00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

הורות נכה

בקשה
קרובי משפחה ועמיתי עבודה פוטנציאליים
מתבקשים שלא לקרוא בבלוג
אשמח לקבל תגובות מהקוראים על הרשומות

המובטל העילג

התכוננו לקראת הנסיעה לשוויץ. לקחתי קורסים כדי לשיפור הצרפתית בה נכשלתי בתיכון. לקחתי כל כך הרבה קורסים בצרפתית עד שקיבלתי מבטא צרפתי-משהו עוד לפני הנסיעה והתקשיתי לשכנע אנשים שחייתי את כל חיי בירושלים.

ציפיתי בקוצר רוח לטיסה. הובטחה לי משרה בסיוע לסטודנטים עם לקויות למידה באוניברסיטה של לוזן. בגיחה קצרה, לקראת הטיסה היה לי ראיון עבודה באוניברסיטה ונראה שמאוד הצלחתי לשכנע את שומעי כחשיבות הסיוע לאנשים עם לקויות וביכולות שלי. עד שהגעתי לשם, האוניברסיטה של לוזן לא עזרה לאף סטודנט להתגבר על שום לקות כדי ללמוד. האוניברסיטה אפילו לא הייתה נגישה לכיסאות גלגלים ולא היה בה שום תמליל נגיש לעיוורים.

הצרה היא שגם עד היום, שלוש שנים אחרי שעזבתי את שוויץ, אוניברסיטת לוזן עוד לא עזרה לאף סטודנט עם לקויות. בראיון הובטחו לי הבטחות שווא. מה גם, שהסתבר שאין בכלל דיסלקטים בשוויץ ממש כשם שאין הומואים במצרים.

אישתי עבדה בשוויץ מבוקר עד בוקר כדי לגמור מהר את התחייבויותהּ שם ולטוס למקום אחר. מקום בו יש אפשרות לתת לבן שלנו תרפיה רצינית ומקום שבו לי יהיה סיכויי למצוא עבודה.

אחרי אסון התאומים העולם היה בהאטה כלכלית והשווצרים שראו בבין-לאדן דמות אגדית ורחוקה לא קישרו את מעלליו לעובדה שהייתה להם אבטלה של עשרה אחוז. הרחובות היו מלאים במהגרים עילגים שניסו לנגן על כל מה שאפשר כדי שיזרקו להם כמה גרושים. איכות הנגינה שלהם הייתה מגוונת אבל הרפרטואר שלהם דמה להפליא. רוב הקבצנים נגנו שוב ושוב את Que sera, sera /whatever will be, will be

לשכת העבודה לא יכלה לתת לי דמי אבטלה כי מעולם לא עבדתי בשוויץ. אילו עבדתי שלושה חודשים לפחות בשוויץ, הייתי יכול לקבל דמי אבטלה במשך שנה שלמה בתנאי אחד. התנאי היה שאחת לשבוע הייתי מביא ללשכה מסמכים שמעידים ששלוש בקשות עבודה חדשות שלי נדחו.

הבנתי שאני לא מחפש עבודה בלהט מספיק. התחלתי להיכנס לחנויות ובתי מלון כדי לשאול על עבודה. בעלי העסקים לא הבינו למה לא היו לי ניירות מהלשכה שעליהם אפשר לחתום כדי להוכיח שהם דחו את בקשתי. כולם היו מאוד מתורגלים בחתימה על ניירות כאלה. ביקשתי עבודה בנציגות ישראל בברן ובז`נבה, בוועד האולימפי הישראלי בלוזן ובכל מקום אחר בו העברית או האנגלית שלי יכולות להיות יתרון. כלום.

בצר לי, חזרתי ללמוד צרפתית. לקחתי שמונה שעות שבועיות אצל עמותה אחת שנותנת שיעורי צרפתית חינם לזרים, עוד שעה אצל עמותה שניה ועוד שעה אצל עמותה שלישית.

פקיד בלשכת העבודה מצא עוד עמותה שעזרה לנו: עמותת פרו-אינפרמיס לקידום נכים השוויץ. פרו-אינפרמיס שילמה לגן המוסיקלי המוצלח שהצליח להתמודד עם הלקות של הבן (ראו הרשומה: הילד קרע פעם את התחת) ושלחה אלינו עובדת סוציאלית שסידרה לאישתי השלמת ההכנסה.

הבנתי שמה שזז בשוויץ זז רק עם עמותות. מצאתי עמותה בעיר רחוקה שמנסה להעלות את המודעות לדיסלקציה. לפי אתר האינטרנט שלהם העמותה הייתה ותיקה. הנחתי שלעמותה כל כך ותיקה יש כבר לפחות מזכירה בתשלום וקיוויתי שהם יצליחו לשלם לי עבור השירותים שאני יודע לתת.

הסתבר שהעמותה אינה ותיקה. אתר האינטרנט שלה פשוט עוצב על ידי דיסלקט שטעה בכתיבת תאריך. העמותה לא הייתה אלא קומץ אנשים מבולבל וחסר תקציבים. כמו שווצרים האחרים הם שנאו חידושים והמידע שהיה לאנשים האלה על תופעת הדיסלקציה היה מועט מזה של קבוצה מִקרית של ישראלים.

החלטתי לחפש עבודה במוסדות לחינוך מיוחד. מצאתי אתר אינטרנט של בית ספר לדיסלקטים בסאן-סולפיס. חשבתי שמדובר בעיירה הציורית סאן-סולפיס שליד לוזן אבל הסתבר שאותו בית ספר היה בשכונת סאן-סולפיס שבפריז שבצרפת. מצאתי טלפון של בית ספר לחינוך מיוחד בלוזן. בראיון העבודה אתם הסתבר שהם מכנים בשם ``דיסלקציה`` את מה שמכונה בארץ בשם ``אפרקסיה``. על סוג הדיסלקציה שאני דיברתי עליו הם לא שמעו מעולם.

בדרך הביתה מאותו ראיון עבודה, ניגש אלי מהגר הודי דובר אנגלית רהוטה. הוא היה לבוש בבגדים פנְגַ`בּים מסורתיים והתחיל לדבר איתי על רעיונות מיסטיים. בעודי תוהה אם הוא חסר עבודה שמנסה לעבוד על אנשים ברחוב כדי לזכות בכספם, ההודי ``קרא`` בכף ידי שאני עובד קשה מדי. הכף כמעט נחתה על פרצופו.

אחת המגרות הישראליות שהכרתי קישרה אותי עם אֵם ישראלית לילד דיסלקט, שביקשה יעוץ אמרתי לה בדיוק דבר אחד: תעזבו את שוויץ.

פרו-אינפרמיס

מודעה של עמותת פרו-אינפרמיס הקוראת לציבור שלא להטפל לנכים.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

4 תגובות

לידיעתכם
העברתי את הרשימות שפחות מתאימות לבלוג אל
http://blog.tapuz.co.il/editedout
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל אחד העצובים בעיר אלא אם צויין אחרת