00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

צליל מכוון

אל המגדלור / וירג`יניה וולף, או על הסאבטקסט הרוחש של החיים

 ספר, אל המגדלור,

 "האיזון בין החוץ והפנים הוא, אחרי הכל, עניין שברירי עד אימה" - ווירג`יניה וולף
 
 
אני רוצה לדבר על מה שהקול שלה עשה לי, ולנסות להבין את הדרך שבה חוללה את הנס הזה, שבגללו ישבתי ערה כל הלילה ובהיתי בחלון הריק, וראיתי את העולם הנזיל שבחוץ. וכבר שלושה לילות שהכל תלוי ועומד, ששיווי המשקל העדין של המציאות ממתין לסדק זעיר. כבר שלושה לילות שהבית הוא אי בלב ים ואני לא מפסיקה לשמוע את הגלים.

אולי החזרות המאגיות על המשפטים:

"אי-מי שגה כאן."

"אבל מה עשיתי לחיי?"

"מה איפוא פירושו של כל זה, מה פירושו של כל זה?"

אולי הייאוש השקט שבשאלות הללו, שדמויותיה של וירג`ינייה וולף אינן חדלות לשאול את עצמן, הוא שסדק אותי באופן כזה, שגרם לי לחזור ולקרוא את הספר שוב ושוב.

בתחילת הקריאה חצבתי את דרכי בקושי , מתוך התנגדות לאופן הכתיבה, למילים שסירבו להיכנע לי, עד שהסרתי את ההגנות שלי והתחלתי להקשיב, באמת להקשיב, למוסיקה שלה.

בחלק השני של הספר "הזמן עובר" כבר הייתי שבויה. ודווקא את החלק הזה, הקצר יחסית והמתאר תקופת זמן ארוכה ומסופר בידי מספר חיצוני, אהבתי מאד.

אם יש פיסקאות שלמות שילוו אותי כל חיי, הרי הם מהחלק הזה, תיאור הבית על שפת הים, שטופח באהבה רבה, ועכשיו מופקר לאיתני הטבע. תיאור חילופי העונות, השינויים החלים בעולם במקביל, תחושת האסון המלווה אותם, נגעו בי באופן נדיר.  הייתי מביאה ציטוט מכאן, אבל  כל פרק הוא מבנה מושלם, ואני מהססת לפגום בו.

ומעט על הסיפור עצמו, ויסלחו לי הקוראים, סוג כזה של כתיבה דורש יכולות ניתוח שאין לי. אני מביאה את הדברים כפי שחוויתי אותם.

זהו סיפור על אישה, על משפחה. על הקשרים השבירים ביניהם. ובעיקר, על הלא נאמר.זהו סיפור על נשיות, אמהות, חובה ויצירה.  על המרקם העדין של חיי נישואים. זהו סיפור על חיים ומוות ואובדן. על כוחו ואכזריותו של הטבע, ועל כוחם של גינונים חברתיים בהחזקת המושכות מעל לצוקי הפרא.
כי בסופו של דבר, מה  נותר ממאמציה של מרת רמסיי לכונן ציביליזציה של יחסי אנוש. מרת רמסיי היפה, הנאהבת, הנושאת את יופיה כמו לפיד, בכשרונה המעשי לזיווגים וליופי, שקיומה נטבע בזכרונה של לילי כמו יצירת אמנות, מרת רמסיי סורגת גרב חום אדמוני. היא לא תסיים את סריגת הגרב. מרת רמסיי עושה במלאכה, מרת רמסיי מסדרת את קערת הפירות, ומביאה את הסידור לכלל שלמות צורנית. מרת רמסיי דואגת שארוחת הערב תהיה אירוע בלתי נשכח, שייזכר זמן רב לאחר מותה.  
"מרת רמסיי הופכת את הרגע לדבר של קבע (כשם שבספירה אחרת מנסה לילי להפוך את הרגע לדבר של קבע) – זה טבעה של התגלות. בלב התוהו קמה צורה; כל העובר והזורם תמיד (היא הביטה בעננים הנוסעים ובעלים המרעידים) נכפית עליו יציבות. החיים יעמדו כאן דום, אמרה מרת רמסיי."

 ולילי בריסקו,המציירת בחירוק שיניים, למרות מילותיו של צ`ארלס טנסלי: "נשים אינן מסוגלות לכתוב, נשים אינן מסוגלות לצייר… "

בסופו של דבר, לילי היא היחידה המותירה אחריה דבר מה בר-קיימא. האמנות ככלות הכל, נשארת אחרי שכולם חולפים מן העולם.

"במהירות, כאילו הזעיקה דבר-מה מעבר לזה, נפנתה אל הבד שלה. הנה הוא – הציור שלה. כן, בכל הירוק שבו וכחוליו, קויו המתרוצצים מעלה ולצדדין, התאמצותו לעבר משהו. הוא יאוחסן בעליות-גג, חשבה;  הוא יושמד. אבל מה בכך? שאלה עצמה, וחזרה ונטלה את המכחול. היא הביטה במדרגות; הן היו ריקות. היא הביטה בבד שלה;  הוא היה מקושקש. בהתעצמות פתאומית, כאילו ראתה את הדבר בבירור להרף עין, העבירה קו, שם באמצע. הדבר נעשה; זה נגמר. כן, חשבה, והניחה את המכחול מתוך תשישות מופלגת, ניתן לי חיזיון אחד משלי."

 

אל המגדלור / וירג`יניה וולף 

TO THE LIGHTOUSE/ VIRGINIA WOOLF

ספרי סימן קריאה, מפעלים אוניברסיטאיים להוצאה לאור

שנת הוצאה לאור בעברית 1975, 216 עמודים

תרגום נפלא של מאיר ויזלטיר

 

 

 

אין לקדם פוסט זה

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

37 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל הר הקסמים אלא אם צויין אחרת