00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

על הא, על דא ועל נייט

אין רישיון, אין רכב, קשה... קשה...

להיות חסר רישיון נהיגה בישראל הוא לא דבר קל, בנוסף לעובדה שלא ניתן להגיע להמון מקומות בלי רכב, גם התחבורה הציבורית למקומות שכן אפשר להגיע אליהם צולעת ולא מתפקדת כמו שצריך. אביא שלושה סיפורים קצרים כדי להדגים את החוויות שעברתי על בשרי:
 
1. לפני כמה שבועות, רציתי להגיע מפתח תקווה לנתניה. הלכתי לתחנה המרכזית של פתח תקווה כדי לתפוס קו 641 שתדירותו המוצהרת בשעות שיצאתי היא 30 דקות. מכיוון שראיתי בתחנה הרבה אנשים חשבתי שאוטוטו האוטובוס יגיע. אך הייתה זו אשלייה כי האוטובוס לא הגיע עו זמן רב. בסופו של דבר התברר לי ש"אגד" פשוט החליטו "לדלג על הנסיעה" ולמעשה המרווח בין האוטובוסים היה מרווח של שעה! וזה עוד כשמדובר בקו שלא חסרים בו נוסעים. כשכבר עליתי לאוטובוס, אז האוטובוס היה ישן, עם מיזוג מקולקל (ביום קר!), נסע במהירות נמוכה, עצר ליד כל תמרור (קו מאסף ומייגע) ועוד נתקע בפקק ארוך בכניסה לנתניה. אכן תענוג מפוקפק.
2. אתמול בבוקר הייתי צריך להגיע מפתח תקווה לירושלים. בשלב ראשון כדי לחסוך זמן הליכה של כ- 20 דקות מהבית שלי לצומת גנים, רציתי לקחת אוטובוס שעוצר ממש ליד הבית שלי. הגיוני היה שכששמונה קווי אוטובוס מגיעים למקום היעד (ארבעה מהקווים אמורים להגיע בתדירות גבוהה למדי), לא אצטרך לחכות הרבה זמן עד שאחד מהם יגיע. אלא שחיכיתי יותר מרבע שעה ואף אוטובוס לא הגיע, עד שהאוטובוס שכבר הגיע היה קו מאוד לא תדיר. לאיפה נעלמו האוטובוסים? תשאלו את חברת "קווים". מה שאני יודע הוא שבגלל ההמתנה, הפסדתי את האוטובוס לירושלים והייתי צריך להתייבש חצי שעה בתחנה עד האוטובוס הבא.
3. אתמול בסביבות שלוש בצהריים, תחנה מרכזית ירושלים. אני מנסה לקחת את קו 947 כדי להגיע בחזרה לפתח תקווה. יותר מ- 100 אנשים, רובם דתיים שממהרים להגיע הביתה לפני כניסת השבת, עומדים מול רציף העלאה ורק האוטובוס לא הגיע. כשכבר האוטובוס הגיע, התחילו דחיפות והאוטובוס התמלא עד אפס מקום כשעדיין המון אנשים נשארים בחוץ. למזלנו, "אגד" נחלצה לעזרת הנשארים בחוץ ושלחה כתגבורת עוד אוטובוס אחד שגם הוא לא הספיק לכולם. מכיוון שההעלאה של הנוסעים הייתה מאוד איטית ולקחה כ- 20 דקות (!) הגיע עוד אוטובוס ובסופו של דבר, אחרי חצי שעה של המתנה ודחיפות כולם הצליחו לעלות בשלום, אך תוך מריטת עצבים גדולה.
 
שלושת הסיפורים האלה מדגימים את הקושי שלי כחסר רכב ורישיון (מסיבות רפואיות) בניידות ברחבי הארץ. אז נכון שגם לבעלי רכב יש בעיות: פקקים אין סופיים, ניסיון למצוא חניה, מחירי הרכישה, הביטוח והתיקונים של הרכבים וכמובן תאונות הדרכים הרבות שהפכו מכת מדינה. אז שתדעו שגם מי שאין לו רכב (או לפחות נהג צמוד לידו ) חייו לא קלים, אפילו אם הוא גר במרכז העיר שבו התחבורה הציבורית אמורה להיות מפותחת. הקשיים של חסר הרכב מתבטאים בקושי למצוא מקום עבודה שדורש ניידות, קושי להגיע למקומות שבהם התחבורה הציבורית פועלת בקושי וכמובן בעיית השבתות (למי שלא שומר שבת) שבהם אנשים פשוט נשארים בבית בעל כורחם או נאלצים להסתמך על ה"חאפרים" של מוניות שירות במקרה הטוב ובמוניות ספיישל במקרה הגרוע.
 
זה ידוע שמי שמשתמש בתחבורה הציבורית הם אנשים מהשכבות הכי חלשות של החברה: תלמידים, סטודנטים לא אמידים, קשישים, חולים, נכים או חסרי אמצעים. לפיכך, על המדינה כמי שאמורה לדאוג לאוכלוסיות הכי חלשות שלה מוטלת החובה לפתח את התחבורה הציבורית במלוא המרץ. צעדים בכיוון הזה נעשים פה ושם אך לא תמיד מספיק ולא תמיד בכיוון הנכון. אני מקווה שמישהו יקריא את הפוסט למקבלי ההחלטות במשרד התחבורה, אך רוב הסיכויים שהרדיו שב"וולוו" של מקבלי ההחלטות האלה ימנע מהדברים מלהישמע.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

17 תגובות

צלילים שאני אוהב

קוביית הבלוגים שלי
אין קישורים להציג
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל Dannycom אלא אם צויין אחרת