11
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

הבלוג (הרשמי) של נתאי

אלוף העולם

לבניה,
בשבילי אתה אלוף העולם!
 
זאת הייתה רק שאלה של זמן. היה ברור לכולנו שזה אלוף העולם ורק צריך לחכות שהוא קצת יגדל.
זה התחיל כבר מהיסודי, כבר באותה תקופה הבחנו כמה הוא טוב בזה וכמה יש לו סיכוי להצליח. כרגיל, כל המורים אמרו להורים שלו שיש להם ילד עם כישרון ושהוא יגדל הוא יהיה מפורסם וכולם יכירו אותו.
הוא קיבל את כל התמיכה שרק אפשר מאיתנו - החברים, השכבה. כשהיה לו קשה - לא חשבנו לרגע ועודדנו אותו; כשהוא ניצח - היינו איתו ביחד ושמחנו איתו.
ככל שהזמן עבר הוא רק הלך והשתפר, עוד קצת ועוד קצת. לאט לאט הוא נכנס לכל טבלאות השיאים האפשריות. בהתחלה לטבלה הכיתתית, אחרי זה לטבלה השכבתית, הבית ספרית, העירונית ואז לארצית. היה ברור שלא דרוש עוד הרבה זמן כדי שהוא יכנס גם לטבלת השיאים העולמית.
הוא היה הגאווה שלנו, תמיד התגאנו בו ובהשגיו.
 
זה קרה באיזה יום שגרתי אחד. אני ועוד חבר שלי ישבנו בקן של השומר הצעיר, שהיה על-ליד המדרחוב ושיחקנו שש-בש. ניצחתי אותו כמה פעמים. אותו חבר כל הזמן צחק איתי שאם הוא היה משחק במקומו, הוא היה מנצח אותי בלי שום בעיה. הסכמתי אם מה שהוא אמר ושנינו צחקנו.
תוך כדי המשחק, אחרי שהוא הטיל את הקוביות, הוא אמר לי: "תאמין לי שהחיים הם כמו שש-בש. הם בעיקר עניין של מזל, אבל גם יש משמעות למצב הנוכחי שלך".
אני עניתי לו שלפי דעתי החיים הם יותר כמו שח-מט - אין כמעט עניין של מזל. אם אתה מתכנן הכל מראש ועושה זאת בחכמה - תמיד תצליח.
החבר חשב לכמה שניות ואמר שהוא בכלל לא מסכים עם זה "ומה אם פתאום קורה משהו בלתי צפוי?" הוא שאל אותי בתמיהה.
"תאמין לי" אמרתי לו בנינוחות "מי שמתכנן הכל מראש יודע לתכנן גם את הדברים הבלתי-צפויים שעלולים לקרות".
התווכחנו על זה עוד קצת, אבל בשורה התחתונה כל אחד נשאר בעמדה שלו ולא הגענו לכלל הסכמה.
שיחקנו עוד כמה משחקים. זה פשוט מעביר את הזמן בצורה מהנה ביותר.
 
פתאום, בלי שום התראה מוקדמת - בום. פיגוע. רעש אדיר מהרחוב ליד. אוטובוס התפוצץ. רסיסים לכל עבר. צרחות. הלם.
כמה ריסיסים עפו לנו לתוך החלון. לוח השש-בש התהפך ואנחנו יחד איתו. היינו בהלם. לא ידענו מה לעשות. שכבנו באותה תנוחה למשך כמה דקות. פתאום החבר קם ושאל אותי אם הכל בסדר ואם אני צריך עזרה. גם אני קמתי על רגלי ולאט לאט התחלנו להבין איפה היינו - בפיגוע.
היינו קצת בשוק, שנינו רעדנו כאילו הטמפרטורה בחדר היא הרבה מאוד מעלות מתחת לאפס. אספנו את חלקי לוח השש-בש לאט לאט. עדיין היינו שרויים בהלם.
נשמנו בכבדות, כאילו האויר הכפיל את משקלו. אולי זה רק היה סימן לאווירה הכבדה ששררה באותו רגע בקן.
 
ירדתי למטה, לראות שהכל בסדר ואף אחד משאר האנשים לא נפגע. ירדתי לאט לאט, ומשום מה תחושה אדירה של פחד עטפה אותי.
ירדתי אל הרחוב ולתדהמתי ראיתי רחוב אחר לגמרי. זה ממש לא היה הרחוב שהכרתי. אוטובוס מפוצץ, המון חלקים פזורים על הכביש והמדרכה, אנשים צורחים מכל עבר, כתם אדום ענק נמצא על הכביש.
התחלתי לרעוד, חשבתי שמישהו שאני מכיר נהרג בפיגוע הזה. הייתה לי תחושת בטן חזקה שזה נכון ורק צריך לחכות להודעה...
פתאום התברר לי שזה אכן נכון, אני לא יודע איך אבל היה נראה לי שמישהו צעק את שמו מהעבר השני של הרחוב.
טסתי למעלה בריצה. צרחתי. בכיתי. צעקתי. זעקתי. לא ידעתי מה לעשות. הגעתי ואמרתי לחברי בבכי "הוא מת". "מי מת?" הוא שאל כשדמעות מכסות את עיניו. אמרתי לו בכמה מילים שזה "אלוף העולם". הוא ישר זעק "אבל איך?! הוא היה אלוף העולם!".
שנינו הסתכלו אחד בשני ולא ידענו מה לעשות. הגיע אותו רגע ארור שבו מישהו קרוב לך מת ואתה לא יודע מה להרגיש, לא יודע מה לעשות.
 
באותו ערב מצאתי את עצמי בבית הקברות, ליד בור באדמה שידעתי שתוך כמה דקות, שבשבילי יהיו כמו שניה אחת, "אלוף העולם", שהוא גם חבר שלי יכנס פנימה לנצח ויותר אני לא אזכה לראות אותו, אלא רק בתמונות, בסרטים, ובדמיון.
אני והחבר ששיחקתי איתו שש-בש חזרנו לאותו ויכוח שבו שאלנו למה החיים יותר דומים לשש-בש או לשח-מט. הפעם הויכוח היה הרבה הרבה יותר רגוע, עם הרבה יותר עצב, עם הרבה יותר משמעות. הגענו בסוף למסקנה שהכל תלוי בגישה שבה אתה מסתכל על הדברים, כי יקרה מה שיקרה, השאלה היא איך תסתכל על זה.
הייתה לנו צמרמורת אדירה, לכל מי שנכח באותו טקס נוראי. רעדנו כאילו בגלל שהאדמה רועדת כי גם היא הייתה עצובה וכאב לה.
 
זה היה מוזר, פתאום הבנו שבטבלת השיאים העולמית, תמיד תישאר משבצת ריקה - המשבצת שלך - המקום שלך, ששייך אך ורק לך.
כנראה שלשאר הטבלאות היה עצוב כמו לנו, עובדה שהמשבצת שלך הייתה הכי למעלה ואף אחד לא לקח לך אותה, הן לא רצו לתת לאף אדם אחר לתפוס את מקומך - כי אתה היית אלוף העולם. ככה הטבלאות זכרו אותך, לא נתנו לאף אחד למחוק אותך ואת המקום שלך - הן ידעו שתשאר אצלן להמון זמן.
פתאום אנחנו מדברים עליך שכאילו אתה כבר לא כאן. האמת היא, שאתה באמת לא כאן ולנו פשוט קשה להתרגל לזה.
פתאום כל הפסד הוא כל-כך עצוב, אנחנו יודעים שאם אתה היית שם, זה היה ניצחון;
וכל ניצחון הוא עוד יותר עצוב, כל-כך עצוב לנו שאתה לא יכול לשמוח יחד איתנו, או יותר נכון, שאנחנו לא יכולים לשמוח יחד איתך.
 
עליתי לקבר שלך וצעקתי אל תוך הסלע הקשה: "בשבילי, אתה אלוף העולם!"
 
 
 
 
  יהי זכרו ברוך
 
 
אין לקדם פוסט זה

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

8 תגובות

ארכיון פוסטים
נקה
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל ny22 אלא אם צויין אחרת