00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

חדר הסודות - הבלוג של ג´ול

אהבה צפונית

(פרסום חוזר. ממחזרת, אז מה? . משתתף בתחרות אהבה 2007)
 
 
נפגשנו באוניברסיטה.

הייתי בת 21 והוא היה קצת יותר. אהממ..קצת הרבה יותר.
היה לנו קורס אחד משותף, בסוף היום, בין 18.00 ל- 19:30 עם מרצה ח´טיאר, בעל כרס ענקית ומיתרי קול חלודים, שהיה עושה הפסקות סיגריה באמצע השיעור, לשמחתינו כמובן.

אני נהגתי לשבת בסוף הכיתה, צמוד לקיר, יחד עם חברה טובה, לפצח גרעינים, לפתור תשבצי אתגר וגם לתת ציונים לבחורים הנועזים שישבו מתחת לאף של המרצה והתווכחו איתו בלהט.

יום אחד היא מצביעה עליו במבט עורג ושואלת לדעתי. "זה?", פטרתי אותו בזילזול, "סתם יפיוף"..."אבל העיניים, העיניים" היא אומרת...ואני, ברפרטואר שלי היו רק שריריים ,גבוהים, עזי מבט. בקיצור, לא ח´ננות...

באחת מהפסקות הסיגריה, כשכולם שואפים לריאותיהם את הרעל הזה, חזרתי לכיתה מביקור בטלפון הציבורי (טרום עידן הפלאפונים) ונעצרתי על ידי ההוא. "היי...", הוא אמר לי. "איכס, אתה מעשן" היה המשפט הראשון שאמרתי לו בעדינותי הרבה.  ככה זה כשעובדים פארט טיים במחלקת ההסברה של האגודה למלחמה בסרטן. הוא התנצל, אמר שמנסה הרבה זמן להיגמל. התפתחה שיחה. מפה לשם הסתבר שהוא שכר דירה במרכז, שהוריו גרים בצפון, בשכנות לחברת נפש שלי שמזמן לא ראיתי בגלל המרחק ושמדי פעם הוא נוסע לשם לסוף השבוע. סיכמנו שכשהוא ייסע הוא ייקח אותי טרמפ לאותה חברה.

חלפו שבועיים. נוסעים צפונה. הצעתי שיאסוף אותי בצומת, על הכביש המהיר, אבל הוא התעקש לבוא לבית הורי וכל התנהגותו אבירית: פותח לי את הדלת,  מלביש לי את המעיל, סוחב את התיק... יום קודם החברה הצפונית בטלפון בהתרגשות עצומה: "כדאי לך....בחור מדהים ממשפחה מקסימה..." הלוווו תרגעי, כולה טרמפ ולא בטעם שלי בכלל...

דצמבר. גשם. יום שישי. נוסעים בפיאט 127 חדשה ומצוחצחת והבנאדם משווק את עצמו באגרסיביות...אני ואני ואני ואני... על המושב מאחור מונחות חלות מעשה ידיו...והוא מספר על כישוריו ותחביביו (רשימה ארוכה ומרשימה)....בטייפ מתנגנת מוסיקה שאני מתחברת אליה...חולפים על פני נופים ירוקים והאיש מתגלה כאדם רגיש ורחב אופקים.

באיזשהו שלב מתגנבים ספקות לליבי ואני שואלת את עצמי איפה הקאץ`. עם הפה הגדול שלי אני יורה בלי חשבון: "תגיד, אפשר לשאול אותך שאלה אישית?"
"בבקשה" הוא מחייך בנועם...
"אני פשוט לא מבינה, איך זה שאתה כזה מושלם ואתה עדיין רווק?"

 
 הוא לא נבהל ופשוט ענה שרק לאחרונה חזר לארץ משהות ארוכה בחו"ל ולא היה פנוי למערכות יחסים רציניות.

במוצאי השבת הוא בא לאסוף אותי. החברה הנירגשת שלי דחקה בי להתייפות, כירכרה סביבי עם המייק אפ והשפתון, ואני בקושי הצלחתי להוריד אותה ואת הפנטזיות שלה ממני... הבחור בא וכבר אני חשה איזושהי סמפטיה כלפיו. "צריך לחזור להורי", הוא אומר, "אמא שלי מארגנת לי איזו חבילה". "אני אחכה לך באוטו", אני מציעה. "לא, לא, תיכנסי".

בסלון המרווח יושבים הוריו, אנשים מרשימים ונעימי סבר ומקבלים אותי בחום. הבחור מתנהל כאילו באנו בשביל להישאר, מתיישב. מתפתחת שיחה. פתאם זורמות אלי שאלות....בת כמה אני...מה אני לומדת...מי הם הורי... במה הם עוסקים....תחקיר פולני כזה. הייתי בהלם . התפתלתי על הספה בחוסר נוחות, עונה תשובות קצרות בתקווה שיבינו שזה לא לרוחי, אך לשווא. בסוף עקצתי :"אני מרגישה ממש כמו בתוכנית "מוקד" (זוכרים?), אבל זו תוכנית שמשודרת בימי רביעי, לא במוצ"ש"  
 
הבחור מייד הבין את הרמז וקפץ על רגליו. האמא עוד הספיקה לשאול בחיוך :"אז את אוהבת לצפות בטלויזיה?"

יצאנו....והוא מייד התנצל.

כעבור שבועיים החלטנו להתחתן |אייקון של כותונת משוגעים|.
 
התחתנו באמת כעבור שנה וחצי.

אחד העדים בחופה היה חברו הטוב שגם סיפר, שהבחור ראה אותי בקפיטריה באוניברסיטה ואמר לו : "זאת תהיה אשתי". הוא היה כזה בעל בטחון עצמי שכשנסענו באותו יום שישי צפונה הוא הודיע להוריו שהוא מביא איתו את אשתו לעתיד

ו...כן, מהר מאד שמתי לב לעיניו היפות. ועד היום, 16 שנה אחרי, עם חמישה ילדים ונדודים בעולם, הוא מנסה להיגמל מהסיגריות.
 
 אני לעומת זאת חוטפת סרטן .
 
היה נעים להיזכר.
 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

28 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל giulietta אלא אם צויין אחרת