00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

צליל מכוון

החדר החשוך / רייצ`ל זייפרט - המלצה





תרגמה מאנגלית: אופירה רהט
392 עמודים, הוצאת כתר
יצא לאור ב-2005
 
שלוש נובלות של סופרת, בת לאם גרמניה ולאב אוסטרי, העוסקות בדור השלישי ובילדים הגרמנים בזמן מלחמת העולם השנייה.  
 
הסיפור הראשון עוסק בהלמוט, נער נכה, ששריר החזה  שלו חסר וכתוצאה מכך כתפו האחת נמוכה וידו חסרת תועלת. הוריו מודעית בחריפות לפגימותו, ומגדלים אותו  מצד אחד בצמר גפן ומצד שני במשטר חמור של תרגילי התעמלות , מתוך תקוות שווא שזרועו תהפוך לנורמלית.
הלמוט מודע לשונותו כבר בבית-הספר, כשמפרידים אותו מהנערים האחרים במשחקיהם, ובהמשך, כשהוא פטור מגיוס לצבא. הלמוט מוצא מפלט בתחנת הרכבת , בעיסוק אובססיבי במועדי הרכבות היוצאות והנכנסות ולאחר מכן, בספירת האנשים הנוטשים את העיר.
מאוחר יותר הוא מוצא עבודה כצלם ומתעד את הפצצת ברלין ונטישתה על-ידי תושביה. המלחמה מובאת דרך עיניו של הלמוט, העסוק בתיעוד ובספירה, זוהי דרכו להתמודד עם הטרגדיות שהמלחמה מנחיתה עליו.
 
הנובלה השנייה, הארוכה יותר, עוסקת בחמישה אחים קטנים שאביהם, החייל הנאצי נעדר ואימם נאסרת, והם נודדים מן הכפר שהסתתרו בו להמבורג, שם אמורה להיות סבתם. הכסף המועט אוזל בדרך, והם נודדים ברחבי גרמניה שלאחר המלחמה, מורעבים וחסרי כל,  תלויים בחסדיהם של  זרים נואשים לא פחות מהם.
 
הסיפור השלישי מסופר מנקודת מבטו של מיכה, צעיר גרמני בשנות ה-90 המחליט לחקור את עברו של סבו, שהיה בוואפן אס-אס. הסיפור הזה מבריק בעיני, הסופרת מצליחה להעביר את התהליך שמיכה עובר בדייקנות ובחסכנות טעונה. 
 
בשלושת הנובלות, הניסיון לפענח את המציאות המשתנה נעשה באמצעות תצלומים, למרות  שתפקיד התצלומים משתנה מסיפור לסיפור. בסיפור הראשון  הצילום הוא מאד מרכזי, גם כפעולת תיעוד לאו דווקא אישית, גם כפעולה של הדחקה,וגם כסובלימציה. הלמוט מצלם את הריק, את העדרות האנשים.
בסיפור השני הצילומים  הם ערוץ התקשורת היחיד שבין  האם הנעדרת לילדיה,ובסיפור השלישי יש נסיון כושל לפרשנות על פי תצלומים מן העבר.
 
" תצלומים הם עניין קשה, מכאיב, אבל מיכה מחפש אותם. שורת העדויות הכהה באמצע הספר, כרוכה היטב במרכז שידרת הספר: התיאור, הפרשנות, קלושים לעומת מה שמתגלה בהם."
 
ועוד אחד:
 
"בערב הוא כותב אל מינה, ואת התצלום של סבא הוא משעין על הברך. מיכה מנסה לדמיין אותו במדים. בפתח המטבח של אנדריי, מחזיק רובה, עומד בצומת בקצה העיר. האיש בבראשו, עם הסמלים של הס-אס, הוא סבא הנאצי. האיש שבתצלום הוא פשוט סבא. סבא, לפני שמיכה הכיר אותו, ובכל זאת הוא סבא שלו."
 
את הסיפור האחרון הייתי רוצה שילמדו בבתי-ספר. מלבד ערכו הספרותי, הוא פשוט סיפור חשוב  וכתוב היטב על התמודדות עם העבר, על גזענות ואשמה.
 
מומלץ בחום רב.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

21 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל הר הקסמים אלא אם צויין אחרת