00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

אהבה בימי סגלון

בלוג הצילום שלי

והיו ימי סיגלון... עלי קבר - 30 למותו

וְהָיוּ יְמֵי סִגָּלוֹן

מַרְבָד פְּרָחִים עַל דֶּשֶׁא

 

אתמול היה יום ה- 30 למותו של האיש

 

בצהרי היום חנה הרכב שלי ברחוב שָׁלֵו בנס ציונה

קבעתי עם חברו הקרוב לעלות לקברו של הדובי שלי, בתום הטקס שערכה המשפחה.

כשניגשתי לרכב כדי לצאת לדרכי אלי קבר, מצאתי את האוטו מכוסה כולו בסגול

מסתבר שעמדתי מתחת לעץ סיגלון שהשיר את פרחיו. המחזה היה מרהיב... אספתי מהאוטו את כל הפרחים ושמתי פעמי אל בית הקברות.

הדבר הראשון שעשיתי כשהגעתי, פיזרתי את הפרחים על המצבה.

המקריות הזו מילאה אותי בכל כך הרבה שמחה... הסימליות הזו בזמן הזה.

 

עמדנו ליד המצבה, שמחתי לגלות שהמשפחה אכן מילאה את בקשתו לגבי המצבה שביקש לעצמו.

 

קיימנו טקס משלנו. החבר קרא דברים שכתבתי עבורו לבקשתו, אותם הוא יתן למשפחה שמוציאה חוברת זכרון. אני קראתי לו את דברי הגעגוע שלי בקול שחציו נחנק...

 

***

 

לָדובי שלי

 

איך מסכמים שבע שנים? איך מסכמים חיים שלימים?

אתה בטח תגיד ששבע שנים הם לא חיים שלימים, אבל מבחינתי אלה הן שבע השנים של חיי האמיתיים – הם חיי השלימים.

ההכרות הזו ביננו שהחלה ביום אחד, ללא כל תכנון או ידיעה שכך עשוי לקרות, הפכה את חיי לחלוטין. מאישה שנתנה לחיים לחלוף על פניה, הפכתי לאישה המניעה את חייה. לאישה שלוקחת מושכות ומובילה למרות ואף על פי כל הקשיים שנערמו בדרך.

 

אתה הושטת לי יד בתקופה שהייתי בשפל, יצאתי לחיים חדשים אך עדין לא ידעתי איפה והיכן אני נמצאת. צפתי על פני מים סוערים ונסחפתי עם הזרם מבלי שליטה, אתה השלכת אלי מקל, שעזר לי לנווט את עצמי בזרם הזה.

 

אתה הייתי החוויה המתקנת שלי, מאישה קטנה ההולכת אחרי בעלה... הפכתי לאישה בזכות עצמי, לאדם שלם, לא רק אישה, אמא ועוד כמה חובות...

ממך למדתי מהי תמיכה, ממך למדתי מה זו חברות, ממך למדתי אהבה מהי, ממך למדתי שמותר להנות מהחיים ולא להרגיש אשמה. ממך למדתי פירגון מהו. ממך למדתי שאני יפה, למדתי לאהוב את עצמי כמו שאני נראית ולקבל עצמי כמות שאני, ממך למדתי להנות מאהבה, לעשות אהבה. ממך למדתי לחיות.

אני יודעת שאתה חשבת בדיוק את אותם דברים עלי, כתבת לי במכתב הפרידה ממני

 

" הקשר הזה ביננו נתן לי משמעות חדשה למונח רעות ואהבה.

על עומק החוויות האפשריות ומשמעויות האהבה למדתי הרבה מאוד מהקשר איתך"

 

הוספת

 

"המפגשים איתך תרמו לי המון חכמת חיים, נסיון חיים, סבלנות והעשירו את חיי עד מאוד. ממך למדתי איך לקבל עזרה חיובית מחברים ואיך לתרום להם, כל זאת, תוך שביעות רצון כולם."

" כשאני מביט אחורה אני רואה את גודל העזרה ההדדית ממני אליך וההפך"

 

אכן, היינו שם אחד בשביל השני, ללא כל הגבלה, או מגבלה של זמן ומרחק. היינו בקשר של אהבה שלא תלויה בדבר. אהבה שהיתה שם כי רצינו שתהיה שם, רצינו להיות שם, היינו זקוקים שנינו להיות שם.

היינו החוויה המתקנת אחד של השני.

 

אפילו המוות שלך היה עבורי חוויה מתקנת, אחרי שחוויתי את מות הורי כחוויה קשה ומעיקה, והזכרונות שלהם במותם לא נעימים לי... מראה פני המלאך שלך עם מותך, מלווים אותי כל רגע. השלווה שבה הלכת לעולם שכולו טוב, עושה לי כך כך טוב, אחרי כל הסבל שסבלת בשנים ובמיוחד בחודשים האחרונים.

 

אבל הדבר החשוב ביותר שלמדתי ממך, למדתי מהי חברות אמת. איך צריכה להראות ולהיות חברות. זוגיות בלי חברות היא לא זוגיות... ובחברות יש את כל מה שכתבתי למעלה, תמיכה, הדדיות, פירגון, אהבה, הנאה, הכל ביחד וכל אחד לחוד.

 

אהובי שלי

אתה חסר לי כל כך

אני כל כך מתגעגעת

אוהבת אותך

תודה שהייתי לי

איש יקר שלי.

 

***

 

עמדנו לידו, דיברנו, סיפרנו מעט מסיפורי האיש וביחד הלכנו לחברה שגרה בקרבת מקום.

אצלה בילנו ערב שהיה כולו אזכרה לדובי שלי.

 

התחלנו בכך שהשמענו קלטת שבה הקליט לי החבר את הדברים שנאמרו באזכרה שלו, את מה שנאמר עליו על ידי חברים. אחד החברים הקריא גם את מה שכתב הוא איתי, לחבריו, כמכתב פרידה וביקש שיקריאו ביום ה – 30.

 

***

 

לכל חברי  מוקירי זכרי

 

אני יודע שהמכתב הזה נופל עליכם בהפתעה. אף אחד לא מתכנן את יומו האחרון בגיל זה ובתקופה הזו של החיים.

 

תמיד השתדלתי לתכנן את חיי על מנת שיתנהלו על פי אורח חיים בו ראיתי את עצמי במיטבי ובשיאי. כל מה שהיה תלוי בי, בכוחותיי, ביוזמתי ובשאיפותיי כמעט הגשמתי, אבל תמיד הסתתרה מעבר לה לפינה המחלה התורנית. מחלות  אלו גורמות לחושה של בגידת הגוף. במשך הזמן הפכתי לחסר אונים. למרות העזרה והתמיכה של המשפחה, החברים והסביבה המחלות גברו. לרפואה המודרנית אין תשובה לכל. הרפואה המודרנית יכולה לתרום מעט לאורך החיים, מעט לאיכות החיים אך הגורל נגזר.

 

תמיד השתדלתי שהבית יתפקד כרגיל ככל האפשר בענייני המשפחה, חברה, מוסיקה, לימודי הבנות וכד`

אני ביחד עם אשת נעורי, השתדלנו לחנך את הבנות להיות נערות חמודות, נשים צעירות ופורחות, תוססות מבחינה חברתית, תרבותית, מוסיקאלית אך כל אחת התפתחה בדרכה היא ובכיוון שיעד לה הטבע.

אני כבר יודע שאין טעם להלחם בטבע, לטבע יש את המניעים שלו שלא הצלחתי להבין וכל אחד יגיע על סירתו למסלול אחר.

לאשת נעורי יש חלק משמעותי ביותר בהשפעה על התפתחות הבנות והיא עשתה את זה עם כל האהבה, הרצון וחוש הנתינה שקיבלה מאמא שלה.

 

בנוסף למשפחתי קשרתי קשרי חברות טובים ואתם חברי הייתם לי למקור שמחה ותמיכה.

ברצוני להיפרד מכם במילות חיבה והערכה, תודה על מה שהיה ועל מה שהייתם.

 

שיהיה לכם כוח ובריאות להמשך חייכם.

  

***

                                                                               

בהמשך, התבשמנו ביין, אכלנו כמו שאהב הוא לאכול. סיפרנו סיפורים עליו, נזכרנו, צחקנו, התגעגענו. בילינו ערב שהוא בוודאי היה שמח להיות בו איתנו. אני בטוחה שהוא הציץ מלמעלה בחיוך ענק של הנאה. ככה היה רוצה שאחגוג את זכרו.  

 

יצאתי מיום אתמול מבושמת מעט, עם חיוך ועם המון כח

 

*

תודה לכם שני חברי שהייתם  שם איתי

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

28 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל ר ש פ י ם אלא אם צויין אחרת