לגלישה באתר בגירסה המותאמת לסלולאר
| הוספת הודעה
הגדרות תצוגה

הגדרות עץ הודעות

מאפייני צפייה

הצג טקסט בתצוגה
הצג תגובות באופן
עדכן
1391013,910 עוקבים אודות עסקים

פורום תמיכה נפשית למבוגרים

עמותת סהר הוקמה במטרה להציע אוזן קשבת וכתף תומכת דרך האינטרנט - בסביבה אנונימית, אמפטית ומכילה, לאנשים השרויים במצוקה - החל מרגעי משבר זמניים, וכלה במצוקה קשה ומתמשכת עד לכדי מחשבות אובדניות. הפורומים שלנו מהווים קבוצות תמיכה מקוונות בהן ניתן לשתף ולתמוך בצורה הדדית.
פורום תמיכה נפשית למבוגרים יהיה מקום לדון בבעיות שמאפיינות אוכלוסייה מבוגרת יותר - אפשר להגיד בהכללה שמדובר בהתמודדות עם בעיות שכרוכות בלהיות אדם עצמאי, לבד, בודד אולי, בעולם שלנו. אדם שכבר לא נמצא תחת הגדרה של מי שהוא בחסות הוריו, שקובעים בשבילו איך יראה עולמו ומה יעשה בחייו, אלא הבחירות האלה הן כבר שלו בעיקר (גם אם הוא עדיין חי עם הוריו). כאן המקום להעלות סוגיות של החיים בצל ההתמודדות עם העבר, ההורים, מה שצילק את הנפש ועדיין כואב ורודף. כאן אפשר להעלות סוגיות של שחיקה ואובדן משמעות ממה ששנים ארוכות היה חלק מהחיים ונתפס כמובן מאליו. איך זה להיות הורה כשאתה עצמך נמצא במצוקה עמוקה וספקות קשים לגבי מי שאתה וערכך בעיני עצמך ובעיני אחרים. נעלה קשיים ששייכים לבדידות של הקיום בעולם הזה, הניכור שבו - ממקום של מי שהציפיות של העולם והחברה ממנו הן קשות ולא עוזרות בהכרח. נדבר על קשיים ביצירה וקיום של מערכות יחסים, על הצורך בקרבה והפחד להיפגע שפועלים בכפיפה אחת. אנו מקווים שכאן תרגישו חופשיים להעלות תכנים קשים בלי הצורך לחוס על הקוראים האחרים, בשל גילם והשלב בו הם עומדים בחייהם ושתקבלו משוב ענייני, תומך ומקבל. מותר לדבר בחופשיות על דברים שעולים במהלך ההתמודדות הקשה עם החיים, אך בכל אופן כמה סייגים -
* כאן לא מקום לשפוט ולדבר בשפה אלימה ופוגעת. כותבים והודעות בנוסח הזה ימחקו. המקום הזה יצליח רק אם תהיה כאן אוירה של תמיכה וקבלה עד כמה שניתן.
* לא יותרו כאן פרסומים.
* הפורום הזה הוא לא ספר עצות. נזהר במתן עצות ופתרונות מן המוכן, כי לכל אדם הדרך שלו בעולם הזה ואיש אינו יודע באמת מה טוב לאחר.
ומעבר לזה, דברו בחופשיות ובפתיחות. כאן נוצרת קבוצת תמיכה. בהצלחה לכולנו!

הנהלת הפורום:

אודות הפורום תמיכה נפשית למבוגרים

עמותת סהר הוקמה במטרה להציע אוזן קשבת וכתף תומכת דרך האינטרנט - בסביבה אנונימית, אמפטית ומכילה, לאנשים השרויים במצוקה - החל מרגעי משבר זמניים, וכלה במצוקה קשה ומתמשכת עד לכדי מחשבות אובדניות. הפורומים שלנו מהווים קבוצות תמיכה מקוונות בהן ניתן לשתף ולתמוך בצורה הדדית.
פורום תמיכה נפשית למבוגרים יהיה מקום לדון בבעיות שמאפיינות אוכלוסייה מבוגרת יותר - אפשר להגיד בהכללה שמדובר בהתמודדות עם בעיות שכרוכות בלהיות אדם עצמאי, לבד, בודד אולי, בעולם שלנו. אדם שכבר לא נמצא תחת הגדרה של מי שהוא בחסות הוריו, שקובעים בשבילו איך יראה עולמו ומה יעשה בחייו, אלא הבחירות האלה הן כבר שלו בעיקר (גם אם הוא עדיין חי עם הוריו). כאן המקום להעלות סוגיות של החיים בצל ההתמודדות עם העבר, ההורים, מה שצילק את הנפש ועדיין כואב ורודף. כאן אפשר להעלות סוגיות של שחיקה ואובדן משמעות ממה ששנים ארוכות היה חלק מהחיים ונתפס כמובן מאליו. איך זה להיות הורה כשאתה עצמך נמצא במצוקה עמוקה וספקות קשים לגבי מי שאתה וערכך בעיני עצמך ובעיני אחרים. נעלה קשיים ששייכים לבדידות של הקיום בעולם הזה, הניכור שבו - ממקום של מי שהציפיות של העולם והחברה ממנו הן קשות ולא עוזרות בהכרח. נדבר על קשיים ביצירה וקיום של מערכות יחסים, על הצורך בקרבה והפחד להיפגע שפועלים בכפיפה אחת. אנו מקווים שכאן תרגישו חופשיים להעלות תכנים קשים בלי הצורך לחוס על הקוראים האחרים, בשל גילם והשלב בו הם עומדים בחייהם ושתקבלו משוב ענייני, תומך ומקבל. מותר לדבר בחופשיות על דברים שעולים במהלך ההתמודדות הקשה עם החיים, אך בכל אופן כמה סייגים -
* כאן לא מקום לשפוט ולדבר בשפה אלימה ופוגעת. כותבים והודעות בנוסח הזה ימחקו. המקום הזה יצליח רק אם תהיה כאן אוירה של תמיכה וקבלה עד כמה שניתן.
* לא יותרו כאן פרסומים.
* הפורום הזה הוא לא ספר עצות. נזהר במתן עצות ופתרונות מן המוכן, כי לכל אדם הדרך שלו בעולם הזה ואיש אינו יודע באמת מה טוב לאחר.
ומעבר לזה, דברו בחופשיות ובפתיחות. כאן נוצרת קבוצת תמיכה. בהצלחה לכולנו!

לצפיה ב-'התמודדות עם טראומה על רקע צבאי'
התמודדות עם טראומה על רקע צבאי
16/03/2017 | 12:24
66
אהלן, שמי מרים גולדברג ואני דוקטורנטית לעבודה סוציאלית באוניברסיטת בר אילן.
תחום הטראומה ובריאות הנפש מלווה אותי רבות, אישית ומקצועית, בשנים האחרונות. בדוקטורט בחרתי להתמקד בנושא התמודדות עם טראומה שהתרחשה במהלך השירות הצבאי, מתוך רצון להבין יותר את ההתמודדות היומיומית של כל כך הרבה גברים בארץ, התמודדות שלא תמיד מקבלת מענה מספק.
אם התמודדתם\מתמודדים עם אירוע טראומטי שאירע במסגרת כל שירות צבאי שהוא, אשמח מאוד אם תמלאו את השאלון בקישור המצ"ב.
אשמח להרחיב על מטרת המחקר וכמובן לענות על שאלות,
ניתן לפנות אלי במייל:
או בטלפון:
054-7571851
וכמובן במסר אישי..
 
תודה רבה מראש,
מרים גולדברג
 
לצפיה ב-'דברים שחשבתי עליהם '
דברים שחשבתי עליהם
15/03/2017 | 14:51
3
80
דברים שרציתי להגיד לך
ועברו לי בראש
אבל זה היה נשמע, ועדיין, אכזרי מידי להגיד אותם..לכן אני כותבת כאן
חברת ילדות יקרה, חברת ילדות לתקופה משמעותית בחיי
כל כך אהבתי את אמא שלך, את הנועם שלה, את הטוב לב שלה
את הקטע נטול הפוזה שלה אך השמח באותה נשימה
היום חשבתי על זה- את איבדת אמא. אני זוכרת שהתפללנו עליה המון. ואם הייתי יכולה לעשות משהו כדי לעזור כמובן שהייתי עושה
אני חייבת להגיד לך
את איבדת אמא בגוף- אבל אני איבדתי אמא בנפש
היתה לי אמא שהאמינה בי, שחשבה וידעה שאני מקובלת ורצויה, אהובה במשפחה ובחברה. אמא שהאמינה שהחברות שלי, אלו שדאגתי לעדכן בכל מה שקורה בחיי, אלו שדאגתי להם ורציתי בטובתן תמיד, שצחקנו כמו מפגרות וההומור זה מה שממש חיבר בינינו, הן אלו שיעמדו לצידי בטוב וגם ברע.
ובכן, זה ממש לא קרה. אני יודעת שמה שעברתי היה גם לכם, להסתכל ולראות מהצד, פשוט נורא. שתדעי לך שאת יכלת להציל אותי. המפתח היה בידייך. ואת בחרת לזרוק אותו לים, ולמעשה- לזרוק אותי לביוב. כן כן, בזה שפשוט לא עשית כלום, והכי הכל- בזה שבחרת להפנות לי עורף, גם כשביקשתי ממך מפורשות עזרה. את איבדת אמא, שנה לאחר שאני איבדתי את עצמי וגם אני, את אמא שלי. אמא שהיתה לה שמחת חיים למרות כל מה שעברה, אמא שהיתה לה עוד טיפ-טיפה אמונה ותקווה בבני אדם. אמא שהיתה גאה בי וסמכה עליי. הלוואי שהייתי יכולה לעשות משהו כדי שאמא שלך תחזור. אבל לא אשקר, בתוך לבי אני מייחלת שהכל היה קורה אחרת, שגם אם הייתי מתרסקת, זה לא היה קורה דרכך. כי באמת עברנו חוויות נפלאות יחד, וההיכרות שלי איתך, להרגשתי, היתה ממש משמיים. אז נכון שלא נחזור להיות חברות יותר כמו פעם (או בכלל) ולא כי אני כועסת. אלא כי אנחנו פשוט שונות. וזה לא רק בגלל הדת! לפחות לא כיום.אולי פעם.
הלוואי ואיכשהוא תדעי כמה אמא שלי (לא לא אני, כבר לא) פגועה מכל הסיטואציה באופן הכי אישי שיכול להיות. גם לך יש בת עכשיו, ואני מאחלת לך שלא תדעי את היסורים שאמא שלי ידעה איתי
אני משערת שפיתחת יותר רגישות לבני אדם ובכלל, אולי אם יקרה מצב כזה למישהי אחרת מחברותייך, תסתכלי על זה אחרת ותבחרי לפעול לטובתה באופן אקטיבי. או בעקיפין-גם טוב.
אני לא כועסת עלייך. אני תובעת את עלבונה של אמא שלי. כן כן. זו שהסיעה אותי ואותך. זו שחשבה עלייך (גם) בכל אטרקציה שהייתי הולכת אליה ולא רק כדי שלא יהיה לי (!!) משעמם.
אני מבקשת מאלוהים, שלא יפגע בך, או בבתך, כמו שאני נפגעתי. שייתן לך תובנה. ושהאמון בבני אדם (ובי) יחזור אליה.
כואבת את לכתה של אמך. שלא תדעי עוד צער.
אבל שגם אני ואמא שלי לא נדע.
שלך, במחילה וסליחה גמורה
לצפיה ב-'שלום'
שלום
15/03/2017 | 15:13
2
40
אני מצטער שאמותיכן מתו ומקווה שהיו להן חיים טובים ושתתגברו על הצער, כי החיים חשובים ומוות דבר עצוב וקשה מאד. לפעמים קשה לאנשים לעזור, בעיקר כשיש להם קושי וסבל משל עצמם. אם את אוהבת את חברתך, אני מציע שבכל זאת תשתדלי ככל שתוכלי לשמור אתה חברות טובה אבל אין סיבה שלא תעירי לה על כך שלא עזרה לך ושהפריע לך.
 
לצפיה ב-'אמא של מילי לא נפטרה'
אמא של מילי לא נפטרה
15/03/2017 | 17:06
1
21
לצפיה ב-'אז מה קרה לה?'
אז מה קרה לה?
17/03/2017 | 13:06
10
לצפיה ב-'עליי'
עליי
14/03/2017 | 20:07
3
75
אני מדבר בדרך פילוסופית רוחנית וזה מנתק אותי מהחברה, ולפעמים אני מרגיש שהחברה מנדה אותי בגלל זה אז אני נלחם בה בעזרת דרכי דיבור עוד יותר פילוסופיות וזה יוצר מריבות.

לצפיה ב-'שתי העצות הכי טובות שניתנו לי בחיים:'
שתי העצות הכי טובות שניתנו לי בחיים:
15/03/2017 | 15:38
54
אם אתה נמצא באיזו מסגרת, ויש שם בחורה שאתה מכיר, אתה יכול לדבר אתה.
אם מישהו יציק לך, תחשוב על הגלידה שתאכל מחר בעיר.
 
לצפיה ב-'פילוסופיות'
פילוסופיות
27/03/2017 | 01:03
1
10

פילוסוף היקר,
אני שומעת כמה אתה מרגיש בודד ומבודד בגלל היחס של החברה אליך, בעקבות הנטיות הפילוסופיות שלך... זה בטח פוגע- שהם מתייחסים אליך כך, למרות שאתה רק מראה מבטא את עצמך... ומראה את מי שאתה לסביבתך. בנוסף, נראה כי המלחמה שלך בתופעה יוצרת מריבות שיכול להיות שהן מתסכלות אותך...
 
יקר, הנטיות הפילוסופיות שלך הן חלק ממי שאתה, ויכול להיות שהן חלק ממה שהופך אותך להיות יחיד ומיוחד בעולם... יתכן שלאט לאט תוכל למצוא דרכים אחרות לבטא אותן במלואן, מבלי ליצור מריבות עם הסביבה. לבינתיים אנחנו צועדים איתך, לאורך המסע... 
שולחת חיבוק חם,
שלך,
מתנדבת סה"ר.
 
לצפיה ב-'תודה סהר'
תודה סהר
27/03/2017 | 14:23
2
לצפיה ב-'להציל את עצמי מעצמי..'
להציל את עצמי מעצמי..
13/03/2017 | 22:53
6
136
אני חסרת ביטחון וחרדתית, נתונה למצבי רוח משתנים ומאוד קשה לי לחיות ככה. אני רוצה ללמוד לסמוך על עצמי אבל זה קשה.. תמיד אני מרגישה צורך לשתף אנשים בדברים שעוברים עליי, הצורך לפרוק, אני יודעת שאולי זה טוב אבל גם לא טוב. לא טוב שאנשים ידעו על החולשות שלך, אחר כך הם יכולים להשתמש בזה כנשק נגדך. מצד אחד צמאה לאהבה, אך מצד שני מבועתת רק מהמחשבה לחיות עם עוד בנאדם נוסף. מתעבת בליינדטים. אין כמו אהבה ספונטנית. הכי מרגש זה להכיר מישהו בכוחות עצמך, זה יכול להיות באיזה נופש או טיול או בילוי. אהבה כזאת של הדלקות ממבט ראשון, כזאת אהבה אני רוצה. כזאתי שכותבים עליה שירים וסיפורים. אני רוצה ללמוד להיות אסרטיבית. אני גם מנסה לעבוד על עצמי בלהיות כזאת. אני לא הולכת לאנשי מקצוע לשיחות כי  סכום הכסף שהם דורשים נראה לי מוגזם..אולי רק אני יכולה להציל את עצמי... מעצמי...
לצפיה ב-'שלום'
שלום
14/03/2017 | 10:19
2
50
חשוב שאדם יאהב ויעריך את עצמו ויעזור לעצמו ככל שיוכל, ואחרי שלא מצליחים לעזור לעצמנו פונים לעזרה מאחרים. רוב האנשים טובים, ואם תסבירי את בעיותיך בבירור ודאי ידעו לעזור לך. צריך לסווג את מידת החשיפה לאנשים לפי מידת ההיכרות אתם, לחברים טובים אפשר לספר יותר. חברים צריך למצוא במסגרות כמו חוגים, מועדונים חברתיים ואוניברסיטה. עדיף ליצור קשרים לאט ולא בפתאומיות. אסרטיביות חשובה, יש לדבר מאד ברור, לעניין וביעילות.
לצפיה ב-'תודה רבה על העצה'
תודה רבה על העצה
14/03/2017 | 23:01
1
42
היום אני במצב רוח יותר טוב, שמתי לב שהתחלתי די לאהוב את מקום עבודתי החדש אז נראה לי שהכל בסדר ויהיה בסדר. התחלתי להגיד מה אני יכולה לעשות ומה אין באפשרותי לעשות. זכותי לעמוד על הזכויות שלי. כמובן להגיד את זה בצורה נעימה וברורה.
לצפיה ב-'שמחתי לעזור לך:)'
שמחתי לעזור לך:)
15/03/2017 | 13:13
11
לצפיה ב-'עזרה בהתליך'
עזרה בהתליך
15/03/2017 | 17:47
27

בריטוש יקרה,
מהדברים שרשמת נראה שאת יודעת אילו דברים מפריעים לך בעצמך, אילו נקודות בך חלשות יותר, פוגעות בך ועוצרות אותך מלהתקדם בחיים, בנוסף קיים בך דחף חזק לשינוי, לעשות את הדברים בצורה אחרת, ולהתפתח וללמוד מניסיון שצברת עד כה.

יקרה, אני שומע את הייאוש שעולה ממך, שאולי קצת מאסת במצב, בדברים שאת לא אוהבת בעצמך ורוצה לשנות, ולצד זה, נראה כי קיימת בך תקווה אמיתית לכך שיכול להיות יותר טוב, ושהמפתח לכך טמון בך. תוכלי אולי לנסות ולפרק את הדברים שמפריעים לך לדברים קטנים, ואז ולהתמודד רק עם אחד מהם בכל פעם, וכך, אולי לאט לאט תצליחי להגיע לשינויים שאת מייחלת להם. ואם תרצי יקרה, את מוזמנת לבוא ולשתף אותנו פה במה שעובר עלייך, וכן לבוא אלינו לצ'אט שלנו, שפעיל בכל יום בשעות 21:00-00:00, שם תוכלי לדבר עם מתנדב אנונימי, לשתף ולפרוק את כל מה שעל ליבך בלי לחשוש שתפגעי מכך אחר כך, ואנחנו ננסה להיות לך מקום תומך ומכיל במהלך התהליך שאת כה רוצה לעבור.
 
אתר סהר- http://www.sahar.org.il/
שלך,
מתנדב סה"ר
 
לצפיה ב-'תגובה'
תגובה
21/03/2017 | 10:49
1
11
שלום בריטוש,
הצורך לשתף אנשים בחוויות ובקשיים שונים הינו לגיטימי, יחד עם זאת, יכולה להבין את החשש שלך שאותם אנשים ישתמשו במה שאת מספרת להם כנגדך. אני יכולה להציע לך משהו שאני נוהגת לעשות ועוזר לי מאוד. לפני כחמש שנים החלטתי לכתוב לעצמי יומן אישי שבו אני כותבת את כל המחשבות והרגשות שלי. לפעמים אני אפילו כותבת לעצמי בתזכורות בטלפון רק כדי לפרוק את מה שאני מרגישה. חשוב לבחור את האנשים להם את מספרת את חוויותייך. חשוב שיהיו חברי אמת שלך, בלי שום אינטרס ושאת מרגישה שבאמת רוצים בטובתך. נכון, לא פשוט למצוא אותם ולא מעט פעמים גם מתאכזבים. אל תאבדי אמון באנשים. בבסיס בני האדם הם אנשים טובים. לפעמים אנחנו סוטים מדרך הישר. האהבה שאליה את כה כמהה תגיע. מה שמגיע לך יגיע בעטיפה הכי מרשימה שיש ובענק. תאספי את הכוחות הקיימים בך, תעשי דברים שאת אוהבת ותעצימי את עצמך. בטוחה שיש בך עוד הרבה שאפילו את טרם גילית על עצמך. נכון! רק את יכולה להציל את עצמך מעצמך. ואת מסוגלת!
לצפיה ב-'תודה רבה יקרים'
תודה רבה יקרים
23/03/2017 | 00:25
9
אתם פשוט מקסימים, אני כבר מרגישה הרבה יותר טוב. אני גם כותבת יומן אישי ופורקת בו את הרגשות שלי מתי שמרגישה צורך בכך, אני מבינה שהאושר שלי תלוי במיוחד בי ובכמה אני מסוגלת להיות חזקה מבפנים. אני עובדת על זה.
לצפיה ב-'פלאשבק'
פלאשבק
13/03/2017 | 21:51
55
פברואר 2010. טרום פורים (כמה ימים לפני). אני זוכרת עוד שרציתי לקנות תחפושת של מלאך 
זה אותו היום הארור שהוחזרתי לצומת "דרור" (כמה סימבולי לכל מה שאני עוברת כרגע) ונפלטתי רשמית מהשירות הלאומי הארור -בן -ארורים הזה, אך האהוב כל כך..זה שמזכיר לי כמה יכולתי להיות אהובה ומוצלחת, כי כולם לא הפסיקו לשבח אותי ולהגיד לאמא שלי "מאיפה באה לנו בת שירות נפלאה שכזאת" למרות הזמן הקצר שהייתי שם
אני יושבת בבית של דוד שלי, זה שגר לידנו אז
ובטוחה שכל העולם עובד עליי, לטובתי
אני מצולמת 24/7 והאיש שבטוח יהיה האהוב שלי, עושה לי מסע שיקום נפשי בחיים 
בכל מקרה, אני והמחשב נייד "לנובו" שהיה לי אז (אותו אחד שהבאתי ורציתי שההוא..יתקן לי וישים לב אליי), בסלון של הדוד
אני שומעת את השיר "בין כל קירות ביתי" ומרגישה כלואה כל כך אבל שבכל רגע עומדת להגיע הישועה, התרמית תתגלה
בטוחה שהוא האחד שלי, שאוהב אותי 
והבטחון הזה לא באמת ירד... רק הגיע לפרקים להזכיר לי את ה"טעויות" של אלוקים (או של אנשים? לא יודעת)
לא יודעת אם להצטער על כך שלא הראיתי סימן חיים
אני זוכרת שבעודי פסיכוטית, חיפשתי דרך למצוא עליו פרטים, כדי לדעת ולו במעט מה באמת היה שם, כדי לפתור את החידה הזאת ולהרגיע ולו במעט את הסערה שבתוכי
חיפשתי את התוכנה "אגרון" ...(שאלתי למי יש בסטטוס בפייסבוק, שזה לא אופייני לי..כי אחרי הכל- סטוקריות פועלות בחשאי)
אחר כך- הברקה* חיפשתי את השם הפרטי שלו (שם שלא אופייני לבנים כל כך) בצירוף עיר מגוריו - ב"מקושרים"
מצאתי. קראתי. לא הפסקתי לקרוא ולחקור כל תמונה שפורסמה וכל פוסט שכתו ב 
חשבתי (ואולי גם צדקתי) שאם אפנה אליו הוא עלול להגיד לי משהו שידרדר אותי עוד יותר/להתעלם/לצעוק עליי שאצא לו מהחיים
אח"כ- הוא בזוגיות
עוד גורם שאמור להרתיע אותי מליצור קשר כי אני ממש לא הולכת לריב על מישהו, לא היה לי את הכח לזה וגם לא את המעמד לבוא ולדרוש משהו, כולי הייתי חלשה נפשית 
כל זה על רקע העובדה שאני לא יכולה לדבר עם אף אחד על מה שהולך בתוכי ובטח שלא להזכיר את השם שלו בבית
רופאים אשפוזים 3 דכאונות ופעמיים "היפו -מאניה" 
באמת שהייתי בטוחה שמשהו במצב שלי פשוט ידוע, שהואמודע לכל או לחלק ממה שאני עוברת מעצם העובדה שנעלמתי בן ליילה ממקום השירות הלאומי
וגם בגלל סערת הרגשות שהייתי בה כשביקשתי (סליחה התחננתי) לדבר איתו בטענה ש"זה עניין של חיים ומוות" ואמרתי לו שהוא הזיווג שלי, כי חשבתי שאי אפשר למשוך יותר את ההיכרות הזאת והקרירות בינינו , שאני חייבת להגיד את מה שאני מרגישה..וכן הייתי במצב דפוק ופסיכוטי והדברים התפרצו לא בצורה נורמלית או תקינה
אני זוכרת בדיוק את המיקום המדויק של איפה שכל זה קרה...ואני עוברת שם וחושבת לעצמי, שפשוט חלקיקי הנפש שלי מפוזרים שם, מפורקים אי שם כמו דם שנשפך 
ואין לי את מי להאשים ואין על מי לכעוס ואין את מי לשתף
והכי גרוע, שגם אין איך לתקן
רק לקחת את זה בתור למידה (אחח כמה זה כואב להגיד את זה, להקטין את כל השנים האלה ל- "למידה" אבל זה ככה ואין מה לעשות, החיים זה לא תוכנית כבקשתך)
ואני מנסה להמשיך מכאן הלאה (בכח), וזה לא באמת הולך, לא בתאוריה ולא במציאות עצמה
ואני באמת לא יודעת כבר מה אני באמת רוצה, אין לי איזו משאלת לב ברורה שהייתי רוצה שתקרה, נוכח המציאות הקבועה 
וזה שוב, קצת כמו שהייתי קטנה, שהרגשתי נרמסת בידי בנות חזקות או טובות יותר 
ולא באמת הייתי מנסה להילחם או לשנות את זה
בתקופה מסוימת כי פשוט הייתי חלשה
ובתקופה אחרת, פשוט כי חשבתי שמה ששלי -שלי
והאמנתי (וגם קצת היום) שבאמת אף אדם לא יכול לקחת לאדם אחר מה שכתוב לו מלמעלה (כל דבר...אפילו לא אגורה לצורך העניין ובטח שלא בן זוג)
ואני מתבגרת..עוד 4 חודשים 26
והחיים שלי הם חורבה אחת גדולה
הכי הכי אני מאוכזבת מעצמי, מהתפקוד שלי
מזה שאני רוב היום דבוקה למחשב מרוב ייאוש ותסכול
ושהחדר שלי מבולגן, ושאני לא מנקה או מבשלת כמו שבא לי לעשות
ואני לא עושה כושר כמו שאני צריכה ורוצה
והכל רפוס ולא בשליטה, 
כמו שטח הפקר
ואני שונאת להיות עצלנית..כל כך שונאת...
ולא מצליחה לפרנס את עצמי
וקופצת על כל שוקולד/חטיף שבא לי לקנות בחוץ כמו איזה ילדה קטנה
ואין לי תקציב לזה!!!סבבה
ואני מחכה לפיק הזה, ליום או לרגע שבו אני אבין ביני לבין עצמי למה הקב"ה העביר אותי את השנים הקשות האלה, את המדבר הזה והצימאון
או לשניה אחת שבה אני אגיד "וואלה זה היה שווה"
למרות שקשה לי כל כך להאמין שאגיד דבר כזה...לא משנה כמה טוב כבר יהיה לי
וזו באמת שאלה פילוסופית- אם אדם מוכן לעבור קושי עצום ולקבל עליו פיצוי לאחר מכן
והייתי רוצה לדעת איפה כל הדמעות שלי נאספו..ככה בשמיים, למי הן עזרו ואת מי הן אולי הושיעו
וכל ליילה שאני "מודה באילוץ" על כל הדברים שיש לי ושאין לי, על כל הקשיים (כי אומרים שזו כפרת עוונות) ואני באמת מודה בכח...........רק כי ככה אומרים שצריך לעשות, גם אם לא באמת מבינים או רואים את הטובה שבעניין
ישועת השם כהרף עין
לפחות בזה אני מאמינה
מאחלת ישועות לכולם.....
 
 
 
 
 
לצפיה ב-'מרגישה כאילו העולם נגדי'
מרגישה כאילו העולם נגדי
13/03/2017 | 08:50
3
132
הקשרים שלי עם חברות או עם בנים תמיד נקטעים הם מחליטים שלא מתאים להם . הייתה לי חברה טובה שבמשך שנה הרגשתי שאני מעוניינת בקשר יותר ממנה(אני זאת שיזמה פגישות) ובסוף החלטתי שלא מתאים לי להמשיך ככה.
לאחרונה התחלתי קשר עם מישהו נפגשנו 4 פעמיים ופתאום הוא החליט שהוא לא מוכן לקשר. אני לא מבינה איך מישהו שמשקיע זמן כדי להכיר פתאום משנה את דעתו. לפעמיים אני קצת פרנואידית אני מרגישה שמישהו מנסה לחבל באושר שלי כי זה לא פעם ראשונה שחברה/בן זוג מחליט שלא מתאים לו. מה שכן חברה שלי נסתה לחזור לחיים שלי וניסיתי לתת לה הזדמנות אבל היא המשיכה בשלה והייתה שם בשבילי רק שזה נוח לה.
לצפיה ב-'שלום'
שלום
13/03/2017 | 14:50
36
דברים משתנים בעולם, אבל חברות צריך ליצור לאט ובהדרגה. מוטב להכיר אנשים במסגרת חברתית ואז יש נושאי עניין משותפים ומכירים את האדם יותר זמן כדי לפתח קשר חזק. חשוב להשקיע בקשר ולתת אהבה במעשים טובים ובדיבורים טובים, בעיקר דאגה.
 
 
לצפיה ב-'מערכות יחסים'
מערכות יחסים
13/03/2017 | 23:35
41
בת אל יקרה,
 
מערכות יחסים הן דבר מאוד דינמי, ואנשים מתקרבים ומתרחקים הרבה פעמים בתוך המערכת. לצערנו, התחלה של חברות לא מחייבת שהחברות (או הזוגיות תימשך לנצח), ומשום שכך- מערכות יחסים בעלות פוטנציאל להיות מאוד עדינות, שבריריות לפעמים. אני שומעת שחוויות הדחייה שאת מתארת מותירות אותך בתחושה שאת נטושה, לבד, עם תהיות לגבי האם זה נגזר עלייך לתמיד, האם את עושה משהו שגורם לאנשים לבחור לנתק את הקשר או להתרחק...
לצד האכזבה מאותם חברות או בנים, ואולי גם לצד המחשבות לגבי האשמה עצמית בנושא ("מה אני עושה שגורם להם להתרחק?"), חשוב לזכור שלפעמים אנחנו נכנסים למערכת יחסים, בחברות או בזוגיות, וככל שמתקרבים והאינטימיות גדלה אנחנו פשוט מבינים שזה לא זה, שאין כימיה, שזה לא מה שחשבנו. וזה יכול להגיע משני הצדדים באופן הדדי, או מכיוון צד אחד...
יקירה, האם יצא לך לשאול בעבר חברות או בני זוג מדוע בחרו להתרחק? האם יש לך השערות מדוע זה קורה?
 
בינתיים, שולחים לך אנרגיה להמשיך לחשוב, להתמודד, לעבד, להמשיך לשתף, לשאול השאלות (את עצמך ואחרים) וגם... חיבוק גדול. 
 
"מצאו תקופה לשבור לך ת'לב, אה? 
והעולם כאילו כלום, מסתובב, אה? 
מה אני אגיד לך? בוא נראה... 
לא, אין לי קלישאות לזרוק בכל מקרה, 
אם זה כואב, אז זה כואב, 
אני פה, אם תרצה ככה, לשתות... לשפוך ת׳לב, 
קשה לראות רואה אותך דועך 
 
אתה חכם, אתה מבין שזה זמני, 
כן, נכון, תישאר קצת מצולק, 
החיים הם לא סרנגה, לא הכל חלק, 
ואיך אמרו חז"ל? 
עוד תגיע אהבה ובסוף תגיד מזל.
רגשות אשם, רחמים, לב בודד, 
אני מבין שקצת קשה להתעודד 
אבל בדקתי ת׳סטטיסטיקה ושמע: 

גם זה יעבור... 
(כמו הקינלי, כמו הטכנו, כמו הקרוקס...
הזמן מרפא את הכל, הוא מרפא את הכל, 
אם לא הכל, את הרוב וגם זה יעבור... )
 
לצפיה ב-'...'
...
14/03/2017 | 10:34
31
אני חושבת שאולי כדאי לך לבדוק לפי איזה קריטריונים את בוחרת לך חברה. לפי אופי או כל מני תכונות שטחיות. אני חושבת שכדאי לך להשתתף בחוגים וכל מני פעילויות חברתיות כדי להכיר כנה שיותר אנשים.
לצפיה ב-'על הגבע יושב איך לשלוח דואר לאל מהמחשב ....'
על הגבע יושב איך לשלוח דואר לאל מהמחשב ....
12/03/2017 | 20:54
1
96
ברק של שתיקה נוקר מרעיד אוזניי בלהט הרגע מאיר במתקפה את כול פחדיי
ברעם מתלקח הכאב בעיני במבט אל המשפחה תקוותי אוחזת נשימה בקצה האמונה
מתפלל שיתרחק ויעלם ממקורבי צליל השריקה שלא תקריב לבוא רעידת הנפילה
ושוב השקט משתלב והלחץ עוזב ונישאר רק הפחד המהבהב
ששוב ירד גשם מטחים ולא ממים 
עוד יום בחיים ואני אלף פעמים מת ממחשבות העינויים
שאני לא מתמודד עם האמת ולא מנצח את הרגש המשתק
נושם עמוק וממתין עוד רגע מחכה עוד קצת
לניצוץ בשדה האפל לתקווה ממקום כזה שפל 
לצפיה ב-'הכתיבה שלך מיוחדת '
הכתיבה שלך מיוחדת
12/03/2017 | 23:53
47
יש משהו מאוד אינטימי ואישי ובו זמנית גם שיתופי ואופטימי בכתיבה שלך
למרות ששילבת ביטויים
של רגשות לא קלים
 
דבר נוסף שמיוחד בכתיבה שלך הוא 
שהתייחסת לדרכי התמודדות בלתי תלויים בגורמים אחרים 
נתרמתי מהכתיבה שלך.
תודה ששיתפת.
לצפיה ב-'מחשבות לפורים'
מחשבות לפורים
12/03/2017 | 18:50
3
71
פורים שמח!
אז קיימתי את מצוות היום ושתיתי קצת יין...
ואני תוהה איך אני שורד בבית של ההורים שלי כבר שנתיים ומה אני אמור לעשות כדי לצאת מהמצב הנפשי שלי ולהתקדם הלאה.
הרי מה אני סה"כ רוצה? להרגיש טוב כמו כולם.
ולמה אני זקוק? לאוזן קשבת. למישהו שיבין אותי.
אני רוצה להיות אני! לא בובה של אמא שלי! לא תלוי במה שאחרים רוצים או חושבים עלי. להיות חופשי!!
למה זה כ"כ קשה למצוא מישהו שיבין?
למה אני מרגיש תמיד שאני צריך לחצוב את הדרך שלי לבד?
שאני היחיד בעולם שעובר את זה?
למה?
הרי אלהים איתי והוא אוהב אותי ושומר עלי, אז למה לא אכפת לו ממני? למה הוא נותן לי לסבול? עשיתי משהו רע? מה הוא רוצה ממני?
אני מתפלל לה', היום פורים, בבקשה תעזור לי למצוא את הדרך! בבקשה! תאיר לי! הכל מבולבל וחשוך! אנא ה' הושיעה נא!
ממעמקים קראתיך.
לצפיה ב-''
12/03/2017 | 18:54
35
"לב טהור ברא לי א-להים ורוח נכון חדש בקרבי, השיבה לי ששון ישעך ורוח נדיבה תסמכני"
תהלים נא
לצפיה ב-'שלום'
שלום
13/03/2017 | 14:52
21
אתה צריך לנסות לעזור לעצמך ורק אחר כך לבקש עזרה מאחרים. אם תסביר את עצמך בבירור, ידעו איך לעזור לך.
 
לצפיה ב-'בעזרת השם תמצא את הדרך '
בעזרת השם תמצא את הדרך
13/03/2017 | 15:16
12
לצפיה ב-'קבוצה טיפולית ללא מטרות רווח'
קבוצה טיפולית ללא מטרות רווח
12/03/2017 | 12:59
99
בחודש הקרוב תפתח בתל-אביב קבוצת טיפול, שיחה וחקירה ברוח
הבודהיזם והדהרמה.
הקבוצה מיועדת לסובלים מסימפטומים פיזיים שונים הגורמים למצוקה נפשית
ופוגעים באיכות החיים.
במסגרת הקבוצה נחקור ונתרגל דרכי התמודדות עם הסימפטומים, ועם
תופעות נפשיות / רגשיות הנלוות אליהם (כמו לחץ, דאגה, חרדה ודכאון.)
הקבוצה תתנהל באוירה של שיתוף ותמיכה הדדית, וסודיות המשתתפים
בה מובטחת.
נפגש אחת לשבועיים ביום חמישי, החל מה-23.3.17 בין 19:30 ל-21:00
בשדרות סמאטס 14 ת"א. כמות המשתתפים מוגבלת.
ההשתתפות בקבוצה כרוכה בעלות סמלית של  ₪ 100 לחודש, ללא
התחייבות לחודשים נוספים.
את הקבוצה ינחו:
אורן להק, פסיכולוג רפואי מומחה-מדריך, מנהל 'מרפאה פסיכולוגית'
בן וינשטיין, סטודנט לפסיכולוגיה
לפרטים והרשמה – ben.weinshtein@gmail.com
לצפיה ב-'חוגגת 7 שנים'
חוגגת 7 שנים
12/03/2017 | 00:18
1
104
7 שנים למשבר שהרס את חיי
7 שנים של סבל
7 שנים של בושה ותחושה שנפלטתי "מחוץ למחנה"
שנים של בדידות, כעס, דיכאון ואות קין מדומת שמודבקת לך למצח
ובעיקר כאלה שלצערי, אני עדיין לא מרגישה שקידמו אותי לאנשהו
אני מאמינה שאנשים לא סתם עוברים קשיים בחיים
ושהקב"ה מעביר אותנו את הנסיונות האלה, כדי שבסופו של דבר, נלמד דבר או שניים על עצמנו, על החיים ונהיה אנשים טובים ומתוקנים יותר
אני כותבת את זה ויודעת לדקלם זאת יפה מאד
אבל..בפועל, זה הכל בלה-בלה-בלה מבחינתי
אני כועסת (כבר לא יודעת על מי לכעוס למען השם) 
מרגישה מבוזה
מושפלת
מאוכזבת
והכי באסה ש...לא באמת אפשר לתקן את זה
רק להמשיך הלאה
ולדעת שחלק מאד גדול של מה שעברתי זה "הכל בראש" כמו שאומרים
לצפצף על מה שאנשים אולי חושבים/אומרים עליי (הגעתי למסקנה שבגדול אני לא באמת מעניינת מישהו אז זה ממש בקטנה רוב העניינים האלה)
אני כבר פחות ופחות מתרפקת על "מה היה יכול להיות אילו לא הייתי עוברת את המשבר הזה/לא מכירה את הבחור הזה"
פחות מתבאסת על כמה חברויות נהרסו בדרך, כמה חתונות ואירועים הפסדתי, כמה רגעים בהם יכלתי לצחוק ולשמוח ובפועל הייתי נורא מדוכאת
פשוט מבינה כבר שחבל על החיים האלה, וכמו שאומרים אין אבידה כאבידת הזמן...כל רגע שעובר לא חוזר
מזה שנים רבות שאני מרגישה סוף סוף שהתבגרתי, הופ- אני כבר לא ילדה..וזה קרה בשניה אחת, מה שלא קרה כל השנים האלה
זה כאילו שיש איזשהיא משבצת ריקה אבל מלאה...בכאב בעיקר
זה שאני כבר לא ילדה, לא מעציב אותי...רק מעורר אותי לחיים
לכך שבאמת יש תכלית ומטרה, יש משימות ושאיפות בדרך שהייתי רוצה לממש
וזה שהשאיפות לא התממשו עד עכשיוו...עדיין לא אומר שזה לא יקרה בעתיד
ולא, אני לא מדברת רק על זוגיות ומשפחה..למרות שזו אחת השאיפות המרכזיות בהחלט
למרות כל עניין הסטיגמה והמחלה/בעיה/איך שלא תקראו לזה
אני יודעת מה מגיע לי ומה אני (יכולה להיות) שווה..- עניין של פיתוח אישיות ו"עמוד שדרה" וגם להחזיר את הבטחון האבוד
לא מוכנה להתפשר על כל זוגיות שלא תהיה רק בכדי להתחתן
היום, זמן קריאת מגילה, אני יושבת בין כל אותם אנשי הישוב (בו גדלתי)
זוכרת איך חלקם הסתכלו עליי ברחמים
ואיך חלקם ניסו לעזור
איך חלקם התעלמו
נוכח היסורים שעברתי
איך חלקם ניתקו קשר
או פשוט המשיכו הלאה...
ואיכשהוא, זה כבר פחות כואב לי
בקטע מאד לא אופייני לי, אני לאחרונה פשוט מחליטה להתכנס בתוך עצמי ולגבש לעצמי מה אני רוצה בחיים ומתי אני רוצה שזה יקרה
פתאום, באופן מוזר, אני חושבת פחות מחשבות שליליות על עצמי או על מה שאני חושבת-שאנשים חושבים עליי
אני נזכרת בכמה שהחיים קצרים, עוברים מהר, כמה ש"לא לעולם חוסן" ואף אדם שנראה לך גדול/חזק לא יהיה כזה לנצח..
נותר לי רק להישען על השם, להתפלל אליו ולעשות את ההשתדלות שלי תוך קבלת החלטות טובות ונכונות לפעול על פיהן..
זהו הפורים השביעי שלי, ברצף, שאני לא באמת שמחה
שכל חיוך הוא חיצוני לחלוטין
אבל....הפורים הזה רק התחיל 
וכולי תקוה, נותנת לו צ'אנס להמשיך ושהחיוך יחלחל גם פנימה
פעם אהבתי את פורים
היום זה מזכיר לי כמה סבל עברתי ועוברת, אבל אני מסתכלת על זה יותר בבגרות, למזלי.
החלטתי לעשות רשימה של מטרות/חלומות לשנים הקרובות
בהצלחה לי ולכולכם
בתקוה לעתיד טוב יותר בגלוי הנראה לעין
ושהכל יתהפך לטובה...בברכת חג שמח
 
 
 
 
לצפיה ב-'כל הכבוד !! '
כל הכבוד !!
12/03/2017 | 10:31
20
לצפיה ב-'זקוק למתנדב '
זקוק למתנדב
11/03/2017 | 10:58
6
144
אני מעוניין לכרות את ראשי בעזרת גרזן, זקוק למתנדב, תודה. 
 
לצפיה ב-'אנחנו פה איתך...'
אנחנו פה איתך...
11/03/2017 | 15:10
4
78
שלום איש יקר, 
 
אני שומעת שאתה במצוקה קשה מנשוא, עד כדי כך שמוות, בצורה כה אלימה כלפי עצמך, נראה כפיתרון רצוי... 
ויחד עם זאת, יש גם קול אחר, קול שמבקש עזרה, שקורא לנו להתגייס עבורך.. קול שמצליח אולי להבין שמוות הוא פיתרון נצחי שאין ממנו דרך חזרה.. קול שמקווה שיכול להיות אחרת... קול מיטיב...
איש יקר, אנחנו פה עבורך! מוכנים להקשיב, להתמודד יחד עם הסערה ולמצוא ביחד את גלגלי ההצלה.. 
 
אנחנו פה בפורום וניתן לשלוח לנו גם מסר אישי, ובערב נמצאים גם בצ'אט האישי והאנונימי שלנו בין תשע לחצות (http://www.sahar.org.il/). 
 
שולחת חיבוק חם לבנתיים...
מחכה לך ומבקשת שתיצור איתנו קשר, כדי לא להיות לבד אל מול המצוקה הזו...
 
לצפיה ב-' '
11/03/2017 | 15:28
3
59
אין לי תחביבים, אני 24 שעות עם הסמארטפון, ויש לי עייפות וכבידות בראש כבר 8 שנים, עשיתי בדיקות לא מצאו כלום.
אני לא נהנה מלשאוף אוויר צח, מלראות מקומות יפים, מלהיות בטבע, מלראות את השקיעה, מבחינתי זה כמו להיות בחדר.
אני לא מתמקד במחשבות שליליות, מתמקד בתחביבים שלי בסמארטפון, אין לי שנאה עצמית בכלל.
לצפיה ב-'עייפות... '
עייפות...
11/03/2017 | 15:44
2
55
איש יקר, 
 
קודם כל שמחה לשמוע ממך...
אני שומעת שאתה מתוסכל כי אתה מרגיש לא מובן על ידי רופאים, שאתה מקבל עצות שלא מתאימות למה שנכון ומדוייק לך כמו ללכת לטבע ולהנות מהנוף ומהאוויר...
ובמקביל אני חושבת לעצמי כמה זה ודאי מתסכל להישאר עם עייפות וכאבים שאין להם הסבר ופיתרון.. אתה כותב שאתה מתעסק בפלאפון כל היום ושאינך מתמקד בשלילי ועם זאת אני שומעת שיש קול שאולי היה מבקש תחביבים אחרים? אולי היה מבקש אורח חיים אחר? האם משאלת המוות שביטאת היא למעשה משאלה לחיים אחרים? 
כיצד אנחנו יכולים לעזור לך ?
 
שלך,
מתנדבת סה"ר 
 
לצפיה ב-'כן, מחפש תחביבים אחרים'
כן, מחפש תחביבים אחרים
11/03/2017 | 19:06
1
66
כן, מחפש תחביבים אחרים, אבל לא מצאתי עדיין, לכן אין ממש למה לקוות.. אני פשוט מעביר את הזמן
אני לא מרגיש לא מובן על ידי רופאים, זה כנראה משהו שאין דרך למצוא אותו בבדיקות, משהו שמשקף עייפות נפשית, שמתבטאת בגוף.
לצפיה ב-'גמרא בבלי ברכות ס' ב' ונפסק בשולחן ערוך או"ח רל' ה' '
גמרא בבלי ברכות ס' ב' ונפסק בשולחן ערוך או"ח רל' ה'
13/03/2017 | 12:02
41
"לעולם יהא אדם רגיל לומר, כל מה שעושה הקב"ה, לטוב הוא עושה."
לצפיה ב-'שלום'
שלום
17/03/2017 | 13:06
15
מוות כמעט תמיד אינו רצוי. החיים מתנה חשובה ומקודשת שניתנה לעולם ולאדם ויש לשמור עליהם ולא לאבד אותם. הם מאפשרים לעשות, לחשוב ולהרגיש הרבה דברים מעניינים ויפים ולאהוב את עצמנו. לאדם יש עולם פנימי מעניין ועולם חיצוני מעניין. עם הקשיים צריך להתמודד ולא לוותר. גם כאב גופני הוא מאד קשה להתמודדות ולכן לא רצוי. אם רע לך, נשמח לדעת את הסיבה ולנסות לעזור לך כדי שלא תרצה לאבד הכול לנצח בגלל המצב, ואני מקווה שתרגיש טוב יותר.
לצפיה ב-'להיות לבד בתוך בועה הרסנית'
להיות לבד בתוך בועה הרסנית
11/03/2017 | 02:47
8
167
דמעות זולגות לי מהעינים ואני כותב בצער רב מה עבר עליי בשעה האחרונה 
בכיתי מלא על המצב שלי להיות בגיל 30 בלי כלום אפילו בריאות בקושי בלי זוגיות מי תרצה אדם שבור פיזית חלש נפשית ולא מתפקד
נתתי לעצמי מכות כדי להחליף מחשבות  ולהפסיק לדמועה
עוזר לכמה שניות וזה חוזר רק חזק יותר 
אני בודד לא אוהב לשתף את הסביבה שלי במה שעובר עליי לא יודע לבקש עזרה או לקבל גם כשנותנים 
לא מצליח לשקם את עצמי להתקדם לחיות להבנות
כל מה שאני אוהב כבר לא חל עליי ודמעות ושוב הכאבתי לעצמי שיפסיקו המחשבות שמלוות ברגש כבד  ואז נישברתי קמתי שלפתי סכין של פעם מאהרון המזכרות יצאתי מבית הוריי  דמעות לא מפסיקות ניסיתי להתקשר למישהיא שעברה איתי את התקופה האחרונה  ומבינה תמצב שלי יותר מכל אדם אחר בעולם נכון להיום והיא לא ענתה מאחר ואני מרחיק אותה ממני כי אני רוצה שהיא תהנה מהחיים וסביבי הכל אפל ואפור 
הבכי לא הפסיק חשבתי על אחי שגר בחול על  אחותי  מחוץ לעיר ואחי הקטן מחוץ לעיר ואז על האחיות שלי שיושנות  והתמלאתי כעס כי אני הולך להכאיב להם 
הצמדתי תסכין לחזה ונתתי לגוף לפול לא עבד הקפוצון משך את זה לצד ורק שריטה נישארה  מתוסכל ניסיתי לחוך וריידים הסכין לא חדה מספיק צרחתי וזרקי אותה ותבעתי בים של דמעות בכי פנימי לא משהו שאפשר להסביר חזרתי הביתה ושלפתי סכין מהמטבח הפעם עליתי לחדר ופתאום לא היה לי אומץ יותר חיפשתי דרכים אחרות בגוגל ומצאתי את הדף הזה אז פרקתי 
כי לא נירא לי שאני יספר את זה למישהו בחיי
לצפיה ב-'מה קרה לך?'
מה קרה לך?
11/03/2017 | 23:50
7
71
נשמח לשיתוף
אולי זה יקל עליך אפילו קצת
לצפיה ב-'איך לתאר מסע עינויים של כמה שנים בכמה מילים'
איך לתאר מסע עינויים של כמה שנים בכמה מילים
12/03/2017 | 00:27
6
89
כשאתה חיי אבל כבר לא ממש מרגיש בחיים
כשכל הבעיות שלי התחילו מתאונת דרכים פשוטה בעבודה אשר נחבלתי בגב התחתון וביטוח לאומי עד היום עושה לי ולא מכיר בכל הבעיות שלי או אם בכלל ללא תמיכה והבנה לא כללית ולא נעלים הבעיות מול הגופים בעקבות עורך דין רשלן שהיה לי בכל אופן
לאט לאט התחילו כאבים להחריף הפסקתי לעבוד 
חיי החברה שלי גססו החשבון בנק גם 
הרופאים לא ממש עזרו חוץ מלכור אותי לכדורים שעשו לי רק נזק פיזי ונפשי בלי לדעת אפילו מה יש לי עברתי גמילה  לבד בחדר בצורה לא נעימה כל זה אחרי שנתיים ירדתי במשקל התמכרתי לכל משכר כאבים שיש לעולם להציע  אני לא אוכל טוב סובל מעילפון לא יושן טוב כל שלוש שעות אני מתעורר עם הרגשה לא מובנת מבלבלת לא נעימה מלוות בכאבים
המחשבות התחילו להחריף אני מרגיש שזה גדול עליי
עברתי מסכת עינויים  נלחמתי בכל הכוח בכאבים הכרונים ובמחשבות היאוש 
מכרתי את כל העקרונות שדגלתי רק כדי לשרוד עוד ועוד יום עד שיום אחד כבר
הלכתי בליווי שוטרים לבית חולים פסיכטר בעיר  בגלל שהתפרצתי בבית מיאוש וההורים לא קיבלו את זה טוב אני רב עם כולם לא מקבל ביקורת או כל דבר  מלהיט אותי 
הרופא המטפל שלח אותי למיון לבדיקת רעלים מצאו קנאביס וחשיש אמרו שזה בגלל זה דיברתי עם עוד פסיכיאטרית במיון שהפנתה אותי לבריאות הנפש 
פניתי לגופים רלוונטים לא עזר בכלל לא התייחסו אפילו אמרו יחזרו אליי היו לי שני פגישות שבהם התרכז בעבר שלי ולא בהווה והסביר כי המשך טיפול יעשה דרך רופא אחר
עברו יותר חודשיים פניתי אליהם כמה פעמים בטלפון אמרו יחזרו אליי וכלום
החג שאהבתי הכי הרבה אני הכי עצוב אני רואה אנשים שרים מחייכים מתחפשים ואני נלחם עם עצמי רק כדי לאכול רק כדי לקום ללכת לנשום אוויר לצאת מהמיטה לראות שמש נלחם לא  להרוג את עצמי לפעמים זה לא מצליח ולפעמים כן אני יודע שיש בי פצצת זמן שמתקתקת אני מרגיש שהתקפים רק מחריפים
אני כבר מגיע למצב שהשטח מוכן אין לי תמונות בבית ואין לי מזכרות  השארתי מכתב מתחת למזרון 
                                   ..... וזה עוד בקצרה .........
לפחות עם יקרה לי משהו יבינו אולי למה שיבדקו לי תמחשב שלי 
לצפיה ב-'תתאזר בסבלנות'
תתאזר בסבלנות
12/03/2017 | 00:34
3
59
אני גם מתייסרת כבר כמה שנים אבל מדברים קצת שונים
הייתי מציעה לך לפנות לטיפול כמו שגם אני עושה
לצפיה ב-'חיזוק אנונמי'
חיזוק אנונמי
12/03/2017 | 00:56
2
61
תודה לך על הנכונות... אבל אני כבר לא מחפש פתרונות בכל דרך שהלכתי מצאתי קיר אני עייף חלש וללא  כוח רצון לחיים האלה ... כרגע אני לא יוצא מהבית בקושי מהחדר כדי לאכול פעם ביום .. אני מאחל לך אושר  ושעכשיו תקומי תתאפרי תתחפשי ותצאי לבלות כי אם היה לי בריאות ושקל בכיס זה מה שהייתי עושה הייתי מעסיק את עצמי בכל דרך קיימת כדי להרגיש כדי לא להקשיב למחשבות כדי לא להתעמת עם המציאות שלי  
לצפיה ב-'יש לי אבל'
יש לי אבל
12/03/2017 | 01:00
1
46
אין לי את המצב רוח לזה....
ותודה ומאחלת לך גם הרבה בריאות ושתתגבר על כל מה שעובר
לצפיה ב-'ויסות רגשי'
ויסות רגשי
12/03/2017 | 01:06
51
מצב רוח זה עניין של בריחה את בורחת אם להישאר בו או לנצח אותו כול עוד יש לך את כלים תעשי איתם משהו ...... פשוט קומי ותעשי ... ואם תקשיבי לי את עוד תודי לי 
 
לצפיה ב-'עצה חשובה'
עצה חשובה
12/03/2017 | 11:13
1
62
היי,
אני מציעה לך לפתור את העניין אחת ולתמיד- פני לעורך דין, התהליך יהיה הרבה יותר מהיר ובמיוחד במצב שאת מתארת- יקל עלייך המון. 
לצפיה ב-'בטיפול ?!'
בטיפול ?!
12/03/2017 | 20:39
42
שלוש שנים אני מנסה לטפל בזה ולא רואה שום דבר זז רק ניכנסתי לחובות ודכאונות ושוב זה במסלול חדש טיפול אחר אהי כבר מיואש 
 
לצפיה ב-'יש לי חשש לפנות לטיפול פסיכולוגי ציבורי'
יש לי חשש לפנות לטיפול פסיכולוגי ציבורי
10/03/2017 | 20:27
1
92
יש לי שאלה מאוד חשובה.. אני מבקש עזרה.

הייתי בטיפול אצל פסיכולוג במשך שנים אשר לא הייתה מקצועי וגרם לי נזק נפשי והטיפול הופסק בבת אחת ע"י ידו.

ממצב שבו הייתי מתפקד הפכתי לשבר כלי ואני מרוסק נפשית.
אני עצוב מאוד. יש לי קושי גדול בתפקוד היום יומי. קשה לי לאכול ומרגיש שעומד להקיא שאני אוכל.  אני מדוכא.
כמו כן לעיתים מחשבות על רצון לא לחיות . אני רק הולך ומדרדר
אבל אין לי שום כוונה מעשית לפגוע בעצמי.
אבל יודע שללא טיפול אני יגיד למקומות גרועים יותר.

אני זקוק ללכת למרפאה ציבורית לטיפול פסיכולוגי ושיקום.
מתנגד לטיפול תרופתי באופן מוחלט.
אני גם רוצה ללכת לפסיכיאטר לקבל אבחון וטיפול.

הבעיה היא שאני חושש ללכת לציבורי משום ששמעתי דברים לא טובים.
אני רוצה ללכת לקבל טיפול פסיכולוגי ושיקום ולא לחשוש שמא אם אני יגיד משהו אולי ינסו לפגוע בי או לאשפז אותי.
לצערי לאחר קריאת כתבות של קרן נויבך ברשת ב' אין לי כלל אמון בפסיכיאטרים אלא רק בפסיכולוגים.

כדי שאני יוכל לתת אמון במטפל ציבורי (פסיכולוג או פסיכאטר) אני חייב לדעת שאני יכול לדבר בצורה גלויה ולהציג את הבעיה שלי בלי חשש שמא ינסו לכפות עליי אשפוז או לכפות עליי טיפול.
ממש כפי שאתה הולך למטפל פרטי ויכול לדבר בצורה גלויה ופתוחה בלי חשש מפגיעה.


האם החשש שלי הוא נכון?

האם יכולים לפנות עליי טיפול או אשפוז ממה שרשמתי או שרק במידה ויש רצון מעשי וממשי לפגיעה בעצמך.


זה חשוב לי עד מאוד לדעת.. משום שזה הסיבה שאני עד כה נמנע מקבלת טיפול בציבורי.

אודה לתשובה
לצפיה ב-'relax'
relax
17/03/2017 | 03:05
16
 אם אתה מסוכן. אם יש לך תוכנית ספציפית. או מחשבה על פעולה ספציפית אובדנית. 
הם יכולים גם להחליט אם אתה נראה לא מאוזן ומסוכן. לפי התנהגות.
הקטע  עם האוכל אני לא בטוחה לגבי זה אבל נראה שזה גם בעייתי. למרות שנשמע כמו משהו שאמור להפתר מהר. 
בקיצור אל תפתח לאף אחד עד שאתה לא בקשר רציף איתו וסומך עליו.
ותבהיר שאתה לא רוצה להגיע לאישפוז, יש דרכי טיפול אחרים, כמו אישפוז יום. או רק פסיכותרפיה.. 
אם אתה לא רוצה לקחת כלום, אין מה ללכת לפסיכיאטר. זה מה שהוא עושה, דוחף תרופות. 
ואל תיפתח הכל עם פסיכולוג או פסיכיאטר עד שאתה לא מרגיש שאתה סומך עליו. עד שלא נבנה איזה קשר של אמון ותיאום ציפיות. שהציפיה שלך היא קודם כל שלא יאשפזו אותך בכפיה.
 
 
לצפיה ב-'דילמה של מחשבות'
דילמה של מחשבות
09/03/2017 | 19:53
1
104
להמשיך,
או לחכות
להכיר 
או בכלל לא לנסות
מה המציאות אומרת? אין לי מושג
 
לצפיה ב-'שלום'
שלום
10/03/2017 | 16:41
26
להשתתף במסגרות חברתיות שעוסקות בנושאים שמעניינים אותך, כמו חוגים ואוניברסיטה, ושם לפתח שיחות עם אנשים שאת אוהבת או מחבבת וכך ליצור אתם קשרים. ליצור קשרים מתוך רגש ולא באופן מלאכותי, ומי שיתאים לך יהפוך לבן זוגך.
 
 
לצפיה ב-'עבודה'
עבודה
09/03/2017 | 06:51
2
72
כל כך לא בא לי ללכת לעבודה...אוף
לצפיה ב-'אף אחד לא אוהב ללכת לעבודה'
אף אחד לא אוהב ללכת לעבודה
09/03/2017 | 15:23
42
גם העצמאים לא...

עושים את זה כי צריך לחם על השולחן. זה הגישה שלי לפחות
לצפיה ב-'שלום'
שלום
09/03/2017 | 16:30
29
עבודה צריך לעשות מתוך מחויבות ושאיפה להתקדם ולהרוויח כסף. זכרי שאם תצליחי להתקדם היטב בעבודה, יהיה לך סיפוק ותגשימי שאיפות בחיים.
 
לצפיה ב-'צריך עזרה והכוונה נפשית'
צריך עזרה והכוונה נפשית
09/03/2017 | 06:04
3
140
מה הטיפול ??! אני נולדתי עם מטען גנטי של בנאדם ביישן מאוד באופן מוגזם וקיצוני ומופנם מאוד ומסתגר ומתבודד מאוד וחיי בתוך הקופסה שלי וגם נמנע מאוד מליהמצא בתוך סיטואציות חברתיות ואירועים חברתיים ונמנע מיצירת קשרים חברתיים (אני בודד מאוד ואין לי בכלל חברים , הפעם האחרונה שהיו לי חברים הייתה בבית הספר היסודי וגם אז לא היו חברים של ממש)ונולדתי גם עם מטען של חרדה מוגזמת שכוללת חרדה חברתית , חרדה מליהמצא בסיטואציות חברתיות עד כדי הימנעות מוחלטת לצאת מהבית וללכת ברחוב בשכונה שלי ובכפר שלי מחשש שאנשים שמכירים אותי ילעגו לי ויצחקו עליי (מחשבות בראש שהתוכן שלהן הוא שכאשר אני הולך ברחוב בשכונה שלי ובכפר שלי אז אנשים שמכירים אותי כמו קרובי משפחה ושכנים ומכרים שלי ועמיתים שלי וקולגות שלי יצחקו עליי וילעגו לי בגלל האופי שלי הביישן והמופנם והמסתגר והמתבודד והחרדתי והמסתגר והרגיש מאוד (כי גם אני נולדתי עם מטען גנטי של בנאדם רגיש מאוד במיוחד לביקורת ולדחייה ולנטישה ולהערות שליליות של הזולת שהייתי מקבל בסביבה שלי בתדירות גבוהה , גם רגיש מאוד לבדיחות בין "החברה-העמיתים והקולגות" וקרובי המשפחה והשכנים והמכרים שלי )וגם מחשבות שהרגליים שלי לא מסוגלות לשאת אותי כאשר אני הולך בשכונה שלי , מחשבות אילו גרמו לי להימנעות מוחלטת לצאת מהבית במשך שנים , לצאת לשכונה שלי או להימצא באירועים חברתיים איפה שמכירים אותי אבל יש לציין שמחשבות אלו רק נוגעות לאנשים שכן מכירים אותי ולא לאנשים זרים ושכונות זרות וכפרים וערים זרות ששם כן הייתי יוצא לרחוב בלי חרדה ובלי המחשבות שהזכרתי למעלה ואילו כאשר הייתי הולך בשכונה שלי איפה שמכירים אותי הייתי נתקף בהתקף חרדה-פאניקה שכולל הזעה מרובה ורעד בכל חלקי הגוף והרגשה שאין לי מספיק אויר לנשום ובלבול ובהלה . אני גם סובל מדיכאון חריף ומשתק וחזק , אני לא אוכל לגמרי למשך ימים שלמים ושבועות-סובל מחוסר תיאבון מוחלט אני מזניח ומרשל את עצמי את ההיגיינה שלי ולא מתקלח למשך שבועות אפילו לפעמים חודש , אני נמצא בחוסר תפקוד טוטאלי ומשתק ולא יוצא מהבית , אני סובל מכעס עצום על עצמי ועל הסביבה שבה גדלתי-בגלל הביקורת והמסרים וההערות השליליות שהייתי מקבל מהסביבה הזאת- , אני מתוסכל לגמרי , אני מרגיש שאני לא שייך לסביבה שלי שבה גדלתי ומרגיש שאני מוזר כלפי הסביבה הזאת , מרגיש מבולבל ולא מאוזן , חוסר מוטיבציה מוחלט אפילו לצחצח שיניים , ריקנות קטלנית , אני מתפרץ התפרציות כעס וזעם אימפולסיביות על הסביבה שבה גדלתי , אני מרגיש נכות וכאב נפשי עצומים , האטה פסיכומוטורית , זמן תגובה ארוך מהרגיל , מרגיש חרדה קיומית חרדה מהחיים וממשמעות החיים , חרקה מקול גבוה ומרעשים ומצעקות , אני מרגיש מנודה חברתית וסובל מהפנמת סטיגמה למחלות נפש , מרגיש בדידות קטלנית , אני מסתגר ומתבודד , מרגיש רגשי נחיתות ודימוי עצמי נמוך ולא שווה ולא רגיל ולא נורמיטיבי כמו האחרים , מרגיש חוסר נפשי , סובל מסף גירוי נמוך-פתיל קצר-,אני אפילו מרגיש שאני מרותק לכיסא גלגלים מרוב הכאב הנפשי .לגבי מה שהזכרתי היו כמה אבחנות שונות מפסיכיאטרים שונים , מה שגרם לי ללכת לאיבוד לגבי האבחנה המדוייקת והטיפול המתאים ??!! האבחנות שקיבלתי הן :1. סכיזופרניה מסוג simple פשוטה . 2. סכיזופרניה paranoid . אבחנה 3 : מחלה סכיזואפקטיבית . 4.ocd עם דכאון כפול דיסתימיה עם חרדה חברתית עם הפרעת אישיות נמנעת . 5. ocd עם הפרעת אישיות סכיזוטיפלית-הפרעת אישיות מאשכול A . אני מתלבט לגבי האבחנה ולגבי הטיפול המתאים ??!! 
לצפיה ב-'נשמע שהפילו עלייך חצי מהdsm '
נשמע שהפילו עלייך חצי מהdsm
09/03/2017 | 18:40
64
זה אבחנות מרופאים שונים או מאותו אחד?

הדבר היחידי שמשותף לכולם זה הפרעת אישיות מאשכול a איפשהוא. בנוגע לטיפול זה רק הפסיכולוג והפסיכיאטר יחליטו יחד.
לצפיה ב-'מלחמה יומיומית'
מלחמה יומיומית
13/03/2017 | 23:38
17
היי דודו,
 
נשמע שההתמודדות היומיומית והחוויות שאתה עובר מאוד מורכבות, מתישות, מעיקות ומלחיצות. אני רואה שיש לך מודעות מאוד גבוהה למה שעובר עליך, למצבים שמעוררים בך חרדה, תסכול, דכאון ובדידות, ואני מבינה שהסיטואציה הזו משאירה את עולמך צר אופקים, שטוח, ושאתה לא מרוצה מכך ורוצה לשנות זאת. לצד הקושי הגדול, אני רואה בהודעה את הכוחות שלך- את המוכנות להיחשף, את התקווה למצוא טיפול שיתאים ויטיב עמך, והרצון להבין ממה בדיוק אתה סובל.
דודו יקר, אתה לא חייב להישאר בחוויה הזו ובקושי לבד. האם מישהו עוזר לך? האם אתה נמצא בטיפול?
אנחנו נשמח לשמוע יותר מה עובר עליך, ונשמח להושיט לך יד עד כמה שנוכל ולהיות לך אוזן קשבת. אם תעדיף, אתה מוזמן גם להגיע לשיחת אישית בצ'אט האנונימי שלנו, הוא פתוח מדי יום בין 21:00-00:00.
 
"אני מוחל על כבודי 
על הברכיים 
בולע את הרוק 
נושך את השפתיים 

זאת מלחמה בין טוב לטוב 
על הזכות לאהוב 
יום יום 
על השפיות על הביטחון 
יום יום"
 
לצפיה ב-'שלום'
שלום
17/03/2017 | 13:12
7
חשוב מאד לאהוב ולהעריך את עצמנו ולגרום הנאה ושמחה תמידיים לעצמנו ככל שאפשר. מצא את הדברים שיפים בך, את הדברים שאתה אוהב בחיים. עשה דברים שאתה אוהב ושמעניינים אותך. לאהבה עם אחרים אפשר להגיע בקלות באופן טבעי ע"י התנהגות של נתינת דאגה כנה ומעשים טובים וכנים. אם תהיה בטוח בעצמך, תדאג לעצמך ותאהב את עצמך, לא תצטרך לחשוש שילעגו לך. כעס מתאים לבטא כשיש לו הצדקה, אם עשו לך עוול. אחרת אולי הכי טוב לשכנע את עצמך שאין סיבה לכעוס, שאנשים בסדר אתך ואפשר להיות רגוע אתם. צריך לתת טוב לאנשים ובעיקר לאלה שאוהבים ושמחבבים, ואז החיים יותר יפים ואין הרבה עימותים מיותרים.
לצפיה ב-'מדוכאת קצת'
מדוכאת קצת
08/03/2017 | 12:51
7
116
למרות שאחרי שחויתי דיכאון אמיתי, אז אני לא רוצה להשתמש במילה הזאת לכל מצב....כדי לא להמעיט בערכה (חח;)
בכל אופן אני מתוסכלת
כן כן, אני יודעת, אנשים עוברים מלחמות, אובדן, שכול שלא נדע, צרות וייסורים רבים
ואצלי יחסית ב"ה, על פניו המצב בסדר
אבל אני לא רוצה להיות לבד יותר והחסר מורגש בכל יום יותר ויותר
האם אני משלה את עצמי? שכשתהיה לי זוגיות החסר יתמלא? 
מה דעתכם?
לצפיה ב-'היי מילי 1991'
היי מילי 1991
08/03/2017 | 16:25
1
86
זה לגמרי טבעי לא לרצות להיות לבד כל הזמן אבל תשאלי את עצמך: האם אני מוכנה לזוגיות? האם אני מוכנה להכיל, לקבל, לשתף את בן הזוג או את בת הזוג.
זה הרי קשר אחר לחלוטין מחברות או חברים.
בכל מקרה, אני מתאר לעצמי שהחסרים שלך הם אהבה, אינטימיות, מגע וזה אנושי לגמרי ככה.
לצפיה ב-'האמת ,זה מבאס'
האמת ,זה מבאס
08/03/2017 | 16:44
68
אני יודעת לפחות עלי, שכיוון שאני לא במצב הנפשי הכי טוב [וגם זה שאין לי עבודה כרגע], מונע ממני זוגיות.
במילים אחרות, המחלה גורמת לכך שאין לי זוגיות. והחיים דפוקים.
לצפיה ב-'אושר הוא הדרך '
אושר הוא הדרך
08/03/2017 | 20:52
60
מילי יקרה,
אנשים תמיד יאמרו לנו להפסיק להתלונן.. ש"יש יותר גרוע מזה".. אבל האמת היא, כל אחד והמשא שהוא סוחב על גבו, קשה ככל שיהיה.. וכל קושי הוא לגיטימי ובעל ערך.. לא משנה משקלו.. את מדברת על כך שה"לבד" מכה בך.. ומתעצם מיום ליום.. ובכנות, כולנו בטוחים שברגע שהחיסרון יתמלא נהיה מאושרים ולא נבקש יותר דבר..! אבל.. מה אם הוא יגיע, ועדיין נרגיש חסרים? מה אם לעולם לא נצליח למלא את עצמנו עד לרמה של רוויה נפשית?
יקירתי, העלית פה נקודה שרובנו ככולנו נלחמים בה במהלך חיינו.. הקושי להיות שמח ושלם בנקודה בה אתה עומד.. בלי לחכות למה שיבוא.. בלי לחשוב שרק בעתיד יכול להיות טוב..
אז מילי יקירה, לשאלתך, כן.. יכול להיות שכאשר תהיה לך זוגיות החסר יתמלא.. אבל יכול להיות שגם לא.. העניין הוא שתמיד יהיו לנו מטרות להשיג, וברגע שנשיג אותן- יצוצו חדשות אחרות.. כך נוהג העולם.. וזוהי בעצם הדרך שלך.. והדרך הזאת- היא מכלול חייך..
אז בינתיים, עד שנצליח למלא את כל משאלותינו, הרשי לי להקדיש לך את הקטע הבא, עם חיבוק חם –
אנו משכנעים את עצמנו שחיינו יהיו טובים יותר אחרי שנתחתן. אחרי שיהיו לנו ילדים.
אנו מתוסכלים כי הילדים אינם מספיק גדולים, ושנהיה מאושרים יותר כשהם יגדלו.
אחר כך אנחנו מתוסכלים כי הם מתבגרים וקשה איתם. אנו בטוחים שנהיה מאושרים יותר לאחר שהם יעברו את השלב הזה.
אנחנו אומרים לעצמנו שחיינו יהיו טובים יותר ויהיו מושלמים כשבן/בת הזוג שלנו יצליחו יותר, כשתהיה לנו מכונית טובה יותר או בית גדול יותר, כשנוכל לנסוע לנופש, כשנהיה בפנסיה.
האמת היא שאין זמן טוב יותר להיות מאושרים מ"עכשיו", אם לא עכשיו אז מתי?
החיים תמיד מלאים באתגרים ומכשולים. עדיף לקבל זאת ולהחליט להיות מאושרים בכל מקרה.
מישהו אמר פעם: "משך הרבה זמן היה נדמה לי ש"החיים האמיתיים" היו אמורים להתחיל עוד מעט, אך תמיד היה מכשול אחד. בעיה שעלי להתמודד איתה, פקס לא פתור, חוב שצריך לשלם, אז החיים היו אמורים להתחיל. עד שהבנתי שהמכשולים האלה הם הם החיים שלי".
הפרספקטיבה הזאת עזרה לי להבין שאין דרך לאושר, האושר הוא הדרך לכך, יהיה טוב אם תשמור כל רגע טוב שיש לך לבד או עם מישהו מספיק מיוחד ששווה לבלות את זמנך איתו כי תזכור, הזמן לא מחכה לאף אחד.
לכן, תפסיק לחכות עד סוף הלימודים, עד שתרד במשקל, עד שתתחתן, עד שהילדים שלך יעזבו את הבית. עד שתתגרש, עד יום שישי בערב או עד יום ראשון בבוקר, עד הקיץ, עד הסתיו, עד החורף או האביב או עד שתמות כדי להחליט שאין זמן יותר טוב להיות מאושר.
האושר הוא דרך – לא גורל.
תעבוד כאילו אתה לא זקוק לכסף,
תאהב כאילו אף פעם לא פגעו בך,
ותרקוד כאילו שאף אחד לא רואה אותך. (קריסטל בויד)
 
לצפיה ב-'דעתי'
דעתי
09/03/2017 | 11:44
32
אני חושבת שזוגיות היא לא תרופה למצוקה נפשית. בן אדם צריך להרגיש טוב עם עצמו ואז להכנס לזוגיות.
לצפיה ב-'שלום'
שלום
09/03/2017 | 16:33
22
את צריכה קודם כל לאהוב את עצמך. חשבי ובדקי מה את אוהבת, מה התכנים החשובים לך בחיים, ודרך זה פתחי לך הכרה חדשה לעצמך. אז תוכלי גם יותר בקלות לפתח אהבה עם אנשים אחרים. כשיהיה לך אופן חיים קבוע פחות או יותר, כמובן שחשוב גם שיהיו שינויים אבל כשיהיו לך עיסוקים שמעניינים אותך במיוחד ותעסקי בהם ותחשבי עליהם, יתאזן לך מצב הרוח. דרך העיסוקים שאוהבים לומדים לאהוב ולהכיר את עצמנו.
לצפיה ב-'בהחלט משלה'
בהחלט משלה
12/03/2017 | 08:33
1
18
הצעתי היא שתאלצי לצאת קצת מהקופסא והנוחות ותאלצי לפתור את הבעיות הלא סגורות במסגרת טיפול או במסגרת אחרת שבה יהיה לך מנטור מספיק מכיל כדי למלא לך חור שאת חושבת שזוגיות צריך למלא (אולי רב או קאוצ'ר).
בכל מקרה בתשובה עניינית, אי אפשר וזה אפילו מסוכן להכנס לקשר במחשבה שזה מה שיציל אותך ויגאל אותך מעצמך -שבן זוג יפתור לך בעיות לא פתורות אצלך. למען האמת זה גם לא פייר להפיל אחריות כבדה שכזו על בן אדם וצריך לקחת אחריות ולהגיד משהו בי צריך הכוונה אז אני אמצא אותה כדי למצוא את התשובות בעצמי ובכוונה אני שמה פה את המילה הכוונה. בן זוג לא כדאי לך ואת לא תרצי באמת שיכווין אותך כי אם יעשה כן, ראשית את תתייגי אותו כמענה לכל מאווויך ופסיכולוג והוא יצטרך לשאת המון אחריות וכמו כל בן אדם הוא ינסה לפסל אותך ביד היוצר.לא נראה לי שבא לך להיות בובת חוטים (ואם כן זה סיפור אחר שחייבים לפתור). שנית את תיצרי העברה פסיכולוגית שלך תראה במבט לאחור קצת כמו תסמונת שטוקהולם במקרה הטוב ותסמונת אלקטרה במקרה הרע או שתרגישי לוליטה..מי יודע..זה חתיכת רולטה; ובאותה נשימה בזמן שהוא יעצב אותך ויעזור הוא ירגיש את הנטל הרגשי ויתרחק נפשית ממך.
זה כמו שאי אפשר לצפות מילד שיפתור להורים מסוכסכים את הבעיות.

קודם פותרים את הבעיות שלך עם עצמך ומרגישים נוח בלהיות עם עצמך ורק אחר כך מוצאים בן זוג.

ככ נמאס לי מכל הבחורות האלה שסרטי דיסני נברו להם והושרשו ככ עמוק במוח שהיום כל בחורה שנייה שאני רואה ממש רוצה להיות נסיכה ולחכות שיגיע איזה "נסיך" שיהיה מושלם בהכל..די ! באמת אין אף אחד שיבוא וירפא ויאחה לב שבור ויתחתן איתך וייקח אותך על סוס לעבר השקיעה.

באמת בלב שלם, קחי תעצמך בשתי ידיים לכי תטפלי בבעיות תתגברי כבר על האפס שממילא היה נשוי עד כמה שידוע לי. תלמדי, תפתחי קריירה, תאהבי את עצמך ותמצאי מה תחומי העניין שלך. לכי אפילו תתנדבי במסגרת לקהילה פעם בשבוע במשהו. וכשתעשי את כל זה כשתתחילי לעמוד במטרות ריאליות שהצבת לעצמך תראי שאת תרגישי מצוין את תצאי מהדכאון בלי תרופות אולי ואת תחלימי תצרבי את האהבה הנכזבת תלמדי שיעור לחיים ואף פעם בשום פנים ואופן אל תהיי פילגש של אף אחד..יש כאלה שמתאים להן. לך לא!

זה בהחלט ההודעה האחרונה שלי אלייך והמסר. תתחילי לעשות משהו עם עצמך כי אם לא את עלולה להתעורר בעוד 10 שנים מעכשיו ולהיות באותה נקודה ולשאול את עצמך איך לעזעזל הגעתי לפה. רק שאז...כבר יהיה לך מאוחר מדי לעשות כל מיני דברים. תזכרי אלה השנים שאת אמורה לבנות את עצמך...לפחות הכי הרבה ובצורה משמעותית אל תבזבזי אפילו לא דקה אחת נוספת על מישהו שלא רוצה אותך. תבזבזי את הזמן על מי שכן רוצה אותך..את! על עצמך אל תבזבזי זמן אף פעם.
לצפיה ב-'תגובה חזקה מאד'
תגובה חזקה מאד
13/03/2017 | 00:36
11
שבהחלט משקפת את המחשבות והתובנות שהגעתי אליהם לאחרונה
אני רוצה לעשות רשימת מטרות, כפי שרשמתי..זה עוזר מאד
זו באמת תקופה קריטית שבה אני צריכה וחייבת לעצב את עצמי
עם כל הקושי שבדבר, יש דברים שחייבים להיעשות (וללא נקיפות מצפון)
מסתכלת סביבי ומאד רוצה לפתוח כבר דף חדש, באמת אבל
החל מהפרטים הקטנים: חדר מסודר יותר, בית מסודר ונקי יותר וכלה בסדר בחיים עצמם באופן כללי
אני מקוה מאד מאד מאד לקבל עזרה משמיים בנושא הזה
תודה לכולם על התגובות
לצפיה ב-'מחשבות שעברו '
מחשבות שעברו
08/03/2017 | 01:24
2
108
סיפרתי סיפור בגוף ראשון בסך הכל 
לפעמים אני מלקטת מחשבות או נקודות אמונה של אנשים אחרים ויוצרת מהן סיפור
אנשים אוהבים סיפורים
אני אוהבת לספר סיפורים
אנשים אוהבים את הסיפורים שלי
הבעיה שהם חושבים שמדובר בסיפורים על עצמי.
 
האם צריך הוכחה אל מול המציאות..?
האם לא ניתן להריח את הפרחים מבלי לראות אותם?
האם לא ניתן לראות כוס קפה מבלי לשתות אותו?
האם לא ניתן לשתות קפה מבלי שיודעים מי יצר אותו ומהיכן הוא מיובא?
 
ההגדרות הן
למען המגדיר
ואני מספרת למען מי שמקשיב
ויש אנשים שלא אוהבים סיפורים שנכתבו במיוחד בשבילם
מפני שהם מחפשים בהם אמת
אם הם היו רוצים אמת הם היו צריכים להשתמש בעצם ביכולותיהם
אני יכולה לשתות קפה ולתאר להם את פריחת הכלניות
אך אינני יכולה להעביר להם את החוויה 
האמת נמצאת 
לפעמים צריך להסיר את הרעש ולא להוסיף עליו בעוד פרטים
לפעמים כדי להריח את הקפה מוטב לפתוח את החלון 
לא להדליק קטורת ולהכין מאכלים ומשקאות נוספים.
אם הסיפור שהמצאתי לא מוצא חן בעיניכם
אני יכולה להמציא אחד אחר שכנראה
ימצא חן בעיניכם פחות מהראשון
אבל השאלה האמיתית היא
מדוע רוצים סיפורים
במקום את האמת
אולי יש אנשים שישתעממו או יסבלו 
אבל לפעמים מתוך השקט
יוצא הסיפור האמיתי
מתוך הסבלנות ומתוך הקבלה
האמיתית 
של מה שיש
יכול להיווצר אולי סיפור 
אמיתי
אך הוא לא בהכרח יהיה מעניין כמו זה שניתן להמציא
האם יש קוראים שיש להם סבלנות, זאת השאלה.
לצפיה ב-'משאלה לאמת נקייה'
משאלה לאמת נקייה
08/03/2017 | 22:51
1
31
בילי יקרה,
את מספרת שאנשים רק מחפשים לשמוע סיפורים.. מנסים להתחבא מאחורי תסריט כתוב של אדם אחר.. בעוד שהסיפור הכי מדויק עבורם- אלו החיים שלהם.. בסיפור המדויק הזה, הם הגיבור, הם העלילה והם גם הסוף.. נשמע שאת מאמינה שאם בנאדם יישב בשקט לכמה רגעים, יסתכל סביבו ויקשיב לעצמו- הוא יוכל ליצור סיפור.. אולי לא עם העלילה שהוא תמיד חלם עליה.. אבל הסיפור הזה- הוא שלו, ורק שלו.. על כל מה שיש בו... והאמת, כפי שאמרת, מופשטת מקישוטים ורעשים ואולי היא זו שתוכל להעביר את החוויה על הניחוחות והמראות שבה, על הטוב, היפה והמכוער... ויש בזה המון סכנה, שבלעדי אותם קישוטים יהיה פחות מעניין, או יעורר רגשות סבל...
נשמע שיש סכנה שאולי לא יאהבו את הסיפורים, אם הם גם יהיו מסופרים בגוף ראשון וגם לא יהיו מומצאים... ומצד שני יש המון סיכוי... אפשרות להעביר חוויה אותנטית, נוכחת, אמיתית...
בילי, שאלת אם יש לנו סבלנות לחכות עד שהסיפור שלנו יגיע.. אנחנו פה מוכנים לקבל את הסיפור שלך, עם כל מה שיש בו...
עד אז, שולחת לך לילה טוב ��
לצפיה ב-'אולי'
אולי
12/03/2017 | 18:42
19
האמת ניתנת לפרשנות והיא סובייקטיבית
ההגדרות של המציאות הן לא מעט בעיני המתבונן. הפרשנות הנכונה עבור כל אדם היא סובייקטיבית. מיהו הנחשב לעשיר? מהו יופי? מה נחשב קשה?
לכל אדם יש כישרונות שונים מחברו ואתגרים אחרים- בשביל אדם אחד ספונטניות היא ערך חיובי ובריא וגמישות היא הכרחית ואילו אדם אחר מעדיף דייקנות וסובל כשפרטים בתוכנית משתנים גם אם לטובתו.
שני אנשים יכולים לצפות באותו סרט ולהסיק מסקנות שונות: בעוד שאחד יחשוב כמה בר מזל הוא הגיבור הראשי אדם אחר יחמול עליו ויצטער על מזלו ה"רע" ועל כן
כדי להבין אדם אחר לפעמים יש צורך לצאת מתוך הפרשנות האישית ולהיכנס לרגע "לנעליו"
קישוטים לעיתים גם הם חלק מהאמת. להיות קשוב לאדם זה לא בהכרח לתת לו את הפידבק ה"אמיתי" אלא את הפידבק שמותאם אליו ונכון הדבר גם לגבי התוצאות - הבעיה בחוסר עניין היא רק אם הצד השני מחפש עניין
אם היתה לקורא פתיחות לקרוא הכל, גם שיעמום היה מתקבל ולא היתה בעיה
 
חוויה אותנטית תחווה כטובה רק אם הוגדרה ראשית כמטרה נדרשת
אדם שאלרגי לבוטנים יתקשה לקבל הזמנה לאכילת חטיף בוטנים כבמבה גם אם היא נחשבה טעימה מאוד! להיפך הדבר עלול לסכן את חייו. 
-אם חברתי צמחונית אני לא אזמין אותה לארוחה בשרית ולא אספר לה שמדובר ב"עגל חלב" ! עבור צמחונית איכות הבשר לא רלוונטית מבחינתה. וחוויה אותנטית ("הוא עגל טרי הבוקר נשחט ניזון אך ורק מחלב את מפסידה!") עשויה להגעיל אותה ולפגוע מאוד.
 
דוגמא נוספת הוא משל השועל והחסידה, האם החסידה שאיננה אוכלת מהמרק המוגש לה, איננה אוכלת רק מכיוון שאין היא אוהבת אותו? 
 
השאלה שהעליתי למעשה היא, האם יש אנשים שמוכנים להקשיב
גם כשאין סיפור
להסכים ולקבל, בהחלטה מודעת ומראש את מה שאין
היכן אנחנו לומדים לקבל או לאהוב את מה שאין? ומיהם אלו שמסוגלים להתמודד עם חווית החוסר אותנטיות במידה והיא שונה מחווית ה"יש" שקיימת אצלם?
 
זה ההבדל הזניח לכאורה בין לחכות עד שהסיפור יגיע ובין לחכות נקודה
בעוד שבשני המקרים מחכים על פני השטח באותה המידה, במקרה הראשון מסתכלים על השעון ומעירים ודורשים התקדמות
גם אם מינורית
במקרה השני במקום להסתכל על הדף הריק מנסים להבין ממנו על האדם שאחז בו או אוחז בו אולי עדיין
כפי שהכתוב עשוי להעיד על הכותב בין אם מדובר בסיפור אמיתי או מומצא 
אולי חוסר במילים גם הם יכולים להעיד משהו ? 
ואתם מקבלים אותי כאן עם כל מה שאני כותבת - וגם כשאני לא
זאת התחושה שלי לכל אורך הדרך (גם כשלעיתים אתם מוחקים פוסט שלדעתכם עשוי לפגוע). ואני מודה לכם מאוד על כך
 
 
 
she listened. The silence that filled the house was different too, expectant, like the pause between the intake of breath and the uttering of words
לצפיה ב-'התרחקו מלילי מץ.'
התרחקו מלילי מץ.
06/03/2017 | 19:22
70
לצפיה ב-'(ללא נושא)'
(ללא נושא)
08/03/2017 | 00:38
44

חם בפורומים של תפוז

תחרות מפלצתית עם פרסים שווים במיוחד!
תחרות מפלצתית עם...
משתפים אותנו בסיפורים בדיוניים וזוכים בכרטיסים...
תחרות מפלצתית עם פרסים שווים במיוחד!
תחרות מפלצתית עם...
משתפים אותנו בסיפורים בדיוניים וזוכים בכרטיסים...
אירוח מומחה בפורום בנושא אבטלה
אירוח מומחה בפורום...
ביום ראשון, 13.8, יתקיים אירוח בנושא אבטלה בו...
אירוח מומחה בפורום בנושא אבטלה
אירוח מומחה בפורום...
ביום ראשון, 13.8, יתקיים אירוח בנושא אבטלה בו...
בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?
בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?

בעלי מקצוע

פורום תמ
תמ"א 38 והתחדשות עירונית
פורום טיפול זוגי
רוצה להתייעץ לגבי זוגיות?
חלי שניר - פסיכולוגית קלינית ורפואית
חלי שניר

מקרא סימנים

בעלת תוכן
ללא תוכן
הודעה חדשה
הודעה נעוצה
אורח בפורום
הודעה ערוכה
מכיל תמונה
מכיל וידאו
מכיל קובץ