00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

משהו אחר

מרגע לרגע

אתמול היה לי יום הולדת.

בבוקר סיימון ובן שרו לי ונתנו מתנה.

יצאנו לדרך (הפעם בלי לשכוח את הסלולרי בבית כפי שהצלחתי ברוב כשרוני לעשות ביום שלפני...) שלושתנו.

לעבודה ולגן.

בן לא משולב כבר יומיים כי ס` המשלבת חולה.

מרגיז שהגן לא מצליח להתארגן עם מחליפה ובן מפסיד שעות שילוב יקרות.

 

בעבודה היה כרגיל. טיפלתי במקרה של לקוחה שגונבים לה מהקו שיחות לערב הסעודית בשווי ששת אלפים שקלים בערך...

הדהים אותי שהיא לא התרגזה בכלל.

לקוחה אחרת דווקא התרגזה מאוד ועל עניין פעוט בהרבה.

עשתה שימוש מרובה במילה "מפגרת" על כל הטיותיה (לא כלפי) וכל פעם כזאת היתה לי כחץ בלב.

וכבר הייתי עם האצבע על ההדק. לענות לה. להיות ישירה,להיות בוטה.

האם הייתי מאבדת את עבודתי על כזה דבר?

האם היה איכפת לי בכלל?

הייתי ממש על הסף אבל זה לא קרה.

השיחה הסתיימה וקצת הרגשתי כמו בוגדת בערכים של עצמי.

 

אחר הצהריים הוצאתי את בן מהגן ואת סיימון מהעבודה והלכנו ביחד לפארק ליד העבודה של סיימון.

אנחנו מסבירים לבן בימים האחרונים שבסוף השבוע הוא יהיה אצל סבא וסבתא ואנחנו לא נהיה.

נראה לי שהוא מבין. בדרך כלל כשמכינים אותו לאירוע מסויים התגובה שלו טובה יותר. אני בכל זאת חושבת שיהיה לו קשה ומקווה שאתבדה.

 

בערב צפיתי בתוכנית "עובדה" בערוץ 2.

בתוכנית שודרה כתבה על ילדים בעלי תסמונות נדירות אשר ביטוח לאומי דוחה את בקשתם לקבלת גמלת נכות בהסתמכו על חוק מגוחך ואבסורדי.

בכתבה הופיעו חברות שלי, אמהות לילדות יפהפיות,מקסימות וכל כך מתוקות...

נשבר לי הלב.

כבר בשניות הראשונות התחלתי לבכות ולא יכולתי להפסיק.

קשה כל כך. חוסר האונים מטריף אותי. הלוואי ויכולתי לעשות משהו כדי להקל ולו במעט על אותן נשים נפלאות. אמהות למלאכיות תמימות וטהורות.

לו יכולתי הייתי עושה הכל כדי לתקן את העוול הנוראי שהמדינה עושה לילדות האלה ולעוד רבים כמותן בכך שהיא פשוט זונחת אותן! אין לזה אף פירוש אחר.

הכרה של ביטוח לאומי בנכות פירושה מתן קיצבה אך חשובה לא פחות ואולי אפילו יותר ההכרה לצורך מתן זכאות למעון יום שיקומי.

מעון יום שיקומי יכול לעשות נפלאות עבור הילדים האלו.

לקדם אותם,להקנות להם מיומנויות שונות וגם להוריד לפחות מקצת הנטל מעל כתפי ההורים אשר הפכו בעל כורחם ממלאים תפקיד כפול של הורים ומטפלים.

לפעמים במצב של חוסר שינה תמידי.

על סף תשישות שלא נגמרת ובלי לראות את האור בצורת מעון היום השיקומי.

 

אני כל כך מקווה שהכתבה הזאת תביא לשינוי.

יקרות שלי, אם אתן קוראות בבקשה אל תפסיקו להלחם ואני באמת מקווה ומאמינה שתקבלו את המגיע לכן ולבנות.

בשבילכן ובשביל אלפי המשפחות האחרות אשר קולן אינו נשמע ונמצאות בדיוק באותו המצב.

מקווה שהמסר יגיע לאנשים הנכונים.

 

זהו בנתיים.

אני הולכת לארוז מעט בגדים וצעצועים לבן לסוף השבוע.

כבר כתבתי שזאת הפעם הראשונה שאני נפרדת ממנו ללילה (שניים!) מאז נולד?

קצת קשה לי אבל אני מקווה שזה יהיה כמו בדרך כלל.

שלי קשה יותר מלו ושיהיה לו נחמד וכיף עם סבא וסבתא.

 

נוסעים לצימר בצפון,באמירים. בין השאר מתוכננת לנו הופעה של מיקה קרני שבן מאוד אוהב ואחד השירים הכי יפים שלה היה ועדיין מאוד אהוב עלי.

במיוחד בתקופה שהיינו באנגליה והתגעגעתי לארץ.

אקטואלי גם היום.

מרגע לרגע.

 

מרגע לרגע
 
מילים : מיקי שביב
לחן : מיקה קרני
אני זוכרת
את הארץ הקטנה
זאת אהבתי
הראשונה

מאוהבת
בברושים שבצילם
הסתדרתי
עם העולם

מרגע לרגע
עכשיו כמו בהתחלה
רק רוצה לשמור עלייך
אלוהים יודע מה
מרגע לרגע
העין הצופייה
נעצמת וחולמת
מה מתוק הוא חלומה

עץ של זית
מתקשט לקראת יונה
ובלבב פנימה
שירה גדולה

מאוהבת
בברושים שבצילם
הסתדרתי
עם העולם

 
הרשומה הזאת מוקדשת באהבה ובהערצה לנטע ויעל.
נשים חזקות,דעתניות ומופלאות.
אמהות לביאה שעושות את הכל למען הגורות האהובות שלהן.
אני אתכן לאורך כל הדרך.
 
הכתבה בתוכנית "עובדה" -

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

11 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל bisty אלא אם צויין אחרת