00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

בלוג בשניים

כשארז פגש את נטע- דבר הוביל לדבר

עוד המשך לסאגה המתגלגלת.... הישר מרשומת השקשוקה!
 
"דבר הוביל לדבר" הוא ביטוי מצחיק. בעיני הוא מציין טיפשות- עשיתי משהו ו... הפלא ופלא! מה שעשיתי גרם למשהו אחר לקרות! אופס- כמה מפתיע!!!
דבר אחד הוביל לאחר. סיבה ו...תוצאה.
לפעמים זה לא מצחיק בכלל ובעצם מציין חוסר שליטה מוחלט. בצבא לא אוהבים חוסר ודאות, או חוסר שליטה- שם קוראים לזה "עסק מתגלגל"- כלומר, אני לא אשם. ה"עסק" עצמו אשם. במה הוא אשם? הוא מתגלגל למען השם!
ולנו נותר להתבונן, אולי קצת לשנות לו את הכיוון, או לנסות אולי לעצור את הגלגול.
 
למנוע את תחילתו של הגלגול? זה כבר לאנשי מודיעין- כאן יש דרישה ל-intelligence.
 
אבל כל ההקדמה הזו היא הכנה לסיום הסאגה המתמשכת על סיפור פגישתנו. כרגיל, אני מסבך את עצמי...
כמה מכם בטח כבר עלו עלי וקלטו שאני מתכוון לסיים את זה ב"דבר הוביל לדבר והם חיו באושר ועושר עד עצם היום הזה", אבל "עצם היום הבא" מאד חשוב לי ונטע תתלוש לי אברים, תמשיך את הסיפור לבד, תרד עלי בבלוג ותמנע ממני קרמבואים (לא יודע למה שמתי פה לינק, נראה לי שכולם כבר קראו את זה....) לשארית ימי ולילותי.
 
מאחר ואושרי חשוב לי מאד (וגם הזוגיות), אני אמשיך את הסיפור ואשתדל לפרט אותו מעט יותר מכך.
 
דפיקה בדלת.
אני יודע שכתבתי באחת התגובות ל-Galel ש"אני פותח ונטע, עטוית כובע סגול עם שרוך מצחיק נכנסת", אבל קיבלתי על הראש כי אין סיכוי שנטע תודה שהיא אי פעם חבשה כובע כזה!
הייתי ממשיך לתאר את לבושה לפרטי פרטים, אבל אבוי! אני גבר.
אין צל סיכוי שאשים לב לפרטים שכאלו, לבטח לא אזכור אותם למשך זמן כה ארוך. מלבד אותו כובע סגול שאסור לי להזכיר את קיומו.
 
בקיצור, היא נכנסה פנימה והרגשתי שהחברה הכי טובה שלי באה לבקר, כאילו אנחנו מכירים כבר שנים. ישבנו לאכול לנו שקשוקה וצחקקנו לנו על כל דבר.
 
נורא הציק לי העניין עם יואב- הייתי חייב לדעת מה קורה איתם, אז באיזשהו שלב פשוט העלתי אותו באיזשהו הקשר בנאלי בשיחה.
היא אמרה לי שהיא לא יודעת אם שמעתי משולמית, אבל זה נגמר.
 
לא אמרתי דבר. בשלב זה לעשות פרצוף עצוב מזוייף לא נראה לי נכון. שתקתי. היא המשיכה וסיפרה שזה "לא זה" ושקשה לה איתו.
 
היתה שתיקה שנדמה שאין כל דרך להפיג אותה- שנינו בהינו בשולחן ולא אמרנו מילה. אני נזכר ש"במקרה" הנחתי את הדיסק שאני מת להשמיע לה בהישג יד על המדף הקטן שמעל השולחן, אני נותן למבט שלי לעבור אליו לאט לאט, בלי למשוך תשומת לב.... אני מניח עליו עיניים ואומר לה: "אה! הנה הדיסק שרציתי להשאיל לך! את חייבת לשמוע את זה!".
 
היא מצטרפת להתלהבות שלי ואנחנו יוצאים מהקיפאון אל הסלון.
אנחנו יושבים על השטיח ושומעים את 2 הדיסקים- אני מתלהב ומפרש כל תיפוף, כל קטע בס, "כאן ג`ימי פייג` מנגן על הגיטרה עם קשת של כינור" ועוד כהנה וכהנה.
ונטע? גם היא בתוך ההתלהבות שלי- איזה כיף להתלהב עם מישהו ממוסיקה...
 
...היה לי בחיי חבר שהיה איתי בראש כזה- היינו קוראים ספרים אחד ליד השני ומחליפים קטעים מצחיקים (אני יודע שזה חריג- אבל קראנו דאגלס אדמס, טרי פראצ`ט- כאלו שקורעים אותך מצחוק). היום החבר הזה לא ממש "איתנו"- הוא לקח יותר מדי חומרים מסוכנים ("מעניינים" בסינית) בטיוליו הרבים בחו"ל וגם בארץ- היום הוא אפילו לא מזהה אותי. עצוב. כמעט נשברתי פעם כשאבא שלו עצר את הרכב לידי ברמזור פקוק, פתח חלון והפציר בי: "ארז תתקשר ל- - , תעיר אותו, הוא לא הולך לעבודה, תתקשר אליו!". מה יכולתי לומר כנגד התקווה האבודה של אב שחושב ש"הנה אולי מישהו אחר יצליח" במקום שבו הוא כביכול נכשל? מזל שהתנועה החלה לנוע. צעקתי לו משהו אופטימי אבל לא ברור והוא המשיך לנסוע. הבן שלו לא מזהה אותי פנים אל פנים. מה הסיכוי בטלפון ועוד כשהוא ישן, אחרי איזה סוטול?
 
אבל היא...
היא היתה שם וזה נראה כאילו היא לא זזה לשום מקום, נראה לי טבעי ששנינו שוכבים על השטיח בסלון, בוהים בתקרה ומקשיבים ל- Rain Song. תקשיבו באמת לשיר הזה ותדמיינו זוג שוכבים אחד ליד השני ומקשיבים לו. האם יש סיכוי שלא יתקיים הבלתי נמנע?
 
האם יש סיכוי ש"דבר לא יוביל לדבר"?
 
תענו רק אחרי שתקשיבו לשיר הזה, למנגינה שלו, ותקראו את המילים (הם בסוף הרשומה הזו).
 
אני חייב לעבוד לפני שיפטרו אותי בצדק רב.
 
 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

11 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל נטע וארז אלא אם צויין אחרת