00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

רולפי

בובת חוטים

בבוקר בבוקר, אולי בחמש וחצי או שש, זורבה קם לו ממטתו הבודדת בדרך כלל, מצחצח את שיניו, מכין לו כוס קפה בוץ חזק ושותה אותו באיטיות עם שתי פרוסות לחם חי מרוח באבוקדו או חמאה, מעט זיתים וקצת לבנה לפעמים.

אחר כך הוא פותח את הדלת ונושם את אויר הבוקר הטרי. בימות החורף, כמו עכשיו, הוא תוחב את רגליו למגפיים ויוצא לבקר את גינת הירקות שלו. במשך השנים הוא ניכס לעצמו שטח גדול למדי שנכבש לאט לאט מתוך השטחים הציבוריים הגובלים בביתו.

עכשיו אנחנו בעונת המעבר שבה נשתלים ירקות החורף ואחרוני החצילים והעגבניות עדיין מנהלים קרב מאסף. הכרוב, הברוקולי וכל ירקות העלים למיניהם מתחילים לככב בערוגותיו. הכל מצליח לו, הירקות שלו יפהפיים ו"אורגניים". הוא לא משתמש בחומרי הדברה או זבל כימי כלשהו.

הכל אני יודעת כי לפעמים הוא מרשה לי לישון אצלו. יש לו ספה ישנה בסלון שעליה הוא מתרווח כשהוא רואה טלויזיה ובלילה היא מהווה לי משכן. בימי חורף קרים הוא מוסיף לי שמיכה ישנה שאני נכנסת מתחתיה וחושבת את עצמי למאד מאושרת. חם לי ואני רגועה, יודעת שזורבה ישן בחדר הסמוך ומוכן להגן עלי בכל עת. ברגעים כאלה אני אוהבת לשמוע את הגשם בחוץ ויודעת שאתעורר לעולם רחוץ ומבהיק.

הסוד של זורבה מתחיל בזבל. ליד הקיבוץ בשדה קוצים עזוב חנה לפני שנה עדר בקר נודד והשאיר שם את שאריותיו. זו ה"מחצבה" של זורבה. משם הוא לוקח זבל בקר יבש ועורם אותו ליד הבית בערימה שהוא מתייחס אליה כזהב טהור. הגשם מרטיב את ערמת הזבל ואז היא מתפוררת ומתקרבת למצב האידאלי לפיזור בשטח. ליד הערמה התמקם לו בור הקומפוסט הזולל שאריות אורגניות מהארוחות וגם עשבים מנוכשים ואפילו חתיכות קרטון. בתוך הבור נשתלו להן תולעים אדומות מיוחדות שמפרקות הכל במהירות רבה ומשאירות קומפוסט שחור רך ומפורר. את התוצרת של הבור מערבב זורבה עם הזבל ביחס של שניים לאחד לטובת הזבל. התערובת הזורבאית הזו היא מעדן זהב לכל שתיל.

היום זרענו פטרוזיליה – כלומר זורבה זרע ואני התבוננתי. תחילה הוא פתח תלם ארוך בעזרת המכוש הכל יכול במכות איטיות, קצובות ומכוונות היטב. אחר כך פיזר בידיו את תערובת הזהב בתוך התלם תוך שהוא מפורר את הגושים בידיו. לאחר מכן לקח מעט זרעים בכף ידו ופיזר אותם לאורך התלם כשהוא ממלמל להם משהו, מעין איחולים לבריאות טובה במעבה האדמה שקלטה אותם לחיקה באהבה רבה. לאחר שהסתיים הטיפול בתלם הראשון, פתח תלם חדש, פיזר שוב את הזבל לאורכו ואחריו הזרעים הקטנטנים. בעוד חודש תהייה כאן פטרוזיליה יפהפייה ירוקה ורעננה והוא יחלק אגודות לכל מכריו ומכרותיו. אולי הוא יוסיף לאגודה עלי בייבי של סלק אדום ואולי מנגולד או מקלוני בצל ירוק. הכל מצליח לו, הכל רענן ומעורר תאבון.

"איך הכל מצליח לך כל כך?" שאלתי אותו.

זורבה צחק וחפן אותי בכף ידו הגדולה תוך שהוא מקרב את עיניי לעיניו החומות בהירות שקמטי טוב לב עוטרות אותן.

"צריך פשוט לאהוב את זה. לאהוב את הזבל, האדמה, הזרעים, הצמחים הקטנים. צריך להכיר כל עגבניה בשמה. להכין את הכל לאט לאט, לאפשר לאמא טבע לעשות את שלה, לגשם, לשמש. לא להפריע, לא להכניס אנרגיות לא טובות. כשאני בגינה אני פשוט מאושר והצמחים קולטים את זה".

זורבה הפסיק את המונולוג לזמן קצר ואחר כך שאל אותי "איך את מוצלחת כל כך?".

פתאום הרגשתי כמו צמח רענן. פתאום הבנתי איך ליאת גידלה אותי, באיזו אהבה ותשומת לב. פתאום הבנתי שחלק מהאנרגיות שלי מקורן באנרגיה של ליאת ואולי עוד קודם באנרגיות של יותקה או של סבתא שלה אפילו. האנרגיות הטובות האלה עוברות אלינו במרוץ שליחים מתמיד וגם אני מעבירה אותן הלאה כנראה.

זורבה קרא את מחשבותיי.

"כמו שמגדלים צמחים, כך צריך גם לגדל ילדים" אמר פתאום במבט מהורהר.

זה היה משונה לי לשמוע את זה ממנו שהרי ויתר משום מה על ילדים משלו.

"תשומת לב, אהבה וסבלנות. לא לכוון – רק להקשיב ולתמוך" הוסיף פתאום.

"מה נעשית לי כזה נחנח?" שאלתי אותו. פשוט לא הייתי רגילה ממנו להשתפכויות כאלה.

זורבה צחק וליטף אותי – "אולי אני מזדקן" אמר.

אני ידעתי שלא בהזדקנות מדובר. כהרף עיין הוא יכול להפוך את עורו ולהיות שוב זורבה המחוספס הדוהר על אבו טרטר וישן לו בלילה בואדי נידח. זורבה היה פשוט הוא עצמו וקיבל ללא מאבק ושיפוט את השינויים הרגעיים שחלו בו. הוא נתן לרוח הגדולה לנהוג בו. מן נינוחות קרנה ממנו. נינוחות שבידיעה שהוא ננהג על ידי כוחות גדולים ממנו באהבה רבה. הוא אהב להיות בובת חוטים בידי הכוחות האלה. הוא בטח בהם והייתה בו לכן רפיפות ונינוחות של בובת חוטים. הכוחות האלה, מהאדמה ורסיסי הגשם, מהקשת והשמש, מלהקות הציפורים בדרכן דרומה, כל אלה עברו בו כמן צינור גדול וממנו זרמו לצמחיו הרכים. משם יעשו את דרכם לכל מי שיאכל אותם, בתנאי שיביט בהם קצת לפני שהוא קוצץ אותם לסלט. בתנאי שיאכל אותם לאט וירשה לקשת הטעמים להמתין קמעה בחיכו.

את כל זה אני יודעת וזורבה יודע מזמן וגם יודע שאני יודעת כי אנחנו מאותה מפלגה ולכן הוא מחבק אותי עכשיו ללא אומר ושנינו שותקים.

מחר אולי אצרף גם תמונות מהגינה שלו אבל את זורבה עצמו לא אראה לכם, אותו אני שומרת לעצמי.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

2 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל ukan1 אלא אם צויין אחרת