22
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

שעטת הנצח

מתוך נקודת זמן, נשענים על העבר, בהווה, מתבוננים לעתיד

מתוך נקודת זמן, נשענים על העבר, בהווה, מתבוננים לע...
בס"ד
 
שלום.
 
כל סוף הוא התחלה,
והתחלה זו היא סוף של משהו שהיה,
אולם הואיל והכל חוזר חלילה,
הרי שסוף שהוא התחלה,
הוא אין סוף.

התחלת הסיפור 

נולדתי כשמדינת ישראל,
היתה בת עשר,
בבית העלמין היהודי בשפרעם קבור
סבו של סבי ע"ה,
בפקיעין קבורים אבות אבותיי
מאז חורבן בית שני.
 
משפחת זינתי מתחזקת את בית המדרש מאות שנים





 
 
סבותי קבורים יחד עם כל דורות המשפחה הקרובה
בבית העלמין הישן בטבריה.
שם נולדתי.

 

1892
 
גידלו אותי על ברכי השומר הצעיר,
הורי שיחי` עד היום הנם
מזקני מרכז מפלגת העבודה.
 
הייתי לחייל ישראלי, צעיר חזק ויפה, מהטובים שנלקחו לטיס.
 
מתחילים כך
 
אפשר להגיע לכך...


כשעמדתי על דעתי,
והבנתי שסעיף הלאום בתעודת הזהות שלי
לא מסתכם במנגל השנתי,
חיפשתי את זהותי היהודית.

 
מנגל בירה ולישון


עברתי בין שדרות היהדות לאורכה ולרוחבה, לא ביקשתי מדים,
רציתי ללגום ממעיין החוכמה בן אלפי השנים,
כדי להתחבר לחכמי האמת שעברו את מסע הדורות,
ובכל מקום בו היו, הותירו עקבות החכמה,
"כזה ראה וקדש",
"לכי לך בעקבי הצאן"...

 
`ביהכנ
 
ארון הקודש
 
ציונות לא היו צריכים ללמד אותי,
זוהי אדמתי.
ולו רק מהטעם הפשוט שכאן היה ביתי,

ובית אבותי אב אחר בן ממש,
לא הלכנו לגלות,
נשארנו כאן!

 
רחוב הגליל טבריה
 
כיכר העיר
 
הכנרת
 

לא נזקקתי לבורות המיים
שנצבעו בצבעי הציונות,
רציתי "נוזל טהור"
ללא "צבעי מאכל",
הלכתי להרוות את צמאוני הרב
במעיינות הנצח.

 
התבודדות היא מעלה עליונה וגדולה מן הכל
 
עשיתי זאת שנים רבות.
 

כשהבנתי, שאני צריך ליישם את לימודיי
בעולם המעשה,
יצאתי לישע עמך, בנחלת אבות,
והייתי ממקימי עיר של יהודים
בלב השומרון,
ניכשתי קוצים מן הכרם
ברוחניות, ובגשמיות, גם נטעתי ושתלתי, ובניתי,
בידי האחת
וביד השניה אחזתי בנשק,
והאמן לי
במיומנות גדולה.

 
רציתי קצת שקט לגדל בו את הילדים
 

בפעם הראשונה שריסקו לי את כל שמשות המכונית
באישון לילה
באחד מכבישי הגישה לביתי,
יצאתי גיבור ויריתי לעבר הדמויות שנמלטו ולא נפגעו,
את הנשק לא ראיתי מאז,
הוא נלקח.

 
`אבנים
 
זה היה בימים הראשונים הראשונים של תחילת האינטיפאדה,
מאז הפכתי לברווז במטווח,
וכל אותם יוסופים וחאלדים שהיו
מקבלים את פני בכבוד מלכים
בכפריהם שלהם
בבלקון לכוס קפה מהביל,
באמת`ין, ובג`נספוט,בפרעתא, 
ובדיר איסתיא,
הפכו לרוצחים בפוטנציה שהשתכללו עם השנים,

מאבן, לרוגטקה, לקאלאצ`, ולמטעני צד.

לא בגלל שהם גיבורים אמיצים ויותר חזקים. 
בגלל הקאפואים.
 
מאז לקחתי את עצמי ואת ילדי,
ואני אוכל, ואוכל, ואוכל, ואוכל,
ולא מפסיק,
בדיוק כמו אותו האיכר גס הרוח מהסיפור.
 
איזה סיפור?
 
על הבעל שם טוב:
מסופר עליו שהוא חלם על שהוא מגיע לגן עדן
ולידו בגן עדן
יושב יהודי עם הארץ.

כאשר התעורר בבוקר,
תהה מי זה היהודי הזה
והחליט ללכת לחפש אותו.
 
הוא עבר בין הכפרים השונים ושאל עליו
לפי התיאור שזכר בחלומו.

לבסוף הגיע לכפר יהודי ושם הכירו את האיש
והפנו אותו אליו.
הבעש"ט הגיע אליו לביתו ונקש בדלת הבית.

אישה קשת יום פתחה את הדלת והבעש"ט ביקש  מקום לאכול ולישון,
האישה הכניסה אותו לביתם ולאחר זמן מה הצטרף
אל הבעל ואישתו
לארוחת ערב.
 
חדור ציפיות המתין הבעש"ט לראות את
מנהגיו הדגולים של שכנו לגן עדן.
 
למרבה אכזבתו ראה ליד השולחן
יהודי גס מראה והתנהגות,
שלא דיבר מילה ולא ברכו לשלום,
שהתיישב,
וללא נטילת ידיים וברכה
התחיל לאכול ללא הפסקה,
 מיד כאשר סיים קיבל תוספת
וכך חוזר חלילה,
אכל עד להתפקע.
 
 מיד כשסיים קם מהשולחן ללא ברכת המזון,
ללא שום פנייה אליו.
קם והלך למיטתו.
 
בימים שלאחר מכן, חזר הסיפור.
היהודי רק אכל ואכל ואכל.
ללא ברכות, ללא מילות נימוס כלשהם.
כלום.
רק אכל.
 
הבעש"ט שלא הבין מה יש ביהודי זה
שמביא אותו לגן עדן,
כבר לא יכל להתאפק ופנה אליו:
"לפני כמה ימים חלמתי חלום
ובחלומי ראיתי אותך
כשכני בגן עדן, אבל אני לא מבין על מה,
על מה אתה מקבל גן עדן,
אתה כל הזמן אוכל ואוכל ואוכל.
 
למה?"
הסתכל עליו היהודי ואמר לו:
"לפני שנה היה כאן פוגרום,
הקוזקים פשטו על הכפר ורצחו יהודים רבים,

את אבא שלי העלו באש
ובגלל שהיה רזה
עלתה ממנו להבה קטנה

והוא נשרף מהר.
 
בפעם הבאה שיבואו הקוזקים ויבצעו כאן פוגרום ואולי ישרפו אותי,
אני רוצה לבעור הרבה זמן בלהבה גדולה
שכל העולם יראה איך יהודי נשרף"
 
 לכבוד השם
 
שאלה:
יכול להיות שיותר קל לנו לשפוט את אלה
שרחוקים מאיתנו כמה דורות.
הרבה יותר קשה לנו ליישם את הלקח על עצמינו.
האם הרמת ידיים?

תשובה:
 לא. לא הרמתי ידים. 
שיפור עמדות לאחור.
הפקת לקחים.
הרבה לימוד.
המתנה לשעת כושר.
זה יגיע, אעשה הכל להיות מוכן לכשזה יהיה פה.
מה?
 
הגאולה !
 
פוסט ראשון, עדיין לא בקי כ"כ בהפעלת כל הפונקציות של הבלוג,
אבל אני אלמד, בעזרת ה` אני אלמד. 
 
 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

4 תגובות

טובה ראייתה - טבריה

שעטת הנצח
 

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל מרדכי היהודי ללא ספק אלא אם צויין אחרת