00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

קלולס בפריז

מבחן החברה

אבא שלי הגיע אלינו לביקור. הוא אמנם כבר היה מאז הלידה, אבל ל 24 שעות בערך, על מנת להשתתף בברית של החדש, ככה שהביקור ההוא לא נחשב. לפני מספר שבועות הוא הודיע שהוא מגיע עם בת זוג חדשה, על קיומה למדתי בערך שבוע קודם לכן. ההודעה הזאת אכזבה אותי מאוד. כשאבא שלי מגיע עם בת זוג הוא ישן במלון, בדרך כלל ברובע הלטיני, ולא אצלנו בבית. אנחנו פוגשים אותו אחת ליום-יומיים לכשעתיים במקום כל יום רוב היום, ומאחר והוא מלווה באישה זרה הביקור נראה יותר כמו חלון ראווה של הצדדים היפים באישיותנו, ופחות השתתפות בחיינו האמיתיים שבהם אנחנו פחות יפים ונחמדים אבל יותר נעים וכיף לנו. כך היה בפעם הקודמת, לפני מספר חודשים, שלאחריה ביקשתי שיוציא את בנות זוגו לדייטים במדינות אחרות, בערים אחרות, ואת פריז ישאיר עבורנו.
לאבא ולי יש היסטוריה ארוכה של חילוקי דעות בעניינים הנוגעים ליחסים ביננו, כולל מה הם אותם עניינים הזוכים להיכלל תחת הגדרה זו. אצלי ההגדרה הרבה יותר רחבה. בכל פעם שיש ביננו חילוקי דעות, אני מביעה את דעתי ואבא שלי עושה מה שהוא רוצה. בדרך כלל מה שהוא רוצה לא תואם את דעתי. יש אולי כאלה שהמשפט הזה מעלה בהם חיוך, אבל תאמינו לי שלא אצלי. נקודות המחלוקת ביננו הן לא בענייני העדפה ספרותית או קולנועית, שם דווקא אנחנו נוטים להסכים. נקודות המחלוקת ביננו הן במרחב הרגש, ולא אחת הן מגיעות לכך שהאחד כועס והשניה פגועה (ולעיתים רחוקות להיפך). אחרי פיצוץ אחד טראומטי במיוחד, שהגיע אחרי תקופה קשה של הבלגה מצידי בנושא מסוים, החלטתי שמעתה ואילך אני מקפידה לומר את דעתי ללא דחיות מיותרות, בלי לתת לדברים להצטבר ולי להיות טעונה יתר על המידה.

לאור ההסבר הנ"ל בודאי לא תופתעו שעוד באותה שיחת הטלפון בה למדתי על הצטרפות החברה לביקור בפריז הבעתי את דעתי, במקרה זה אכזבה קשה, ובודאי גם לא תופתעו שאבא שלי החליט לבוא איתה בכל זאת. אחרי שהסתגלתי לרעיון (מה שאומר שלמרות שלא הבנתי ולא אהבתי, קיבלתי את המצב) עברנו לשלב הצחוקים, כלומר התחלנו להתבדח על הנושא. כידוע, מאחורי כל צחוק יש מידה לא מבוטלת של אמת. הזכרתי את העובדה שזה לא הביקור הראשון (או השני או השלישי) של אבא שלי בפריז עם בת זוג, וכן שמרבית אלה שזכו להגיע איתו העירה אמנם חזרו איתו ארצה אבל לא הרחיקו איתו הרבה מעבר לנתב"ג. לכן, כיניתי את הביקור "מבחן פריז". אבא שלי חשב שאני סבורה שאני היא הבוחנת, אבל כפי שציינתי, אני בהחלט מודעת לכך שדעתי מובעת אך לא משפעת. עם זאת, "איימתי" שאני מתכוונת לכתוב רשומה בעניין ואבא שלי הודיע מצידו שהוא מחכה לזה בקוצר רוח. והנה הגענו לרגע.

לצערי הרב החלק המחוייך של הרשומה הזאת, אם היה כזה, כבר מאחורינו. אבא שלי הגיע ל 5 ימים בהם פגש אותנו 3 פעמים, לשעתיים שלוש בכל פעם. למרות שזה היה צפוי והייתי אמורה להיות מוכנה לכך היה לי קשה. למחרת הביקור הראשון אצלנו, בו הוא רק ראה את החדש ישן במיטתו, לא ראינו אותו. באותו יום הוא הלך עם חברתו החדשה לבקר את דודיה, שאינו מכיר, בבית החולים. לא הצלחתי להבין איך זה שאבא שלי נמצא כל כך קרוב, ועדיין בוחר לבקר אנשים זרים במקום לבלות עוד זמן איתנו. נעלבתי, שלמרות שהצעתי שיתפצלו וכל אחד ילך לבקר את המשפחה שלו, אבא שלי לא חשב אפילו להסביר לי את הבחירה שלו. נעלבתי עבור הילדים שלי, הזאטוט שחיכה לו כל כך, התאכזב שהוא לא ישן אצלנו וכל הזמן שאל מתי סבא בא לשחק איתו, והחדש שלאבא שלי לא היה דחוף לראות. נעלבתי כל כך, שהציוני היה צריך לעבוד קשה כדי שאני לא אייצר משבר משפחתי.

מדהים אותי שאני עדיין נפגעת. אני חווה את אותה סיטואציה שוב ושוב כבר שנים, אני יכולה לצפות אותה, ולמרות זאת עדיין נפגעת. האמת המצערת היא שבפעמים הספורות שהרגשות שלי הצליחו לשנות משהו הייתי בעיקר מופתעת. מאחר וכבר ניהלתי עם אבא שלי אין ספור שיחות בנושא, הרשימה הזאת היא לא סגירת חשבון פומבית, היא בסך הכל רשימת הבלוג שהתחייבתי לכתוב, אם כי בהחלט לא הרשימה שהתכוונתי לכתוב.

בשורה התחתונה הייתי אומרת שתוצאת מבחן פריז היא נמוכה מאוד. בתור הבוחנת הייתי אומרת ששני הנבחנים – אבא שלי ואני – לא הוכיחו כי הם נמצאים על איזושהי עקומת למידה. נהוג לומר שלא התוצאה היא החשובה אלא הדרך. אני חולקת על כך. בדרך הזאת כבר היינו. התוצאה מוכיחה שלא למדנו כלום. אבא שלי ואני מכירים כבר 35 שנים ואני בספק אם נשנה זה את זו. כנראה שהמצב הנוכחי הוא הקרוב ביותר לאיזון שאנחנו מסוגלים להגיע אליו, כשהוא מקבל באהבה את הביקורת שלי ואני אולי נפגעת אבל לפחות יש לי האפשרות לבטא את זה. ואתם יודעים משהו, בהסתכלות לאחור על ההיסטוריה המשותפת שלי עם אבא שלי, זה ממש לא מעט. כנראה שבכל זאת למדנו משהו.

 

 

 

גאון הדור – פינת הזאטוט:

הסטייליסט הקטן דורש לבחור את בגדיו בעצמו, ומשום מה מגלה העדפה חד משמעית לחולצות בעלות שרוולים קצרים. בימים האחרונים מזג האוויר קצת התחרבש לנו והזאטוט נאלץ ללבוש שרוולים ארוכים, על אף מחאתו. מאז, בכל יום עם חזרתו מהגן הוא מקפיד לציין מי  מהילדים בגן לבשו חולצות קצרות, וכן מצביע על כל בעלי החולצות הקצרות שהוא רואה.  בכל ערב הוא מביא לי חולצה אותה הוא מבקש ללבוש למחרת, שרוולים קצרים כמובן. בכל ערב אני אומרת לו "נראה מה יהיה מזג האוויר מחר" והוא עונה בביטחון "מחר הגאוויר יהיה יפה".

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

6 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל קלולס בפריז אלא אם צויין אחרת