00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

נפלאות התבונה והידיעה

תולדות הבלוג ומשנתו

עלעלתי לאחרונה בבלוג שיצרתי, ברשומות שפרסמתי והבליח בי הדחף לפרסם עוד רשומה. דחף מוכר ופרימיטיבי שנעוץ בעובדה שכל אחד אוהב להרגיש אהוד ופופולרי וחכם.

 

אבל רגע, לא לשם כך הקמתי את הבלוג - חשבתי לעצמי. מה אני עושה כאן בעצם? הבלוג כבר לא משרת את מטרתו המקורית. הוא הפך למשהו מוקצה, עממי. מזכיר לי את עשרות אלפי הבלוגים הרגילים שאנשים פותחים כדי ליחצ"ן את עצמם ולהרוויח כפית של הכרה.

 

אלה לא היו הציפיות שלי בתחילה אם כי אינני מתחרט על כך שהחוק השני של התרמודינמיקה תקף גם לגבי. כיום אני כותב כאן בגלל משהו מאוד שטחי כמו סטטיסטיקה, בלוגים שמקשרים אליי, תגובות. אולי 30% הוקצו לשם פיתוח והרחבת היריעה העצמית.

 

זה נורמלי, אולי איזה פלוני יעודד. נכון, אבל זה לא מספיק נורמלי בשבילי. הכוונה הייתה איזון נכון בין הצורך בהכרה לבין הרצון לקדם מטרות אישיות.

 

ובחיתוליו אכן היה כזה.
 

בזמנו פרסמתי כאן רשומות דמוי-אנציקלופדיות בכל התחומים בכדי לעודד איזה פרוייקט "צנוע" שנטלתי על עצמי. הבלוג דרבן אותי להתמיד ולקדם את מה שקשה היה לקדם ללא מוטיבציה מספקת.
הבנתי שהמוטיבציה הנוספת תבוא בדמות גילוי עניין ציבורי בפועלי.
 
פלא והיפלא הרעיון עבד יפה למדי, והפרוייקט התקדם בקצב שהצבתי לעצמי מראש. אלא שלא לקחתי בחשבון נתון אחד חשוב: כשפרסמתי חלקים מהפרוייקט עברתי על זכויות היוצרים של מאן דהו, יהיה זה בעל אתר כלשהו ברשת או סופר כלשהו שאת רשותו לפרסום פניניו לא קיבלתי.
 
רצה חוק מרפי, ועלו על זה. צציק הקפיא את כל הרשומות והתנה את פרסומן בטיהור המידע שאינו עומד בחוק זכויות יוצרים. הבעיה היא שבכל הרשומות היה מידע כזה שעורבב יחד עם הערות/הארות שהוספתי. מובן היה לי שהדבר לא ניתן לביצוע. הברירה הייתה מחיקה או שינוי אופי הבלוג.
 
התחוור לי שנקשרתי לקסם שמטילה עלינו אפליקציה כמו הבלוגים. עליתי על הכיוון שאליו התחברתי יותר מכל והתחלתי לכתוב חומר מקורי. הכתיבה אמנם תרמה לי במישור האישי אך בעיקר נדמה לי שהיא טפחה לי קלות על האגו. בהשוואה לבלוגים אחרים, הבלוג שלי היה כמעט מיוחד במינו.
 
לאחר שהתגייסתי, מרחב הפנאי שלי הלך והצטמצם וכך גם הרצון להמשיך ולעדכן כאן. למען האמת? יש לי תחושה של מיצוי. אך עננה מעורפלת עדיין מטרידה את מנוחתי. הפרוייקט המדובר ההוא לא לגמרי הסתיים.
 
הפרוייקט, המכונה בפי "פרוייקט הכל" הינו מאגר מידע עצום שהרכבתי בכל התחומים החל מגיל 15 ועד היום. הוא מכיל חומר אנציקלופדי, ספרותי, אקדמי, חינוכי, עיתונאי, תיעודי, מתורגם, חובבני ומקורי. את התוכן שאבתי ממקורות רבים ומגוונים, בעיקר מהאינטרנט ומספריות ציבוריות למיניהן.
 
 
 
 
עבר זמנו - בטל קורבנו. נכתב בתלמוד. אם כי מבחינתי הקורבן חשוב לפעמים לא פחות מהזמן שהעביר אותו. כל עוד לא ביטלתי את הקורבן, לא עבר זמנו. לפיכך, כמו בימים עברו, איעזר בכלי השימושי העומד לרשותי להביא לקצו של מעין חלום ילדות עיקש ויומרני במיוחד.
 
למה אני משתף אתכם בזה? כי הבלוג פונה כעת פרסה ומשרת את מה שהיה אמור לשרת. לא בדיוק אותם הגיגים פילוסופיים ודעתניים שכיכבו כאן מקודם. מעתה יעלו לבמה גם שחקנים אחרים, לא קשורים לכאורה אחד לשני. אבל לא פחות מעניינים לדידי. והפעם, הכל פרי עמלו של עבדכם הנאמן. לידיעת שוחרי הצדק והביקורת.
 
כך יתנהלו הדברים - יתווסף טיימר לקוביות התוכן שימנה את פרק הזמן המקסימלי שבסיומו תתפרסם רשומה בנושא זה או אחר. במידה ולא יתאפשר לי לעמוד בפרק הזמן המצויין אכתוב רשומה הנוגעת לפן אישי כלשהו (משהו נלוז בעיני) בתור סנקציה. כמו כן אנקוב מראש בנושא הרשומה שאני עתיד לפרסם.
 
הרשומה הבאה: 100 הסרטים הגדולים בכל הזמנים.
 
 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

7 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל s u p e r mind אלא אם צויין אחרת