00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

ציפור הנפש

ציפיות

 
 
"את לא ענית בסופו של דבר על ציפיות הורייך"
 
 אמר לי לפני זמן מה אחד מקרובי משפחתי (אדם שאני אוהבת, אך רואה לעתים נדירות).
 
דבריו, שנאמרו ספק בצחוק ספק ברצינות, ננעצו כחרב בלבי. מרוב תדהמה נאלמתי דום, ולאחר ההלם הראשוני חשבתי לעצמי שבעצם די מכוער לומר זאת לאדם אחר, ושזה בוודאי לא הדבר הכי נעים לשמוע. ניסיתי, כמובן, לשכנע את עצמי שהוא לא מכיר אותי מספיק, ומה הוא בכלל יודע על ציפיותיהם של הוריי ממני, שהוא לא באמת מתמצא במה שאני עושה ומה הישגיי (אם יש כאלה) בחיים, שאני כבר מספיק מבוגרת ו/או בוגרת מכדי להתייחס לדבריו ברצינות ושבגילי המופלג הגיע הזמן ללמוד לא לקחת כל דבר ללב ולא להיעלב מכל שטות.
 
אף על פי כן, ולמרות שאשתו (אדם שאני מאוד מעריכה) הגיבה ב"שטויות, מה פתאום, זה בכלל לא נכון", דבריו טרדו את מנוחתי. כי עובדה היא שאנחנו חיים, אם נרצה או לא נרצה, לא מעט על פי ציפיות הורינו, ומקווים, בכל גיל, להיות להם מקור לגאווה.
 
התחלתי, אם כן, בעל כורחי, לערוך ביני לביני מעין חשבון נפש קטן: 
למה הוא בעצם התכוון, או מה באמת ציפו ממני הוריי? 
שאלמד?
למדתי ויש באמתחתי כמה תארים (לא שזה אומר עלי משהו)
 
שאעשה דוקטורט? 
נכון, לא עשיתי, וכנראה גם לא אעשה
 
שאתחתן עם "רופא" או "מהנדס"?
קשקוש, זה לא מדד להצלחה ולא ערובה לאושר
 
שאקים משפחה?
הקמתי, כמיטב יכולתי, והלוואי על כולם (חמסה חמסה)
 
שיהיה לי מקצוע מכובד?  
מה זה, לעזאזל, מקצוע מכובד? 
 
שאגשים את עצמי מבחינה מקצועית? 
נדמה לי שאולי, סוף סוף, זה בכל זאת קצת קורה
 
שאהיה עשירה? 
הוריי מעולם לא חשבו במונחים כאלה
 
שיהיו לי חברים? 
יש לי פה ושם, והם מסבים לי רוב הזמן נחת
 
 
ואם תשאלו אותי, הוריי בסך הכל רצו שאהיה:
קודם כל "בן אדם" 
ועל זה אני עובדת ללא לאות, אם כי בהצלחה חלקית
 
שאהיה בריאה בגופי ובנפשי 
בינתיים אין לי טענות
 
שאהיה מאושרת 
תאמינו לי שאני משתדלת
ואני, האם אני עונה על ציפיותיי מעצמי?
 
צר לי, אך יש עוד הרבה מקום לשיפורים.
 
 
 
בסיום בית הספר היסודי כתב לי המחנך שלי את המלים הבאות:
 
"התמידי, העמיקי,
 ואז תהיי את מרוצה מעצמך וכולם יהיו מרוצים ממך".
 
כשקראתי את זה אז, חשתי עלבון (מה, לא כולם מרוצים ממני?)
כשאני נזכרת בזה היום, אני חושבת שהוא נתן לי עצה נפלאה לחיים (גם אם אני לא בדיוק ממלאת אחר הנחיותיו), אף כי ברור לי שלעולם לא אהיה ממש מרוצה מעצמי ואין מצב ש"כולם יהיו מרוצים" ממני - כי פשוט "אין חיה כזאת".
 
 
וילדיי, עונים על ציפיותיי? 
 
אז ככה, ילדים יקרים. אני מצהירה כאן בלשון שאינה משתמעת לשתי פנים:  עזבו "ציפיות". חיו כפי שאתם מרגישים, השתדלו להיות כנים ושלמים עם עצמכם ולעשות את מה שאתם באמת אוהבים (רצוי בלי להזיק לסביבה). זו עבודה מספיק קשה, והיתר כבר יגיע מאליו.
               

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

2 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל Kiskin Martishkin אלא אם צויין אחרת