00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

בלוג בשניים

היום התעללתי בנהגת אגרסיבית. איך?

טוב, אז קודם כל לא על הכביש- זה אמנם הכי קל, אבל זה מסוכן...
 
אז ההתחלה פייסנית, אבל הסוף לא.
 
יש מקום אחד שבו אני חוטף את הג`נאנה בכל בוקר.
צומת עם שני נתיבים שמאלה. אני חייב לפנות מיד ימינה לאחר מכן ולכן אני תמיד בנתיב הימני יותר: פונה שמאלה ומיד ימינה.
רק מה? יש את הטריק הישראלי הנפוץ: באים בנתיב שמיועד לנוסעים ישר ונדחפים שמאלה- לנתיב שאני חייב להיות בו.
 
אם אלו היו רק מכוניות- מילא. יש שם גם המון אוטובוסים... וכשהם עושים את זה אין לך איך להימנע מלהפסיד- אתה יכול להתקשר לאגד... אבל... תנסו את זה פעם. אפשר לשלוח פקס למשטרה- תנסו גם את זה.
 
בכל בוקר אותו סיוט. בכל בוקר.
בכל פעם מישהו אחר ש"ממהר נורא" עושה לך את זה.
 
לפני מספר חודשים עשתה לי את זה מישהי מהעבודה, שלא זיהתה אותי. אני לא מכיר אותה: על פי המראה שלה והאוטו הגדול היא ככל הנראה דתיה מתנחלת עם 4 ילדים ומעלה. התעצבנתי.
 
היום בבוקר, הפלא ופלא- שוב היא!!!
לא נתתי לה. מה קרה? הפקרות?
היא עושה פרצוף, מקללת, נדחפת אחרי, תוך כדי הסיבוב היא עוברת לשמאלי, עוקפת אותי ועוד אחד, נדחפת בחזרה ימינה בין שתי המכוניות (כשהרכב שלפני נאלץ לבלום), חותכת מיד (ממש 20 מטרים אחרי הצומת) לפנייה ימינה שאני והיא צריכים לפנות בה בכדי להגיע למשרד.
 
מרוצה מעצמה היא מביטה במראה ונופלות פניה- לצערה הרב היא רואה אותי עם מבט שאינו משתמע לשתי פנים.
אני נדבק לה לפגוש ונוסע איתה למשרד.
היא מתעקלת- גם אני.
היא מאותתת- גם אני.
היא נכנסת לחניון- גם אני.
היא יורדת קומה למקום שיש בו חנייה- גם אני.
היא יורדת עוד קומה בכדי להפטר ממני- גם אני (בשלב זה אני קולט את הפוטנציאל וגם צופה מה יהיה הצעד הבא שלה).
היא יורדת עוד קומה- גם אני.
היא חונה בפתאומיות- גם אני.
היא מוציאה את הסלולארי מהדיבורית ומנהלת שיחה כביכול בהולה (כדי להימנע משיחה איתי) ורצה החוצה מהאוטו.
 
אני התעכבתי קצת בכוונה ואז התחלתי ל-ר-ו-ץ אחריה (איזה קטעים!).
לפני שהיא סוגרת את דלת הקומה בחניון, אני עושה קול צעדים כבדים ושומע בתגובה את הדלת השנייה (זו דלת כפולה) נטרקת- איזו הנאה! היא בפאניקה!
לראשונה בחיי יש לי הזדמנות להפחיד מישהו אלים בכביש, בלי לנקוט צעד אחד אלים- הרי היא מתה מפחד העימות, מהחשש לגלות שהיצור הזה שהיא חתכה, סיכנה וקיללה הוא בן אדם שיכול גם להיישיר מבט ולשאול: "גברת, מה עובר עלייך? את נורמאלית?".
היא עלולה לגלות שיש סימני חיים בתוך המכוניות האלו שנוסעות מצד לצד על הכביש ואולי אפילו יצורים תבוניים...
 
אני רץ לדלת ופותח את הדלת בתנופה- נותן לה להתנגש קצת בקיר שמנגד, רק בשביל האפקט.
 
ברור שהיא לא תלך למעלית- אני עוצר ובאמת שומע אותה רצה במדרגות.
ממשיך בריצה במעלה המדרגות ושומע אותה מגבירה מהירות.
 
אני שומע את הדלת ללובי נפתחת וחוזר על תרגיל הצעדים הכבדים. אני מגיע בדיוק כשהדלת מסיימת את הסגירה ההידראולית האיטית שלה.
 
אני נכנס בצעד בטוח ללובי- מוכן לשטוף לה את הצורה ורואה את הקצה של הבגד שלה נעלם במהירות מצד ימין. דרך ללא מוצא.
 
חחח. כל האפשרויות בידיי.
 
עוצר וחושב. מחתים כרטיס וחושב. מתעכב וחושב על מה היא עושה שם מעבר לקיר... היא בטח מתה מפחד ומבושה...
 
התרגיל האהוב על אבי...
כשהייתי ילד, והייתי שובב++, אחרי כל מיני תרגילים שהייתי עושה היה אבא שלי אומר לי את המשפט שממנו יראתי מכל.
הוא היה מחייך במין חיוך החלטי ואומר בשקט מוחלט: "אתה לא תדע מאיפה זה יבוא לך. וגם לא מתי. היום, מחר, בעוד שבוע. אבל אתה תשלם על זה."
 
התוצאה הישירה של המשפט הזה היתה שהייתי מתחנן על חיי (להנאתו הגלויה)  במשך שעות ולפעמים ימים בכדי לדעת מה לעזאזל הוא יעולל לי ומנסה להתנהג הכי טוב שניתן- הפחד מהלא נודע היה גרוע בהרבה מפגיעה בדמי הכיס, או חלילה לא לראות סטיב אוסטין בטלוויזיה...
לרוב הוא לא היה מעניש בכלל- זה היה העונש.
לקח לי הרבה זמן לקלוט את זה.
 
אני צועד לאט, נכנס לאט למעלית, מרוצה מעצמי- הרי יגיע היום שבו אתקל בה ואומר לה את דעתי. בינתיים- שתתבשל במיץ של עצמה ותנהג בצורה פחות אגרסיבית.
 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

47 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל נטע וארז אלא אם צויין אחרת