לגלישה באתר בגירסה המותאמת לסלולאר
| הוספת הודעה
הגדרות תצוגה

הגדרות עץ הודעות

מאפייני צפייה

הצג טקסט בתצוגה
הצג תגובות באופן
עדכן
1462214,622 עוקבים אודות עסקים

פורום תמיכה נפשית למבוגרים

עמותת סהר הוקמה במטרה להציע אוזן קשבת וכתף תומכת דרך האינטרנט - בסביבה אנונימית, אמפטית ומכילה, לאנשים השרויים במצוקה - החל מרגעי משבר זמניים, וכלה במצוקה קשה ומתמשכת עד לכדי מחשבות אובדניות. הפורומים שלנו מהווים קבוצות תמיכה מקוונות בהן ניתן לשתף ולתמוך בצורה הדדית.
פורום תמיכה נפשית למבוגרים יהיה מקום לדון בבעיות שמאפיינות אוכלוסייה מבוגרת יותר - אפשר להגיד בהכללה שמדובר בהתמודדות עם בעיות שכרוכות בלהיות אדם עצמאי, לבד, בודד אולי, בעולם שלנו. אדם שכבר לא נמצא תחת הגדרה של מי שהוא בחסות הוריו, שקובעים בשבילו איך יראה עולמו ומה יעשה בחייו, אלא הבחירות האלה הן כבר שלו בעיקר (גם אם הוא עדיין חי עם הוריו). כאן המקום להעלות סוגיות של החיים בצל ההתמודדות עם העבר, ההורים, מה שצילק את הנפש ועדיין כואב ורודף. כאן אפשר להעלות סוגיות של שחיקה ואובדן משמעות ממה ששנים ארוכות היה חלק מהחיים ונתפס כמובן מאליו. איך זה להיות הורה כשאתה עצמך נמצא במצוקה עמוקה וספקות קשים לגבי מי שאתה וערכך בעיני עצמך ובעיני אחרים. נעלה קשיים ששייכים לבדידות של הקיום בעולם הזה, הניכור שבו - ממקום של מי שהציפיות של העולם והחברה ממנו הן קשות ולא עוזרות בהכרח. נדבר על קשיים ביצירה וקיום של מערכות יחסים, על הצורך בקרבה והפחד להיפגע שפועלים בכפיפה אחת. אנו מקווים שכאן תרגישו חופשיים להעלות תכנים קשים בלי הצורך לחוס על הקוראים האחרים, בשל גילם והשלב בו הם עומדים בחייהם ושתקבלו משוב ענייני, תומך ומקבל. מותר לדבר בחופשיות על דברים שעולים במהלך ההתמודדות הקשה עם החיים, אך בכל אופן כמה סייגים -
* כאן לא מקום לשפוט ולדבר בשפה אלימה ופוגעת. כותבים והודעות בנוסח הזה ימחקו. המקום הזה יצליח רק אם תהיה כאן אוירה של תמיכה וקבלה עד כמה שניתן.
* לא יותרו כאן פרסומים.
* הפורום הזה הוא לא ספר עצות. נזהר במתן עצות ופתרונות מן המוכן, כי לכל אדם הדרך שלו בעולם הזה ואיש אינו יודע באמת מה טוב לאחר.
ומעבר לזה, דברו בחופשיות ובפתיחות. כאן נוצרת קבוצת תמיכה. בהצלחה לכולנו!

הנהלת הפורום:

אודות הפורום תמיכה נפשית למבוגרים

עמותת סהר הוקמה במטרה להציע אוזן קשבת וכתף תומכת דרך האינטרנט - בסביבה אנונימית, אמפטית ומכילה, לאנשים השרויים במצוקה - החל מרגעי משבר זמניים, וכלה במצוקה קשה ומתמשכת עד לכדי מחשבות אובדניות. הפורומים שלנו מהווים קבוצות תמיכה מקוונות בהן ניתן לשתף ולתמוך בצורה הדדית.
פורום תמיכה נפשית למבוגרים יהיה מקום לדון בבעיות שמאפיינות אוכלוסייה מבוגרת יותר - אפשר להגיד בהכללה שמדובר בהתמודדות עם בעיות שכרוכות בלהיות אדם עצמאי, לבד, בודד אולי, בעולם שלנו. אדם שכבר לא נמצא תחת הגדרה של מי שהוא בחסות הוריו, שקובעים בשבילו איך יראה עולמו ומה יעשה בחייו, אלא הבחירות האלה הן כבר שלו בעיקר (גם אם הוא עדיין חי עם הוריו). כאן המקום להעלות סוגיות של החיים בצל ההתמודדות עם העבר, ההורים, מה שצילק את הנפש ועדיין כואב ורודף. כאן אפשר להעלות סוגיות של שחיקה ואובדן משמעות ממה ששנים ארוכות היה חלק מהחיים ונתפס כמובן מאליו. איך זה להיות הורה כשאתה עצמך נמצא במצוקה עמוקה וספקות קשים לגבי מי שאתה וערכך בעיני עצמך ובעיני אחרים. נעלה קשיים ששייכים לבדידות של הקיום בעולם הזה, הניכור שבו - ממקום של מי שהציפיות של העולם והחברה ממנו הן קשות ולא עוזרות בהכרח. נדבר על קשיים ביצירה וקיום של מערכות יחסים, על הצורך בקרבה והפחד להיפגע שפועלים בכפיפה אחת. אנו מקווים שכאן תרגישו חופשיים להעלות תכנים קשים בלי הצורך לחוס על הקוראים האחרים, בשל גילם והשלב בו הם עומדים בחייהם ושתקבלו משוב ענייני, תומך ומקבל. מותר לדבר בחופשיות על דברים שעולים במהלך ההתמודדות הקשה עם החיים, אך בכל אופן כמה סייגים -
* כאן לא מקום לשפוט ולדבר בשפה אלימה ופוגעת. כותבים והודעות בנוסח הזה ימחקו. המקום הזה יצליח רק אם תהיה כאן אוירה של תמיכה וקבלה עד כמה שניתן.
* לא יותרו כאן פרסומים.
* הפורום הזה הוא לא ספר עצות. נזהר במתן עצות ופתרונות מן המוכן, כי לכל אדם הדרך שלו בעולם הזה ואיש אינו יודע באמת מה טוב לאחר.
ומעבר לזה, דברו בחופשיות ובפתיחות. כאן נוצרת קבוצת תמיכה. בהצלחה לכולנו!

לצפיה ב-' - פניה לבעלי כלבים עם הצעה לרכישת כלבם'
- פניה לבעלי כלבים עם הצעה לרכישת כלבם
04/09/2017 | 14:12
65
לצפיה ב-'שאלה לבילי ולשאר חברי הפורום'
שאלה לבילי ולשאר חברי הפורום
04/09/2017 | 00:51
2
102
אני רוצה להתפלל סליחות
יש בחור חמוד שהיה מתח מיני שנה שעברה בסליחות
גילתי שהוא גם חיפש אותי בפייס
שנה שעברה הסתכלו עליי בחורים
התארגנתי הלילה לתפילה
התלבשתי
התבשמתי
וראיתי במראה בחור שמנמן עם פנים פחות יפות משנה שעברה
אחותי ראתה אותי אמרה מעלף אבל לא יודע אם להאמין לה
אז נשארתי בבית
ובלי קשר לאותם בחורים אני רוצה להתפלל סליחות
אבל חושש שהחוסר מבטים יפגע בי
זה יגרום לי להרגיש שבאמת התבגרתי והתכערתי
וזה גם יתן לי צער על אותם שנים שכן הייתי חתיך וכן רצו אותי אבל הסתבכתי עם עצמי ולא זרמתי.. מן צער כפול


עכשיו בגלל שאני רוצה להתפלל סליחות
תוכלו לתת לי טיפים איך להתגבר אם לא יהיו מבטים ואולי גם אותו בחור לא הסתכל - איך אתמודד עם עוצמת הפגיעה? אני ממש רוצה להתפלל. תודה.
לצפיה ב-'העצה שלי - תתפלל בבית'
העצה שלי - תתפלל בבית
04/09/2017 | 11:09
49
בבית יהיו לך פחות הסחות דעת, ותוכל לזכור שהמטרה שלך היא לשוחח עם בורא עולם והתחטא לפניו, ולא לחפש מבטים מבחורים.
לצפיה ב-'היי נייק, '
היי נייק,
05/09/2017 | 19:06
51
בכלליות יש לי שתי הצעות שונות
1. בבית הכנסת לא לנסות להתגבר על הפגיעה
אם אתה יודע מראש באיזה בית כנסת הבחור מתפלל- נסה להגיע לבית כנסת אחר, במידה וזה אפשרי.
במקביל אולי כדאי שתנסה מראש לא להתבלט- להתבשם פחות וכדומה. ברגע שפחות תמשוך תשומת לב יתכן ויסתכלו עליך פחות, והדבר יקל עליך להתפלל.
 
2. במקביל אם יש לך רצון להיות בקשר עם אדם מסויים, תחשוב איך ומתי תוכל ליזום איתו קשר ולבדוק האם הוא מעוניין.  
(ולפני כל יוזמה מצידך תיקח בחשבון את האפשרות שהוא יסרב). 
לצפיה ב-''
03/09/2017 | 16:17
22
192
היי שלום,
אני לא כל כך יודעת איך להתחיל. אני כבר באמצע שנות העשרים שלי, ומתמודדת עם דיכאון מאז גיל 13. אני מרגישה קצת פחדנית לכתוב את זה, ואפילו מתביישת, כי מה זאת אומרת כל כך הרבה שנים אני סוחבת את התחושות האלו ועוד לא מצאתי את האומץ האמיתי לממש אותן. היו כל מיני ניסיונות פה ושם, אבל לא משהו שהוביל לריצה דחופה למיון. בעיקר כי אני פרקפציוניסטית ויודעת שבפעם שבה אני אחליט לעשות את זה, אני אעשה את זה באופן מושלם.
התקופה האחרונה יכולה להיראות מושלמת באופן אובייקטיבי. יש לי בן זוג שאוהב אותי מאוד, הורים שמעריצים אותי, אחים אוהבים ותומכים, התקבלתי ללימודי רפואה בכל האוניברסיטאות בארץ ויש לי הרבה חברים. רק שבפועל אף אחד לא באמת מכיר אותי. כל ההישגיות הזאת גורמת לי לתחושת ריקנות. אני מרגישה מאוד בודדה, ובעיקר כפוית טובה. כאילו מישהי אחרת הייתה יכולה לעשות הרבה יותר עם החיים שלי, מישהי קצת יותר נורמלית. אני מרגישה שאני תופסת למישהי את המקום בעצם הקיום שלי, ולמרות שאני מעריכה מאוד את האנשים שסביבי, ההערכה הזאת לא מספיקה לי בשביל לרצות להמשיך ולחיות. ואני ממשיכה, לא כי יש לי איזה רצון אמיתי עוד לחוות, עוד להיות. כי אני פשוט מפחדת. כי אולי הדרך הזאת לא מספיק טובה, כי אולי ימצאו אותי, כי מה יחשבו עלי אחר כך. אני נשארת עם תחושת מועקה וריקנות, ובוכה כל הזמן לבד, אבל מול אנשים נשארת אמיצה וחייכנית. לכאורה בן אדם מאוד חברותי, אבל בלב סובלת מכל רגע שאני ממשיכה לנשום בו. אני חושבת שזה עולם אכזר, ואנשים מתעמרים ומנצלים חולשות של אחרים, ולכן משתדלת לא להפגין חולשה לעולם. לא כלפי חוץ. היחיד שאני מצליחה להפגין כלפיו שבב ממה שאני מרגישה הוא בן הזוג שלי, אבל גם איתו אני לא נפתחת לגמרי. קשה לו עם זה, ואני מבינה אותו לגמרי. איך אפשר להמשיך להיות בזוגיות עם בחורה, לדבר איתה על חתונה וילדים, כשהיא מפגינה רצון כל כך חזק להיפרד מהעולם הזה כל הזמן. בראש שלי מהדהדת המחשבה שעדיף לו בלעדיי, להמשיך הלאה עם מישהי קצת יותר בריאה נפשית, אבל אני חלשה נורא ואוהבת אותו נורא, וזקוקה לו. אז באקט מאוד אנוכי אני משאירה אותו איתי, לא משחררת. כי הרי, גם המחשבה להתאבד היא נורא אנוכית, אני יודעת.
אני לא יודעת כל כך למה לצפות בפורום הזה, רק ניסיון נואש להתחיל לעשות משהו שבן הזוג שלי ביקש ממני ואני יודעת שלא אעשה לעולם, וזה לקבל טיפול תרופתי. מניסיוני כאחות לאחות אובדנית, כחברה לחברים אובדניים, ופשוט מתוך היכרות עם עצמי, זו דרך שאני לא רוצה ללכת בה. צחוק הגורל הוא, שאחת הדרכים שבהן אני מרגישה שאוכל למצות את עצמי כרופאה היא בתור פסיכיאטרית.
למרות כתיבת שורות אלו, ההקלה לא באה, ותחושת העצבות מורגשת מתמיד. והשנים הרבות שבהן אני מתמודדת עם אותה עצבות מוכיחות לי שהיא לא תעלם כל עוד יש בכוחי להרגיש.
לצפיה ב-'שלום'
שלום
03/09/2017 | 18:57
45
החיים מתנה נפלאה שאלוהים נתן לעולם, והעולם יפה ומכיל שלמות. אחת המטרות בקיום להתמודד עם קשיים. חיי אדם מקודשים. צריך למצוא את החלקים היפים שבחיים ולנצל אותם היטב להנאה עצמית. רווחתו האישית של האדם הסובייקט צריכה להיות הכי חשובה בחייו וקודמת לכל. עליך לאהוב את עצמך ולהשקיע בעצמך, בהנאתך ובשמחתך. אהבה נוצרה כדי שיעזרו זה לזה, ובן הזוג שלך ודאי אוהב אותך מאד ומוכן להקשיב לקשייך ולנסות לעזור לך. האדם יצור חברתי ונוטה לאהוב, לכן הישארי עם אהובייך והשקיעי בהם.
לצפיה ב-'היי איטישוק'
היי איטישוק
03/09/2017 | 20:41
63
ברוכה הבאה.
כתבת, שאת מתמודדת עם דיכאון מגיל 13- תרצי לשתף איך התמודדת? ניסית טיפולים נפשיים או אחרים? תרופות? את מרגישה דיכאון או שאובחנת כסובלת מדיכאון ע"י איש מקצוע?
כתבת שאת לא רוצה טיפול תרופתי, אך השאלה החשובה בשלב הזה היא פחות באיזו דרך טיפולית לבחור, אלא מה המטרה של הטיפול התרופתי שהציע בן הזוג?
אם המטרה היא הקלה בתחושת העצבות שתיארת, יכול להיות שיש דרכים אחרות שיעזרו לך (ובאופן עקיף גם לבן הזוג שלך), שאינן כוללות נטילת תרופות.
לצפיה ב-'כאן אפשר להוריד את המסכות '
כאן אפשר להוריד את המסכות
( לעמוד שלי בתפוז )
03/09/2017 | 22:19
3
64

היי,
כל כך הרבה כאב מלווה אותך ,מדבריך נראה שעולה פער גדול בין מה שיש בחוץ לבין מה שיש בפנים...פער ששואב אנרגיה עצומה עד שהוא מותיר אותך בלי כוחות...בפנים כואב ועצוב... וכשאת לבד את לא מפסיקה לבכות ובחוץ את עוטה מסכה שמחה שהכל בסדר...
הדיכאון המלווה אותך כצל מגיל 13 מוכר לך גם מהסביבה הקרובה ביותר :אחותך וחברים עד שאולי הוא הפך לחלק מהאישיות שלך...לחלק המוכר והבטוח ונראה שההצעה של בן זוגך לקבל טיפול תרופתי מאיימת כי את לא מכירה את עצמך בלי הדיכאון...
כל כך מעייף להסתיר הכל בפנים...לדעת שלכאורה הכל אמור להיות בסדר כי יש הורים אוהבים ובן זוג תומך והתקבלת ללימודי רפואה בכל אוניברסיטה בארץ והכל נוצץ ומלמד על יכולות גבוהות שלך ושוב פער עצום בין הבפנים לבין הבחוץ,כל ההשגים האלה מותירים בך תחושת ריקנות...לא משמחים אותך ומגבירים את הפער בין הבחוץ והבפנים...
קשה כשאין מקום בטוח בו את יכולה להרשות לעצמך להיות את  בלי מסכות, בלי הצגות כי להיות עצמך אולי משדר חולשה וכשחלשים על פי מה שנשמע מדבריך נרמסים...
כפי שציינת הקשיים שמלווים אותך שנים רבות יכולים ,כנראה,להיות בסיס טוב להתמקצעות כפסיכיאטרית שתבין היטב מה חשים מטופליה...

לתמיכה נוספת אני רוצה להזמין אותך לצ'אט בו את יכולה להתכתב באופן ישיר עם מתנדב/ת שלנו בכל ערב מתשע עד חצות, ברגעים אלה ממש...דרך האתר שלנו : http://www.sahar.org.il/ החלונית בצד שמאל בעמוד הראשי.

חשוב לי שתעדכני מה שלומך ומה החלטת לגבי הטיפול התרופתי אנחנו כאן עבורך ...לאחוז את ידך ולתמוך ,אנחנו מקבלים אותך כמו שאת וכאן את יכולה לתת לעצמך להוריד מסכות ולמצוא את המקום הבטוח להיות את!!!
מאחלת לך לילה רגוע ושקט,
מתנדבת סה"ר
 
לצפיה ב-'אני לא חושבת שאיטישוק עם מסיכות'
אני לא חושבת שאיטישוק עם מסיכות
03/09/2017 | 23:57
2
66
איטישוק כתבה שמול אנשים היא נשארת אמיצה וחייכנית, אך זו לא בהכרח מסיכה! נדרש לא מעט אומץ מצידה להחשף כך בפורום, גם אם באנונימיות ולכן היא אמיצה מאד בעיני, ואין זו כלל מסיכה.
חוסר יכולת לחוות הנאה, כפי שאיטישוק ציינה הוא לא בהכרח דיכאון. (שאלתי אותה האם הדיכאון הוא אבחנה מקצועית ועדיין לא נענתי)
להיפך, היא ציינה שהיא מרגישה עצבות, ריקנות, פחדים, אשמה- אולי הרגש קיים ובהצפה מסוימת והמסיכה גם אם קיימת איננה בהכרח למטרת הסתרה אלא הגנה על הסביבה, כמעין מכסה לסיר שימנע ממנו לגלוש.
 
אנחנו לא יודעים על המציאות של חייה, היא כתבה שהוריה מעריצים אותה- אולי היא מגוננת עליהם, אולי הם לא יכולים להכיל את העצמה הרגשית שלה?
היא כותבת באופן בוגר לגילה , אם הפרטים שבכרטיס נכונים, יש לה אחות אובדנית והיא אולי מתפקדת כסוג של הורה לאחותה, או אפילו דמות לחיקוי עבור האחות שיכולה להיפגע במידה ותחקה את הדיכאון של אחותה הנערצת, למשל. (כשהאחות במילא אובדנית זה לא בהכרח חכם לשתף אותה בדיכאון שלה).
 
לכותבת יש בן זוג אוהב, אחים אוהבים ותומכים, הורים שמעריצים אותה, ואני כלל לא בטוחה שאין לה "מקום בטוח" באופן אובייקטיבי.
ההרגשה הסובייקטיבית שלה לגבי קיומו או חוסר קיומו של מקום בטוח, אינה בהכרח מקבילה במאה אחוז למציאות.
בכל אופן מתוך המידע הנתון לא ניתן להכריע בוודאות שאין כזה. 
 
אגב, לא הייתי ממליצה לאף אדם להוריד מסיכות באופן גורף בפורום
אם כבר להסיר מסיכות- לפחות להשתדל שיהיה בצד השני איש מקצוע, אדם שיהיה מחויב למשהו כלפיה, ושיהיו סיכויים אמיתיים שיוכל לעזור.
 
אם כי, כדי להעזר בצורה אידאלית מלבד איש המקצוע במקביל נדרשת מוטיבציה להעזר גם מצידה- ובינתיים שמעתי על בן הזוג שמעוניין בטיפול תרופתי, ופחות על המטרות של איטישוק עצמה..
לצפיה ב-''
05/09/2017 | 13:15
1
55
היי, 
לשאלתך אובחנתי בגיל צעיר על ידי פסיכיאטר ובמרוצת השנים נפגשתי עם פסיכולוגים ופסיכאטרים שונים. בנוסף, חקרתי על נושא של הפרעות אישיות ומחלות נפשיות בספרות מקצועית (השגתי אותה בדרכים לא כל כך כשרות) וגם למדתי על בשרי מעצמי ומאנשים שקרובים אלי, מחוות דעת מקצועיות של פסיכיאטרים ופסיכולוגיים עלי ועל האנשים שמקיפים אותי. קראתי גם את מה שמפורסם בחוץ, על ההיסטוריה של התרופות הפסיכיאטריות, על האנטומיה של הדיכאון ועוד. אני מרותקת לנושא הזה גם מתוך עניין גרידא, וגם כדי להבין את עצמי ואת מה שאני חווה יותר טוב.
עם הזמן למדתי שאם באמת הייתי רוצה עזרה, הייתי ממשיכה בטיפול פסיכיאטרי או פסיכולוגי, הייתי משתפת פעולה עם כל מי שהיה מושיט לי יד. אבל האמת היא, שאני לא רוצה לרפא את הדיכאון, כי אני מחכה לרגע שבו הוא יספק לי את האומץ לעשות את מה שאני רוצה לעשות.  
את צודקת בהרבה דברים שכתבת, מלבד המקום הבטוח. נאלצתי מספר פעמים לשתף את ההורים שלי בתחושותיי, והתגובות נעו בין "תפסיקי לנסות להיות כמו אחותך, זה לא באמת מה שאת מרגישה" לבין "את לא חושבת שקשה לנו מספיק?". ההורים שלי מדהימים, אוהבים ותומכים, ומתמודדים עם קשיים מכל הכיוונים, לא רק מצד אחותי. אני לא רוצה לגרום להם עוד סבל, ולא רואה את הטעם בלהעציב אותם בדרך, כשבסופו של דבר היעד ישאר אותו יעד. 
ברגעים קטנים של שמחה, למשל כשאמא מפגינה את ההערכה שלה כלפיי ומרעיפה עלי אהבה, אני נאלצת לעמוד על הפער בין כל מה שמופגן כלפי הדימוי שיצרתי לעצמי, לבין כל מה שמתחולל בפנים, בידיעה שלו הייתי נחשפת המצב היה שונה. המקום הכמעט בטוח שלי, היחיד שהצליח לספק לי מנות קטנות של מה שאפשר לכנות כאושר, הוא בן זוג שלי. חשבתי הרבה על למה דווקא איתו הצלחתי לחוות תחושות כאלה, והגעתי למסקנה שזה כי הוא מכיר את הצדדים הלא טובים שלי, ובכל זאת בוחר לאהוב אותי בכל יום מחדש. זו תחושה ממלאת, ושונה. ויחד עם זאת, עדיין לא מצליחה לגרש את המחשבה שיהיה לו יותר טוב בלעדיי. 
 
תודה על תשומת הלב. 
ורק פרט קטן, itisok- It Is OK :)
לצפיה ב-'ל-It is ok- סליחה על עיוות שמך '
ל-It is ok- סליחה על עיוות שמך
05/09/2017 | 16:09
44
כתבת שבן הזוג שלך חושב שעלייך לקבל עזרה מקצועית - את יודעת מדוע? 
 
לצפיה ב-'קודם כל בהצלחה בלימודים'
קודם כל בהצלחה בלימודים
04/09/2017 | 06:10
5
61
אני חושבת שהגיוני להיות קצת בדיכי וזה במיוחד על רקע פרפקטציוניסטי כמו שאת מתארת. הכל בסדר ואת נורמטיבית לחלוטין.

מה עם שיחות דרך אגב? פסיכולוג לא פסיכיאטר.

אני כן אבל תוהה אם באמת לימודי רפואה אם כך יתאימו או שאולי כדאי לבחור משהו אחר? אחרי הכל מדובר במסגרת סופר מגה תובענית ומלחיצה במיוחד....ודרך אגב הכרתי הרבה אנשים שנגיד בראש רצו להיות רופא אחד ובסוף הלימודים בכלל בחרו התמחות אחרת לחלוטין.אז אולי לא כדאי להתקבע מראש על פסיכיאטריה..במיוחד כשאת לא מאמינה במיוחד בתרופות האלה.

הרבה בהצלחה ואת מוזמנת להשאר פה בפורום ולקבל תמיכה ובהצלחה בלימודים :-)
לצפיה ב-'הלימודים עצמם דווקא לא קשים'
הלימודים עצמם דווקא לא קשים
04/09/2017 | 07:40
2
53
העבודה יכולה להיות מלחיצה (כמובן כתלות בהתמחות)
לצפיה ב-'לא? לי נראה שהשננת אימתנית במיוחד ברפואה'
לא? לי נראה שהשננת אימתנית במיוחד ברפואה
04/09/2017 | 08:06
1
59
זה אולי לא תובעני מאוד מבחינה אינטלקטואלית, אבל רבאק - איך הם מצליחים לזכור כל כך הרבה? מעט האנטומיה שלמדתי השנה, שכללה שמות של כל מני זיזים גרמיים שנשמעים כמו קללות (יא גרייטר טורכנר אחד! חכה תקבל איזה סטילואיד פרוצס לפנים!)  ושלל מני ירקות מסורבלי שם (סטרנו-קליידו-מסטואיד מישהו?) על אחיזותיהם ופעולותיהם - שכנעו אותי שיש לחוש רחמים עמוקים כלפי אותם סטודנטים מסכנים שבנוסף לזה משננים גם כלי דם ועצבים - וזה רק במערכת השלד והתנועה, שהיא עצמה רק חלק מלימודי אנטומיה - שהפ עצמם רק חלק קטן ממערך השננת. שמות של מחלות ותסמונות, עם האיטיולוגיה והדיאגנוזה והפרוגנוזה של כל אחת? אני מניחה שגם את זה צריך, בסופו של יום (או סמסטר) לשנן? ולהבחן?
זה מלחיץ הרבה יותר מלימודים שדורשים הבנה, לדעתי...
 
לצפיה ב-'אז ככה'
אז ככה
04/09/2017 | 08:15
59
מבחינה אינטלקטואלית זה די ברור שהם לא תובעניים - יש חוסר פרופורציה זועק בין רף הקבלה לבין היכולות הנדרשות. בשונה מאוד מלימודי מתמטיקה /פיסיקה / הנדסה / מדעי המחשב.
לגבי השננת - היא רק נראית מפחידה. אתה לא נבחן על כל החומר במבחן אחד - זה מחולק. וגם הקורס שנראה לך מפחיד באנטומיה - מסתכלים על ציור בנטר מספיק פעמים וזה נכנס.
מי שרוצה לסיים כמצטיין דיקן כל שנה, בהחלט צריך להשקיע. מי שמסתפק בממוצע סביב 85 - זה הרבה יותר קל ממה שנראה לאנשים מבחוץ.
 
לצפיה ב-'אחוז התאבדויות גבוה במיוחד...'
אחוז התאבדויות גבוה במיוחד...
04/09/2017 | 12:59
1
82
בקרב רופאים. כמו גם אחוז התמכרויות לחומרים נרקוטיים.
מצד שני יש "תקדים" מפורסם של רופאה פסיכיאטרית שיש לה מחלת נפש לא קלה: קיי רדפילד ג'יימסון, ואני מניח שיש עוד עשרות שלא כתבו ספר או "יצאו מהארון".
 
לימודים הם כן מסגרת תובענית, אולי לא דורשת את אותן יכולות מנטאליות כמו מדעי המחשב, אבל המשך שלהם "מפצה" על זה.
 
 
לצפיה ב-'מעניין למה. כי יש להם גישה קלה יותר לדרכים נוחות לעשות זאת?'
מעניין למה. כי יש להם גישה קלה יותר לדרכים נוחות לעשות זאת?
04/09/2017 | 21:43
23
לצפיה ב-'היי'
היי
04/09/2017 | 13:08
4
78
טוב ענו לך פחות או יותר על הרבה דברים, אני אתמקד על הקטע התרופתי ואולי תתענייני גם לקרוא על תופעה פסיכולוגית שנקראת "סינדרום המתחזה".
 
לגבי התרופות כתבת שאת לא מאמינה בדרך הזו מנסיון של אחרים ומהכרות עם עצמך, אבל אולי תוכלי להסביר לעצמך למה, בעצם? אני חסיד של טיפול תרופתי כי לי אישית זה עזר, מנסיונות בודדים ודי מהר (אבל רק אחרי הרבה זמן שבהם גם לא הסכמתי להעזר בזה ונטלתי אותו בצורה לא סדירה). זה לא משהו שישנה את תפיסת העולם שלך, כי העולם עדיין יהיה "אכזר, ואנשים מתעמרים ומנצלים חולשות של אחרים" בראיית העולם שלך" (וכן, קצת גם במציאות עצמה) אבל זה יתן לך מרווח נשימה להתמודד עם זה, למשל באמצעות טיפול.
 
כי ראיית העולם שלך נשמעת לכאורה מאוד... הגיונית ונכונה (ואכן, יש מחקרים שמראים שאנשים דיכאוניים הם לא כל כך פסימיים כמו שהם יותר ריאליסטיים מאנשים בלי דכאון) אבל יש בה הרבה כשלים מחשבתיים, לוגיים שטיפול יוכל לשפוך עליהם אור.
 
בהצלחה!
לצפיה ב-''
05/09/2017 | 13:22
3
68
תודה רבה על הקישור! מאוד מעניין, ואני יכולה להזדהות עם הרבה מהכתוב שם. 
אני גם מעודדת הרבה מהקרובים שלי להתחיל, או להמשיך, טיפול תרופתי, ואין לי ספק שהוא יכול לעזור להרבה מאלה שמתמודדים עם הקושי הזה. אבל אני חושבת שבהרבה מקרים הוא לא יכול לבוא לבד, אלא להיות מלווה בטיפול קוגניטיבי או פסיכולוגתי מסורתי, ובעיקר עם רצון ואמונה שהמצב ישתפר. אני פשוט לא נופלת בתוך כל הקטגוריות. 
לצפיה ב-'בכיף '
בכיף
05/09/2017 | 17:55
44
זה נכון שתרופות יעילות במיוחד עם טיפול פסיכולוגי, ולפעמים בלעדיו השיפור שיכול להיות איתן הוא בר-חלוף.
 
אמונה ורצון זה דברים שהייתי קורא להם מוטיבציה, עוד משהו שתרופות ספציפית (לא רק אנטי-דכאוניים, אצלי נגיד גם ריטלין) יכולות לתת.
 
 
לצפיה ב-'אף אחד לא נופל על קטגוריה במדויק'
אף אחד לא נופל על קטגוריה במדויק
06/09/2017 | 12:02
1
41
מפליא אותי שאת חושבת שכן...הד.ס.מ מאפיין הפרעות נפשיות ולכל בן אדם יש קצת תסמינים מכל מיני מחלות נפש - נורמטיבי לחלוטין.

השאלה היא מתי ההפרעות או התסמינים הופכים לקליניים ויוצרים הפרעה לחיים תקינים - כשזה קורה אז "מאבחנים" אותך וגם אז יש כל כך הרבה מקרים שנחשבים nos שזה לא ממש משנה.

נשמע לי שאם כבר יש לך יותר תסמיני אישיות גבולית מחשיבה מאוד שטחית ממה שניכר בין השורות. דעתי האמיתית אני במקומך כנראה לא הייתי נרשמת ללימודים לוקחת שנה הפסקה מהחיים מתחיחה לעבטד ולגור לבד ולהיות רווקה כדי להחליט מה את הולכת לעשות בחיים לפני שהייתי נכנסת ללימודים תובעניים ונשארת במערכת יחסים שכנראה הרסנית כלפייך לא בגלת בן הזוג אלא בגלל שאת לא שלמה עם עצמך אז אין כל כך מקום לזוגיוץ כרגע בחייך...אבל שוב זה דעתי האישית וזה מה שאני הייתי עושה ואני זה בהחלט לא את.

חות מלאחל הצלחה ואושר ושלמות עצמית אין לי הרבה מה להגיד כל כך..
לצפיה ב-'איך הצלחת למצוא הפרעת אישיות גבולית, אפילו תסמינים? '
איך הצלחת למצוא הפרעת אישיות גבולית, אפילו תסמינים?
06/09/2017 | 12:08
11
לצפיה ב-'הי...'
הי...
06/09/2017 | 23:43
4
46
אני מצטערת לקרוא על הרגשות הקשים שאת מתמודדת איתם... קראתי, ולא ידעתי מה לכתוב לך, כי התחושות שאת מתארת מאוד מוכרות לי. גם הגיכאון, וגם ההרגשה שכאילו אני צריכה להצדיק את קיומי בעולם, שלא לגמרי בטוח שאני מספיק טובה כדי לתפוס פה מקום, כדי לכלות פה משאבים...
מה את חושבת שהיה יכול לעזור לך, להקל עליך? את מתמודדת עם דיכאון מעל עשר שנים. בכל השנים האלה בטוח היו לך תקופות יותר טובות ופחות טובות. את יכולה לנסות לחשוב מה מביא את הטובות?
אני לא הייתי ממהרת לוותר על הלימודים כמו שכתבו לך. אני חושבת שלהיפך: אם לא תהיי עסוקה בדברים חיוביים ולא תצליחי לשמור על הפאסון שאת מציגה לעולם - תשקעי בדיכאון יותר גדול.
למה את לא רוצה לנסות טיפול תרופתי אם את מאמינה בפסיכיאטריה (מספיק כדי לרצות להתמחות ולעבוד בזה...)? ומה לגבי טיפול פסיכולוגי? ניסית אי פעם?
לצפיה ב-'הערה לא קשורה לשחר -זהו זה!. קושי להכניס'
הערה לא קשורה לשחר -זהו זה!. קושי להכניס
06/09/2017 | 23:55
3
48
אויר כי את מרגישה לא ראויה ושאין לך הצדקה קיומית.
טוב בי
לצפיה ב-'המשך שחר אולי תנסי לעשות'
המשך שחר אולי תנסי לעשות
06/09/2017 | 23:57
2
39
לך רשימה של האמונות שעולות בך בנוגע ללהכיל ולקבל מהעולם שפע
ואז תעברי עליהן בטיפול או שתחשבי עליהן ותתרגלי את הנשימה שדיברנו עליה תוך כדי
לצפיה ב-'כלומר יש לך פה כמה אמונות שונות'
כלומר יש לך פה כמה אמונות שונות
06/09/2017 | 23:58
1
11
לצפיה ב-'אני לא בטויה שאני מזהה כמה אמונות שונות....'
אני לא בטויה שאני מזהה כמה אמונות שונות....
07/09/2017 | 08:15
8
לצפיה ב-'שאלה פרקטית'
שאלה פרקטית
03/09/2017 | 13:47
3
95
אני רוצה לרדת מהריספרדל.
אני רוצה שזה יהיה עם ליווי של פסיכיאטר.
אני לא רוצה את הפסיכיאטר הקודם שלי, כי יש לי ביקורת עליו.
לצערי, דעתם של ההורים שלי נחשבת בעניין כי הם אלה שיתנו את הכסף.
שאלתי את הפסיכיאטר הנ"ל לגבי טיפול דרך קופת החולים (תיאורטי מאוד, כי אימא שלי בטוחה שכל מעסיק עתידי דבר ראשון ישלח האקר לגנוב את התיק הרפואי שלי, ואי אפשר לשכנע אותה) והוא ענה שהם נותנים רק 4 פגישות בשנה. לייעוץ זה נחמד אבל טיפול זה לא.
מה ששכחתי להזכיר הוא שרק לרדת מהתרופה הזאת זה לא הכול. אני רוצה למצוא קומבינציה אחרת, אם אפשר כזאת שתכלול תרופות נגד התמכרויות לאלכוהול ולסיגריות (אם הן קיימות).
בקיצור, מה לעשות?
מקווה שהייתי קוהרנטי.
לצפיה ב-'שאלה למיזנתרופ'
שאלה למיזנתרופ
04/09/2017 | 23:24
2
46
אם הבנתי נכון, יש לך פסיכיאטר פרטי שהוריך משלמים עליו, ואתה מעוניין לעבור לפסיכיאטר אחר ולנסות שינויים תרופתיים, שיתכן וידרשו יותר ממפגש אחד להגעה לקומבינציה המתאימה לך.
אמנם יש לך אפשרות למספר מפגשים עם פסיכיאטר ללא תשלום דרך קופת החולים, אך אמא שלך מעדיפה שתפנה לפסיכיאטר לא דרך קופת החולים.
 
מהי ההעדפה הטיפולית שלך? ומה הוריך חושבים על כך?  
לצפיה ב-'מצטער על התגובה המאוחרת'
מצטער על התגובה המאוחרת
07/09/2017 | 04:17
1
25
החל מחודש מרץ אין לי פסיכיאטר. יש את הפסיכיאטר לשעבר, וכשדיברתי אתו הוא אמר שהקופה מספקת רק ייעוץ, כלומר 4 מפגשים בשנה, לא טיפול.
נדמה לי שבאותה שיחה אמרתי לו, אני מקווה שבעדינות, שאני רוצה להתחיל מחדש עם מישהו אחר. יש הרבה סיבות לכך, אבל אני לא רוצה לחשוף אותן פה.
הבעיה תהיה אם ההורים שלי לא יסכימו. אני מתכנן להגיד להם שאני רוצה פסיכיאטר חדש רק אחרי שאני אקבל מהקודם המלצה על אחד. אני לא יודע אם זה יצליח אבל בטוח שאני לא רוצה להמשיך עם המצב הנוכחי.
לצפיה ב-'בהצלחה!'
בהצלחה!
07/09/2017 | 15:41
4
לצפיה ב-'אולי אני נמשך לבנות ואני מדחיק את זה?'
אולי אני נמשך לבנות ואני מדחיק את זה?
03/09/2017 | 00:48
4
86
כשעברתי לתיכון בנים ובנות הרגשתי שנמשכתי לבנות שם והדחקתי את זה כאילו זה דבר אסור. עם הזמן מרוב שהדחקתי המשיכה ירדה והמשיכה לבנים המשיכה.
באותה תקופה בעיקר נמשכתי למראה נערי - אולי מה שהכי קרוב לאישה? משהו עדין?

אני מרגיש שאכזבתי המון אנשים. אכזבתי את ההורים שלי, אכזבתי את המשפחה מצד אבא שהתרחקתי מהם בגלל שאני מסתיר את הנטיה המינית (והם יודעים את זה מזמן זה מה שבת דודה שלי אמרה לי), אכזבתי את עצמי המון.

גם זה שאני נמשך לגברים ועדיין מפחד להפגש. החוסר ביטחון.
האכזבה להורים מתבטאת בחדר לא נקי ומסודר, בלאגן בכל מקום שהולך בבית, נטיה מינית שלא לדעתם, התנתקות גדולה יותר מהדת מבעבר שהייתי יותר קרוב לשם, בעיות נפשיות וטיפולים. אבל הם פחות מעניינים אני יותר מעניין את עצמי, מה גם שייתכן שהבעיות שלי הגיעו בחלקם מהם.

אני מרגיש רע.
אני נוסע באוטובוס ומסתכל על בחורים והלילה לשם שינוי חלק החזירו מבטים. אני נוסע ואני מפוחד - אני לא אגש, מפחד מדחיה. גם בדאנס בר לגייז וגם באפליקציית הכרויות לגייז. יש לי בעיות אסתטיות בגוף וקשיים לשנות אותם. יש לי מלא בעיות: קשיי תפקוד חמורים, בלבול בחיים, חוסר מוטיבציה, עצבות ועוד...

אני תמיד התחברתי לבנות: הקשר שלי לבנות די טוב והחיבור הוא מידיי, הרבה יותר קל לי עם בנות ואני מקבל את רוב סוגי הבנות ברוב הגילאיים והצורות בניגוד לגברים שבעיקר צעירים חמודים או יפים מעניינים אותי. מה זה אומר עליי?

אז ניסתי לפני 5 שנים לצאת לדייט עם בחורה. סגרתי את הפייסבוק , פתחתי כרטיס באתר הכרויות ונפגשתי איתה. צעירה חיילת או חיילת משוחררת כבר לא זוכר.. נפגשנו, התנשקנו. יום אחד היא אומרת לי שיש לה בית ריק ותפסתי רגליים קרות ונעלמתי לה.

שנתיים אחרי נפגשתי עם בחורה במועדון ונסעתי אליה הבייתה לסטוץ והרגשתי שזה היה פושר, אולי כי זה רק ההתחלה וזה הפעמים הראשונות עם בחורה, אולי גם ברגע שאמרה לי את גילה ירד לי ממנה. למרות שבמראה היא נראתה נורא צעירה חשבתי יותר ממני, ברגע שהבנתי שיותר גדולה לא יודע פשוט ירד לי.

אוף, למה אני כזה מתוסבך.

בתחושה שלי המון פעמים בחיים הייתי קרוב להצלחה, המון דברים היו קרובים במרחק נגיעה: בנים ובנות שרצו אותי ופחדתי ואם הייתי מתקרב אולי היה קורה משהו, בעבודה יכולתי בקלות להתקדם ולא עשיתי זאת, רק לקרוא קצת טקסטים על תחום המקצוע שרוצה להכנס אליו ולהכנס, יש כסף רק לשלם לסדנת ביטחון וכו' וכו'. בתכלס יש הכל והכל כל כך קרוב ואני נעלם.

נכון שכרגע לא בשל לעזוב את בית ההורים ההרסני, אבל ייתכן מאוד שהקושי שלי בלהתקדם בחיים נגרם מהמגורים הבעייתים איתם. בתחושה שלי המון פעמים אני במתח ועצבים וקשה לי לבצע דברים - זה לא קל שהמון פעמים ביום מרימים עליי את הקול ומשמיצים אותי במילים פוגעניות ורעות.
לצפיה ב-'הי נייק,'
הי נייק,
03/09/2017 | 13:46
1
53
אתה לא מוכרח להיות ביקורתי כל כך על עצמך. ולא תכנה את עצמך בשמות גנאי כמו 'מתוסבך'. אפשר למצוא מילים חיוביות יותר.
אחת מהן היא מורכבות, צדדים רבים שיש בך גם כשחלקם מנוגדים: אולי אתה רוצה מצד אחד לעזוב את בית ההורים למקום שבו לא ירימו עליך את הקול ויפגעו בך במילים רעות, ומצד שני אתה כמהה להסתדר עם ההורים שלך, לקבל הערכה מהם, לא לברוח.
אתה כותב שאתה יותר מעניין את עצמך, אבל מצד שני סובל מחוסר ההערכה של הוריך ושל אחרים. אולי אתה מציג משאלה שלך, להיות בלתי תלוי באחרים אך בכל זאת אתה מושפע מהם.
אתה מצד אחד נפגע משיפוטיות של הוריך או של אחרים ומצד שני נשמע שאתה מחפש הגדרות, "מה זה אומר עלי?"
יש בך חלק שמחפש מישהו שיקבע, אולי יאשר לך שאתה בסדר למרות ההערות של הוריך שחולקים עליך, לא מעריכים מספיק וכדומה.
ויש בך גם חלק אחר שלא רוצה שישפטו אותו, שלא רוצה להיות מתויג.
אתה מורכב, כמו רובינו. זה לא אוטומטית הופך אותך למתוסבך.
ויש כל מיני אפשרויות להתמודד, כפי שכתבת יש סדנאות ביטחון, טיפולים, אפשרות לעבור דירה. אולי קשה לך לבצע דברים- מכיוון שלא החלטת מה אתה רוצה להשיג, ובמקרה הזה ההיסוס שלך יכול לחסוך לך בחירה מוטעית.
ברגע שיהיה לך ברור לאן אתה רוצה להגיע יתכן ויהיו לך יותר כוחות לממש את הבחירה ולבצע תכניות שיקדמו אותך לעבר המטרה. 
ובינתיים, אם אין לך מטרה- לאן אתה ממהר?
לצפיה ב-'תודה'
תודה
04/09/2017 | 00:48
22
לצפיה ב-'שלום'
שלום
03/09/2017 | 22:26
25
מותר להתנסות במה שרוצים, אבל צריך שיהיה לך ולאחרים נוח עם זה. תוכל לנסות קשר עם בנות, אולי בכלל תגלה שאתה סטרייט ואז כל הצער על אי הצלחה עם גברים ייפסק. אם תרגיש שנוח לך עם בנות, אין סיבה שלא תעבור לזה.
 
לצפיה ב-'קבלה כמפתח לשינוי'
קבלה כמפתח לשינוי
( לעמוד שלי בתפוז )
06/09/2017 | 22:39
12

 הי נייק יקר,
נשמע שאתה מאשים את עצמך על כך שיש לך בעיות. שאתה מאכזב אנשים. שאתה מי שאתה. אתה חושב: אולי אם המשיכה לבנות לא היתה יורדת, אולי אם הייתי עוזב את הבית, אולי אם הייתי פשוט מתקדם בעבודה שלי, בלי עכבות... אולי הכל היה אחרת. ובינתים זה לא אחרת, וזה נשמע כאילו באיזשהו מקום אתה לא מקבל את הנייק שאתה. "מתוסבך", אתה קורא לעצמך. ואהבתי את תגובתה של בילי אליך, וזה שאמרה שאתה לא מתוסבך, אלא מורכב. אתה מורכב, וזה אומר ש"תוכנית ההפעלה" שלך רגישה יותר, שאתה רגיש.
חשבת, שאולי בעיות הן חלק חיוני מחיים דינמיים, משתנים, ושההאשמה העצמית שלך אינה אלא יוצרת בעיה נוספת? כתבת בהודעה אחרת שאתה רוצה לשנות את המציאות, ושגם הצלחת בכך. זה מרשים. ואולי לפעמים, בשביל לשנות, צריך לקבל? אתה מי שאתה. ולפעמים עולות שאלות לגבי מי אתה. לפעמים הזהות לא ברורה כל כך. זה נותן לך אפשרות לחקור. ויש דברים שהם לא בהכרח אתה, נושאים של ביטחון עצמי או תפקוד שאתה רוצה לשנות, וכל זה יכול להיות כיוון שנכון לך. אבל אולי, כדי לסלק את העצבות, תוכל להכיר בעצמך ולקבל את עצמך, ולא לנסות לכופף את האני שלך למה שהחברה, או הנורמה, דורשים שתהיה.
 
לצפיה ב-'וולבוטרין דחוף בבקשה'
וולבוטרין דחוף בבקשה
03/09/2017 | 00:41
3
62
היי,
בדרך כלל אני לוקח את הכדור ב-10 בבוקר, היום שחכתי ולקחתי ב-13:00 בצהריים, האם אני יכול לחזור ולקחת ב-10 בבוקר או שאני צריך לקחת ב-13:00?
קראתי באינטרנט שצריך לקחת כל 24 שעות...
 
ועוד שאלה, מותר להפסיק את השימוש ביום כיפור בתרופה? או שאסור להפסיק?
 
תודה לעונים
לצפיה ב-'מהמעט שקראתי זו עלולה להיות תרופה מסוכנת-נדרש מעקב פסיכיאטרי'
מהמעט שקראתי זו עלולה להיות תרופה מסוכנת-נדרש מעקב פסיכיאטרי
03/09/2017 | 01:12
48
זו כבר לפחות הפעם השניה החודש שאתה מזכיר את שמה של התרופה ומעולם לא שמעתי עליה וקראתי עליה מעט באתר הזה,
ומשך את תשומת ליבי המשפט הבא:
"באופן פרדוקסלי, אחת התופעות שעלולות להופיע בנטילת וולבוטרין, היא התחזקות של המחשבות האובדניות, שעשויות לאפיין גם ככה חולי דיכאון. חשוב מאוד לקבל את הטיפול התרופתי תחת מעקב פסיכיאטרי, וטיפול פסיכותרפויטי, על מנת לאתר בזמן את התחזקות האובדנות, ואף להחליף טיפול תרופתי במקרה הצורך.
 
אגב, לפי האתר הזה "יש לשמור על מרווח זמן של 24 שעות לפחות בין מנה למנה".
מצד שני במקום אחר כתוב: "אם רוצים להפסיק את נטילת התרופהיש להפחית את המינון בהדרגה כדי למנוע תסמיני גמילה קשים. אסור להפסיק את השימוש בתרופה, אלא אם הורה על כך הרופא בצורה מפורשת." (ב"איך משתמשים").
 
ובנוסף יש אזהרה שכתובה כמעט בכל מקום על התרופה הזו:
"בשבועיים הראשונים לנטילת התרופה גדל הסיכון למחשבות אובדניות - במיוחד במטופלים בני 25 ופחות. הסיבה: לרוב חולפים שבועיים (ולפעמים זמן רב יותר) עד שהתרופה מתחילה להשפיע. אם צצות מחשבות על התאבדות או על פגיעה עצמית, יש לדווח על כך לרופא המטפל. על קרובי משפחתו של המטופל לעקוב אחרי התנהגותו ולדווח לרופא המטפל על כל שינוי שיכול להעיד על החמרה במצבו הנפשי כמו דיבורים על התאבדות והתנהגות תוקפנית."
 
 
מכיוון שהתחלת לקחת את התרופה לא מזמן, ויש לך שאלות חוזרות לגבי הנטילה שלה, ומכיוון שזו תרופה שנחשבת 'קו שני' לדיכאון חמור יחסית, ויש לה תופעות לוואי שעלולות להיות קשות ומורכבות- במקרה זה, למרות שיתכן ויש כאן אנשים שהתנסו בתרופה ויכולים לספר מניסיונם, מוטב לך לפנות לפסיכיאטר ולקבל ממנו מענה, אפילו טלפוני, או מאיש מקצוע אחר שיכול לברר מול פסיכיאטר אחר.
אם כבר התחלת טיפול אתה רוצה שיעזור ולא יגרום ליותר נזק מאשר תועלת
ובשאלות החשובות שהעלית רצוי שתפנה לאיש מקצוע לדעתי.
 
אני מקווה שאתה לא מאוכזב מהתשובה שלי
תרגיש טוב.
לצפיה ב-'אלה לא שאלות לפורום'
אלה לא שאלות לפורום
03/09/2017 | 12:55
38
אתה שואל שאלות שיש להפנות לרופא המטפל.
 
בגדול מה שמכתיב את תדירות התרופה הוא הפרמקוקינטיקה שלה. כלומר באיזה קצב רמתה עולה לרמה מירבית (תלוי בקצב הספיגה והזמינות הביולוגית) ובאיזה קצב היא מתפנה מהגוף (לרוב אחרי מטבוליזם בכבד והפרשה דרך הכליות). כלומר, זה לא תלוי רק בתרופה עצמה, אלא גם בפיזיולוגיה של האדם שנוטל (למשל חולה עם אי ספיקת כליות) ולעתים גם באינטראקציה עם תרופות אחרות.
 
בנוסף , נתון חשוב הוא החלון התרפואטי של התרופה. של תרופות עם חלון צר (כגון ליתיום או דיגוקסין) היכולות להיות חסרות תועלת מחד גיסא או רעילות מאידך גיסא, ברגע שיוצאים מהחלון.
 
בקיצור- פנה לרופא שרשם לך את התרופה או לרופא המשפחה שלך (אשר צריך להכיר את התמונה הרפואית הכוללת לגביך)
 
לצפיה ב-'לא ככ משנה השעה'
לא ככ משנה השעה
03/09/2017 | 13:38
38
כן חשוב לקחת כל יום גם בכיפור.
יכול לחזור לקחת ב10 כרגיל.
לצפיה ב-'טריגר דכאון שבת'
טריגר דכאון שבת
02/09/2017 | 08:16
7
107
סתם בדאון בהתקף שוב אין לי כוח לחיים האלה וכל זה. מבאס ולא ממש בא לי לעשות היום כלום. רק לישון ולקוות שזה יעבור.

לצפיה ב-'הי שמי'
הי שמי
02/09/2017 | 14:50
52
תרגישי טוב. זה יעבור לפעמים טוב לישון קצת.
מחר יום חדש
לצפיה ב-'שלום'
שלום
02/09/2017 | 15:40
33
לפעמים לא מתחשק לעשות דברים ואפשר לנוח ולהירגע מעמל היום. אפשר גם לחשוב על דברים שאוהבים, ואפשר בחלק מהזמן לעשות דברים שאוהבים. החיים יפים וכדאי לנצל אותם בתבונה.
 
לצפיה ב-'מחכים לך הערב בצ'אט אם תרצה... '
מחכים לך הערב בצ'אט אם תרצה...
( לעמוד שלי בתפוז )
02/09/2017 | 16:36
34
היי שמי יקר, 
 
אני שומעת שזה יום בו אתה מרגיש מותש, מרוקן מאנרגיות, ואולי זקוק למישהו שיהיה פה להחזיק ביחד את התקווה, אנחנו תמיד כאן עבורך, ומזמינה אותך לבוא לשתף קצת יותר בצ'אט הערב החל מתשע. 
 
לבנתיים שולחת חיבוק מחזק, 
שלך,
מתנדבת סה"ר 
לצפיה ב-'היי שיימי'
היי שיימי
02/09/2017 | 16:59
67
מכיר את זה מקרוב. כמו שאת מבינה בעצמך, אין הרבה מה לעשות בשלב הזה, רק לנסות לישון ולחכות שזה יעבור... שיהיה בהצלחה עם זה! שולח לך חיבוק וירטואלי.
לצפיה ב-'מקווה שאת כבר מרגישה יותר טוב...'
מקווה שאת כבר מרגישה יותר טוב...
02/09/2017 | 20:19
6
לצפיה ב-'שיימי,'
שיימי,
02/09/2017 | 23:55
47
אני מקווה שאת מרגישה יותר טוב. מקווה שהשבוע ימלא אותך כוחות חיוביים והרגשה טובה.
 
לצפיה ב-'עדכון הכל בסדר'
עדכון הכל בסדר
06/09/2017 | 14:07
24
תודה על העזרה.

מה שנקרא ברוך בורא פרי הבנזו...;-)
לצפיה ב-'אני נלחם כי אני לא רוצה להשלים'
אני נלחם כי אני לא רוצה להשלים
31/08/2017 | 22:48
10
130
שנים שגברים רצו אותי ושנים שפחדתי להפגש למין
היו פה ושם סטוצים ממועדונים
ובמקרים נדירים פגישות מאתרי הכרויות
אבל לרוב פחדתי
אני לא יודע אם הפחד הוא בגלל דימוי גוף נמוך או משהו עמוק יותר או דחיה או שלושתם ביחד. ונמאס לי.
אז תגידו לי ללכת לטיפול...
כבר שלמתי על פגישות שלא הגעתי בגלל קשיי התפקוד החמורים שלי איני מגיע לפגישות וכשמגיע זה באיחור רציני שלא נשאר הרבה זמן לשיחה.

אני לא יודע מה פאקינג הבעיה איתי.. ונמאס לי מעצמי.
העצבות היא על הדימוי הנמוך, התלות במגורים עם ההורים, הפחדים להתקדם בחיים, תחושת ההחמצה הגדולה בחיים ובאמת שניסתי לפרוץ אותה כל השנים האלו ועוד ועוד.

עצוב לי..
ויש עוד הרבה בעיות.
ויש גם שאיפות ורצונות להתקדם
והכל כל כך איטי אצלי
ואני כבר נהיה גדול...

לצפיה ב-'נאחזים'
נאחזים
01/09/2017 | 11:42
7
48
אתה נלחם ולא רוצה להשלים עם הגיל וההתבגרות והעובדה שכולנו משתנים, גם אתה.
פילוסוף נלחם ולא רוצה להשלים עם כך שאנשים לא מבינים ולא מנסים להבין את צורת התקשורת שהוא דבק בה.
אני לא רוצה להשלים עם זה שאת מה שלא היה בילדותי - כבר לא אוכל לקבל בחיים האלה. לא בצורה ההיא. שזה מקום פצוע שלא יחזור כבר להיות רקמה חיונית ובריאה.
ויש כאלה שלא מוכנים לקבל שחברה מסויימת או בן זוג מסויים כבר לא זמינים להם. או שאנשים מסויימים לא מתיייסים אליהם בדרך רצויה מסויימת...
אני מניחה שלרבים מאיתנו יש התעקשויות והאחזויות כאלה. וזה ללכת נגד המציאות ראש בראש. שום דבר טוב לא יוכל לצאת מזה. רק פציעה חוזרת ונשנית. אתה לא רואה שכולנו תקועים?
שכל עוד לא נרפה שום דבר חדש לא יצמח במקום הזה, רק יעברו עוד שנים?
ואני שואלת את עצמי - אז מה אפשר לעשות? איך בכל זאת אפשר לקבל את מה שאנחנו כל כך נלחמים שלא לקבל? איך לוותר ולשחרר באמת את האובססיה, ועדיין להרגיש שהחיים עשויים להיות שווים, ומשהו טוב עוד עשוי לקרות בהם? לא המשהו הטוב הזה. אחר. איך להפתח לקבל גם טוב אחר, שהוא לא הטוב ההוא שרצינו, ושהמציאות לא מאפשרת.
מחשבות....


לצפיה ב-'שחרית'
שחרית
02/09/2017 | 05:19
6
26
אפשר להאחז אבל גם בדברים חיוביים...
להאחז בתקווה, בסיפורים בדמויות ובחלומות כל דבר שנותן דוגמא אישית שרוצים לחקות וליישם בחיים. היכולת להאחז היא מופלאה באפיקים הנכונים.
תחשבי על האחזות באופטימיות אינסופית . אחיזה אינה רק במוחשי גם בדימיון
כוח יצירה גדול מאוד.
:)
לצפיה ב-'שחר אני עושה הפסקה מפורומים בי'
שחר אני עושה הפסקה מפורומים בי
02/09/2017 | 05:19
1
12
לצפיה ב-'זה בסדר, סומכת עליך שתחזרי '
זה בסדר, סומכת עליך שתחזרי
02/09/2017 | 20:17
9
לצפיה ב-'לא לזה התכוונתי'
לא לזה התכוונתי
02/09/2017 | 20:16
3
28
התכוונתי להיאחזות מתוך פחד. לאי היכולת לשחרר משהו (לא ל*בחירה* שלא לשחרר משהו כי הוא מעשיר את חיי. שעל זההאת כתבת). אני חושבת שאפשר לזהות את זה אצל הרבה מהכותבים פה: חוסר נכונות לקבל את המציאות כמו שהיא ולהניח לה להיות בלי "לריב" איתה...
לצפיה ב-'העניין שאם רבים עם המציאות - אפשר לנצח אותה ולהגשים חלומות'
העניין שאם רבים עם המציאות - אפשר לנצח אותה ולהגשים חלומות
04/09/2017 | 00:01
2
17
אם בגיל 23 הייתי משלים עם השומן - הייתי נשאר שמן שדוחים אותו.
בגלל שמגיל 20.5 עד גיל 23 סבלתי ולא ידעתי להפטר מהשומן, בסוף חטפתי ג'ננה ובעזרת חבר שהוא מרצה בארגון לבריאות הצלחתי להשיל 20 ק"ג וכמויות הפנויות אליי הייתה גבוהה והיחס היה אחר.
לכן אני חושב שכן צריך "לריב" עם המציאות כדי לשנות אותה. אני מאמין שאפשר לשנות את המציאות.
לצפיה ב-'לשנות משהו במציאות שהוא אכן בר שינוי - זה לא לריב איתה.'
לשנות משהו במציאות שהוא אכן בר שינוי - זה לא לריב איתה.
04/09/2017 | 07:42
1
23
זה לפעול בתוכה.
לריב עם המציאות זה לא לקבל את מה שאין בידך לשנות. למשל, תהליכי התבגרות והזדקנות. או למשל, עצם עובדת הגיל הכרונולוגי שלך. וכו'.
לצפיה ב-'אמממ'
אמממ
05/09/2017 | 01:15
24
אני מאמין שאפשר לשנות תהליכי התבגרות והזדקנות. אפשר לעכב ואפילו אפשר להצעיר. פשוט כרגע התנאים שאני נמצא בהם מקשים עליי.
לגבי גיל כרנולוגי, זה באמת משהו שפחות משלים, כמעט לרוב האנשים אני משקר בגילי וזה היה ככה מאז שהייתי בן 18. כבר בגיל 18 שקרתי והורדתי בגיל!!!
לצפיה ב-'שינויים גדולים מתחילים בצעד קטן...'
שינויים גדולים מתחילים בצעד קטן...
( לעמוד שלי בתפוז )
01/09/2017 | 13:20
30
נשמע שיש הרבה נושאים שמעסיקים אותך בחייך ואני בטוחה שההתמודדות היומיומית עימם היא מאוד מתסכלת. הפחד מהדחייה,  ממישהו שייכנס לחייך, שבאמת יראה אותך ושאולי יחליט לעזוב, נשמע שהוא משתלט ואתה ממש מרגיש שהוא חוסם אותך...
הפחד הוא כמו חומה שאתה לא מצליח לפרוץ, מונע ממך להתקדם.
אתה כותב שאתה נלחם ובאמת שומעים את הלחימה הזו, את הרצון שלך לצאת מהמקום שאתה נמצא בו, להתגבר על הפחדים ועל החששות ולהתקדם לעבר החלומות שלך.
אתה עושה צעדים קטנים, אך אני מבינה שעבורך הם מרגישים איטיים מדי, לא מקדמים מספיק. נשמע שאתה תולה את האשמה לכך בעצמך, בקשיי התפקוד שלך...
יקירי, כל שינוי הוא תהליך וכל תהליך לוקח זמן ומתקדם לאט ובצעדים קטנים. ייתכן שאז עולה החשש,שהזמן עובר והדברים לא משתנים, כמו בשעון חול שיורד ויורד ובוהים בו, מתרכזים ברגע שבו הוא ייגמר..
אני מזמינה אותך לבוא ולשתף בתסכול, בפחדים וגם בצעדים הקטנים שאתה עושה.
אנחנו נמצאים בצ'אט באתר של סה"ר (סיוע והקשבה ברשת), כל ערב בין תשע לחצות. אם תרצה נשמח להיות אתך שם.
לצפיה ב-'שלום'
שלום
01/09/2017 | 14:16
26
הפגן ביטחון עצמי והצג בחברה את התכונות החזקות והטובות שבך, ואז יהיה לך יותר קל חברתית.
 
לצפיה ב-'היום אני מרגיש'
היום אני מרגיש
31/08/2017 | 20:18
2
90
שכמעט הגעתי לשלמות רוחנית שאולי תאפשר לי להפוך למושלם ולשפר את העולם. ההתעניינות בתחביבים עובדת, והחונך שלי אמר לי שלא מסוכן להגיד "אתה יכול להבין שאין לי" כי זו רק צורת ניסוח אחרת.
לצפיה ב-'נשמע לי תחילתו של שינוי גדול'
נשמע לי תחילתו של שינוי גדול
02/09/2017 | 23:44
1
39
אני שמחה לראות שמצבך הרגשי משתפר !
לצפיה ב-'תודה מצבי הרגשי בסדר '
תודה מצבי הרגשי בסדר
03/09/2017 | 14:43
35
אני בעיקר שואף להגיע לרמות רוחניות נעלות יותר, ואני נלחם על הרוחניות.
 
לצפיה ב-'הצ׳אט לא עובד '
הצ׳אט לא עובד
30/08/2017 | 21:21
2
94
היי... רק רציתי לעדכן שהצ׳אט לא עובד כרגע (מיד נזרקים להשארת הודעה), וכך גם היה בפעם אחרת שניסיתי בעבר, גם ביום רביעי בין 21:00-00:00. תוכלו בבקשה לעדכן באיזשהו עמוד מתי הצ׳אט פעיל ומתי לא, אם יש שינויים?
בהערכה גדולה ובתודה 
לצפיה ב-' מתנצלים על אי הנעימות...'
מתנצלים על אי הנעימות...
( לעמוד שלי בתפוז )
31/08/2017 | 11:28
1
56
הצ'אט פעיל כל ערב בין תשע לחצות, חוץ מיום שישי. אנחנו מנסים לברר מה הבעיה בשלה קיבלת ישר את ההודעה ונעדכן..
 
שוב ממש מתנצלים
 
צוות סה"ר
לצפיה ב-'תודה!'
תודה!
01/09/2017 | 16:40
60
שלחתי לכם עוד כמה פרטים טכניים על התקלה בפרטי, אולי זה יעזור.
תודה רבה על ההיענות ובעיקר תודה שאתם פה!
לצפיה ב-'האדם מתכנן תוכניות ואלוהים צוחק,איזה יום זה היה .'
האדם מתכנן תוכניות ואלוהים צוחק,איזה יום זה היה .
29/08/2017 | 22:54
10
112

חשבתי שזה הולך להיות שבוע מאד עמוס מבחינת עבודה,

אבל מאתמול לפתע הייתה לי נפיחות בפנים ,קשור לשיניים.

היום הלכתי לתור שנקבע מראש ,והתעלפתי במרפאת

שיניים,מעולם לא התעלפתי באף מקום.

ונכון שאני תמיד בלחץ במרפאת השיניים,אבל מעולם לא

התעלפתי שם . בגלל הנפיחות הרופאה היום לא עשתה כלום

רשמה לי אנטיביוטיקה,ירדנו ביחד לקבלה ,פתאום

אני מרגישה שנעצמות לי העיניים כאילו אני נרדמת

אחריי פקחתי את העיניים וכולם מעליי,הרופאה מחזיקה

לי את היד ,ושמה לי מטלית למה על המצח,ולא הבנתי

בהתחלה,כאילו קמים משינה,"התעלפת" ,הזמינו מד"א,

מזל שלא היו מטופלים אחרים שם ,אחריי,לא נסעתי למיון

אלא לקחתי מונית לרופאת משפחה.

מזל גם שאבא שלי בארץ,דיברתי איתו עוד במרפאת שיניים

הרופאה הביאה לי את הנייד,היא חייגה אליו דיברה איתו

ואז נתנה לי אותו,הוא רצה לבוא לאסוף אותי משם ,אבל

אחריי שמד"א באו ועזרו לי לקום,ואז הושיבו אותי על כסא

הבנתי שאוכל לסוע במונית.

אבא הגיע לרופאת משפחה,משם נסענו ל"טרם" עשו לי

בדיקות. בין היתר גם בדיקת דם כמובן,יש לי בעייה שקשה

למצוא וריד,זה לא חדש,בבדיקות דם בקופה תמיד מישהי,

קוראת למישהי אחרת שמצליחה וכאן ב"טרם",אחד ,בא שני,

באה מישהי וגם וכל הזמן דקירות,התעלפתי שוב,כאשר אני

יושבת כן ? בתור מישהי שמעולם לא התעלפה,פעם שנייה,

עזרו לי ללכת בחדר והשכיבו אותי על מיטה . מזל שאבא שלי

חיכה בחוץ ולא ראה ששוב התעלפתי. (הכוונה לפעם השנייה)

כמובן שנלחצתי קצת כי בכל זאת ,פעמיים,מה קורה?

וגם הזעתי,ואחת האחיות שם אמרה לי שזאת זיעה קרה

וכנראה מלחץ .

* התוצאות של הבדיקות היו בסדר,בא הרופא ואמר שזה קרה

מלחץ/התרגשות כי כל הבדיקות בסדר..

אבא אמר לי בדרך שהוא חושב שזה גם בגלל שהגוף חלש

כי יש לי הרי נפיחות בלחי בגלל בעייה בשן ,וזה מרגיש כמו

מחלה,קצת חום ,חולשה,אז הכל ביחד (עם הלחץ שלי כמובן )

. אבא היה מקסים נסע איתי ,המתין איתי ,הסיע אותי לקנות

את האנטיביוטיקה,הביא אותי הביתה ,גם שאל האם אני

צריכה קניות מהסופר. יש לציין שהוא גם עידכן את אמא שלי

ואז כאשר היינו בטרם היא התקשרה אליו ,לשאול מה שלומי,

ואחריי היא שוב התקשרה ושאלה אותו גם היא האם אני

צריכה קניות בסופר והוא אמר לה ששאל אותי .

ובערב כמובן שהוא התקשר לשאול איך אני מרגישה,

וגם אמא שלי שלחה לי בוואטסאפ.

גם חברתי הטובה ,התעניינה,התקשרה,גם הידיד.

** וגם הרופאת שיניים התקשרה אליי אחה"צ לשאול האם

הכל בסדר ?

זה היה יום לא קל ,למעשה מאתמול והיום היה השיא .

נקווה לטוב,נחה ,גם מחר אנוח ...

ואני חשבתי שזה יהיה שבוע עמוס,ואכן אבל עמוס בצורה

שלא ציפיתי.
לצפיה ב-'לפעמים הגוף מאותת לנו שאנחנו צריכים לנוח'
לפעמים הגוף מאותת לנו שאנחנו צריכים לנוח
29/08/2017 | 23:08
1
49
לעצור את מירוץ החיים...
רפואה שלמה
לצפיה ב-'תודה '
תודה
30/08/2017 | 12:19
11
לצפיה ב-'מצטער לדעת שהרגשת רע'
מצטער לדעת שהרגשת רע
30/08/2017 | 14:10
1
38
תחושה גופנית רעה היא נזק קשה להתמודדות, ומזלנו שהרפואה היום יודעת לטפל היטב בבעיות גופניות וגם נפשיות. ודאי מפחיד להתעלף. מקווה שעכשיו את מרגישה טוב.
 
לצפיה ב-'תודה'
תודה
30/08/2017 | 21:55
11
לצפיה ב-'החיים מזמנים לנו הפתעות..'
החיים מזמנים לנו הפתעות..
( לעמוד שלי בתפוז )
31/08/2017 | 20:32
1
30
מילקי יקרה,
 
לפעמים סתם משום מקום, החיים מזמנים לנו "הפתעות" חלקן נעימות וחלקן לצערינו מאוד לא נעימות..
 
כשקראתי את מה שכתבת,יכולתי בבירור לחוש את כאבך ואת השעות הלא פשוטות שחווית.
מקווה שברגעים אילו את מרגישה יותר טוב, מחוזקת ומתאוששת.
 
שמחתי לקרא שלא היית לבד, שהיו סביבך אנשים שמאוד אכפת להם ממך ומהכאב שאת חווה.
אביך הגיע מיד, דאג לך, הסיע אותך, עזר לך בדברים הקטנים,אמך צלצלה ושאלה לשלומך, רופאת השיניים התעניינה ודאגה. חברים צלצלו...
 
כשיש לצידינו אנשים אוהבים הכאב לרוב מתפוגג מהר יותר והגוף מתחזק רק מאהבה שהוא מקבל מהסביבה.
 
מאחלת לך החלמה מהירה,תנוחי ,מירוץ החיים יחכה ..
 
שולחת לך חיבוק מלא כוחות
 
 
ממני,מתנדבת סה"ר
 
לצפיה ב-'תודה סה"ר'
תודה סה"ר
01/09/2017 | 13:02
33

גם אם אומרים במילים שאוהבים אותי זה לא

חודר פנימה.

אני מאמינה שהכאב התפוגג בגלל האנטיביוטיקה

,דווקא לא אוהבת תשומת לב כזאת להיות במרכז

ושכולם מסביבי .

הריקנות תמיד קיימת לא משנה מה .

תודה מתנדבת סה"ר על על התגובה.
לצפיה ב-'הי מילקי.'
הי מילקי.
02/09/2017 | 23:32
3
32
כאבי שיניים יכולים להיות דבר נורא ואיום
למרות החויות הקשות שעברת, התרגשתי לראות כמה לאנשים איכפת ממך
עד כמה ההורים שלך דאגו לך אמא שלך שכתבה לך בווטסאפ החברה הידיד, רופאת השיניים. לפעמים לחץ נפשי גורם ללחץ או לבעיות פיזיות 
בטיפולים ברפואה הסינית למשל מטפלים בגוף ובנפש ביחד, אולי הלחץ של העבודה גרם לך להיות רגישה יותר וזה השפיע על כך שהיית רגישה יותר פיזית? אני מסכימה עם המסקנה שלך, שלא הכל אנחנו יכולים לדעת. אבל אולי אפשר להתכונן לחוסר הוודאות שהיא במידה מסוימת -צפויה לכולנו?.
מקווה שעכשיו את מרגישה יותר טוב.
לצפיה ב-'לא לכל חוסר ודאות אפשר להתכונן '
לא לכל חוסר ודאות אפשר להתכונן
03/09/2017 | 19:38
2
22

ברור שלחץ נפשי גורם לבעיות פיזיות,

אבל נראה לי שכאן זה לא המקרה,פשוט

גנטיקה.

אני מאד מאד מקפידה על השיניים ,ואין שום סיבה

שיהיה לי דבר כזה . גם אין לחץ בעבודה הזאת;חוץ

מהלחצים הרגילים שיש לי עם אנשים בכל מקום .

במקרה הנ"ל פשוט לא הרגשתי טוב , מחר אני שוב

צריכה ללכת לשם ,אמרתי לאבא שלי שאני מרגישה

מבוכה אחריי מה שקרה ,והוא אמר שאין סיבה.

גם לא נראה לי שאתעלף שוב ,כי שללו שזה משהו לגבי

ואני גם כמה שנים שם ,ומעולם לא התעלפתי שם .(או באף

מקום ).

תודה רבה בילי,כפי שאמרתי לסה"ר ,נכון שאנשים התעניינו

זה לא חודר,זה חולף.

לא לכל אי ודאות אפשר להתכונן.

ממש תודה בילי ,נקווה לטוב ,מה עוד אפשר .

(אחריי שנוגעים בקרקעית של התהום אפשר רק לעלות)
לצפיה ב-'מילקי יקרה, החלמה מהירה וקלה!'
מילקי יקרה, החלמה מהירה וקלה!
03/09/2017 | 20:27
1
5
לצפיה ב-'תודה '
תודה
05/09/2017 | 12:58
3
לצפיה ב-'שלום לכולם'
שלום לכולם
29/08/2017 | 20:40
9
85
קודם כל למתנדבות סה"ר: תודה רבה, אתן מדהימות!

מעבר לזה, עברתי דירה השבוע, כלומר... ניסיתי לעבור.
זו פעם שלישית לפחות שאני מנסה לצאת מהבית בשנתיים האחרונות ולא כ"כ מצליח.
עכשיו אני בירושלים, בדירת שותפים שנכנסתי אליה, ואני על סף חזרה הביתה. פשוט מרגיש כ"כ רע, מלא חרדה, ולא ברור לי למה ומה קורה איתי.
אולי אני טועה ביחס לבית? אני מרגיש שם יותר בטוח מבכל מקום אחר בעולם, אבל המחשבות הטורדניות בראש שלי לא מרפות וטוענות כל הזמן שזה מסוכן. מסוכן! שאמא תנסה להשתלט לי על החיים, ושאשאר בינוני כזה לנצח. אז אני יוצא מהבית, ומתרסק, וחוזר הביתה עם עוד פחות ביטחון עצמי, ושוב.
מה לעשות? לא מגיע לי לסבול ככה. אם הייתי יודע שלסבל יש סיבה ותכלית, אולי היה לי יותר קל, אבל ככה זה פשוט סבל טהור. בלי הסבר.
אז אולי לחזור הביתה זה לא להיכנע, אולי זה טוב. ואולי אני אמצא סוף סוף איזה מסגרת נורמלית לטפל בעצמי, כי אני מרגיש כל כך רע וזה לא פייר...
ניסיתי מלא טיפולים ואמשיך לנסות כנראה, עד שמשהו יפגע בתקווה.
זקוק לתקוה.
זקוק לאהבה.
זקוק לחיבוק.
זקוק לידיעה שיש טוב בעולם איפושהו כי קר לי וחשוך לי מאוד.
תודה
לצפיה ב-'שלום'
שלום
29/08/2017 | 20:56
2
28
אין כמו בית המשפחה לתת אהבה ודאגה אמתיות ותחושת ביטחון. צריך גם להתקדם, לצאת ולאפשר יותר חופש לכולם. אימא בוודאי תשמח לדעת שיצאת ואתה חופשי ועצמאי עכשיו, אבל חשוב שתשמור אתה על קשר ויחסים טובים.  את אימא צריך לאהוב, היא אוהבת אותך. גם כשאתה בחוץ, תוכל לשמור על קשר טוב עם ההורים והמשפחה.
 
לצפיה ב-'תודה פילו'
תודה פילו
29/08/2017 | 23:09
1
12
לצפיה ב-'שמחתי לעזור לך'
שמחתי לעזור לך
30/08/2017 | 13:57
4
לצפיה ב-''
29/08/2017 | 21:56
3
38
משה, אני רוצה לחזק אותך מרחוק. גם אני לא יודעת מה משמעות הסבל ולמה אתה כל כך סובל... רק מאחלת לך שייגמר כבר... וזה באמת לא פייר!.. אבל אני כן רוצה להגיד לך כל הכבוד. כי זה בכלל לא דבר פשוט וברור מאליו שאתה אוזר את מעט הכוחות, אוזר אומץ פעם אחר פעם, ומנסה שוב ושוב להילחם על העצמאות שלך, על החירות שלך, על הקיום שלך כאדם, כאינדיבידואל. מול הכדורים, ומול ההורים, ומול הפחדים לגבי העתיד ומול מחשבות היאוש...
האומץ והמאבק שלך מעוררים השראה. ואתה תצליח אתה תמצא את מה שאתה מחפש בסוף. כי אתה לא מוותר ולא נכנע...
תחזיק מעמד! ובהצלחה!
לצפיה ב-'תודה שחר,'
תודה שחר,
29/08/2017 | 23:14
2
31
גם המאבק שלך מעורר השראה... כל אחד והמטרות שלו.
מקווה למצוא את המשמעות שאבדה לי תוך כדי מלחמות הקיום, את הילד הקטן-גדול שתמיד החזיק אותי ונתן לי כוחות. מקווה להרגיש שעדיין הוא שם בפנים מחכה... מקווה לאחות את הקרעים בנשמה. צמא לטיפול מכיל ותומך, שיאפשר לי לחשוף ולטפל ולרפא.
מקווה לסחוט לימונדה טעימה מהלימון החמוץ.
ולא להפסיד בלי קרב...
מאחל לך כל טוב, בתקווה לשינוי איכות חייך...
לצפיה ב-'תודה. כבר משתנה...'
תודה. כבר משתנה...
29/08/2017 | 23:45
1
26
למה באמת אתה לא הולך לטיפול כזה? לפסיכותרפיה? הבנתי שניסית והצאכזבת. אוקי, גם אני. אבל בשנה האחרונה ניסיתי שוב והטיפול מאוד עוזר לי. זה עניין של חיבור עם המטפל/ת, ו"לא מכל אדם זוכה חולה להתרפאות" (שו"ע יורה דעה סימן רכא סע' ד). תנסה...
לצפיה ב-'הלכתי מלא פעמים'
הלכתי מלא פעמים
30/08/2017 | 00:13
32
ברוב הפעמים פשוט לא היה חיבור, בפעמים הבודדות שכן היו מחסומים אחרים. אני לא יודע למה החיידק הנפשי שלי עמיד לאנטיביוטיקה אבל זו העובדה. מזמן הפסקתי לספור את כמות הפסיכולוגים וכד' שהייתי אצלם. זה פשוט מורכב מדי לפוסט, אבל כנראה שכשהייתי יכול להיפתח לא מצאתי את האדם המתאים, וכשמצאתי את האדם המתאים כבר לא הייתי יכול להיפתח...
אולי הפעם אני כן אוכל, ולכן אני אנסה שוב עם הפסיכולוגית שהייתי אצלה כבר מלא פעמים ואני מאוד מעריך אותה. אולי הפעם...
לצפיה ב-'הצפה חוזרת '
הצפה חוזרת
( לעמוד שלי בתפוז )
30/08/2017 | 00:38
1
30
משה היקר,
אנחנו שמחות להיות כאן בשבילך.

אני שומעת מהדברים שלך המון חרדה וכאב, ואני מבינה שהסיטואציה שאתה נמצא בה כרגע מפעילה אצלך שוב התלבטויות כואבות ודאגות שאתה כבר מכיר היטב, אולי מכיר יותר מדי.... נראה לי שאולי החזרתיות הזאת היא חלק מהקושי – שוב אתה מוצא את עצמך בתוך מעגל מוכר של מחשבות, דאגות ופחדים. נדמה לי שאתה מותש – מותש מלחוות את הכאב שוב ושוב, ומתוסכל מכך שאתה לא מרגיש שהמעגל הזה מוביל לצמיחה או שינוי חיובי... ומצד שני אולי אתה משווע לתקווה שהשינוי יבוא... אפילו שיכול להיות שקשה לראות זאת כרגע.
אני מבינה שעומדים בדרכך מכשולים רבים שמקשים עליך להאמין באפשרות לעתיד טוב יותר... נראה לי שיש בתוכך חלקים שמתעקשים לחזור ולומר לך שאתה בינוני או לא שווה, מתעקשים להתייחס לפעולות שלך במונחים של ניצחון וכניעה... אתה מוזמן להמשיך ולשתף בכל מה שעובר עליך, אנחנו כאן איתך. אולי ביחד נוכל להתחיל לראות קצת יותר את האור שבקצה במנהרה...
מבקשת לשלוח לך כוחות שיחזקו ולהיות לצידך בהתמודדות הכואבת הזו...
שולחת לך חיבוק חם,
שלך,
מתנדבת סה"ר.
לצפיה ב-'תודה.'
תודה.
30/08/2017 | 01:44
9
לצפיה ב-'לא מקנאים בה קצת?'
לא מקנאים בה קצת?
28/08/2017 | 23:57
6
99
שאקירה בת 40
20 שנה נראית אותו דבר!!!

https://www.youtube.com/watch?v=pMxJgBoosU0

אגב, רציתי לשאול אתכם, למה אני, הבחור שכתב פה פעם בפורום ועוד בחורה אחת מפורום הפסיכולוגית מדברים על שינויים פיזיים שמפריעים לנו... למה מכם בקושי שומעים ואם אתם כותבים משהו זה מקסימום דיאטה.. לא מפריע לכם השינויים שעוברים על הפנים והגוף עם השנים - לא הייתם רוצים לנסות להלחם בזה מלבד המשקל?
לצפיה ב-'זאת שאלה מעניינת'
זאת שאלה מעניינת
29/08/2017 | 02:27
49
האם לא מפריע לי שאם הזמן אני נראית פחות ופחות נערה, יותר ויותר "אישה"? האם לא מפריע לי שהשנים האלה לעולם לא יחזרו עוד? שאני מתקדמת בנהר החיים שהולך רק קדימה ולא יכולה לעצור אותו, אפילו לשניה? 
וכן, זה מפחיד. אני בהחלט מבינה אותך.
אבל אני לא אצליח לעבוד על עצמי שאם אלחם בסממנים החיצוניים של הגיל - אצליח באמת להקפיא את הזמן... לכן זה לא חשוב לי...
לצפיה ב-'לא.'
לא.
29/08/2017 | 12:05
42
להזדקן זה חלק מהחיים ומקבלת את זה בחן ואהדה.
לצפיה ב-'הם בהחלט שרים טוב'
הם בהחלט שרים טוב
29/08/2017 | 15:00
2
40
והיא גם יפה. אני שמנתי מאד מאכילה במסעדות אבל מעבר לכך אומרים לי תמיד שאני יפה וחתיך.
 
לצפיה ב-'ראית פעם איך היא נראית כשהיא מתעוררת בבוקר?'
ראית פעם איך היא נראית כשהיא מתעוררת בבוקר?
29/08/2017 | 15:46
1
51
באופן כללי צריך לקחת בעירבון מוגבל דברים שאתה רואה דרך מדיום ולפעמים גם במציאות , כי אנשים עושים שיפוצים קוסמטים.
אם אנשים צובעים שער, מזריקים בוטוקס, עושים מתיחות פנים , משתילים שער וכו'- אז כנראה שזה כן מפריע, לפחות לחלק ניכר מהאוכ'. הרי התעשייה הזאת מגלגלת מיליארדים.
תיקונים קוסמטים לא באמת משנים את הגוף. אפשר להאט את תהליך ההזדקנות ע"י אורח חיים בריא, אבל לא לעצור אותו לחלוטין (כך שלא ברור לי לגמרי על איזו מלחמה אתה מדבר)
בשם עצמי אני יכול לומר שלו יכולתי לבחור, הייתי שמח שחלק מסימני הגיל יפסחו עלי אבל זה ממש לא משהו שמפריע לי או פוגע באיכות החיים/ אושר שלי. ללא קשר היום אני הרבה יותר מאושר מאשר כשהייתי בן 18 או 20 .
כנראה שבעתיד יפתחו טכנולוגיות להאט את הזקנה, אבל אני בספק עד כמה הדור שלנו יהנה ממנה.
אנחנו לא נחייה לנצח.
לצפיה ב-'כמובן היה צריך להיות משורשר להודעה הראשית'
כמובן היה צריך להיות משורשר להודעה הראשית
29/08/2017 | 15:47
10
לצפיה ב-'לא'
לא
29/08/2017 | 23:17
5
לצפיה ב-'התחלתי להפעיל יותר כוח '
התחלתי להפעיל יותר כוח
28/08/2017 | 19:00
21
97
מישהי שלפעמים ידידה שלי ולפעמים עוזבת אותי אמרה לי שהיא לא רוצה לדבר אתי יותר, אז אמרתי לה שלא צריך טובות ושתלך לעזאזל ולכל הרוחות כי היא לא שווה את זה. החלטתי שמי שלא רוצה אותי לא שווה אותי ואני לא עושה חשבון לאף אחד. מישהו צעק עליי בעבודה למה אני נוגע בידידה אחת שלי וצעקתי עליו שישתוק ולא עניינו והתלוננתי עליו. כל הזמן מתפרצים לי לשיחות אז עכשיו כשדיברתי עם מתנדבת חביבה איימתי על המפריעים שלא יתפרצו לשיחה או נשתיק אותם בכוח. אנשים רוצים להתנהג מכוער בעייתם. אם האלימות תימשך אני מניח שאצטרך לפנות למשטרה שיעשו סדר בכפר האיום הזה. המלחמה נמשכת.
לצפיה ב-'ואולי אפשר לחשוב על הפסקת אש? '
ואולי אפשר לחשוב על הפסקת אש?
( לעמוד שלי בתפוז )
28/08/2017 | 21:19
19
58

היי פילוסוף יקר,

אני שומעת אותך במצב רוח מאוד סוער מהרגיל, שניכר גם בשרשור האחרון שלך, דבר שאנחנו לא רגילים לראות ממך. באמת מרגישים אוויר של לחימה, מן צורך להגן על עצמך, על הגבולות שלך, על הכבוד שלך...צורך להגן על פגיעות שנראה שאתה מרגיש שכבר נמאס לך להבליג עליהן. יחד עם זאת, אני חושבת, גם מהיכרות איתך בפורום, וגם מהתחושה שעוברת בין השורות שכתבת כאן, שהכעס הזה מותיר אותך בתחושה של חוסר שקט, של דריכות מתמדת בפני פגיעה וזה וודאי מתיש, ובסופו של יום לא נשמע שאתה משיג את המטרה של להיות מוגן. בנוסף, דיברת הרבה כאן על הרצון ליצור תקשורת מטיבה יותר, וקשרים קרובים יותר בחייך, וזה נראה שהשפה של מלחמה היא דווקא מרחיקה אנשים.
 
יכול להיות שאפשר לחשוב על דרך אחרת שתשיג את שתי המטרות – תשמור עלייך ועל הגבולות שלך מצד אחד, ומצד שני לא תרחיק אנשים ותשאיר אותך במלחמה תמידית. אולי מה שצריך לבחון זה את ההגדרה של המילה "כוח", אולי כוח הוא למעשה לא כוח שמושג בהשתקה של מי שמפריעים או באיומים ותלונות, אלא בבחירה מה לעשות עם "הרעש" שמגיע על ידי אלו שמפריעים. יכול להיות שכוח הוא היכולת לבחור אילו אנשים אתה רוצה קרוב, ואילו פחות ובאיזה דרך אתה בוחר לתקשר את מה שאותה רוצה לומר.
ויקטור פרנקל, פסיכיאטר יהודי ניצול שואה, אמר פעם: "בין גירוי לתגובה ישנו מרחב. במרחב הזה הכוח שלנו לבחור את התגובה. בתגובה שלנו מונחים הצמיחה והחופש שלנו".
אולי המרחב הזה והבחינה מה נכון לך לעשות בין ההתנהגות של אנשים אחרים לבין התגובה שלך אליהם הוא הכוח הרוחני שלך שיאפשר לך את הצמיחה וחופש האישיים שלך.

רוצה לאחל לך שהמשך השבוע שלך יהיה בסימן הפסקת אש
ושקט פנימי וחיצוני עד כמה שניתן...
 
שלך,
מתנדבת סה"ר  
 
לצפיה ב-''
28/08/2017 | 21:40
18
47
אני חושבת גם שאחת הבעיות הגדולות שמציג פילוסוף היא קיבעון מחשבתי וחוסר נכונות לבחון דרכי פעולה שונות שמציעים לו. נורא מתסכל להציע לאדם פתרונות ולקבל הדיפה בכל פעם מחדש, וההרגשה היא שהמייעצים, כמה שינסו לעזור - תמיד תהיה לו תשובה ש'תסרס' אותם ובעצם תשאיר אותו מקובע במקום שלו, סובל ולא מבין למה. זה מצב נורא קשה ואני כותבת את זה רק מפני שאני מזהה את זה קצת גם אצל עצמי. קשה מאוד לשמור על ראש פתוח ולהיעזר אחרי כל כך הרבה שנים של כאב וסבל שאנחנו סופגים, מה שגורם לנו תמיד להתגונן ותמיד להיות בטוחים שאנחנו צודקים, אבל אם לא נשאיר קצת ראש פתוח ונמשיך להתווכח ולהתווכח עד אין סוף, אנחנו לא נתקדם לשום מקום שטוב להיות בו. אפשר כמובן לא להסכים לעצות, אבל לא כל הזמן להתווכח עם המייעץ ולהסביר לו למה הדעה שלי צודקת והוא לא מבין. זה אפשרי, כמובן, שהמייעץ טועה או שהעצות שלו לא מתאימות, אבל כשזה קורה באופן קונסיסטנטי זה נורא נורא מתסכל. אלו דברים שאני בעצמי קיבלתי כביקורת, אבל אני כן יכולה לספר שאני עובדת על עצמי. והעצה של לא להגיב מיד היא מעולה. יש גם מודל שנקרא אפר"ת, כדאי לקרוא בגוגל. איתור הנקודה הזאת שבין הרגשה לתגובה קשה מאוד, אבל לפעמים זה אפשרי. וכל הסיפור הופך להיות קשה יותר כאשר המתייעץ בטוח שהוא מושלם או קרוב למושלם וכל האחרים נחותים ממנו (את זה אני דווקא ממש לא מרגישה). איך אפשר לעזור לאדם שכל כך סובל ומביע מצוקה, ועם זאת כל כך מתעקש לשמר את ההתנהגות שלו שגורמת לו מצוקה וסבל? קשה.
*הייתה פעם פרסומת כזאת (או שמא היה זה תשדיר שירות?): "בכביש אל תהיה צודק, היה חכם". אולי זה משפט שכדאי להחיל אותו גם על שאר תחומי החיים.
לצפיה ב-'סוג של שילוב פרסומת עם תשדיר שירות'
סוג של שילוב פרסומת עם תשדיר שירות
28/08/2017 | 21:51
45
במשפט "בכביש אל תהיה צודק תהיה חכם" - אין שום דבר פרסומי. אבל למיטב זכרוני ההמשך היה - מוגש מטעם חברת הביטוח הסנה. וזאת כבר פרסומת.
פרסומת נטו מאותה תקופה - מה שבטוח- ביטוח. ומה שביטוח הסנה. 
מי שהיה ילד בשנות ה 80 אולי זוכר זאת. החברה כבר פשטה רגל לפני 25 שנה. 
 
לצפיה ב-'מזדהה, גם אני קצת כזאת'
מזדהה, גם אני קצת כזאת
29/08/2017 | 02:10
16
40
וגם אני עובדת על עצמי, ובמיוחד בשנה האחרונה, כדי לשנות את זה. להיפתח לדעות ולזויות ראיה של אחרים בנוגע לחיים שלי. וזה מאוד מאוד קשה, כי נראה שיש סיבה לכך שאנחנו ממשיכים לאמץ דפוסים שגורמים לנו סבל (כל אחד ודפוסיו): אנחנו מפחדים להניח להם. כי התרחיש הלא מודע שאנחנו מפחדים ממנו - אוצר בחובו סבל יותר גדול.
ואולי כדי לעזור למישהו לראות את מה שהוא מסרב לראות בתוקף, שנים - לא מספיק להסביר ממש טוב, אלא צריך לנסות לאתר את הפחדים שמחזיקים את הדפוסים האלה. למשל, אם זה ארגון שמגן על אדם מכאוס פנימי, כי אין לו בנמצא ארגון אחר של המציאות והוא לא מסוגל להחליף פרטים בארגון הישן עם פרטים חדשים - אחרת כל המגדל יקרוס לו... לדוגמה...
אבל איך יוצרים גמישות? איך מביאים לכך ששינוי פנימי לא יאיים? בזה אני לא בטוחה...
אני יודעת שהשנה הזאת שהייתי בטיפול עזרה לי להוריד את מפלס החרדה הכללי. וזה התנאי הבסיסי לכל התפתחות נוספת. נראה לי.
לצפיה ב-'התנאי הבסיסי ביותר לפי דעתי'
התנאי הבסיסי ביותר לפי דעתי
29/08/2017 | 03:51
15
48
הוא הרצון לעשות שינוי. במקרה דנן אני לא בטוחה שהרצון הזה קיים, ולו באופן לא מודע.
לצפיה ב-'הממ... אם אין שום רצון (אפילו לא מודע) לשינוי...'
הממ... אם אין שום רצון (אפילו לא מודע) לשינוי...
29/08/2017 | 09:29
14
46
אז למה לכתוב על זה כל הזמן, שנים כבר, ולבקש עצות?
חוץ מזה אני מאמינה שרצון כזה בהכרח קיים, גם כשהוא לא מתבטא, מעצם העובדה שמדובר בבן אדם חי, ולאדן יש טבע שהוא שואף להיות בריא, שואף לצמיחה ולמימוש עצמי חיובי. רוג'רס כתב על זה. וגם אם הצד של ההגנות (החא מסתגלות) יותר חזק  - הצד ששואף לצמיחה ולבריאות עדיין קיים.
לצפיה ב-'אבל מה הטעם לבקש עצות'
אבל מה הטעם לבקש עצות
29/08/2017 | 11:12
13
41
אם האדם יודע מראש שהוא יפסול כל עצה שתינתן לו? אני יודעת כבר קצת מדוע זה קורה לי ולמה לפעמים אני לא באמת בכל מאודי רוצה בשינוי, לכל התנהגות יש רווח משני. אדם שרוצה באמת שיעזרו לו צריך להביא בחשבון שיהיה עליו לצאת מאזורי הנוחות שלו ולנסות לפחות עצונת אחת קטנה פעם בכמה חודשים. זה לא קל, מי כמוני יודעת.
לצפיה ב-'אולי האדם מחכה עדיין לעיצה שתינתן לו בשפתו...'
אולי האדם מחכה עדיין לעיצה שתינתן לו בשפתו...
29/08/2017 | 12:33
12
37
ושתצא מנקודות המוצא שלו ותקבל אותן.
לדוגמה,  ילד שמתלונן על מפלצת בחדר יגיב פחות טוב לעיצה שלא תכלול הכרה במפלצת, ויאמין יותר לעיצה שתאמר לו איך להרחיק את המפלצת. המבוגר שנתן לו את העיצה להרחקת המפלצת (אור, "קמיע", וואטבר) - מכיר בקיומה. הוא יודע על מה הילד מדבר, הוא "מבין עניין" (לא כמו האחרים שקשקשו לו על פחדים ודמיונות) ולכן אפשר לסמוך על מה שהוא אומר.
ואולי זה האתגר של מי שרוצה לסייע... האתגר התרגומי!
לצפיה ב-'אני מנסה לעשות שינוי אבל'
אני מנסה לעשות שינוי אבל
29/08/2017 | 14:32
10
40
קודם כל, אני חושב שיש הרבה אנשים שאוהבים את דרך התקשורת שלי. דבר שני, ידידה חכמה אמרה לי שצריך להתאים את דרך התקשורת לכל אדם. אנשים שאוהבים לדבר בדרך אחרת אני מדבר אתם בהתאם, ואנשים שאוהבים לדבר בהתעניינות בתחביבים אני מדבר אתם כך.
 
לצפיה ב-'היא באמת חכמה, הידידה'
היא באמת חכמה, הידידה
29/08/2017 | 19:03
9
31
ויופי שהחלטת להקשיב לה. אז מה בעצם הבעיה? למה אתה עדיין נלחם?
לצפיה ב-'כי יש אנשים שמתנהגים אליי מוזר'
כי יש אנשים שמתנהגים אליי מוזר
29/08/2017 | 19:11
8
38
למשל ידידות שכל הזמן עוזבות ומנתקות קשר בלי סיבה ברורה וצועקות עליי שאני נטפל אליהן ושאעזוב אותן. יש אפילו אלימות פיזית נגדי בכפר, מפחיד לחיות פה.
לצפיה ב-'הממ... הידידות האלה - '
הממ... הידידות האלה -
29/08/2017 | 19:22
7
36
הן צועקות את זה לעוד אנשים?
לצפיה ב-'אני לא יודע'
אני לא יודע
29/08/2017 | 20:04
6
35
אני רק לא מבין למה מתנהגים אליי ככה. בעבר התנהגו אליי עוד יותר חמור. אולי זה כי הייתי מאד תוקפני פעם כי הרגיזו אותי ועשו לי עוולות קשות בחיים.
 
לצפיה ב-'אולי. אבל בוא ננסה להבין בכל זאת.'
אולי. אבל בוא ננסה להבין בכל זאת.
29/08/2017 | 21:47
5
35
בוא תיתן לי תסריט, אם זה בסדר מבחינתך. משהו קונקרטי לעבוד עליו. נניח: אתה פוסע לך בדרך לחדר האוכל, ושם לב לידידה שלך שצועדת לאותו כיוון. מה קורה אז? אתה מברך אותה במנוד ראש והיא מתחילה לצרוח: "תעזוב אותי! מה אתה נטפל אלי?"?- זה משהו כזה, או קצת אחר? אולי אם תהיה לי תמונה מלאה אוכל לנסות לעזור לך לחשוב למה הן צועקות דווקא לך, דווקא את זה, ודווקא באותם זמנים וסיטואציות.



לצפיה ב-'אנסה לענות'
אנסה לענות
03/09/2017 | 22:30
4
18
אותה ידידה (כדוגמא טובה) לפעמים באה ומחבקת אותי ויוצרת קשר, ואחרי כמה זמן היא מפסיקה לענות לי כשאני פונה, וכשאני מנסה לדבר אתה ולהיות אתה צועקת עליי שאני נדבק אליה. יש גם בחורה אחת דרום אמריקאית שבעבר הייתה מיודדת אתי וכל הזמן היא עוזבת אותי ואומרת לי בכעס ובצעקות כשאני פונה שהיא לא רוצה אתי שום קשר ושאעזוב אותה.
 
לצפיה ב-'אה ולמשל'
אה ולמשל
04/09/2017 | 12:58
3
15
יש לי ידידה ותיקה שכבר שנים קוראת לי תינוק וחולה נפש, מטרידה אותי בטלפון ומפריעה לי ללמוד, מנתקת לי את השפופרת כשאני מבקש ממנה בעדינות להפסיק, אומרת לי: די, מה אתה רוצה, תירגע, כשאני פונה אליה, וכשאני מעיר לה על התנהגותה פנים מול פנים היא דוחפת אותי. מעכשיו גם אני אדחה אותה. ההתנהגות בכפר איומה.
 
לצפיה ב-'הממ... אני מצטערת בשבילך '
הממ... אני מצטערת בשבילך
04/09/2017 | 21:41
2
12
אם היה כאן משהו שאתה עושה כדי למשוך תגובות כאלה - זה היה טוב, כי אז זה היה בידיים שלך להבין מה אתה עושה לא נכון ולתקן. אבל אם אתה באמת מוקף בבחורות מופרעות שפעם מחבקות ופעם צועקות בלי סיבה נראית לעין... אני לא יודעת מה להגיד לך. אתה בטוח שאין משהו שאתה יכול לעשות כדי שההתנהגות שלהן (כל אחת לעצמה) תהיה יותר מחבקת ופחות צועקת?
לצפיה ב-'אני לא יודע למה הן מתנהגות ככה'
אני לא יודע למה הן מתנהגות ככה
04/09/2017 | 21:44
1
18
בעבר הייתי אדם תוקפני מאד ועכשיו אני רגוע. בחורות מתרחקות ממני ולא ברור לי למה ובכלל ההתנהגות בכפר אליי די תוקפני ודוחה. אולי אם אהיה יותר עדין יהיו יותר נחמדים אליי.
לצפיה ב-'אולי. נראה לי ששווה לנסות!'
אולי. נראה לי ששווה לנסות!
05/09/2017 | 07:36
4
לצפיה ב-'ניסיתי גם את זה, לא עבד. '
ניסיתי גם את זה, לא עבד.
30/08/2017 | 03:07
42
לא שאני מאשימה חלילה, אבל זה המצב, וצר לי שככה.
לצפיה ב-'נשמע שממש כואב לך כל זה...'
נשמע שממש כואב לך כל זה...
29/08/2017 | 02:17
45
אני יכולה רק לאחל לך שתימצא הדרך, והתקשורת בינך ובין אחרים תתחיל להיות קלה יותר, פשוטה יותר. שתבין אנשים והם יבינו אותך, ולא תהינה יותר סיבות לכעס וטינה...
לצפיה ב-'נסיון'
נסיון
28/08/2017 | 02:16
66
נסיון
לצפיה ב-'תסכול'
תסכול
27/08/2017 | 02:19
2
72
https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%AA%D7%A1%D7%9B%D...
על תסכול מתוך ויקפדיה.

מבלי לפרט הרבה - אני מרגיש שאני בסוג של מלכודת. מלכודת שאפשר לפרוץ אותה אך משהו חוסם אותי. מרגיש תקיעות ובעיקר תסכול. התסכול הגיע למצב שלפני כמה דקות עברו לי מחשבות בראש על משהו שאני רוצה ועל דברים שתוקעים אותי מלהשיג ומאותו רגע בזעם של עצבים פשוט זרקתי את הכוס שהייתה בידי בחוזקה לכיור.

נמאס לי כבר, נמאס לי !
לצפיה ב-'שלום'
שלום
27/08/2017 | 13:32
32
אולי הגיע הזמן להתחיל לתכנן באופן מחושב יותר דרכים חדשות. חשוב מה אתה באמת רוצה ומה חשוב לך בחיים, ותכנן דרכים להשיגו. אל תשבור את הכוס כי חבל שאחר כך לא תוכלו להשתמש בה. חשוב באופן מעשי וחיובי.
 
לצפיה ב-'הרצון שמבקש להתגשם'
הרצון שמבקש להתגשם
( לעמוד שלי בתפוז )
27/08/2017 | 23:44
24
היי,
אני שומעת במילים שלך על החלק בך שכל כך רוצה להגשים משהו, להצליח להשיג.. ועל המחסומים שעומדים בדרך.. ממש כמו להיות קשור בחבל שסוגר אותך ועוצר אותך.. והתסכול שמכאיב ממש בגוף... ונשמע שאתה חווה את המחסומים האלה כחזקים מהכל, יותר מכל רצון שיש בך. והתסכול כל כך חזק ומכאיב.. נשמע כמו שני כוחות מנוגדים הקיימים בתוכך. האחד רוצה והשני בולם, כובל, חוסם.. אני שומעת את הזעקה והזעם וההטחה החזקה שיש בזריקת הכוס לכיור. ואני מניחה שזריקה כזו יכולה אולי לגרום לך להרגיש אשמה וחוסר שליטה.. ואני שומעת כמה זה מייאש ולא נותן שקט, ולא משחרר לרגע להתקדם אל עבר הכמיהות והרצונות.. וכמה זה חסר לך..
אני מניחה שהמחסומים לא מניחים כל כך בקלות. ואני גם שומעת איך הם עוד לא הכניעו את הרצון לגמרי. והרצון חי בך ומבקש למצוא את הדרך להתגשם. אני מבקשת לאחל לך להמשיך להחיות את הרצונות שבך ולא להפסיק לנסות להגשים אותן, ולמצוא בתוכך את הקולות שיכולים להסיט, ולו במעט את המחסומים הקיימים ולמצוא סמטה קטנה אל עבר הגשמת הרצון.
אנחנו פה איתך, רוצים להקשיב לך גם ברגעים של התסכול, אתה מוזמן להמשיך ולשתף אותנו על מה שעובר עליך.
מכל הלב,
מתנדבת סה"ר 
 
לצפיה ב-'שלום'
שלום
25/08/2017 | 20:16
53
143
אני מנסה להבין אם מבחינה הגיונית אפשר תמיד לשמור על דיוק מציאותי גם כשמטעים ע"י כך שאומרים "אתה יכול להבין" ומדברים על העברת המסר עצמה ואז לא אומרים דבר לא נכון. כשהנאשם אומר לשופט "אתה יכול להבין שלא גנבתי", אם יודעים שכשהוא נותן תשובה ישירה זה מאה אחוז אמת יחקרו אותו להגיע לתשובה ישירה, אבל גם אם... המשך>>
אני מנסה להבין אם מבחינה הגיונית אפשר תמיד לשמור על דיוק מציאותי גם כשמטעים ע"י כך שאומרים "אתה יכול להבין" ומדברים על העברת המסר עצמה ואז לא אומרים דבר לא נכון. כשהנאשם אומר לשופט "אתה יכול להבין שלא גנבתי", אם יודעים שכשהוא נותן תשובה ישירה זה מאה אחוז אמת יחקרו אותו להגיע לתשובה ישירה, אבל גם אם הוא יכול לשקר יחקרו אותו להגיע לתשובה אמתית. אם זה נכון, ייתכן שמבחינה הגיונית אף פעם לא צריך לשקר ותמיד יותר כדאי להגיד את האמת.
לצפיה ב-'וולבוטרין 150 mg'
וולבוטרין 150 mg
25/08/2017 | 15:43
1
80
היי. סוף סוף קניתי את התרופה. לקחתי את הכדור הראשון היום ב10 בבוקר. הגיוני שאני מרגיש חולשה ממש ואי חשק לשום דבר יותר גרוע ממה שהיה לפני ותחושה כזאת שאני בעולם אחר.. הגיוני או שזה בראש שלי והכל טוב???.... 
מישהו התנסה בתרופה הזאת?
לצפיה ב-'מזל טוב וכן'
מזל טוב וכן
26/08/2017 | 18:02
58
לוקח בערך חודש עד שמתרגלים גופנית לתרופה ובתקופה הזאת יהיו תופעות לוואי שונות ומשונות זה נורמטיבי
לצפיה ב-'העדויות והסיפורים הקשים על טיפול לא הולם בנפגעי הנפש'
העדויות והסיפורים הקשים על טיפול לא הולם בנפגעי הנפש
23/08/2017 | 12:14
9
91
כל אלו גורמים לחרדה עבור אלו שתלויים במערכת זאת
וגם ייתכן למרד ולחוסר שיתוף פעולה
זה מאוד חשוב כל העניין הזה להרגיע את היוצרות ולחזור לשיתוף פעולה עם המערכת יחד עם יחס ותנאים יותר טובים ופיתרונות טובים יותר לבעיות שונות גם אם הן מורכבות ולא פשוטות לפיתרון, צריך להתאמץ.
 
אחרי זה מנסיוני ממה שעבר עלי יש קשיים נפשיים כעסים מאבקים ופגיעה בבריאות האישית. 
 
חייבים מיד לתקן ולשפר את מערך בריאות הנפש בישראל
ולהרגיע את כולם, להקל על הצוותים ולהוסיף כוח אדם טוב
להוציא הנחיות חדשות ולהטיל פיקוח 
אלו דברים כלליים כמובן שיש המון עוד מה לשפר ולתקן אין לי את הכוחות כרגע לכתוב את כל אשר אני חושב שיש לתקן, כבר כתבתי על זה שנים.
 
שיהיה לכולם יום טוב ומוצלח ב"ה ושנזכה לסלוח זה לזה ולחזור לאהבת אחים.
לצפיה ב-'יש להוסיף מיד עוד כמה מאות אולי אף אלף תקנים'
יש להוסיף מיד עוד כמה מאות אולי אף אלף תקנים
23/08/2017 | 12:22
1
36
של אחים ואחיות בתחום בריאות הנפש
גם אם זה יעלה מאה מיליון שקלים
כשמישהו נקשר או בבידוד שתהיה עליו השגחה קבועה ויהיה עם מי לדבר
זה הכרחי וגם עוד אנשי צוות להקל על חברי הצוות הנוכחיים
זה לא רק הסבל של אלו שעוברים קשירות ארוכות ובידוד ויחס לא טוב
זה הסבל של כלל אוכלוסיית נפגעי הנפש שמרגישים חוסר אונים וחרדות מהמצב כמות שהוא.
לצפיה ב-'יש שינויים בנושא'
יש שינויים בנושא
23/08/2017 | 14:41
36
משרד הבריאות מתכוון להוריד את כמות הקשירות ופרסם הנחיות בנושא
 
 
בנוסף לא מזמן החלה רפורמה בבריאות הנפש, כאשר המטרה בין היתר להטמיע את בריאות הנפש יחד עם כל שירותי הרפואה, להפחית סטיגמות, ולהנגיש אותה לציבור.
 
לגבי תקנים- יש מחסור בכוח אדם סיעודי בכל שירותי הרפואה. זאת בעיה לא פשוטה. אי אפשר להגיד להוסיף עוד אלף תקנים גם אם זה יעלה מאה מיליון שקלים. כלומר, אפשר להגיד - אבל זאת אמירה ריקה.
 
לצפיה ב-'לי היה פסיכולוג קליני גאון'
לי היה פסיכולוג קליני גאון
23/08/2017 | 13:34
4
67
שהתעלל בי נפשית שנים כמו מפלצת בגלל אהבתי לעובדת ההשמה שעבדה בשבילי ביחד אתו. הזיק קשה לתקשורת שלי.
 
 
לצפיה ב-'אתה כל הזמן כותב שהוא היה גאון. במה התבטאה גאונותו?'
אתה כל הזמן כותב שהוא היה גאון. במה התבטאה גאונותו?
24/08/2017 | 02:08
3
18
לצפיה ב-'אולי בלהרוויח כסף '
אולי בלהרוויח כסף
24/08/2017 | 07:34
1
15
לצפיה ב-''
24/08/2017 | 20:07
7
לצפיה ב-'בדרך הטיפול שלו'
בדרך הטיפול שלו
24/08/2017 | 13:10
54
אמנם התעלל בי קשה אבל גם עזר לי בהרבה דברים, והיו לו דרכי טיפול ושיחה מאד חכמות ומיוחדות. אולי דווקא בגלל זה הזיק לי כל כך קשה, כי הייתה לו הרבה השפעה עליי בעזרת התרגילים הפסיכולוגיים שהפעיל עליי. הוא כנראה היה חכם אבל רע, או שהיה חכם כפסיכולוג אבל לא כאדם.
 
 
 
לצפיה ב-'כן, להרגיע את היוצרות זה טוב. אני בעד.'
כן, להרגיע את היוצרות זה טוב. אני בעד.
27/08/2017 | 08:58
1
15
לצפיה ב-''
29/08/2017 | 15:53
4
לצפיה ב-' חזרה למסורת אתגרים בפורום יצירה- חשיבה חיובית!'
חזרה למסורת אתגרים בפורום יצירה- חשיבה חיובית!
( לעמוד שלי בתפוז )
24/08/2017 | 16:39
56

שלום לכולם, 
 
אנחנו רוצים לחדש מסורת בה מידי פעם היינו מעלים אתגר יצירה ופותחים מעגל שיחה בנושא מסויים. הפעם החלטנו ללכת על כיוון אופטימי של חשיבה חיובית. 
נושא האתגר: הכרת תודה. אנחנו רוצים להזמין אתכם להתבונן בחייכם ולנסות למצוא את נקודות האור הקטנות עליהן אתם מכירים תודה. זה יכול להיות במהלך יום / או שבוע או חודש או בכלל. אתם מוזמנים לשתף אותנו בכל דרך יצירתית שתרצו! אז יאללה יצאנו לדרך  
 
מאחלים לכם שבוע מלא באור להכיר עליו תודה, 
שלכם באהבה
 
צוות סה"ר
 

חם בפורומים של תפוז

אירוח בנושא תזונת ספורט
אירוח בנושא תזונת...
אודליה ביצ׳צ׳ו, תזונאית ונטורופתית, מייעצת לכם...
אירוח בנושא תזונת ספורט
אירוח בנושא תזונת...
אודליה ביצ׳צ׳ו, תזונאית ונטורופתית, מייעצת לכם...
אירוח בנושא טיפולי פוריות
אירוח בנושא טיפולי...
ד``ר טל שביט, מנהל היחידה להפריה חוץ גופית באסותא...
אירוח בנושא טיפולי פוריות
אירוח בנושא טיפולי...
ד``ר טל שביט, מנהל היחידה להפריה חוץ גופית באסותא...
בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?
בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?

בעלי מקצוע

פורום טיפול זוגי
רוצה להתייעץ לגבי זוגיות?
פורום תמ
תמ"א 38 והתחדשות עירונית
ויקטוריה רבין- מאמנת זוגית
האם אתה לא מחובר לעצמך?

מקרא סימנים

בעלת תוכן
ללא תוכן
הודעה חדשה
הודעה נעוצה
אורח בפורום
הודעה ערוכה
מכיל תמונה
מכיל וידאו
מכיל קובץ