00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

צליל מכוון

מסע סביב חדרי

 

מסע  סביב חדרי/ גזביה דה מסטר

הוצאת נהר 2007, 138 עמודים

תרגום מצרפתית והערות - ראובן מירן

 

"כל אומללותו של האדם נובעת מדבר אחד ויחיד: שאין הוא מסוגל לשבת בשקט בחדרו."

                                             ("הרהורים", פסקל)

"מעודן, את יודעת,

זה צד אחר של שלילי"

                                               (נתן זך)

 

 זו הפעם הראשונה שקניתי ספר בגלל שמו, בלי לטרוח לקרוא את הכריכה האחורית ובלי להעיף מבט בשם  המחבר.

 

זה ספר שהייתי  רוצה לכתוב בעצמי. מכיון שמישהו אחר כבר חשב על זה לפני, אסתפק בסקירת הספר.

 גזביה דה מסטר היה קצין משמר באיזור טורינו, איטליה, ועקב השתתפות בדו-קרב, רותק לביתו למשך שישה שבועות. בתקופה זו כתב את הספר.

הספר נכתב במשך 42 יום, ומחולק ל42 פרקים.

מדובר בספר קטן ודקיק, שחלקים ממנו שובי-לב.

 

המספר, ספון בביתו, מתייחס לסובב אותו בפרטנות ושואב עונג מקרני השמש המשתברות על מיטתו, משווה בין ציור למוסיקה ומפליג בהרהורים מטפיזיים. הוא מקדיש פרק לתיאור מיטתו, פרק לאהבתו לכלבתו, מתאר את התחריטים התלויים על קירות חדרו בחיות רבה,  פרק שלם  עוסק בהרהורים על התמונה המרתקת ביותר בבית, הלא היא המראה. מספר פרקים מוקדשים לספרות האהובה עליו, ויש גם נגיעה קלה בהנאות האכילה ושתיית הקפה .

 

ועכשיו לשיחה שקיימתי עם עצמי בעקבות הקריאה...

המספר מאוהב בחפצים. הוא מהלל ומשבח את היופי הסובב אותו.זהו יופי שלא הוא יצר, זוהי הנאה פסיבית מכשרונם של אחרים. הייתי רוצה לקרוא על מסע מקביל שייערך ללא תענוגות הציביליזציה והתרבות, בלי ספרים  להסיח את הדעת, חפצי אמנות ומשרת המנחש את משאלות המספר  לפני שהוא מודע להן בעצמו. הייתי רוצה לקרוא "מסע לתוך עצמי", לא מסע גיאוגרפי ברחבי החדר אלא מסע לעומק הנשמה.

ואת זה אין בספר הזה. או שיש, אבל הנשמה הזו קטנה. מאד קטנה.

או שאולי אני לגמרי טועה וקיומנו האנושי  אכן תלוי בחפצים המקיפים אותנו.

 

הספר הזכיר לי את "הזיות של מטייל בודד" של ז`אן ז`אק רוסו, ובכלל תקופת טרום הרומנטיקה בספרות היא לא מהאהובות עלי. המעט שקראתי היה   קיטשי, יללני, מלא באהבה עצמית  וצביעות חברתית. 

גם על גזביה דה מסטר אפשר לומר את זה. ההתייחסות למשרת שלו ממש עצבנה אותי. אמנם קשה להאשים אותו, ערכי המהפכה הצרפתית עדיין לא הופנמו אבל בכל זאת , מקומם להביט בעיוורון כה מסמא  כלפי צדק חברתי.

 

 

וציטוט  מתוך פרק 24:

 

"... ברצוני לומר, בהזדמנות זו, כמה מילים על שאלת העליונות ביחס שבין אמנות הציור המקסימה ובין אמנות המוסיקה;  כן, אני רוצה להטיל משהו על כף המאזניים, ויהא זה רק גרגר חול או אטום בודד. 

טוענים לטובת הציור שהוא מותיר אחריו משהו; התמונות שהוא מצייר חיות אחריו ומנציחות את זכרו.

על כך משיבים שמלחיני המוזיקה מותירים גם הם אופרות וקונצרטים; אבל המוזיקה, שלא כמו אמנות הציור, נתונה לגחמות האופנה. - קטעי המוזיקה שרגשו את אבותינו נשמעים מגוחכים לחובבי המוזיקה בימינו, והם משולבים באופרות בופה, יצירות גרוטסקיות שנועדו להצחיק את צאצאיהם של אלה שבכו מהם בעבר.

ואילו ציוריו של רפאל ישובבו את ליבם של הדורות הבאים אחרינו כמו שהרנינו את לב אבותינו הקדומים.

הנה הוא גרגר החול שלי."

 

למרות חולשותיו, הספר מרתק כמסמך תקופתי.

 

לספר מצורפת אחרית-דבר מחכימה של משה רון.

 

 

* התמונה למעלה היא ציור של רפאל  שהיה תלוי בביתו של המספר. הציור נקרא fornarina, בת האופה באיטלקית, זוהי נערה בשם מרגריטה שהיתה פילגשו של רפאל. על פי הסיפור שקנה לו אחיזה בהסטוריה, התישה את כוחו של רפאל בפעילות אירוטית עד שנפח את נשמתו בזרועותיה. (מהערות המתרגם)

 

 

 

  

 

 

 

 

 

 

 

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

19 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל הר הקסמים אלא אם צויין אחרת