לגלישה באתר בגירסה המותאמת לסלולאר
| הוספת הודעה
הגדרות תצוגה

הגדרות עץ הודעות

מאפייני צפייה

הצג טקסט בתצוגה
הצג תגובות באופן
עדכן
1434914,349 עוקבים אודות עסקים

פורום תמיכה נפשית למבוגרים

עמותת סהר הוקמה במטרה להציע אוזן קשבת וכתף תומכת דרך האינטרנט - בסביבה אנונימית, אמפטית ומכילה, לאנשים השרויים במצוקה - החל מרגעי משבר זמניים, וכלה במצוקה קשה ומתמשכת עד לכדי מחשבות אובדניות. הפורומים שלנו מהווים קבוצות תמיכה מקוונות בהן ניתן לשתף ולתמוך בצורה הדדית.
פורום תמיכה נפשית למבוגרים יהיה מקום לדון בבעיות שמאפיינות אוכלוסייה מבוגרת יותר - אפשר להגיד בהכללה שמדובר בהתמודדות עם בעיות שכרוכות בלהיות אדם עצמאי, לבד, בודד אולי, בעולם שלנו. אדם שכבר לא נמצא תחת הגדרה של מי שהוא בחסות הוריו, שקובעים בשבילו איך יראה עולמו ומה יעשה בחייו, אלא הבחירות האלה הן כבר שלו בעיקר (גם אם הוא עדיין חי עם הוריו). כאן המקום להעלות סוגיות של החיים בצל ההתמודדות עם העבר, ההורים, מה שצילק את הנפש ועדיין כואב ורודף. כאן אפשר להעלות סוגיות של שחיקה ואובדן משמעות ממה ששנים ארוכות היה חלק מהחיים ונתפס כמובן מאליו. איך זה להיות הורה כשאתה עצמך נמצא במצוקה עמוקה וספקות קשים לגבי מי שאתה וערכך בעיני עצמך ובעיני אחרים. נעלה קשיים ששייכים לבדידות של הקיום בעולם הזה, הניכור שבו - ממקום של מי שהציפיות של העולם והחברה ממנו הן קשות ולא עוזרות בהכרח. נדבר על קשיים ביצירה וקיום של מערכות יחסים, על הצורך בקרבה והפחד להיפגע שפועלים בכפיפה אחת. אנו מקווים שכאן תרגישו חופשיים להעלות תכנים קשים בלי הצורך לחוס על הקוראים האחרים, בשל גילם והשלב בו הם עומדים בחייהם ושתקבלו משוב ענייני, תומך ומקבל. מותר לדבר בחופשיות על דברים שעולים במהלך ההתמודדות הקשה עם החיים, אך בכל אופן כמה סייגים -
* כאן לא מקום לשפוט ולדבר בשפה אלימה ופוגעת. כותבים והודעות בנוסח הזה ימחקו. המקום הזה יצליח רק אם תהיה כאן אוירה של תמיכה וקבלה עד כמה שניתן.
* לא יותרו כאן פרסומים.
* הפורום הזה הוא לא ספר עצות. נזהר במתן עצות ופתרונות מן המוכן, כי לכל אדם הדרך שלו בעולם הזה ואיש אינו יודע באמת מה טוב לאחר.
ומעבר לזה, דברו בחופשיות ובפתיחות. כאן נוצרת קבוצת תמיכה. בהצלחה לכולנו!

הנהלת הפורום:

אודות הפורום תמיכה נפשית למבוגרים

עמותת סהר הוקמה במטרה להציע אוזן קשבת וכתף תומכת דרך האינטרנט - בסביבה אנונימית, אמפטית ומכילה, לאנשים השרויים במצוקה - החל מרגעי משבר זמניים, וכלה במצוקה קשה ומתמשכת עד לכדי מחשבות אובדניות. הפורומים שלנו מהווים קבוצות תמיכה מקוונות בהן ניתן לשתף ולתמוך בצורה הדדית.
פורום תמיכה נפשית למבוגרים יהיה מקום לדון בבעיות שמאפיינות אוכלוסייה מבוגרת יותר - אפשר להגיד בהכללה שמדובר בהתמודדות עם בעיות שכרוכות בלהיות אדם עצמאי, לבד, בודד אולי, בעולם שלנו. אדם שכבר לא נמצא תחת הגדרה של מי שהוא בחסות הוריו, שקובעים בשבילו איך יראה עולמו ומה יעשה בחייו, אלא הבחירות האלה הן כבר שלו בעיקר (גם אם הוא עדיין חי עם הוריו). כאן המקום להעלות סוגיות של החיים בצל ההתמודדות עם העבר, ההורים, מה שצילק את הנפש ועדיין כואב ורודף. כאן אפשר להעלות סוגיות של שחיקה ואובדן משמעות ממה ששנים ארוכות היה חלק מהחיים ונתפס כמובן מאליו. איך זה להיות הורה כשאתה עצמך נמצא במצוקה עמוקה וספקות קשים לגבי מי שאתה וערכך בעיני עצמך ובעיני אחרים. נעלה קשיים ששייכים לבדידות של הקיום בעולם הזה, הניכור שבו - ממקום של מי שהציפיות של העולם והחברה ממנו הן קשות ולא עוזרות בהכרח. נדבר על קשיים ביצירה וקיום של מערכות יחסים, על הצורך בקרבה והפחד להיפגע שפועלים בכפיפה אחת. אנו מקווים שכאן תרגישו חופשיים להעלות תכנים קשים בלי הצורך לחוס על הקוראים האחרים, בשל גילם והשלב בו הם עומדים בחייהם ושתקבלו משוב ענייני, תומך ומקבל. מותר לדבר בחופשיות על דברים שעולים במהלך ההתמודדות הקשה עם החיים, אך בכל אופן כמה סייגים -
* כאן לא מקום לשפוט ולדבר בשפה אלימה ופוגעת. כותבים והודעות בנוסח הזה ימחקו. המקום הזה יצליח רק אם תהיה כאן אוירה של תמיכה וקבלה עד כמה שניתן.
* לא יותרו כאן פרסומים.
* הפורום הזה הוא לא ספר עצות. נזהר במתן עצות ופתרונות מן המוכן, כי לכל אדם הדרך שלו בעולם הזה ואיש אינו יודע באמת מה טוב לאחר.
ומעבר לזה, דברו בחופשיות ובפתיחות. כאן נוצרת קבוצת תמיכה. בהצלחה לכולנו!

לצפיה ב-' פורומים מתחדשים במיוחד בשבילכם '
פורומים מתחדשים במיוחד בשבילכם
07/06/2017 | 13:45
7

מחכים לכם מנהלים חדשים ופורומים שצומחים מחדש 
 
 זקוקים לייעוץ בנושאים כמו התאזרחות של בני זוג זרים, ויזה, הגירה או אשרת עבודה בארץ? היכנסו לפורום מעמד זרים ומומחה ישיב לשאילותיכם  http://www.tapuz.co.il/forums/forumpage/2569
 
 חושדת שבעלך בוגד בך? רוצים לגלות פרטים על אדם מסוים? היכנסו לפורום חקירות פרטיות ותבררו הכל  http://www.tapuz.co.il/forums/forumpage/2456

 בעלי עסק חדש ונתקלים בקשיים? מעוניינים בצמיחת החברה? בפורום עסקים תקבלו פיתרונות להכל  http://www.tapuz.co.il/forums/forumpage/2292

 מתמודדים עם הפרעות אכילה? זקוקים לתמיכה נפשית? 
יש לכם את מי לשתף   http://www.tapuz.co.il/forums/forumpage/198
 
 הבניין שלכם לקראת תהליך פינוי בנוי או תמ"א 38? מומחה בפורום תמ"א 38 והתחדשות עירונית מחכה לשאלותיכם  http://www.tapuz.co.il/forums/forumpage/2454
לצפיה ב-'צריכה ייעוץ'
צריכה ייעוץ
07/06/2017 | 09:48
3
113

אני ואבא שלי היינו מאוד קרובים שהייתי קטנה עם הזמן שבגרתי היו בנינו המון ויכוחים וריבים עד למצבים אפילו שלא דיברנו כמה חודשים..וכשכבר דיברנו זה היה מאוד ענייני וקר..לפני שנה אבא שלי חלה נהייה סגור ומופנם..ומאוד קשה לי לראות אותו במצב הזה.אני ממש לא מוצאת את הדרך אליו..ומרגישה רע עוד יותר שאני מפספסת אותו ומפחדת שיהיה מאוחר ואתחרט על זה נורא.פעם אחת ניסיתי לשבת איתו וזה פשוט נגמר אחרי כמה מילים בודדות של שיחה(אם אפשר לקרא לזה ככה)אני ממש לא יודעת מה לעשות וקשה לי עם התחושה הזאת.מה אפשר לעשות לדעתכן..כל רגע שעובר לר חוזר תודה לעונים
לצפיה ב-'תכתבי לו על דף מה את מרגישה'
תכתבי לו על דף מה את מרגישה
07/06/2017 | 13:18
42
ותני לו לקרוא.
לצפיה ב-'שלום'
שלום
07/06/2017 | 19:32
20
אם הוא חולה, אני מציע שכבת שאוהבת אותו תדאגי לו ותעזרו לי לטפל במחלה ולהתמודד אתה. שאלי אותו למצבו וגם עזרי לו במה שתוכלי ותני לו תמיכה נפשית. אמרי לו שאת מוכנה לעזור לו בכל שיצטרך. הכי חשוב שתהיי אוהבת ונחמדה אליו ואולי אז יותר יתעודד להיות ולשוחח אתך. נסי גם למצוא אתו נושאי שיחה משותפים, בעיקר כאלה שיש להם משמעות רגשית חשובה בשביל שניכם, למשל תשתפי אותו בקורה בחייך ותנחי אותו כאב להביע את דיעותיו עליהם.
 
 
לצפיה ב-'להיות אתו'
להיות אתו
( לעמוד שלי בתפוז )
07/06/2017 | 21:24
31

רות יקרה,
ניכר בדברייך שכואב לך מאד מה שקורה עם אביך, ואת רוצה לנצל כל רגע שיש לך איתו, ונראה כאילו הרגעים חומקים להם בזה אחר זה.. יכול להיות שאת עושה מה שאת מבינה כדי לנסות ולהתקרב לאביך, ואולי קשה לך לגשר על המרחק שנוצר ביניכם, למרות שנראה שאת כן מוכנה לעשות זאת.. ואת מפחדת, משום שאת אוהבת אותו כל כך, שלא יהיה לכם את מחר ביחד...
יכול להיות, שגם אם אביך נעשה מסוגר יותר בתוך עצמו, וגם אם נוצר מרחק ביניכם, הניסיון להיות עמו ולדאוג לשלומו עושה את שלו. גם אם הוא לא מצליח כרגע להיפתח, יכול מאד להיות שהרגש הכן שלך כלפיו כן מחלחל מבעד לחומות ההגנה שלו. אולי את לא יכולה לעשות יותר מאשר לנסות להתקרב אליו, להיות איתו, להראות לו שאכפת לך, אפילו אם המצב הוא שהוא מנסה להדוף את תשומת הלב. את עשויה, אולי, להתחרט על כך שנוצר ביניכם מרחק מלכתחילה, אך אינני חושבת שעלייך לקחת את כל האחריות לכך על עצמך. וכפי שנראה שאת רואה עכשיו, במצב הנוכחי שאבא חולה, אולי גם אין זה חשוב יותר על מה רבתם, אלא שכעת תהיי איתו כמה שאת יכולה ומרגישה נכון, ועל כך כנראה שגם לא תתחרטי.
 
 
לצפיה ב-'זקוקה לעצה'
זקוקה לעצה
05/06/2017 | 14:24
6
157
בת 31, נשרתי בכיתה י' מהלימודים, ללא מקצוע, עובדת בעבודות שאני שונאת, ללא מעגל חברים בכלל (באמת שאני לא מגזימה, אין לי קשר עם שום אדם מחוץ לעבודה), בולימית בערך 6 שנים, בדיכאון הרבה יותר זמן. הרבה מחשבות אובדניות.
יש לי בן זוג כבר 3 שנים, המצב נוראי. הוא מאוד סובל ממני. לאחרונה פניתי לקופת החולים לקבל עזרה נפשית, זאת הפעם השלישית שאני פונה אליהם. בפעמיים הקודמות ההפניות ממקום למקום היו יותר מידי בשבילי וויתרתי, הפעם לא מוותרת.
אבל כנראה שזה מאוחר מידי, המצב ביני לבין בן זוגי הגיע לפיצוץ. קצרה היריעה מלהסביר את כל התחושות אשר מציפות אותי כרגע, אנסה להסביר את המצב בתקווה שמישהו פה יוכל ליעץ לי.
אינני בטוחה היכן עובר הקו בין כמה שאני אוהבת אותו לבין כמה שאני מפחדת להשאר לבד במיוחד עכשיו. כרגע אני במצב שאני צריכה "לשווק" את עצמי ולשכנע אותו שאני אצליח להבריא אם אני רוצה שנשאר ביחד. אני יודעת שזה לא הדבר הנכון לעשות כי אין לי שום דרך לדעת האם אני אבריא ואם כן אז כמה זמן זה יקח. אני טובעת ברגשות אשם על מה שאני עושה לו.
אבל אם אני אתן לו ללכת, אני אאבד את העוגן היחידי שיש לי, אני אאבד את הסיבה שבגללה מלכתחילה פניתי לבקש עזרה נפשית. איני יודעת אם אצליח להתמודד עם זה לבד, ואיני יודעת האם הוא יוכל להתמודד עם זה ביחד איתי אם הוא ישאר איתי. כל הסיבות שיש לי להשאר איתו הן אנוכיות, אני חושבת רק על מה שאני צריכה, על זה שאני אוהבת אותו ולא רוצה לאבד אותו.
אם יש כאן מישהו שאולי עבר משהו דומה, מישהו שנאלץ להתמודד עם בעיה נפשית כלשהי ללא מעגל תמיכה שהוא מעבר לעזרה מקצועית, אני ממש צריכה את עצתכם כרגע. אשמח לדעת שיש מישהו שהצליח לעשות את זה. אני חייבת לדעת שזה אפשרי על מנת שאוכל להיות הוגנת כלפי בן זוגי ולא להעביר אותו בסבל הזה. אני חייבת לדעת שזה אפשרי, כי אם הוא יגיד לי שהוא לא רוצה להשאר איתי אז אני לא ארגיש שאני אאבד את התקווה היחידה שלי לאושר בעולם הזה.
לצפיה ב-'שלום'
שלום
05/06/2017 | 18:50
2
63
חבר שאוהב אותך אמו לדאוג לך ולעזור לך לשפר את מצבך ולא לעזוב אותך בגללו. אם רע לך, בקשי את עזרתו. אם את מתנהגת אליו בדרך לא נעימה בגלל קשייך, וקשה לו להתמודד עם זה, יש אפשרויות שונות כמו שינסה להרגיע אותך כשתתפרצי, שיעבור למקום אחר באותו זמן או שתשמרו קצת ריחוק זה מזה. תני לו אהבה כנה ודאגה כנה ואז החברות תצליח. עבודה לא צריך לאהוב, צריך לעשות אותה כדי להתקדם בחיים ולתרום לחברה וכדאי ללמוד נושאים שמעניינים אותנו ולעבוד בעבודות שמעיינות אותך ולא רק בשביל כסף. אם תצליחי בעבודה, יעריכו ויקדמו אותך לעבודות מעניינות יותר. אפשר להצטרף לחוגים, ללימודים ולמסגרות כאלה בנושאים שמעניינים אותנו למצוא חברים.  חשבו לאכול נכון, לא להרעיב את עצמנו ולא לזלול. גם אני מתקשה לא לזלול הרבה. כדאי לאכול דברים שאוהבים ודברים טבעיים ובריאים כמו פירות וירקות ולחיות בריא ונכון עם פעילות גופנית מבוקרת ושינה מסודרת. אולי אם תמצאי עיסוקים שאת אוהבת, תעסקי בהם בקביעות בזמן הפנוי ותחשבי עליהם ועל מה שאת עושה בהם, יתאזן מצב הרוח שלך ופחות תהיי בדיכאון. החיים חשובים ומקודשים, אסור להפסיק אותם. לאדם יש ערך רגשי בעולם, הוא עולם בפני עצמו ואם מתים אף פעם אי אפשר לחזור ליהנות מהחיים וזה עצוב. אהבי את עצמך, חשבי על טובתך וגרמי הנאה ושמחה לעצמך ולאחרים.
לצפיה ב-'תודה על התגובה'
תודה על התגובה
05/06/2017 | 19:18
1
45
אני לא כל כך מצליחה להתחבר לדברים שלך. ההבנה שלי והמציאות שלי היא שונה משלך, לכל אחד יש את המשקפיים שלו דרכם הוא רואה ומבין את הסביבה. מבחינתי מוות זהו מצב סופי, להגיד שאי אפשר "לחזור ולהינות מהחיים" זה משפט מוזר בשבילי. הרי מי שנהנה מהחיים אינו חושב על הכיוון הזה בכלל, מגיעים למחשבה הזאת מכיוון שלא נהנים מהחיים.
בקשר לעבודה, זה התיסכול הכי גדול שאוחז בי.כבר שנים שאני מנסה "למצוא את עצמי" חושבת ותוהה מה אני יכולה ללמוד ובמה אני יכולה לעבוד, משהו שאשמח ואתרגש להתעורר בשבילו בבוקר. אבל אני לא מצליחה למצוא את זה, הכל נראה לי תפל. כבר לא בטוחה אם הדבר הזה קיים בכלל, לא בטוחה שאני יכולה להיות באמת מאושרת לגבי משהו. בינתיים כבר שנים חיה מחודש לחודש, מתשלום לתשלום. בעצם לא חיה אלא שורדת.. ובאמת תוהה האם זה שווה.
לצפיה ב-'תשובה'
תשובה
05/06/2017 | 20:03
29
האמירה שאף פעם לא יחזרו לחיות, פירושה שאם נמשיך לחיות ייתכן שחיינו ישתפרו וחבל לאבד הכול לנצח ולא להילחם. בחיים אפשר לעשות, לחשוב ולהרגיש הרבה דברים מעניינים ויפים ולאהוב את עצמנו. החיים חשובים ואסור לוותר עליהם. אולי קודם תנסי למצוא לעצמך תחביבים ונושאי עניין לעסוק וללמוד בהם, התוודעי לעולם הגדול הסובב אותך וחפשי דבירים שאת אוהבת ושמעניינים אותך. אז יקל לך יותר למצוא תעסוקה בתחום שמעניין אותך וזה חשוב.
 
לצפיה ב-'תשמעי זה אפשרי אם כי לא קל'
תשמעי זה אפשרי אם כי לא קל
05/06/2017 | 19:11
1
60
אפשר להתגבר על הפרעות אכילה אם כי לצערי הטיפול הכי יעיל הוא משולב דיאטן, פסיכולוג ופסיכיאטר יחדיו...אני יכולה לומר שלא היה לי תמיכה מההורים או בן זוג.הוא כאילו תמך אבל בסתר היה בוגד בי מאחורי הגב והכניס להריון מישהי וכך גיליתי.
זו הייתה תקופה לא קלה אבל עברתי אותה וזה מאחוריי עכשיו וזה כנראה היה העזרה הכי גדולה שיכולתי לקבל מבחינה נפשית..כך שחזקי ואמצי.
אל תשארי מהפחד להיות לבד- אף פעם..
יש לך גם פורום הפרעות אכילה לתמיכה נוספת ומאמינה שיש גם קבוצות תמיכה של ממש...שיהיה בהצלחה.
וההמלצה הכי טובה שלי היא להלחם בזה ולא לשקוע ולוותר ואחרי שנה שנתיים מאמינה שתרגישי שיפור משמעותי אם תקחי טיפול משולב ברצינות רבה.
לצפיה ב-'..'
..
06/06/2017 | 01:04
41
לצערי לא זר לי עיניין הבגידות (לא בקשר הנוכחי), אני מצטערת לשמוע שכך נאלצת לעבור את התהליך הזה, אבל זה בהחלט נותן לי תקווה לדעת שכן הצלחת למרות הכל. תודה לך.
לצפיה ב-'אם אין אני לי, מי לי?'
אם אין אני לי, מי לי?
( לעמוד שלי בתפוז )
06/06/2017 | 11:39
47

שלום לך,
וואו. הרגשות מציפים אותך מכל עבר, יורים מכל כיוון.. הרגשה של קריסה ושל חוסר אונים אל מול המצב המייאש.. ביקשת עצות מאנשים שעברו מצב דומה לשלך, אינני עונה על הקריטריון הזה, אבל באתי עם לב פתוח בשביל לנסות אולי לגרום לך קצת טוב.. אז אני מקווה שתגובתי תתקבל גם כן 

אני רק יכולה לתאר לעצמי את כובד המשא שעל כתפייך.. נשמע שאינך יכולה עוד, מן הרגשה ששום דבר לא מצליח בחיים, ואז האובדנות כבר קרובה יותר מפעם.. יש מחשבות שאולי כבר כדאי לסיים את הכל.. אולי כבר החיים האלו לא שווים דבר..
יקירה, מחשבותייך בנוגע לבן זוגך הן מדויקות ביותר.. הגבול הדק בין לאהוב אותו ובין ל'התעלל' בו עם המצב שלך- גורם לך לחשוב.. נשמע שאת לא רוצה להכאיב לו, נשמע שאת צריכה אותו יותר מכל דבר..
אבל מה אם תתני לעצמך קצת יותר מקום של כבוד והשפעה בחייך? כך אולי תביני שהדברים בידיים שלך.. המלחמה היא אישית ואת הלוחמת היחידה.. אולי כך תמצאי יותר זמן לאהוב אותו, ולא רק להיתלות בו..
אם הוא יעזוב או אם הוא יישאר- לא ישנה את העובדה שאת אישה בעולם הזה! את יכולה לנצח בזכות עצמך, ללא קשר לסביבה.. ההבנה הזאת תחזק אותך ותגרום לחייך להיות יותר נינוחים.. מה שיוכל גם להקל עלייך בתחושות כלפי העבודה שכל כך מטרידה אותך.. תוכלי לפנות לעצמך זמן כדי לברר מה באמת מעניין אותך וכך להתקדם לאט לאט..
יקירה, הדרך לניצחון אומנם ארוכה, והיא נשמעת מייגעת.. אבל מוות הוא כמובן לא פתרון.. אני מאמינה בך שתצליחי, עם בן זוגך או בלעדיו, להתקדם לאט לאט, בזכות העזרה שפנית אליה עכשיו.. בנוסף, אם תרצי לפרט קצת יותר בשיחה אישית, אני מזמינה אותך לצ'אט שלנו, המתנדבים שלנו ישמחו לדבר איתך, כדי לפחות לגרום לך תחושה של הקלה..
שאלת אם זה אפשרי להבריא, והרצל כבר אמר לפניי- אם תרצו אין זו אגדה!
מאמינה בך, מודה על השיתוף, ומחכה לשמוע ממך שוב..
שולחת לך חיבוק מנחם 
 
לצפיה ב-'טרגר'
טרגר
04/06/2017 | 17:53
6
96
מביט על התקירה כל היום מביט על מה שיכל להיות ולא היה , רואה את מה שלא היה ,  לא תהיה לי אהבה כי לא מגיע לי , פשוט לא אני יושב וחושב על חיי על מה שעברתי במשפחה ומחוצה לה ומבין סופית שיש לי חלק בזה , אני אשם בכל , עובדה שאחי לא חטף מכות מאמא שלי כי היה ילד טוב ואני כן חטפתי , אבא מכבד את אחי ואותי לא חושב שאני ילד מפגר , לא
 
יודע אני מרגיש מזהום, טמא, מטונף , ילד שמגיע לו לאכל כאפה כדי להתיישר , אני לא קונה את התפישה שהורים רק צרכים לאהוב וזה תלוי רק בם זה לא נכון לכל דבר יש שני צדדים אין עשן בלי אש , אז חטפתי כי הייתי רע ככה סבתא אמרה לי שהחדירה לי מחט לשפתים אני זוכר שהייתי מנסה לברוח הייתי כאלו נכנס לעולם אחר או עם אמא שהייתי
 
קופא בזמן שהיא דפקה לי מכות עם חגורה , הייתי שוכב על המיטה וסופר את השניות וכלו מנותק ולא שם , ושנים נתתי לה לגעת בי עד גיל שמונה עשרה בערך , כי היא רצתה להוציא עצבים ואני נתתי לה הייתי פשוט עומד והיא לוקחת תידים שלה ושורטת אותי עד זב דם והכל
 
טפטף ושמתי חולצה ארוכה וזהו ככה מגיל צעיר מאוד , אז לא יודע אני רציתי בזה אחרת הייתי מספר כמו עם הנוער שבמשך שנים לא ספרתי על התעללות מינית כי לא חשבתי שהורי יכולו לעזור לי , אז אני אשם ככה אני מרגיש זונה מטונפת שרוצה לסבל זה כואב כל כך אבל אני אשם , טוב זהו .מספיק זיינתי בשכל .
לצפיה ב-'שלום'
שלום
04/06/2017 | 23:01
3
25
אסור בשום אופן לתקוף אדם באלימות, ואם תוקפים צריך להתלונן במשטרה או לפחות ברווחה. אדם צריך לאהוב ולהעריך את עצמו. אין צורך לחשוב שאתה אשם, אבל כדאי לקחת אחריות ולהיזהר ממקרים כאלה בהמשך. עכשיו שאינך עם ההורים, אולי הריחוק יקל על כולכם ותוכל להשתקם מחדש. הורים טובים לא מכים ולא מתעללים. שאף להתקדם ואל תמעיט בערך עצמך.
לצפיה ב-'תודה רבה על התגובה'
תודה רבה על התגובה
04/06/2017 | 23:24
2
23
אני צריך ללמוד לא לאשים את עצמי זה חלק מהפרעה פוסט טראומה מורכבת .
לצפיה ב-'שמחתי לעזור לך ומקווה שתצליח'
שמחתי לעזור לך ומקווה שתצליח
04/06/2017 | 23:36
1
9
לצפיה ב-'כן זה עודד אותי'
כן זה עודד אותי
04/06/2017 | 23:56
25
1
לדעת שאני יכול להפחית את האשמה ושוב תודה
לצפיה ב-'ואולי אפשר אחרת'
ואולי אפשר אחרת
( לעמוד שלי בתפוז )
05/06/2017 | 00:14
1
34

נתנאל יקר..

חזרת אלינו.. ואיתך החוויות מהעבר שהשאירו בך צלקות נפשיות, וגם פיזיות..  חוויות שלא מרפות ממך לרגע, שהן כל כך חיות ובועטות בתוכך, מכאיבות ומעלות את אותן תחושות שחוזרות על עצמן- של יחס מזלזל ומתעלל מבני המשפחה.. אלה שאמורים לתת בדיוק את היחס ההפוך.. תחושות של חוסר אונים ובעיקר אשמה אינסופית, שחותכת בבשר החי על דברים שבכלל נעשו לך.. נדמה שהן לא מפנות שום מקום לפתוח דף חדש ונקי בחייך.. נאחזות בך בכל דרך ושואבות כל כוח אפשרי שעוד נותר .. ובניגוד לאמרה המוכרת- "הזמן עושה את שלו.." נראה שאתה מרגיש בשלב זה של החיים, שהזמן לא מצליח לעשות את שלו.. שאולי דווקא להפך- ככל שהזמן עובר הקושי לשכוח, למחוק, לשים מאחור- רק מתגבר...  נראה שהתחלת להאמין בכך שאולי בכלל אין פתרון, משהו שישים סוף לכאב ולמעשה נגזר עליך לחיות את הסבל הזה לכל החיים..

יקר, נראה שקיבלת החלטה שאתה אשם בכל המצב הזה, שהרי לא יתכן שמתנכלים רק אליך ואין סיבה מוצדקת לכך.. אני רק יכולה לדמיין כמה בטח קשה לשאת ההרגשה הזאת, היומיומית, שרודפת אותך ומקשה לחשוב בכיוון קצת אחר.. ואולי, נתנאל, הקושי טמון בלמצוא את עצמך מחדש, לשים את כל המחשבות השליליות בצד, ולעשות "חישוב מחדש" עם חשיבה חיובית ומאמינה יותר.. מאמינה שזה לא יהיה פשוט לנסות את ה"סוויץ'" הזה, אבל שתדע שאנחנו תמיד כאן בשבילך, ויותר מנשמח שתמשיך לשתף אותנו, בכל דרך שתבחר..

שולחת לך חיבוק וחיזוק מכל הלב 
 
לצפיה ב-'תודה רבה מדויק מאוד כרגיל'
תודה רבה מדויק מאוד כרגיל
05/06/2017 | 00:40
32
אני אכן צריך ללמוד לחשוב על דברים חיובים אבל אני מתקשה בגלל הפוסט טראומה ודיכאון קלני הכל צף לי , אבל אני מבין בהגיון מה את אומרת אבל הרגש מקשה , תודה שוב
לצפיה ב-'הלואי ויכלתי '
הלואי ויכלתי
04/06/2017 | 01:25
4
119
שבוע טוב ,אני מאד מאד עצובה מדוכאת .ואני מאד רוצה לא להיות כזו.לפני עשרה שבועות סולקתי מטיפול פסיכולוגי שהיה במשך שבע שנים רובו פעמיים בשבוע.ותוך שבוע מצאתי את עצמי בלי טיפול המטפלת לא עשתה תהליך של פרידה לא העברה ולא התקשרה לשאול מה שלומי..אני מגעגת אליה נואשות וזה מפריע לי מאד גם בחיי היום יום . לא מצליחה לתפקד רגיל למרות שאני מאד מנסה הקב"ה מאד טוב אלי וקרו לי דברים מאד טובים בזמן האחרון ואני מודה מאד מאד ולכן אני כל כך מתביישת בגעגועים העזים שיש לי אליה.יש לי ב"ה בעל וילדים  ועבודה שאני אוהבת יש לי כעסים ענקיים אל המטפלת על מה שהיא גרמה לי .גם תוך כדי הטיפול היו לי כעסים גדולים עליה. גם לא ברור לי מה קרה בדיוק בטיפול .כל מי ששאלתי ענה לי שלא ככה מסימים טיפול לא משנה מה.ושלחתי לה ביום שישי מכתב על מה שאני מרגישה וכל הזמן אני בודקת אם היא ענתה לי .וכמובן שאני לא חשובה לה והיא לא ענתה .ומצד שני יש לי המון דברים לעשות ואני לא עושה כי אני ממש מאובנת מדוכאת.ואני לא יכולה לדבר על זה כמעט עם אף אחד.אני לא יכולה להגיש לבעלי,למשל שאני מתגעגעת אלי ה בשגעון כי זה מאיים עליו כל הקשר איתה איים עליו קצת. ואמת פתחתי תלות נוראית בה ובטיפול עד כדי התמכרות .כי היא הייתה ההורה שתמיד חפשתי סמכותית ומצד שני חמה ואוהבת. אך מצד שלישי היו גם הרבה תסכולים בטיפול וכ"כ כואב לי הייתי רוצה שמשהו יקשיב לי ידריך אותי ימלא את הכאב או שאהיה מפוקסת במה שאני צריכה לעשות .תודה מראש על העזרה
לצפיה ב-'הי'
הי
04/06/2017 | 13:07
1
35
אני חושבת שזה טבעי להרגיש ככה ופרידה מקשר עמוק שנמשך שבע שנים סביר להניח שהכאב לא יתמוגג באחת ויקח ללב זמן להחלים ולהתאבל. היא היתה כמו ההורה שתמיד רצית אבל היא לא ההורה וכן היה אכפת לה ממך ככול הנראה אבל חייבים לשמור על גבולות טיפול כדי שהמטפל יוכל לשמור גם על עצמו ועל החיים שלו. ילדים בקשר עם הורים בודקים גבולות ומותחים אותם ואולי מכיוון שחשת שהיא כמו אימך מתחת גם את הגבולות לבדיקת תגובותיה אבל פה בדיוק ההבדל בין הורה למטפל . אני חושבת שתקחי את הזמן ולהחלים ולהפיק מסקנות מהאירוע כדי להצליח לצמוח ממנו שבטיפול הבא דברים ילכו יותר למישרין ויהיה קשר טוב אבל תוך כיבוד הגבולות האחד של השני
לצפיה ב-'תודה את צודקת'
תודה את צודקת
04/06/2017 | 14:59
37
כנראה מתחתי את החבל יותר מידי.ולא מספיק כבדתי את הגבולות
לצפיה ב-'כאבי פרידה...'
כאבי פרידה...
( לעמוד שלי בתפוז )
04/06/2017 | 14:00
43
 שלום לאה,
 
אני שומעת הרבה תסכול, כעס וכאב על הפרידה מהפסיכולוגית שחווית אותה כפתאומית וחד צדדית..
נשמע שאת לא מרגישה מוכנה לריק הזה שאת חווה עכשיו, בלי דמות חמה ומדריכה שתהיה שם בשבילך..
נראה גם שאת מודעת לזה שאת תלויה בפסיכולוגית שלך ולכך שהיא היוותה תחליף להורה שלא היה לך,  ושכנראה יש לך צורך במישהו מכיל ומחזיק שיהיה שם עבורך וייתן לך כוחות לתפקד...נשמע שהטיפול היווה מקום משמעותי לפורקן שאפשר לך להתמלא מחדש,  ובהיעדר מקום שכזה נראה שאת מרגישה משותקת נוכח דרישות המציאות... את מספרת שכיום אין לך מקום שכזה גם בחייך הפרטיים, ואולי הפער בין היכולת לפרוק לבין החסך הנוכחי מקשה עוד יותר על ההתמודדות עם הפרידה... 

אולי השאלה היא האם פרידה מאדם הופכת את הקשר שהיה עימו לבטל וחסר משמעות? ואולי ניתן להשתמש בפרידה כדי ללמוד משהו על עצמך, על הצרכים שלך, על האופן בו ניתן היה לדבר אותם בטיפול, על הדברים שהטיבו והדברים שהיו פחות נכונים שם עבורך... ללמוד משהו על האופן בו מתמודדים עם אכזבות ועם פרידות... ואולי כך הכאב הנוכחי של הפרידה הוא בעל הפוטנציאל להוות כאב של גדילה?
 
מזמינים אותך להמשיך ולשתף,
שלך,
מתנדבת סה"ר
לצפיה ב-'שלום'
שלום
04/06/2017 | 23:05
17
אני לעומתך לא הייתי בתלות במטפלת שלי, אלא אהבתי אותה אהבה כנה כאדם וגם היא לא רצתה בי ואף לא התקשרה אחרי שנגמר הטיפול לשאול לשלומי. אם את זקוקה לעזרת המטפלת, האמיני ביכולותיך ונסי בכל זאת להסתדר בכוחות עצמך. אדם יכול לעזור לעצמו. אם זו לא אהבה אמתית אלא היקשרות ותלות, אפשר בעזרת בגרות והחלטה להתגבר על זה. אם זו אהבה, אפשר לדון עם המטפלת בשאלת הקשר ולפתור את זה.
 
לצפיה ב-'מה עושים כשאי אפשר יותר? טריגר'
מה עושים כשאי אפשר יותר? טריגר
31/05/2017 | 23:03
17
172
אני פוגעת בעצמי כבר שנים. אתמול זה עלה שלב. מצאתי דרך קלה ויעילה יותר לחתוך. מרוב שזה קל בא לי לחתוך שוב היום. הפעם יותר עמוק. שיהיה יותר דם. יותר כאב.
אני לא יודעת אם אני רוצה לחיות יותר. לא, אין לי תכנית קונקרטית או כוונות. אני פשוט לא יכולה לשאת יותר את הסבל הזה.
זה נמשך כבר שנים. יש לי שלל אבחנות. עברתי מיליון פסיכיאטרים, מיליון תרופות, מיליון פסיכולוגים, כל מסגרת טיפולית אפשרית בארץ. כלום לא עוזר. מה עושים כששום דבר לא עוזר?
לצפיה ב-'כשהכאב בלתי נסבל ... '
כשהכאב בלתי נסבל ...
( לעמוד שלי בתפוז )
01/06/2017 | 00:43
1
83
הי יקירה,
אני שומעת את הייאוש הכבד מנשוא שאת מרגישה, כאב בלתי נסבל שנדמה שאין לו פיתרון ואין מזור, ושהדרך היחידה היא להרגיש אותו במובן הכי מוחשי וקונקרטי שיש..
אם אני מצליחה להבין אותך נכון נראה שהכאב הנפשי הגיע לקצה גבול היכולת, ודווקא אז נמתח הגבול של הפגיעה העצמית, זה קל יותר לא רק במובן המוחשי, אלא גם במובן המטאפורי, והצורך בה גובר...  אולי אם יהיה יותר כאב פיזי הכאב הנפשי יוכל להיות נסבל יותר..
אני שומעת את הסבל הרב שהיה מנת חלקך ואת דרך הייסורים שעברת בניסיון להתמודד עם השדים, ואני מבינה שאת מותשת מאוד מהדרך הזו, שנדמה ששום דבר בה לא יכול להביא להחלמה.. כל כך מותשת עד שהמוות נראה כפיתרון..אולי שם לפחות תהיה מנוחה...
ולמרות כל זאת, נדמה שיש שביב קטן של תקווה, שאת שמה סימן שאלה מול הרצון לחיות, ולא נקודה ברורה או סימן קריאה מול חוסר הרצון לחיות... שיש בך עוד מעט כוח ולו בשביל לכתוב כאן יקירה, ולא להיות לבד עם הכאב...
מצטטת לך כאן את ה'אני מאמין שלנו' שמילותיו הדהדו לי בראש כשקראתי את דברייך הלילה: "כשהירח בחיסורו, נראה שהחושך יימשך לנצח והאור רק יילך ויצטמצם. כך גם אנו חשים לפעמים שהתקווה אוזלת ושאין יותר בשביל מה להתאמץ, והפיתרון ההגיוני הוא להפסיק לחיות. אבל ממש כמו במקרה של הירח, גם במקרה של בני אדם שחשים כך, זהו מצב זמני. ההקלה תגיע, ממש כשם שהירח מתמלא אחרי זמן מה".
אני בטוחה שאת למודת קרבות, למודת טכניקות, אבל כרגע נדמה שאת מותשת מידי בשביל לראות אחרת, ואני רוצה להגיד לך שאת לא לבד, ושאנחנו פה בשביל להחזיק את האפשרות ובעיקר את האמונה והתקווה עבורך שיכול להיות אחרת... אנחנו רוצים להיות עבורך כתזכורת לירח שיכול להתמלא...
אני דואגת לך ורוצה להזמין אותך מחר לצ'אט שלנו, שם נוכל לחשוב ביחד איך לשאת את הכאב, לנסות לתת לו מילים במקום לדבר אותו בחתכים...לנסות לראות ביחד איך אפשר לשמור עלייך...
ממש ממש אשמח לשמוע ממך, כאן במסר אישי או בצ'אט (הצ'אט יחזור לפעילות מחר בין תשע בערב לחצות וכך כל ערב למעט שישי)
מחכה לך ...
ובנתיים שולחת חיבוק חם,
חיבוק שרוצה לעטוף את הכאב ולא לתת לך לשאת אותו לבד...
שלך,
מתנדבת סה"ר. 
 
לצפיה ב-'אין לי כוח יותר'
אין לי כוח יותר
01/06/2017 | 20:55
57
לא יכולה לסבול יותר
לצפיה ב-'שלום'
שלום
01/06/2017 | 18:40
13
41
אדם אמור לאהוב את עצמו ולדאוג לרווחתו ושלומו האישי ולא להזיק לעצמו. הכאב קשה להתמודדות, ונזק גופני גם מסוכן. חשוב לחיות, לחיים יש ערך והם מתנה יקרה ומקודשת שניתנה לעולם ואסור לפגום בה. כשקשה נעזרים באחרים, אבל כדאי לנסות קודם לעזור לעצמנו כי אדם מכיר הכי טוב את עצמו. המטפלים מומחים ויודעים לעזור, הם יכולים לטעות וכדאי למצוא את האדם הנכון ולקחת מכל אחד את המירב. אל תסממי את עצמך בתרופות, אהבי את עצמך וטפלי בבעיותיך הנפשיות כדי שתהיי יותר מאושרת.
 
לצפיה ב-'הי'
הי
01/06/2017 | 20:53
12
55
אני בטיפול כבר מעל עשור. שום דבר לא עוזר. המצב הנפשי אף פעם לא משתפר. באמת שניסיתי כל דבר אפשרי כבר
לצפיה ב-'אני מצטער לדעת'
אני מצטער לדעת
01/06/2017 | 22:52
10
39
בכל זאת, החיים חשובים מאד ואדם מוכרח לאהוב את עצמו ולשאוף לטובתו ולא לרעתו.
 
לצפיה ב-'אני לא מומחה אבל'
אני לא מומחה אבל
01/06/2017 | 22:53
9
42
ספרי ממה את סובלת, אולי נדע לנסות לעזור לך.
 
לצפיה ב-'...'
...
02/06/2017 | 16:35
8
45
אנורקסיה+הפרעת אישיות גבולית+דיכאון
לצפיה ב-'נשמע קשה'
נשמע קשה
02/06/2017 | 21:20
7
34
חשוב לאכול בשביל הבריאות והשמירה על החיים, אולי אם תנסי לאכול דברים שאת אוהבת ודברים טבעיים ובריאים יקל לך יותר לאכול. דיכאון אני חושב שאפשר לפתור אם עושים דברים שאוהבים וחושבים עליהם ועל מה שאנחנו עושים בהם. אני לא יודע ממש מה זו הפרעת אישיות גבולית, אבל כדי לייצב את האישיות צריך למצוא לעצמנו מגמות שחשובות לנו, למשל ללמוד כל מיני דברים. להפרעות אפשר להתנגד אם מתרכזים בדבר החשוב ונחים מהעמל בזמן הפנוי.
 
לצפיה ב-'זה סוג של הפרעה טרמאוטית'
זה סוג של הפרעה טרמאוטית
04/06/2017 | 17:34
6
31
כמו פוסט טראומה מורכבת שאני יש לי רק מעט שונה רוצים לשנות את הגדרה ולהכליל אותה כטראומה מורכבת בדרך כלל גבוליים עברו התעללות מינית או אחרת בילדות ויש הרבה הרס עצמי שימוש בסמים או אלכהול או פגעיה עצמית זה חלק מהפרעה ..
לצפיה ב-'תשובה'
תשובה
04/06/2017 | 18:27
2
19
טראומה מקרה רע בעבר המשפיע על הרגש ועל החשיבה בהווה צריך ללמוד מהעבר ולשפר את העתיד. אם נרגיש טוב גופנית ורגשית בעתיד, ונדע להיזהר מסכנות, ישכח מאתנו לפחות חלקית את הטראומה. את המתעללים צריך להעניש, וצריך ללמוד להיזהר מסכנות כולל התעללויות ולהשתדל להתרחק ממציקים. אם ההתעללות מינית, אני חושב שהפתרון הוא לקיים את חיינו המיניים מתוך אהבה ויחסים רגשיים ולא רק להנאה. הרס עצמי אינו רצוי. אדם צריך לאהוב את עצמו, להעריך את מעלותיו שלו ולפעול לטובתו האישית לפני הכול. אם תזיקי לעצמך, רק יהיה לך יותר רע מאשר קודם וחבל. לא צריך לברוח להתמכרויות מסוכנות ולא מכובדות, יש לטפל בבעיה האמתית באופן שכלי-רגשי ונבון.
לצפיה ב-'זו לא היא ענתה לך אלא אני'
זו לא היא ענתה לך אלא אני
04/06/2017 | 20:34
1
23
היא חולקת עלי אך אני חושב שיש קשר בין פוסט טראומה לאישיות גבולית וכך גם טעונים חוקרים מסוימיים גבולית לפי הגדרה מסוימת היא סוג של הפרעה טראמוטית כ 81 אחוז מעידים על פגעיה מינית או אחרת בילדות יש גם אלמנט כימי ככל הנראה ואפשר לווסת את התנדות במצבי רוח בעזרת תרופות , אבל בעיקרו הפרעה נובעת מחיים לא קלים לא חובנ התעללות אלא סטרס או מוות של אהוב יכול לחזק את הפרעה או לגרום לה להתפרץ סך הכל גבוליים הם אנשים מאוד רגשים וטובים אז זו סך הכל שונות טובנ בעיני ..
לצפיה ב-'תשובה'
תשובה
04/06/2017 | 22:55
12
אני מאמין שהטיפול בבעיות נפשיות הוא שיחה ולא תרופות, כי חומר כימי לא יכול לפתור את הבעיה האמתית והעקרונית שסיבתה מורכבת מבחינה פסיכולוגית. כמו שכתבתי לה, יש להתרכז בשיפור העתיד וככל שהעתיד טוב שוכחים מהעבר הרע. על רגישות והתפרצויות אפשר אולי להקל אם מוצאים עיסוקים חשובים שאוהבים ועוסקים בהם בקביעות כדי לאזן את מצב הרוח. לחץ ודאגה פותרים ע"י תכנון העתיד והיזהרות מסכנות ונזקים. כמו שכתבתי לה, הדרך לטפל בהתעללות מינית בעבר היא לפני הכול ליצור את חיינו הארוטיים ככל האפשר רק מתוך אהבה ויחסים רגשיים חזקים ולא רק להנאה. צריך גם להעניש את המתעללים וללמד את עצמנו להיזהר מגורמים מתעללים ומזיקים.
לצפיה ב-'זה ממש לא נכון'
זה ממש לא נכון
04/06/2017 | 19:34
2
33
הפרעת אישיות זה אבחנה נפרדת ושונה מפוסט טראומה עם גורמים שונים ומאפיינים שו נים 
לצפיה ב-'לא אמרתי שלא קראי היטיב'
לא אמרתי שלא קראי היטיב
04/06/2017 | 20:26
1
24
אמרתי שיש דברים משותפים כמו הווסת הרגשי או הפגעיה עצמית והתמכריות והרס עצמי ועוד , זה לא כל כך שונה וכיום מנסים להגדיר את כטראומה מורכבת מסוג שונה , אני מציע לקרוא על פוסט טראומה מורכבת ולהבין מה הבדל בין הרגיל למורכבת ולראות כמה דמיון יש אני חקרתי את הנושא טראומה ויש הרבה דימיון בעיני .
לצפיה ב-'וכן קראתי.שוב מה כתבתי וזה נשמע ככה'
וכן קראתי.שוב מה כתבתי וזה נשמע ככה
04/06/2017 | 21:10
15
אני לא כוונתי מקווה שהבהרה שלי תסביר למה כוונתי כי נכון זה שונה אבל יש גם דמיון והיום לפי ידעתי רוצים להכליל את הפרעה אשיות גבולית כחלק מטראומה מורכבת ככה לפחות שמעתי .
לצפיה ב-'אנחנו איתך '
אנחנו איתך
( לעמוד שלי בתפוז )
01/06/2017 | 23:11
39
היי יקירה, 
אני שומעת שכרגע נדמה שאין מילים שיוכלו לנחם, אין עצות שיוכלו לסייע שכן את למודת ניסיון, ניסית המון דברים והשקעת המון, אבל נראה ששום דבר לא מביא להקלה... ואת מותשת מהניסיונות, מרוקנת מכוחות... 
 
אנחנו רוצים להיות איתך, אם תבחרי,
גם ללא מילים, וללא עצות...
פשוט להיות,
כדי שלא תהיי לבד באפלה...
מחכים לך פה או בצ'אט שפתוח עכשיו עד חצות, ויחזור שוב במוצא"ש.
 
שולחת לך חיבוק חם,
בתקווה שהלילה יהיה עבורך לילה שקט...
שלך מתנדבת סה"ר
 
לצפיה ב-'מזדהה מאוד'
מזדהה מאוד
01/06/2017 | 22:52
37
אני גם פוגע בעצמט הרבה אני הגעתי למצב שאני דוקר את עצמי יש לי צלקות שלא יורדות , אני מבין לגמרי מה את מרגישה , אבל בעיני זה לא נכון לא כדי לפוגע בעצמך , מספיק סבלת שעכשיו תענשי את עצמך .אני יודע שזה מפתה מאוד וזה גם מקל אבל זו הקלה מלאכותית זה לא באמת עוזר , עובדה שאחר כךנשוב את רוצה לפגוע בעצמך לא אל תעשי לעצמך ככה , אין לי הרבה מה לומר אני גם אובדני ובדיכאון קליני נקוהה ונתפלל לטוב ,
לצפיה ב-'כאב בחזה'
כאב בחזה
28/05/2017 | 21:23
4
147
אני מרגיש קצת שאני חוזר על עצמי אבל...
אני תקוע.
הרגש תקוע בפנים ולא יכול לצאת, אבל הוא דופק חזק וגורם לכאב בחזה. לא כאב חזק פיזית אבל חזק מאוד נפשית. ואני חסר אונים מולו.
חושב ללכת להיפנוזה, אולי משהו ישתחרר...
מרגיש שהכדורים דפקו אותי, בעיקר את היכולת לזרום, לבטא רגשות ולדעת מי אני. אני לא רוצה כלום. אין לי מצפן. אין טעם ואין ריח.
ויש כאב.
לצפיה ב-'רק רוצה שהוא יצא החוצה...'
רק רוצה שהוא יצא החוצה...
28/05/2017 | 21:26
68
רק רוצה לבכות,
רק רוצה לצעוק,
רק רוצה שמה שבפנים יהיה גם בחוץ.
רק רוצה שקט.
רק רוצה שמחה.
רק רוצה אמונה.
רק רוצה אהבה.
רק רוצה לחיות.
לחיות.
לצפיה ב-'שלום'
שלום
28/05/2017 | 22:33
40
לכל אדם מותר לשחרר רגש ע"י הבעות רגשיות טבעיות, זה בריא וטוב. נסה לנוח ולעשות דברים שנעימים לך ומענגים אותך, דברים שגורמים לך רגיעה ומנוחה, אולי תצליח לאסוף כוחות מחודשים לטפל ברגש המעיק.
 
לצפיה ב-'מבט אל העתיד'
מבט אל העתיד
( לעמוד שלי בתפוז )
29/05/2017 | 23:04
1
75
משה היקר,

כמה קשה זה כשיש רגליים- אבל אינן מסוגלות לצעוד.. כשיש ידיים- והן לא יכולות לנוע.. וכמה מתסכל זה כשיש לך פה, לשון, גרון- והם אינם יכולים לבטא את רגשותיך..
והרגשות? הם קיימים.. סוערים וגועשים- אך לא מוצאים את דרכם לעולם שבחוץ.. כי יכולת הביטוי- נעלמה לה..
אתה וודאי מתגעגע ליכולת הזאת, שפתאום מקבלת משמעות אחרת לגמרי.. פתאום מובן כמה היא הכרחית..
אבל יחד עם זאת, משהו בך הצליח להעביר לי את התחושה הקשה.. משהו בך כל כך אמיתי שעם המילים שלו גורם לצמרמורת.. ו'המשהו הזה' לא מוותר, וחושב לנסות טיפול שאולי יעזור.. ו'המשהו הזה'- הוא אתה, משה..
יקירי,
הטיפול שדיברת עליו הוא רעיון טוב.. ובכלל, לנסות דברים חדשים שעוד לא ניסינו- אף פעם לא מזיק.. אני מרגישה שאתה רוצה לעזור לעצמך.. כל כך רוצה לחיות, לאהוב, לצחוק- עד שאני בטוחה שדבר לא יוכל לך..
כמובן שיהיו קשיים בדרך.. יהיו ניסיונות מוצלחים ומוצלחים פחות.. אבל אתה יודע שאתה על דרך המלך.. כי אתה לא מתייאש..
אנחנו כאן תמיד, בשביל לשמוע גם את המילים שאינן נאמרות.. גם את אלו שלא מוצאות את המסלול הישיר ללשונך.. כאן, וגם בצ'אט שלנו..
שולחת לך חיבוק חם ומקווה שמשהו ישתפר..
נשמח לשמוע ממך שוב.. ואל תחשוש 'לחזור על עצמך'.. בשביל זה אנחנו פה 
 
 
לצפיה ב-'תודה רבה '
תודה רבה
30/05/2017 | 16:03
41
תודה על ההקשבה,
תודה על הדיוק,
תודה על התחושה שאת נותנת, שאת מקשיבה למילים, לתוכן,
למה שנאמר ולמה שלא,
תודה על העידוד, על האמונה,
על התמיכה,
על ההתנדבות.
על כך שיש בנאדם מאחורי הניק שמקשיב לי,
שמבין אותי,
שאכפת לו ממני,
ממני!
אפילו שהוא לא מכיר אותי...
 
חג שמח לך ולכל מתנדבי סה"ר המתוקים!
תודה ממני ומכולם.
משה
לצפיה ב-'מחשבות'
מחשבות
28/05/2017 | 20:09
8
102
אני עסוק ברעיונות פילוסופיים עצמאיים וזה מביא לי למחשבה כל מיני מלים ומנתק אותי מהחברה. אני אוהב שעשועי מלים וממציא גם רעיונות תוקפניים כמו "אותך" וזה גורם לי להרגיש שאני תוקפני ונלחם ואני מנסה למנוע את התחושה הזאת. גם גיליתי שלא צריך להגיד דבר לא נכון כי אפשר להגיד "אתה יכול להבין" אז אני לא מסדר נכון את המלים וזה יוצר מלים לא נכונות.
לצפיה ב-'איזו גישת חיים עדיפה'
איזו גישת חיים עדיפה
28/05/2017 | 22:23
7
30
להתעניין בתחביבים באופן בוגר ולמצוא דרכים אסרטיביות ומתוחכמות לא לשקר, או לדבר על נושאים משותפים ולהימנע ככל האפשר ממצבים שצריך לשקר?
לצפיה ב-'אני עברתי בשנים האחרונות'
אני עברתי בשנים האחרונות
28/05/2017 | 22:39
6
50
את המצבים הנפשיים הכי קשים שיכולים לקרות לאדם. דיברתי עם זרים בכל הארץ, התפלספתי, סיכנתי את חיי, קיבלתי מכות, מצאתי את אהבת חיי האדירה בתור מטפלת, הטרדתי אותה במשך שנים, איבדתי אותה, עברתי התעללות נפשית ממושכת מצד פסיכולוג ושטיפת מוח מצד מדריך מטומטם ומשוגע, איבדתי את היכולת לתקשר ואת הקשר לאישיותי, הגיתי מלים גסות ובקיצור התעמתי עם כל החברה ונלחמתי בחומר לטובת הרוח. אני משער שזה חישל אותי אבל זה הזיק לי. מה לעשות עכשיו?
לצפיה ב-'פילוסוף יקר,'
פילוסוף יקר,
29/05/2017 | 09:45
5
44
מצטערת לקרוא שאתה מרגיש כך.
אני לא רופאה, אבל לדעתי להתייעץ על תרופות עם פסיכיאטר, שבהבדל מפסיכולוג, מוסמך לתת תרופות.
לקחת תרופה נגד מחשבות טורדניות. זה עשוי לשפר את הרגשתך מאד.
לצפיה ב-'זה לא עוזר'
זה לא עוזר
29/05/2017 | 13:00
4
30
ואני לא מאמין שיעזור. המלים שמטרידות אותי הן משהו פסיכולוגי ומאד חזק, צריך להבין את הסיבה הפסיכולוגית להן ושום תרופה לא תעזור. זה משהו בדרך התנהלותי בחיים, וכי אני מנותק מהמציאות מטבעי.
 
 
 
לצפיה ב-'ומה שקורה'
ומה שקורה
29/05/2017 | 13:02
3
23
שכל מלה שאני אומר או חושב אני חושב אחר כך בלי שליטה אלו מלים היא מזכירה בצליל, וזה גורם לי להתנגד כל הזמן ומעמיס לי על המוח עוד ועוד מלים שהורסות לי את הריכוז ואני לא יכול להתמודד אתן. מאד מפחיד.
 
לצפיה ב-'אני לא מומחית בזה, אבל,'
אני לא מומחית בזה, אבל,
05/06/2017 | 10:29
2
13
הלכת פעם לייעוץ אצל פסיכיאטר בכיר?
שווה לשלם ביקור פרטי ולמצוא את התרופה והמינון הנכון.
כנס לאינטרנט ותקרא על מחשבות טורדניות ואיך הן מתבטאות. אני לא אשת מקצוע, אבל ככה זה נראה לי.
בסופו של דבר, מדובר בתהליכים כימיים במוח, ומזל שיש היום תרופות.
לצפיה ב-'לא ייתכן שזה מהליכים כימיים בלבד'
לא ייתכן שזה מהליכים כימיים בלבד
05/06/2017 | 13:24
1
8
יש עניין עקרוני שיוצר את המצב, אלו מלים ומלים לא באות סתם. דרך השימוש שלי בחשיבה על מלים שגויה. יש לי פסיכיאטרית אבל היא לא מצליח לעזור, והיה לי פסיכולוג שחשב שהתוכן מפריע לי ולא הבין שזה מלים ולכן לא הצליח לעזור לי ועזבתי אותו.
לצפיה ב-'כתבתי בהודעה למעלה'
כתבתי בהודעה למעלה
05/06/2017 | 22:13
9
אני אוהב פילוסופיה ורוחניות ומדבר באופן פילוסופי רוחני ואנשים לא אוהבם את זה וזה יוצר התנגשויות ועימותים עם החברה.
 
לצפיה ב-' מכינים עוגה לחג '
מכינים עוגה לחג
28/05/2017 | 14:38
1
13
מכינים עוגה לחג שבועות
מוזגים, מקציפים ומקשטים
יצאה לכם עוגה מרשימה במיוחד
אם כן, מהרו להשתתף בתחרות המתכונים!
תעלו תמונה ומתכון לעוגה שהכנתם ואולי תזכו בפרסים מפנקים  
 
שיהיה בהצלחה וכמובן חג שמח!
 
לצפיה ב-'המלצה:'
המלצה:
28/05/2017 | 14:46
35
עוגת גבינה אפויה עם קצפת ודובדבנים מסוכרים.
 
לצפיה ב-'הקש ששבר את גב הגמל.'
הקש ששבר את גב הגמל.
28/05/2017 | 11:00
6
183
סבלתי תמיד מיסורי נפש קשים בתחנות רבות בחיי. עברתי גלים רבים של יסורי נפש. הרבה דיכאונות ויאוש ותיסכול. סבלתי מחוסר החלטיות בחיים ולכן נגררתי אחרי המציאות. החיים שלי היו עקלקלות כאילו שאיזה מזל רע מנווט את חיי בדרך עקומה בכוונה. הכל הלך הפוך על הפוך. מעיין קללה נסתרת רודפת אותי. כלום לא הלך בדרך ישרה. החיים שלי היו מסורבלים ותקועים רוב שנותיי.
אנשים שונים פלשו לחיים שלי וגרמו לי צער למרות שאני לא פלשתי לחייהם.

רציתי לשפר את מצבי במעט ולכן פניתי לטיפול שבו מוציאים עין רע. זה טיפול שבו מורחים חומר כל שהוא על המצח ועל חלק מהשערות. בעקבות הטיפול נשרו לי שערות ונגרם לי התקרחות קלה סמוך למצח.
במקום שהטיפול יעזור לי בחיים גרם לי עוגמת נפש אדירה. ברור שהטיפול המיותר לא עזר כמו שאר הטיפולים שעשיתי בעבר (טיפולים מאותו סגנון).
מסתבר שהיו לי גנים טובים שלא גורמים להתקרחות ורק בגלל הטיפול המיותר נגרם לי התקרחות קלה. רואים שהקרחת לא טיבעית כמו אצל אנשים אחרים. מיד אחרי אותו טיפול הרגשתי שיש נשירה מסיבית תוך זמן קצר. הטיפול שעשיתי היה בגיל 37. עד אז השיער היה מלא ולא היתה התקרחות כלל (רואים בתמונות שהיו סמוך לפני הטיפול). כלומר אם הגעתי לגיל 37 ללא קרחת זה מעיד שהיו לי גנים מההורים שלא גורמים להתקרחות. התקרחות רגילה נגרמת בשנות העשרים בדרך כלל ורק אצלי זה קרה אחרי גיל 37, כמובן אחרי אותו טיפול מיותר שעשיתי אצל אותו איש שמוציא עין רע כביכול. התיסכול גדול כי בסך הכל רציתי לשפר את חיי. במקום שיפור נגרם לי נזק גדול , ומכאן שזה הקש ששבר את גב הגמל.  זה שבר אותי כי זה פגע במראה החיצוני שלי. זה הוריד לי את המורל לגמרי . לו יכלתי להימנע מאותו טיפול מיותר הייתי שלם עם עצמי יותר.
לצפיה ב-'שלום'
שלום
28/05/2017 | 14:44
4
53
הצטערתי לקרוא על בעיית ההתקרחות, לא תמיד אפשר לסמוך על טיפולים מאגיים ולפעמים כשיש בעיה מוחשית עדיף לפנות לטיפול מקצועי מוכח. אני מאמין שבקשיים הנפשיים אדם יכול הרבה לטפל בעצמו אם ירצה ויאמין, צריך ללמוד מטעויות העבר ולהתרכז בשיפור העתיד. האדם יצור חברתי ואפשר למצוא הרבה אנשים טובים שיאהבו אותנו. לא תמיד יש מזל למצוא את האנשים הנכונים, אבל כל החיים לומדים וחשוב להישאר חלק מהחברה.
 
 
לצפיה ב-'אנשים לא מעריכים את מה שיש להם'
אנשים לא מעריכים את מה שיש להם
28/05/2017 | 16:49
3
69
ורק אחרי שקורה משהו קולטים כמה המצב היה יותר טוב לפני המקרה הספציפי כמו במקרה שלי.
לצפיה ב-'שאלה לך'
שאלה לך
28/05/2017 | 18:40
2
35
למי את מתכוונת באנשים? האם את לא מספיק מעריכה מה שיש לך או שאחרים לא מספיק מעריכים אותך ואת מה שאת נותנת? חשוב שתעריכי את עצמך, תאמיני ביכולתך ותפעלי בכוחות נפשיים לעזור לעצמך ולשפר את איכות חייך. את הכי מכירה את עצמך ותוכלי לעזור לעצמך הכי היטב.
 
 
לצפיה ב-'הדשא של השכן יותר ירוק'
הדשא של השכן יותר ירוק
29/05/2017 | 21:21
1
38
תמיד אנשים חושבים שמה שיש לאחרים יותר נוצץ ומלהיב עד כדי כך שלא
 מעריכים  את מה שיש להם. ורק אחרי שהם מאבדים את מה שהיה להם פתאום מבינים
כמה היה טוב לפני כן.
 
 
 
 
לצפיה ב-'תשובה'
תשובה
30/05/2017 | 12:19
14
צריך לדעת ליהנות ממה שיש לנו, לא להיות חמדן אבל גם לשאוף להתקדם.
 
לצפיה ב-'הקש שגורם לקשיים'
הקש שגורם לקשיים
( לעמוד שלי בתפוז )
28/05/2017 | 19:43
61
היי תימוטי,
אני מבינה שזה כל כך מייאש- שניסית להקל מעט על כל הסבל שרדף אותך בחייך... ודווקא מתוך הערוץ שהיה אמור לסייע לך בכך- הגיע הניגוד הגמור- הטיפול להוצאת עין הרע הפך את המצב בחייך לגרוע עוד יותר. במקום השיפור שציפית לו, הגיעה החמרה. ולא רק שהטיפול הזיק- אלא גם שהוא לא עבד בדרך שהיית רוצה...
נראה שאתה עומד חסר אונים בגלל ההתקרחות שנגרמה לך במצח... אולי בעיקר בגלל שאתה חושב שאם הטיפול לא היה נעשה- ההתקרחות לא הייתה קורית. ויתכן שעובדה זאת גורמת לך להרגיש אבוד... ויכול להיות שזו חרטה שמטרידה אותך זמן רב- העובדה שהיית יכול להימנע מהטיפול.
יקר, אנחנו כאן בשבילך- כאן כדי להקשיב ולהיות לצידך ברגעים האלה... אתה מוזמן להמשיך ולשתף 
שלך,
מתנדבת סה"ר. 
 
לצפיה ב-'קשיים בעבודה'
קשיים בעבודה
27/05/2017 | 16:54
2
131
שלום לכם, לצערי אני מאוד לא אוהבת את העבודה שלי שמתסכלת אותי. הסכם עבודה נגמר בעוד חודש, ואז או שצריך לחדש אותו שאני לא רוצה, אבל, כנארה, לא תהיה ברירה, כי בתחום אין הרבה עבודה. אני ממש חסרת ואנים, לא  יודעת מה לעשות. כל יום לפני הגעה לעבודה אני מכריחה את עצמי ובוכה.
לצפיה ב-'שלום'
שלום
28/05/2017 | 04:36
30
עבודה צריך לעשות בגלל מחויבות אישית, בלי לערב רגשות. עבודה נותנת מסגרת ומקדמת את האדם בחייו וגם מאפשרת לו לתרום בחברה. אם תעבדי היטב, יעריכו אותך ויקדמו אותך בשוק העבודות.
 
לצפיה ב-'חזרה לעבודה'
חזרה לעבודה
( לעמוד שלי בתפוז )
28/05/2017 | 19:01
40

היי יקרה,
אני מבינה כמה את סובלת בעבודה שלך... ולא פחות חשוב, כמה את מיואשת, כי נראה שתצטרכי לחזור ולעבוד באותה עבודה שכנראה נראית לך די סיוטית. אולי זה כמו לחזור לישון, למרות שאת יודעת שתמשיכי לחלום את אותו חלום בלהות... אני מתארת לעצמי שאת מרגישה אבודה, כאילו לא משנה לאן תפני, תגיעי לאותו סוף לא רצוי- תחזרי לאותה עבודה.   
אם תרצי, תוכלי להגיע לצ'אט שלנו כדי להתייעץ וגם כדי לשתף בכל דבר שתהיי מעוניינת... הוא פעיל כל השבוע פרט ליום שישי בשעות 21:00 עד חצות. וכמובן שאת עדיין מוזמנת להמשיך ולכתוב כאן בפורום... לבינתיים, אנחנו כאן איתך...
שלך,
מתנדבת סה"ר
לצפיה ב-'אין כמו הפייס להעלאת המורל'
אין כמו הפייס להעלאת המורל
26/05/2017 | 21:32
4
126

בציניות כן ?

** אנשים שהיו מאד לא נחמדים הצליחו חבל"ז ..
כן אין כמו הפייס להעלאת המורל ,אם היו נחמדים האם דברים

היו נראים אחרת היום ? מי יודע...

לא יעזור כל הנזיר שמכר את הפרארי שלו ,וקורס של חשיבה

חיובית שלקחתי אז.. זה לא ישנה כלום ...

הכי כיף לאנשים חסרי המודעות ,כי אני למשל יודעת שאני

כישלון של החיים ,ולמרות שהם גם הכל נראה להם בסדר.

הלוואי ..והכל היה נראה לי בסדר .וכן אני עובדת ..אבל..

הרבה אבלים..

איזה ילדים יפים יש לכולם ... אז למה לחפש שם של מישהו

ולראות נכון ? למה ? סוג של הרס עצמי .

תמיד יש לי את החלום  הזה יותר נכון פנטזיה של אדם

שלא היה משהו בבית הספר ולא חסרים כאלה ,שהצליחו

אחרי זה ,וכולם מתפעלים.

אפילו מישהו שלא היה משהו בצבא גם הוא נשוי עם ילדים.

חבל שאין בי את הצד  הנורמטיבי הזה של רק לעבוד ולהביא

ילדים כמו אנשים בעבודה.

אני די מקנאה כאשר אני שומעת את הנשים בעבודה מדברות

בטלפון : ארוחות שישי , יוצאות לנופש ,חיות .. יש אנשים

שמזלזלים בהן בגלל העבודה שלהן ? הן חיות .

דברים נורמטיביים כמו כולם : עבודה ,כמעט כולם עושים

קניות ביום שישי וגם אני , לשלם את  החשבונות.

** שבוע הבא זה חג , אז הן או מארחות או מתארחות אצל

הילדים  שלהן . לחלק יש כבר נכדים ...

לא הייתי מתנגדת לחיים פשוטים...

** לפחות יש לי איפה לגור . ואולי הקיום שלי פה זה בישביל

לפנק את שני המתוקים האלה .. בשני הלילות האחרונים

החתול ישן ליד הראש שלי,בד"כ הוא בקצה של המיטה (קבוע)

וגם החתולה ישנה במיטה . (לפעמים היא באה ולפעמים לא

ברוב הפעמים היא כן ישנה במיטה אבל מידי פעם לא).

נדהמת מכמה שהם מתוקים ,ואיזה רגישות יש בהם.

אז אולי זה מטרת הקיום.
לצפיה ב-'בפייס אנשים מראים בדרך כלל טובים,'
בפייס אנשים מראים בדרך כלל טובים,
27/05/2017 | 01:45
1
72
כשרע לא מצטלמים. 
אם כי - יש קבוצות של קשיים. יש קבוצה של אמהות ללא אימא - נשים נשואות עם ילדים שחשות בודדות נורא כי אין להן אימא, או שהן יתומות משני ההורים. וזו קבוצה מאד פעילה.
ואני שואלת שוב, ויודעת שהתנגדת לזה - מה אם ילד? שלך או מאומץ? אני יודעת שזה קשה נורא, אבל גורם לאושר כה רב, וסיפוק, ומקרב אותך לאנשים עם משפחה. יש לי חברת פייסבוק שלא יכלה ללדת אחרי מחלה ואימצה ילד, והם נראים כה מאושרים ביחד.
לצפיה ב-'ילד זה לא פיתרון'
ילד זה לא פיתרון
27/05/2017 | 09:33
73

תודה מישהי .

לא אביא ילד מטעמים אגואיסטיים.

ובכל מקרה ילד זה לא פיתרון . לך יש ילדים האם את מאושרת ?


לצפיה ב-'הרבה אבל...ים'
הרבה אבל...ים
( לעמוד שלי בתפוז )
27/05/2017 | 09:00
1
61
מילקי יקירה
את מקפידה לציין שכותרת הפוסט שלך היא בנימה צינית, שלרגע לא נטעה לחשוב שהפייס אכן מעלה את המורל. 
את מצביעה בדיוק כל כך כואב על התנהלות במרחב הוירטואלי שמאפשרת הצגה עצמית לא תמיד אמיתית ואת מביעה כמיהה לחיים נורמטיביים ופשוטים.
זה באמת מתסכל מאוד  וכמעט מייאש, אבל,  את מצליחה למצוא נקודות אור בחייך, למרות ריבוי ה'אבלים'  שאת מביאה.
יש לך דירה לגור בה ושני חתולים שמאפשרים לך לבטא את כל האהבה שיש בך ולפנק אותם,  עד כדי ההבנה, שאולי זו בעצם מטרת הקיום של היקום,
שלך.
זה אכן לא קל לחיות את ה"יש" כשה"אין" נמצא מעבר לדלת, ועם זאת
את באמת מודעת מאוד לקיום של שניהם בחייך, ואת מתתבוננת בהם מפוכחת. ולמרות הכאב הנילווה, נראה שאת מוצאת קורטוב של נחת במרחב הפרטי שלך, על כל החוסרים שבו..
אני רוצה לאחל לך עוד הרבה קורטובי נחת...
וחג שבועות שמח
 
 
לצפיה ב-'בהחלט מוצאת קורטוב של נחת'
בהחלט מוצאת קורטוב של נחת
27/05/2017 | 09:57
70

הבוקר אני מרגישה יותר טוב  

אני אגב לא אמרתי במסכנות שמטרת הקיום שלי

היא לפנק את החתולים ,זה כיף .

וסה"כ יש לי חופש לעשות מה שאני רוצה מבלי

לתת דין וחשבון לאף אחד . אני יודעת שאומרים

ש"חופשי זה לגמרי לבד " אבל אני לא מרגישה ככה.

** אתמול בערב אכן חשתי קצת מסכנות ,קצת רחמים עצמיים

אבל הבוקר אני מרגישה יותר טוב .

** וכמובן עדיף ככה מאשר להיות עם חלאות .(גברים או נשים ).

כך שסבבה.
לצפיה ב-'מוזמנים לקבוצת הווצאפ של מאבק הנכים'
מוזמנים לקבוצת הווצאפ של מאבק הנכים
26/05/2017 | 02:13
51
"קצבת נכות בגובה שכר המינימום"
מוזמנים לקבוצת הווצאפ של המאבק על המינימום
https://chat.whatsapp.com/1DQ22JIWZsTAiMkWNHFSpe
לצפיה ב-'בריאות הנפש'
בריאות הנפש
25/05/2017 | 15:38
2
121
היי. מישהו יכול בבקשה לעשות לי סדר בתהליך הפנייה למרפאה לבריאות הנפש באזור מגוריי?

אני מטופלת כיום אצל פסיכיאטר בבי"ח ממשלתי, ולא מרוצה מכל מיני סיבות. אני מקבלת טופסי 17, אבל הם דוחים לי תורים על ימין ועל שמאל ופותחים פערים של כחצי שנה, וגם הרופא עצמו, למרות שהוא נחמד מאוד, לא כל כך מקצועי, ולא אפרט כרגע.

ישנה תחנה לבריאות הנפש בעיר סמוכה למקום מגוריי והבנתי שזה שייך לקופת חולים לאחר הרפורמה. הבנתי שגם שם התורים לפסיכיאטר רחוקים מאוד, אבל כשכבר מתקבלים, התורים פחות או יותר סבירים, וייתכן שאמצא שם רופא מקצועי יותר, ואולי אפילו טיפול פסיכולוגי (שכרגע אני לא מרגישה בו צורך).

השאלה שלי היא איך מבצעים את המעבר מביה"ח (אמבולטורי, לא אשפוז) לתחנה לבריאות הנפש? מה צריך לבקש וממי?

אשמח להנחיות מדויקות.

תודה .
לצפיה ב-'הי'
הי
25/05/2017 | 16:27
1
46
לדעתי, התחנות לבריאות הנפש לא שייכות לקופת חולים כלשהי.
נראה לי פשוט תלכי לשם בשעות הקבלה, או תתקשרי אליהם, ותשאלי מה לעשות.
נראה לי שזה לא אמור להיות מסובך ואולי אפילו את יכולה להיות בשניהם במקביל.
מקסימום יחתימו אותך על טופס וזהו.
לצפיה ב-'הדבר היחיד שאני יודעת הוא שאי אפשר להיות בשני מקומות במקביל'
הדבר היחיד שאני יודעת הוא שאי אפשר להיות בשני מקומות במקביל
25/05/2017 | 17:33
48
זאת ועוד - אם אני עוזבת את המרפאה בביה"ח ועוברת לבריאות הנפש - לא אוכל לחזור למרפ' הראשונה. כל אחד אומר לי משהו אחר. תודה לך, אשמח למידע פורמלי יותר.
לצפיה ב-'שקום והחלמה'
שקום והחלמה
25/05/2017 | 06:21
67
איך אני יכול להשתחרר מבית  חולים,להשתקם? איפה אפשר לגור?
לצפיה ב-'תקופה קשה'
תקופה קשה
24/05/2017 | 08:57
3
163
אני עוברת תקופה קשה והחלטתי לשפוך קצת את ליבי.
בעלי מתחזק (אני חילונית גמורה כזאת שאוכלת שרימפס). ההתחזקות מתבטאת רק בזה שהוא מתפלל פעם ביום בעבודה וגליתי על זה לגמרי במקרה.
כרגע זה ממש לא מפריע לי אבל המחשבות בלילה אוכלות אותי מה יהיה אם תהיה הקצנה? דיברנו בינינו והוא הבטיח לי שלא יעשה שום דבר שיפגע בי, במשפחה או בשלום בית אבל זה מאוד מטריד אותי. מה הייתם עושים במצב כזה?
בנוסף לזה הבן שלנו נמצא מתחת לאחוזונים בכל המדדים (משקל, וגבוה) ויצטרך לעבור תבחיני הורומון גדילה. מדובר בסט של שלוש בדיקות לא נעימות עם תופעות לוואי עייפות, חולשה סחרוחורת ועוד שנעשות בבי"ח והילד כולה בן שנתיים. אני לא יודעת מה מלחיץ אותי יותר זה שהוא פיצי פיצי, זה שהוא עוד לא קיבל טיפול או זה שחלילה יצטרך טיפול שיש לו תופעות לוואי או אולי הבדיקות עצמן.
אשמח לשמוע אם יש כאן מישהו שעבר תהליך דומה.
בנוסף לזה הבת שלי קיבלה אבחון מוטעה בהתפתחות הילד שהוציא אותי משיווי משקל מרפאה בעיסוק כתבה שהילדה זקוקה למסגרת גנית קטנה (זה אומר חינוך מיוחד). ביינתים מקבלת בבית טיפול רגשי וטיפול של ריפוי בעיסוק וניכר שיש התקדמות משמעותית. מי ששמע על האבחון הזה הרים גבה ואמר איך בכלל אפשר בחצי שעה לקבוע שילד זקוק למסגרת של חינוך מיוחד( ועוד מרפאה בעיסוק ולא רופא).... שנה הבאה היא אמורה לעבור לגן טרום חובה (למען הסר ספק מדובר בגן רגיל) בו לא יהיה איתה אף ילד מהגן הנוכחי בו היא נמצאת (השנה היה לנו שיבוץ דפוק ושנה הבאה קיבלנו שיבוץ לגן שנמצא ממש מתחת לבית) אני חוששת איך תשתלב שם כשהיא לא מכירה אף אחד ועם הקשיים הרגשיים שיש לה. אבל מניחה שילדים רוכשים חברים בכל מקום בו הם נמצאים. ומקווה שתסתגל מהר.
בקיצור תקופה מאוד לחוצה רוויות מתחים מקווה שתגמר בקרוב. אשמח לעידודים, חיבודים עצות וכל מה שתוכלו להציע...
לצפיה ב-'שלום'
שלום
24/05/2017 | 20:55
42
כל אדם רשאי לחיות כרצונו, כל זמן שלא יזיק לאחרים. בעלך יכול להמשיך בדרכו הדתית, ואת תמשיכי בדרכך החילונית ולא תפריעו זה לזה בדרכי חייכם וגם הילדים יגדלו כמו שירצו. אם המצב הבריאותי של בנך דורש טיפול כדי לדאוג לשלומו, יש לבצעו אלא אם הוא מסכן אותו באופן רציני ולא הפיך או שיש בו אכזריות שלא יוכל להתמודד אתה. בתך אובחנה בדרך מסוימת, אם טעו אפשר לחזור ולהוכיח את הטעות ולבקש אבחון מחודש. צריך לזכור שבסך הכול מנסים לעזור לילדים להיות במצב טוב יותר.
 
לצפיה ב-'הי קיפ סמייל!'
הי קיפ סמייל!
25/05/2017 | 16:33
45
מקווה שדברים יסתדרו
קבלי חיבוק
 
לגבי הבעיות, אולי תחפשי חברה טובה לדבר איתה, ותנסי קצת להבין לעומק מה מפחיד אותך. לגבי הילד, אם הוא גדל ומתפתח, אני חושב שיש רופאים שיגידו שעדיף לא להתערב וזו דעתי. מן הסתם הרי זה גנטי. גם אני נמוך אבל בתור מבוגר זה כבר פחות משמעותי... אז אין מה לפחד.
ועזבי את הבדיקות, תרחמי עליו... אלא אם כן את באמת חושבת שחסר הורמון, למשל אם את מטר שמונים ובעלך מטר תשעים והילד הכי נמוך בגן...
אחרת זה טבעי...
לצפיה ב-'למצוא את האור...'
למצוא את האור...
( לעמוד שלי בתפוז )
25/05/2017 | 19:56
36
שלום יקירה,
 
נשמע שאת נמצאת בתקופה מלאת טלטלות,פחדים,חששות וקשיים...
יחד עם זאת אני שומעת עד כמה את חזקה, את לא נשברת ומתוך הקושי מחפשת להבין, לשמוע מנסיונות אחרים,דואגת למשפחתיך,תומכת בילדים ובקשיים שלהם ותוך כדי תנועה גם מפרגנת ותומכת בתהליך שבן זוגך עובר בחיים עם הרבה רגישות וחשש לעתידכם יחד..
חשוב להמשיך לשתף את בעלך בתחושות ובחששות שלך, לדבר הרבה ולמצוא את העמק השווה,את הדרך הנכונה לתמוך זה בזו,לפרגן ולהבין יותר טוב האחד את השניה...
ילדייך מקבלים את הכוחות להתגבר על הקשיים דרך תעצומות הנפש שלך כאמא .
אמא שיודעת לתמוך,להכיל,לחבק ופשוט להיות שם בשבילם..משם הם יצמחו לאנשים בוגרים וחזקים כמוך..
נכון שזו תקופה לחוצה עבורך, ונכון שלא קל לך והדבר שהכי מתבקש הוא להשבר, אבל תראי אותך...חזקה, נמצאת שם כ"לביאה" לגורייה הקטנים..
לילדים תכונה נפלאה של סתגלתנות בסיטואציות ,שלנו, כהורים הכל נראה קשה ולא פשוט..
תמשיכי להיות שם עבורם בדרכיך הנפלאה ותראי כמה כוחות תקבלי רק מלראות אותם מתגברים על הקשיים וכל זאת-בזכותך!
 
יקירה,
המשיכי לשתף אותנו בקשיים, בהצלחות, בתהיות,בשאלות ובתובנות אלהן תגיעי..
נהיה כאן בשבילך, נחבק וננסה יחד אתך למצוא את ה-האור בתוך אי הוודאות שבה את נמצאת כיום..
שולחת לך חיבוק תומך ועוטף..
מתנדבת סה"ר
לצפיה ב-'לעלות למעלה'
לעלות למעלה
23/05/2017 | 23:01
4
130
אני בוחרת לשתף דוקא פוסט ממקום חיובי של עליה וצמיחה, הרבה זמן אני יודעת שאני זקוקה לטיפול פסיכולוגי אבל זה לא מסתדר לי. לא יודעת למי ללכת, כולם נורא יקרים או שאין להם מקום למטופלים חדשים. או שהם בכלל לא עונים. אבל אני מרגישה שאני מספיק חזקה ויכולה לנסות להתמודד לבד. בשביל להיות בריא ושמח צריך ללכת לישון בשעות הגיוניות, לישון לא פחות מ 8 שעות. לאכול בריא, לעשות כושר, לטפח את המראה, לקרוא ספרים, לצפות בסרט טוב, לעשות הליכה, מפגש עם חברה טובה או בילוי. החיים באמת יפים אם רק נסתכל עליהם בזוית העיין הנכונה. והכל בראש, מה שפוגע בנו זה רק מחשבות שליליות בראש, פחדים שאנחנו מכניסים לעצמנו. אני יכולה להיות הפסיכולוגית של עצמי. לבחור לעלות ולצמוח. לנבול או לפרוח זו בחירה שלנו..הרגשת הבדידות, השעמום וחוסר הכוחות הנפשיים שלי נובעים רק מחוסר שינה, מחשבות מיותרות ופולשניות על דברים מיותרים. או רגשנות היתר או אדישות היתר שלי...אני רוצה להתמקד בדברים שעושים לי טוב....לסלק מה שעושה לא טוב...
לצפיה ב-'שלום'
שלום
24/05/2017 | 21:07
1
35
אדם מכיר הכי טוב את עצמו ולכן יוכל הכי טוב מכולם לעזור לעצמו, וצריך קודם כל לנסות לעזור לעצמנו ורק אחר כך לבקש עזרה מאחרים. כדאי להתחשב בעצות של אנשים חכמים שיודעים לעזור, אבל ההחלטה הסופית שלנו .
 
לצפיה ב-'תודה רבה על התגובה'
תודה רבה על התגובה
24/05/2017 | 22:50
52
נכון אמרת, אצלי זה בא בתקופות... שלפעמים מחשבות על העבר מטלטלות אותי נפשית, זה בא והולך...כמובן שזה טוב לשתף בנאדם מקצועי שיוכל לעזור לי להבין מה קורה/קרה לי כדי להגיע לנבכי הנפש ולטפל בבעיה... העניין הוא שאין לי כוחות לחפש עכשיו פסיכולוגית. התקשרתי אתמול לכמה מספרים של פסיכולוגים מעיר מגוריי אף אחד לא עונה, רק אחת ענתה ואין לה מקום למטופלים חדשים. וגם השאלה אם יש פסיכולוג שלא עושק את הבנאדם... הם נורא יקרים...זה מביא אותי למצב להגיד לעצמי אם אין אני לי.. מי לי...
לצפיה ב-'העוצמות שבתוכך..'
העוצמות שבתוכך..
( לעמוד שלי בתפוז )
25/05/2017 | 19:26
1
50
בריטוש יקרה,
שמחתי מאוד לקרא פוסט כה חיובי מלא בחיוביות ותקווה ..
מילותייך רגשו אותי מאוד, נשמע שמצאת את ה"מתכון" המתאים לך על מנת לעלות על דרך המלך, מצאת את הכוחות הללו בתוכך ואין זה כלל מובן מאליו..
התחלת לאכול בריא, את ישנה מעל 8 שעות בלילה, מבלה, פוגשת חברות, מעסיקה את עצמך בפעילויות אשר גורמות לך להנראה ועוד..
בחרת לצמוח מתוך הקושי בדרכך שלך, בחרת לפרוח ולהתפתח והתחלת להתמקד בדברים הטובים - כל אלה דברים מעצימים ואת יכולה להיות מאוד גאה בעצמך..
נשמח אם תמשיכי לשתף אותנו כאן בתהליך הנפלא שאת עוברת, בלבטים, בהצלחות ואולי גם בקשיים שעלולים לצוץ בדרך..
השיתוף הינו המפתח להצלחה..
 
מחבקת אותך בחיבוק מלא חיזוקים ,
מתנדבת סה"ר.
 
לצפיה ב-'מתנדבת סה"ר היקרה'
מתנדבת סה"ר היקרה
26/05/2017 | 23:09
44
תודה ענקית על המילים המפרגנות והמחזקות, את מרגשת ומקסימה. כייף לשתף ולקבל תגובות כ"כ מרוממות ומחזקות. אתם פשוט עושים פה עבודת קודש ואין זה מובן מאליו. שתהיה שבת מבורכת ונעימה לכולנו
לצפיה ב-'מה אפשר לעשות?'
מה אפשר לעשות?
23/05/2017 | 09:03
3
114
הפחד הכי גדול שלי- הוא שאני לא באמת יודעת אם זה עומד להסתיים
אם אי פעם זה יסתיים
הפחד הכי גדול שלי זה שהתקוה שלי היא אולי המצאה
שאולי בכל זאת מישהו שם למעלה שכח אותי
אני כבר 7 שנים בלופ של חוסר יציבות: במצב הרוח, בעבודות מתחלפות, בחוסר זוגיות, חוסר עצמאות
וברור שיש גם דברים טובים, אני לא מתעלמת מהם ולא ממעיטה בערכם 
א ב ל
יש את הזמן הזה בחיים, בטבע, שאדם (אמור) לומד להסתדר בכוחות עצמו בחיים
הזמן הזה בטבע הוא  ה8 שנים האחרונות
אצלי, זה עדיין לא קורה, לצערי
אז יש לי תקוה שיש ענייין שהכל נתהפך לטובה (לפי רבי נחמן)
אבל אולי אני סתם משלה את עצמי...לא יודעת
 
לצפיה ב-'אם הכינוי שלך הוא שנת הלידה, את צעירה מאד'
אם הכינוי שלך הוא שנת הלידה, את צעירה מאד
23/05/2017 | 09:57
76
יש אנשים שמבשילים מאוחר. מכירה אנשים שלמדו או החליפו מקצוע בשנות השלושים לחייהם וגם לאחר מכן, ומצאו סיפוק והצלחה בחייהם.
מה את באמת אוהבת לעשות?
לאיזו עבודה היית רוצה לקום בבוקר?
לצפיה ב-'אמונה ותקווה '
אמונה ותקווה
( לעמוד שלי בתפוז )
23/05/2017 | 23:24
33
שלום יקירה,

אני שומעת שאת מרגישה אבודה ומיואשת מכך שהחיים שלך לא נכנסים לתלם או לדרך ברורה ויציבה, שאת מתוסכלת ואולי קצת מתביישת מכך שלא השגת את המצופה בהתאם לגיל, או לפחות בהתאם למה שרצית שיהיה בשלב חיים זה שלך...
נראה כי את חרדה מכך שהלופ של חוסר היציבות הזה יימשך בלי סוף ושאת תיתקעי בתוכו.

מדברייך נשמע כי לאמונה יש מקום מאוד משמעותי בחייך, מקום מנחם ומעודד שמחזק אותך ועוזר לך לקוות לשינוי לטובה שיחול, אך נשמע שבתקופה האחרונה שמתעוררים בך ספקות לגבי האפשרות שניתן יהיה לצאת מהלופ בחייך וזה מקשה עלייך להתנחם בזרועות האמונה והתקווה...

מילקי, בשאלתך ״מה אפשר לעשות״ נשמע שאולי את מחפשת דרך לפעול כדי להשתחרר מהלופ הזה.. האם את יכולה לזהות את החסמים העומדים בפנייך? האם את יודעת לומר למה את זקוקה כדי לצאת ממנו?

מזמינים אותך להמשיך ולשתף ואולי ביחד נוכל למצוא את הכוחות והיכולות, שאולי הם המאפשרים את הדברים הטובים שאת מציינת, ואולי ניתן לגייסם לטובת המקומות של החוסר על מנת לצמצם את הפער בין הרצוי למצוי...

אנחנו פה עבורך מבקשים להחזיק יחד איתך את האמונה והתקווה,
שלך,
מתנדבת סה"ר. 
 
לצפיה ב-'שלום'
שלום
24/05/2017 | 21:09
14
התחילי להפעיל את עצמך באמונה ובכוח נפשי כדי להתקדם. היי אחראית לעצמך ולחייך. אם תעשי עוד מאמצים, תתעקשי ותשקיעי בעצמך, תתקדמי היטב מאשר אם רק תקווי. אני מאמין שלאדם יש הרבה כוחות נפשיים אצורים שיוכל להשתמש בהם לקידום איכות חייו.
 
לצפיה ב-'לא מצליח לממש את הפוטנציאל שלי'
לא מצליח לממש את הפוטנציאל שלי
20/05/2017 | 21:44
6
147
אני אדם חזק מאוד, מלא בטחון, אסרטיבי, ומצליח בכל מה שאני בוחר לעשות.
הבעיה היא, שאני סובל מהפרעה בי פולארית כבר 15 שנה, עברתי מיליון פגישות, לקחת מיליון סוגים שונים של כדורים, בסוף מצאתי כדור שעוזר ומאז אני איתו.
הבעיה החלה כאשר התחלתי להרגיש יציבות, יצאתי לעבוד, התחלתי לבנות את עצמי, הגשמתי חלומות, השגתי מטרות, וחייתי טוב.
אבל זה עברתי קריסה, כנראה בגלל שהעמסתי על עצמי יותר מידי, והפרצו אצלי התקפי חרדה, שוב טיפולים, מעקבים, תרופות, ושוב יצאתי מזה והרגשתי בסדר גמור.
 
התחלתי שוב לעבוד, להתפתח, להתקדם, להגשים לעצמי חלומות.
אחרי זה התחלתי להסתכל קדימה, והחלטתי ללמוד, אז נרשמתי לקורס, אפילו לא תואר, סתם קורס מקצועי, והורדתי בשעות העבודה כדי לא להעמיס על עצמי, בחודשיים הראשונים הכל היה בסדר, עבדתי לא הרבה, פחות מחצי משרה, למדתי רק פעם בשבוע, בלי לחץ, התאמנתי בצורה קלילה, התחלתי לשמור על תזונה מאוזנת, ללא סוכרים, ללא שומן, ועוד כל מיני.
 
אבל אז פתאום הדיכאון שוב קפץ לביקור, ומאז, כבר חודש, שהוא לא עוזב אותי. הוא פוגע קשות בלימודים שלי, הוא פוגע קשות בעבודה שלי, והוא הולך ומתחזק לרמה שפשוט בה לי לבכות, להעלם.
 
בכל פעם שאני עושה 2 צעדים קדימה, אני עושה 3 אחורה, כבר 15 שנה ככה.
אני מיואש לגמרי, לא רואה מוצא!!!
 
אני זקוק לתמיכה וליווי ועידוד ממישהו קרוב, אבל אין לי אף אחד, אני תמיד הייתי לבד (בחרתי להתבודד, יש לי אופי כזה), וכאשר מנהלים חיים של בדידות, יש לזה מחיר, יש לי כלכך הרבה ידע ופוטנציאל, וכוח, ובטחון בעצמי, אבל אני לא מצליח לעשות כלום בגלל הדיכאון המזדיין הזה שמוריד אותי לברכיים כל הזמן!!!
לצפיה ב-'תשמע אני לא יודעת אם אני ביפולראית'
תשמע אני לא יודעת אם אני ביפולראית
20/05/2017 | 23:04
1
74
כנראה שכן..אני לא נוטלת תרופות כי לי אישית זה מגביל את המוח מאוד ויכולות קוגנטיביות לאין שיעור.

נשמע שאתה כן מתקדם ואולי דווקא ככל שאתה מתקדם ויש הרבה חיובי אתה מבקר את עצמך על מה שלא הולך לך..על מה שלא מצליח לך..וזה מה שבעצם מחזיר אותך אחורה כי כשנזכרים בחצי הכוס הריקה אז המוטיבציה מתרוקנת..צריך להסתכל על החצי המלאה גם כשקשה.תנסה למצוא בכוח מוטיבציה ובמה כן הצלחת ולא מה שאתה לא מצליח.

עוד דבר חשוב, שתדע שמחקרים מוכיחים שכשחותכים בשומן בדיאטה נהיים בדיכאון כי המוח שלנו מורכב ברובו מחלבון ושומן ולכן גם רב הדיאטות שעובדות על לחתוך בסוכר מעובד ופחמימות ריקות עובדות. .אפילו אני שמפחדת פחד מוות משומן כשחתכתי רק את הסוכר המעובד (כמו זה שנמצא בממתקים) ואת הפחמימות הריקות וחזרתי לאכול גבינות עם הרבה אחוזי שומן..גם הכולסטרול והסוכר ירד וגם חזרתי להרגיש קצת שמחה יותר. קח לתשומת ליבך.

בהצלחה ולמרות מה שנראה לך אתה מתקדם קדימה לא אחורה! מי שמדרדר הוא זה שלא שואל שאלות ולא זה שאומר קשה לי כי...אל תתייאש! אתה במקום הנכון
לצפיה ב-'בהחלט צודקת'
בהחלט צודקת
21/05/2017 | 10:10
44
כדורים פסכיטרים לעומת סמים גורמים לירדה ביכולות שכליות מאז שנטלתי לתיום אני לא יכול ללמוד מתמטיקה ברמה גבוהה כלומר אקדמית מנער שפתר אינפי בעל פה הפכתי לאדם שלא יודע כמעת לפתור תרגיל הכי בסיסי או להבין , אני הפסקתי תרופות על דעת עצמי הבעיה שאני הפרעה של סיכופרניה פראנודית עם תנודות במצבי רוח ובלי טיפול ממושך אני בקלות מקבל התקף פסכוטי ונהיה מסוכן מאוד , ואני חזרתי לקבל כדורים כי מרגיש שאני מדרדר ונהיה פסכוטי וזה נורא מסוכן .
לצפיה ב-'אולי לקחת פסיכולוג?'
אולי לקחת פסיכולוג?
21/05/2017 | 09:45
38
או להתייעץ עם פסיכיאטר לגבי סל שיקום?
לצפיה ב-'פוטנציאל'
פוטנציאל
( לעמוד שלי בתפוז )
22/05/2017 | 01:18
45

היי r3dt4g,
אני מבינה שאתה חסר אונים, כי זמן כל כך רב אתה בונה את עצמך ומצליח ואז- פתאום- משום מקום- הדכאון או התקפי החרדה  מגיעים... וממוטטים את כל מה שבנית אל הרצפה. יכול להיות שאתה מרגיש שאין לך שליטה עליהם- אלא להם יש שליטה עליך... ושהם מונעים ממך להתקדם הלאה בחייך ולהגשים את עצמך במלוא המובן... כמו מחסום בלתי נראה שאתה לא יכול לעבור. 
נראה שמצד אחד אתה מרגיש שאתה אדם מצליח וחזק- ומצד שני הדיכאון מצליח לגרור אותך למטה כל פעם מחדש... ויכול להיות שהניגודיות הזאת מבהילה ומתסכלת אותך...
יקר, אני רואה שאתה מרגיש די בודד- וזה בטח נורא קשה, להתמודד עם כל זה לבד... לשאת את העול הזה לבד על הכתפיים שלך.  הייתי רוצה להזמין אותך לצ'אט שלנו, בו תוכל לדבר עם מתנדב או מתנדבת שיהיו שם בשבילך כדי להקשיב, להכיל ולהבין... כדי שתרגיש קצת פחות לבד... אנחנו כאן בשבילך. בצ'אט וכמובן שגם כאן, בפורום. הצ'אט שלנו פועל כל יום, פרט ליום שישי, בשעות 21:00 עד חצות.
מחכים לך... 
שלך,
מתנדבת סה"ר. 
 
לצפיה ב-'מזכיר לי אותי'
מזכיר לי אותי
22/05/2017 | 21:24
47
מחזקת ומקווה שתצוף מהר שוב מעל המים
טיפול פסיכולוגי ארוך טווח אולי. 
אתה בטח יודע מניסיו העבר שהדיכאון עובר וזמני..אפשר לעזור לו לעבור רק אתה יודע איך..
חיבוק
לצפיה ב-'שלום'
שלום
24/05/2017 | 21:12
10
טוב שאתה אסרטיבי ופועל למען איכות חייך, אבל עבודה אינה העיקר וכדאי להשקיע בדברים כמו עיסוקי פנאי, תחביבים, לימוד עצמי ולא עצמי בנושאי עניין, השתתפות במסגרות שמעניינות אותנו, חברים ובת זוג. חשוב שיהיה תוכן לחיים. נסה למלא את חייך בעניין ובתוכן ע"י שתעסוק בדברים שאתה אוהב ותלמד מכל מיני מקורות דברים שמעניינים אותך, ואז מצב הרוח שלך יתייצב.
 
לצפיה ב-'טרגר'
טרגר
21/05/2017 | 11:47
20
99
לאנוס ילד קטן מכיתה א עד אמצע ג ולהאשים אותו שהוא משדר ככה שהוא חריג לכן מגיע לו , איזה מנהלת טיפשה , איך אפשר לומר דבר כזה , הם התעללו בי מינית ,שנים כל יום לקחו אותי לאיזה מקום חשוך ועלו עלי
בתורות והיה כואג והם צחקו ובכיתי פעם אחת ומאז לא , כי אסור להראות חולשה לפסכופת כי זה מגביר לו את היצר , ואבחנו אותי פוסט טראומה מורכבת קשה , איך הם יכלו
 
לאשים ילד קטן בכיתה א באונס שעבר אין לה לב , אני רוצה שיאנסו אותי , זה נראה לה הגיוני , ולא ענשו אותם לא עשו כלום . איזה מדינה מחרבנת וחוק מחרבן , אמא עשתה הכל כדי שיפטרו אותה וזה קרה אבל הפצע בלב , אני זוכר בתור ילד הולך לטיפולים ומנסה תמיד להראות חכם כי רק אמרו שאני אדיוט ולא אצא ממני כלום , זה רוע לב אני לקוי לימדה אני לא טיפש , עד שאבחנו אותי כמחונן על ויצא לי במבחנים מנת משכל מאוד מאוד גבוהה המאבחנת אמרנ
 
שלא ראתה דברים כאלו , אבל כל הזמן אמרו מגיע לי , האונס , הברינות , לקחו נעצים ושמו לי גקצה והכרחו אותי לשבת אליהם כל השיעור , דפקו לי את הראש בשירותים והרדו את המים , מה לא עשו לי , ושאני החזרתי אמרו א י אלים ומסוכן והפרעות התנהגות קשות , עולם בית זונות אבא צודק , אין לי זכרונות מהילדות יש לי דסצאוציה גם לאבי ככה ,  לא יודע אולי מגיע לי לא יודע ..
לצפיה ב-'שלום'
שלום
21/05/2017 | 14:41
5
35
לפעמים העולם לא הוגן, אז צריך להילחם. השתדל להתלונן במוסדות הנכונים על המתעללים בך ולהחזיר את הצדק. אולי גם המנהלת תיענש. ייתכן שבכלל לא ממש האמינו לך שאנסו אותך כי לא ראו סימנים.
 
לצפיה ב-'יכול להיות'
יכול להיות
21/05/2017 | 16:42
3
38
אבל למשל גם אנשים בכלא שעוברים דברים כאלו לא רואים אליהם סימינים כי התוקף יודע איך לתקוף , ככה לפחות אני מבין ,וגם אני דווחתי רק אחרי הרבה זמן , ולא בדקו אותי בכלל , וגם התביישתי לומר אונס אז אמרתי רק שנגעו בי וכו , אני מבין מה אתה אומר אבח עדיין יש חוסר צדק בעיני וכן היה לי נזק באיבר מין וכל הזמן השתנצי אבל לא מספיק כדי להוכיח לגמרי אולי , והנהלת לא הכעידה היא אמרה שלא יתפלאו שזה קורה כי אנע חריג אז מגיע לי , זה מעליב לא צריך לדבר ככה בעיני , זהו תודה עח התגובה.
לצפיה ב-'תשובה'
תשובה
21/05/2017 | 18:42
2
21
היה חשוב מאד שתגיד את השם המדויק: אנסו אותך. אחרת לא יכלו להבין. אני לא יודע מה היו מניעי המנהלת לדבר אליך ככה, אבל אם רק אמרת שנגעו בך אולי לא הבינה ולכן לא טיפלה וחבל. אל תתבייש להתלונן, לטפל בענייניך ולשמור על זכויותיך.
 
לצפיה ב-'כן אבל התביישתי'
כן אבל התביישתי
21/05/2017 | 23:24
1
30
והיית ילד קטן ולא יודע אם הבנתי מזה אונס, הרבה מאוד נפגעי
פגעיה מינית לא מספרים בגלל הבושה והאשמה , קשה להסביר את זב למי שלא עבר את זה ...
 
אבל היא ידעה מה קרה והיא עדיין האשימה אותי היא ידעה בוודאות והודתה ואמרה שמגיע לי כי אני משדר ככה וגורם לזה
לקרות לא סתם פטרו אותה מעבודה , אז כן היה צדק אך חלקי
לצפיה ב-'אז צריך להילחם'
אז צריך להילחם
22/05/2017 | 14:48
16
כדי לעשות צדק. אבל אתה לא צריך להתבייש לספר, אם מזיקים לך חשוב שתספר בדיוק מה נעשה לך.
 
לצפיה ב-'ולא חובה לראות סימנים'
ולא חובה לראות סימנים
21/05/2017 | 16:45
35
למשל יש כאלו שעטשים מין אנאלי ואין סימנים שטם סימן הכל קשור בעוצמה וגם זה יכול להחלם לבד , לא יודע אנע זוכר שהיה וככה אני חולם אז אין לי מושג , אבל יודע שזה מאטד משפיע עלי ואני פוסט טראומה מורכבת שזה די מוכיח שכן עברתי טראומה ופגעיה
לצפיה ב-'טרגר'
טרגר
20/05/2017 | 02:14
9
96
אמצע לילה ואני מכבה על עצמי סגריות לוקח אחד ועוד אחד על שני הידים לוקח עפרון ותולש לעצמי את העור יורד דם וזה טוב , מרגיש חיי כמו שאומרים לפני כמה שבעות חתכתי את עצמי לגמרי ודקרתי גם את פני , שיבטו כולם במטורף אמא בעצמה אמרה שיש לי פנים של מטורף אלים. מי שאני ילד שהוצאתי ממנה את כל הרוע אז מגיע לי נכון יא אמא, אז לקחתי סכין
 
גילוח והתחלתי לגלח את כל פני עד ירד דם אולי ככה אמא תאהב להביט בי אולי ככה אמא תזכר שאני זו היא תמיד אמרו שאנו קופי רק.שאני זכר והיא נקבה , היא מתאפרת ושמה אדום ואצלי הדם נוזל ישר מהשפתיים , אבא  יתן לי סטריה יאיים באישפוז על הזין שלי הוא הסיבה שאני מפחד להביא ילדים לעולם כמו שאמר בוב דילן בשרי המלחמה , מפחד להיות כמוף אבא יש לי יצר בדיוק כמוך
 
משפחה של פסכופתים סדיסטים התפוח לא נפל רחוק מעץ סבתא צודקת גם לה לא חסר דקרה אותי בשפתים החדירה אז פעם אחת לקחתי מחט ונסיתי לתפור את עצמי והיא נבהלה ואמרתי עכשיו אני אשתוק לעד לא אקלל לעולם ואז
 
הפסיקה האמא היחידה שלי היא היחידה שנתנה לי אהבה גלויה אי פעם חינוך ככה היא חשבה אני ראיתי פצע פצע גדול בלב ובנוגע להורים למופת אוהב אותם סך הכל אבל לא קל .. סך הכל משפחה טובה או נוטה לזה אפילו שאכלתי זין לפה מגיל אפס ממי שאמור היה לשמור עלי ככה זה משפחה לא בוחרים , וזין לא רק נפשי אלא פיזי ככה זנ נפש גוף מה מכונה התעללות מינית במשפחה נפשית רגשית הזנחה הכל העקר אבא אומר אני מפונק כי לקח אותי פעמים בשנה למלון חח
לצפיה ב-'שלום'
שלום
20/05/2017 | 10:39
1
42
יחסי משפחה אמורים להיות אוהבים, ואם אינם תקינים חשוב לפעול לתקן אותם ולפעמים גם בעזרת גורמים חיצוניים. אלימות אסורה, ואם תוקפים באלימות אפשר להתלונן. אדם צריך לאהוב את עצמו ולדאוג לטובת עצמו, גם אם רע לו. דווקא אם רע זו סיבה לדאוג שיהיה לנו יותר טוב. שמור על עצמך ואני מקווה שתצליח להתגבר על הכול.
לצפיה ב-'תודה מקווה להתגבר על הכל'
תודה מקווה להתגבר על הכל
20/05/2017 | 10:45
20
לצפיה ב-'אמא'לה, כמה כאב!!!'
אמא'לה, כמה כאב!!!
21/05/2017 | 09:48
6
58
אני קוראת ומרגישה שאתה מאוד מאוד סובל ... ושהקשר עם המשפחה הוא טריגר שמעצים את הסבל...
יש משהו שאתה יכול לעשות כדי להמנע מטריגרים שמעצימים ומלבים את הכאב אצלך? שגורמים לך לרצות לחתוך את עצמך כמו שתיארת?
לצפיה ב-'לצאת מהבית'
לצאת מהבית
21/05/2017 | 09:54
4
48
זה אולי הדרך אבל אני חושב שתמיד היו טרגרים כל דבר קטן
משפיע עלי עומק , ככה סה אנשים מאוד רגשים , אני צריך לעזוב את הבית , אני כנראה מקבל הוסטל אז אולי המצב ישתפר , אכן מתוסכל הרגשתי
מאוד לא טוב ביום שישי בלילה שכתבתי וכולי חתכים וכווית אני צריך ללמוד להתאפק זה קשה , תודה לך על התגובה והניסיון לסייע
לצפיה ב-''
21/05/2017 | 10:34
3
31
יופי, אז כבר יש תקווה באופק הלא-מאוד-רחוק.
ואני מאוד מקווה שגם בימים שנותרו עד אז, תצליח להיות מספיק "בעד עצמך" כדי לא לוותר ולא להיכנע לדחף... ותנסה למרות שאתה גר בבית הוריך - כמה שפחות להתחכך איתם. למצוא יותר פעילויות בחוץ למרות הקושי ...
לצפיה ב-'אני לא יוצא מהבית כבר 6 שנים כמעת'
אני לא יוצא מהבית כבר 6 שנים כמעת
21/05/2017 | 10:38
2
62
אני לא רגיל לראות אנשים אני מאוד מתבודד ובודד אנט יש לי פוביה קשה מבחוץ אני פשוט רואה גוויות ברחבות פשוט ככה , לא יכול לצאת ויש לי ויסות חושי מאוד שונה מהרוב , אני אוטיסט ופוסט טראומה מורכבת ומפחד מרעש ומכל תנועה או שינוי , קשה לצאת מהבית אבל אני משתדל פעם בחוד, לצאת לסבתא אבל במונית ולפעמים הולך לקניון אבל מאוד קשה לי שם ..
לצפיה ב-'הצפה... '
הצפה...
( לעמוד שלי בתפוז )
21/05/2017 | 23:30
1
60
נתנאל יקר, 
אנחנו קוראים אותך ביומיים האחרונים ומרגישים שאתה מאוד מאוד מוצף... 
שזכרונות העבר שבים ומציפים ולא נותנים לך מנוח...
ונדמה שיחד עם ההצפה הזו, מתגברת הפציעה העצמית, מתגבר המתח בבית, ואתה מבצע מעשים שמסכנים אותך מאוד...
לא ברור מה גרם להצפה הזו, אולי דווקא האפשרות הקרבה לעזוב את הבית ואת ההורים, להוסטל, מעלה מחדש בעוצמה גבוהה את כל מה שחווית בבית הזה...
 ואולי למרות שעבורך שני ההורים שלך לא הטיבו לשמור ולהגן עלייך ואף פגעו בך בעצמם בדרכים שונות, עדיין המקום הזה הוא מוכר, גיהנום אולי, אבל מוכר
ואולי, לצד התקווה שיש בהוסטל, יש גם המון חששות מפני עזיבת המוכר, רע ככל שיהיה...
 
אתה סיפרת כמה פעמים על הקושי לתת אמון ואתה מתאר קושי לצאת מהבית, מחשש שיפגעו בך שוב... ולאור המקרים הקשים של הפגיעות בך שתיארת ביומיים אלו ובעבר, אני יכולה להבין את הקושי לסמוך, את הקושי שיהיה שם מישהו שיהיה שם ויחבק את כל הצלקות, הנפשיות והפיזיות...
 
ואולי ההודעות הרבות מהרגיל שלך, שאתה כותב כאן ביומיים האחרונים, הן ניסיון לבחון האם יכולים לראות אותך על כל הפצעים והפגיעויות שבך ועדיין לקבל אותך, לתמוך בך, לרצות להיות שם עבורך..
אולי, רגע לפני שאתה יוצא להוסטל, בו חלק מהשיקום הוא ללמוד לאט לאט לתת אמון באנשי הצוות ובאנשים המתגוררים בו ולהיעזר בהם, אתה מבקש לראות שאנחנו כאן עבורך, חברי הפורום והמתנדבים...
 
אנחנו רוצים להזמין אותך לעשות שימוש בצ'אט האישי שלנו, אם אתה חושב שזה יוכל להקל במעט בתקופה זו, וחשוב להגיד גם שכדאי לדבר עם הפסיכיאטר שמטפל בך, שכן כשהמים סוערים רצוי לנסות להקיף את עצמנו בכמה שיותר גלגלי הצלה...
 
אנחנו כאן עבורך,
רוצים לסייע במה שנוכל ותמיד להציע אוזן קשבת ומקום בטוח... 
 
לצפיה ב-'תודה רבה'
תודה רבה
21/05/2017 | 23:37
33
ועכשיו אני יותר טוב ישנתי ואני מרגיש בסדר יותר
לצפיה ב-'טרגר'
טרגר
21/05/2017 | 10:35
57
חתכתי את עצמי מאות פעמים אולי יותר לפעמים ישבתי עשרים דקות וחתכתי כאלו אני פורס עוגה יש לי דסאוציה מאוד מאוד קשה זה חלק מהפוסט טראומה מורכבת ויש לי נתק מהגוף . ואני לא מרגיש כלום זה על אוטמט כמו שאת חותכת עגבינה , אני מאוד קהה חושית , רגשית גופנית
 
ולא ממש מרגיש כאב הגעתי למצב שאני דוקר את עצמי עמוק ולא כאב לי מאוד יש לי עד עכשיו סימן שנה וחצי כבר , הרבה נסינות התאבדות חלקם אלימים מאוד החדרתי זכוכית לראש כדי להגיע למוח וקשרו אותי , הייתי מאושפז כמה פעמים במחלקות מאוד סגורות למסכונות גבוהה מאוד קראו לי אל קעידה ושאין מקןם בארץ שמתאים
 
לי רצו לשלוח אותט לכלא פסכיטרי מאוד סגור והורי רחמו עלי והצלו אותי כי הם מקשורים וסבא עזר לי והביא עורכת דין שתראה שאני בסדר ושחררו אותי מהר , הרבכ סיפורים גדלתי בעיר פשע וכאדם נורא רגיש קשה לחיות בעיר כזו ואתה מושפע אז הסתובבתי עם עבריינים ועם מטורפים מסוכנים וגם לי יצא
 
שם בעיר שלי כאיש מאוד מסוכן ואני הפסקתי להסתובב איתם ואנט לא יוצא מהבית כבר 6 שנים גם בקלל הפחד להסתבך והמון מעצרים , מכות עם שוטרים , חשמלו אותי כי לא השץלטו עלי כי אני יודע אומניות לחימה מאוד טוב, קיצור מורכב עכשיו אני בדרך לקבל הוסטל נקווה לטוב .
לצפיה ב-'כואב'
כואב
21/05/2017 | 22:45
1
38
מה שעברת, אנשים התאכזרו אליך כולל המערכת בה היית, ממש לא מגיע לך כל זה, עולם קשה ואנשים רעים רבים יש בו... אבל אין מה לעשות חייבים להיות חזקים ולהמשיך הלאה לחיות ולא לתת לאכזריות של אחרים להפיל אותך לקרשים...הלוואי שתהיה לך מעט שלוות נפש בחייך
לצפיה ב-'כן זה קשה'
כן זה קשה
21/05/2017 | 23:27
31
הלוואי שהיה שקט , תודה על התגובה
לצפיה ב-'לא אתה לא אשם'
לא אתה לא אשם
24/05/2017 | 14:48
1
35
עברת דברים נוראיים ואני בטוחה שכתבת אותם בשיא התמצות.
בלתי נתפס כמה רוע יש ביצורים חסרי הנשמה האלו.
 
עברו הרבה שנים, עברת טיפולים על פי מה שכתבת. הם לא יצליחו להשכיח את זה ממך, אבל הם כן צריכים לעזור לך לבנות את עצמך כדי שתוכל למצוא נתיב לחיוב בו למרות כל מה שעבר עליך. אחרת תקרוס.
אם לא מצאת את המטפל המתאים לזה, אולי כדאי לנסות לחפש מישהו אחר מומלץ יותר?
ישנן עמותות אשר מתמחות בילדים שעברו תקיפות מיניות ובריונות. אני משוכנעת שיש להם אנשי מקצוע שמתמחים בסוגיות האלו.
 
חיבוק גדול גדול!
לצפיה ב-'תודה רבה'
תודה רבה
24/05/2017 | 18:45
12

חם בפורומים של תפוז

אירוח בנושא: מיסוי ועבודה באופן עצמאי
אירוח בנושא: מיסוי...
בתאריך 24/10 יתארח בפורום רו``ח אלירן הררי, אשר...
אירוח בנושא: מיסוי ועבודה באופן עצמאי
אירוח בנושא: מיסוי...
בתאריך 24/10 יתארח בפורום רו``ח אלירן הררי, אשר...
אירוח בנושא היבטים משפטיים בהקמת עסק או חברה
אירוח בנושא היבטים...
באירוח תוכלו לשאול על היבטים ושיקולים משפטיים...
אירוח בנושא היבטים משפטיים בהקמת עסק או חברה
אירוח בנושא היבטים...
באירוח תוכלו לשאול על היבטים ושיקולים משפטיים...
בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?
בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?

בעלי מקצוע

 ורדה צדיק - מאמנת NLP בקריות לשינוי איכות החיים
מרגישים תקועים?
היבטים- פסיכותרפיה קוגנטיבית התנהגותית
מרפאת היבטים
פורום תמ
תמ"א 38 והתחדשות עירונית

מקרא סימנים

בעלת תוכן
ללא תוכן
הודעה חדשה
הודעה נעוצה
אורח בפורום
הודעה ערוכה
מכיל תמונה
מכיל וידאו
מכיל קובץ