00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

ציפור הנפש

עוד נמשכת השרשרת

סודות גדולים אין מגלים - שיר יפהפה שפירסם יהונתן גפן בספר שיריו "פחות אבל כואב" - עולה עכשיו במוחי, כשאני מתעתדת להיענות לאתגר שהציב בפניי מורי ורבי לענייני בלוגים - לפרסם רשימה ובה חמישה דברים שלא יודעים עליי, ובסופה להזמין חמישה בלוגרים חדשים להמשיך את השרשרת. את הספר קניתי לפני שנים רבות בשבוע הספר העברי (בימים שכל ספר נהוג היה לבחור בקפידה ולא לקנות "על המשקל"), אלא שמשום מה אני לא מוצאת אותו כרגע אצלי על המדפים (מי שלקח, שיחזיר מיד!), אז הנה, לטעימה, שני בתים מהשיר המקסים הזה, כפי שמופיע באחד האתרים ברשת:

 

סודות גדולים אין מגלים

מדי פעם מאשרים לפרסום סוד קטן

פעם ביובל משחררים לעם סוד בינוני

בעיתון בוקר של פועלים

סודות גדולים אין מגלים

 

אתה גר עם אישה עשר שנים

אתה גר עם אלף סודות קטנים

ובכל פעם כשנדמה לך שהנה אתה חושף

צל מוכר חולף

פניה נעולים ומבטיה חתולים

סודות גדולים אין מגלים

 

אז עכשיו, כשברור לכם שסודות גדולים לא תקבלו פה, הנה הסודות שהותרו לפרסום (מי אני שאנתק את השרשרת ...):

 

 

א. שיער שיבה

מאז שאני זוכרת את עצמי, אני מסתובבת בראש חוצות בשיער לבן, או ליתר דיוק בשיער שהלך והלבין במרוצת השנים. השערה הלבנה הראשונה התגלתה על ראשי בגיל עשר (10)! וכבר אז ניבאו לי שאצטרך לצבוע את שערי בגיל שש-עשרה ומי יודע בכלל אם אמצא חתן (שתי הנבואות התבדו. לעולם אל תקשיבו לנביאי שקר!). הרבה לפני שזה נהיה מודרני - אפור הוא הבלונד החדש, לא ידעתם? - הסתובבתי עם "פסים" לבנים שלא הפריעו לי כהוא זה. הלבן היה ועודנו חלק מזהותי (כמו של אמי, אחי ובנות דוד למיניהן) והפך ל"סמל מסחרי". במשך שנים הדפתי על הסף כל ניסיון של חברים ומכרים מזדמנים לצבוע את שערי, אך אבוי, לאחרונה,  משפנתה אליי אחת משכנותיי והזמינה אותי להצטרף למועדון הקשישים השכונתי ולאחר שכמה אנשים בעבודה שאלו אותי מתי אני יוצאת לפנסיה, החלטתי שהגיע הזמן לעשות מעשה ו... לא, בל נגזימה, לא צבעתי ממש, אך הוספתי ללבן גוונים חומים !!!

 

ב. לטינית

לא תאמינו, אבל אני נמנית עם היצורים המוזרים, שגם אם תעירו אותם באמצע הלילה, יהיו מסוגלים לשיר את הבית הראשון של Gaudeamus igitur, המנון הסטודנטים הבינלאומי, ולהבין מה הם שרים. את מילות השיר למדתי בשיעור לטינית, עם שאר חברותיי (ליתר דיוק חבריי, היו בכיתה גם שני בנים) במגמה הדו-לשונית באחד מבתי הספר התיכוניים בתל אביב של שנות השישים, ואפילו נבחנו בבחינות הבגרות בלטינית (מעניין אם לומדים לטינית גם היום). זה אולי יישמע הזוי, אך אהבתי מאוד את השפה. נכון שלא נותר בזכרוני דבר מכתבי קיקרו, אובידיוס או וירגיליוס, אבל נשאר אוצר מילים לא קטן, הבנה בכללי הדקדוק, ובסיס מצוין ללימוד השפות הרומאניות (כמו צרפתית, איטלקית וספרדית).

 

ג. פחד גבהים

לראשונה גיליתי שאני סובלת מפחד גבהים בטיול להרי אילת בסוף בית הספר העממי. בטיפוס על אחד ההרים הלכנו על שביל צר, כשבצדו האחד ההר ובצדו השני - תהום. עד היום לא ברור לי איך הצליחו להזיז אותי משם, כי נתקפתי פחד משתק ממש. זו חוויה נוראית שקשה לתאר במילים. מאז הפחד שריר וקיים, ברמות שונות, ולפעמים אפילו מפריע לי בחיי היומיום (אני פוחדת, למשל, לעלות או לרדת לבדי במדרגות נעות כשהן תלולות במיוחד, כי אני מרגישה תלויה בין שמיים וארץ (כמו בקניון עזריאלי, למשל). בגלל הפחד הזה עוררתי פעם את חשדם של אנשי הביטחון בשדה התעופה בפאריס, כי בעוד שכל הנוסעים הגיעו לאזור הבידוק במדרגות נעות, אני עליתי במעלית והגעתי מכיוון אחר. לא נעים!

 

ד. ויצ"ו

אני, בעוונותיי, לא פעילה בארגון כלשהו, אך מסתבר שסבתי מצד אמי, הייתה אחת מהפעילות המרכזיות של ויצ"ו בקובנה!  לצערי לא זכיתי להכירה, כי היא נספתה בשואה, יחד עם סבי ואחד מדודיי. אף על פי כן, הידיעה על פעילותה זו מעוררת בי גאווה. אמי, שעלתה ארצה ב-1935, התכתבה עם הוריה בשנים שקדמו למלחמת העולם השנייה, ושמרה על מכתביהם מכל משמר. רק לא מזמן אזרתי אומץ לפתוח את המכתבים, הכתובים ביידיש (סבתא) ובעברית נהדרת (סבא), ועוד מלאכה רבה לפניי.

 

ה. מכתב אהבה

אין סיכוי שתקבלו ממני!

את מכתב האהבה הראשון והאחרון שלי, כתבתי בכתה ג`, ובתמימותי כי רבה שלשלתי אותו בהפסקה לילקוטו של האובייקט!  רעמי הצחוק שליוו את קריאת המכתב מהדהדים באוזניי עד היום, ואני את הלקח למדתי - חסל סדר מכתבי אהבה לעד!

 

זהו, רבותיי. צר לי אם השתעממתם, אבל זה מה יש, ועכשיו לא נותר לי אלא להעביר את השרביט לחמישה בלוגרים אחרים, אך מאחר שאני טרייה בבלוגוספירה, אני בבעיה! בניתי על ביילע, אבל הבנתי שהיא קיבלה כבר הזמנה ממישהי אחרת, ולכן בצעד נועז אנסה להזמין את:

 

שולה גבע, ואת klubok שאני מכירה,

את אילנה שקולניק שראיתי ושמעתי וקראתי, אך אני לא ממש מכירה,

ואת אמציור ותנועת בראון, שהגיבו לרשימותיי ומאוד מסקרן אותי להכיר קצת יותר.

 

בהצלחה !

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

19 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל Kiskin Martishkin אלא אם צויין אחרת