00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

החזית המזרחית

טיול לילי בתל-אביב.

אתמול בערב, באש הרגילה, החלטתי לעלות על האוטובוס ולצאת לעיר שאליה אני שייך רשמית - תל-אביב. ביליתי את החצי-שעה של הנסיעה, בישיבה שוב, ליד בחורה מאוד מושכת. הפעם הייתי על אזרחי, אז לא היה את הפריווילגיות של החייל, לא שזה באמת שינה משהו, בגלל שהיא הייתה שקועה בנגן שלה ואני הייתי שקוע באייפוד שלי, בעוד התמוססתי מהנוסטלגיה של הקו שבו נסעתי, שנהג להביא אותי ממש ליד סבא וסבתא כשהייתי ילד קטן.
 
עת ירדתי באבן-גבירול, הרחוב האהוב עליי בעיר, הייתי עטוף במעיל הטייסים הישן והאהוב שלי. השעה הייתה סביבות עשר כשעברתי ליד גן-העיר, עוד מסע מטורף לעבר, והמדרגות של רצח רבין, שם עצרתי לדקה בכדי לחלוק כבוד לאדם, שלא משנה מה יגידו על הסכמי אוסלו, גרם לערבים לשקשק מפחד בימי הזוהר, כשהמדינה הזו הייתה עוד מדינה בריאה.
 
המשכתי בהליכה בכיכר מלכי-ישראל, כן, אני יודע שזה כיכר-רבין, אבל בשבילי זה תמיד יישאר כיכר מלכי-ישראל, בתקופה של לפני רצח רבין, הייתי מבלה שם זמן עם סבא וסבתא, וכל יום עצמאות היו מביאים לשם כל מיני נגמש"ים וטנקים ישנים כאלה, אמ-60 לדעתי, שאליהם הייתי משתחל בשמחה רבה. ואיך אשכח את הנגמ"ש ההוא, שכחתי את השם שלו, שהשתמשו בו, בין השאר, בכדי לחצות את התעלה ביום כיפור, אחרי שהמצרים נתנו לנו בום-בום בראש. סבא היה נוהג לספר על זה.
 
ממשיך, עטוף לא רק במעיל טייסים אלה בנוסטלגיה חמימה שעושה ללב קצת שמח, אבל העצב גובר עליה, חציתי את הכביש והמשכתי לי קצת בשדרות ח"ן. פילסתי את דרכי בין זוגות שלובי ידיים, ואנשים שיצאו לטיול לילי עם הכלב שלהם, שהזכירו לי איך הייתי לוקח את הכלבלב שלי להליכות ליליות ארוכות בסביבת מגוריי, ונותן לעצמי לשקוע לתוך מחשבות. זה גרם לי להיזכר בזה, והחור בלב שנפער מאז שהוא מיצה את חייו, אף פעם לא יירפא.
 
בשלב כלשהו פניתי ימינה לדיזינגוף, והופתעתי לגלות שסגרו את הרחוב כי עושים בו עבודות תשתית או משהו כזה. בחורה צעירה שרכבה על אופניים נכנסה לשטח הדד-זון וסייעתי לה להעביר את האופניים דרך הגדר הזמנית שהציבו ליד הפיגום.
 
עשיתי שמאלה שוב, לתוך שדרות תרס"ט, ובזמן שהלכתי ליד הבימה, נזכרתי בימים טובים יותר, כל מיני סידורים כאלה שהייתי חוזר מוקדם מהצבא ומסתובב בעיר באור-יום, הצגות שהיו לוקחים אותנו אליהן כשהייתי בתיכון, ובחורות על טוסטוסים שמביטות עליי.
 
בהתעלמות מוחלטת משדרות בן-ציון, הפניתי את מבטי אל רחוב אחד העם, אבל לא הייתי סגור על אם אני בכיוון הנכון. איתרתי שני טיפוסים עם מעילים שהילכו אחד ליד השני ברחוב ושאלתי אותם לגבי הכניסה לאחד-העם. האחד, ממושקף, ענה לי שהכניסה "ממש שם". "וואלה, נכון!" נזכרתי. זה היה לי קצת מוזר, אבל זה מה שאני אוהב בתל-אביב, את העובדה שזה בכלל לא מוזר לפלוני, שבחור צעיר ובודד שואל אותו בעשר ורבע בלילה איפה הכניסה של אחד העם.
 
אחד העם נשאר אחד העם. עובר את החשמונאים, עובר את בר-אילן, רואה כמה בחורות, ואב ובן חרדים, האייפוד כבר ירד לי מהאוזניים באבן-גבירול, אני אוהב את השקט הזה של הרחוב התל-אביבי בלילה, של אמצע השבוע, מכונית עוברת מידי פעם, בחורה בפאג`רו קינג מתמהמהת בכניסה לבלפור, מוסיקה עמומה בוקעת מבתי הקפה של הלייט-נייט של העיר. אני חוצה את שיינקין ומנסה להתעלם מתיעובי הרב לרחוב הזה ומה שהוא מייצג, למרות שהוא חלק בלתי נפרד מהווי התל-אביבי.
 
מרחוק מגדל שלום מבצבץ בסקיי-ליין, ואני מרגיש את פעימות הלב שלי, נטמע בנוסטלגיה שמזכירה לי את תל-אביב הקלאסית של הימים האחרים, וחושב על זה שבעצם הכל פה מסביבי, מוזיאון ההגנה, חוצה את מזא"ה, הנה בצלאל יפה, ואם אני אקח ימינה אני אגיע ליהודה הלוי, שאת כולו הלכתי פעם אחת ביום חמים בעת שליחות צבאית.
 
אחרי שעברתי את בן-זכאי הבנתי שאני בודד. בודד וקצת קר לי למרות מעיל הטייסים של אבא, כי הרוח הזו נושבת לי היישר לתוך הפנים, ואני רואה אנשים, זוגות מחובקים, קבוצות שהולכים לרכב לנסוע לאנשהו, ואני, תמהוני, מסתובב לי בחוסר-אמביציה מוחלטת ברחובות של תל-אביב שנותנים לי טריפ נוסטלגי, לא ממש מוצא טעם בכל זה, מבין שבעצם הכל נשאר אותו הדבר, רק האנשים השתנו. כשאני עובר ליד הבורסה לניירות ערך, ואיזה נהג מונית שורף רמזור אדום, אני חושב על זה שוב ומגיע למסקנה אחת - כמה שאני ארצה לחזור לאני הקלאסי, כמה שאני אסתובב לבד בתל-אביב בלילות, אני לבד. לבד.
 
 
 
 
 
 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

39 תגובות

נשארים מעודכנים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל Antonio Montana אלא אם צויין אחרת