00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

צליל מכוון

מים

שלוש ילדות רצות בבית וצורחות. זה נמשך כבר שעתיים. אני לא מצליחה לשמוע את עצמי חושבת.
אני ממלאת אמבטיה במים חמים מאד. שופכת פנימה חצי בקבוק  קצף אמבט בריח וניל. אני מתכוונת לשכוח שאני אמא לשעה הקרובה. מכבה אורות מדליקה נרות. מכאן אני שומעת רק את טפיפות הרגליים, כמו עכברים קטנים בכל הבית. אני סומכת על השכנה מלמטה שתתקשר להתלונן ותפסיק את המרדף. אני שמה  דיסק של רג`ינה ספקטור. הטלפון מצלצל. אני שומעת את הילדונת ממלמלת , נזופה, "סליחה, לא התכוונו". שקט משתרר בבית.
אני נכנסת למים, הם כמעט רותחים. חדר האמבטיה מהביל. אני נשכבת עם הראש בתוך המים. דממה.
 
זה מוזר כי לפני שהתחלתי לכתוב בבלוג לא סבלתי אמבטיות. זה כאילו שעם החשיפה כאן אני מרשה למים לעטוף אותי ולא רק להחליק מעלי.זה מזכיר לי משום מה קטע של בקט, בספר "מות מאלון", מאלון, מרותק למיטה, יש לו בדל עיפרון ומחברת. הוא כותב. כל הזמן הוא כותב. העיפרון נופל. הוא לא מצליח להגיע אליו. 48 שעות של שתיקה. מאלון לא יכול לכתוב. ורק אז הוא מבין כמה הוא זקוק לעיפרון שלו. אחרי שויתר על רוב חושיו ויכולת התנועה שלו, הוא נקשר לבדל עיפרון. יכול להיות שהמצאתי את זה? אולי.  קשור? לא קשור.
 
מתי התחלתי לפחד ממים. כשהילדונת נולדה הייתי מחכה לערב,
מ. היה חוזר מהעבודה, תמיד בשעה שמונה.  הוא היה ממלא לי את האמבטיה,הייתי מוסרת לו את התינוקת שלי כמו חבילה שהופקדה ברשותי זמן רב מדי  ונכנסת למים. הייתי שוכבת באמבטיה, בוחנת את הצלקת מהניתוח קיסרי בתקווה שהיא נעלמה במשך היום,מותחת רגליים  במים ובוכה. עשרים דקות של בכי , לא מטהר, לא מזכך. סתם. הייתי שומעת אותה בוכה בחדר והחלב היה מטפטף ממני.  וכשהייתי יוצאת הייתי שוב פלדה, אבן זכוכית. הייתי מתוקה ומחייכת ומכינה ארוחת ערב הולמת להורים המאושרים. אנחנו.
איזה שיממון.
 
ואז חזרתי לעבודה וחסל סדר אמבטיות. שמונה שנים הסתפקתי במקלחות קצרות, תפקודיות, בבוקר לפני היציאה מהבית, בערב כדי להפריד בין החוץ לפנים.
 
ועכשיו אני שוכבת שעה וחצי בתוך המים, ואני דיפוזית ואני אמורפית וכבר לא יודעת להבדיל ביני ובין המים,והעולם יכול להישרף ולא איכפת לי מכלום.
 
ושיר:
Anne Sexton - The Nude Swim
 

On the southwest side of Capri
we found a little unknown grotto
where no people were and we
entered it completely
and let our bodies lose all
their loneliness.


All the fish in us
had escaped for a minute.
The real fish did not mind.
We did not disturb their personal life.
We calmly trailed over them
and under them, shedding
air bubbles, little white
ballons that drifted up
into the sun by the boat
where the Italian boatman slept
with his hat over his face.


Water so clear you could
read a book trought it.
Water so bouyant you could
float on your elbow.
I lay on it just like
Matisse’s Red Odalisque.

 Water was my strong flower

one must picture a woman
without a toga or a scarf
on a couch as deep as a tomb


The walls of the grotto were
everycolor blue and
you said, “Look!, Your eyes

 are seacolor. Look! Your eyes
are skycolor.” And my eyes
shut down as if they were
suddenly ashamed.

 
 
* הציור למעלה - Rubens

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

71 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל הר הקסמים אלא אם צויין אחרת