לגלישה באתר בגירסה המותאמת לסלולאר
| הוספת הודעה
הגדרות תצוגה

הגדרות עץ הודעות

מאפייני צפייה

הצג טקסט בתצוגה
הצג תגובות באופן
עדכן

פורום ספרים וספרות

ברוכים הבאים לפורום ספרים וספרות
הפורום נועד לחובבי קריאה ולדיונים על סופרים, ספרים, וספרות בכלל. נשמח לשמוע את דעתכם על ספרים שקראתם, סופרים שאהבתם (או שלא), ועל כל נושא הקשור לתחום הספרים והספרות.
 
אנא שימו לב:
הפורום לא נועד לסיוע בהכנת שיעורי בית - יש לפנות לפורום "לימודים ושיעורי בית".
יש לשמור על תרבות דיון, שפה נאותה ויחס מכובד ומכבד כלפי הגולשים האחרים.
הנהלת הפורום שומרת לעצמה את הזכות להכניס את סקירות המתפרסמות בפורום למאמרי הפורום, תוך מתן קרדיט לכותב/ת.
אין להעלות הודעות בעלות תוכן פרסומי ללא אישור המנהלים.
הפורום אינו במה לפרסום אתרים אישיים ובלוגים. ניתן לפרסם קישור לרשומה/מאמר בנוסף לפרסום הנוסח המלא שלהם בפורום. כמו כן ניתן לפרסם קישור לאתר אישי או לבלוג בחתימה.
בכל בעיה הקשורה לגלישה בפורום ניתן לפנות למנהלים.
 
גלישה נעימה

הנהלת הפורום:

אודות הפורום ספרים וספרות

ברוכים הבאים לפורום ספרים וספרות
הפורום נועד לחובבי קריאה ולדיונים על סופרים, ספרים, וספרות בכלל. נשמח לשמוע את דעתכם על ספרים שקראתם, סופרים שאהבתם (או שלא), ועל כל נושא הקשור לתחום הספרים והספרות.
 
אנא שימו לב:
הפורום לא נועד לסיוע בהכנת שיעורי בית - יש לפנות לפורום "לימודים ושיעורי בית".
יש לשמור על תרבות דיון, שפה נאותה ויחס מכובד ומכבד כלפי הגולשים האחרים.
הנהלת הפורום שומרת לעצמה את הזכות להכניס את סקירות המתפרסמות בפורום למאמרי הפורום, תוך מתן קרדיט לכותב/ת.
אין להעלות הודעות בעלות תוכן פרסומי ללא אישור המנהלים.
הפורום אינו במה לפרסום אתרים אישיים ובלוגים. ניתן לפרסם קישור לרשומה/מאמר בנוסף לפרסום הנוסח המלא שלהם בפורום. כמו כן ניתן לפרסם קישור לאתר אישי או לבלוג בחתימה.
בכל בעיה הקשורה לגלישה בפורום ניתן לפנות למנהלים.
 
גלישה נעימה

לצפיה ב-'ספינות טרופות / אקירה יושימורה - סקירה '
ספינות טרופות / אקירה יושימורה - סקירה
02/04/2016 | 12:13
3
83
ספינות טרופות, אקירה יושימורה, הוצאת שוקן, שנת 2002, 190 עמ'
 
הספר הזה עמד אצלי על המדף כמה שנים לפחות וחיכה לתורו. הייתה תקופה שהוא היה מאוד מדובר ומומלץ כאן בפורום, ובאותה תקופה קניתי אותו, אבל משהו בו היה מינימליסטי וקצת זר מכדי למשוך אותי לקריאה עם השנים. כשקראתי סוף סוף התברר שאכן יש בו מהו מינימליסטי וגם זר - דומה לתמונת העטיפה - אבל במובן המעניין.
 
הספר מתמקד בתושביו של כפר דייגים יפני קטן אי שם לפני הרבה שנים, אולי כמה מאות שנים אפילו. הכפר קטן ואדמתו חרבה וטרשית, כך שהתושבים עניים דרך קבע. הם מתפרנסים מעבודה קשה מאוד מכל מיני סוגים - דיג, קצת ציד ולקט, ייצור מלח ממי הים ומסחר זעיר עם הכפרים השכנים. חורף קשה או עונת דיג חלשה גורמים לרעב מתמשך אצל בני הכפר, מה שמוביל אותם לפתרון הפרנסה השני והקשה עוד יותר - שאחד מבני המשפחה (או כמה מהם) יימכרו לעבדות למשך מספר שנים, והכסף מהמכירה יקיים בדוחק את שאר בני המשפחה. לפעמים הורים מוכרים לעבדות את ילדיהם או גברים את נשותיהם, ולפעמים הגברים מוכרים את עצמם ומשאירים את ניהול המשפחה לאשה ואולי לאחד הילדים הגדולים. זהו גם המקרה במשפחתו של איסאקו, ילד בן 9 שאביו מכר את עצמו לתקופת עבודה של שלוש שנים, וכעת הוא מחליף את האב בפרנסת המשפחה - בעיקר בדיג ובייצור המלח עם שאר בני הכפר - כדי לעזור לאמו להאכיל את שלושת אחיו הקטנים. 
 
מדי כמה שנים מתרחש בכפר הקטן נס גדול, ובו הים שולח להם מתנה גדולה במיוחד - ספינה שמתרסקת על סלעי השונית בים הסוער. המטען שלה - אורז, סוכר, שמן, סאקה - מתחלק שווה בשווה בין המשפחות ויכול לקיים את בני הכפר ברווחה יחסית במשך תקופה מבורכת. לא פלא אפוא כי בני הכפר מייחלים לבואה של ספינה כזו (בלי להקדיש יותר מדי מחשבה או ייסורי מצפון לגורל המלחים בה), מקיימים טקסים שנתיים מדי חורף לבוא הספינה, ואף מבצעים פעולות אקטיביות כדי לקרב ספינות כאלה להתרסק על חופיהם. הספר מתאר את חיי הכפר כשבמשך כמה שנים לא מגיעה כל ספינה טובעת, וגם את הסכנות כאשר כבר כן מגיעה ספינה כזו. 
 
כאמור, הספר מינימליסטי ועדין ביותר, אם כי לא במובן הפוסט-מודרני החולמני. הוא חד ומדויק ואין בו רחמים - חיי הכפר מתוארים בפשטות, על הישגיהם הקטנים והשמחות הגדולות, אך גם על האסונות הכבדים והשרירותיים לעתים קרובות - מוות של תינוקות וילדים, עוני ומחסור, עבודה קשה, אלימות וקנאה בין בני זוג. בכפר הזה אין כמעט ימי מנוחה או רגעים של שלווה ונחת. מחזור השנה עקבי מאוד ומושפע מנשירת העלים בסתיו ומפריחת עצי העמק באביב, מתקופות נדידתם של דגים שונים סמוך לחוף, ומהציפייה לשובם של בני משפחה שחזרו מעבדות (או מהחרדה לבשורות על מותם שם). ובכל זאת, הספר הצליח להעביר לא רק תיאורים אנתרופולוגיים על תרבות רחוקה מכאן אלא גם יחסים אנושיים, חרדה ותקווה, מצוקה והקרבה עצמית, ולעורר הזדהות עם הגיבורים קשי היום. לדעתי המינימליזם החד שבו הוא מעביר את כל קשת הרגשות הזו מאפיינת במשהו את התרבות היפנית, ובכך זהו כנראה הספר היפני הראשון שקראתי שבאמת הצליח להעביר אליי את התרבות הזו כראוי (בניגוד להרוקי מורקאמי למשל, שאני אוהבת את כתיבתו אך אין בה דבר מכל זה).
 
הספר מומלץ בהחלט לקריאה, ולמרות שהוא קטן כדאי להקדיש לו את תשומת הלב הראויה - הוא עורר בי מחשבות ותחושות רבות. 
לצפיה ב-'תודה. ספר נפלא, מאוד אהבתי אותו וגם את "על תנאי".'
תודה. ספר נפלא, מאוד אהבתי אותו וגם את "על תנאי".
02/04/2016 | 17:57
17
לצפיה ב-'היטבת לתאר את הספר הנפלא הזה שאהבתי מאד'
היטבת לתאר את הספר הנפלא הזה שאהבתי מאד
02/04/2016 | 19:34
10
לצפיה ב-'המלצה נפלאה'
המלצה נפלאה
03/04/2016 | 06:58
34
בזמנו כשקראתי אותו הוא לא היה בין הספרים היפנים הטובים שקראתי. הרגשתי שהוא לוקה באכזריות מיותרת ובוטה עם כל תיאורי הסבל והכאב. גם לא הייתי מקטלגת אותו כמינימליסטי מבין הספרים היפנים שקראתי.
לצפיה ב-'1 באפריל - מתיחות בספרים'
1 באפריל - מתיחות בספרים
01/04/2016 | 15:56
57
במדינות רבות מציינים את היום, 1 באפריל, כיום של שקרים, כזבים ומתיחות.
 
מקורם של מנהגי אחד באפריל אינו ידוע באופן ודאי. אם כי ישנן כמה סברות מקובלות בנושא זה.
יש המייחסים את מקור המנהג לצרפתים. ב-1564, בזמן תקופת שלטונו של שארל התשיעי, החליט המלך הצרפתי לעבור לציין את תחילת השנה האזרחית באחד לינואר, במקום המנהג שהיה עד לאותה שנה, לחגוג את תחילת השנה האזרחית באחד באפריל. הייתה זו תחילתה של הרפורמה למעבר משיטת לוח השנה היוליאני ללוח השנה הגרגוריאני, המקובל היום (אם כי המעבר הרשמי ללוח הגרגוריאני התרחש רשמית החל מ-1582, ועברו עוד כמה מאות שנים עד שאומץ באופן אחיד על ידי כלל מדינות אירופה). שארל הוציא צו מלכותי בשם "האדיקט של רוסילון" ב-1564 בו הוכרז על שינוי זה במועדי השנה. מעבר זה יצר בלבול רב. הצרפתים שהיו רגילים לחגוג את ראש השנה בשבוע שבין ה-25 במרץ וה-1 באפריל, קיבלו הזמנות למסיבות ראש השנה ואף קיבלו מתנות לכבוד ראש השנה, שכלל לא נחגג בתאריך זה. ומבלבול זה החל המנהג של האחד באפריל כיום של "מתיחות".‏[2]
בממלכה המאוחדת החלו לציין מועד זה בהקף נרחב בתחילת המאה ה-18, אם כי אזכור ראשון שלו בכתב מופיע ברשימותיו של ג'ון אוברי משנת 1686, וככל הנראה המנהג הגיע לממלכה המאוחדת מגרמניה באמצע המאה ה-17.
המנהג הוא, ככל הנראה, שילוב של מנהגים ואמונות עתיקות, הקשורים בגירוש החורף. סיום החורף נחגג בקיום קרנבלים ויצירת עולם הפוך. יש הקושרים את היום במנהג הפגאני להעלות קורבן אדם עם תחילת האביב. עם ההתקדמות התרבותית הוחלף הקורבן האנושי בדמות אדם עשויה מקש (ומכאן הביטוי "איש קש") וסביב החילופין והקורבן המדומה האלה התפתח גם נוהג של לשטות איש ברעהו.
 
האם אתם זוכרים מתיחות שהופיעו בספרים שקראתם - מי מתח את מי ואיך, והאם העניין הסתיים ברוח טובה או הסתבך?
לצפיה ב-'סיכום חודש מרץ '
סיכום חודש מרץ
01/04/2016 | 15:45
8
64
1. ספר החודש:
2. סרט/סדרת החודש:
3. שיר/דיסק החודש:
4. הדבר הטוב שקרה החודש:
5. הדבר המבאס שקרה החודש:
6. תוכניות לחודש אפריל:
7. ניקיון אביב/פסח - כן או לא ובמדפי הספרים שלכם
8. זכרתם להעביר את השעה לשעון קיץ
9. המילוי המועדף לאוזני המן
לצפיה ב-'עונה'
עונה
01/04/2016 | 16:45
69
ספר החודש: קראתי החודש מעט יחסית, ובכל זאת אני מתלבטת בין שלושה לגבי התואר "ספר החודש", אז אבחר בשלושתם: "מילא 18" מאת ליאון יוריס על גטו ורשה, "ניצב כל הלילות" מאת הרפר לי בגלל הנוסטלגיה והנושא המעניין, ו"מזרן האבן" מאת מרגרט אטווד, תשע מעשיות מרושעות ושנונות.

סרט/סדרת החודש: כרגיל, "המפץ הגדול", וגם "המדינה נגד או ג'יי סימפסון".

שיר/דיסק החודש: באך בלופ
 
תוכניות לחודש אפריל: שגרה

ניקיון אביב/פסח - כן או לא  ובמדפי הספרים שלכם - לא

זכרתם להעביר את השעה לשעון קיץ - כן

המילוי המועדף לאוזני המן - תמרים

 
לצפיה ב-'החודש שלי'
החודש שלי
01/04/2016 | 20:12
68
1. ספר החודש שייך לאחד וליחיד ג'ימס קלאוול עם "גאי ג'ין" האחרון שכתב למרבה הצער.
2. לא ראיתי כמעט טלוויזיה וסרטים החודש, אז אבחר בתוכנית היחידה שכן ראיתי, שהיתה רוב הזמן משעשעת כצפוי "גב האומה".
3. אלבום של מוסיקת רקע ליוגה ומדיטציה שקניתי ואני נהנית ממנו מאד גם כרקע ליוגה שאני עושה בלי שעור מובנה וגם סתם ככה כרקע לקריאה במיוחד אם יש איזה רעש ברקע שאני מנסה למסך.
4. הגיע האביב! שעון קיץ, ימים ארוכים, שמש מדי פעם ומזג אוויר חמים ונעים יותר (בימים מסויימים בכל אופן) והמון פריחה יפה.
5. כל מיני בלגנים בארץ שצריך לטפל בהם מרחוק... אבל לא דברים יותר מדי עקרוניים, סתם שטויות, שבאופן שכבר הפך למשעשע ממקדים ביחד כשלים של כמה מערכות... קניה שלא יצאה לפועל למרות שהכסף חוייב, כשכבר נשלחה, פאשלה של הדואר באספקה, כשכבר בוטלה פאשלה של חברת כרטיסי האשראי בהחזר... וזה אפילו קשור הנה כי מדובר בקורא אלקטרוני שהחלטתי לקנות דווקא בארץ כי היו אמורים להיות מותקנים עליו כל האפליקציות שצריך כדי לקרוא בעברית. big mistake. huge. לא אחזור על זה, אבל שאלה יהיו הצרות. בינתיים כבר קניתי קורא חלופי באמאזון בחצי מחיר שהגיע תוך יום ואחרי שעה כבר כל התוכנות לקריאה בעברית כבר היו מותקנות עליו. אז זה בעצם יצא טוב - יש לי עכשיו גם קורא אלקטרוני עם דיו דיגיטלית (שלא מאמץ את העיניים כמו טבלט רגיל) שמאפשר לי לקרוא בעברית גם ספרים שלא יצאו בפורמט קינדל.
6. להנות מהאביב בטיולים, צילומים, יציאה לטבע.
7. לא באופן מיוחד. במדפים אולי כן, משהו שכבר מזמן הייתי צריכה לעשות כדי לפנות מקום בספריה, אולי באמת זה הזמן.
8. היום לא צריך לזכור כשזה קורה בטלפון ובמחשב אוטומטית, צריך רק להתאים את שעון היד והשעונים על התנור והמיקרו.
9. פירות יבשים. יאממי.
לצפיה ב-'תשובות מרץ'
תשובות מרץ
02/04/2016 | 11:35
56
1. ספר החודש: אמה / ג'יין אוסטן. למרות שלא אהבתי את כל הדמויות והוא היה נורא ארוך, מאוד נהניתי לצלול לאנגליה הוויקטוריאנית שוב, ובסופו של דבר אפיון הדמויות מקסים ומעניין. 
2. סרט/סדרת החודש: אני מתה על משחקי השף...
3. שיר/דיסק החודש: לא זוכרת אם זה היה החודש, אבל השגתי לאחרונה דיסק של זמרת אלמונית מבחינתי בשם שירי גולן, והדיסק הזה פשוט תענוג לאזניים... 
4. הדבר הטוב שקרה החודש: סיימנו לעצב הזמנות לחתונה אחרי הרבה טרטורים ותלאות עם המעצבת (שהייתה מאוד נחמדה, אבל לקח זמן עד שהתוצאה המודפסת קלעה לטעמנו ולהדמיה במחשב).
5. הדבר המבאס שקרה החודש: הרבה עומס בעבודה אבל פחות התקדמות ממה שהייתי רוצה. 
6. תוכניות לחודש אפריל: לטייל
7. ניקיון אביב/פסח - כן או לא?  ובמדפי הספרים שלכם? בן זוגי חולה ניקיון אז כנראה שכן אבל לא זכור לי שאנחנו עושים באביב ניקיון הרבה יותר גדול משעושים כל שבוע ממילא. את מדפי הספרים אני מסדרת כל הזמן כשנכנס ספר חדש, כי אין לי הרבה מקום...
8. זכרתם להעביר את השעה לשעון קיץ? כן
9. המילוי המועדף לאוזני המן? עד השנה שנאתי ממש אזני המון ואף פעם לא אכלתי מהן, אבל השנה יצא לי לקנות קפה בקונדיטוריה שני בחיפה ושם נותנים עם הקפה עוגייה קטנה על חשבון הבית - בסביבות פורים נתנו אוזן המן שהם מכינים עם מילוי אגוזים. זה היה כל כך טעים ששבוע לאחר מכן קניתי קופסה שלמה של אוזני המן בטעמים שונים (הכול רק לא פרג), וחידשנו את המלאי הזה בבית פעמיים לפחות. אז היו שם הרבה טעמים שהצליחו סוף סוף לחדור דרכי, אבל אגוזים עדיין מנצח
לצפיה ב-'תשובות'
תשובות
03/04/2016 | 08:37
50
1. ספר החודש:
הכל משתלם באמריקה / פיטר מאס

2. סרט/סדרת החודש:
בעבור חופן דולרים

3. שיר/דיסק החודש:
מרץ היה החודש של יום הפאי אז... PI / Kate Bush

4. הדבר הטוב שקרה החודש:
פורים

5. הדבר המבאס שקרה החודש:
ניסיון להשתמש בכתוביות של יוטיוב.

6. תוכניות לחודש אפריל:
בהמשך ל-2: לנסות לצפות ב"יוג'ימבו" עם תרגום לספרדית.

7. ניקיון אביב/פסח - כן או לא ובמדפי הספרים שלכם
העיסוק בניקיונות פסח משעמם אותי.

8. זכרתם להעביר את השעה לשעון קיץ
הרשת הסלולרית והמחשב זכרו, את שעון היד נאלצתי לכוון בעצמי.

9. המילוי המועדף לאוזני המן
כל מילוי סביר שאינו שוקולד.
לצפיה ב-'הסיכום שלי'
הסיכום שלי
03/04/2016 | 11:53
54
1. ספר החודש: "כאב" של צרויה שלו. כתוב היטב לדעתי.
 
2. סרט/סדרת החודש: "אלמנטרי" - סדרה אמריקאית על שרלוק בניו יורק של ימינו. פחות טובה מ"שרלוק" של ה-BBC לטעמי, אבל עדיין מוצלחת. לוסי ליו בתפקיד ד"ר ווטסון...
 
3. שיר/דיסק החודש: where are we now  של דיוויד בואי. חזרתי אליו שוב.
 
4. הדבר הטוב שקרה החודש: לכבוד יום ההולדת שלי הכנתי עוגיות טבעוניות וחילקתי בעבודה - הן התקבלו יפה
 
5. הדבר המבאס שקרה החודש: דיכאון יום ההולדת העצים את הדיכאון הרגיל
 
6. תוכניות לחודש אפריל: שום דבר מיוחד.
7. ניקיון אביב/פסח - כן או לא ובמדפי הספרים שלכם: לא
 
8. זכרתם להעביר את השעה לשעון קיץ: כן
 
9. המילוי המועדף לאוזני המן: בעיקרון פרג, אבל מאז הטבעונות (3 פורימים) לא אכלתי אוזני המן במילוי פרג. אכלית עוגיות שוקולד שעוצבו בצורת אוזני המן במילו שוקולד צ'יפס
לצפיה ב-'הסיכום שלי:'
הסיכום שלי:
04/04/2016 | 18:31
2
51
1. ספר החודש: - "שלג" של אורהן פאמוק
2. סרט/סדרת החודש: לאחר סיומה של "Revenge", חזרנו לצפות ב-"סקנדל", העונה הרביעית. סדרה מופרכת, אך משעשעת.
3. שיר/דיסק החודש:
4. הדבר הטוב שקרה החודש: בתי קיבלה תעודת הצטיינות בלימודים
5. הדבר המבאס שקרה החודש: מחלות האביב
6. תוכניות לחודש אפריל: לסיים כבר כמה ספרים שאני יושבת עליהם הרבה זמן.
7. ניקיון אביב/פסח - כן או לא ובמדפי הספרים שלכם: לא בשניהם, מנסים לשמור על הניקיון כל השנה בעזרתה האדיבה של עוזרת הבית.
8. זכרתם להעביר את השעה לשעון קיץ - אצלנו זה חל כבר מזמן וכן.
9. המילוי המועדף לאוזני המן: לא קונים אוזני המן.
 
לצפיה ב-'כל הכבוד לבת!'
כל הכבוד לבת!
04/04/2016 | 18:52
1
35
אז זה קורה גם בלי השיטות של אמא נמרה
לצפיה ב-' תודה!'
תודה!
04/04/2016 | 20:08
7
לצפיה ב-'אימרה קרטס ("ללא גורל")'
אימרה קרטס ("ללא גורל")
01/04/2016 | 10:40
4
71
יהודי הונגרי, ניצול שואה, זוכה פרס נובל לספרות - אימרה קרטס - הלך אתמול לעולמו. 
מה קראתם ממנו ומה לקחתם איתכם?
אני קראתי רק את "ללא גורל" והופתעתי מהתמימות שבה קרטס נאסף למחנה אושוויץ. בדרכו לעבודה עצר אותו שוטר ולקח לנקודת איסוף. שם אימרה פגש חברים שלו והם התחילו לצחוק על הסיטואציה בתמימות מעוררת השתאות. זה החלק היחיד שאני זוכרת מהספר. לא קראתי באף ספר אחר על אנשים שנעצרו ונשלחו לאושוויץ ושמרו על מורל גבוה עד לרגע שהבינו לאן הגיעו.
לא קראתי אבל שמעתי. ניצולת שואה מסלובקיה סיפרה לי פעם שהיא נשלחה במשלוח הראשון של יהודיות לאושוויץ. זה היה משלוח של נערות ונשים צעירות רווקות. כל הנסיעה הן התרגשו כי היו בטוחות שהן נוסעות לבילוי בצוותא של שלושה חודשים במחנה כלשהו. אמרו להן שיעבדו, אבל זה לא הטריד אותן.
אותה אישה סיפרה לי שפעם ביקרה בבודפשט. על המדפים עמד הספר של אימרה קרטס עם שלטים מאירי עיניים - "זוכה פרס נובל!". זה היה כבר בתקופה שהונגריה נודעה בהתעוררות האנטישמיות בקרבה. היא ניגשה למוכרת ואמרה לה - זוכה פרס נובל לספרות היחיד שלכם הוא יהודי ואתם מעזים להיות אנטישמים!
(בדקתי עכשיו אם זה נכון בויקיפדיה והתברר לי שמתוך שבעה זוכי פרס נובל בכל התחומים, שהם מחשיבים כיוצאי הונגריה - ששה ממוצא יהודי!)
לצפיה ב-'התמימות היא אחד ההיבטים שנחקקו בזכרוני'
התמימות היא אחד ההיבטים שנחקקו בזכרוני
01/04/2016 | 11:06
39
המספר מתנהל לאורך כל הספר, לא רק ברגע שנתפס, בעיניים פקוחות בתמימות, לא מבין מה נפל עליו ולמה. קרטס היטיב מאוד להעביר את חוסר היכולת לתפוס את העוול ואת הזוועה.
 
 
לצפיה ב-'סופר ענק!'
סופר ענק!
01/04/2016 | 11:23
12
לצפיה ב-'אכן ספר נפלא'
אכן ספר נפלא
01/04/2016 | 12:38
11
לצפיה ב-'קראתי'
קראתי
03/04/2016 | 07:00
37
על הצלת יהודי הונגריה אצל באואר שטוען שכל הניסיון מכלתחילה היה עקר ולמעשה לא היה סיכוי. מאוד עצוב.
יהי זיכרו ברוך.
לצפיה ב-'מה קוראים בשבת'
מה קוראים בשבת
31/03/2016 | 06:12
15
39
מוזמנים לשתף מה קראתם השבוע ומה תקראו בשבת, ושתהיה שבת שלום לכולם
לצפיה ב-'חנות הספרים ללא הפסקה של מר פנומברה / רובין סלואן'
חנות הספרים ללא הפסקה של מר פנומברה / רובין סלואן
31/03/2016 | 08:40
50
על ספרים, מחשבים, אנשים וחיי נצח. ומוזיאון סריגה. מוגש כסיפור מתח מהנה מאוד.
לצפיה ב-'היה שבוע בסדר'
היה שבוע בסדר
31/03/2016 | 13:11
60
בתחילת השבוע סיימתי את "העולם שאחרי יום ההולדת" מאת ליונל שרייבר, ספר שנראה תחילה טרחני, אבל השתפר בהמשך.
 
אחריו קראתי את "מקרה הכסיל" מאת אהרן מגד. הגיבור הנעבעך של מגד הולך כאן למחוזות ההזיה.
 
הבא בתור היה "הידיד הקטן" מאת דונה טארט. כתוב היטב טנוגע ללב, הסיום קצת מאכזב.
 
כעת אני עם "סדרה" מאת נתן שחם, ספר אודות במאי, צלם ותחקירנית המתכננים סדרת טלויזיה על עשר דמויות שייצגו את הגורל היהודי.
 
שבת שלום 
לצפיה ב-'Italian Ways טים פארקס, עדיין'
Italian Ways טים פארקס, עדיין
31/03/2016 | 15:09
37
שבועיים וחצי לאחר שהתחלתי לקרוא והוא לא ספר עב-כרס. קורה מה שתמיד קורה לאחר ביקור חזק באיטליה, לוקח לי זמן לחזור לחיים.
פארקס סופר, מתרגם, מרצה באוניברסיטאות באיטליה, גר שם מזה 35 שנה (במקור מלונדון).
 
מסעותיו ברכבת, בדרך כלל בין ורונה ומילנו. יש כאן מיחזור של חומרים שכתב לפני למעלה מעשור. מאז חלו שינויים ברשת הרכבות, מודרניזציה, השקעה מאסיבית בקווים מהירים לעשירים תוך הזנחת הקווים הוותיקים שמשרתים יותר את העניים.
 
בסוף הספר הוא חש צורך עז לנסוע לדרום, כך שהוא בסיצ'יליה - תשדיר שירות איום לאי - ועכשיו בכמה עשרות העמודים האחרונים, הוא נודד לקלבריה ולבזיליקיטה, בין השאר כדי לראות את שרידיה של מניה גר'צה - היישובים היוונים העתיקים שהוקמו לפני כ-2,700 שנה באזורי דרום איטליה - לצד הישובים המודרנים (שעליהם הוא שומע בצפון הרחוק שלו, בדרך כלל דברים רעים. בכלל, הדרום נוכח במחשבותיהם של הצפוניים, ומדווח עליו, כמעט רק בצורה שלילית).
 
זה לא ספר PC ואישיותו של פארקס (הלא תמיד מלבבת) מתגלה לנו בין הדפים. לכן אני גם אוהבת את זה. אין ניסיון לייפות את הדברים או את עצמו. ויש המון חומר מרתק לקריאה.
 
אני מניחה שאמשיך עם ספרו של בנימין ארבל, "הרנסנס האיטלקי - צמיחתה של תרבות חילונית" (אוניברסיטה משודרת), שקראתי כבר פעמיים בעבר אבל אני חשה בצורך ברענון לאחר הביקור האחרון בפירנצה.
לצפיה ב-'תהילים'
תהילים
31/03/2016 | 20:42
1
21
לצפיה ב-'ספר מלא חכמה. עם או בלי אלוהים בפנים'
ספר מלא חכמה. עם או בלי אלוהים בפנים
01/04/2016 | 11:26
19
לצפיה ב-'המעבר של ג'סטין קרונין. מאד נהנית.'
המעבר של ג'סטין קרונין. מאד נהנית.
31/03/2016 | 21:56
34
מד"ב כמו שאני אוהבת.
לצפיה ב-'"רוביקון" - טום הולנד'
"רוביקון" - טום הולנד
01/04/2016 | 11:25
33
רק בתחילתו, ובינתיים לומד ונהנה.
סיימתי את אוטופיה של תומס מור. לפני שנים רבות היה תרגום אחר שגרם לי לזנוח אותו. התרגום העכשווי (איילת אבן-עזרא, הוצ' רסלינג) מעולה, וכך גם המבוא וההערות/הארות מעולים. ספר מופת מראשית המאה ה-16 הממשיך להיות אקטואלי עד ימינו אלה.
קיבלתי במתנה את בְּנֵי קָוָאפִיס וּנְכָדָיו - רמי סערי ועשרים ושישה משוררים, אסופה של משוררים הומוסקסאלים מאירופה של המאה ה-20 וה-21. מדפדף מפה ומשם בספר בן למעלה מ-400 עמודים. רמי סערי תרגם, ערך והוסיף מבוא. אסופת שירים שמרבים מהם מנשבת רוח של בדידות וכאב. 
לצפיה ב-'"לא תוכל לחזור הביתה": רומן כביר של תום וולף.'
"לא תוכל לחזור הביתה": רומן כביר של תום וולף.
01/04/2016 | 11:29
45
אותו תומס וולף של 'הבט הביתה מלאך' המופתי.
בין היתר, זה ספר שכדאי לסופרים לקרוא.
לצפיה ב-'במצב מתקדם עם שני הספרים שלי,'
במצב מתקדם עם שני הספרים שלי,
01/04/2016 | 12:44
3
60
"ספר הדקדוק הפנימי" ו"למה אתה לא מחייך". מעניין שבמקרה יצא ששניהם כתובים מנקודת מבטו של נער מתבגר ועוסקים בקשיים של תקופת ההתבגרות, אף על פי שמדובר בשני נערים בעלי אישיות שונה לגמרי.
לצפיה ב-'"ספר הדקדוק הפנימי"-ספר שג.ד יכול להתפאר בו'
"ספר הדקדוק הפנימי"-ספר שג.ד יכול להתפאר בו
01/04/2016 | 13:55
2
16
לצפיה ב-'יותר מוצלח מרץ? או שתהיי לי הסכין?'
יותר מוצלח מרץ? או שתהיי לי הסכין?
02/04/2016 | 10:33
1
8
לצפיה ב-'לדעתי = כן. ללא השוואה!'
לדעתי = כן. ללא השוואה!
08/04/2016 | 10:33
4
לצפיה ב-'בית בודנברוק'
בית בודנברוק
01/04/2016 | 18:59
1
54
נשאבתי חזק פנימה ספר שהוא עונג אמיתי.
לצפיה ב-'נפלא. מהמועמדים לקריאה חוזרת'
נפלא. מהמועמדים לקריאה חוזרת
01/04/2016 | 19:31
18
לצפיה ב-'המועמד ממנצ'וריה - ריצ'רד קונדון'
המועמד ממנצ'וריה - ריצ'רד קונדון
03/04/2016 | 11:44
25
אני בשליש הספר ומתרשם בעיקר מהביקורת על הפוליטיקאים האמריקאיים.
 
סיימתי את "כאב" של צרויה שלו ואנ ממליץ עליו.
לצפיה ב-'המלצה על "אוסקר ויילד והרציחות לאור הנר"'
המלצה על "אוסקר ויילד והרציחות לאור הנר"
29/03/2016 | 13:53
2
56
היי לכולם, לא כתבתי כאן המון המון המון המון זמן אבל אהבתי את הספר הזה כל כך שבא לי שעוד אנשים יקראו אותו. הנה מה שכתבתי עליו:

אחרי שקראתי הספר העיוני על שרלוק הולמס פניתי לקרוא את הספר המקסים שאת כריכתו אתם רואים כאן. סוג של מכתב אהבה לאוסקר וויילד שמעצב את דמותו בתור שרלוק הולמס "אמיתי" ואת דמותו של הביוגרף הראשון שלו וחברו, רוברט שררד, בתור ווטסון. וויילד משתמש בכל הטריקים המוכרים של שרלוק: דדוקציה מפרטים קטנים, הסתרת מידע מהקורא ומדמות המספר עד רקע הגילוי הקריטי וגם שימוש בנערי רחוב (ה-irregulars של הולמס שלטענת ווילד, הוא היה ההשראה לכך) בתור מרגלים.

כמובן שכל שרלוק צריך תעלומת רצח טובה וגם וויילד נתקל בכזאת. הסיפור מתחיל בשנת 1889 כאשר וויילד מגיע לפגישה בבית בעל מוניטין מפוקפק ומזועזע למצוא את גופתו של בילי ווד, זונה ממין זכר בן ה-16. זירת הרצח מעוצבת בצורה טקסית ופולחנית לאור נרות. וויילד נחוש בדעתי להבין מיהו הרוצח ומגייס לשם כך את עזרת חברו החדש, ארתור קונן דויל. למרות התקווה שדויל ישחק תפקיד נכבד יותר בספר, הוא מגיע בעיקר להופעות אורח בנקודות קריטיות. רוב הזמן אנחנו עדים לדרך בה שררד חווה ומתעד את וויילד על שלל תכונותיו המוכרות: שנינות חדה ועוקצנית, גנדרנות, הערצה עזה לנעורים וליופי ונהנתנות דקדנטית שאופיינית לרוח תקופת ה-Fin de siècle (סוף המאה). אנחנו גם מגלים שוויילד הוא חבר נאמן ומפרגן. הם פוגשים או מזכירים שלל דמויות מפורסמות מהתקופה ההיא: ויליאם בטלר ייטס (המשורר האהוב עליי), ג'ון אוורט מילייה מהאחווה הפרה-רפאליטית, וויליאם וורדסוורת', דיקנס וכמובן ג'ק המרטש. הספר גם מתרחש בתקופה בה כתב וויילד את יצירתו המפורסמת ביותר: "תמונתו של דוריאן גריי" והספר אף רומז להשראה לדמותו של גריי.

הספר לא מתעלם ומדבר בבירור על גורלו העגום של וויילד. במהלכו דמויות רבות מנסות לחלץ מוויילד ווידוי כלשהו בדבר נטייתו המינית אבל ללא הצלחה. שררד מדגיש בצורה ניכרת את חשיבות המשפחה וספציפית קונסטנס, אשתו של וויילד, בעיניו. כך שקשה להבין אם הסופר מביע ניסיון להדחיק את הנטייה המינית של וויילד ואפילו להתכחש או להמעיט אותה או שמדובר פשוט בעמדתו של שררד.

אם זה לא ברור עד עכשיו, אני התענגתי על הספר ואני ממליצה עליו לכל מי שאוהב את התקופה והסגנון ואת וויילד. הסופר בבירור מעריץ של הסופר והמשורר והמחזאי וחקר את קורות חייו בקפידה כדי לשלב את האמת עם הבידיון. המחקר לא מפתיע לנוכח העובדה שהסופר כתב בעיקר ביוגרפיות על משפחת האצולה הבריטית לפני כן. מי שיהנה ממנו יכול להמשיך ליתר חמשת הספרים בסדרה. אני מתכוונת לעשות את זה בשלב כלשהו.

הדבר היחיד שפגם מעט בהנאתי מהספר הוא שיכולתי לנחש בערך מאמצע הספר מיהו הרוצח. ועדיין הסוף הפתיע אותי ולא הצלחתי לנחש את כל הפרטים והשתלשלות העניינים.

אז יאללה, למה אתם מחכים? The game's afoot!

פרסמתי את הביקורת גם בפורמט פוסט עם תוספת קישורים רלוונטים (פעם הייתה אפשרות להוסיף קישורים בפורומים, לא?):
https://goo.gl/bqlOh4
לצפיה ב-'נראה מעניין'
נראה מעניין
29/03/2016 | 21:22
22
תודה על ההמלצה
לצפיה ב-'נשמע בהחלט בלתי שגרתי ומסקרן, תודה.'
נשמע בהחלט בלתי שגרתי ומסקרן, תודה.
30/03/2016 | 03:51
22
ויילד הוא סופר שאני מאוד אוהבת ו"תמונתו של דוריאן גריי" מופת בעיניי. גם את סיפורי שרלוק הולמס אני זוכרת לטובה מנעוריי. אשיג את הספר בשפת המקור.
לצפיה ב-'המלצות לספרים (היסטוריה)'
המלצות לספרים (היסטוריה)
29/03/2016 | 10:43
16
105
רומא העתיקה והמהפכה הצרפתית. (כולל תקופת נפולאון)
 
אני מחפש ספרים להרחיב את הידע בנושאים, לא ברמה אקדמית, כך שאפשר גם רומנים על התקופה. אפשר גם עברית וגם אנגלית, רק שלא יהיה משהו ממש "כבד". (כמו מלחמה ושלום, זה רק יצור יאוש)
 
אפשר למצוא מידע על ספרים בגוגל, אבל לא אתנגד לקבל המלצות נוספות. :)
לצפיה ב-'רוברט האריס - אימפריום'
רוברט האריס - אימפריום
29/03/2016 | 11:33
1
63
ספר נהדר שמספר על עלייתו של קיקרו בפוליטיקה הרומית. מסופר מנקודת מבטו של טירו, העבד של קיקרו.
הספר הוא למעשה חלק ראשון מתוך טרילוגיה המספרת את כל קורות חייו של קיקרו (השלישי בטרילוגיה יצא רק לפני מספר חודשים). קראתי גם את השני, אבל לדעתי הוא מתחיל קצת לחזור על עצמו ופחות טוב מהראשון, אפשר להסתפק בראשון המעולה.
 
לצפיה ב-'תודה '
תודה
29/03/2016 | 11:38
13
לצפיה ב-'בבקשה'
בבקשה
29/03/2016 | 12:07
48
"פושה" ו"מרי אנטואנט" מאת סטפן צווייג
"אני קלאודיוס" ו"קלאודיוס האל" מאת רוברס גרייבס
 
 
לצפיה ב-'מצטרפת להמלצות על "אני קלאודיוס" ו"קלאודיוס האל"'
מצטרפת להמלצות על "אני קלאודיוס" ו"קלאודיוס האל"
29/03/2016 | 19:28
6
62
של רוברט גרייבס. "אני קלאודיוס" משובח במיוחד, אחד הספרים הטובים שקראתי, אבל שווה להשלים את התמונה גם אם ספר ההמשך, למרות שהוא פחות טוב.
אהבתי מאד גם את "זכרונותיה של קליאופטרה" של מרגרט ג'ורג'. לא תורגם לעברית.
עוד דרך קלילה ומהנה להעשיר את הידע בנושא הוא הפודקסט The History of Rome ששמעתי את כולו. פודקסט ארוך מעולה. יש גם פודקסט מקביל בעברית והפרקים הראשונים שלו מהנים מאד "בונים אימפריה" אבל הוא מתקדם מאד לאט.
ספר שמחכה לי וקיבל ביקורות טובות I am Livia של פיליס סמית, על ליוויה סבתו של קלאודיוס.
ספר שלא אהבתי הוא "אוגוסטוס" של ג'ון וויליאמס, נטשתי אותו די מהר בחוסר עניין.
לצפיה ב-''
29/03/2016 | 21:26
1
32
בדיוק המלצתי על אוגוסטוס
צריך סבלנות אליו גם בגלל המבנה של מכתבים ופרקי יומן.
 
ישנו ספר בשם קליאופטרה של סטייסי שיף, גם אותו מאוד אהבתי.
לצפיה ב-'בדיוק חשבתי שלא תמיד אנחנו מתואמות...'
בדיוק חשבתי שלא תמיד אנחנו מתואמות...
29/03/2016 | 21:41
36
טוב קורה
את יודעת שאת מרגרט ג'ורג' גיליתי בזכותך אחרי שהמלצת על "אני הנרי השמיני" הנפלא שלה. (בדרך כלל יש תאום!)
ואולי באמת לא הייתי מספיק סבלנית.
תודה על ההמלצה על הספר הנוסף של קליאופטרה. האמת שאהבתי כל כך את הספר של מרגרט ג'ורג' שלא בא לי "לקלקל" עם סיפור אחר עליה. והבנתי מהביקורות שהוא גם הכי מדוייק היסטורית.
לצפיה ב-'פודקסט זה סבבה'
פודקסט זה סבבה
05/04/2016 | 09:19
3
15
אני אשמע את זה בריצה אולי, אבל אני חייב משהו לקרוא אני מרגיש שאני קורא רק שטויות בפייסבוק.
לצפיה ב-'זה לא במקום כמובן אלא בנוסף'
זה לא במקום כמובן אלא בנוסף
05/04/2016 | 19:34
2
12
אחד הספונסרים של הפודקסט זה אודיבל וכמעט בכל פרק הוא ממליץ על ספר בנושא. כמובן שאת הספר אפשר לקרוא ולא חייבים לשמוע באודיבל.
לצפיה ב-'אני משתמשת באודיובל של אמזון'
אני משתמשת באודיובל של אמזון
05/04/2016 | 20:19
1
11
אני רוכשת את הספר בקינדל ואז האודיובל עולה 3 דולר או 5 דולר בספרים שהם וויסינק. אני כל כך אוהבת את השיטה הזו אני קוראת ומקשיבה במקביל ובנסיעות מקשיבה וזה פשוט תענוג אני חושבת שהכפלתי את מספר הספרים באנגלית שאני קוראת כך.
 
וגם הביצוע ברוב המקרים מעולה. פשוט תענוג.
לצפיה ב-'נכון גם אני מאד אוהבת לעשות את זה'
נכון גם אני מאד אוהבת לעשות את זה
05/04/2016 | 21:09
7
חבל שאין את זה ברוב הספרים. אפילו כתבתי תוכנה קטנה לעזור לסנכרן בין ספר לאודיובוק לספרים שאין להם את האופציה הזו... או למי ששואל אותם מהספריה ולא קונה. יום אחד שיהיה לי זמן אני אהפוך את התוכנה לאפליקציית מובייל...
לצפיה ב-'אוגוסטוס'
אוגוסטוס
29/03/2016 | 21:24
40
מאת גון וויליאמס, ספר מעולה לדעתי.
לצפיה ב-'"האזרח הראשון ברומא" / קולין מק'לוג'
"האזרח הראשון ברומא" / קולין מק'לוג
29/03/2016 | 22:09
39
זו סדרה, אבל רק החלק הראשון תורגם (המקור באנגלית). אני קראתי והסתפקתי בו, הוא מכיל המון-המון מידע מעניין על רומא במעבר מרפובליקה לקיסרות.
ומצטרפת להמלצה על "אני, קלאודיוס", ספר נהדר
 
לגבי צרפת - אני מניחה ש"מסע סביב חדרי" הוא מהתקופה המבוקשת, אני לא יודעת אם הוא יתאים לך. עוד כמה ספרים שקשורים לתקופה: "עלובי החיים", "סקרלט פימפרנל", "בין שתי ערים",ו-"מרי אנטואנט".
לצפיה ב-'המהפכה הצרפתית:'
המהפכה הצרפתית:
30/03/2016 | 04:31
57
"נופחי הזכוכית" של דפנה דה מוריאה
"בין שתי ערים" של דיקנס
יש גם את סדרת "סקרלט פימפרנל" של הברונית אמה אורצי על אציל אנגלי המבריח עשירים מפריס בזמן המהפכה, אבל זו סדרה שהערך שלה הוא בעיקר בידורי.
 
רומא העתיקה
המחזות "יוליוס קיסר" ו"אנטוניו וקליאופטרה" של שייקספיר
"ספרטקוס" של הווארד פאסט
לליאון פויכטוונגר יש כמה ספרים על רומא, אך אני לא בטוחה שתורגמו לעברית.
 
 
לצפיה ב-'אני בעד ספרי מיקה וולטארי וולמן(תיאודורה) קוו ואדיס, בן חור'
אני בעד ספרי מיקה וולטארי וולמן(תיאודורה) קוו ואדיס, בן חור
02/04/2016 | 14:02
29
מיקה וולטארי סופר פיני ענק:חלה במחלה בי- פולארית לכן יש לו בספר 'האביר השחור'(המלאך השחור) מספר סגנונות:הרומאי, כיסופי ההרפתקן, הרומאי, שנהת המצרי, טורמס האטרוסקי
לצפיה ב-'תודה, אני חושב שאנסה את "אני קלאודיוס"'
תודה, אני חושב שאנסה את "אני קלאודיוס"
05/04/2016 | 09:24
1
10
הביקורות מצוינות, אקרא את הספר ואחרי זה אראה את הסדרה :)
 
מישהו קרא את זה באנגלית? רמת האנגלית שם גבוהה?
לצפיה ב-'קראתי באנגלית, לא הרגשתי שהשפה קשה במיוחד'
קראתי באנגלית, לא הרגשתי שהשפה קשה במיוחד
05/04/2016 | 19:31
10
אבל אני קוראת הרבה באנגלית, וקראתי על הקינדל עם מילון צמוד.
לצפיה ב-'משמחים את הילדים בכרטיסים למחזמר'
משמחים את הילדים בכרטיסים למחזמר
( לעמוד שלי בתפוז )
28/03/2016 | 11:17
1
9
יש לכם הזדמנות מצוינת לזכות בכרטיסים למחזמר "אקסטרים על גלגלים"!
כל מה שאתם צריכים לעשות זה לספר לנו על התוכניות שלכם לחופשת פסח המתקרבת ואולי תזכו
 
פרטים נוספים מחכים לכם בפורום הורים לילדים ביסודי:
לצפיה ב-'קבוצה חדשה בפייסבוק'
קבוצה חדשה בפייסבוק
28/03/2016 | 11:39
44
היי הקמתי קבוצה דומה  לכאן רק יותר בנושא של בכרויות, זו קבוצת הכרויות לאנשים שאוהבים לקרוא ספרים. זה מקום להכיר, לדבר ולשתף על ספרים שאהבתם לקרוא.. אם זה מה שאתם מחפשים זה המקום בשבילכם :) תבואו להצטרף!
 
מקווה שלא עברתי על איזה חוק כלשהו :)
לצפיה ב-'המלצה על שי מנדלוביץ' התרמיל שלי פתוח '
המלצה על שי מנדלוביץ' התרמיל שלי פתוח
27/03/2016 | 14:46
1
44
המלצה על שי מנדלוביץ' התרמיל שלי פתוח  רשימות, שירים ופרוזה-שי מכבד את המילה ואת הטקסט:הטקסטים שלו אישיים, חושפניים אבל לא ברגשנות אלא בתחכום שמחפש את הקורא האינטליגנטי 
לצפיה ב-'המלצה על שי מנדלוביץ' התרמיל שלי פתוח '
המלצה על שי מנדלוביץ' התרמיל שלי פתוח
27/03/2016 | 14:41
19
רשימות, שירים ופרוזה-שי מכבד את המילה ואת הטקסט:הטקסטים שלו אישיים, חושפניים אבל לא ברגשנות אלא בתחכום שמחפש את הקורא האינטליגנטי
לצפיה ב-'סחטיין לדוידי רוזנפלד שלנו!'
סחטיין לדוידי רוזנפלד שלנו!
27/03/2016 | 08:18
6
104
רק היום גיליתי שפורסמה ביקורת במדור "ספרים" של "הארץ" על ספר הבלש האחרון שלו: "החלומות שהורגים אותנו".
יותר מאוחר אנסה להעלות קישור, לא בטוח שייפתח למי שאינו מנוי לעיתון .
 
גם אני כבר הרבה זמן מבטיחה לעצמי לכתוב ביקורת על הספר , אולי עכשיו באמת אעשה את זה...
לצפיה ב-'התכוונתי: דוידי השועל שלנו '
התכוונתי: דוידי השועל שלנו
27/03/2016 | 08:19
16
לצפיה ב-' לא הוא באמת לא נפתח'
לא הוא באמת לא נפתח
27/03/2016 | 14:13
3
20
לצפיה ב-'החלומות שהורגים אותנו'
החלומות שהורגים אותנו
27/03/2016 | 23:23
2
69
דוידי רוזנפלד. הוצאה עצמית,
274 עמודים, 50 שקלים
הביקורת מאת: יובל אלבשן, הארץ מוסף "ספרים" יום שישי ה-25/3/2016
 
ריימונד צ'נדלר, השייקספיר של ספרות הבלש (כמו שכינה אותו פעם יאיר לפיד), אמר את זה בצורה המדויקת ביותר: "יש החושבים שספרות בלשים היא תת ספרות רק מפני שהיא לא מוצפת במשפטים טפלים, פיסוק מתוחכם ודרכי התניה היפותטיות. ישנם אלה הקוראים סיפורי מתח רק כשהם חולים או עייפים, ולפי ספרי המתח שהם צורכים הם כנראה חולים ועייפים רוב הזמן". ואכן, ההתנשאות המטופשת על ספרות בלשים (שצ'נדלר עצמו נהנה לזלזל בה, למשל בדבריו: "אני עורך תחקירים מעמיקים לפני שאני כותב, בעיקר בדירותיהן של בלונדיניות גבוהות") ליוותה אותה כמעט מראשיתה, ביחס הפוך למספר קוראיה ההולך וגדל.
החוקר הפרטי פיליפ מארלו, גיבור ספרי המתח של צ'נדלר, הוא כבר מזמן סב גאה ששבט של חוקרים פרטיים, דוברי שפות שונות ומשונות, יצאו מחלציו. גם אלה שהתרחקו מלוס אנג'לס קיבלו את המטען הגנטי שלו, די.אן.איי שכולל: תחושת ייאוש קיומי מהחיים, בדידות, ציניות, לשון חריפה, יכולת ניווט בסמטאות האחוריות של החברה, משחק בלתי נגמר בין מוסריות להעדרה, אהבת נשים וכסף בלי להזדקק לכל זה באמת. אפילו בעברית הנידחת שלנו כבר נולדו לו צאצאים (כמו שרמן של לפיד). הצעיר שבהם הוא החוקר הפרטי ארז בראון, גיבור ספריו של דוידי רוזנפלד.
אמנם העניבה והחליפה הכחולה הוחלפו בחולצת טי שירט כמיטב המסורת הישראלית, אבל כמו אביו מולידו גם בראון הוא עממי, ציני, שנון, חד, מוסרי ולא, בודד ולא, אוהב חיים אבל לא באמת מצליח לשרוד בהם. הוא נוטה לדיכאונות ובוחר לעסוק בחקירות פרטיות בלית ברירה.
בספרו הראשון, "פרידה מבבל", נתקלנו בבראון לראשונה בתל אביב. בספר החדש "החלומות שהורגים אותנו" הוא עדיין ממוקם בתל אביב אבל מרחיק עד לבאר שבע, רהט והתנחלות של ברסלבים בשטחים. בראון עצמו התבגר. אחרי ילד אחד ושבע שנות נישואים, אשתו עזבה אותו, ההורים המזדקנים שלו חולים ורק חבר אחד שלו מתעקש עדיין להישאר רווק לנצח (שם החבר, אגב, הוא דוידי רוזנפלד). אבל הטריקים הם אותם טריקים: הוא יוצא לחפש אשה שנעלמה אבל מהר מאוד מתברר שהוא לא היחיד שמחפש אחריה. בדרך עתידים להיעלם עוד כמה אנשים, להתגלות עוד כמה אמיתות ולהופיע החלומות שהורגים אותנו.
בין לבין מבריקות אבחנותיו החדות של בראון לגבי החיים של כולנו — ממש כמו של אביו מארלו. כמה דוגמאות: כשבראון ופרודתו מגיעים לטיפול זוגי אומרת הפסיכולוגית בעלת "הקול המרגיע, שקט, מכיל ומעצבן", כי "אני מוכרחה להבהיר כבר בהתחלה שזה לא עניין של זבנג וגמרנו. זה תהליך". ארז מתרגם לעצמו: "זה ייקח המון זמן, יעלה הרבה מאוד כסף ואין לי מושג קלוש אם זה יצליח". או, למשל, כשהחבר דוידי אומר: "זה מדעי או על פי המחקרים האחרונים שקראתי", מתרגם ארז: "קראתי על זה ב'ידיעות אחרונות' או אפילו שמעתי ממישהו במשרד ליד מכונת הקפה". אי אפשר להכחיש: זה אופייני לשיח הישראלי. גם במובנים אלה, הכתיבה של רוזנפלד מזכירה את זו של צ'נדלר: היא מהירה, שנונה ויש בה משפטים שיכולים לחיות גם מחוץ לעלילה ("אף אחד לא רוצה באמת להשתנות, זה קשה, זה מעייף, זה כמו דיאטה, משהו שכדאי לעשות מחר").
"החלומות שהורגים אותנו" יצא בהוצאה עצמית הודות לתומכי הדסטארט שקנו את הספר מראש. איני יודע אם זה קשור לעובדה הזאת, אבל ניכר שהספר לא עבר עריכה מוקפדת וחבל שכך. לרוזנפלד יש ניצוצות, ויד עורכת תקיפה יותר היתה מבליטה אותם ומהדקת את העלילה.
אמנון ז'קונט קבע בעבר שלפיליפ מארלו של ריימונד צ'נדלר "קמו חקיינים רבים, טובים יותר או פחות, אך אף לא יורש אחד". ארז בראון לא מפריך את הקביעה הזאת, למרבה הצער, אבל זה לא אמור להיות לו אכפת. הוא הרי זה שקבע ש"לחקור זה לכתוב את האמת... לא להיות חלק מהמשחק, לחקור זה להיות בודד, לא מוכר, לא אהוב. לחקור זה כנראה להיכשל... ולדעת".
 
לצפיה ב-'תודה רבה'
תודה רבה
28/03/2016 | 21:33
1
27
איזה יופי הספר מחכה לי וכבר קראתי עליו די הרבה הודעות מפרגנות ואוהדות.
לצפיה ב-'אני אהבתי אותו פחות מהראשון'
אני אהבתי אותו פחות מהראשון
06/04/2016 | 23:16
4
אבל הוא חביב.
לצפיה ב-''
01/04/2016 | 22:41
3
לצפיה ב-'מחפשת ספר על חינוך, לא זוכרת את שמו'
מחפשת ספר על חינוך, לא זוכרת את שמו
27/03/2016 | 00:15
4
48
שלום לכולן!
אני עוסקת בחינוך כבר מספר שנים וכשהייתי בשנת השירות קראנו חלקים מתוך ספר כלשהו שעסק בשיטת חינוך שדוגלת בלימודים דרך הטבע. כלומר-ללמוד את כל תחומי הלימוד והעניין דרך משחקים וניסויים בטבע.
אני מחפשת את הספר כבר זמן רב, אך לצערי לא זוכרת את שמו או את שם הסופר. אני זוכרת שבנושאים אלה הוא עסק וכתב אותו גבר, על שיטת חינוך כזו שהוא יישם בארץ בשנות ה50(יש סיכוי כלשהו שהוא בעצם למד בשיטה זו ולא יישם אותה על תלמידיו).
משום מה צלצל לי 'על החינוך' בראש, אבל זה בכלל ספר של רוסו..
חיפשתי בגוגל 'חינוך דרך הטבע', אך החיפוש העלה רק ספר משנת 2010.
 
למישהוי יש איזה קצה חוט? אני ממש רוצה למצוא את הספר, זה כל המידע שיש בידיי.
 
תודה!
לצפיה ב-'אולי "בלמידה מתמדת" של ג'ון הולט?'
אולי "בלמידה מתמדת" של ג'ון הולט?
27/03/2016 | 00:25
1
30
לצפיה ב-'תודה לך!'
תודה לך!
27/03/2016 | 00:30
29
לדעתי זהו ספר ישראלי, שנכתב על החינוך בארץ.
אני כמעט בטוחה בכך.
לצפיה ב-'סאמרהיל, ביטל בית הספר, מכתבים למורה'
סאמרהיל, ביטל בית הספר, מכתבים למורה
28/03/2016 | 18:26
11
לצפיה ב-'בשנות ה-50?'
בשנות ה-50?
31/03/2016 | 00:21
22
באותה תקופה היה מאוד פופולרי הספר הפואמה הפדגוגית של מקרנקו (תרגום שלונסקי אם אינני טועה)
לצפיה ב-'הימנון הקרב של אמא נמרה / איימי צ'ואה - סקירה '
הימנון הקרב של אמא נמרה / איימי צ'ואה - סקירה
26/03/2016 | 12:27
11
99
הימנון הקרב של אמא נמרה, איימי צ'ואה, שנת 2011, הוצאת מודן, 216 עמודים
 
הספר הזה היה מדובר מאוד עם צאתו, והגישה החינוכית שלו ממשיכה להיות מדוברת עד היום. על הכריכה כתוב "רב המכר שהסעיר את אמריקה", ולא בכדי. כי צ'ואה, "אמא נמרה" סינית מארה"ב (שגם נולדה בשנת הנמר ומזכירה את תכונות בני המזל הזה מדי פעם), שוטחת בספר הזה את משנתה החינוכית כפי שלמדה מאבותיה הסינים הקפדנים והנוקשים. חינוך שכמובן שום אמריקאי לא מקבל בקור רוח. בעמוד הראשון מציינת צ'ואה מה שתי בנותיה (בסוף הספר נערות מתבגרות) לא הורשו מעולם לעשות:
- לישון אצל חברות
- לשחק עם חברים אחרי שעות הלימודים
- להשתתף בהצגות בית הספר
- לצפות בטלוויזיה או לשחק במחשב
- לבחור פעילויות או חוגים
- לקבל ציון נמוך מ"טוב מאוד"
- לא לנגן בפסנתר או כינור
ועוד כמה מגבלות ברוח זו. 
 
צ'ואה מנסה להסביר לאורך כל הספר כמה החינוך הסיני האדוק הוא טוב לילדים, כי "ילד יכול ליהנות רק ממשהו שהוא מצטיין בו", ולכן חשוב שהילדים יצטיינו בכל מה שהם עושים. זה גם כמובן פותח דלתות בחיים ומקדם את הילדים לפסגה העולמית בתחומים שבהם הם מצטיינים, ואיזה הורה לא רוצה שילדיו ירכשו כלים וקשרים להצלחה בעתיד? אז צ'ואה, אמא סינית קפדנית, פועלת בדיוק למען מטרה זו (היא נשואה לבעל יהודי אבל הוא לא כל כך פעיל בסיפור, כלומר לא מפריע לה להיות אמא סינית כמו שהיא רוצה). מלבד ההצטיינות בלימודי בית הספר, חוץ מבשיעורי ספורט ודרמה כמובן, היא שלחה את שתי בנותיה ללימודי נגינה מפרכים - הבכורה לפסנתר והצעירה לכינור - והשקיעה כסף רב בלימודים אצל טובי המורים ושעות רבות של עזרה בעצמה באימוני הנגינה שלהן. 
 
כאן הנקודה המרכזיתשצ'ואה מנסה להעביר - שלהיות "אמא נמרה" סינית זה לא דבר קל או אנוכי כמו שאמריקאים חושבים, כי למעשה זה דורש מהאם אינסוף עבודה וגם השקעה כספית ניכרת כדי להביא את ילדיה לגדולה. אין ספק שהיא שכנעה אותי: בכל הספר נראה שצ'ואה מלהטטת בלי הרף בין עבודתה התובענית כמרצה למשפטים לבין לימודי הנגינה של בנותיה, כולל הסעות למאסטרים בכל רחבי אמריקה והשגחה על לימודי נגינה גם בחופשות משפחתיות (למשל באמצעות שכירת אולם כנסים של מלון כמה שעות בכל יום כדי שהילדה תוכל להתאמן בפסנתר שבו). ואין ספק כי בנותיה הגיעו רחוק - הבכורה הגיעה לרסיטלים יוקרתיים לפסנתר וזכתה בתחרויות נגינה עולמיות, והצעירה הדהימה את כל שומעיה בנגינתה בכינור וזכתה ללמוד אצל מורה אגדית מג'וליארד. 
 
אבל לא הכול הלך חלק כי הילדות, נו, הן אמריקאיות. הבכורה עוד קיבלה על עצמה את הדין ולמדה להיות צייתנית, אך הצעירה המרדנית סירבה להיכנע לתכתיבי אמה, ושעות רבות עברו על השתיים מדי יום בצעקות ומריבות סביב הנגינה בכינור - שבמקומו העדיפה הבת לבלות עם חברים, ללכת למסיבות או לשחק טניס (שומו שמים). במשך רוב הספר הבת נכנעה בסופו של דבר לאמה, אך העימות הוביל לתחושה לא כל כך נעימה בעת הקריאה, ולפחות אני כקוראת מערבית שאלתי את עצמי - בשביל מה זה טוב?
 
זו הביקורת העיקרית שלי על שיטת החינוך הזו, כפי שעלתה מתוך הספר: אכן, ילד (וגם מבוגר) כנראה יכולים ליהנות באמת רק ממשהו שהם טובים בו. ואין ספק שכדי להיות טובים במשהו צריך להתאמן הרבה. וגם אין ספק שהצלחה בלימודים זה חשוב, ופיתוח תכונות כמו התמדה, סבלנות וחריצות זה חשוב אפילו יותר. אבל למה, בשם אלוהים, הייתה חייבת צ'ואה לשלוח את בנותיה דווקא ללימודי נגינה שבהם השקיעו את כל המרץ והזמן והיכולת שלהן? הספר כולו סובב סביב תיאורי נגינה, החל מהאימונים הקפדניים ועד הרסיטלים ובית הספר היוקרתי למוזיקה. בסופו של דבר האימונים עשו את שלהם, ושתי הבנות ניגנו מדהים לגילן וגרפו תשואות בכל מקום. אבל הבחירה במוזיקה נראתה לי כמעט שרירותית, כמו משהו שהיה נראה לאם יוקרתי או מכובד, וזו כמובן לא הייתה בחירה של הבנות עצמן (אף על פי שהיא טוענת ששתיהן מאוד מוזיקליות). אז ברור שאם הילדה מתאמנת שעות בכל יום בכלי נגינה, ולומדת עם טובי המורים, בסופו של דבר היא תנגן טוב; אבל באותו אופן שרירותי היא הייתה יכולה לעסוק בשחמט, או בשחייה, או בלימודי שפות זרות או במדעים. למעשה, כל דבר שנלמד בשיטתיות ובקפדנות במשך שעות בכל יום עם טובי המורים, נשתפר בו במידה ניכרת. אז מה כל כך מיוחד במוזיקה שהאימא הזו התעקשה לטפח? ולמה היו צריכות להתנהל מריבות יומיומיות עם הבת הצעירה במשך שנים סביב לימודי הכינור שלה, אם באותה מידה היא הייתה יכולה להצליח במשהו אחר - משהו שהיא בחרה?
 
הרי זה כל הבסיס של החינוך הסיני, והוא הרבה פחות טוב לילדים ממה שהיה נדמה בהתחלה: לדעת צ'ואה (והסינים), הילדים צריכים לכבד את הוריהם, לציית להם בכל דבר, להשקיע את מירב המאמצים לשמח אותם, ולא חשוב מה הילדים עצמם חושבים. זו גישה שאני יכולה להבין, אבל בהחלט גם יכולה להבין למה ילדה עם מזג עצמאי וסוער שגדלה באמריקה תסרב להשתתף במשחק הזה. אז בסופו של דבר הספר מתחלק בין סיפורי הצלחה של הבנות בנגינה (נראה שרוב תחומי הלימודים האחרים לא ממש עניינו את צ'ואה, למרות שהיה לה חשוב לציין שהן הצליחו גם בהם) לבין תיאורי המריבות ההרסניות בין האם לבת הצעירה. לא השתכנעתי מזה ששיטת החינוך הזו טובה במיוחד, למרות שיש כמה מאפיינים שלה שהייתי מאמצת (ושאני אף מכירה באופן אישי מהחינוך הרוסי). מצד שני, גם לא הייתי הופכת את הספר הזה למוקד של דיון סוער. נראה שהוא פרובוקטיבי לאמריקאים כמעט במודע, כי צ'ואה כל הזמן משווה בין שני סוגי החינוך וטוענת כמה שלה יותר טוב. נו, שיהיה... 
 
קראתי את הספר במהירות, בתוך פחות מיום אני חושבת. הוא זורם וקליל למדי, וגם לא ארוך. אבל לא זכורות לי ממנו הרבה תובנות חינוכיות גדולות, וגם לא הנאה מיוחדת בקריאה באופן כללי, אלא רק תחושה של מירוץ שלא ברור מה מטרתו. אולי כך הרגישו גם הבנות שלה. אני, בכל אופן, שמחתי לסיים את הקריאה ולחזור לחיים הנינוחים שלי, שהם לא מרדף אחר הצטיינות אלא פשוט חיים.
לצפיה ב-'תודה על הביקורת המרתקת. מזדהה מאוד. אפתח בדיסקליימר.'
תודה על הביקורת המרתקת. מזדהה מאוד. אפתח בדיסקליימר.
26/03/2016 | 21:17
1
66
אנחנו מתגוררים עכשיו באיזור עם המון סינים, אני חושבת שאלה אנשים משכילים, תרבותיים ונעימים מאוד וילדיי התחברו אליהם ממש יפה. אבל מה שהולך בבתי ספר באיזורים עם רוב סיני דומה מאוד למה שמתואר בספר הזה: הלימודים הכי חשובים, על בילויים וחברים אפשר לוותר, לא צריך לצאת לטיולים בית ספריים, צריך כל הזמן לשבת וללמוד ולהביא ציונים גבוהים, לקחת מורי עזר ולהגיע להצטיינות בכמה שיותר תחומים. בחופש, במקום לבלות, לנוח ולישון, צריך ללכת לחוגים ולשיעורים כדי להתכונן לשנה הבאה.
כמוך, אני בעד השקעה בלימודים ועבודה קשה, אך אני גם בעד פרופורציות. אני חושבת שלא פחות חשוב שיהיו לילדים ילדות והתבגרות כייפיות, שזו תקופה יפה שלא תחזור. חשוב שיהיו להם חיי חברה מפותחים ושיקבלו הזדמנות לחוות דברים ולא רק ללמוד עליהם (טיולים, מסעות, ביקורים באתרים ומוזיאונים וכו'), אני בעד לתת להם מנוחה בחופש ובעד ללמוד קשה, אך לא להגזים ולא להרוג את עצמם כדי להצטיין בכל דבר, ובעד זה שהם יבחרו את תחביביהם בעצמם. ובסופו של דבר, יש בחיים ערכים ודברים חשובים יותר מלימודים.
הייתה לי שיחה עם שכנה מסין שאמרה שבזמנו היא הגיעה לפה בדיוק כדי לברוח מהלחץ הזה המופעל כל הזמן כבר מילדות מוקדמת, אך כיום היא מרגישה שסין הגיעה אחריה לפה.
ולאמא שכתבה את הספר הייתי אומרת שעם כל הכבוד היא אמורה להיות אמא אנושית ולא אמא נמרה (ואני בכלל בספק גדול שאמהות נמרות מתעללות ככה בגוריהן הצעירים). בקיצור, לא בבית ספרי.
לצפיה ב-'מה שמעניין הוא שלדעתה היא לא מנעה מבנותיה ילדות נעימה'
מה שמעניין הוא שלדעתה היא לא מנעה מבנותיה ילדות נעימה
28/03/2016 | 13:39
40
זאת אומרת, הם כן יצאו לחופשות משפחתיות בחו"ל, לטיולים באגם, חגגו חגים וכל שאר הדברים שעושים את הילדות נעימה; רק שבכל הדברים האלה שובצו לימודים קפדניים, בעיקר בנגינה. פה ושם היא עושה חשבון נפש ומנסה לחשוב האם בנותיה יזכרו מילדותן רק את לימודי הנגינה התובעניים, או שיעלו בזכרונותיהן גם החופשות והבילויים. השאלה שאותי מעניינת היא למה כל כך היה חשוב להצטיין דווקא בתחום ספציפי זה, ובנוסף - למה רכישת כישורים חברתיים היא לא עניין חשוב בעיני האם? אמנם, נדמה מתיאורים לקוניים פה ושם ששתי הבנות היו אהודות בבית הספר, היו להן חברים וכו'. אבל בכל זאת, החברה הסינית היא חברה מאוד קולקטיביסטית, אז מוזר לי שסינים במדינות מערביות מייחסים כל כך מעט חשיבות להשתלבות בפעילויות פנאי חברתיות כבסיס להתחברות. או שאולי הם תופסים השתלבות בחברה בצורה אחרת (למשל מנקודת מבט של רכישת מקצוע שתורם לכלל)? תשובות לכך כמעט שלא עולות בספר, אך זו בהחלט נקודה להרחבה בנושא. 
לצפיה ב-''
26/03/2016 | 21:36
1
38
די קצת מטריד לקרוא על שיטת חינוך כזו, אכן, כפי שכתבת, מזכיר את מה ששמענו על החינוך הסובייטי, בעיקר על האימונים של הספורטאים למיניהם. מצד שני, גם הצד השני של הסקאלה - חינוך ללא גבולות וללא איזושהי מידה מסוימת של משמעת ואפילו לחץ להצלחה בתחומים מסוימים (אצל היהודים לאורך הדורות היה מתן דגש רב על לימוד תורה) - מן הסתם אינו אידיאלי.
 
באמת תהיתי, כשקראתי את הסקירה, למה דווקא נגינה? היא באמת לא מסבירה את זה?
לצפיה ב-'לא יודעת למה נגינה'
לא יודעת למה נגינה
28/03/2016 | 13:32
31
בהתחלה חשבתי שזה מין חוג לשעות הפנאי, רק כזה שמשקיעים בו קצת יותר - כמו שצ'ואה מציינת בבוז, הורים אמריקאים מרשים לילדיהם להתאמן בנגינה רק חצי שעה ביום, בעוד שהיא הקפידה על שלוש שעות יומיות גם בסופי שבוע וחופשות - אבל ככל שהתקדם הספר נראה שהבנות לא עושות כמעט שום דבר חוץ מזה, וכתוצאה ישירה הן התקבלו לכל מיני רסיטלים בינלאומיים ולימודים יוקרתיים בנגינה. דבר שכנראה היה קורה עם כמעט כל דבר אחר שהיו בוחרות לעשות בשקדנות כזו (יחד עם כישרון מולד בתחום, כנראה). אני בכלל לא נגד לפתח אצל הילדים ערכים כמו חריצות, התמדה ועמידה ביעדים, ומההתרחשויות בסוף אכן ניכר כי הערכים הללו - הרבה יותר מאשר תחום הלימוד הספציפי - הם שתרמו להצלחתן; ובכל זאת, אני לא מבינה למה דווקא מוזיקה מכל הדברים בעולם, ולמה זה הפך להיות מעין סמל עבורה לכך שבנותיה מוצלחות. 
לצפיה ב-'אני זוכרת אותו בעיקר כספר מצחיק מאד'
אני זוכרת אותו בעיקר כספר מצחיק מאד
26/03/2016 | 23:14
1
57
היו קטעים שצחקתי עד דמעות (למשל כשהיא מאמצת כלב ומחליטה לעשות גם אותו כלב גאון כמו הבנות שלה, אבל מה לעשות שקשה להפעיל את המניפולציות שלה על כלב)
יש לה המון מודעות עצמית והומור עצמי. היא לא עושה לעצמה הנחות ומאד אהבתי את זה.
היא מודעת לחלוטין לחסרונות של השיטה שלה ולכך שהיא עשויה להכשל ולא להתאים.
רשימת ה"כללים" שמצוטטת בזעזוע בכל ביקורת על הספר נכתבה למעשה בדיעבד באופן אירוני.
אני לחלוטין לא מזדהה עם השיטה החינוכית שלה ולמעשה נמצאת בקצה השני של הסקאלה, אבל זה לא להפריע לי להנות מאד מהספר.
לצפיה ב-'יש לה מודעות עצמית בהחלט'
יש לה מודעות עצמית בהחלט
28/03/2016 | 13:28
34
אבל זה לא ממש עוזר רוב הזמן, לפחות לא בזמן אמת (הספר נכתב בלשון עבר ואכן בסופו התבצעו כמה שינויים, אבל הם כנראה תולדה של מאבקי הבת - ולאו דווקא שינוי בגישה של האם).
הספר היה משעשע לפרקים, ולא ממש הזדעזעתי ממנו כי היה נדמה שהתנהגותה המוזרה של האם פחות או יותר מקובלת במשפחה הזו, אבל אין ספק שלא התרשמתי מהגישה שהיא ניסתה להציג. פשוט הגעתי למסקנה שהרציונל שלה די שרירותי ולא מספיק משכנע, כי היא בעיקר מחפשת כבוד וצייתנות ולאו דווקא הישגים למען עתיד בנותיה. אחרי שהבנתי את זה נהניתי מהספר פחות ופחות, למרות שהוא לא קשה לקריאה וכאמור סיימתי אותו בתוך שעות. 
לצפיה ב-'Practice doesn't make perfect'
Practice doesn't make perfect
26/03/2016 | 23:38
1
53
אם למישהו אין כישרון מולד, לא יעזור שום דבר, הוא לא יהיה באחוזון של העילוי. כמה ג'ורדן, מסי, פלפס, בולט, אוצ'ימורה, קספרוב, בטהובן, מוצרט, שייקספיר, איינשטיין, מיכלאנג'לו יש בעולם? האמריקאים אוהבים לפמפם את "העבודה הקשה" והרבה פחות את הכישרון המולד (למרות כל הקונספט של האינדיבידואל האמריקאי). כי זה משהו שאפשר למכור לאנשים. אי אפשר למכור כישרון. או שיש או שאין. ברור שצריך לפתח כישרונות מולדים וברור שלעבוד על זה כל יום במשך שעות זה הכרחי (וכמה ילדים מסוגלים בכלל להבין או לרצות את זה? רק בודדים, וזה חלק מכישרון מולד) אבל מכאן ועד לעבודה קשה היא מהות הכל, נו באמת.
 
באופן אירוני, היא מוכרת לאמריקאים בספר הזה את המשמעת הבלתי מתפשרת של הסינים והאמונה העיוורת שאם נחזור על מנטרת ה"עבודה הקשה" דה פקטו טריליארד פעם, כל החלומות שלנו יתממשו.
 
הטענה שלה שמישהו יכול להנות באמת ממשהו רק אם הוא מצטיין בו היא משעשעת. אפשר לשחק עם ילדים כדורגל, תופסת, לנגן סתם מוזיקה מומצאת, לצייר בפנדה והם מאוד יהנו מבלי "להצטיין". וגם בבגרות ההנאה לא קשורה להצטיינות.
לצפיה ב-'אתה צודק לגבי החלום האמריקאי'
אתה צודק לגבי החלום האמריקאי
28/03/2016 | 13:19
37
אצל הסינים זה כנראה יותר עובד, אולי כי הם יותר מוכנים לעבוד קשה (הרבה יותר ממה שהאמריקאים מכנים "קשה", לפחות לטענתה של צ'ואה). אגב, בספר השני שלה היא טוענת שמיעוטים ומהגרים בכל העולם המערבי מתקדמים בחיים יותר מבני קבוצות הרוב, כי הם נכונים יותר לעבוד קשה ולהוכיח את עצמם חרף המכשולים שעומדים בפניהם - והיא מביאה כדוגמה גם את הסינים וגם את היהודים. אני לא בטוחה אם זה נכון, וגם הספר הזה גרר המון ביקורת (בין היתר האשמות בגזענות), אבל יש בזה היגיון מסוים. 
 
לגבי ההנאה, אני דווקא מבינה למה היא מתכוונת. קשה להגיע לרמה גבוהה של הבנה את מה שאתה עושה אם אתה לא מיומן בו מאוד, ואני חושבת שההבנה הזו תורמת לחיבור עמוק יותר בינך לבין הפעילות - בין אם זה כדורגל, ציור או משחק שחמט - כך שתוכל להפיק ממנה הנאה עמוקה בצורה של סיפוק, התעלות, מימוש עצמי. ברור שאפשר להנות ברמה שטחית יותר מכל דבר אחר, אבל זה לעולם לא ישתווה להנאה שתחווה מפעילות שיש לה משמעות אמיתית עבורך. 
לצפיה ב-'הוא זכור לי כמשעשע ומזעזע בו זמנית'
הוא זכור לי כמשעשע ומזעזע בו זמנית
27/03/2016 | 14:09
2
46
בעיקר הזדעזעתי מעצמי כשחשבתי ליישם כמה מההצעות שלה. כאמא לבנים מתבגרים אני חייבת להתוודות שלימודים זה מהם והלאה. נסיונותי עלו בתוהו ואולי נכשלתי במשימה הפעוטה הזו להדביק אותם לכיסא ולו באמת הייתי נוהגת כמוה מצבנו היה שפיר יותר.
 
הילדים של היום, ממה שאני רואה אצל הילדים שלי, עסוקים במחשבים, במשחקים ופחות מעניינים אותם הלימודים וההצלחות בלימודים.
לצפיה ב-'גם הילדים של פעם היו עסוקים במשחקים...'
גם הילדים של פעם היו עסוקים במשחקים...
28/03/2016 | 13:12
1
48
ואולי אפילו יותר מהיום, כי עד לפני כמה עשרות שנים לא היה מקובל בארץ שכולם ימשיכו מעבר לכיתה ח', ואוניברסיטה בכלל הייתה מסלול קריירה למלומדים (ולעשירים) בלבד. שלא לדבר על הסללה לתיכון מקצועי ללא בגרות. אני רואה את זה למשל בספרים מאותה תקופה (כרגע ב"החיים כמשל" של פנסח שדה) או מאחרים שכתבו עליה (למשל מאיר שלו שתיאר את ילדותה של אמו במושב). 
 
בקיצור, אני לא חושבת שהבנים שלך מיוחדים בהקשר הזה אם כבר, לדעתי עיסוק במחשבים יותר מועיל מלשחק כדורגל וללכת מכות בשכונה. בן הזוג שלי למשל למד לתכנת בעצמו בגיל 14 מתוך התעסקות במחשבים בכל ילדותו המוקדמת (אלה היו ראשית ימי המחשבים, והוריו היו עסוקים מכדי להתעמק במה שהוא עושה במקום ללמוד). 
לצפיה ב-''
28/03/2016 | 21:34
28
את נותנת לי תקווה
 
לצפיה ב-'כמה שאלות לגבי הוצאה פרטית של ספר...'
כמה שאלות לגבי הוצאה פרטית של ספר...
25/03/2016 | 05:25
10
72
שלום לכולם!

פרויקט מימון ספר השירה הראשון שלי הצליח וגייסתי את הסכום המלא (10,000 ש"ח), עכשיו נותרו ההכנות האחרונות לקראת הוצאת הספר, והאמת היא שאין לי ממש מושג מה לעשות

כמה שאלות לי אליכם, ברשותכם:

1. א. האם כל בית דפוס מוכן להוציא ספרים לאור?
   ב. איך אני מוצא את בית הדפוס הנכון? האם מדובר בבית הדפוס שיגבה ממני הכי פחות כסף או שיש גם עניין של איכות ואחריות...?
   ג. האם יש מספר מינימאלי של ספרים להוציא (נגיד, לפחות 500)? כי אני חושב לבקש, אם זה יהיה אפשרי, להדפיס לא יותר מ-250 ספרים.
2. לגבי הכריכה - אין לי מושג מה אני רוצה שתהיה הכריכה. למי אני ניגש כדי להתייעץ? לגרפיקאי/ת? לצייר מקצועי? מיהו בעל המקצוע שאמור לספק לי את השירות הזה, וכמה זה אמור לעלות, בערך? האם מקובל לקחת ציור או רישום מן המוכן ולשים אותם על כריכת הספר או שמא לבקש מאותו בעל מקצוע ליצור יצירה במיוחד עבור הספר שלי?



כאמור זה הספר הראשון שלי ואני לא מוציא אותו דרך הוצאת ספרים, אז כל עזרה והדרכה תהיינה מבורכות...

תודה רבה!
עמית.


לצפיה ב-'זה נושא לא פשוט בכלל'
זה נושא לא פשוט בכלל
27/03/2016 | 14:33
1
46
וכדאי לעשות מחקר שוק ולקבל תמונת מצב שכן גם המושגים של עולם ההדפסות הם מושגים מקצועיים שצריך להיות מצויי בהם לדוגמא מה המשמעות של גליון, חצי גליון, רבע גליון.
 
ישנו העתק שמש. ישנן עבודות צילום והכנה וישנן עבודות הדפסה. וכל אלה יכולים להיות בשחור לבן או בצבע. קיימת כריכה הדבקת פוני, וקיימת כריכה הדבקת פוני אלבום. בנוסף ישנן עבודות עיצוב ועימוד וישנן עבודות גרפיקה.
 
ישנו גודל שונה של נייר וגם משקל שונה לכל נייר אתה חייב לדעת בדיוק מה אתה רוצה ואיך זה יראה בסוף על הנייר.
 
צריך לדעת שככלל ככל שמספר ההעתקים שתרצה רבים יותר העלויות לעותק יהיו נמוכות יותר, אבל אם תקבע מעל כמות מסויימת אתה עשוי להתקע עם מלאי. לכן כדאי לקבוע מחיר על 200 הראשונים, ואז לעלות בכמויות של 200 אלא אם זו הצלחה מסחררת וכבר בסיבוב השני תרצה 500 העתקים (הלוואי).
 
תכין טבלת השוואה לכל רכיב ביחידות מינימום ואז ל- 200 היחידות הבאות. עבודות עריכה וגרפיקה נמדדות בשעות.
 
תוודא שההצעה שאתה מקבל כוללת מע"מ ושהמחיר סופי מחולט וכלל את כל התוספות.
 
לצפיה ב-'מידע חשוב בהחלט! תודה רבה לך.'
מידע חשוב בהחלט! תודה רבה לך.
27/03/2016 | 22:49
19
אגב, מה לגבי שאר השאלות שלי? את/ה פחות מבינ/ה בזה?
 
 
שוב תודה!
לצפיה ב-'מציע לך להוציא בהוצאת פרדס:זו הוצאת ספרים מכובדת, עם הפצה ו'
מציע לך להוציא בהוצאת פרדס:זו הוצאת ספרים מכובדת, עם הפצה ו
27/03/2016 | 14:38
6
34
מחיר סביר, הם מתקנים, מגיהים, מעצבים, ועורכים ומה שנקרא-מכבדים את מה שכתבת:הרבה הוצאות 'פרטיות'(כולם פרטיות) יכולים להוציא -השאלה היא הפצה וחלק ממה שציינתי למעלה 
לצפיה ב-'אבל אני לא מוציא דרך הוצאה, כאמור...'
אבל אני לא מוציא דרך הוצאה, כאמור...
27/03/2016 | 22:47
5
10
לצפיה ב-'אתה לא חייב אבל הם יכולים להוציא את הספר שלך ללא '
אתה לא חייב אבל הם יכולים להוציא את הספר שלך ללא
28/03/2016 | 18:25
4
27
סימון הוצאה-הרי מישהו מקצועי חייב לעשות את העבודה!אם לא תתן אותה למקצועיים ולא להפצה-אז מה בדיוק אתה חושב לעשות?
לצפיה ב-'לכל אלה שמוציאים ספרים בהוצאות 'בתשלום''
לכל אלה שמוציאים ספרים בהוצאות 'בתשלום'
29/03/2016 | 15:51
37
אין פוסט זה פרסומי או מעיד על פרסום עתידי וכ'ו אלא חומר למחשבה בלבד:
לכותבי השירה/ספרות שמוציאים ספרים בהוצאות ספרים שמבטיחות לכם שכל הזכויות והרווחים שלכם:
תחשבו פעמיים:
להוציא ספר -גם אתם יכולים!לבד!! בדיוק כמו ההוצאות המוזכרות ההוצאות המבטיחות בסך הכל מדפיסות לכם את הספר עם גרפיקאים ומגיהים שלא בטוח שהם מקצועיים!אני רואה בשוק הספרים כמויות 'הוצאות ספרים' בכמויות פנטסטיות וזה רק הולך וגודל היות והם 'גילו' את מכרות הכסף והמכרות האלה הם אתם הכותבים!!במילא הוצאות אלה לוקחות את עמלת הרווחים שלהם מראש לכן הם 'נדיבים' לעומת הוצאות אחרות ונותנות לכם את 'הרווח' כי הם יודעים להעריך יפה מאוד מה הסיכוי של הספר שלכם בשוק בהפצה עצמית:חנויות רשת וספריות לא יקבלו את הספר שלכם ככה סתם-נכון?צריך מפיץ מוכר עם הנהלת חשבונות מסודרת!אז תחשבו פעמיים ושלוש!אגב, עם כמה ספרים אתם תקועים בבית?כמה חילקתם לחברים ולחברים של החברים?
לצפיה ב-'המממ...'
המממ...
30/03/2016 | 06:36
2
21
מה זה אומר "סימון הוצאה"?
 
מישהו מקצועי חייב לעשות איזו עבודה?
 
 
כלומר, אני עורך בעצמי, את הניקוד עושה בשבילי מישהי שאני מכיר, אני אצור קשר עם צייר כלשהו שיצייר לי את הכריכה, שייעצב אותה, ועם בתי דפוס כדי שידפיסו את הספר.
 
יש משהו שאני לא חושב עליו?
לצפיה ב-'המממ...הדרישה להפקת ספר היא:'
המממ...הדרישה להפקת ספר היא:
30/03/2016 | 12:35
1
25
עריכה, הגהה, עימוד, גרפיקה, הדפסה-הפצה:פחות או יותר לפי סדר זה:
נגיד שיש לך ספר שירה ואתה רוצה שיהיה בחנויות:האם זה מבטיח שיקנו את הספר רק בגלל שהוא בחנות?כמעט בטוח שלא. במקרה של ספרי פרוזה זה קצת אחר:יש ביקוש:אם אתה יכול למצוא לבד את אנשי המקצוע להפקת הספר-אין לך שום צורך 'בהוצאות' הספרים שמבטיחות לך את כל הרווח וכולי:הם עושות אותו דבר!!ואתה מוסר את הספר לאותו מפיץ ובאותם תנאים של הוצאות הספרים-במקרה זה בית עלים למשל:אז מה יתן לך סימון הוצאה?אבל אם זה שירה-תוציא לבד!תן יחסי ציבור ברשת וזהו:שכח מהחנויות:בזבוז זמן, ימכרו אולי  במקרה טוב קצת יותר מעשרה ספרים-ואני בספק. מכרתי ספרי ארבעה משוררים מסוימים וכמעט כולם נמכרו בשל חשיפה ברשת וללא תמורה:כלומר, לא לקחנו את הכסף לכיס אלא כמחווה הפנינו את הלקוחות ישירות לכותב או שהם ויתרו על כמות מסוימת כי לא רצו להיתקע עם הספר מה שברוב המקרים קורה לכותבים שירה. 
 
לצפיה ב-'קטע קטן בנושא מתוך:זכרונותיו של גנב ספרים'
קטע קטן בנושא מתוך:זכרונותיו של גנב ספרים
30/03/2016 | 12:43
21
"יצא לי לערוך היכרות כפויה עם סופרים שהוצאות הספרים המוכרות לא הסכימו להוציא לאור את ספריהם. ספריהם פורסמו בהוצאות שיוציאו כל דבר תמורת תשלום הגון, החל מהוצאת “אל“ף” ועד ל“עקד”. הם הביאו את ספריהם אלינו כדי שנפיץ אותם. הם היו חסרי שמחה, חשדניים ומסרבים להאמין שחנויות לא הסכימו לקבל את ספריהם. הם התלוננו שאנחנו מרמים אותם בנתוני המכירות. אחר כך נראה אותם בדוכנים מחוץ למעגל הוצאות הספרים ב‘שבוע הבלוף העברי’, כפי שלוצקי מכנה את היריד, כשפניהם נפולים וכל גאוותם היא שמעליהם תלוי שלט ענק: “סופרים עצמאיים”, כאילו שיש לזה מובן כלשהו..."
לצפיה ב-'תשובות'
תשובות
09/05/2016 | 14:16
1
כשמדובר בדפוס דיגיטלי, מכונות הדפוס שלו מאפשרות הדפסה של כמות כלשהי של עותקים, אפילו של עותק אחד. מה שמומלץ לעשות, זה פשוט לקחת רשימה של בתי דפוס הקרובים למקום המגורים שלך ולבקש מהם הצעות מחיר, תוך התבססות על הפרמטרים הבאים:
 
- גודל העמוד (נניח, A5)
- מספר העמודים
- כריכה רכה או קשה
 
ממליץ להתחיל מ-http://www.abcprint.co.il/, הם די זולים.
 
לגבי הכריכה, הפתרון הפשוט ביותר זה להיכנס לאתר אמאזון, למצוא את הכריכה שאתה הכי אוהב, ואז לבקש מהגרפיקאי ליצור משהו דומה.
 
אגב, באתר www.lulu.com ניתן להפדיס ספרים בצורה קלה ופשוטה - שולחים קובץ PDF, שולחים כריכה, משלמים ב-PayPal ותוך שבועיים מקבלים את מספר העותקים הנדרש, עם שליח עד הבית. ככה הדפסתי ספר שכתבה בתי בת ה-4
לצפיה ב-'סיפור מגילת אסתר ודאוס אקס מכינה בספרות'
סיפור מגילת אסתר ודאוס אקס מכינה בספרות
24/03/2016 | 12:57
9
82
בפורים אנחנו קוראים (פעמיים) את מגילת אסתר, המספרת את סיפור הצלתם המופלא של יהודי האימפריה הפרסית ממזימת השמד של המן הרשע. במגילה לא נזכר שם האל ואפילו לא נכתב במפורש כי היהודים מתפללים אליו, אבל חז"ל פירשו כי למרות שאינו מוזכר במגילה - האל מסתתר בה ("אסתר אסתיר פניי" - מגילת אסתר), ובכל מקום בו מופיע רק "המלך" ולא "המלך אחשוורוש" - זהו רמז למלך-מלכי-המלכים.
המפנה בסיפור, שמתואר גם בדיאגרמה המצורפת, מתרחש בנקודה בה המלך אחשוורוש חווה נדודי שינה ומבקש לשמוע את דברי הימים בהם נרשמה הטובה שעשה לו מרדכי היהודי בחשיפת הקנוניה נגדו - לכאורה מקרה ממוזל, אבל לפי התפיסה היהודית זוהי פעולתו של האל מאחורי הקלעים.
 
האל המסתתר מאחורי המגילה הביא אותי לחשוב על "אל" אחר, שדווקא אינו מסתתר - "דאוס אקס מכינה", האל מתוך המכונה.
 
המונחון לספרות של ריבלין מגדיר "דאוס אקס מכינה":
"מושג בדרמה היוונית. "המכונה" היתה מצג בימתי דמוי מנוף, שברגע מסוים היה מוריד על הבמה את דמות-האל כדי להתיר את סבך העלילה באופן מפתיע. בהשאלה ובנעימת לגלולג משתמשים במונח זה כשמישהו מציע פתרון לא-צפוי ולא סביר."
 
ויקיפדיה כותבת:
מונח זה משמש לתיאור מצב בסיפור או דרמה, בו הכותב מכניס לעלילה גורם נוסף, שאינו נובע מהשרשרת הסיבתית העלילתית, על מנת לפתור בעיות עלילתיות. לדוגמה: באגדת העם "כיפה אדומה", מופיע בסוף הסיפור צייד, שמציל את הדמויות, אף על פי שהופעתו אינה נובעת סיבתית מתוך שרשרת האירועים הקודמים.
 
אני מניחה שנתקלתם לא אחת בדאוס אקס מכינה בספרים, אתם מוזמנים להיזכר בהם
על פניו דאוס אקס מכינה נראה כמנגנון ספרותי "בלתי מקצועי", אבל האם נתקלתם במקום בו הוא דווקא נראה לכם מתאים?
לצפיה ב-'ממש מעניין מה שכתבת. נראה שבמקרה'
ממש מעניין מה שכתבת. נראה שבמקרה
24/03/2016 | 17:24
44
של מגילת אסתר מדובר במקרה הפוך לדאוס אקס מכינה, סיפור שמסתדר בפני עצמו ללא נוכחות אלוהית, שחז"ל ניסו "לכפות" עליו נוכחות אלוהית בפרשנויות מפותלות כדי להצדיק את הכללתו בתנ"ך.
אני חושבת על שתי דוגמאות, אחת שמסתדרת טוב ואחת שבכלל לא, ומאחר ומדובר בארועים שמתרחשים בסוף הספר, בשני המקרים יהיה מדובר בספוילרים.
 
ל"בית האצילים" של ג'יימס קלאוול
 
העלילה המאד מורכבת הולכת ומסתבכת ונראה שאין סיכוי שיהיה לה איזשהו פתרון סביר, עד שמפולת קרקע טורפת את הקלפים ומכריעה לפחות חלק מהדילמות שיש בעלילה. זה מקרה שבו הארוע הזה נראה מתאים לספר ולא "תקוע".
 
 
ל"שומרת אחותי" של ג'ודי פיקו
 
 
תאונת הדרכים בסוף הספר שהורגת את הדמות הראשית ומאפשרת לאחותה לקבל תרומת כליה ולהציל את חייה נראתה ממש תקועה ולא במקום, מין דרך לצאת מהדילמות המוסריות הקשות שבספר בלי להתמודד איתן באמת. במקרה הזה לא אהבתי (למרות שמאד נהנתי מהספר עד הסוף שלו).
לצפיה ב-'בספרו של יהודה באואר'
בספרו של יהודה באואר
24/03/2016 | 18:47
4
46
שטרם סיימתי אותו, הוא מקדיש מילה או שתיים או פסקה למגילת אסתר. לטענתו המגילה לא נכתבה על יהדות פרס שכן היה ידוע כי יהודי פרס לא סבלו מרדיפות או התעמרויות של השליט. מלכות פרס תמכה ביהודים ואפשרה להם לבנות מחדש את בית המקדש כנראה. זו היתה כנראה ביקורת כנגד השליט היווני.
 
 
לצפיה ב-'על מגילת אסתר'
על מגילת אסתר
24/03/2016 | 23:35
38
נכתבו כבר בתקופות הקדומות גרסאות שונות. אותן ועליהן אפשר לקרוא למשל בספרים החיצוניים (מהדורת אברהם כהנא, כרך ראשון עמ' תקל"ט עד תקנ"ג) ובמבוא שם מוזכרות האפשרויות השונות למקורה של המגילה וגרסאותיה. אחת מהן היא זאת שהזכרת מספרו של באואר.
רבים מזכירים את אסתר ומרדכי והקרבה של שמותיהם לאישתר ומרדוך, האלה והאל החשובים במיתולוגיה המסופוטמית-בבלית-פרסית.
 
לעניין "האל מן המכונה": על המושג ומימושו הטכני במחזאות היוונית אפשר לקרוא במבואות שכתבה דבורה גילולה למחזות יווניים בתרגומה (ובתרגום זיוה כספי, בהוצאת מאגנס). הדאוס אקס מכינה מופיע בכל המיתולוגיות, וזה כולל כמובן גם את המיתולוגיה היהודית. כידוע, האלוהים התנ"כי לא חדל מלהתערב בגורלו של עמישראל, ואם הוא נעדר מן הטקסט, הרי יוצרים "פרשנות" וכופים עליו להיכנס לעלילה, כמו במגילת אסתר. 
לצפיה ב-'שמעתי ברדיו ראיון עם תמר עילם גינדין'
שמעתי ברדיו ראיון עם תמר עילם גינדין
25/03/2016 | 18:23
2
34
לצערי רק חלק ממנו, אבל הנושא היה מגילת אסתר בראיה הפרסית, ולטענתה של עילם גינדין - אכן יש גרסה פרסית שמדגישה את ה"טבח" שביצעו היהודים, והיא קשרה באופן כלשהו (כאמור, שמעתי רק חלק מהראיון) את ה"סיזדה בדר", יום בו יוצאים כל האיראנים אל מחוץ לבית כדי "לברוח" ממזל רע בבית (ומנצלים את היום לפיקניקים ברחבי הארץ) לאותו "טבח" שבו ברחו מפני היהודים.
לצפיה ב-'היא כתבה ספר על המגילה שנראה מרתק'
היא כתבה ספר על המגילה שנראה מרתק
25/03/2016 | 20:49
1
29
מקווה להגיע לקרוא אותו יום אחד
לצפיה ב-'בשבת הזו "מקור ראשון" הקדיש מספר כתבות לאיראן'
בשבת הזו "מקור ראשון" הקדיש מספר כתבות לאיראן
26/03/2016 | 21:53
21
ובין היתר היה כמובן ראיון עם ד"ר עילם גינדין גם לגבי הספר שלה, שאכן נראה מאוד מעניין. אני זוכרת משם פרט מעניין לגבי מדוע ושתי סירבה לבוא לפני המלך אחשוורוש: לפי היסטוריון יווני שתיעד את מנהגי חצר המלוכה הפרסית, ה"נשים החוקיות" נהגו לאכול במשתאות יחד עם הגברים, אבל כאשר הגברים רצו לשתות ולהתהולל - הנשים היו נשלחות בחזרה לחדריהן, ובמקומן הביאו את הפילגשים. לפי סיפור המגילה, כאשר המלך אחשוורוש ציווה להביא את ושתי, זה היה כבר בשלב בו הגברים היו שתויים, וזה לא היה לכבודה של "אישה ראשית" להיות במעמד כזה.
 
[ושמעתי עוד הסבר, לפיו השליחים שנשלחו להביא את ושתי לא היו במעמד מספיק גבוה מבחינתה, ולכן סירבה לבוא. והיה עוד הסבר שהתבסס גם על המדרש וגם על הטקסט עצמו: אחשוורוש לא היה למעשה בן לשושלת מלכותית, ואילו ושתי היתה בת מלך. בהגדה נכתב שאחשוורוש ציווה "לְהָבִיא אֶת-וַשְׁתִּי הַמַּלְכָּה" - מדגיש קודם את שמה, ואח"כ את תוארה. כשושתי מסרבת, נאמר: "וַתְּמָאֵן הַמַּלְכָּה וַשְׁתִּי" - היא מדגישה שהיא בעצם בת המלוכה האמיתית מביניהם, והוא פשוט-עם שעלה לגדולה]
לצפיה ב-'לילה טוב. הודעה יפה ומעניינת :).'
לילה טוב. הודעה יפה ומעניינת :).
25/03/2016 | 04:26
30
 
כבר המון זמן שלא קראתי ספר. אז מדבר בכללית.
 
גם לדעתי פתרון שמגיע משום מקום ופותר את כל סבך העלילה - זה סופר שפתח ופתח ופתח - ואין לו כבר מושג איך לסגור.
 
המצחיק הוא שבעבר כתבתי איפה שהו על בדרת הטלביזיה - Fringe, שעשתה בדיוק את זה - אבל זה היה דבר חיובי ביותר! בכל פעם שהגיעו למבוי סתום - פשוט חתכו, ועברו לקו עלילה חדש. ובצורה גלויה - כאילו אמרו לצופים - "שמעו, אנחנו פה מפליגים בדמיון בכיף. עד כאן הגענו בשלום. אז למה להפסיק להנות בלנסות למצוא הגיון ולסגור את כל הנ"ל... בואו נתחיל קו עלילה חדש - ופרוע". וזאת ביחס לתוכניות שניסו בכח לספק פתרונות צולעים.
 
 
מה שכן אני אהבתי בספרים מסויימים. שיש בילט-אפ רציני... סבך לא נרמאלי - ואז גורם מתערב חיצוני קטן אחד (או מספר קטנים) יוצרים מעין אפקט של דומינו - והופכים את הדינמיקה שהגיע לאיזה שיא סטאטי - למערבולת כאוטית :).
 
זכורה לי בעיקר בסגנון הזה - רובין הוב. שבמשך איזה 600 עמודים רק פותחת ופותחת, בשלב מסויים גם הכל מתחיל להתחבר עם הכל... ומגיעים לאיזה - רגע סטאטי - ואז משהו אחד זז - והכל מתחיל להסתחרר ולהתפרק :).
 
 
טוב, עד כאן אני מגיע.
צריך לחזור לקרוא שוב :).
 
פורים שמח ארנה וכולם.
 
לצפיה ב-'גם בספר יהודית האל אינו מוזכר'
גם בספר יהודית האל אינו מוזכר
25/03/2016 | 12:31
1
46
 
על ספר יהודית כתב ויואלדי את האוראטוריה יהודית המנצחת להאזנה כאן
לצפיה ב-'האל מוזכר פעמים רבות בספר יהודית'
האל מוזכר פעמים רבות בספר יהודית
25/03/2016 | 22:03
38
למשל בפרק ד' פסוק 13: ויִשמַע יְיָ את קוֹלם וירא את לחצם וַיָּצָם העם ימים רבים בכל יהודה וּבִירושלים לפני מִקדש יְיָ אדון הכּל
 
בתפוז לא שומרים תמונות, ולכן התמונה של קרווג'יו נעדרת מהחידה שחדתי פעם אודות יהודית בפורום אחר:
לצפיה ב-'ארז ביטון חתן פרס ישראל להתקרנפות'
ארז ביטון חתן פרס ישראל להתקרנפות
24/03/2016 | 12:30
1
68
התעוב שלי כלפי ביטון נובע מהשימוש בשואה לניגוח הפלסטינים
 
לצפיה ב-''
01/04/2016 | 11:32
13
אחד שעשה הון פוליטי לא רק מהשתוליאכלולי אלא גם מהנכות שלו
לצפיה ב-'מה קוראים בשבת'
מה קוראים בשבת
24/03/2016 | 12:23
18
45
אתם מוזמנים לשתף מה קראתם השבוע ומה אתם מתכננים לקרוא בשבת.
 
פורים שמח ושבת שלום
לצפיה ב-'השבוע לא ממש קראתי '
השבוע לא ממש קראתי
24/03/2016 | 12:39
77
שבוע כזה נאחסי שלא היו לי אנרגיות.
ניסיתי לקרוא את "לאכול, להתפלל, לאהוב" באנגלית אבל לא התחברתי... החלטתי כרגע להפסיק.
 
קיבלתי את הספר של "שומרת אחותי" כך שאולי אחזור לקרוא בו שוב וגם רוצה לקרוא שוב את הספר של מאירה ברנע- "כמה רחוק את מוכנה ללכת" כי זו שאלה שאני עוסקת בה המון בימים אלו בדיוק בנושא הספר...
לצפיה ב-'היה שבוע מגוון'
היה שבוע מגוון
24/03/2016 | 12:51
9
89
בתחילת השבוע התאכזבתי מ"מעבר מנדלבאום" מאת דליה כהן-קנוהל, עם גיבורה לא מפוענחת ויותר מדי פרטים שמטביעים את העלילה.
 
אחריו קראתי את "משפט דיבה" מאת ליאון יוריס. הספר מבוסס על תביעת דיבה שהגיש נגד יוריס רופא, שהוזכר בספר קודם שלו כמי שביצע אלפי ניתוחים רשלניים ובלתי נחוצים באסירי מחנה ריכוז. הרופא זכה בתביעה, משום שהיה מדובר במאות מקרים ולא באלפים, אבל יוריס נדרש לשלם פיצויים בגובה חצי פני בלבד...
 
הבא בתור היה "האיש שרצה לדעת הכל" מאת דרור משעני, ספר מתח מקומי טוב, שבמרכזו אברהם אברהם, החוקר המוכר מספריו הקודמים.
 
כעת אני לקראת סיום "העולם שאחרי יום ההולדת" מאת ליונל שרייבר. בתחילה חשבתי שהוא ארוך מדי ופרטני מדי, אבל כעת קשה לי לעזוב אותו. בפרק הראשון אירינה כמעט מתפתה לנשק את ראמזי, ובכך לבגוד בבן זוגה. בפרקים שאחר-כך מתוארות שתי עלילות מקבילות: באחת היא אכן נישקה אותו, ובשניה לא. כתוב היטב.
 
חג שמח ושבת שלום 
לצפיה ב-'נשמע מעניין, מזכיר את "דלתות מסתובבות"'
נשמע מעניין, מזכיר את "דלתות מסתובבות"
24/03/2016 | 17:28
8
51
סרט מאד אהוב עלי. אשמח לקרוא את דעתך בסיום הקריאה. אני זוכרת שהיו לי רגשות מעורבים לגבי ספרה "חייבים לדבר על קווין".
לצפיה ב-'לא אהבתי את "חייבים לדבר על קווין"'
לא אהבתי את "חייבים לדבר על קווין"
24/03/2016 | 18:53
7
59
המספרת היתה בפשטות אמא גרועה.
 
סיימתי כעת את "העולם שאחרי יום ההולדת". תהיתי איך ייראה הסיום, כשהספר לכל אורכו מפוצל לשתי עלילות. יופי של סיום שמתאים לשתיהן. 
לצפיה ב-'למה חשבת שהיא אמא גרועה?'
למה חשבת שהיא אמא גרועה?
25/03/2016 | 18:08
6
34
אני לא התרשמתי כך. או, לכל הפחות, שכישורי ההורות שלה הצטרפו לפתולוגיה המולדת של הבן.
לצפיה ב-'לא השתכנעתי שהיתה שם פתולוגיה מולדת'
לא השתכנעתי שהיתה שם פתולוגיה מולדת
25/03/2016 | 20:02
5
33
מהרגע הראשון שהיא ראתה את התינוק, היא החליטה שהוא שונא אותה. מכאן ואילך היא התיחסה אליו בהתאם, ולא היה לו סיכוי. זאת אמהות גרועה. גם החינוך הקלוקל של צמד ההורים, שלא הצליחו לקבל החלטות משותפות במה שקשור לילד, לא עזר.
 
לצפיה ב-'אני לא חושבת שאפשר לקבוע שהיא סתם החליטה לשנוא אותו.'
אני לא חושבת שאפשר לקבוע שהיא סתם החליטה לשנוא אותו.
25/03/2016 | 23:52
4
36
בהחלט ייתכן שמשהו היה טבוע בתינוק, רוע הוא תכונה כמו כל תכונה אחרת. אני מסכימה שתפקוד המשפחה לא היה תקין, אבל באותם תנאים לא כולם היו יוצאים כמו קווין. אני מכירה אנשים שבאו מבתים הרוסים והם אנשים נפלאים, ולהפך. אי אפשר להאשים הורים בכל מה שיוצא מהילדים שלהם.
ובנוסף, ייתכן שזה היה סוג של דיכאון אחרי לידה. לדעתי אולי היה שילוב של שניהם. אבל לדעתי האחריות אינה חד צדדית.
לצפיה ב-'במקרה הזה אי אפשר לדעת'
במקרה הזה אי אפשר לדעת
26/03/2016 | 09:47
3
24
אם קווין היה רע ללא תקנה מלידה. אמו לא רצתה אותו מלכתחילה, כשנולד העלילה עליו - תינוק בן יומו - שהוא שונא אותה, ובהמשך התיחסה אליו בפחד ובריחוק. דכאון שלאחר לידה (אם זה מה שהיה שם, הוא לא היה פתולוגי ברמה שגורמת לאם לזרוק את תינוקה מהחלון) הוא קושי שמתמודדים אתו, וכשהוא חולף משקיעים מאמצים בתיקון ובמזעור נזקים, כי זה מה שאם אמורה לעשות, וזה מה שהאם הזאת לא עשתה. יכול להיות שאחרי כל המאמצים הוא עדיין היה מופרע, אבל במקרה הזה לא נעשה שום מאמץ.
לצפיה ב-'כבר הרבה זמן מאז שקראתי את הספר ואני לא זוכרת פרטים,'
כבר הרבה זמן מאז שקראתי את הספר ואני לא זוכרת פרטים,
03/04/2016 | 19:48
2
10
אבל למיטב זיכרוני היא כן ניסתה להכריח את עצמה לאהוב אותו וטיפלה בו. אני מסכימה שכנראה יכלה לעשות יותר, ללכת לטיפול וכד', אך אני לא בטוחה שהאינסטינקט שלה באשר לקווין היה מוטעה מלכתחילה. אני בהחלט יכולה לתאר לעצמי שהיא חשה בו איזה רוע פנימי שמלתחילה הקשה עליה להתחבר אליו והרתיע אותה. אני לא מצדיקה אותה ולא מסירה ממנה את האחריות, אני רק אומרת שהסיפור מורכב יותר. אני חושבת שתכונות מולדות זה לא משהו שאפשר לזלזל בו ושההשפעה שלהן היא גדולה לפחות כמו השפעת הסביבה והחינוך ואולי אף יותר. אני, למשל, מהיום הראשון ראיתי אצל הילדים שלי עד כמה כבר בשעות הראשונות לחייו תינוק בן יומו יכול להיות שונה מאופיו מתינוק אחר, עד כמה באותה משפחה, יחס ותנאים יכולים לתת ילדים שונים לגמרי זה מזה ועד כמה זה לא בשליטתנו. (ואם היה ספק, אני כמובן לא משווה בין ילדיי לבין מישהו כמו קווין, חלילה, אלא רק מנסה להדגיש שתינוק לא נולד טאבולה רסה ושיש דבר כזה תכונות מולדות ושהן תופסות חלק מאוד מהותי מאישיות האדם.)
לצפיה ב-'גם אני קראתי מזמן ואני לא זוכרת את הפרטים'
גם אני קראתי מזמן ואני לא זוכרת את הפרטים
03/04/2016 | 20:31
1
8
אבל ממה שאני זוכרת זה גם היה הרושם שלי. היה איזה רוע מולד וממש לא משנה מה היו עושים איתו עד כדי כך שהסיפור כבר נראה לי לא מציאותי, כאילו מדובר באיזה חייזר (אני לגמרי מסכימה שיש תכונות אופי מולדות ולא הכל סביבה אבל בספר זה נראה קיצוני מדי מכדי להיות מציאותי). מה שלא אהבתי שהיא ניסתה להכליל כאילו בכל המקרים זה ככה ואין טעם בכלל להתאמץ ולהשפיע, היא אפילו לעגה לגישות ולהורים שעושים מאמץ כדי להבין למה דברים קורים ואיך אפשר למנוע, שזה בסדר אם רואים את זה כספר דמיוני שמתאר מקרה שלא יכול להתרחש במציאות, אבל לא אם מנסים להשליך ממנו למה שקורה באמת. אבל שוב, קראתי מאד מזמן ואולי אני כבר לא זוכרת טוב.
לצפיה ב-'אני בהחלט חושבת שמדובר במקרה חריג בקיצוניותו,'
אני בהחלט חושבת שמדובר במקרה חריג בקיצוניותו,
03/04/2016 | 20:45
7
אך לא בטוחה שלגמרי לא מציאותי. יש בקרבנו מפלצות אדם, ולא תמיד יש לנו מידע על איך הם היו כתינוקות או ילדים. גם אם התיאור סמלי, אני חושבת שהוא מעביר את הבעייתיות של טבע האדם היטב. שוב, לדעתי הספר מורכב ולא מנסה להראות תמונה שבה רק קווין אשם ואמו היא טלית שכולה תכלת, אבל יש בו רמז שלא בטוח שגם לו הייתה אם השנה או המאה זה היה משנה הרבה. וברמה הזו לדעתי הספר מציאותי. מה גם שהוא משקף היטב את המקרים, שידוע שקורים מדי פעם, של חוסר כימיה בין האם לילד, לאו דווקא מסיבה שהייתה במקרה הזה או מסיבה כלשהי שבכלל ניתנת לבידוד ולרציונליזציה.
לצפיה ב-'סיימתי את "כולנו יוצאים מגדרנו" וכבר כתבתי'
סיימתי את "כולנו יוצאים מגדרנו" וכבר כתבתי
24/03/2016 | 17:32
2
57
בשרשור של שבוע שעבר מה חשבתי עליו (מאכזב, בקצרה).
עכשיו אני עם "חובות אבודים" בעקבות ההמלצה של סיוון. לא בדיוק מה שחשבתי שיהיה, אבל מעניין. התאור דיבר על ישראלים בחו"ל ומשבר הנדל"ן והבנקאות וחשבתי שזה משהו שיהיה קל להתחבר אליו אבל מסתבר ששוב מדובר בדמות ראשית מופרעת במקצת (או לא במקצת) שמתארת פרשיית אהבה עם מלצר הזוי ששוכח מי היא בין פגישה לפגישה... בכל זאת כתוב משעשע ומושך להמשיך לקרוא.
לצפיה ב-'מאוד אהבתי את חובות אבודים'
מאוד אהבתי את חובות אבודים
24/03/2016 | 18:26
1
35
הוא לא מתלקק והוא לא מתחנף לקרואים
בהמשך הדמות שלה הופכת להיות שפויה יותר
לצפיה ב-'אז יש למה לצפות '
אז יש למה לצפות
24/03/2016 | 20:19
26
אני נהנית ממנו גם ככה, הוא פשוט מאד שונה ממה שחשבתי שיהיה.
אני מאד אוהבת איך שהיא לא עושה לעצמה שום הנחות. כשלמישהו יש טענות כלפיה, קודם כל היא מודה שהוא צודק - אבל רק לעצמה (ולקורא), ומיד ממשיכה להתווכח איתו.
לצפיה ב-'השבוע'
השבוע
24/03/2016 | 18:37
1
59
סיימתי את A World Undone: The Story of the Great War, 1914 to 1918 עוד יצירת מופת מאת מאייר. מאייר כותב ספרים היסטוריים להמונים בהם הוא משקיע בתחקיר מאלף על הרקע, הסביבה הסציופוליטית, הכלכלה והיחסים הפוליטיים. מדובר בספר לא קצר בגירסת קינדל 608 עמודים מרובדים בפרטים רבים ומרתקים הן על הרקע והן על המלחמה.
 
יתר הספרים שקראתי היו קלילונים שיאפשרו לי להתרכז בספר המרכזי.
 
Spying in High Heels, מעצבת נעלים אופנתית, מאדי ספרינגר, שנתקלת בפרשיית רצח אותה היא מסייעת לפתור. דמות הבלונדינית הפשאניסטית הנעלולית משעשעת ועכשיו אני קוראת את הספר השני בסידרה.
 
The Last Anniversary מאת ליאן מוריארטי הסופרת האוסטרלית שיש לה מעריצות רבות ברחבי העולם אחת אפילו כתבה שהיא מקנאת במי שנותרו לו ספרים שלה לקרוא. והאמת שהספר חביב וקריא אבל לקנא זו כבר אמירה מופרזת...
 
התחלתי את בית בודנבורק, הוא בעותק קשיח והוא עב כרס אבל הוא קולח ומתאים לי ל World Undone המתאר את שקיעת האימפריה האוסטרו-הונגרית עד היעלמותה לאחר מלחמת העולם ה 1.
 
לצפיה ב-'מאד מאד (מאד!) אהבתי את What Alice Forgot '
מאד מאד (מאד!) אהבתי את What Alice Forgot
24/03/2016 | 20:21
38
של ליאן מוריארטי. קראתי אותו פעמיים ברצף (קורה מעט מאד, בטח בספרים באנגלית).
אחר כך קראתי את סודו של הבעל שלה והתאכזבתי קשות, אז אני כבר לא מנסה ספרים אחרים, כנראה שמבחינתי היתה לה הצלחה חד פעמית וזהו.
לצפיה ב-'סיימתי את "הכל משתלם באמריקה"'
סיימתי את "הכל משתלם באמריקה"
25/03/2016 | 13:18
28
באמת יצא משתלם
 
בסוף השבוע אני קורא את "משפחה ותאונות אחרות" / שארי גולדהייגן.
לצפיה ב-'אני עם "המשוואה של דנטה"'
אני עם "המשוואה של דנטה"
25/03/2016 | 18:10
31
אני כבר רואה את עצמי מחפשת לנטפק שם כל תיאור של יהודים
לצפיה ב-'אהרן מגד נפטר'
אהרן מגד נפטר
23/03/2016 | 10:17
2
65
אהרן מגד הוא מהסופרים הישראלים האהובים עלי במיוחד. הוא התחבב עלי בזכות דמויותיו הצנועות, בזכות שפתו הנאה, ובזכות המגוון של ספריו, מיצירות חרישיות כמו "עד הערב" (הראשון שקראתי ובזכותו המשכתי לקרוא מספריו) ועד סאטירות עוקצניות כמו "הגמל המעופף ודבשת הזהב".
 
הבוקר הלך לעולמו. יהיה זכרו ברוך.
לצפיה ב-''
24/03/2016 | 12:26
26
 
יליד פולין. עלה ארצה עם הוריו ב-1926. "בן חמש וחצי הייתי כשהגעתי עם הוריי לחוף יפו" - כך מתחיל אהרן מגד לספר את קורותיו בגוף ראשון - "אבי, איש צנוע ושקט, שהיה מורה בגימנסיה עברית בעיר הולדתי וולוצלאבק בפולין, היה בבואנו ארצה למורה הראשון במושבה הקטנה רעננה, שבה התיישבנו. כאב וכמורה הוא הנחיל לי את אהבת הספר, את כיבוד התרבות היהודית, העתיקה והחדשה, ואידיאלים של צדק חברתי. ישבתי על הרצפה, לרגלי הכוננית שלו, וקראתי את הסיפורים של שלום עליכם, את השירים של ביאליק וטשרניחובסקי, את "כה אמר סרטוסטרא" בתרגומו הנפלא של פרישמן. בבואנו לרעננה היו בה כשלושים-ארבעים משפחות, שחיו בבתים קטנים ובצריפים לאורך רחוב אחד של חול. גדלתי בתוך הטבע, בין קוצים ופרחי בר, פרדסים וחורשות אקליפטוסים, פרות ועזים. מול הצריף הרעוע שלנו היה צריף גדול יותר, שבאגפו האחד היה בית כנסת, ובאגפו השני השתכנה קומונה של חלוצים. בהתעוררי בבוקר הייתי שומע את לחן תפילת השחרית, ולפני שכבי לישון בערב בקעו אליי קולות השירה והריקודים של החלוצים הצעירים. מאז ועד היום הצירוף הזה, שלא בא לידי התנגשות, הוא מופת של חיים חדשים בארץ ישראל. על הגבעה שמדרום למושבה, בין עצי האקליפטוס, נטתה את אוהליה קבוצה של בוגרי תנועת הנוער הציונית-סוציאליסטית "המחנות העולים". כל כך התרשמתי מהוויי חייה של קבוצה זו, מן השיתוף והאחווה ששררו בה, שגמרתי בלבי שכשאגדל אהיה אחד מחבריה. לימים הצטרפתי לתנועת הנוער החלוצית, ואני חב לה את טיפוח אהבת הארץ, את כיבוד עמל הכפיים ואת האמונה בעיקרון שעליך לקיים את אשר אתה נאה דורש. כשסיימתי את לימודיי בגימנסיה הרצליה בתל אביב, ולאחר שנת הכשרה בקיבוץ גבעת ברנר, התקבלתי לחברות בקיבוץ שדות ים שחנה אז ליד קריית מוצקין. כשלוש שנים עבדתי, כחבר הקיבוץ, עבודה מפרכת בנמל חיפה, בסבלות ובסווארות. הסיפור הראשון שלי, שהתפרסם בכתב עת מכובד, נכתב בלילות, בסוכת שומר. "מטען של שוורים" היה שמו, והוא על הוויי הנמל, שבו עבדו יחד יהודים וערבים, ומעליהם בריטים שהובילו למעצר פליטים מאירופה שהגיעו בספינות רעועות כעולים "לא ליגאליים". משעבר הקיבוץ להתיישבות בקיסריה, עבדתי בדיג ובחקלאות, והסיפורים על ההוויי היחפני שם כלולים בספרי הראשון, "רוח ימים". שם גם הכרתי מקרוב את חנה סנש, שלימים כתבתי על מות הגבורה שלה מחזה שהוצג ב"הבימה". כשחזרתי לארץ משליחותי בארה"ב והתגייסתי לצה"ל, כבר נולדה המדינה. הייתה זו תקופת מעבר בין חברה חלוצית, עם אידיאלים של שיתוף ושוויון, לחברה ממוסדת, עם אוכלוסייה של מאות אלפי עולים, פליטי השואה ופליטי מדינות ערב. המעבר הטראומטי הזה, שהיה בו "אנטי-קליימקס" לתקופה רומנטית-אידיאליסטית, טבע את חותמו על רבות מיצירותיי הראשונות, סיפורים ורומנים, ובייחוד על הרומן הסטירי "חדוה ואני" ועל הרומנים "החי על המת" ו"מקרה הכסיל". בשנת 1950 עזבתי את הקיבוץ ועברתי לתל אביב. עם קבוצה של חברים-סופרים ייסדתי את הדו-שבועון "משא", שהיה הבמה המרכזית של הספרות הצעירה, של דור סופרים ומשוררים שנולדו וגדלו בארץ ישראל. בשלוש שנות קיומו זכה כתב-העת הזה לתפוצה גדולה ולהדים בכל שכבות היישוב. בשנים הבאות עבדתי כעורך ספרותי בעיתונים היומיים "למרחב" ו"דבר". שלוש שנים, מאז שנת 1968 ועד 1971, הייתי נספח תרבות בשגרירות ישראל בלונדון; פעמים אחדות יצאתי למסעי הרצאות מחוף אל חוף בארה"ב; בפרקי זמן שונים שהיתי בחו"ל לצורך כתיבה, לרבות כסופר-אורח באוניברסיטת אוקספורד וכסופר-אורח באיובה, ארה"ב. אבל חומרי היצירה שלי לקוחים מעפר הארץ הזאת, הקדומה, התנכית, והחדשה, עם כל הסתירות והסיבוכים שלה, עם כל המלחמות והאיומים על קיומה. נימים רבות קושרות אותי לעבר היהודי בגולה, אל אבות אבותיי בפולין, שזכרם חי בתודעתי. יחסי לגולה בא לידי ביטוי ברבות מיצירותיי, החל באחד מסיפוריי הראשונים, "יד ושם", ועד לרומן "פויגלמן" ולספר התיעודי "מסע הילדים אל הארץ המובטחת", שהוא סיפורם של ילדים ניצולי שואה. כמי שלקח חלק מנעוריו בעיצובה ובבנייתה של החברה הישראלית, וכמי שחרד מכל הסכנות האורבות להמשך קיומה מבחוץ ובמפנים, אני מוצא את עצמי - לעתים בעל כורחי - מעורב במאבקים ובפולמוסים פוליטיים. אני משתדל מאוד שתחום הפעילות הזה לא יפלוש ולא יתגנב אל תחום היצירה הספרותית שלי. כשאני משקיף לאחור על עשרים הרומנים שפרסמתי, אני מוצא שעם היותם נטועים בביוגרפיה האישית שלי ומבטאים את אמונתי ואת ראיית העולם שלי הם, בה בשעה, גם ציוני דרך בתמורות שחלו במציאות הישראלית בחמישים השנים האחרונות. ועם זאת, הנושא של כולם הוא האדם, ואצלי הוא האדם הנודד מרומן לרומן, בשינויי דמות ולבוש, הוא ה"אנטי גיבור", הדחוי, העומד בשולי החברה, החש עצמו ש"אינו שייך" ועם זאה כָּמֵהַּ להיות "שייך". עד כאן אהרן מגד על אהרן מגד - בגוף ראשון.
אהרן מגד נשוי לסופרת אידה צורית, והוא אביהם של המשורר והסופר איל מגד ושל ד"ר עמוס מגד, מרצה להיסטוריה באוניברסיטת חיפה. אהרן הוא גם אחיו של הסופר מתי מגד, מי שהיה סופר בזכות עצמו, ראש החוג לספרות עברית באוניברסיטת חיפה ודיקאן הפקולטה למדעי הרוח.
אהרן מגד זכה בפרסים ובאותות הוקרה רבים, ובהם: 1955 - פרס אושיסקין; 1957 - פרס ברנר; 1963 - פרס שלונסקי; 1974 - פרס ביאליק; 1979 - פרס פיכמן; 1983 - פרס סמיילן ופרזנט טנס, ניו יורק; 1990 - פרס השופטים של אקו"ם; 1991 - פרס ניומן; 1996 - פרס ירושלים ע"ש ש"י עגנון; 1998 - פרס ויצ"ו, צרפת; 1998 - פרס ראש הממשלה; 2001 - פרס הנשיא, ובשנת 2003  - פרס ישראל לספרות.
לצפיה ב-''
24/03/2016 | 12:36
4
לצפיה ב-'נפטר המשורר ישראל אלירז'
נפטר המשורר ישראל אלירז
22/03/2016 | 19:35
1
59
המשורר, המחזאי והמתרגם ישראל אלירז, חתן פרס ראש הממשלה ופרס ביאליק, הלך היום לעולמו והוא בן 79:
 
 
ישראל אלירז (רוטשטיין) נולד בירושלים בא' בניסן תרצ"ו, 23 במארס 1936 למשפחה דתית בשכונת כנסת ישראל, דור חמישי בארץ. למד בבית הספר אליאנס ובבית הספר מעלה בירושלים. בוגר האוניברסיטה העברית בספרות עברית ופילוסופיה ומוסמך אוניברסיטת תל-אביב בספרות משווה. בשנים 1995־1996 למד באוניברסיטת סורבון בפאריס כאשר זכה במלגה מהממשלה הצרפתית. שימש שנים רבות כמורה לספרות בבית ספר תיכון וכן במכון כרם להכשרת מורים. ב-1980 הוזמן כפרופסור אורח לדרמה ל- Virginia Commonwealth University. החל את דרכו הספרותית בתחילת שנות השישים עם פרסום רומאנים, קובץ סיפורים ומחזות. בשנות השבעים החל לשתף פעולה עם המלחין יוסף טל וישראל אלירז כתב ליברטות לאופרות שהועלו בארץ ובאירופה. רק בשנות השמונים החל לפרסם שירה עם פרסום ספרו "דרך בית לחם" (אותו חתם בשם הבדוי ג'ורג' מתיא איברהים). מאז פרסם יותר מתריסר ספרי שירה. ישראל אלירז כותב גם מחזות (שהועלו על בימות שונות בארץ), מאמרי ביקורת ספרותית וכן תסכיתי רדיו ותרגומים (בעיקר מצרפתית). אלירז זכה בפרס ביאליק לשירה לשנת תשס"ח (2008) ובפרס ראש הממשלה לסופרים עבריים לשנת תשס"ט.
 
 
לצפיה ב-''
24/03/2016 | 12:37
5
לצפיה ב-'כתיבת "המשכים" לספרים אהובים לאחר מות הסופר'
כתיבת "המשכים" לספרים אהובים לאחר מות הסופר
20/03/2016 | 23:14
11
66
בשבת האחרונה התפרסמה במוסף "שבת" סקירה מאת יונתן דה שליט על "אגתה כריסטי: רצח בראשי תיבות" - ספר חדש בכיכובו של הרקול פוארו, אשר לא נכתב ע"י אגתה כריסטי (למרות השימוש בשמה בכותרת), אלא ע"י סופרת אחרת, סופי האנה, באישור בעלי הזכויות.
 
בסקירה הזו דה שליט כותב, בין היתר:
 
"כתיבת ספרות המשך לספרות שזכתה לפופולריות ולהצלחה היא תופעה מעניינת. זה כבר קרה לאיאן פלמינג, כשהסופר ויליאם בויד כתב ספר נוסף בסדרת הספרים על ג'יימס בונד;  הסופר סבסטיאן פולקס כתב ספר המשך בסדרת "ג'יבס ו–ווסטר" של פי.ג'י. וודהאוס; ג'ואנה טרולופ כתבה המשך ל"תבונה ורגישות" של ג'יין אוסטן; אנתוני הורוביץ כתב שני ספרים חדשים בסדרת שרלוק הולמס; שמונה סופרים שונים כתבו עשרים ושניים ספרים חדשים תחת המותג של רוברט לדלום.
יש בכתיבת ספרי המשך כאלה משום מחווה והצדעה לסופרי עבר גדולים. וטמון בכך, כמובן, גם מניע כספי משמעותי, השאיפה למיצוי מרבי של מותג שהצליח. לספרי ההמשך יש תופעה מקבילה ברשת, שמניעיה טהורים בהרבה, והיא תופעת ה–fan fiction. אוהדים של ספרים מסוימים כותבים באינטרנט אפילוגים ופרולוגים ופרקי המשך לספרים שהם אוהבים. זו אהבה שאינה תלויה בדבר, ויש בה חן ויופי מיוחדים.
אפשר לחשוב על דוגמאות דומות משדות אמנות ויצירה נוספים. קאברים לשירים שהפכו לנכסי צאן ברזל בעולם המוזיקה; תופעת ה"סימפול" (sampling), שבמסגרתה מוזיקאים מכניסים ליצירתם קטעים מיצירות של יוצרים אחרים (תופעה שגובלת לעתים בפגיעה בקניין רוחני, ומגיעה מדי פעם לעימותים משפטיים); יצירה מחודשת (remake) של סרטים וסדרות טלוויזיה; ואפילו, בתחום האדריכלות, הרחבה של מבנים איקוניים, בדרך שאינה מחקה לחלוטין את המקור אך נותנת לו מקום של כבוד והערכה (למשל – הרחבת מוזיאון גוגנהיים בניו יורק או הוספת אגף גדול וחדש, אגף סיינסבורי, לגלריה הלאומית בלונדון). התופעות האלה מעלות את השאלה, שנדונה רבות בעיקר בתחום האמנות הפלסטית, על ההבדל בין מקור ובין זיוף והאם הדבר משפיע על ערכה האמנותי של היצירה."
 
לא קראתי את הספרים שדה שליט נותן כדוגמה, אבל יצא לי לקרוא מעט סיפורי fan fiction חובבניים באינטרנט, את "פיטר פאן בארגמן" - ספר ההמשך ל"פיטר פאן", וגם סיפור קצר של סטיבן קינג (שכבר הזכרתי כאן בעבר) שמשתמש בדמויותיהם של שרלוק הולמס וד"ר ווטסון וכתוב בסגנונו של ארתור קונאן דויל, אבל הפעם נותן לווטסון לפענח את התעלומה.
 
אילו ספרים "חדשים" של סדרה קיימת קראתם, ומה חשבתם עליהם וכמובן, כל מה שתרצו להוסיף על התופעה של הוספת ספרים לסדרה שלא ע"י הסופר/ת המקורי/ת.
לצפיה ב-'קראתי את שלושת הספרים שמסיימים את מחזור כישור הזמן'
קראתי את שלושת הספרים שמסיימים את מחזור כישור הזמן
21/03/2016 | 01:32
58
מאת ברנדון סנדרסון, אחרי שהסופר של הסידרה נפטר. אהבתי אותם הרבה יותר מאשר את הספרים המקוריים, שלא קראתי את כולם, נטשתי ברביעי או בחמישי ורק קראתי את התקצירים כדי להגיע לספרים של סנדרסון. זה לא בדיוק אותו הדבר כי זו סידרה שלא הושלמה ונקטעה בגלל מות הסופר.
קראתי לפני הרבה שנים את סקרלט שממשיך את חלף עם הרוח. אני זוכרת שדי נהנתי בזמנו, למרות שהוא כמובן לא מתקרב לקרסוליים של הספר המקורי.
אני שוקלת לקרוא את הנערה ברשת העכביש שממשיך את טרילוגיית המילניום, אבל הביקורות די מעורבות, אז אני מחכה. מישהו קרא?
לצפיה ב-'ל"גאווה ודעה קדומה" של ג'יין אוסטן'
ל"גאווה ודעה קדומה" של ג'יין אוסטן
21/03/2016 | 08:54
9
59
(וגם רומנים אחרים שלה, אבל פחות) נכתבו המון המשכים. קראתי רבים מהם ואת חלקם אפילו מאוד אהבתי, בעוד אחרים היו פשוט זוועה. אבל כמובן שאף אחד אינו משתווה למקור.
לצפיה ב-'קראת את זה עם הזומבים?'
קראת את זה עם הזומבים?
22/03/2016 | 18:42
8
16
לצפיה ב-'אה? למה הכוונה?'
אה? למה הכוונה?
23/03/2016 | 23:54
7
9
לצפיה ב-'מסתבר שזה כבר גם סרט...'
מסתבר שזה כבר גם סרט...
24/03/2016 | 00:16
6
38
לצפיה ב-'מזמן לא צחקתי ככה. ממש בכיתי מצחוק.'
מזמן לא צחקתי ככה. ממש בכיתי מצחוק.
24/03/2016 | 02:47
5
46
אפילו רק תיאור הספרים עצמם פשוט hilarious. ולא רק זה, יש המשכים כאלה לכל הרומנים שלה. למשל, הנה התיאור של ההמשך של "תבונה ורגישות", שהרג אותי לגמרי:
Sense and Sensibility and Sea Monsters expands the original text of the beloved Jane Austen novel with all-new scenes of giant lobsters, rampaging octopi, two-headed sea serpents, and other biological monstrosities. As our story opens, the Dashwood sisters are evicted from their childhood home and sent to live on a mysterious island full of savage creatures and dark secrets. While sensible Elinor falls in love with Edward Ferrars, her romantic sister Marianne is courted by both the handsome Willoughby and the hideous man-monster Colonel Brandon. Can the Dashwood sisters triumph over meddlesome matriarchs and unscrupulous rogues to find true love? Or will they fall prey to the tentacles that are forever snapping at their heels? This masterful portrait of Regency England blends Jane Austen’s biting social commentary with ultraviolent depictions of sea monsters biting. It’s survival of the fittest—and only the swiftest swimmers will find true love!
זה הכל טוב ויפה ומאוד משעשע, אבל יש לי רק שתי שאלות:

1. מדוע השימוש המטעה במילה expands? האם מנסים פה לרמוז לקוראים הבורים שאוסטן היא זו שהתחילה עם המוטיבים האלה והספר רק מרחיב אותם ומוסיף עליהם? כי הרי בלי זה המקור בטח נורא משעמם...
2. ובהמשך לזה, This masterful portrait of Regency England - לא ידעתי שתקופת Regency England התאפיינה בהופעה של מפלצות ים רצחניות ובמאבק איתן. תמיד טוב לקבל שיעור בהיטוריה.
ובחיי, לא קראתי את הספרים, ייתכן שאלה פרודיות מבריקות, אך האופן שהם מוצגים לקוראים הפוטנציאליים יוצא כנראה מתוך הנחה שזה לא קהל הקוראים שבאמת קרא את היצירות המקוריות של אוסטן, ושהדרך היחידה לפנות אליהם ולגרום להם לקרוא משהו שמתקשר עם השם "ג'יין אוסטן" היא למשוך אותם באמצעות תיאורים של הרפתקאות זוועה שלא מהעולם הזה, כאילו שזה טרנד שאוסטן בעצמה התחילה או אימצה, והם רק ממשיכים את דרכה. אני רק יכולה לתאר לעצמי שאוסטן, שבכוונה ניסתה להתנתק מרומן האימה העל-טבעית הגוטי, שהיה כה פופולרי בזמנה, ואף כתבה על הסוגה הזו פרודיות שנונות, בטח מתהפכת בקברה.
 
לצפיה ב-' ומאחר וקולונל ברנדון לעד יתקשר אצלי עם פרופ' סנייפ,'
ומאחר וקולונל ברנדון לעד יתקשר אצלי עם פרופ' סנייפ,
24/03/2016 | 17:18
4
29
זה בכלל שילוב מנצח...
הספרים האלו נראו לי כמו בדיחה גרועה כשנתקלתי בהם לראשונה, אבל מסתבר שממש אוהבים אותם, ועכשיו אחד מהם הפך לסרט, אז אולי בכל זאת יש בהם משהו?
אני מבינה שאת לא תהיי זו שתבדוק
לצפיה ב-' זה העניין.'
זה העניין.
24/03/2016 | 22:46
3
20
אילו זה היה זוכה לתיאור המשקף נאמנה את הבדלי הסוגות ואת העובדה שזו פרודיה או וריאציה מסוג מסוים המתבססת מבחינה כזו או אחרת על היצירה הקלאסית הנודעת X, לא הייתה לי בעיה עם זה. אך הניסוח מטעה ונראה שמנסה ליצור רושם מכוון כאילו הז'אנר הזה משקף וממשיך את הכיוון והאווירה שאוסטן יצרה בספריה, ואני בטוחה שיש הרבה אנשים ש"קונים" את זה ושזה המושג שיהיה להם על אוסטן.
אגב, החלק העצוב ביותר בכל הסיפור שהשחקן הזה מת לא מזמן.
לצפיה ב-'ועכשיו ברצינות... קיבלתי בקשה מחובב גדול'
ועכשיו ברצינות... קיבלתי בקשה מחובב גדול
25/03/2016 | 06:38
2
25
של "גאווה ודעה קדומה" לשאול אותך מה ההמשכים הכי מוצלחים שקראת.
לצפיה ב-'בבקשה קישור להודעה בעניין:'
בבקשה קישור להודעה בעניין:
26/03/2016 | 04:04
1
21
לצפיה ב-'רב תודות!'
רב תודות!
26/03/2016 | 06:35
8
לצפיה ב-'זוכים בכרטיסים למחזמר לילדים'
זוכים בכרטיסים למחזמר לילדים
( לעמוד שלי בתפוז )
22/03/2016 | 14:02
1
9
  יש לכם הזדמנות מצוינת לזכות בכרטיסים למחזמר "אקסטרים על גלגלים"!
כל מה שאתם צריכים לעשות זה לספר לנו על התוכניות שלכם לחופשת פסח המתקרבת ואולי תזכו
 
פרטים נוספים מחכים לכם בפורום הורים לילדים ביסודי:
 
בנוסף, יש לכם הזדמנות ללכת לאיזו סדנה שאתם רוצים (אלכוהול, שוקולד, אוכל או אפילו סדנאות של אופנה ואומנות)
היכנסו כבר עכשיו לפורום ציפורי לילה, ספרו לנו על מפגש עם אדם או סדנה ששינתה את חייכם ואולי תזכו בשובר של 200 ש"ח לבחירת סדנה באתר Funzing
 
כניסה לתחרות:
לצפיה ב-'מי שמחפש'
מי שמחפש
22/03/2016 | 16:05
26
ספרים בנושאים מגוונים כולל מדע בדיוני לרגל צמצום ספריה אוכל לחבר ביניכם לבין הגורם הרלוונטי.
אישית אהבתי מאוד את "לאהוב את מה שיש"  (ביירון)מעניק המון חומר למחשבה
ואת "לגנוב את ההצגה"(פרופ' יוגב)  המעניק כלים כיצד לשכנע בכל מצב.

חם בפורומים של תפוז

בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?
בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?

בעלי מקצוע

"טובים השניים"
סולו עיצוב גרפי לימודים אונליין
עיצוב גרפי בלי לצאת מהבית

מקרא סימנים

בעלת תוכן
ללא תוכן
הודעה חדשה
הודעה נעוצה
אורח בפורום
הודעה ערוכה
מכיל תמונה
מכיל וידאו
מכיל קובץ