00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

צליל מכוון

מחשבות על טווסים, תפוחים, ואידה פינק

 

 

 

אתמול, הילדונת ואני ציירנו טווס. זה לא היה קל ולקח המון זמן. כשסיימנו הילדונת אמרה שהיא ממש מאוכזבת מהציור, כי טווס אמיתי הרבה יותר יפה מטווס מצוייר, שאף פעם  היא לא תנסה שוב לצייר דבר כלכך יפה. היא רק רוצה ללכת ולהסתכל על טווס הרבה זמן.

 

אחרי שהיא נרדמה, נזכרתי שלפני שנה בדיוק הפסקתי לצייר. תקפו אותי געגועים עזים לצבע, ממש תחושה גופנית של רעב. אז במקום לצייר, סידרתי את ארגז הצבעים שלי וניקיתי את הפלטה, וכתבתי.

אבל אני לא משוררת. להקליד את שמות הצבעים זו סובלימציה ממש פתטית.

 

 

ביקשת אולטרמרין כדי להשלים את הטווס.

הצעתי לך קובלט.

אבל קובלט הוא פיגמנט חלש ,

תחת עינו הרושפת      של ירוק הוירידיאן המורעל,

טבעו המכושף של הדימוי ודאי יתאבן ויבול.

 

 

הטווס הבלתי מצטייר הזכיר לי את אידה פינק, שאת ספרה "כל הסיפורים" (הוצאת עם-עובד 2004) אני קוראת עכשיו.

כי אידה פינק מצליחה לכתוב על הבלתי ניתן לתיאור, וכשאני קוראת את הסיפורים שלה,  אני מרגישה את הסכין חודרת לעומק דוקא בגלל האיפוק והצמצום. הרישומים המתווים את ההתרחשות משאירים לי מקום לנשום, למלא את החלל במחשבות שלי.

 

בסיפור הקצרצר "הגן המפליג למרחקים"   מתארת אידה פינק קטיף תפוחים בגן השכנים הפולנים. בזמן שהשכנים קוטפים יושבת המספרת ואחותה על מדרגות הגזוזטרה, ושומעות קרעים משיחת השכנים הקוטפים:

"ריקים," אמרו, ירוקים. הם צודקים". אמרו. "מה יהיה בחורף", אמרו. אמרו שאנחנו אכלנו את כל הפירות שלנו כשעוד היו ירוקים, ושטוב עשינו, כי מי יודע מה יהיה איתנו בחורף. כל מה שאמרו היה אמת לאמיתה."

 

אז מה קרה כאן בעצם? המספרת ואחותה יושבות בחיבוק ידיים. העצים שבגנן ריקים מתפוחים, כי הם קטפו ואכלו את כל התפוחים. הרי ממילא המוות בפתח, למה לתת לתפוחים להירקב על העצים? אין טעם לחכות להבשלת הפירות אם ממילא לא נהיה בחיים כשזה יקרה.

ואז, תיאור הגן המפליג למרחקים. וסיום הסיפור,שבו מתברר שבאותו זמן ישבו האב והשכנה וסיכמו על תעודות זהות מזוייפות, "כדי שנוכל להציל את עצמנו, שלא יהרגו אותנו."

כל סיפור גן העדן מגולם במספר שורות. הילדות המאושרת בגן הקסום, החטא,תודעת המוות, העונש, הגירוש.

ואני שוב מצטטת משיר של ביאליק משפט שמתקשר לי מאד עם כתיבתה של אידה פינק:

" השמש זרחה, השיטה פרחה והשוחט שחט".

ידיעת הטרגדיה העומדת להתרחש, הרגע לפני שהסכין חודר. הנערה הקוראת את הספר ביער, היודעת שתמות לפני שתסיים את הספר.
ושנה טובה, כבר אמרתי?
שנת קריאה נפלאה לכולנו.

 

 

 

 

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

13 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל הר הקסמים אלא אם צויין אחרת