי הבייתה, כשהוא שאל מה קרה, אמרתי שפגעו בי.
כשהוא בא, הוא ניסה לדובב אותי. זו משימה קשה. הוא לא ממש הצליח. אבל הבין מה קרה. 
מאז לא דיברתי. גם כשהייתי בזוגיות, ו..זה צף לפעמים, זה מאיים לפעמים. גם היום, 12 שנים אחרי, זה עולה. פתאום המגע של האדם שמולי, הוא לא המגע שלו. זה מגע אחר, פוגע. חודר. 
פתאום החוסר אונים עולה, הפחד, החולשה.
מלוכלכת. מטונפת. אנוסה.
זו לא הייתה הפעם הראשונה, גם לא האחרונה. 
את הפעם הראשונה אני זוכרת חלקית. הייתי קטנה. זוכרת שנכנסתי לבית לו, הוא ביקש עזרה. זוכרת שהוא נעל את הדלת. זוכרת שהוא משך לספה. זוכרת שאני רצה הבייתה, מתקלחת שעה. לא זוכרת איך הוא נראה. לא זוכרת איפה הוא גר. לא זוכרת את כל מה שקרה באמצע. 
את הפעם השנייה אני זוכרת היטב. כמעט כל משפט, בדרך. ואני התמימה.
"נשב בים, יש לי אחלה שתייה, נעצור אצלי, תראי את הבר שיש לי בדירה".
"בפאב אנשים ירעישו, יפריעו, מלא כסף. בים יהיה לנו חופש".
באמת שלא חשבתי שיקרה משהו רע, אחד מהם היה חבר. לא בן-זוג. יזיז שכזה.
 
...נעצרת, רוצה לכתוב הכל, מפחדת. 
 
בגיל 23, נחשפתי לראשונה. ישבתי אצל חברה וסיפרתי לה, הכל. מילה במילה, מעשה אחרי מעשה. עד הכאב הגדול שהצליח לגרום לי לדחוף אותם ממני. לצאת מהקשר בידיים, לקחת את הבגדים שראיתי ואת הטלפון ולרוץ. רצתי רחוק, רצתי מהר. הבחור שכן הכרתי התקשר יום אחרי, "שלא תביני לא נכון מה שהיה, שתינו...". 
לא שתינו הרבה בכלל, כולנו היינו מודעים למה שקורה. 
 
כשסיפרתי לה, היא בכתה. ואני אמרתי לה, "אבל למה את בוכה? אני צריכה לבכות". היא ישר שאלה אם לאחד מהם קוראים לירן. 
הלב לי פעם במהירות שיא, איך היא ידעה? 
"זוכרת את !@#, הוא עשהלה אותו דבר, כולל הפיתוי הזה לקחת אתכן לים".
 
בן ז$%$%!
יום אחרי זה הלכתי למשטרה. אמרתי שאני לא יכולה לדעת שיש עוד בנות שסובלות כמוני. ואם עוד אחת, בטוח עוד יותר. הוא בחור חתיך, מושך, קל לו למצוא טרף.
במשטרה הבנתי שאני אסבול יותר מהגשת תלונה. וגם אם הוא יורשע, בטח מהר מאוד ימצא את עצמו מחוץ לכלא מחפש נקמה. 
 
שנתיים אח"כ, ישבנו הרבה חבר'ה בפאב. והוא הגיע עם חברים שלו, פתאום הוא אומר שלום לאחד החברים שלי. 
לא התאפקתי. בשולחן ישבו 12 חברים. כולם השתתקו והקשיבו למה שקרה לי. 
 
קצת אח"כ הבנתי שהוא במיון, קיבל מכות רצח, לא ידוע ממי. 
 
לפני שלוש שנים בערך, אולי מעט יותר, ראיתי אותו בפאב, עם בחורה. כל הרעש והמוזיקה נבלעו בתוך החרדה שלי. 
אמרתי שאני כבר אמיצה, חייבת לעשות משהו. הלכתי אליה ולחשתי לה באוזן- "הבחור שאיתך אנס אותי, ביחד עם חבר שלו. והם עשו אותו דבר לחברה אחרת שלי.".
אמרתי את זה, הוא אנס אותי!!
תוך כמה דקות הוא התייצב לידי, החל לקרוא לי חוצפנית, שקרנית וכינה בכל מיני שמות. לא שתקתי יותר. אמרתי מה שאני חושבת עליו. אמרתי לו שהוא הרס לי את החיים.
"אבל הנה את פה, יפה, נראית טוב, מה את רוצה? שחררי, נגמר". 
"אצלך זה נגמר, אתה רצחת אותי והשארת לחיות עם זה".
"נכון, הצלחתי להשתקם, להיות במערכות יחסים, למצוא עבודה טובה (אז היה טוב יותר), זה לא משנה את הצלקת הכואבת שהשארת בי".
מפה לשם, גירשו אותו מהפאב, אמרו לו לא לחזור לעולם. 
בחוץ, הוא שוב קיבל מכות. הפעם הצליח לברוח באמצע. 
 
מאז זה קרה לי שוב. 
נשבעת שאני לא כזאת תמימה, אולי קצת קופאת בלחץ, אבל תמיד הייתי ברורה. תמיד הבהרתי שאני לא רוצה, תמיד ניסיתי להתנגד, לפחות בהתחלה. 
והם, ממשיכים בחייהם.
 
באותו לילה שפגשתי אותו בפאב, כתבתי שיר:
 
אתה שרצחת אותי והשארת לחיות
אתה שרצחת אותי והשארת לכעוס
שוב ושוב אליי מגיע, בגופי הקפוא נוגע
אוחז בחוזקה, נכנס ויוצא ונכנס ומתי תצא
והוא מעודד מזיע מהנאה, שיהיה תורו מקווה
 
אני רק רוצה שיגמר, מלמלת, והוא מצטרף
זה כבר ממש כואב, מתחיל להיות אלים..
סוף סוף, כמעט ביחד שניכם גומרים
 
אני רוצה ומתחילה להתלבש, אתה אותי הופך
והוא נכנס בחוזקה, הכאב את כל דמעותיי שופך
שוב אני מתחילה לזוז, מתחילה לברוח
הלכתי, רק שעוד לא מצאתי לאן
 
 
לצפיה ב-''
27/12/2016 | 13:23
44
השתיקה שלי כאן אוגרת בתוכה המון  כאב על הזוועה שחווית,אבל פתאום חשבתי,אולי תצרי קשר עם אותה בחורה מהעמותה לנפגעות תקיפה מינית ואולי יחד איתה תסייעו לבנות אחרות?

מעבר לזה רק חיבוק וכאב יחד אתך
לצפיה ב-'גם את היית אמיצה,מאד אמיצה..ועדיין אמיצה!'
גם את היית אמיצה,מאד אמיצה..ועדיין אמיצה!
27/12/2016 | 13:37
17
לצפיה ב-'עליזה יקרה, שולחת לך חיבוק'
עליזה יקרה, שולחת לך חיבוק
27/12/2016 | 14:38
3
48
סיפור מזעזע.
לפחות הבחור חטף מכות. חבל שלא פירקו אותו לתמיד. וחלאה כמוהו לא שווה שתוותרי על החיים שלך.
עצה קטנה לגבי התשלום מהעבודה הקודמת:
אולי אפשר בצ'ק. תמשכי את הכסף במזומן מהבנק של בעל הצ'ק. 
לצפיה ב-'זה בדיוק המשפט:חלאה כמוהו(ודומים לו)לא שווה שתוותרי על החיים'
זה בדיוק המשפט:חלאה כמוהו(ודומים לו)לא שווה שתוותרי על החיים
27/12/2016 | 14:57
2
18
לצפיה ב-'זה לא הם. זה מה שנהיה ממני'
זה לא הם. זה מה שנהיה ממני
27/12/2016 | 15:23
1
17
לצפיה ב-'בגללם!!!!שהם ימותו,לא את!!!'
בגללם!!!!שהם ימותו,לא את!!!
27/12/2016 | 15:41
15
לצפיה ב-'יש יתרונות בלהיות חולה '
יש יתרונות בלהיות חולה
28/12/2016 | 03:11
1
57
במקום הרגשת "ריק", את מרגישה כאב אזניים וגרון 
 
נראה שאת ביקורתית מאד כלפי עצמך
אולי כשאת חושבת על המוות את יכולה לקבל את חוסר מושלמותך?
את כותבת שנשאר ריק ואני קוראת בלבול רב וגם קצת רגשות מעורבים
תקווה שאת מקפידה להשאיר במרחק ממך עם כל מיני הסברים
 
לבזבז כסף יכול להיות נחמד. אם זה מה שיגרום לך להרגשה טובה, אולי שווה לנסות להשיג כסף ממקורות שונים, ולהשיג לעצמך טיול? אפילו טיולון קטן..  
תרגישי טוב!  
 
 
מצרפת שיר: חלומות של אחרים\ רייכל
לצפיה ב-'תודה בילי'
תודה בילי
28/12/2016 | 13:49
38
נכון..
 
ולגבי הכסף, זה הרבה יותר מורכב. אין לי באמת כסף. או כסף לתשלומים. חודש שעבר לקחתי מכל מי שיכולתי כבר. תודה...
לצפיה ב-''
28/12/2016 | 17:30
11
76
העצבות שוב מציפה, את כל הרגש והמחשבה
עוד )*&^&*& ימים, צריך לחכות
הדפיקות שבלב חזק הולמות
ונדמה שדברים מתחילים להסתדר
זה כבר לא בשבילי,
יש לי סוף אחר.

גם אם תבוא לי, פיה מהאגדות,
תבטיח שתתן לי אושר, ארמונים וניצוצות
היא לא תוכל לשנות,
כי אני לא אאמין, ואין לי כוח
יש לי סוף אחר.

גם אם אבא היה בא מהמתים
מספר לי על למעלה, על מפגשיו עם אלוהים
מוסיף כמה סיפור זוועה על ההולכים
אני לא אוכל להאמין, לא אוכל לשנות
זה לא בשבילי,
יש לי סוף אחר


אפילו לכתוב אני כבר לא מצליחה!@!@!


לצפיה ב-'מה זאת אומרת דברים מתחילים להסתדר?'
מה זאת אומרת דברים מתחילים להסתדר?
28/12/2016 | 17:48
9
21
לצפיה ב-'...'
...
28/12/2016 | 18:04
8
54
מורכב מדי, אין לי כוח להסביר. אולי גם אישי מדי.
הבית, הכסף לשבוע הקרוב, זה עיקר הדברים. 
לצפיה ב-'אז אולי תנסי להאחז בזה,חיכית כ׳כ הרבה,אז אל תרימי ידיים....'
אז אולי תנסי להאחז בזה,חיכית כ׳כ הרבה,אז אל תרימי ידיים....
28/12/2016 | 18:19
2
14
לצפיה ב-'לא'
לא
28/12/2016 | 18:32
1
51
נמאס לי להאחז, נמאס לי להלחם.
אני אפילו כועסת על זה. לא מוכנה.
לא יכולה, לא מסוגלת, לא רוצה.
לא איכפת לי כבר שיראו אותי חלשה, ותרנית.
יש דברים שלעולם לא יוכלו להבין.
החיים האלה מיותרים בשבילי.
כל תרחיש שעובר לי בראש-סופו מר.
מעדיפה לדעת מתי הכל נגמר.
ושיגמר, וזהו, ודי.
עוד קצת, עוד קצת..
 
לצפיה ב-'סורי אם ניג׳סתי,פשוט מלחיץ שאת רוצה לחתוך..הבאתי לך גיטרה'
סורי אם ניג׳סתי,פשוט מלחיץ שאת רוצה לחתוך..הבאתי לך גיטרה
29/12/2016 | 01:21
40
למה אין כאן אייקון של גיטרה?!

הבאתי לך גיטרה ואת תהיי בשלך ואני אייחל ואקווה שתחליטי אחרת.....

וזה לא שאני לא מבינה את אפיסת הכוחות,אני יותר ממבינה,

אבל עדיין מקווה שפתאום תראי את הדברים אחרת ותעופי על החיים שנהרסו לך בראש ובראשונה בגלל חלאות

שלא מגיע להם להמשיך ולראות אור יום בזמן שאת רק רוצה למות.

מתפללת לטוב בחיים האלה..
לצפיה ב-'בית וכסף עניינים טכניים '
בית וכסף עניינים טכניים
28/12/2016 | 18:42
4
39
לא צריך לעשות מהם עניין כה רב שתרצי לוותר על החיים בגללם. החיים יפים, אהבי אותם. עם קצת מאמץ ואמונה תוכלי להתגבר במשך זמן מסוים, אולי ארוך יותר, על הבעיות הכלכליות והחברתיות.
 
לצפיה ב-'זה הכל תסמינים'
זה הכל תסמינים
28/12/2016 | 18:59
3
47
בית, כסף, חברה, אהבה, אכזבה... הכל זה תסמינים. כמו שידעתי בעבר להרים את חיי, גם הצלחתי בהווה להוריד אותם. הכל זה תסמינים, דברים שנוצרו כש..
אני בדרכ לא מפרטת כאן, מה הוביל אותי למצב הזה. אני הובלתי אותי. 
בגללי הכל התפרק, בגלל שבחרתי אולי לפרק. והכל מסביב זה תירוץ שמשלים עם הרגש, שמצדיק אותו. וזה ביצה ותרנגולת-מה בא קודם. ואם ה בכלל משנה?
העולם יפה, החיים יכולים להיות יפים. אני לא מסוגלת יותר להתמודד איתם. 
לא רוצה. לא אתמודד. 
אין סיבה להתאבדות, אי אפשר להגיד שבגלל מצב כלכלי, משפחתי, סוציואקונומי או וואטאבר... 
הרצון הוא הסיבה. הרצון לא להיות פה יותר, הרצון לא להתמודד יותר. לא לנסות יותר. לא להלחם יותר. הרצון שהכל יפסיק. הטוב, הרע והמכוער. 
 
אני קצת עצובה, יודעת שיש מלא דברים שלא הספקתי לעשות. אבל שום דבר לא בער לי בידיים-לא בער לי לעשות. 
קצת עצובה, יודעת שהרבה אנשים יפגעו ממני.
אני קצת עצובה מזה. שזה הרבה פחות מכמה שאני עצובה לחיות. עצובה כשאני חיה.
 
מהלכת בין המוות לנשימות, כבר כמה ימים. מחכה, בכיליון עיניים. יש לי תוכנית, אני חושבת שהיא טובה מספיק. ואם היא לא תצליח, אני מקווה שאלך לאיבוד עד שאגמר. כך או כך, אני לא אחזור. מקווה שאחזור בשקית.. שום דרך אחרת לא תחזיר אותי. אני לא מוכנה לזה. לא יכולה עם זה.
לא מזמן, רק רציתי שהמחשבות יפסיקו. עכיו הן לא עולות. הבנמתי שזה לא משנה, לא למה, לא הסיבות. התוצאה היא שחשובה התוצאה שבה אני עדיין כאן, היא הרבה יותר חשוכה. 
 
לצפיה ב-'תשובה'
תשובה
28/12/2016 | 19:53
2
30
החיים והעולם מלאים ביופי ובמעלות. כל החיים לפניך. אהבי את עצמך והאמיני בכוחך לשנות את איכות חייך. ככל שתאהבי ותעריכי את עצמך, תאמיני יותר. אם קלקלת, למדי מטעויות העבר והמשיכי הלאה.
 
לצפיה ב-'בתאוריה'
בתאוריה
28/12/2016 | 20:05
1
45
בתאוריה, אתה צודק. במציאות שלי, זה כבר לא חשוב, זה בטוח לא יקרה.
 
תודה
לצפיה ב-'מקווה שיהיה לך טוב'
מקווה שיהיה לך טוב
28/12/2016 | 20:15
25
שמחתי לנסות לעזור לך.
 
לצפיה ב-'כתיבה מעניינת, תודה'
כתיבה מעניינת, תודה
28/12/2016 | 18:41
13
לצפיה ב-'לבחור בעצמך'
לבחור בעצמך
29/12/2016 | 12:52
2
43
עליסה אהובה,
אני קוראת אותך בצער ממשיכה בתכנוניך, נאחזת בתוכניות כמעין קרקע יציבה ובטוחה, מבטיחה – היחידה שאת מוצאת כרגע, אל מול הקיטועים והטלטלות שבלב..
אני קוראת אותך מנסה להתייחס להכל במעין רציונליות מבוקרת, למסגר את הרגשות בצד כך שלא יפריעו, לא יתערבו, יתנו לך שקט לעצמך.. כמו לסגור חלון אטום כדי לא להרגיש את הסערה, לנטרל את ברקיה ורעמיה, כדי שלא יפריעו לך, לא יסיטו אותך מכיוונך..
אני קוראת גם את כל הקולות שבך, הקול הרגוע והשקול, והקול החושש והמבולבל, הקול שבחר כבר במוות, הקול שעדיין מתלבט לגבי החיים, הקול שכאילו שלו עכשיו, הקול שדוחף לפעולה, הקול שעוצר, הקול המקוטע, הקול שדוהר, הקול שמזכיר, הקול שאוהב, שכואב.. הקול שתשוש ועייף כבר מלהאמין, מלקוות, הקול שמעדיף לוותר, והקול שעדיין מחזיק, גם אם על חוט השערה..
ובכנות, אני חוששת לך יקירה, חוששת מהניתוק הזה שמתעתע, מצד אחד נותן קצת שקט מהכאב, מצד שני לוקח אותך מעצמך.. חוששת מהפיתוי שבתוכנית הזו שהתחייבת אליה ולקחת על עצמך, מההשלכות ההרסניות שלה שוודאי נראות לך מנחמות כרגע, אבל למעשה הן הדבר הכי אכזרי שיכול לקרות. אני מקווה מעומק ליבי שתוכלי למצוא בך את הכוחות להתחבר בחזרה אל האוצר היקר שבך, הכוחות לצאת מהריק אל עבר החיים, אל עבר עצמך. אני וכולנו כאן כדי להזכיר לך, שגם כשאת מעדיפה לוותר, להכנע, אנחנו לא מוותרים עלייך, לא מוותרים לך, מוכנים להחזיק בשבילך את התקווה כרגע, לשאת ביחד איתך את הכאב שמפלח לפרקים ונאטם לפרקים, ולו שתמשיכי להיות.
לצפיה ב-'סהרה'
סהרה
29/12/2016 | 14:32
1
64
תודה על התמיכה.
את קוראת אותי די נכון, הקולות...
הקולות והאטימות שלי לרגש. אני בנאדם מאוד רגיש, אבל תמיד ברחתי מלהרגיש. תמיד אטמתי. אולי ככה חינכו אותי, שצריך לחיות ולא משנה מה. ואולי ככה גדלתי, עם הרגש בצד כי המציאות דרשה ממני דברים אחרים. ואולי כל זה מה שהוביל אותי להחלטה שלי היום. ההבנה שהרגש לא יכול להיות בצד, הרגש הוא חלק. וכל ההדחקה שלו, כל השנים, רק גרמה לו להתפרץ בגדול. להתפרץ מבולבל, להתפרץ אבוד. ואני לא יודעת ולא יכולה לתת לו מענה. אז הוא מענה אותי. עד שאני כבר לא יכולה. לא מסוגלת. 
במציאות, אף אחד לא יכול לתת לי את התמיכה, אף אחד לא יכול להחזיק בשבילי כלום. לא את המצב שלי ולא אותי. אני לא רואה טעם להגיע למיון שיחזיקו אותי ויסממו אותי עד שלא אוכל לבחור בעצמי שוב. וחשבתי על זה. זה מה שקרה כשהייתי קטנה והייתי במצב הזה. לקחו אותי למיון, כמה פעמים. באשפוזים פיתחתי הפרעות אכילה, התחלתי לעשן, הסתובבתי בחברה לא טובה. השחרור משם היה הדבר שהרים אותי בזמנו. זה בליווי מי שהייתה הפסיכיאטרית שלי. שבהחלט לימדה אותי דברים ועזרה לי ללמוד על עצמי דברים. וזה החזיק אותי, רוב השנים עד לפני כמה זמן. אולי זה כבר אחרת, אולי כי התבגרתי אז הכלים של הילדות כבר לא מתאימים. 
היום אין לי כוח לפתח ארגז כלים חדש, לא להשתמש בהם, לא לראות אותם. לא מסוגלת להתמודד מול המציאות. ואין לי לאן לפנות, כולם אומרים לי את אותו דבר, רק אני לבד יכולה להוביל. אף אחד לא מבין את העיוורון שהרגשות גורמים לי. את חוסר הכוחות. גם ללכת לפגישה עם פסיכיאטר זה המון כוחות לדבר איתו, להתחיל מהתחלה. לא יכולה. לא עכשיו, לא לפני שבוע. הכל מבולבל ומלא, ואני לא יכולה לעשות סדר בכל זה. 
אז הרציונל גובר. אני במקום רע, שיותר נמוך ממנו מסבך עוד יותר, ולבד אין לי כוח לעלות. אני לא מסוגלת לעלות, לא מסוגלת לעשות. 
אז הרציונל כבר לא רוצה. 
המלחמה שלי כרגע היא מול היצר ההישרדותי האנושי. הפחד שהתוכנית לא תצליח, כי עדיין אנחנו חיות, וחיות עושות הכל כדי לחיות. הצד האנושי מנסה להילחם ביצר הזה. בגלל זה הבנתי שאני צריכה תוכנית, שאני צריכה לעשות גם את זה כמו שעשיתי את רוב הדברים בחיי. שקול, אחרי חשיבה, תוכנית פעולה. תוכניות נועדו לביצוע. אני מאמינה שזה יתגבר על היצר החייתי. לפחות אצלי. 
 
אני ממש מודה לכולם כאן, לחברים בפורום ולסהר, על כל העזרה והתמיכה, והרצון לתת ולעזור. אני פשוט לא מסוגלת לקבל יותר עזרה, לא מסוגלת לבחור בזה. עייפה מהניסיונות האלה. ואולי גם כבר לא מאמינה. 
לא מאמינה באנושות. לא מאמינה באנשים. מאמינה באנשים, שהם ידאגו לעצמם. ומקווה שכל אחד שקורא את זה ידאג לעצמו. ידאג לפני שיהיה קשה מדי לבד. 
פעם היה לי חלום, לשנות את העולם, לפחות את שלי. רציתי להקים משפחה טובה, טובה יותר מזאת שאני גדלתי בה. רציתי בית חם, בית פתוח. רציתי לתת מהאהבה העצומה שיש בי לתת. 
המציאות תכננה משהו אחר בשבילי, התמימות שבי גרמה לי לתת יותר ממה שאי פעם אוכל לקבל, לתת יותר ממה שיש לי. המציאות השאירה אותי בלי כוחות. 
זה עצוב, גם לי זה עצוב. אני חושבת שהעולם פספס אותי, שיכולתי לתת לו משהו.
אולי בגלגול אחר, אולי בזמן אחר. לא היום. לא אני כבר.
איכשהו, בזמן האחרון, הרגיש לי שהאנשים היחידים שיכולים ולו מעט להבין אותי-נמצאים פה. ועדיין, בעולם הוירטואלי, זה בעייתי, זה אחר. 
זה גם מפחיד, לפחות אותי. אולי מהזכרונות שלי...
אולי גם מהמקום והחשש שתפנו לגורמים חיצוניים-ואלה יגיעו לכתובת הלא נכונה. הבושה, החולשה, אסור שהמשפחה שלי תדע באמת. זה לא עובר טוב אצלנו...
ומצד אחר, אם אמא שלי תדע באמת,  בטוח שאני אתגבר על היצר החייתי לחיות ואצליח למות. רק לא להתמודד מולה. הפוך על הפוך שכזה.
 
זה עוד לא מכתב התאבדות, קראתי מה שכתבתי כרגע (בדרכ אני לא קוראת). אבל חשוב שתדעו שזה לא מכתב התאבדות עדיין. 
המכתב נכתב כבר. היום מתקרב, אבל זה עוד לא היום. 
אני רוצה לנסות להפסיק לכתוב כאן. בגלל הרבה חששות, גם להתבלבל פתאום, שהמחשבה תוסט, וגם הניסיון שלי הראה שאתם יכולים לנסות לסכל את זה. גם על זה חשבתי, לא רוצה שיעשו ככה. המשטרה במילא לא עושה כלום. אני יודעת לדבר כשצריך ולגרש אותם... 
 
לא רוצה להסב לאף אחד צער. לפעמים זה נוצר בלי ברירה, ברור לי שהאהובים שלי יצטערו. אבל זה עובר ונשכח עם הזמן. החיים תמיד ממשיכים לאלו שחיים. 
ואני? אני כבר מתה. עוד לא פיזית. בקרוב כן. הנפש ממזמן כבר מתה. והנשמה? לצערי לנשמה אין מקום-היא בכל מקום. מקווה שהיא לא תתייסר יותר מדי. 
 
תודה לכולם...
לצפיה ב-'עליסה יקרה,'
עליסה יקרה,
30/12/2016 | 01:06
45
נראה שהמשפחה הקרובה שלך קרה ומנוכרת, לא מכילה אותך, אם הבנתי נכון. מכירה את המצב היטב מחיי, ויודעת עד כמה זה מייאש.
קשה לצאת לחיים בלי "רוח גבית" מהמשפחה הקרובה, אבל לדעתי אפשרי. את נראית לי אישה רגישה, שיודעת ליצור קשר עם אנשים ולבנות חברויות קרובות. לכי הלאה, שימי את היחסים עם אימך מאחור, עד כמה שאפשר. את יכולה ליצור חברויות שיהוו משפחה, למצוא בן זוג, ללדת ילדים. להקים בית יותר מוצלח מזה שהיה לך.
לצפיה ב-'אין לי כוחות. בדידות מועקה ותלישות'
אין לי כוחות. בדידות מועקה ותלישות
26/12/2016 | 23:49
30
161
אין לי מקום בטוח ושייך בעולם. אף אחד לא מבין כמה זה נורא. אני מתעייף בקלות מהכל. אני ישן בשעות הקטנות וקם בצהריים. אין לי יום ולא לילה. אין לי חיים. אפילו לא מטופל לאחר נסיונות מרובים של כדורים. הדרמתי מהמרכז כאילו כדי ללמוד , או לברוח מעצמי וזה רודף
לצפיה ב-'מה חשבתי. דברו איתי בבקשה'
מה חשבתי. דברו איתי בבקשה
26/12/2016 | 23:56
16
72
אני כבר שלושה שבועות או שבועיים בלי אוכל במקרר.
חוץ ממחלת עיניים אני פצוע נפשית. הנשמה שלי חסרה נקטפה
 
אני לא מרוכז
לא זוכר דברים
אין מי שידאג או יעזור
עצוב ורע לי. מועקה חרדה
 
אני מנסה לעבוד  ולא מבין בשביל מה...... אין לי הכשרה או תואר בשום כלום. אני מתעייף מהר ומתקשה להחזיק משהו
 
לצפיה ב-'ההורים שלי נטשו לגמרי'
ההורים שלי נטשו לגמרי
27/12/2016 | 00:01
74
זה חילחל ומשפיע לנצח. הם הזיקו לי. כל סטירה או מכה מאמא שאבה לי אוויר וחיות וכל קללה או התעלמות מאבא הקפיאו ואז הרגיזו והבעירו לי את הנשמה עד שלא נותר בי וכיום חסר אונים. 
 
הכל אצלי איטי ומשתרך ואני לא מקבל את זה טוב
 
אני עובד חצי משרה בערב, רק בערב גולש ללילה
זה מה שאני עושה וזהו. לא טוב לי עם זה
 
אבא אומר שרצה קשר שאני לא יוזם. אבל לא, כי כשאני לוקח רכבת לתל אביב, אני מסמס לו והוא קורא ומתעלם וכך כבר שנתיים. כל השנים מבחינתו הוא היה בסדר
 
ואמא.. אמא זה עצב ורומן מתמשך וטראגי . הדמעות פשוט..
 
העיניים שלי ראו יותר מידי סכינים, שברי זכוכיות , שוטרים במדים , אוזניי שמעו עוד ועוד צרחות וקולות עקב מקפיאות
לצפיה ב-'אני כאן עכשיו,אבל בטח אתה כבר בדרך לישון..'
אני כאן עכשיו,אבל בטח אתה כבר בדרך לישון..
27/12/2016 | 03:40
13
24
לצפיה ב-'בשעה כזאת כנראה נרדמתי כבר'
בשעה כזאת כנראה נרדמתי כבר
27/12/2016 | 20:14
12
43
זה בשגרה אצלי לישון כל כך מאוחר (או כל כך מוקדם)
אם אני רק מנסה לקום בשעה מוקדמת יותר המוח שלי נהייה foggy
וקשה לי לעשות כמעט כל דבר בסיסי יומיומי.. תחושת
החרדה מלווה ברעד פנימי כזה ובאי שקט.
התחלתי לחשוב שלא יכול להיות שזה הכל נפשי. אולי בעיית לחץ דם?
אולי דופק בעייתי בעמידה? אולי בעיית סירקולציה של דם-? שחשבתי על
האחרונה פוטנציאלית בגלל הקור התמידי שאני מרגיש בכפות ידיים ורגליים.
מבחינת הרופא שלי זה רגישות לסביבה הפיזית והרגשית ומצב של חרדה
מתמדת. ככה לדעתו הגוף שלי רגיש לכאב בגלל סף כאב נמוך. אולי קשור
לסף חום\ויסות חום בעייתית? זה הרהורים ביני לבין עצמי בגלל הקשיים הגופניים
לצפיה ב-'יש מצב גם לאבחנה של רופא נוסף?/רפואה אלטרנטיבית?/גוף ונפש..'
יש מצב גם לאבחנה של רופא נוסף?/רפואה אלטרנטיבית?/גוף ונפש..
28/12/2016 | 18:01
11
10
לצפיה ב-'נוירולוגית(לפני 4 שנים) ורופא משפחה(כיום)'
נוירולוגית(לפני 4 שנים) ורופא משפחה(כיום)
28/12/2016 | 23:21
10
24
חשבו-אולי פיברומיאלגיה? בגלל כאבי השרירים ובעיות הריכוז והזיכרון כולל עייפות ושינה מרובה וישנוניות. גם פסיכיאטרית חשבה לכיוון של פיברומיאלגיה או מחלה סיסטמית(כמו לופוס, ארטריטיס וכו')-שפוגעות בכמה מערכות בגוף. (אם כך באיזה שהוא אופן גם פיברו' היא כזאת)....הגעתי לפרופסור לראומטולוגיה . הוא קבע שאכן קיים כאב ויש עייפות ניכרת , אבל אין פיברומיאלגיה בגלל היעדר נקודות הלחץ הכואבות ביותר כשלוחצים עליהן והפנה להמשך בירור ומעקב פסיכיאטרי.
ראומטולוגים מכירים חוץ מהפיברו גם את ה- תת"כ - תסמונת התשישות הכרונית , או העייפות הכרונית ובאנגלית ME או CFS- Chronic Fatigue Syndrome. העניין שCFS משיקה לפיברומיאלגיה בהרבה דברים , והיא מזכירה את מה שיש לי לאחר שנים של היכרות עם שתי המחלות.
אם יש עייפות כמעט תמידית וחוסר אנרגיה בודקים אם יש גם כאבים , אם יש בעיות בריכוז ובזיכרון , אם שינה או מנוחה גורמות לך להיות רענן -אז לא, התשישות נשארת אצלי גם לאחר שינה של 6 או 8 או 11 שעות!! ובודקים אם לאחר מאמץ מנטאלי או פיזי יחסית נורמלי לבן אדם בריא , לך זה קשה ואתה חוזר סחוט/גמור/עייף/חסר כוחות. כמו חוסר יכולת לסבול(חוסר טולרנטיות) למאמץ פיזי או קוגניטיבי וכו'.
ואכן יש לי כאבי שרירים בגב עליון בעיקר שכמות, יש גם בצוואר. לפעמים כאב נודד ישבן או חזה או ברך. יש לי קשיים של ממש בריכוז ובזכירה. ואחרי שיחה עם פסיכולוג(מאמץ נפשי) או משמרת סבירה של 5-7 שעות אני עייף(מאמץ פיזי) ולפעמים העייפות הזאת מתפרצת או מורגשת דווקא 24 שעות לאחר הפעילות עצמה, ומרוב שאני כל הזמן חלש ועייף , אני כבר לא יודע מה גורם לי לזה , אם בכלל. לא ברור לי למה הראומטולוג לא דיבר איתי על תסמונת העייפות הכרונית . הוא ראה בדיקות דם , מסמכים אורטופדיים , מכתב מנוירו' ושל פסיכיאטרית וקבע שזה נפשי.
פסיכיאטרים ופסיכולוגים בכלל מאמינים שכל העייפות, כאב וכו' זה בגלל מחשבות יתר, חרדה, דיכאון, ופסיכוסומאטי. אבל הראו כבר שפיברומיאלגיה ו-CFS הן מחלות אמיתיות. וכנראה שבאמת אין לי פיברו , אבל מה עם תסמונת העייפות?
חזרתי לרופא משפחה עם תלונה על עייפות וישנוניות , הוא שולח למעבדת שינה ולדעתו ייצא תקין. אני כבר לא יודע מה לעשות.
לצפיה ב-'ראומטולוג רק רשם אלטרולט לפני שינה.'
ראומטולוג רק רשם אלטרולט לפני שינה.
28/12/2016 | 23:25
14
בבית מרקחת ציינו בפניי 3 פעמים שונות שזה נועד להרגעה או לכאב ראש או להטבת לילה.
חזרתי לרופא משפחה. אמר "נכון, זה בעיקר לכאבי הראש שלך ממקור שרירי-נוירולוגי, אבל יש לו גם השפעה כל שהיא על כאב ועל סף כאב, ככה מאמינים" ואכן זה עוזר מעט לכאב, ירידה של 25% בערך בכאב שהיה. שאם היה צריך לגרד אותי מהמיטה מרוב כאב ועייפות , עכשיו זה פחות גרוע. ועדיין-אני כל הזמן עייף וחלש, וזה גם אם אני ישן 10 שעות או 12 שעות. מרוב עייפות ודיכדוך וחוסר אונים, אני לפעמים ישן 14 שעות. איפה נשמע דבר כזה? ואין מי שיבדוק, ויעיר אותי, ויעודד, ויהיה לו אכפת. אם רק מישהו היה יושב לידי במיטה ואומר "עדן קום חמוד, זה כבר מוגזם. בוא תשתה משהו, תעמוד קצת" זה היה יותר קל. אין חשק, אין רצון, אין מוטיבציה. ללכת לפסיכיאטרית שתטפל בי אין לי כוח. ללכת לרופא העיניים לאחר ניתוח העיניים שלי-גם לא היה לי כוח. ללכת לאופטומיטריסט להתאים עדשה- אז היה ידיד שהיה צריך לגרור אותי ופיזית להעיר אותי כדי שאלך עם כל העייפות והחרדה.
פאקינג שיט החיים האלה.
לצפיה ב-'מחלת הנשיקה(עייפות מטורפת)/תת פעילות בלוטת תריס?'
מחלת הנשיקה(עייפות מטורפת)/תת פעילות בלוטת תריס?
28/12/2016 | 23:33
8
11
לצפיה ב-'TSH תקין'
TSH תקין
28/12/2016 | 23:52
7
16
למרות שלא בדקו לי T3-T4 שביחד זה יותר חזק.
ואין לי את יתר התסמינים של תת או יתר פעילות.
גם מחלת הנשיקה לא אובחנה, לא ר. משפחה ולא ראומטולוג,
אולי כי מדדים אחרים גם תקינים כמו SD (ס.ד) או RF (פקטור ראומטי)
וביוכימיה של הדם. וANA ..(שקשור למחלות חיסון עצמי נראה לי)
אין לי מושג אם מה שציינתי קשור לנשיקה , אבל נראה לי שאמור להיות חום ,
והעייפות שלי כולל דכדוך, חולשה , כאבי שרירים ובעיות בריכוזיכרון-זה למעלה ממספר שנים.
 
לצפיה ב-'מחלת הנשיקה היא כמו בתשישות כרונית'
מחלת הנשיקה היא כמו בתשישות כרונית
29/12/2016 | 00:04
6
13
לרוב זה מלווה בחום,אבל יש מקרים יוצאי דופן,אבל אז גם באיזור צידי הלסת מתנפח ואם זכור לי גם הכבד מוגדל מעט
נקרא גם מונוקליאוזיס..אבל כנראה באמת אין לך .

כנראה זה שילוב נפשי וגופני והתסכול הרב שאתה שרוי בו,כאשר אין מענה ואין פתרון ואתה לא רואה כיצד זה מסתיים

אבל אני מציעה לך כן לנסות לתת לך איזה סדר יום של שינה בלילה והיקיצה ביום וגם לקבל קצת אור שמש,נראה לי שבמיוחד בחורף זה חשוב.

מאד מבינה מה אתה עובר ומקווה שתחווה חוויות טובות יותר בזמן הקרוב..

אל ייאוש,אתה לא לבד כאן..
לצפיה ב-'לא טבעי לי לקום מוקדם'
לא טבעי לי לקום מוקדם
29/12/2016 | 00:24
5
17
לצערי זה ככה שנים רבות
אני נרדם בשעות הקטנות וקם אחרי 10 שעות ממוצע..
לא יכול לישון 6-7 ולקום עירני. מצד שני לא קם עירני אף פעם..
לא ספגתי החורף שמש בכלל. לפחות חודשיים שלא ראיתי והרגשתי
שמש בחוץ
לצפיה ב-'אני יודעת שלא טבעי לך,אבל ייתכן שזה גם הרגל(מנסיון..)'
אני יודעת שלא טבעי לך,אבל ייתכן שזה גם הרגל(מנסיון..)
29/12/2016 | 00:34
4
8
לצפיה ב-'מצד אחד הרגל,יחד עם זאת'
מצד אחד הרגל,יחד עם זאת
29/12/2016 | 00:40
3
15
מאוד קשה לקום בלי מטרה וגם אם ישנה-לא קם.
אם אקום ב12 מחר , ואנסה כך גם למחרת , אמצא את עצמי בעוד שלושה ימים
כאילו "משלים" , או שזה לחזור לסורי להרגל המגונה.
אני לא אדם של בוקר , אממה 12 זה לא בוקר . אין מוטיבציה פנימית לעשות
את הניסיון לקום בשעה מוקדמת מ13.
לצפיה ב-'ברור שהכל תלוי במוטיבציה(מנסיון)אולי בלילה יותר מעניין לך;)'
ברור שהכל תלוי במוטיבציה(מנסיון)אולי בלילה יותר מעניין לך;)
29/12/2016 | 00:45
2
7
לצפיה ב-'בלילה העולם שוקט ,'
בלילה העולם שוקט ,
29/12/2016 | 00:58
1
17
אין מחויבות לכלום , בבוקר הכל נעשה רועש ומהיר. נעשיתי עם השנים
לאה ואיטי ...
לצפיה ב-'ספר לי על זה..יודעת על מה אתה מדבר,אבל שנת לילה=בריאות'
ספר לי על זה..יודעת על מה אתה מדבר,אבל שנת לילה=בריאות
29/12/2016 | 01:03
7
לצפיה ב-'שלום לך'
שלום לך
01/01/2017 | 15:17
4
אוכל חשוב כדי לחיות. אולי תנסה ללמוד במסגרות כמו חוגים עבודות שמעניינות אותך ואחר כך לעבוד בהן, ואולי גם לעשות בינתיים לפעמים עבודות מזדמנות. כשיהיה לך יותר כסף, קנה אוכל. עבוד על הריכוז שלך, חשוב מה הדברים החשובים שעליך לזכור ובנה סדר עדיפויות לפי חשיבות. אם תשתדל לעזור לעצמך, יותר יעזרו לך. מחלות גופניות יש לפתור בעזרת המטפלים המומחים, וחשוב גם לחיות בריא ונכון. עם ההורים חשוב לשמור קשר טוב, אבל אסור להכות. אם ההורים מכים אותך, חשוב לפתור את זה או בעזרת המשטרה או בעזרה סוציאלית בעירייה. אני מקווה שבעתיד תוכל לעבור למקום אחר. מותר לבכות לשחרר עצב, אבל חשוב לדעת גם לצחוק ולחייך.
לצפיה ב-'מבינה מאד!!!'
מבינה מאד!!!
27/12/2016 | 22:43
1
45
גם לי נמאס כבר
רוצה להחליט את ההחלטות הנכונות מתוך מקום מאושר ושלם
לצפיה ב-'מצד אחד'
מצד אחד
27/12/2016 | 22:44
32
אני אוהבת את החיים רוצה לחיות אותם במלואם ולהיות מאושרת
מצד שני
לא רוצה לסבול יותר
נמאס לי מהתסכולל!!!!
לצפיה ב-'מה לגבי האוכל,יש לך?'
מה לגבי האוכל,יש לך?
28/12/2016 | 23:51
8
11
לצפיה ב-'עדיין לא...אין לי כלום במקרר האמת'
עדיין לא...אין לי כלום במקרר האמת
29/12/2016 | 00:04
7
23
יש טחינה וקטשופ וחלב בקרטון.
אפילו סוכר ולחם לא. בעבודה אכלתי סופגניה אחת, גם כן עבודה פח
ושתיתי נס... והרבה מים כדי שהרעב ייעלם..
לא יודע מה ומי , חושב על אשפוז מרצון שיידאג לצרכים האלה ולהתרשם
מהמצב הנפשי שלי, מה בדיוק יש לי. מה זה הכאב והעייפות. מבחינתם
הרי הכל יהיה נפשי. "חולה פסיכיאטרי" .. אבל הכאב אמיתי.
לפחות באישפוז יהיה לי מיטה, אוכל מסודר, יעירו אותי מוקדם...אוכל לדבר עם מישהו.
יעקבו אחרי המינון שלי... ניסיתי כל כך הרבה תרופות.
תודה איילת
לצפיה ב-'לגבי אוכל לזמן הקרוב זה דבר שניתן להסדיר..'
לגבי אוכל לזמן הקרוב זה דבר שניתן להסדיר..
29/12/2016 | 00:28
6
19
לגבי אשפוז מרצון,אני לא מבינה ולא יודעת מה המשמעויות,על פניו זה נראה לי נכון לנסות,השאלה אם לא ייצא דבר גרוע יותר בהמשך.

לצפיה ב-'גם לא יודע.'
גם לא יודע.
29/12/2016 | 00:37
5
20
אמרה הפסיכי' שישימו אותי במיון והשהייה כי המצב שלי לא כמו בסגורה ושאני לא דורש סגורה , אבל לפעמים כך אמרה , אוהבים לומר שאין מקום ושולחים לסגורה ושם האווירה יותר כבדה . גם אמרה שאפשר להשתחרר מרצון תוך יום , יומיים , מתי שארצה , ואי אפשר לדעת כמה זמן ייארך האישפוז אם מחליט להישאר , כי זה תלוי במצב שלי. אבל אם אין מסוכנות יכול לחתום ולהשתחרר....
 
לצפיה ב-'אז אולי שווה לנסות וליידע אותם שהכוונה לבדוק לעומק (רפואית)'
אז אולי שווה לנסות וליידע אותם שהכוונה לבדוק לעומק (רפואית)
29/12/2016 | 00:41
4
8
לצפיה ב-'ברפואה כמו ברפואה...'
ברפואה כמו ברפואה...
29/12/2016 | 01:16
3
16
"אני רק פנימאי "
"אני סהכ אורטופד "
"אני רק נוירו זה לא קשור אליי"
"אני פסיכיאטר"
יש נטייה לייחס כל מחוש , מכאוב או חוסר נוחות פיזיים גופניים לחלוטין-למקור נפשי או פסיכולוגי בלתי פתור וכו' וכו'
 
מבחינת כאב הראש , יש לי אבחנה שמקובלת על ר. המשפחה שלי ואני נוטל תרופה.
מבחינת ראומטולוג , אין לי פיברומיאלגיה , אך לא דיבר איתי על תסמונת התשישות הכרונית שיש לי את מרבית תסמיניה , (על מנת לאבחן לא נדרשים כל התסמינים )
אך הפיל זאת על נפשי.
 
גם במקרה של אמי , הפסיכיאטרית לא ידעה בוודאות אז רשמה
"סומטיזציה או פיברומיאלגיה" כאשר הראשון זה קב' הפרעות נפשיות של מכאובי גוף ובעיות סומטיות שריריות ונוירולוגיות שהמקור הוא לא אורטופדי/נוירולוגי/פרקים וכו' אלא פסיכיאטרי . אבל גילו שאכן פיברומיאלגיה ותסמונת התשישות מוכרות , אף
הביטוח הלאומי מכיר בהן כיום מתחום ראומטולוגיה , או כשזה לא מקובל משייכים זאת
לפסיכיאטריה בדגש על תסמינים פיזיים שהם ביטוי לנפש.
 
ובכל מקרה , ניסיתי חלק מהטיפול המקובל לפיברו או תת"כ , הסימבלתה30 ו60 לא הועילה והופסקה , האיקסל לא היה נסבל מבחינת ת. לוואי , כעת נוטל אלטרולט לכאבי הראש שהבנתי כי עוזר במינון זה גם לפיברו או תת"כ . הראומטולוג
מסכים כי הכאב הוא פיברואי אך ההסתמנות אינה של פיברו.
 
ר. משפחה הציע מאוחר יותר את הפרוביג'יל//נוביג'יל לעייפות ותשישות , אך אמר שעלול להתנגש עם טיפול פסיכיאטרי ובכל אופן רוצה קודם את דעתה של פסיכיאטרית שהפנה אליה . עוד קיימת תרופה לכאב עיצבי או נוירופטיה שנקראת 'ליריקה' העניין שמאוד מעייפת וגורמת להשמנה , ונותנים אותה בהנחה ובאישור לפיברו , בכל מקרה לעייפות ניכרת כמו אצלי - ליריקה יכולה לעשות לא טוב. למעשה כן ניסיתי חלקית
 
התחלתי לחשוב שמא הקימה בבוקר או בצהריים המוקדמים קשה לי ואולי זה פסיכולוגי.
 
חשבתי גם על תסמונת השינה הדחויה , בעיית שעון ביולוגי שהיא נוירולוגית במקור.
 
נשמע שאני אובססיבי וחרד לגבי זה , אז כן אני די חרד , כי מנסה למצוא ולא מצליח.
 
שינה מרובה כל כך , בעיות בזיכרון ודכדוך עמוק עד כדי חוסר משמעות לחיים-זה מדליק נורות אדומות. אני בחור בן 25 והתסמינים החלו בגיל 18 או 19
בכל מקרה , בין אם התסמינים שלי הם נפשיים נטו או ראומטיים שרק מוחמרים ע"י הנפש-הטיפול הוא סימפטומטי.
כי הכאב השרירי לא מוסבר בכל מקרה , בעיות שינה גם מטפלים סימפטומטית וכו'.
 
מקווה שפרוזק יעזור לחרדה שבתורה תפחית את הדיכדוך ואת האינטנסיביות של המחשבות והאובססיות שלי..... אם לא פרוזק, אבקש לנסות ויאפקס/אפקסור שיעילה לחרדה ודיכאון , ועל הדרך עוזרת בכאב שהמקור שלו לא אורטופדי או ראומטי.
 
לצפיה ב-'הכל בגופים אלה:כסת״ח(להסביר?)/רופא אינו אל/שיהיה לך רק טוב!!'
הכל בגופים אלה:כסת״ח(להסביר?)/רופא אינו אל/שיהיה לך רק טוב!!
29/12/2016 | 01:37
2
5
לצפיה ב-'אני צריך כיסוי ידיים(קר)'
אני צריך כיסוי ידיים(קר)
29/12/2016 | 01:42
1
21
ורגליים(קפוא)
התחת חמים :)
לצפיה ב-'חחחחחח,הנה נשאר לך הומור למרות הקור והקשיים'
חחחחחח,הנה נשאר לך הומור למרות הקור והקשיים
29/12/2016 | 01:45
6
לצפיה ב-'כשהכל מרגיש אבוד'
כשהכל מרגיש אבוד
31/12/2016 | 21:54
14
יקר,
אני שומעת כמה המצב שאתה נמצא בו גורם לך לתחושת מועקה.. אכזרית, חונקת, שנדמה שלא תעלם בזמן הקרוב.. אולי אפילו מרגיש חסר אונים לנוכח המציאות הזאת שאליה הכניסו אותך ההורים.. אלה שהיו אמורים להיות לך לעוגן, לתת תחושה של ביטחון בתור ילד קטן שכל מה שצריך זה גב יציב להישען עליו בזמנים קשים..  ונראה שזה משפיע על כל חלק בגוף, גורם לך לחולי מתמשך ולא ברור, אך יותר מהכל משפיע על הלב. נראה שאתה מרגיש שהלב מוצף, כבד מכל תלאות החיים.. ולמעשה נראה שאתה מרגיש שהם לא נתנו לך את המענה לו היית זקוק כל כך בתור ילד- שהם פשוט יהיו שם בשבילך..  אלא יותר גרמו לך צער.. והתוצאות מורגשות עד עכשיו, מלוות יום-יום כמו צל בלתי נפרד מהגוף.. וכמה שזה מעייף לנסות להתקדם עם כל הלבד החונק הזה...

יקר, לפעמים זה מעיק כל כך לסחוב כל כך הרבה כשאתה מרגיש כל כך לבד... מזמינים אותך לא להמשיך ולשאת את הכל לבד, אלא להמשיך ולשתף אותנו כאן בהתמודדויות שלך מול ההורים, מול העבודה ומול עצמך... ומקווים שאולי כך יהיה קצת פחות חונק, ותוכל למצוא את הכוחות להתקדם..
 
שולחים לך חיבוק מחזק
לצפיה ב-'שלום'
שלום
01/01/2017 | 15:12
4
אולי אתה צריך לעשות דברים יפים כמו ליצור, לקרוא ודברים כאלה, ודברים מעניינים שיתנו לך סיפוק רגשי ואינטלקטואלי ואולי תרגיש שיש יותר ערך לחיים שלך. החיים חשובים, ערכיים ויפים וכדאי לנצל אותם לטובה. אל תישן יותר מדי ביום, עשה פעילות גופנית מבוקרת ותישן מסודר שמונה שעות בלילה.
 
 
לצפיה ב-'נשבר לי'
נשבר לי
26/12/2016 | 22:39
6
115
כבר..באמת שנמאס
אני לא מחכה לשומדבר שיקרה אלא בוחרת לפעול ולעשות
אלא ש...אני לא באמת יודעת מה הדבר הנכון לעשות וגם מעדיפה להתייעץ בנושאים האלה
מרגישה שאין כאן מקום לטעויות כי עברתי כבר מספיק טלטלות בחיים ובאמת שאין לי כח יותר...די די עייפה כבר
וגם משועממת מהריקנות והאפרוריות בחיים
לצפיה ב-'תהיי חזקה'
תהיי חזקה
27/12/2016 | 15:35
1
49
אף אחד לא יכול לדעת בוודאות מה הדבר הנכון לעשות. בכל תחום, בכל דבר. אין דבר כזה מושלם. 
איך את מעבירה את הזמן בימים? עובדת/לומדת/חברים?
כשהיה לי ריק, לקחתי גיטרה וניסיתי ללמוד לנגן בה.  (אני מנגנת קצת כיום).
כשהיה לי ריק, הגיע אליי כלב למלא את החסר. 
לצפיה ב-'מעבירה את הזמן'
מעבירה את הזמן
27/12/2016 | 23:10
41
במרמור ותסכול, בעבודה שלא מתאימה לי והיום גם בהתקף אולקוס קל
לצפיה ב-'הזכות להכשל...'
הזכות להכשל...
27/12/2016 | 23:05
35

מילי יקרה,
נשמע כאילו הייאוש סוגר עליך והדרך בה את בוחרת ככל הנראה להתמודד עם זה, היא להיות בעשיה וביוזמה, מקווה, אולי, שזה ייתן לך מנוח.
אבל נראה כי העשייה לא באמת נותנת לך סיפוק או שלווה, כאילו את עסוקה בלעשות עוד ועוד בלי לדעת אולי מה את באמת רוצה ומרגיש לך נכון... ונשמע כאילו הרצון להיעזר באנשים מתנגש לך עם האמונה שכבר צברת מספיק נסיון בשביל להתמודד עם זה לבד.
ואז, כאילו מעגל נסגר ואת שוב מוצאת את עצמך חשה כנראה תחושות של בדידות, ייאוש, חוסר אונים ולאות.
יקירה, רציתי להזכיר לך שאפילו שאת אולי מרגישה שאין לך מקום לטעויות, מותר לך להכשל ומותר לך לא להצליח... כי זה אנושי ורק כשמנסים שוב ושוב לומדים, צומחים, מתגברים על מכשולים ומצליחים.
מקווה שתמצאי את הכוחות להמשיך לנסות ושבדרך תגלי מה את רוצה עבורך.
תמשיכי לשתף אותנו,
חיבוק גדול 
 
 
לצפיה ב-'אכזבות והשלכותיהן'
אכזבות והשלכותיהן
27/12/2016 | 22:49
1
52
יש מקרים בחיים, אכזבות, החמצות, שבאת אליהם כל כך תמים ומאמין
והכל מתפוצץ לך בפרצוף
ההשלכות של זה המון פעמים שאם בא לך משהו טוב
את/ה מיד מנסה להבין "אוקיי איפה הקאצ'?"
התמימות נעלמה, אולי גם הטיפשות, מתפקחים לחיים ורואים את כל האנשים שסובלים מסביבך, גם אם יש להם חיים סטנדרטיים והכל לכאורה בסדר
סתם, משהו שעלה לי כרגע
לצפיה ב-'משהו שאבד'
משהו שאבד
29/12/2016 | 12:32
19
מילי יקרה, אפשר כל כך להתחבר למה שאת אומרת - לתחושה הזו כאילו משהו בדוקרנות הזו שיש לפעמים בעולם - לוקח מאיתנו משהו.. את התמימות, את הרוך, את היכולת לסמוך ולהאמין בלב פתוח..
ואני שומעת שזה חלק שחסר לך, חלק שהיית רוצה להרגיש שהוא שלך בחזרה, חלק שמחזיר מעין סדר טוב לעולם, ולך - את היכולת לנאיביות יפה, לתחושת ביטחון בעולם..
אם תרצי, שתפי אותנו עוד בנקודה מסוימת של אכזבה שדקרה בחייך, במקומות בהם את מרגישה שהאכזבה הזו השפיעה עלייך ושינתה אותך..
לצפיה ב-'שלום'
שלום
29/12/2016 | 19:17
11
קודם כל נוחי קצת, ואחר כך גשי לנצל את החיים בפעולות. החיים יפים, כדאי לנצלם לפני שייגמרו. החיים כל עולמנו ולכן אסור לוותר עליהם ועל מעלותיהם. תמיד יש רע וקשיים, למדי מטעויות העבר והתרכזי בשיפור העתיד בעזרת כוחותיך הנפשיים ואהבה עצמית. כשלא תצליחי לעזור לעצמך, תוכלי לבקש עזרה מאחרים ויש הרבה אנשים טובים שישמחו לעזור לך.
 
לצפיה ב-'ספק'
ספק
26/12/2016 | 00:40
10
66
הספק הוא לא "האם תבוא הישועה",
הספק הוא "מתי היא תגיע",
כי כך או כך, היא תגיע. 
לצפיה ב-'יפה לך שאתה בטוח שהישועה תגיע,נותן תקווה לחיות2000שנה;)'
יפה לך שאתה בטוח שהישועה תגיע,נותן תקווה לחיות2000שנה;)
26/12/2016 | 01:25
2
11
לצפיה ב-'איילת אהבים ויעלת חן '
איילת אהבים ויעלת חן
26/12/2016 | 04:00
1
11
לצפיה ב-''
26/12/2016 | 23:31
9
לצפיה ב-'מבט של השראה'
מבט של השראה
29/12/2016 | 12:19
1
16
היי b יקר, מרגש לקרוא את הגישה האמיצה הזו שלך, גישה של תקווה והתכווננות פנימית.. אני מאחלת לך שיחד עם הספקות הטבעיים והאנושיים תמיד תזרח בך גחלת של תקווה, אור פנימי קטן שיאיר למרחקים ברגעים של חושך
לצפיה ב-'תודה סהר '
תודה סהר
29/12/2016 | 13:32
8
הבעיה שלי היא כרגע האור יותר מהחושך :(
 
 “Our deepest fear is not that we are inadequate. Our deepest fear is that we are powerful beyond measure. It is our light, not our darkness that most frightens us."
 
לצפיה ב-'שלום'
שלום
29/12/2016 | 19:18
4
14
זו חשיבה יפה, אבל הבעיה היחידה בה שחשוב להביא את הישועה בעצמנו ולא רק לקוות ולצפות שתבוא. חשוב להאמין, אבל יותר חשוב להאמין בעצמנו ולפעול.
 
לצפיה ב-'אני מאמין גם בעצמי '
אני מאמין גם בעצמי
29/12/2016 | 19:22
3
5
לצפיה ב-'טוב מאד'
טוב מאד
29/12/2016 | 19:51
2
12
עכשיו נצל את האמונה בעצמך ועשה למען שיפור איכות חייך.
 
לצפיה ב-'אני עושה את זה כבר זמן מה'
אני עושה את זה כבר זמן מה
30/12/2016 | 01:47
1
12
אני עושה את זה כבר זמן מה 24/7
בדיוק כמו שעשיתי 24/7 לפני הנפילה
אבל עכשיו אני יודע שב24/7 האלו כלולה המנוחה שמשולבת, שצריכה להיות משולבת באופן המתאים תמיד - דבר שאז לא ידעתי.
אני עובד על עצמי יותר זמן מכולם פה ביחד * 888
 
סתם, אני לא באמת מכיר אישית את האנשים פה
לצפיה ב-'מה זה 24/7?'
מה זה 24/7?
30/12/2016 | 12:20
7
האם הכוונה לשבוע שלם כל היממה? מנוחה חשובה לא פחות מעבודה, היא גם עוזרת למצוא כוחות נפשיים להמשיך לעבוד. צריך למצוא את הדרך לשלב.
לצפיה ב-'אולי אעשה כמה שינוים בגישה:'
אולי אעשה כמה שינוים בגישה:
25/12/2016 | 22:32
26
72
אפשר ויפה לדבר על תחביבים אישיים, אבל לא קודם לשאול הכול ואחר כך לספר אלא לשלב: לפעמים לספר ולפעמים לשאול כך שתתפתח שיחה. אפשר מבחינה הגיונית להגיד "אתה יכול להאמין לי" בתור תחכום משפטי שמאפשר להטעות מבלי לשקר, אבל עדיף שזה יהיה עם אנשים שיש אתם תקשורת כדי שלא יהיה כמו התחכמות שתביא לעימותים. ודאי יש דרך ביניים בין עברית יפה ועברית עממית, וכדאי להשתמש בה.
לצפיה ב-'אולי תשלב גם בדיחותא'
אולי תשלב גם בדיחותא
26/12/2016 | 17:44
35
היה אמורא אחד שכל שיעור עם התלמידים היה מתחיל עם בדיחה, כי הוא אמר שזה פותח את הלב  
לצפיה ב-'היי'
היי
27/12/2016 | 13:06
24
29
אני מנסה להבין. בשיחה מול מי מדובר? היכן? מתי?
לצפיה ב-'תשובה'
תשובה
27/12/2016 | 13:08
23
22
הרעיון הוא שעם חברים שאני אוהב אשוחח על תחביבים, עם חברים שאני מחבב אשוחח על מסגרות, ולאנשים זרים ובחקירה אגיד "אתה יכול להאמין לי" או "אתה יכול להבין" במקום לשקר. זו גישה טובה?
 
לצפיה ב-'מממ'
מממ
27/12/2016 | 13:18
22
22
אני חושבת שזה מאוד דינמי. שאין נוסחה אחת ונכונה. 
בכל מפגש ושיח מול אנשים יש מספר דברים שצריך לשים לב, ולפי זה לבחור כיצד להתנהל או על מה לדבר. 
אנסה להסביר:
מי הבנאדם שמולי?
מה אני צריכה ממנו?
מה מטרת המפגש?
כיצד הוא מתנהל?
כיצד הוא מדבר?
מה אני רוצה להשיג בשיח הזה?
שאלות כאלה ודומות צצות בכל מפגש. ברגע שיש לנו תשובות, אנחנו מתנהלים מול האדם בהתאם לתשובות. 
אם לדוגמה, היית אומר לי בשיח "את יכולה להאמין לי", היו נדלקות לי נורות אזהרה לגבי המשך המשפט. כי אני בנאדם חשדן יותר, זהיר אולי. ואם תגיד לי "אני עשיתי/אמרתי/ראיתי", זה יהיה יותר אמין מבחינתי, ואני אוכל להמשיך לנהל איתך את השיחה כשאני כן מאמינה לך. 
יש אנים שעולים לי לראש, שאתה צריך להגיד להם "אתה יכול להאמין לי ש", וזה יהיה יותר אמין מבחינתם. אולי הם יראו זאת הפוך ממני. 
 
החיים דינמים. יש הרבה מאוד סוגי אנשים, הרבה מאוד מצבים, צרכים ורצונות.
הקושי והחוכמה זה להבין מה עומד מולך, ולהתנהל באותו רגע. 
אני רואה שזה מעסיק אותך הרבה. אולי תנסה לבנות לעצמך מערך שאלות (בדומה למה שכתבתי), ואז בהתאם לתשובות, תדע איך להתנהל ואיך לדבר. 
החיים זה ניסוי ותהייה. תנסה, תתהה, עד שתלמד ותבין. אני גם מאמינה שזה תהליך שתעשה כל החיים. לפעמים אנחנו חושבים שאנחנו יודעים, וכבר הבנו הכל, ואז מגיעה הפתעה נוספת... 
 
אתה יכול להזדהות/להבין מה שאמרתי? 
לצפיה ב-'תשובה'
תשובה
27/12/2016 | 13:36
21
17
למה את חושבת שהמשפט "אתה יכול להאמין לי" מחשיד, אם זה אותו מסר בדיוק, והאם אפשר להגיד "אתה יכול להבין"? אני מאמין שהיגיון מלולי הוא אחד וברור, וכל אחד מבין אותו באופן הבסיסי באותה דרך ומשמעות ולכן אנשים מתקשרים. האמת היא שהשומע יכול להבין או להאמין לי, ולכן מבחינה לוגית אפשר לדבר על העברת המסר עצמה ואז לא אומרים דבר לא נכון.
 
 
 
לצפיה ב-'׳אתה יכול להאמין לי״ נשמע בעיניי תלוש במשמעותו מהמשך המשפט'
׳אתה יכול להאמין לי״ נשמע בעיניי תלוש במשמעותו מהמשך המשפט
27/12/2016 | 13:44
20
19
אין טעם בעיניי להוסיף את תוספת ה׳להאמין׳ כאשר הצד השני עוד לא חשב מה להאמין או לא להאמין,זה נראה לי משפט לא ממש קשור.

אולי  יותר טוב להגיד ׳להבין׳,אבל גם זה תלוי כל משפט לגופו.

למה לא להגיד פשוט את מה שאתה רוצה להגיד והצד השני לשיח יחליט כבר מה הוא מאמין ומה הוא מבין.

חשוב שיהיה שיח!לא ראיון,לא שאלון-שיחה נעימה!

או שלא הבנתי דבר וחצי דבר..

לצפיה ב-'מפני ש'
מפני ש
27/12/2016 | 13:54
19
18
אני חושב שמבחינה הגיונית פילוסופית אף פעם לא צריך להגיד דבר לא נכון ולא מדויק לפי המציאות, והשומע באמת יכול להבין ולהאמין לי ולכן אם אומרים "אתה יכול להבין" או "אתה יכול להאמין לי" אומרים דבר נכון. אולי גם יותר כדאי לפעמים להגיד דברים נכונים כדי למנוע אי הבנות וליצור שיתוף פעולה. אז הצד האחר יוכל לענות משהו כמו: "לא כדאי שאאמין לך, כי כוונותיי כלפיך טובות ולא רעות כמו שחשבת". עם חברים אני לא תמיד מצליח ליצור שיח ומה שקורה שאני שואל רצף שאלות על תחביביהם ואחר כך מספר על מה שעשיתי בתחביבים שלי.
 
 
לצפיה ב-'בעיניי כשאומרים אתה יכול להאמין לי,זה תלוש ומחשיד'
בעיניי כשאומרים אתה יכול להאמין לי,זה תלוש ומחשיד
27/12/2016 | 14:13
18
24
תמיד כשאומרים לי ׳אל תדאגי׳ אני עונה למי שאומר,שעכשיו אני מתחילה לדאוג...

אם יגידו לי משפט לא ממש קשור,של:את יכולה להאמין לי,אתחיל לחשוד.

אני חושבת שכאשר תנהל שיחה בלי לחשוב יותר מדי על מה שיוצא מפיך,זה יהיה הכי זורם והכי יעיל להבנה.

הדגש הוא על שיח!!!

אולי אפילו בשלב ראשון תנהל שיח כזה עם עצמך בקול רם מול מראה,כן..כן,או עם בן משפחה,מטפל/ת וכד׳

בהצלחה בשיח!
לצפיה ב-'מסכימה עם איילת'
מסכימה עם איילת
27/12/2016 | 14:25
17
6
לצפיה ב-'אז להגיד לגנב או לפושע:'
אז להגיד לגנב או לפושע:
27/12/2016 | 14:31
16
19
"אתה יכול להאמין לי (או להבין)" כדי להיפטר ממנו, זה לא רצוי ואף מסוכן למרות שזה נכון מבחינה הגיונית?
 
לצפיה ב-'למה בכלל שתהיה לך תקשורת עם גנב או פושע?'
למה בכלל שתהיה לך תקשורת עם גנב או פושע?
27/12/2016 | 14:37
15
9
לצפיה ב-'יש הרבה מקרים כאלה'
יש הרבה מקרים כאלה
27/12/2016 | 14:40
14
18
אנשים שבאים ברחוב ומבקשים כסף או סיגריה, ואומרים להם שאין כדי להיפטר מהם. אז השאלה שלי אם במקום לשקר שאין לי כסף אפשר להגיד משהו כמו אתה יכול להבין או להאמין לי שאין לי.
 
לצפיה ב-'זה לא לשקר'
זה לא לשקר
27/12/2016 | 14:44
2
20
אם אתה אומר שאין לך. כי אין לך בשבילם. 
אפשר גם פשוט להגיד לא וללכת. 
אלו אנשים אקראיים בחייך, הם ישכחו אותך יותר מהר ממה שאתה תשכח אותם. זה לא באמת חשוב בעיניי.
לצפיה ב-'זה בהחלט שקר'
זה בהחלט שקר
27/12/2016 | 14:49
1
19
המשמעות של "אין לי" היא שאין לי בכלל, גם לא בשבילי. אם אגיד שאין לי בשבילם, ירגיז אותם. אפשר ללכת מהמקום אבל מוטב להיות יותר אסרטיבי ולתת תשובה שתגן עלינו. ממה שנראה לי עיסוק עם אנשים כאלה יכול לסכן חיים.
 
לצפיה ב-'ואם אשקר יכול לקרות מה שקרה לי'
ואם אשקר יכול לקרות מה שקרה לי
27/12/2016 | 14:51
17
שהאמנתי למוכרים שאין להם כסף קטן לפרוט לי ורצתי בין מוכרים ושאלתי עד שפרטו לי. אמת מונעת אי הבנות מיותרות, לא צריך לשקר ויותר כדאי להגיד אמת.
 
לצפיה ב-'אני ממלמלת משהו כמו לא תודה והולכת(למרות שמצחיק להגיד תודה)'
אני ממלמלת משהו כמו לא תודה והולכת(למרות שמצחיק להגיד תודה)
27/12/2016 | 14:53
10
18
אם מישהו בא ומבקש כסף לאוכל וברור לי מה מטרתו(כי אני רואה את פנייתו אל אחרים)אני אומרת לו בוא לשם ואקנה לך אוכל ואז הבן אדם שואל אותי:׳עד לשם ללכת?!(מרחק של 40מטר)
ואני עונה לו,אם אתה רעב,אז כן.

אם תגיד,אתה יכול להאמין לי שאין,זה בעיניי לא אמין..אפילו אם יכול להיות שבאמת אין לך.

אולי תגיד לו:תאמין לי שאפילו בשביל עצמי אין לי....אבל למה בכלל להתעסק במחשבות האלה?!כל יום פונה אליך מישהו כזה?!
לצפיה ב-'צריך לדעת מה לעשות כדי להיזהר'
צריך לדעת מה לעשות כדי להיזהר
27/12/2016 | 14:55
9
20
הרעיון החברתי הוא שאם האדם יאמין לי שאין לי, כי יכול להיות שבאמת אין לי, לא ינסה לבדוק וזו ההגנה.
 
לצפיה ב-'נראה לי שאתה משקיע יותר מדי חשיבה בנושא וחבל בעיניי'
נראה לי שאתה משקיע יותר מדי חשיבה בנושא וחבל בעיניי
27/12/2016 | 14:59
1
6
לצפיה ב-'אז את חושבת שזה לא מסוכן'
אז את חושבת שזה לא מסוכן
27/12/2016 | 15:01
17
למרות שזה מחשיד? כי יכול לקרות שנתקלים בנרקומן או משהו כזה שמבקש כסף ואז צריך לדעת איך נכון להיזהר.
 
לצפיה ב-'נראה שאתה חושש.אולי תגיד סורי.. ותנסה לא להתקל בו,אל תחשוש'
נראה שאתה חושש.אולי תגיד סורי.. ותנסה לא להתקל בו,אל תחשוש
27/12/2016 | 15:09
1
8
לצפיה ב-'אבל כל הרעיון הוא'
אבל כל הרעיון הוא
27/12/2016 | 15:22
13
שצריך להטעות את האדם, "לעבוד עליו", לגרום לא לחשוב שאין לי כסף לתת לו. זה יותר אסרטיבי ובטוח ועדיף. לכן אני שואל אם יש דרך להטעות את האדם במצבים קיצוניים בלי לשקר לו ע"י דיבור על העברת המסר עצמה.
 
לצפיה ב-'אתה משקיע בזה המון אנרגיה מיותרת'
אתה משקיע בזה המון אנרגיה מיותרת
27/12/2016 | 15:33
4
17
זה נראה לך נחוץ אבל האמת היא שלהתעסק באובססיה לומר אמת או לדבר נכון תחבירית ככה שיהיה לזה ערך אמיתי בחיים או ממשי, זה לא פילובופיה . זאת אובססיה שהיא לא נורמלית.. ונראה לי שזה מעבר לרוחני. ברור לי שאתה חרד מתקשורת יותר מפחד שנרקומן,באמת יהיה לו את הכוח להציק או לרדוף אחריך כשכל מה שיש לו לעשות זה להשיג מבחינתו את מה שהוא שאל. גם אני מפחד ממש לפעמים כשהם פונים. כשזה קורה אני לא יוצר קשר עין כדי לא להזמין אותם.. ועם אחרים כמו שאילת רשמה, לדבר טבעי זה זורם אבל אני חושש שאתה לא יודע או לא יכול שלא לתכנן מה ואיך תאמר למי. וזאת חרדה ואובססיה.. ייתכן שכל תקשורת איתך היא בנוייה ומוכנה מראש? זה סבל לך וגם לא קולח ככה שהצד השני קולט את זה
לצפיה ב-'אני לא יודע אם זו אובססיה'
אני לא יודע אם זו אובססיה
27/12/2016 | 15:37
3
18
או תורת חיים. אני פילוסוף בנשמתי וכל חיי אני מחפש דרכים פילוסופיות, רוחניות ומעניינות לתקשר. בזמן האחרון פיתחתי לי מין תיאוריה שמכילה טיפים פילוסופיים לחיים ולדיבור, והיא משלבת אסרטיביות ורוחניות. חלק ממנה התעניינות בתחביבים, וחלק ממנה לדבר על מה שיאמינו או יבינו במקום להגיד דברים לא נכונים.
 
לצפיה ב-'ובכל זאת עושה רושם שאינך שלם עם דרך התקשרת שבחרת..'
ובכל זאת עושה רושם שאינך שלם עם דרך התקשרת שבחרת..
27/12/2016 | 16:06
2
23
המלצתי לך
עם מכרים תנסה לשוחח בזרימה,לא לשקול יותר מדי כל מלה.
עם מטפל/ת או משפחה גרעינית קרובה תוכל לתהות ולבדוק אם הסגנון מתאים לדעתם בשיח עם אחרים.

מי שמבקש כסף או סיגריה,יעבור לאדם הבא,אם לא תענה לו,או אם תענה ממש בחפיף,זו לא שיחת חולין,זה גם לא העברת מידע..אתה יכול למלמל דבר מה או עם תנועת ראש ופשוט ללכת ולא להסתכל לאחור,לא לחשוש.

בהצלחה בשיח
לצפיה ב-'אני מנסה דרך תקשורת מיוחדת'
אני מנסה דרך תקשורת מיוחדת
27/12/2016 | 18:30
1
19
שבה לדברים שאומר יש ערך ומשמעות חשובה. התעניינות בתחביבים היא מבוגרת, אישית וגלויה. אפשר להגיד מלים פשוטות ומדויקות במקום מטפורות לא מדויקות. המצאתי כללים איך להיות אסרטיבי בדיבור. אם אדבר על העברת המסר, אוכל גם להגיד את האמת וגם להישאר חזק ולהטעות. אם גיליתי שמבחינה הגיונית אף פעם לא צריך לשקר ותמיד יותר כדאי להגיד את האמת, גיליתי דבר נהדר.
 
לצפיה ב-'נכון שזה דורש ממני מלחמה'
נכון שזה דורש ממני מלחמה
27/12/2016 | 18:59
16
כי הגישוה הפילוסופית רציונלית מתנגשת לפעמים עם הרגשיות של יחסי אנוש, ולכן הניסיון שלי לדבר על תחביבים נראה לאנשים כמו חקירה. אני מקווה שאנצח במלחמה ואצליח להשתמש בפילוסופיה ליחסי אנוש רגשיים וטובים.
 
לצפיה ב-'נחשו מי בסוף נשאר לבד ?'
נחשו מי בסוף נשאר לבד ?
25/12/2016 | 15:24
5
130

הכל שטויות  במיץ , כל מה שנאמר


לצפיה ב-'למה את מתכוונת? תרצי לספר?'
למה את מתכוונת? תרצי לספר?
25/12/2016 | 16:37
1
24
לצפיה ב-'מעדיפה לא לפרט'
מעדיפה לא לפרט
25/12/2016 | 16:45
97

* פשוט להוציא החוצה .

כבר לא יכולה לשתף פה כמו בעבר, יש לי חשש

מזה  .(אי אפשר גם לדעת לאיפה זה יתגלגל  ) כבר

אין אנונימיות  פה .(לצערי לא יכולה לעזוב כאן ,

הייתי עושה את זה ,עוזבת אבל לא יכולה).

לכן רק לפרוק.  

תודה מישהי .


לצפיה ב-'אגב אבא שלי "ששונא אותי ".'
אגב אבא שלי "ששונא אותי ".
26/12/2016 | 11:29
1
93

גור'ג  מייקל מת (עצוב ) .

כאשר הייתי בת 8 אבא שלי קנה לי תקליט שלהם

, של וואם  .

הבוקר הוא כתב לי בוואוסאפ  "גורג' מייקל מת ,

פעם היית מעריצה של הזמר הזה " .(לא בדיוק

מעריצה,אבל סבבה). הוא זכר .

כבר ידעתי שהוא מת,עדיין זה היה מאד יפה שהוא זוכר.

וזה אדם "ששונא "אותי ,נכון ? זה מעיד על "שנאה ".

ונכון לפעמים מתפקשש  לו אז מה ?  זה לא מתוך רוע ,

או "שנאה ".  

אתם שמים לב נכון ? שכל מה שנאמר מתברר כשטויות  .

ובנוסף לזה ,קארמה  .




לצפיה ב-'האמת אני באמת התבאסתי על גורג מייקל'
האמת אני באמת התבאסתי על גורג מייקל
26/12/2016 | 23:00
56
באמת שגדלתי על ואהם ואחר כך על הדברים סולו. מה גם שהוא היה ממש צעיר...אז שמעתי רב היום בעבודה אותו כמעין הנצחה :-)
לצפיה ב-'בין המילים'
בין המילים
29/12/2016 | 12:23
26
מילקי אהובה, טוב שאת פורקת, בגבולות שמרגישים לך נכונים - אנחנו כאן איתך גם בין המילים הקצרות, מקבלים אותן לתוכנו ומכבדים את המרחב שמתאים עבורך
מקסים לשמוע על המחווה של אבא שלך, דרך אגב מדגיש בעיני כמה שאת חשובה לו והולכת איתו בתוך הלב, גם כשאתם לא תמיד מסתדרים..
לצפיה ב-'שלט לבית (טריגר)'
שלט לבית (טריגר)
23/12/2016 | 20:47
15
88
ניסיתי להכין שלט לדירה. לפני שאני עוזבת, הגיע הזמן.
הבנתי שאף אחד לא יודע שאני גרה כאן.
אז כשהזמינו לי משטרה, הם הגיעו לבית של אמא שלי, בעיר אחרת בכלל..
זו הכתובת שיש לי ברישיון, הגיוני שיגיעו לשם. אבל מצד שני אני לפעמים משלמת פה ארנונה (וחשמל ומים)... עכשיו חייבת להם די הרבה כסף.
צריכה לשלם עד סוף השנה.
מממ..

ישבתי בדירה וכיביתי הכל, סגרתי את הדלתות של החדרים, ואת הדלתות ללב.
הכנתי שלט, על לוח עץ. הלוח קטן, היה מקום רק לשם פרטי ושם משפחה.
כיביתי את הטלפון, כי חיפשו אותי. לא מסוגלת לדבר.
אמא שלי רצתה שאני אבוא אליה היום, כולם מגיעים, האחים, האחיינים.
אבל הם עסוקים, בעולמות אחרים. בעולם שלהם.
אז כיביתי את הכל.

הכנתי שלט לבית, כתבתי צבעוני וגדול
ר$%$ ר$%%
(לא באמת קוראים לי עליסה)
לא היו לי צבעים טובים, רק לורדים גדולים כאלה.
זה יצא עקום, לא בולט.
צבעתי בשחור.
השחור בולט מאוד, גדול, ורואים אותו.
השחור בלע לתוכו את כל הצבעים
השחור תפס את כל המקום,
אי אפשר לשנות.

בלוז ברקע, אחרי הרבה זמן, הצלחתי להקשיב למוזיקה.
דני ליטני, מלנכולי, ומרגש.


"הזאבים שלך
מגמגמים את שמך
ואולי תלכי לישון
עינייך גוססות
מחר תתעוררי
בוטחת בעצמך.
מחר את כבר תדעי מה לעשות.
אמרת שתחזרי
עברה כמעט שנה.
תשתי עוד כוס קפה
אז מה שלומך - אז מה?"

השם שלי בשחור, הזכיר לי נשכחות.
פעם כתבתי בדפיוצר שלי בבמה חדשה מודעה
מודעת אבל
עם השם המלא שלי.
(אז מישהי כתבה פה לסהר, אמרה שזה מפחיד אותה.).
רואה את זה מול עיניי.
ולמי יפזרו?
יש הרבה שאוהבים אותי, יכאב להם.
למי יותר יכאב?

הכנתי שלט, שידעו מי אני.
השם שלי כתוב, בגדול, ושחור.
שחור שבלע את כל הצבעים,
אפילו שהם כאן, השחור כל כך עמוק שלא רואים.
והם לא יכולים כבר לצאת

אני כמו הצבעים,
מתחת לשחור, יכולה לצבוע את הקשת
אבל השחור גדול, ועמוק.
והשם שלי מוחק את הכל.
מתי אני כבר אמחק?
הימים עוברים, והכל מתקרב. אבל הזמן, לא עובר.
לא ישנה, לא מתפקדת, או שכן, רק בכאילו.
מתפקדת איפה שלא מכירים. בורחת מכל השאר.
בורחת מהמחשבות, מהרגשות, מעצמי.
בורחת מהעולם.

הכנתי שלט לבית, שידעו מי גרה פה.
למרות שאני לא רוצה למות בבית.
יש מקום יותר יפה, ואם לא יהיה קר אני אלך לשם.
לא היום, עוד לא היום.
וקשה לי לחכות, הזמן לא עובר.
השחור העמוק בולע את הכל.
עוד לחץ, עוד מחשבה, עוד לחץ בחזה.
אופליה הייתה חכמה, לא יודעים אם היא מתה או התאבדה, עלתה לקטוף פרחים אם אני זוכרת נכון.
אופליה הקטנה, התאבלה על מות אביה.
כן, התחלף השיר. נשארה המנגינה, העצובה. השחורה, שגוברת על כל הצבעים.

לצפיה ב-'המנגינה העצובה הגיעה ממך אליי'
המנגינה העצובה הגיעה ממך אליי
23/12/2016 | 21:50
14
41
הבנתי כבר שאת מחפשת את המוות הפיזי..
מייחלת שמישהו יצליח  איכשהו לעצור אותך מלהרים ידיים,ידאג להשלמת כל החובות וימשוך  אותך קדימה להווה טוב ועתיד בהיר יותר.(מחילה שזו תקוותי בהקשר שלך)....

האחים אני מבינה ממש לא יודעים מהן תכניותייך..

כואב בלב




לצפיה ב-'ועכשיו'
ועכשיו
23/12/2016 | 22:37
13
44
אח שלי שלח לי הודעה. 
הוא מגיע מחר עם אמא שלי :(
ניסיתי להתחמק, להציע שאגיע בעצמי. הבית הפוך, אני הפוכה.
מפחיד.
חייבת לקום ולסדר אסור שיבואו ויראו ככה.
אצלי בבית זה לא מקובל.
תמיד צריך להמשיך- אסור שהבית יהיה מלוכלך, אסור שאני אהיה מלוכלכת, אסור להיות עצובה.
הרים של ציפיות מציפים אותי, ועמקים של פחדים בקצה כל הר. (ההפך מהקצה). הם יראו, ישאלו. ואני, שחקנית מעולה לרוב. רק לאחרונה, לא מצליחה לשלוט הרבה בבכי, בדמעות. ואם הן יזלגו?
לא יכולה לשתף ולספר להם כלום, אם מישהו פה הולך להציע. זה לא עובד פשוט. אמא שלי יודעת שאני עוברת תקופ קצת קשה, לא יודעת למה ומה. אמרתי לה שאני בטיפול, והמצב משתפר. לא יכולה להגיד משהו אחר. זה לא בסדר. זה פתוח לשפיטה, לביקורת. ואני לא. עדיף לשקר. שונאת לשקר. בגלל זה התחמקתי, ברחתי, הרחקתי. למה הם באים?!?
בכלל אמא שלי אמרה שהיא לא באה לפה כי היא מפחדת מקאסמים. אשכרה אני מקווה שיהיה צבע אדום בלילה, והם יבטלו את התוכניות שלהם.
אוף! אוף! אוף!
הנה הדבר שמצליח להרים אותי-לסדר, לנקות.
ואז הם יראו, שהמקרר ריק, שהכל ריק.
זו בושה אצלנו בבית, זה לא מקובל.
ואז יתחילו להגיד לי, "תעזבי, תחזרי למרכז". ואני ארגיש מותקפת ורק ארצה שילכו, אני כבר רוצה והם עוד לא באו.
מה עושים? איך אפשר להתחמק מזה? אוףףףףףףףףףףף 
לצפיה ב-'לגלות הכל!!!!פשוט הכל!!!ולא לעצור את הדמעות!!!'
לגלות הכל!!!!פשוט הכל!!!ולא לעצור את הדמעות!!!
23/12/2016 | 22:51
6
9
לצפיה ב-'*רק עכשיו אני קוראת שביקשת לא להציע זאת ובכ׳ז,ממליצה לפתוח..'
*רק עכשיו אני קוראת שביקשת לא להציע זאת ובכ׳ז,ממליצה לפתוח..
23/12/2016 | 22:55
5
12
לצפיה ב-'לא עובד איתם'
לא עובד איתם
23/12/2016 | 23:03
4
35
בבית לא דיברנו על רגשות. רק עם אבא שלי.. והוא לא בעולם הזה.
כשכן היה קצת שיח זה היה ביקורתי ומעיק. "אל תרגישי ככה". הם לא במינים. חושבים שזה איזה כפתור שבלחיצה משנה הכל. "את הבאת על עצמך, את תקחי את עצמך בידיים". 
או לחלופין, בגיל צעיר כשכן אמרתי הרבה דברים, אשפזו אותי, ולא באו לבקר, יותר מחצי שנה...
אני לא כמוהם. הם מתעלמים מרגשות, מה שחשוב זה המציאות, כ השאר לא קיים או אפשר להדחיק ולהעלים. 
הם לא מכירים את זה, אולי לא חוו את זה כמוני מעולם. לא יוכלו להבין.
וההתנהגות שלהם תמיד יצרה אצלי החמרה. זה ממש בעייתי..
אני בלחץ מטורף!! לא מצליחה להתרכז בכלום! 
הם יראו את העיניים שלי. לא ישנתי כמעט כל השבוע! 
יגידו לי שהשמנתי, יגידו לי שאני לא נראית טוב, שהבית שלי לא נראה טוב, שהחיים שלי לא נראים טוב. 
אני לא צריכה שיגידו לי את זה! זה הדבר האחרון שאני צריכה כרגע. לא יודעת מה לעשות! לא יודעת :((( אוף, בא לי להעלם כבר עכשיו.
אבל לא יכולה. 
הדבר היחיד שטוב זה שבמילא תכננתי השבוע להגיע אליהם, הם לא ידעו למה, אבל רציתי להגיד שלום. 
אני לא רוצה שהם יכעסו, או יפגעו. אם הם ידעו משהו, זה מה שיקרה. אם הם לא ידעו, במילא הם לא יוכלו לעשות כלום. 
אוףףףףףף
טוב, אני שותה קפה. אנסה לסדר פה קצת. למרות שצריך הרבה. מלחיץ!
תודה
לצפיה ב-'הבנתי'
הבנתי
23/12/2016 | 23:33
3
39
חשבתי שאחיך כן יבין אם תדברי גלויות,אבל מבינה שאין מצב(מקווה שתופתעי לטובה,הרי אין לך מה להפסיד..)
מאמינה שהם כן יודעים שמשהו לא טוב קורה!אולי גם פנו אליהם מגופים שונים.

אולי תשבו באיזה מקום או בפארק(אבל בטח זה לא מתאים..)

אבל לפחות תסדרי ותנקי ולאחר מכן אולי גם תרצי להמשיך לסדר ולנקות ופתאום אולי תרגישי חיונית יותר ותרצי גם להמשיך בחיים..מי יודע,יש הפתעות לפעמים.

מייחלת עבורך לטוב ביותר שניתן במסגרת מצב נתון,

תפילה

לצפיה ב-'מי יכול לפנות אליהם???'
מי יכול לפנות אליהם???
23/12/2016 | 23:53
2
31
אמאלה
לצפיה ב-'חחח,לא לפחד,כמו שפנו אליהם מהמשטרה..'
חחח,לא לפחד,כמו שפנו אליהם מהמשטרה..
24/12/2016 | 00:09
1
12
לצפיה ב-'המשטרה'
המשטרה
24/12/2016 | 01:04
34
לא ידעה לקרוא כתובת. הם הפכו מספר דירה ובניין והתקשרו אליי כשהבינו שזה לא הכתובת. ואז אמרתי להם שאני גרה בעיר אחרת בכלל. היה לי מזל. 
מה שכן, יכול להיות שמכתבים הגיעו לשם. אבל אמא שלי לא אמורה לפתוח אותם.
לצפיה ב-'נודדת (טירגר)'
נודדת (טירגר)
25/12/2016 | 03:22
5
36
(*בהתחלה כתבתי את זה כהודעה חדשה. ואז הבנתי שאני לא יכולה להציף. עדיף לי לכתוב כתגובה לעצמי פה. )
 
בא לי לכתוב, פשוט רגע להוציא את חלקי המחשבות מהראש שלי.
חלקים כי שום דבר לא שלם. אני לא שלמה. המוח מתפורר.
השינה-חסרה. שוקלת ממש לקחת כדור, ולישון.
השינה הפכה לחלקים. 20 דקות פה, 40 דקות שם.
אני חושבת שכל השבוע ישנתי במצטבר לילה אחד. במצטבר מהרבה חלקי לילות, חלקי שינה, חלקי חלומות?
בטוח שאני חולמת, לא בטוח על מה.
ישנה רבע שעה, קמה עם תחושת מועקה, העייפות חזקה, והמוח?
לא ברור אם מתפקד או לא, המחשבות נקטעות. קצרים.
ישבתי היום עם מישהו, לא הצלחתי לנהל שיחה נורמלית ושלמה.
בבוקר פגשתי את אמא, אחרי חודשיים ושבוע.
היינו כמעט שעתיים ביחד. מאו פורמלי, אוכל, טיול קצר והבייתה.
טוב שכך, אם היא הייתה מנסה לנהל איתי שיחה, הייתה מבינה שהמוח שלי השתנה.
אני שוכחת, וגם לא שמה לב.
נזכרתי לרג שפעם זה כבר קרה לי, כשהייתי בת 16 בערך. 15 אפילו. הייתי ערה כמעט חודשיים. זה נגמר באשפוז. הערות (זה לא ערנות, אני פשוט ערה) מהתלת ברגשות שלי. משקרת ללב, משקרת למוח. זו כבר לא אני שחושבת, זו לא אני שמדברת.
אתמול שמתי לב שאני התחלתי לגמגם, מעט, אבל התקשיתי לדבר רצוף. תוך משפט התחלתי לגמגם במילים.

הזמן מאבד הגיון, בשעה שבע כל פעם שהסתכלתי בשעון זה היה אותה שעה, או שחלפה דקה, הזמן לא עבר.
ועכשיו? היה שעה 23:00, בהיתי בכלום ופתאום היה 01:00. רציתי לכתוב פה משהו, וכבר תיכף 03:00.

אני מתחלקת לשתיים. יש את מה שרואים, ואת מה שעובר עליי, מה שאני רואה. יש מרחק עצום כנראה בין השתיים.

"את לא תתאבדי", הוא אמר לי היום. הנה, את צוחקת.
הוא מחפש לשחק בי, הוא גבר, הוא גם אמר לי, בפנים. רוצה לשכב איתך, (כל השאר סתם חירטוטים). אם היה אכפת לו, הוא היה יודע להניח את זה בצד. מה יעזור לו, מה יתן לו, הרגע הקטן הזה של ההנאה. אני כבר לא נהנית. לא רוצה.
אולי אם לא הייתי עם אף גבר, לא הייתי שרוטה. אני לא מבינה מה אתם רוצים ממני. אומרים הכל, גורמים לי לרצות, אבל אתם רוצים דברים אחרים. סדרי עדיפויות לא מתאימים, שלרוב פוגעים. הגדרתי את זה מאוד יפה היום. סקס זה מיותר, גורם לסרטים-על הלפני, על האחרי, תמיד משהו בדרך גרם לי לאבד משהו, או להפגע, או להתאכזב.
היו גם שלא, והכל היה טוב.
אבל עכשיו?
לא מסוגלת לעבור כלום.
ומצד שני, אני ערה כל כך הרבה, מלא זמן שיכול להכיל דברים.
איפה הזמן ואיפה אני?
איבדתי את עצמי מתישהו שבוע שעבר. כל הרגשות והמחשבות הפכו להיות משהו אחד, שאני לא בטוחה מהו. פשוט המוח לא יכול להכיל יותר. וגם אם כן, זה לרגע, והוא שוכח.
רוצה לישון, אני עייפה.
הולכת לישון, נרדמת לכמה דקות וקמה. ואז כמה שעות של בהייה, של חוסר הבנה. של בכי או ריקנות.
שונאת ריקנות. מעדיפה להיות מלאה בכאב. להזכיר לי רגע, למה אני לא אהיה פה יותר. למה בחרתי ללכת.
המוח זוכר ושוכח. תוך כדי כתיבת שורות אלו, הוא שולח מסרים קטנים. הכלב, חוסר יכולת. גם אמא, שהיום די הבהירה שאין לה איך לעזור. קצת הרגיש לי שהיא באה לתת לי תירוץ, או לעצמה, שאין לה איך לעזור לי. אם אני רוצה שאעבור לגור איתה בדירה יותר גדולה, ואשתתף בשכר דירה... מעדיפה לגור עם זרים.
או בקבר. או ברחוב. זה לא קשור לאהבה, אל תשפטו אותי. אני לא מסוגלת להכיל. לא מסוגלת גם להרפות. לא מזמן הבנתי למה. מפחדת לא לשלוט במה שקורה לי. בגלל זה לא הולכת לטיפול, לא לוקחת תרופות, לא מדברת.
אם אני מדברת אני בוחרת את המילים בקפידה, משאירה את מה ששלי אצלי, שתמיד אוכל לשלוט ולהחזיר אליי במידת הצורך. מפחדת להיות חשופה, מפחדת לשמוע ביקורת, או משהו בסגנון "אני רוצה לעזור לך, את צריכה...".
צריכה הרבה דברים. אבל לפניהם אני צריכה רצון.
הכל יכול להיות טוב יותר, אין ספק. מגיע לי, מגיע לכולכם.
התהליך והשינוי שצריך בשביל זה, מעל היכולת שלי.
"הרבה יותר נוח כשצוללים"...
אני במקום של נוחות, ואני לא רוצה ללכת מפה. זה נוח. זה יותר קל, זה צפוי, יש לזה סוף ידוע מראש.
כל השאר מפחיד אותי, אין לי כוח להתמודד עם הפחד.
רציתי לכתוב אין לי כמעט כבר שיער שיהפוך ללבן ממנו.
ואם אצא מזה, והנשירה הזאת תתברר כהתקרחות, מה אהיה, אשה קרחת? זה שטחי לחשוב על יופי כחלק בלתי נפרד מהחיים.
אני לא אלבש משהו לא יפה בעיניי. זה חלק מהחיים שלי. הכל צריך להיות טוב מספיק, יפה מספיק, בעיניי.
השיער שלי היה כוח חזק אצלי.
רובו נמצא בביוב, או בפח אשפה.
אולי אני כבר משתגעת, אולי אתם תשמחו מזה, אולי זה מבלבל אותי ומוציא את היוכלת להתרכז במטרה שלי. אולי ככה אני עושה טעויות. לרגע שוכחת למה רציתי, ואז נזכרת שהתחושה הזאת, חייבת להיגמר.
רוצה לישון, בבקשה. 6 שעות רצוף, להחזיר רגע את החשיבה, להפסיק את הקצר.
מחר יש לי יום ארוך. אני נוסעת למרכז אחרי הרבה זמן שלא הייתי שם. פיח, בניינים, כאב ראש, רעש.
אנשים
מבטים
פעם היה לי מלא ביטחון, היום אני מתחמקת מהעולם. גם אמא שלי אמרה לי את זה. כמובן שתירצתי איזה משהו. אבל היא צודקת.
אני מתחמקת. לא רוצה לראות, ויותר מזה, לא רוצה שיראו. זה מביך אותי, מלחיץ אותי, הציפיות האלה. הכל זה ציפיות, גם שאהיה כמו אנשים נורמלים ויהיה לי יצר הישרדותי כלשהו. יצר מעבר לפחד.
 
לצפיה ב-'אבל היייי,שרדת את המפגש עם אמך(אחיך היה?)כל הכבוד על זה'
אבל היייי,שרדת את המפגש עם אמך(אחיך היה?)כל הכבוד על זה
25/12/2016 | 04:56
4
6
לצפיה ב-'ממממ....רק אמא שלי הגיעה. קצר וקולע. היא הבהירה'
ממממ....רק אמא שלי הגיעה. קצר וקולע. היא הבהירה
25/12/2016 | 09:46
3
33
שהיא לא יכולה לעזור לי כלכלית (עוד לפני ששאלתי),, גם לא לכלב. 
היא אמרה שהיא דאגה, אני אחכ הבנתי שהיא ואחי עשו עליי תרגיל שאסכים שהיא תגיע. אני טובה עם אנשים, עשיתי הכל רק לא לדבר על רגשות. זה עבד. אחרי שעה וחצי בערך היא חזרה לבית שלה.
תודה
לצפיה ב-'אוקיי,העיקר סימנת וי...'
אוקיי,העיקר סימנת וי...
25/12/2016 | 12:40
12
לצפיה ב-'עליסה, יש אנשים שאי אפשר לצפות מהם'
עליסה, יש אנשים שאי אפשר לצפות מהם
25/12/2016 | 16:42
1
35
הם לא מסוגלים לתת. לא עזרה כלכלית ולא רגשות. אולי הם מסובכים עם עצמם, איני יודעת.
חבל להמשיך לנקוש בדלת שכנראה לא תיפתח. מניסיון.
ניסית לפנות לשירותי הרווחה או בריאות הנפש באיזור מגורייך?
לצפיה ב-'ממישהי'
ממישהי
25/12/2016 | 20:03
32
את צודקת, אני יודע את זה. בגלל זה מגיל צעיר עזבתי את הבית.. הבעיה שאין אף אחד אחר גם.
ניסיתי ללכת למרפאה של בריאות הנפש. זה לא עבד. והרווחה? אין לי מושג.
זה כבר לר משנה, לא נשאר לי הרבה זמן לסבול. תודה
לצפיה ב-'כפייתיות חריגה אצל חולה אספרגר '
כפייתיות חריגה אצל חולה אספרגר
24/12/2016 | 22:08
1
60

אני בן 29 עם תסמונת אספרגר ( הפרעת תקשורת , אוטיזם בתפקוד גבוה ). מזה כ- 10 שנים יש לי כפייתיות בתחום האוכל - אני מחליט מה אני אוכל מראש כל יום בשבוע, ואם אין את אותו אוכל בארוחה מסויימת אני נתקף עצב ועצבנות. אני מהווה גם מעמסה על ההורים שלי כי אני אומר להם להכין את האוכל שאני רוצה ואם לא אז אני אומר שזה לא טוב עבורי ( אני לא יודע להכין בעצמי אוכל ). פעם אחת, לפני כ- 9 שנים, גם כמעט התאבדתי כשהבנתי שההורים שלי לא יכולים להכין לי מאכל מסויים. יש לציין שלאחרונה מאז שלראשונה חוויתי מין ושאני מחפש בת זוג הכפייתיות פחתה בעוצמתה, אני מרגיש גם יותר פתוח לצאת יותר לקניות בסופר מרקט ולא להתבייש יותר בסופר כמו פעם אבל עדיין הכפייתיות נשארת " על אש קטנה ". יש לציין שהכפייתיות הזאת גם אם היא קטנה עכשיו לפעמים מגבילה אותי בחיים שלי, למשל אני חושב פעמיים אם לצאת לבית קפה או לבית מלון וכו'... מה לעשות ? אני גם לוקח כדורים נגד כפייתיות
 
לצפיה ב-'יציאה מאזור הנוחות'
יציאה מאזור הנוחות
25/12/2016 | 23:43
31

שלום לך חסוי יקר,
 
אני מבינה שהמסגרת הלוחצת, התבנית, הקיבעון באוכל מקשים עליך בשגרת היומיום. הם לא מאפשרים לך לחוות ספונטניות, מונעים ממך הנאות וחוויות רבות אם הן כוללות בתוכן אוכל, אולי גם גורמים לך לתחושת אשמה בנוגע לתלותיות בהורים, וההגבלות והימנעויות הללו מעיקות עליך. אני מבינה גם שלאחרונה עברת שינוי בחיים, שהוביל לפתיחות והגמשה בתחושות והתנהלות לגבי האוכל, דבר שגורם לך להרגיש בנוח יותר, לחיות בצורה נעימה, מקלה ומשוחררת יותר. נשמע שהיית רוצה להמשיך בדרך הזו, גם אם היא מאתגרת אותך.
יקר, האם מעבר לנטילת כדורים אתה גם נמצא במסגרת טיפולית כלשהי? האם מישהו עוזר ומכווין אותך בהתמודדות היומיומית? ישנם טיפולים (דוגמת טיפול CBT למשל) שיכולים לסייע בהתמודדות עם התנהגות כפייתית, בתקווה שתוכל לחיות בצורה נינוחה ורגועה יותר.
אנחנו מחזקים אותך על הרצון להתקדם, לטפל, לחקור את הנושא. נשמח לשמוע על ההתמודדות שלך ועל הקשיים לצד ההתחלות החדשות בחייך.  
שבוע טוב
 

חם בפורומים של תפוז

אירוח בנושא איבחון גנטי טרום לידתי
אירוח בנושא איבחון...
ב- 22/5 נארח את פרופ` יובל ירון, מנהל היחידה...
אירוח בנושא איבחון גנטי טרום לידתי
אירוח בנושא איבחון...
ב- 22/5 נארח את פרופ` יובל ירון, מנהל היחידה...
בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?
בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?

בעלי מקצוע

פורום התמכרות למין
פורום התמכרות למין
פורום הפסיכולוגית
פורום הפסיכולוגית
 ורדה צדיק - מאמנת NLP בקריות לשינוי איכות החיים
מרגישים תקועים?

מקרא סימנים

בעלת תוכן
ללא תוכן
הודעה חדשה
הודעה נעוצה
אורח בפורום
הודעה ערוכה
מכיל תמונה
מכיל וידאו
מכיל קובץ