00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

משהו אחר

על קו הזינוק

אני ממשיכה את המסע שלי בזמן.
התחלתי לכתוב את הבלוג בעיקר בשביל שיהיה תיעוד לכל מה שעבר ועוד יעבור עלינו. אני מרגישה פתאום צורף דחוף ביותר להעלות דברים על הכתב כדי לא לשכוח בעיקר אבל אולי גם כדי לעבד את כל אשר קרה בשביל עצמי.
אולי גם בגלל שאנחנו נמצאים לקראת סיום השנתיים שלנו באלוטף ולקראת דרך חדשה ומפחידה בשילוב היחידני...
 
אבל אני מקדימה את המאוחר.
איפה היינו?
אה,כן אוקטובר 05.
8/10/05 - יום שבת. אני ובן נוסעים לבן גוריון כדי לקבל את סיימון שהגיע מאנגליה כדי להצטרף אלינו.
הפגישה קצת קשה לבן, בימים הראשונים הוא יתפוס מרחק ביטחון.
כנראה שמצד אחד הוא קצת שכח את מעט האנגלית שהבין ומצד שני כשאותו זר שנכנס לחיינו - אבא,מתחיל לדבר אליו עברית הוא עוד יותר מתבלבל. כנראה שמשהו הוא בכל זאת זוכר.
 
סיימון מגיע חדור מרץ ומוטיבציה. הוא ניגש מייד למשימת חיפושי העבודה.
יושב הרבה על האינטרנט ושולח קורות חיים.
בין לבין אנחנו מטיילים עם בן.
יומיים אחרי שהוא מגיע אנחנו מגיעים בפעם השניה לאלוטף.
הפעם כבר מתחילים לעבוד עם בן.
 
הגן,שכחתי לציין זאת בפעם הקודמת נמצא בתוך אולפנה דתית לבנות וממוקם במקלט.
אני זוכרת שכמעט ולא ראיתי את המקלט.
חשבתי שהגן נראה ממש כמו גן רגיל.
ראיתי רק את האור הגדול שבקצה המנהרה החשוכה בה הלכתי בשנה האחרונה.
 
אנחנו נכנסים עם בן לחדר להתחיל לעבוד,אני וסיימון כל אחד בתורו ואת ההרגשה שהיתה לי שם לא אשכח לעולם.
בן התיישב על הכיסא ליד השולחן לבקשת המנחה ס` שהביאה עמה מספר משחקים וסלסילת חיזוקים.
אנחנו הבאנו מהבית עוגיות לצורך מתן חיזוקים אבל אין בהן צורך.
בן משתף פעולה נפלא והתחושה היא שזה בדיוק מה שהוא היה צריך.
בלי בכיות,בלי מחאות ובלי מלחמות.
הכנתי את עצמי לתקופה ארוכה ומפרכת של קליטה במסגרת,אחרי הכל בן היה איתי בבית צמוד צמוד במשך שנתיים וחודשיים ומעבר למסגרת גם לילד רגיל הוא לא פשוט. בוודאי שלו לילד עם קשיים.
תוך שלושה ימים הוא כבר נשאר בגן ליום מלא. אני מתקשה להאמין כשע` הגננת מספרת לי שהוא אפילו הלך לישון בצהריים בלי בעיות מיוחדות.
 
בגן עובדות בנות שהתואר מלאכיות אינו עושה עמן חסד. אין מילים לתאר את החום והאהבה,את הטיפול המסור.
את השמחה האמיתית שלהן עם כל התקדמות.
כשאני משאירה את בן בגן אני חשה ביטחון מלא בצוות. אני יודעת שהוא בידיים טובות.
תחושה שונה לחלוטין ממה שהרגשתי כשהשארתי אותו בנרסרי באנגליה.
 
במקביל להתחלת הגן אנחנו מתחילים את דיאטת ה-GFCFSF לבן.
בן שגם ככה לא אוכל כלום פשוט מחליף את הכלום הזה בכלום מסוג אחר ואנחנו מוצאים מתפריטו את החלב,הגלוטן והסויה בשאיפה להוציא גם סוכר או לפחות להפחית משמעותית את הכמות.
המעבר לתפריט החדש חלק אבל עד היום אני לא יודעת אם הדיאטה אכן מועילה במקרה שלנו. בעיקר בגלל החפיפה עם התחלת הטיפול ההתנהגותי.
אני מייחסת מטבע הדברים את מרבית ההתקדמות לגן.
 
בדצמבר אנחנו מתחילים לתת לו אומגה 3 והדיבור פורץ.
בהתחלה זה קולות של חיות,ממש תוך 24 שעות מנטילת מנת האומגה הראשונה.
אחר כך,עם כל הגדלת מינון יש עוד שיפור.
הוא מתחיל להשלים מילים,מתווספות הברות חדשות.
כל ההברות הגרוניות עדיין חסרות אבל גם הן יגיעו.
אנחנו מקריאים לו הרבה סיפורים,עוצרים באמצע ומעודדים אותו להשלים את המילים והוא עושה את זה.
בפגישת ההנחייה הראשונה עם ס` המנחה שתינו מוחות דמעה של התרגשות.
 
סיימון מתחיל לעבוד ודי מרוצה. אנחנו רוכשים רכב בכספי הביטוח הלאומי ומתחילים לחפש דירה.
אני מתחילה לחשוב על חיפוש עבודה בעצמי אבל בנתיים לא עושה דבר.
מרשה לעצמי גם להינות קצת מתחושת החופש. מאז שבן נולד בעצם לא הייתי אף פעם בלעדיו.
 
בגן ובפורומים ובקומונות ב"תפוז" אני מכירה אמהות אחרות ויוצרת קשרי חברות המהווים את מקור החוזק שלי.
אנחנו מלוות אחת את השניה כבר למעלה משנה עכשיו ואני לא יודעת מה הייתי עושה בלעדיהן.
אני מרגישה שבתוך כל הקושי יש גם טוב, שזכיתי בחברות אמיתיות שלא היו לי כמוהן לפני כן.
 
בן ממשיך ומתקדם ואני מסגלת לי מנהג לנקוש על כל עץ רענן ולעטר את כל כתבי,לפחות אלו הוירטואליים ב-
אם מישהו היה אומר לי לפני שנתיים שכך אעשה הייתי צוחקת בפרצופו.
 
בשנה הראשונה הזאת באלוטף אנחנו גם עוברים הרבה מחלות ווירוסים האופייניים לשנתו הראשונה של פעוט במסגרת עם עוד ילדים.
בעיקר בן סובל מדלקות אוזניים חוזרות ונישנות שגורמות לחום לעלות ומשאירות אותו לא מעט בבית איתי.
כל יום שהוא לא נמצא בגן נראה לי הפסד איום ונורא.
אני לא מפסיקה להתפעל מהמסגרת המופלאה הזאת. אם יש התנהלות לקויה כזאת או אחרת אני לא רואה אותה. גם ההורים האחרים לא. אנחנו עסוקים בסגידה לאנשים שהצילו את הילדים שלנו.
 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל bisty אלא אם צויין אחרת