00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

פרויקט פרשת השבוע

קורא יקר!

יש לך דבר תורה מיוחד לשבת ? העברת שיעור בבית הכנסת? ריתקת את הקהל עם  "וורט" מדהים ? רוצה לשתף בכך את כל הציבור ? האתר הזה נבנה עבורך .

שלח את מאמרך לפרסום באתר באמצעות מערכת המסרים באתר או לתיבת הדואר האלקטרוני    amirdover33@gmail.com

יש לערוך את המאמרים במסמך וורד .

פירסומו  של המאמר הינו ע"פ שיקולי המערכת . המערכת שומרת לעצמה הזכות לערוך את המאמר .

מערכת היכל יהודה

על השתלשלותו של מנהג הגבהת ספר תורה

 

 

למי ניתנה הגבהת ספר התורה בעבר[1]? למי ניתנה הגלילה? האומנם לעולם נהג מנהג ההגבהה? מה הם מנהגי ההגבהה ומה מקורם? בכך נדון להלן –

 

המנהג להגביה את ספר התורה נזכר לראשונה במקור ארצישראלי מהמאה 7-8 לספירה במסכת סופרים, וזו לשון המסכתה [2]-

 

ואחר כך מגביה את התורה למעלה, ואומר, אחד אלהינו גדול אדונינו קדוש ונורא שמו לעולם  ועד, ומתחיל בנעימה ואומר, ה` הוא האלהים, ה` שמו, ואחריו עונין אותו העם, וחוזר  וכופלו, ועונין אותו אחריו שתי פעמים.

מיד גולל ספר תורה עד שלשה דפין, ומגביהו ומראה  פני כתיבתו לעם העומדים לימינו  ולשמאלו, ומחזירו לפניו ולאחריו, שמצוה לכל אנשים ונשים לראות הכתוב ולכרוע ולומר, וזאת התורה אשר שם משה לפני בני ישראל.

 

הביטוי "גולל" מקבל שני פירושים בשפה העיברית – א. פותח ב. סוגר , נראה כי במסכת סופרים ההוראה של "גולל" כוונתה לפתוח , כלומר "גולל עד 3 דפים" = פותח שלושה דפים.

 

ואולם למרות הדברים המפורשים במסכת סופרים, נראה כי היו קהילות שונות בהם לא נהגו כלל להגביה ספר תורה, כך בקהילת פאזרנו באיטליה כפי שעולה מדבריו של ר` רפאל יוסף טריווש, בן המאה ה-19, בספר תשובותיו  בו הוא משיב לערעורו של ר` ישראל פינצי על כך שבקהילת פזארו לא מגביהים את ספר התורה [3]-

 

ואי איישר חילי מחינא ליה להאי פלגאה בסילוא דלא מבע דמא , על אשר נשאו לבו לקנטר ( = אם היה לי כח אני הייתי מכה את החולק על מנהג הקהילה בשוט שאינו מוציא דם) הק"ק (=הקהילות קודש) יצ"ו (=ישמרם צורם וגואלם) ולדרוש ברמים דקיימו בארור (= כתוב בתורה "ארור אשר לא יקיים את התורה" ודרשו הדבר בדרך בדיחותא ארור זה שאינו מקים כלומר מגביה את התורה) , ונמצא מוציא לעז על קדמונינו נוחי עדן, שסבלו מנהג זה ולא הסכימו לשנותו, כי טובה צפרנן של ראשונים מכריסן של אחרונים. ואתם ק"ק פיסארו, החזיקו מנהגכם אל תרפוהו, ואכלתם ישן נושן, ונפשכם בברכה תדושן.

 

ובכל זאת מדוע היו כאלו שלא הגביהו את ספר התורה ? נראה כי המקור לכך הוא במסכת מגילה [4] -

רבי יוחנן: "כל   האוחז ספר תורה ערום נקבר ערום".  ופירש רש"י: "ערום -  בלא מטפחת סביב ספר תורה

 

היינו, לפעמים בעת ההגבהה דפי הקלף נופלים מעט למטה ויש צורך להרימם ולסדרם וקיים חשש שהדבר יעשה ביד חשופה ואולם מהאמור במסכת מגילה נראה לכאורה כי אין לגוע בספר התורה בידיים חשופות . ויש שחששו שספר התורה עצמו יפול בעת ההגבהה, וכך כותב החיד"א שר נשלח כשד"ר לאיטליה במאה ה- 18[5]

 

"יש מקומות שאינם מקימים ספר תורה וטעמם שחששו שמא יפול הספר תורה חס וחלילה או שלא לאחוז ס"ת ערום. המערער על זה מחשיך עצה וראוי לנזיפה על שאמר דקהילות הקדושות חס ושלום קיימי בארור".

 

מעניין לציין שבאיטליה היה מנהג לחבר לספר התורה מלמעלה בעת הגבהתו מוט ובו שתי טבעות משני צידיו ואז שני אנשים היו מגביהים את ספר התורה והולכים איתו מעגל שלם .

 

מנהג נוסף של הגבהה היה בתימן והוא שספר התורה היה מונח על התיבה והמגביה היה שם ידו מתחת לקלף של ספר התורה ומושך את הקלף כלפי מעלה וזו היתה ההגבהה. ענין זה מוזכר אצל החכם התימני שמואל בן יוסף ישועה  [6]

 

המנהג שנהגו אחינו בשארי הקהילות להגביה הס"ת לכל ד` רוחות להראות את הצבור, לא נהגו פה בעירנו כי אם ס"ת מונח בתיבה והחזן מוציא היריעה ומראה לצבור מצד אחד לבד, והטעם שחששו שמא יפול מידם ח"ו.

 

וכיצד לא חששו התימנים לגוע בקלף של ספר התורה ביד חשופה ? נקוטה בידם דרכו של הרמב"ם וכך כתב הרמב"ם [7]-

 

לא יאחז אדם ספר תורה בזרועו ויכנס בו לבית המרחץ או לבית הכסא או לבית הקברות אף  על פי שהוא כרוך במטפחות ונתון בתוך התיק שלו. ולא יקרא בו עד שירחיק ארבע אמות או מן  המת או מבית הכסא, ולא יאחז הספר כשהוא ערום. ואסור לישב  על מטה שספר תורה עליה.  

 

כלומר הרמב"ם הבין שהאסור לגעת בספר תורה הוא דווקא שהאדם – ערום ולא ספר התורה , כלומר איםן חחש לגעת בספר תורה ביד חשופה אלא אין לגעת בו שהנוגע ערום .

וכן מצאנו ברמב"ם [8]

 

כל הטמאין ואפלו נדות ואפילו גוים מותרין לאחוז ספר תורה ולקרות בו, שאין דברי תורה מקבלין טומאה, והוא שלא יהיו ידיו מטונפות או מלוכלכות בטיט אלא ירחצו ידיהן ואח"כ יגעו בו.

מיהו הגולל?
היום נהוג ליתן את הגלילה לילדים, אך האומנם כך היה מאז ומעולם ? מסתבר שלא, בעבר הגלילה היתה נמסרת למכובד שבקהל - כך בתלמוד הבבלי [9] כתב שיש לתת לגדול לגלול, וז"ל:

 "ואמר רבי שפטיה אמר רבי יוחנן : עשרה שקראו בתורה הגדול שבהם גולל ספר תורה. הגוללו נוטל שכר כולן". ורבינו חננאל, בן המאה ה-11, אף מבהיר טעמו של דבר -  "כלומר המשלים נותנין לו שכר כנגד כולן". 

כלומר זה שעלה האחרון לקריאה הוא נקרא "המשלים" הוא מסיים את הקריאה ולכן הוא גם גולל את ספר התורה, ומכיוון ש"אין מצווה נקראת אלא על שם גומרה" המשלים הוא זה שגולל ושכרו – גדול משכר יתר העולים לתורה.

 

ואולם ברבות הימים נעשתה הפרדה בין העולה האחרון לקריאת המפטיר, וכפי שאומר התוספות [10]

 

ונראה לפי שבימי החכמים לא היו אומרים קדיש בין אותן שקראו קודם המפטיר והמפטיר, ולכך היה המפטיר מסיים אבל אחר שנסדר  הש"ס... תקנו לומר קדיש בין השבעה למפטיר להודיע שאינו ממנין שבעה.

 

ומי הוא זה שעולה ל"משלים", לדעת הרמב"ם אין כל ספק שעולה הוא החכם והחשוב שבקהל , וכך הוא עונה לשאלה שנשאל ע"י אדם שמוחזק היה מאבותיו שהוא זה העולה למשלים האם ראוי שיתן לאחר חכם ממנו לעלות לתורה ?[11]

 

שאלה: מה יאמר אדוננו בדבר מי שיש לו מנהג לעלות להפטרה בזמניה או לספר תורה  משלים  …והיה זה ידוע אצלו ואצל  אבותיו. ותבעו יתר הקהל לעלות במקומו זה ואמרו: התורה אינה נקנית בקניין ולא יימנע איש  ממנה. הרשאים הם לעשות זאת ויתבטל מנהגו, אם לאו? יורנו רבינו ואדוננו ושכרו כפול מן  השמים. 

התשובה: אם האיש, הרוצה לעלות במקומו, גדול ממנו בחכמה וביראה, יעלה, ויהא מה שאמרו (הקהל) נכון, לפי שמעלות  התורה אינן נקנות בירושה לבד. ואם הוא כמותו שווה, הרי היורש ראוי יותר מפני דרכי  שלום. אבל אם הרוצה לעלות פחות מן הראשון, אין דרך לזה בשום פנים, לפי שאפילו בכגון זה  אומרים אנו  מעלין בקדש ואין מורידין.

 

ואולם אין להתעלם מכך שגם הרמב"ם נכנע למנהגים קיימים בהם ניתנה עדיפות לבעלי יחוס על בעלי חוכמה כך מצאנו את דברי הרמב"ם לענין עליה לתורה[12]

 

בכל קריאה וקריאה מאלו כהן קורא ראשון ואחריו לוי ואחריו ישראל. ומנהג פשוט הוא היום  שאפילו כהן עם הארץ קודם לקרות לפני חכם גדול ישראל. וכל מי שהוא גדול מחברו בחכמה  קודם לקרות, והאחרון שגולל ספר תורה נוטל שכר כנגד הכל, לפיכך עולה ומשלים אפילו גדול  שבציבור. 

 

וכך מצאנו גם באשכנז שיש לכבד הרב בעליות החשובות [13]

 

והרב שקרא בתורה שלישי שלא במקום כבודו יפה לתלמיד למנוע עצמו שלא לקרות מסיים אם הוא חושש משום כבוד רבו או שמא יחליש דעתו של רבו, אעפ"י שהמסיים אין מקום כבוד מן ההלכה, מ"מ אחר שנהגו בו שמא הוא מקום כבוד יש לו לחוש לכבוד רבו כדי שלא יחליש דעתו.

 

עניני הכבוד תפסו חשיבות כה רבה עד אשר אירעו מקרים מזעזעים של בזיון וחילול ה` בשל מריבות על עליה לתורה כך מובא בשו"ת המהר"ם מינץ  [14]

 

נקראו ששה גברי כדינא, וכשהחזן קורא השביעי להשלים הספר נפל תגר בין שני גברא, עד שהספר   תורה מונחת בטילה. ונמשך זה כנגד ב` שעות שלא יכלו להשוותן איזה מהן לקרות לשביעי לסיום הספר, עד שהלכו כמעט כל הקהל חוץ לבית הכנסת, ולקחו עמהם ס"ת מתוך ארון הקדש והלכו לבית הכנסת של בחורים שקורין צומ"רש, ושם קראו שביעי והשלימו הסידרא כתיקונים, ולא נשאר בביהכנ"ס של עיר, רק ד` או ה` אנשים אותם בעלי מחלוקת וצירופה.

 

מקרה נוסף מובא בספר החסידים לר` יהודה החסיד, באותו ענין התאחדו 12 אנשים לרכוש את גלילת ספר התורה לכל השנה וזאת תמורת סכום של 12 זקוקים כאשר כל אחד מהם יזכה לגלול חודש [15]

 

אין קורא בצדק ולא תורה ולא שכרה כי גברה יד עוברי עבירה ובקשו להם כבוד ושררה לגלול ספר תורה קשרו קשר ורצו להרבות כבודם ונתועדו יחדיו שנים עשר מהם לגלול ס"ת כל אחד חודש שלו וליתן כל אחד זקוק כדי שיעלה י"ב זקוקים לשנה לצדקה וכל זה לא עשו אלא למצוא להם טענה וערעור לומר אנו נותנים יותר ממך ולא נתכוונו אלא לביישני ולהרבות כבודם... אך במקצת עשיתי כדעתם למען רבות הצדקה כי יראתי פן יפגעני עוון שאמנע מלהרבות צדקה כי אמרתי שמא הדין עמהם אחרי שכל כך רוצים ליתן ולכפול על מה שהיו נותנים.

כיון שיש לעניים ריוח אעפ"י שאינם מתכווונים לשם שמים אלא להתכבד בהם כיון שיש ריוח לעניים אל ימנעם מלגלול כדי שיתפרנסו עניים, ואם ימנעם מלגלול ס"ת הרי גוזל עניים. וזה שקשר עד הנה כיון שדעתו לשם שמים אם יתן אותו כסף לעניים שהיה נותן כשהוא קושר ס"ת, כיון שברצון היה קושר ובעבור העניים נמנע, הרי מעלה עליו כאילו הוא נותן צדקה מה שהקושרים נותנים לצדקה. ומה שאמרת שמא אחרים יעשו מחלוקת ויבאו לידי רעה אז כשיראו  העולם שזה הצדיק נמנע מלקשור למען רבות הצדקה גם אחרים ימנעו.

 

מכל מקום ברבות הימים הפכה הגלילה למעמד הניתן לחשוב או מעמד הנקנה תמורת ממון רב, כך מצאנו באור זרוע[16] -

 

  הגלילה   היא  של הרב הגדול בעיר  כדאיתא בשלהי מגילה דאמר רב שפטיה עשרה שקראו ספר תורה גדול שבכולן גולל ס"ת. אפי`  הכי נהגו בכל הקהלות לקנות הגלילה אע"ג דאיכא הרב בביהכ"נ.  

 

ובנו של הרא"ש כתב בטור [17] כי מנהג זה למכור הגלילה השתרש כל כך עד ש "רגילים באשכנז לקנותה בדמים יקרים לחבב  המצוה".

 

וכן מצאנו בספר המנהיג כי יש לתת את הגלילה למכובד שבמתפללים ולא סתם לחזן...

 

אף המנהג שנהגו בכל ספרד שאין בולטין עמודי ספר תורה למטה כלל אלא למעלה, ובגלילתה לאחר קריאתה מעמידה החזן על התיבה במקום שיושב אינו מנהג כשר וראוי להעבירו ואי יישר חילי אבטליניה, לפי מה שאמרו חכמים עשרה שקראו בתורה גדול שבכולן גולל ספר תורה...דמדקאמ` גדול שבכולן גולל ספ` תור` מכלל דכבודו בגדולים ולא בחזן הכנסת".

 

והנה אט אט החל לחדור מנהג ליתן את הגלילה לילדים קטנים, ורבים תמהו על כך [18] -

 

ודע שאני מתפלא על מנהג שלנו שמכבדים איש נכבד להגבהת התורה והגולל הוא אדם קטן, והרי מגמ` מבואר דעיקר שכר הוא הגלילה. ולכן במדינתינו בבתי מדרשות של חסידים מגביהים התורה וחוזרים ומניחים אותה על הבימה וגוללים בעצמן וחוזרים ונוטלים אותהוישב על ספסל ואיש פשוט כורך המפה ומלביש המעיל, וברור הוא שמטעם זה עושין כן.  ומנהג האשכנזים תמוה...

ואפשר לומר דהגבה שמראה הס"ת לעם וכולם עומדים מפני כבוד התורה זהו יותר גדול מהגלילה. אבל בזמן הש"ס לא היה הגבה אחר הקריאה אלא קודם הקריאה, וכן מנהג ספרד גם היום...ולכן אצלם הגלילה היא העיקר ולא כן אצלנו.

 

 ומדוע בכל זאת נתנו את הגלילה לילדים ? ובכן הרב אפרים זלמן מרגליות הבהיר  -

 

"ומצות גלילה אף כי רבה היא, נהגו לכבד אף לקטנים שהגיעו לעונת הפעוטות שיש בהם דעת להבחין ענין דבר שבקדושה ובכדי לחנכם במצות",,,

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 



[1] סיכום הרצאה שניתנה ע"י הרב ד"ר חיים טלבי בכולל יום השישי ע"ש יוני דבירי ז"ל , בכפר סבא.

 

[2] מסכת סופרים, (יד:ח):

 

[3] ר` רפאל יוסף טריווש , שו"ת מתנות באדם

 

[4] הבבלי במגילה לב ע"א

 

[5] חיד"א, לדוד אמת

 

[6] איש עדני, שמואל בן יוסף ישועה, נחלת יוסף:

 

[7] רמב"ם  הל` תפילין מזוזה וספר תורה י:ו

 

[8] רמב"ם  הל` תפילין מזוזה וספר תורה י:ח

 

[9] מגילה לב:ע"א

[10] התוספות לבבלי מגילה כג ע"א ד"ה `כיון` וז"ל:

 

[11] שו"ת הרמב"ם סי` רמג

 

[12] רמב"ם: הל` תפילה ונשיאת כפיים יב:יח.

 

[13] הרב אברהם ב"ר יצחק, דיין נרבונא, תשובות  הראב"י-אב"ד, סימן צה עמ` עא.

 

[14] שו"ת מהר"ם מינץ, ס` פה

 

[15] ספר חסידים לרבי יהודה החסיד,  וז"ל:

 

[16] ר` יצחק מוינא, אור זרוע

 

[17] טור או"ח סי` קמז

 

[18] ערוך השולחן, קמז:ט

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל היכל יהודה אלא אם צויין אחרת