00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

מאחורי המילים

הסוכנות לאיתור ופיקוח חייזרים [סיפור קצר]

תום הלך לכיוון תחנת האוטובוס שקוע בתפילה חרישית שהמרצה לחדו"א 2 לא יגיע היום, ולא שם לב לטנדר שחור שחנה בקרבת מקום.

"תום ענבי?" אדם בגיל העמידה לבוש חליפה שחורה עצר אותו מהליכתו.

"כן. מה?" ענה תום בפיזור נפש.

בין רגע עטו על תום ארבעה גברים מגודלים. ארבעתם לבשו את אותה חליפה שחורה והייתה להם אותה תספורת קצוצה. הם החזיקו את תום בחוזקה, חוסמים את פיהו, וגררו אותו לטנדר השחור, שהחל לנסוע ברגע שהדלת נסגרה מאחוריהם.

תום נאבק בכל כוחו אך הוצמד בכוח חזק ממנו לרצפת הטנדר. הוא הרגיש דקירה חזקה בידו, וראה את אחד הבריונים מחזיק מזרק ריק בחיוך מרוצה. תוך כמה רגעים הרגיש תום סחרחורת וחולשה כללית בכל גופו. הוא לא היה מסוגל עוד להתנגד פיסית לגברים שהחזיקו בו, ראייתו נתערפלה ותודעתו עומעמה עד שאיבד את הכרתו.

כשהתעורר, מצא עצמו תום שרוע על הרצפה בחדר קטן מרובע וריק. קירותיו היו חלקים לגמרי וצבועים בצהוב זוהר מזעזע. לא היה חלון, דלת, פתח או חריץ כלשהו בכל החדר. תום קם על רגליו מבולבל ותועה. ראשו היה סחרחר עליו ואחת מאצבעותיו בידו השמאלית צרבה מדקירה. הוא זכר במעורפל מכשירים ואורות המביטים עליו ומסתובבים סביבו. כאב ראשו שכך מעט, והוא שם לב לכך שהוא יחף וללא חולצה. הוא הביט סביבו והחל למשש את קירות החדר בניסיון נואש למצוא יציאה. פחד חלחל בו והתגבר במהירות עם כל רגע ופיסת קיר שעבר. המישושים הפכו לחבטות ובעיטות, והיסטריה אט- אט השתלטה עליו.

"בוקר טוב."

תום קפץ ממקומו בבהלה לשמע הקול הקר והמחושב. הוא הסתכל סביבו ולא הצליח להבחין ברמקולים כלשהם.

"מי זה? מי אתה?" שאל תום בחרדה.

"השאלה היא מי אתה?" אמר הקול. לתום היה נדמה שהוא מגיע מכל הכיוונים גם יחד.

"תום. תום ענבי. מה אתם רוצים ממני?"

"אנחנו רוצים שתענה לנו בכנות." אמר הקול, "מי אתה?"

תום היה מבולבל. "אני תום ענבי. אתם כבר יודעים את זה. אני בן עשרים ושלוש, ולומד אסטרונומיה בטכניון."

"תפסיק לשחק אתנו. מה שמך האמיתי?"

"מה זאת אומרת?! אני תום ענבי."

"אתה לא משתף עמנו פעולה." אמר הקול בפחות סבלנות, "מאיזה כוכב הגעת?"

"מה?!" הופתע תום, "על מה אתם מדברים?"

"אל תאלץ אותנו לעשות זאת בדרך הקשה, תום. מאיזה כוכב הגעת?"

`הם מטורפים.` חשב תום. "על מה אתם מדברים?" שאל שוב, "נולדתי פה, על כדור הארץ."

"אתה מאכזב אותי, תום. קיוויתי שלא נגיע לידי כך." אמר הקול, ולפתע הופיעו משום מקום ארבעה גברים חסונים לבושים חליפות מגן לבנות. הם היו שילוב בין רופאים למאבטחים. שניים מהם תפסו את תום והחזיקו אותו בקלות למרות ניסיונות ההיחלצות שלו, והשניים האחרים הכניסו לחדר מיטת שולחן. רביעיית הגברים נשאו את תום הנאבק והזועק, השכיבו אותו על השולחן על גבו, כפתו אותו ברצועות עור עבות בידיו וברגליו ונעלמו.

"שלום." הפעם לקול הקר והמחושב היה גם גוף. אדם לבוש חליפה שחורה מחויטת, שיער שחור קצוץ ומבנה בינוני, דומה כשתי טיפות מים לאנשים שתפסו אותו ליד ביתו.

"מי אתה? שחרר אותי!" קרא תום כשהוא נאבק ברצועות העור.

"אני הסוכן ש` מסוכנות אופ"ח – איתור ופיקוח חייזרים."

"ומה אתם רוצים ממני?"

"איתרנו אותך, ועכשיו עלינו לחקור אותך."

"אבל אני לא חייזר."

"תוצאות בדיקות המעבדה צריכות להגיע כל רגע," אמר הסוכן ש`, "ואז כבר לא תוכל להמשיך לשקר."

תום נרגע והפסיק להיאבק. הוא קיבל תקווה מחודשת. `עכשיו הם יראו שהם טעו וישחררו אותי.`

לאחר כמה רגעים, נכנס אדם נוסף לחדר מחזיק בניירות ושקפים. הוא ניגש לסוכן ש`, שניהם הסתודדו בגבם אל תום והתלחששו. האדם הנוסף יצא, והסוכן ש` הסתובב אל תום בחיוך מנצח.

"אתה רואה?" פנה הסוכן לתום, "הסוכנות שלנו לעולם אינה טועה." הוא הרים למול האור תצלומי רנטגן. "אתה מה שאנו מכנים אֶנוֹזַר. יש לך גוף אנושי לחלוטין, רק פעילות מוחית א-נורמלית מוכיחה שאתה חייזר." הוא הראה לתום פלטי מחשב ארוכים של גרפים מחודדים. "הפעילות המוחית שלך גבוהה בהרבה מהנורמלי, ואתה משתמש באזורים במוח שבני אדם רגילים אינם משתמשים. אז מה אתה? משנה צורה? קורא מחשבות? נכנס לחלומות? מזיז חפצים בכוח המחשבה? מרפא? מה היכולות שלך?"

"אין לי שום יכולות, אני בן אדם." קרא תום במצוקה. הוא כבר לא היה בטוח יותר בכלום.

הסוכן ש` נאנח. הוא סימן בידו, ואדם בחלוק לבן נכנס וחיבר אלקטרודות לרקותיו, חזו וידיו של תום. הסוכן התקרב ללוח הכפתורים. "אני נותן לך הזדמנות אחרונה להגיד את האמת בדרך הקלה." אמר.

תום לא ענה. לבו פעם במהירות והוא הסתכל אנה ואנה תוהה מה הוא יכול להגיד ומאין יבוא עזרו.

בזז... זרם חשמלי עבר בגופו של תום וגרם לו להתעוות ולזעוק מכאב.

"מאיזה כוכב אתה? מה היכולות שלך?" שאל הסוכן ש` שוב.

"אתה מטורף!" זעק תום ונאבק ברצועות הכובלות אותו בניסיון מחודש להשתחרר.

זרם חשמלי נוסף פילח את לבו חזק וארוך יותר מהקודם. כשנפסק, נשכב תום מנסה להסדיר את נשימותיו המהירות ואת מחשבותיו.

הסוכן ש` לא נראה מוטרד או מושפע מזעקותיו של תום. להפך, הוא נשען קדימה, ובעיניו נדלק לרגע זיק התלהבות וטירוף. "מה היכולות שלך? למה הגעת לכדור הארץ?"

"אני בן אדם!" צרח תום וקילל, וקיבל מיד עוד זרם חשמלי, חזק יותר מהקודמים.

"מה אתה עושה על כדור הארץ?"

"אני בן אדם." תום כמעט בכה.

"אתה לומד אסטרונומיה. בשביל מה? לחזור לכוכב האם שלך? לרגל אחר היכולות שלנו בחלל?"

"מה?! לא. אני סתם מתעניין בזה."

"ממתי?"

"מאז שאני זוכר את עצמי." תום הודה לאל על ההפסקה בזרמים החשמליים.

"אז אתה יודע הרבה על הכוכבים הקיימים."

"כן. אני מניח."

"ומאיזה מהם אתה מגיע?"

"אני לא מגיע משום כוכב. אני בן אדם." זעק בתסכול.

"כך, חזרנו לזה." מלמל הסוכן, ונתן לתום עוד זרם חשמלי ארוך וכואב.

תום הסתכל על התקרה.לבו חושב להיקרע מחזו מפחד. הוא התפלל שיעזבו אותו, שהסיוט הזה ייגמר.

"למה אתה ממשיך לטעון שאתה בן אדם?" שאל הסוכן בחוסר סבלנות, "יש לך פעילות מוחית שגבוהה בעשרים ושתיים אחוזים מפעילות של בן אדם. אתה רוצה עוד הוכחה? אתה יודע שעם הזרם החשמלי שנתתי לך הורגים פילים? ואתה - כלום. בקושי דפיקות לב חזקות יותר. איך אתה מסביר את כל זה?"

"אני לא יודע." אמר תום בתסכול ומיד קיבל עוד זרם שגרם לו עוויתות בכל גופו.

הסוכן נראה מרוצה יותר ומסוקרן. הוא נשען קדימה לעבר תום. "מה אתה כן יודע?" שאל בלהיטות.

"כלום. אני לא יודע כלום. שחררו אותי, בבקשה!" דמעות החלו לרדת מעיניו. "אהה!" זעק תום כשמכת חשמל נוספת פילחה את לבו.

"אתה בוחן את סבלנותי," אמר הסוכן בכעס.

"אני באמת לא יו... אהה!" הצליח תום להגיד לפני שהסוכן הפעיל שוב את הזרם החשמלי.

"תקשיב לי, אפס," הסוכן התקרב והחזיק בכוח בלסתו של תום והשתדל להכאיב לו, "אתה לא החייזר ולא האנוזר הראשון שנחקר אצלנו, ולא תהייה האחרון. אתה גם לא הראשון שמכחיש את היותו כזה, ובסוף הם כולם מתוודים. אז תתחיל לדבר, ותתחיל עכשיו, או שנעבור לשיטות יותר פוריות." הוא הגה את המילה האחרונה באכזריות מרושעת.

תום היה מבועת.

הסוכן ש` חיכה כמה רגעים, ומאחר שתום לא דיבר, הרים את ידו בסימן מוסכם. כמה אנשים בחלוקים לבנים נכנסו לחדר.

"קחו אותו לחדר הניתוחים." ציווה הסוכן, והאנשים החלו למשוך את מיטת השולחן.

"לא! בבקשה!" זעק תום מנסה להשתחרר ללא הועיל, "אני לא יודע כלום. באמת! רק היום גיליתי שאני כזה. אני לא יודע כלום!"

"כבר שמענו זאת בעבר, ובסוף האנוזר נשבר והודה ששיקר."

"אני לא משקר. אני נשבע! לא ידעתי מכל זה. אני לא יודע כלום."

הסוכן ש` קרב לתום. "אתה מוכן להיבדק במכונת אמת?"

"כן. אני נשבע, לא ידעתי." בתום החלה לפרוח התקווה מחדש.

הסוכנים החליפו מבטים.

"אתה חושב שהוא אולי אנוזר רדום?" שאל בשקט אחד הסוכנים את הסוכן ש`. הוא לא ענה.

"הסוכן ש`, יש לך שיחה דחופה בקו 4." ההודעה חזרה על עצמה פעמיים בקול נשי, "ואני יוצאת לארוחת צהריים."

הסוכן ש` נאנח. "טוב. נמשיך אחר כך." אמר. הם עזבו את מיטת השולחן, ויצאו מן החדר.

תום נשאר שוב לבדו בחדר הצהוב הסגור, מזועזע ממה שגילה ושעבר עליו. הוא חזר בזיכרונו על כל מה שקרה מאז הבוקר... או אולי מאז אתמול בבוקר? האם גם לו ייתנו ארוחת צהריים? האם אי פעם ייצא מפה? הוא לא היה אופטימי, שהרי מדוע שהסוכנים הללו ישחררו חייזר אל האוכלוסייה? חייזר. הוא חייזר. מוחו עוד לא עיכל זאת.

עבר זמן רב, ותום נעשה רעב ועייף. עיניו נעצמו מאיליהן. הוא התייאש מהאפשרות להשתחרר מרצועות העור, והחל להתנמנם. שני אנשים בחלוקים לבנים נכנסו, תפסו את שני צדי מיטת השולחן ומשכו אותה החוצה. הם לא דיברו ולא ענו לשאלותיו של תום.

כאשר יצאו מהחדר הצהוב, הסתכל תום מסביבו. הם נמצאו בתוך חדר מרובע ענקי ובתוכו היו עוד שני חדרונים צהובים כמו החדרון בו תום הוחזק. היה אפשר לראות את פנים החדרונים. לא היה בהם איש. האנשים הוציאו אותו מהחדר הגדול ועברו במסדרון שממנו התפצלו מסדרונות נוספים. לבסוף הכניסו אותו לחדר מלא במכשירים. חיכו שם כבר חמישה אנשים בחלוקים לבנים ושני סוכנים בחליפות שחורות. אחד מהם היה ש`. שני האנשים שהביאו אותו לשם עזבו את החדר. השאר חיכו להוראתו של ש`. ש` עצמו, העביר את מבטו בחוסר סבלנות מתום לשעונו ולטלפון שלידו. לאחר כמה רגעים נשף בעצבנות. "נו, מה קורה?" מלמל לעצמו ולחץ על כפתור חיוג מהיר בטלפון.

"שלום, זה שוב אני." נבח לשפופרת, "את יכולה להסביר לי למה ראש הממשלה עדיין לא החזיר לי צלצול?... תקשיבי, זה לא מעניין אותי איפה הוא!... את בכלל העברת לו שזה בקשר ל`כוכב ירוק`?... אמרתי לך שלא מעניין אותי אם הוא באמצע פגישה עם ערפאת או עושה ביד בשירותים, את אומרת לו שזה בקשר לפרוייקט `כוכב ירוק`, ואם הוא לא פה תוך דקה...בסדר. אני מחכה."

תום הסתכל על סביבותיו בפחד. `ראש הממשלה?!` חשב. זה מגיע עד לראש הממשלה? מה זה אומר? מה יעשו לו?

"שלום אדוני ראש הממשלה." אמר הסוכן ש` בטלפון, "אני מתנצל שהפרעתי לך... כן, יש לנו אנוזר, כנראה רדום ואנחנו רוצים לערוך טיפול מלא. ...כן, הוא כבר בחדר הניתוחים. הוא יהיה מוכן תוך חמש דקות. ...אני מבין, אבל... נכון, אתה צודק, אבל..." תום נהנה לראות את הסוכן מתפתל ומתחנן בטלפון, אך חשש מהתוצאות הצפויות לו אם הסוכן יקבל את מבוקשו. "אני פשוט לא רוצה שיקרה מה שקרה בפעם הקודמת... ברור ששיפרנו את ההגנות. ...לא, הכל תחת שליטה. הוא לא יצליח לחדור לכאן שוב. ...אני יודע שזה מה שאמרתי גם בפעם הקודמת... כן... אהה... בסדר... אז יש אישור? ...מצוין! תודה. לא תתחרט... נתחיל מיד. להתראות."

הוא סגר את השפופרת בנשיפת רווחה, ואז הרים מבט ממזרי אל עבר תום. "יש אישור לטיפול מלא." אמר באושר של ילד שעומד למעוך תיקן כדי לראות כמה מיץ ייצא ממנו.

העובדים בחלוקים הלבנים ניגשו לכיוונים שונים. אחד מהם הפעיל מכונה קרובה לראשו של תום. "אנוזר רדום או לא, מיד תהיה רדום בכל מקרה." צחקק ברשעות לעברו של תום.

הסוכן ש` הביט בנעשה בידיים שלובות. אישה בחלוק לבן פצעה בשנית את אצבעו של תום ולקחה דגימת דם. איש אחר הביט לתוך אוזניו, עיניו ופיו. אדם שלישי חיבר לתום מוניטור של לחץ דם ופעילות לב, אך תום פחד יותר מכל מהרופא שסידר אזמלים וסכינים לפי הגודל.

לפתע הופעלה אזעקה. כולם נעמדו בבהלה והסוכן ש` מיהר להרים את שפופרת הטלפון.

"על מה האזעקה?" שאל, "...לא! כבר?..." הוא הציץ לעברו של תום בהיסוס, וחזר לדבר בביטחון וכעס. "אז תתפסו אותו!..." הוא הביט אל האנשים בחלוקים הלבנים שעצרו את עבודתם והאיץ בהם להמשיך. העובד שהפעיל את מכונת ההרדמה קירב את הפיה אל פיו ואפו של תום. באותו הרגע, התחילה הפסקת חשמל. הסוכן ש` נעשה עוד יותר חסר סבלנות. הוא המשיך לצעוק לתוך הטלפון. "אני לא רואה שאתם עושים משהו!...מה זאת אומרת `החצים המרדימים לא משפיעים עליו`?... אז, למען השם, תהרגו אותו. ...אתה אל תגיד לי מה ההוראות. אני אומר עכשיו שעליכם לירות כדי להרוג. ...אחר כך נדאג לדוחות. עכשיו עצרו אותו בכל דרך אפשרית, אתה מבין?... הלו?!... הלו?! שיט!" הוא קילל וטרק את השפופרת רותח מכעס. הוא שפשף את מצחו כשוקל מה עליו לעשות.

לפתע, נשמע פיצוץ חזק שקרע חלק מהקיר ממקומו. כל הנמצאים בחדר קפצו ממקומם בבהלה. הסוכן ש` שלף אקדח מנרתיק מוסתר. מתוך האבק הופיעה דמות גבוהה במעיל שחור וארוך. זה היה גבר בגיל העמידה עם שיער מאפיר וצלקות רבות על פניו. ידו השמאלית הייתה קטועה, ועיניו רפרפו על פני החדר ונעצרו לרגע על תום. הסוכן ש` כיוון את אקדחו אל הזר, אך לפני שהספיק ללחוץ על ההדק, הזר כבר עמד מולו והעיף את האקדח מידו. עם ידו האחת, הרים הפולש את הסוכן בגרונו והצמיד אותו לקיר כשרגליו לא נוגעות ברצפה. הרופא והאנשים האחרים ברחו מהחדר.

"היכנע. לא אתן לך לחטוף עוד נבדק שלנו." אמר הסוכן.

"החוטף מחוטף פטור." אמר הזר בקול צרוד מלא כאב. הוא חיזק את אחיזתו עד שהסוכן השמיע גניחה.

"יש לי אישה וילדה קטנה." התחנן הסוכן.

"אני יודע, שוורצמן. ולי לא יהיו לעולם. מעניין מי אשם בזה?"

שוורצמן עבר לטקטיקה שונה. "אם תהרוג אותי, רק יבוא מישהו אחר. לא תשיג כלום חוץ משישנאו אותך יותר."

הזר פלט חרחור צחוק. "יותר מעכשיו?!"

"אני יכול לעזור לך." ניסה הסוכן.

"עזור קודם לאנשים שלך. כלומר, לצאת מהבניין הזה בחיים."

שוורצמן החוויר. "כמה זמן יש לי?" לחש.

הזר הוריד אותו לרצפה. "שבע דקות."

"זה לא מספיק! אני..."

"אז עשה זאת מהר." קטע אותו הזר, וניגש לעבר תום הכבול למיטת השולחן.

שוורצמן הביט בו בתסכול ואז בתום. הוא חיפש בעיניו אחר אקדחו. הזר פנה אליו והרים את ידו האחת למול גופו של הסוכן.

"אמרתי צא מפה." אמר. הסוכן התמהמה רגע בודד ורץ החוצה.

הזר שחרר אחת מידיו של תום, ועזר לו להשתחרר מכל כבליו. מתחת למעילו הוא הוציא חולצה וזוג נעליים.

"אני מאמין שהם שלך." אמר הזר בקולו הצרוד, "תנעל את הנעליים בשיא המהירות ובוא. אנחנו מסתלקים מכאן."

תום דחף את רגליו לנעליו ללא גרביים, קשר את השרוכים במהירות שיא, חטף את חולצתו בידו וניגש אל האיש הזר.

"תודה..." התחיל תום להגיד.

"ששש..." היסה אותו הזר, "עוד לא יצאנו מסכנה."

מצילו של תום הוביל אותו דרך החור בקיר ולתוך חדר אחר ששימש כמשרד. הוא הסתכל סביב בחשדנות כשתום הסתכל סביב בכדי לראות היכן הוא נמצא.

"קדימה." זירז אותו הזר, והם חצו את החדר במהירות. הם יצאו מדלת המשרד לתוך מסדרון.

"מהר, אחרי!" הזר רץ במסדרון ופנה שמאלה בצומת טי. קולות שומרים ממהרים נעשו חזקים יותר ויותר בכל רגע. הוא נעצר, נתן לתום לעבור אותו והרים את ידו הבודדה לכיוון ממנו הגיעו. כהרף עין, קירות המסדרון החלו נרעדים ומתפקעים, וכעבור רגע נוסף, המסדרון היה חסום בשברי קירות ותקרה. הם שמעו קללות, קריאות וצעקות שהגיעו מהצד השני.

תום לא האמין למראה עיניו. "איך עשית את זה?"

"אחר כך." אמר הזר ודחף בתום להמשיך לרוץ, "קודם נצא מפה."

האיש הזר חזר להוביל, והם המשיכו לרוץ אל מחוץ לבניין ועברו בחור בחומה לתוך חורשה עבותה. תום עלה בעקבות הזר על גבעה קטנה, שם השתופפו וצפו בבניין. האיש הרים שוב את ידו, ולפתע נשמעו סדרת פיצוצים והבניין החל לבעור.

"ובכן, אתה חופשי." אמר הזר לתום, "הרסתי להם את כל מסד הנתונים. הם לא יוכלו למצוא אותך שוב. אם תרד לכיוון ההוא ותלך..."

"רגע! מי אתה?" שאל תום.

"אנוזר, כמוך." ענה, "חייזר בדמות אדם."

"הם אמרו שאני... אה... אנוזר ר... רד..."

"אנוזר רדום. כן, רואים עליך מיד."

"אבל מה זה? מה אני?"

"ובכן, דבר ראשון, אתה חייזר." אמר הזר, "אנוזר רדום זה חייזר שמגיע לכדור הארץ, בדרך כלל כביצה או ולד טרי, מקבל גוף אנושי כמעט לגמרי, וחי בתוך האוכלוסייה כשהוא לא זוכר את מקורו."

" הם אמרו ש... אני לא היחיד... ואתה גם..."

הזר השפיל את מבטו לרגע כנזכר בעבר עגום. "אני הראשון שהם תפסו." הוא הראה לתום את ידו הקטועה. "וכפי שאתה רואה, הם לא בוחלים בדבר בשביל לבדוק אותך. לאחר שנה וחודש הצלחתי לברוח. מאז אני עוקב אחריהם ומנסה לשחרר את כל מי שהם תופסים. בינתיים, הכוחות שלי מתחזקים, אז בכל פעם לוקח להם יותר זמן להתחיל מחדש. לך אין מה לדאוג. הם לא חוטפים את אותו אנוזר פעמיים. חזור לחייך הקודמים ונסה לשכוח את כל מה שקרה כאן. אל תספר מי אתה לאף אחד. אבל אם יבוא יום, והאנוזרים ייצאו מהארון, אל תשכח מה בני האדם היו עושים לך אילולא הייתי משחרר אותך."

"לא אשכח." הבטיח תום.

"עכשיו ברח. משם." הוא הצביע לכיוון מסוים ותום החל לרדת מהגבעה בכיוון זה. אחר הסתובב אל הזר.

"תודה." מלמל בסערת רגשות.

"ברח." חזר הזר, אך תום ראה צל של חיוך שבע רצון בפיו. הוא רץ ולא הסתכל יותר אחורנית.

 

הסוכן שוורצמן עמד על הדשא וצפה בלהבות שקטנו ונעלמו מרגע לרגע. מאחוריו הגיחה דמות שהתקרבה בעליצות. ידה הקטועה גדלה והתארכה עד שהפכה ליד רגילה.

"הוא בלע הכל." אמר בשביעות רצון.

"מצוין." חייך , "בקצב הזה הפלישה לכדור הארץ תוקדם בשני טיחלגים שלמים."

שלושתם צחקו. "תארו לכם! אנחנו פולשים, ובני אדם שחושבים שהם חייזרים עוד יעזרו לנו!"

הבניין כבר לא בער, וטנדר שחור עצר לידם. שלושה סוכנים לבושי שחור הוציאו אדם מעולף בגיל העמידה והכניסו אותו לתוך הבניין.

"קדימה." אמר החייזר שקרא לעצמו שוורצמן, "לעבודה."

אין לקדם פוסט זה

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

3 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל riverlight אלא אם צויין אחרת