44
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

זיכרון בפועל

שטפנשט

ביום ששי בצהריים הלכתי להיות עם איציק, שנמצא עכשיו בהתקף דיכאון. מכיוון שזה לא התקף הדיכאון הראשון שלו, והוא ראה את האחד הזה מגיע, הוא ידע לומר לי מבעוד מועד שהדבר היחיד שחברים יכולים לעשות ועשוי להועיל לו, זה שיוציאו אותו מהבית מפעם לפעם. אפילו אם זה נראה כאילו הוא לא מתלהב. אז נסעתי עד אליו, קראתי לו שירד למטה ועשינו יחד הליכה ברחובות העיר שלו.

רוב הזמן שתקנו. בתחילת המסלול, איציק עוד הצליח להפיק מעצמו הבעות התעניינות בילדים שלי ושל בת זוגי, ואני עשיתי כמיטב יכלתי לספר את כל הדברים הטובים שקרו להם בזמן האחרון. על השאלות שלי הוא ענה מאד בקיצור, ואני לא כעסתי. ידעתי שזו לא אשמתו, שככה זה עם המחלה הזו. פשוט טיילתי כל הזמן עם העיניים מסביב ותרתי אחר דברים קטנים ונחמדים שאפשר להסב אליהם את תשומת ליבו, כל דבר שעשוי לגרום לו להסב את המבט החוצה, הרחק מן האפלה שבפנים. כך קרה, שקלטתי את המודעה שמזמינה את הציבור לאירוע של חסידי הרבי משטפנשט.

אני זוכר איך הופתעתי לפני כמה שנים, כשקראתי בעיתון על הבלאגן שעושים חסידי הרבי משטפנשט בנחלת יצחק, על גבול גבעתיים. מכל הסיפורים ששמעתי מאבא שלי ומדודה שלי, שטפנשט הצטיירה לי כעיירה קטנה וענייה, לא כמרכז חסידי גדול. שני רחובות כבושים שעגלות נוסעות בהם, חוץ מאשר בזמן הפשרת השלגים, שאז הם מתמלאים בוץ. בית המרזח של סבא אהרון, שקיבל זיכיון מהשלטונות לפתוח בית מרזח ולזקק יי"ש היות שנפצע במלחמת העולם הראשונה ונשאר נכה. הוא נפטר קצת אחרי שנולדתי.

יי"ש, הסביר לי אבא פעם, כשעוד הייתי צעיר מאד, זה יין שרוף. הוא ביאר לי את תהליך הזיקוק ואת ההבדל בין יין ליי"ש (מבטאים כמו "קש"). לימים למדתי שאבא שלי מתנגד בתוקף לעישון סיגריות, בוודאי לסמים, אבל כלפי אלכוהול הוא מגלה סובלנות. לימים גם סיפר לי על הביריון הרומני שנטפל אליו כשטייל לבדו מחוץ לשטפנשט, היכה ביד אחת על פדחתו וביד שניה על אוזנו וגרם לו לקרע בעור התוף. רק לעת זקנה התחיל אבא לסבול מהקרע הזה, ואז כבר היה מאוחר מדי לטפל בזה.

סבתא סאלי, שנפטרה לפני שנולדתי, באה ממשפחה מיוחסת יותר. אביה, הירש בער שפירא, היה הדרשן בבית הכנסת. אבא בעצמו לא ידע על זה כלום בתור ילד. כמה שנים לפני שנפטר, סיפר לי שפגש מישהו שהכיר את סבו, וההוא סיפר לו איזו הצלחה הייתה לדרשות שלו: מכל הכפרים בסביבה היו באים לשמוע אותו. מעניין לדעת אם בית הכנסת הזה היה בשטפנשט, או אולי בעיר המחוז בוטושאן, אליה גורשה משפחתו של אבי בזמן מלחמת העולם השניה: סבתא סאלי, סבא אהרון, הדוד בנו, הדוד מילו זכרונו לברכה, אבא שלי זכרונו לברכה ודודה אטי, שברומנית קראו לה ייטי.

חיפשתי באינטרנט מה אפשר לדעת על שטפנשט (Stefanesti). מסתבר שכן, זו באמת הייתה עיירה קטנה וענייה במחוז בוטושאן (Botosani) שבצפון מזרח רומניה. בחבל מולדובה או בחבל בסראביה, לא הצלחתי בדיוק להבין באיזה מהם. אם ארצה פעם לבקר שם, אצטרך לברר בדיוק. בעולם החסידי הייתה שטפנשט ידועה הרבה יותר מאשר בעולם הכללי, וזה בזכות שושלת צדיקים קצרה, שהולכת אחורה עד סוף המאה התשע עשרה בסך הכל, אבל שאחד מבניה נודע ביכולותיו לחולל ניסים. מי יודע, אולי בזכות אותו צדיק שרדה משפחתו של אבא את המלחמה, איש לא גורש לטרנסניסטריה הקרובה, איש לא נרצח בפוגרום ביאש, המחוז הסמוך. בזה אחר זה עלו כולם ארצה: תחילה אבא שלי, שהיה ציוני נלהב, אחר כך דודה אטי, שהייתה קרובה אליו במיוחד, אחר כך האחרים.

לא סיפרתי שום דבר מזה לאיציק. כל מה שאני יודע על שטפנשט העניה, על הצדיק הפתטי שלה ועל יהודיה הרצוחים, כל זה כל כך מצער, ולמה להוסיף עוד צער על מה שממילא איציק נאלץ לשאת. הוא ביקש שיוציאו אותו מהבית מפעם לפעם, עשיתי את זה, די בכך.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

12 תגובות

נשארים מעודכנים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל שושן פרא אלא אם צויין אחרת