00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

רולפי

יש יפים

זה מתחיל בשיר קטן שהעתקתי מספר השירים של כליל:

 

"יש יפים נראים שדופים – גרד וזכה

ויש שדופים נראים יפים – גרד ודחה

ויש יפים נראים יפים – קנא ומחה"

 

אתמול שוב פסעתי לצידו של יותקה שהיה נעול במגפיו מבוסס בבוץ להנאתו ואני טופפת בעקבותיו, מגלה כבר את ניצני השקדיות. האויר היה קריר והראות מצויינת והכפרים סביב נראו רחוצים ונקיים ולידם השדות הרטובים והמאגר של יום שישי. השמש חיממה את האויר לאט לאט ויותקה עצר בנקודת הסיבוב הקבועה שלנו וליטף את ראשי. זה היה כל כך נעים שלא נתתי לו להפסיק עד שאמר "רולפי – יש לי סיפור בשבילך".

"איך נזכרת פתאום?" שאלתי והוא הצביע על טרקטור שעבר שם והיה גורר אחריו מיכל ריסוס ואמר "זה היה בקורס לריסוס".

הוא התיישב על אבן גדולה ואמר:

"לפני אולי ארבעים שנה שלחו אותי לקורס ריסוס. למדנו שם כל מיני נוסחאות על דיזות ולחצים וחומרים וריכוזים, זה נראה לי יותר קורס במתימטיקה מאשר בריסוס. היינו שם איזה עשרה חברי קיבוצים ושני מושבניקים מאיזור ירושלים. אנחנו הקיבוצניקים עשינו הרבה רעש וצלצולים. את המבחנים היינו מעתיקים מאחד גדי שידע הכל ואנחנו קראנו לו גדי יגיל משום שהיה קולני ומצחיק.

חברי לשולחן הלימודים קראו לו ראובן דנון והוא היה ממושב בשם לוזית. שתקן, מגדל תפוחים שאפילו על משפחתו כמעט ולא דיבר. במבחנים הוא לא רצה להעתיק, שאלות הוא לא שאל ולא השתתף, מן ביישן כזה.

 כשהמרצה שאל אותו משהו הוא דיבר כל כך בלחש שלא שמעו מה הוא אומר.

"ראובן, אתה רוצה שאעזור לך" שאלתי אותו פעם כשראיתי שהוא מוצץ את העפרון בזמן המבחן ולא כותב כלום.

"לא צריך" הוא אמר ושב למצוץ את העפרון.

כשהיו מחזירים מבחנים היינו משווים תשובות ותוצאות. ראובן היה לוקח את המבחן שלו ויושב בצד.

"איך היה" הייתי שואל אותו והוא היה אומר את ה"בסדר" הביישני שלו וסר הצידה.

בהפסקות הוא היה יושב לבד, מפורר עלים ומסתכל על נמלים. משהו עצוב היה בו, אולי התגעגע למשפחתו, אולי היה קשה לו פה בקורס, אולי החומר תיאורטי מדי. אולי הוא בכלל מתקשה בקריאה וכתיבה. כל אלה היו מחשבות שעלו בי אז ולא העזתי לשאול אותו.

המבחן המסכם היה ממש קשה. אפילו גדי הזיע. ראובן תלה עיניים בתקרה, שרבט משהו פה ושם ואחרי איזה עשרים דקות הוא הגיש את המבחן. לפני שיצא לחש לי שהוא צריך לעזוב, להגיע מוקדם הביתה.

"אתה לא רוצה לגמור את המבחן לפחות?"

"זה בסדר" הוא אמר.

"והתעודה שלך - אתה לא רוצה אותה?" שאלתי אותו.

"אם אפשר שישלחו לי בדואר" הוא ביקש ויצא בשקט את הכיתה.

יותר לא ראיתי אותו. הוא נסע ואנחנו נשארנו עוד עד הערב לטקס הסיום וחלוקת התעודות.

בטקס ישבתי ליד גדי שידע כנראה שהוא הולך להיות החניך המצטיין וישב בשורה הראשונה.

כשהתחיל הטקס חילקו את התעודות לפי סדר הא"ב.

גדי היה השני שקראו לו – ציון ממוצע 96. גדי עלה בנון שאלאנטיות וקטף את התעודה כדבר של מה בכך.

"דנון ראובן" קרא מרכז הקורס אלא שאף אחד לא קם.

"הוא היה צריך לעזוב – אמרתי, ביקש שישלחו לו את התעודה הביתה למושב לוזית".

מרכז הקורס הרים את מבטו מהנייר, הביט בי באלכסון דרך משקפיו השמוטים על פניו ושאל "דוקא הוא?"

"הוא היה חייב" התנצלתי בשמו.

"ציון ממוצע 100 – עוד לא היה לי דבר כזה בקורסים שאני מעביר כאן ואני אפילו לא יודע איך הוא נראה".

"רזה כזה וקצת כפוף" אמרתי והרגשתי את נשימתי נעתקת מפי. נזכרתי ששאלתי אותו אם הוא רוצה עזרה ופתאום כל כך התביישתי.

היה שם שקט, שקט של תדהמה, אפילו גדי שתק.

כשחזרתי סיפרתי לכליל את הסיפור ואז היא באה לי עם השיר הזה:

יש יפים נראים שדופים – גרד וזכה...

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל ukan1 אלא אם צויין אחרת