00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

הורות נכה

בקשה
קרובי משפחה ועמיתי עבודה פוטנציאליים
מתבקשים שלא לקרוא בבלוג
אשמח לקבל תגובות מהקוראים על הרשומות

שמשון, יובב, RENOIR והדיסלקציה

אב דיסלקט וילד אוטיסט. שני אנשים עם לקויות. כמו החתול והשועל המרושעים ב-`פינוקיו`. מציק שבספרים וסרטים היוצר מוסיף מומים לדמויות שיש להטיל בהן דופי. בספר `הקלות הבלתי נסבלת של הקיום` וגם בסרט `סיפור פשוט` הטיפשים גם מגמגמים. העלילה והמסר לא היו משתנים במיוחד בלי אותו גמגום.

לבן שלי לא איכפת שהקריאה שלי דיסלקטית. הוא נהנה כשאני קורא לו סיפורים. וזה לא אותו סוג הנאה שיהיה לרבים ממורי שדרשו ממני לקרוא שוב ושוב לפני כל הכיתה ולעודד את התלמידים ללעוג לי. קריאה לבני במקומות ציבוריים, בקול רם ומגומגם היא מצעד הגאווה הפרטי שלי.

אני ניצחתי. אני חי בסביבה מרגיעה והם בילו עשרות שנים בסביבה מרושעת כמו לול תרנגולות. לי מורת לחשוף את חולשותיי ולהם אסור להזיל דמעה או להיראות תשושים.

ואולי בעצם לא כל כך ניצחתי – הרי אני עדיין נלחם; עדיין חייב להוכיח משהו.

הבן חובב אומנות ורוצה שאקריא לו את ספרי האומנות. הוא מעיין בהרבה בפרי אומנות למבוגרים ואני מחפש לו דווקא ספרי אומנות לילדים כדי שקצב הקריאה יהיה סביר והשגיאות מעטות מספיק כדי לא לפגום בהבנת הנקרא. הרבה ספרנים ומוכרי ספרים אומרים לי שאלה ספרים נהדרים עבור ילד שההורים רוצים שיתחיל להתעניין באומנות ואני ממש חייב להסביר להם ממה בדיוק סובלים הלקוחות שלהם. כל קנייה והשאלה מתעכבת בשל הרצאה בנוירולוגיה בגרוש.

האם ניצחתי את הלעג? אולי ניצחתי בנקודות (במובן החדש של המושג).

אל הספר

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

2 תגובות

לידיעתכם
העברתי את הרשימות שפחות מתאימות לבלוג אל
http://blog.tapuz.co.il/editedout
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל אחד העצובים בעיר אלא אם צויין אחרת