00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

קבוצת ידידות ישראל גליסיה(ספרד ולא פולין)

ברוכים הבאים!Saudos

Para enviar umha mensagem a Bambi, favor clique no icono do sobre, a seguir abrira-se umha janela que permite pôr o título da mensagem e a mensagem propria.

Para mandar a mensagem, favor clicke no botom dereito (enviar em hebreu), o botom esquerdo serve para cancelar.

Desejo a todos que o disfrutem 

Daniel el cabreado Bambi

שלום לכולם, בלוג זה מייצג קבוצה אשר שמה לה למטרה להעלות את המודעות בישראל לאזור אוטונומי בצפון ספרד : גליסיה. שם הקבוצה :" קבוצת הידידות ישראל גליסיה".

 

הבלוג יעסוק ב:

  1.  סקירה של האספקטים ההיסטורים והתרבותיים של חבל ארץ זה.

  2. הקשר של העם היהודי לגליסיה .

 

אני מאחל לכולנו הנאה רבה !

דניאל הבמבי העצבני

 

 

Saudos a todos , 

Este blogue representa a um grupo que visa difundir o conhecemento em Israel sob a reigiom autónoma do norte da Espanha chamada Galiza. O nome do grupo é Grupo de Amizade Israel-Galiza. 

O Grupo tratará os seguintes tópicos: 

  1. Repasar os diferentes aspectos históricos e culturais dessa Regiom. 

  2. A conexom do povo judeu e o judaismo com a terra galega. 

סבלנות ודו-קיום בין דתי בגליסיה

קרלוס בארוס הוא חוקר מטעם אוניברסיטת סנטיאגו דה קומפוסטלה,

במבי עצבני מתכבד להביא לכם קטעים נבחרים ממאמרו:" EL Otro Admitido"  הנוקבים בדוגמא אודות יחסים יהודים –קתולים בקהילה בשם אייאריז שבגליסיה.

כמובן שאני מביא את רוח הדברים ופוסח על תרגום ישיר מגלסית..

 

קריאה מהנה !

 

ב-20 למאי  שנת 1289 מגיעה מועצת העיר אייאריז להסכם המהווה הסכם פרדיגמי מול הנציג היהודי – יצחק ישמעאל- השופט העליון של היהודים בעיירה זאת.

ההסכם בא במטרה להסדיר את יחסי הדו-קיום שבין נוצרים ליהודים באותה העיירה.

יש לציין כי ההסכם נעשה מטעם המלך בנוכחות אנשי דת נוצרים וכמובן יצחק ישמעאל – כלומר ההסכם קיבל תוקף רשמי של הממסד השלט באותה התקופה בחצי האי. יש להבין כי הסכם מאין זה עם חותמת הגורמים הרשמיים המצוינים מהווה תקדים באזור זה.

 

הכלל הראשון אשר נקבע במסגרת זאת הוא שהליך השיפוט והגישור בין הקהילות אינו יוצא מנקודת מבט של עליונות הכנסייה הקתולית  - דבר מרשים ביותר בחצי האי האיברי.  ההסכם יוצא מתוך עקרון הסובלנות  שראוי שהצדדים יפגינו האחד כלפי ראהו.

 

במסגרת הדתית הוסכם כי המועדים הנוצריים יופרדו מהמועדים היהודיים – דבר אשר בא למנוע נוכחות של בני דת אחת במועדיהם של בני הדת האחרת, וכך למנוע הפרעות או התגשויות בין דתיות שהיו נפוצות באותה התקופה.

 

אחת הצורות הנפוצות של הנוצרים להפריע את מועדי היהודים הייתה לזמנן את אנשי החוק במועדים יהודיים בטוענה של הפרעה לסדר ציבורי.

על פי המקורות גרמו פעולות הקתולים לתגובות נגד של הקהילה היהודית.

 עפ"י המובא במאמר, היהודים נהגו להפריע למועדים הקתולים בכך שהם נהגו ללעוג לדמויות הקתוליות של ישו ואימו כאשר הן הוצגו ברחובות כפסלים ותמונות בראש תהלוכות דתיות.

 

בסיכומו של דבר הסכם זה מביא הצהרה שבה הוא מבטא את הזכות לקיום פולחן אחר מלבד הקתולי, ומה שחשוב עוד יותר הוא נמנע מלנקוב באחת מצורות הפולחן כצורה העילית יותר – ללא ספק תקדים בממלכה האיברית.

 

La tolerancia como alteridad: Allariz- Carlos Barros

 

El 20 de mayo de 1289 el concejo de Allariz llega a un acuerdo  paradigmático[47], ante el merino real de la villa "e cregos dela", con Isaac Ismael, "Xudeu Maor dos xudeus moradores en esta vila", para regular la convivencia pacífica de cristianos y judíos: un auténtico pacto de alteridad. Lo primero a destacar es la posición arbitral del poder real[48] y de la Iglesia, junto con el sentido equitativo e igualitario de la avenencia. La tolerancia que se instituye es mutua; se tiene buen cuidado pues en no explicitar la superioridad cristiana. En el terreno religioso se acuerda separar las celebraciones públicas de judíos y cristianos, evitando que unos estén presentes en las procesiones de los otros, al objeto de evitar manifestaciones tanto de antijudaísmo como de anticristianismo.

 

Así se establece que "nas rogas e festas, que os ditos xudeus fan nos soburvios da vila por vaixo do noso Castelo[49], non vaya hi ningun cristian, morador da dita vila, para os prendar e moestar en suas rogas". Las procesiones judías tenían lugar, significativamente, extramuros de la villa, mostrando la situación de marginalidad judía de que se partía. Una forma habitual de antijudaísmo era molestarles con acciones de justicia en sus actos religiosos, que parecen implicar al propio concejo. A todo lo cual en principio se renunciaba de mutuo acuerdo.

                 Seguramente estas acciones antijudías habían provocado las reacciones de signo contrario, y/o vicerversa.

 

Los judíos por su lado quedaban obligados a respetar las procesiones cristianas: "e cando nos saquemos o noso Deus e a sua mai Santa María pelas ruas n`a d`estar presente nengun xudeu, e os cristians tornarnos an das ruas, donde pasarem con noso Deus, porque se non mofen é non aya hi camerias, nin ruindades, nin desaguisados como de costume". Era en efecto habitual esta manera de meterse los judíos con los cristianos, en venganza por la discriminación de que eran objeto: burlarse de su Dios (Jesucristo) y de su madre Santa María. Pero es en la expresión cristiana "o noso Deus" donde queremos hacer más hincapié, porque equivale a un reconocimiento de la pluralidad de creencias que se aparta notoriamente del monopolismo y proselitismo oficial y nos hace entrever claramente el relativismo religioso al que ya hemos hecho referencia, expresando en el caso que nos ocupa la sinceridad de la oferta de igualdad de trato por parte de la religión mayoritaria.

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל chcuchu212 אלא אם צויין אחרת