00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

אוניברסיטת החיים

כך מצאתי את עצמי בוקר אחד כ"מגלה הקבר של ישוע"...

ראשית כל הכתוב פה התמונות וסיפורי האישי נמצאים תחת זכויות יוצרים וכל העתקה או צילום או פרסום או שימוש בכתוב פה ובתמונות ללא אישור אסורים בהחלט!...

 

בצהרי יום שישי בקיץ 1980. בבית דתי המולה רבה, ניקיון, ספונג`ה, אוכל.... נשמעת צעקה מבחוץ. "בארוד, בארוד...." הפועלים הערביים של אתר הבניה שליד ביתי רצו ברחובות וליד חלונות הבתים וצעקו את "מילת הקוד" שכולנו מכירים "בארוד". לא הבנתי אף פעם את פירוש המילה אך דבר אחד ידעתי. "בארוד נצעק – פיצוץ ההר יהיה" המבוגרים התרחקו, ואני "ילד חסמב"ה" מושפע מ"ג`ינג`י" שנכתב על קיבוץ רמת רחל הסמוך לשכונה ועל פרדסיה שהכרתי היטב והסתננתי לא אחת לאכול תפוח עסיסי, רצתי מיד החוצה לחזות בנפול ההר. עצרתי ליד גדר הביטחון שחסם את רחוב דוב גרונר לתנועת אדם. כאן עמד פועל וצועק עלינו "יהיה ביצוץ תלך מן בו בבית" או לחליפין כשבאמת התעצבן היה ישר צועק "רוח פיל בית" או משהו כזה ואז כמי שקיבל אות הרים הפועל את ידיו וכיסה חזק את אוזניו ואנחנו מיהרנו לעשות אותו דבר והמתננו .... כמה שניות אחר כך היה מתרחש לעיננו פיצוץ עז וענן ענק של אבק היה יוצא מעמקי ההר וקורע את הסלעים לגזרים ו...אבק.

 

כשענן האבק ירד נתגלה לעיני במרכז ההר החדש שנוצר מעין משולש שבסיסו פתוח ומתחתיו עיגול ופתח של מערה.

 

באותם ימים אמא שלי עמדה בדיוק באותה נקודה שבא אני עומד היום בצרפת. עולה חדשה מזה כארבע שנים, מבינה עברית טוב, קוראת לאט ומתקשה בכתיבה אחרי סיום הלימודים שלה כמורת דרך. בזמן לימודיה עזרתי לה בקריאת מאמרים שלמים בשלל נושאים על ארץ ישראל. בגיל 11 ידעתי לכתוב בכתב עברי קדום ששימש אותי "כתב סתרים" עם חברי הטוב עמי גרייבר בבית הספר על מנת להעביר מסרים מתחת לאפו של המורה. ידעתי כבר אז מושגים כגון סרקופג` שיטות קבורה מתקופת בית שני וכדומה, וכן כבר צברתי "ניסיון" של כמה שנים בהדרכתה של אמא שלי עם קבוצות תיירים. אהבתי לטייל עם אמא שלי באוטובוסים הממוזגים, לשבת בכיסא ליד הנהג במקום אמא שלי שעמדה וסיפרה על הנוף הנפרש לפנינו והסיפורים ריתקו אותי כל פעם מחדש....

 

לכן כשראיתי את הסמל ופתח המערה מיד זיהתי: מערת קבורה מתקופת בית שני לערך.

רצתי מיד הביתה, נכנסתי בסערה הביתה... ניחוחות ההכנות האוכל לשבת נכנסו לאפי אמרתי לאמא שלי כולי מתנשף

"אמא אהה אהההה מהההה מהההר מההאצאההההתי מעהההערת קבורהההההה מתקוווווווווווופאהההההת בית שני אההההה הווווו בוההההאוהי מהההההר" פלטתי

"מה" בהתה אמא שלי מבלי להבין מילה

ניסיתי לשלוט בנשימה שלי ולנסות לדבר בין נשימה לנשיפה ולחזור:

"אמא מהר! מצאתי מערת קבורה מתקופת בית שני! בואי מהר"

"מה בית שני? מה מערת קבורת? איפה מצאת? איפה זה?" הפציצה אותי שאלות של אמא מודאגת משטויות פוטנציאליות של ה"תכשיט" שלה. הייתי "שור מועד" שנה קודם נסעתי לבד לתל אביב בגיל 10 לחפש בגן העצמאות ליד מלון הלטון בתל אביב את ה"מערה החשמלית" של חסמבה והדאגתי לא מעט אנשים (נייד לא היה אז) ונתפסתי באישון לילה מנסה להתחמק מהבית להרפתקה עלומה בפרדסי קיבוץ רמת רחל באחת בבוקר....  אז מה עכשיו עוללתי? כשהגענו לרחוב דוב גרונר סמוך לגדרות אתר הבניה האתי לאמא שלי את תגליתי. לתדהמתה של אמא שלי לא טעיתי בהבחנה. אכן לפנינו קבר טיפוסי לתקופה הזו.

כשעלינו לכיוון המערה, במעט אור שנכנס עם קרני השמש ראינו כמה גולגלות ועצמות.

"את רואה אמא? אמרתי לך! את רואה, את רואה מצאתי" אמרתי

"צריך להודיע למישהו" אמרה אמא "אי אפשר להשאיר את זה ככה זה יושמד ע"י הבניה ביום ראשון, בוא מהר הביתה"

והנה אני בהרפתקה אישית משלי, ואז חסמב"ה יבואו לירושלים ויכנסו למערה שלי ונשתול צמחים מסביב כך שלא יראו את הפתח וכבר שקעתי בעולם הדימיון הפרוע שלי, בתקופה ההיא....

 

אמא שלי החלה בסבב טלפונים לנסות להשיג מישהו ברשות העתיקות. ארכאולוג, מורים מבית ספר למורת דרך שבו למדה, מישהו אך ללא הועיל. שבת התקרבה ובמשרדים הכל סגור עד יום א`. השמועה פרחה מהר, "אוריאל מצא מערת קבורה באתר בניה" וכל העת שהייתי בבית הכנסת נערים מהשכונה החלו לנהור לעבר התגלית. עצמות הוצאו ועברו מיד ליד, אוצר כזה ליד הבית כולם רוצים לגעת, כולם רוצים לשחק.

 

כשחזרתי מבית הכנסת ראיתי מס` נערים משחקים עם עצמות וגולגלות. כשסיפרתי לאבא שלי על כך הוא הלך והביא שקית גדולה ואמר: " אחת המצוות החשובות הם כבוד המת ואיסור חילול קברים כי זה גורם להטרדת מנוחתם של נשמותיהם"

וכך עברנו מבית לבית ואספנו עצמות וגולגלות תוך כדי הטפת מוסר להורי הילדים על החשיבות של החזרת כל העצמות אלינו על מנת שנוכל לרכז אותם ולתת אותם לגורמים המתאימים במוצאי השבת. והשק הזה כלאחר כבוד מצא את מקומו במחסן שמתחת למדרגות מאחורי מנעול עד לבוא הארכאולוגים ביום ראשון בבוקר לשטח. הארכאולוגים הוציאו צו הפסקת עבודות בשטח הבניה וכך הובלתי אותם אל המערה ונתתי להם את השקית עם מה שמצאנו. לאחר מכן אמא שלי לקחה תמונות מהמערה ואיתי למזכרת שנכנסה לאחר כבוד אל תוך האלבום המשפחתי.

 

את המערה חסמו מיד לאחר מכן על מנת להמשיך בעבודות. מסביבו הלך ונבנה פיר מבטון.

עוד ימים מספר עוד יכולתי לראות את "המערה שלי" הולכת ונקברת שוב, עם תקווה בלב שאולי בכל זאת חסמב"ה יבואו לשהות בה. לקראת סיום הפיר הגיעו אנשי הרבנות והכניסו לתוכה את גניזת בתי הכנסת השונים בעיר, חלקי סידורים ישנים וקרועים, טליתות פסולות, חומשים וספרי תהילים וחתמו את הפתח בריבוע בטון. וכך השכונה הלכה וגדלה וסיפור מערת הקבורה נעלמה לה במרתפי הזיכרון של ותיקי השכונה כ"מערה של אוריאל".

אולם במשפחה מכיוון שהיינו חולפים על פני המשטח בטון מידי יום ביומו כאשר שהו אצלנו אורחים, כשהיינו מראים להם את המקום דיברנו עליו כעל "הקבר שלי" בקיצור.

 

לפני כשנה אמי יוצאת מהבית לכיוון הסופרמרקט, וכרגיל עוברת בשביל על יד ה"קבר שלי" ולהפתעתה מכסה הבטון שמעל הקבר הוסר ומלא ציוד צילום מסביב.

היא פנתה לאחד האנשים ואמרה: "אבל זה הקבר של הבן שלי, מה אתם עושים"

"מה זאת אומרת שזה הקבר של הבן שלך?" תהה אחד הצלמים

"לפני 25 שנה הבן שלי מצא את המערה הזו!" היא ענתה

"את יודעת מה יש בפנים למטה ואיך זה נראה?" שאל אותה אדם אחר מהצוות

"בודאי הבן שלי הוא שגילה את זה והוא זה שקרא לי ואנחנו דיווחנו לגורמים המתאימים ואפילו יש לי תמונות באלבום המשפחתי" אמרה ונתנה להם תאור מדוייק של כל המערה שלא הותירה להם ספק וכך אמא שלי נתנה להם את הטלפון שלי בצרפת.

ואז רצה להתקשר אלי ובשרה לי: "מצאו ופתחו ומצלמים את הקבר שלך.  מתברר שצוות קנדי מצלם סרט על מקומות נסתרים בירושלים ובמקרה ראתי את צוות הצילום ליד הבור וסיפרתי להם כי אתה הוא המוצא.... הם בטח יתקשרו אליך"

 

כעבור כמה ימים אכן התקשרו אלי ותאמו איתי טיסה לארץ לצורך צילומים שאספר להם כיצד מצאתי את המערה. כך כתבתי אז בפורום נפגעי פעולות איבה:

 

http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/Viewmsg.asp?forum=418&msgid=77607049

 

אני בא

מאת: אוריאל מעוזו   10/05/06 | 18:14

מסתמן ביקור בזק שלי בישראל למשך 30 שעות בלבד טיק טק טיק טק....
לרגל צילומים לסרט בכיכובי על מערת קבורה מימי בית שני
שמצאתי ליד שכונת ילדותי בארמון הנציב לפני כ25 שנה
מתברר שצוות קנדי מצלם סרט על מקומות נסתרים בירושלים
ואימי במקרה ראתה את צוות הצילום ליד הבור ומכסה הבטון שכיסה את המערה
לאחר בניית הבתים מסביב וסיפרה להם כי אני הוא המוצא....
אז הם ממנים לי את הטיסה ליום הצילומים כדי שאספר לעיני המצלמות
את הסיפור המופלא כיצד מצאתי את המערה בגיל 11 לאחר פיצוץ ההר לצורך
הרחבת השכונה וכיצד ילד בן 11 עצר עבודות של קבלן לצורך הצלת הקבר...

בכל אופן, אני אגיע כנראה בלילה שבין מוצ"ש ה20/5 ויום ראשון ה21/5 בשעה 4 בבוקר ואהיה בצילומים כל היום ראשון משעה 10:00 עד השעה 17:00.
ואני אמריא חזרה ביום שני ה22/5 בשעות הבוקר.....

יש מצב למפגש ביום ראשון ה21/5 בערב במסעדה בירושלים ו/או בכל מקום אחר?...

וכך צולמתי לסרט שהציגו כ"דוקומנטרי" על מקומות ארכאולוגים לא ידועים בירושלים. חזרתי לצרפת ולשגרת חיי עד לפני כשבוע מתקשרת אמא שלי ואומרת לי:

"אוריאל, לא תאמין אבל לך לgoogle ותעשה חיפוש על המילים: tombe jesus talpiot."

"מה? קבר ישוע תלפיות?" אני מתרגם לי מצרפתית לעברית כדי לסדר לעצמי את מחשבותי:

"אמא, מה פתאום ישו בתלפיות? לא יכול להיות קבר ישוע בתלפיות אם כבר זה כנסיית הקבר מה פתאום תלפיות? מה יצא בגוגל?"

 

"אתה ליד המחשב? תבדוק! tombe jesus talpiot...."עונה לי אמא בהחלטיות

"לא, רגע... אני מעשן סיגריה בחוץ" אני עונה, לא רוצה לוותר על הסיגריה היומית לאחר שהילדים שכבו לישון ויש לי רגע פנוי....

"כדאי לך ללכת לבדוק אתה תופתע ביותר" אמרה אמא ובלי רצון הנחתי את הסיגריה במאפרה בחוץ ונכנסתי לכיוון המחשב. גלגלי מוחי עבדו במרץ " tombe jesus talpiot"? חוזר על המילים במוחי ומנסה לקשר עם משהו..... "זה קשור לסרט שצילמו אותי שנה שעברה על "הקבר שלי"?" שאלתי.

"כן" עונה לי אמא בקול מוזר

"ומישהו טוען שזה הקבר של ישוע?" שאלתי

"כן, תקרא בגוגל ותתקשר...." ענתה אמא....

הקלדתי את מה שאמי ביקשה ונשארתי בהלם.

 

מתברר שבמאי שוברי הקופות ג`יימס קמרון , האיש שמאחורי "שליחות קטלנית" ו"הטיטניק", יצא למשימת התנקשות באמונה הנוצרית. בסרט חדש שהפיק, בבימויו של הישראלי שמחה יעקובוביץ`, חשף במסיבת עיתונאים גילויים מסרטו החדש, על מציאת קברם של ישוע, אמו ובנו. לא פחות.  לפי הסרט נדרשו 20 שנה לפענח את הכתובות והשמות שהחוקרים חשפו הם, בן היתר, ישוע בן יוסף, שני ארונות עם השם "מרים", מתי, וגם "יהודה בין ישוע".

 

הסרט התחיל לחולל זעזוע בעולם הנוצרי. משום שעל פי האמונה, ישוע קם לתחייה, ועל קברו הוקמה כנסיית הקבר בירושלים. סיפור הקימה לתחייה הוא אבן יסוד בתפישה הדתית הנוצרית, ומשמש הוכחה להיות ישוע בן האלו-הים. מובן גם שנוצרים מאמינים לא יאהבו את הרעיון לפיו לישוע היה בן, שקבור לצידו. קמרון ויעקובוביץ`, האחראים לסרט טוענים כי ערכו בדיקות לשאריות העצמות שהיו בארונות והממצאים מחזקים את הסברה שאכן מדובר בישוע.

נותרתי פעור פה, עברתי במהירות על שמות האתרים שצצו בעיניי כל עיתוני צרפת דיברו על הסרט שעתיד לצאת כמה ימים אחר כך, שמי הוזכר בכתבה בידיעות אחרונות, באתרים באנגלית, צרפתית, ספרדית. וכך מוצא אני עצמי במרכז סערה עולמית ללא ידיעתי כ"הילד שמצא את הקבר האבוד של ישוע"

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

38 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל אוריאל מעוז אלא אם צויין אחרת