00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

צליל מכוון

24 שעות של אוטוביוגרפיה בדיונית

 

 

הם שוטטו באירופה. לשניהם היו סיבות לברוח. היו להם סודות, גם זה מזו. היא הרגישה שלא תוכל לחזור  לארץ לעולם, שעשתה כאן דברים שאין עליהם מחילה. בינתיים התפרנסה מעבודות מזדמנות, שרה בתחנות רכבת . היא ראתה את אירופה בעיקר  דרך חלונות הרכבת, היא הכירה את הפרברים שנראו אותו דבר בכל עיר, את דוכני הכרטיסים, המעליות, המחסומים, תחנות חמימות ובטוחות יחסית, תחנות עוינות ששוטרים מסיירים בהם בלילות. היא ידעה איפה בטוח לנגן, איזה תחנות "נדיבות" יותר, עם אנשים שלא ממהרים לעלות לאור היום, שאוהבים להביט בזמרת היפה, ירוקת העיניים, ולהקשיב לקול המתוק שלה. היא כמעט לא יצאה מהתחנות, היה לה נעים בחמימות שמתחת לאדמה.  הגבר כייס בשווקים, היה לו כשרון טבעי. הוא היה עולה למעלה בשעות הלחץ, חוזר אחרי שעתיים-שלוש עם כריכים ופירות בשבילה, היא נורא אהבה תפוחים.  בכל חור עלוב שהגיעו אליו, הוא תמיד מצא תפוחים בשבילה.

בכל פעם שחסכו קצת כסף הם המשיכו הלאה, בוחרים באופן מקרי את היעד הבא. ברכבת ממילאנו לפריז הם רבו. היא האשימה אותו בשקרים, הוא האשים אותה בחוסר אמון. הוא אמר לה ששכב עם אחותה כשהיא  הייתה בבית חולים. היא תקפה אותו עם הסכין הקטנה שלה לקילוף תפוחים, ישר לווריד הצוואר. הוא הדף את הזרוע שלה, היא הכתה אותו באגרופים ובכתה. הוא הושיב אותה עליו ושכב איתה כך, כשהחצאית  שלה מכסה את שניהם כמו אוהל. היא גמרה ובכתה. בפריז  הודיעה  לו שהיא חוזרת לארץ, אין לה מה לחפש פה יותר, קר לה והגשם הבלתי פוסק מדכא אותה. היא חוזרת לבאר-שבע, היא תרשם לאוניברסיטה והיא לא רוצה לראות אותו יותר לעולם. הוא צחק. היא לא תסתדר שנייה בלעדיו, הוא אמר. נראה אותך עולה על מטוס לבד. אפילו לצאת מתחנת הרכבת את לא מסוגלת, את תלכי לאיבוד או שתעלי על הרכבת בחזרה למילאנו. היא רקעה ברגליה בזעם, לקחה את התרמיל שלה והתחילה ללכת, בלי לדעת לאן. היו לה 200$ בגרב ועוד 38$ בארנק. היא תסתדר. היא יצאה מתחנת הרכבת לאור האירופי האפור. לאחר שהות ארוכה במחילות הרכבת, גם האור החיוור הכאיב לעיניה. לא רחוק משם ראתה דוכן פלאפל. היא קנתה חצי מנה, המוכר פנה אליה בעברית, היה לו חיוך יפה. היא שאלה אם הוא מכיר מקום לישון. היא ישבה על הספסל, שתתה קולה וכרסמה חמוצים וחיכתה לו עד סוף המשמרת. כשסיים הלכו לחדר שלו, דירה מעופשת עם עוד שלושה ישראלים. הם פינו לכבודה את חדר השינה היחיד ועברו לחדר האורחים. היא עשתה אמבטיה בחדר ענק, עם דוד חשמלי שעושה קולות של פיצוצים קטנים, הקירות אפורים ומתקלפים מרטיבות. היא הכניסה את הראש עמוק למים והקשיבה לשקט. כשיצאה מהאמבטיה, הוא ייבש לה את השיער במגבת וסירק אותה. הם ישבו בחדר, שתו יין  זול ובהו בקליפים המרצדים על המסך. היה קר בחדר. התריס היה שבור ולא היו וילונות, כל הלילה הבהב שלט הפרסומת שליד החלון אדום ירוק צהוב על גופם הערום . בבוקר הוא הכין להם קפה וקורנפלקס.בסך הכל הוא היה ממש מתוק,  הוא טיפל בה היטב, כולם רצו לטפל בה, כל הזמן. היא כבר שכחה איך זה לדאוג לעצמה. היא חשבה שהגיע הזמן.

 הוא הזמין בשבילה כרטיס טיסה לארץ, הוא סגר לה את הרוכסן של המעיל, קשר לה את השרוכים של נעלי ההתעמלות ולקח אותה לשדה התעופה ברכבת. בדרך הוא ביקש את מספר הטלפון שלה והכתובת בארץ. היא מסרה לו מספר שגוי, ואת הכתובת של המורה שלה להיסטוריה בתיכון.  הוא היה חמוד, היא יכלה לאהוב אותו, אולי, פעם.

המטוס היה כמעט ריק והיא ישנה כל הטיסה. בערב הגיעה לבאר-שבע.
 
 
צילום: Nan Goldin
אין לקדם פוסט זה

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

42 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל הר הקסמים אלא אם צויין אחרת