מי שמכיר אותי אפילו חפיף, יודע שאני וספורט זה מים ושמן. שכבר בתיכון ואפילו ביסודי הייתי שוכחת בכוונה את הבגדי ספורט ביום שהיה שיעור חינוך גופני. שאני שונאת להזיע ולא סובלת מאמצים, ששנים התמדתי במכון כושר כי חשוב לי להיות רזה אבל שנאתי כל רגע, בכיתי וקיטרתי לפני, במהלך ואחרי האימונים. עד כאן ההקדמה.
לאחרונה ראיתי כמה דוגמאות מבהילות של אנשים מבוגרים ממני שקשה להם לזוז, שכואב להם כאן ושם, שהליכה של 5 דקות היא מאמץ גדול בשבילם. ולמען האמת גם לי פתאום התחיל כאב לא מגביל, אבל מרגיז ונוכח, בברך ימין. נורת אזהרה. הבנתי שאני לא מוכנה להגיע לגיל 60 ולהיות מוגבלת, שאני לא רוצה לדפוק את איכות החיים שלי, ולכן אין ברירה וצריך לעשות משהו.
דיברו איתי על יוגה, דבר שבחיים לא התעניינתי בו כי חשבתי שהוא לא תורם להרזייה ולא שורף קלוריות. אבל אמרו לי שזה מאד מאד תורם לגמישות ואפילו למראה ולהיקפים. עכשיו, קחו בחשבון שכל הקטע הרוחני של הרפייה וכאלה לא מעניין אותי ולא מדבר אליי. אני רוצה שנשים שעשו/ עושות יוגה יספרו לי איך (אם בכלל) זה שיפר את ההרגשה ואיכות החיים, את המראה ואת הגמישות. האם זה שווה? האם ניתן להנות מהיתרונות הפיזיים של היוגה בלי להתעסק בכל ההרפיות והרוחניות וכל המסביב? כי לזה ממש אין לי כוח. תודה!!!! ושנה טובה.