11
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

הבלוג (הרשמי) של נתאי

הטור הראשון שלי

לכל הקוראים שלום רב!
בזמן האחרון יצא לי לכתוב טורים אישיים שהיו אמורים להתפרסם בעיתון כלשהו (בעיתון "סרוג"), לבסוף הם אינם התפרסמו. החלטתי בכל אופן לפרס אותם/חלקם בבלוג פה...
אומנם זה מלפני שלושה שבועות, אבל חשבתי שזה עדיין רלוונטי.
 
קריאה מהנה!
 
 
מוקדש לסגולה גבאי, 
 

 

זה הטור הראשון שלי. קצת מוזר לי לכתוב טור ראשון.

כתבתי כבר עשרות כתבות לכל מיני עיתונים (בית-ספר, תנועת הנוער....), אבל טור? מה זה בעצם טור?

הטור שאני קורא הכי הרבה הוא של יאיר לפיד (ב "7 ימים" של ידיעות אחרונות), וכמובן שלפני זה קראתי כל מיני טורים, כמו במעריב לנוער וכו`...

החלטתי להקדיש את הטור לנושא חברתי שמאוד מעסיק אותי בשנים האחרונות, וגם מאוד קרוב לליבי.

 

אני יודע שיש כאלו שלא יאהבו את מה שאני כותב, אבל אני מאמין שבעיתון כזה (סרוג. בעיתון של סרוג הטור היה אמור להתפרסם במקור.) הטור הראשון שלי חייב לבוא עם סוג של הגדרה עצמית.

אני מגדיר את עצמי כאדם חילוני שמתעניין בדת ושומר קצת מסורת. את האמת, גם לי קצת קשה להגדיר את עצמי כחילוני מוחלט (כי אחרי הכל אני שומר כשרות [גם כשרות לפסח], צם ביום כיפור, הולך בימי שישי לבית הכנסת...), אבל אם אני מסתכל על עצמי מלמעלה, אני משתייך לציבור שנקרא "חילוני".

האמת, אני ככל הנראה לא היחיד, בעקבות ההתנתקות גל שלם של חילונים התחיל להתעניין בדת (ואני יודע את זה מכל מיני מקורות). אולי זה בגלל שהייתה בנינו סוג של חומה, שברגע שהתחיל כל נושא ההתנקות - היא נפרצה - לפחות עבור מי שראה טוב מאוד שנוצר איזה קרע בעם שיש לגשר עליו במהירות האפשרית, כי אם לא נבין אחד את השני לא נשרוד.

בהתחלה שמעתי מלא תגובות מהצד שלי כמו "יש בכלל טעם?", או "למה בכלל לדבר עם הפאנטים הללו?". התגובות הללו הגיעו מהמנטרה ש"אף אחד לא ישנה את דעתו בעקבות מפגש כזה או אחר". האמת, אני יודע את זה טוב מאוד ובכלל לא ציפיתי לזה; לא חשבתי לרגע שאם אני אדבר עם מישהו שעומדים לפנות אותו מגני-טל, נניח, יבוא ויאמר לי "תשמע, אתה צודק! מחר אני אורז את הדברים ומתפנה מרצון", אבל היה חשוב לי שידע שאפילו שאני בעד לפנות אותו ואת כל גוש-קטיף, אני עדיין מוכן להקשיב ולעזור היכן שאפשר. אני חושב שלהקשבה בקטע הזה יש ערך עצום – זה תמיד טוב לדעת שיש מי שמקשיב לך.

האמת, דווקא כן השתנה משהו: אני שהייתי הרבה יותר קיצוני פעם (ולא אכנס לזה כרגע), התמתני מאוד בעקבות דיבור עם הצד השני. ומהצד השני, היו מלא דתיים שאמרו לי אחרי שדיברתי איתם שהם לא מאמינים שישנם חילונים כמוני שמוכנים להקשיב.

כל הנושא הזה של קירוב לבבות התחיל כשהייתי בשנת השרות שלי בשומר הצעיר. אני לא בדיוק אספר איך זה התחיל ואיך זה התגלגל. תוך כדי הפעילות שלי בנושא הבנתי איזה קרע יש בעם וכמה חשוב לאחות אותו. אני חייב לציין שבנוסף לכל מה שציינתי פה גם למדתי המון, מכל מיני בחינות.

בערב החפיפה האזורי, כלומר הערב שבו אנחנו באופן רשמי מסיימים את תפקידנו ו"מפנים את הכיסא" לקומונרים החדשים (אחרי הערב הזה אנחנו עוזבים את האזור, והקומונרים החדשים נשארים בו), ניתנה לי הזכות לדבר בפני החניכים. הייתי יכול לדבר איתם על המון דברים שקרו במהלך השנה והיה לי חשוב לדבר איתם עליהם, אבל לבסוף החלטתי לדבר איתם על זה – על קירוב הלבבות. סיפרתי להם את כל הסיפור, לבסוף אמרתי להם שהמסר שלי מכל הנשוא הוא – להקשיב. אמרתי להם שגם אם אינך מסכים עם צד כלשהו, הדבר החשוב ביותר הוא – להקשיב לו. אמרתי להם שמלהקשיב אפשר רק ללמוד, סיפרתי להם איך אני למדתי רק מההקשבה שלי לצד השני, ואיך זה עשה טוב לשנינו.

אחרי זה היו כמה חניכים שניגשו אלי ואמרו לי שזה היה מאוד יפה וחשוב מה שאמרתי (וכמובן שגם המסר עצמו חשוב לא פחות).

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

ארכיון פוסטים
נקה
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל ny22 אלא אם צויין אחרת