00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

פרויקט פרשת השבוע

קורא יקר!

יש לך דבר תורה מיוחד לשבת ? העברת שיעור בבית הכנסת? ריתקת את הקהל עם  "וורט" מדהים ? רוצה לשתף בכך את כל הציבור ? האתר הזה נבנה עבורך .

שלח את מאמרך לפרסום באתר באמצעות מערכת המסרים באתר או לתיבת הדואר האלקטרוני    amirdover33@gmail.com

יש לערוך את המאמרים במסמך וורד .

פירסומו  של המאמר הינו ע"פ שיקולי המערכת . המערכת שומרת לעצמה הזכות לערוך את המאמר .

מערכת היכל יהודה

מדוע שנא שמעיה את הרבנות ומי רצח את חוני המעגל

בס"ד

             מדוע שנא שמעיה את הרבנות ומי רצח את חוני המעגל ?

        שיעור שני בסדרת הרצאות על הלכה ומציאות – בית הכנסת המרכזי בגבעת שמואל

צבי ויצמן

 

1.       פרקי אבות, פרק א` משנה י`

 

שמעיה אומר: אהב את המלאכה, ושנא את הרבנות , ואל תתודע לרשות

 

אמירתו של שמעיה נראית תמוהה על פניה, די ברור לנו מדוע יש לאהוב את המלאכה ומכל מקום אין זה חידושו של שמעיה הרי כבר למדנו מהחכם מכל אדם –

 

2.       משלי פרק י פסוק ד

 

רָאשׁ עֹשֶׂה כַף רְמִיָּה וְיַד חָרוּצִים תַּעֲשִׁיר:

 

 

 

כלומר: העני ("ראש") נוקט בדרכי רמיה להשיג פרנסתו ואולם מי שידו יד חרוצה ("יד חרוצים") יעשיר וימצא פרנסה אמיתית .

 

וכן למדנו –

 

3.       משלי פרק י פסוק ה

 

אֹגֵר בַּקַּיִץ - בֵּן מַשְׂכִּיל, נִרְדָּם בַּקָּצִיר - בֵּן מֵבִישׁ:

 

ואם כן מה חידוש חידש לנו שמעיה ? ויותר מכך, ניחא לאהוב את המלאכה ולעסוק בה אך מדוע לשנוא את הרבנות ? אומנם הרמב"ם פסק במשנה תורה –

 

4.       רמב"ם הלכות תלמוד תורה פרק ג הלכה י

 

כל המשים על לבו שיעסוק בתורה ולא יעשה מלאכה ויתפרנס מן הצדקה הרי זה חלל את השם ובזה את התורה וכבה מאור הדת וגרס /וגרם/ רעה לעצמו ונטל חייו מן העולם הבא, לפי שאסור ליהנות מדברי תורה בעולם הזה, אמרו חכמים כל הנהנה מדברי תורה נטל חייו מן העולם, ועוד צוו ואמרו אל תעשם עטרה להתגדל בהן ולא קרדום לחפור בהן, ועוד צוו ואמרו אהוב את המלאכה ושנא את הרבנות וכל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטילה וגוררת עון, וסוף אדם זה שיהא מלסטם את הבריות.

 

ואולם יש לדוק בדברי הרמב"ם, הרמב"ם מכוון לכך שיש לאהוב את המלאכה להעדיפה על לימוד התורה,  ולשאוב ממנה את פרנסתו . ואולם כיצד דבריו מתיישבים עם הפעלים "אהב" ו"שנא" המופיעים במשנתינו? אם אכן זו הייתה כוונתו של שמעיה היה אומר "כלך למלאכה ולא לרבנות" או "התפרנס מן המלאכה ולא מן הרבנות" מדוע אהבה ושנאה ?[1]

 

כך גם יש להבין את המשך הדברים והקשרם לרישא – מדוע אין להתוודע אל הרשות ? כיצד האהבה למלאכה ושנאת הרבנות קשורות להמנעות מקשרים עם השלטון ?

 

לעניות דעתי על מנת לענות על השאלות הנזכרות חייבים להבין את הרקע וההקשר ההיסטורי בו נאמרו הדברים .

 

הבה נשקיף על התקופה הרוגשת בה חיו שמעיה ובן זוגו אבטליון, בני הזוג הרביעי :

 

ובכן יוחנן הורקנוס הכהן החשמונאי שלט בארץ ישראל עד לשנת 104 לפנה"ס, אחר מותו שלט, למשך שנה אחת, בנו אריסטובולוס שהרג את אימו ואת אחיו אנטיגונוס, את יתר אחיו הוא שם במאסר. ואולם מהר מאוד משתבשת דעתו של אריסטובולוס ומצפונו מכה אותו על רצח את אימו ואחיו והוא מת משברון לב. אחריו עולה לשלטון אחיו, אלכסנדר ינאי, אשר נחשב לגדול מלכי החשמונאים הוא שלט למעלה מ -25 שנה עד שנת 76 לפנה"ס ובתקופתו הגיע שיטחה של המדינה החשמונאית לשיא שלא היה  כמוהו מאז ימי שלמה המלך. בתקופת ינאי נוצרו חיכוכים רבים בין השלטון לחכמי ישראל ולפחות לגירסת הבבלי ביצע ינאי טבח בחכמים הפרושים[2], לאחר ינאי המלך החזיקה בשלטון אשתו שלומציון המלכה אשר נהגה כבוד בחכמי ישראל ובמיוחד נתנה מקום של כבוד לפרושים. מיד לאחר מותה של שלומציון מונה תחתיה למלך בנו הבכור של ינאי – הורקנוס השני, אחיו אריסטובלוס מקנא בו וסבור כי המלוכה ראויה לו לפיכך הוא מארגן מרד ותופס את השלטון לאחר קרב קצר, ואולם הורקנוס לא נכנע הוא בורח לאדום שם בעזרתו של אנטיפטרוס הוא כורת ברית עם חרתת מלך אדום אשר עוזר לו לעלות על הבית בו מתבצרים אריסטובלוס וחייליו. כאן מתפתחת מלחמת אחים בין התומכים בהורקנוס לתומכים באריסטובלוס . תיאור מזעזע של אירועי הימים ניתן לנו על ידי יוסף בן מתתיהו –

 

5.       קדמוניות י"ד 22-24

 

"צדיק אחד , חביב אלוהים, חוניו שמו, שהתפלל פעם לאלהים בשעת עצירת גשמים שיסיר את הבצורת, ואלוהים שמע לקולו והמטיר, התחבא שראה שהמהומה עומדת בתוקפה. והוא הובא למחנה היהודים והם דרשו ממנו שכשם שהתפלל והפסיק הבצורת כך יערוך תפילות נגד אריסטובלוס ובני בריתו המורדים. וכשהתנגד וסירב, הכריחו ההמון לכך. אז עמד בתוכם ועמד:אלוהינו מלך העולם, מאחר שאלה העומדים עימי הם עמך והנצורים הם כוהניך, בבקשה ממך שלא תשמע את אלו כנגד אלו ולא תקיים מה שמבקשים אלו כנגד אלו, וכשעמד והתפלל תפילה זו הקיפו אותו הרשעים שביהודים הרגוהו בסקילה .

 

 

 גם התלמוד הבבלי מספר לנו כיצד באותה תקופה נוראה של מלחמת האחים הורקנוס ואריסטובלוס הופרעה אף מלכת הקרבת התמיד במקדש ולא ניתן היה להקריב באופן סדיר את קורבן התמיד .

 

6.       תלמוד בבלי מסכת סוטה דף מט עמוד ב

 

 ושלא ילמד את בנו יוונית. ת"ר: כשצרו מלכי בית חשמונאי זה על זה, היה הורקנוס מבחוץ ואריסטובלוס מבפנים. בכל יום ויום היו משלשלין דינרים בקופה ומעלין להן תמידים. היה שם זקן אחד שהיה מכיר בחכמת יוונית, לעז להם בחכמת יוונית, אמר להן: כל זמן שעוסקים בעבודה אין נמסרין בידכם. למחר שלשלו להם דינרים בקופה והעלו להם חזיר, כיון שהגיע לחצי חומה, נעץ צפרניו נזדעזעה א"י ארבע מאות פרסה. אותה שעה אמרו: ארור אדם שיגדל חזירים, וארור אדם שילמד לבנו חכמת יוונית

 

 

באותה שעה שהאחים החשמונאים מתקוטטים בניהם וגוררים את העם למלחמת אחים, עסוק פומפיוס שר הצבא הרומאי במסע כיבוש בארצות המזרח התיכון, לאחר שסיים לכבוש את סוריה הוא נכנס לארץ ישראל, למעשה ככובש בלא קרב. במועד זה שנת 63 לפנה"ס תם למעשה שלטון החשמונאים אומנם מעת לעת ממונים מלכים חדשים בארץ ואולם מדובר במינוי רומאי ובמלכים הכפופים למרות הרומית. בינתיים אנטיפטרוס האדומי אשר כרת ברית עם הורקנוס מצליח למצוא נתיב ללב השליטים הרומים והוא ממונה כנציב ארץ ישראל. את בניו הוא ממנה כמושלי הארץ את בנו פצאל בירושלים ואת בנו הורדוס בגליל. כעבור כעשר שנים מצליח בנו של אריסטובלוס, מתתיהו אנטיגונוס לצאת למלחמה על ירושלים הוא תופס את הורקנוס ותולש את אוזניו על מנת שיפסל לכהונה והורג את פצאל . הורדוס בורח לרומי שם הוא מוצא מקלט מדיני , בשנת 40 לפנה"ס הורדוס חוזר ארצה הוא מגייס צבא גדול ונלחם באנטיגונוס עד שבשנת 37 בחסות רומי הוא תופס את השלטון. בתקופה סוערת זו פועלים שמעיה ואבטליון המכונים על ידי יוספוס פלביוס סמיאס ופוליון.

 

ואם כן, לאור תיאור המאורעות כפי שהבאתי לעיל, דברי שמעיה ואבטליון במשנתינו ברורים, בתקופה שכזו בו השליט של היום הוא הנרצח של המחר לא כדי ליצור קשרים קרובים מדי עם השלטון יש לשמור מרחק מהשילטון, להתרכז בחיי היומיום בחיי המסחר והעבודה . ההנהגה הפרושית מנחה , איפוא, את תלמידיה שלא להתערות בקבוצות השלטון – זו לא העת לכך . 

 

- - - - - - - - - - - -

 

הדברים מקבלים משנה תוקף בבחינתם של שלושה מאורעות המתוארים בספריו של יוספוס פלביוס – 1. יחסם של שמעיה ואבטליון להורדוס במהלך משפטו 2. יחסם להורדוס בעת המצור שעשה על ירושלים 3. סירובם להשבע אמונים להורדוס .

 

משפטו של הורדוס – הורדוס מונה כאמור ע"י קשרי אביו לשמש כנציב בגליל , וזאת בהיותו בן 15 בלבד, למרות גילו הצעיר היא החזיק בתפקידו בתקיפות רבה. כך, כדוגמה, תפס את חזקיה שעמד בראש קבוצה של ליסטים והרג אותו ובכך גרם רווחה רבה לתושבי הגליל ואולם היו מהיהודים שלא ראו מעשה זה בעין יפה ולא אהבו את העובדה שאנטיפטרוס ובניו זוכים לאהדה בעם . הם מבקשים, איפוא, להעמיד את הורדוס לדין לפני הסנהדרין, הורדוס מגיע לפני הסנהדרין אך בראש מורם ובמבט עז בעיניו, העדים שהוזמנו להעיד כנגדו מפחדים ומשתמטים מעדותם , רק אדם אחד אוזר אומץ שמו – סמייאס בלשונו היוונית של פלביוס או אם תרצו שמעיה בעיברית, וכך מספר יוספוס –

 

7.       קדמוניות י"ד, 172

 

"וכשהעיד הורדוס בסנהדרין עם הגדוד שהיה איתו הפיל את פחדו על הכל , ואיש מאלה שהטיחו כלפיו לפני בואו לא העז מעתה לפתוח בקטרוג עליו, אלא הייתה שתיקה ומבוכה ולא ידעו מה לעשות, ובעוד הם שרויים בכך קם אחד, סמייאס שמו, איש צדיק ולפיכך עשוי בלא חת, ואמר :" אנשי הסנהדרין והמלך , לא ידעתי וסבורני שגם אתם לא תוכלו להזכיר איש מאלה שנקראו פעם אליכם, שכזו תהא עמידתו לפניכם. אלא כל אדם, יהיה מי שיהיה, שבא לפני הסנהדריה הזאת להשפט, מעיד בהכנעה ומראהו מראה אדם השרוי בפחד ומבקש רחמים מכם, שערו מגודל ולובש בגד שחור, ואילו בן יקיר זה , הורדוס, הנאשם ברצח ונקרא לפנינו על סמך אשמה כזאת , עומד כאן שהוא עטוף פורפורה וראשו מקושט, כששערו עשוי, וסביבו אנשי צבא מזוינים, להמית אותנו אם נחייב אותו כדין, ולמלט את עצמו לאחר שיעוות את הדין, ברם אין ברצוני לקבול על הורדוס על כך , אם הוא מבכר את המועיל לו על פי הוק, אלא עליכם ועל המלך, שאתם נותנים לו חירות רבה כל כך , אבל דעו לכם כי גדול אלוהים והאיש הזה יפרע מכם ומהמלך עצמו "

 

וכך אכן ארע, אחרי שתפס הורדוס את המלוכה הוא הרג את כל אנשי הסנהדרין ואת הורקנוס עצמו והותיר רק את שמעיה . מדוע הותיר הורדוס את שמעיה בחיים ? זה קשור כנראה לעמדת שמעיה בעת המצור שצר הורדוס יחד עם שר הצבא הרומאי סוסיוס על ירושלים –

 

סמיאס ופוליון מיעצים לאנשי ירושלים להכנע לפני הורדוס וסוסיוס ולפיכך הוא זוכר להם טובה –

 

8.       קדמוניות ט"ו , 4

 

ביחוד נהג כבוד בפוליון ובתלמידו סמיאס , שכן כשהייתה ירושלים נתונה במצור, יעצו הללו לאנשי העיר לקבל את הורדוס, והם באו על שכרם חלף זה. זהו אותו פוליון אשר פעם כשעמד הורדוס לדין בדיני נפשות , הגיד להם להורדוס ולשופטים מראש ודיבר דברי כיבושין, שעתיד הורדוס , הואיל וניצל להפרע מכולם ודבר זה נתקיים במשך הזמן כשמילא אלוהים את דבריו ,

 

 

נראה כי שמעיה ואבטליון ממליצים לעם שלא להאבק בהורדוס לא מתוך אהדה אליו שהרי ראינו את יחסו של שמעיה להורדוס במהלך משפטו לפני הסנהדרין, אלא מתוך הערכה כי אין סיכוי למאבק זה וכי יגרור אך ורק הרוגים לשני הצדדים ואל לנו לשכוח גם להורדוס עצמו הצטרפו גדודי לוחמים יהודיים .

 

מכל מקום נראה כי שמעיה ואבטליון אף סירבו להשבע אמונים למלך הורדוס שכה חשש לתדמיתו וכך מספר יוספוס –

 

 

9.       קדמוניות ט"ו 368-372

 

"...ומספרים שאפילו הוא בעצמו לא מנע חלקו בכך, אלא לעיתים תכופות היה לובש בגדי הדיוט ומתערב בלילות בתוך ההמון ובוחן אותם, מה דעתם על השלטון. את אלה שהתעקשו לחלוטין שלא להשלים עם העניינים ענש בכל הדרכים ואת שאר ההמון דרש להניע בשבועות לנאמנות והכריחו להבטיח באָלה, שאומנם ישמור לו חיבתו משך ימי שילטונו, ההמון תוך חנופה ותוך פחד נאות למה שביקש אולם את אלה שהרהיבו עוז בנפשם והתמרמרו על הכפיה שכופים אותם הגה מן המסילה בכל הדרכים, הוא שידל גם את האנשים מסיעתם של פוליון הפרושי וסמיאס ואת רובם של אלה שהיו מהלכים איתם להשבע אולם אלה לא הסכימו אך גם לא נענשו בדומה למסרבים וזכו למשוא פנים בגלל פוליון ..."

 

 

 

כלומר "לא תוודע אל הרשות" יכול להתפרש גם במובן אל תכריז ותשבע אמונים לשלטון, אם השלטון אינו טהור ואינו ראוי לאמונך . אם אין רצונך להסתבך בתככי השלטון השקע את כולך בעבודה ובמלאכה אל תקרב לשלטון מחד, ואל תאבק בו מאידך . ומה ענין השינאה לרבנות ? האומנם ראוי תפקיד הרבנות שישנאוהו ויטיפו לשינאתו .  והלא מדובר בתפקיד של קדושה ותוכנו שליחות אלוקית ?

ובכן הרב גרוזמן בספרו מאיר אבות מציע הסבר כי המילה "רבנות" במשנה אין כוונתה לתפקיד דתי ציבורי, אלא רבנות מלשון – "ריבונות" "רבן" = אדון, שליט, כפי שאמרו חכמים –

 

10.     תלמוד בבלי מסכת ברכות דף נה עמוד א

 

 ואמר רב יהודה, שלשה דברים מקצרים ימיו ושנותיו של אדם: מי שנותנין לו ספר תורה לקרות ואינו קורא, כוס של ברכה לברך ואינו מברך, והמנהיג עצמו ברבנות. ספר תורה לקרות ואינו קורא - דכתיב +דברים ל`+ כי הוא חייך וארך ימיך. כוס של ברכה לברך ואינו מברך - דכתיב +בראשית י"ב+ ואברכה מברכיך. והמנהיג עצמו ברבנות - דאמר רבי חמא בר חנינא: מפני מה מת יוסף קודם לאחיו - מפני שהנהיג עצמו ברבנות.

 

כאן המילה "רבנות" משמעותה אדנות שלטון ועליונות.

 

כך גם למדנו במדרש במדבר רבה –

 

11.     במדבר רבה (וילנא) פרשה יד ד"ה ד ביום השביעי

 

נאמר דברי חכמים כדרבונות אל תקרי כדרבונות אלא כדרבנות כשיעקב גזר שתהא הרבנות לאפרים קיים הקב"ה דברו כמסמר הנטוע ואמר הקב"ה הואיל וגזר יעקב על אפרים שיהא ראשון אף אני אשימנו ראשון לכל דבר בשופטים ובדגלים ובמלכים ובקרבנות

 

 

ואם כן שמעיה מבהיר – עליך לעסוק במלאכה, בישובה של הארץ, אל תנסה להגיע לשלטון ולזכות בהצלחות פוליטיות - אין זו העת לכך, עלינו לבוא ולהקים דור חדש יעיל יצרני עד אשר יחלוף שלטון הרשע . נראה כי הממלכה החשמונאית סיימה את תפקידה והעם היהודי נדרש בשנית לסגל עצמו לשלטון שאינו עצמאי אלא מושפע מן הזרים .

 

הקריאה של שמעיה ואבטליון שלא להתקרב אל השלטון מכוונת אף לבעלי המעמדות השונים לרבות הכוהנים שכאמור בתקופת המלחמה בין הורקנוס ואריסטובלוס היו מאנשי אריסטובלוס. המתח הזה בין בין השכבה הרבנית תורנית לשכבה השלטת והכוהנית מודגש בסיפור התלמודי הבא –

 

12.     תלמוד בבלי מסכת יומא דף עא עמוד ב

 

תנו רבנן: מעשה בכהן גדול אחד שיצא מבית המקדש, והוו אזלי כולי עלמא בתריה. כיון דחזיונהו לשמעיה ואבטליון - שבקוהו לדידיה ואזלי בתר שמעיה ואבטליון. לסוף אתו שמעיה ואבטליון לאיפטורי מיניה דכהן גדול אמר להן: ייתון בני עממין לשלם! - אמרו ליה: ייתון בני עממין לשלם - דעבדין עובדא דאהרן, ולא ייתי בר אהרן לשלם - דלא עביד עובדא דאהרן.

 

הציבוריות הישראלית באותה תקופה מעניקה לשמעיה ואבטליון מקום מכובד יותר מאשר לכוהן הגדול. המנהיגות הדתית עולה על הכהונה וזאת למרות שמבחינת יחוסם שמעיה ואבטליון הם כנראה בני גרים , כפי שמצאנו בגמרא בגיטין –

 

13.     תלמוד בבלי מסכת גיטין דף נז עמוד ב

 

מבני בניו של המן למדו תורה בבני ברק; מבני בניו של סיסרא למדו תינוקות בירושלים; מבני בניו של סנחריב למדו תורה ברבים. מאן אינון? שמעיה ואבטליון. היינו דכתיב: +יחזקאל כ"ד+ נתתי את דמה על צחיח סלע לבלתי הכסות

 

 

ואולם, מאידך, נגלית לפנינו ביקורת על ההנהגה הרוחנית מצד הכהונה, הכהן הגדול אינו רואה בעין יפה את העובדה שההנהגה הרוחנית נמצאת בידי בני גרים ואולי יש בכך התרסה אף כנגד השלטון שכן החל משנת 37 לפנה"ס תופס את השלטון הורדוס אשר מוחזק ע"י העם כבן גרים . ההתרסה כנגד שמעיה ואבטליון בשל כך שהם בני גרים מושמעת משכבות נוספות של העם לרבות השכבה הרבנית עצמה . כדוגמה נביא את עמדתו של עקביה בן מהללאל .

 

 

 

14.     משנה מסכת עדויות פרק ה משנה ו

 

עקביא בן מהללאל העיד ארבעה דברים אמרו לו עקביא חזור בך בארבעה דברים שהיית אומר ונעשך אב בית דין לישראל אמר להן מוטב לי להקרא שוטה כל ימי ולא ליעשות שעה אחת רשע לפני המקום שלא יהיו אומרים בשביל שררה חזר בו ... הוא היה אומר אין משקין לא את הגיורת ולא את שפחה המשוחררת וחכמים אומרים משקין אמרו לו מעשה בכרכמית שפחה משוחררת שהיתה בירושלים והשקוה שמעיה ואבטליון אמר להם דוגמא השקוה ונדוהו ומת בנדויו וסקלו בית דין את ארונו אמר רבי יהודה חס ושלום שעקביא נתנדה שאין עזרה ננעלת בפני כל אדם מישראל בחכמה וביראת חטא כעקביא בן מהללאל ואת מי נדו אליעזר בן חנוך שפקפק בטהרת ידים וכשמת שלחו בית דין והניחו אבן על ארונו מלמד שכל המתנדה ומת בנדויו סוקלין את ארונו:

 

 

כך גם בני בתירא נטו לרחק משמעיה ואבטליון

 

15.     תלמוד בבלי מסכת פסחים דף סו עמוד א

 

תנו רבנן: הלכה זו נתעלמה מבני בתירא. פעם אחת חל ארבעה עשר להיות בשבת, שכחו ולא ידעו אם פסח דוחה את השבת אם לאו. אמרו: כלום יש אדם שיודע אם פסח דוחה את השבת אם לאו? אמרו להם: אדם אחד יש שעלה מבבל, והלל הבבלי שמו, ששימש שני גדולי הדור שמעיה ואבטליון ויודע אם פסח דוחה את השבת אם לאו. שלחו וקראו לו... מיד הושיבוהו בראש ומינוהו נשיא עליהם, והיה דורש כל היום כולו בהלכות הפסח. התחיל מקנטרן בדברים, אמר להן: מי גרם לכם שאעלה מבבל ואהיה נשיא עליכם - עצלות שהיתה בכם, שלא שמשתם שני גדולי הדור שמעיה ואבטליון.  

 

 

ואולם אין לשכוח כי גם המפגש הראשון בין הלל לשמעיה ואבטליון לא היה משמח כלל ועיקר, הנה הסיפור הידוע –

 

16.     תלמוד בבלי מסכת יומא דף לה עמוד ב

 

תנו רבנן: עני ועשיר רשע באין לדין, לעני אומרים לו: מפני מה לא עסקת בתורה? אם אומר: עני הייתי וטרוד במזונותי אומרים לו: כלום עני היית יותר מהלל? אמרו עליו על הלל הזקן שבכל יום ויום היה עושה ומשתכר בטרפעיק, חציו היה נותן לשומר בית המדרש, וחציו לפרנסתו ולפרנסת אנשי ביתו. פעם אחת לא מצא להשתכר, ולא הניחו שומר בית המדרש להכנס. עלה ונתלה וישב על פי ארובה כדי שישמע דברי אלהים חיים מפי שמעיה ואבטליון. אמרו: אותו היום ערב שבת היה, ותקופת טבת היתה, וירד עליו שלג מן השמים. כשעלה עמוד השחר אמר לו שמעיה לאבטליון: אבטליון אחי! בכל יום הבית מאיר, והיום אפל, שמא יום המעונן הוא? הציצו עיניהן וראו דמות אדם בארובה, עלו ומצאו עליו רום שלש אמות שלג. פרקוהו, והרחיצוהו, וסיכוהו, והושיבוהו כנגד המדורה. אמרו: ראוי זה לחלל עליו את השבת

 

אגב על הגמרא הנזכרת מעיר ר` יונה פרנקל את הדברים הבאים - [3]

 

"גם לא אפשרות של תחשיב מדויק, ברור שבכל אופן מחצית שכר שכיר בכל יום בשביל השומר הוא סכום ענק שאי אפשר להצדיקו...עלינו לשמוע את העוול שבמשפט :"פעם אחת לא מצא להשתכר ולא הניחו שומר בית המדרש...". מי אחראי לזה ? ...לא נצא ידי חובתינו לגבי הסיפור אם לא נבין אותו כתוכחה ואזהרה לאלה העוסקים כל ימיהם בתוך בית המדרש ב"דברי אלהים חיים""

 

מכל מקום, שמעיה ואבטליון אינם מורים רק שלא להיוודע אל המלכות הם אף מוסיפים ומנתקים את התורה מהמדינה . הם מכניסים את התורה לתוך כותלי הישיבה וסוגרים השערים בפני ה"עמך". לעם הם ממליצים לאהוב את המלאכה, מלאכה הינה ההיפך מבטלה העיסוק יכול להיות בעבודות כלליות או אפילו בלימוד תורה, שהרי שמעיה ואבטליון עצמם מתפרנסים כנראה מבית המדרש, בתוך הישיבה הם מנסים להקים עולם מנותק וחדש עולם רוח ישראלי הקם מתוך יאוש מוחלט מן המדינאים ומן השלטון .

  

נסכם, איפוא, את הדברים – שמעיה ואבטליון נמצאים בהנהגה הרוחנית של העם בתקופה סוערת             תקופה שראשיתה במלחמת האחים החשמונאים אריסטובלוס והורקנוס וסופה בעלייתו לשלטון של הורדוס . היחס לשלטון הינו יחס חשדני במיוחד, השלטון נראה כאוסף של אנשים שכל רצונם ומעיניהם נתונים להצלחתם האישית, טובתם וכבודם. הציבוריות הישראלית אינה יכולה להבנות מהשלטון, הן מהשלטון החילוני המיוצג ע"י המלך והן מהשלטון הרוחני המיוצג לכאורה ע"י הכהונה הגדולה , שמעיה מציע להתרחק משני גורמים שילטוניים אלו  - הן מהמלוכה – "אל תתודע לרשות" , אך כאמור גם בסמכות השלטונית התורנית – הכוהנים, לא ניתן לתת מבטח, גם הכהונה נקנית במזומנים ודאגתו של העובד בקודש נתונה לעצמו ולא לעמו, במצב שכזה יש מקום להסתגר בבית המדרש וליצור עולם חדש , מנהיגות חדשה אידאליסטית כזו שמטרתה לדאוג לעם ולא לשליט עצמו, יש ל"אהוב את המלאכה", ומלאכה לא במובן של עבודה אלא בדווקא במובן של לימוד תורני ולימוד צרכי האומה . זהו המסר הסמוי המובע לדעתי בדברי שמעיה במסכת אבות.

 

 


[1] וראה לענין זה בהרחבה בספרו המצויין של הרב מאיר צבי גרוזמן על מסכת אבות : מאיר אבות, ירושלים, תשס,ד, עמ`60-65

[2] ראה לדוגמה – ברכות מ"ח,א, וראה דברי פר` י` אפרון במאמרו "שצעון בן שטח וינאי המלך", מחקרים בתולדות ישראל ובלשון העיברית, תל אביב, תש"ל, עמ` 108 – "התלמוד הבבלימשרטט את דמותו האפלה של העריץ , שונא חכמים, רוצח רבנן, מרושע חסר מצפון ולב" בהערת אגב , אציין כי תיאור ואופי דומים מלביש התלמוד הבבלי אף על המלך הורדוס ואף אותו הוא מאשים בטבח של תלמידי חכמים.

[3]  יונה פרנקל, עיונים בעולמו הרוחני של סיפור האגדה, תל אביב 1981, עמ` 67

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל היכל יהודה אלא אם צויין אחרת