לגלישה באתר בגירסה המותאמת לסלולאר
| הוספת הודעה
הגדרות תצוגה

הגדרות עץ הודעות

מאפייני צפייה

הצג טקסט בתצוגה
הצג תגובות באופן
הסתרת שרשור מעל 
עדכן
פורום אוטיזם, אספרגר ו-PDD
<div>גולשים יקרים שלום, וברוכים הבאים לפורום "אוטיזם ואספרגר". הפורום שלנו מיועד לכל מי שקשור לספקטרום האוטיסטי -הורים, משפחות,אוטיסטים בוגרים ומטפלים. בפורום משתתפים הורים לילדים בספקטרום האוטיסטי בכל רמות התפקוד. מטרת הפורום היא להיות לבית, מקום תמיכה, מרכז מידע ואתר שיחה לכל ההורים והמשפחות, מטפלים ואנשי הספקטרום עצמם. אנחנו מזמינים את כל המעוניינים לחלוק את חוויותיהם, רגשותיהם, שאלותיהם ודעותיהם, בנושאים השונים המעסיקים אותם בתחום זה. נבקש מכולכם לקרוא את תקנון הפורום ולהקפיד לנהוג על פיו, על מנת שהמקום יהיה נעים לכולם. גלישה נעימה מור ושלומית</div>

הנהלת הפורום:

אודות הפורום אוטיזם, אספרגר ו-PDD

<div>גולשים יקרים שלום, וברוכים הבאים לפורום "אוטיזם ואספרגר". הפורום שלנו מיועד לכל מי שקשור לספקטרום האוטיסטי -הורים, משפחות,אוטיסטים בוגרים ומטפלים. בפורום משתתפים הורים לילדים בספקטרום האוטיסטי בכל רמות התפקוד. מטרת הפורום היא להיות לבית, מקום תמיכה, מרכז מידע ואתר שיחה לכל ההורים והמשפחות, מטפלים ואנשי הספקטרום עצמם. אנחנו מזמינים את כל המעוניינים לחלוק את חוויותיהם, רגשותיהם, שאלותיהם ודעותיהם, בנושאים השונים המעסיקים אותם בתחום זה. נבקש מכולכם לקרוא את תקנון הפורום ולהקפיד לנהוג על פיו, על מנת שהמקום יהיה נעים לכולם. גלישה נעימה מור ושלומית</div>

מחקר מ-2009 הראה שאוטיסטים חושבים על אחרים כמו על עצמם.
19/09/2014 | 07:27
66
364
 
ואת המסקנות החוקרים הסיקו איך...
המשך>>
 
ואת המסקנות החוקרים הסיקו איך שהסיקו.
אבחון פסיכולוגי לרצף אוטיזם
18/09/2014 | 22:27
2
128
הי כולםאשמח אם מישהו מכיר פסיכולוג/ית מאבחן שמומחה לאוטיזם זה ממש דחוף. באזור השרון /הרצליהתודה רבה!!!
19/09/2014 | 08:50
11
מצרפת לך קישור
19/09/2014 | 09:02
49
 
תסבירי להם את הדחיפות, כי בד"כ התורים ארוכים. תיכנסי ברשימת המתנה בכמה מכונים. אולי תשקלי גם לצאת מאזור המרכז, מדובר בסה"כ במספר מועט של פגישות. 
שמתי את בני בסדנא במחוברים ברופין
18/09/2014 | 16:41
1
107
מישהו שמע? מכיר? תגובות? תלונות?
האם אפשר לדעת בן כמה הוא ?
19/09/2014 | 08:39
42
וגם כמה פרטים על הסדנא ?
שאלה
18/09/2014 | 16:40
2
141
האם רק אוטיסטים עם מוגבלות ניידות זכאים להנחות ברכישת רכב או שכר דירה. בני אוטיסט בתפקוד גבוה. בביטוח לאוני קיבל 100 אחוז {ועוד 17 אחוז שאני לא יודע מהם בצד בנפרד}
אכן כן.
19/09/2014 | 00:22
55
רק הזכאים לקצבת ניידות זכאים להנחת מס ברכישת רכב.
לגבי דירה לדעתי זה רק לבוגרים.
יש את כל המידע באלוט...
 
19/09/2014 | 08:43
10
|*|נפתח פורום חוכמת ההמונים|*|
( לעמוד שלי בתפוז )
18/09/2014 | 14:28
11
|נורה|פורום חוכמת ההמונים הוקם בשבילכם, הגולשים והגולשות שמעוניינים להשתמש בחוכמת ההמונים כדי לקבל עצות, תשובות, רעיונות וכל דבר אחר שיעניין אתכם.
חוכמת ההמונים יכולה לעזור ולהועיל בכל מקרה שבו אתם רוצים מגוון של דעות, מאנשים שונים אשר עוסקים בתחומים שונים, כדי לסייע לכם להגיע למסקנה מסויימת, רעיון או אפילו החלטה, בכל נושא שעולה על רוחכם.

מוזמנים להיכנס כבר עכשיו... ואל תשכחו להיות יצירתיים :-)

http://www.tapuz.co.il/forums2008/forumpage.aspx?f...
אני זקוק לקצת 'ספייס' מהחבר הכי טוב שלי ולא מקבל אותו..עצות?
18/09/2014 | 13:26
21
109
שלום לכולם, אני מעוניין להתייעץ בנושא שכבר כתבתי עליו בעבר
אבל אני מרגיש צורך לכתוב עליו שוב.
 
יש לי חבר ממש טוב (לשנינו יש אספרגר) ואנחנו מאוד נהנים
לבלות יחד ולשוחח, גם בטלפון, גם בהתכתבות וגם פנים אל פנים.
הבעיה היא, שאני מרגיש שהוא לא נותן לי מספיק מרחב.
אין יום שהוא לא מתקשר אליי לפחות פעם אחת.
זה מילא, מה שמפריע לי עוד יותר הוא שלפעמים הוא שולח לי הודעה
או מתקשר, ובמקום לחכות שאחזור אליו הוא מתקשר או שולח הודעה שוב פעם.
וזה למרות שהבהרתי לו באופן מפורש שלפעמים אני עסוק, ומבטיח לחזור אליו כשאוכל :)
 
האמת, אני לא מרגיש צורך לדבר יותר מפעם ביום, אולי אפילו אין לי את הצורך
לדבר כל יום. אחרי הכל, אני חושב שאם מדברים לעתים קרובות מדי
אין יותר מדי מה לחדש...זה לא כמו שיש לך חבר ואתה מדבר איתו פעם בשבוע
או אפילו פעם בחודש, ואז יש לכם הרבה מה לחדש זה לזה :)
בנוסף, ציינתי כאן בעבר שלפעמים יש לי הרגשה שהוא מתקשר אליי משעמום.
הרבה פעמים הוא מתקשר אליי בזמן נהיגה, ונראה לי שזה בעיקר כדי להעביר את
הזמן בדרך, ולא כי באמת יש לו על מה לשוחח אתי.
בזמנו הצעתי לו שלא נקיים שיחות ארוכות בזמן שהוא נוהג, כי אולי זה עלול
להפריע לו להתרכז בנהיגה, אבל הוא טוען שאין לו בעיה לנהוג ולדבר תוך כדי.
 
האמת שדיברתי איתו כמה פעמים על כך שאני זקוק לפעמים לספייס ממנו,
ושלא חייבים לדבר כל יום. הוא טען שזה קצת מעליב, אבל לא התכוונתי לפגוע בו.
 
מה הייתם מציעים לי לעשות?
תודה וסופ"ש נעים לכולנו :)
נסה לעשות איתו שיחה נוספת
18/09/2014 | 14:07
10
57
תתחיל בזה שאתה שמח שהוא חבר שלך ושיש לכם אחד השני, אבל שקשה לך לדבר עם חברים כל יום, ואתה צריך שהקשר יהיה במינון פחות גבוה (אם אתה יכול להגדיר לו איזה מינון מתאים לך זה יכול מאוד לעזור)
18/09/2014 | 15:44
9
52
 
"אני לא מרגיש צורך לדבר יותר מפעם ביום, אולי אפילו אין לי את הצורך לדבר כל יום"
זה בהקשר אליו, או באופן כללי?
אם באופן כללי, אז ברגע שתבהיר שזה לא אישי כלפיו, אלא צורך שלך (זה לא אתה, זה אני ),
זה כבר לא יהיה פוגע.
זה באופן כללי, אני רואה צורך לדבר בכל יום
20/09/2014 | 00:39
43
רק עם בנות הזוג שלי (איתן אני מדבר לפעמים אפילו כמה פעמים ביום).
מעניין..את יודעת, בשנה שעברה הייתי אצל מאמנת אישית
20/09/2014 | 00:44
7
51
שפעלה אחרת ממך, היא דווקא הציעה לי תמיד להסתכל קודם כל על האחר,
ורק אחר כך על עצמי :)
באנגלית זה נקרא "It's not all about you", וגם אמא שלי ששמעה אותה
אומרת לי את זה, אימצה את המשפט הזה למשך תקופה.
לכלמיני אנשים יש כלמיני גישות
20/09/2014 | 15:49
6
41
מה אתה חושב?
מה נכון לך?
ברור שכל אחד והדעה שלו, אבל על אנשי מקצוע אני סומך יותר :)
20/09/2014 | 23:22
2
33
ובכלל, אני חושב שכל מקרה לגופו.
אני מאוד מודה לך על הרצון לעזור לי, באמת,
אבל אני חושב שלפעמים עדיף שרק מי שבאמת מכיר אותי
ומבין בתחום ינסה לעזור ויביע את דעתו.
למשל, אני מאוד מעריך את הדעות שלך בנושא הוצאת רישיון נהיגה,
אבל, את בעצמך ציינת שלא הוצאת רישיון משום שפשוט לא רצית לנהוג,
בעוד שלי כן חשוב לנהוג ואני מרגיש שאני מסוגל לזה :)
אז, כאמור, כל מקרה לגופו של עניין.
 
אני חושב שהגישה להסתכל קודם כל על האחר נכונה, ויש בה הרבה היגיון.
אבל לפעמים אנשים נמצאים (כולל אני) בדילמה האם לעמוד על שלנו
או להתחשב ברצונותיו של האחר...
למה?
21/09/2014 | 10:13
1
38
אם אנשי המקצוע לא מצליחים לגרום לך לסמוך בעיקר על עצמך,
אז לדעתי הלא נחשבת הם לא עושים עבודה טובה
 
ודאי שכל מקרה לגופו, ומי מכיר את "גופך" יותר ממך?
 
לגבי הסתכלות- מבט יוצא מה"עין".
לכן התעלמות מה"עין" ממנה הוא יוצא תגרום ל"פזילה"
או במילים אחרות: חשוב ויפה להתחשב בצרכי הזולת,
אבל התעלמות מצרכיך עלולה לגרום לקריסה.
אולי לא נכון לדבר על קודם ואח"כ,
אלא בו זמנית.
תופעה מאוד מרתקת, שאגב מאוד נפוצה במגזר
21/09/2014 | 10:46
15
אגב, מבלי לפגוע בך, אני לא בטוח שהדעות שלך משקפות את הנורמה
20/09/2014 | 23:24
2
48
משום שאת אשת אמצע. אמנם את לא א"סית, אבל אני מניח
(תקני אותי אם אני טועה) שבדברים מסוימים את פועלת וחושבת אחרת
מרוב האנשים, וזו עלולה להיות בעיה לפעמים...
אז בשבילך הנורמה היא המדד היחיד להתנהלותך ?
20/09/2014 | 23:36
28
זאת אומרת שאתה מוכן לקבל עצה רק מאנשים נורמטיבים ?
למה בדיוק ?
כי אנשים נורמטיבים הם בסדר ואוטיסטים הם לא בסדר ?
בעיה למי?
21/09/2014 | 10:17
30
לא נפגעתי, זה בסדר גמור
ברור לי שזה לא כלפיי, זה חלק מהגישה הכללית שלך ביחס לנורמה,
אולי חלק מהקושי שלך להרגיש טוב עם השונות שלך
תגיד לו באיזה ימים ושעות בדיוק אתה יכול לענות לו לטלפון.
18/09/2014 | 22:24
20
תודה לכן על העצות :) סתם עלתה בי איזושהי מחשבה כרגע...
20/09/2014 | 00:41
8
55
והיא שאולי יש בי משהו שעלול לגרום לאנשים להיות אובססיביים
כלפיי, הן לחלק מהחברים שלי והן לחלק מבנות הזוג שהיו לי.
יכול להיות שגם לי יש חלק בזה, ולא רק החברים אשמים..
סתם מחשבה :)
ואם כן אז למה זאת אשמתך ?
20/09/2014 | 06:54
2
41
יותר מדי אנשים באמת נוהגים פשוט להתקרצץ בלי בושה על מי שנמצא שיודע להקשיב ולשים לב כהלכה ומגלים אי אכפתיות ואדישות דווקא כלפי מי שלא מסוגלים להיות כמוהם ונוטים פשוט להשתמש בהם ככלי ללא שום התחשבות במורכבותם
 
וזה בעייה כי המון פעמים היכולת לתשומת לב מהותית לאחר מהווה ביטוי לנטיות אינטימיות יותר, סלקטיביות יותר, ולכן בשבילך זו התנהגות שמתאימה לקשר זוגי אבל לא לקשר חברי
משער שזו הסיבה שלהרבה אוטיסטים פשוט גם אין חברים וגם אין להם צורך בחברים בכלל
 
וזה קשור לעובדה שבניגוד לאיך שהדברים הוצגו לך הצורך לשים לב לאחר הוא הרבה פחות פשטני ומובן מאליו
ומתבטא גם כיכולת שחסרה לכל האנשים לדעת ולהבין מתי ואיך וכמה ולמה מתרגמים מחשבות למעשים ומתי לא
 
אני סבלתי בדיוק ממה שאתה סובל עד שהבנתי שחברים זה פשוט לא הקטע שלי
זאת אומרת
ברור שכל אחד צריך גם אנשים שיעזרו ויבינו ויפעלו איתו ולמענו, והוא איתם ולמענם, גם מחוץ למסגרת האינטימית
אבל אנשים יותר מדי נוטים לבלבל בין המסגרות ולהשליך ציפיות מאחת על השניה
מה שמוביל לסבל די ניכר ואפילו התנהלות משחיתה ומדכאת נורא
 
אולי זו אשמתי משום שאני מאפשר לאנשים לעשות את זה
20/09/2014 | 23:17
1
24
ובפועל קורה שבמקום ליהנות מעצם העובדה שהם רואים בי חבר
שאפשר להתייעץ אתו, אני מרגיש שהם מפוצצים אותי בצרות
ובקשיים שהם מתמודדים איתם. תקרא מה שכתבתי למטה
לשלומית ותבין למה כיום רוב החברים שלי כבר לא כאלה.
אני לא מתיימר להיות הפסיכולוג של החברים שלי,
כי אין לי די כישורים מקצועיים ויכולת הכלה לשם כך.
אם הם זקוקים לסיוע מאיש מקצוע, שיפנו לגורם מקצועי. אני לא הכתובת :)
 
אגב, אני לא מדבר רק על הנטייה של אנשים 'לחפור' לי על הבעיות שלהם,
אלא גם על הנטייה של אנשים להיות תלויים בי.
למשל, היו לי בנות זוג שהיו די תלויות בי (במיוחד החברה הראשונה שהייתה לי,
שהייתה בתפקוד הרבה יותר נמוך ממני), אבל בלי קשר לרמת התפקוד
של האנשים שאני בקשר איתם, יכול להיות שהבעיה היא שאני לא מסוגל
להיות "Hard to get", כלומר קשה להשגה: אני תמיד עונה לטלפונים
של בנות הזוג שלי, למשל, ואולי זה מה שגורם להן להבין שאני תמיד פנוי.
אז כן, אני חושב שלא מומלץ לשחק משחקים בקשר, אבל אולי לפעמים זה דווקא כדאי :)
"אשמה" היא דבר מורכב
21/09/2014 | 10:45
16
ויש סיבה מאוד טובה לכך שהמונח הזה הוא חלק ממדעי החברה ולא ממדעי הטבע
 
רשת ההקשרים, הסבטקסט שמתוכו אנחנו פועלים, הוא כזה שהנסיון לתאר מצבים ולפתור בעיות דרך זיהוי החלטי וחד משמעי של הסיבה עם היוזם והמאפשר הוא מאוד בעייתי ושטחי ומטעה
 
משער שגם משום כך אתה ואחרים לא מסוגלים להבין למה פסיכולוג לא יוכל להוות מעולם תחליף למערכת יחסים אמיתית, מהותית,
עצם התפישה של הקשבה כמקצוע מרוכנת את המושג והפעולה הזאת מתוכנה ומעניקה לה בדיוק את המאפיינים שמונעים הקשבה בעולם
 
אתה לא אשם בתלות של אנשים בך
אתה לא אשם בכך שהם משליכים דווקא עליך ציפיות שלא מתממשות להם במקום אחר
ואין כאן שום עניין של להיות קשה להשגה אלא פשוט מימוש זכותך וצרכיך לפרטיות ולקיום שיתאים לרגישות שלך ולצרכי התפתחותך הנפשית 
זה ממש לא משחק
בדיוק להפך
אני למשל אף פעם לא עונה לטלפונים
בדיוק או לפחות גם משום כך
מי שמשחק קשה להשגה משחק אותה כך כי הוא רוצה להלחיץ אנשים להשיג אותו
הוא מנסה לייצר מחסור מלאכותי על מנת ליצור ביקוש מלאכותי
אבל אתה הרי לא מעוניין בכך אלא מרגיש שיש משהו מעיק ולא נכון בקשר ובציפיות של אנשים ממך
 
מוזר, אבל ממש לא מפתיע, שאחרי שהשקעת כל כך הרבה במאמנים ובפסיכולוגים שבהם אתה נשבע אינך מסוגל לייצר לעצמך ולו את ההסבר הכי פשוט לגבי התנהגותך
וגם כאן אינך אשם
אלא רק השרלטנים שמוכרים לך כל הזמן סחורה רקובה במחירים מופקעים
 
לא חושבת שזה עניין של אשמה
20/09/2014 | 15:58
4
35
בכלל, ברוב המחלט של המקרים, המונח 'אשמה' נראה לי לא רלוונטי לדינימיקה ביחסים בין אנשים.
כמובן שכל מעורבים משפיעים על הדינמיקה.
לפעמים אינם מודעים לאופן/כיוון/עצמת השפעתם.
 
אולי יכולת ההקשבה, ההכלה והאיכפתיות שלך, הם כמו נוה-מדבר לאנשים,
שגומעים ממנה בצמא?
אם כן, זה מקסים ונפלא,
אבל אם זה יותר מדיי לך, מותר לך לשים דלת לפני נוה-המדבר,
ולתלות עליה שלט: "שעות פתיחה:..."
המונח אשמה הוא אכן בעייתי
20/09/2014 | 16:09
1
22
כי הוא גורר איתו תגובות עימותיות, ואין אלא להצטער על כך, אבל הוא נכון וישים כשמנסים לברר ולתאר התנהגות אנושית דרך דינמיקה של סיבה ותוצאה שכוללת מן הסתם גם מרכיבים רגשיים שחלקם כוללים גם מה שאנחנו מזהים כאשמה
 
אשמה זה מניע חשוב, לא נכון להתעלם ממנו 
הוא יכול להכשיל והוא יכול להורות את הדרך הנכונה
אבל זו לא  סיבה לזרוק את התינוק עם מי האמבט
 
נכון שזה מקסים ונפלא שאנשים יודעים לזהות רגישות ויכולת הקשבה ( ולדעתי שוב בניגוד לסטיגמה הרבה אוטיסטים דווקא די מחוננים בכך)
אבל חלק מהרגישות הזאת נובעת גם מהידיעה שלהקשבה אין שעות פתיחה
אין יחס קצוב בין פתיחה וסגירה
אדם קשוב זה אדם שפתוח תמיד ( בגלל זה אוטיסטים מגונים כחסרי מסננים) ולוקח את הכל ללב תמיד
אם היינו חיים בסביבה פתוחה ניתן היה לצפות שאנשים ידעו לכבד את זה
אבל אנחנו לא
 
 
וכיוון שמטבעו הוא פתוח תמיד, יתכן שיצטרך לנקוט בהגנה עצמית
20/09/2014 | 16:50
28
ולשים סייגים.
לא כי אנשים הם רעים ונצלנים, אלא כי הם לא יכולים לדעת מתי זה יותר מדיי לו אם לא יסמן להם.
כולל, כמו שזיגי סיפר, א"סים אחרים.
חחח אהבתי את הדימוי :)
20/09/2014 | 23:12
1
29
אומר לך כזה דבר:
החבר שכתבתי עליו בהודעה הראשית הוא לא מאותם אנשים,
אבל, בהחלט יצא לי להיות בקשר עם אנשים שהיו נוהגים
"לפוצץ" אותי בכל הצרות והבעיות שלהם. חלקם אפילו עשו את זה
מיד כשהכרתי אותם, וזה באופן די מובן, לדעתי, גרם לי להירתע מהם
ועובדה שכיום אני כבר לא בקשר איתם, ובכלל, כיום רוב החברים שלי
לא "חופרים" לי על כל הקשיים שהם מתמודדים איתם.
אני חושב שמעבר לכך שזה מתיש ומעייף, זה פשוט לא נעים.
 
אז נכון, שזה מאוד החמיא לי שאותם אנשים שמחו למצוא בי
אוזן קשבת ונהנו להתייעץ אתי, אבל את יודעת, רצוי שכל דבר ייעשה
במידה המתאימה. ולפעמים הרגשתי, שכל שיחה איתם הופכת
מהר מאוד לטיפול פסיכולוגי.
 
אני לא פסיכולוג, ואני לא מתיימר להיות הפסיכולוג של החברים שלי.
אשמח להיות אוזן קשבת ולעזור להם, אבל לא בכל מחיר.
בשביל זה יש אנשי מקצוע :)
בעיה מוכרת
23/09/2014 | 08:04
28
יש כל כך מעט אנשים שמסוגלים להקשיב לזולת שכל מי שמוכן להקשיב מותקף מכל הכיוונים.
והיועצת הזו ממש מטומטמת - אם היית מקשיב רק לעצמך, כמו רוב האנשים, לא היו נטפלים אליך והופכים אותך לפסיכולוג בכפייה....
הפתרון ה"נורמלי" הוא להפוך לאגואיסט (כלומר ל"נורמלי") ואז יעזבו אותך במנוחה או לדרוש תשלום עבור ההקשבה.
אני בחרתי לוותר על קשרים אנושיים, במקום לוותר על עצמי ולצמצם את ערוצי התקשורת הפתוחים שלי רק למי שבאמת חשוב לי (וזה אומר לפגוע בכל האחרים, להתמודד עם בדידות ולאבד חברים)
נראה לי שבגישה הרווחת לאוטיסטים בקרב אנשי-מקצוע
18/09/2014 | 10:28
6
153
(מבלי להתייחס לסיפור חייהם של אוטיסטים ספיציפיים מסוימים) יש התמקדות רק בפן האוטיזם של "חוסר בכישורים חברתיים" ולא בפנים אחרים שלו, כמו רגישות, מגבלות המוח (שקיימות אצל כל בן-אנוש), צורת חשיבה בסיסית, בעיות הערכה עצמית, יכולת עצמאות (מעבר ל"לדעת איך להתנהג") וכו'.
 
הגישה של "להיכנס באם-אם-אמא שלו עד שלא יחשוף אף-פעם את האוטיזם שלו", כלומר השיטה ההתנהגותית - שכל אוטיסט שלא רוצה לחיות במוסד חייב ללמוד מאיזה נ"ט בדיוק איך מתנהגים בכל סיטואציה נתונה וליישם בדיוק את כל מה שאותו נ"ט מסוים לימד אותו כדברי אלוהים חיים ללא כל הפעלת שיקול דעת עצמאי למעט לבקש אישור לעשות משהו מאיזה נ"ט שמופקד עליו - לא רק גורסת ש"המטרה מקדשת את האמצעים", אלא גם מתעלמת מתוצאות הלוואי המזיקות של האמצעים, כאילו שהן לא קיימות בכלל.
היא יוצאת מנקודת הנחה לא-נכונה בעליל שהמוח האוטיסטי - שלא כמו המוח הנ"טי - הוא חסר מגבלות. וידוע שלכל יצור חי - אפילו בן-אדם - יש מגבלות ליכולת העבודה של המוח. יש התעלמות מוחלטת מנזק מוחי אמיתי לחלוטין (לא רק רגשי, מוחי!) שיכול להיגרם לאוטיסט ש"מטופל" ככה כתוצאה מהלחץ ומהפעלת חלק מסוים של המוח יותר מדי ולשימוש אחד (מה שלאו דווקא עוזר לו אח"כ לפעול יותר טוב, כמו שלהפעיל שריר יותר מדי מזיק לו), וגם מנזק התנהגותי (למרות שהשיטה הזאת דווקא אמורה ללמד אוטיסטים איך להתנהג) של לאסור על אוטיסט בתוקף להתגמש ו"לזרום" (זרימה היא דבר הכרחי להתנהגות). ואת הנזק הרגשי אתם כבר יודעים: בשיטה הזו צריך שמישהו קרוב אליך יזכיר לך בכל יום בחיים שאתה אוטיסט, כשאוטיזם זה כמובן משהו רע. זו השפלה קשה שנחווית באופן רציף שלבדה מספיקה כדי לגרום לנכות מנטלית קשה.
 
בקצרה - יש פה טיפול בנכות (לגרסת הפסיכיאטריה) שלא נבדקים ולא מועלים לדיון רשמי הסיכונים ו"תוצאות הלוואי" שלו שעלולים לגרום בעצמם לנכות לא פחות קשה (ולדעתי גם הרבה יותר אמיתית, אבל ממתי דעתי בעולם הפסיכיאטריה נחשבת?).
 
ועוד משהו: האם אי-פעם השיטה ההתנהגותית נבדקה ברצינות לטווח-ארוך?
 
ושוב, זו ביקורת כללית על הגישה לאוטיסטים, ולא על איזה מקרה ספיציפי.
פסיכולוגים לא שואלים מה זה "כישורים חברתיים"
18/09/2014 | 15:00
58
הם משאירים את השאלה הזאת לסוציולוגים ואנטרופולוגים וביולוגים
מבחינתם אין שום משמעות למוסר ולרגישות אנושית או לתשוקה לאהבה
כי כל עוד איכות החיים תלויה לחלוטין ביכולת לחקות תבניות שמנציחות רק מוסכמות מסוג מסויים אז כל מי שיסטה מתבניות אלה יסבול
ולכן מבחינת הפסיכולוג הוא עושה מעשה טוב כי הוא מנסה למנוע סבל
סבל שנגרם מחריגות
 
הוא לא ישאל את עצמו למה החריג מזהה כישורים חברתיים ומיומנות רגשית בצורה שונה מהממוצע
מה זה אומר על זהותו
מה זה אומר על החברה
וגישה כזאת באמת מבוססת על חוסר יכולת לחשוב לטווחים משמעותיים יותר
על חוסר עניין בשורשי הקיום והזהות האנושית ובכלל
בגלל זה לדעתי לא נכון לקרוא לפסיכולוגים פסיכולוגים
כי פסיכולוג אמור לעסוק ולחקור בזהות האנושית והתפתחותה
מה שנחשב לפסיכולוגיה זה לא יותר מגירסה די אלימה, ומאוד עלובה, של משטרת מחשבות
 
כשהגישה הבסיסית היא 'לאוטיסט אין רגשות'
18/09/2014 | 21:30
2
60
מה שנשאר זה רק לטפל ב-  'חוסר בכישורים חברתיים'  ו-'לדעת איך להתנהג' . והגישה הזו עדיין נלמדת כחומר תקני במוסדטת בהם מלמדים את אנשי מקצוע לעתיד.
מה???????????????????!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
19/09/2014 | 06:51
1
46
הייתי בטוחה שהגישה שלאוטיסטים אין רגשות ננטשה על-ידי פסיכיאטרים ממזמן (אם אי-פעם הייתה קיימת).
ואת אומרת שלא???????????????????!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
ראיתי חומר לימוד של חינוך מיוחד
19/09/2014 | 08:37
45
במכללה אקדמית. דעות וגישות מלפני 30 שנה.
לא נכון
18/09/2014 | 23:47
1
60
זו לא הגישה שלה.
ותאמיני לי שכבר פגשתי לא מעט אנשי מקצוע.
כן נכון, עצם זה שאת לא רואה ומרגישה את זה מוכיח שהם "הצליחו"
19/09/2014 | 03:25
18
היו היה פעם....
18/09/2014 | 07:59
7
193
הכל מתחיל עם סיפור, והסיפור יוצר את רצף הזמן - הרבה לפני שהוא הופך למילים.
והסיפור הזה הופך אנשים לקבוצה, ותרבות וחברה.
 
אבל "יש ילדים זיגזג", שהסיפור שלהם שונה משל כולם, והם נשארים בחוץ - לא מחוברים, לא שייכים, לא מקובלים. מאיימים על החברה אם הם יוצרים סיפור חדש והופכים ל"שעיר לעזאזל". 
יש כאלו שמצליחים לייצר סיפור משלהם - ונרדפים כל החיים ע"י "משטרת המחשבות", הפסיכיאטריה,  ששומרת על הסדר החברתי ומטאטאת את הרחובות מכל אותם גורמים לא רצויים.
יש כאלו שחיים בחברה שבה המשטרה נמצאת בכל מקום, והם לומדים להסתתר עמוק עמוק בפנים, נאחזים בסיפורים של אחרים. מצייתים, נשלטים, מאבדים את עצמם או הופכים לשהידים....
יש כאלו שלומדים "לנוע בין הצללים" - שחקנים ומספרי סיפורים, נביאים ואמנים  - חיים בבריחה מתמדת, בלי בית, בלי מערכת שורשים, חופשיים ובודדים.
ויש כאלו שנשארים, מנסים, מחפשים את הדרך למקום ולזמן ולחברה ולשייכות - בדיוק כמו כולם. חותרים כל הזמן "קדימה", נגד הרוח ונגד טבעם.
 
ויש סיפורים קטועים. סיפורים שלא נגמרים. התחלות בלי סיומים. קצרים חשמליים שמונעים את הגישה לאזורים מפחידים ואיומים. 
וזו "המחלה" היחידה שצריך לטפל בה - לא "אוטיזם" אלא אוסף של טראומות שקוטעות את רצף הקיום, והדרך לטיפול בניתוקים, בקצרים או בחסמים היא חיבור, גישור, תקשורת של תנועה וצליל, של גוף ונפש ולא של מילים. של רגשות ולא של מחשבות. של רצונות ולא של צרכים. תקשורת של משמעות - בכל המובנים האפשריים.
 
וזה, מבחינתי, סוף הסיפור......
 
הכי פשוט והכי נכון
18/09/2014 | 11:05
45
אתמול שמעתי שיחה עם ירמיהו יובל
18/09/2014 | 15:07
4
63
שנדמה לי מוכר כפילוסוף בעל משקל
והוא ניסה לתאר בקיצור את תולדות המחשבה האנושית כמשהו שמוביל בסופו של דבר לתפישה שלפיה הכל זה שפה
שהשפה זה העיקר
שאם התפישות הקלאסיות מסמנות את השפה ככלי שנועד לביטוי המחשבה
התפישה הפילוסופית והמדעית המודרנית נוטה לתפוש את השפה כמחשבה עצמה ולא ככלי לביטויה
כמציאות עצמה ולא רק ככלי לביטוי המציאות ( היא גם וגם ולכן זה כל כך מופלא)
 
נדמה לי שלאוטיסטים יש בעיות שפה ותקשורת בדיוק בגלל שככה הם חווים את הדברים
את השפה כיצור חי וממשי
כמרחב שבו מתרחשים הדברים
ולא רק כסימנים שאנשים ועצמים במרחב שולחים אחד לשני
 
מקווה שגם בגלל שברמות הכי גבוהות של עיסוק במדע הדבר כבר מזוהה בצורה מאוד אובייקטיבית אז בסופו של דבר עם הזמן הקטע הזה גם ירד לעם
והאוטיסטים יזכו ולו למעט תמיכה בעצם נסיונם לשרוד ולהתפתח בעולם
 
מגבלות המציאות
19/09/2014 | 08:30
3
33
המציאות שלנו, בני האדם, היא השפה ולכן שפה יוצרת מציאות ולא רק נוצרת ממנה. 
זה האיום הגדול ביותר על הממסד המדעי והסיבה למלחמת החורמה בכל מה או מי שמאיים להוציא את האמת הזו לאור. 
"אוטיסטים" מכריחים את המדע להתמודד עם הבעיה הזו, כי אצלם יש קשר הדוק ובלתי ניתן להפרדה בין שפה לתפקוד. 
 
לאחרונה חזרתי לשפה הטבעית שלי - שפה של תנועה. בהתחלה התנועות צפו ועלו בתוכי, אבל הגוף לא הכיר אותן ונאלצתי להיעזר במישהו אחר כדי "לאלף" את "הסוס הסוער" - להפוך את שטף התנועות הלא מוכרות לשפה. השבוע הצלחתי סוף סוף ליצור תנועה אחת מדויקת ונכונה בגוף ולא רק במחשבה וחטפתי הלם - התנועה פתחה שטף של תחושות, תמונות, זכרונות של טראומה קדומה שנשמרה בתוכי.
אני חושבת שהנתק ביני לבין עצמי נבע מסיפור חיים שגוי - ההתנגשות המתמדת של הסיפור שלי על עצמי לסיפור של הורי ושאר האנשים עלי יצר קרע של זהות שפגע לי בבריאות. 
התהליך שעברתי במשך למעלה מ-20 שנה התחיל בפירוק איטי, הדרגתי, של הסיפור השגוי, וכשהגעתי למצב של "אין סיפור" נעצרה גם הנשימה, הלב הפסיק לעבוד ונשארה רק מנגינה - הזהות עצמה. 
מאז הגוף שלי מתקן את עצמו, התפקוד שלי הולך ומשתפר, הבריאות מתייצבת ועכשיו הוא "מתחיל לדבר".....
כנראה גם בגלל זה הרבה אוטיסטים מחפשים תנועה
19/09/2014 | 09:00
31
גם כשהם בחושך וללא הכרה האינסטינקט גורם להם לחפש כל הזמן מוצא למשמעותם בתנועה.כמובן שגם נסיון זה להציל את נפשם זוכה להנות מדיכוי מתמשך.אגבשפה היא לא רק שפת בני אדםזה כל הענייןשכל דבר הוא שפהכי יש לו קצב וצורה וכיוון גם כשהוא לא מתומללובדיוק משם השפה האנושית מתחברת ומחברת לכל השפות כולןבגלל זה אוטיסטים חשים לא פעם את המציאות כרשת של סיפורים שלובים, רבת מרכזים, קולות וכיוונים וכוונות.מצב זה וזהות כזאת דורשת גם הערכות חברתית תואמת,ומכאן איטיותו המייסרת של התהליך
פעם ראשונה שאני משתמש באייקון הזה
19/09/2014 | 09:07
1
34
גם כי אני כל כך מזדההחושב שלכל אדם סיפוראבל יתכן, וזה גם מה שאני מכיר מעצמי וגם מה שאני קורא מאוטיסטים אחרים, שלתצורת זהות מסויימת, ומטעמים שעשויים להתברר כמענינים או אפילו מאירים,למשקלו של הסיפור האישי יש משמעות אבסולוטית דווקא לזהות לא אגוצנטרית.
זהות לא אגוצנטרית
19/09/2014 | 09:18
28
זה בדיוק בעניין. 
החוקרים הקשיבו כנראה סוף סוף לאוטיסטים ובדקו את הטענה העיקרית שלהם - אין הבדל בתגובה של הגוף בין ה"אני" ל"אחר" - והוכיחו שאכן זה המצב - אוטיסטים לא ממציאים את זה או מדמיינים את זה אלא ממש חיים את זה.....
 
וסיפור של "אני" כזה שונה לחלוטין מסיפור חיים רגיל, ולכן כולנו סובלים בגלל השפה ה"נורמלית" שלא מאפשרת לנו לחיות את הסיפור האמיתי שלנו. 
ואם יש גישה שאין שום רע ב'קצת' טראומות
18/09/2014 | 21:25
30
כי טראומות יש לכולנו , למה זה מביא ?
שכיחות האוטיזם נמוכה באופן משמעותי אצל החרדים והערבים
17/09/2014 | 16:07
41
245
המשך>>
מה עושים כשמישהו כמוך......
17/09/2014 | 12:33
10
238
מאוד משתוקק לחברה ומתחיל לנדנד ולחפור במוח שהוא מעוניין בך כחבר לבילויים?
ואתה כמובן לא כל כך מראה עניין בכך כי אתה מוקף כבר באנשים החפצים בעיקרך.
מה עושים מה עושים מה עושים? נוצר לי בור בריצפה ישר לחניה של הבניין בו אני גרה.
אתם חושבים שתהיה לי קרחת לעת זיקנה מרוב תלישת שיערות? אני בפאניקה, טוב ששון תרגעי שתי סטירות לחי מקלחת קרה ונשימות עמוקות. 
לא בטוחה שהבנתי נכון
17/09/2014 | 13:31
1
96
מישהו מנסה להתחבר איתך ואת לא מעוניינת?
כי הבנאדם עצמו לא מעניין אותך
או פשוט כי יש לך מספיק קשרים חברתיים?
ההתלבטות שלך היא איך להעביר לו/לה את המסר הזה בלי לפגוע?
בדיוק
17/09/2014 | 23:22
66
על זה אני מדברת
מישהי מנסה להתחבר איתי ואני לא מעוניינת כי פשוט יש לי מספק קשרים חברתיים ואני לא מרגישה צורך להוסיף עוד חברים מה גם שאין לי שום נושאים משותפים איתה.
וכן אין לי דרך אחרת להגיד לה את זה בצורה הכי טובה שהיא לא תפגע. כי היא מאוד יכול להיות לא תבין את הדברים שלי נכון. יכול מאוד להיות שהיא תפרש את זה כעלבון וזה לא מה שהתכוונתי.
קורה לי הרבה פעמים
17/09/2014 | 15:38
1
84
אבל אחת התופעות אצלנו זה שאנשים מחפשים קשר כדי להיות בקשר כי הם לא מסוגלים להיות לבד או להתרכז במשהו ואז הם מחפשים חברה בכל מני שעות ומצבים מוזרים....
היה לי שותף למשל שהיה חוזר ב-11 בלילה מאימון ספורט מלא מרץ והיה חייב לדבר איתי ולא הבין למה זה מפריע לי לישון , במיוחד כשהוא היה מתפרץ לחדר השינה שלי....
לא היה קל....
צריך למצוא דרך להגיד לא בנימוס....אבל אנשים כאלה הרבה פעמים יפגעו מזה.....
אהה מה אני אגיד לך רונן שפירא
17/09/2014 | 23:27
79
לפעמים צריך להיות בוטה השאלה מתי זה מגיע הצורך הזה של להיות בוטה?
בנתים ביקשתי עזרה מאנשי מקצוע שמכירים אותה שירככו את הנסיונות שלה להתקרב אלי מבחינה חברתית ולהסביר לה שמה שהיא עושה כלפי לא מתאים לי ובתקווה שהיא תבין 
לאנשי המקצוע שפניתי אליהם להם יש את הכלים המקצועיים להתמודד עם בעיונת כזו אבל הם בכלל לא יעשו עבורי את העבודה להגיד לה שלא מתאים לי להיות איתה בקשר 
הם רק ירככו את הנפילה שלה הם יהיו שם כרשת ביטחון אם יהיה מצב שאני אגיד לה בעדינות ובהשתדלות מאוד גדולה ורגישות שלא מתאים לי להיות איתה בקשר חברתי ושאני מתנצלת 
ביקשתי מהם שיכשירו את הקרקע לנפילה הרכה שלה שלא תקבל את זה קשה מידי.
בסוף אני אצטרך להגיד לה את זה שלא מתאים לי ואני מתנצלת בפניה.
 
זאת הפעם הראשונה בחיים שקורה לך דבר כזה? במה היא כמוך? דומה?
18/09/2014 | 22:28
5
19
אני לא חושבת שהיא דומה לי כי אין מישהו שהוא דומה לאחר
19/09/2014 | 22:23
4
32
אני יוצאת מתוך הנחה שיש לה אספרגר.
אבל כמו שלמדתי אספרגרים הם מכלול של המון דברים.
עם אחשוב על זה אני לא זוכרת שקרה לי דבר כזה בעבר אבל יכול מאוד להיות שכן אבל אז התנהגתי אחרת אולי בחוסר רגישות. 
טוב למעשה אני לא חייבת לאף אחד דין וחשבון. 
אבל בכל זאת מרגישה צורך להיות רגישה לצד השני.
אולי את יכולה לעזור לה למצוא עוד חברים וכך תעזרי לעצמך ולה?
19/09/2014 | 22:33
3
13
זה לא התפקיד שלי לעזור לה
19/09/2014 | 22:57
2
28
יש לה אנשי מקצוע שעוזרים לה לחיות כמו שצריך
שהם יעזרו לה למצוא את החברה שלה היא זקוקה
זה גם לא "התפקיד" שלך להיות חבר/ה שלה. יש דברים שעושים מאהבה
20/09/2014 | 09:02
1
12
ברור
20/09/2014 | 10:57
5
מחפשת הורים שילדיהם לומדים ב"הרים" או ב"דרור" . מכרים
17/09/2014 | 10:55
1
76
שעוברים לאזור מבקשים להתייעץ.
אודה מאוד אם תצרו קשר במסרים.
19/09/2014 | 14:39
5
הי חברים, משתף אתכם בקבוצות בפייס, מוזמנים : )
17/09/2014 | 01:34
61
https://www.facebook.com/groups/657073757683892/     אספרגר במיטבו
 
https://www.facebook.com/groups/730244110345425/     המאבק לקידום האוטיסטים בחברה-מפגשים ואירועים
 
בהצלחה : )
 
 
דרושה תרפיסטית ABA
17/09/2014 | 00:16
1
58
שלום, 
אני מחפשת תרפיסטית ABA לילד אוטיסט בן 16 לשעות אחה"צ באזור המרכז. (אפשרות ללא ניסיון).
לפרטים נא לפנות למייל yanina210190@gmail.com.
תודה, יאנה.  
ממליצה לפרסם בלוח שלנו
17/09/2014 | 16:49
25
בראש העמוד יש קישור ללוחות.
יש לנו 5
אחד מהם 'לוח דרושים- פירסום הורים', בו מומלץ לך לפרסם מודעתך.
ויש גם לוח מחפשי עבודה בו תוכלי אולי למצוא תרפיסטית מתאימה.
כשתסמונת אספרגר כונתה פסיכופאטיה אוטיסטית
16/09/2014 | 11:47
28
157
 
רוצה לשוב ולהפנות את תשומת לב המגזר הנורמטיבי
זה שעובד בפנאטיות רצחנית את הצורך הבלתי נשלט להיות "רגיל" בכל מחיר
כרגיל, וכצפוי וכמו שהיה ויהיה תמיד
המוזר של היום זה הרגיל של מחר
 
אז מה תספרו לעצמכם, לילדים שלכם, שלהם פוצצתם את הצורה ובכל האמצעים רק בגלל שהם לא היו רגילים כשיתברר בעתיד שבדיוק מה שהיה נחשב בהם מוזר ושונה הוא זה שיהיה גם הכי מקובל מחר ?
שסתם הרסתם להם את החיים בשביל כלום ?
שדפקתם להם את העתיד כי אתם לא מסוגלים להבין את ההבדל בין העתיד לעבר ?
 
אחרי ביטויים כמו 'הגלוריפיקציה סביב לקויות נפש'
16/09/2014 | 20:02
7
65
ו'הפרעות קשב וריכוז הפכו כמעט בון־טון חברתי נחשק'  לא יכולתי להמשיך לקרוא.
מה שבטוח שלכותב אין שום קשר ישיר (או אפילו לא ישיר) לא ל PDD ולא ל ADD .
לתופעות חיוביות יש גם היבטים שליליים
16/09/2014 | 20:09
6
58
אוטיזם והפרעות קשב וריכוז באמת הפכו והופכים בשנים האחרונות גם לסוג של סמל סטאטוס
תמיד הייתה הילה,גם רומנטית, מסויימת סביב שגעון
ואנשים אוהבים לחפש משהו מיוחד
משהו לא שגרתי
 
זה שהכותב מתאר תופעה לא אומר שהוא מזדהה איתה
ברור שאנשים שמזהים באוטיזם ובהפרעות קשב סמל סטאטוס מעולם לא חוו במה הדבר באמת כרוך
אבל
מבחינה מסויימת
עצם העובדה שהדבר הפך לבון טון חברתי נחשק יכול שיקל מאוד את הלחץ וישפר את איכות החיים של האוטיסטים ומופרעי הקשב האחרים
גם כי חלק גדול מהסבל והקשיים שלהם נובעים מדחייה חברתית
 
לדעתי הוא לא מתאר בצורה אובייקטיבית.
16/09/2014 | 22:08
3
44
אוטיזם זו לא בעיה נפשית.
ונתקלתי בהורים של ילדים עם add ו adhd. הן בעצמם היו כאלה בילדות וסבלו כי העניין לא היה מוכר. והם גילו על עצמם בעקבות איבחון הילדים.
אז אין שום עניין של סטאטוס. גם במקרה הזה האבחנה זה השם הנכון של הקשיים. ולמעשה גם הקשיים האלה הם 'עניין של גיאוגרפיה'. הם קשיים כי הם מפריעים בשיעור בבית ספר רגיל אבל לא בספורט או ריקוד למשל  
דינה, ממש לא הבנת את הנקודה
17/09/2014 | 15:58
2
45
גם לגמרי לא מסכים שזה השם הנכון של הקשיים
למעשה אני בטוח שאם מחפשים שם לקשיים אז השם שנותנים להם היום הוא הכי לא נכון
אבל זה כבר דיון אחר
 
בכל מקרה
הנקודה
היא שגם ביצוג התרבותי אמנותי ובכלל יש יותר יותר מרחב לאוטיסטים כבני אדם ממש (כמעט ) כמו כולם
ולדבר זה יש משמעות שעולה בהרבה ואפילו עשויה לתקן גם את הנזקים המחרידים שכל הטיפולים עושים באוטיסטים ובמופרעי קשב
 
את תופשת את התיאור המדעי והרפואי כאובייקטיבי
לדעתי הוא מאוד רחוק מזה
הכי
 
 
מה שבטוח שלא הבנתי מה שכתבת כאן.
17/09/2014 | 21:44
1
32
ולגבי תפישות:  זו לא פעם ראשונה שאני תופשת משהו בשונה ממך
אין שום בעייה עם תפישה שונה, בדיוק לכן אנשים מנסים לדבר
18/09/2014 | 00:59
8
שמאל ימין ונקודת האמצע, לא מקובעת כי אם משתנה
17/09/2014 | 22:32
1
20
 
אין טוב בלי רע,
אותו דבר גם כאן, אחרי שיבינו את הנחשק יוכל להתחיל תהליך הדרגתי שבו יווצר ריחוק שמכבד
ואז תתחיל הקבלה האמיתית.
פעם קראתי משפט שהלך בערך כך :
טוב להילחם בעד מטרותנו, אבל יש לבחור היטב, כדי לא לגלות בהמשך שנלחמנו עבור מטרה מנוגדת לעצמנו.
בדיוק
18/09/2014 | 00:23
6
תעשה גזור הדבק של הכתבה כולה
16/09/2014 | 22:40
1
48
וככה כולם יוכלו לקרוא ולדעת על מה אתה מדבר.
עקרונית לא אשלם חצי אגורה על כתבה אינטרנטית.
אפשר לקרוא את כל הכתבה.
17/09/2014 | 00:45
46
הרשמה לקריאת 10 כתבות בחודש היא חינם, ולא נראה לי שאנחנו צריכים יותר  
פשוט בורות וקשקוש מהסרטים
17/09/2014 | 15:47
15
51
אספרגר נכנס להיות חלק מהתסמונת האוטיסטית רק ב;1994 כשכבר היה ברור לכל מי שהתעסק בזה שאוטיסטים הם כבר לא פסיכופטים.....
לדעתי יש אנשי מקצוע שזה
17/09/2014 | 16:08
14
40
לא ברור להם עד היום :-\ 
מה זה באמת משנה ?
17/09/2014 | 16:17
13
45
כל הפואנטה של הכתבה היא האפשרות שאת ורונן כמובן לא מסוגלים בכלל להבין שיום אחד אספים ואוטיסטים כאחד יחלצו מהאחיזה של אנשי הפסוודו מקצוע
 
אז מה זה חשוב מתי אספרגר נכנס לDSM כחלק מאוטיזם
או מתי מה ואיך הוגדר
יש גם חיים מחוץ לפסיכולוגיה את יודעת אני מקווה
 
גם אספי אחד צעיר שלח לי מסר שמתמרר על זה שהסופר כותב על אספרגר בשנים שאספרגר בכלל לא הוכר
זו לא הנקודה בכלל
 
מה שאתה לא מסוגל להבין זה חוסר החשיבות של כתבה מלאת טעויות
17/09/2014 | 16:38
10
21
נכון, כשעושים כתבה על עולם שטוח חשוב נורא לדייק בפרטים
17/09/2014 | 16:40
8
25
אחרת מישהו עלול להתבלבל ולחשוב שהעולם הוא בעצם עגול
 
 
וכל מי שמסיק מסקנות מכתבה כזאת עושה זאת על אחריותו האישית
17/09/2014 | 16:44
7
12
אחריות אישית ? אין מצב
17/09/2014 | 17:17
6
37
אף פעם אסור לקחת אחריותתמיד צריך לעשות רק ובדיוק מה שאומרים לך
נא לשמור על ענייניות
17/09/2014 | 17:29
10
קיבלתי הערה בפרטי, רוצה להשיב לה ציבורית
17/09/2014 | 18:31
4
38
 
שהערתי בדבר אחריות אישית נתפשת כאילו אינה עניינית וכל מטרתה היא התנגחות לשם התנגחות, אישית
 
אלא שלדעתי זו נקודה שאין עקרונית ומהותית ממנה בהקשר האוטיסטי ( גם בהקשר של האדם הנורמטיבי כמובן כי חלק מהעניין)
שחלק ניכר מהבעיות והקשיים נובע מזה שבמקום לנסות לקחת אחריות אישית בעניינים שאין עקרונים ומהותיים מהם אנשים מעדיפים להישען על סמכויות
גם כשאלה מאכזבות אותם פעם אחר פעם
וזו דינמיקה בעייתית בכל המישורים והמימדים, מיחסי הורים-ילדים ועד יחסי לקוחות-מטפלים והורים-מורים ועובדים-מנהלים
 
ומצאתי שגם לא מעט הורים יודעים לזהות את זה ואת הכאב והעוול העצום הנגרם לילדים רק בגלל פורקים מעצמם את הזכות והחובה לאחריות מהותית ומפקידים אותה לחלוטין בידי מומחים ואנשי מקצוע
מבחינתי
גם כילד וגם בכלל זה נחווה כבגידה נוראה, שעוררה בי גם לא מעט זעם ומבוכה ובלבול, גם אוטיסטים אחרים יודעים לספר על כך
וגם חלק מההורים
 
בקטע האוטיסטי העניין קריטי במיוחד
ביחוד כשגם טובי המומחים יודעים להודות בכנות שאין להם מושג
כך שלהורה ולאוטיסט יש חובה וזכות שהיא די חד פעמית אבל גם די נורא קשה לקחת אחריות גם בנושאים שנוגעים בבסיס לחיים
 
 
מה הקשר בין כל זה לכתבה? חוץ הרצון להתלהם מכתבה שטותית?
17/09/2014 | 19:03
3
18
הקשר הוא לזה שננזפתי על הערה לא עניינית, כביכול
17/09/2014 | 19:10
2
32
זאת שהתייחסה למה שכתבת על אחריות אישית ( אני יודע שאתה שוכח את מה שאתה כותב ברגע שהגעת לסוף השורה, אבל יש אנשים שלא, ומה לעשות שצריך מינימום של זכרון בשביל לנסות לקיים דיון ענייני)
 
בשבילך הכתבה הזאת שטותית
אולי כי אתה סומך רק על שרלטנים גמורים
אבל לי
שמתעב אותם
העובדה שאוטיזם הולך ומתקרב למה שנחשב כזהות שהיא חלק לגיטימי מהקיום האנושי זה דבר מאוד משמעותי
בוודאי הרבה יותר משמעותי מכל החרא שבו אתה נשבע
 
כרגיל גידופים ועלבונות במקום תשובה...כמה מתאים
17/09/2014 | 19:13
1
20
אבל היחיד שנשבע כאן בחרא זה אתה.....
מבקשת משניכם לחדול מהערות אישיות
17/09/2014 | 19:17
11
הפוך על הפוך, אתה מקבל את מה שארנה כתב
17/09/2014 | 22:01
30
ומנסה להמעיט בחשיבות הפרסום, כך שאין סיבה לדון בזה למרות שיש קהל שקורא כתבות כאלה
ומתייחס אליהם כתורה מסיני.
במובן מסויים גם בזה אתה צודק.
אז בוא נעזוב רגע את הנושא המסויים הזה ותגיד לי בבקשה,
מה לדעתך חשוב וראוי להתייחסות בנושא האוטיזם כאן בפורום ?
לא ציטוטים של אחרים כי אם דעתך שלך.
אולי אם תסביר את זה בצורה מסודרת דברים יוכלו להתנהל קצת אחרת.
כי לי נראה שהרבה פעמים אתה פוסל את הכותב, לא את הרעיון.
אז אתה מוזמן להראות מה אני לא מבין ברמת הרעיון, וכנראה יש עוד כמוני שלא מבינים.
ואז קוראים כמוני חווים עוד דיון חסר תכלית.
אז בבקשה, הבמה שלך.
מה הקשר ביני לבין רונן
17/09/2014 | 21:47
1
38
ומה הפואנטה במה אני מסוגלת או לא מסוגלת להבין ?
 
הרבה פעמים אני לא מסכימה אוטומטית לא איתך ולא עם רונן , וכל פעם כשאני לא מסכימה עם כל אחד מכם, כל אחד מכם מסביר לי בפירוט איך אני לא מבינה ועד כמה אני לא מסוגלת להבין .
אני תופש את הנסיון להסבר ככבוד, אמיתי
18/09/2014 | 00:27
28
מבחינתי זלזול זה כשלא מנסים להסביר
 
אם אנשים מנסים להסביר לך איך את לא מבינה, לדעתם, זה אומר שהם מנסים ליצור הבנה איתך
וגם לומר שיש דברים שאינך מסוגלת להבין זה לא בדיוק פגיעה
לדעתי לא כולם יכולים להבין מה האוטיסטים חווים ולמה
 
 
טוב שחוקקו את חוק הספרים, זה עוזר במניעת ספרות קלוקלת
17/09/2014 | 22:16
31
(לפחות לדעתי) שעדיף היה אלמלא נכתבה.  
ומצד שני זה מדגים בפן אחר לגמרי ולחלוטין לא קשור עד כמה צודק ארנה במה שכתב.
 
יופי של סלוגן עבורי
17/09/2014 | 23:30
41
פסיכופאטיה אוטיסטית סחטין על הסלוגן לחולצה בראש חוצות.
מי שעובד כמו פאנאטי להיות "רגיל" הוא לא נורמאלי בעליל
שירשור פעמיים כי טוב
16/09/2014 | 10:16
16
87

יום שלישי- זמן לשירשור פעמיים כי טוב
זמן להורה המסור והטרוד, לעצור- באמצע השבוע- ולחשוב:
מה עשיתי או אעשה השבוע, נטו בשבילי?
בשביל הכייף שלי
בשביל הבריאות שלי
בשביל הגשמת חלום פרטי שלי
בשבילי.

כי כשאנחנו עושים בשבילנו,
אנחנו עושים טוב פעמיים:
למען האדם החד-פעמי שאנחנו,
ולמען ילדינו שצריכים אותנו בריאים ושמחים
 
אז אנא שתפו מה עשיתם למען עצמכם
ןעודדו בכך גם אחרים לשים-לב גם לעצמם
 
 
עשיתי אתמול יוגה
16/09/2014 | 12:54
2
44
נהדר עושה רושם
16/09/2014 | 16:24
1
55
שזכותך צריכה להגן על כולנו
 
מקוה שבכ"ז עוד הורה עשה/מתכנן לעשות משהו למען עצמו
צריך להיות אופטימיים
16/09/2014 | 18:09
44
וזה יוגה צחוק  
אצלנו זה יקרה ביום ו
16/09/2014 | 20:27
61
מנגל כמו שרק אצלנו יודעים לעשות,חברים טובים עוד מתקופת חדר הלידה ואלכוהול יזרום כמו המיסיסיפי.
אנחנו נוסעים ביום חמישי למסיבה..
16/09/2014 | 23:41
1
67
 להולדת בת של אחייני.
ובכלל מאמצע אוגוסט אנחנו בחודש של שמחות ב"ה.
טפו.. טפו.. 
כל זה לא ממש בקטגוריה של "מה עשיתי בשבילי", ובכל זאת..
שמחה עושה לנו הרבה טוב על הנשמה.
 
'טוב על הנשמה' נכנס לקטגוריה
17/09/2014 | 22:25
21
טוב  שיש  לפחות   דברים חיצוניים שגורמים לפחות קצת 'לעשות בשביל עצמי' 
אני נטו לעצמי כשאני נטו לילדתי
17/09/2014 | 11:17
9
82
לא תמיד זה מתלבש כמובן כי מדובר בעניין שהוא מאוד מורכב
אבל נדמה לי שאחד הדברים שאנשים לא מבינים ביחס לאוטיסטים
זה בשבילם להיות עד הסוף בשבילם זה להיות עד הסוף בשביל האחר
גם
 
כן, אבל...
17/09/2014 | 14:49
8
40
(כמעט) כל הורה הכי בעולם אוהב את הילד/ה שלו,
ולהיות עם ולמען הילד זה מה שהכי חשוב לו וממלא אותו,
כשהילד שמח גם ההורה שמח וכו'.
אבל
הרבה הורים, ואולי במיוחד הורים לילדים רגישים במיוחד (מה שנקרא 'בעלי צרכים מיוחדים')
נוטים לאבד את עצמם- להשקיע את כל כולם בעשיה וחשיבה שממוקדת בילד/ה,
בנוסף לשאר המחוייבויות (עבודה, מטלות-הבית וכו'),
והתוצאה אחרי כמה שנים כאלה, היא הרבה פעמים הורה שחוק,
שלפעמים גם בריאותו נפגעה,
מה שלא טוב לא להורה ולא לילד.
לעניין זה בא השירשור הזה, כדי להזכיר להורים לתת מקום גם לצרכים המופרדים שלהם.
ברור, וידוע ומוכר, אבל...
17/09/2014 | 15:07
7
50
רציתי לנסות להזכיר גם את הלא מוכר
שיש אנשים שבשבילם עצם המיקוד במישהו אחר זה כל מה שהם צריכים
וחלק גדול מהאנשים האלה הם אוטיסטים
שהמון מההתנהגויות החורגות והרגישות הלא רגילות שלהם מבטאות בדיוק את זה ונובעות בדיוק מזה
שמבחינתם להשקיע את הכל באחר זה לא לאבד את עצמך אלא למצוא את עצמך
יודע שזה נשמע לגמרי מוזר ומופרך אבל מאמין שאף על פי כן גם זה יתכן
אולי
 
ובהתאם
יש כאן דברים שאנשים מספרים כדברים שהם מצפים לו בשמחה,דברים שממלאים אותם ונותנים להם מנוחה, ואילו בשבילי ובשביל אוטיסטים אחרים זה הסיוט האולטימטיבי
אז בשרשור שמבקש תיאורים של מה הם הצרכים המופרדים שמאפשרים לאנשים את היכולת להתחבר
מצאתי שאולי יש טעם להזכיר
שיש אנשים שבדיוק מה ואיפה שמופרד אצלם הוא גם זה שמאפשר להם להתחבר
חלקנו מכירים אנשים כאלה כאוטיסטים
 
ושאר המחוייביות(עבודה, מטלות,בית ואחרות) יכולות ללכת לעזאזל
כמה שיותר מוקדם יותר טוב
(איפה הרובוטים כשצריכים אותם ?)
 
בקיצור
יש אנשים שמה שהכי מרגיע אותם זה להיות מרוכזים באנשים שהם אוהבים
ברור שזה לא פשוט ולא נהוג  וגם נחשב כבלתי אפשרי בכלל אבל כיוןן שאנחנו בפורום שעוסק באוטיזם חשבתי שיש מקום להזכיר גם את האפשרות הזאת
 
זה לא נשמע לגמרי מוזר ומופרך
17/09/2014 | 15:58
6
47
זה מעניין ויפה,
וגם מוכר לי מאד
כשהייתי לאם, התמסרתי כל-כולי לאמהוּת, לילד,
עד כדי כך שאחרים הרימו גבה...
בדומה לתיאור שלך, ההתמסרות הטוטאלית הזאת מילאה אותי אושר.
אבל
כעבור אי-אלו שנים, וכשנולדו עוד ילדים,
גיליתי שאמנם כמסלול חיים זה המסלול הנכון לי,
ובכ"ז, כמו שסבתי ז"ל נהגה לומר: כל דבר במידה.
בשלב כלשהו זו מפסיקה להיות בחירה חופשית באמת,
המערכת המשפחתית נבנית מסביב להתמסרות הטוטאלית הזאת,
והבנאדם לא מעלה על דעתו לזוז פן היא תקרוס.
אבל אם ימשיך כך עוד אי-אלו שנים, הוא יקרוס...
מבט סביב לימד אותי שאני לא היחידה שנמצאת במצב שכזה, כל אחד בגירסא שלו כמובן.
ומכאן נולד הרעיון לשירשור הזה
 
בכל מקרה זו השערה
17/09/2014 | 16:06
1
39
בסך הכל מדובר במצב מאוד חדש
ולא מוכר
וגם לא ממש מתואר בספרות המקצועית או אפילו הדמיונית
 
המידה לא ברורה
המידה משתנה
וברור ששאלת תשומת הלב היא שאלה מאוד מאוד ואולי אפילו הכי פתוחה ( גם בגלל זה אני ממש שונא את היחס השחצני והאטום של המימסד הרפואי לאנשים המחוננים בנטיה לתשומת לב שונה כמופרעי קשב וריכוז)
 
ברור שהמערכת המשפחתית כיום לא מסוגלת לספק תשתית להתמסרות טוטאלית
ברור שהדרך שבה מוסכמות החברה כופות עלינו לפתור את שאלת הזמן והמרחב גם מאוד מקשה על נסיונות לפתור את השאלה הכל כך מרתקת הזאת בצורה יפה
ולכן אני חושב שמה שצריך כאן זה דווקא תנועה
ולא לפחד לזוז
 
הרעיון של השרשור הוא נכון ויפה בעיני
בדיוק לכן רציתי להציע גם כיוון אחר
ביחוד
שכאמור
הפתרונות שהוצעו כאן עשויים להיות מאוד לא נעימים ומאוד לא ממלאים לאוטיסטים
אלא אולי בדיוק ההפך
אז ניסית לחשוב מה יכול לתת אנרגיה לאוטיסטים
חוץ מלבהות כמובן
ולהיות לבד ובשקט
(לדעתי יש קשר בין זה לבין הנטייה לחפש משמעות ואנרגיה דווקא במקומות שנראים לאחרים סוחטים)
 
 
17/09/2014 | 16:18
10
וכשבסוף זזים (לפני או אחרי קריסה עצמית)
19/09/2014 | 08:42
3
30
מגלים שהמערכת לא רק שלא קורסת אלא מתחזקת
או שכן או שלא...
19/09/2014 | 09:54
2
14
אם המשפחה קורסת אחרי שאדם קורס
19/09/2014 | 12:50
19
זה ממש טרגי  
אכן
20/09/2014 | 12:06
8
אסיפת ההורים שלי, האגרוף שחטפתי בבטן...
16/09/2014 | 09:29
14
296

טוב, ברור שאף אחד לא באמת מרביץ לנשים בנות 43 שהולכות לאסיפת הורים... זה היה ערב רגיל, עוד ערב של אסיפת הורים, שלישי ברצף... (בעלי שיחק אותה, כל בי"ס לקח יום אחר, ואני הלכתי לכולם). אבל זו היתה אסיפת ההורים שלו, לא של האחיות...

את האגרוף האמיתי הראשון שקיבלתי בחיים, ככה, עמוק לתוך הנשמה... קיבלתי לפני קצת יותר מ-13 שנה... במעלית בבית לוינשטיין. היו שם אני, החצי השני, הפעוט המקסים שלנו (סוכריה שלא ראתה אותנו ממטר...) ועוד אמא וילדה קטנה. הילדה עשתה לאמא קונצים, וזו אמרה לה: "למה שלא תשתקי קצת, כמו הילד הזה...". והוא שתק... אוי כמה שהוא שתק... זה כבר היה חודשיים של שתיקה, חודשיים בהן גם את ההברות הבודדות שכבר היו לו – הוא שכח. אין אורות אדומים יותר מזה, אבל את הצוות של המכון להתפתחות הילד בבית לוינשטיין, העובדות לא בלבלו, המדיניות היתה שלא מאבחנים בגיל שנה ושמונה, והם דבקו בה.

זה לקח בדיוק עוד כמה ימים עד שהבנו ש"זה לא שהוא לא כזה", אבל בגיל הזה – אנחנו לבד במערכה. הבנו, ויצאנו אליה. תוכנית ABA  התחלנו יום לפני האיבחון אצל ד"ר דיצה צחור. כבר לא באמת היינו צריכים אותו, כבר אי אפשר היה לא "להבין לבד"...

13 שנים עברו מאד, לפני שבועיים הקטן, שכבר לא כל כך קטן... עלה לכיתה ט'. אפילו סיים את כיתה ח' עם תעודת הצטיינות (הכל הקבצות א'), אבל כמעט לבד... אאוט סיידר מוחלט לבית הספר שלו. אפילו לטיולים אנחנו כבר כמעט לא יוצאים... ביסודי היה חם ועוטף, וכמה חברים שאת חלקם טיפחנו עוד מגן הילדים (בשקיפות מלאה מול ההורים). אבל אז הגיעה החטיבה – וריסקה הכל. הכיתה התפצלה בין שתי חטיבות ביניים, אנחנו הלכנו לשלישית... עם חבר אחד, ושני המתעללים... בחצי שנה הראשונה הוא היה כל כך לבד... לקח לנו כמה חודשים להבין למה החבר שהיה לו כבר לא מדבר איתו. יום אחד אחותו הלכה הביתה מאחורי אותו ילד, ואחד המתעללים, ושמעה את שיחת "המוטיבציה" שהאחרון עשה לחבר: "כל הכבוד לך שאתה לא חבר של הלוזר החכם. לילדים ממעמד חברתי נמוך, אף פעם לא יהיו חברים ממעמד חברתי גבוה..." ה"חבר" נאלץ להתנצל שהוא בכלל דיבר אי פעם עם הבן שלי, הסביר שזה לא באמת שהוא רצה לדבר איתו...

למזלנו אחרי חצי שנה החבר חזר לדבר עם בננו, וגם לבוא אלינו מדי פעם, והקשר עדיין שורד, עם הקשיים שלו...
אם נחזור לכותרת, התחילה אסיפת ההורים, מנהלת מתלהבת (דווקא ותיקה, יפה שהיא עדיין חדורת מוטיבציה) ונאום תחילת שנה. סתם נאום תחילת שנה... וכמה השנה הזו, האחרונה בחטיבה – כל כך חשובה... ואז זה היכה בי, לא שלא ידעתי מזמן... שבשנה הבאה הוא כבר יהיה לבד (החבר ילך ככל הנראה למסלול אחר) והקטן (הכבר ממש לא קטן) שלנו - יישאר לגמרי לבד. והוא הרי לא יודע, וגם לא ממש רוצה, ליצור קשרים חדשים. אז הדמעות התחילו לרדת, למזלי החושך מסביב (מנהלת נרגשת וחמושה במצגת) די עטף אותן. הצטערתי על הרגע בו הגעתי לאסיפה על אופניים, בלי תיק, רק עם סלולרי ואוזניות... לאמא שישבה לפני היה תיק גדול, שאלתי אותה אם יש לה טישו, היא אמרה שלא, אבל כשהבחינה שאני כבר מתחילה להפוך לנהר – מצאה למזלי (והמון תודה) אריזת טישו, עד סוף הערב הותרתי בה רק אחד...

עוד כמה דקות ניסיון לאסוף את עצמי, אבל הנחל שהתחיל לרדת – סירב לגווע. קמתי והלכתי אחורה, מצאתי לי מדרגות נסתרות למדי מאחורי במה בגב האסיפה, ובכיתי... בכיתי עליו, בכיתי עלינו... די קל עם הקטנים, וכמה הכל מסתבך כשגדלים... חשבתי על הפעם ההיא, בכיתה ב', אחרי סצנה יפה שהקטן דפק באמצע טקס יום הזיכרון, ובהמשכה בילינו שנינו את יתרת הטקס חבויים בכניסה נסתרת לאיזה בניין... מאז הוא היה פטור מטקסים מחוץ לשעות הלימודים... וחשבתי על המעגלים... על הבמה הזו, שלפני 28 שנים הופעתי עליה במסיבת הסיום שלי, ואיפה אני של אז, ואיפה אני של היום... איפה אני הייתי בחטיבה הזו, ואיפה הוא...

בכיתי, שטפתי פנים וחזרתי לשבת עם כל ההורים. בהמשך-  הרצאה על הקשיים שגיל ההתבגרות טומן בחובו. אז לא, לא מרצה יקרה שלי, הבן שלי לעולם לא יחזור עם הרעלת אלכוהול אחרי בילוי עם חברים בפארק בלילה, לא כי החינוך שלנו היה כזה מושלם, אלא כי הוא פשוט לא מבלה עם חברים... אפילו לחגוג לו יומולדת עם חברים אני לא יכולה, פשוט אין... יש את החבר מהכיתה, קשר לא פשוט, אבל אנחנו מתפללים שישרוד עד סוף השנה, ויש עוד ילד "משלנו", שאנחנו מנסים לשדך ביניהם כבר כמה שנים, כן – הקשרים של הילדים שלנו דורשים הרבה "תחזוק הורי"...

לסיום, שיחה עם המחנכת. מורה מדהימה, רגישה, מגויסת, איתנו כבר שנה שלישית, מפעל הפיס – ללא ספק. ואז הגיע הבוקס השני, רק שהפעם ישבתי באור, בכיתה, ואי אפשר להרשות אפילו לדמעה אחת – לברוח... היא דיברה על הוואטס אפ הכיתתי, ושיש אחד איתה, ואחד בלעדיה... לפני תחילת השנה שלחתי לה מייל, לשאול מה להביא ביום הראשון. היה ברור לי שיש וואטס אפ, יש לו אחות תאומה, אני יודעת איך דברים עובדים... היא הבטיחה לצרף אותו כבר בשנה שעברה, זה לא קרה, ואני לא לחצתי – פחדתי שיכתוב דברים לא לעניין, פאדיחות... אז עכשיו הוא צורף, אבל רק לוואטס אפ של ההודעות. נכון, זה מה שביקשתי, אבל זה כל כך חותם את השונות. אומרים ש"אם אתה לא שם – אתה לא קיים", זה עולם כזה, דיגיטלי... והוא לא שם, הוא כל כך לא שם...

הוא ילד מקסים, סוכריה, ממושמע פי כמה מהאחיות שלו (13 שנים של תוכנית פרטית), תלמיד טוב (אחרי שאבא שלו ואני שוחים בחומר), מלא חוש הומור (לכל מי שאומר שלילדים שלנו "אין את זה"), רגיש... כל כך מתוק, וכל כך לא שייך...
 
 
16/09/2014 | 10:05
3
110
כתבת כ"כ אמיתי ונוגע, ומה שכתבת כ"כ מוכר...
נכון, בחט"ב זה אחרת.
זה אולי השלב הקשה ביותר, כי הילדים כבר לא ילדים,
למורה פחות קל לנתב אותם להכיל את הילד השונה,
ומצד שני עדיין לא הבשילה בהם הבגרות שתכוון אותם מבפנים להכיל
ותראה להם שיש בברנש המוזר כמה דברים מעניינים ויפים
אז מסר קטן של תקוה- יש סיכוי שזה ישתפר בתיכון.
אולי עוד מסר אופטימי: גם אני שומעת את המנהלות שמזהירות באסיפות הורים
מפני פגיעתם הרעה של סמים ואלכוהול,
ואני מחייכת לעצמי בהקלה-
לי אין מה לפחד, הבנים הגדולים שלי לא מסתובבים בלילות בפארקים ובמועדונים
הדשא של השכן תמיד נראה ירוק יותר, אבל הוא לא בהכרח כזה...
ממקצועי לשעבר אני יודעת כמה רעה ואיומה פגיעתם של סמים ואלכוהול,
ואיך משפחות עלולות לההרס ממש כשנער/ה נופל בבורות האלה,
אז אם יש לנו משהו לשמוח עליו, למה לא?
 
לגבי "לא שייך":
כשה היה בן 7 (לפני יומיים מלאו לו 15) הוא נהג להסתובב בהפסקות,
למלמל, לעשות תנועות "מוזרות".
פעם הסביר:"אני משחק עם הילדים- הם רק לא יודעים את זה".
הוא היה ממציא סיפור-משחק, מלהק לתוכו ילדים, ומשחק "איתם" וסביבם.
נכון שהוא לא שייך כמו אחרים.
יש לו שייכות לוויינית, והיא מתאימה וטובה לו.
אם וכאשר הוא מוצא אנשים שיש לו חיבור אמיתי איתם, הוא שמח מאד.
בד"כ השותפים לחיבורים האלה הם כלבים
מדי פעם יש גם אנשים.
וזה מזכיר לי קטע מטקסט של סינקלייר:
"אני לא מעוניין ביחסים-באופן-כללי, או באנשים-כקבוצות.
אני יכול להיות מאוד מעוניין באנשים אחרי שכבר פגשתי אותם,
אבל אין לי צורך ביחסים בהעדר אנשים מסוימים להתייחס אליהם.
במשך חופשות מבית הספר אני יכול להסתובב במשך ימים או שבועות בלי שום מגע אישי עם עוד אדם, ואולי אהיה משועמם,
אבל לא ארגיש בודד. אין לי צורך בקשר חברתי.
ומפני שאני לא זקוק לו, אין לי סיבה הכרחית להתחבר למישהו שאיננו מעניין אותי כאדם.
אפילו כאשר מישהו מושך את תשומת לבי, וכאשר אני כן נקשר רגשית ורוצה ביחסים עם אותו אדם,
אני לא מפתח תלות ביחסים או באדם. אין לי צורך בהם.
אבל - חכו ! מפני שאני לא צריך אנשים אחרים בחיי, אני חופשי, כמו שאף אדם לא אוטיסט לא יכול להיות חופשי,
לרצות אנשים בחיי.
מפני שאין לי צורך ביחסים עם אדם כלשהו , אני חופשי לבחור יחסים עם מישהו - לא מפני שאני זקוק ליחסים,
אלא מפני שאני מחבב את האדם. כאשר אני יוצר קשר עם מישהו, הוא מיוחד - ולא רק בגלל הזמן והמאמץ הרב שהושקעו
כדי להפיק תגובה שהיא חיקוי חיוור של תגובה חברתית נורמאלית.
חיקוי חיוור של נורמאליות אינו שווה כלל את הזמן והמאמץ שלי.
כאשר אני יוצר קשר זה מיוחד, מפני שאני לא חייב לעשות זאת, אבל אני בוחר לעשות זאת.
זה מיוחד מפני שאני לא מכליל היטב מאדם אחד למשנהו, כך שכל דבר שאני עושה ממוקד רק באדם זה.
זה מיוחד מפני, שבהעדר מושג על מה נורמאלי ועם כישרון חיקוי מינימאלי, יצרתי משהו שהוא חדש לחלוטין
למען אדם זה ונסיבות אלה. "
מתוך
 
כשאת מסתכלת על בנך- נראה לך שטוב לו בכתה או הוא חלילה סובל שם?
הזכרת מתעללים- מה קורה בחזית הזאת?
תודה...
16/09/2014 | 11:09
1
97
ותודה לאל - אף אחד לא מתעלל בו. הנער שניהל את אותו "שיחה" עם החבר - עבר חטיבה בסיום כיתה ז', והשני - כבר מזמן עסוק בעצמו, אחרי שלפני שנה באמת הרביץ לבן שלנו, בדרך חזרה מבי"ס, ולמרות שזה קרה בדרך - בית הספר טיפל בחומרה.
כל השאר, הבינו מההתחלה שלבן שלנו יש "מטריית הגנה" (=סייעות), ולא מסתבכים.
בסה"כ יש לו כיתה מאד נחמדה, רק שהם עסוקים בשלהם ו"לא סופרים אותו". יודעים להיות נחמדים, לעזור אם צריך - אבל לא מעבר.
בגלל שלושה ילדים בכיתה הזו, אי אפשר לנהל איתם שיחה ו"לפתוח קלפים". ובסה"כ טוב לו בקונכיה שלו. כמו שכתבת... כנראה שזו רק אני שזה כל כך מציק לה...
טוב שטוב לו
16/09/2014 | 11:24
73
אצלנו היתה גם התעללות, זה היה באמת נורא...
זה שטוב לו כמובן לא סיבה להתעלם מהכאב שלך- גם את בנאדם
 
אולי אם תזכירי לעצמך שטוב לו, זה ינחם אותך?
יצמצם במשהו את הכאב?
רגעים של כאב, בוקסים כאלה בבטן, הם חלק מחיינו, כמו שכולנו יודעים...
כל עוד זה לא משתלט על החיים, חשוב למצוא את הדרך לבטא את זה-
מי שניחן בכשרון כתיבה כמוך, יכול לכתוב,
מי שלא, כדאי שימצא כתף כלשהי, וירטואלית או פיזית, עליה יוכל לשפוך את לבו.
אם הכאב הזה צובע לנו הכל שחור, חשוב לטפל בעניין לעומק.
 
טוב שכתבת- אני מקוה שזה שיחרר אצלך משהו,
אני בטוחה שזה שיחרר אצל רבים מהקוראים, אז
לדעתי אחרי גיל 18 כשייגמר הלחץ הנוראי
16/09/2014 | 14:05
79
'להיות כמו כולם' הוא פשוט יפרח. הרי כתבת שהוא חכם ורגיש.
ורוב הסיכויים שלא הוא יהיה הלוזר אלא אותו אחד שלא אוהב 'לוזרים חכמים'. בעולם של מבוגרים החוכמה מאוד עוזרת לא להיות לוזר.
גם בגלל זה אין סיכוי שאפקיר את ילדתי לבית הספר, או לגן
16/09/2014 | 11:14
125
ילדים נורמטיבים נוטים להיות מגעילים בטירוף
מה שהבריון הקטן אמר מייצג לא רק את חברת הילדים אלא גם את חברת המבוגרים
שהיא היררכית 
מעמדית
ולכן לא יכולה אפילו להתחיל להבין בכלל את הקסם והיופי והאור באוטיזם שבוקע מהם בדיוק בגלל, שלפחות כל עוד לא אילפו אותם למוות, הם הכי לא היררכים, ומסיבות מאוד מעניינות וטובות, שכמובן אין לצפות שמישהו בכלל יתעניין בהן או יחקור אותן.
 
משער שהרבה אוטיסטים מתחילים לדבר אבל מבינים מהר מאוד שאין אם מי ולכן הם סותמים
זה לא קל
 
מה שאמור להקל על העניין
למי שמוכן לקבל שיש מציאות גם מעבר למה שהוא מכיר
זה שאוטיסטים רבים באמת לא צריכים הרבה חברים
הם צריכים קשר משמעותי
וקשר כזה יכול להיות אחד או אפילו פחות מזה לפעמים
גם כאן, העניין של מעמד ופופולריות ולהיות מקובל זה משהו שמאוד מעסיק את האדם הנורמטיבי
לאוטיסט זה יכול להיות הרבה פחות רלוונטי
הבעייה שהסביבה לא מוכנה לקבל אפילו את זה ולכן גם רודפים ומתעללים ומקשים את החיים על מי שבסך הכל מבקש להתקיים בצורה מעט פחות שחצנית ואלימה וכחנית ממה שמקובל ככישורים חברתיים שאין בלתם
 
לי נהדר בלי חברים
אני מחפש וזקוק לקשר משמעותי
קשר כזה לא יכול לקרות בין ועם הרבה אנשים
מי שחושב אחרת מעולם לא התנסה בקשר אמיתי עם בן אדם
אפילו לא במשהו שדומה לקשר כזה
 
והוא יגדל עוד
16/09/2014 | 12:57
4
108
וימצא עבודה שלא צריך להיות בה "אחד מהחברה"
ואישה מתוקה ונחמדה ועדינה ומקסימה שמה שחשוב לה זה לא החברמניות,
אלה שיודעת להעריך טוב ויושר אמיתי...
לא מבטיחה אבל אולי.
אהבתי את המשפט "לא מבטיחה אבל אולי"...
16/09/2014 | 17:23
3
92
כבר כל כך הרבה שנים אנחנו חיים את ה"אולי" הזה. הוא לא אספרגר קלאסי שאובחן בבי"ס... הוא ילד שבגיל שנה ועשר הלך ליום הראשון בגן עם סייעת... ועשה דרך מאד ארוכה...
אבל אמן... תמיד טוב להאמין...
מה זה אספרגר קלאסי ?
16/09/2014 | 19:42
2
78
אני לא רואה חשיבות בגיל בו מאובחנים. העיקר שמאובחנים.
כאלו שמאובחנים בגיל בי"ס, כשהמיומנויות החברתיות מסתבכות...
16/09/2014 | 20:39
1
88
אנחנו התחלנו את דרכנו בגיל שנה ושמונה, אי אפשר היה להתעלם יותר, והוא לא היה ילד מבלבל... הוא לגמרי לא היה איתנו...
זה לא סימן מובהק
16/09/2014 | 21:58
59
יש הרבה ילדים שהיו צריכים להיות מאובחנים קודם רק שהם קיבלו כל מני אבחנות אחרות ומשכו את ההורים במשך שנים.
ובמקרה שלי - הבן שלי כבר בן 25. הוא לא אובחן בגיל 14 כי המיומנויות שלו הסתבכו. בדיעבד הוא גם היה צריך סייעת בגן (ובדיעבד הסתבר שהוא לא יחיד במשפחה ). אבל אז לא הייתה מודעות והוא היה 'ילד טוב ושקט' ולא הפריע לאף אחד. רק בחטיבת ביניים שמו לב שהוא שקט מדי. והוא הגיע לטיפול בגיל 12 כי נכנס לחרדות ודיכאון ועדיין האיבחון היה רק בגיל 14. העניין שחשבתי שבימינו לא אמורים להיות מקרים כאלה. ולצערי עדיין יש.
את לא לבד
16/09/2014 | 13:26
2
135
לי מאוד עזרו ועוזרות קבוצות תמיכה להורים שבהן השתתפתי ואני עדיין משתתפת - בבית לורן, באירגון קשר, באפ"י.
 
 
 
הלכתי, שש שנים...
16/09/2014 | 17:27
1
110
עד שבשנתיים האחרונות זה הרגיש לא הגון כלפי שאר הקבוצה, ועדיין היה קשה לי לעזוב.
אבל הוא הלך לשילוב, והשאר לא, וכבר לא התאים, ולא היה הוגן שאני בכלל אדבר...
יש לי שתי חברות מקסימות, אמהות... ובדר"כ ממש בסדר, עד שלא...  לרגע, וזה עובר... וממשיכים...
תודה לכולן
למה לא הגון ?
16/09/2014 | 19:41
72
הרי לכולם יש בוקס בבטן או לפחות צביטה בלב
לי היה בוקס כזה כשהילדים שלי
16/09/2014 | 15:02
118
היו קטנים (בני 5 ו 6), הרבה לפני שהבן שלי אובחן (הוא אובחן בגיל 14).
היינו במשרד של חברת מטבחים כי תכננו מטבח לדירה חדשה. והמוכרת מאוד התרשמה מזה שהילדים שקטים. היא אמרה 'איזה יופי, איזה מחונכים הם, איזה שקטים ולא מפריעים'. ואני ידעתי שהם מאוד שקטים (ולא ידעתי למה, בטוח שלא בגלל החינוך שלי שנחשב מאוד גרוע ) ומה שהכי רציתי שירעישו ויפריעו כמו ילדים רגילים 'לא מחונכים'.
האיבחון נתן לי הסבר למצב ואת ההיתר לא להיות 'חיה חברתית'. למעשה כל משפחת המקור שלי כזאת (כולל אני עצמי) ורק  אחרי האיבחון הבנתי את כל זה.
גמילה + יהודית זלצמן
16/09/2014 | 08:57
11
263
בוקר טוב
הבן שלי בן 5 גמול באופן חלקי , הבעיה העיקרית היא שהוא לא עושה קקי בשירותים ,
לרוב הוא מתאפק עד ללילה שאני שמה לו תחתון גמילה ולפעמים מפספס בתחתון .
הומלץ לי על יהודית זלצמן -פיכולוגית קלינית ,
ריצתי לדעת האם מישהו מכם שמע עליה  ועל השיטה שלה
עפ"י מה שהבנתי היא פיתחה שיטה לגמילה מקקי, בגדול היא נעזרת בנרות גליצרין ששמים לילד
ואז לוקחים אותו לשירותים ולאט לאט מפחיתים את זה
אשמח לכל מידע בנושא ולטיפים באופן כללי ,
אני כבר די מיואשת מהעניין הזה (התחלנו את הגמילה לפני שנה ו3 חודשים )
תודה מראש
 
16/09/2014 | 10:01
24
האם הוא מדבר?
16/09/2014 | 11:10
4
107
מתקשר בתת"ח?
 
השיטה של הנרות נראית לי פולשנית,
עלולים להיות לה מחירים רגשיים וביחסים בין ההורה לילד...
לפני שחושבים על זה, נראה לי רצוי לחשוב על דרכים אחרות-
מה כבר ניסיתם?
האם יש לכם מושג ממה נובע העניין אצלו:
האם זה עניין תחושתי?
אולי רגשי?
אולי משהו אחר?
כשיודעים ממה זה נובע, אפשר לחפש מענה מתאים.
 
הנה מתוך קישורי הקומונה 'מדריך הטרמפיסט לאוטיסט'
גם אני פחדתי מהנרות, אבל טעיתי
16/09/2014 | 11:28
102
נראה לי נורא פולשני... אבל שניים פתרו הכל - אז לגמרי היה שווה.
חוץ מזה - עד גיל 6 אחותו סירבה לקחת תרופות, ואקמול אפשר היה לתת לה רק בנר, וזה מה שהיא ביקשה...
הוא בן חמש, זה לא נורא לנסות פעמיים שלוש.
יש לו אוצר מילים מאוד גדול אבל הוא לא תמיד משתמש בהם .
16/09/2014 | 12:58
2
44
קצת קשה לי לדעת ממה זה נובע כי הוא לא מדבר בצורה שוטפת
16/09/2014 | 13:00
1
33
קשה לצפות מילד בן 5 שיידע להסביר מילולית
16/09/2014 | 13:19
107
דברים מורכבים כאלה, בלי קשר לאוטיזם
אבל אולי אתם יכולים להעריך, מתוך הכרותכם איתו.
האם יש לו רגישויות חושיות שעשויות להיות קשורות לנושא?
איך הוא מגיב כשאת מזמינה אותו לשירותים?
(יכול אולי לרמז על התחום הרגשי).
האם ניסיתם סיפור חברתי?
האם יש בשירותים ספרים/ צעצועים חביבים עליו במיוחד?
אולי יסכים לנסות על סיר (יש סירים שמעוצבים בדמויות שונות, יש סירים מנגנים וגם סתם סירים) ?
עשיתי את זה כשהיה בן 4, לבד
16/09/2014 | 11:25
3
107
לא ממש תכננו, פשוט לא היתה ברירה. היינו אמורים ללכת לבריכה, ונורא פחדתי.
אז נתתי לו נר, והבטחתי שזה ילך מהר, ושישב איתי כמה דקות, על האסלה, עם ספר (היה משוגע על ספרים, היתה לו סדרה של אינציקלופדיות לילדים). זה כמובן עבד כמו קסם.
עד אז - אפילו לא שלט על הפיפי, הלך רק כשאנחנו אמרנו, ואם זה לא היה בזמן - פיספס.
נר גליצרין בשבת אחת, ועוד אחד שבוע אח"כ, בנסיבות דומות. וכל האסימונים נפלו במקום, והוא היה גמול לגמרי: פיפי, קקי, בוקר, לילה, קיץ, חורף... הסוגיה נסגרה.
אני הייתי מנסה קודם לבד, אצלנו היה נורא פשוט, ועלה רק בחבילה אחת של נרות, מהם השתמשנו רק בשניים.
 
אבל שנים אח"כ הוא עשה קקי עם אינציקלופדיות...
 
אולי אני באמת יעשה נסיון לבד למרות שאני חוששת ...
16/09/2014 | 13:02
2
43
בהצלחה...
16/09/2014 | 20:29
1
52
לדעתי אין לך מה להפסיד, תנסי פעמיים, תראי אם יש שיפור, ואם לא - תמיד אפשר ללכת לאיש מקצוע.
 
תודה רבה
17/09/2014 | 09:53
18
17/09/2014 | 16:31
6
בקשר לטיעוניכם שאין מה לפחד מאפוטרופסות כפויה:
16/09/2014 | 01:53
6
120
הנה כתבה על בחורה מסכנה, אפילו ללא איבחון רשמי ושמעולם לא איימה לפגוע בעצמה או באחרים, שאמה הצליחה לגרור אותה לפסיכיאטר נגד רצונה והוא משתף פעולה עם האם וטוען שצריך להיות לה אפוטופוס בעל-כורחה רק בגלל שהיא לא נלחמת באוטיזם שלה:
http://www.ha-makom.co.il/xwoman
עצם המילה "כפייה" כבר מעידה על דבר שלילי
16/09/2014 | 09:58
2
50
הכתבה שהבאת אכן מרתקת מאד, ובאמת נשמע שמדובר בבחורה עם אספרגר.
אילו האמא היתה חיובית אליה, היא לא היתה רוצה לברוח כל כך רחוק וגם לוותר על שמה וזהותה.
אי הקבלה הוא המפתח למצב ביניהן.
 
מצד שני, אל תשכחי שמדובר בתקופה של לפני שנים, כאשר היה מאד קשה לקבל את השונה.
מהר מאד הדביקו תווית של אדם לא תקין וחסר יכולת.
דווקא המהלכים של הבת מעידים על צעירה מחושבת, אחראית לעצמה ולהחלטותיה, מה שלא הבינה האמא, לצערנו.
 
אילו ההבנה ביניהם היתה טובה יותר ולאבא היתה ניתנת גם האפשרות להיות במצב שווה ערך לאמא בבית,
כי אז יכלו להגיע איתה לכך שהיא תקבל (וגם תדע לבקש) עזרה בתחומים שיש לה קושי בהם, מרצונה ולא מכפייה.
והכי חשוב- שתישאר לה ההחלטה בכל דבר שנוגע לעצמה, גם כשזה לא מוצא חן.
לצערי האמא ניצלה את נכונותה של הבת לקבל עזרה ותיווך בתקווה שאיש המקצוע יוכל להסביר אותה טוב יותר לאמא.
מה שיצא הוא שהפסיכיאטר עשה מה שהאמא ביקשה ממנו, בלי להתחשב ברצון הבת (לא כולם כאלו, מנסיוני).
והבת הבינה שרק עם התנתקותה והתרחקותה מתחום השפעת האמא, היא תמצא שקט לעצמה,
כמה חבל. ההפסד הוא של האמא והמשפחה כולה.
מדאיג אותי בטירוף שהפסיכיאטר תמך באמא
16/09/2014 | 11:27
54
כי לפסיכיאטרים יש סמכויות! איך חוקי הפסיכיאטריה מאפשרים להכריז עליה כשייכת להורים שלה אחרי גיל 18?!
 
זה כמו סמכות להשיא אישה לגבר בעל-כורחה!
17/09/2014 | 16:46
14
באמת סיפור עצוב מאד
אל תשכחי שאמרו לך
16/09/2014 | 11:43
1
65
שהבחור ילך לטיפול בעצמו ובפניה אישית שלו,
ובשום אופן לא בפניה או במימון של ההורים שלו.
אולי עדיף שההורים אפילו לא ידעו מזה,
לפחות לא בהתחלה.
 
נכון, זה בהחלט משנה את הסיכויים לצרות
16/09/2014 | 17:30
46
לא שהוא חייב לפנות למישהו, אבל אם נראה לבחור שהעניינים עשויים להידרדר באופן כזה שהוא יגיע בסוף לאיש מקצוע בעל כורחו, לחלוטין עדיף שיפנה כבר עכשיו ביוזמתו. זה מתקבל אחרת לגמרי.
(לא אומרת שזה המצב כאן, אבל זה הבדל שחשוב לשים לב אליו)
ממה שכתוב נראה שהאפוטרופוסות לא אושרה
17/09/2014 | 16:49
16
בגיל טרום חובה - גן תקשורת
15/09/2014 | 20:19
65
312
כי אנשי מקצוע המליצו .
בגיל גן חובה ובית ספר יסודי  - שילוב, כי אנשי מקצוע המליצו. הטענה : הילד צריך ללמוד בין ילדים רגילים כדי ללמוד מהם ולחקות אותם. אם הוא מסתדר ההורים מרוצים (כי החינוך 'רגיל').
בגיל חטיבת ביניים עוברים לכיתת תקשורת כי הילד לא רק שלא 'מסתדר'...
המשך>>
כי אנשי מקצוע המליצו .
בגיל גן חובה ובית ספר יסודי  - שילוב, כי אנשי מקצוע המליצו. הטענה : הילד צריך ללמוד בין ילדים רגילים כדי ללמוד מהם ולחקות אותם. אם הוא מסתדר ההורים מרוצים (כי החינוך 'רגיל').
בגיל חטיבת ביניים עוברים לכיתת תקשורת כי הילד לא רק שלא 'מסתדר' אלא בקושי שורד. ואז הורים כבר מספיק מנוסים כדי לא להאמין לכל מה שאנשי מקצוע אומרים.
בגיל תיכון עוברים לבית ספר לחינוך מיוחד, כי גם כיתת תקשורת זה לא מספיק (כי היא תלויה יותר מדי ב'נפשות פועלות')
ואז בגיל חטיבת ביניים או תיכון עוזבים את הפורום כי מרגישים כישלון. כי בפורום (בין ההורים)) מה שנחשב הצלחה זה שילוב. כל סוג חינוך מיוחד נחשב כישלון.
האם מה שכתבתי זה סצנריו סביר ?
מצויין. מי שרוצה רק לקחת בלי לתת, מוזמן להיכנס לאחת מאלה
16/09/2014 | 11:05
22
16/09/2014 | 14:16
18
חם בפורומים של תפוז
עוסק מורשה או חברה בע``מ
עוסק מורשה או חברה...
עכשיו בפורום הלוואות לעסקים, דיון בנושא עוסק...
עוסק מורשה או חברה בע``מ
עוסק מורשה או חברה...
עכשיו בפורום הלוואות לעסקים, דיון בנושא עוסק...
זוכים בספר צביעה
זוכים בספר צביעה
שתפו אותנו ביצירות שלכם עם הילדים ותוכלו לזכות...
זוכים בספר צביעה
זוכים בספר צביעה
שתפו אותנו ביצירות שלכם עם הילדים ותוכלו לזכות...
מזונות לילדי
מזונות לילדי
מה שיעור המזונות שעלי לדרוש מבעלי אחרי 27 שנות...
מזונות לילדי
מזונות לילדי
מה שיעור המזונות שעלי לדרוש מבעלי אחרי 27 שנות...
מרגיש הורה רע
מרגיש הורה רע
עכשיו בפורום, ``אני נתקל במצבים שגורמים לייאוש...
מרגיש הורה רע
מרגיש הורה רע
עכשיו בפורום, ``אני נתקל במצבים שגורמים לייאוש...
בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?
בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?
מרב ווטמברג, פיזיותרפיה לתינוקות וילדים
התפתחות התינוק שלך
יורה דעה- הכנה למבחנים מחוננים ופיתוח חשיבה יצירתית
יורה דעה- הכנה למבחנים
פורום טיפול באומנות
מחפשים כיוון חדש?
מקרא סימנים
בעלת תוכן
ללא תוכן
הודעה חדשה
הודעה נעוצה
אורח בפורום
הודעה ערוכה
מכיל תמונה
מכיל וידאו
מכיל קובץ