00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

תופרת חלומות

פקאנים

פתאום הפקאנים הפכו למעדן שלנו.

אנחנו מלקטות אותם ב"שושו", מאז גילינו שמול הנדיבות העצומה להדרים ופירותיהם, יושבת קנאות מחרידה לאגוזי הפקאן.

תנו לי להסביר-

פה ושם בשולי חצרות ניצבים עצים גבוהים גבוהים ועלוותם מצהיבה למול הירוק עד של ההדרים והאפור כסוף של עצי הזית. בולטים.

סביבם גדרות תייל גבוהות, משל היו אסירים בכלאם.

ועל מה המהומה?

והיה המקרה ונתגלגל לידי פקאן ארוך ובהיר שהתחמק מהתייל, ואפילו לא אחד יותר שיהיה לי לעזר בפיצוחו. מיואשת מעט למגע האוצר הנשגב שנתגלגל לידי, ליטפתי אותו בלשוני והוא נתפצח בקלות. ותוכו נעם לי מאוד, כטעם ערמונים קלויים, כמחית עדינה ורכה של עוגה. מופלא.

אחר החלתי סורקת את הקרקע שמחוץ לתייל, חופרת בחוד נעליי בעלי השלכת המתגופפים זה על זה כמנסים להתחמם מקור החורף החודר כעת. פה ושם נגלה אלי אגוז נאה, בהיר, וקליפתו המעוטרת תווים שחורים ושמחה חומה נאספת לתיקי בשקט. אני מבריחה אסירים מכלאם, או שמא מעפילים מהמחנות בקפריסין?

והנה הגברת הנעימה שעלתה באקסודוס, והיא מושיטה אלינו קלמנטינות מתקתקות עטויות קליפה אוורירית. בחצרה העצומה 4 עצי פקאן רמים, כולם סדורים בתייל. "מה עם הפקאנים" שאלתי בעדינות, מנסה לגלות את פשר הגדר.

אל תגעי לי בפקאן! נוזפת בי הגברת בעודה מביטה בי במבט רנטגן כמו מנסה לגלות כמה פקאנים אני מסוגלת לחטוף מהעץ בעודי עומדת ומשוחחת עמה. הפקאנים מתחלקים ביננו לבין העובד שלנו, וזהו.

בסדר, אין בעיה, איפה יש פקאנים חופשיים, אני מבררת.

אין. לכי לסופר. ואל תקני את הארוזים הם מגעילים.

ומאז עיני סורקות את הצמרות, מחפשות את הגובה, הצהבהבות והגושים המעידים על פרי. אז אם במקרה יש לכם עץ פקאן, ומתאים לכם שנבוא ללקט מסביבו- בבקשה ספרו לנו!

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל עינבלית אלא אם צויין אחרת