00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

צליל מכוון

ימי הנטישה / אלנה פרנטה - המלצה

ימי הנטישה / אלנה פרנטה
הספריה החדשה, 2007, 212 עמ`
תרגם מאיטלקית: אלון אלטרס 
 

"באחר-צהריים של אפריל, מייד לאחר הארוחה, הודיע לי בעלי שהוא רוצה לעזוב אותי".

כך נפתח הספר , זורק את הקורא פנימה ישר למערבולת האירועים, ופורש על פני כ-200 עמודים אנטומיה אישית ואוניברסלית של נטישה. אלנה פרנטה, עוד תגלית איטלקית מוכשרת של מנחם פרי, מתארת בכתיבה מושחזת וחסרת רחמים את העלבון, הכאב וחשבון הנפש של אולגה בת ה-38 שבעלה עוזב אותה בפתאומיות לטובת אישה צעירה ממנה בשנים רבות. 

כשאולגה הכירה את מריו היא חלמה להיות סופרת. עם הזמן ויתרה על הכתיבה ושקעה בשאננות של עקרת בית. בצעירותה קראה את הספר של סימון דה-בובואר "אישה שבורה" והיא מודעת לאירוניה שבכך שהפכה להיות בדיוק אותו סוג של אישה, שויתרה על עצמאותה ועל אישיותה עבור גבר שזרק אותה . 

"חזרתי וראיתי את העטיפה לפרטי פרטיה. נתנה לי את הספר המורה שלי לצרפתית, כשאמרתי לה בהתפרצות מוגזמת, בהתלהבות תמה, שאני רוצה להיות סופרת. זה היה ב-1978, לפני יותר מ-20 שנה. "קראי את זה" , היא אמרה לי, ואני קראתי בשקידה. אבל כשהחזרתי את הספר, עלה בי המשפט היהיר: הנשים האלה טיפשות. נשים תרבותיות, אמידות, שנשברות כמו צעצועים בידי הגברים הזונחים שלהן. הן נראו לי שוטות רגשיות. אני רציתי להיות שונה, רציתי לכתוב סיפורים על נשים רבות-יכולת, נשים של מלים לא-מנוצחות, לא מדריך לאישה הנטושה שהאהבה האבודה בראש מעייניה .הייתי צעירה, היו לי יומרות. לא אהבתי את הדף הסגור יותר מדי, כמו תריס מוגף לגמרי. אהבתי את האור, את האוויר מבין החרכים. "

הספר מתכתב לכל אורכו עם סםרה של סימון דה-בובואר.        בנובלה "אישה שבורה" מתארת סימון דה-בובואר התמוטטות נפשית ופיזית של אישה בת 44 שהקדישה את חייה לבעלה ולבנותיה ולפתע נודע לה שלבעלה יש מאהבת. כמו אצל אולגה, נקודת האחיזה בחייה היא הגבר. כשהגבר מכזיב, עולמה מתמוטט. הפרוזה של סימון דה בובואר נותנת תחושה של כתיבה מגוייסת שמטרתה להוכיח כי קשר בין גבר לאישה אינו יכול להיות מבוסס על תלות מוחלטת, בין אם היא  חומרית, רגשית או אינטלקטואלית. על האישה לכונן לעצמה זהות משלה ולא להסתפק בתפקיד עזר כנגדו. יש הרבה קוים משותפים בין שתי הדמויות, תהליך האבל, הדכאון הכבד וההחלצות ממנו דומה. שתי הנשים עושות את חשבון הנפש שלהן על-ידי כתיבה, המילים מסייעות להן לנתח את הסיטוצאציה ולהביט בה מן הצד. לכאורה לאולגה יש יותר כלים להתמודדות , יש לה את המודעות של אישה בת-זמננו שקראה את סימון דה-בובואר, אבל כאב הנטישה הוא רגש עז, קשה להביט בו מבחוץ.

תיאור ההתמוטטות הנפשית אצל אלזה פרנטה הרבה יותר ישיר ופחות שכלתני מהתיאור אצל סימון דה בובואר. אולגה חשופה עד העצם, יש קטעים בספר שהיו לי ממש קשים לקריאה, שהזכירו לי את קתרין דנב בסרט "רתיעה" של פולנסקי באוירה המסוייטת שלהם. את התיאור שבו היא שוכבת עם גבר אחר קראתי ממש בחריקת שיניים.

מכשיר הטלפון המקולקל, המנעול שאינו תואם, הם מטפורה ברורה לניתוק שלה מהעולם החיצוני, היא נפרמת במהירות, מתקרבת לגבול השפיות שלה. אבל אולגה לא מוכנה להיות אישה שבורה: 

"הגעתי להחלטה, הקץ לכאב. לשפתי האושר הלילי שלהם עלי לצרף את אלה של נקמתי. כבר לא הייתי האישה שנשברה לרסיסים תחת חבטות הנטישה וההיעדר, עד טירוף, עד מוות. רק שבבים מעטים ניתזו ממני, אבל חוץ מזה הרגשתי בסדר, שלמה הייתי, ושלמה אשאר. ולמי שעושים לי רע, אחזיר כגמולם. אני מלכה פיק, אני הצרעה שעוקצת, אני הנחש הכהה, אני החיה החסינה שחוצה את האש ואינה נשרפת".

 מה יקרה לאולגה בהמשך תצטרכו לגלות לבד.

מומלץ בחום רב.

 

אין לקדם פוסט זה

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

51 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל הר הקסמים אלא אם צויין אחרת