לגלישה באתר בגירסה המותאמת לסלולאר
| הוספת הודעה
הגדרות תצוגה

הגדרות עץ הודעות

מאפייני צפייה

הצג טקסט בתצוגה
הצג תגובות באופן
עדכן
2037520,375 עוקבים אודות עסקים

פורום הורים לפעוטות

ברוכים הבאים לפורום הורים לפעוטות!
שנת החיים הראשונה של התינוק חלפה לה ואתם ניצבים למול אתגרים חדשים...
התינוק כבר לא שוכב ב'חוסר מעש', הוא מדדה, מתרוצץ הנה והנה...דורש את עצמאותו ולפעמים אף 'חוטא' בהתקפי זעם;-)...
 
כיצד מתמודדים עם האתגרים החדשים? ביצירתיות רבה, בדרכים שונות ומגוונות ובטח שלא לבד!:-)
 
אנחנו כאן במיוחד בשבילכם. בואו להשתתף, ללמוד, לתרום ולהיתרם מסביבת הורים, שנמצאים בדיוק באותה הקלחת..
 
ממתינות לכולכם, 
kramerkaren ושושן בשם אחר
 

הנהלת הפורום:

אודות הפורום הורים לפעוטות

ברוכים הבאים לפורום הורים לפעוטות!
שנת החיים הראשונה של התינוק חלפה לה ואתם ניצבים למול אתגרים חדשים...
התינוק כבר לא שוכב ב'חוסר מעש', הוא מדדה, מתרוצץ הנה והנה...דורש את עצמאותו ולפעמים אף 'חוטא' בהתקפי זעם;-)...
 
כיצד מתמודדים עם האתגרים החדשים? ביצירתיות רבה, בדרכים שונות ומגוונות ובטח שלא לבד!:-)
 
אנחנו כאן במיוחד בשבילכם. בואו להשתתף, ללמוד, לתרום ולהיתרם מסביבת הורים, שנמצאים בדיוק באותה הקלחת..
 
ממתינות לכולכם, 
kramerkaren ושושן בשם אחר
 

לצפייה - מוסתר
26/12/2017 | 15:50
לצפיה ב-'התאפקות לפיפי'
התאפקות לפיפי
26/12/2017 | 17:21
2
183
זה קורה ומוכר.
נשמע שהיא צריכה תהליך הדרגתי ואת תמשיכי להיות קשובה לה.
יכול להיות שהיא אומרת תחתונים כי מרגישה איזושהי ציפייה להיות כמו גדולה אבל בפנים עדיין מאוד חוששת ואין בשלות מתאימה ולכן מתאפקת. אז את תהיי בקשב אליה ותלכו לאט לאט ובקצב שלה.
הכי חשוב הוא שלא תתאפק. כל שאר תהליך הגמילה כבר יקרה במוקדם או במאוחר.
לצפיה ב-'ת'
ת
27/12/2017 | 14:07
1
90
תודה רבה על המענה!
אז את ממליצה להחזיר את החיתול לבינתיים?
 
לצפיה ב-'לא בהכרח'
לא בהכרח
27/12/2017 | 20:21
80
כן ממליצה להיות קשובה לילדתך כדי להבין אם היא מצליחה בקלות בלי חיתול או שנחוץ לה עוד קצת זמן .
לצפיה ב-''
28/12/2017 | 02:41
13
לצפיה ב-'ילדים מעריכים מה שעושים בשבילם? תוהה...'
ילדים מעריכים מה שעושים בשבילם? תוהה...
26/12/2017 | 15:07
4
215
בזמן האחרון, אני מרגישה שבן ה-4.5 לא מעריך מה שעושים בשבילו. ואני רוצה להתייעץ איתכן אם נראה לכן סביר לצפות דבר כזה מילד בגילו. אני אסביר.
אני משתדלת לא לקנות מתנות סתם ומבקשת גם מהמשפחה, כדי לא ליצור מצב של מובן מאליו. כשהוא ממש מבקש- למשל עכשיו עם שיגעון הבליידים, הלכתי במיוחד לקנות, וקיבלתי תגובה "אוף, למה כזה? למה לא כמו של יובל?". כשקניתי מלא תחתונים לאח הקטן שבגמילה, התבאס שאין לו תחתונים מגניבים גם. אז קניתי לו כהפתעה חבילה עם גיבורי על וקיבלתי תגובה "כמה יש בחבילה? אוף, למה רק שלושה?".
בנוסף, כשאני באה לאסוף אותו מהצהרון או מחבר תמיד מגיב ב "אבל אני באמצע משחק, למה באת עכשיו?". ברור לי שהוא אוהב להיות בבית, פשוט קשה לו להפסיק כל פעילות כייפית שהוא עושה. כאילו לא משנה מה עושים, אי אפשר לרצות אותו. אציין שאנחנו הורים מאוד נוכחים בחיים שלו, גם אבא חוזר מוקדם יחסית ומשתדלים ליצור כמה שיותר זמן איכות עם הילדים ועם כל אחד בנפרד. לא נראה לי שיש חסכים בתשומת לב. (אני בכוונה לא שולחת לצהרון יום בשבוע כדי שיהיה לנו זמן איכות ביחד רק שנינו, והוא שואל- למה? אני רוצה ללכת לצהרון גם בימי חמישי!- למרות שבפועל כיף לו מאוד בזמן הזה פעם בשבוע).
הייתי מצפה שיבין שזה מעליב לקבל תגובות כאלה וקבלת פנים כזאת אחרי שלא היינו ביחד כל היום. ושיבין שכשמקבלים מתנה, קודם כל אומרים תודה. זו בקשה מוגזמת לדעתכן?
לצפיה ב-'אל תצפי שיבין - פשוט תסבירי לו.'
אל תצפי שיבין - פשוט תסבירי לו.
26/12/2017 | 15:41
134
לגבי הבליידים, אם זה לא מה שהוא רצה הגיוני שהוא מאוכזב - פשוט תסבירי לו שהלכת במיוחד וקנית לו כי ידעת שזה חשוב לו ורצית לשמח אותו, וזה לא נעים שאחרי שאת עושה את כל זה הוא עונה ככה, תסבירי לו שכשמקבלים מתנה אומרים תודה, וכו'.
ילדים לומדים בכל מיני דרכים - אחת הדרכים היא חיקוי - הקטנה שלי בת ה-4, למשל, שמעה את השנייה מודה לי על כך שקניתי לה צעצוע שהיא רצתה, אז כשבאותו יום קניתי לה נעליים שהיא רצתה, היא הודתה בדרך דומה. אבל להסביר לו באופן מפורש זו בהחלט דרך נוספת ללמוד - ולא רק זה, דיבור מפורש על רגשות וכו' תורם מאוד להתפתחות החברתית של ילדים, כך שבעצם את מרוויחה פה פעמיים - גם לך יהיה נעים יותר, וגם תורמת להתפתחות של הילד שלך.

לצפיה ב-'אני חושבת שהציפיות שלך קצת גבוהות'
אני חושבת שהציפיות שלך קצת גבוהות
26/12/2017 | 16:06
137
ביחס ליכולות של רוב הילדים בגיל הזה.
 
מתחילה מהמשפט שמסיים את ההודעה שלך: "הייתי מצפה שיבין שזה מעליב לקבל תגובות כאלה וקבלת פנים כזאת אחרי שלא היינו ביחד כל היום. ושיבין שכשמקבלים מתנה, קודם כל אומרים תודה".
אני חושבת שבגיל הזה רק מתחילים להבין מהו עלבון ולמה אני לא רוצה להעליב את אמא (או את יוסי, או כל אחד אחר). לפעמים יכול להיות שאני דווקא כן רוצה להעליב את אמא, למרות שהסיטואציות שתיארת הן ממש לא העלבה בכוונה.
הבעת אכזבה ממתנה נראית לי די תואמת גיל: יש לו בראש רעיון של מה הוא רוצה, ובפועל הוא מקבל משהו אחר (וזה לא משנה שבעינייך ההבדלים לא משמעותיים). לא נראה לי שהוא פנוי רגשית או מסוגל בכלל להבין כמה את חשבת עליו ואת המאמץ שהקדשת כדי לשמח אותו. הוא מאוכזב עד כדי כך שהוא לא מסוגל לראות שום דבר חיובי במתנה, ובמצב כזה באמת הגיוני (בגיל הזה) שהוא לא יאמר תודה.
 
לגבי "למה באת עכשיו" לאיסוף מהצהרון: אני בוחרת לא להיעלב כשהבת שלי אומרת לי את זה. בשנה שעברה רציתי להשאיר אותה בבית יום אחד במקום ללכת לקייטנת פסח, היא הביעה התנגדות ורצתה ללכת לקייטנה, ואני שמחתי שכל כך טוב לה בגן שהיא מעדיפה להיות שם ולא איתי. אני לא בתחרות עם הגן והחברים, יש לנו המון שעות של הנאה וכיף ביחד ואם היא מעדיפה להיות בגן, זה לגמרי בסדר מבחינתי.
כשהיא אומרת לנו דברים מעליבים (או שעלולים להעליב אם היא תאמר אותם לאחרים), אנחנו מסבירים לה שזה מעליב ומשתדלים להסביר למה זה מעליב. בדרך כלל אנחנו מסבירים ע"י הדגמה של איך היא תרגיש אם יגידו לה משהו דומה, לרוב היא מכחישה שהיא תיעלב (למרות שברור לנו שהיא כן תיעלב).
מתישהו היא אמרה לי שהיא אוהבת את אבא יותר ממה שהיא אוהבת אותי. תיאורטית זו אמירה מאוד מעליבה, בפועל זה בעיקר שעשע אותי ואני רוצה שהיא תמשיך לומר לי את האמת, גם אם האמת מכאיבה ולא נעימה.
אז לא צחקתי בקול רם אלא רק בלב, ואמרתי שכיף לאבא שהיא כל כך אוהבת אותו ובאמת גם אני מאוד אוהבת אותו.
במקרים אחרים אני באמת נעלבת ממנה, לפעמים עד כדי בכי מרוב תסכול. במקרים כאלה אני מרשה לעצמי לבכות מעט, כדי שהיא תבין עד כמה המילים והמעשים שלה יכולים לפגוע, גם אם לא היתה לה כוונת זדון.
 
לגבי להגיד תודה כשמקבלים מתנה, גם אם המתנה מאכזבת: אני חושבת שזה עניין של תרגול ובגרות שתגיע עם הזמן.
אפשר לומר לו שנהוג לומר תודה כשמקבלים מתנה וכדאי ליצור הזדמנויות שבהן הוא יראה אתכם בסיטואציות כאלה. אפשר לספר לו סיפור אמיתי או דמיוני על מתנה שקיבלתם והתאכזבתם, ואיך בכל זאת אמרתם תודה לנותן המתנה.
אם קורה שוב שהוא מתאכזב, אפשר לתמלל את הרגשות שלו בתוספת הסבר על המניעים שלך בזמן הקניה: אני רואה שאתה מאוכזב שבאריזה יש רק 3 תחתונים, אבל האריזות שבהן יש הרבה תחתונים היו בלי ציורים וכשראיתי את האריזה הזו ישר חשבתי עליך וחשבתי כמה תשמח כשתלבש את התחתונים החדשים.
מבחינתי דרך אגב, בגדים/תחתונים/מצעים שאני קונה לה באופן שוטף, אינם מתנה אלא קניות הכרחיות. אם היא אומרת לי תודה אני שמחה, אבל אם היא לא אומרת תודה זה בסדר גמור.
לצפיה ב-'ילדים הם ילדים '
ילדים הם ילדים
26/12/2017 | 17:15
114
כלומר, לא בוגרים וכך הם אמורים להיות - (עדיין) לא בוגרים.
 
כשאנחנו ההורים נעלבים מהילדים זהו המקום של הילד הפנימי שבתוכינו שחש שלא רואים אותו, לא מעריכים אותו וחש עלבון על זה.
נקודת מבט גבוהה יותר מהילד הפנימי הזה היא שילוב של הסתכלות מתוך חלק נוסף בתוכינו - החלק הבוגר שרואה את הדברים מנקודת מבט רחבה יותר ומזכיר לנו לראות בין המילים שנאמרו:
שייתכן והדברים של הילד שלנו (הצאצא) נאמרו מתוך מקום רגשי שמבקש עוד אהבה (אז מה אם אתם עושים את המכסימום יש ילדים שבאמת חשים רעב רגשי כל הזמן ולא משנה כמה ההורים משקיעים ונותנים),
אולי מקנא באחיו,
אולי חש תסכול כלשהו בתקופה הנוכחית
ואולי משהו אחר..
 
מה שאני מנסה לומר הוא שהדברים שהילדים אומרים לנו הם לא תמיד קשורים אלינו או למציאות החיצונית אלא אליהם, לחוויות סובייקטיביות שלהם ולחוסר בגרות טבעית שלהם.
מתוך הבגרות *שלנו* אנחנו יכולים להרגיע את רגשות העלבון שעולים בנו וגם לנסות להקשיב אל מאחורי המילים הלא בוגרות של הילד.
עצם ההקשבה היא המשמעותית עבורינו ועבורם.
 
 
לצפיה ב-'לדעתי לא סביר לצפות שיבין לבד, אבל כן במידה ומסבירים לו'
לדעתי לא סביר לצפות שיבין לבד, אבל כן במידה ומסבירים לו
26/12/2017 | 22:12
81
לגבי המתנות - בעצם את מתארת ציפיה להתנהגות על פי מוסכמה חברתית, לומר תודה כשמקבלים ממישהו משהו - וזה לא נראה לי משהו שילד בגיל כזה יכול להבין בעצמו. אבל כן הייתי מצפה שיבין ויתנהג בהתאם אם אסביר לו פעמיים-שלוש.
אגב, זה לא ישנה את התחושה שלו לגבי המתנה, אלא רק את התגובה שלו. חוסר הערכה וחוסר שביעות רצון הן לדעתי תוצר של תרבות השפע ונראה שאין כ"כ מה לעשות בנדון. זה מאוד מצער גם אותי, התחושה הזאת שהילדים לא באמת מעריכים שום דבר. אבל נראה לי שדווקא לדבר איתו על זה (מעבר להסבר שהוא צריך לומר תודה) ולהסביר לו שעצוב לך לקבל ממנו תגובות כאלו אחרי שהתאמצת לשמח אותו, דווקא זה כן יגרום לו לחשוב ולהבין את הדברים קצת אחרת.
בהקשר של ה"למה באת עכשיו?" לדעתי זה בכלל לא מעליב, להיפך - משמח שכיף לו בצהרון עד כדי כך שמתבאס כשצריך ללכת. לא הייתי מדברת איתו על זה וגם לא מקדישה לכך חשיבות כלשהי בהקשר של להעיר לו על זה. זה מה שהוא מרגיש אז זה מה שהוא אומר.
לצפיה ב-' צבעים כראי הנשמה של הילד ושלנו '
צבעים כראי הנשמה של הילד ושלנו
26/12/2017 | 13:47
11
178
 
כל צבע וגוון הוא תדר מסויים ובעל משמעות מסויימת ושונה .
ישנם צבעים של הנפש וישנם צבעים של הנשמה, אלו הם צבעים שאנחנו בוחרים בהם באופן מודע או לא מודע כשאנחנו יוצרים בצבעים: מציירים או כל אומנות אחרת, אבל לא רק באומנות.
אם נתבונן ונשים לב לבחירת הצבעים שלנו ביומיום ובחיינו נוכל לראות האם יש איזושהי בחירה של צבעים מסויימים שאנו חוזרים ובוחרים בהם שוב ושוב לעומת אחרים שאנחנו לא אוהבים או פשוט לא בוחרים בהם.
זה יכול לבוא לידי ביטוי בבחירת צבעי הלבוש, בעיצוב הבית, בחירת צבע למכונית, וכו'.
אותו הדבר אצל ילדים כאשר הם מציירים, בוחרים צעצוע בצבע מסויים, בגדים בצבעים מסויימים, או פשוט מביעים אהבה לצבע אחד ורתיעה מצבע אחר.
 
צבעי הנפש הם הצבעים של עולם הרגש, כשעוסקים בפענוח ציורי ילדים למשל מתייחסים לצבעים האלו כאל ראי אל הנפש של הילד שכוללת רגשות וחשיבה מנטלית. 
צבעי הנשמה הם שונים והם מאפשרים לנו להבין את המתנות שאיתן באנו לעולם הלוא הם הכישורים שלנו, היכולות המיוחדות שלנו והייחודיות שלנו. בנוסף, מאפשרים לנו צבעי הנשמה להבין מהם האתגרים שלנו בחיים, מהם הדברים שמשפיעים עלינו באופן כזה שההתמודדות איתם היא קשה לנו מחד, אך מאידך אם אנו מתמודדים עם אותו הקושי / האתגר ומבינים אותו - אז פה בתוך האתגר טמונה מתנה נוספת שהיא צמיחה והתפתחות. 
 
לעיתים הילדים או אנחנו מוצאים עצמינו נמשכים לצבע מסויים או נרתעים מאחר ללא הסבר "הגיוני". אותו הצבע ומה שהוא מסמל בדר"כ מבקש מאיתנו באופן לא מודע לעשות איתו איזושהי "עבודה" של חיזוק פנימי כלשהו.  
 
צבע כחול למשל, כצבע נפש הוא צבע של תקשורת. כצבע נשמה הוא צבע של אינטואיציה עמוקה.
 
לצבעים יש גם השפעה על האיזון הפיסיולוגי שלנו ובמיוחד של ילדים. למשל, הצבע האדום יכול להשפיע על ילדים בזמן שינה כך שהוא פועל כ"מעורר" ומפריע להירדמות קלה. זה לא על כל ילד ולא בכל מצב אבל בהחלט ישנם ילדים שלא יכולים להרדם על מצעים אדומים (למשל) ואילו עם מצעים בצבע תכלת הם יישנו כמו בובל'ה
 
איזה צבעים אתן אוהבות? איזה צבעים הילדים שלכן אוהבים?
אם תרצו אכתוב קצת על צבעים שונים בהיבטים שונים, של הנפש ושל הנשמה.
 
 
 
 
לצפיה ב-'מעניין מאוד! הבת שלי כל הזמן בוחרת צבע צהוב. מה הוא מסמל?'
מעניין מאוד! הבת שלי כל הזמן בוחרת צבע צהוב. מה הוא מסמל?
26/12/2017 | 15:41
2
24
לצפיה ב-'צהוב...'
צהוב...
26/12/2017 | 16:38
1
122
ברמת הנשמה זהו צבע של אהבה , אהבה ללא תנאי. נשמה של צהוב צריכה להרגיש כל הזמן את האהבה, זה מה שמחזיר אותה לאיזון.
ברמת הנפש צהוב מדבר על שמחה, חיוביות, אופטימיות, חשיבה ממקום פנימי משמח שמחובר למהות של מי שאנחנו.
לצפיה ב-'תודה!'
תודה!
26/12/2017 | 16:57
12
לצפיה ב-'הבן שלי כמעט בן 4 ומאוד אוהב צבע ורוד '
הבן שלי כמעט בן 4 ומאוד אוהב צבע ורוד
26/12/2017 | 20:14
5
155
דווקא לא מצייר עם ורוד, אבל תמיד יבחר קרטיב ורוד, בלון ורוד וכו
לצפיה ב-'שלי נורא אוהב סגול'
שלי נורא אוהב סגול
26/12/2017 | 20:38
3
20
לצפיה ב-'סגול..'
סגול..
26/12/2017 | 20:44
2
128
רוחניות גבוהה
גם כצבע נשמה וגם כצבע הנפש הוא מסמל רוחניות, אינטואיציה גבוהה, חשיבה גבוהה.
סגול כצבע נשמה מדבר גם על הודיה, יכולת להוקיר תודה על הקיים, מה שמביא לריפוי שלם בכל הרבדים של הגוף והנפש.
 
לצפיה ב-'לא מסתדר לי כל כך'
לא מסתדר לי כל כך
27/12/2017 | 07:44
1
112
מדובר על ילד שאוהב להתגרות באנשים, לבדוק גבולות, להציק רק כדי שהשני יגיב.
לא תמיד, כמובן, אבל זה משהו מאד מורגש.
לא מסתדר לי כל כך עם הרוחוניות וכד'.
לצפיה ב-'יש דברים נסתרים...'
יש דברים נסתרים...
27/12/2017 | 08:14
81
אני עונה באופן כללי ולא מתייחסת ספציפית למה שאת כתבת על ילדך.
 
ההתנהגות הגלויה לרוב לא מעידה נכון על תוכו של הילד, היא תמיד מבלבלת וגורמת לנו לשכוח שבתוך ילד אגרסיבי מאוד (למשל) מסתתרת נפש גדולה שעוד צמאה לאהבה, גם כשהאהבה כבר קיימת בשביל אותו הילד, והאגרסיביות היא רק תוצאה אחת אפשרית של תחושת החוסר שבנפש.
או למשל שבתוך ילד ביישן ומופנם מאוד מסתתרת נפש עוצמתית במיוחד שמתגלה בזמנים מסויימים, והביישנות נראית כברירת מחדל מכל מיני סיבות שתפקידן להסוות את העוצמה האמיתית של הנפש שעדיין לא יכולה או לא רוצה לצאת לאור.
וכך הלאה.
 
ברמת הנשמה כל אדם מגיעה עם מתנות ייחודיות לו כפוטנציאלים. כמו שכתבתי, אלו הם כשרונות, יכולות ואיכויות גבוהות שמיוחדות לאותו אדם. לא תמיד זה מתגלה כבר בילדות ולעיתים הילד עצמו צריך לעבור אתגרים שונים על מנת למצוא ולהתחבר בסופו של דבר לאותם הכוחות המוסווים שבתוכו, ומשם לצמוח. זאת היא המתנה שטמונה בתוך האתגר.
 
ילד שנמשך לצבע מסויים אבל עדיין לא מראה את האיכויות של אותו הצבע, "מבקש" באופן לא מודע להוציא את האיכות הזאת החוצה
וגם להתחזק פנימית מתוך אותה איכות אליה הוא נמשך,
או שמבקש מאיתנו המבוגרים לשים לב למשהו אשר נסתר מהעין
או שמבקש להתחבר לאותו הפוטינציאל העתידי הגלום בתוך עצמו
ויש גם סיבות נוספות , אבל נסתפק בזה להפעם
 
 
לצפיה ב-'מקסים ורוד..'
מקסים ורוד..
26/12/2017 | 20:40
102
ורוד כצבע הנפש מדבר על אהבה ברובד של אהבה עצמית. לדעת שאני ראוי.
צבע נשמה ורוד הוא צבע שמסמל את היצירתיות שקיימת בכל נשמה, בכל אחד ואחת מאיתנו כבני אדם ואותה יצירתיות באה לידי ביטוי אצל כל מבוגר וילד באופן שייחודי לו.
 
לצפיה ב-'אהבתי את השאלה'
אהבתי את השאלה
27/12/2017 | 11:37
1
70
אני אוהבת צבע צהוב
נסיכתי צבע אדום והיא אוהבת כל דבר בצבע אדום..מאוד
לצפיה ב-'אדום צבע עם המון כוח..'
אדום צבע עם המון כוח..
28/12/2017 | 07:31
67
צהוב כתבתי למעלה, מתייחסת לאדום:
אדום כצבע נפש הוא תשוקה פנימית גדולה, כוח פנימי, עוצמה פנימית, התלהבות, מרץ
כצבע נשמה הוא שונה ומדבר על אמון אמונה חזקים בטובה עליונה של האדם ובטוב בכלל. מתקשר להתחלת תהליכים חדשים מאחר ואדם יכול להתחיל תהליכים חדשים בהצלחה רק כשהוא מגיע ממקום של אמון בעצמו ואמונה בטוב שקיים עבורו.
 
לצפיה ב-'איך אפשר לתת סירופ לילד שלא רוצה?'
איך אפשר לתת סירופ לילד שלא רוצה?
26/12/2017 | 09:36
7
117
בן 9, קיבל סירופ "לא טעים". כמות גדולה, אי אפשר לבלוע בפעם אחת.
ביקש מים בין שתי  מנות, ועדיין היה לו קשה לקבל את המנה השנייה כי זכר את הטעם הרע.
אפשר לעשות הפסקה של כמה דקות ולתת לו משהו שיעביר את הטעם?
אמרתי לא לנשום כי שמעתי שאם לא מריחים אז לא מרגישים את הטעם.
לא יודעת האם זה נכון, בכל מקרה לא זרם איתי.
לצפיה ב-'היי אנה'
היי אנה
26/12/2017 | 09:51
91
אני נותנת במזרק (חד פעמי , קונים מבית מרקחת)
וכל פעם לוחצת לתוך הפה כך שיוצא מעט ואז הוא שותה כמה שלוקים של מים להעביר את הטעם ושוב לוקחים מהמזרק, ככה עד שמסתיימת הכמות.
 
לצפיה ב-'מנסה'
מנסה
26/12/2017 | 09:56
5
93
בלי לדעת מהו הסירופ, אני משערת שאפשר לעשות הפסקה של דקות ספורות בין 2 המנות, אבל לדעתי זו שאלה לרופא/רוקח.
לגבי לא לנשום - זה נכון. תנסי בעצמך לבלוע משקה עם טעם (לא מים) תוך כדי שאת סותמת את הנחיריים בעזרת האצבעות (אצבעות לוחצות משני צידי האף). את הטעם את תרגישי רק אחרי שתשחררי את האף, כשהנוזל כבר בדרך לקיבה.
אפשר לתת לו לנסות את זה קודם כל עם מיץ - ואז כשהוא יבין שבאמת לא מרגישים את הטעם בזמן הבליעה, אולי הוא ירגיש שהוא מסוגל לעשות את זה עם הסירופ.
אפשרות נוספת זה לתת לו לשלוט על מתן התרופה - לשים במזרק ושהוא יזריק לעצמו לפה בקצב שנוח לו.
אם אין התוויה נגד שילוב הסירופ עם שתיה - אפשר לקחת שלוק סירופ ושלוק מים לסירוגין.
 
הבת שלי צעירה יותר וממש אוהבת תרופות (היא מתבאסת כשאומרים לה שאי אפשר עוד אנטיביוטיקה), אבל במקרים הנדירים שבהם יש סירופ שהיא ממש לא אוהבת, אנחנו מסבירים שהתרופה נועדה לעזור לה להחלים ושפשוט אין ברירה אלא לשתות את הסירופ.
איתה זה עובד, אבל אני לא יודעת אם הסברים כאלה עובדים גם בגיל 9.
לצפיה ב-'אז ככה'
אז ככה
26/12/2017 | 10:38
4
92
אין צורך ביותר מדי הסברים, כי הוא מבין שצריך ובאמת ממש משתדל.
אני כן אומרת לו תוך כדי בשביל לחזק אותו.
אני נותנת במזרק, ואחרי המנה הראשונה, הוא פשוט לא מצליח לפתוח את הפה.
בפעם הקודמת נתתי לו לקחת בעצמו (כי הוא מפחד בלי קשר לטעם).
בגלל שאז הטעם היה סביר, עבר בסדר.
הפעם זה לא עוזר.
לגבי ההפסקה - זה גם צריך להיות משהו שממש מעביר את הטעם. הצעתי שוקולד, והוא סירב בטענה שהפה מלא בטעם רע.
אנסה להדגים עם שתיה מתוקה ולא לנשום. אבל זה עובד גם כשצריך שתי לגימות? הוא לא ייחנק?
לצפיה ב-'אני שתיתי ככה כוס שלמה פעם'
אני שתיתי ככה כוס שלמה פעם
26/12/2017 | 11:12
1
81
של משהו ממש דוחה.
אין בעיה לנשום מהפה בין השלוקים. כל עוד האף סתום, לא מרגישים את הטעם. מציעה בחום שתעשי קודם ניסוי בעצמך, כדי שתוכלי לתת לו בטחון.
אני סתמתי את האף עוד לפני שקירבתי את הכוס לפה, כדי לא להריח לפני שאני שותה.
אפשר גם להציע לו לצחצח שיניים מיד לאחר שמסיים לקחת את התרופה, זה אמור לעזור להוציא את שאריות הטעם מהפה.
לצפיה ב-'ננסה, תודה'
ננסה, תודה
26/12/2017 | 11:22
11
לצפיה ב-'יש תרופות שאפשר לערבב אותן עם מיץ/ תרכיז פטל'
יש תרופות שאפשר לערבב אותן עם מיץ/ תרכיז פטל
26/12/2017 | 11:15
1
57
אז זה מקל משמעותית את הטעם.
לצפיה ב-'אם הכמות מעל גודל המזרק'
אם הכמות מעל גודל המזרק
26/12/2017 | 13:34
83
אני מעבירה לכוס את הכמות המדודה, לפעמים יותר קל בלגימה גדולה. הבכורה ההססנית שלי (שאלרגית לפניצלין) שותה ל-א-ט את התרופות המגעילות, את הקטנים הצלחתי ללמד לשתות מהר. כולם מעדיפים לשתות בעצמם.
לצפיה ב-'ביום רביעי צפויה שביתה בגנים, ביסודי ובחטיבות'
ביום רביעי צפויה שביתה בגנים, ביסודי ובחטיבות
25/12/2017 | 11:41
85
אתן יודעות אם גם גני טרום טרום שובתים?
שמעתי פעם שבגנים עם שתי סייעות הגן עובד רגיל, גם אם הגננת שובתת.
אבל אני לא בטוחה, זה היה לא רלוונטי בזמנו, אז לא התעמקתי.
לצפיה ב-' פורומים חדשים מחכים לכם '
פורומים חדשים מחכים לכם
24/12/2017 | 13:19
14
 
פורום חדש יעסוק בדיני המס כולל תחום המיסוי הפלילי, בו תקבלו ייעוץ מעו"ד מומחה, לשעבר מנהל תחום במחלקת החקירות של רשות המיסים 
היכנסו עכשיו לפורום דיני מע"מ ומס הכנסה 
 
פורום חדש מרכז ייעוץ משפטי ומענה על שאלות בנושאים של ויזה, דרכון זר, הגירה, אזרחות ואשרת עבודה בחו"ל, בבריטניה וארה"ב בעיקר
היכנסו עכשיו לפורום ויזה ואזרחות בבריטניה וארה"ב
לצפיה ב-'בת שנתיים וחצי התחילה לעשות קונצים ובעיות'
בת שנתיים וחצי התחילה לעשות קונצים ובעיות
24/12/2017 | 11:04
4
180
היי,

בתי , בתי יחידה כרגע, (בהריון בחודש 8) בת שנתיים וחצי. לאחרונה החלה להרביץ, נהיו לה כל מיני התקפי זעם: בוכה אם לא מקבלת את מה שרוצה , לפעמים פתאום מתעצבנת ובוכה. בעלי אומר שרק אתי היא ככה... שמתי לב שאני נוכחת כשיש עוד מישהו לדוגמה אבא שלה או סבתא היא דוחפת אותם ומרביצה לפעמים  ורצה רק את אמא. כשאני לא לידם היא בסדר.
מה הסיבות ועוד יותר מזה איך נינתן לטפל?
תודה
לצפיה ב-'הסיבות הן שהיא בת שנתיים וחצי.'
הסיבות הן שהיא בת שנתיים וחצי.
24/12/2017 | 11:14
130
התקפי זעם ובכי אם היא לא מקבלת מה שהיא רוצה הם חלק מהעניין של להבין את ההשפעה שלך על העולם, לבטא את הרצונות שלך, לרצות להיות עצמאי ולשלוט במה שקורה איתך, וכו'. מה שעושים בדרך כלל בגיל הזה זה לאפשר לה כמה שיותר לבחור, לצמצם את הפעמים שאומרים לה לא - אבל, כמובן, לא בדברים החשובים (כלומר, לבחור את המלחמות) - ואפשר להסביר לה למה אוסרים דברים שאוסרים אם זה סגנון ההורות שלך (לא כל ההורים עושים זאת, ולא לכולם יש סבלנות לכך - וכמו כל דבר בתחום גידול ילדים, לא ברור גם אם זו ה"דרך הנכונה" - או בכלל אם יש דרך שנכונה לכל הילדים - ויש בהחלט הורים שכמדיניות דוגלים בכך שלא צריך להסביר לילדים את כל ההחלטות אלא הם צריכים לקבל את זה שאם ההורים אמרו אז זה מה שצריך להיות). כמובן, לאסור להרביץ ולהדגיש בפניה שלהרביץ רק יגרום לה ל-א לקבל את מה שהיא רוצה (אני עושה את זה גם לגבי איומים).
 
זה שלב בריא וצפוי בהתפתחות, וחלק מההורות זה לעזור לה בשלב הזה - לעזור לה לבטא את העצמאות שלה ולהתחיל לשלוט בחייה, אבל בלי לפגוע בעצמה ובאחרים, ותוך התחשבות בצרכי המשפחה וכו'.
לצפיה ב-'חוץ מהגיל שלה יש עוד סיבה חשובה'
חוץ מהגיל שלה יש עוד סיבה חשובה
24/12/2017 | 18:42
117
והיא ההריון שלך. היא מרגישה את מה שקורה, גם אם היא לא מסוגלת לדבר על כך.
האם שוחחתם על ההריון והלידה הצפויה? אם לא, זה בהחלט הזמן.
כדאי להקריא ספרים, לא רק על נושא הלידה, אלא גם ספרים על האהבה והקשר בין אימא לבת (תנחש כמה אני אוהב אותך למשל)
חשוב לתת לה זמן לבד איתך שבו עושים גם דברים כיפיים ומיוחדים, לא רק ה"תפעול" היומיומי
כשהיא נכנסת להתקף זעם או בכי, חוץ מהצבת הגבול (למשל לא לאפשר לה להרביץ) חשוב גם לשקף ולהביע אמפטיה לרגשות שעומדים מאחורי ההתנהגות שלה ("אני מבינה שעכשיו את רוצה רק את אימא וגם אני רוצה להיות איתך, אבל אימא כרגע לא פנויה / אבא רוצה לשחק איתך/ סבתא באה לבקר אותך במיוחד ורוצה להיות איתך וכו'.
לצפיה ב-'ואו'
ואו
24/12/2017 | 21:04
104
את מזכירה לי את הילדה שלי
כשהייתי בחודש8 היא הייתה בת שנתיים וחצי
כפי שתיארת כל הזמן התעלמתי שזה בגלל ההיריון
וזאת הייתה אכן הסיבה
לצפיה ב-'כרגע בגיל שלה '
כרגע בגיל שלה
24/12/2017 | 21:49
109
יש היקשרות חזקה בעיקר אלייך ובמיוחד כשהרגשות סוערים היא פונה אלייך ורוצה אותך.
זה טבעי ונורמלי שזה קורה כך שכאשר שאת בסביבה היא מעדיפה אותך וגם יותר "קל" לרגשות הקשים לצאת ולהתפרץ כי זהו הטבע שלנו ובמיוחד של ילדים - אם קשה לנו רגשית ואנחנו נמצאים ליד מי שאנחנו מקושרים אליו היטב ושיכול להכיל אותנו, אז נרגיש גם בנוח להוציא את זה החוצה לידו.
 
אצל ילדים קטנים פריקת החוויה הרגשית באה לידי ביטוי בהתפרצויות כמו שאת מתארת, מאחר והיכולת לאיפוק ומיתון ההתנהגות עדיין לא מפותחת.
חשוב לאפשר את פריקת התסכול והזעם החוצה ובאופן בטוח עבורה ועבורכם.
 
אז קודם כל אני מציעה לראות את הצד החיובי של העניין - היא מרגישה איתך בנוח להיות מי שהיא זה חשוב מאוד כי זה הבסיס למערכת יחסים קרובה וטובה בין שתיכן גם לעתיד.
 
דבר שני, אפשר לארגן מקום בבית עם פרטיות, מקום שהוא מכיל ומאפשר שאליו תוכלי את (או דמות היקשרותית אחרת) לעבור יחד איתה בזמן ההתפרצויות ועד יעבור זעם.
לגבי המכות, להסביר שאי אפשר להרביץ ולפגוע כך ולשים לב מתי זה הזמן המתאים ביותר שיש הפנמה לעניין כי הרבה פעמים דווקא באותו הרגע הילד בכלל לא קשוב או קולט.
לעיתים קרובות הזמן המתאים הוא כשהילד רגוע והוא נמצא עם ההורה בזמן של חיבור וקרבה, אז אפשר להעלות בנגיעות עדינות את הקשיים והתיסכולים של הילד באופן שמתאים ליכולת ההכלה שלו, "לנרמל" את הרגשות הקשים (מלשון : נורמלי) ולכוון על מה ולאיפה כן אפשר להוציא תסכול.
 
דבר נוסף שכבר כתבו כאן ואולי את עצמך יודעת, היא חשה את ההריון שלך ובאופן לא מודע היא מונעת גם מתוך הידיעה של הנושא הזה.
כך שצריך לקחת את זה בחשבון ולראות איך את יכולה ליצור לה תחושת בטחון ורוגע בדרכים שונות, בין אם זה על ידי חיבור וקרבה גדולים יותר ו/או לעיתים קרובות יותר ובין אם זה על ידי מציאת פתרונות ליצירת קרבה רגשית בינכן גם כשהיא רחוקה ממך.
זה ייעשה את השינוי המשמעותי ביותר לאורך זמן.
 
לצפיה ב-'בוסטר'
בוסטר
23/12/2017 | 12:56
4
146
הגדולה בת 3 הקטנה 8 חודשים הגדולה בכיסא בטיחות והקטנה בסלקל
הקטנה לא מרגישה בנוח בסלקלק למרות שהוא עד משקל 13 והיא שוקלת 8 קילו
הבעיה שהיא צריכב להיות נגד כיוון הנסיעה . כסא הבטיחות שלנו לא מאפשר מצב של נגד כיוון הנסיעה . חשבתי לחכות עד שהיא תגדל תהיה בת שנה ואז אעביר אותה לכסא בטיחות והגדולה בבוסטר
איזה בוסט קניתים ? פשוט אין לי מזל בדברים האלה כסא הבטיחות היה יקר מעל 1500 שקלים וכשכיבסתי את החלקים שלו לא הצלחנו שוב להרכיב אותו כפי שהיה
ובסלקל התינוקת לא מרגישה נוח
המלצות
לצפיה ב-'תקחי את כסא הבטיחות לחנות בה רכשת אותו'
תקחי את כסא הבטיחות לחנות בה רכשת אותו
23/12/2017 | 13:35
94
וירכיבו לך אותו שם מחדש.
לצפיה ב-'מנסה'
מנסה
23/12/2017 | 17:13
79
ראשית מציעה שתבדקי באתר "בטרם" אם אפשר,על פי הנתונים, להעביר הבכורה לבוסטר.זה תלוי משקל וגובה.
כשאני העברתי קניתי את הבוסטר הפשוט אבל עם משענת גב שאפשר להוציא,כשיגדלו/ירצו.לאחרונה,ראיתי שלל בוסטרים בטויז אר אס ממותגים ולא יקרים.
מעבר לכך אין לי "המלצה" על סוג ספציפי או ייחודי כזה או אחר.
נסיעה בטוחה ושבוע נפלא.
לצפיה ב-'אנחנו השתמשנו בכסא בטיחות אוונפלו סימפוני'
אנחנו השתמשנו בכסא בטיחות אוונפלו סימפוני
24/12/2017 | 11:14
1
68
לשני הילדים. יש אפשרות של הושבה נגד כיוון הנסיעה, וזה היה חשוב לנו משום שלפי ההמלצות המשכנו עד גיל 2-3 להושיב נגד כיוון הנסיעה. הכסא גם קיבל ציונים גבוהים בבדיקות הבטיחות (חפשי את האתר של אבי ורון) וגם נוח והילדים מאד אהבו אותו.
לאחרונה הוחלף בבוסטר (5 נקודות) של אוונפלו רק משום שהיינו צריכים להעביר כסאות לרכב של סבא-סבתא.  הילד (בן 4) יכול היה וגם רצה להמשיך לשבת בקודם. 
לדעתי שווה להשקיע בכסא בטיחות טוב ונוח, ולא הייתי מרכיבה את הכסא הקודם אם לא בטוחה במאה אחוז שההרכבה נכונה ובעיקר בטיחותית. מה גם שההשקעה היא לכמה שנים קדימה ולא בכל שנה רוכשים חדש :)
 
לצפיה ב-'תודות'
תודות
24/12/2017 | 21:04
8
לצפיה ב-'ילד אלים בגן הילדים שלנו'
ילד אלים בגן הילדים שלנו
22/12/2017 | 15:22
10
276
שלום לכולם.
אנחנו מתמודדים עם סוגיה לא פשוטה בגן של הבן שלי, גם טרום חובה עם חובה, שנה ראשונה של הבן שלי בן ה-4, גן נפלא ונהדר!! גננת מן השורה הראשונה, סייעת לתפארת, ילדים מקסימים, רק, ילדון אחד- ככל הנראה עם הפרעות התנהגות קשות בעל התפרצויות זעם ואלימות.
היו כמה מקרי אלימות מול ילדים- מס' ילדים שחטפו ממנו קוביה בראש/זרק מטאטא, ועכשיו, הגננת האהובה שלנו קיבלה ממנו שולחן בברך והיא בתאונת עבודה בבית.
תודה לאל הילד שלי לא נפגע, לטענתו הוא "מסתתר" כשהילד הזה בהתפרצות, אנחנו במתח, בפחד- שחס וחלילה הילד שלנו יהיה הבא בתור.
הילד מטופל ומוכר ע"י העירייה, ההורים שלו משתפים פעולה והולכים איתו לכל הטיפולים הנדרשים והבדיקות, המפקחת בודקת אופציות עבורו וחושבים איך ממשיכים איתו אבל, הוא עדין בגן, כל יום, והילדים לא מוגנים.
הגננת והסייעת שלנו עברו תכנית טיפולית ללא אלימות ולכן הילד הזה שובץ לגן שלנו (הוא לא מהשכונה).
 
מה אתם הייתם עושים במקומי?
לא כל ההורים בגן מן הסתם באותה דעה*
לצפיה ב-'גם אצלנו יש ילדים אלימים,'
גם אצלנו יש ילדים אלימים,
22/12/2017 | 17:48
209
ואחד במיוחד, וגם בגן של בת אחרת היו, ואחד במיוחד (שנשאר בהמשך שנה נוספת בגן חובה).
במקומך הייתי דורשת שיוציאו את הצעצועים המסוכנים מהגן (כמו קוביות גדולות מעץ) וימנעו גישה לדברים מסוכנים אחרים שחייבים להימצא בגן. כך שגם אם הילד אלים, לא תתרחש פגיעה חמורה באמת. מעבר לכך לא יודעת אם הייתי עושה משהו נוסף.

יש לציין שבפועל לא עשיתי כלום, אבל הילדות שלי בנות ולכאורה פחות בסכנה.


לצפיה ב-'חד משמעית לא שולחת לגן עד שהמצב מסתדר'
חד משמעית לא שולחת לגן עד שהמצב מסתדר
22/12/2017 | 18:20
4
56
לצפיה ב-'זאת עצה לא ישימה בעליל - ככל הנראה מדובר בשבועות ארוכים...'
זאת עצה לא ישימה בעליל - ככל הנראה מדובר בשבועות ארוכים...
24/12/2017 | 13:47
3
31
לצפיה ב-'זה היה יכול להיות יעיל אם כמה הורים'
זה היה יכול להיות יעיל אם כמה הורים
26/12/2017 | 08:24
2
65
היו משביתים יחד את הגן ולא מביאים את ילדיהם.
לצפיה ב-'תשובתי כוונה לשאלתך'
תשובתי כוונה לשאלתך
26/12/2017 | 11:12
1
71
ואכן כמו שציינת, מן הסתם לא כל ההורים בגן באותה הדעה ולפעמים יש מקרים בהם צריך לחשוב קודם כל על הילד הפרטי שלך ועל הרווחה שלו.
 
לגבי מה אפשרי או לא אפשרי כשהורה חושב מה לעשות במקרה - גם זה עניין של תפיסה וצורת חשיבה. מבחינה נפשית ורגשית מצב כזה כמו שאת מתארת הוא לא בריא בכלל עבור ילדים. אם היה מדובר חלילה במחלה פיסית מדבקת אני מניחה שהורים לא היו חושבים פעמיים ולא שולחים את ילדיהם לגן ומוצאים פתרונות יצירתיים, אלא שבהקשר של הנפש והרגש לעיתים קרובות יש נטייה לחשוב אחרת, או 'לא לעשות עניין' או אולי אפילו לא להקדיש מחשבה לנושא.
 
עם כל החמלה שיש כלפיי הילד האלים, עדיין יש פה מצב שמצריך התייחסות *מיידית* על מנת לעזור לילדים ולהיטיב עם בריאותם הנפשית ומאחר ומדובר בקבוצת הורים שדעתם לא אחידה אז כאן זאת האחריות של כל הורה לילד שלו ולמה שנראה בעיניו הולם ונותן מענה אמיתי עבורו.
הרעיון של סייעת צמודה הוא הכרחי אבל לא בהכרח קשור ל-מה עושים על הילד (שלך)? כפי שאת שאלת אלא אם כן המענה של המערכת יהיה גם הוא מיידי.
 
ולכן יעיל בעיני זה מה שיעיל עבור טובתו הגבוהה ביותר של אותו ילד שההורה שלו מתלבט לגביו ולכך תשובתי כוונה .
וכן - אפשר למצוא פתרונות למענה עבור הילד שנמצא זמנית מחוץ לגן, ובהנחה שזה מה שחשוב להורה.
 
בכל מקרה מקווה בשבילכם שתמצאו מענה הולם עבור בנך ושהדברים יחזרו לסדרם בגן כמה שיותר מהר  
 
לצפיה ב-'את בהחלט צודקת,'
את בהחלט צודקת,
27/12/2017 | 21:00
27
אלימות זה לא משהו שעובר לסדר היום, תודה רבה על התשובה שלך, תמיד כייף לשמוע מגוון של דעות.
לצפיה ב-'היה לנו בשנה שעברה'
היה לנו בשנה שעברה
22/12/2017 | 21:16
3
211
גן של שני שנתונים, 35 ילדים, 2 סייעות, גננת שרק נכנסה למערכת ו-2 ילדים לא מאובחנים עם בעיות אלימות (כל אחד מהם בדרך שונה ועם טריגרים שונים).
היה נורא. בדיעבד זו היתה שנה שצילקה הרבה מאוד הורים.
לקח הרבה זמן עד שאנחנו ושאר הורי הגן הבנו עד כמה הבעיה חמורה.
באחד הימים נכחתי בשני ארועים שונים בהפרש של כמה שעות זה מזה, בהם אחד הילדים האלימים זרק כסא בתוך הגן. במקרים אחרים הבת שלי סיפרה לנו על אירועי אלימות פיזית ומילולית בגן, כולל לפחות מקרה אחד של אלימות פיזית כלפי הגננת (היא נזקקה לעזרת הסייעת כדי להשתחרר מהאחיזה של הילד).
היו הורים שניסו לגרום להוצאת הילדים האלימים מהגן. לדעתי זה מהלך חסר תוחלת כאשר אין אבחון. וגם כשיש אבחון, מאוד נדיר שמעבירים באמצע השנה.
לקראת אמצע השנה קיבלנו גננת ותיקה ומנוסה במקום הצעירה, במקביל לחץ של הורים (אנחנו ביניהם) ושל הגננת הוביל להוספת סייעת שלישית.
גורמים נוספים במערכת התחילו לבקר בגן בתדירות גבוהה, ייתכן שכחלק מהאבחון של הילדים או כדי להבין מה נדרש כדי למנוע אסון.
האלימות היתה במגמת ירידה, אבל לא נעלמה לחלוטין וחלק ניכר מזמנה ומרצה של הגננת הוקדש לטיפול בילדים האלימים.
הכניסה של הגננת המנוסה היתה משמעותית ביותר וגם התוספת של הסייעת היתה משמעותית, למרות שהיא לא הוצמדה לילדים האלימים.
כמו הבן שלך, גם הבת שלי תיארה התרחקות מהילדים האלימים. הספיקה לה פעם אחת שבה היא חטפה, כדי ללמוד לשמור מרחק.
 
לקראת השיבוץ של שנת הלימודים הנוכחית, אחד הדברים שהיו הכי חשובים לנו, זה שהיא לא תהיה באותו הגן עם הילדים האלימים הללו.
ברור לי שגם בגן הנוכחי יש ילדים אלימים (השנה יש גם בנות אלימות), אבל אני לא מוכנה שהיא תהיה בחברת 2 הילדים הספציפיים הללו.
 
אני משערת שלפחות חלק מההורים בגן שלכם, מנסים להוביל מהלך של העברת הילד האלים לגן אחר, אבל כל עוד הוא בגן נראה לי הגיוני להתעקש על הוספת סייעת.
מכיוון שהוא מאובחן, יכול להיות שאפשר להתעקש שהסייעת תהיה מוצמדת אליו ולא סתם סייעת נוספת בגן. אבל גם אם זו סייעת כללית, הנוכחות שלה תאפשר לגננת או לסייעת הנוכחית להיות צמודות אל הילד האלים ולמזער את הסכנה לשאר הילדים.
 
אולי אפשר לבקש להוציא מהגן חפצים מסוכנים כמו שחייבתלהגיב הציעה. מוסיפה להצעה שלה מספריים, שדכנים, נעצים ו/או סיכות חדות (דברים שראיתי אצלנו בגן).
הבעיה היא שילד אלים יכול להפוך כל חפץ לנשק ולמשהו מסוכן, והרי לא ניתן להוציא מהגן כסאות ושולחנות.
 
אני יודעת שבהקשר הזה אני לא "מכילה את האחר", אבל אני מאחלת לכם שבקרוב מאוד תימצא מסגרת מתאימה יותר לילד האלים.
לצפיה ב-'תודה לכולן, ותודה על התשובה'
תודה לכולן, ותודה על התשובה
23/12/2017 | 22:10
2
139
המפורטת הזו.
ברור לי שלא מוציאים ילדים כאלה באמצע השנה, שזה גרוע מאד בעיני (גם לילד האלים, שאולי אינו נמצא במסגרת הנכונה לו).
מחר, כעצתכן אעשה סיבוב בגן ואבקש להוציא חפצים חדים וקוביות (שהמקוביות עצמם, יש כבר כמה ילדים שנפגעו).
אנחנו נלחמים לקבל סייעת נוספת שתהיה צמודה לילד הזה, ברוב המקרים זה עניין של שניה שהוא מתחמם ואז יכול לקרות אסון. מפחיד.
לצפיה ב-'אכן סייעת צמודה זה הפתרון היחיד'
אכן סייעת צמודה זה הפתרון היחיד
24/12/2017 | 18:54
1
124
המקרה נשמע די קיצוני מבחינת רמת הפגיעה (לפצוע גננת ברמה שתשבית אותה זה משהו די קיצוני עבור ילד בגן חובה).
מניסיוני במקרים האלה, הדבר היחיד שיכול לעבוד באופן מיידי זה סייעת צמודה.
כמובן בהנחה שהילד מטופל בכל האמצעים שצריך ונבדקות האפשרויות החינוכיות עבורו לשנה או לשנה הבאה
לצפיה ב-'זה באמת מקרה קיצוני, התחלנו לפעול'
זה באמת מקרה קיצוני, התחלנו לפעול
25/12/2017 | 20:02
85
אני ובעלי בכמה חזיתות. הורי הגן די פאסיבים, אז אנחנו פועלים ועושים מה שניתן על מנת לשמור על ילדנו ולעזור לילד האלים להיות במסגרת המתאימה לו.
תודה לכולם.
לצפיה ב-'גן לילדים דוברי אנגלית'
גן לילדים דוברי אנגלית
21/12/2017 | 15:05
1
139
היי, האם למישהו יש המלצה על גן לילדים דוברי אנגלית באזור קרית אונו/יהוד/רמת גן? אפילו תל אביב רלוונטי. 
תודה רבה מראש
לצפיה ב-'כוונתך לגן שבו מדברים אנגלית?'
כוונתך לגן שבו מדברים אנגלית?
24/12/2017 | 11:19
94
כי בגן שלנו היו בכל שנה דובר/י אנגלית. רק בשנה שעברה היו שלושה דוברי אנגלית.
הגננת והילדים דיברו בעברית אך הגננת הבינה ויכלה לתקשר עם אותם ילדים גם באנגלית.
אם זה מתאים לך אז אשלח לך בפרטי את פרטי הגן.  
לצפייה - מוסתר
21/12/2017 | 12:29
לצפיה ב-'לגבי עניין השינה'
לגבי עניין השינה
21/12/2017 | 12:57
146
מסכימה איתך לחלוטין, וכך גם אנחנו נוהגים. יוצא דופן אחד- בסופ"ש הקטנטן ואני ישנים יחד צהריים במיטה הזוגית. הרגל שהפך למסורת.
וגם רוצה לשתף:
בארבע בבוקר, שמעתי טפיפות רגליים קטנות מתקרבות למיטה שלנו, גמד קטן בפיג'מה של פינגווין הגיע לצד שלי. ביקש חיבוק ונשיקה, ועוד חיבוק גדול ורץ בחזרה למיטה שלו. אחרי רגע קרא לי שאבוא לכסות אותו... (בן שנתיים וחצי).
בחזרה למה שכתבת, מסכימה איתך שצריך לתת מקום וביטוי לצרכים והרגשות של בני הבית, אבל באופן שאפשר להכיל.
אגב, במקום לקלף את הקיר אולי תתני לה ניילון פצפצים?
לצפיה ב-'חינוך/ בריאות הנפש/ התפתחות רגשית אינם מדעים מדויקים'
חינוך/ בריאות הנפש/ התפתחות רגשית אינם מדעים מדויקים
21/12/2017 | 13:04
140
ומה שאורים כהורים כותבת בנחרצות חד משמעית משל היתה אמת אחת ויחידה הוא דעתה בלבד, גם אם היא מגובה בנסיון שלה כאשת מקצוע ואולי אפילו במחקרים מקצועיים (שבתחומים האלה אינם יכולים להיות חד משמעיים). יש מי שזה מתאים לו, ויש מי שלא, וזה לא אומר שמי שלא מסכים איתה בהכרח טועה (גם אם זה הרושם שאפשר לקבל מצורת הכתיבה שלה).
אני לא מסכימה עם הדעה שיש לשים את צרכי הילד לפני צרכי ההורים (ובשם צרכיי שמה גבולות הרבה יותר הדוקים ממה שתיארת). יש אנשי מקצוע לא מעטים שדוגלים בכיוון הזה, שאורים כהורים מתעלמת ממנו. אני לא יודעת מי מהם צודק אבל חשוב לי להציג שיש יותר מאפשרות אחת.
לצפיה ב-'אני חושבת שהכלה יכולה להעשות גם כשניתן גבול'
אני חושבת שהכלה יכולה להעשות גם כשניתן גבול
21/12/2017 | 19:15
1
109
ראשית אפתח ואומר שכפי שהכלה היא חשובה ביותר כך גם גבולות.
גבולות למעשה מאוד חשובים להתפתחותו הרגשית של ילד וילדים שחיים ללא גבולות וסמכות הורית הם ילדים חרדים ולעיתים קרובות עם בעיות התנהגות ...
(אשמח להרחיב בנושא אבל זו לא הפואנטה...).
הפואנטה היא שלדעתי אין סתירה בין הכלה לגבול ולמעשה את עושה את זה מאוד יפה בסך הכל.
 
לדעתי, מספיק לומר- " אני רואה שאת רוצה לצייר על הרצפה אבל אי אפשר את יכולה לצייר על הדף..." בכדי שתקבלי הכלה וגבול גם יחד.
את משקפת את הרצון/צורך שלה, שמה גבול ומצד שני מנתבת את הצורך הזה למה שכן אפשר לפי חוקי הבית ובכלל...
 
 
לצפיה ב-'מאד מסכימה.'
מאד מסכימה.
21/12/2017 | 19:32
102
זה גם מה שאני עושה עם הילדוני, בן שנה ורבע.
"אתה רוצה שאמא תרים אותך עכשיו? אתה מאד רוצה שאמא תרים אותך עכשיו? אמא אוהבת אותך אבל לא יכולה עכשיו להרים אותך כי כואב לה הגב. רוצה לשבת על אמא על הספה?"
"אני רואה שאתה מאד רוצה להוציא קשים מהארון, זה בסדר שאתה רוצה. אבל כבר הוצאת מהארון הרבה קשים, ואמא לא מרשה להוציא עוד. עכשיו אתה יכול לשחק בקשים שכבר הוצאת."- נועלת את הארון. הוא מתחיל לבכות ומנסה בכח לפתוח- "אתה מאד מאד רצית להוציא עוד קשים, קשה כשאי אפשר לעשות מה שרוצים." -מחבקת, מלטפת. הוא נרגע והולך לשחק עם הקשים שיש כבר בחוץ. 
להבין מה הילד רוצה, להכיל את זה ולתת לזה מקום, לא אומר לאפשר את זה. מה שמתאים לי, לבית, לבעלי, אני מאפשרת בשמחה. מה שלא, מקבלת את הרצון, משקפת אותו, ואוסרת. בנחת, באהבה וברוגע, אבל אוסרת. 
 
לצפיה ב-'אבל למה את חושבת שדבריה של אורים כהורים מכוונים נגדך?'
אבל למה את חושבת שדבריה של אורים כהורים מכוונים נגדך?
21/12/2017 | 20:05
1
133
היא פרשה את הפילוסופיה שלה, שלא מתאימה לכל אחד אבל זו דעתה. את יכולה לפתח את הדיון "שם" ולכתוב את דעתך. ריבוי דעות זה מבורך כל עוד זה נעשה ממקום של כבוד ונדמה לי שאורים כהורים כתבה את דעתה ממקום של כבוד ולאו דווקא הביעה שיפוטיות לגבי דרכך.
 
לעניין הנושא, אני בגישה של "המשפחה במרכז". אני חושבת שזה לא עושה טוב לא למשפחה ולא לילד עצמו להמנע מלהציב לו גבולות והגבול שלך לא יהיה הגבול שלי. הגבול שלי הוא לא הגבול של בעלי (וכך יצא שהוא מבלה בחדר הילדות כמה פעמים בלילה). אבל ההורות שלנו היא משותפת וביחד אנחנו קובעים את הדברים. אני מוצאת שדווקא כשאני קובעת את הגבול בצורה נחרצת (גם אם באופן מיידי יש קושי מסויים) אח"כ הילד הרבה יותר רגוע ושמח. כשאני עייפה מכדי להתעקש על הגבול - שמח בנמל....
לצפיה ב-'חלילה, לא חשבתי שדברי אורים מכוונים כלפיי'
חלילה, לא חשבתי שדברי אורים מכוונים כלפיי
22/12/2017 | 01:49
120
ולא חשבתי שהם שיפוטיים או שיש בהם ביקורת או חוסר כבוד, אבל הם עוררו בי מחשבה ורגשי אשמה בעת ובעונה אחת. הכלה מלאה- מתוך הבנה נכונה ורצופה של צרכי הילד - מרגישה לי אידיאלית ואני לא שם. לא בתפיסה ההורית שלי (גם הצרכים שלי כאדם חשובים, ואם אני בשיחה בדיוק כשהילדה סיימה להכין יצירה מהממת אין מי שיתפעל) ולא בפרקטיקה שלי (בטח עכשיו כשאני מתמרנת בין 4 ילדים + הנקה מלאה).
בקיצור - זו אני, לא היא.
לצפיה ב-'בעולם הפנימי של הילד יש גם צורך בגבולות'
בעולם הפנימי של הילד יש גם צורך בגבולות
21/12/2017 | 21:07
96
ולעיתים הצורך הוא שישימו לי גבול. חלק מהמצבים שתיארת נשמעים לי שמשהו שהוא אולי לאו דווקא פריקת עול לשמה אלא יותר בדיקת גבולות מכוונת. הבדיקה הזו יכולה לנבוע מכל מיני סיבות, גם מצורך התפתחותי של למידת "כללי המשחק" ומהי סמכות, גם מצורך של "תראו אותי". בכל אופן, במקרים האלה רק התייחסות (לכאורה) לצורך הרגשי בלי הצבת גבול היא דווקא הזנחה של חלק מהצרכים הרגשיים של הילדים. ילדים לא צריכים רק שיבינו אותם יהיו אמפטיים אלה, ישקפו וימללו את מה שהם מרגישים. ילדים צריכים גם שיציבו להם גבול. זה מרגיע כי זה אומר שיש מישהו שהוא יותר חזק וסמכותי ממני, ואם הוא יותר חזק ממני אז הוא גם יכול לשמור עליי. ילדים שמסובבים את הוריהם על האצבע הקטנה ומנהלים את הבית הם, כמו שכתבה פה מישהי אחרת, ילדים שנראים לכאורה כוחניים וחזקים, אבל בעצם מאוד חרדים ופגיעים כי אין מישהו חזק מהם שיכול לשמור עליהם.
המענה הנכון כפי שכבר כתבו לך פה הוא לשקף ולהביע אמפתיה לצורך / לרצון של הילד ויחד עם זאת להציב גבול. אם אפשר כמובן שרצוי להסביר את ההיגיון מאחורי הגבול, ולהציע חלופות. זה נקרא הצבת גבולות אפקטיבית- לא תוקפנית, אמפטית לילד ומשיגה את המטרה.
אגב 1- יש גישות שיכולות לעבוד נהדר כשיש ילד אחד בבית, אולי שניים, אבל כשמספר הילדים כבר גדול מזה, ברוב המשפחות אין זמן ואפשרות להסביר כל דבר, לדבר על כל דבר, לפעמים פשוט צריך להגיד "תפסיק לצייר על הקיר" ולא כי זו הדרך הכי נכונה, אלא כי זו הדרך הכי אפשרית כרגע. וזה בסדר.
אגב 2- דווקא בנוגע לשינה, בטח בגיל הממש רך (נגיד עד 5) אני אישית לא מרגישה נוח להציב יותר מדי גבולות. מעדיפה שיבואו לישון לצידי, או לשים מזרון לצידם.
לצפיה ב-'היי איןאריותכאלה'
היי איןאריותכאלה
22/12/2017 | 17:09
140
הדוגמאות שנתת על הבת שלך לא שייכות למה שכתבתי על "אימון".
קראתי אימון לכל השיטות למינהן שבהן ההנחיות של איש המקצוע הוא להתמיד שוב ושוב עד שהילד אמור להפנים. ואני שואלת: למה? איך קורה מצב כזה שמומחים שונים מייעצים להתייחס באופן כזה אל בן אדם, אל ילד, רק כדי לגרום לו לספק איזושהי התנהגות שתהיה "מקובלת".
עליי זה לא מקובל. זה לא הגיוני, זה כוחני, זה לא מכבד, זה אפילו משפיל. יש דרכים אחרות להורות לחנך וללמד ילד דרכי התנהגות.
אלא ששיטות האימון הללו מכוונות אך ורק לנושא של שינוי התנהגות ובדרך כזאת (או דומה), ואופן הפעולה הזה הוא הייחודיות של השיטה, אם אפשר לקרוא לזה כך, ואף אחד כמעט ולא נותן דעתו על כך.
אנחנו כהורים לא חושבים תמיד לעומק על מה שמלמדים אותנו כי אנו נוטים לקבל עצות של מומחים מתוך כך שאנו חושבים שהם יודעים טוב יותר מאיתנו. אלא שזאת אחריות שלנו כהורים לברר ולשאול.
האחריות של אנשי המקצוע הוא להסביר את התמונה השלמה.
 
יש לנו כהורים הגיון בריא וקודם כל עלינו להיות קשובים לעצמינו ואל הילדים שלנו. לא לקבל כל דבר כמובן מאליו רק בגלל שכך כתב או אמר איזשהו מומחה כזה או אחר.
וכך אני גם נוהגת להסביר להורים איתם אני עובדת, כאלו שעדיין לא מכירים לעומק את הגישה שלי ועוד בודקים מה נכון להם - תקשיבו קודם כל לכם ולילד שלכם, לדרך שלכם ולקול הפנימי שלכם. גם אם *אני* אומרת X אבל זה מרגיש לכם לא מתאים או לא נכון - אז תלכו לפי הדרך שלכם או תמשיכו לחקור ולחפש מענה שאליו אתם מתחברים.
 
ועכשיו לשאלתך,
כמו שציינתי , מה שאת מתארת זה משהו אחר ולא שייך לעניין של להתמיד באיזו שיטה עד שהילד "נכנע" או מתרצה.
מתוך מה שאת מעלה - יש להפריד בין רצונות וצורך רגשי.
את הצורך הרגשי יש לספק ולכך יש הרבה דרכים.
רצונות לא תמיד אפשר לספק.
הצורך הרגשי של כל ילד וכל אדם הוא להרגיש אהוב, רצוי, מקובל, שמבינים אותו, שרואים אותו. מתוך כך הוא חש מוגן ובטוח.
גם אם אי אפשר לענות על רצון של ילד מכל סיבה שהיא, אפשר להסביר לו בגובה העיניים ובאופן מכבד מדוע מנענו ממנו את מה שרצה או ביקש.
ונכון - לא תמיד אנחנו בכלל פנויות להכיל או להסביר ולפעמים אנחנו מוצאות עצמינו יוצאות משליטה בדיוק כמו הילדים... אז זה בוודאי לא מתאפשר באופן כזה לגלות הבנה או הכלה.
אלא שהאחריות שלנו היא לשמור כבודם של הילדים ועל מערכת היחסים איתם שזה הקשר הרגשי ביננו. וכמו בכל מערכת יחסים בין אנשים צריך לזכור שגם אם הסיטואציה חלפה , לעיתים קרובות זה עדיין יושב בתוך הלב ובמיוחד אצל ילדים.
 
מתוך ההקשבה שלנו אליהם וההכרות שלנו עם הילדים הייחודיים שלנו ועם הרגישות של כל אחד מהם, אנחנו יכולות לדעת ולהרגיש מה נחוץ רגשית עבור הילד שלי , שאולי כמה שעות קודם חטף ממני צעקות ועכשיו גם אם זה לא נראה כלפיי חוץ, אולי מבפנים הוא נסגר או מרגיש אשם או בודד או לא אהוב וכו', כל ילד הוא שונה - להזכיר לו את מה שהוא מתוך הילדיות עדיין לא תמיד רואה באופן בוגר - את האהבה שיש לנו אליו, את הכבוד שיש לנו אליו, את הרצון להתחשב בו גם אם לא תמיד מסתדר וכו'
ומתוך כך לגשר על מה שקרה ולהחזיר את המיקוד למערכת היחסים שהיא החשובה ביותר, הרבה יותר מההתנהגות.
 
מתוך המקום הזה של מערכת יחסים שמתקיימת ביננו לבין הילדים, אני לא רואה בכלל מקום לאף שיטת אימון מכל סוג שהוא. כמו שלא היינו מאמנים את בני/בנות הזוג שלנו לדברים שאנחנו רוצים מהם. עם ילדים יש דרכי חינוך אחרות, רגישות ומכבדות.
 
בהקשר הזה של כל מה שכתבתי אני ממליצה על שני ספרים מעולים:
הורות מן השורש אל הלבלוב
איחזו בילדיכם - למה הורים צריכים להיות חשובים יותר מחברים
 
 
 
לצפיה ב-'התייעצות בת שנתיים ותשע ושינה '
התייעצות בת שנתיים ותשע ושינה
19/12/2017 | 20:24
6
232
בת שנתיים ותשע, הולכת לישון בסביבות 20:00-20:30.
מזה כחודשיים-שלוש נודדת למיטת הורים וממשיכה לישון שם. 
לא הייתה לנו בעיה עקרונית עם זה וזרמנו אבל עכשיו צפוף לנו מאד יחד עם בטן של חודש תשיעי וכאבי גב. אני בקושי מצליחה לישון ואיתה עוד יותר קשה.
התוצאה היא שכולם ישנים פחות טוב, עצבניים ועייפים.
לרוב אנחנו משתדלים להחזיר אותה כששומעים שהיא מגיעה אבל ברגע שעולה על המיטה כבר בלתי אפשרי להחזיר כי מתחילה לבכות וכולם מתעוררים.
אני מבינה שהלידה הקרובה משפיעה עליה והיא צריכה יותר קירבה והכלה. בנוסף התחילו להופיע פחדים מחושך, חלומות רעים ועוד.
יש לנו טקס שינה ארוך שכולל הרבה חיבוקים ודיבורים ומסז'. מנסים גם לאחרונה לתמלל אותה לגבי היום שלה ולתת לה לפרוק יותר. הפסקנו לסגור את הדלת לבקשתה ומשאירים חריץ.
אשמח לעצות איך לגרום לה להישאר במיטה בלילה, בייחוד לאור השינוי העתיד לבוא.
 
לצפיה ב-'אני חושבת '
אני חושבת
20/12/2017 | 01:01
138
שהשאלה האמיתית שלך היא: איך לגרום לה להישאר במיטה שלה בלילה בלי שתבכה ותעיר את כולם. אני לא בטוחה שזה אפשרי, אבל אני בטוחה שמאד לא נוח לכולכם ואתם יוצאים נפסדים מהסידור החדש.

קודם אתם צריכים להחליט ביניכם שזה דבר עקרוני ואתם מוכנים להשקיע מאמץ בשינוי ההרגל החדש ולשאת בתוצאות.

אחרי שקיבלתם את ההחלטה תסבירו לה שהמיטה של אבא ואמא היא רק של אבא ואמא, ושמעכשיו היא תישן במיטה שלה. תחזרו על המנטרה כמה שיותר. ובלילה כשהיא תבוא אבא כל פעם יקום להחזיר אותה למיטה ויחזור שוב ושוב על המנטרה. בטון הכי רגוע. גם אם היא בוכה וקשה לה. אני משערת שהיא תתנגד וזה טבעי ומובן. אם יהיה לכם קשה - תחשבו שאתם עושים את זה לטובתה. וטובתה היא לישון טוב ולחיות עם הורים שלא כל הזמן עייפים ועצבניים.
בהצלחה ומזל טוב!
לצפיה ב-'עונה בהרחבה '
עונה בהרחבה
20/12/2017 | 18:43
1
169
ואני מתייחסת כרגע באופן כללי ואח"כ אענה למה שאת כתבת.
 
תראי, זה לא סוד פה בפורום שאני מתנגדת לשיטות "אימון" כאלה או אחרות של החזרת ילדים לפני שהם מגיעים למיטת ההורים, או התעקשות על החזרה שוב ושוב עד שהילד לומד או כל שיטה אחרת שבה צריך להתמיד עד שהילד מפנים...
העניין הוא שאנשי המקצוע שממליצים על השיטה הזאת לא מספקים להורים את התמונה המלאה - בין אם מאחר והם עצמם לא יודעים (מכירה לא מעט כאלה..) ובין אם זה נעשה מתוך כך שלא מקדישים לכך מחשבה.
 
אני כן חושבת שהורים צריכים להבין את התמונה המלאה ועל סמך הבנה זאת לקבל החלטות, כי מה שקורה בשטח הוא שלהורים באופן מובן יש הבנה חלקית ,
ומה שלרוב לא נאמר במפורש בשיטות הללו על ידי אנשי המקצוע הוא שכאמור, מדובר בדרכי "אימון" של הילדים שמכוונים לשינוי התנהגות. **על פי גישה זו אין התייחסות לשורש פנימי רגשי כלשהו אלא לשינוי דפוסי התנהגות** ומתוך כך התפתחו השיטות הללו.
 
שיטות של אימון מתאימות מאוד לעולם המבוגרים, אף על פי שיש הרבה מבוגרים שלא מתאים להם עבודה עצמית בדרך זו.
שיטות של אימון **לא מתאימות** לעולם הילדים. פשוט לא ובוודאי ובוודאי לא לפעוטות (ושלא נדבר על כל שיטות האימון למיניהן שמומחים שונים מיעצים לתינוקות בנושא של שינה למשל , מבלי להבין את ההשלכות הרגשיות שיש לשיטה כזאת על הנפש, כי כל הגישה ההתנהגותית עצמה איננה מכוונת לעבודה עם עולם הרגש. היא נטו התנהגותית וכך היא אמורה להיות).
 
אמנם יש ילדים קטנים שמגלים בגרות פנימית או יכולת להסתגל לשיטות כאלו וזה בסדר, **כל עוד זה באמת כך** ובהנחה שזה מכבד את הילד. ההורה צריך להיות מאוד קשוב לילד ואמיתי עם עצמו בנושא הזה ...
ומהצד השני - הרבה מאוד ילדים לא יכולים לעמוד בשיטות חינוך ואימון האלו מבלי שמשהו בתוכם יושפע מכך לרעה. וכאן כבר יש מגוון רחב מאוד של התנהגויות ותופעות שאני לא מתכוונת להיכנס ולפרט אותם אבל אני חושבת שכל הורה עם אינטואיציה רגשית בריאה יכול להבין מה מתרחש בנפשו של ילד שפשוט לא מסוגל להתמודד עם שיטת אימון כזאת או אחרת, ואיך זה יכול לבוא לידי ביטוי בהתנהגות חיצונית.
 
אני עובדת עם ילדים על מנת לתמוך בהם רגשית וגם עם הוריהם, ואני מסבירה להורים את הדברים הללו שאותם כתבתי כאן כי לתחושתי זה פשוט לא נאמר באופן גלוי ומפורש כפי שצריך להאמר על ידי אנשי המקצוע הרלוונטים שיודעים לחזור שוב ושוב על אותו מנטרות האימון אבל לא מסבירים את כל הגישה בשלמותה.
כאימא , זה מקומם אותי וכאשת מקצוע אני יכולה להבין את הסיבות למה זה ככה אבל עדיין לא מסכימה עם זה שזה ככה. כך או כך שורה תחתונה - אנחנו ההורים חייבים תמיד לשאול ולהבין כי האחריות בסופו של דבר היא שלנו גם אם אנחנו מול איש מקצוע שנחשב הכי "תותח" בתחומו.
 
ועכשיו לשאלתך (אם הגעת עד לכאן ) ,
נשמע לא קל לכולכם. אני באופן אישי לא חושבת שזה נכון לפעול היום ממקום של פחד לעתיד. זה לא מאפשר התייחסות לצרכים של כאן ועכשיו וגם לוקח אותך לדאגות למקום עתידי שאי אפשר לדעת מה יקרה אם וכאשר...
אני כן חושבת שצריך להקדיש מחשבה מה אתם יכולים לעשות שלוקח בחשבון את הצרכים של שלושתכם. אני קוראת שאת לגמרי שם, את לגמרי מבינה ותומכת ומכילה, אז אולי פשוט לחשוב יצירתי ו"מחוץ לקופסא",
אני למשל ממליצה במקרים כאלו לשים מזרון ליד המיטה של הילד/ה ולישון שם כשעולה הצורך, או לחילופין, להרחיב את שטח המיטה שלכם בדרך כלשהי, או לשים מזרון למרגלות המיטה שלכם עבורה. אלו הם רק 2 רעיונות, יש עוד הרבה אחרים וגם אם אלו לא מתאימים לך, אני בטוחה שאם הרעיון הכללי מדבר אלייך אז תוכלי למצוא רעיונות שכן מתאימים אצלכם.
וגם לזכור שאלו הם שינויים זמניים. ברגעים קשים אנחנו נוטים לשכוח את זה וצריכים להזכיר לעצמינו שזה לא ייימשך לנצח ואולי אפילו יחלוף יותר מהר ממה שאנחנו חושבים. מניסיוני אני יכולה באמת להרגיע ולעודד שברגע שהילד חש בטחון ורוגע מתוך כך שהצרכים הרגשיים שלו מסופקים במלואם אז הוא עובר "קפיצה" לשלב הבא של יכולת להכיל שינויים ביתר קלות.
 
אז במקום לענות על השאלה ששאלת איך לגרום לה להשאר במיטה בלילה, ניסיתי לתת הכוונה לשאלה - איך לעזור לה להרגיש בטחון כך שתוכל לישון היטב. אולי בעצם גם את התכוונת לכך?
 
מקווה שהדברים תרמו
 
לצפיה ב-'לכל דבר אפשר לקרוא "אימון"'
לכל דבר אפשר לקרוא "אימון"
21/12/2017 | 12:53
86
אם הילדה הייתה מתעקשת שאמא בחודש תשיעי תרים אותה
והאמא הייתה מסרבת ומתעקשת שלא אז זה גם "אימון" ?
בעייני לא מדובר בתינוק שלא מבין הסברים ויכול להיגרם לו נזק חמור,
אלא בגבולות שהם בהחלט סבירים בהתחשב במצב.
היא ילדה גדולה ויכולה להבין את הציפייה ממנה לישון בחדר משלה
ולתת פרטיות להוריה שמגיע להם גם שקט ונוחות במיטה שלהם ובחדר שלהם .
(גם אם הילדה ישנה על מזרון בחדר ההורים, היא עדיין יכולה להרעיש
ולדרוש תשומת לב עד שתירדם או להתעורר מוקדם וישר לקפוץ למיטת ההורים ) .
כמו שבגן ילדים מבינים מה מצופה מהם (מתי ואיפה אוכלים, מתי ואיפה ישנים)
וזה לא נחשב כהתעללות, גם בבית מותר וצריך שיהיו גבולות.
יהיה לה קשה אבל היא תבין ותלמד שהיא לא תמיד מרכז העולם וצריך גם להתחשב בהוריה ובאמא שלה שקשה לה במיוחד עכשיו לחלוק מיטה (בד"כ ילדים
זזים הרבה בלילה) .
לצפיה ב-'מה שאנחנו עשינו'
מה שאנחנו עשינו
20/12/2017 | 20:38
97
אומנם עם ילד קצת יותר גדול (בן 3+) אבל אולי יעבוד גם לכם.
החלטנו שזה מפריע לנו. המיטה צפופה וכולנו ישנו פחות טוב ככה אבל גם הבנו את הקושי והצורך שלו למצוא את המקום שלו.
עשינו כמה דברים:
שמנו ליד המיטה שלנו כריות גדולות שהוא יכול היה להשתרע עליהם ולישון. אם בא באמצע הלילה הורדנו אותו אליהן בעדינות. לפעמים ישן ככה עד הבוקר לפעמים במהלך הלילה ביקש שנעזור לו לחזור למיטה.
בנוסף, היינו מחזירים למיטה שלו ויושבים איתו/מנמנמים לידו עד ששקע בשינה עמוקה.
הנהגנו את חוק החמש וחצי- אם הגיע מחמש וחצי לפנות בוקר והלאה זה דין בוקר ונתנו לו להתכרבל איתנו עד הבוקר.
וגם עשינו טבלת מדבקות על כל יום שישן לבד ובסיומה - גלידה בגביע.

גם אצלנו זה התחיל בשלהי ההריון (אז עוד בתדירות נמוכה יחסית) והתגבר לאחר הלידה. ברור לנו שהיה בזה רכיב קנאה משמעותי ועם ההסתגלות זה עבר לבד.

מה שכן חשוב לתמלל במהלך היום את הנושא. לנו היה חשוב לתת לו את הבחירה מתוך ההבנה שהוא מחפז להיות איתנו אבל גם שהוא מספיק גדול לבחור (עם קצת עזרה מאיתנו) לחזור לישון במיטה שלו.
לצפיה ב-'תלכי לישון איתה'
תלכי לישון איתה
21/12/2017 | 10:15
97
אני במצב דומה (בת שנתיים ושבע, חודש תשיעי) ליוויתי אותה חזרה למיטה שלה ונכנסתי לישון איתה.. לפעמים נרדמתי לפניה, לפעמים לא. לא היה לי כוח למלחמות באמצע הלילה
בכל מקרה יותר קל אחר כך לעבור בחזרה למיטה שלי, מאשר להעביר אותה ישנה למיטה שלה
וגם מנורה קטנה ליד המיטה שלה שיכולה להדליק, או פנס, או מנורת לילה שנשארת דלוקה
לצפיה ב-'איך בוחרים היכן לגור? '
איך בוחרים היכן לגור?
18/12/2017 | 20:28
7
308
 
אנחנו בדילמה.
כבר הרבה זמן.. רק שהפעם יש גם דד ליין שמתקרב.
אנחנו גרים בשכירות בשכונה ותיקה וטובה בחולון. היתרונות: בתי ספר טובים, סה"כ אין אלימות והכי חשוב קרובים מאוד להורים שלי. החסרונות: השכונה ישנה כך שהדירות בלי ממ"ד ומרפסת שמש והדירה שאנחנו שוכרים כבר קטנה לנו כך שלא נמשיך להשכיר אותה עוד שנה ולא נראה שהילדים (אחד כיתה ג' והשניה בגן חובה) מאוד מתחברים לחברים פה, כך שלא נוצרו חברויות אמת שיהיה קשה לנו להפריד.
חשבנו לעבור לשכונה אחרת/עיר אחרת אבל לא מוצאים מקום שקוסם לנו.. מחפשים שכונה חדשה ולא עמוסה ופקוקה, בתי ספר טובים ואוכלוסיה טובה שהילדים יתחברו אליה. מישהי מכירה?
איך בכלל בחרתן את השכונה שאתן גרות בה היום? אנחנו ממש מתלבטים.. לא ראינו משהו שקוסם לנו, אבל גם לא חושבים שזאת סיבה מספיק טובה להישאר בשכונה הנוכחית. את ההורים אנחנו שוקלים להזיז איתנו (הם גרים בקומה 4 בלי מעלית וזה לא מתאים).
 
אשמח לכל עצה שהיא..
 
לצפיה ב-'מנסה'
מנסה
19/12/2017 | 09:21
2
224
כותבת לך כמה עקרונות מנחים עבורי. לא בכולם עמדנו:
 
מבחינתי ולפני הכול, ובהנחה שיש מקום עבודה יציב שהוא עוגן בחייכם - קרבה למקום העבודה!
 
שנית, אני מעדיפה שכונות קהילתיות. מכירה כמה שכונות כאלה והתושבים שאני מכירה פשוט מתמוגגים. לקחת בחשבון: בשכונה שהקהילתיות בה מבוססת היטב קשה לפעמים להשתלב (צריך להיות טיפוס מסוים ו/או לקחת בחשבון שזה תהליך שלוקח זמן).
 
חשוב ביותר - תקציב! לבדוק היטב עלויות מחיה במקום (ארנונה, ועד בית, מסים נוספים (למשל ביישובים קהילתיים), עלויות חינוך וחוגים (לילדים ולמבוגרים), עלויות רכישת דירה (אם מתעתדים לקנות), כמה רכבים צריך.
 
עוד: נגישות בתחבורה ציבורית
 
בתי ספר זה ענין של מזל. כמובן, לא הייתי בוחרת בבית ספר עם שם של מורים נוראים ואלימות בשמיים, אבל בסופו של דבר, שנת הלימודים קמה ונופלת על מחנך/ת הכיתה ועל המצב החברתי (לדעתי)
 
ואחרון:
לא מזמן שמעתי את הסיפור הבא: שני אנשים רצו לעבור שכונה. באו לשכונה הפוטנציאלית ושאלו: איך השכונה הזאת?
ענו להם: איך בשכונה הישנה?
אחד אמר: לא משהו... אמרו: כך יהיה לך גם בשכונה החדשה
השני ענה: נהדר!...  אמרו: כך יהיה לך גם בשכונה החדשה
 
סליחה על הפסיכולוגיה בגרוש באינטרנט, אבל אנשים הם רוב הזמן מה שהם, גם אם הם חולמים להיות מישהו/משהו אחר. מההודעה אתם לא נקראים כמו אנשי קצוות שמתלהבים/מתעצבנים באקסטרים. נקרא שאתם אנשי ביניים מאוזנים... אז כנראה כך יהיה גם בשכונה החדשה
 
בהצלחה!
לצפיה ב-'בכללי מסכימה, אבל מבקשת להעיר ולהאיר על המשל שלך...'
בכללי מסכימה, אבל מבקשת להעיר ולהאיר על המשל שלך...
19/12/2017 | 15:45
1
177
עברתי יותר מדי דירות בעשור האחרון, ואם מוסיפים את שנות הנעורים ותקופת הלימודים, אז בכלל יש לי פרספקטיבה יפה - יכול כמובן להיות שהאחד בודק בציציות והשני סתגלתן, אבל אולי *באמת* אחד מהם גר בשכונה שהיא לא משהו ולא סתם חמוץ? לפעמים אדם לא יודע מה לחפש. פעמים אחרות שכונה משנה את פניה. את עצמך תארת נכון כמה חשיבות יש לאופי התושבים, לקהילתיות, לצמחיה, לנוף, לנגישות, לאדריכלות.
 
לצפיה ב-'בהחלט ייתכן שאדם יפרח בתנאים מסוימים'
בהחלט ייתכן שאדם יפרח בתנאים מסוימים
19/12/2017 | 19:37
34
לצפיה ב-'מה באמת משמעותי, לאיזה טווח זמן'
מה באמת משמעותי, לאיזה טווח זמן
19/12/2017 | 15:50
160
נשמע שחשוב לך מאוד שהבית יהיה חדש ומסודר, בשכונה שהתשתיות שלה חדשות (אבל לא עמוסה ופקוקה - חושבת שהרבה פעמים זה כרוך).
חושבת שאתם צריכים לערוך רשימה של מה משמעותי, על מה אפשר לוותר - מרחק ממקומות העבודה, מרחק מחברים, נוף וירק, נגישות, מוסדות חינוך, מחיר, טווח המגורים (דירה לחיים או עד שהילדים יגדלו).
אחרי שתראו מה משמעותי עבור כל אחד ועבורכם כמשפחה - העצה שלי - לברר מול חברים, כאלה שאת בוטחת בטעמם ובשיקול דעתם. או להתחיל לברר בשכונות בהן בקרת והרגשת בהן נעים. כמו כל שידוך אחר (לזוגיות, לבחירה בגן ילדים עבור הפעוט או בבחירת שמלה) - אין משמעות לדעה של אדם אחר אם טעמו אינו קרוב לשלך. אנחנו למשל לא הצבנו מרפסת שמש או ממ"ד במקום גבוה ברשימה, ולמעשה חפשנו בית בשכונה ותיקה. אז הטעם שלי (מעבר לאזור החיוג השונה בו אני מתגוררת) - פחות רלוונטי.
מאחלת לך הצלחה במציאת שכונה ודירה כלבבך ומקווה שכן נסייע במשהו למצוא את הדרך.
 
לצפיה ב-'מה שמנחה אותי ..'
מה שמנחה אותי ..
20/12/2017 | 09:39
166
אני חיפשתי קהילה שיש לה ערכים דומים לשלנו. לנו זה חשוב מאוד , לאו דווקא משפחות שמקיימות את אותם הערכים בדיוק כמונו אלא כאלו שמאמינות באותה הגישה לחיים.
 
בנוסף, אני עובדת מהבית כך שנשאר רצון לקרבה לעבודה של בעלי. זה מאוד חשוב עבורנו אבל יחד עם זאת אנחנו מבינים שדברים הם דינמיים ומשתנים וגם בוטחים בכך שאם זה מה שנכון עבורינו שבעלי יעבוד קרוב יותר לבית, אז זה גם מה שיקרה.
 
חשוב לנו מאוד השכנים, חשוב לנו אזור שקט וגם פרטיות. חשוב לנו קרבה לטבע. אלו הם רעיונות שאני מעלה מתוך מה שנכון לנו. אולי תתחברי לזה ואולי לא.
 
אנחנו ידענו פחות או יותר כיוון של אזור מגורים אבל לא היה לנו מושג איפה... אפשר לראות מלא בתים ואזורים ולנסות להבין עם הראש אם זה מתאים למה שמחפשים, אבל לדעתי זה כבר לא החלק של הראש שיכול לכוון - אני באופן אישי בהחלטות כאלו במיוחד נותנת לרוח בתוכי לכוון אותי. זה מה שנקרא גם תחושת בטן / הדרכה פנימית/ קול פנימי/ אלוהים/ נשמה או כל שם אחר שהאדם מתחבר אליו. אפשר וכדאי לבקש הכוונה מהמקום הזה ולהישאר פתוחים וסקרנים למה שקורה אח"כ
 
בהצלחה!
 
לצפיה ב-'זה מאוד אישי'
זה מאוד אישי
20/12/2017 | 20:51
112
לדעתי תתחילו מלהגדיר ישובים/ערים שהם ברדיוס שסביר בעיניכם להגיע ממנו לעבודה כל יום. בתוך הערים/ישובים תבדקו ביד2 באיזה אזורים בעיר יש דירות/בתים בתקציב שלכם. אם חשוב לכם ממד ומרפסת שמש- תסננו לפי הפרמטרים האלו (וגם מס חדרים, מעלית, מחסן, חניה- כל מה שחשוב לכם).
אחרי שתישארו עם מספר שכונות/אזורים שיכולים לבוא בחשבון תבדקו את בתי הספר (באתר מדלן מאוד נוח לבדוק שיוכים ובתי ספר), אחרי שתצמצמו את הרשימה עוד קצת- סעו ותסתובבו בשכונה- שישי אחהצ, אחהצ של אמצע שבוע, שבתות- תתרשמו מהאווירה ברחובות- האם זה נראה לכם מקום שתרגישו בו בנוח.
אחכ אפשר לחפש בקלות בפייס אנשים שגרים באותה שכונה, להצטרף לקבוצת הפייסבוק העירונית/שכונתית וכו- לקרוא על מה מתלוננים (תמיד מתלוננים, השאלה על מה והאם זה משהו שחשוב לכם או לא). זה גם מקום טוב לשאול שאלות ספציפיות
אחכ תסעו לראות דירות אולי בכמה שכונות שיהיו אצלכם ברשימה, ולפעמים ההחלטה היא גם עניין של טיימינג (תראו דירה שתענה על הצרכים שלכם בשכונה x ותסגרו עליה וככה תחליטו)
לצפיה ב-'ההורים גם שוקלים שיזיזו אותם?'
ההורים גם שוקלים שיזיזו אותם?
23/12/2017 | 03:24
72
אני חושבת שצריך להתחיל עם תקציב. זה כבר יצמצם הרבה שכונות טובות עם בתי ספר ואוכלוסיה טובים. 
לצפיה ב-' המלצת השבוע! - מתכונים. פשוטים ובריאים '
המלצת השבוע! - מתכונים. פשוטים ובריאים
16/12/2017 | 19:21
7
129
בתור אחת שלא אוהבת לבשל או לאפות אני תמיד מחפשת לי מתכונים הכי הכי קלים ופשוטים. מאחר ואני גם צמחונית (ותקופה די ארוכה הייתי טבעונית) ומאוד חשובה לי תזונה טבעית כמה שיותר אז אפשר לומר שזה קצת מקל לי על החיים כי יש הרבה מאכלים שאני מכינה מבלי להצטרך לעמוד ולבשל יותר מידי. 
 
לפני שבועיים נתקלתי באינטרנט במתכון להכנת קטשופ טבעי וחשבתי לעצמי ש- איך לא חשבתי על זה בעצמי עד עכשיו?? אוכל מתועש לא עושה לי את זה והמחשבה שאני יכולה להכין בעצמי קטשופ מרכיבים טובים תוך שניה וחצי, זה היה משנה מציאות ​ 
אז הנה אני משתפת, ואולי יתאים גם לכן או לקטנים שלכן:
קופסא קטנה של רסק עגבניות (אני קונה אורגני)
שמן זית
מייפל
ומעט מלח
ומערבבים הכל יחד (כמויות לפי הטעם).
מעולה שבמעולים!  
 
והנה עוד מתכון מהיר ובריא (יחסית) לשוקולד ביתי טעים:
מערבבים חצי כוס קקאו, רבע כוס סילאן ורבע כוס שמן קוקוס. יוצקים לתוך תבנית סיליקון, כזאת של צורות מאפנס קטנים ומכניסים למקפיא. אוכלים כל פעם מהמקפיא כי זה נמס.
 
ואחרון: ממרח "כבד קצוץ" טבעוני: משרים עדשים שחורות כל הלילה, מבשלים עד לריכוך . בבלנדר מעבדים את העדשים יחד עם שמן זית מלח פלפל ואני מוסיפה גם קצת בצל מטוגן. אפשר להכניס גם אגוזי מלך / טחינה ולטחון הכל יחד. אני מורחת בתוך סנדוויץ. טעיםםםםםם  
 
יאללה תוסיפו גם אתן. קל, מהיר ואם יש אז גם עדיף כמה שיותר טבעי ובריא.
 
 
לצפיה ב-'חביתה.'
חביתה.
18/12/2017 | 16:31
2
194
זה לא ממש מתכון. אבל רעיון לצורת הכנה קצת שונה.
במקום לטגן חביתה במחבת, משתמשת בטוסטר.
מכניסה נייר אפיה, שופכת ביצה מעורבבת לתוך הטוסטר ותוך כמה דקות זה מוכן.
חיסכון בשמן, ובכלים להדחה. וגם מתקבלת חביתה בצורה שנוח יותר להכניס לסנדוויץ' מאשר עיגול.
אם אני רוצה שזה יהיה קצת יותר משביע, מערבבת לתוך הביצה גם שתיים-שלוש כפות של קוסקוס מוכן.
 
לצפיה ב-'רעיון מעניין וחדשני בשבילי'
רעיון מעניין וחדשני בשבילי
20/12/2017 | 13:06
1
134
הטוסטר לא מתלכלך ככה?
לצפיה ב-'שמה נייר אפייה.'
שמה נייר אפייה.
20/12/2017 | 21:21
94
בדרך כלל לא מתלכלך. 
 
לצפיה ב-'תפוחים מיובשים בקינמון'
תפוחים מיובשים בקינמון
19/12/2017 | 11:43
3
170
מינימום קלוריות לאמא, נשנוש בריא לקטני.
 
חותכים לפרוסות דקות 3 או 4 תפוחים, מערבבים עם קצת קינמון, מסדרים בשכבה בודדת בתבנית על נייר אפייה ואופים ב-120 מעלות כשעה. אחרי שעה כדאי להפוך את התפוחים ולהחזיר לתנור לעוד כחצי שעה.
נשמר יומיים עד שלושה בצנצנת, אם בכלל נשאר משהו עד הערב...
לצפיה ב-'נשמע טוב.'
נשמע טוב.
19/12/2017 | 12:19
1
142
איזה זן של תפוחים?
 
לצפיה ב-'מה שיש בבית. הכל הולך.'
מה שיש בבית. הכל הולך.
20/12/2017 | 11:36
32
לצפיה ב-' נשנוש שממש מתאים לי.. אנסה. תודה!'
נשנוש שממש מתאים לי.. אנסה. תודה!
20/12/2017 | 13:04
34
לצפיה ב-'דרושים הורים למחקר שוק'
דרושים הורים למחקר שוק
14/12/2017 | 09:05
59
לקבוצות מיקוד (מחקר שוק) דרושים הורים:
1. לקבוצה שתתקיים ביום שני, 25.12.17 בשעה 20:15 דרושים אבות לשני ילדים לפחות (כשהבכור עד גיל 4 והצעיר עד גיל 8 חודשים). משך הקבוצה: כשעתיים, תגמול בתווי שי: 200 ₪. מיקום: רוטשילד – ת"א.
2. לקבוצה שתתקיים ביום שני, 25.12.17 בשעה 18:00 דרושות אמהות לשני ילדים לפחות (כשהבכור עד גיל 4 והצעיר עד גיל 8 חודשים). משך הקבוצה: כשעתיים, תגמול בתווי שי: 200 ₪. מיקום: רוטשילד – ת"א.
3. לקבוצה שתתקיים ביום רביעי, 27.12.17 בשעה 18:30 דרושות אמהות לתינוק עד גיל 8 חודשים (ילד ראשון).
משך הקבוצה: כשעתיים, תגמול בתווי שי: 200 ₪. מיקום: יהודה מכבי – ת"א.

לפרטים והרשמה: שלומית 054-5707000

לצפיה ב-' מחכים לכם בפורום משפחות מורכבות '
מחכים לכם בפורום משפחות מורכבות
13/12/2017 | 16:20
18
 
הורות וזוגיות בפרק ב', חיבור בין משפחות, יחסים עם הגרוש/ה, הורים חורגים...
על כל הנושאים האלו תוכלו להתייעץ, לשתף ולדון בפורום משפחות מורכבות
היכנסו עכשיו
לצפיה ב-'אפליקציית מד"א שלי איך זה עובד'
אפליקציית מד"א שלי איך זה עובד
12/12/2017 | 22:18
2
118
היי לכולם, בעוד ביקור שגרתי בבית המשפחה המורחבת, ולאחר עוד ארוחה פתאום הדודה שלי חשה ברע בפתאומיות עם כאבים בחזה והתעלפה. מיד כולם התאספו סביבה ונבהלו. מיד הזמנתי אמבולנס שסיפרו לי שיש כעת את אפליקציה מד"א שלי שאפשר לדבר ישירות עם נציג שיכול לסייע בזמן אמת מה לעשות כשקורים מקרים שכאלה. קרה לעוד מישהו פה להיתקל בסיטואציה דומה ונעזר באפליקציה? אשמח להבין איך זה באמת עובד ורק בריאות לכולם (: 
לצפיה ב-'מה זו בדיוק האפליקציה הזו? נשמע חשוב'
מה זו בדיוק האפליקציה הזו? נשמע חשוב
13/12/2017 | 12:18
1
24
לצפיה ב-'אפליקציה שמשתמשת ברכיב הג'י פי אס של המכשיר ושולחת למד"א'
אפליקציה שמשתמשת ברכיב הג'י פי אס של המכשיר ושולחת למד"א
14/12/2017 | 01:53
73
מיקום מדויק של זירת האירוע  (יכול לקצר משמעותית את זמני ההגעה של הצוות הרפואי למקום). מעבר לזה, יש חיוג מהיר למוקד ואפשר להעלות סרטונים ולתת לנציג במוקד תמונת מצב מלאה שתאפשר לכוחות להיערך בהתאם.
לצפיה ב-'קם בלילה'
קם בלילה
11/12/2017 | 13:58
7
237
אני לא יודעת עם כאן מתאים לשאול, יש לי ילד בן 1.10 ועדין קם בלילות לקבל בקבוק, ועושה לי בעיות מדי פעם בשכבה אני מנסה להרגיל אותו שישן במיטה שלו ולא ירדם במיטה שלי או על המזרון, לפחות נגמלנו מטיול בעגלה, אבל השאלה שלי מתי הוא יגמל מבקבוק בלילה? בגיל הוא לא צריך לישון כל הלילה? וגם שהוא קם לא תמיד הוא רוצה לחזור לישון במיטה שלו, פעם זה במיטה שלי, פעם על המזרון ובלילה רוצה בעגלה בחוץ!! סליחה? ב3.00 בבוקר קר בחוץ..... התחלתי להכין לו את הבקבוק מראש ואני רק קמה בחושך ורק לחמם לו במקרו וזהו...
 
אני ישמח לכל התבנות והעצות!!
לצפיה ב-'הכל זה עניין של הרגלים...'
הכל זה עניין של הרגלים...
12/12/2017 | 07:42
136
סביר להניח שהוא לא ישנה את ההרגלים האלו, אם אתם לא תרגילו אותו אחרת.
כעיקרון, בהנחה שהוא במשקל תקין, הוא לא אמור לאכול בלילה מעבר לגיל שנה (ולדעתי ההנחיה הרפואית היא אפילו מאז שהכפיל את משקל הלידה אז כבר אין צורך, אבל אני לא בטוחה לגמרי).
לדעתי אגב, הרבה יותר חשוב לילד לקבל שנת לילה טובה ורצופה מאשר עוד בקבוק - אבל אבל הוא לא יגמל לבד, אתם צריכים לגמול אותו.
אם הוא אוכל ארוחת ערב טובה ואז בתוספת בקבוק שאני מניחה שמקבל גם לפני השינה - הוא לא מתעורר מרעב, אלא כי רגיל לקבל בקבוק.
אז כשמתעורר בלילה, להרדים אותו בחזרה בלי בקבוק כמו שאתם רגילים להרדים אותו בד"כ. זה יכול לעבור מאוד בקלות ותוך לילה או שניים הוא כבר לא יתעורר וזה יכול לקחת כמה לילות מאוד קשים - תלוי בילד.
יש גם אפשרות לדלל לו את הבקבוק בהדרגה (לשים חצי כפית פחות אבקה, ואחרי כמה לילות כפית פחות וכן הלאה) עד שבסוף זה יהיה כמעט רק מים ואז כנראה הוא כבר לא ירצה כי לא יהיה לו טעים.
שיהיה בהצלחה... זה לא קל וכנראה שיהיו כמה לילות מאוד קשים - אבל אם תתמידו, יהיו תוצאות. ושוב, לדעתי הוא צריך לישון טוב, הרבה יותר מאשר את הבקבוק הזה - ככה שזה לטובתו בסופו של דבר 
 
לצפיה ב-'יש הרבה ילדים שמתעוררים בלילה בגיל הזה'
יש הרבה ילדים שמתעוררים בלילה בגיל הזה
15/12/2017 | 17:14
3
85
וגם בגילאים מעבר לגיל הזה.
לא תמיד זה קשור לבקבוק, לפעמים גומלים מבקבוק אבל הילד ממשיך להתעורר בכל זאת.
וגם אם תחליטי לא לגמול, לרוב ילדים פשוט מגיעים לשלב ולגיל שהם בעצמם מוותרים על הבקבוק.
אני חושבת שאם את יכולה למצוא דרכים כאלו כמו שכתבת להקל על עצמך בלילות כמה שאפשר, זה כיוון טוב.
אם את בכל זאת בעניין של לגמול אז ממליצה לפעול תוך כדי הקשבה ורגישות למה שנכון לבנך ולצרכים שלו.
חג שמח !
 
לצפיה ב-'מנצל"שת "גמילה"'
מנצל"שת "גמילה"
16/12/2017 | 15:57
2
96
אין לי מושג מי הגה את המילה הזו אבל בעיניי היא כל כך מיותרת.
אני אמא לתאומים ומעולם לא "גמלתי".
ביתי ביקשה להפסיק בקבוק בגיל שנתיים וחצי.בני לגם עד גיל 4 וביקש שלא אכין לו יותר.שניהם ויתרו על טיטולים במעון כשראו ילדים אחרים מגיעים עם תחתונים וביקשו גם.לילה שלם ביתי ישנה רק בגיל 3 כשהעברתי למיטת נוער.בני תמיד ישן לילות שלמים וב"ה הם ילדים מופלאים.
מחזקת את מה שאורים כהורים ציינה...הכייייי חשוב בעולם שכל אם תהא קשובה לילדיה ולצרכיהם ואז החיים פשוטים יותר,בתוך האמהות וגידול ילדים שזו משימה מאתגרת,בכל שלב התפתחותי של הגוזלים.
ועוד משהו קטן-לא כל מה שאומרים בטיפת חלב או קוראים בספרים מתרחש במציאות והוא ה"חוק"/"הנכון/הקובע".אמא "נבראה" עם אינטואיצייה חזקה וטוב יהיה אם תעשה בה שימוש
חג שמח ולילות נעימים.
לצפיה ב-'עושה רושם שמטרת תגובתך היא לגרום לאמא אחרת להרגיש רע'
עושה רושם שמטרת תגובתך היא לגרום לאמא אחרת להרגיש רע
16/12/2017 | 22:14
1
77
עם עצמה ועם האימהות שלה.
היא לא שאלה מה משנתך בנוגע לשינוי הרגלים בפעוטות, היא ביקשה עזרה ועצה גם כי מאוד קשה לה (וכן, גם היא חשובה!!) וגם כי ככל הנראה שהיא מסתכלת על הילד שלה וה"אינטואיציה האימהית החזקה" שלה אומרת לה שלקראת גיל שנתיים הוא כבר לא צריך להתעורר כ"כ הרבה (והיא צודקת) והיא לא יודעת איך לשנות את ההרגל שלו ולעזור לו לישון טוב יותר.
טוב יהיה אם תחסכי ממנה מילות ביקורת מיותרות 
 
לצפיה ב-'כשבוחרים לקרוא ביקורת'
כשבוחרים לקרוא ביקורת
17/12/2017 | 07:00
67
מוצאים אותה.
שבוע טוב
לצפיה ב-'תודה לענות '
תודה לענות
18/12/2017 | 13:09
1
42
אני לתומי חשבתי שלקראת גיל שנתים הפשוש כבר יספיק לבד את הבקבוק בלילה וישן לי לילה שלם. כי גם ככה השינה שלי לא משהו. כי בבוקר לא תמיד הוא רוצה בקבוק... אני משתדלת לתת לו ארוחת ערב טובה ומגוונת, מלקחת טובה ואוירה שקטה, אני פשוט לא זוכרת מן הגדול מתי הוא הפסיק לקום בלילה... אמרתי לבעלי שצריך להעייף אותו טוב שיוציא אנרגיה ואז ירדם מהר וישן טוב. אבל עכשיו חורף וחושך כבר בשעה 17.00 וזה מבאס.......
 
לצפיה ב-'אפשר להוציא אנרגיה גם בבית '
אפשר להוציא אנרגיה גם בבית
20/12/2017 | 13:02
21
להשתולל, לרקוד, לקפוץ , מסלול מכשולים... למצוא מה מתאים ולארגן פינה בבית
לצפיה ב-'הבדל בין פיגמה לבגדי גן'
הבדל בין פיגמה לבגדי גן
10/12/2017 | 14:34
4
275
שאלה קצת מפגרת, מתנצלת מראש.
לבנים שלי יש פיגמות שנראות כמו בגדי גן. עם ציורים יפים והכל.
אז אני תוהה לכיוון השני: אם יש לי עודף בפוטרים, חלקם עם כתמים או איזה קרע קטן כך שאי אפשר להלביש לגן, ומצד שני, יש לי מחסור בפיגמות ואין לי זמן ואנרגיה ללכת לקניות - יש איזושהי סיבה לא להפוך אותם לפיגמות?
לצפיה ב-'לדעתי אין הבדל'
לדעתי אין הבדל
10/12/2017 | 14:48
2
212
כל עוד מדובר על חולצות T רגילות ופוטרים (ולא על בדים מיוחדים וכדו').
בשנה שעברה קניתי לגדול חולצות. לא חשבתי על זה שהוא מתחיל כיתה א' והוא לא צריך כמעט חולצות (כי הוא לובש חולצת בי"ס). אז עכשיו אני משתמשת בהן בשבתות ובלילות.
מעבר לזה, בגלל קוצר זמן בבוקר, אני לפעמים מלבישה בלילה את הבגדים בשביל הגן למחר. זה חוסך חלק מזמן ההתארגנות בבוקר...
לצפיה ב-'אצלינו...'
אצלינו...
10/12/2017 | 18:05
1
227
לפעמים הולכים לישון עם הבגדים של מחר,
ולפעמים יוצאים מהבית עם מה שנקרא "פיג'מה לא רשמית".
כמובן הבן, לא אני למרות שאחותי הקטנה טוענת שגם אני מסתובבת עם שמטסים מחוץ לבית..
לצפיה ב-'פיג'מות'
פיג'מות
16/12/2017 | 16:20
61
אצלנו בבית פיג'מה היא פיג'מה ועשוייה מבדים שונים ולא פוטר אבל אם הפיג'מות הן מפוטר....אפשר,לטעמי,לבצע "החלפה/המרה".
וסליחה מראש אבל תמיד מתקשה להבין את ה"להלביש בלילה בגדי גן לחסוך זמן בבוקר".מכירה את זה מהגן של השנה שעברה שאמא אחת סיפרה שהשמלות תמיד מקומטות כי היא משכיבה הילדה לישון איתן.אני,כאדם בוגר,לא הייתי מוכנה לישון עם "בגדי המחרת" אז במה שונים ילדיי?אני עובדת,ממהרת בבוקר ועדיין מאפשרת יקיצה טבעית,משחק של בוקר ומחליפה לשניהם מפיג'מה לבגדי גן,כולל תחתונים ויוצאים.
לצפיה ב-'תלוי בהגדרה של הילדים'
תלוי בהגדרה של הילדים
12/12/2017 | 22:19
145
לגמרי זה תלוי באיך הילדים מחשיבים את זה לדעתי.
לצפיה ב-'סרט מומלץ לבן 6 ?'
סרט מומלץ לבן 6 ?
10/12/2017 | 21:38
4
161
שלום,
אני רוצה לצאת לסרט עם בן ה-6.
אשמח להמלצות לסרט שכיף לראות, תמים, ולא מפחיד בכלל.
תודה !
לצפיה ב-'"פלא" - בדיוק צפיתי וככה תיארתי את הסרט!'
"פלא" - בדיוק צפיתי וככה תיארתי את הסרט!
11/12/2017 | 16:39
3
179
מתאים לכל המשפחה- הורים,עם ילדים,סבים...
מלא תמימות וטוב לב...
יש בו גם מעט עצב אבל עם הרבה לקח ומוסר השכל..
סרט לילדים ועל ילדים
לצפיה ב-'תודה !'
תודה !
11/12/2017 | 19:59
112
באמת התלבטתי לגביו..
(חסרון - לא מדובב..)
לצפיה ב-'לגיל 6?'
לגיל 6?
13/12/2017 | 10:58
1
166
פלא סרט טוב, אבל קצת מוקדם לדעתי לגיל 6 (וגם לא מדובב)
יש לדעתי 2 סרטי אנימציה אפשריים
קוקו  - מכיוון שעוסק בשלדים תוי כמה רגיש הילד
פרדיננד - נראה לי סרט קליל ומשעשע
 
 
לצפיה ב-'נשמע הגיוני..'
נשמע הגיוני..
13/12/2017 | 21:18
115
תודה !

חם בפורומים של תפוז

חפשו אותנו גם באינסטרגם
חפשו אותנו גם...
פודי תפוז - האינסטגרם החדש כל התמונות של...
חפשו אותנו גם באינסטרגם
חפשו אותנו גם...
פודי תפוז - האינסטגרם החדש כל התמונות של...
בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?
בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?

בעלי מקצוע

אורי דון יחייא - עו
עו"ד אורי דון יחייא
רעות מרכז רפואי שיקומי
רעות מרכז רפואי שיקומי
פורום מכשירי שמיעה
פורום מכשירי שמיעה

מקרא סימנים

בעלת תוכן
ללא תוכן
הודעה חדשה
הודעה נעוצה
אורח בפורום
הודעה ערוכה
מכיל תמונה
מכיל וידאו
מכיל קובץ