00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

רולפי

אמא אדמה

עכשו מתחלפות העונות. האביב בפתח על שלל צבעיו וריחותיו. פריחת ההדרים מתחילה ואני מתעוררת לאט לאט מתרדמת החורף שלי.

בבקרים אני מתבוננת בזורבה שמכין את גינת הירק שלו לשתילת קייץ. בסבלנות רבה הוא מתחח, חופר לעומק, שם קצת ענפים יבשים מלמטה כדי לאוורר את האדמה ואחר כך מכסה בשכבת עפר ואז קומפוסט ואז עוד שכבת אדמה.

לאחר זמן מה של עבודה מאומצת הוא מתנשם ומתנשף ואני מנסה להקניט אותו ואומרת "זורבה – הזדקנת".

למען האמת המילה "זקן" ממש לא מתחברת לי לזורבה. הוא מזדקף לרגע, נועץ בי את עיניו, מחייך ואומר לי ברוח טובה "הלואי ותמותי". אנחנו צוחקים ביחד. משהו מחבר את שנינו לאדמה הזאת שהוא מפנק בזיעתו.

אתמול ישבתי עם זורבה בביתו והוא הקריא לי קטעים מספר מקסים `המתנחלים בהר` שכתבה רבקה אלפר. "אם קנוט המסון קיבל פרס נובל על `ברכת האדמה` גם לה מגיע על `אנשי פקיעין` ו`המתנחלים בהר`" כך אמר לי זורבה וברק נדיר הופיע בעיניו. אני לא רגילה לראות את זורבה מתרגש, צריכה להיות סיבה טובה מאד לכך.

"תקריא לי קצת" אמרה לו הבטן שלי.

זורבה היסס לרגע ואחר פתח בליאות את הספר. הוא הלך ישר לעמודים האחרונים למונולוג של שרה המתנחלת במוצא של לפני 100 שנה, נצמדת למקום בציפורניה וכועסת על עיתונאית שבאה לראיין אותה.

"עם ישראל הוא מפונק, מקולקל. אנחנו עפים למעלה למרומים ולכן נופלים אנו לארץ. הערבים יושבים על הארץ על כן אין הם נופלים. שום דבר לא יבהילם ולא יפחיד אותם, לא רוח ולא סערה. ואנחנו כעלה נידף בפני כל רוח. אין לנו כבוד עצמי למצוא שעל אדמה ולהיאחז בה. אנחנו פיקחים יותר מדי, על כן שונאים אותנו."

זורבה עוצר רגע ומדפדף טיפה קדימה, שרה ממשיכה לירות את חיציה.

"בעוד מאה שנה נוכל לכתוב ספרים. עתה נחוצים לנו עובדי אדמה, עתה יש ליצור ראשית כל קרקע לעם. הספרים החשובים ייכתבו כאשר יצמחו חיינו מן הקרקע. ראשית יש להקים את גוף העם. די ספרים כתב עם ישראל. רוח העם צריך לנוח. אם באמת דואגים אתם לעם, לכו לעבוד אדמה, זוהי עזרת העם הדחופה. העם הזה תלוש אלפיים שנה משרשי החיים, אבדו לו חושי החיים. יש להשיב לו את היניקה ממקורות היצירה."

העיתונאית מנסה לומר משהו ושרה משתיקה אותה: "תגדלי קודם מעט צנון ובצל וכל ירק ותביאי לנו לכיבוד מפרי גינתך. נעשה אז סלט גדול ונשב בנחת ונשוחח על ספרות ועל תנ"ך".

לאחר ששרה נרגעת קמעה היא אומרת: "ודאי העלבתי אותך... אבל מה לעשות, כך אני, פראית".

"להיפך" נסערה האורחת, "אני מודה לך, כל מה שאמרת הוא חשוב מאד ... אין את מתארת כלל כמה חשובים דברייך בשבילי...".

ועכשיו זורבה תולש שתי צנוניות, בצל ירוק אחד, עגבניה ומלפפון ועשרה תותי שדה ואומר לי: "בואי נעשה סלט גדול ונשב בנחת ונשוחח".

אנחנו יושבים, הוא על הכיסא ואני רובצת על הכיסא שמולו.

"עכשיו בטח תתחיל לדבר על אמא אדמה" אני אומרת בנסיון לנטרל את הדיון הצפוי.

"על אמא אדמה לא צריך לדבר" אומר זורבה בפה מלא " צריך פשוט לאכול אותה".

 

 

 

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל ukan1 אלא אם צויין אחרת