00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

יוסי רגב

שמעון צבר – הבית"רי שהפך לשונא "ישראל"

שמעון צבר – הבית"רי שהפך לשונא "ישראל"
בקיצור: הסיפור המטורף של סופר וצייר מבריק, שהחל את דרכו בבית"ר והגיע עד השמאל הקיצוני, שעוין אפילו את "גוש שלום". עליו, על חייו, על ספריו וכן כמה זכרונות מהיכרות אישית. גם קישור אל כמה מהקריקטורות שלו ששמתי בפליקר שלי וגם קטע מעניין על פרשת כפר קאסם. $$$ [375]

       - 1,206 איש כבר קראו על שמעון צבר -

אל רשימת הנושאים שלי ( <- קליק על)

 

       ביום שני 19.3.2007 נפטר בלונדון בגיל 81 איש ששמו שמעון צבר, שם שאינו מוכר למרבית הישראלים. שמעון צבר היה צייר, קריקטוריסט, סופר, סופר ילדים, משורר פוליטי, חוקר פטריות, בית"רי לשעבר, חבר "מצפן", אחד מאויביה המרים ביותר של מדינת ישראל – איש מבריק, איש קצוות. אני הכרתי את האיש הזה ולכן באתי לספר עליו, קצת מתוך ידע אישי והיתר ידע כללי.

שמעון צבר שאני זוכר מילדותי

       כשהייתי ילד, היה שמעון צבר מבאי ביתנו. אמי רעיה רגב (ברמן), ריבק באותם הימים, היתה אז חברת אצ"ל ושמעון צבר הגיע אלינו כבית"רי צעיר, לשמוע את מה שהיה לאמי לומר. באחת ההזדמנויות, אולי ליום הולדתי, נתן לי צבר שתי תמונות קטנות, מצוירות בצבעי מים, תמונות שהיו תלויות בחדרי, כשהייתי ילד, עד שנעלמו במהלך השנים.

       מדינת ישראל קמה, אמי פרשה מהאצ"ל והתגייסה לצה"ל וגם צבר הצטרף אז לפלמ"ח. במלחמה הוא נפצע. כשהסתיימה המלחמה השתחרר צבר והפך למאייר ספרי ילדים ולקריקטוריסט. הוא הצליח מאד בשני התחומים. הוא היה עורך גראפי ב"במחנה", פירסם שם את הקריקטורות שלו וגם כתב וצייר בעתונים "הארץ", "דבר", "על המשמר" ובשבועונים "העולם הזה", "דבר השבוע". הוא כתב גם כמה מחוברות "טרזן" שהיו פופולריות באותם הימים, שהופיעו תחת שם העט "יובב", שהסתיר כמה כותבים, שלא התגאו בסוג זה של סיפרות. לימים הוא פירסם את "קוצו של צבר", אוסף קריקטורות שלו, ספר שאינו מצוי עוד ברוב הספריות הציבוריות והפרטיות בארץ. לי יש עותק ישן צהוב שלו, הוצאת טברסקי, 1951, 300 פרוטה, ועליו הקדשה: "ליוסף ורעיה, משמעון צבר. לא מוגש כשי, אבל בכל זאת כדאי. שמעון צבר. 28/4/54"

הרפתקאות חמור שכולו תכלת

       מאותה תקופה זכור לי מעשה שאינו מוסיף לי כבוד. הייתי אז בן שבע, ואמי רשמה אותי לספרייה פרטית, ספרית "אחיעבר" , ברח` מונטפיורי בתל אביב, לא כל כך קרוב לכיכר המושבות, לידה גרנו אז. יום אחד ביקשה אמי משמעון צבר שיחליף לי ספר בספריה. הוא טרח והביא לי את הספר "הרפתקאות חמור שכולו תכלת", של נחום גוטמן, ספר נפלא. אני נסיתי לקרוא את הספר, ולא הצלחתי, שכן הוא לא היה מנוקד ואני תלמיד כיתה ב`, לא ידעתי אז לקרוא בלי ניקוד. כשבא צבר לביתנו ושאל איך נהניתי הספר, התביישתי לומר שאני לא יודע לקרוא בלי ניקוד, ואמרתי שהספר לא מצא חן בעיני. זה ציער אותו מאד. למה מתנהג כך ילד בן שבע, איני יודע. לימים קראתי את הספר והבנתי שעשיתי לו עוול, אבל אז כבר היה מאוחר מדי להתוודות על השטות שעשיתי.

שמעון צבר קומוניסט

       עברו עוד כמה שנים והבית"רי הצעיר המשיך את דרכו שמאלה, לא ידוע לי למה, והפך להיות קומוניסט. במסגרת מק"י הוא פגש את אשתו נעמה. הוא המשיך לבוא לביתנו והוויכוחים היו די עזים. זכורה לי במיוחד פעם אחת כשהסביר לי כי המשטר הקפיטליסטי סופו ליפול מול המשטר הקומוניסטי, בגלל בעיית היעילות. במשטר הקפיטליסטי יש כמה מפעלים שמייצרים את אותו המוצר, בעודף ייצור, וזה לא יעיל. במשטר הקומוניסטי יש תכנון ולכן מייצרים בדיוק את הכמות הדרושה. אני זוכר שהקשבתי לו, נער צעיר כבן 13, שמתווכח עם איש בגיל 27. לא הצלחתי למצוא תשובה טובה לטיעון ההגיוני הזה, אבל איכשהו לא השתכנעתי.  לימים, כשהתמוטט המשטר הקומוניסטי מעצמו, הבנתי כי שמעון צבר טעה. המשק המתוכנן שלו היה בלתי יעיל להחריד ודווקא המשק הקפיטליסטי, בשל התחרות, דווקא הוא יעיל יותר.

שמעון צבר הסופר

       באותן השנים היה שמעון צבר פורה מאד. הוא כתב את ספריו: טבעת המהרג`ה, טוסברהינדי הגיבור, כיצד גיליתי את אירופה, כיצד גיליתי את אפריקה, שני האפרוחים והתולעת (ע"פ צי-פאי-שי), בוא הביתה טיטוס (סיפור על בנו של רמברנדט), מסתרי הגבול הנעלם – כולם ספרי ילדים נפלאים (נוסח נחום גטמן) וצייר את הציורים לעשרות ספרי ילדים וביניהם: ספנים אמיצים / רודיארד קיפלינג, הבכור לבית אב"י / דבורה עומר, ברמלי / קורני צ`וקובסקי (בתרגום נתן אלתרמן), תעלולי פיט בל / משה מוסלר ועוד. הוא גם עסק בחקר הפטריות ואכילתן וגילה מין חדש של פטריות, הקרוי על שמו.

שמעון צבר קיצוני שמאלי

       שמעון צבר המשיך להקצין שמאלה, שמאלה אפילו מהקומוניסטים. הוא הצטרף ל"מצפן", קבוצה קטנה של אינטלקטואלים שמאלניים מאד. בשלב זה ניתק הקשר בין צבר לבין אמי. הוא כתב ספר "עקרון הדגל הלבן, איך להפסיד במלחמה ולמה", המדבר בשבח הכניעה, ספר שתורגם לתשע שפות. לאחר מלחמת ששת הימים לא יכול היה להשלים עם כך שמדינת ישראל שולטת באוכלוסיה פלשתינאית. בספטמבר 1967 הוא אירגן קול קורא נגד החזקת השטחים הכבושים. הוא היה הראשון שהעלה בדעתו רעיון כזה מייד לאחר האופוריה של ההנצחון במלחמת ששת הימים. הדברים נתקלו בתגובה כללית זועמת ובדצמבר של אותה שנה הסתלק שמעון צבר מכאן וירד ללונדון. שם הוא החל לפרסם עתון בשם "חדשות האימפריה הישראלית" (Israel Imperialist News), פרסום אנטי-ישראלי חריף. הוא התמיד בכך במשך שנות השבעים ולפני מספר שנים חידש אותו, הפעם כאתר באינטרנט. הוא היה כל כך קיצוני בהתקפותיו על ישראל, שאפילו אורי אבנרי ועמוס קינן, אישי שמאל ידועים, הסתייגו ממנו.

שמעון צבר בלונדון

       איני יודע בדיוק מה עשה מאז בלונדון וממה התפרנס. אני מניח שהוא המשיך לצייר והתפרנס ממכירת תמונותיו. בשנת 1976 הוא נפרד מאשתו, ממנו יש לו שני בנים: יואב ורמי. בשנים שלאחר מכן בת זוגו היתה יהודית דרוקס. הוא ישב בלונדון אבל נוכחותו הורגשה גם בישראל. בגוגל ניתן למצוא 94 דפים המכילים את שמו, חלקם דפים מתוך קטלוגים של ספריות שספריו עדיין מצויים בהן. הוא המשיך לקיים קשרים עם גופי שמאל קיצוני בישראל והיה שולח מתמונותיו לתערוכות שנערכו ע"י קבוצות שמאל. הוא פירסם שירים בעתוני שמאל. הוא פירסם בישראל ובאנגליה את הספרים: כה אמר טוסבראהינדי, חרוזים שחורים, חרוזים שחורים 1966, אם תרצו ואם לא תרצו אין זו אגדה: מחזה פוליטי. הוא הכין חוברת (באנגלית) בשם "מדריך טוב יותר של מישלן לבתי הכלא, בתי הסוהר, מחנות הריכוז וחדרי העינויים של ישראל", שעוצבה בסגנון מדריכי הדרך המפורסמים של מישלן. בשנת 2004 תבעה אותו חברת `מישלן` הצרפתית בבית המשפט בבריטניה בשל השימוש בלוגו שלה ואחר הסכימה לבטל את התביעה אחרי ששמעון צבר, שעמד בפני פשיטת-רגל, הסכים לגנוז את המדריך ולא להמשיך לפרסם אותו, וזאת אחרי שחילק כבר 500 עותקים שלו (חינם). הוא שלל את "שלום עכשו" ואת "גוש שלום", וראה בהם משתפי פעולה עם הציונות המדכאת. הוא הצטרף לעצומה לשיחרור טלי פחימה ובבחירות של שנת 2006 תמך בפומבי ברשימת דע"ם, רשימה ערבית שמאלנית.

        ועכשו בא הקץ לפעילותו של האיש הסוער הזה. אף פעם לא הצלחתי להבין כיצד הפך הבית"רי הנחמד, מחבר ספרי הילדים החביבים - לשונא "ישראל" כה מר וכה קיצוני.

 

לסיום ארבעה קטעים

       ראשית, לקחתי כמה מהקריקטורות שבספר, על ימי הצנע, ושמתי אותן בפליקר שלי, בכתובת:

http://www.flickr.com/groups/tzabar/pool/

 

       שנית, שתי ציטטות מדבריו:

אנו עומדים דום לזכרו של נוד.

אדם לאדם - זאב, אדם לחווה - שפן.

 

       שלישית, הנה קטע מהשירה הפוליטית שלו:

אל תירא עבדי יעקב

אל תירא עבדי יעקב הם לא יעשו לך כלום
דפקנו אותם כמו שצריך והטלנו בהם מום
ידיהם כפותות לאחור וראשם חבוש בשק
אתה יכול להתעלל בהם כמה שרק תחשק.

 

       רביעית, מכתב של אלכס מסיס למערכת "הארץ", ובו סיפור מעניין על הטבח בכפר קאסם:

 

בלי אישור

תום שגב כתב (מוסף "הארץ" 27.10) ש"העולם הזה" פירסם את כל האמת על הטבח שעשו חיילי משמר הגבול ב-49 התושבים. הסיפור המלא על הפרסום מורכב יותר: לאחר שהדו"חות על הטבח שכתבו חברי הכנסת מאיר וילנר ותופיק טובי (מק"י) ופעיל מפ"ם לטיף דורי נאסרו לפרסום בפקודת הצנזורה הצבאית, החלטנו, אורי אבנרי, אורי סלע, שלום כהן ואנוכי, לפרסם את הדו"חות יחד עם תגובות אישי ציבור, אמנים, סופרים ומשוררים, בחוברת בת 16 עמודים, במתכונת השבועון "העולם הזה", ולחלקה ברחובות תל אביב, ללא אישור הצנזורה.

את תוכן החוברת הכינו וערכו הצייר שמעון צבר, הארכיטקט דן איתן ומי שהיתה אז רעייתו, הסופרת רחל איתן, אורי סלע ואנוכי. את הנייר קיבלנו ללא תשלום מאורי אבנרי ושלום כהן, ואילו שמחה פלפן, שהיה רכז המחלקה הערבית של מפ"ם ועוזרו לטיף דורי, שיכנעו את מפלגתם להדפיס את החוברת, ללא תשלום, בדפוס עיתונה היומי "על המשמר".

כשהחוברת כבר סודרה בדפוס, באה תביעה ממפ"ם: החוברת תחולק בכיכר דיזנגוף ובתחנה המרכזית בתל אביב רק בידי חניכי תנועת השומר הצעיר, ללא השתתפותם של חברי ברית הנוער הקומוניסטי (בנק"י). לאחר שהסכמנו לתנאי זה הודפסה החוברת באלף עותקים. במוצאי שבת, יצאו נערות ונערי השומר הצעיר לחלוקה. בשני המקומות המוסכמים המתינו להם "בחורים טובים" עם אלות, בנזין וגפרורים. הם היכו את המחלקים ושרפו את החוברות.

הוצאנו את הסדר מ"על המשמר" והעברנו אותו לדפוס "קול העם" של המפלגה הקומוניסטית, שתרמה את מחיר הנייר וההדפסה לאלף עותקים נוספים. במוצאי שבת לאחר מכן, חילקו חברי בנק"י את החוברות בכיכר דיזנגוף ובתחנה המרכזית, ללא תקלות. הצנזורה הרימה ידיה והאמת על כפר קאסם פורסמה בעיתונות הכללית, מה שהביא את הממשלה לצוות על העמדת האחראים לדין.

אלכס מסיס

תל אביב

 

קישורים נוספים

       עוד קצת עליו ניתן לקרוא ב"לקסיקון הספרות העברית החדשה" בכתובת:

http://library.osu.edu/sites/users/galron.1/00591.php

משם העתקתי את התמונה המצורפת לקטע הזה. בויקיפדיה באנגלית יש עליו ערך שנכתב ברוח אוהדת בכתובת:

http://en.wikipedia.org/wiki/Shimon_Tzabar

שעודכן אתמול (23.3.2007). בגוגל יש 26,300 דפים שמכילים את שמו (בכתיב לטיני), מהם 800 באנגלית, ברובם של גופים שונאי "ישראל", יהודים, ערביים, אנטישמיים וגם מקורות מידע נייטרליים, וביניהם ההספד שכתב עליו ידידו משה מחובר, איש "מצפן":

http://www.hagada.org.il/eng/modules.php?name=News&file=article&sid=140

וכן הידיעה על "מדריך מישלן", כולל חלק מתוכנו, בכתובת:

http://www.oznik.com/news/040719.html

      

     האם אני צודק? מה אתם חושבים? מה אתם מרגישים?

יוסף רגב

-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-

   המונה היומי: עד היום היו 34,521 לבלוג שלי, וזאת מאז שהתחלתי ב-22.2.2006

 

   אם בהמשך הקטע (הפוסט) הזה יש תגובות, קראו גם אותן. כשאנשים מתווכחים אתי, עולות נקודות חשובות, שלא נכנסו למסמך המקורי שכתבתי.

   אם הדברים שכתבתי פה מעוררים אצלכם מחשבות, והרי לשם כך אני כותב אותם, אנא, הגיבו לדברי בבלוג עצמו, ע"י קליק על "הוספת תגובה", כדי שאדע שקראתם וחשבתם עליהם. אין צורך להיות בלוגר רשום. אין חובה לתת כתובת דוא"ל. כל אחד יכול להגיב.

       את רשימת הנושאים בבלוג שלי וגם את הוראות השימוש, ניתן לראות בכתובת:

http://www.tapuz.co.il/blog/ViewEntry.asp?EntryId=897416

 

תגיות: סיפורים, סיפורים שקרו באמת, פוליטיקה, סיפרות, שמעון צבר, ציטטות, כפר קאסם, אצ`ל, מלחמת ששת הימים, רעיה רגב (ברמן), אורי סלע,

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

12 תגובות

סטטיסטיקה
מספר כניסות לבלוג מה - 02/2006
856,282
תגיות
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל יוסי רגב אלא אם צויין אחרת