00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

מחקרים מהאקדמיה

בני הנוער בשדרות לחוצים מהקסאמים יותר מהנוער בצפון

מחקר חדש חושף הבדלים בתגובות לחץ של בני נוער כתוצאה מירי טילים במלחמת לבנון השנייה וירי הקסאמים על אזור שדרות: במהלך מלחמת לבנון, בני נוער מתבגרים באזור שדרות סבלו מסימפטומים פיזיולוגיים של לחץ  יותר מבני נוער בצפון. לעומת זאת דיווחי המתבגרים על חרדת המצב שלהם היו גבוהים יותר בצפון בזמן המלחמה מאשר באזור שדרות. בנות דיווחו על חרדה גבוהה יותר מבנים ועל פי סוג הישוב: בני הקיבוץ בצפון דיווחו על פחות חרדה ופחות סימפטומים; בדרום - הסימפטומים הפיסיולוגיים בקרב ילדי שדרות היו גבוהים יותר מאלו של ילדי הקיבוץ

 

הבדלים ניכרים בין תגובות הלחץ של בני נוער מתבגרים שסבלו מהתקפות טילים בצפון הארץ במהלך מלחמת לבנון השנייה לבין תגובות של בני נוער מתבגרים שסבלו מהתקפות טילי קסאם בשדרות. כך עולה ממחקר השוואתי שנערך בתקופת המלחמה בקרב בני נוער מתבגרים שסבלו מהתקפות טילים בשתי החזיתות. באזור הצפון, בו היו המתבגרים נתונים במצב לחץ אקוטי פתאומי וחריף, היו תגובות חרדת המצב גבוהות יותר באופן מובהק מאלו שבדרום (הממוצע בצפון היה 2.46 מתוך סקאלה של 1-4 והממוצע בדרום היה 2.26).

 

לעומת זאת, הסימפטומים הפסיכו-פיסיולוגיים של מצוקה היו גבוהים יותר במדגם של בני הנוער בדרום (2.08 בדרום בסקאלה של 1-4 לעומת 1.9 בלבד בצפון). המחקר, שממצאיו פורסמו בימים אלה, בוצע במהלך מלחמת לבנון (אוגוסט 2006) בקרב כ-400 בני נוער, על ידי פרופ` שפרה שגיא וארנה לבינסון, חוקרות מהמחלקה לחינוך באוניברסיטת בן-גוריון.

 

 במחקר נבדקו שני מדגמים: האחד כלל 303 מתבגרים בצפון הארץ אשר, כידוע, סבל ממלחמה של כחודש ימים, סיטואציה אותה מגדירות החוקרות כ"מצב לחץ אקוטי". כ-70 מבני הנוער במדגם הצפוני היו מישובים ערבים שהיו נתונים תחת הפגזת טילים. המדגם השני כלל 114 מתבגרים תושבי שדרות וקיבוצים בנגב המערבי, אזור שאופיין כנמצא ב"מצב לחץ מתמשך וכרוני" לאורך 6 שנים של חשיפה לירי הקסאמים. כ-85% מהמתבגרים ענו כי חלק מזמן המלחמה בילו מחוץ לבית. המחקר התמקד בבדיקה של תגובות רגשיות המעידות על מצוקה פסיכולוגית וחרדת מצב בקרב בני נוער בשני המדגמים (בצפון ובדרום).

 

השאלות המרכזיות שבדקו החוקרות ביחס לתגובות אלה היו: א. עוצמת התגובות הרגשיות בשני המדגמים וקבוצות שונות במדגמים אלה. ב. מהם המשאבים התורמים לתגובות מתונות יותר. בני הנוער בשני המדגמים נשאלו על חרדת המצב שלהם (עד כמה המצב באותו זמן מעורר בהם תחושות של מתח ודאגה) וסימפטומים פסיכו-פיסיולוגיים של מצוקה (מחושי בטן, נדודי שינה וכו`). בנוסף, נשאלו בני הנוער לגבי משאבי התמודדות שונים: אישיים, משפחתיים, וקהילתיים (כלומר, איך הם תופסים את עצמם, את המשפחה ואת הקהילה שלהם). שאלות נוספות שהתייחסו למידת החשיפה למתקפות ולנפילות טילים (האם את/ה נפגעת, מישהו שאתה מכיר נפגע, טיל נפל בשכונה שלך, וכו`).

 

החוקרות טוענות כי הבדלים דומים בתגובות בשני המדדים שנבדקו נמצאו במחקר אחר שנערך בשעתו על ידי פרופ` שגיא בקרב בני נוער ביהודה ושומרון בתקופת האינתיפאדה הראשונה. לדבריהן, נראה כי במצבים כרוניים של לחץ, התגובות הפיסיולוגיות חזקות יותר מאשר ביטויים מילוליים של חרדת מצב חולפת. יחד עם זאת הן מדגישות, כי למרות ששתי קבוצות המחקר נמצאו במצב של לחץ קשה (כרוני או אקוטי), חלק גדול מבני הנוער (בין 59%-ל-63%) במדגמים הגיבו באופן מתון יחסית לתגובות מדווחות של לחץ במחקרים בארץ ובעולם.

 

 פרט להבדלים בין הצפון לדרום, מצא המחקר הבדלים בין קבוצות שונות: 1. הבדלי מין- בשני המדגמים, הבנות דיווחו על חרדה גבוהה יותר מהבנים ("לבנות יש כנראה `רשות` לדווח על רמות חרדה גבוהות יותר", מציינות החוקרות). 2. הבדלים על פי סוג הישוב - בצפון נמצאו הבדלים מובהקים בין צעירים בני קיבוץ לעומת תושבי ערים: בני הקיבוץ דיווחו על פחות חרדה ופחות סימפטומים. לעומת זאת, בדרום בני שדרות והקיבוצים היו דומים בביטויי החרדה המצבית. הסימפטומים הפיסיולוגיים בקרב ילדי שדרות היו גבוהים יותר מאלו של הקיבוץ. "נראה שמצוקת ילדי העיר גבוהה יותר מאלו של הקיבוץ, המתמודד כקהילה עם המצב" מדגישות החוקרות. 3. הבדלי גיל- בני הנוער הבוגרים יותר בצפון (גילאי 16-19) גילו חרדת מצב גבוהה יותר. יש לציין כי לא נמצאו הבדלים ברמות התגובה בין בני נוער יהודים לערבים.

 

מממצאי המחקר עולה הבדל ברור ומובהק בין שני המצבים ביחס להשפעת גורמים מחסנים בפני לחץ. בצפון, בו חוו הנערים לחץ אקוטי של מלחמה, הייתה השפעה נמוכה לגורמים האישיים והמשפחתיים (אחוז ההסבר היה נמוך יחסית בכ-10-20%). כלומר, במצב של לחץ אקוטי, משאבי החוסן של הנער או הנערה (כולל תפיסותיו/תפיסותיה את יכולת ההתמודדות של המשפחה והקהילה שלו/ה) לא השפיעו ולא מיתנו את התגובה הרגשית כלפיו. עוצמת התגובות הושפעה בעיקר מאפיוני המצב עצמו. רמת החשיפה של הנער/ה להתקפת הטילים או זמן השהות במקלט הגבירו את תגובות החרדה והסימפטומים. לעומת זאת, דווקא ההישארות בבית ואי עזיבתו, הפחיתו את רמת החרדה של בני הנוער בצפון. כלומר, אלו שעזבו את ביתם לאזור אחר היו חרדים יותר מאלו שנשארו בבית.

 

 בסיכום ניתוח הממצאים מציינות החוקרות כי האבחנה בין מצבי לחץ כרוניים ואקוטיים מסבירה מתי המשאבים המחסנים עזרו לבני נוער להתמודד ומתי לא. בסדרה של מחקרים שערכה ד"ר שגיא בארץ בתקופות שונות (פינוי ימית, האינתיפאדה הראשונה, ההתנתקות בקטיף), נמצאו ממצאים בכיוון דומה. כלומר, ככל שהאיום אקוטי יותר (כמו במלחמת לבנון), פוחתת יכולת ההשפעה של הגורמים המחסנים האישיים והמשפחתיים על התגובות ללחץ. במיוחד בולט הדבר בקרב בני נוער החווים תקופה התפתחותית שבה יש לקבוצה השפעה גבוהה על היחיד. כלומר, התגובות למצב האקוטי הן יותר קוטביות-קבוצתיות בהתאם למצב, ופחות מושפעות ממשאבים אישיים ומשפחתיים.

 

במצב הכרוני, לעומת זאת, למשאבי החוסן האישיים, המשפחתיים והקהילתיים הייתה השפעה רבה על התגובות.  לכן, קובעות החוקרות, במצבים כאלה, התערבות המתמקדת בטיפול פסיכולוגי בפרט ובתגובה הרגשית שלו היא מוגבלת מאד באפקטיביות שלה. "חשוב ומשמעותי יותר להתערב ברמה הקהילתית, תוך הישענות על המנהיגות והכוחות הקיימים בקהילה. בצפון, אכן הייתה שונות רבה בהתמודדות של הקהילות, ובהתאם לכך גם רמות החרדה היו שונות. לעומת זאת, במצבים כרוניים, גורמים אישיותיים ומשפחתיים עשויים למתן תגובות ללחץ ולהגביר את יכולת ההתמודדות עם המצב". המחקר מציע כי במצבים אלה חשוב שהגורמים הטיפוליים יתערבו ברמות פרטניות ומשפחתיות.

 

 

  • לפרטים נוספים ניתן לפנות אל פרופ` שפרה שגיא. טל.050-7867986, 08-6469148.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל מחקרים לחדשות אלא אם צויין אחרת